טריפ צו טשיינע
די אחראים: יאנאש,אחראי,געלעגער
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
טריפ צו טשיינע
ס'נאך יעצט ווינטער, אבער איך האב יעצט אנגעפאנגען צו טראכטען ווי מ'קען פארן קומענדיגע זומער פאר האלידעיס.
לעצטע זומער, האט מיר איינער געפרעגט ווי איך גיי פאר האלידעיס?
האב איך סתם געזאגט קיין טשיינע...
למעשה בין איך נישט געפארן אין ערגעץ, געטראכט האב איך יעצט, אפשר טאקע גיימיר קיין טשיינע?
די ערשטע זאך וואס איך טו, איך זוך אויף אייוועלט א אשכול אויף טשיינע, קוק איך דורך אלע "טרעוול און וואקאציע" אשכולות, טרעף איך אבער נישט א אשכול וועגן דעם, אפשר רעדט מען אביסל דערפון אין אנדערע אשכולות? אבער ווי פאנג איך אן צו זוכן?
האב איך מחליט געווען אליינס צו עפענען א אשכול וועגן דעם.
אויב איינער האט אינפארמאציע וועגן טשיינע, זאל ביטע מיטטיילען, ונראה מה יהיה עם חלומותי...
לעצטע זומער, האט מיר איינער געפרעגט ווי איך גיי פאר האלידעיס?
האב איך סתם געזאגט קיין טשיינע...
למעשה בין איך נישט געפארן אין ערגעץ, געטראכט האב איך יעצט, אפשר טאקע גיימיר קיין טשיינע?
די ערשטע זאך וואס איך טו, איך זוך אויף אייוועלט א אשכול אויף טשיינע, קוק איך דורך אלע "טרעוול און וואקאציע" אשכולות, טרעף איך אבער נישט א אשכול וועגן דעם, אפשר רעדט מען אביסל דערפון אין אנדערע אשכולות? אבער ווי פאנג איך אן צו זוכן?
האב איך מחליט געווען אליינס צו עפענען א אשכול וועגן דעם.
אויב איינער האט אינפארמאציע וועגן טשיינע, זאל ביטע מיטטיילען, ונראה מה יהיה עם חלומותי...
- עירוב תבשילין
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8033
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יולי 21, 2020 6:28 am
Re: טריפ צו טשיינע
די גרעניצן זענען נאך פארשפארט פון אנפאנג קאראנע. קענסט זעהן דא
איך חלום שוין לאנג פון באזוכן די לענדער דארט אין די ווייטן מזרח, ווי כינע, יאפאן, וכו' אבער ס'גאנץ שווער פאר א היימישע איד אהין צו פארן.
איך חלום שוין לאנג פון באזוכן די לענדער דארט אין די ווייטן מזרח, ווי כינע, יאפאן, וכו' אבער ס'גאנץ שווער פאר א היימישע איד אהין צו פארן.
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
עירוב תבשילין האט געשריבן:די גרעניצן זענען נאך פארשפארט פון אנפאנג קאראנע. קענסט זעהן דא
איך חלום שוין לאנג פון באזוכן די לענדער דארט אין די ווייטן מזרח, ווי כינע, יאפאן, וכו' אבער ס'גאנץ שווער פאר א היימישע איד אהין צו פארן.
דו מיינסט אז ס'איז שווער פאר א היימישע איד צו פארן וועגן קאראנע, אדער אין זשענערעל?
איך מיין אז ס'איז נישט אזוי שווער פאר א היימישע איד אהין צו פארן, ס'איז דא אסאך משגיחים און ביזנעסלייט וואס פארן דארט.
- עירוב תבשילין
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8033
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יולי 21, 2020 6:28 am
Re: טריפ צו טשיינע
אין אלגעמיין איז נישטא די אקאמאדאציע אין כינע ווי ס'איז דא אין אייראפע, אבער איה"נ ס'זיכער דא דארט א פרומע קהילה מיט משגיחים וכדו', איך ווייס פון איינער וואס איז אהין געפארן אבער האט זיך געפלאגט מיט כשר'ס און אנדערע אידישע געברויכן.
יעצט קאראנע איז זיכער שוואכער די פארעריי אהין.
יעצט קאראנע איז זיכער שוואכער די פארעריי אהין.
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
אויך האב איך א עלטער פעטער וואס איז געווען אין שאנכיי מיט די מירער ישיבה, און איז נעבעך נפטר געווארן דארט אלס בחור, וואלט איך געוואלט באזוכן זיין קבר.
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
זעה איך אז יאפאן איז אויך פארמאכט, אבער נעפאל איז געהעריג אפען, נעפאל איז אבער מער א צוריקגעשטאנענע לאנד.
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
פאנג איך אן אי"ה צו ברענגן אינפארמאציע איבער טשיינע.
ערשטנס ברענג איך די וויקיפידיע בלאט איבער יהדות סין.
דיסקלעימער, איך האב נאכנישט דורכגעליינט די ארטיקל פאר איך האב עס דא ארויפגעלייגט.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%99%D7% ... 7%99%D7%9F
יהדות סין
יהדות סין היא תפוצה בה קיימות מספר קהילות יהודיות, ביניהן אחת מהקדומות ביותר במזרח הרחוק.
תוכן עניינים
1 הקהילה המקומית - יהודי קאיפנג
2 קהילות יהודיות במאה ה-19 וה-20
2.1 חרבין
2.2 שנגחאי
2.3 טיינג'ין
3 קהילות יהודיות במאה ה-21
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
הקהילה המקומית - יהודי קאיפנג
רוב החוקרים מסכימים כי הקהילה היהודית הראשונה בסין נוסדה בקאיפנג בתקופת שושלת סונג הצפונית (960 - 1127) אם כי יש המקדימים את בואם של יהודים לסין לתקופת שושלת טאנג (618 - 907) ואף מוקדם יותר.[1] קאיפנג, בירת שושלת סונג, הייתה עיר קוסמופוליטית ששכנה בקצה דרך המשי ונחשבת על ידי היסטוריונים לעיר הגדולה ביותר בעולם בתקופתה. יהודים סוחרים הגיעו לקאיפנג מהודו או מפרס, דרך הים או דרך היבשה. קהילות יהודיות קטנות התקיימו תקופות מסוימות גם בערים אחרות בסין אך מעט מאד ידוע עליהן.
המידע על תולדות הקהילה בקאיפנג ועל אורחות חייה מתבסס על מספר מקורות: אסטלות אבן ששרדו באתר בית הכנסת המתוארכות לשנים 1489, 1512 ו-1663; מספר כתבי יד בעברית שהיו בבית הכנסת (ובהם סידור וספר תנ"ך ), רמיזות בכמה ספרי נוסעים ומספר התייחסויות בתעודות סיניות ממשלתיות. עד המאה ה-17 קיומם של יהודים בסין לא היה ידוע באירופה ובעולם היהודי. הישועי מטאו ריצ'י היה האירופי הראשון שנפגש בביג'ינג עם יהודי מקאיפנג ב-1605. בעקבותיו ביקרו בקאיפנג ישועים נוספים שהשאירו תיאור מפורט למדי של בית הכנסת ושל מנהגי הדת של הקהילה.
החברה הסינית הייתה, באופן יחסי לארצות הנצרות והאסלאם, חברה פתוחה וסובלנית. לא ידוע על אפליה לרעה או על רדיפות של יהודי קאיפנג. היהודים היו מעורים בכל תחומי החיים. הם עסקו במסחר, ברפואה ובאמנות ושרתו בפקידות הממשלתית ובצבא ואף הגיעו לדרגות בכירות. רבים מהם זכו בתואר "מנדארין". הם השתלבו בסביבתם בדרך שאפשרה להם להמשיך ולשמור על זהותם וקיומם כקבוצה בעלת מאפיינים מיוחדים. היהודים אימצו להם שמות משפחה סיניים, והתארגנו בשושלות של בתי אב, כמקובל בחברה הסינית אך עם זאת שמרו על שמותיהם היהודיים. הם נשאו מספר נשים, כמקובל בסין. עד סוף המאה ה-17 הייתה לפחות האשה הראשונה יהודיה, ואילו הנשים האחרות היו סיניות. לבושם היה סיני, שערם נקלע לצמה (כשחויבו בזאת הסינים על ידי השליטים של שושלת צ'ינג, שהיו מנצ'ורים). הם הידקו את כפות רגליהן של נשותיהם, ודיברו בניב הסיני המקומי. היהודים ראו את עצמם ככת דתית, וכך התייחסו אליהם גם הסינים, שראו בהם כת מוסלמית או קרובה לאסלאם, שהיה נפוץ בסין ובקאיפנג הייתה קהילה מוסלמית גדולה. היהודים הובחנו בעיני הסינים כ"מוסלמים בעלי כובע כחול" (צ'ינג חוויי-חוויי או "לאן חווי-חוויי"). זאת לעומת המוסלמים שחבשו כובע לבן. רק בימי שושלת יואן המונגולית מתחילים להבחין בהבדל הדתי בין היהודים למוסלמים בסין וקוראים להם "יו-טה" (התעתיק המקובל ליהודה).[2] היהודים כונו גם "כת תולשי גיד הנשה" על שום מנהגי הכשרות שלהם.
כנראה שעד המאה ה-15 קיימו היהודים בסין קשרים עם קהילות יהודיות בפרס, מה שעזר להם לשמור על אורח חייהם כיהודים עוד במאה ה-18. בית הכנסת שהוקם ב-1163 היה מרכז החיים הקהילתיים. היו בו ספרי תורה וספרי תפילה, התקיים בו מניין מדי יום, התפילות היו על פי המסורת הרבנית ובשבת קראו בתורה. הבנים נימולו והקהילה הקפידה על כשרות ושמרה על החגים במועדיהם. לקהילה היה בית ספר להוראת כתבי הקודש והשפה העברית. ראש הקהילה, ששימש כרב, הנהיג את התפילות ואת חיי הדת של הקהילה. יהודי קאיפנג האמינו באל אחד נצחי וחסר דמות, וצלמים היו משוקצים בעיניהם. הם האמינו בגן עדן, בגיהנום, בשכר ועונש בעולם הבא, בתחיית המתים ובמלאכים. הם התפללו כשפניהם לכוון מערב, לירושלים, והעניקו לילדיהם שמות עבריים בנוסף לשמות המקומיים. בהיעדר קשרים עם קהילות יהודיות אחרות, נשכחה עם השנים ידיעת העברית, מנהגים דתיים סיניים נטמעו במנהגים היהודיים, והלכות הקבורה והזיכרון הותאמו לתפישה הסינית. בית הכנסת, שנחרב כמה פעמים במהלך השנים ושופץ מדי פעם מחדש, נחרב סופית בשיטפון בשנת 1860. הרב האחרון של הקהילה נפטר בשנת 1867.
במחצית השנייה של המאה ה-19 כאשר נוצרו קשרים בין יהודי קאיפנג ליהודים בשנגחאי כבר הייתה הקהילה על סף היעלמות. עם התפוררות הקהילה נטמעו היהודים לחלוטין אל תוך הקהילה המוסלמית ובקרב הסינים, אם כי נותרו מתי מעט שהמשיכו לטעון לשיוכם ליהדות כפרטים וניסו לשמור על אורח חייהם כיהודים.
קהילות יהודיות במאה ה-19 וה-20
מנורה בחרבין
במחצית הראשונה של המאה ה-20 התקיימו בסין כמה קהילות יהודיות. הגדולות שבהן היו בערים חרבין, שנגחאי וטיינג'ין.
חרבין
העיר חרבין היא בירת מחוז היילונג קיאנג (בעבר מנצ'וריה). התפתחותה כעיר החלה לקראת סוף המאה ה-19 כשרוסיה קיבלה (1897) זיכיון לבניית מסילת הברזל מזרח-סין, שחצתה את מנצ'וריה והגיעה לפורט ארתור. חרבין הייתה למרכז המנהלי של המסילה.
המסילה החלה לפעול בנובמבר 1903. באותה שנה עברו כמה משפחות יהודיות רוסיות לחרבין באישור מיוחד מהממשלה הצארית, שהייתה מעוניינת בפיתוח מהיר של האזור. הקהילה גדלה במהירות רבה. ב-1908 חיו בחרבין כ-8,000 יהודים, בהם סוחרים, חיילים משוחררים ממלחמת רוסיה-יפן, ופליטים מפרעות 1905. בעקבות המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים ברוסיה (1917 – 1919) הגיעו לעיר עשרות אלפי "רוסים לבנים" ופליטים יהודים רבים.
בשנות ה-1920 שגשגה העיר והפכה למרכז התעשייה והכלכלה של צפון מזרח סין ומשכה אליה אוכלוסייה מגוונת ביותר. על תושביה נמנו אירופאים ואסיאנים ממדינות ולאומים שונים. עד סוף העשור העיר הייתה תחת הנהלה רוסית והקהילה הרוסית, שהגיעה לכ-120,000 נפש, הייתה הגדולה שבקהילות הזרים. יהודי חרבין שמנו אז כ-15,000 עד 20,000 נפש השתלבו היטב בכלכלת העיר ובהרחבת קשרי המסחר עם אירופה, יפן, וארצות הברית. הם מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות התעשיות המקומיות. בין השאר, בכריית פחם, עיבוד וסחר בפולי סויה, וסחר בפרוות. הבנק הלאומי היהודי שפעל בעיר מ-1923 סייע רבות ליוזמות עסקיות של יהודים וגם של לא יהודים.
היהודים היוו אמנם חלק מסביבת התרבות הרוסית בעיר אך קיימו מסגרת חברתית וקהילתית נפרדת ופעילה מאוד. קהילת חרבין הפעילה מספר בתי כנסת, בית ספר יסודי, בית חולים, בית אבות, בית עלמין ואגודות צדקה ועזרה שדאגו, בין השאר, לפליטים היהודים שעברו בעיר. כ- 20 עיתונים יהודיים, רובם בשפה הרוסית, יצאו בעיר ואמני במה ותיאטרון יהודים הגיעו אליה. לתנועה הציונית היה מקום נכבד בחיי הקהילה. בין האגודות הציוניות שפעלו בעיר בלטו בעיקר תנועות בית"ר ו"מכבי" שקיימו גם פעילות ספורטיבית ענפה. ד"ר אברהם קאופמן שהיה יו"ר הקהילה בשנים 1933 – 1945 עמד בראש הפעילות הציונית בעיר. הוא היה יו"ר קרן היסוד בחרבין, חבר בהנהלה הציונית העולמית והסוכנות היהודית ויו"ר הארגון הציוני בסין.
תחת שלטון רוסי נהנו היהודים בחרבין מזכויות כשל כל הזרים, ולא התערבו בענייניהם הפנימיים. אולם ב-1928, בעקבות העברתה של מסילת הברזל מזרח סין לידי הסינים, פרץ משבר כלכלי קשה. בקרב האוכלוסייה הרוסית בעיר התחזקו מגמות אנטישמיות והביטחון האישי התערער. ב-1931 כבש הצבא היפני את מנצ'וריה וחרבין הייתה לבירת מנצ'וגואו, מדינת הבובות שהקימו היפנים. בשנות ה-1930 נמשכה הפעילות הקהילתית והציונית, אך יהודים רבים עזבו את העיר בעיקר לשנגחאי ולטיינג'ין. בתקופת מלחמת העולם השנייה החמיר המצב ויהודים היו נתונים לטרור ולסחיטה, אך בהנהגתו של ד"ר קאופמן הצליחה הקהילה לסכל ניסיונות של גורמים אנטישמיים להביא לפגיעה חמורה יותר ביהודים. השלטון היפני היה מעוניין, בדרך כלל, לשתף פעולה עם האוכלוסייה המקומית ולא פגע באוטונומיה של הקהילה. היפנים עודדו את הקמת "המועצה הלאומית ליהודי המזרח הרחוק" שהתכנסה בחרבין שלש פעמים בשנים 1937 - 1939 בהשתתפות משלחות מטעם קהילות יהודיות בסין.
בשנים 1945 – 1947 הייתה חרבין תחת כיבוש סובייטי. מנהיגי הקהילה היהודית נעצרו באשמת שיתוף פעולה עם השלטון היפני וקאופמן נשלח למחנה עבודה בסיביר. הפעילות הציונית לא נפסקה אך הוגבלה מאד ונערכה כמעט במחתרת.
שנגחאי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו שאנגחאי
יהודים התיישבו בשנגחאי בעקבות חוזה נאנקינג (1842) מהלך זה פתח את העיר לסחר בינלאומי והוביל להתפתחות מהירה שלה. תוך זמן קצר הפכה שנגחאי, השוכנת על שפך נהר היאנגצה, למרכז סחר חשוב. בחוזה נאנקינג נאלצו הסינים להעניק למעצמות המערב זכויות יתר במסחר וזכות להתגורר באזורים אקסטריטוריאליים במספר ערי חוף. היהודים שהגיעו לסין התיישבו באותם רבעים שבהם הייתה לזרים זכות לניהול עצמי ולאוטונומיה שיפוטית.
ראשוני היישוב היהודי בשנגחאי היו בני משפחת ששון מבגדאד שהקימו במזרח אסיה אימפריה מסחרית שמרכזה בבומביי. הם הביאו עמם את בני עמם וארצם כעובדי החברה ועם הזמן הפכו חלק מהעובדים לבעלי עסקים גדולים משלהם. המשפחות החשובות בקהילה הבגדדית (שכונתה גם "הספרדית") היו ששון, כדורי, חארדון, גבאי, אברהם, ועזרא. הבגדדים עסקו בכל סוגי המסחר (בתחילה, גם בסחר באופיום), בבנקאות ובעסקי דלא ניידי והיו בין הבונים והמפתחים הבולטים של העיר. הבגדדים, שמנו כ-1000 נפש, התגוררו בעיקר ברובע הבינלאומי.
החיים הקהילתיים התבססו פחות על מוסדות רשמיים ויותר על קשרי משפחה וקשרים כלכליים וחברתיים. ליהודים הבגדדים היו שני בתי כנסת מפוארים "אוהל רחל" ו"בית אהרון", ובית ספר יהודי, שעם השנים רכש מעמד ולמדו בו גם תלמידים מהקהילה הרוסית. מועדון ספורט ופנאי שהוקם על ידי כדורי ושימש את בני שלוש הקהילות ועיתון באנגלית בעל נטייה ציונית, The Jewish Messenger שהוצא על ידי נסים עזרא במשך יותר מ-30 שנה.
הבגדדים השתלבו בקהילה הבריטית של שנגחאי. הם אימצו את סגנון החיים, הלבוש והשפה ואף השיגו לעצמם פספורטים בריטיים. העשירים שבהם השתייכו למועדונים החברתיים הנחשבים ושלחו את ילדיהם למוסדות החינוך הבריטיים. מצד שני, הם הקפידו מאד בקיום מצוות: כשרות, שמירת שבת וחגים, וביניהם לבין עצמם שימרו רבים ממנהגי ארץ המוצא. נישואי תערובת כמעט ולא נודעו. גם לא עם יהודים שאינם בגדדים.
היהודים הרוסים הראשונים שהגיעו לשנגחאי היו בעיקר סוחרים והרפתקנים למיניהם. לאחר מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית הגיעו לעיר פליטים רבים, ברובם בדרכם למקומות אחרים בעולם, אך חלק מהם נשארו בה. בשנות ה-1930, לאחר הכיבוש היפני של מנצ'וריה עברו לשנגחאי יהודים רבים מטיינג'ין ומחרבין.
היהודים יוצאי רוסיה בעיר מנו כ-5000 נפשות והתגוררו בעיקר ברובע הצרפתי. כמו בחרבין, לקהילה של יוצאי רוסיה בשנגחאי היה אופי לאומי אך חילוני בעיקרו. מרכז החיים של הקהילה היה המועדון היהודי, שבו התקיימו פעולות חברה ותרבות, בעיקר בשפה הרוסית. המועדון שימש גם מרכז לפעילות בית"ר, שהייתה התנועה הציונית המובילה בשנגחאי. סניף "בני ברית" שהיה מעמודי התווך של הקהילה הפעיל את בית החולים היהודי. התגייסות לפלוגה היהודית של חיל המתנדבים של הזרים בשנגחאי הייתה מקור לגאווה לקהילה ודרך נוספת למתן ביטוי לזהות הלאומית.
בין שתי הקהילות - הרוסים והבגדדים - התקיימו קשרים רופפים בלבד. מגעים חברתיים היו נדירים – והתקיימו בעיקר בפעילות בתנועה הציונית ובבית הספר היהודי. שיתוף הפעולה התחזק כשהגיעו לעיר פליטי הנאציזם ומלחמת העולם השנייה.
זרם של פליטים מגרמניה ומאוסטריה הגיע לשנגחאי בעיקר לאחר "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. כאשר יהודים חיפשו דרך להימלט מהשלטון הנאצי, סגרו רוב מדינות העולם את שעריהן. המקום היחיד כמעט שבו יכלו למצוא מפלט הייתה שנגחאי. אשרת הכניסה לשנגחאי הייתה קלה להשגה מאחר שלממשלת סין לא הייתה סמכות שיפוט על נתינים זרים. מספיק היה להצטייד באשרת כניסה בשגרירויות ובקונסוליות של ממשלת סין הלאומנית. מנובמבר 1939 ועד יולי 1940 נכנסו לשנגחאי קרוב ל-18,000 פליטים. רוב הפליטים שהגיעו היו חסרי כל ולא ידעו אנגלית או צרפתית. הם הצליחו לשרוד רק הודות לארגוני הסיוע שהקימו היהודים המקומיים וארגון הג'וינט. רבים מהפליטים התגוררו עד תום המלחמה במבנים זמניים ונזקקו למטבחים הציבוריים ולחלוקת המזון היומית. הוקמו גם בית חולים ובית זקנים, ובמימון משפחת כדורי הוקם בית ספר לילדי הפליטים. אלו שמצבם היה מעט טוב יותר שכרו דירות ברובע הונגקיו –בתנאי צפיפות והיגיינה קשים ביותר. הפליטים סבלו מהאקלים הקשה של שנגחאי, והיו פגיעים למחלות הטרופיות. רבים חלו ומתו והיו תופעות של מחסור קשה ואף רעב. על אף ההלם התרבותי, קשיי ההסתגלות והמאבק היומיומי לקיום, הצליחו הפליטים לארגן מוסדות קהילתיים משלהם ולקיים פעילות תרבותית. הם הדפיסו עיתונים, הקימו תחנות רדיו, העלו הצגות תיאטרון, הופעות מוזיקליות, ערבי קריאה והרצאות, ויזמו קורסים מקצועיים שונים.
בסתיו 1940 כבר הונחו מכשולים שונים על דרכם של הפליטים. מועצת העיר שנגחאי עשתה מאמצים לצמצם את זרם המגיעים, וגם הגורמים היהודיים טענו שהגיעו לקצה הגבול ביכולתם לטפל בפליטים חסרי הכל. תושבי שנגחאי הוותיקים לא רצו מצב שבו יהיו בעיר פליטים לבנים חסרי כל וחסרי אונים, כמו הסינים. הדבר עשוי היה לפגוע במעמדם העדיף לעומת הילידים.
הקבוצה האחרונה של פליטים הגיעה לשנגחאי דרך ולאדיווסטוק וקובה שביפן. היו אלו יהודים פולנים שברחו לקובנה שבליטא לאחר הכיבוש הנאצי. הם הצליחו לעבור דרך ברית המועצות ויפן הודות לויזות מעבר שנתן לפליטים הקונסול היפאני בקובנה, סמפו סוגיהרה, שלימים הוכרז כחסיד אומות העולם, מכיוון שחילק ויזות אלה על דעת עצמו ותוך עקיפת הממונים עליו. ביניהם היו גם כמה מאות תלמידי ישיבה ובראשם תלמידי ישיבת מיר על רבניה.
שנות המלחמה במזרח הרחוק היו קשות מאד ליהודי שנגחאי: המצב הכלכלי שלהם הורע, בגלל הפסקת המסחר הבינלאומי. התרומות מארצות הברית לא הגיעו יותר, והג'וינט נאלץ להפסיק את פעולתו. היפנים החרימו הרבה עסקים, ורבים שהועסקו בחברות אמריקאיות ובריטיות איבדו את פרנסתם. הבגדאדים שהיו בעלי פספורט בריטי נכלאו במחנות מעצר שהתנאים בהם היו קשים מאוד. האס-אס והגסטאפו פתחו משרדים בעיר, וניסו להשפיע על היפנים לנהל מדיניות מגבילה כלפי היהודים. ב-1943 דרשו השלטונות היפנים מכל חסרי הנתינות שבעיר לעבור לרובע הונגקיו שהפך למעין גטו. הצפיפות הרבה וההגבלות על היציאה מהגטו הקשו מאד על החיים בו.
טיינג'ין
טיינג'ין הייתה אחת מערי הנמל שנפתחו לסחר בינלאומי בעקבות חוזה נאנג'ינג. יהודי טיינג'ין שהגיעו ברובם מרוסיה התגוררו ברובע הזרים בעיר. הם עסקו בעיקר במסחר בפרוות שנקנו במנצ'וריה ונשלחו לשוקי אירופה ואמריקה. הקהילה שמתנה בשיאה כ-2500 נפשות הייתה מאורגנת היטב. בצד בית הכנסת פעל מועדון - "קונטס" – שהיה מרכז החיים החברתיים של הקהילה. בבית הספר היהודי שפת ההוראה הייתה אנגלית. הפעילות הציונית, ובעיקר תנועת בית"ר תפשה מקום חשוב בחיי הנוער.
לאחר המלחמה חיפשו רוב הפליטים דרך לצאת מסין, אך מלחמת האזרחים הסינית בין הלאומנים לקומוניסטים, והקמת הרפובליקה העממית של סין הביאו גם את שאר היהודים להחלטה לעזוב. בסיוע ארגון הג'וינט היגרו רבים לארצות הברית ולאוסטרליה, אך רוב היהודים עלו לישראל, בעיקר לאחר קום מדינת ישראל ב-1948.
קהילות יהודיות במאה ה-21
בעקבות הגירת אנשי עסקים יהודים מארצות הברית, ישראל ורוסיה לערים הגדולות בסיון התפתחו בהם בתחילת המאה ה-21 קהילות יהודיות חדשות. בכל קהילה יש בית כנסת, בית ספר, ומסעדה כשרה. הקהילות מעניקות שירותי דת, לתושבים מקומיים, סטודנטים ותיירים.
שאנגחאי
הקהילה היהודית הגדולה ביותר נמצאת בשאנגחאי, בשאנגחאי מונה הקהילה היהודית קרוב לאלף יהודים המתגוררים באופן קבוע בשאנגחאי, וחלקם הגדול אף שותף בפעילות הקהילה במרכז היהודי הספרדי בשאנגחאי, המונהג על ידי הרב אפרים בצלאל, כמוהו גם נתנאל מעודד המכהן כרב קהילת קאולון בהונג קונג שנשלח אף הוא מטעם הרב קצין, לאחר זמן נפרדו שניהם מהרב קצין ופנו לדרך עצמאית. החזקת בית הכנסת נעשית באמצעות קיבוץ נדבות על פי רוב מיהודים המבקרים במקום לצורכי עסקים, וישנם גם עבודות במתן כשרויות למפעלים שונים המכניסה רווח נאה. רוב קהילת יהודי שנגחאי מורכבת מספרדים יוצאי קהילות צפון אפריקה וצרפת. במקום פועל גם הרב שלום גרינברג מייסד בית חב"ד במקום. ב-2010 נפתח מרכז יהודי נוסף בדאונטאון שאנגחאי. בית כנסת נוסף נפתח ברובע פודונג באזור מרכז הפיננסי העולמי בשנגחאי. יהדות שנגחאי והונג קונג (יהדות עיראק - משפחות ששון וכדורי) ב-150 שנה האחרונות השפיעו רבות על כלכלת אסיה וסין בפרט.
בייג'ינג
הקהילה היהודית השנייה בגודלה בסין נמצאת בביג'ינג. בבייג'ינג מתגוררים מאות יהודים, שם מנהיג את הקהילה הרב שמעון פרוינדליך מייסד בית חב"ד במקום. לקהילה בית ספר יסודי. המקווה לנשים נבנה בצורת פגודה סינית.
גואנג'ואו
ב-2003 הרב אלי רוזנברג ייסד את הקהילה היהודית גואנג'ואו. כיום יש לקהילה בנין מרכזי שכולל בית ספר, בית כנסת, ומסעדה. פעמיים בשנה בתקופות הקנטון פייר, התערוכה העסקית הגדולה בעולם, מתארחים בקהילה למעלה מאלפיים יהודים המבקרים בתערוכה.
שנג'ן
בשנג'ן שבמחוז גואנגדונג קיימים שני מרכזים יהודים שקמו בעקבות התפתחות שנז'ן וקרבתה להונג קונג וגואנג'ואו. אחד באזור שקו, המנוהל על ידי מייסד בית חב"ד הרב שלום חזן ומפעיל בית כנסת, מסעדה וגני ילדים. ובית חב"ד נוסף בדאון טאון של שנז'ן במרכז העיר באזור לואו בסמוך לגבול עם הונג קונג והרכבת התחתית של שנג'ן, שם מנהיג את הקהילה מנהל בית חב"ד הרב שניאור חרותי. המרכז היהודי מפעיל בית כנסת ומסעדה לטובת אנשי העסקים הגרים באזור, ואנשי עסקים רבים הפוקדים את האזור כל השנה ובמיוחד בתקופת התערוכות.
יאיוו, קאולון, צ'אנגדו
ביִאיווּ שבמחוז גֶ'גְיָאנְג חיים כמאה יהודים. מנהלים את המרכז היהודי הרב ישראל ומנוחה ליברמן, במקום פועל בית כנסת ומסעדה כשרהכשר-2005 נוסד המרכז היהודי בקאולון על ידי הרב איציק וחנה אייזנבך. בית חב"ד בעיר צ'אנגדו מנוהל על ידי הרב דובי ושרה הנינג.
הונג קונג
קהילה יהודית של כמה מאות תושבים חיה בהונג קונג עוד מימי הבריטים. הקהילה מקיימת חיי קהילה עצמאיים ויש במקום מספר בתי כנסת פעילים ובית חב"ד. יהדות שנגחאי והונג קונג (יהדות עיראק - משפחות ששון וכדורי) ב-150 שנה האחרונות השפיעו רבות על כלכלת אסיה וסין בפרט.
ערשטנס ברענג איך די וויקיפידיע בלאט איבער יהדות סין.
דיסקלעימער, איך האב נאכנישט דורכגעליינט די ארטיקל פאר איך האב עס דא ארויפגעלייגט.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%99%D7% ... 7%99%D7%9F
יהדות סין
יהדות סין היא תפוצה בה קיימות מספר קהילות יהודיות, ביניהן אחת מהקדומות ביותר במזרח הרחוק.
תוכן עניינים
1 הקהילה המקומית - יהודי קאיפנג
2 קהילות יהודיות במאה ה-19 וה-20
2.1 חרבין
2.2 שנגחאי
2.3 טיינג'ין
3 קהילות יהודיות במאה ה-21
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
הקהילה המקומית - יהודי קאיפנג
רוב החוקרים מסכימים כי הקהילה היהודית הראשונה בסין נוסדה בקאיפנג בתקופת שושלת סונג הצפונית (960 - 1127) אם כי יש המקדימים את בואם של יהודים לסין לתקופת שושלת טאנג (618 - 907) ואף מוקדם יותר.[1] קאיפנג, בירת שושלת סונג, הייתה עיר קוסמופוליטית ששכנה בקצה דרך המשי ונחשבת על ידי היסטוריונים לעיר הגדולה ביותר בעולם בתקופתה. יהודים סוחרים הגיעו לקאיפנג מהודו או מפרס, דרך הים או דרך היבשה. קהילות יהודיות קטנות התקיימו תקופות מסוימות גם בערים אחרות בסין אך מעט מאד ידוע עליהן.
המידע על תולדות הקהילה בקאיפנג ועל אורחות חייה מתבסס על מספר מקורות: אסטלות אבן ששרדו באתר בית הכנסת המתוארכות לשנים 1489, 1512 ו-1663; מספר כתבי יד בעברית שהיו בבית הכנסת (ובהם סידור וספר תנ"ך ), רמיזות בכמה ספרי נוסעים ומספר התייחסויות בתעודות סיניות ממשלתיות. עד המאה ה-17 קיומם של יהודים בסין לא היה ידוע באירופה ובעולם היהודי. הישועי מטאו ריצ'י היה האירופי הראשון שנפגש בביג'ינג עם יהודי מקאיפנג ב-1605. בעקבותיו ביקרו בקאיפנג ישועים נוספים שהשאירו תיאור מפורט למדי של בית הכנסת ושל מנהגי הדת של הקהילה.
החברה הסינית הייתה, באופן יחסי לארצות הנצרות והאסלאם, חברה פתוחה וסובלנית. לא ידוע על אפליה לרעה או על רדיפות של יהודי קאיפנג. היהודים היו מעורים בכל תחומי החיים. הם עסקו במסחר, ברפואה ובאמנות ושרתו בפקידות הממשלתית ובצבא ואף הגיעו לדרגות בכירות. רבים מהם זכו בתואר "מנדארין". הם השתלבו בסביבתם בדרך שאפשרה להם להמשיך ולשמור על זהותם וקיומם כקבוצה בעלת מאפיינים מיוחדים. היהודים אימצו להם שמות משפחה סיניים, והתארגנו בשושלות של בתי אב, כמקובל בחברה הסינית אך עם זאת שמרו על שמותיהם היהודיים. הם נשאו מספר נשים, כמקובל בסין. עד סוף המאה ה-17 הייתה לפחות האשה הראשונה יהודיה, ואילו הנשים האחרות היו סיניות. לבושם היה סיני, שערם נקלע לצמה (כשחויבו בזאת הסינים על ידי השליטים של שושלת צ'ינג, שהיו מנצ'ורים). הם הידקו את כפות רגליהן של נשותיהם, ודיברו בניב הסיני המקומי. היהודים ראו את עצמם ככת דתית, וכך התייחסו אליהם גם הסינים, שראו בהם כת מוסלמית או קרובה לאסלאם, שהיה נפוץ בסין ובקאיפנג הייתה קהילה מוסלמית גדולה. היהודים הובחנו בעיני הסינים כ"מוסלמים בעלי כובע כחול" (צ'ינג חוויי-חוויי או "לאן חווי-חוויי"). זאת לעומת המוסלמים שחבשו כובע לבן. רק בימי שושלת יואן המונגולית מתחילים להבחין בהבדל הדתי בין היהודים למוסלמים בסין וקוראים להם "יו-טה" (התעתיק המקובל ליהודה).[2] היהודים כונו גם "כת תולשי גיד הנשה" על שום מנהגי הכשרות שלהם.
כנראה שעד המאה ה-15 קיימו היהודים בסין קשרים עם קהילות יהודיות בפרס, מה שעזר להם לשמור על אורח חייהם כיהודים עוד במאה ה-18. בית הכנסת שהוקם ב-1163 היה מרכז החיים הקהילתיים. היו בו ספרי תורה וספרי תפילה, התקיים בו מניין מדי יום, התפילות היו על פי המסורת הרבנית ובשבת קראו בתורה. הבנים נימולו והקהילה הקפידה על כשרות ושמרה על החגים במועדיהם. לקהילה היה בית ספר להוראת כתבי הקודש והשפה העברית. ראש הקהילה, ששימש כרב, הנהיג את התפילות ואת חיי הדת של הקהילה. יהודי קאיפנג האמינו באל אחד נצחי וחסר דמות, וצלמים היו משוקצים בעיניהם. הם האמינו בגן עדן, בגיהנום, בשכר ועונש בעולם הבא, בתחיית המתים ובמלאכים. הם התפללו כשפניהם לכוון מערב, לירושלים, והעניקו לילדיהם שמות עבריים בנוסף לשמות המקומיים. בהיעדר קשרים עם קהילות יהודיות אחרות, נשכחה עם השנים ידיעת העברית, מנהגים דתיים סיניים נטמעו במנהגים היהודיים, והלכות הקבורה והזיכרון הותאמו לתפישה הסינית. בית הכנסת, שנחרב כמה פעמים במהלך השנים ושופץ מדי פעם מחדש, נחרב סופית בשיטפון בשנת 1860. הרב האחרון של הקהילה נפטר בשנת 1867.
במחצית השנייה של המאה ה-19 כאשר נוצרו קשרים בין יהודי קאיפנג ליהודים בשנגחאי כבר הייתה הקהילה על סף היעלמות. עם התפוררות הקהילה נטמעו היהודים לחלוטין אל תוך הקהילה המוסלמית ובקרב הסינים, אם כי נותרו מתי מעט שהמשיכו לטעון לשיוכם ליהדות כפרטים וניסו לשמור על אורח חייהם כיהודים.
קהילות יהודיות במאה ה-19 וה-20
מנורה בחרבין
במחצית הראשונה של המאה ה-20 התקיימו בסין כמה קהילות יהודיות. הגדולות שבהן היו בערים חרבין, שנגחאי וטיינג'ין.
חרבין
העיר חרבין היא בירת מחוז היילונג קיאנג (בעבר מנצ'וריה). התפתחותה כעיר החלה לקראת סוף המאה ה-19 כשרוסיה קיבלה (1897) זיכיון לבניית מסילת הברזל מזרח-סין, שחצתה את מנצ'וריה והגיעה לפורט ארתור. חרבין הייתה למרכז המנהלי של המסילה.
המסילה החלה לפעול בנובמבר 1903. באותה שנה עברו כמה משפחות יהודיות רוסיות לחרבין באישור מיוחד מהממשלה הצארית, שהייתה מעוניינת בפיתוח מהיר של האזור. הקהילה גדלה במהירות רבה. ב-1908 חיו בחרבין כ-8,000 יהודים, בהם סוחרים, חיילים משוחררים ממלחמת רוסיה-יפן, ופליטים מפרעות 1905. בעקבות המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים ברוסיה (1917 – 1919) הגיעו לעיר עשרות אלפי "רוסים לבנים" ופליטים יהודים רבים.
בשנות ה-1920 שגשגה העיר והפכה למרכז התעשייה והכלכלה של צפון מזרח סין ומשכה אליה אוכלוסייה מגוונת ביותר. על תושביה נמנו אירופאים ואסיאנים ממדינות ולאומים שונים. עד סוף העשור העיר הייתה תחת הנהלה רוסית והקהילה הרוסית, שהגיעה לכ-120,000 נפש, הייתה הגדולה שבקהילות הזרים. יהודי חרבין שמנו אז כ-15,000 עד 20,000 נפש השתלבו היטב בכלכלת העיר ובהרחבת קשרי המסחר עם אירופה, יפן, וארצות הברית. הם מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות התעשיות המקומיות. בין השאר, בכריית פחם, עיבוד וסחר בפולי סויה, וסחר בפרוות. הבנק הלאומי היהודי שפעל בעיר מ-1923 סייע רבות ליוזמות עסקיות של יהודים וגם של לא יהודים.
היהודים היוו אמנם חלק מסביבת התרבות הרוסית בעיר אך קיימו מסגרת חברתית וקהילתית נפרדת ופעילה מאוד. קהילת חרבין הפעילה מספר בתי כנסת, בית ספר יסודי, בית חולים, בית אבות, בית עלמין ואגודות צדקה ועזרה שדאגו, בין השאר, לפליטים היהודים שעברו בעיר. כ- 20 עיתונים יהודיים, רובם בשפה הרוסית, יצאו בעיר ואמני במה ותיאטרון יהודים הגיעו אליה. לתנועה הציונית היה מקום נכבד בחיי הקהילה. בין האגודות הציוניות שפעלו בעיר בלטו בעיקר תנועות בית"ר ו"מכבי" שקיימו גם פעילות ספורטיבית ענפה. ד"ר אברהם קאופמן שהיה יו"ר הקהילה בשנים 1933 – 1945 עמד בראש הפעילות הציונית בעיר. הוא היה יו"ר קרן היסוד בחרבין, חבר בהנהלה הציונית העולמית והסוכנות היהודית ויו"ר הארגון הציוני בסין.
תחת שלטון רוסי נהנו היהודים בחרבין מזכויות כשל כל הזרים, ולא התערבו בענייניהם הפנימיים. אולם ב-1928, בעקבות העברתה של מסילת הברזל מזרח סין לידי הסינים, פרץ משבר כלכלי קשה. בקרב האוכלוסייה הרוסית בעיר התחזקו מגמות אנטישמיות והביטחון האישי התערער. ב-1931 כבש הצבא היפני את מנצ'וריה וחרבין הייתה לבירת מנצ'וגואו, מדינת הבובות שהקימו היפנים. בשנות ה-1930 נמשכה הפעילות הקהילתית והציונית, אך יהודים רבים עזבו את העיר בעיקר לשנגחאי ולטיינג'ין. בתקופת מלחמת העולם השנייה החמיר המצב ויהודים היו נתונים לטרור ולסחיטה, אך בהנהגתו של ד"ר קאופמן הצליחה הקהילה לסכל ניסיונות של גורמים אנטישמיים להביא לפגיעה חמורה יותר ביהודים. השלטון היפני היה מעוניין, בדרך כלל, לשתף פעולה עם האוכלוסייה המקומית ולא פגע באוטונומיה של הקהילה. היפנים עודדו את הקמת "המועצה הלאומית ליהודי המזרח הרחוק" שהתכנסה בחרבין שלש פעמים בשנים 1937 - 1939 בהשתתפות משלחות מטעם קהילות יהודיות בסין.
בשנים 1945 – 1947 הייתה חרבין תחת כיבוש סובייטי. מנהיגי הקהילה היהודית נעצרו באשמת שיתוף פעולה עם השלטון היפני וקאופמן נשלח למחנה עבודה בסיביר. הפעילות הציונית לא נפסקה אך הוגבלה מאד ונערכה כמעט במחתרת.
שנגחאי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו שאנגחאי
יהודים התיישבו בשנגחאי בעקבות חוזה נאנקינג (1842) מהלך זה פתח את העיר לסחר בינלאומי והוביל להתפתחות מהירה שלה. תוך זמן קצר הפכה שנגחאי, השוכנת על שפך נהר היאנגצה, למרכז סחר חשוב. בחוזה נאנקינג נאלצו הסינים להעניק למעצמות המערב זכויות יתר במסחר וזכות להתגורר באזורים אקסטריטוריאליים במספר ערי חוף. היהודים שהגיעו לסין התיישבו באותם רבעים שבהם הייתה לזרים זכות לניהול עצמי ולאוטונומיה שיפוטית.
ראשוני היישוב היהודי בשנגחאי היו בני משפחת ששון מבגדאד שהקימו במזרח אסיה אימפריה מסחרית שמרכזה בבומביי. הם הביאו עמם את בני עמם וארצם כעובדי החברה ועם הזמן הפכו חלק מהעובדים לבעלי עסקים גדולים משלהם. המשפחות החשובות בקהילה הבגדדית (שכונתה גם "הספרדית") היו ששון, כדורי, חארדון, גבאי, אברהם, ועזרא. הבגדדים עסקו בכל סוגי המסחר (בתחילה, גם בסחר באופיום), בבנקאות ובעסקי דלא ניידי והיו בין הבונים והמפתחים הבולטים של העיר. הבגדדים, שמנו כ-1000 נפש, התגוררו בעיקר ברובע הבינלאומי.
החיים הקהילתיים התבססו פחות על מוסדות רשמיים ויותר על קשרי משפחה וקשרים כלכליים וחברתיים. ליהודים הבגדדים היו שני בתי כנסת מפוארים "אוהל רחל" ו"בית אהרון", ובית ספר יהודי, שעם השנים רכש מעמד ולמדו בו גם תלמידים מהקהילה הרוסית. מועדון ספורט ופנאי שהוקם על ידי כדורי ושימש את בני שלוש הקהילות ועיתון באנגלית בעל נטייה ציונית, The Jewish Messenger שהוצא על ידי נסים עזרא במשך יותר מ-30 שנה.
הבגדדים השתלבו בקהילה הבריטית של שנגחאי. הם אימצו את סגנון החיים, הלבוש והשפה ואף השיגו לעצמם פספורטים בריטיים. העשירים שבהם השתייכו למועדונים החברתיים הנחשבים ושלחו את ילדיהם למוסדות החינוך הבריטיים. מצד שני, הם הקפידו מאד בקיום מצוות: כשרות, שמירת שבת וחגים, וביניהם לבין עצמם שימרו רבים ממנהגי ארץ המוצא. נישואי תערובת כמעט ולא נודעו. גם לא עם יהודים שאינם בגדדים.
היהודים הרוסים הראשונים שהגיעו לשנגחאי היו בעיקר סוחרים והרפתקנים למיניהם. לאחר מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית הגיעו לעיר פליטים רבים, ברובם בדרכם למקומות אחרים בעולם, אך חלק מהם נשארו בה. בשנות ה-1930, לאחר הכיבוש היפני של מנצ'וריה עברו לשנגחאי יהודים רבים מטיינג'ין ומחרבין.
היהודים יוצאי רוסיה בעיר מנו כ-5000 נפשות והתגוררו בעיקר ברובע הצרפתי. כמו בחרבין, לקהילה של יוצאי רוסיה בשנגחאי היה אופי לאומי אך חילוני בעיקרו. מרכז החיים של הקהילה היה המועדון היהודי, שבו התקיימו פעולות חברה ותרבות, בעיקר בשפה הרוסית. המועדון שימש גם מרכז לפעילות בית"ר, שהייתה התנועה הציונית המובילה בשנגחאי. סניף "בני ברית" שהיה מעמודי התווך של הקהילה הפעיל את בית החולים היהודי. התגייסות לפלוגה היהודית של חיל המתנדבים של הזרים בשנגחאי הייתה מקור לגאווה לקהילה ודרך נוספת למתן ביטוי לזהות הלאומית.
בין שתי הקהילות - הרוסים והבגדדים - התקיימו קשרים רופפים בלבד. מגעים חברתיים היו נדירים – והתקיימו בעיקר בפעילות בתנועה הציונית ובבית הספר היהודי. שיתוף הפעולה התחזק כשהגיעו לעיר פליטי הנאציזם ומלחמת העולם השנייה.
זרם של פליטים מגרמניה ומאוסטריה הגיע לשנגחאי בעיקר לאחר "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. כאשר יהודים חיפשו דרך להימלט מהשלטון הנאצי, סגרו רוב מדינות העולם את שעריהן. המקום היחיד כמעט שבו יכלו למצוא מפלט הייתה שנגחאי. אשרת הכניסה לשנגחאי הייתה קלה להשגה מאחר שלממשלת סין לא הייתה סמכות שיפוט על נתינים זרים. מספיק היה להצטייד באשרת כניסה בשגרירויות ובקונסוליות של ממשלת סין הלאומנית. מנובמבר 1939 ועד יולי 1940 נכנסו לשנגחאי קרוב ל-18,000 פליטים. רוב הפליטים שהגיעו היו חסרי כל ולא ידעו אנגלית או צרפתית. הם הצליחו לשרוד רק הודות לארגוני הסיוע שהקימו היהודים המקומיים וארגון הג'וינט. רבים מהפליטים התגוררו עד תום המלחמה במבנים זמניים ונזקקו למטבחים הציבוריים ולחלוקת המזון היומית. הוקמו גם בית חולים ובית זקנים, ובמימון משפחת כדורי הוקם בית ספר לילדי הפליטים. אלו שמצבם היה מעט טוב יותר שכרו דירות ברובע הונגקיו –בתנאי צפיפות והיגיינה קשים ביותר. הפליטים סבלו מהאקלים הקשה של שנגחאי, והיו פגיעים למחלות הטרופיות. רבים חלו ומתו והיו תופעות של מחסור קשה ואף רעב. על אף ההלם התרבותי, קשיי ההסתגלות והמאבק היומיומי לקיום, הצליחו הפליטים לארגן מוסדות קהילתיים משלהם ולקיים פעילות תרבותית. הם הדפיסו עיתונים, הקימו תחנות רדיו, העלו הצגות תיאטרון, הופעות מוזיקליות, ערבי קריאה והרצאות, ויזמו קורסים מקצועיים שונים.
בסתיו 1940 כבר הונחו מכשולים שונים על דרכם של הפליטים. מועצת העיר שנגחאי עשתה מאמצים לצמצם את זרם המגיעים, וגם הגורמים היהודיים טענו שהגיעו לקצה הגבול ביכולתם לטפל בפליטים חסרי הכל. תושבי שנגחאי הוותיקים לא רצו מצב שבו יהיו בעיר פליטים לבנים חסרי כל וחסרי אונים, כמו הסינים. הדבר עשוי היה לפגוע במעמדם העדיף לעומת הילידים.
הקבוצה האחרונה של פליטים הגיעה לשנגחאי דרך ולאדיווסטוק וקובה שביפן. היו אלו יהודים פולנים שברחו לקובנה שבליטא לאחר הכיבוש הנאצי. הם הצליחו לעבור דרך ברית המועצות ויפן הודות לויזות מעבר שנתן לפליטים הקונסול היפאני בקובנה, סמפו סוגיהרה, שלימים הוכרז כחסיד אומות העולם, מכיוון שחילק ויזות אלה על דעת עצמו ותוך עקיפת הממונים עליו. ביניהם היו גם כמה מאות תלמידי ישיבה ובראשם תלמידי ישיבת מיר על רבניה.
שנות המלחמה במזרח הרחוק היו קשות מאד ליהודי שנגחאי: המצב הכלכלי שלהם הורע, בגלל הפסקת המסחר הבינלאומי. התרומות מארצות הברית לא הגיעו יותר, והג'וינט נאלץ להפסיק את פעולתו. היפנים החרימו הרבה עסקים, ורבים שהועסקו בחברות אמריקאיות ובריטיות איבדו את פרנסתם. הבגדאדים שהיו בעלי פספורט בריטי נכלאו במחנות מעצר שהתנאים בהם היו קשים מאוד. האס-אס והגסטאפו פתחו משרדים בעיר, וניסו להשפיע על היפנים לנהל מדיניות מגבילה כלפי היהודים. ב-1943 דרשו השלטונות היפנים מכל חסרי הנתינות שבעיר לעבור לרובע הונגקיו שהפך למעין גטו. הצפיפות הרבה וההגבלות על היציאה מהגטו הקשו מאד על החיים בו.
טיינג'ין
טיינג'ין הייתה אחת מערי הנמל שנפתחו לסחר בינלאומי בעקבות חוזה נאנג'ינג. יהודי טיינג'ין שהגיעו ברובם מרוסיה התגוררו ברובע הזרים בעיר. הם עסקו בעיקר במסחר בפרוות שנקנו במנצ'וריה ונשלחו לשוקי אירופה ואמריקה. הקהילה שמתנה בשיאה כ-2500 נפשות הייתה מאורגנת היטב. בצד בית הכנסת פעל מועדון - "קונטס" – שהיה מרכז החיים החברתיים של הקהילה. בבית הספר היהודי שפת ההוראה הייתה אנגלית. הפעילות הציונית, ובעיקר תנועת בית"ר תפשה מקום חשוב בחיי הנוער.
לאחר המלחמה חיפשו רוב הפליטים דרך לצאת מסין, אך מלחמת האזרחים הסינית בין הלאומנים לקומוניסטים, והקמת הרפובליקה העממית של סין הביאו גם את שאר היהודים להחלטה לעזוב. בסיוע ארגון הג'וינט היגרו רבים לארצות הברית ולאוסטרליה, אך רוב היהודים עלו לישראל, בעיקר לאחר קום מדינת ישראל ב-1948.
קהילות יהודיות במאה ה-21
בעקבות הגירת אנשי עסקים יהודים מארצות הברית, ישראל ורוסיה לערים הגדולות בסיון התפתחו בהם בתחילת המאה ה-21 קהילות יהודיות חדשות. בכל קהילה יש בית כנסת, בית ספר, ומסעדה כשרה. הקהילות מעניקות שירותי דת, לתושבים מקומיים, סטודנטים ותיירים.
שאנגחאי
הקהילה היהודית הגדולה ביותר נמצאת בשאנגחאי, בשאנגחאי מונה הקהילה היהודית קרוב לאלף יהודים המתגוררים באופן קבוע בשאנגחאי, וחלקם הגדול אף שותף בפעילות הקהילה במרכז היהודי הספרדי בשאנגחאי, המונהג על ידי הרב אפרים בצלאל, כמוהו גם נתנאל מעודד המכהן כרב קהילת קאולון בהונג קונג שנשלח אף הוא מטעם הרב קצין, לאחר זמן נפרדו שניהם מהרב קצין ופנו לדרך עצמאית. החזקת בית הכנסת נעשית באמצעות קיבוץ נדבות על פי רוב מיהודים המבקרים במקום לצורכי עסקים, וישנם גם עבודות במתן כשרויות למפעלים שונים המכניסה רווח נאה. רוב קהילת יהודי שנגחאי מורכבת מספרדים יוצאי קהילות צפון אפריקה וצרפת. במקום פועל גם הרב שלום גרינברג מייסד בית חב"ד במקום. ב-2010 נפתח מרכז יהודי נוסף בדאונטאון שאנגחאי. בית כנסת נוסף נפתח ברובע פודונג באזור מרכז הפיננסי העולמי בשנגחאי. יהדות שנגחאי והונג קונג (יהדות עיראק - משפחות ששון וכדורי) ב-150 שנה האחרונות השפיעו רבות על כלכלת אסיה וסין בפרט.
בייג'ינג
הקהילה היהודית השנייה בגודלה בסין נמצאת בביג'ינג. בבייג'ינג מתגוררים מאות יהודים, שם מנהיג את הקהילה הרב שמעון פרוינדליך מייסד בית חב"ד במקום. לקהילה בית ספר יסודי. המקווה לנשים נבנה בצורת פגודה סינית.
גואנג'ואו
ב-2003 הרב אלי רוזנברג ייסד את הקהילה היהודית גואנג'ואו. כיום יש לקהילה בנין מרכזי שכולל בית ספר, בית כנסת, ומסעדה. פעמיים בשנה בתקופות הקנטון פייר, התערוכה העסקית הגדולה בעולם, מתארחים בקהילה למעלה מאלפיים יהודים המבקרים בתערוכה.
שנג'ן
בשנג'ן שבמחוז גואנגדונג קיימים שני מרכזים יהודים שקמו בעקבות התפתחות שנז'ן וקרבתה להונג קונג וגואנג'ואו. אחד באזור שקו, המנוהל על ידי מייסד בית חב"ד הרב שלום חזן ומפעיל בית כנסת, מסעדה וגני ילדים. ובית חב"ד נוסף בדאון טאון של שנז'ן במרכז העיר באזור לואו בסמוך לגבול עם הונג קונג והרכבת התחתית של שנג'ן, שם מנהיג את הקהילה מנהל בית חב"ד הרב שניאור חרותי. המרכז היהודי מפעיל בית כנסת ומסעדה לטובת אנשי העסקים הגרים באזור, ואנשי עסקים רבים הפוקדים את האזור כל השנה ובמיוחד בתקופת התערוכות.
יאיוו, קאולון, צ'אנגדו
ביִאיווּ שבמחוז גֶ'גְיָאנְג חיים כמאה יהודים. מנהלים את המרכז היהודי הרב ישראל ומנוחה ליברמן, במקום פועל בית כנסת ומסעדה כשרהכשר-2005 נוסד המרכז היהודי בקאולון על ידי הרב איציק וחנה אייזנבך. בית חב"ד בעיר צ'אנגדו מנוהל על ידי הרב דובי ושרה הנינג.
הונג קונג
קהילה יהודית של כמה מאות תושבים חיה בהונג קונג עוד מימי הבריטים. הקהילה מקיימת חיי קהילה עצמאיים ויש במקום מספר בתי כנסת פעילים ובית חב"ד. יהדות שנגחאי והונג קונג (יהדות עיראק - משפחות ששון וכדורי) ב-150 שנה האחרונות השפיעו רבות על כלכלת אסיה וסין בפרט.
- אטעטשמענטס
-
- מנורה בחרבין
- 250px-Harbin_Synagogue2.jpg (14.61 KiB) געזען 3111 מאל
-
- דגם בית הכנסת בקאיפנג מהמאה ה-12 מוצג בבית התפוצות
- בית_כנסת_בסין.jpg (8.36 KiB) געזען 3111 מאל
- וואס עפעס?
- שר ארבעת האלפים
- תגובות: 4095
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יוני 05, 2014 11:31 pm
Re: טריפ צו טשיינע
צום פותח האשכול
כקען באמת נישט פארשטיין וואס עס איז דא דארט אינטערסאנט
אחוץ אויב די האסט שוין ממש באזיכט אין רוב לענדער אין די זיכסט פשוט א נייע לאנד
אדער טאמער ביזטו אינטערסירט צו אנאלעזירן זייער קולטור
למעשה אויב ווילסטו פארט גיין דאן פרעג ספעציפיש און כהעל פרובירן צו ענטפערן
כקען באמת נישט פארשטיין וואס עס איז דא דארט אינטערסאנט
אחוץ אויב די האסט שוין ממש באזיכט אין רוב לענדער אין די זיכסט פשוט א נייע לאנד
אדער טאמער ביזטו אינטערסירט צו אנאלעזירן זייער קולטור
למעשה אויב ווילסטו פארט גיין דאן פרעג ספעציפיש און כהעל פרובירן צו ענטפערן
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
וואס עפעס? האט געשריבן:צום פותח האשכול
כקען באמת נישט פארשטיין וואס עס איז דא דארט אינטערסאנט
אחוץ אויב די האסט שוין ממש באזיכט אין רוב לענדער אין די זיכסט פשוט א נייע לאנד
אדער טאמער ביזטו אינטערסירט צו אנאלעזירן זייער קולטור
למעשה אויב ווילסטו פארט גיין דאן פרעג ספעציפיש און כהעל פרובירן צו ענטפערן
ביסט שוין אמאל געווען אין טשיינע?
- שטומפיג
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6999
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יולי 11, 2018 8:30 pm
- לאקאציע: צווישן קענט און בראדוועי
Re: טריפ צו טשיינע
גרינוויל תושב האט געשריבן:זעה איך אז יאפאן איז אויך פארמאכט, אבער נעפאל איז געהעריג אפען, נעפאל איז אבער מער א צוריקגעשטאנענע לאנד.
אין די לענדער אין ווייטן מזרח זענען דא סך א קלענערע פראצענט מענטשן וואס פארשטייען אפילו אביסל ענגליש, וועגן דעם איז סך שווערער אהינצופארן פאר א פרעמדן, מער ווי געווענליכע אייראפעאישע לענדער.
נעפאל איז מער צוריקגעשטאנען, איך מיין אבער אז זיי זענען סך מער גאסט-פריינטליך. נישט זיכער.
אינפארמאציע! די ניק איז שוין נישט אקטיוו
- עירוב תבשילין
- שר שמונת אלפים
- תגובות: 8033
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יולי 21, 2020 6:28 am
Re: טריפ צו טשיינע
אין נעפאל געפינט זיך די העכסטע בארג אין די וועלט, די מאונט עווערעסט.
אבער חוץ פון דעם ווייס איך נישט צו ס'איז דא וואס צו זוכן דארט, ס'איז פאראהן גראדע א בית חב"ד דארט, אבער כ'גלייב נישט אז ס'וואינען דארט אידן בכלל. דאס רוב פונעם באפעלקערונג זענען בודהיסטן.
אבער חוץ פון דעם ווייס איך נישט צו ס'איז דא וואס צו זוכן דארט, ס'איז פאראהן גראדע א בית חב"ד דארט, אבער כ'גלייב נישט אז ס'וואינען דארט אידן בכלל. דאס רוב פונעם באפעלקערונג זענען בודהיסטן.
Re: טריפ צו טשיינע
מען דארף זיין ready צו פארקוקען פון די באקוועמליכקייט אין Asia... עס איז ביליג אבער נישט אזוי באקוועם...
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
עירוב תבשילין האט געשריבן:אין נעפאל געפינט זיך די העכסטע בארג אין די וועלט, די מאונט עווערעסט.
אבער חוץ פון דעם ווייס איך נישט צו ס'איז דא וואס צו זוכן דארט, ס'איז פאראהן גראדע א בית חב"ד דארט, אבער כ'גלייב נישט אז ס'וואינען דארט אידן בכלל. דאס רוב פונעם באפעלקערונג זענען בודהיסטן.
ס'איז מיר באקאנט פון יהודה גרובייס פילם "Lost in nepal"...
Re: טריפ צו טשיינע
גרינוויל תושב האט געשריבן:עירוב תבשילין האט געשריבן:אין נעפאל געפינט זיך די העכסטע בארג אין די וועלט, די מאונט עווערעסט.
אבער חוץ פון דעם ווייס איך נישט צו ס'איז דא וואס צו זוכן דארט, ס'איז פאראהן גראדע א בית חב"ד דארט, אבער כ'גלייב נישט אז ס'וואינען דארט אידן בכלל. דאס רוב פונעם באפעלקערונג זענען בודהיסטן.
ס'איז מיר באקאנט פון יהודה גרובייס פילם "Lost in nepal"...
So make sure you don't arrive in hospital...
- גרינוויל תושב
- שר האלפיים
- תגובות: 2439
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 12, 2020 2:22 pm
- לאקאציע: מאנטשעסטער
Re: טריפ צו טשיינע
דו רעדסט פון איינע פון די "JEWISH REVENGE" פילמס, איך רעד פון לאסט אין נעפאל
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 459
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מאי 25, 2017 7:58 am
- לאקאציע: ישראל
Re: טריפ צו טשיינע
איינער מיט אינפא אויף שאנחיי האטעלס עסן וכו
יישר כח
יישר כח
- תימנער זיידע
- שר חמישים
- תגובות: 52
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך נאוועמבער 18, 2020 3:48 pm
Re: טריפ צו טשיינע
מען דארף האבן א וויזע צו אריינגיין אין טשיינע (אמעריקאנע סיטיזן לכה"פ), אבער לייכט צו באקומען איידער קאראנע, אויפן מינוט בין איך נישט באקאנט, מען דארף האבן א מסלול צו ווייזן פארן וויזע
- מיט א פרישקייט
- שר האלף
- תגובות: 1554
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג נאוועמבער 28, 2019 12:00 pm
- לאקאציע: פריש'ידער
Re: טריפ צו טשיינע
עס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
קלוגע מענטשן רעדן וועגן געדאנקען; דורכשניטליכע מענטשן רעדן וועגן געשעענישן; נארישע מענטשן רעדן וועגן מענטשן.
Re: טריפ צו טשיינע
China is one of the most nicest places to go on vacationמיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
I was just there for a business trip. I would highly recommend going vacation over there.
Re: טריפ צו טשיינע
אדרבה קום אריין מיט א באריכטBelz123 האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:08 pmChina is one of the most nicest places to go on vacationמיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
I was just there for a business trip. I would highly recommend going vacation over there.
השתדלו, טו השתדלות אבער והרבו תחינה
Re: טריפ צו טשיינע
I am very bad in spelling if you call me, I could give you the whole rundown. And you could write it up.מי כעמך האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 2:32 pmאדרבה קום אריין מיט א באריכטBelz123 האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:08 pmChina is one of the most nicest places to go on vacationמיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
I was just there for a business trip. I would highly recommend going vacation over there.
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 459
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מאי 25, 2017 7:58 am
- לאקאציע: ישראל
Re: טריפ צו טשיינע
יאפ זייער שייןBelz123 האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:08 pmChina is one of the most nicest places to go on vacationמיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
I was just there for a business trip. I would highly recommend going vacation over there.
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 459
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מאי 25, 2017 7:58 am
- לאקאציע: ישראל
Re: טריפ צו טשיינע
אויב איינער פארט קיין שאנחיי איז גוט צי וויסען אז סאיז פארהאן דארט זייער א געשמאקע קהילה
זייער הנאה געהאט דארט שבת
און אויך שטעלן זיי צי פיינעפרישע עסן א גאנצע וואך
הבית היהודי שאנחיי jcc הייסט די קהילה
זייער הנאה געהאט דארט שבת
און אויך שטעלן זיי צי פיינעפרישע עסן א גאנצע וואך
הבית היהודי שאנחיי jcc הייסט די קהילה
Re: טריפ צו טשיינע
Its very different to all countriesBelz123 האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:08 pmChina is one of the most nicest places to go on vacationמיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.
I was just there for a business trip. I would highly recommend going vacation over there.
I would not mind to visit China
But its very very far to travel all the way to China
Plus its very expensive the flights to China
Mainly, yidden would not go there for vacation
Unless you want to get to China for business
- twin towers
- שר האלף
- תגובות: 1332
- זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש אפריל 22, 2023 7:54 pm
Re: טריפ צו טשיינע
טאקע פארדעם איז עס אזוי אינטרעסאנט.מיט א פרישקייט האט געשריבן: ↑מאנטאג מאי 08, 2023 12:00 pmעס איז אויך וויכטיג צו וויסן אז כינע איז א קאמוניסטיש לאנד, און זיך פארפלאנטערן מיטן געזעץ דארט איז גרינג און נישט פשוט זיך ארויסצוקריכן. איך וואלט נישט רעקאמאנדירט כינע אלץ וואקאציע.
גיי ענדערש צו רואיגע אייראפעאישע לענדער.