קושטא האט געשריבן:די וואס שרייבן דא אז אפילו לויט שיטת הדברי חיים ודעימיה איז עס נישט אסור מדאורייתא, במחילת כבודם לא ידעו מאי דקאמרי.
יעדער וואס האט אביסל געלערנט די סוגיא דפאה נכרית ווייסט, אז די יסוד פון די שיטת האוסרים איז, אז זיל בתר טעמא. פארוואס האט די תורה ג'אסרט פאר א פרוי ארויסצוגיין לרשות הרבים בגילו שער? שטייט ארויס קלאר אין רש''י און אלע ראשונים אז דאס איז נישט אלס גזירת הכתוב, נאר אלס פריצות. ווייל מ'לערנט ארויס פונעם פסוק אין פר' נשא ''ופרע את ראש האשה'' אז שער באשה איז א ערווה, דהיינו אז דאס איז פונקט ווי גילו בשר במקום שדרכה לכסות. און פונקט ווי קיינער וועט נישט קומען זאגן אז זיך צו קליידן מיט אזא מין בגד וואס קוקט אויס ממש ווי מראה בשר און מזעהט בכלל נישט קיין חילוק צו מ'האט אן א בגד צו נישט, איז נישט אסור מן התורה, ווייל די תורה האט נאר ג'אסרט גילו בשר ממש. ווייל דאס איז פשוט לכל בר בי רב דחד יומא אז וויבאלד דער איסור פון גילו בשר איז אלס פריצות, איז ממילא נישט דא קיין שום חילוק מדאורייתא צווישן די צוויי. די זעלבע ווען די תורה זאגט אז א פרוי טאר נישט אויפדעקן די האר ווייל דאס הייסט אן ערווה מטעם פריצות, איז פשוט יותר מביעתא בכותחא אז ס'איז נישט קיין שום חילוק מדאורייתא צווישן אייגענע האר אדער פרעמדע ''וואס קוקט אויס פונקט ווי ס'איז איר אייגענע האר'' און מ'דארף אפילו נישט ברעגן קיין ראיות דערויף.
סאיז נאר אז דער שלטי הגיבורים האט ארויסגעלערנט פון די גמרא אין מס' שבת אן הוכחה, אז די משנה וואס איז מתיר ארויס צוגיין ברשות הרבים מיט א פאה נכרית, רעדט זיך פון א פאה נכרית מגולה, ממילא מוז זיין אז די תורה האט נאר ג'אסרט שער וואס איז מחובר צום גוף. - און באמת איז טאקע דאס איינע פון די שטארקע קשיות אויף די שיטת המתירים, אז לויט זיי קומט אויס אז דער איסור פון גילו שער איז א גזירת הכתוב, און אין אלע ראשונים שטייט קלאר אז דער טעם האיסור איז אלס פריצות - אבער עכ''פ אז דער באר שבע ורוב גדולי הפוסקים ההולכים בשיטתו זענען מוכיח בראיות ברורות, אז פון פשט אין די סוגיא איז נישט דא קיין שום ראיה אז מ'רעדט פון א פא''נ מגולה, אדרבא מ'זעהט קלאר בכמה ראיות אז די פא''נ איז באדעקט אונטערן טיכל, תחת השבכה. איז ממילא נפל היסוד נפל הבנין, און ס'איז חוזר לעיקר דינו אז וויבאלד דער איסור פון גילו שער איז אלס פריצות, איז זעלבסט פארשטעדליך אז ס'איז נישט דא קיין שום חילוק צוויישן אייגענע האר און פרעמדע האר וואס קוקט אויס פונקט ווי אייגענע, כמבואר כל זה בספר סוגיא דפאה נכרית. ועיין עוד בשו''ת סבא קדישא חלק ב' סימן א'.
און באמת, איז אפאר יאהר צוריק נתגלה געווארן א כתב יד פון איינע פון די ראשוני בעלי התוספות, דער ר''י הזקן רבינו יצחק בן שמואל דער באקאנטער ר''י בעל התוספות ,וואס ער שרייבט קלאר אז דער פאה נכרית וואס די משנה רעדט איז ''תחת השבכה''
בקיצור: סאיז בכלל נישט שייך צו זאגן אז ס'איז אסור, נאר נישט מדאורייתא. ווייל אז איך נעם נישט אן דער עיקר יסוד פון די מתירים אז דער טעם האיסור איז אלס גזירת הכתוב, נאר דער טעם איז אלס פריצות, איז דאך מובן מאיליו אז פאה נכרית איז פונקט אזוי אסור מדאורייתא ווי עכטע האר.
און ווי דער בעלזער רב מהרי''ד זצ''ל האט געזאגט, ווער ס'לערענט אפ די סוגיא מיט אן אמת, דער זעהט קלאר בלתי שום ספק אז א פאה נכרית איז אסור מדאורייתא.
און יש סוברים, אז א אפילו די רמ''א אין אורח חיים האט אויך נאר מתיר געווען לענין קריאת שמע כנגד בעלה. והא ראיה ווייל אין אבן העזר ביי די הלכות וויאזוי א פרוי מעג יא אדער נישט ארויס גיין לרשוה''ר, וואס דארט איז דאך עיקר פלאץ פון די הלכה, דערמאנט ער גארנישט דעם גאנצן ענין פון פאה נכרית. און דאס באמת א שטארקע הוכחה.
ולחיזוק הענין, וועל איך מעתיק זיין א שטיקל פונעם ספר ''עזר בקודש'' פונעם משב''ק פון הרה''ק מסאטמאר זצ''ל ר' עזריאל גליק ז''ל דף תקנב. וז''ל
''א קורצע תקופה נאכדעם וואס דער רבי איז אוועקגעפאלן מיטן סטראוק, ליגענדיג אין בעט זייענדיג שטארק אפגעשוואכט, האט דער רבי זיך מתמרמר געווען און באדויערט איבער דעם וואס לא עלתה בידו אויסצופירן זיין שטרעבונג אויסצוראטן די שייטלען פונעם ציבור אנ''ש. דער רבי האט זיך אויסגעדרוקט אז ער האט א הרגשה אז דאס וואס ער איז אוועקגעפאלן מיטן סטראוק פונקט אין דעם זמן וואס ער האט געוואלט ארבעטן אויף דעם ענין, איז געווען מעשה שטן, אז דאס זאל נישט ארויסקומען מכח אל הפועל.'' ע''כ
בא וראה עד היכן הדברים מגיעים.
די דברי חיים זאגט "והוא משום דת יהודית" וואס מיינט "מנהג בנות ישראל הכשרות" (רש"י יבמות), פאר די וואס ווייסן נישט אדער ווילן נישט וויסן, דת יהודית איז מדרבנן.
הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שרייבט
"ועכשיו נבוא לעיקר דין פאה נכרית שנהגו בזה רובא דרובא דנשים חרדיות בזמנינו, וע"ז מערערים היאך אפשר להקל בזה, והלוא מגדולי הפוסקים שאסרו: יעב"ץ, הפלאה, ישועות יעקב, תשובה מאהבה, דברי חיים, שואל ומשיב, מהרש"ם, בית יצחק, וכו', ובקונטרס "דת משה ויהודית" סופר ומונה אלו ועוד, ולכאורה באמת ראוי לנו לחוש לגאונים וצדיקים כאלו.
הן אמת שבכל זה אין להשיג על המקילין, דמאחר שפשטות הרמ"א, ולבוש, ופמ"ג, והגר"א בביאורו לשו"ע (אף שבפירושו למשנה בשבת מביאו באופן שאין ראיה מהמשנה דשרי, מ"מ בעיקר הדין נראה דס"ל דשרי, שכך מסיק בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ע"ה, ע"ש), וכן המשנה ברורה, והפוסק האחרון מהספרדים "כף החיים"(סי' ע"ה ס"ק י"ט), מסיק להלכה שהסכמת האחרונים כרמ"א להתיר פאה נכרית, ודלא כ"באר שבע" ע"ש, והלא אלו הם הפוסקים שסומכים עליהם אפי' באיסור סקילה, וא"כ בזה גופא יש למיקל עמוד גדול לסמוך עליו, ואם כי יש מפרשים בדוחק בדבריהם דמיירי לביתה ולבעלה, סתימת הדברים משמע להדיא כמו שכתבנו. ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו, שגילוי שערות ממש איסור חמור לכ"ע וכמו שנבאר להלן, ורק במקום שהמנהג עתיק בשני כיסויים (כמו אצל הישוב הישן בעיה"ק ירושלים) או אם גם היום כולם נהגו במטפחת כדין, כהאי גוונא אין ליחיד לפרוץ המנהג, אבל מובן דהיינו דוקא אם תכסה כל השיער ממש וכמש"כ.
ורצוני להקדים ולהדגיש דבר זה, שבקונטרס שלפנינו לא באנו ח"ו להקל לפרוץ להתיר פאה נכרית במקום שהמנהג היום אסור (כנ"ל, בישוב הישן), רק יסוד דברינו שהמחמיר במטפחת עלול להקל בגילוי מקצת השערות שבזה יש איסור חמור פי כמה וכמה, וכמו שיבואר הכל לפנינו בעזרת ה' יתברך, שיש לשקול היטב כל הכרעה בזה משני הצדדין."
“וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי’ מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא”כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו”ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא”כ אפי’ במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא”.