שרטוט בורות המים בהר הבית, עם ציון בור מס' 1, בור מס' 3 והמקום המשוער לשער טדי
"חמשה שערים היו להר הבית... טדי מן הצפון לא היה משמש כלום" (משנה מידות א,ג), "כל השערים שהיו שם היו להן שקופות (משקופים) חוץ משער טדי שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גב זו" (שם ב,ג).
שער טדי הוא שער הר הבית שבכותל הצפוני. צורתו הייתה משולשת, ואולי מכאן שמו בכמה כתבי יד: "שער טרי" - שער 'שלוש' (ביוונית), השער המשולש.
המשנה אומנם אומרת ששער זה "לא היה משמש לכלום", עם זאת, משניות נוספות חושפות עדות לשימוש שכן נעשה בשער זה: הכהנים ישנו בבית המוקד שבצפון העזרה (חציו בעזרה וחציו בתחום הר הבית), וכהן שנטמא בשנתו בתוך הר הבית לא היה יוצא מבית המוקד להר הבית כשהוא טמא, אלא היה יורד למסיבה (מעבר סובב) תת קרקעית אל בית הטבילה, שם היה טובל ויוצא מתחום הר הבית דרך שער טדי:
"בית המוקד כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם. ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. ...אירע קרי לאחד מהן יוצא (מבית המוקד) והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ...ירד וטבל עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים (בבוקר) יוצא והולך לו. רבי אלעזר בן יעקב אומר: במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי" (משנה תמיד א,א; מידות א,ט).
נראה מכאן שמתחת לפני שטח הר הבית עברה מחילה שיצאה מבית המוקד אל מקווה מים ומשם המשיכה אל שער טדי.
זיהוי המסיבה ובור המים
מתחת לפני שטח הר הבית נמצאים בורות מים רבים בצורות שונות ובגדלים שונים. מבין בורות המים ישנם שלא נבנו כבורות מים מלכתחילה ומקורם במבנים תת-קרקעיים, במעברים ובשערים.
המעברים התת קרקעיים הרבים נזכרים במקורות חז"ל ואצל יוסף בן מתתיהו, עד שאמרו במשנה (פרה ג,ג) "הר הבית והעזרות תחתיהם חלול".
מאמצע המאה ה-19 העסיקו בורות המים והמחילות את החוקרים הבריטיים של ה-PEF, הקרן לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובראשם החוקרים צ'ארלס וורן וקונרד שיק, שזחלו במחילות ובבורות, מיפו אותם, חקרו את צורתם, תיעדו את ממצאיהם ואף העלו השערות באשר לתפקידם המקורי של כמה מן הבורות.
כך, שני החוקרים הציעו אף לזהות שניים מבורות המים עם המסיבה ההולכת מבית המוקד אל בית הטבילה ולעבר שער טדי - בור מס' 1 ובור מס' 3.
פתחו של בור מס' 1 נמצא על הרמה המוגבהת מצפון לכיפת הסלע. הבור מתואר על ידי וורן ושיק:
"אורכו מצפון לדרום כ-40 מ' ורוחבו כ-7 מ'. עומק הבור מגיע עד כ-9 מ' ממפלס הרצפה, ו-5 המ' התחתונים חצובים בסלע. המעבר מקורה בקשת מחודדת עשויה אבני גזית המוחזקת באבן ראשה. בחלקו הצפוני המעבר חסום על ידי קיר מסיבי שנבנה בתקופה מאוחרת ואינו עומד בניצב לכותלי המעבר. נראה שהמעבר ממשיך צפונה מעבר לקיר החוסם. בתקופה מאוחרת סוידה המנהרה ושימשה כבור מים" ('Survey of Western Palestine').
עוד משערים שם וורן ושיק שבור זה היה במקורו מעבר, מסיבה, והיא היא הנזכרת במשנה כמסיבה שהובילה מבית המוקד אל עבר שער טדי.
ממערב לפתחו של בור מס' 1 נמצא פתחו של בור מס' 3, גם הוא על הרמה המוגבהת. עומק הבור כ-10 מ' ממפלס רצפת הרמה, והוא חצוב בסלע כ-7 מ'. אורכו כ-12 מ' ורוחבו כ-8 מ'.
בצידו המערבי מסתעפים שני חדרים עם פתחים משקופיים נמוכים, והם חסומים על ידי קיר. מעבר זה גם הוא חסום מצד צפון, וכנראה מתחבר לבור מס' 1.
צ'ארלס וורן שיער שמעבר זה הוא הוא המסיבה, אשר מובילה אל המקווה, כפי תיאור המשנה במסכת מדות. כך, על פי השערה זו של וורן, הכהן שנטמא היה יורד מבית המוקד שמצפון לכיפת הסלע, אל המחילה שהיא בור מס' 1, והולך בה עד שהוא מתחבר לבור מס' 3 ושם טובל באחד מהמקוואות המתחברים אל בור מס' 3.
הכהן היה חוזר ומתחבר שוב אל המסיבה - בור מס' 1, וממשיך בתוכו עד שמגיע אל שער טדי ויוצא בו מהר הבית.
שער טדי שבמשנה הוא השער של הכותל הצפוני הראשון שקדם לימי הורדוס, ומקומו המשוער הוא בקו הצפוני של הרמה המוגבהת היום בהר הבית (כפי שכבר הראנו כאן:
https://har-habait.org/#/articleBody/7707).
וורן אף סרטט במפה שלו בקו מקווקו את ההמשך המשוער של המחילות, וציין על יד הקיר הצפוני של הרמה המוגבהת 'שער טדי'.