סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

והוא עפ"י הפסוק נֹדֵד כָּנָף (ישעיהו י, יד).
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

דרוש למס' סוכה מכת"י יד דוד (מס' 730)
במסכת סוכה (דף ל"ח ע"ב): בעו מיני' מר' חייא בר אבא, שמע ולא ענה מהו, אמר להו חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא עכ"ל.
מן הראוי לשום על לב למה דוקא הנהו ד' בתי אבות משיגים בהישג יד המרבה לבדוק בדוקין שבעין הרואה ואוזן שומעת להיות השומע כעונה.
ובייחוד 'חכם' מהו אומר, כי לכאורה יפלא החכמה מאין תימצא מקור הנובע.
והנה יש לפרש בשני דרכים דרבנן, האחד הוא החכם כאשר ישבחנו שבח המגיע לכספים, כסופה היא לו שמילא כריסו גני בישא, בשעה שהי' תלוי באפותא של אדה"ר, אכל לשובע נפשו מעץ הדעת שהוא טוב להשכיל, ומה יתרון להחכם מהכסיל, כי אין חכמה ואין תבונה במה שהוא נגדה.
אמנם י"ל שהעץ הדעת לא נאסר מעולם, והא דכתיב מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, מפרש במדרש הנעלם שקאי על התורה, אכול תאכל זו מצות עשה, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל זו מצות לא תעשה, שנצטוה אכל התורה כולה.
איברא דבר זה תלי' בזה, אי נימא שומע כעונה או לא, דתמן תנינן במסכת מגילה (דף ך"ד ע"א) במשנה: פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה (ופירש"י: פוחח כל שכרעיו נראין ערום ויחף). ובעמוד ב' ז"ל הגמרא: בעא מיניה עולא בר רב מאביי, קטן פוחח מהו שיקרא בתורה, (ופירש"י ז"ל: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה, גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר, אבל קטן אינו מוזהר, או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול). אמר ליה ותיבעי לך ערום, ערום מאי טעמא לא, משום כבוד צבור, הכא נמי משום כבוד צבור עכ"ל.
והנה גבי אדם וחוה שמעיד עליהם הקרא וידעו כי ערומים הם, אף שגבי אדם וחוה לא קאי הטעם כבוד ציבור, משום דיחידים היו בעולם, אבל הטעם דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר שפיר הי' שייך אצלם. אע"ג שהיו קטנים שהרי נבראו בו ביום, ובקטן אינו שייך איסור ערות דבר, אפ"ה דינם הי' כגדולים כדאיתא במדרש שנבראו כבני עשרים.
אמנם כל זה הוא אי אמרינן שומע כעונה, שהרי לא מצינו כ"א ששמעו התורה מפי הגבורה שנצטוו על כך, אבל עדיין לא מצינו שהם למדו התורה. משא"כ אי שומע לאו כעונה אין שום איסור משום ולא יראה בך ערות דבר בזה ששמעו התורה.
אמור מעתה החכם שחכמתו עמדה לו עמידה שיש בה הדור והחכם מבין מדעתו מכח אכילת עץ הדעת, ע"כ מסכים שאין בזה שום איסור, כי לא נאסר עץ הדעת מעולם, ופרושו דקרא קאי על התורה, א"כ לפי דעת החכם שבא למזרח האיר ה' את רוחו ששומע לאו כעונה. והא כך הוא אומר, חכימיי' אמרו שמע ולא ענה יצא.
ויתכן לומר שקשוי' זו הוא מקשה כלאחר יד ומפרק בהא דאמר וספריי' כי מספריי' מוכח שהחכמה תעוז לחכם מתואר אחר ולא מכח אכילת עץ הדעת, דעיין במסכת קידושין (דף למ"ד ע"א) ז"ל: לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה עכ"ל. ומפרש מהרש"א בח"א שקאי על הנחש הקדמוני ע"ש.
והנה דבר זה צריך טעם למה באמת מרמז בקרא באמצע התורה מנחש הקדמוני.
ונראה לי להורות מפני שהנחש הי' ערום כדכתיב והנחש הי' ערום וגו', לכן היא נרמזת באמצע התורה ליתן טעם על חכמיה, כמו שמצינו בא"י שאוירה מחכים, וא"י הוא באמצע העולם, כמו כן הנחש שהוא נרמזת באמצע התורה מזה בא חכמה, כי העולם עומד על התורה, ואמצע של עולם עומד על אמציעתה של תורה. וכמו כן בעץ הדעת שהי' בתוך הגן, ופירושו באמצע הגן, גם מטעם זה הי' העץ הדעת טוב להשכיל. וכה"ג הלב שהוא אמצע של אדם, החכמה הוא בלב.
א"כ זכינו לשיחתו אשר משיח לפי תומו צדיק יסוד עולם סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם חכם עדיף מנביא, כי השכינה שורה על החכם, ויהיב חכמה לחכימין כדאי' במסכת נדרים, אי השכינה שורה אלא על חכם וכו', וכשהוא חוטא נכנס בו רוח שטות.
והנה השל"ה מקשה לפי הדעת שהצדיק הוא משכן קטן, והשכינה שורה עליו הצדיקים שבח"ל, האיך שריי' השכינה עליהם, הא אין השכינה שורה בח"ל. ומיישב אצל כל צדיק וצדיק סובב והולך הרוח מצויי' של א"י, ואויר דא"י מקיף אותו היקף ולבסוף ישב, וכישיבת א"י ממש יחשב. וכמו כן מצינו גבי משכן שבמדבר, אף שהי' בח"ל, אפ"ה השכינה הי' שורה שם, והיו מקריבין קרבנות, ולא הי' כשחוטי חוץ, כי אויר של א"י הי' במדבר כא"י ממש, כאשר מאריך מזה בספר הפרדס.
אמור מעתה שהחכם חכמתו עמדה לו מצד אויר של א"י כי הוא מחכים והוא הגורם ואמצעי משובח. וראי' לזה מספריי' שסופרים אותיות של תורה, וי"ו דגחון הוא באמצע התורה, משום דאויר ע"י מחכים כמ"ש.
ומופת חותך לזה מדרשיי', דאיתא במסכת אבות דר"ן, חכם שיושב ודורש כאילו הקריב חלב ודם על גבי המזבח. והנה הא תינח בא"י, משא"כ בח"ל האיך יושב החכם ודורש, הוא הוי שחוטי חוץ. אמנם לפי מאי שכתבתי ניחא, כמו שמיישב השל"ה בקרבנות שהקריבו במדבר משום דהי' אויר של א"י, ובדרשיי' נמי הכי הוא בשעה שיושב ודורש אויר של א"י שם, ושכינה שורה במקום ההוא, ולא הוי כשחוטי חוץ.
*
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

ע"ר ע"א מהכת"י
274 V


מתני' ר' אלעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחד ביום וא' בלילה. נפל מילתא בדעתי מפני מה אמר התנא א' ביום וא' בלילה הו"ל למימר א' בלילה וא' ביום הלא בליל ראשונה של סוכות מחויב לאכול בסוכה מדאורייתא וא"כ הלילה קודמת וה"ל לתנא למיתני איפכא וביחוד כדמצינן בברייתו של עולם ויהי' ערב ויהי בוקר כדאי' ריש מסכת' ברכות דמש"ה תני התנא ערבית ברישא דילפינן מבריתו של עולם.

ונראה לפרש דהתנא בא לאשמעינן דחייב אדם לאכול י"ד סעודות אפי' לא אכל בלילה ראשונה מ"מ חייב לאכול י"ד סעודות ומחויב להשלים ליל י"ט אחרון של חג ונעץ סיפא בתחלתו ומש"ה קאמר יום ולילה להןרן' דיש לו תשלומין בליל שביעי אם לא אכל ליל ראשון בסוכה ורישא וסיפא שניהם בדיבור אחד נאמרו ושניהם נכנסו לתיבה וקולטת. איברא לפי זה קשי' הא דנקט גבי ר' אליעזר ועוד אמר ר"א מי שלא אכל י"ט ראשון ישלים ליל י"ט אחרון הו"ל למיתני בחד בבא כי שניהם לדבר אחד נתכוונו וה"ל למיתני בחד בבא י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה וסעודה ראשונה משלים בליל י"ט אחרון ומאי ועוד דקאמר, ונ"ל ליישב דבאמת סוגיא ?ורהיטא? דש"ס קושי' המקשן? הוא פותח ויורד ?כיון למה שכתבתי? דלמה לי' לתנא דתני ועוד ועיין לקמן בשמעתתין וז"ל והא אמר ר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה אמר בירא אמר ר' אמי חזר בו ר"א?? פירש"י והאמר ר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכיון דביום אחרון לאו בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא עכ"ל.

לפי זה לכאורה יפלא דה"ל להקשות אסיפא דמתני' דקתני מי שלא אכל י"ט ראשון ישלים ליל י"ט אחרון ה"ל להקשות ה"ד אי דלא אכל בסוכה א"כ אין כאן השלמה ואי אכל בסוכה א"כ עבר על בל תוסיף ולמה לי' להביא המקשה רישא דמתני' והאמר ר"א וכו', וביחוד מאי האי דקאמרי ארבע עשר סעודות חייב אדם לאכול א' ביום וא' בלילה ה"ל לומר בקצרה והאמר ר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול. והנה מדלא קמקשה מסיפא צריך לומר על כרחי' דלא קשה מידי דבאמת השלמה זו שאוכל בסוכה ליל מוצאי י"ט אחרון ואם נפשך לומר הלא עובר על בל תוסיף שאוכל בשמיני בסוכה דבבר זה אין אני רואה איסור ??כנגד?? ??לבי?? שיהא בזה עובר על בל תוסיף לר"א דבודאי אם הי' מקיים המצוה כתקנה י"ד סעודות בזמנה א' בלילה וא' ביום והוסיף ואכל סעודה ט"ו בליל שמיני עובר על בל תוסיף אמנם אם לא אכל בלילה ראשונה חייב להשלים חסרון שיוכל ?להמנות? מחויב להשלים אותו סעודה בסוכה ולאכול בליל שמיני בסוכה ולהשלים חוב וכדמצינו גבי ?קרבנות כמו שפי' רש"י ז"ל בד"ה חזר בו רק אלעזר וכו' דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין בקרבנות יםו ראשון בי"ט אחרון עכ"ל, וכדמצינו שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב שהוא רגל בפני עצמו ומביא קרבן בפני עצמו וא"כ האיך יכול אדם להוסיף קרבנות בשמיני הלא עובר אבל תוסיף וצ"ל ע"כ דלא חל איסור בך תוסיף שהרי הוא מקריב ומשלים הקרבנות שהי' חייב להקריב בי"ט ראשון ומי שלא חג בי"ט ראשון חוגג כל הי"ט וי"ט אחרון של חג והשלמה בעי, אף כאן ?אנו? נימא דמי שלא אכל בליל ראשונה בסוכה מחויב להשלים ואוכל בליל י"ט אחרון כדי להשלים ולפרוע ??הקפרסו?? ואין כאן איסור מוסיף כלל וכלל ולפי זה מאי מקשה הש"ס אליבא דאמת הכי ממעקרא [מעיקרא] דדינא לא קשי' מידי או שהי' להקשות מסיפא דמתני' לחוד וצ"ל דמשם אין מקום לקושי' וא"כ עדיין לא פלטית מאי מקשה מרישא וכולל עם סיפא עדיין הקושי' במקומה עומדת דתיובתא לא ק??בינא.
ונראה בעליל מזוקק לפרש דברי הש"ס באופן זה ועוד אר"א ומקשה הש"ס מאי האי דקתני ועוד הלא הנהו דברי הרישא דקתני י"ד סעודות חייב אדם לאכול א' ביום וא' בלילה ולא קתני א' בלילה וא' ביום אצ"ל להורו' דלילה ראשונה יש לה תשלומין דאם לא אכל בליל י"ט ראשון ישלים בליל י"ט אחרון כמ"ש למעלה וא"כ סיפא בתר רישא גרירא ולא נחלקו התיו??ת ומאי הא דקמן דקתני ועוד ומשני הש"ס חזר בו ר' אליעזר דבאמת הגירסא במתני' דקתני מי שלא אכל בי"ט ראשון ישלים בי"ט אחרון וגירס' הירושלמי גרסי' במתני' מי שלא אכל לילה ראשונה ישלים ליל י"ט אחרון דמתחלה עלה על דעת ר' אליעזר שאין חילוק בין סעוד' ליל ראשון לשאר ימי סוכות כולם נכנסו בחיוב לאכול בסוכה וחייב אדם לאכול י"ד סעוד' בסוכה כשלא
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

ע"ר ע"ב מהכת"י
275 R


חלק א

אכל בימים הללו בעי השלמה ומשום הכי תני במתני' מי שלא אכל ביום טוב ראשון דמשמע דאפי' סעודו' ??אם\יום?? ה"ה לשאר ימי סוכו' בעי השלמה ואם חסר סעודה א' שלא אכל בימים הללו בסוכה משלימין אותו בליל שמיני עצרת ואוכל בסוכה אף שהוא נראה ?כ\בבל? תוסיף מ"מ מותר לאכול בסוכה כדי להשלים סעודו' שהי' מחויב לאכול בסוכה אקרקפתא דגברא מונח להשלים אותו והתירו לו להשלים בליל י"ט אחרון בסוכה כדי שיהי' מעוות שיוכל לתקן וחסרון שיוכל להמנות.

אמנם עוד יש להקשות למה לי' דקתני ועוד אמר ר"א ולא כללם יחד הלא שניהם בדבור אחד נאמרו ומיישב הש"ס באמת חזר בו ר"א וקתני מי שלא אכל בליל ראשון ישלים כגירסת הירושלמי משום דליל ראשון חיוב דאורייתא הוא אכל מסעודו' יום ראשון ואילך לא בעי השלמה דאותן י"ד סעודו' שחייב אדם לאכול בסוכה הוא למצוה אבל לא לעיכובא ומדאורייתא באמת אין לדבר קצבה ומסעוד' יום ראשון ואילך אין לו תשלומין בסוכה דנראה ?כ\בבל תוסיף דבשלמא ליל ראשון שהוא מדאורייתא התירו לו לאכול בסוכה ליל י"ט אחרון כדי להשלים משא"כ שאר ימי סוכות שאינו חוב? אלא למצוה בעלמא והעיקר? אין תופסין אותו על ???, ועד יעלה מן הארש ארשת שפת?? דעת מדברי הירושלמי בהלכה ??ד\ז?? וז"ל תני בשם ליעזר מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשנה ברגל וכו' מחלפה שיטתי' דר' ליעזר תמן הוא אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכאן הוא אומר ?הכין? א"ר אחא למצוה ?השווה? עכ"ל, ודון מיני' ומינה דבאמת למצוה אמרה ולא לחובה ואזיל הירושלמי לשיטתי' וגרס מי שלא אכל ליל י"ט ראשון ישלים י"ט אחרון מפני שהוא דאורייתא משא"כ מיום ראשון ואילך אינו מחויב להשלים ואם רצה להחמיר על עצמו ולהשלים אינו השלמה בליל י"ט אחרון כי יותר מה שהוא מתקן מקלקל שהוא עובר על בל תוסיף שאוכל בסוכה בליל י"ט אחרון והשלמה זו בליל י"ט אחרון אינו אלא למי שלא אכל בלילה ראשונה שהוא מחוייב לאכול בסוכה משא"כ בשאר ימי סוכו', ועיין בס' שבע שיטות להרשב"א וז"ל בד"ה והא דתנן ועוד א"ר אליעזר וכו' אקשינן עלה מרישא דקתני אר"א י"ד סעודו' חייב אדם לאכול בסוכה פי' וא"כ אמאי לא יהיב ר"א תשלומין אלא למי שלא אכל בליל י"ט ראשון דהא בכולה שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו ליל ראשון ויש נוסחאות דגרסי בהדי מאי ארי' ליל י"ט ראשון והאמר ר"א וכו' ע"ש באריכות.

ועיין במשניות דגרס התם כגירסת הירושלמי הנ"ל וז"ל ועוד אר"א מי שלא אכל ליל י"ט ראשון ישלים ליל י"ט אחרון.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
באראטונג
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 27, 2020 12:20 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך באראטונג »

38V

ונ"ל ליישב בביאור היטב, דשים עיונך בתלמוד הירושלמי במס' סוכה דף נ"ב ע"א ר"ש אומר ארבע ורבנן אמרי שלש, מה טעמייהו דרבנן סכות סכות סכות הרי שלש אחת למעלן ושתים למטן והשלישית מדבריהם, מ"ט דר"ש סכות סכת סכת הרי ארבע אחת למעלן ושלש למטן והרביעית מדבריהם עכ"ל.

הרי לפניך לפי דעת הירושלמי יש סברא להיפוך דאי אזלינן אחר המסורה יש לך רבוי יותר כמו שדרש ר"ש סכת סכת סכות מלא הרי כאן ארבע, אבל אי אמרינן יש אם למקרא לית כאן אלא שלש לכך דרשו רבנן סוכות סוכות סוכות, דבשלומא אי אזלינן אחר המסורה יש כאן ארבע מדשני קרא בדיבורי' וכתב תרי פעמים בסכת וחד פעם סוכות ש"מ לדרשא, ודרשינן מחד סכות שנים, לאפוקי אי קרינן תלתא פעמים בסכות לא אמרינן הרי כאן שש דמהיכי תיתי יש לחלק ולדרוש מחד סכות שנים, אלא מכל חדא וחדא דרשינן חדא, ולכך קמפרשי הירושלמי טעמי' דרבנן מדכתיב תלתא פעמים סכות הרי כאן שלש, ור"ש סבר דאזלינן בתר המסורת וקרינן בסכת בסכת בסכות מלא הרי כאן ארבע דהיא קול ההולך על ארבע מדשני בדבר' סכת סכת סכות, ודכ"ע בין רבנן ובין ר"ש סברי דהילכתא אתא להוסיף.

לפ"ז סוגין דשמעתין מבואר היטב דמתחילה קמפרש הש"ס וקאמר א"א דכ"ע יש אם למקרא והרי כאן שלש וכדעת הירושלמי וכ"ע הילכתא אתיא להוסיף והכא בהא קמפלגי רבנן סברי סככה בעי קרא משום דאין דורשין תחילות ופשו להו שתים, והילכתא אתיא להוסיף עוד טפח, ור"ש סבר דסככה לא בעי קרא דדורשין תחילות וכולהו שלשה למנינא אתיא והרביעית מדבריהן.

ואח"כ קמשני הש"ס דכ"ע יש אם למסורת ואין דורשין תחילות דכ"ע סברי דסככה בעי קרא, ופליגי אי הילכתא
באראטונג
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 27, 2020 12:20 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך באראטונג »

39R

אתא להוסיף או לגרוע ולבסוף משני דכ"ע לגרע ויש אם למסורת ופליגי אי דורשין תחילות או לאו רבנן סברי אין דורשין תחילות משום דסככה בעי קרא ופשו להו תלתא והלכתא לגרע, ר"ש סבר דורשין תחילות דסככה לא בעי קרא וכולהו למנינא אתיא והילכתא לגרע, כמ"ש.

ומה שמפרשי' תו' בד"ה בדורשין תחילות קמפלגי ומשמע דלכ"ע סככה לא בעי קרא ואפ"ה דל חד לגופי' עכ"ל, דבריהם תמוהי' דלפמ"ש לדעת הירושלמי הא בהא תליא מאן דדריש תחילות סבר סככה לא בעי קרא, ומאן דלא דריש סבר סככה בעי קרא כמ"ש.

ואף אם נאמר שמפרשי' דבריהם לפי סוגין תלמודא דידן שמשמעי' דאיצטרך תרי קראי חד קרא לאין דורשין תחילות וחד קרא לסככה כמ"ש מ"מ מידי הרהור לא יצאנו דה"ל לפרשם דבריהם לעיל מיני' כדמשני הש"ס וא"א דכ"ע יש אם למקרא וקמפלגי אי סככה בעי קרא או לא כאשר שכבר הארכתי בזה לעיל מיני'.

וביותר מה שכתבו נמי בדבריהם דר"ש הכי (הכא) כר"ש סנהדרין דקרנות קרנת לטוטפות לטטפת ועשרה כהנים דסוף פרק קמא דסנהדרין צריך לדקדק דדרשינן כולהו למנינא ולא אמרינן דאין דורשין תחילות עכ"ל, והניחו דבריהם בקושי', אבל לפי דברינו ניחא דאי לא איצטרך הקרא לשום דרשא כולהו אתיא למנינא כמ"ש.

ולפי מה דפרשתי שמתחילה קמפרש דכ"ע יש אם למקרא ולית כאן אלא שלש, וכ"ע הילכתא להוסיף, ואח"כ קמשני הש"ס כ"ע יש אם למסורת, ופליגי אי להוסיף או לגרוע, ולבסוף קמשני כ"ע לגרוע ובדורשין תחילות פליגי וא"כ קמפרש הש"ס באמת סוגין דשמעתין.
באראטונג
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג דעצעמבער 27, 2020 12:20 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך באראטונג »

.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

בסייעתא דשמיא ובסייעתא מהמתנדבים בעם הנני מוציאים לאור עולם הקונטרס שני של החיבור 'סוכות דוד' עמ"ס סוכה, מהגאון הגדול מפורסם בדורו ר' דוד אופנהיים זצ"ל.
בתוכו (מ"ט עמודים מלאים וגדושים) החידושים מן דף ו' ע"ב עד דף ט' ע"א.
טעמו וראו כי טוב.
https://drive.google.com/file/d/1O-KzTs ... sp=sharing
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

המשך לדרושי יד דוד.
או נראה ליישב הא דאמר ספרייא בדרך אחר, מזה שהם נקראים סופרים מוכח דשומע כעונה, דכבר מילתי אמורה מאי דאי' בקידושין (דף ל' ע"א): לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהי' סופרים כל האותיות שבתורה וכו'.
ואי' במ"ר סדר תולדות (פ' ס"ד [ס"ד]) ר' יוחנן ור' חנינא תרויהון אמרו בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין עק"ב וכו'. כדאי' בגמ' דנדרים (דף ל"ב ע"א). פירש בעל מתנות כהונה [בשם רש"י]: ר"י ור"ח דאמרו בן מ"ח שנה נמי מהאי קרא נפקא, וז"ל: חשוב אותיות הפסוק עקב וגו' ותמצא מ"ה אותיות, ושלשה הברית מצותי חקותי ותורתי הרי מ"ח ע"כ.
נמצא הסופרים ס"ל הך דבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו.
וכבר חרות על הלוח במאמר דמס' נדרים (דף הנ"ל) תמצא דבריהם דבהאי פליגי מ"ד דס"ל בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ס"ל כ' יהודה דאמר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן, דאל"כ הי' אז שנת היובל דהיינו שנת אלף תתק"ן לבריאת עולם, ואיך אמר הכתוב קונה שמים וארץ ע"ש מה שכתבתי באריכות ותמצא מרגוע לנפשיך. ומ"ד בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו ס"ל כרבנן דשנת החמשים אינו עולה לכאן ולכאן. [הוא בכת"י הזה בדרוש הבא].
והנה פלוגתת ר' יהודא ורבנן תלי' בפלוגתא אי ישראל הי' במצרים רד"ו שנה או רי"ד שנה, כדאי' בפרקי ר"א דישראל הי' להם להיות במצרים שלשים שמיטות, כנגד שלשים של עבד, והם ר"י שנה לדעת ר' יהודא דשנת החמשים עולה לכאן ולכאן, נמצא ז' שמיטות הם מ"ט שנה שנת היובל נמנה לשמיטה של אחרי'. אבל לדעת הרבנן דשנת החמשים אינו עולה לכאן ולכאן, א"כ ז' שמיטות הם מ"ט שנה, ואח"כ שנת החמשים יובל ואח"כ מתחיל למנות ז' שני השמיטה, הרי בשלשים שמיטות רי"ד שנה וק"ל.
והנה מאן מוכח אי צדקו דברי ר"י או דברי רבנן, נ"ל דתלי בזה, דכבר כתבתי באריכות [עי' יד דוד ושם דוד פ' יתרו], הא דבא יתרו דווקא אחר ששמע יציאת מצרים, ובירך ברכת השבח לא' עליון, כמ"ש הפסוק ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים, לפי שבזה יודע לו שבתו צפורה מותרת לבא בקהל כשהיא דור שלישי, רעואל יתרו ובתו, כדאי' בתרגום יונתן פ' שמות וכאשר הארכנו שם. וישראל הי' במצרים רד"ו שנה, כדי שדור שלישי יבאו להם לקבל את התורה, וכל דור לשבעים שנה יחשב, וע"ש באריכות.
אמנם אם נאמר שישראל הי' רד"ו שנה במצרים, בזה נסתר טעם הנ"ל, וצ"ל כפשוטו הא דבירך יתרו ברוך ה' הוא על ישראל שניצולו מיד מצרים ומיד פרעה מלך קשה כדאי' ברש"י, ובזה תלוי אי שומע כעונה דאי' בלבוש א"ח סי'...
חסר ההמשך וחבל על דאבדין
[ואולי רוצה לסיים דאם יתרו בירך מחמת עצמו ובתו, אז שפי' הי' מותר לברך, אבל אם בירך רק על טובת ישראל, ובע"כ דהמה יצאו בברכה זו רק מחמת שומע כעונה].
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

ע"ר ע"ב מהכת"י
275 R


חלק ב

שם חזר בו ר"א ועיין בס' שבע שיטות להרשב"א וז"ל הא דתנן ועוד אר"א מי שלא אכל ליל י"ט ראשון ישלים ליל י"ט אחרון פי' אף לילי י"ט אחרון וכ"ש בתוך החג עצמו דהא משלמי חגיגה גמר לה וכו' עכ"ל. והקשה בש"ס משלים במאי אילימא בריפתא סעודה דיומא קא אכיל אלא מאי ישלים בנ=מיני תרגימא לכאורה יפלא מאי מקשה הש"ס דלמא לעולם אימא לך בריפתא ולא במיני תרגימא משום דבאמת מחוייב לאכול פת בליל ראשון דילפינן ממצה ואי קשי' דאי משלים בריפתא סעודה דיומא קא אכיל י"ל דבכל יום הוא רגיל לאכול רק שני סעודו' דהיינו א' ביום וא' בלילה והוא אוכל שתים בלילה או שתים ביום ובזה יצא ידי חובתו שחייב לאכול י"ד סעודות בסוכה והא אכל י"ד סעודו' בסוכה, זאת ועוד אחרת מאי מקשה הש"ס משלים במאי הלא קמתרץ הש"ס חזר בו ר"א י"ל שחזר באמת מסיפא דאמר שישלים ליל מוצאי י"ט אחרון ומההיא הוא דחזר בו משום דאי אפשר לו להשלים דאי אכל בסוכה בליל אחרון הוא עבר אבל תוסיף ואי אכל חוץ לסוכה לא מינכרא מילתא בהשלמה ואי נימא דמרישא הדר בי' דס"ל דאין לדבר קצבה ואינו מחויב לאכול י"ד סעודו' וליכא חיוב גברא כי אם לילה ראשונה דגמרינן מפסח אבל שאר יומי אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, א"כ קשי' ר"א אהדדי מעובדא דאפטרופס של אגריפס דמשם משמע דס"ל דחייב לאכול י"ד סעודו' כמו שמקשה באמת בתוספו' בד"ה חזר בו ר"א וז"ל ועוד מעובדא דאפטרופס של אגריפס משמע דלא פטר ר"א בסעודה אחת.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

מכת"י יד דוד (מס' 832)
גמ' מס' סוכה (דף ך' ע"ב) וז"ל: תניא אמר רבי חנניה כשירדתי לגולה (פירש"י: כשירד לגולה לעבר השנים כדאמרינן בברכות), מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא, וכשבאתי אצל רבי יהושע אחי אבא הודה לדבריו. אמר (ליה) רב חסדא והוא דלית ליה גדנפא עכ"ל.
צ"ע איך תלי' בענין זה ששמע מפי הזקן שמסככין בבודי' במה שירד לגולה לעבר השנה, אף גם במה שמצא בגולה זקן. וודאי תרי תמיהן מדכר דכירי, ומן הראוי להעלות בגלגלתו ובזכרונו ולדבר מבין השחי סיחה נאה. והנה נראה לעשות אזנים לקופה של בשמים הוא זה ואתה עשה אוזניך כאפרכסת לשמוע והסכת ושמע, דוודאי הא בהא מדירד לעבר השנה בגולה גם מצא בגולה זקן אז מוכרע דין זה שמותר לסכך בבודי'.
זולת זה יש מקום לפקפק על דין זה דעיין במס' ברכות (דף ס"ג ע"א וע"ב) כשירד חנני' לעבר השנה בח"ל, שגרו לו שני ת"ח, והי' מתרין בו שלא לעבר השנה בח"ל, וגזרו בנדוי על המעברין שנה בח"ל, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים יע"ש.
והנה במאי קמפלגי, נלע"ד דפליגי בפרושו דהאי קרא במה שביקש משה אעברה נא, דמפרש הבעל מג"ע (אופן פ"ט) שבקשתו הי' לקיים מצות עיבור השנים שאין מעברין שנים בח"ל, כדאי' במדרש ילקוט שבקשתו הי' לקיים מצוה זו לעבר שנים. דון מני' שאין מעברין שנה בח"ל. משא"כ אי נימא אין המקרא יוצא מידי פשוטא שבקשתו הי' על העברת הירדן, וצ"ל למה לא ביקש לראות הארץ כפשוטא, מנ"מ בהא דאמר משה אעברה נא וגו', הכוונה כי א"י הי' של אבותינו ומוחזקת כבר ושייך לנו, ואינו יכול לאסור כביכול על משה ביאת הארץ. משא"כ הירדן הוא הנשאר לי', דקי"ל במס' ב"ב (דף ע"ט ע"ב), המוכר בור לא מכר מימי', ומש"ה הי' השכינה שורה על נהר כבר, והירדן הוא נשאר לי' כביכול, ומש"ה אסר הקב"ה העברת הירדן דוקא. ומש"ה מצינו במדרש שמשה הי' מבקש לכנוס תחת מערת אספמי' שהוא תחת זכרות הירדן כדאי' במס' בכורות יע"ש. וגם מצינו במדרש שהי' מבקש משה לעוף כעוף השמים עי"ש, הכוונה לכנוס לא"י בלא העברת הירדן. לפ"ז י"ל דמעברין שנה בחוצה לארץ, ובקשת משה במה שביקש אעברה נא הוא קאי אהעברת הירדן.
והנה חנני' הי' סובר שפירושו של אעברה נא הוא אהעברת הירדן, אבל הנך ששיגרו לו ואסרו הדבר סבר פירושו דקרא אעברה נא הוא פירושו שהי' מבקש משה לקיים מצוה זו לעבר השנה, דבא"י מעברין ולא בחוצה לארץ.
והני תנאי סברי כפלוגתא דהני תנאי במה דתמן תנינן במס' ב"ב (דף ע"ט ע"ב) מכר בור לא מכר מימי', ר' נתן אומר מכר בור מכר מימי' עכ"ל. הנה [חנני'] סובר כדעת תנא קמא המוכר בור לא מכר מימי', ואף שנתן א"י לישראל הירדן אין לו דין א"י כדאי' במס' בכורות (דף נ"ה ע"א) דירדן אין לו דין א"י, ארץ ולא ירדן. אבל רבנן ששגרו לו סברי המוכר בור מכר מימי', וכדעת רשב"י הסובר במס' הנ"ל דלירדן יש לו דין א"י, מעבר לירדן יריחו, מה יריחו אף א"י אף הירדן א"י יעו"ש. לפ"ז צ"ל בקשות משה הי' לעבר השנים שאין מעברין שנים בח"ל. אמור מעתה שהני תנאי דפליגי אי מעברין שנה בח"ל או לא פליגי אי לירדן דין א"י או לא.
והני תנאי המה מחלקים בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע אשר המה מחלקים במס' תענית (דף ט' ע"ב) ר"א סובר כל עולם כולה ממי אוקיינוס הוא שותה, ור' יהושע סובר ממים עליונים המה שותים, כי למ"ד המוכר בור מוכר מימי', א"כ ים אוקיינוס נמי שלנו, כי בכלל הארץ אשר נתנו לבני אדם המה ג"כ בכלל זה מימי אוקיינוס, ומש"ה סובר ר"א שכל עולם שותה ממימי אוקיינוס. ור"א סובר שהמוכר בור לא מכר מימי', ומימי אוקיינוס היא נשאר לה', ואין לנו שום מים כי אם המים שנשארו עדיין לה'. ולפ"ז סובר דעולם שותה ממים עליונים.
וא"ל שהמה קדושים ואסורים להנות מהן כי לא נתנו לנו, כי הלא מקושי' זו לא פלטית אף לדעת דסובר העולם ממי אוקיינוס הוא שותה, כי המה ג"כ נשארו לה' ואינם בכלל הארץ נתן לבני אדם.
ומש"ה ר' יוחנן דסובר במס' בכורות שהירדן אין דין א"י, ומפרש טעמא דר"מ שסובר שהירדן מפסיק כי הירדן אין לו דין א"י יעו"ש, הוא אזיל לשיטתי' במה שסובר ר' יוחנן במס' תענית (דף ט' ע"ב): משקה הרים מעליותיו, אמר ר' יוחנן מעליותיו של הקב"ה, כמאן כר' יהושע דאמר ממים עליונים הוא שותה עכ"ל. כי ר' יוחנן אזיל לשיטתיה דמוכר בור לא מכר מימי', ולירדן אין לו דין א"י ודוק היטב.
והנה בפלוגתא דהני תנאי אי אמרינן ממים עליונים הוא שותה כר"י או כר"א המה מחולקים אי מסככין בבודי' או לא. דעיין בתוס' מס' סוכה (דף ך' ע"ב) וז"ל: מסככין בבודיא, עשויה היא לקבל תמרים כדאשכחן בכתובות פרק נערה (דף נ' ע"ב) זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא. וא"ת אם כן מקבלת טומאה מדרבנן כדף של נחתומין בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף ס"ו ע"א) והיאך מסככין בה וכו' יעו"ש.
והנה נלע"ד ליישב ע"פ הגמ' במס' סוכה (דף י"א ע"ב): זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו', מנא הני מילי, אמר ריש לקיש אמר קרא ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם מאי איכא למימר, דתניא כי בסכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
והנה אמרתי טעם לשבח דר"א אזיל לשיטתי' דהוא סובר ממים עליונים הוא שותה, ור"א סובר דאין מסככין בבודי'. אבל ר"י סובר ממים עליונים המה שותין, ומסככין בבודי', דעיין במס' תענית (דף ט' ע"ב) שמקשה הגמ' לר' יהושע דסובר שממים העליונים המה שותין: אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר, שנאמר יזקו מטר לאדו עכ"ל. נמצא לדעת ר"י העננים המה מקבלין, ואפ"ה הי' מסוכך בהן במדבר הסוכות, דון מני' אף שהבודי' הוא דבר מקבל טומאה, אפ"ה מסככין בו, ומש"ה קיבלו ר' יהושע אחי אביו את דברי חנני' במה שאמר לו דברי הזקן שמסככין בבודי'.
אבל מאן דפליג אדר' יהושע, סובר ממי אוקיינוס הוא שותה, ואין מסככין בבודי'.
(והנה חוץ לדרכינו י"ל מש"ה מסיים הש"ס במס' תענית בדברי ר' יהושע: ומנוקבות הן ככברה, ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע, שנאמר חשרת מים וגו' עכ"ל. הכוונה כי היכי דלהוי ככלי מנוקב שאינו מקבל טומאה, ולא הוי כבית קיבול ודוק היטב).
עפ"י הדברים האלה יתכן רק בהקדם גמ' דמס' ברכות (דף ח' ע"א): א"ל לר' יוחנן איכא סבא בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה הוא דכתיב יע"ש באריכות.
והנה לפ"ז מדמצא 'זקן' בגולה, צ"ל דבגולה ג"כ השכינה שורה כמו בא"י, ולא נשתנו מן א"י בענין זה, דעיין במס' מגילה (דף ך"ט ע"א): אמר ר' שמעון בן יוחאי בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, כל מקום שגלו שכינה עמהם, וכו' גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר למענכם שלחתי בבלה עכ"ל. מש"ה סובר חנני' שמותר לעבר השנה בגולה, דהוא מקום שכינה.
וזהו הכוונה כשירדתי 'לגולה', פירש"י לעבר שנה, מצאתי 'זקן' אחד, ונראה מזה שהשכינה שורה בגולה, ומותר לעבר השנה, ואותו הזקן אמר לי הדין דמסככין בבודי', כי אף שיש לו בית קיבול מ"מ מסככין בו, דהרי אף במדבר הי' הסוכות של עננים שיש להם בית קיבול, כי ממים עליונים הם שותין, והקרא שמעיד ואד יעלה מן הארץ פירושו שהמה מתגברין ועולין ומקבלין מים כנד. ומש"ה אמר חנני' וכשבאתי ואמרתי לפני ר' יהושע אחי אבא הודה לדברי, כי זהו דעתו דסובר ר' יהושע ממים עליונים העולם שותה, והעננים מקבלין המים כנד, (כי ר' יהושע הוא ר' יהושע בן חנני', והי' לו מחלוקת עם ר' אליעזר בן הורקנוס, עיין בפירש"י מס' שבת (דף ט"ו ע"א) יע"ש).
וא"כ שזהו חלוקה פסוקה שמסככין בבודי', כי האמת כדעת ר"י דסובר ממים הליונים העולם שותה, וצ"ל כדעת דסובר המוכר בור לא מכר מימי', ומסכימין ממים העליונים המה שותין, ולא ממימי אוקיינוס, וצ"ל מנלן דבר זה, ע"כ מדאסר הקב"ה על משה דוקא העברת הירדן, כי א"י לא הי' באיסור, כי א"י ניתן לישראל, אבל המים נשארו לה', ויש בידו כביכול לאסרם על משה, ומש"ה ביקש משה דוקא בקשה זו אעברה נא את הירדן. אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטא שבקשת משה הי' לעבר השנים, כי עיבור השנים הי' נוהג בח"ל כמו בא"י, שכל מקום ומקום שהי' השכינה עמהם הי' יכולין לעבר השנה, מש"ה נעשה כהיתר לעבר השנה בגולה, ועיבר חנני' השנים הגולה.
[ו]חנניא גופי' הי' מסופק אי השכינה שורה בבבל משום שעמוקה מכל, או אדרבה להיפך משום שעמוקה מכל ננעררו כל מתי מבול לשם, ולהכי נקרא שנער כדאי' במס' שבת ובמס' זבחים (דף קי"ג), ומה לכהן בבית הקברות. אמנם כיון שראה שם זקן, ועל האדמה הוא דכתיב למען ירבו ימיכם, מזה הוכיח חנניא שהשכינה שורה בבבל, ואויר א"י שם, מש"ה הי' מעברין את השנה בבבל, כי הוא הי' סובר שנעשה לו כהיתר כיון שאויר א"י שם דינו כא"י.
(ומדויק 'כשירדתי' לגולה, כי הוא עמוק, והשכינה שורה במקום נמוך, כי הקב"ה מניח כל הרים גבוהים כדאי' במס' מגילה דף כ"ט ע"א).
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

עוד על הגמ' הנ"ל מכת"י יד דוד מס' 843
בגמרא שלהי פ"ק דסוכה (דף ך' ע"ב) וז"ל: תניא אמר רבי חנניה כשירדתי לגולה {פירש"י: לעבר השנה כדאמרינן בברכות בהרואה}, מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא וכו' עכ"ל.
לכאורה מן הראוי להתבונן בדברי ר' חנינא שאמר כשירדתי לעבר השנה מצאתי זקן א' וכו', דמשמע דמסתייע מלתא שמצאו זקן א' וא"ל מסככין בבודיא, ומיני' ובי' תסתיים שמעתתי' דמותר לעבר השנה בחוץ לארץ, ואי לא הוי א"ל הכי לא הי' רשאי לעבר השנה בגולה, מה מציאה היא זו ומה טעם יש בו שהוכרח מכח אמירת הזקן מסככין בבודיא שמותר לעבר השנה בגולה.
והנראה לי לומר בדקדוק עוד היאך ירד ר"ח לגולה ורצה לעבר השנה, והלא ש"ס ערוך במס' סנהדרין שאין מעברין השנה בח"ל.
ויש לומר שמצא סמך וסעד מהא דאיתא בפרקי דר"א (פ"ח) יצא יעקב לארם נהריים וביקש לעבר השנה בח"ל וכו' ע"ש.
אמנם לפי מ"ש תוס' בש"ס גיטין (דף ח' ע"א) בד"ה כיבוש יחיד וכו' דארם צובה וארם נהרים שכבשו יחיד והוסיפה על א"י שמי' כיבוש וכו' ע"ש. א"כ אכתי מידי הרהור לא יצאנו, דמה שהי' יעקב רוצה לעבר השנה בארם נהרים, משום דרוח ה' דיבר בו שעתיד דוד לכבשו ולהוסיף על ארץ ישראל, ולעולם בח"ל מנ"ל דמעברין.
איברא אי ארם נהרים בכלל א"י או לאו תליא בהא שאמרו רז"ל חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ארצות, ואתי' כמ"ש בש"ס בבא בתרא (דף נ"ו ע"א) כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי קיני קניזי וקדמוני וכו'. ופירש הרשב"ם חייב במעשר דהם הם ז' עממים וכו' עכ"ל. דאי אמרינן דחצבה עמודי' שבעה קאי על שבעה ארצות משבעה עממים, א"כ ארם נהרים לאו מא"י, וקשה היאך רצה לעבר שנה שם, א"ו דמותר לעבר השנה בחוץ לארץ.
משא"כ אי אמרינן חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ימי הסוכה כדאי' במדרש, והן הנה לעומת שבעה עננים, כדאיתא בפיוט ליל שני של סוכות כמנהג אשכנזי וז"ל: עדויים להיות שבע בצל רעננים, סימן לשבעה עננים, כבוד ה' מארבע רוחות א' למעלה וא' למטה וא' לפניהם וכו' ע"ש. א"כ י"ל דארם נהרים שכבשה יחיד והוסיפה על א"י בכלל א"י הוא, ואין ראי' דמותר לעבר שנים בח"ל, דהא דרצה יעקב לעבר שנה משום שעתיד להיות מארץ ישראל וכמו שכתבתי.
אולם היא גופא אי קרא דחצבה עמודי' שבע הקאי על ז' ארצות או על שבעת ימי הסוכה והוא סימן לשבעה עננים תליא אי מותר לסכך [בדבר] שמקבל טומאה או לא, דעיין במסכת סוכה (דף י"א ע"ב) כל דבר שמקבל טומאה אין מסככין בו, מנה"מ אר"ל אמר קרא ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וכו' אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה. הניחא למ"ד ענני כבוד הי' אלא למ"ד סוכות ממש עשו להם מא"ל, דתניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד הי' דברי ר"א, ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם, הניחא לר' אליעזר אלא לר"ע מא"ל וכו' ע"ש.
ועפ"י הדברים אלה מיושב הקושי' מה שמקשי' התוס' במס' סנהדרין (דף י"א ע"ב) בד"ה אין מעברין את השנה אלא ביהודא: והא דר"ע עיבר שנה בנהרדעא וכו' ונהרדעא מח"ל וכו' עכ"ל. ולפי מ"ש ניחא, ומעיקרא דדינא לק"מ משום דר"ע אזיל לשיטתי', דכיון דס"ל לר"ע דסוכות ממש עשו להם ולא ענני כבוד, דון מינה ומינה דס"ל דהקרא חצבה עמודי' שבעה קאי אשבעה ארצות, א"כ ארם נהרים לאו מא"י הוא, וקשה היאך רצה יעקב לעבר שנה שם, אלא נראה דס"ל לר"ע דמותר לעבר שנה בח"ל, ולהכי ר"ע עיבר שנה בנהרדעא אף שהוא מח"ל, מטעמי' דנמוקו אתו עמו דס"ל הכי ואזיל לשיטתי' כנ"ל וכמ"ש.
אמור מעתה אי אמרינן דקרא חצבה עמודיה שבעה קאי על שבעת ימי הסוכה שהם סימן לשבעת ענני כבוד, א"כ אסור לסכך בדבר המקבל טומאה. משא"כ א"א דחצבה עמודיה שבעה קאי על שבעה ארצות משבעה עממים, אין ראי' דאסור לסכך בדבר המקבל טומאה. ותליא בזה אי מותר לסכך בבודיא או לאו, דתוס' כתבו על הא שאמר מצאתי זקן א' וכו' מסככין בבודיא עשוי' לקבל תמרים וכו', וא"ת א"כ מקבלת טומאה דרבנן וכו' והיאך מסככין בו וכו' עכ"ל.
והשתא יבואר תניא א"ר חנינא כשירדתי לגולה לעבר שנה מצאתי זקן א' ואמר לי מסככין בבודיא, רצה בזה דעפ"י דבורו של אותו זקן דמסככין בבודיא מוכח דמותר לעבר שנה בח"ל, והוא מדאמר לו מותר לסכך בבודיא, ואמאי הא מקבלת טומאה ואין מסככין בדבר המקבל טומאה, וע"כ צ"ל דס"ל דמותר לסכך בדבר המקבל טומאה, וקרא כי בסוכות הושבתי וגו' אתיא כר"ע דאמר סוכות ממש עשו להם, ולדיד' ע"כ זהו דכתיב עמודיה 'שבעה לא קאי על שבעת ימי סוכה שהם סימן לשבעה ענני כבוד, אלא קאי על שבעת ארצות משבעה עממים, וכיון דכן הוא ודאי דארם נהרים לאו מא"י הוא, דמפיק לה קרא כדכתיב חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ארצות דוקא, ולפ"ז קשה היאך רצה יעקב לעבר את השנה בארם נהרים, ומההכרח לומר דמותר לעבר שנה בח"ל, וא"כ מוכח ומוכרע מכח הא דמותר לסכך בבודיא שמותר לעבר שנה בח"ל.
*
ועוד יש לו ראי' נוספת בתוספות ביאור דמותר לעבר שנה בח"ל מכח שמצא זקן א' שאמר לו הכי, דש"ס ערוכה בברכות (דף ח' ע"א) אמרו לו לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא. כיון דא"ל דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהני להו וכו' ע"ש.
וש"ס ערוך במגילה (דף ך"ט ע"א): תניא רשב"י אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, כל מקום שגלו שכינה עמהם, וכו' גלו לבבל שכינה עמהם, היכא, אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו', ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל וכו' ע"ש.
ומעתה זיל בתר טעמא מפני מה אין מעברין את השנה אלא בא"י, משום דשם מקום כבודו של הקב"ה, כדכתיב וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' בו, ואם חזינן השכינה שרי' אפילו בח"ל, ובמאי דאיכא סבי בבבל, והיינו הא דמהני להו דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, ואין זה כי אם בית אלקים, ושכינה תמן שרי', א"כ הדעת מכרעת דמותר לעבר את השנה אפילו בחו"ל. ומעתה הכי קאמר ר"ח, כשירדתי לגולה לעבר שנה ומצאתי זקן א' וכו', ואמרתי מדאיכא סבי בבבל אלמא דשכינה שריא, ולפ"ז מותר לעבר השנה בח"ל וכמ"ש.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

עוד מכת"י הנ"ל
בגמרא שלהי מסכת סוכה קמסיים הש"ס משום אבוה ואימי' קנסינן וכו' אמר אביי וכו' טוב לצדיק טוב לשכינו, הדרל עלך החליל וסליקא לה מס' סוכה, הדרן עלך מס' סוכה וכו'.
הנה סוגיא מפורסמת לבאר ולפרש כל הדרן עלך שבש"ס, וגם כאן אנו נאמר הא דמסיים טוב לצדיק טוב לשכינו ועלה קאמר הדרן עלך החליל וסליקא לה מס' סוכה והדר אמר הדרן עלך מס' סוכה, כוונות הש"ס להוכיח דבר זה שמסיים בטוב לצדיק טוב לשכינו, וזה לו אות מריש פרק החיליל חמשה וכו', והיינו דאמר הדרן עלך החליל וסליקא לה מס' סוכה, כלומר אם תהדר עלך פרק החליל ותראה שמתחיל החליל חמשה וכו', תבא גלוי לפנים דשפיר סליק מס' סוכה בטוב לצדיק טוב לשכינו, ואם נפשך לומר מידי, ע"ז אמר הדרן עלך מס' סוכה, ותבין מראש דברו שסוף דברו אמת.
וכדי לבאר עיין בש"ס חגיגה (דף י"ב ע"ב) תניא ר' יוסי אומר וכו' הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון וגו', ויש אומרים שבעה עמודים שנאמר חצבה עמודיה שבעה, רבי אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם וכו' עכ"ל.
ולכאורה אקרקפתא דגברא מונח לפרש הנך קאי חצבה עמודי' שבעה וגומ' דמשמע הארץ עומדת על שבעה עמודים כדעת יש אומרים, וכתיב בקרא אחרינא וצדיק יסוד עולם דמשמע על עמוד א' וצדיק שמו ותו לאוכדעת ר"א בן שמוע, וקשו קראי אהדדי.
ואמינא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהן הנה הארץ לעולם עומדת על שבעה עמודים והם שבעה צדיקים, אמנם עמוד האמצעי צדיק שמו וזה יסוד עולם, ומצידו תשים עוד (שתי עמודים דהיינו) שלשה מצד זה ושלשה מצד זה. וא"כ ר"א בן שמוע דאמר על עמוד א' וכו' לא פליג איש אומרים אלא פירושא קמפרש מילתייהו, הם שאמרו על שבעה עמודין וכו' היינו עמוד אמצעי הוא יסוד העולם, ושלשה הנלווים אליו מצד זה ושלשה מצד זה.
וכיון שזכינו לדין איכא למימר הש"ס דקא מסיים טוב לצדיק טוב לשכינו על הקרא קאי, והיינו טוב לצדיק שהוא עמוד האמצעי וצדיק שמו, וטוב לשכינו, כלומר להנהו ששה צדיקים שלשה מצד זה ושלשה מצד זה שאצלו, וקרי להו שכינו עפ"י מ"ש רז"ל בע"ז אין שכונה פחותה מג' בתים, וה"נ אין שכינו פחות משלשה, וזהו שאמר טוב לצדיק טוב לשכינו כלומר לשלשה צדיקים שאצלו מכל צד וכמ"ש.
איברא אי משום הא לא אריא, דמנ"ל דהך קרא עמודי' שבעה קאי על שבעה עמודי עולם, דלמא קאי על שבעה ספרי תורה, כדאמר הש"ס בשבת (דף קט"ז ע"א): כמאן אזלא הא דאמר ר' שמואל בר נחמן א"ר יונתן חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ס"ת, כמאן כרבי, מאן תנא דפליג עלי' דרבי ר' שמעון בן גמליאל הוא וכו' ע"ש.
וא"כ לדעת רבי דאמר חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ס"ת, אכתי קשה אמאי קא מסיים הש"ס טוב לצדיק טוב לשכינו, ומחליט דעת ר' שמעון בן גמליאל דאית לי' חמשה ס"ת הם ולא שבעה, וממילא מוקי להך קרא חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה עמודים, דלמא הך קרא עמודי' שבעה קאי על שבעה ספרי תורה וכמו שאמר רבי. ולתרץ זאת קאמר הדרן עלך החליל, ובו בריש פרק קתני החיליל חמשה, מזה דאינם רק חמשה ספרי תורה ולא שבעה.
דהנה שים עיונך בהקליר בסיום יום השני של סוכות בפיוט המתחיל כי אקח מועד וכו' וז"ל: ויאתיו בני אבות וכו', המהללים וכו', במחוללי חמשת וששת, ההוגים חמשת ועורכים ששת. ופי' המפרש: במחוללי חמשת, פי' ישראל המשבחים ומהללים בשמחה כבמחול {והוא לשון חליל חמשה}, והוגים חמשת, פי' עוסקין בחמשה חומשי תורה, ועורכים ששת, בשית סדר משנה וכו' ע"ש.
הרי לפניך דהא דקתני החליל חמשה, הטעם של חמשה שהוא מיוחד נגד חמשה ספרי תורה וכדעת רשב"ג, וא"כ בהכרח צריך לומר הא דכתיב חצבה עמודי' שבעה קאי על שבעה עמודים שהארץ עומדת עליו.
והשתא הכי קאמר, הדרן עלך החליל, ותמצא דקתני החליל חמשה, והם לעומת חמשה ספרי תורה, וממילא הא דכתיב חצבה עמודי' שבעה לא קאי על שבעה ספרי תורה, אלא קאי על שבעה עמודים, והם שבעה צדיקים וכמ"ש, והשתא סליקא לה מסכת סוכה, דשפיר מסיים ובוחר בטוב לצדיק וטוב לשכינו כמ"ש.
אמנם עדיין מידי הרהר לא יצאנו, דלמא הא דכתיב חצבה עמודי' שבעה קאי על שבעה אלפי שנין, שהוא מעמד העולם כדאי' בר"ה (דף ל"א ע"א) ע"ש. ולהשמר מזה אמר הדרן עלך מסכת סוכה, ומשם ראי' דלא קאי על שבעה אלפי שנין, מטעם דמעמד העולם הוא רק שית אלפי שנין וחד חרוב, כדאמר רב קטינא התם בר"ה.
ומקודם לזה אבאר לך מקרא בתהילים (סי' ל"ט) הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדיך ע"כ. ואמינא דפסוק זה אמר דוד על קיום שנות עולם שית אלפי שנין, והמה מיוסדים על יסוד הסוכה ושיעורי', כנודע שיעור משך סוכה ובאורך הוא ז' טפחים ומשהו על ז' טפחים ומשהו כדאיתא ריש סוכה (דף ז' ע"א) ע"ש. ואם תחתכם לרצועות טפח על טפח, תמצא בהם ז' פעמים ז', והם מ"ט טפחים, והני שני משהו [ביחד] ודאי אינן פחותין מטפח, הרי חמישים פעמים ק"ך טפחים [גובה עשרים אמות], נמצא שהוא שית אלפי טפחים, וזה מול זה נגד שית אלפי שנין מעמד העולם. וזהו שאמר הנה טפחות נתת ימי, כלומר דשיעור קיום העולם הוא שית אלפי שנה, נגד לעומת שית אלפי טפחים שיעורי' דסוכה באורך וברוחב וגובהה.
וטעם לזה דכמו דסוכה דירת עראי בעינן, וכדאמרו רז"ל בסוכה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, כמו כן נמי העולם הזה הוא רק דירת עראי, ולכן אמר דוד וחלדי {פי' העולם הזה מלשון האזינו כל יושבי חלד} כאין נגדיך, כיון שהוא עולם עובר ולדירת עראי יחשב, קיימו שית אלפי שנין נגד שיעורי' דסוכה שהתורה אמרה שב בדירת עראי.
וכיון דכן הוא דקיומו של עולם הוא רק שית אלפי שנין וחד חרוב כדרב קטינא, ולא שהוא שבעה אלפי שנין, ומיוסד הוא על שיעורי' דסוכה שהיא נמי שית אלפי טפחים, א"כ ליכא למימר דעלייהו קאי חצבה עמודיה שבעה, ומההכרח למימר על שבעה עמודי עולם. ומעתה ה"ק הדרן עלך מס' סוכה, והבט נא וראה בתחלת המסכת שמתחיל סוכה שהיא גבוה למעלה מך' אמה, ומשמע דהכשר גובהה הוא עד ך' אמה, שהם מאה ועשרים טפחים, ובתר הכי משער שיעור משך סוכה והוא ז' טפחים ומשהו על ז' טפחים ומשהו, ויעלה ויגיע עד שית אלפים טפחים כמ"ש, ולעומתם הי' קיום העולם שהוא שית אלפי שנין, וכיון דהכי הוא שוב ליכא למימר דחצבה עמודי' שבעה קאי על שבעה אלפים שנין, אלא דקאי על שבעה עמודים, ומעתה הדרן לסיומא דהש"ס דשפיר קא מסיים טוב לצדיק טוב לשכינו כמ"ש.
ולכך יש לסוכה ג' דפנות דעיין במהרי"ו... [חסר ההמשך ועי' בשו"ת מהרי"ו (סי' קצ"א): המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. סוכה דומה לב', ועולם דומה לב'].
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

געשיקט פון א מתנדב. ותשוחח"ל.
83v
דף ט' ע"ב
בגמרא שם: העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. סוכה על גבי סוכה העליונה כשירה והתחתונה פסולה עכ"ל.
ואיכא למידק למה לי' למתני העליונה כשירה, דמהיכי תיתי למפסליה העליונה.
יש לישב דמש"ה קתני העליונה כשירה, להורות דדוקא אם העליונה כשירה, כגון דהעליונה צילתה מרובה מחמתה, אזי תחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, מה שאין כן אם העליונה פסולה, כגון דהעליונה חמתה מרובה מצילתה, תחתונה כשירה, דהא לאו משום סוכה תחת סוכה איכא, דהעליונה כמאן דליתא דמי. ועיין בהר"ן (דף של"א ע"ב) וז"ל ת"ק סבר דעליונה כשירה, וכיון שכן התחתונה פסולה משום תחת הסוכה עכ"ל.
ומהכא למד ר' ירמיה הוא דאמר לקמן פעמים שהתחתונה כשירה והעליונה פסולה. וקמ"ל דלא גזרינן דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. לכאורה יפלא מנא ליה לר' ירמיה הא. לפי דברינו י"ל דר' ירמיה ראה מתוך המתני', מדקתני במתני' העליונה כשירה והתחתונה פסולה, לכאורה לא הוי לי' למתני העליונה כשירה כאשר כתבתי. אלא דבא להורות פעמים התחתונה כשירה כגון אם העליונה חמתה מרובה מצילתה דלאו משום סוכה תחת סוכה איכא דהעליונה כמאן דליתא דמי.
*
84r
עוד שם: הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר וכו' עכ"ל.
פירש"י בד"ה: הא קמצטרף וכו': דכתיב באספף מגרנך ומיקבך וכו' אלמא תלוש בעינן, ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צילתה של סוכה עכ"ל.
י"ל מדפירש רש"י ומהני צל האילן לצל הסכך, משמע אם הסוכה שתחת האילן מסוככים כראוי, שצילתה מרובה מחמתה, לא מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול, כיון דכי שקלת לי' לפסול אכתי צילתה מרובה. לפי זה קשיא מאי מקשה הש"ס הא קמצטרף סכך פסול וכו', דלמא באמת איירי בסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצילתה מרובה מחמתה.
ואם נפשך לומר דא"כ מאי למימרא. אף אתה אמור לו, דאי לאו דאשמועינן הכא, ה"א אפילו אם סוכה שתחת האילן מסוככת כראוי, אפ"ה פסול, משום דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, פירש זימנין סוכה שתחת האילן בלא הפסול חמתה מרובה מצילתה, ומצטרף סכך פסול בכדי להיות צילתה מרובה מחמתה, ולא מסיק אדעתי' למיחש אתחתונה משום צירוף סכך פסול עם כשר, קמ"ל דלא גזרינן. כמו דמתרץ ר' ירמי' לקמן על הא דמקשה הש"ס מאי קמ"ל, מהו דתימא דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, אף כאן אנו נאמר הכי.
ונראה ליישב דהמקשה ראה מתוך דברי רבא גופי', דע"כ אפילו אם הסוכה שתחת האילן חמתה מרובה מצילתה אפ"ה כשירה. ומקשה שפיר הא קמצטרף סכך פסול וכו', מדאמר רבא: לא שנו אלא באילן שצילתה צרובה מחמתה, אבל חמתה מרובה מצילתה כשירה. ואי אמרת דרבא נמי גבי סוכה לחלק יצא, אם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי אי לאו. הל"ל נמי לא שנו אלא בסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי אם הסוכה תחת האילן חמתה מרובה מצלתה, אפילו אם האילן חמתה מרובה מצילתה אפ"ה
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

ראובן איש מהעם האט געשריבן: פרייטאג יוני 09, 2023 11:19 am
ע"ר ע"א מהכת"י
274 V

תיקון טעות:
ע"ר ע"ב מהכת"י
274 V


ראובן איש מהעם האט געשריבן: פרייטאג יוני 09, 2023 11:21 am
ע"ר ע"ב מהכת"י
275 R


חלק א
ראובן איש מהעם האט געשריבן: זונטאג יוני 11, 2023 1:04 am
ע"ר ע"ב מהכת"י
275 R


חלק ב
תיקון טעות:
רע"א ע"א מהכת"י
275 R


חלק א\ב
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

רע"א ע"ב מהכת"י
275 V


והנה עיין בחידושי הרשב"א הנ"ל וז"ל והא דתנן ועוד אר"א אקשינן עלה מרישא דקתני אר"א י"ד סעודו' חייב אדם לאכול בסוכה פי' וא"כ אמאי לא יהיב ר' אליעזר תשלומין בסעודה כמו ליל ראשון ויש נוסחאות דגרסי בהדי' מאי אריא ליל י"ט ראשון והאמר ר"א י"ד סעודו' חייב אדם לאכול וכו' והוסיף בדברים דמאי קמשני הש"ס חזר בו ר"א היינו מרישא שאין לדבר קצבה דאי איתא דמסיפא חזר דא"כ איתא לקמייתא ליתא לבתרייתא וה"ל למימר שלא אמרה מעולם וכו' ע"ש באריכות, ולפי פירש זה הקושי' דמאפוטרופס של אגריפס נצבה כמו נד הלא דברי ר"א סתרי אהדדי לאחר חזרה ודוחק לומר דעובדא של אגריפס הי' קודם חזרה דא"כ למה לי' להש"ס להביא כלל עובדא דאפטרופס של אגריפס הלא חזר בו ר"א, ותו קשיא הא אמרינן ועוד שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטברי' ואחת בציפורי ויש לי שתי סוכות אחת בטברי' וא' בציפורי מהו שאצא מסוכה לסוכה אמר לו לא שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה הרי משמע להדיא דחייב לאכול בסוכה י"ד סעודו. ונראה לפי דעתי הקלושה והחלושה לפרש דברי הש"ס דמשני חזר בו ר"א רצה לומר מהא דאמר א' ביום וא' בלילה דודאי מהא דאמר דחייב לאכול י"ד סעודו' לא חזר בו מעולם ושווי' נפשי' אהדר??? לא קאמינא אלא מהא דקאמר א' ביום וא' בלילה הוא דקא אהדר בי' וא"כ הקושי' שמקשי' הש"ס משלים במאי כוונתו באופן הזה כיון שהחיוב הוא לאכול א' ביום וא' בלילה וא"כ מקשה שפיר משלים במאי אי בריפתא סעודה דיומא קא אכיל דהא קאמר א' ביום וא' בלילה משמע דכל מה שאכל ביום לחדא יחשב כמו שפי' הרשב"א ז"ל וז"ל בד"ה והא דפרכי' וכו' דאי בריפתא לא מנכרא מילתא אפי' אכל כמה סעודו' זו אחר זו דאמרי אינשי דמאי דאכיל דיומא אכיל למלאות בטנו וכו' עכ"ל. ולפי זה מקשה הש"ס שפיר משלים במאי דלפי דעת הרשב"א ז"ל הקושי' קאי אם משלים בתוך החג במאי ישלים בריפתא ליכא למימר ??אצ"ל?? במיני תרגימא ודבר זה א"א להולמתו דא"כ קשה קושי' תוספו' שמקשה בד"ה חזר בו ר"א וכו' ועוד דהא משמע בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודו' י"ט ראשון של חג והכא אמרינן דישלים במיני תרגימא ועוד קשה מה מקשה התוספו' אח"ז בד"ה במיני תרגימא פירש בקונטרס כגון פירות ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק ביומא דפירי לא בעי סוכה וכו' ע"ש אלא ע"כ דון מינה ומינה דר"א מהדר קא הדר ממאי דאמר אחד ביום וא' בלילה מהאי הוא דקא הדר דא"כ משלים בריפתא ולא במיני תרגימי דבאמת י"ד סעודות חייב אדם לאכול אבל עד?? לא קביע לי' אימת קאכיל ואי בעי אכיל ביום שתים ובלילה א"צ לאכול כל עיקר או איפכא דאם אכיל י"ד סעודו' ואימת דבעי אכיל כל שעתא ושעתא זמנא הוא. וראי' לזה הני תרי עובדא דאגריפס דמשמע דחייב אדם לאכול י"ד סעודו' וא"כ ע"כ הא דמשני הש"ס דהדר בי' ר"א לאו מהאי דאמר י"ד סעודו' חייב אדם לאכול אלא מהאי דאמר אחת ביום וא' בלילה ועד יעלה מן הארש מהאי דקמקשה המקשין והאמר ר"א י"ד סעודו' חייב לאכול א' ביום וא' בלילה ומה האי דקאמר א' ביום וא' בלילה אע"כ ר"ל דמיני' קמקשה הש"ס ומהדר לי' התרצין דבאמת הדר בי' מהא דקאמר א' ביום וא' בלילה ורהיטת הש"ס באופן הזה דהקשה להמקשין מדקאמר ישלים ליל י"ט אחרון מאי השלמה שייך בי"ט אחרון אי קאכיל בסוכה א"כ קעבר על בל תוסיף ואי אכיל חוץ לסוכה א"כ אין השלמה כראוי ואפ"ה אמרינן דהוי השלמה לפ"ז לכ"ש דהוי השלמה בתוך החג וא"כ קשה לי' להמקשן היאך יהי' השלמה בתוך החג הלא אמר ר.ףא חייב אדם לאכול י"ד סעודו' א' ביום וא' בלילה וקשי' לי' הקושי' שמקשען לקמן במאי משלים אי בריפתא סעודה דיומי קאכיל ואין לומר דאכיל שני סעודו' ביום זו ליתא כיון דמחויב לאכול ביום כל מה שאכל באותו היום כסעודה אחת חשיב ואין חשיב השלמה כלל, ומשני הש"ס חזר בו ר"א פי' מאחת ביום וא' בלילה וא"כ יכול הוא לאכול ארבע עשר אימת דבעי ויכול להשלים בפת וע"כ צ"ל
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

רע"ב ע"א מהכת"י
276 R

חלק א


כן דחזר בו דא"צ לאכול א' ביום וא' בלילה וא"כ יכול להשלים דאלת"ה קשה ישלים במאי אי בריפתא סעודה דיומא קא אכיל אלא צ"ל במיני תרגימא א"כ זו אין חשיב השלמה כלל ללילה ראשונה דמחויב לאכול פת בלילה ראשונה אצ"ל דחזר בו מאחד ביום וא' בלילה וא"כ יכול להשלים בפת בתוך החג של סוכו' כמ"ש למעלה ולפ"ז יש לומר דחזר בו נמי ממאי דקאמר ישלים במוצאי י"ט אחרון של חג וחזר בו מההיא וס"ל דאין שייך בו השלמה כלל דאי אכיל בסוכה קעבר על בל תוסיף ואי אכיל חוץ לסוכה אין מינכר דמשום השלמה קאכיל, אלא צריך לומר דחזר בו ואין שייך תשלומין אלא בתוך החג דאז מצי אכיל בתוך הסוכה וגם שייך להשלים בו כמ"ש לעיל. ולפ"ז מיושב קושי' התוספו' שהקשה ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י"ד סעודו' דבאמת הוא קאי על השלמה י"ד סעודו' שמקשה מהירושלמי דבעי כזית דגן לסעודו' י"ט ראשון והכא אמרינן דישלים במיני תרגימה גם זו ליתא הלא לפי האמת אינו משלים במיני תרגימא אלא שרוצה להכיח שע"כ צ"ל דישלים בתוך החג דאל"כ במאי ישלים וכו' ??כו'?? וגם הקושי' מאפטרופס של אגריפס ג"כ לא קשה מידי דר"א לא הדר בו כלל מהאי דאמר י"ד סעודו' חייב אדם לאכול אלא מהאי דאמר א' ביום וא' בלילה והקושי' שהקשה תוספו' בד"ה במיני תרגימא וכו' ג"כ לא קשה לפי הנ"ל ???והענין מובן מתוכו??? וא"צ לכתבו לפי הפירש שכתבתי לעיל ודו"ק היטב.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

איך סעיוו בכלל נישט די מספרי האותיות פון די דפים. איך סעיוו נאר די מספרים הלועזים.
ווען עס ענדיגט זיך א מאמר קענט איר לייגן דארטן א שטערנדל בקטע בפני עצמו. אזוי דארפט איר נישט שרייבן חלק א' וכדומה.
איך האב נישט יעצט די צייט מגיה צו זיין אייער ארבעט. {פארנומען מיט דרושים פון יד דוד]. ואי"ה עוד חזון עס איבערצוגיין.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

מכת"י יד דוד (מס' 843)
בגמרא סוכה דף מ"א ע"א: בראשונה הי' לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב ב"ה התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, ושיהא יום הנף כולו אסור עכ"ל.
הנה שתי תקנות אלו שהתקין ר' יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה, ויום הנף יהא כולו אסור, צריכין אגד בחד להיות גוד אסיק וגוד אחית חיבור ולבוד שלא יהא נחלקה התיומת, וא"ל דמצא מין את מינו האי לחודי' הוי קאי והאי לחודי הוי קאי, ולולב דברי הכל דצריך אגד, ואגד בחד שמי' אגד.
והנראה לי ליישב ע"פ גמרא דר"ה (דף יו"ד ע"א) פלוגתת ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ור' יהושע אמר בניסן נברא העולם וכו' ע"ש. אמינא דר"א ור' יהושע פלוגתא הוא, אי אילן שאכל ממנו אדה"ר אתרוג הי' או חטה הי'. ר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, ס"ל דאילן שאכל ממנו אדה"ר אתרוג הי', כדאיתא במדרש בראשית [רבה פט"ו ס"ז], בשעה שבא אדם אצל האילן ורצה לתלוש צעק האילן א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה וכו', והוא ר"ת אתרוג ע"ש. ור' יהושע דאמר בניסן נברא העולם, ס"ל דאדה"ר אכל מן החיטה קודם הבאת העומר, וכמ"ש בש"ס דסוכה האוכל קודם הנפת העומר וכו' [עי' רמב"ם הל' מאכ"א פ"י ה"ב].
וזאת צריך לדעת המדרש פרשת בראשית (פ' ך"ב [ס"ז]) וז"ל: [ל]ר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם, לא קיים הבל כי אם מפסח ועד עצרת. ו[ל]ר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, לא קיים הבל אלא מסוכות עד חנוכה וכו' ע"ש. ופי' היפה תואר, דאדה"ר נברא במילאו המאורות, והיינו בט"ו, שאז הלבנה במילואו ע"ש באריכות.
הרי לדעת היפ"ת אליבא דרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם, ואדה"ר נברא במילאו המאורות דהיינו ט"ו, אז הוה ביום א' דפסח. ואליבא דר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, אז נברא אדה"ר ביום א' דסוכות.
ועד יעלה מן הארש ארשת שפתי דעת ברור מללו, זהו שכתב הפיוט ביום ב' דסוכות בפייט המתחיל אמנם מצוה גוררת מצות וכו' וז"ל: זכרון סוף שנה והוא תחלת שנה. ופי' (הקליר) הקב"ה קראו סוף שנה וכו', והוא תחלת שנה, דהרי בתשרי נברא העולם עכ"ל ע"ש. ולי נראה לפי מ"ש היפ"ת דאדה"ר נברא במילואו המאורות, ואליבא דמ"ד בתשרי נברא העולם נברא ביום א' דסוכות, שאז הסיהרא במילואו, והוא הי' תחילת השנה, וזה"ש הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון, ודרשו רז"ל ראשון לחשבון עונות, שאז היא תחילת השנה.
ועוד יש ראי' בתוספת ממדרש בראשית וז"ל: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, יום אחד, שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואיזה יום זה, יום כיפורים עכ"ל ע"ש. הרי דיום הכיפורים הוי ביום א', ואנן אית לן ד' ימים בין יום כיפור לסוכות, והם ב' ג' ד' ה', ויום ו' הוא יום א' דסוכות, ובו נברא אדה"ר, הרי דביום א' דסוכות נברא אדה"ר, ועוד באותו יום כשסרח נידון דזהו ר"ה שלו.
והדרין לקמייתא ר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם ולדעת היפ"ת דאדה"ר נברא ביום א' דסוכות, ואילן שאכל ממנו אתרוג הי', ואז הוקצה למצותו הוה, והוא אכל ממנו, בזה נפגם הבריאה שנבראת בע"ב שעות, דהוא יומו של הקב"ה, כדכתיב חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב, ג), וחסד בגמטריא ע"ב, דבריאה לא הוה כי אם ביום ולא בלילה, וזהו שאמר חסד אל כל 'היום' דייק, לאפוקי לילה לא נברא בה מידי. וזה לעומת זה לתקן הנהו ע"ב שעות שנפגמו, ע"ז תיקנו חז"ל להיות לולב ואתרוג מצותן ע"ב שעות, דהם ששת ימים, וכל יום י"ב שעות, דלולב כשר כל היום, ויחד ע"ב שעות, ובזה יהי' תיקונו גברא הנהו ע"ב שעות שנפגמו.
ולפ"ז צ"ל דרק ששה ימים ניטל לולב ולא שבעה, דאל"כ הני שבעה כנגד מי תיקנו חכמים ז"ל, וע"כ צ"ל דא"א שתיקן ר' יוחנן שיהא לולב ניטל במדינה כל 'שבעה' , ע"כ ס"ל דבניסן נברא העולם, ולדעת היפ"ת דבמילואו המאורות נברא אדה"ר דהיינו ט"ו בניסן והוא א' דפסח, ורז"ל אמרו בתשיעי צוהו ובעשירי חטא, והוא אשר חטא דאכל מחטה קודם הנפת עומר, ובזה נפגמו ך"ז, והא כיצד, דבעשירית חטא, והוא ג' שעות עד הלילה של מחרתו ט"ז בניסן, וכל הלילה וכל היום ט"ז, דהם ך"ד שעות, יחד ך"ז שעות, דיום הנף כולו אסור, דז"ל הש"ס בסוכה (דמ"א) שיהא יום הנף כולו אסור וכו', מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול וכו', אמר רב נחמן בר יצחק וכו' מן התורה יום הנף כולו אסור, דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום, וקסבר עד ועד בכלל ע"ש. הרי דיום הנף כולו אסור, וא"כ אכל אדה"ר קודם הנפת עומר ך"ז שעות, דהיינו יום הנף עצמו כולו אסור כמ"ש, והנהו ך"ז שעות נתקנו ע"פ ך"ז אותיות באלפ"א בית"א עם אותיות הכפולים מנצפ"ך.
אמור מעתה אי אמרינן דלולב ניטל במקדש כל שבעה, ולפי"ז אין לומר דאדה"ר נברא ביום א' דסוכות ואילן שאכל ממנו אתרוג הי', ולתקן זה אשר חטא תיקנו חז"ל להיות לולב ניטל במקדש שבעה, דא"כ לא ה"ל לתקנו אלא עד ששה ימים, דהם ע"ב שעות, לעומת ע"ב שעות שנפגמו כמ"ש. אלא וודאי צריך לומר דבניסן נברא העולם, ואדה"ר ביום א' דפסח נברא, וחטאו הי' על שאכל חטה ך"ז עשות לפני התרת העומר, דיום הנף כולו אסור, וזה מול זה הם ך"ז אותיות באלפ"א בית"א לתקן זאת.
והשתא שתי תקנות אלו משולבות יחדיו, התקין רבי יוחנן בן זכא שיהא לולב ניטל במקדש כל שבעה, וא"כ א"ל דס"ל אילן שאכל ממנו אדה"ר אתרוג הי', וחטא בע"ב שעות, ולעומת זה תיקנו שיהא לולב ניטל במקדש שבעה, דא"כ לא הי' ליטול אלא ששה ימים בהם ע"ב שעות מכוונים. וע"כ צ"ל דס"ל לר' יוחנן דאדה"ר בניסן נברא ביום א' דפסח, וחטאו הי' שאכל חטה ך"ז שעות קודם התרת עומר, ויום הנף כולו אסור. וא"כ הנהו שתי תקנות יחדיו מקושרים קשר אמיץ ויחדיו יהי' מותאמים לחבר האוהל להיות אחד, דכיון שלולב ניטל במקדש שבעה, מוכח ומוכרע אליבי' דיום הנף כולו אסור וכמ"ש.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

עוד דרוש נחמד מכת"י הנ"ל.
בגמרא דסוכה דף ך"ז ע"ב: תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון, והגיע חמה לסוכה, אמר לו מהו שאפרוש עליה סדין, אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט, הגיע חמה לחצי הסוכה, אמר לו מהו שאפרוש עליה סדין, אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים, הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה, הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא, לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם כו' עכ"ל.
כאן הבן שואל שאלת אורים ותומים שמאירין דבריהם בדברי תורה, מה ראה על ככה שהשיב ר"א לר' יוחנן תשובת הללו, אף שרש"י מפרש: השיאו לדבר אחר, מן הראוי להתבונן למה אמר דבר זה דוקא להיות דוחה בידים.
זאת ועוד אחרת מאי נפקא מינה שהי' שובת בגליל העליון בקיסרי ואמרי לה בקיסריון, וכי המקום גורם.
ונראה ליישב דר"א באמת הי' משיב לר' יוחנן תשובה נוצחת ודינא קאמר, אי צייתינהו להאי כללא דאין לך כל שבט ושבט שלא העמידו מלכים כו', מוכח ומוכרע שאסור לפרוש סדין. דסדין אי מותר לפרוס או לא, מישך שייך בהא בפלוגתת ר' יהודא ורבנן, דר' יהודא סובר ריש מס' סוכה דסוכה דירת קבע בעינן, וא"כ אסור לפרוס סדין דאסור להוסיף על אוהל קבע. משא"כ רבנן דסברי סוכה דירת עראי, מותר להוסיף.
ועיין במס' יומא (דף יו"ד ע"א וע"ב) דפליגי ר' יהודא ורבנן אי לשכת פרהדרין חייבת במזוזה או לא, שהכ"ג הי' דר שם כל שבעת ימי הפרישה, ואשתרובי אשתרבב בפלוגתת ר' יהודא ורבנן בסוכה אי חייבת במזוזה או לא. ומסיק הש"ס דר' יהודא אזיל לשיטתו ורבנן לשיטתייהו, דר"י דסבר דסוכה בעינן דירת קבע, מחייב במזוזה, ולרבנן דסברי סוכת דירת עראי, פטורה ממזוזה. לפ"ז נקוט כללא בידך, דר' יהודא סובר דירת העשוי' לשבעת ימים הוי דירת קבע, ותן חלק לשבעה לחייבה לסוכה במזוזה, ורבנן סברי דדירה על שבעת ימים הוא עראי ולא קבע לכך פטורה ממזוזה.
ודבר זה קבעוהו במסמורת נטועים נטע רבעי רביעיות של תורה, אי אמרינן אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד מלך, א"כ מוכח ומוכרע כר' יהודה דז' ימים הוי קבע, וכל רז לא אניס לי', ועיין במדרש ילקוט פ' וזאת הברכה (דף ש"ט ע"ד) בשם פסיקתא, וז"ל: י"א שבטים בירך משה, ולמה לא בירך שבטו של שמעון, לפי שהי' בלבו עליו על אותו מעשה שעשה בשיטים כו' ובשביל שלא בירכו העמיד שופט, והכתיב מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים בְּתִרְצָה (מלכים א' טז, טו), אמר רבי יודן לית שבעה יומין במלכותא כלום עכ"ל. הרי להדי' דאי אמרינן דשבט שמעון הי' מעמיד מלך, וכל י"ב שבטים היו כולן שוין לטובה בדבר זה, מוכח דז' ימים קבע מיקרי, ולכן לשואל כענין משיבין כהלכה, דולה ומשקה מתורתו, ממים עמוקים בלב איש ישיחנה שיחה נאה, אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד מלך, א"כ מכללא איתמר דאסור לפרוס הסדין.
וכשחזר ר' יוחנן ושאל לר"א כשהגיע החמה לחצי הסוכה מהו לפרוס סדין, על רעיונו של ר"א סלקא דלמא ר' יוחנן לא שת לבו לדבר זה, כיון דלא רמיזא באורייתא, כדאי' במס' תענית (דף ט' ע"א), מי איכא מידי דכתיבא בכתובים ולא רמיזא באורייתא, ולכן חזר ואמר להודיע לק' יוחנן רמז חיבה דרמיזא באורייתא דאין לך כל שבט ושבט שלא יצאו ממנו נביאים, ושבט יהודה ובנימין העמידו מלכים עפ"י נביאים, דעדות בצד אסתן ותאשר אסור האי טוביינא דחכימי מאושר, דכיון שהשכינה היתה שורה ג"כ על שבט שמעון, ודאי כבר נמחל ונסלח לו חטא מעשה זמרי, וזולת זה איך הי' השכינה שורה על שבט שמעון שיצא ממנו נביאים, אלא כל השבטים כולן המה בדימוס אחד, וכולם העמידו מלכים.
והי' ר"א מוסיף בדבריו ששבט יהודה ובנימין העמידו מלכים עפ"י נביאים, ויש פתחון פה לדבר דבר, הלא שלשה אני יודע, שאף שבט לוי הי' מעמיד מלך, שהקרא מעיד בפ' וזאת הברכה ויהי בישורון מלך שקאי על משה שהי' מלך ע"פ ה', וצ"ל דבאמת משה לא הי' מלך והקרא ויהי בישורון מלך קאי אקב"ה כדפירש"י בחומש.
ודבר זה אשתרובי אשתרבב אי משה הי' כהן, ועיין במס' הוריות בתלמוד ירושלמי, דאין מעמידין כהן למלך, כי לא יהי' להם חלק ונחלה במלוכה. אמנם משה גופי' אי הי' כהן או לא, מסריך סריך אי נימא דז' ימים הוי קבע או לא, שהרי לדעת הגמ' במס' תענית (דף י"א ע"ב) ובמס' ע"ז (דף ל"ד ע"א), דשם משמע שלא שימש משה כ"א ז' ימי המילואים, וע"ש בפרש"י ובתוס'.
מעתה אמור אי ז' ימים הוי קבע, אי אפשר לו להיות מלך, שהרי הי' כהן קבוע, אמנם אי נימא דז' ימים אין באים במספר קבע, א"כ יחשב משה כאילו לא נתכהן כלל, ומותר להיות מלך.
ועפ"י הדברים האלה יתכן דברי ר"א שאמר איך לך כל שבט ושבט שלא העמידו נביאים, ושנים מהם העמידו מלכים ע"פ נביאים, דהיינו יהודה ובנימין, אבל שבט לוי לא זכו למלוכה, וקרא ויהי בישורון מלך לא קאי אמשה, דא"א לו להיות מלך דהרי הי' כהן, אמנם משה לא הי' משמש בכהונה גדולה רק ז' ימים, ע"כ דון מינה ומינה דז' ימים מיקרי קבע, וא"כ למידין ומשיבין דסוכה הוי דירת קבע, ואסור להוסיף על דירת קבע.
ולזה הי' מסיים הש"ס: לא מפני שהפליגו בדברים, דבאמת אמרו שהשיב מפי השמועה למד מרבותיו, מהא דאין לך כל שבט ושבט שלא העמיד מלך, ורמיזא באורייתא דיהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים.
ועיין בתיב"ע פ' וזאת הברכה על הקרא וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (דברים לד, ה) דקחשיב תמן ארבע כתרים שניתנו למשה, וקאמר דכהונתא דידי' הוות שבעתי יומין ע"ש וק"ל.
אוועטאר
ראובן איש מהעם
שר חמש מאות
תגובות: 715
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אקטאבער 25, 2022 2:29 pm

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך ראובן איש מהעם »

רע"ב ע"א מהכת"י
276 R

חלק ב


בגמ' ורבנן האי לך מאי עביד בי' מיבעי' לי' למעוטי גזולה אבל שאולה כתיב כל האזרח, ואיכא למידק לפי מאי דס"ד הש"ס לעיל דף ט' ע"א חג הסוכות תעשה לך לשם חובך וכו' א"כ גם הכא הו"ל להש"ס למימר לך לשם חובך, והנראה לומר דר"א ורבנן דפליגי בסוגיין הן הן דפליגו בפלוגתת ב"ש וב"ה לעיל ר"א ס"ל כב"ש ורבנן ס"ל כב"ה ולעיל דקאמר הש"ס לך לשם חובך אליבא ??? קאמר הכי וא"כ ליכא לשנויי הכא אליבא דרבנן לך לשם חובך שהרי רבנן כב"ה ס"ל וב"ה לא דריש לך לשם חובך, איברא לפ"ז מאי מקשין תוס' בד"ה כל וכו' ומיהו קשה הא גבי ציצית מרבינן דשותפין מדכתיב בגדיהם וממעטינן שאולה מדכתיב כסותך וכו' וא"כ ה"נ נידרוש הכי עכ"ל ומאי קושי' שהרי גבי ציצית כתיב לך וכתיב בגדיהם ומרבינן מבגדיהם שותפין ושאולה ממעטינן מדכתיב כסותך משא"כ גבי סוכה דליכא ריבויא כ"א האזרח ומיעטה דלך ומש"ה ממעטינן מלך סוכה גזולה ושאולה מרבינן מהאזרח, ודו"ק.

{ע"כ חידושים לדף כ"ז ע"א}
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)

כתיבה וחתימה טובה!
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

דרשות יד דוד (נדפס ע"י מכון בית אהרן וישראל, סימן מ"ו):
במסכת סוכה (דף ל״א ע״א), וז״ל הגמרא: ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי, (פירש״י ההיא סבתא דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים וסככו בהן), צווחה (פירש״י צווחה להחזיר לה עצים עצמן), ולא אשגה בה רב נחמן. א״ל איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי (פירש״י לאבוה לאברהם אבינו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות) צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה, א״ל רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד, (פירש״י פעיתא קולנית היא זו, אלא דמי עצים דתקנת חכמים היא זו על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים) עכ״ל הגמרא.
הגמרא הזאת תמוה מאד וצריך התחברות מאי איכפת [לן] אי היה לאברהם שי״ח עבדים או לא לענין אי אסור לישב בסוכה גזולה או לא, ודאי שאלת אשה חכמה היתה זאת, זולתו לא היה מביאה הש״ס.
דהנה מצינו תרי טעמי למצות סוכה לקיומיה, חדא הוא כפשוטו להודיע תוקף הנס שעשה הקב״ה עמנו, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים, להגין ולהסתיר מזרם וממטר, יומם השמש לא יכבה וירח בלילה, להעלות זכרון הנס תמיד בין עיני ישראל מה שהטיב הקב״ה עמהם.
וטעם השני איתא (ילקו״ש אמור תרנג) פן יצא ח״ו דין ישראל ביוה״כ העבר שחייבין גלות, בזה יכופר עון מה שמטלטלין מנוה יפה מביתם אשר יושבים שקט ושאנן לסוכה, זהו במקום הטלטול והגלות, ובזה והוא רחום ית׳ יכפר עון, כאשר מאריכים המפרשים ומדרשים בזה הענין.
הבינייהו הוא זה אי יוצאין בסוכה גזולה או לא, דלמ״ד שהוא משום גלות, אף שסוכה היא גזולה מ״מ הוי גלות מה שגולה ונודד מבית לסוכה, אבל למ״ד השני שאינו מפרש משום גלות, רק היא מצות ה׳ להודיע תוקף הנס שגמל הקב״ה עם ישראל בצאתם ממצרים, ופשיטא שבסוכה גזולה לא יצא, כי ה׳ שונא גזל בעולה ובוצע ברך נאץ ה׳, זהו גלוי לכל יודעי דת ודין קימים.
הנה במאי קמיפלגי, נלע״ד דפליגי בפלוגתא דהני תנאי, דפליגי במסכת סוכה (דף י״א ע״ב) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד דברי ר׳ אליעזר, ר׳ עקיבא אומר סוכות ממש עשה להם עכ״ל, במאי קמיפלגי, נלע״ד דפליגי בהא דהנה נודע דעת המקובלים (רמ״ע במאמר אם כל חי ח״ג סי׳ כ״ח) דישראל היה להם להיות בגלות מצרים ר״ס שנה, שיו״ד שבטים פגם כל אחד בשם הוי״ה שהוא כ״ו, יו״ד פעמים כ״ו הוא ר״ס, ויו״ד שנים נתקצר מתוך שמתו יו״ד שבטים בחו״ל, ונשארו ר״נ שנים שהיה להם להיות בגלות ולא היו כי אם רד״ו שנה , והנה המה מפלפלים בחכמה בזה.
והנלע״ד זה בא ר״ע ליישב, ואמר סוכות ממש עשה להם, והיה במקום גלות אלו המ׳ שנה שהיו במדבר להשלים הר״נ שנה, כי במצרים היו רד״ו שנה, ומ׳ שנה במדבר שישבו בסוכות הוא ר״נ שנה, ואח״כ נכנסו לארץ, מש״ה סובר שישבו ממש בסוכות ובזה השלימו הר״נ שנה.
ואפשר זהו כוונת המדרש (ילקו״ש קעג בשם מדרש אבכיר) שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבא עכ״ל, הכוונה לשיטת רבי עקיבא יתכן ודוק וק״ל כוונת הענין הנ״ל היטב.
ומ״ד השני הוא סובר שהיו ענני כבוד, וסובר שגלות מצרים היה מכוון רד״ו, או רי״ב שנה משעה שנולדו אפרים ומנשה, ולא היה מן הדין להיות יותר כדלקמן, והשלימו זמנם, ומ׳ שנה שהיו במדבר לא היה נחשב לגלות כי ענני כבוד היו.
והנה כתבתי לעיל (סימן ט׳) טעם שהיו ישראל בגלות מצרים מכוון רי״ב שנים, מפני שעשה אברהם אנגריא בת״ח, והיו שי״ח עבדים, ובשליש היה מותר לעשות אנגריא, והוא עשה בכולם, נמצא שברי״ב עבדים עשה אנגריא שלא כדין, מש״ה נענשו רי״ב שנה בגלות מצרים ע״ש ותמצא דברים נפלאים.
[וז"ל שם: בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ח) ישראל היו רד"ו שנה במצרים. והנה אף אנו נאמר, הא שני שנים לפי זה התחיל ירידת מצרים, מתחילת שנת הרעב ירדו אחי יוסף, והיו בגלות גדול כמעט נפשם יצאה בדברים עם יוסף, וכל מה שהתגולל אליהם מרגלים אתם וכדומה לזה, נמצא שהיו רי"ב שנה.
והנה אגיד לך מישרים מה שנתחדש בבית מדרש ענין נפלא ת״ל ב״ה, למה במכוון היתה הגלות במצרים רי״ב שנה ,והטעם שנותן רבי יוחנן במסכת נדרים (דף ל"ב ע"א) מפני מה נשתעבדו ישראל במצרים מאתים ועשר שנים, מפני שהפריש וכו', ורבי אלעזר אומר מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, צ״ע למה דוקא כזה.
נלע״ד להקדים גמרא במסכת כתובות (דף ס״ב ע״א) התלמידים יוצאים לתלמוד ברשות, [כמה] כמה דבעי אורחא דמילתא כמה, אמר רב חודש כאן וחודש בבית וכו', ור׳ יוחנן אומר חודש כאן ושני חדשים בבית, שנאמר חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ (מלכים א' ה, כח). הכלל יע״ש דאין לבטל כל ישראל להיות באנגריא או במלאכה, רק שליש יהיו במלאכה ושני שליש יהיו בביתם ויעסקו בתורה.
והנה הכתוב מעיד באברהם (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו, משמע שנטל [כולם] לאנגריא. (עיין במסכת נדרים (שם) שרב אמר וירק הוריקן בתורה, ומפרש״י לשון תורק מכלי אל כלי, ר״ל שבטלן מתורה וירק מהם התורה), ובאמת היה לו ליטול רק השליש, ושני שלישים היה לו להניח בביתו לעסוק בתורה, (עיין תוס׳ מסכת כתובות ד״ה (ברש״י וכו') [אלא] אורחא בכמה יע״ש), ואברהם נטל כל עבדיו בכלל, כדאיתא במסכת סוכה (לא.) איתתא דהו״ל לאבוהא שי״ח עבדים צווחה ולית דמשגח בה, משמע שהיה לו רק שי״ח עבדים, ואברהם לא עשה כן, ובשבילו נענש אברהם. נמצא כמה ביטל מתורה רי״ב, שני שלישים מן שי״ח הוא רי״ב, לכן כיון שבטלו רי״ב תלמידי חכמים באנגריא מתורה שלא כדין, והקב״ה פורע יום לשנה, כדמצינו גבי מרגלים ובשארי מקומות, לכן היו ישראל מוכרחים להיות מכוון רי״ב שנה בגלות מצרים יום לשנה, וקלפענ״ד].
הכלל אי היה לאברהם מכוון שי״ח עבדים, היו מכוונים מן הצורך להיות ישראל בגלות רי״ב שנה, לשכנו תדרשנו שמה.
ועל פי זה יתכן היא הרימה קולה וצווחה דרבנן בסוכה גזולה יתבי והיא פסולה, שטעם זה יוצדק שצריכין לישב בסוכה להזכיר הנס שהושיב הקב״ה אותנו בענני כבוד, ולא הטעם משום גלות, כי אינו מסכים שסוכות ממש היו, ואם נפשך לומר הא היו צריכים להיות בגלות ר״נ שנה, ואיפה יכפרו, זה אינו שהיו צריכין רק להיות רי״ב שנה, מנלן, אבי אבא היה לו שלש מאות ושמנה עשר עבדים, וא״כ מזה מוכח שזמן גלות מצרים הוא רי״ב שנה ולא יותר, וא״כ בסוכה גזולה יתבי, ודוק היטב.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

עוד מכת"י 843
דף י"ב ע"א: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואימא גורן עצמו ויקב עצמו, אמר רבי זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר לסכך בו. מתקיף לה רבי ירמיה ואימא יין קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי דבילה, אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן ואתא רבי ירמיה ושדא ביה נרגא עכ"ל.
מן הראוי להתבונן ולהבין דברי חכמים וחידותם שחידתן צפון וטמון באש דת למו להיות נרגא מפריד אלוף בינה, על מה ראה ככה ר' זירא לומר דאתי' ר' ירמי' לשדא בי' נרגא, האי נרגא מאי עבידתייהו.
ונ"ל ליישב עפ"י אשר יורך מסכת תענית (דף ד' ע"א) וז"ל: אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה'. ואמר (לי') רב אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר וכפטיש יפצץ סלע. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה, דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה עכ"ל.
רש"י בד"ה אורייתא מרתחא ליה: שיש לו רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקא משמע לן דחייבין לדונו לכף זכות. בד"ה כאש: שמחמם כל גופו. בד"ה בוניה: תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו. בד"ה ברזל: קפדנים וקשים כברזל עכ"ל.
ויוצא בדוגמא לזה עיין במסכת הנ"ל (דף ז' ע"א): אמר רבי חמא אמר רבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד, לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' עכ"ל.
הרי שלך לפניך דלרב אשי נמשלו ת"ח לברזל שנאמר כפטיש יפוצץ סלע וגומ', [ולר' אבא ד]כתיב ארץ אשר אבניה ברזל שת"ח קשים כברזל, וגם לר' חמא א"ר חנינא שת"ח מחודדים כברזל דכתיב ברזל בברזל יחד. ולרבא נמשלו ת"ח לאש שנאמר הלא כה דברי כאש וגומ'. וכן לרבה בר בר חנה.
והנה רב אשי ממאן בדברי רבא בזה שמדמה דברי ת"ח לאש כמאמר הקרא הלא כה דברי כאש וגו', יש לומר דהוא ס"ל כר"י בן בתירא דבהא נמשל ד"ת לאש דמה אש אין מקבל טומאה אף דברי תורה אינו מקבל טומאה. עיין במס' ברכות (דף ך"ב ע"א) וז"ל: תניא רבי יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה עכ"ל.
ולפ"ז י"ל דרב אשי מוקי לה להאי קרא הלא כה דברי כאש וגומ', להורות דדברי תורה אינה מקבלת טומאה כאש שאינו מקבל טומאה כר' יהודה בן בתירא הנ"ל, ולא כרבא. ורב אשי מדמה דברי תורה לברזל, שחותך ויורד לעומק הדין בחדודא קודם לליבונא וללבן דבר הלכה.
איברא מאן מפיס ומאן מכריע, אי האי קרא אתי' כר"י בן בתירא דנמשלו ד"ת לאש שאינו מקבלת טומאה, או כרבא דמדמה ת"ח לאש דארתוחי מרתח לי', שיש לו רוחב לב ומשים לבו יותר משאר בני אדם, אישתרובי אישתרבב במה דאיתא ביר"ח (פרשת בראשית) על הקרא מכל העץ הגן אכול תאכל וגו' וז"ל: מכל העץ הגן אכול תאכל זו מצות עשה, וכל אכילה אמורה בפסוק זו בתורה ובמצות הכתוב מדבר, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל זו מצות לא תעשה עכ"ל. וכן איתא להדיא שהיתה תחלת הנחה דאדם הראשון לתוך הגן על ד' אמות של הלכה, והובא ביר"ח פרשה זו וז"ל: לעבדה אלו מצות עשה, ולשמרה אלו מצות לא תעשה ע"ש.
תמן תנינין במס' סנהדרין (דף ל"ח ע"ב): אמר רבי יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום, שעה ראשונה הוצבר עפרו וכו', שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן וכו'. הרי לפניך דבשעה שנצטוה שלא לאכל מן האילן הי' אדה"ר בעל הקרי, והיאך קיבל התורה כשהוא בעל הקרי. וע"כ דון מינה ומינה דאתי' כר"י בן בתירא דברי תורה אינו מקבלת הטומאה, ובעל קרי מותר בדברי תורה, ומש"ה אף דבשעה שמינית נזדווגה לו חוה, מ"מ בשעה תשיעית קבל את התורה.
משא"כ איפכא אי נימא כמאן דפליג אר"י בן בתירא וסובר דדברי תורה מקבל טומאה, וקרא הלא כה דברי כאש וגומ' אתי' כרבא שת"ח אירתח ארתחא לי' כנ"ל, ע"כ אי אפשר לומר דקרא קאי שקיבל אדם הראשון את התורה ואכילה קאי אתורה ומצות, דהא לא נינתה תורה לבעלי קריין דאסורין בד"ת.
וע"כ צריך לומר דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כדאיתא במסכת שבת (דף ס"ג ע"א), ואייתי שותא קמי' כהנא מילין דאורייתא וכללא דגמרא כללת נמרצת שאין המקרא יוצא מידי פשוטו, וז"ל: אמר ליה רב כהנא למר בריה דרב הונא, האי בדברי תורה כתיב, אמר ליה אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אמר רב כהנא, כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכו' ע"ש, ואכיל אכילה ממש שנאסר לאדה"ר עץ הדעת.
[והנה עץ הדעת] לר' מאיר גפן הי', ולר' יהודא חטה הי', ועיין במסכת ברכות (דף מ' ע"א) וז"ל: אילן שאכל ממנו אדה"ר וכו', ר' מאיר אומר גפן הי', ור' יהודא אומר חטה הי' עכ"ל. והנה לברר הדרך אשר נלך בה איזה מהם יוצדק, נראה דתלי' בהאי פלוגתא דר' יוחנן דהאי קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, או כדאתקפתי' לר' ירמי' דיקב עצמו איירי הקרא, ויין הבא משניר דקרוש, והוא דבר המקבל טומאה. דבאמת מן הראוי ליתן טעם לשבח, למה דוקא פרט הכתוב פסולת גורן ויקב. אלא להודיע שמצות סוכה הוא לתקן חטא אדה"ר שחטא בעץ הדעת שהי' גפן וחטה, דכולהו קשוט, כדאיתא במדרש הנעלם שחטה וגפן הי', וחוה האכילה לאדם את הטפל לפרי, כמאמר הקרא ותקח מפריו וגומ' את הטפל לפרי', ושבר זה יוצא בסמוכת שבידי'.
שניות מדברי סופרים במה דאיתא במדרש רבות (פרשה נשא פ' י"ז( וז"ל: והשענו תחת העץ, שעשה להם סוכות, והובא ביר"ח (פרשת וירא). ולפ"ז בדבר שנתקלקלו אדם הראשון בפסולת גורן ויקב, בו נתקנו במצות הסוכה, להורות סכך מפסולת גורן ויקב. והובא להדיא ביר"ח פרשה זו, וז"ל: יוקח נא מעט מים וגומ' והשענו תחת העץ, אדם הראשון חטא בעץ הדעת, ואברהם מתקן עלמא בעץ עכ"ל, והובא בשם מדרש זוהר ע"ש. והוא לדעת רבין דאמר משמי' דר' יוחנן. משא"כ למאן דפליג אדבר זה, הוא סבר דלא נאסר מעולם אדם הראשון חטה וגפן, וקרא מכל עץ הגן אכול תאכל וגו' קאי אקבלת התורה ולא אאכילה ממש.
ומעתה יובן דברי ר' זירא דאמר הא מלתא הוי בידן דאספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, להורות דסכך סוכה צריך להיות מפסולת גורן ויקב, לתקן חטא אדה"ר שהי' חטה וגפן נמי מפסולת גורן ויקב, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ואם נפשך לומר דאכילה זה לאו אכילה ממש, דקאי אקבלת התורה, דבר זה אי אפשר לאומרה, דבעל קרי אסור בדברי תורה, ובשמינית נזדווגה לו חוה, ובתשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, ובעל קרי אסור בדברי תורה, והקרא הלא כה דברי כאש קאי את"ל דארתוחי מרתח לי', ולא כדעת ר' יהודא בן בתירא דאמר ד"ת אינו מקבל טומאה, ודברי תו' נמשל לאש ולא כברזל.
משא"כ מכח קושיות ר' ירמי' נייד מדברי ר' יוחנן דבאמת פירושו דקרא מכל העץ הגן אכול תאכל קאי אקבלת התורה ולא אאכילה ממש. ואם לחשך לומר אדה"ר הי' בעל קרי, אף אתה אמור דאתי' כר' יהודא בן בתירא דבעל קרי מותר בדברי תורה, וקרא מסייע הלא כה דברי כאש וגומ' דד"ת אינו מקבל טומאה כאש, ולא כדעת רבא דמפרש הקרא שקאי אתלמוד חכם דאורייתא מרתיח לי', דבאמת תלמוד חכם נמשל כברזל, ומחדדין בהלכה, וחותכין על גבי שלחן ערוך ערוכות תמיד תמידין כסדרן בדברי תורה. ולכן אמר אתי ר' ירמי' ושדא בי' 'נרגא', דהיינו ברזל, דדברי חכמים כמסמורות נטועים, וחוצבין בנגרא דברזלא, ברזל בברזל יחד, חד חד נחית לעומקא דהלכא, וממילא שמעתתי' רווחא.
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

נשלם הקונטרס 'יד דוד' דרושים נחמדים עמ"ס סוכה.
https://drive.google.com/file/d/1g929QE ... sp=sharing
מתוק לחכי
שר חמישים ומאתים
תגובות: 344
זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מתוק לחכי »

86V
אף אתה אמור לו דבאמת גבי הא דקתני או שקצצן כשירה צריכי אנא לתירוצו כמתרצים תוספת דניחא לי' למיפרך מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גבוה.
ובזה יובן נמי להא דמייתא הש"ס הברייתא וז"ל: בסוכות תשבו לא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא בסוכה שתחת סוכה. לכאורה יפלא אם סוכה שתחת סוכה פסולה משום שני סככים מכ"ש שסוכה תחת האילן דפסולה דהיא נמי משום מחובר ולא הוי לי' למיתני סוכה שתחת האילן.
ואי קשיא מן הראוי להקדים ולהקשות אמתני' דקתני העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשירה והתחתונה פסולה תרתי למה לי. אף אתה אמור אמתני' לא קשיא מידי דעיין לקמן כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה אמר רב הונא טפח כוו', ור"ח ורבה בר רב הונא ארבע, ושמואל אמר עשרה וכו' עכ"ל. ועיין במהרש"א וז"ל: ולא ה"ל להשמיט אחד מהפוסקים מלהזכיר לפלוג בסוכה שתחת האילן דיש חילוק בין האילן למעלה מי' או לאו עכ"ל.
הרי לפניך גבי אילן אין חילק ובכל ענין פוסל. לפי זה אמתניתין ליכא להקשות תרתי למה לי, די"ל הא דקתני העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית להורות דוקא גבי סוכה דטעמא משום סוכה תחת סוכה יש חילק אם למעלה מטפח לרב הונא התחתונה מהעליונה ולר"ח ולשמואל לכל חד וחד לפי שיעורו. משא"כ גבי האילן דפסול נמי משום מחובר אפילו אם התחתונה מעליונה לרב הונא אין טפח בין זה לזה נמי פסול ולרב הונא ולר"ח כל חד וחד לפי שיעור מה שאין כן בברייתא דקתני תרתי איכא להקשות תרי למה לי דליכא למימר דלהורות אתי גבי האילן אפי' אם אין טפח והתחתונה מהעליונה או עשרה או ארבעה למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' נמי פסול הלא כבר שמעינן ממתניתין דקתני תרתי.
איברא לפי מה שכתבתי לעיל לא קשה מידי לרב פפא דמתרץ רבא דאמר אבל כשהאילן חמתה מרובה מצילתה כשירה בשחבטן מוקי הברייתא דקתני
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”