שיעור בספר "מטה אפרים" - הלכות חג בחג

שיעורים וחבורות ללמוד וללמד

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

לחיים ולברכה
שר האלפיים
תגובות: 2554
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 22, 2007 1:10 pm
לאקאציע: אונטער'ן נעץ

שיעור בספר "מטה אפרים" - הלכות חג בחג

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לחיים ולברכה »

שיעור היום - א' דר"ח אלול

ד) ראש חדש אלול לעולם שני ימים וקביעות יום שני של ראש חדש לעולם אינו חל כי אם באחד מארבעה ימים שבשבוע שסימנם אבד"ו. וקביעות יום ראשון דראש השנה ביום שאחריו וסימנו בגה"ז:

ה) אם חל ראש חדש אלול יום ראשון שלו בשבת. מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחד בפרשת השבוע שהיא פרשת ראה. ובשני קורין למפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה ומפטירין השמים כסאי ודוחין הפטרת עניה סערה. ומשלימין אותה בשבת פרשת כי תצא שמפטירין בו רני עקרה. ומשלימין עליו גם כן עניה סערה שהיא סמוכה לה בנביא. ואם חל ראש חדש אלול ביום ראשון ושני אין מפטירין בשבת שלפני ראש חדש פרשת מחר חדש אלא מפטירין הפטרת הפרשה של שבוע זו שהיא עניה סערה. והפטרת מחר חדש נדחית לגמרי. ואם כשחל ראש חדש בשבת טעה ואמר עניה סערה. אם עדין לא ברך ברכות של אחריה יאמר גם כן השמים כסאי ויברך לאחריה ואם כבר ברך ונזכר אחר כך יאמר השמים כסאי בלא ברכה:

שאלות און קאמענטארן דא
אם אין אני לי, אויב איך וועל נישט טוהן פאר מיינע אייגענע קינדער, מי לי, ווער וועט דאס טוהן אנשטאט מיר?
לחיים ולברכה
שר האלפיים
תגובות: 2554
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 22, 2007 1:10 pm
לאקאציע: אונטער'ן נעץ

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לחיים ולברכה »

שיעור היום - ב' דר"ח אלול

(ו) נוהגין במדינות אלו מראש חדש אלול ואילך עד יום כפור לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור כ"ז בתהלים לדוד ה' אורי וישעי בקר וערב. ואומרים אחריו קדיש יתום. ואנו נוהגין לאמרו עד שמיני עצרת ועד בכלל. וגם נהגנו לאמרו בכל יום שיש בו מוסף אחר גמר תפלת שחרית קדם אין כמוך. ובערב אומרים אותו אחר תפלת המנחה. ויראה לי שבמקומות שאומרים אותו אחר גמר התפלה. אזי בראש חדש יש להקדים מזמור ברכי נפשי למזמור אורי וישעי. וכן במקומות שאומרים אותו אחר תפלת שחרית ונוהגין גם כן לומר שיר של יום אחר תפלת שחרית. יש להקדים השיר של יום לפי שהיא תדיר. וכן ברכי נפשי היא תדיר בכל ראש חדש. ובמקום שאין שם רק אבל אחד יש לומר שני המזמורים ברכי נפשי ואורי וישעי בלי הפסקת קדיש שלא להרבות בקדישים. אבל בין שיר של יום לאורי וישעי יש להפסיק באמירת קדיש בכל ענין שלא יהיה נראה שגם אורי וישעי היא משיר של יום:

(ז) מראש חדש אלול ואילך תוקעים בכל יום אחר גמר התפלה תשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה) קדם אמירת תהלים ומתחילים לתקע מיום שני של ראש חדש. ויש נוהגין להתחיל לתקע ביום ראשון של ראש חדש. ויש שתוקעים גם כן אחר תפלת ערבית. ולא שמעתי נוהגין כן במדינתנו. ותוקעים כל ימי החל של החדש אלול. מלבד בערב ראש השנה שאין תוקעים בו כלל. ואין לתקע אפלו בביתו להתלמד. ובמקומות שנוהגין לתקע ערבית אין להם לתקע בליל שלפני ראש השנה. ויש שנוהגין שבכל חדש אלול אחר המנחה מכריז השמש שובו בנים שובבים. ומנהג יפה הוא:


שאלות און קאמענטארן נאר דא
אם אין אני לי, אויב איך וועל נישט טוהן פאר מיינע אייגענע קינדער, מי לי, ווער וועט דאס טוהן אנשטאט מיר?
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - צווייטן טאג ר"ח - בספר מטה אפרים
כל הזכיות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


ו) מ'פירט זיך אין די מדינות אז פון ר"ח אלו און ווייטער ביז יום כפור זאגט מען יעדן טאג נאכ'ן ענדיגן דאווענען קאפיטל כ"ז פון תהלים – לדוד ה' אורי וישעי – אינדערפרי און אווענט, און דערנאך זאגט מען קדיש יתום. מיר פירן זיך דאס צו זאגן ביז שמיני עצרת ועד בכלל. אויך פירט מען זיך אז אין א טאג וואס מ'דאווענט מוסף זאגט מען דאס פאר אין כמוך (לכאורה פאר אתה הראיתה). אין אווענט זאגט מען דאס נאך מנחה.
זאגט דער מטה אפרים, אז אין די פלעצער וואס מ'זאגט דאס נאכ'ן דאווענען (אזויווי מיר פירן זיך), זאל מען אום ראש חודש דאס זאגן נאך ברכי נפשי ווייל ס'איז תדיר (ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם). אזוי אויך דארט ווי מ'זאגט שיר של יום נאך שחרית, דארף מען זאגן דעם שיר של יום פריער ווייל ס'איז תדיר.
דארט ווי ס'איז דא נאר איין אטבול, זאל מען נישט מפסיק זיין מיט א קדיש צווישן ברכי נפשי און לדוד ה' אורי כדי נישט צו מרבה זיין מיט קדישים. אבער צווישן שיר של יום און לדוד ה' אורי זאל מען יא זאגן קדיש כדי מ'זאל נישט מיינען אז ס'איז א חלק פון שיר של יום.

ז) פון ר"ח אלול און ווייטער בלאזט מען שופר יעדן טאג נאכ'ן דאווענען - תקיעה שברים תרועה תקיעה – פאר'ן זאגן תהלים. מ'הייבט אן פונעם צווייטן טאג ר"ח. ס'איז דא וואס פירן זיך צו בלאזן שוין אינעם ערשטן טאג ר"ח. און ס'איז דא וואס בלאזן אויך נאך מעריב, אבער כ'האב נישט געהערט אז מ'זאל זיך אזוי פירן אין אונזערע מדינות.
מ'בלאזט אום יעדן וואכן טאג פון חודש אלול חוץ אום ערב ראש השנה וואס מ'בלאז בכלל נישט, אפילו נישט אינדערהיים אויף זיך אויסצולערנען. און דארט ווי מ'בלאז נאך מעריב בלאזט מען נישט מעריב פון ערב ראש השנה.
ס'איז דא וואס פירן זיך אז אין גאנץ חודש אלול טוט דער שמש אויסרופן נאך מנחה "שובו בנים שובבים", און ס'איז א שיינע מנהג.
לחיים ולברכה
שר האלפיים
תגובות: 2554
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 22, 2007 1:10 pm
לאקאציע: אונטער'ן נעץ

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לחיים ולברכה »

שיעור היום - ה' שופטים - ב' אלול

ח) נוהגין בכל יום של ימי החל מראש חדש אלול ואילך אחר התפלה אומרים בצבור עשרה מזמורים תהלים ומתכונים לגמר כל תהלים שני פעמים קדם ראש השנה. והיא עולה כמנין כפ"ר. ומתחילין אחר ראש חדש כדי לומר יהי רצון המסדר אחר אמירת תהלים בשלמות עם התחנונים. וביהי רצון שלפני אמירת תהלים כתוב עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה. והיא שפת יתר וראוי לדלג מלות "בהם שבעים שנה". וביהי רצון שאומרים אחר תהלים כיון שאין אומרים ספר שלם. יש לומר בזכות מזמורי תהלים שקראנו לפניך בזכות פסוקיהם ותיבותיהם ונקדותיהם וטעמיהם ובזכות שמות הקדושים כו'. ואחר היהי רצון אומר קדיש יתום. ואם אין עשרה בשעת אמירת תהלים וממתינים עד שיבא אחד להשלים עשרה לומר קדיש יש לשיר מזמור אחד ויאמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמר קדיש. ובימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום בכדי לגמר כל תהלים פעם שלישית קדם יום הכפורים:

ט) נוהגין כשכותב אדם לחברו אגרת שלומים מן ראש חדש אלול עד יום הכפורים רומז לו בתחלתו או בסופו שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים:
אם אין אני לי, אויב איך וועל נישט טוהן פאר מיינע אייגענע קינדער, מי לי, ווער וועט דאס טוהן אנשטאט מיר?
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - ב' אלול - בספר מטה אפרים
כל הזכיות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


ח) מ'פירט זיך צו זאגן בצבור יעדן וואכן טאג נאכ'ן דאווענען פון ר"ח אלול און ווייטער 10 מזמורים תהלים כדי צו ענדיגן גאנץ תהלים 2 מאל פאר ראש השנה, וואס די צאל קאפיטלען באטרעפט אזוי ווי כפ"ר (תהלים האט 150 קאפיטלען, 2 מאל איז 300, און כפר באטרעפט אויך 300). מ'הויבט אן נאך ראש חודש כדי מ'זאל קענען זאגן בשלימות דעם יהי רצון וואס מ'זאגט נאכ'ן תהלים זאגן (ר"ח זאגט מען נישט זאגן קיין תחנונים).
אין די יהי רצון פון פאר'ן זאגן תהלים שטייט געשריבן "עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה", דאס איז אן איבעריג לשון, און מ'זאל אויסלאזן די ווערטער "בהם שבעים שנה". און אין די יהי רצון פון נאכ'ן תהלים זאגן, וויבאלד מ'זאגט נישט א גאנץ ספר פון תהלים, זאל מען זאגן "בזכות מזמורי תהלים שקראנו לפניך בזכות פסוקיהם ותיבותיהם ונקדותיהם וטעמיהם ובזכות שמות הקדושים אא"וו".
נאכ'ן יהי רצון זאגט מען קדיש יתום, און אויב ס'איז נישטא קיין מנין בשעת'ן זאגן תהלים, און מ'ווארט אויף דער צענטער צו משלים זיין כדי צו זאגן קדיש, זאל מען זאגן צונעזאם איין קאפיטל ווען ס'איז שוין דא מנין און דערנאך זאגן קדיש.
אין די עשרת ימי תשובה וואס איז צווישן ראש השנה און יום כפור, זאל מען זאגן מער פון 10 קאפיטלען כדי צו ענדיגן גאנץ תהלים א דריטן מאל פאר יום כפור.

ט) דער מנהג איז, ווען איינער שרייבט א בריוו צו זיין חבר פון ר"ח אלול ביז יום כפור, טוט ער מרמז זיין ביים אנהויב אדער ביים ענדע אז ער בעט פאר איהם אז ער זאל זוכה זיין אין די ימי הדין וואס קומען, ער זאל געשריבן ווערן און גע'חתמ'עט ווערן אין די ספר חיים טובים.
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - עש"ק שופטים - ג' אלול

י) כבר בארנו כי החדש אלול הוא מעתד לתשובה והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו וישב קדם סעדתו וקדם שנתו ויחשב עם נפשו למצא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו. ויוסף אמץ בקיום המצות. ויהיה זריז ביותר בחדש הזה בקדוש הלבנה שהיא מצוה עוברת וזמנה היותר ראוי הוא אחר שיעברו עליו שבעה ימים אחר יום המולד. ואפלו בליל שביעי אין לקדש לכתחלה אם לא שחושש שיארע איזה סבה שלא יהיה ספוק בידיו לקדשה אחר כך, יכול לקדש אחר שלשה ימים מיום המולד ואם לא קדש תכף אחר שבעה ימים יכול לקדשה עד ארבעה עשר ימים שמונה עשרה שעות שצ"ו חלקים מיום המולד. ואם מחמת איזה אנס לא קדש. רשאי לקדש בליל ששה עשר אבל לא יאמר שם ומלכות לא בפתיחה ולא בחתימה וראוי לכל אדם להיות זריז לקדשה בזמנה. דהינו תכף אחר עבר שבעה ימים אם אפשר לקדשה אז. ולא יחמיץ המצוה. ויש אנשי מעשה נוהגין שבחדש הזה מפשפשים בדקדוקי מצות להיות בודק ובוחן תפלין ומזוזות שלהם. וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצות והוא מנהג טוב:

יא) יש מקומות שנוהגין לקום באשמרת לומר סליחות מן אחר ראש חדש אלול עד יום הכפורים. בימי החל אבל לא בשבתות. לפי שאין אומרים תחנונים בשבת וראש חדש. ויש מתחילין להשכים מיום חמשה עשר באלול (עין באבודרהם) ובמדינתנו אין נוהגין כן. רק מתחילין להשים לומר סליחות מן יום ראשון בשבוע שחל בו ראש השנה. ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי מתחילין להשכים מיום ראשון שבוע שלפניו וזמן אמירת הסליחות הוא בסוף הלילה סמוך לאור הבקר. ועכשיו מתאחרין על הרב עד התחלת עמוד השחר. ומכל מקום ביום ראשון משכימים יותר קצת. בכדי שיתכן לשון הפזמון שאומרים בו בזעקתם בעוד ליל. וכן רצה עתירתם בעמדם בלילות:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - ג' אלול - בספר מטה אפרים
כל הזכיות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


י) מיר האבן שוין מבאר געווען, אז חודש אלול איז אנגעגרייט פאר תשובה, און יעדער ירא שמים דארף מפשפש זיין אין זיינע מעשים, ער זאל זיך אראפזעצן פאר'ן סעודה און פאר'ן גיין שלאפן, און מאכן א חשבון הנפש צו טרעפן זיינע עוונות צו חרטה האבן און זיך מתודה זיין און תשובה טוהן.
ער זאל זיך שטארקן מיט מקיים זיין מצות. בפרט זאל ער זיין געווארענט אין דעם חודש מיט קידוש לבנה וואס ס'איז א מצוה וואס די איז געוואנדן אין א צייט (מ'קען דאס נישט אלץ מקיים זיין). די צייט וואס איז דאס מערסטע ראוי איז נאך ס'גייט אריבער 7 טאג נאכ'ן יום המולד. אפילו אין די זיבעטע נאכט זאל ער אויך נישט מקדש זיין לכתחילה, חוץ ער האט מורא פאר א סיבה אז ער וועט נישט האבן די מעגליכקייט צו מקדש זיין נאכדעם, דעמאלטס מעג ער מקדש זיין פון נאך 3 טאג פונעם מולד. אויב האט ער נישט מקדש געווען תכף נאך זיבן טאג, קען ער נאך מקדש זיין ביז פערצן טאג און 18 שעה און 396 חלקים פונעם מולד. אויב צוליעב אן אונס האט ער נישט מקדש געווען, מעג ער מקדש זיין אין די נאכט פון דעם זעכצענטסטן טאג, אבער אן דעם שם ומלכות נישט ביים אנהויב ברכה און נישט ביים סוף ברכה. פונדעסטוועגן זאל יעדער זיין געווארענט צו מקדש זיין די לבנה אין צייט, דהיינו, אויב מעגליך זאל ער מקדש זיין תיכף נאכ'ן זיבן טאג, און ער זאל נישט מחמיז זיין די מצוה.
ס'זענען דא אנשי מעשה וואס פירן זיך אז אין דעם חודש איז מען מדקדק במצות, מ'איז בודק תפילין און מזוזות, און וואס אימער מ'קען טרעפן בעסער צו מאכן אין אלע מצות, ס'איז א גוטע מנהג.

י"א) ס'איז דאס וואס פירן זיך צו אויפשטיין פרי אין די וואכן טעג צו זאגן סליחות פון נאך ר"ח אלול ביז יום כפור, אבער נישט אום שבת ווייל מ'זאגט נישט תחנונים אום שבת און ר"ח. און ס'איז דא וואס הויבן אן צו זאגן סליחות פון חמשה עשר באלול. אבער מיר פירן זיך נישט אזוי, נאר מיר הויבן אן פון זונטאג אין די וואך וואס געפאלט אין איר ראש השנה. אויב געפאלט ראש השנה אום מאנטאג אדער דינסטאג, דאן הויב מען אן פון זונטאג א וואך פריער.
דער זמן פון זאגן סליחות איז סוף נאכט פאר'ן זון אויפגאנג, אבער היינט זאגן מיר שפעטער ביז אנפאנג פונעם זון אויפגאנג. אבער אינעם ערשטן טאג שטייט מען אויף פריער כדי מ'זאל זאגן מיט רעכט די פזמון "בזעקתם בעוד ליל" און "רצה עתירתם בעמדם בלילות".
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - א' תצא - ה' אלול

יב) כשמשכימין לסליחות אף על פי שהוא קדם אור היום צריך לברך בשעת נטילה ברכת על נטילת ידים. וגם צריך לברך ברכת התורה קדם הסליחות. ואחר כך כשגומרים הסליחות והאיר היום צריך לטל ידיו שנית ויערה עליהם גם כן שלש פעמים כמו כל נטילת ידים שחרית אבל לא יברך על נטילה זו ברכת על נטילת ידים. ומי שנוהג לעשות תקון חצות בכל השנה יש לומר תקון חצות כמנהגו ואחר כך יאמר סליחות עם הצבור. ואם ארע שכשקם ממטתו כבר הגיע עת אמירת הצבור אף על פי כן יש לו לעשות התקון קדם אור הבקר. ויניח הסליחות ויאמרם אחר כך ביחיד. (ועין לקמן סעיף כ"א). לפי שתקון חצות הוא מאד נעלה ובפרט בימים האלו הזמן מכשר לכך. אבל זולת זה אין לפרש מהצבור בעת אמירת הסליחות אפלו מי שחשקה נפשו בתורה והוא מתמיד בלמודו מאד. בעת הזאת ישתתף עם הצבור השופכים לב כמים לפני אבינו שבשמים מלך חפץ בחיים:

יג) במקום שנוהגין ששליח צבור המתפלל שחרית אומר ברכת התורה יכולים לעשות כן אף בימי הסליחות. אף שכבר ברך ברכת התורה קדם הסליחות. ויש לו לכון במה שמברך בראשונה שלא להוציא בברכה זו רק הסליחות ומזמורים שאומרים בהשכמה ויפסיק אחר הסליחות בבדיקות נקבים וכיוצא בזה ושוב רשאי לברך ברכת התורה אבל ברכת על נטילת ידים אין לו לברך כשעובר לפני התבה כיון שכבר ברך בהשכמה ומכל מקום טוב יותר שאף ברכת התורה לא יאמר השליח צבור אם כבר אמר בהשכמה. אלא אם יש מי שלא ברך בהשכמה יאמר הוא ברכת התורה לפני התבה:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - ג' אלול - בספר מטה אפרים
כל הזכויות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


י"ב) ווען מ'שטייט אויף צו סליחות, כאטשיג ס'איז נאך פאר'ן זון אויפגאנג, דארף מען זאגן די ברכה על נטילת ידים בשעת'ן זיך וואשן. אויך דארף מען זאגן ברכת התורה פאר סליחות. און ווען מ'ענדיגט זאגן סליחות און ס'איז שוין טאג, דארף מען זיך נאכאמאל וואשן די הענט דריי מאל אזוי ווי יעדן אינדערפרי, אבער ער זאל נישט זאגן די ברכה על נטילת ידים.
ווער ס'פירט זיך א גאנץ יאר צו זאגן תקון חצות זאל דאס זאגן אזוי ווי יעדן טאג און דערנאך זאל ער זאגן סליחות בציבור. אויב האט זיך געמאכט אז ער האט זיך אויפגעוועקט אין די צייט וואס דער צבור זאגט שוין סליחות, זאל ער פונדעסטוועגן זאגן תקון חצות פאר'ן עלות השחר און דערנאך זאל ער זאגן סליחות ביחידות, ווייל תיקון חצות איז זייער חשוב בפרט אין די טעג.
אבער סתם אזוי טאר מען נישט זיך אפטיילן פונעם צבור פון זאגן סליחות אפילו א גרויסע מתמיד וואס האט שטארק חשק צום לערנען, זאל ער אין די צייט זיך משתתף זיין מיט'ן צבור וואס גיסן זייער הארץ ווי וואסער פאר'ן טאט'ן אין הימל, מלך חפץ בחיים.

י"ג) די פלעצער וואס פירן זיך אז דער בעל תפלה וואס דאווענט שחרית זאגט פאר ברכת התורה, קען מען אזוי טוהן אויך אין די סליחות טעג כאטש ער האט שוין געזאגט ברכת התורה פאר'ן סליחות. נאר ער זאל אינזין האבן ביים זאגן ברכת התורה פאר סליחות אז ער איז נאר יוצא דערמיט די סליחות און די מזמורים וואס מ'זאגט פארטאגס, און נאך סליחות זאל ער מפסיק זיין מיט ארויסגיין אין ביהכ"ס אד"ג, אזוי מעג ער נאכאמאל זאגן ברכת התורה, אבער די ברכה על נטילת ידים זאל ער נישט זאגן ווען ער זאגט דאס פאר'ן עמוד, ווייל ער האט שוין געזאגט פארטאגס. פונדעסטוועגן, איז בעסער אז דער בעל תפלה זאל בכלל נישט איבערזאגן ברכת התורה אויב ער האט שוין געזאגט פאר סליחות, נאר אויב ס'איז דא איינער וואס האט נישט געזאגט פאר סליחות, זאל ער זאגן ברכת התורה פאר'ן עמוד.
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ב' תצא - ו' אלול

יד) השליח צבור שאומר סליחות יש לו להתעטף בטלית מציצת. וכשמשכימין בעוד לילה לא יברך על עטיפתו. וטוב שישאל טלית מאחר ולא יקח טלית הקהל וכל שכן טלית שלו. ואם לקח טלית הקהל או טלית שלו ונתעטף בלילה לומר סליחות שאין מברך עליו מכל מקום מיד כשיאיר היום והגיע זמן ציצית. יש לו להסירו מראשו ויברך ברכת להתעטף בציצית ויחזר ויתעטף בו. אך אם לקח טלית שאולה. אפלו אם האיר היום באמצע הסליחות. אין לו לברך עליו אפלו הוסר מראשו וחזר ונתעטף בו:

טו) אם כשהאיר היום כבר גמר הסליחות ורוצה להסירו מעליו. יסירנו מעליו ואין צריך למשמש בו ולברך. ואם מתחילין לומר סליחות אחר שהאיר היום. יש לו לברך על עטיפתו בכל ענין. אף שהיא טלית שאולה. ואם אין שם בנמצא טלית כלל, אף על פי כן רשאים לומר סליחות ושלש עשרה מדות בלא טלית:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - ו' אלול - בספר מטה אפרים
כל הזכויות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


י"ד) דער שליח צבור וואס זאגט סליחות פאר'ן עמוד דארף זיין מעוטף מיט א טלית. אויב מ'זאגט סליחות ווען ס'איז נאך נאכט זאל ער נישט מאכן א ברכה אויפ'ן עטיפה. ס'איז בעסער אז ער בארגט א טלית פון א צווייטן, און נישט נעמען קהל'ס טלית און אודאי נישט זיין אייגענס. אויב האט ער יא גענומען קהל'ס טלית אדער אייגענס און ער האט דאס אנגעטוהן ביינאכט צו זאגן סליחות דערמיט, דארף מען נישט זאגן א ברכה ביינאכט, אבער תיכף ווען ס'וועט טאג און ס'איז אנגעקומען די זמן ציצית (משיכיר), דארף ער אויסטוהן דער טלית און זאגן די ברכה להתעטף בציצית, און צוריק אנטוהן. אויב אבער האט ער גענומען א געבארגטע טלית, דארף ער נישט מאכן א ברכה אפילו ס'איז געווארן טאג אינמיטן סליחות זאגן, און אפילו ער האט דאס אויסגעטוהן און צוריק אנגעטוהן.

ט"ו) אויב ווען ס'איז שוין טאג האט ער שוין גע'ענדיגט זאגן סליחות און ער וויל דאס אויסטוהן, מעג ער דאס אויסטוהן אן דעם וואס ער זאל דארפן מאכן א ברכה. אויב הויבט ער צו זאגן סליחות ווען ס'איז שוין טאג, דארף ער אלץ מאכן א ברכה אויפ'ן עטיפה אפילו ס'איז א טלית שאולה (דאכט זיך, מיר מאכן נישט קיין ברכה אויף א טלית שאולה).
און אויב ס'איז בכלל נישטא קיין טלית, מעג מען זאגן סליחות און די י"ג מדות אן א טלית.
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ג' תצא

טז) השליח צבור יתעטף בטלית קדם שיתחיל אשרי. ואם אמר אשרי בלא עטיפה. יתעטף ויאמר איזה פסוקים בלחש קדם שיאמר החצי קדיש כדי שיהיה הקדיש בעטיפה. ולפי שהפסיק בעטיפה בין אשרי לקדיש. יש לומר מתחלה איזה פסוקים:

יז) אין להתחיל אשרי עד שיתאספו שם עשרה. כדי שיוכל לומר אחריו קדיש מיד. ואם אי אפשר להם להמתין עד שיהיו עשרה לא יאמר קדיש אחר אשרי. ומתחילין לך ה' הצדקה. ואם באו עשרה מיד אחרי שסים אשרי. יאמר איזה פסוקים ויאמר הקדיש. ואם באו אחר שהתחילו לומר הסליחות. אם עדין לא נסתלק השליח צבור מן התבה יש לומר מעט דברי סליחות ותחנונים. בכדי לומר קדיש עם תתקבל. ואם היו עשרה בעת הסליחות ויצא מהם לחוץ ואין כאן עשרה בגמר הסליחות אף על פי כן רשאי לומר קדיש אחר הסליחות עם תתקבל:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

איבערזעצונג אין אידיש פון שיעור היום - ג' תצא - בספר מטה אפרים
כל הזכויות שמורות - ס'איז נישט ערלויבט צו קאפיען די אידישע טעקסט אן מיין רשות


ט"ז) דער שליח צבור זאל אנטוהן דעם טלית פאר ער הייבט אן אשרי, אויב האט ער געזאגט אשרי אנעם טלית, זאל ער אנטוהן דעם טלית און זאגן שטילערהייט עטליכע פסוקים פאר ער זאגט קדיש כדי די קדיש זאל געזאגט ווערן מעוטף בטלית. און וויבאלד ער האט מפסיק געווען מיט'ן עטיפה צווישן אשרי און קדיש, דערפאר דארף ער זאגן עטליכע פסוקים.

י"ז) מ'טאר נישט אנהויבן אשרי ביז ס'איז פארהאן 10 מענטשן כדי מ'זאל קענען זאגן קדיש תיכף נאך אשרי. און אויב זיי קענען נישט ווארטן ביז ס'איז דא 10, זאל מען נישט זאגן קדיש, נאר מ'הויבט אן תיכף צו זאגן לך ה' הצדקה. אויב זענען אנגעקומען 10 נאכ'ן ענדיגן אשרי, זאל מען זאגן אפאר פסוקים און דערנאך קדיש. און אויב זיי קומען נאכ'ן אנהויבן סליחות (לכאורה מיינט דאס נאכ'ן ענדיגן סליחות, וצ"ע), און דער שליח צבור איז נאך אלץ ביים ברעטל, זאל מען זאגן אפאר סליחות ותחנונים און דערנאך זאגן קדיש תתקבל. און אויב ס'איז געווען 10 בשעת'ן זאגן סליחות נאר ס'זענען ארויסגעגאנגן און ס'איז נישטא קיין 10, פונדעסטוועגן מעג מען זאגן קדיש תתקבל נאכ'ן ענדיגן סליחות.
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ד' תצא

יח) אחר שמתעטף השליח צבור מתחיל לומר אשרי יושבי ביתך וכו'. ואומרים כל העם אשרי. ואומר השליח צבור חצי קדיש. ומתחילין לומר הסליחות לך ה' הצדקה. וכשמגיע להנשמה לך. השליח צבור מתחיל בקול רם. ויתן את קולו בבכי לעורר לב העם. ובערב ראש השנה אומר גם כן בקול רם אשרי העם יודעי תרועה וכו'. ויש מוסיפין גם שני פסוקים שאחריו בשמך יגילון כו' כי תפארת כו'. כשגומרים הפזמונים אומרים זכר רחמיך כו'. וכשמגיע השליח צבור לשמע קולנו הוא מתחיל בקול רם והצבור עונין אחריו פסוק אחר פסוק עד ככלות כחנו אל תעזבנו. ואחר כך אומרים להלן כל אחד לעצמו. ואומרים שלש פעמים ודוי אשמנו כו' עד מחי ומסי. ונופלים על פניהם ומטין על יד שמאל ואומרים תחנון רחום וחנון כו' עד יבשו רגע. וזוקפים ואומרים מחי ומסי וכו' שומר ישראל כו' ואנחנו לא נדע כו' עד למען שמך. ואומר השליח צבור קדיש שלם עם תתקבל. וטוב לעמד בשעת אמירת הסליחות. ויש אומרים זכר רחמיך בישיבה ועומדים לאמירת שמע קולנו ומי שקשה לו לעמד באמירת הסליחות. על כל פנים יעמד בשעת אמירת אל מלך יושב ושלש עשרה מדות ובשעת אמירת הודויים. וכשמתחילין סליחה יש להתחיל תחלה אלהינו ואלהי אבותינו חוץ מסליחה המתחלת בשם:


יט) אף על פי שנפילת אפים אינה בלילה. מכל מקום אם כשהגיעו לנפילת אפים עדין לא האיר היום אף על פי כן רשאים לפל על פניהם. כיון שהוא קרוב ליום. ומכל מקום טוב להאריך קצת בסליחות. כדי שתהיה נפילת אפים ביום ממש:[/b]
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ה' תצא

כ) אין לומר סליחות ושלש עשרה מדות קדם חצות לילה. רק בליל יום כפור מתר. ובמקומות שנוהגים לומר סליחות בערבית ואומרים שלש עשרה מדות ראוי לבטל המנהג. ומי שהוא שם בעת שאומרים לא יאמר עמהם. אלא ישב וידם או יאמר קצת מזמורים. אך הודוי רשאי לומר עמהם. מלבד במוצאי שבת אין לומר ודוי קדם חצות לילה (עין סימן תקסה):

כא) אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים שדבר שבקדשה הם ואין אומרים אותם בפחות מעשרה אבל אם בא לומר אותם דרך קריאה בתורה בנגון ובטעמים מתר. וסליחות יכול היחיד לומר. רק במקום שנזכר מענין שלש עשרה מדות כגון וזכר לנו היום ברית שלש עשרה וכיוצא יש לו לדלג זה. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו'. ומרן די בשמיא כו'. לא יאמר כשאין שם מנין עשרה (עין אליה רבה בשם ספר תניא):
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - עש"ק תצא

כב) אבל אסור לצאת מביתו לכנס לבית הכנסת לומר סליחות עם הצבור. אפלו אחר שעברו שלשת ימי אבלות. ואפלו ביום ראשון של סליחות. ואף על פי שהולכים בעוד לילה. אבל מתר לומר
סליחות בביתו ביחיד. או שיאסף עשרה לביתו. אבל בערב ראש השנה מתר האבל לכנס לבית הכנסת לומר סליחות עם הצבור. ואז יכול להתפלל גם כן שם עם הצבור. וכן בערב יום כפור במקומות שנהגו להרבות בסליחות בערב יום כפור כמו בערב ראש השנה. ומכל מקום אם יוכל לאסף עשרה לביתו מוטב לעשות כן. אם יש לו מקום מיחד בביתו שיוכלו לומר הסליחות בישוב הדעת ובכונת הלב:

כג) אבל תוך שנים עשר חדש אחר אביו ואמו או תוך שלשים אחר שאר קרובים יכול להיות שליח צבור בימי הסליחות שקדם ראש השנה. אבל בעשרת ימי תשובה יש נוהגין שאין האבל אומר סליחות ואינו עובר לפני התבה. ומכל מקום יוכל לומר מאשרי ובא לציון ואילך. ויש מקלין גם בזה. ומכל מקום בהרבה מקומות נהגו שאין האבל אומר סליחות לפני ראש השנה ואינו עובר לפני התבה כל היום בעשרת ימי תשובה. רק בשחרית אומרים מאשרי ובא לציון ואילך וכל מקום יחזיק כמנהגו. אך בתוך שבעה אין לו להיות שליח צבור בימי הסליחות ובמכל שכן בערב ראש השנה. מפני שאז מדת הדין מתוחה עליו. ובראש השנה או ביום כפור אין לאבל להיות שליח צבור כשהוא אבל אחר אביו ואמו תוך שנים עשר חדש אבל אחר שבעה ותוך שלשים אחר שאר קרובים מתר (אם החזיק מכבר) להתפלל בראש השנה או ביום כפור כיון שראש השנה ויום כפור מבטלין גזרת שלשים. אבל אם לא החזיק מכבר להתפלל בימים אלו אין לו להיות שליח צבור בימים אלו שאף על פי שבטל ממנו דין שלשים מחמת הרגל. מכל מקום יש לומר שכל השלשים יום מדת הדין מתוחה עליו:
לחיים ולברכה
שר האלפיים
תגובות: 2554
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 22, 2007 1:10 pm
לאקאציע: אונטער'ן נעץ

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך לחיים ולברכה »

כ'זעה אז פרשנדתא איז נישט אנגעקומען היינט, עליך פארלערנען היינט שנעל אין לשה"ק, און כ'האף פרשנדתא עטעס באלד איבערטייטשן.

שיעור היום - א' כי תבא

כד) מה שנתבאר בסעיף הקודם שאין לאבל להיות שליח צבור לא נאמר אלא כשיש שם שליח צבור אחר הגון כמותו. אבל אם אין שם אחר הגון כמותו. כגון בקול ערב או שהוא גדול בתורה ובמעשים טובים. מוטב שיהיה האבל שליח צבור. כיון שהוא הגון יותר. ונראה אף באבל תוך י"ב חדש אחר אביו ואמו והחזק כמה שנים להתפלל בשכר מחמת דחקו. והוא מרצה לקהל. ויש ספק אם יחזרו אחר שליח צבור אחר שמא לא תערב תפלתו לצבור. יש להתיר שיתפלל האבל:

כה) במקום שנהגו הנשים להחמיר שלא ילכו בימי נדות לבית הכנסת ולא תתפלל. מכל מקום בימים נוראים מתרים ללכת לבית הכנסת ומיום ראשון של סליחות ואילך דינו כימים נוראים:
אם אין אני לי, אויב איך וועל נישט טוהן פאר מיינע אייגענע קינדער, מי לי, ווער וועט דאס טוהן אנשטאט מיר?
אוועטאר
קרעמער
שר עשרים אלף
תגובות: 28338
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יוני 25, 2006 12:34 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך קרעמער »

קאפירייט ביי ???

כד) אלעס וואס איז ערקלערט געווארן אין פריערדיגן סעיף אז אן אבל רח"ל זאל נישט זיין דער שליח צבור, איז נישט געזאגט געווארן נאר ווען עס איז דא א צווייטער שליח ציבור וואס איז אזוי פאסיג ווי אים, אויב אבער איז נישטא קיין צווייטער זיינס גלייכן, צום ביישפיל מיטן זיסן קול, אדער וואס איז אזוי גרויס ווי אים אין תורה און גוטע אקטן, איז בעסער אז דער אבל זאל זיין דער שליח ציבור, וויבאלד ער איז מער פאסיג. און עס געפעלט מיר אז אפילו אן אבל אין די ערשטע 12 חדשים נאך טאטע-מאמע וואס האט שוין עטליכע יאר חזקה צו דאווענען פאר געהאלט צוליב זיין ענגשאפט, און ער איז באוויליגט פארן פובליקום, און עס איז דא א צווייפל אויב וועט מען זוכן א צווייטן בעל תפילה אפשר וועט זיין קול נישט אזוי אויסנעמען ביים ציבור, קען מען מתיר זיין אז דער אבל זאל דאווענען.

כה) אין די ערטער וואו פרויען זענען מחמיר נישט צו גיין אין שוהל אדער דאווענען אין די נדה טעג, פון דעסטוועגן אין די פארכטיגע טעג מעגן זיי יא גיין אין שוהל, און פונעם ערשטן טאג סליחות און ווייטער ווערט גערעכנט ווי די פארכטיגע טעג.
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ב' תבא
באלד קומט די איבערזעצונג אין אידיש אי"ה

כו) אם יש שליח צבור קבוע מתפלל השליח צבור. ואם לאו נוהגים להעמיד להתפלל סליחות מי שיש לו בנים וירא שמים שהוא שופך לבו ומפיל תחנונים מקירות הלב. שבאותן הימים אנו תלויים בדין וצריך כונה גדולה. לפיכך ידקדקו הצבור לחזר אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים. למצא שיתפלל סליחות וימים נוראים. ושיהיה בן שלשים שנה שיש לו דעת מישבת שמשם ואילך מתחילין ימי זקנה. ולבבו נכנע ונשבר. וגם יהיה נשוי אשה. ואם לא נמצא בן שלשים. ראוי שעל כל פנים יהיה בן עשרים וחמש שנה. ונהגו לעבר לפני התבה פרנסי ומנהיגי הדור. שהמה יראי השם ויודעים בצער הדור ומכונים לבם ביותר ואם אי אפשר למצא מי שיש בו מעלות ומדות הללו כל ישראל בחזקת כשרים לתפלה. רק שצריך שיהיה מרצה לקהל. ויזהרו שלא יבאו לידי קטטות ומריבות. וכל המתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן. וצריך השליח צבור להוציא כל אדם בתפלתו. ואם יש לו שונא ומכון שלא להוציאו גם אוהביו אין יוצאין בתפלתו ואין למנות שליח צבור סומא בימים נוראים אף שיודע התפלות והפיוטים בעל פה. אם לא שאין שם אחר שראוי להיות שליח צבור (עין בשאלות ותשובות חות יאיר ובשאלות ותשובות יעב"ץ):

כז) מי שהיה נשוי ונתאלמן אין למנותו שליח צבור לכתחלה אפלו אם ארס אשה ולא לקחה עדין אבל אם כבר מנוהו הצבור בהיותו אלמן והחזיק כמה שנים ואחר כך יצא עליו עוררים מחמת שהוא אלמן אין לדחותו. ומכל שכן אם החזיק מכמה שנים בהיותו שרוי עם אשתו ואחר כך נתאלמן אין לסלקו בשביל כך. ורשאי להתפלל אפלו תפלת מוסף ביום כפור:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ג' תבא

כח) מי שהיה לו אשה עתים חלומה ועתים שוטה ונשא אחרת עליה על פי התר ממאה רבנים. אין לו להיות שליח צבור בימים נוראים. עד שתחזר לבריאותה ותקבל את גטה כדת או שתמות. אם לא שאין שם אחר. ומכל מקום אם כבר החזיק כמה שנים אין לסלקו בשביל זה. אבל מי שהוא נשוי שתי נשים במקום שנוהגים התר לשא שתי נשים אף על פי שכבר החזיק אין לו להתפלל בימים אלו. וכן מי שלא נשוי כלל. אם לא נמצא אחר כמותו:

כט) כל מה שאמרנו להתיר בהחזיק כמה שנים. דוקא להחזיק במקום זה שהוא רוצה להתפלל עתה. אבל מה שהחזיק בתפלות אלו במקום אחד ואחר כך בא להתפלל במקום אחר. אין חזקה זו מועלת לו. ומי שהוא נשוי אשה עכשו אף על פי שאין אשתו עמו והוא במקום רחוק אינו מעכב. אבל מי שעזב את אשתו מחמת קטטה והרחיק נדד מביתו זו אשתו יש לדחותו שלא יהיה שליח צבור בימים נוראים כלל:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

ל) מי שהחזיק להתפלל או לתקע ברצון הקהל אם לא ארע דבר שיש להעביר המצוה ממנו אין רשות לקהל לתן מצוה זו לאחר (עין בשאלות ותשובות כנסת יחזקאל סימן נג). ואם החזיק ראובן להתפלל בראש השנה ושמעון (רוצה להתפלל) ביום כפור. וקדם ראש השנה נסע ראובן. וכבדו הקהל את שמעון להתפלל בראש השנה ושמעון רוצה להתפלל גם בצום כפור. ואומר שזה שכבדו להתפלל בראש השנה הוא נוסף על חזקתו לפי שהיה פנוי מן המחזיק בה. או אם שמעון מעולם לא הפך הסדר להתפלל בראש השנה ואיש אחר ביום כפור. או אפלו אם הפך הסדר רק שגם אז ערער שמעון וצוח שרוצה יותר בתפלות יום הכפורים לפי שהוא יום סליחה וכפרה אלא שלא היה יכול לדון עם מי שתקיף ממנו. הדין עם שמעון ואין לקח ממנו תפלת יום הכפורים. אבל אם ארע פעם אחת אחר שכבר החזיק להתפלל ביום כפור הפכו הקהל הסדר מרצונו להתפלל שמעון בראש השנה ואיש אחר ביום כפור. ולא ערער אז. גם עתה אין לשמעון טענה. ורשות ביד הקהל לקח תפלת יום הכפורים לכבד למי שירצו:

לא) נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב. ואפלו ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל ואפלו יש שם הגון ממנו. ועכשו לא נהגו כן. ומי שיש לו יארצייט הוא מתפלל. וכן האבל. רק במקום שנהגו שאינו מתפלל בעשרת ימי תשובה. אינו מתפלל רק מאשרי ובא לציון ואילך. כמו שנתבאר למעלה סעיף כ"ג:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ה' תבא

לב) עיר שאין בו אלא עשרה. ואחד מהם רוצה לצאת לדרך בהגיע ימים נוראים יכולין לכופו שישאר במקומו או לשכר אחר שיהיה במקומו להצטרף לעשרה. ושאר פרטי הדינים מבאר בסימן נ"ה:

לג) בערב ראש השנה משכימין הרבה ועומדין כמו שעה שתים או שלש אחר חצות לילה. לקדם פני מלך מוחל וסולח בבכי ובתחנונים לצאת בדימוס בדינם. ואומרים סליחות הרבה. ויש לאמרם במתון ובהכנעה ובשברון לב. לא כאותן המתגרים בשנה עד סמוך לאור היום ועל ידי זה הם ממהרים על השליח צבור והגרגרנים חוטפים. זה חוטף וזה רומז לחברו לעשות חטיפה מול חטיפה ובפיהם ירוצו רצים ואינם מגיעין לאור היום עד שיגמרו. ויש שעושים סעדה לגמרה של סליחות בכדי שלא לשנות ממנהג שנזכר לקמן סעיף מ"ו. ועברה גוררת עברה. כי כמו השחר עלה עוד אכלם בפיהם.
והחי יתן אל לבו כי עת לחננה. ויזכר כי בשר הוא. רוח הולך ולא ישוב ולא הרבה יזכר את ימי חיי הבלו. ואם לא עכשו אימתי. ואם ארע שאחרו לעמד. אף על פי כן יש להם לומר בנחת ובכונה וקול בכיות. ואם ימשך על היום אין בכך כלום. ואף על פי כן רשאים לפל על פניהם קדם מחי ומסי וכו'. אף שבתפלת שחרית של ערב ראש השנה אין נופלים על פניהם. כמו שיבאר:
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - עש"ק תבא

לד) מנהג הרבים להתענות עשרת ימי תשובה. ולפי שחסר מהם ארבעה ימים דהינו שני ימים של ראש השנה ושבת תשובה שבינתים וערב יום כפור. נהגו להשלימם קדם ראש השנה ארבעה ימים בימי הסליחות. לכן כשחל ראש השנה ביום חמישי ששי ויש ארבעה ימים של סליחות לפני ראש השנה מתענים כל הארבעה ימים רצופים. ואם חל ביום אחר אז מתענין יום ראשון דסליחות ויום שני שאחריו. ושוב מתענין יום אחד לפני ראש השנה וערב ראש השנה. ואם רוצה להתענות יום ראשון דסליחות וערב ראש השנה ושני ימים אחרים של סליחות הרשות בידו ומכל מקום יש לו לקבל תענית במנחה. ואם אין דעתו להשלים יקבל על דעת שלא להשלים:

לה) הימים של עשרת ימי תשובה שמתענים בהם לפני ראש השנה ואחר ראש השנה ויש לו קביעות על הימים שלפני ראש השנה איזה מהם יתענה. אין צריך לקבל תענית בתפלת מנחה שלפניו. שהם מקבלים ועומדים מכח מנהגם. ואין צריך להשלים עד צאת הכוכבים. אלא כיון שהתפלל מנחה, יכול לאכל שעה ורביע קדם הלילה. ויש חלושי מזג ומתענין רק עד אחר מנחה גדולה. ובתפלת המנחה בלחש, מתפלל עננו בשומע תפלה. רק ידלג את מלות צום תעניתנו. אבל השליח צבור בתפלה בקול רם אינו אומר עננו. ואין אומר ברכת כהנים. ואין קורין ויחל ואפלו אם יש עשרה שמשלימין התענית עד צאת הכוכבים. וערב ראש השנה דינו כשאר עשרת ימי תשובה לענין כל זה (ועין סימן תקסב):
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - א' נצבים וילך

לו) ביום ראשון של סליחות נהגו רב הקהל להתענות אף מי שאינו מתענה שאר ימי תשובה. ודינו כמבאר בסעיף שלפני זה שאין צריך השלמה וקבלה, כיון שנוהג להתענות בכל שנה. וכן מי שנוהג להתענות כל שנה בלתי מימי הסליחות או ימי תשובה אין צריך קבלה והשלמה. אבל מי שאינו נוהג להתענות בכל שנה, רק פעם אחת רוצה להתענות איזה ימים, צריך לקבל תענית במנחה שלפניו. ואז צריך גם כן להשלים. אם לא שהתנה בפרוש בשעת קבלת תענית על מנת שלא להשלים. וביום הראשון של סליחות נהוג העולם להשלים גם כן. ואין להתיר להם אם לא שיש צרך בדבר. ויש נוהגין בכל עשרת ימי תשובה לקבל התענית ולהשלים גם כן. ומי שיודע בנפשו שלא יזיקו לו התעניתים ולא יחלש כחו ויתענה ביום כפור בטוב, המחמיר לקבל התענית ולהשלים תבוא עליו ברכה. (עין באליה רבה בשם הבית חדש שכתב שכן היה נוהג הוא זכרונו לברכה) ומי שהוא תש כח ויש לחוש כשיחמיר בתעניתים אלו יחלש כחו. אין לו להחמיר כדי שלא יבוא חס ושלום לידי חלול צום כפורים שהוא מן התורה. כי תעניתים אלו הם בשביל תשובה. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים:

לז) אם בשבת שלפני יום ראשון סליחות חלם חלום שמתענין עליו. והתענה בשבת, אז אם אינו רגיל להתענות בכל שנה יום ראשון דסליחות אם עתה מתענה יום ראשון דסליחות הוא עולה לו במקום תענית לתעניתו. ואם הוא רגיל להתענות יום ראשון דסליחות בכל שנה אינו עולה לו. וצריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר (עין מגן אברהם סימן רפח):
פרשנדתא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פרשנדתא »

שיעור היום - ב' נצבים וילך

לח) בערב ראש השנה נוהגים שהכל מתענים. אם הוא בן שלש עשרה לזכר ושתים עשרה שנים לנקבה. ואפלו אם הוא אבל ביום ראשון שמברין אותו מכל מקום כיון שאם רצה אבל להתענות הרשות בידו. יש לו להתענות בערב ראש השנה כשאר כל אדם. ובמקום שיש קצת חלי אין צריך להתענות. אף שכבר התענה ערב ראש השנה כמה פעמים אין צריך התרה.שאין זה דומה לנדר, כיון שלא התענה רק מצד מנהג הצבור. אם כן על דרך המנהג קבל עליו מתחלה. ובערב ראש השנה אין משלימין, כדי שלא יכנס ליום טוב כשהוא מענה ויבאר לקמן סעיף נז:

לט) אם ארע ברית מילה או פדיון הבן שעושים בהם סעדת מצוה בערב ראש השנה ומכל שכן בשאר ימי התענית אלו שהזכרנו שנוהגים קצת אנשים להתענות ולהשלים כל הקרואים שיזמין בעל הסעדה הרשות בידם לאכל. ומכל שכן הקרובים השיכים לסעדת מצוה זו. אמנם השיכים לסעדה זו ומי שהוא קרוא לה אין רשאים לאכל כי אם במקום סעדה אבל בבית אסור לאכל אף אם שולחים לו לביתו מבעל הברית, אבל בעל הברית עצמו רשאי לאכל אף קדם שיגיע זמן הסעדה הקבועה. ויש לעשות הסעדה בערב ראש השנה קדם שעה עשירית משעות זמניות שהוא שלשה חלקי היום:
שרייב תגובה

צוריק צו “שיעורי תורה”