סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ג ע"א מהכת"י 75R

עוד שם וב"ה לית להו הא דרב יהודה אמר רב וכו' התלמידים מתהנד??ין בדבר אמאי נטר הש"ס עד הכא מלהקשות הו"ל להקשות מיד ולאלתר אמתניתין דקתני וב"ה מכשירין וב"ה לית להו הא דרב יהודה וכו' ??ונ"ל?? בלא"ה לא רצה להקשות דעיין בתו' ד"ה סוכה ישנה בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר עכ"ל, ועיין בפירש"י דלא גרס אלמא דמרב נמי מקשה הש"ס וז"ל אלמא לא גרסינן אלא ה"ג אף מן הסיסין פסולה דבעינן טווייה לשמה דמאן גרס אלמא משמע דהאי דמותיב קאמר לה וא"כ לא מותיב אלא מדשמואל ולאו מילתא היא דרב נמי עשייה לשמה בעי עכ"ל. לפי זה בלא"ה לא רצה להקשות לפירש"י דמרב נמי קשיא דידע וראה דיש לתרץ דב"ה אית לי' כרב דאליבי' צריך לחדש בה דבר כרב דמקצת עשייה לשמה בעינן, ועיין לקמן דף י"א ע"א פלוגתייהו דרב ושמואל גבי סוכה וגבי ציצית, לכך נטר הש"ס עד הכא דמקשה מ"ט דבית שמאי אמר קרא חג הסוכות וכו' וב"ה וכו' עכ"ל, ואי אמרת דלב"ה צריך לחדש בה דבר מאי מקשה הש"ס וב"ה הלא י"ל דלב"ה בעינן הקרא חג הסוכות שבעת ימים לה' דצריך לחדש בה דבר, אלא וודאי דתלמודא דידן פליג על הירושלמי, וסבירא אפי' בלא חידוש מותר מקשה שפיר וב"ה לית להו דרב יהודא אמר רב וכו' דב"ה אפילו מקצת לשמה לא בעינן, וכן יש לתרץ לפי' תו' במס' מנחות דף מ"ב ע"ב בד"ה ?הקוצרו? וז"ל והא דתנן פ"ק דסוכה סוכה ישינה ב"ה מכשירין ופריך בגמרא וב"ה לית להו הא דאמר ר"י אמר רב וכו' אלמא בעינן טווייה לשמה הכי נמי בעינן עשייה לשמה, לפי אותה הגירסא אשמואל פריך ולא מרב ומרב נמי מצי למיפרך לפי זה י"ל נמי דבלא"ה לא מצי להקשות דמרב נמי קשיא כאשר כתבתי לעיל ופירש"י איברא לפי מאי שכתבתי לעיל בשם בעל המאור דגרסינן אלמא ולא קשיא אלא מדשמואל ועלה על רעיוני דכן משמעות תו' דמשמואל מקשה ולא מרב הדרא קושיא ראשונה לדוכתי דה"ל להקשות מיד תוך כדי דיבור אמתניתין דקתני וב"ה מכשירין וב"ה לית להו הא דרב יהודא אמר רב וכו'.

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ג ע"ב מהכת"י 75V

ויש להוכיח כדעת בעל המאור דמשמואל מקשה הש"ס ולא מדרב מדמתרץ הש"ס שאני התם דכתיב גדילים תעדה לך לשם חובך ומקשה הכא נמי כתיב חג הסוכות תעשה לך ומשני ההוא מבעי למעוטי גזולה התם נמי מבעי למעוטי גזולה התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם עכ"ל. וכד עיינית במסכת מנחות דף מ"ב ע"א וז"ל אמר ר"י אמר רב מנין לציצית בנכרי שהיא פסולה דכתיב דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית בני ישראל יעשו ולא הנכרי יעשו ובדף ?? ע"ב אמר ר"י אמר רב מנין לציצית בנכרי שכשירה שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים עכ"ל איכא למידק בין לההוא אוקימתא דאמר ר"י אמר רב דהקרא אתא להורות דציצית בנכרי כשירה, ובין להאי אוקימתא דהקרא אתא להורות דציצית בנכרי פסולה ??ואי אמרת דמדרב אמר מקשה הש"ס היאך מתרץ הש"ס שאני התם דכתיב ועשו להם משלהם הלא הקרא אתי לאשמיעינן אליבי' דציצית בנכרי כשירה או דציצית בנכרי פסולה, אלא וודאי דלשמואל מקשה הש"ס ואליבי' לא ילפינן מהקרא ועשו להם דציצית בנכרי כשירה, ושפיר משני התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם, ועיין במלחמות ה' וז"ל, הא דסמכו הגאונים ז"ל על שמואל משום דמקשה מינה הכא בסוכה והווינן בטעמיה ומסקינן בקראי אליבי' דליכא למימר דסוגיין אפילו לרב יהודא אמר רב דאיהו נמי עשייה לשמה בעי דהא ר"י גופיה אמר משמיה דרב בפרק התכלת מנין לציצית בגוי שכשירה שנאמר ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים, אלמא לא בעי עשייה לשמה כלל דגוי וודאי אדעתיה דנפשי' קעביד וכו', ש"מ דסוגין וודאי כשמואל והיינו נמי דדרשינן ועשו להם משלהם ואילו לרב קרא ועשו להם איצטרך אלא סוגיין לשמואל היא עכ"ל.

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ד ע"א מהכת"י 76R

ונוסף לזה יש להוכיח דמשמואל מקשה הש"ס ולא מדרב מדמייתי הש"ס התם במס' מנחות דף מ"ב ע"ב על הא דאמר ר"י אמר רב עשאה מן הקוצין מן הנימין ומן הגרדין פסולה, מן הסיסין כשירה, כי אמריתי קמי' דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה, נימא כתנאי ציפן זהב או ???? עליהן עור בהמה טמאה פסולה?? עור בהמה טמאה כשירה?? [אולי צ"ל טהורה], ואע"פ שלא עבדן לשמן, ר"ש ב"ג אמר אף עור בהמה טהורה פסולה עד שיעבדן לשמה עכ"ל. ואי אמרת מדרב מקשה הש"ס הכא דמקצת עשייה לשמה בעינן היאך מייתי עלה נימא כתנאי רב סבר כתנא קמא דאמר עור בהמה טהורנ כשירה אע"פ שלא נעבדן לשמה הלא לרב מיהא מקצת עשייה לשמה בעינן, ולת"ק אפי' מקצת לשמה לא בעינן, אלא וודאי מדשמואל מקשה הש"ס ולא מדרב דרב אפילו מקצת לשמה לא בעינן והטעם דפסול גבי ציצית שעשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין כדאיתא בב"ה דלאו משום דעשייה לשמה בעינן אלא הטעם משום דבעי ציצית מן הכ?? ואין ג' מינין הללו ראויין לעשות מהן בגד שהם פסולת הצמר, ואין בגד נעשה מכמותן עכ"ל.
לפי זה דמשמואל מקשה הש"ס ?לקבעא? קמא קמהדר ה"ל להקשות מיד ולאלתר אמתני' דקתני סוכה ישינה וב"ה מכשירין ב"ה לית לי' הא דשמואל דקתני אף מן הסיסין פסולה, דבשלמא אם שקלי וטריא דהש"ס אליבא דרב כבר כתבנו דבלא"ה ליכא להקשות מידי כאשר הארכתי לעיל לשכנו תדרשו, משא"כ אם שקליא וטריא דהש"ס מדשמואל קשיא ה"ל להקשות מיד אמתני', ונראה לתרץ דגם מדשמואל בלא"ה לא קשיא מידי, דהרי לפניך הא דמתרץ הש"ס שאני התם דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך ומקשה התם נמי כתיב חג הסוכות תעשה לך ההוא

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ד ע"ב מהכת"י 76V

מבעי למעוטי גזולה עכ"ל, לפי זה אמאי צריכי הש"ס לתרץ על הא דמקשה הש"ס וב"ה ההוא מבעי לעושין סוכה בחולו של מועד הלא י"ל דלב"ה צריך הקרא חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה דקשיא לי' אמאי צריכי קרא דלמעוטי גזולה הלא בלא"ה אסורה משום מצוה הבאה בעבירה כקושי' התו' בד"ה ההוא מבעי למעוטי גזולה.
איברא הא קשיא על הא דמתרץ הש"ס ההוא מבעי לעושין סוכה בחולו של מועד אמאי צריך לתרץ ההוא מבעי לעושין סוכה בחולו של מועד הלא אליבייהו י"ל דצריכי הקרא חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה דליכא למימר דלא צריכי קרא דבלא"ה אסורה משום מצוה הבאה בעבירה הלא אליבייהו קשיא וב"ה לית הא דאמר שמואל וכו' וצריכי לתרץ התם כתיב לך הכא נמי כתיב לך ההוא מבעי למעוטי גזולה וא"כ בלא"ה צריכי לתרץ דאתא למעוטי גזולה.
לפי זה מיד הא דמקשה הש"ס לעיל וב"ה ה"ל לתרץ לתרץ דצריכי למעוטי גזולה, ואם נפשך לומר דלמא תרתי שמעינן מינה דבעינן סוכה לשמה ולמעוטי גזולה מדכתיב לך, שים עיונך בתו' במס' מנחות דף מ"ב ע"ב בד"ה כתנאי וכו' וז"ל תימא דלמא גבי ציצית שאני דפ"ק דסוכה דרשינן גדילים תעשה לך לשם חובך, ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשינן לעיל לך לאות ולא לאחרים, והתם גבי סוכה פריך כי האי גוונא מחג הסוכות תעשה לך דאיצטרך למעוטי גזולה

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ה ע"א מהכת"י 77R


גזולה ולא דרשינן תו מנה לשם חובך עכ"ל, ואם כך דרכה של תורה קושיא חדא מתורץ בירך חברתה, דבלא"ה לא קשיא לי' מידי וב"ה לית להו הא דשמואל דידע וראה דיש לתרץ התם כתיב לך והכא מבעי לך למעוטי גזולה לכך נטר עד הכא הא דמקשה הש"ס וב"ה ומשני ההוא מבעי לעושין סוכה בחולו של מועד מקשה שפיר וב"ה לית להו הא דשמואל דליכא לתרץ התם כתיב לך והכא מבעי לך למעוטי גזולה דקשיא לי' אמאי משני הש"ס ההוא מבעי לעושין סוכה בחולו של מועד, ה"ל לתרץ דמבעי למעוטי גזולה וצ"ל דהם סברי דלא צריכי קרא למעוטי גזולה דבלא"ה אסורה משום מצוה הבאה בעבירה מקשה שפיר וב"ה לית להו הא דשמואל דליכא למימר התם כתיב לך והכא מבעי' למעוטי גזולה הלא בלא"ה אסורה משום מצוה הבאה בעבירה, ומשני התם כתיב לך והכא מבעי למעוטי גזולה, ובאמת ?לקיבעא? קמא הדר קמהדר לתרץ הא דמקשה הש"ס וב"ה וכו' דצריכי הקרא למעוטי גזולה והא דמשני הש"ס מבעי לך למיעוטי גזולה מלתא דשווייה לתרווייהו מתרץ הא דמקשה הש"ס וב"ה וכו' והאי? דמקשה הש"ס וב"ה לית להו הא דשמואל וכו'.
ואם נפשך לומר ה"ל לתרץ מיד לעיל ההוא מבעי למעוטי גזולה ואמאי משני דמבעי לעושין סוכה בחולו של מועד, י"ל דכד עיינת לקמן דף כ"ד לא קשה מידי דמיני' ובי' מדסבירא דמבעי לעושין סוכה בחולו של מועד תסתיים דסברי דלמעוטי גזולה הוא דאתי וז"ל תניא ר"א אמר אין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים עושין סוכה בחולו של מועד וכו' תניא ר"א כשם שאין

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ה ע"ב מהכת"י 77V

אדם יוצא בי"ט הראשון בלולבו של חבירו דכתיב וכו' כך אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך וחכמים אומרים אעפ"י שאמרו אין אדם וכו' אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, ורבנן האי לך מאי דרשי בי' ההוא למעוטי גזולה עכ"ל. ור"א האי כל האזרח מאי עביד להו מיבעי לגר שנתגייר בנתיים וקטן שנתגדל בנתיים, ורבנן כיון שאמרו עושין סוכה בחולו של מועד לא צריכי קרא.
לפי זה מאן מרא דשמעתתא דסברי עושין סוכה בחולו של מועד רבנן והם אמרו דצריכי לך למעוטי גזולה וא"כ מש"ה מתרץ הש"ס לעיל ההוא מיבעי לעושין סוכה בחולו של מועד דהוא נרא דשמעתתא דסברי דלמעוטי גזולה הוא דאתא.

??? [עי' בכת"י מש"צ כאן דכ"ז שייך לפני 'ואם נפשך לומר'] הלא איתא בתוספ' במסכת מנחות דילפינן מנה דבעינן סוכה לשם חובך תו לא דרשינן מנה דלמעוטי גזולה הוא דאתא.???

איברא עדיין יש פתחון פה הא דמשני הש"ס וב"ש סברי כר"א דאמר אין עושין סוכה בחולו של מועד ור"א סבר דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב לך משלך וא"כ לב"ש קשיא היאך ילפינן מדכתב לך דבעינן סוכה לשם חובך וילפינן דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו מדכתיב לך משלך היאך מזכה שטרא לבי תרי. [עי' קטע הקודם דשייך כאן]???
ואם נפשך לומר דלמא אליבא דב"ש תרתי שמעינן מינה דעיין ברש"י בד"ה חג הסוכות תעשה סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשוהו ע"כ לפי ??זה שנים נכנסו וקולטתו הקרא, מדכתיב חג הסוכות תעשה לך שמעינן דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו דדרשינן לך משלך, וסרס המקרא ודרשיהו חג הסוכות תעשה סוכות

[מתוק לחכי]

בב"ה = בבעל המאור.
איך האב פאראכטן ביי מיר אין פייל אלע תיקונים.

[מתוק לחכי]

אמצע 48R
דף ז' ע"ב
בגמרא: ואי אשמועינן הני תרתי מחמירתא לקילתא אבל מקילתא לחמירתא אימא לא צריכא.
איכא למידק לפי מה דמשני הכא לאביי על הא דמקשה לי' א"ה ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא וכו' השתא וכו' מחמירתא לקילתא לא כ"ש, אלמא בזה דקתני בה בברייתא מקילתא לחמירתא דאמרינן מגו שוב אינו מהצורך למיתני מידי שהוא מחמירתא לקילתא דכ"ש הוא דאמרינן בי' מגו. לפ"ז קשה למה לי' לרבא לאשמועינן הנך תרתי סיכך ע"ג מבוי וע"ג פסי ביראות, לאשמועינן הך וכן לשבת וממילא ידעינן דאם מקילתא לחמירתא אמרינן מגו מחמירתא לקילתא מיבעיא.
ואם יאמר האומר דאיצטרך למיתני תלת משום דאי לא הוה קתני רק הך וכן לשבת סד"א דוקא בשתי דפנות כהלכתן דעריבן מחיצות הוא דשרי אבל סיכך ע"ג מבוי מפולשת או ע"ג פסי ביראות דלא עריבן מחיצות לא, קמ"ל דאפ"ה אמרינן בהו מגו, דלהדיא קא מחלק הש"ס הכי התם דאיכא שתתי דפנות כהלכתן, {ופירש"י והרא"ש כמין גאם} וכו'.
אף אתה אמור דלפ"ז למה לי' לרבא לפרש גבי הך וכן לשבת מגו דהוה דופן לסוכה וכו' תיפוק לי' דבלאו מגו כשרה נמי לשבת דסוכה כיון דעריבן מחיצות והוה שתים כהלכתן
48V
ושלישית בטפח שוחק דרובו של דופן שלישית עשוי כ"ש הוא ממבוי המפולשת ופסי ביראות.
והנראה לומר דהן הן הדברים דקאמר הש"ס אמר רבא וכן לשבת מגו דהוה דופן לסוכה וכו' וקמותיב ליה אביי ומי אמרינן מגו וכו' ומשני לי' ההוא לא איצטרכא לי' דהשתא מקילתא לחמירתא וכו' וע"ז קא קשיא לי' להש"ס למה לי' לרבא למימר הטעם משום מגו תיפוק לי' דבלאו טעמא דמגו כשרה והיינו מדאמר רבא תלת שמועתא גבי שתים כהלכתן וסיכך ע"ג מבוי וע"ג פסי ביראות לדידי' קשיא למה לי' למימר הנך תלת וע"כ צ"ל כדאמר הש"ס צריכא וכו' וזהו דקאמר הש"ס סמך לו גופא אמר רבא סיכך ע"ג מבוי וע"ג פסי ביראות כשרה וצריכא דאי אשמועינן וכו'. ואכתי קשה לאשמועינן הך וכן לשבת ונימא השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מגו מחמירתא לקילתא מיביעיא ומההכרח למימר דאי הוה קאמר וכן לשבת ולא הוה קאמר הנך תרתי סד"א דוקא מדאיכא מחיצות דעריבן אבל הנך תרתי דלא עריבן אימא לא צריכא. ולפ"ז נצבו כמו נד למה לי' לרבא למימר משום מגו תיפוק לי' דבלאו מגו נמי כשרה כיון דעריבן מחיצות דהא עדיף ממבוי המפולשת דשרי לטלטל בה וכמ"ש.
ומעתה הרי מבואר לפניך דהך וכן לשבת כל דכן הוא דאם במחיצות דלא עריבן אמרינן מגו במחיצות דעריבן מיביעיא. ומטעם זה י"ל הרי"ף שהשמיט מימרא זו וכתב הני שתי מימרות אחרות דרבא משום דקי"ל דאם במחיצות דלא עריבן כשרה במחצות דעריבן מבעיא וכאשר כתבתי.
איברא אכתי לא נח דעתי בזה לפמ"ש הרא"ש ז"ל וסוכה
49R
העשוי' כמבוי מסתברא למימר כיון שצריך בדופן השלישי פס ד' ומשהו ויש בו הכשר סוכה וכו' אין צריך צורת הפתח. ויש שפסקו כך, וי"א מדקאמר הגמרא מ"ש התם דסגי ליה בטפח שוחק וכו' וכו' ומשני גמרא התם דאיכא שתי דפנות דעריבן סגי בטפח שוחק וכו', אלמא יתרון התיקון במחיצות גרועות דלא עריבן משוי אותן למחיצות טובות להתיר בתיקון גרוע ושקולין הם לענין צורת הפתח. וסברא הראשונה יותר חזקה ובריאה, אלא שהרב אלפסי ז"ל אית ליה סברא אחרונה וכו' וצריכין אנו לילך אחריו וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' עכ"ל. א"כ ס"ל להרי"ף ז"ל דיתרון תיקון במחיצות דלא עריבן משוה אותן למחיצות טובות ושקולין הם וממילא לא ה"ל להשמיט מימרא קמא דרבא דלפי זה לאו כ"ש הוא.
דבשלמא לפי הש"ס אשר לפנינו דקא"ל אביי דאלו התם סגי לי' בטפח שוחק ואלו התם סגי לי' בלחי משהו דהא אתה הוא דאמרת וכו' אלמא דבהכי סגי בסוכה העשוי' כמבוי ולא בעינן פס ד' ומשהו, א"כ שפיר איכא למימר דאם במחיצות גרועות דלא עריבן כשרה במחיצות דעריבן לכ"ש, משא"כ לפי שיטת הרא"ש דיתרון תיקון הגרוע משוי אותן למחיצות טובות אם כן שקולים הם ולא ה"ל להריף ז"ל להשמיט מימרא זו וכמ"ש.
ואם נאמר כשיטת הרא"ש ז"ל שכתב דמלתא דפשיטא הוא כיון דאיכא שלש מחיצות מעליותא א"כ גם הרמב"ם ז"ל ה"ל להשמיט דין זה ובאמת כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סוכה הני שלשה דינים לענין סוכה.
49V
ואל תתמה על הרמב"ם שכתב דין סוכה העשוי' כמבוי שצריך פס ד' ומשהו וגם צורת הפתח תיפוק לי' דמלתא דפשיטא הוא דסתימה מעליותא הוא. איכא למימר משום דיש שפסקו גבי סוכה העשוי' כמבוי שצריך פס ד' ולא בעי צורת הפתח כמ"ש הרא"ש מש"ה כתב הרמב"ם דין זה דצריך נמי צורת הפתח. אמנם לפ"ז יש מקום עיון על הרא"ש שכתב משום דמלתא דפשיטא הוא השמיט הרי"ף מימרא קמא דרבא, ואמאי השמיטה אחרי שיש לומר דלא בעי צורת הפתח אלא רק טפח שוחק כלישנא מציעא דרבא דאמר וניתרת נמי וכו' וא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש.
*

[מתוק לחכי]

שם בתוספות ד"ה סיכך על גבי מבוי וכו': וא"ת ומבוי זה אם יש בו שלש מחיצות גמורות תיפוק לי דבלא לחי הסוכה כשרה דקיימא לן כרבנן דאמרי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכו'. וי"ל דלעולם מיירי במבוי סתום משלש רוחות ומיירי כגון שסיכך לצד הלחי ולפנים לצד הבתים לא סיכך דהשתא אין לזו סוכה אלא שתי מחיצות ולחי אחד עכ"ל.
עיין במהרש"א וז"ל: אך קשה לן בשמעתין וכו' ולולי דברי התוס' יש לפרש הך דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דמיירי נמי בכה"ג שהמבוי סתום משלש רוחות וסיכך חצי רוחב המבוי מצד אחד בכל האורך מראשה מצד הלחי עד סופה צדה הסתום דהשתא הוי שפיר הכשרה בטפח שוחק שהרי יש לו שתי דפנות דעריבן וכו' עכ"ל.
דבריו אינם מובנים לי חדא דאם כדבריו דאיירי בשתי דפנות דעריבן וטפח
50R
שוחק א"כ בלאו מגו כשרה כאשר הארכתי לעיל.
זאת ועוד אחרת דלפ"ז קשה ליתני הך וכן לשבת דאיירי במחיצות דעריבן וה"ה לסיכך ע"ג מבוי דאיירי נמי שסיכך חצי רוחב המבוי מצד אחד בכל האורך וכו' שיש ב' דפנות דעריבן ותרתי למה לי ליתני חדא וה"ה לאידך.
ועוד דלדבריו בדאיכא שתי דפנות דעריבן ע"כ צ"ל מגו דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת ובהא דקאמר רבא סיכך וכו' כשירה היינו מגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה.
*
בד"ה סיכך ע"ג פסי ביראות וכו': ואף על גב דלא התירו אלא לעולי רגלים וכו', מ"מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרינן מגו ואפילו מדרבנן לא אסרי משום מצות סוכה וכו' עכ"ל.
כבר מלתי אמורה לעיל לפי דברי התוספות הללו ולפי מ"ש הרא"ש ז"ל דבסוכה העשוי' כמבוי שרי לטלטל דמשום מצות סוכה התירו א"כ אינו מהצורך למימר בי' מגו דשבת וכו' כיון דאיכא למימר בי' טעמא דמשום מצות סוכה התירו לטלטל ולעיל הארכתי.
*

[מתוק לחכי]

50V
שם: תנו רבנן חמתה מחמת סיכוך ולא מחמת דפנות, רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות וכו'. מאי טעמא דרבי יאשיה דכתיב וסכת על הארון את הפרכת, פרכת מחיצה, וקא קרייה רחמנא סככה, אלמא מחיצה כסכך בעינן. ורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך וכו'.
הנה לפי שקליא וטריא דהש"ס לעיל גבי פלוגתת רבנן ור"ש אי יש אם למקרא או יש אם למסורת דמוקי' באוקימתא תניינא איבעית אימא דכ"ע יש אם למקרא {בסוכת בסוכת בסוכות}, והכא בהא קמפלגי מ"ס סככה בעי קרא ומ"ס סככה לא בעי קרא וכו' ע"ש. ואיתא בספר מאיר עיני חכמים [מהר"ם לובלין] וז"ל: מקשין העולם הא ע"כ לפי שינויא זה כ"ע ס"ל דבעי חד קרא לגופיה דאל"כ הרי כאן לר"ש שש וא"כ לרבנן דאיצטריך חד קרא לגופיה וחד קרא לסככה א"כ לא פשו כ"א שתים דהא לא נשאר כ"א חד קרא דסוכות ואינהו ג' מחיצות בעו וכו', [והשתא עדיין לא ידעינן למימר דהלכתא אתיא להוסיף וא"כ לא נצטרך לרבנן כ"א ב' מחיצות]. וצ"ל דהשתא ס"ל לרבנן דהסכך הוא נחשב כדופן דמה לי דופן מן הצדדים או דופן למעלה וכו' עכ"ל.
וכל זה אליבא דר' יאשי' {דאיהו ור"ש אמרו דבר א' דדירת קבע בעינן} דלדידי' הסכך נחשב כדופן דפרוכת מחיצה וקרי' רחמנא סככה. אמנם לרבנן דלא ס"ל פרוכת מחיצה וכו' אלא ההוא דניכוף פורתא דמיחזי כסכך אבל הסכך אינה נחשב כדופן, א"כ קושיות העולם שמביא מהר"ם לרבנן במקומה עומדת.
אם לא שנאמר כמ"ש תוס' בד"ה כולהו ס"ל ע"כ אין שווין וכו' עכ"ל, הרי דר' יאשיה ור"ש לאו לענין הכל אמרו דבר אחד, דמר אית לי' קביעות בהכי ומר אית לי' קביעות בהכי, וממילא איכא למימר
51R
דלרבנן מילתא דרבי יאשיה לא מקרי קבע אלא דוקא קביעות דר"ש אית להו קבע.
ואולי דרבנן דר' יאשיה לאו היינו רבנן דר' שמעון לעיל.
*

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ו ע"א מהכת"י 78R

תעשה לחג דבעינן סוכה לשם חובך, אף אתה אמור לו וכו' ואי אמרת דב"ש יליף דבעינן סוכה לשם חג דסרס המקרא ודרשיהו מאי מקשה וב"ה וכו', דלמא ב"ה סריס המקרא לא דרשינן אלא הקרא כהווייתן יהא, אלא ע"כ צ"ל דאף אליבי' דב"ש ?אם? ילפינן ?מסרס המקרא דסוכה לשם חובך בעינן, מ"מ עיקר הדרש מדכתיב לך לשם חובך ומקשה שפיר וב"ה וכו'.
לפי זה הדרא קושיא הראשונה לדוכתי' היאך ילפינן מינה מדכתיב לך דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו ?מדדרשינן לך משלך, והא לא קשיא מנלן לב"ש דסוכה גזולה הוא דאתי י"ל דבלא"ה אסורה דמצוה הבאה בעבירה **?קושית תו' ד"ה ההוא למעוטי גזולה וכו'**, משא"כ דב"ש סברי כר"א ור"א אמר דאין אדם יוצא בסוכתו של חבירו מדכתיב לך משלך ולמעט שאולה הוא דאתא וא"כ תו לא דרשינן מינה דבעינן סוכה לשם חובך.
שם בתוספות בד"ה ואם עשאה לשם חג וכו' אפילו לב"ה נפרא מיני' שאין צריך לחדש בה דבר עכ"ל. מדלא קא דקדקו תו' את דבריהם לעיל מיני' מריקא דמתניתין הא דקתני ואיזה סוכה ישינה כל שעשאה קודם לחג ל' יום, לכאורה קשה וכי טעמא ד”"A אתא לאשמיעינן והל"ל לתוספת לפרשם? דאפילו לב"ה נפקא מיני' שאין צריך לחדש בה דבר, וצ"ל דסבירא להו דב"ה סבר דאפילו בתוך ל' נמי הוי סוכה ישנה מטעם דלית לי' לב"ה האי סברא בשואלין ודורשין בהלכות חג ל' יום מקודם, לפ"ז יש סמך וסעד מהכא לדברי הרב ב"י אשר הובא בא"ח ריש

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ו ע"ב מהכת"י 78V

הלכות פסח שמפרש הא דשואלין ל' יום קודם היינו דוקא בפסח ולא בחג, ועיין במהרש"א שכתב דמהכא איכא תשובה לדברי ב"י דבריו צ"ע.
שם בד"ה סוכה ישנה ב"ה מכשירין בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר. כבר מלתי אמורה דלפי דעת הירושלמי דסבר ב"ה דצריך דוקא לחדש בה דבר צ"ל הגירסא בסמוך ונראה אלמא דבעינן טווי' לשמה ומשמואל קא מותיב אף דהוא סבר דבעינן הכל לשמה אף טווי' משא"כ מרב לק"מ דרב לא קאמר אלא דבעינן ?עשיי' לשמה כמו כן קסבר ב"ה דצריך לחדש בה דבר לשמה, וא"כ לק"מ מרב אלא דוקא משמואל וגרסינן אלמא.
שם בד"ה מנין לעצי סוכה ?אסורין כל ז' משמע דאסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא וכו'. ותימא דבפרק כירה משמע שהוא מדרבנן וכו' דלא אסירא אלא מטעם מוקצה וכו' עכ"ל. איכא למידק דלמא הא דאמרינן התם דהטעם הוא משום מוקצה היא דעת ירושלמי דסבר דב"ה מודה דצריך לחדש בה דבר לשם חג, וא"כ קשה מ"ט דב"ה כמו שמקשה הש"ס לב"ש וצ"ל נמי לב"ה כמו שמשני לב"ש דסבר ב"ה מדכתיב חג הסוכות ז' ימי' לה' סוכה העשויי' לשם חג בעינן והיינו דצריך לחדש בה דבר, ובהא פליגי דב"ש סבר דקרא אתא להורות דבעינן כולה לשמה, וב"ה סבר דאף במקצת יוצא בו ??כמו דפליגי רב ושמואל גבי ציצית, וא"כ לדעת הירושלמי דסבבר ב"ה דאיצטרך קרא להורות

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ז ע"א מהכת"י 79R

שיחדש בה דבר לשם חג אכתי קשה מנא לי' דעצי סוכה אסורין כל שבעה, וע"כ צ"ל ?דמדרכין? הוא אסור מחמת מוקצה וא"כ מאי קא מקשים תוספות בא"ד ובפרק המביא כדי יין מייתי דרשא דהכא ואפ"ה משמע התם בסוף שמעתין דלא אסירא אלא מטעם מוקצה דקאמרינן עצי סוכה דחיילא קדושה אתקצאי לשבעה, עכ"ל.
מדבריהם נראה דסמכו עיקר קושייתם מכח סוגיין דשמעתין דמס' ביצה, ואחר עיון היטב מצאתי ישוב נכוון לע"ד, די"ל דוודאי כל שבעה עצי סוכה אסורין מדאורייתא כדמשמע הכא מנין שעצי סוכה אסורין כל שבעה, והא דקאמר התם בביצה במסקנא אבל עצי סוכה דחלה קדושה עליהו אתקצאי לשבעה ה"פ כיון דעצי סוכה חלה קדושה עלייהו ואסורין מדאורייתא כל ז' מדרשה דחג הסוכות כדאיתא בשמעתין א"כ ביום שמיני נמי אסורין מטעם מוקצה דמגו דאתקצאי לבין השמשות מחמת יום שעבר אתקצאי לכולי יומא, והא דתניא בנוי סוכה ואם התנה עלי' הכל לפי תנאי לא קאי אשבעה ינים שהמה אסורים מדאורייתא אלא איום השמיני לחוד קאי להא דתנא לעיל מיני' עד מוצאי י"ט האחרון של חג דהתם יכול להתנות באומר איני בודל כל בין השמשות ר"ל בין השמשות של שמיני דוודאי כל שבעה אסור מדאורייתא ?כ\ב?עצי סוכה דנוי סוכה כסוכה לאפוקי דיום השמיני דאינו אסור אלא מטעם מוקצה דאתקדש בין השמשות של אתמול ועל זה יכול להתנות באומר מבע"י אינו בודל מהם מהיום ??כחו?? וזכותו בהם ליטלן כל מהיום אור של בין השמשות של ערב י"ט {פי' ערב י"ט של שמיני עצרת} הלכך בשעת

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ז ע"ב מהכת"י 79V

ביאה שהיתה קדושה צריכא לחול לא חלה, לפיכך לא הוקצה דלא חלה קדושה עלייהו, משא"כ גבי עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו וכדמפרש רש"י ז"ל שאינו יכול להתנות תנאי זה שהרי ע"כ ?יבדל מהם בין השמשות משום ?דסתר ?אהלא וב"ה ספק י"ט הוא ר"ל כיון דב"ה ספק י"ט הוא ואי אתרמי לי' סעודה דמצוה עדיין צריך למיכל בגווה וא"א לי' לאמר אינו בודל מהם דע"כ יבדל מהם ב"ה ולאחר ב"ה כבר חלה קדושה עלייהו מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא מש"ה אינו יכול להתנות גבי עצי סוכה אפי' אע"ט אחרון של חג. והא דנקט התם לעיל מיני' בברייתא דר"ח דיכול להתנות קאי אסוכתה דעלמא כדמשני הש"ס באמת, אבל בנוי סוכה מצי להתנות אי"ט אחרון של חג, וא"כ הא דנקט בנוי סוכה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו קאי אי"ט אחרון של חג למאי דסליק מיני' דקתני עד מוצאי י"ט אחרון של חג וכמ"ש.
ודבר זה מוכח ומוכרע דהנה שים עיונך במסכת שבת דף מ"ד ע"א וזה לשון הש"ס שם בעא מיני' ר"ל מר"י חיטי' וכו' מהו כי לית לי' לר"ש מוקצה היכי דלא דחי' בידים וכו' א"ל אין מוקצה לר"ש, אלא מותר השמן שבנר וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון, ואם התנה עליה' הכל לפי תנאו וממאי דר"ש היא דתניא ר"ח וכו' אין נוטלין עצים מן הסוכה

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ח ע"א מהכת"י 80R

אלא מן הסמוך לה ור"ש מתיר, ושווין בסוכות החג בחג שהיא אסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו עכ"ל. ומקשים שם תו' בד"ה עד מוצאי י"ט וכו' וז"ל, הקשה ר"ת בי"ט האחרון דלא אסיר אלא מטעם מגו דאתקצאי בין השמשות מחמת יום שעבר והא ר"ש שרי מותר השמן שבנר אע"ג דהוקצה בין השמשות למצוותן משום יום הבא.
ונראה לר"י דבמה שאוסרת הברייתא י"ט האחרון לא אתיא כר"ש עכ"ל. הרי לפניך לפירוש ר"ת ור"י דמפרשים הא דתניא ואם התנה עליה לא אתיא כר"ש דלית לי' מוקצה וכו', לפ"ז י"ל הא דקתני ואם התנה עליה קאי אי"ט אחרון דאינו אסור אלא מטעם מוקצה, מה שאין כן ז' ימים שהמה אסורים באמת מדאורייתא מדרשא וא"כ מאי דוחקי להו לר"ת ור"י לתרוצי הכא דיש חילוק בין עמדה לנפלה בעודה קיימת אסור ליטול ממנו עצי' אבל משנפלה דבטלה מצותו לא אסירא אלא מדרבנן, והיינו לפי תירץ ר"י ור"ת דמפרש דיש חילוק בין עצי' לכדי הכשר סוכה ליותר מכדי הכשר סוכה, דעצים של כדי הכשר סוכה אסורים מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן עכ"ל.
וכבר הרגיש בזה ים של שלמה בספרו מנלן להו לר"י ור"ת לחלק בהכי ופליאה נשגבה בעיני הלא לדידהו מעקרא דדינא לק"מ דוודאי כל שבעה אסורין מדאורייתא מדרשה בחג סוכות, והא דמסקינן התם מטעם מוקצה, קאי אי"ט אחרון לחוד ודלא כר"ש כמ"ש לעיל.

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ח ע"ב מהכת"י 80V

ואם כך דרכה של תורה מיושב היטב הא דלא מקשה הש"ס התם בביצה בלאו הכי התרתי ברייתות אהדדי דמברייתא קמייתא מוכח דלא מהני בה תנאי מטעם שהמה אסורים מדאורייתא מדרשא דחג הסוכות ובאידך ברייתא קתני הכל לפי תנאי וא"כ קשיא אהדדי ומאי שייכי' וקישור יש להאי קושי' למאי דמשני לעיל מיני' אסיפא אתי' לסוכה דעלמא, אלא הוא הדבר אשר דברנו דוודאי ידע המקשה הא דקתני ואם התנה עלי' קאי אי"ט אחרון ולכך יכול להתנות בתנאי דאינו ביטל, דהלא האחרון אינו אסור אלא מגו דאתקצאי בין השמשות מיום שעבר, משא"כ השבעה ימים דילפינן מדרשא דחג הסוכות לא מהני בהו תנאי ולק"מ.
והא דמקשה הש"ס אח"כ באמת מהברייתא דאם התנה עליה היינו משום לרווחא שמעתתא מיני' ובי' תסתיים שמעתתא דע"כ איצטרך לשנויי סיפא אתאן לסוכה דעלמא דאלת"ה קשה ?סוכה דמצוה לא מהני בה תנאי והתניא סככה כהלכתה וכו', ואם התנה עלי' הכל לפי תנאי, וע"כ איצטרך לשנויי שאני בנוי סוכה דיכול להתנות באומר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא חלה קדושה עלייהו, אבל עצי סוכה דחלה קדושה עליה מדרשא דחג הסוכות ואסורים מדאורייתא, אתקצאי לשבעה, ר"ל בין השמשות דיום אחרון ולנכי לא מהני בהו תנאי זה דע"כ יבדל מהם, משום דאי מתרמי סעודת מצוה צריך למיכל בגוה בין השמשות של שמיני ואף דנפל בח"ה אסור הוא בשמיני משום סתירת אהל, משא"כ בנוי סוכה דלא שייך בהו סתירת אהל כדכתבו תו' לקמן דף ט"ו ע"ב בד"ה דאי מתרמי לי' וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתיא הא דתני ר"ח ואם התנה עלי' הכל לפי תנאי וע"כ איצטרך לשנויי סיפא אתינן לסוכה דעלמא כמ"ש.

[מתוק לחכי]

ברש"י ד"ה שלש כהלכתן ופרשינן טעמא למעלה למחסה ולמסתור מזרם וכו' עכ"ל.
הא דמפרש רש"י טעמא דר' מתנה דקמפרש לה הכי ולא קמפרש כדמוקי הש"ס טעמא דר"ש מדכתיב בסוכות וכו' דבעינן שלש כהלכתן וכו', אפשר משום דקשיא לי' כמו שמקשה תוספות לעיל בד"ה ור"ש וכו' וכן ר"ש דסבר הכא יש אם למקרא, ובפ"ק דקדושין דרש ר"ש מקרא ומסורת וכו' עכ"ל, אלמא דליכא למימר טעמא דר"ש משום דדריש מקרא או מסורת שהרי בפרק קמא דקדושין דריש תרווייהו מקרא ומסורת, ומשום הך קושיא איצטרך לפרש טעמי' דר' מתנה למחסה ולמסתור מזרם וכו'.
ובהא נמלטנו מקושי' תוספות בד"ה מחיצה מהא דנפקא לן מחיצות לעיל מבסוכות וקרי' רחמנא סככה לא מצי דרש דהתם לא דרשינן אלא מיתורא וכו' עכ"ל. דאפשר דר' יאשיה לא דריש לה כדנפקא לן מחיצות לעיל מבסוכות וכו' אלא מדפנקא לן ר' מתנה דכתיב למחסה וגו'.
אמנם אי קשיא הא קשיא דהכא קמפרש רש"י טעמא דר' מתנה מדכתיב למחסה וכו' ולקמן (דף י"ב ע"א) במתניתין דחבילי קש וכו' וכולם כשרין לדפנות וכו' קמפרש דכל סוכה הכתוב סכך משמע וכו' ודנפקא
51V
לן דפנות מבסכת וכו' מיתורא דקראי ילפינין וכו' עכ"ל.
*
בתוספות ד"ה מחיצה מהא דנפקא לן מחיצות לעיל מבסוכות וקריא רחמנא סככה לא מצי דריש דהתם לא דרשינן אלא מיתורא וכו' עכ"ל.
ולענ"ד נראה דאיצטרך למילף מהא דפרוכת מחיצה וקריא רחמנא סככה בכדי דלא תקשה קושיות תוספות לעיל בריש מכילתין בד"ה כי וכו' ז"ל: וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע א"כ אמאי אמר (תענית דף ב' ע"א) גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף י"ד ע"א) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה וכו', מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל וכו' עכ"ל.
דבשלמא אי ילפינן מהא דפרוכת מחיצה וקריא רחמנא סככה ליכא להקשות כמו שמקשי' תו' לעיל דאיכא למימר דלהכי קריא רחמנא פרוכת מחיצה להיות מחיצה כסכך דפסול בה חמתה מרובה מצילתה ולא להקיש סכך למחיצה לעשותו קבע לסכך במסמרים. משא"כ אי הוה ילפינן לה מהא דנפקא לן מחיצות מבסכות אפשר דהקפידה מצאה מקום לנוח למידק נמי לאידך גיסא להקיש סכך למחיצה דמה מחיצה צריכין לעשותה קבע כ"כ הסכך לקבוע הנסרים במסמורת וכקושיות תוספות.
ובייחוד לר' יהודא דאית לי' לקמן (דף ט"ו ע"א) דלא
52R
חיישינן לגזירת תקרה כדפרש רב אליבי' ע"ש פשיטא קשה קושיות תו' דאליבי' לא שיך למימר דאסור משום גזירת תקרה כמ"ש תוספות ואפי' תימצי לומר דאסור משום גזירת תקרה וכו' שהרי איהו לא גזור ואביי הוא דקמפרש הכא ר' ור"י ור' יהודא וכו' אלמא דס"ל לר"י דקבע דוקא בעי, ולפ"ז לא נמלטנו אליבא דר"י מקושיות תו' אלא ודאי דילפינן לה מהא דפרוכת מחיצה וכו' דהשתא לא מקשינן סכך למחיצה.
*

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ט ע"א מהכת"י 81R

שם בתוספות בד"ה ההוא מבעי לי' למעוטי גזולה תימא תיפוק לי' משום דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול בי"ט שני לקמן בריש לולב הגזול וכו', וי"ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא, אלא מדרבנן ומיהו קשה מפרק הניזקין גבי חטאת ?גזילה שלא נודע לרבי? דאמר עולא בגמרא בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט משום יאוש כדי לא קני, ואמר ר"ת דטעמא דעולא בגיטין משום מצוה הבאה בעבירה אלמא דאורייתא היא עכ"ל.
דבריהם צריכין ביאור הלא מרי' דשמעתין דמקשה הש"ס מיני' לב"ה הוא רבי יהודא כדמקשה הש"ס וב"ה לית לי' דר"י ור"י פליג באמת התם בהנזקין אדעולא וס"ל יאוש כדי קנה ולית לי' הטעם משום מצוה הבאה בעבירה וז"ל הש"ס שם, ור"י אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ע"ש, הרי לפניך דס"ל לר"י דמן התורה מכפרת משום דיאוש קני וע"כ לא ס"ל דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא וא"כ מאי מקשה תו' מדעולא אדרב יהודא וכי גברא אגברא קרמית ור"י בר פלוגתי' דעולא גופא.
ולפירש רש"י דמפרש דקושיא היא דאמר רב יהודא אמר רב פשיטא קשה דהלא ש"ס ערוכה היא בב"ק דף ס"ד ע"ב וז"ל אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם תשלומי כפל עכ"ל, הרי לפניך דס"ל לרב דיאוש קני וכן היא מסקנת הש"ס שם כדמפרש רש"י בד"ה חיובא דלאחר יאוש הוא וכו' וז"ל ותלתא אמוראי נינהו רב סבר יאוש קני וכו' ע"ש, וכיון שכן דסבר רב דיאוש קני, ע"כ רב יהודא תלמידי דרב דאמר שמעתא ??שמי' דרבי' ס"ל כוותי', ומש"ה פליג באמת בהנזקין אדעולא ואמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מן התורה

[ראובן איש מהעם]

דף ע"ט ע"ב מהכת"י 81V

מ"ט דיאוש כדי קני ור"י בשיטת רבו קיימו וס"ל דיאוש קני ומדס"ל דיאוש קני ע"כ לית להו דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא כמ"ש לעיל, וא"כ מאי מקשה תוספת מדעולא אדרב.
וכ"ת הלא קושיו' תוספת היא אליבא דב"ה וב"ה ס"ל כרב ששת כדאמר הש"ס לעיל מיני' וב"ה ההיא מבעי לי' לכדרב ששת דאמר רב ששת משום ר"ע וכו' ורב ששת פליג התם במרובה וס"ל דיאוש לא קני דז"ל הש"ס שם אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא דתניא אמר ר"ע וכו' עכ"ל. ורב ששת אמר ר"ע דהכא אזיל לשיטתי' מה דאמר ר"ש בשם ר"ע במסכת בבא קמא, ומדס"ל דיאוש לא קני ע"כ צ"ל דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא ושפיר מקשה תוספו', מ"מ מידי הרהור לא יצאנו, דסוף סוף השקלא וטריא דהש"ס דהכא הוא אליבא ?דרב ואליבי' דוקא צריך לתרץ אליבא דב"ה הכי וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי מקשים תוספ' מדעולא אדרב, דהא רב ס"ל דיאוש קני, כן הוא לפי שיטת רש"י.
ולשיטת הרב המאור הגדול דגרס אלמא בעינן עשייה לשמה ומפרש דקושיא הוא דוקא משמואל ולא מרב קושייתן נצבו כמו נד, דהנה שים עיונך לקמן ריש לולב הגזול דף למ"ד ע"א וז"ל הש"ס קפסיק ותנא ל"ש בי"ט ראשון ול"ש בי"וט שני וכו' בשלמא י"ט ראשון דכתיב לכם משלכם, אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר"י משום רשב"י משום דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה שנאמר ??והבאת גזול את הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח לית לי' תקנתא ל"ש לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש ?בשלומא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו דידי' הוא אלא לאחר יאוש הא קניא ביאוש אלא לאו משום דהוה מצוה הבאה בעבירה וכו', ופליגא דרבי יצחק בר נחמני דאמר ר"י ב"נ אמר שמואל ל"ש אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיצא בשאול יצא בגזול, הרי לפניך דפליגי שמואל אר"י

[ראובן איש מהעם]

דף פ' ע"א מהכת"י 82R

ולית לי' הטעם משום מצוה הבאה בעבירה ומרי' דשמעתא דמקשה הש"ס לב"ה משמואל קמותיב לדעת המאור הגדול וא"כ הוא מאי מקשה תו' ל"ל לך תיפוק לי' משום דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה הלא שמואל לא חייש להא איסור משום מצוה הבאה בעבירה, ועיין בתו' בד"ה מתוך שיצא בשאול יצא בגזול הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה עכ"ל, פי' דדוקא ביום שני שהוא מדרבנן דלכם לא קאי אלא איום ראשון ומש"ה לא חייש אמצוה הבאה בעבירה, אבל ביום ראשון שהוא דאורייתא דהא כתיב לכם להוציא את הגזול חייש אמצוה הבאה בעבירה.
והא דכתבו תוספת הכא ומיהו התם איכא לשנויי דאיצטרך לכם למעוטי שאול וכו' ומשמע דגזול אסור משום מצוה הבאה בעבירה ולאו איצטרך לכם להוציא את הגזול זהו אליבא דר"י דס"ל דאפילו בי"ט שני שהוא מדרבנן אסור משום מצוה הבאה בעבירה, וא"כ קשיא לכם ל"ל, ואליבי' איצטרך לשנויי דאיצטרך למעוטי שאול, משא"כ לשמואל דהוא בר פלוגתי' דר"י וס"ל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול, ואליבי' ע"כ צ"ל דדוקא יום שני שהוא מדרבנן לא חייש ממצוה הבאה בעבירה, אבל ביום ראשון שהוא דאורייתא דהא כתיב לכם דודאי חייש אמצוה הבאה בעבירה.
והא בהא תלי' מדכתיב לכם ש"מ שהוא דאורייתא להכי חייש שמואל אמצוה הבאה בעבירה, וסיוע מצאתי לדברים הללו בירושלמי ריש לולב הגזול וז"ל תני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזול עכ"ל. הרי קתני בירושלמי לכם להוציא את הגזול ולא קתני להוציא את השאול ואת הגזול כמו דקתני בתלמודא דילן, לפ"ז א"א לשנויי דאיצטרך לכם למעוטי שאול וא"כ הדרא קושי' תו' לדוכתי' ל"ל לכם להוציא את הגזול הלא בלא"ה הוא אסור משום מצוה הבאה בעבירה וע"כ צ"ל דהיא ?נותנת מדכתיב לכם להוציא הגזול להכי חייש אמצוה הבאה בעבירה, והן הן דברי שמואל דקאמר בירושלמי כל הפסולין אינן אלא בי"ט ראשון והטעם משום מצוה הבאה בעבירה, אבל

[ראובן איש מהעם]

דף פ' ע"ב מהכת"י 82V

בי"ט שני לית לי' מצוה הבאה בעבירה, ושמואל אזיל לשיטתי' ?מטעמי' דס"ל הכי כמ"ש.
ועיין בהמאור הגדול אשר הובא בהרי"ף דף שמ"ה ע"א בריש לולב הגזול וז"ל מיהו לא חזי לן למסמך על הא דר"י משום רשב"י דשמעת מיני' דיאוש כבר קני ואשכחן לר"י גופי' דלא סבירא לי' הכי וכו' ומשמי' דר"ש ב"י הוא דקאמר לי' הכא ולא ס"ל כוותי', ואף רבי יצחק ב"נ משמי' דשמואל פליג עלי' בפי' דקאמר בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול, ורב אסי דהוה בתרא מפרק אליבי', אלמא הכי הלכתא, ובמאי דקאמר רב הונא להנהו אונכרי שקלו וטרי למימר ונקניי' בשינוי השם, ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה היא מ"מ לית דחש להא דר"ש ב"י וכו', ומצאתי בהלכות הר' יצחק בן גיאות ז"ל ירושלמי ר' יצחק בר נחמני בשם שמואל כל הפסולין אינן אלא בי"ט ראשון, והכי פסיק רבנן בתראי והא דתנן\דתנו רבנן סוכה גזולה ר"א פוסל וחכמים מכשירין אוקמינא ?בתוקף את בחירו והוציאו מסוכתו, אבל גזל עצים וסכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד, דעבדו רבנן תקנתא כדין תקנת השבין, ומהכא נמי דמעת דלא סבירא לן כר"ש ב"י דפסל בלולב הגזול משום מצוה הבאה בעבירה, שאם הי' כן אפילו סוכה תפסל בגזול עצים וסכך בהן שאף היא מצוה הבאה בעבירה היא עכ"ל.
הרי לפניך דפסק הרב המאור הגדול כשמואל דלא חייש אמצוה הבאה בעבירה, וכן פסק בשמעתין גבי ציצית הילכתא כשמואל, והנה נקוט כלל זה בידך דלית לי' לשמואל הטעם משום מצוה הבאה בעבירה אלא היכי דגלי קרא שהוא מדאורייתא כמו בי"ט ראשון דכתיב לכם, וכיון דמרא דשמעתתא דמקשה הש"ס לב"ה דוקא משמואל ופריך לדעת המאור הגדול, א"כ הוא קשה מאי קמקשה התו' ל"ל לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הבאה בעבירה, ע"כ הלא שמואל לא חייש אמצוה הבאה בעבירה אלא בדבר שהוא דאורייתא והיינו היכי דכתב קרא ובוודאי אי לא הוה כתב לך למעוטי גזולה מדאורייתא לא הוה ממעטינן מטעם שמצוה

[ראובן איש מהעם]

דף פ"א ע"א מהכת"י 83R

הבאה בעבירה דדוקא בדבר שהוא מדאורייתא היכי דכתיב קרא לך, לכם, אי? להם למעוטי גזל בהדיא חייש שמואל אמצוה הבאה בעבירה ומאי מקשים תוספו'.
ואי נימא דהתוספת מקשי' לדעת ר"י דחייש אמצוה הבאה בעבירה אפילו בי"ט שני שהוא מדרבנן ואליבי' קשיא ל"ל לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הבאה בעבירה כקושיות תוספו', מ"מ אחר עיון היטב יש לפקפק למימר דלמא הא דקאמר הש"ס הכא לך למעוטי גזולה מיירי לפני יאוש דאז לא מישך שייך הטעם מצוה הבאה בעבירה, וסד"א דקודם יאוש לא מיקרי סוכה גזולה אלא שאולה ויוצא בה קמ"ל הש"ס דלהכי כתב רחמנא לך למעוטי גזולה אף לפני יאוש, דלמעוטי לאחר יאוש לא איצטרך קרא דבלא"ה הוא אסור מטעם מצוה הבאה בעבירה, אלא דאתא למעוטי אלפני יאוש ולאשמיעינן דלא חשיבא כשאולה כדכתבו תוספ' לקמן דף ?מ"ד ע"ב בד"ה וקרקע אינה נגזלת וכו' וז"ל ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה ע"ש באריכות וא"כ מאי מקשה תוספ'.
וליכא למימר דהתוספת מקשה לדעולא והכא קא קשיא להו כיון דס"ל לעולא דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא ואליבי' לא איצטרך לך למעוטי גזולה דבלא"ה הוא אסור משום מצוה הבאה בעבירה וצ"ל לדעולא דלך אתא להורות דבעינן סוכה העשויי' לשם חג, וא"כ קשה אליבא דעולא מ"ט קא מכשרי ב"ה סוכה ישנה.
אי משום הא לא תברא די"ל דס"ל לעולא כדעת הירושלמי דצריך לחדש בה דבר אף לב"ה וא"כ איצטרך לך לב"ה ולדעולא להורות דבעינן מקצת לשמה והיינו שצריך לחדש בה דבר וב"ש סבר דלך אתא לרבי' דבעינן כולה לשמה, ופלוגתא דב"ש וב"ה ?דוגמא לפלוגת' דרב ושמואל גבי ציצית דרב ס"ל דלא בעינן אלא עשי' לשמה ושמואל ס"ל דבעינן אפילו טווי' לשמה, וא"כ ס"ל לדעולא דלך לב"ה לרבות דבעינן מקצת לשמה ולא איצטרך למעוטי גזולה דבלא"ה אסור משום מצוה הבאה בעבירה, ולק"מ מב"ה לדעולא.

[ראובן איש מהעם]

דף פ"א ע"ב מהכת"י 83V

והדרא קושייתן? לדוכתי' וצ"ע. ובלימוד הישיבה בפלפולי הארכתי בסייעת' דשמיא.
עוד שם בתוספת ד"ה ההוא מבעי למעוטי גזולה וכו', ועוד דבפרק מרובה דרש רבא בהדיא דיאוש לא קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול וכו' עכ"ל. עיין במהרש"א וז"ל דבריהם תמוהים דמלתא דרבא וודאי אינו מוכרח דהא רבה פליג התם ואית לי' דיאוש קני, ומוקי קרבנו ולא הגזול בגזל קרבנו דחברי' עכ"ל. נ"ל ליישב בטוב טעם ודעת דהא וודאי די"ל דמוקי קרבנו ולא הגזול בגזל קרבנו דחברי', אך הכי קשיא לי' הא רבא אמר דיאוש לא קני והלכה כרבא דהא רבא בתרא הוא והיאך שקליא וטריא דעולא דיאוש קניא שלא אליבא דהלכתא דהא רבא אמר דיאוש לא קני.

[ראובן איש מהעם]

ובזה גמרתי להקליד חידושי סוכת דוד למס' סוכה דף ט ע"א.
להגאוה"ג רד"א זי"ע.
מי יתן ויבואו המקלידים, ויתעוררו משינתם,
לתת יד ואצבע, לבוא לעזרה,
להמשיך יחד בהוצאת החידושים לאורה.
הצב"י הקטן והדל
רא"ם

[באראטונג]

37V

מצינא דהלא יכול לאוקמא דכ"ע יש אם למקרא ודל חד קרא לגופי' דאין דורשין תחילות וכ"ע סככה בעי קרא ופשו להו תלתא ובהא קמפלגי מ"ס כי אתאי הלכתא לגרע, ומ"ס להוסיף.

זאת ועוד אחרת דבסמוך נמי ה"ל להש"ס להש"ס למימר ואיבעית אימא דכ"ע יש אם למסורה והלכתא אתא להוסיף וכ"ע אין דורשין תחילות, ובהא קמפלגי מ"ס סככה בעי קרא ופשו להו שתים, והלכתא להוסיף עוד טפח, ומ"ס סככה לא בעי קרא ופשו להו שלש, והלכתא להוסיף עוד טפח.

ואפשר למימר דהא לא קשיא, די"ל דהא בהא תליא דמאן דסבר אין דורשין תחילות היינו טעמא משום דסבר סככה בעי קרא ואיצטרך קרא לגופי', ומאן דסבר דורשין תחילות הטעם דהוא סבר סככה לא בעי קרא.

וכדומה לזה מפרש רש"י בסנהדרין דף ג ע"ב בד"ה אין דורשין תחילות למנין, דלגופי' אתא דלבעי מומחין וכו', וכדמייתא הכא תוספת בד"ה בדורשין תחילות קמפלגי.

וא"כ מעיקרא דדינא לא קשה מידי דאע"פ שאומרים שכ"ע יש אם למקרא ואין דורשין תחילות וסככה נמי בעי קרא, אפ"ה פשו להו ארבע בין לרבנן ובין לר"ש, דמשום דסברי להו דאין דורשין תחילות, משום הכי קאמרי דסככה דסככה בעי קרא, ואיצטרך קרא לגופי' ולכך אין דורשין דהיא היא דאין דורשין תחילות היא דסככה בעי קרא ולא איצטרך לתרווייהו אלא חד קרא, וליכא למימר נמי דלכ"ע יש אם למסורת והילכתא להוסיף וכ"ע אין דורשין תחילות ופליגי אי סככה בעי קרא אי לאו, דאם נאמר לר"ש דסככה לא בעי קרא, צריך לומר דורשין תחילות כמ"ש.

אלא אי קשיא הא קשיא הא דמשני הש"ס וא"א דכ"ע יש אם למקרא והכא בהא קמפלגי מ"ס סככה בעי קרא, ומ"ס סככה לא בעי קרא, דלפי מה שכתבתי לעיל אם נאמר כך