דברי הרבנים הגאונים והצדיקים על האסון הנורא אין אתרא קדישא מירון תשפ"א

[אורח הכבוד]

unnamed - 2021-05-07T092219.813.jpg (460.69 KiB) געזען 2645 מאל

[ישראל_הלוי]

בעלזא

[ישראל_הלוי]

.

[ישראל_הלוי]

‏מכתב חיזוק מיוחד לאור האסון במירון של האדמו"ר ממונקאטש לרגל שבת התאחדות במירון של חסידי מונקאטש

[אוהב ציון]

20210507_114559.jpg (567.45 KiB) געזען 2470 מאל

20210507_114530.jpg (616.26 KiB) געזען 2470 מאל

Screenshot_20210507-114504_Drive.jpg (297.38 KiB) געזען 2470 מאל

[ישראל_הלוי]

ראש ישיבת מיר

[אורח הכבוד]

דרשת הגה"צ אבדק"ק טשאטה שליט"א שב"ק פרשת אמור תשפ"א לפני קריאת התורה

דרשת טשאטה פ' אמור.pdf

(72.9 KiB) געווארן דאונלאודעד 155 מאל

[אורח הכבוד]

קונטרס דברות קודש כ"ק מרן אדמו"ר מ'סאטמאר (מהר''יי) שליט"א

1) אצל עריכת שולחן הטהור ביום ל"ג בעומר העעל"ט דבר ה' וחובת השעה, חיזוק והתעוררות, לאור האסון הנורא בהילולא דרשב"י באתרא קדישא מירון

2) שב"ק פרשת אמור העעל"ט אצל רעוא דרעוין דברי מוסר והתעוררות לדעת את המעשה אשר יעשון אחר האסון הנורא

DKR.PNG (117.25 KiB) געזען 2385 מאל

ל''ג בעומר - של''ס בה''ב תשפ''א.pdf

(246 KiB) געווארן דאונלאודעד 79 מאל

[יוראפ]

הגאון ר' מאיר צבי בערגמאן שליט"א ראש ישיבת רשב"י

[סקאראמוטשי]

הרה"ג ר' ישראל דוד שלעזינגער בתוך הדברים היינט ביים שיעור אויף תפילה מיט חיזוק אין מוסר לאור האסון הנורא, האט געזאגט אז געווענטליך איז ר שמעון לכל אף לפחותים, אבער וויבאלד מיר נעמען נישט אן אין די ישיבות נאר די מצוינים האט ר שמעון אויך גענומען די מצוינים צי זיך

איינער קען דאס ביטע ברענגען דא

ביי 47:00 בערך
https://www.kolhalashon.com//New/Media/ ... glish=True

און דאס איז פון ליל שישי ל"ג בעומר:
https://www.kolhalashon.com//New/Media/ ... glish=True

ער לאזט נישט נאך, נעכטן ווידעראמאל געשניטן לעבעדיגע שטיקער

[ישראל_הלוי]

.

[אל תדאג]

צום ליינען און נישט צום גלייבן.. ווערטער זענען איבעריג..
PDF

גרינבוים1.JPG (213.38 KiB) געזען 1727 מאל

[zugurnish]

דברי חיזוק אויף לשון קודש מיוסד אויף א בריוו פון ליובאוויטשער רבי אויף א מעשה מעין (הגם כמובן אויף א קליינע קליינע פאנעם)
אבער וואס דער רבי האט דאן געשריבען קאן מען לערנעט אויף דער מעשה


בשבוע האחרון התפרסם והופץ מכתב של הרבי, המתייחס למותה של אישה צעירה במהלך מסיבת סיום כתיבת והכנסת ספר תורה – מנקודת מבט יהודית-תורנית-אמונית.

סיבת הפרסום היא כמובן האסון הנורא והבלתי נתפס בהדלקה במירון. אז נכון אמנם שאין להשוות בין ממדי הטרגדיה במירון לממדי אסונה של אותה אישה יחידה, אך קיימת נקודת השקה בולטת בין שני האסונות והיא העובדה שמות האישה אירע בעיצומו של מעמד יהודי קדוש ונשגב.

המכתב צוטט במקומות שונים באופן חלקי, והנני להביאו כאן במלואו, על כל סעיפיו (מתוך 'ליקוטי שיחות' כרך לה, עמ' 345 ב'הוספות' ו'תורת מנחם – מנחם ציון' כרך ב עמ' 566) – משום שתוכנו מחזק מאוד ופוקח עיניים.

את המכתב אציג ככתבו וכלשונו (למעט פתיחת ראשי תיבות), באותיות מודגשות, כאשר בין סעיף לסעיף אנסה להציע דברי פירוש וניתוח קצרים (זאת כמובן בהתאם לקוטן דעתי והשגתי).

•

שלוש שאלות

מכתבו של השואל לא נמצא לפנינו (שכן הוא אינו מופיע במקורות דלעיל), אך מתשובת הרבי עליו ניתן להבין את עיקריו:

הכותב הוא יהודי (תושב חו"ל) אשר אירח בביתו מעמד של סיום כתיבת והכנסת ספר תורה. באותו מעמד נכחה בין השאר אישה צעירה שככל הנראה סבלה עוד קודם לכן מבעיה בריאותית, ובעיצומו של האירוע החגיגי היא חשה ברע (התקף לב?) ולמעשה נפטרה מיד. במקום נכח רופא יהודי שניסה להצילה ובמקביל הוזעק אליה אמבולנס. אלא שכל מאמצי ההחייאה עלו בתוהו. האסון הפתאומי, כך נראה, קטע את המסיבה ודחה למועד אחר את הכנסת הספר לבית הכנסת.

מארח החגיגה ההלום והמיוסר פנה במכתב אל הרבי ושאל שלוש שאלות:

א) איך ייתכן שבעיצומו של מעמד קדוש ונשגב כל כך יפקוד את אחד המשתתפים אסון שכזה, ב) כיצד לנהוג בספר התורה (מתי ולהיכן להכניסו), ג) איך עליו לפרש (מבחינה אמונית) את העובדה שהאסון התרחש בין כותלי ביתו; האם יש בכך מסר שמימי רע בעבורו.

נראה גם כי הקושיות הללו לא היו מנת חלקו של הכותב לבדו, אלא של עוד אנשים אשר הוא, במכתבו, שימש להם פֶּה.

הרבי משיב על שאלותיו באופן סדור, מקורי ואף מרגש.

•

סיבות או נסיבות

התשובה על השאלה הראשונה בנויה מחמישה סעיפים, כאשר סעיפים 1), 2) ו-3) מפרטים כמה הנחות יסוד שרק לאחריהן אפשר להתקדם אל שלב ההסבר.

א. 1) אי אפשר לנברא (שהרי הוא גבולי) לדעת כל טעמי הבורא (שהוא אין סוף) – ואפילו לא מקצתם, לולא שהבורא עצמו אמר לו לחפשם בתורה הקדושה (לשון הוראה).

הנחת יסוד מס' 1: מעצם היותנו "נבראים", וככאלה אנו הלוא מוגבלים, אין לנו הכלים והיכולת לתפוס ולהבין את כל סיבותיו וטעמיו של ה"בורא", שהוא אין סופי ובלתי מוגבל. הפער בין מחשבת הבורא לבין שׂכלנו הדל הוא אפוא מובנה ובלתי ניתן לגישור ("כי לא מחשבותיי מחשבותיכם").

למעשה, מוסיף הרבי וכותב, אפילו "מקצת" טעמי הנהגת ה"בורא" לא היינו מסוגלים להבין, אילולא היה הקב"ה בכבודו ובעצמו מצווה אותנו בתורתו הקדושה (ו"תורה" היא מלשון "הוראה", כלומר הנחיה מחייבת הקוראת לפעולה) – לנסות להשיג ולהבין את מה שבכוחנו לתפוס, ולוּ גם אם במידה חלקית.

הדברים אמורים, לכאורה, הן כלפי הבנת ציוויי ה' בתורה (וכדברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים' על הפסוק "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה") והן כלפי אופן הנהגתו את העולם. "הודיעני נא את דרכיך", מבקש משה רבנו מאת ה'; "דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני", פונה דוד המלך לקב"ה. ובספר יחזקאל מבקש הנביא, בעזרת הצגת אופן הנהגת ה' את עולמו וברואיו, לסכור את פי הטוענים בהתרסה, "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

הקב"ה נתן לנו אפוא רשות ויכולת לנסות להבין "מקצת" טעמיו, אך לא את כולם. וכבר אמר שלמה המלך החכם מכל אדם, "כל זֹה ניסיתי בַחכמה, אמרתי אחכָּמה והיא רחוקה ממני".

2) על פי תורה – אי אפשר שתבוא רעה מתורה ומצוות הבורא (כולל – מספר-תורה שלו), כי אם, אדרבא, על ידי זה נמנעה רעה.

הנחת יסוד מס' 2: מנקודת מבט תורנית אמונית, אומר הרבי, לא ייתכן שיהודי יעסוק בתורה ובמצוות וכתוצאה מכך (או אפילו תוך כדי עיסוקו בזה) יארע לו דבר רע. בהקשר זה ניתן לצטט, בין השאר, את הפסוקים "אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה... כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" ו"ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו – לטוב לנו כל הימים". וכן את מאמר חז"ל, "שלוחי מצווה אינם ניזוקים".

יתר על כן (מוסיף הרבי): כאשר יהודי עוסק במצווה, הרי זה בהכרח מטיב איתו וחוסך ממנו דברים רעים שייתכן וכבר נגזרו עליו או שעמדו להיגזר עליו.

3) לכל אחד ואחד נקצב משך חייו עלי אדמות (ורק על ידי פעולות נמרצות — אפשר להאריכו או לקצרו חס ושלום (על ידי עבירות גדולות וכיוצא בזה)).

הנחת יסוד מס' 3: אורך חיי האדם הוא דבר שנקבע ונקצב מראש מלמעלה, והוא איננו קשור ומותנה בנסיבות מותו בפועל. הווי אומר, כאשר אדם מוצא את מותו בדמי ימיו, בתאונת דרכים או במחלה וכיו"ב, אין הפירוש שהתאונה או המחלה הן סיבות המוות, אלא בדיוק להפך, קִצבת החיים בידי שמים היא-היא שגרמה לאותן נסיבות (תאונה, מחלה ושאר כיו"ב) שבהן אותו אדם מת בפועל.

כדי לחדד את המסר שהדברים קבועים וקצובים מראש, מוסיף הרבי וכותב, כי דרושה "פעולה נמרצת", כלומר משהו יוצא דופן בעוצמתו, כדי לגרום לקב"ה (כביכול) לשנות את כוונתו המקורית בקשר למספר שנות חיי האדם. ועניין זה יכול לעבוד לשני הכיוונים – תיתכן "פעולה נמרצת" חיובית אשר תאריך את חיי האדם, ותיתכן גם "פעולה נמרצת" ("עבירה גדולה"!) שתקצר את חיי האדם (לאחר שכבר נקצבו).

•

הפיכת הקערה על פיה

4) על פי כל הנ"ל יש לומר בדרך אפשר – לולא ההזמנה דהנפטרת עליה השלום לחגיגת הספר­תורה — הייתה נמצאת בהתחלת אַטאַק האחרונה שלה – בסביבה שונה לגמרי: ברחוב, או בבית נכרים, על כל פנים – זרים, שלא בנוכחות רופא וידיד ודתי ושברגעים האחרונים שלה שמעה דברי עידוד וראתה פנים דבני ישראל ודידידים וכו'. – והאפשר לשעֵר 1) החילוק בין ב' המצבים? 2) כמה לעֶבּט איבּעֶר בן אדם בכל רגע ורגע דרגעיו האחרונים, ובפרט – צעירה, דתיה, ובחג דזמן מתן תורה?!

כאן עובר הרבי לשלב 'המתקת' המאורע. הרבי איננו מספק הסבר ברור וחד משמעי לאסון, שהלוא הוא עצמו הבהיר קודם לכן, כי "אי אפשר לנברא לדעת כל טעמי הבורא". אף על פי כן הוא מנסה (כאמור) להמתיק במעט את הדברים ולהציע לאסון פרשנות מרככת ומנחמת, "בדרך אפשר" בלבד:

ימיה של האישה הצעירה הנ"ל נקצבו בידי שמים ומראש נגזר עליה למות ביום שבו היא מתה. שאלה אחת בלבד נשארה פתוחה – שאלת הסביבה והאווירה. האם פטירתה תארע תוך כדי הליכה סתמית ברחוב ואולי בהיותה בבית נָכרים (אנשים שאינם מבני ברית או למִצער אנשים שהם 'נָכרים' וזרים לה) או כפי שהדבר אירע בפועל. בפועל, בזכות הזמנתה להשתתף במעמד סיום והכנסת ספר התורה, היא לקתה בהתקף ("אַטאַק" ביידיש) ונפטרה בהיותה מוקפת בפנים יהודיות, דתיות וידידותיות, ואף בנוכחות רופא. כלום אפשר בכלל להשוות מוות בסביבה קרה ומנוכרת, לפטירה בסביבה עוטפת ומעודדת דוגמת זו שהיא חוותה?! הלוא כל אחד מבין את עוצמת חוויית החיים ("לעֶבּט איבּעֶר" ביידיש) ברגעי חייו האחרונים של אדם. ובפרט כשמדובר על מוות אסוני של אישה צעירה ודתייה. (את המשפט "ובחג דזמן מתן תורה" לא זכיתי להבין. אפשר שזוהי דרכו הפיוטית של הרבי לתאר את מעמד סיום כתיבת ספר התורה. ואולי כל המאורע התרחש במועד הסמוך לחג השבועות.)

במילים אחרות, הרבי הופך את הקערה על פיה ומסביר: העובדה שהמוות אירע במעמד קדוש ונשגב איננה חלק מהטרגדיה (שהייתה כבר כתובה ומוכתבת מראש), אלא בדיוק להפך – היא דווקא 'ממתיקה' את הטרגדיה ומחזקת את הכרת התודה על החסד והרחמים שהקב"ה נטה לנפטרת ברגעי חייה האחרונים.

5) על פי תורת הבעש"ט – אפשר דאחד הטעמים האמתיים שעוררו מן השמים את מר ז. שיחיה לנדב ספר­תורה וכו', הוא בכדי – שעל ידי זה הנה (סוף סוף) תהיה עליית הנשמה דהצעירה מתוך שלווה פנימית ובבית יהודי, ובבית שהסימן והשמירה שלו הוא מזוזה, שהתחלתה: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

כאן מטפס הרבי ועולה מדרגה אחת נוספת: לפי שיטת הבעש"ט, שכל דבר ודבר בעולם הוא ב'השגחה פרטית' מדויקת ומכוּונת של הקב"ה; וזה אומר שלא רק המאורע הכללי מכוּון ומושגח על ידו יתברך, אלא גם כל הפרטים הקשורים אליו הם חלק מאותו מהלך אלוקי מושגח ומכוּון; ייתכן – מציע הרבי – שאחת הסיבות לכך שמן השמים עוררו את לב תורם ספר התורה לעשות את המעשה, היא כדי לשמש סביבה תומכת, נפשית ורוחנית, לאותה נפטרת צעירה ברגעי עליית נשמתה למרומים. היינו שיהיה זה במעמד של סיום כתיבת ספר תורה ובבית שעל דלתותיו קבועות מזוזות שמתחילות ב"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (הפסוק שעמו ראוי ורצוי לכל יהודי לעזוב את העולם).

•

הזכויות כרוכות במחויבויות

ב. להכניסו לבית הכנסת הנ"ל בקשר לשלושים להלוית הנ"ל (אפילו באם רשמית יעשו זה אחר כך).

בתשובה על השאלה כיצד לנהוג בספר התורה, מציע הרבי לחזור אל הכוונה המקורית ולהכניסו לאותו בית כנסת שתוכנן מראש. הוא רק מוסיף וממליץ לעשות זאת בסמיכות זמן ובקשר ל'שלושים' של המנוחה (גם אם החגיגה הרשמית תיערך בפועל אחרי ה'שלושים').

ואף שקטנותי מלהציע פרשנות אשר איננה מבוססת על תוכנו הגלוי והישיר של המכתב, אפשר שבכך מבקש הרבי לייצר עבור השואל הטראומתי ומקורביו סוג של 'חוויה מתקנת'.

ג. א) כנראה שיש לו ולזוגתו – שליט"א – זכויות גדולות ביותר, שזיכום מלמעלה (מבלי כל השתדלות מצדם) במצוה הכי גדולה: 1) להקל רגעיו האחרונים של בן אדם, 2) לטפל ב"מת מצוה" (עד שבא האמבולנס). גודל העניין מובן מזה – שבשביל זה מחוייב כהן גדול ביום הכיפורים בהיותו בקודש הקדשים – לצאת משם ולהתעסק בטיפול בכיוצא בזה.

ב) זכויות קשורות עם obligations מיוחדות – ומהן: להסביר להמקשן'ים – הנ"ל וכיוצא בהם, עד שיראו המאורע לאמתתו – השגחה פרטית באופן נפלא.

התשובה לשאלה ג' מורכבת גם היא מתצרף של מספר רעיונות:

ראשית, הרבי מציע לשואל פרשנות הפוכה בתכלית מזו שלו. במקום לראות בחלקו במאורע עניין שלילי מעורר דאגה ומטיל אימה, הרבי אומר לו: הזכויות שלך ושל רעייתך הן גדולות ביותר! שכן זכיתם לקיים שתי מצוות יוצאות דופן בחשיבותן: 1) הקלתם על אדם ברגעי חייו האחרונים ('אהבת ישראל' בדרגה גבוהה ביותר)!, 2) זכיתם לטפל ב'מת מצווה' – אדם שנפטר ולא היו סביבו אנשים שיטפלו בו ובקבורתו (ואולי אותה אישה צעירה הייתה גם בחייה בודדה וגלמודה). להמחשת גודל הזכות לדאוג ל'מת מצווה' (לכל הפחות עד הגעת האמבולנס...) מציין הרבי את העובדה שאפילו הכהן הגדול (האדם הקדוש ביותר), בעיצומו של יום הכיפורים (הזמן הקדוש ביותר בשנה) ובהיותו בקודש הקדשים (המקום הקדוש בעולם) – נקרא לעזוב הכול כדי לטפל ב'מת מצווה'.

החלק האחרון בתשובת הרבי מפעים ומרגש לא פחות:

אצל הרבי לא תמצאו שום החמצה של הזדמנות להשפיע על יהודי להתקדם ולהוסיף עוד בעבודת ה' יתברך. יותר מזה, גם אין 'מתנות חינם'. על כל דבר שמקבלים, צריכים מיד 'לשלם'...

ובכן, מאחר שזה עתה התוודעת לגודל הזכויות שנפלו בחלקך, דע לך שזכויות כרוכות במחויבויות (obligations). ויש לך מחויבות מיוחדת – לחזור אל כל אותם אנשים שהנך מייצג במכתבך, כל אותם "מקשנים", ולהסביר להם את שכתבתי לך במכתבי. כך שבמקום שאלות ותהיות "למה" ו"מדוע" ו"איך ייתכן ש...", הם יבינו שהמאורע כולו היה בהשגחה פרטית והוא אף הביא לידי ביטוי נפלא את גודל חסדו של הקב"ה כלפי אותה מנוחה צעירה.

•

צרי ומרפא ונוחם למשפחות

ויהיו הדברים הנ"ל צרי ומרפא וטל נוחם על לב משפחות 45 הנספים הנאהבים והנעימים, אשר – בלי שום רצון, כוונה או יכולת להמעיט כהוא זה מן העצב התהומי ומעוצמת האסון וזעקת ה"עד מתי?!" העולה ממנו ובוקעת רקיעים – זכו להשלים את שליחותם בעלמא הדֵין ולהתעלות אל עולם שכולו טוב, ביום הקדוש ל"ג בעומר, במקום הקדוש והמיוחד (קבר הרשב"י) ובצילו של התנא האלוקי ש"נעשה אדם" נאמר בעבורו, וכל זאת דקות אחדות לאחר ששרו יחדיו ברגש ובהתלהבות יוקדת "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ואף קיבלו עליהם ברוב עם וכוונה גדולה ועצומה עול מלכות שמים.

תהא נשמתם הקדושה והטהורה צרורה בצרור החיים.

[אזוי גוט]

אסיפה התעוררת.jpg (141.57 KiB) געזען 1686 מאל

[אחת ואחת]

.

דאכט זיך מיר אין ביהמ"ד אויפן צעטל איז געשטאנען מיטוואך.

[ברוך פריעדמאן]

AFF97559-94E2-4E77-AEE1-3D7EDA6B4CEC.jpeg (62.87 KiB) געזען 1651 מאל

[לייקוס]

הגה''ח רא''ב זילבערבערג מקורבו פון אדמו''ר שליט''א מגור האט גירעדט ליל ל''ג בעומר אין ישיבת שפתי צדיק חצור
ער האט נאך געזגט אגאנצער שמועס פון רבי'ן שליט''א.
תוכן הענינים (נישט פונקטליך):
רבי שמעון יכול לפטור את כל העולם מן הדין, כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, סאיז דא זמני דוחק צו יודע'ן, סאיז דא אמאהל דוחק ליחיד, אמאהל אין גשמיות, בריאות, דוחק פרנסה, אסונות ל''ע, אמאהל אין רוחניות, הסתרות, נסיונות, דוחק פון אלע זייטען, כדאי רבי שמעון לסמוך עליו, אגאנץ יאהר, ובפרט ביומא דהלולא, פון הימל וויל מען טובת ישראל, מ'קען נישט פארשטיין חשבונות שמים פארוואס ווערט 'שעת הדחק', תפילה איז אשטארקע אמצעי, יגולו רחמיך על מידותיך, לעורר מדת הרחמים, רבי שמעון האט אשטארקע כח און הימל, בפרט ביומא דהלולא, יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין, סאיז אגרויסע זמן וואס מדארף אסאך דאווענען און מתחנן זיין און פויעל'ן. סאיז יארצייט פון רמ''א אויך.

איז דאס רב זילבערבערג חבר וועד חסידות גור, א ברידער פון הרה״צ ר׳ צבי מאיר שליט״א?

[טאלנער יונגערמאן]

"הושענא נפש מבהלה" כ"ק מרן אדמו"ר מטאלנא שליט"א בשיעור הכנה לשב"ק (חורש"י) פ' בה"ב, ירושלים עיה"ק

[יודלייב]

הגה''ח רא''ב זילבערבערג מקורבו פון אדמו''ר שליט''א מגור האט גירעדט ליל ל''ג בעומר אין ישיבת שפתי צדיק חצור
ער האט נאך געזגט אגאנצער שמועס פון רבי'ן שליט''א.
תוכן הענינים (נישט פונקטליך):
רבי שמעון יכול לפטור את כל העולם מן הדין, כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, סאיז דא זמני דוחק צו יודע'ן, סאיז דא אמאהל דוחק ליחיד, אמאהל אין גשמיות, בריאות, דוחק פרנסה, אסונות ל''ע, אמאהל אין רוחניות, הסתרות, נסיונות, דוחק פון אלע זייטען, כדאי רבי שמעון לסמוך עליו, אגאנץ יאהר, ובפרט ביומא דהלולא, פון הימל וויל מען טובת ישראל, מ'קען נישט פארשטיין חשבונות שמים פארוואס ווערט 'שעת הדחק', תפילה איז אשטארקע אמצעי, יגולו רחמיך על מידותיך, לעורר מדת הרחמים, רבי שמעון האט אשטארקע כח און הימל, בפרט ביומא דהלולא, יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין, סאיז אגרויסע זמן וואס מדארף אסאך דאווענען און מתחנן זיין און פויעל'ן. סאיז יארצייט פון רמ''א אויך.

איז דאס רב זילבערבערג חבר וועד חסידות גור, א ברידער פון הרה״צ ר׳ צבי מאיר שליט״א?

יא

[להודיע]

הארציגע ווערטער פון הגאון הצדיק רבי שמעון שפירא שליט"א -

https://www.breslevnews.net/wp-content/ ... %D7%A1.mp3

[סמעטענע]

דומ’’ץ סאטמאר ירושלים שליט’’א
https://mail.google.com/mail/u/0/s/?vie ... &safe=1&zw

[ירוושלמי22]

דומ’’ץ סאטמאר ירושלים שליט’’א
https://mail.google.com/mail/u/0/s/?vie ... &safe=1&zw

די לינק איז נישט גוט
זיי עס בודק

[פראקטיש]

קען איינער ברענגען די דרשה של"ש שב"ק בה"ב פון הגה"צ אב"ד סאטמאר י-ם שליט"א געזאגט געווארן אין ביהמ"ד ויואל משה אין ק"י?

איך הער נאכזאגן אז ס'איז געווען א געוואלדיגע דרשה, איך וואלט עס געוואלט הערן.

[פראקטיש]

דרשת הגה"צ אבדק"ק טשאטה שליט"א שב"ק פרשת אמור תשפ"א לפני קריאת התורה

דרשת טשאטה פ' אמור.pdf

ייש"כ פארן עס ארויפלייגן, איך גלייך אים צו הערן. א חשובע רב, תלמיד חכם עצום, ירא שמים מרבים, גוט אויסגעקאכט במשנתו של רבינו, שרעקט זיך נישט פון זאגן זיין דעת תורה אפילו ווען זיין אייגענע עולם גלייכט דאס נישט.

צום ענין איז אינטרעסאנט אז ער דרייט דאס ארום אז דאס מקום איז געווארען אן ענין פון התחברות לרשעים וכדומה.

אינעם שכינותדיגן "אסון נורא" אשכול, ברענגען פיל מגיבים ארויס אז די "אי-אימון" (נישט טראסט) צווישן די ציבור החרדי און די חילונים, בעיקר די ארטיגע פאליציי, איז די הויפט גורמים צו די לעק אוו קאארדינעשן וואס קומט דארט פאר.

נישט אייביג איז די רוחניות'דיגע סיבה צו אן עת צרה די זעלבע ווי די טבע'יותדיגע. אבער א דירעקטע סתירה איז נישט אפט.

קען איינער אויסקלארן וואס די טשאטה רב שליט"א באציט זיך צו?

יישר כח למפרע

[אוהב ספרים]

צום ליינען און נישט צום גלייבן.. ווערטער זענען איבעריג..
PDF

גרינבוים1.JPG

לדעתי איז דאס פאלטש אפגעלערנט.

מען דארף זיין היפוך מן הדעת והשכל צו זאגען אז דאס איז נישט א שעת דין ועת צרה וכו', אדרבה די אייבירשטער האט פוגע געווען אין אונז במדת הדין, די סיבה פארוואס איז קטונתי מלהביע דיעה, אבער צו זאגען אז דאס איז נישט מדת הדין איז היפוך הענין, אוודאי דארף מען אנעמען דעם דין און זיך ארויסלערנען דערפון וואס מען דארף, אונז פארשטיי מיר נישט פארוואס דוקא די פינף און פערציג און נישט אנדערע וכו', און מען איז מחוייב להצדיק עליו את הדין, מען זאגט נישט להצדיק עליו את החסד, ווען איינער גייט אוועק פון דער וועלט זאגט מען צידוק הדין, נישט צידוק החסד וכו', והדברים פשוטים, מען ווערט ל"ע פארטושט, מען רעדט פאר פייער און וואסער אפילו כשהכוונה לטובה וכו'.

עס איז ידוע די ווארט פון צדיקים, [אנדערע ברענגען דאס בשם דעם הייליגען ר"ר ברוכל ממעזיבוז], רבש"ע געב אונז אזעלכע חסדים וואס מיר פארשטייען אז דאס זענען חסדים מיט אונזערע פליישיגע אויגען [יש כמה גירסאות בזה]