מה אנו האט געשריבן:מהגוני האט געשריבן:מה אנו האט געשריבן:מהגוני האט געשריבן:ולמעשה לפי שיטת הירושלמי הלימוד הוא מ"וראיתם אותו", כלומר בזמן שניתן להבחין שבטלית תלויים "פתילי תכלת" ולא "פתילי כרתן", כלומר בזמן שאפשר לראות כי צבע הפתילים הם אכן כחולים ולא ירוקים.
מהיכא תיתי. אולי הלימוד הוא רק לגבי ה'גוון'? והירושלמי מדייק להביא דוגמא מפורפורא ש
באופן כללי הכוונה ל'בגד' דוקא [תקן אותי אם אני טועה].
אין צורך להביא דוגמא מבגדי פורפורא אם ציציות התכלת תלויות בבגדך, הירושלמי מתרגם דרך אגב ביוונית גם את שמם של פתילי התכלת "פורפירון" שהזכיר יחד עם התרגום הנצרך ל"כרתן" - פריסינון.
למעשה הברייתא מתייחסת גם לזמן חיוב ציצית, כלומר זמנו של חיוב ציצית מתחיל כשאפשר להבחין בצבע התכלת של פתילי הציצית (הדומה לים ולרקיע וכו', כפי המשך הברייתא בירושלמי) .
אם לא תקנת אותי אז אני מניח שצדקתי במה שכתבתי שבאופן כללי פרפורא הכוונה לבגד ולא לפתיל. וא"כ שוב י"ל דהירושלמי ס"ל דההבחנה צ"ל דוקא בבגדים ולא בפתילים שקשה להבחין בהם.
ברור כי הירושלמי לא התכוון לבדיקה במעילים ובגדים הצבועים בפורפורא, בגדים כאלו היו יקרים בצורה מופרזת ביותר
ולבשו אותם רק יחידי סגולה, מלכים ועשירים ביותר.
המשנה, הברייתא והירושלמי לא נתנו סימנים המנותקים מן המציאות, כלומר מדובר בסימנים פראקטיים (ללא שעונים ולוחות מדויקים הקיימים כיום) שכל יהודי השתמש בהם בכל בוקר כשרצה ללבוש את טליתו בברכה (ראה בתוספתא ברכות) ולקרוא קריאת שמע (הכוללת את פרשת ציצית), יצא בחוץ והסתכל בציציותיו ובדק אם ניתן להבחין בין תכלת ללבן (זמן מוקדם יותר, וכמו שנאמר בירושלמי "מן הסמוך לו") לפי שיטת התנא קמא.
ולפי שיטת ר"א, אם ניתן להבחין ולאשר כי פתילי הציצית (הפורפירון) הם אכן כחולים ולא ירוקים (וכדברי ר"א "כדי שיהא ניכר בין הצבועים" כלומר בזמן שאפשר לראות כי הפתילים הם אכן כחולים).
ברור כי בגדים ירוקים ("פריסינון") לא היו זמינים תמיד כדי לבצע את ההשוואה. והכוונה היא שכל זמן שאפשר לטעות ולחשוב כי מדובר בפתילים ירוקים "פריסינון" עדיין לא הגיע זמן לבישת ציצית וברכתה או זמן קריאת שמע.
הברייתא אכן ממשיכה ומביאה את דברי ר' מאיר המדגישים את חשיבות מצוות ציצית וחשיבות ראיית צבע פתילי תכלת הכחולים הדומים לים ולרקיע ולכסא הכבוד.
כמו כן מסתבר כי בתקופת חז"ל בארץ ישראל קראו לפתילי תכלת "פורפירון", ובייחוד אלה שדברו יוונית.
ולמעשה מדברי גדולי הראשונים הראבי"ה עצמו אפשר להוכיח כי לדעתו הירושלמי מזכיר
תרגומים מדויקים ליוונית לדברי המשנה "בין תכלת לכרתי".
הראבי"ה מביא ראיה לדבריו כי "כרתן" במשנה הוא דבר צבוע בגוון ירוק
ולא הירק כרתי, מדברי הירושלמי המתרגם את "כרתן" ל"פריסינון" (כדבריו:
"וקבלתי שמין צמר יש הנקרא 'כרתן', ודומה לתכלת. וכן עיקר, דגר' בירושלמי..."). כלומר לפי הראבי"ה
התרגומים הם מדויקים ולא דוגמאות של בגדים דומים עם גוונים דומים.
אם נקבל את ההצעה שהובאה לעיל כי המילים היווניות בירושלמי הן בגדים שהם רק דומים לצבעי התכלת והכרתי, הרי ניתן לומר כי "כרתן" הוא ירק ה-leek ולא דבר צבוע, ו"פריסינון" הוא רק בגד הדומה ל"כרתן" הירק הנזכר במשנה, ולפי זה אין שום ראיה מירושלמי לחידושו של הראבי"ה כי המשנה מזכירה שני דברים הצבועים תכלת וכרתן.
אולם,
לראבי"ה היה ברור כי הירושלמי מציע שני תרגומים יווניים מדויקים למילים "תכלת" ו"כרתן", והוא מסיים את ראיתו כי "והוא מעיל שקורין פורפרא".
כלומר כמו ש"פורפירון" הוא תרגום מדויק של תכלת, דהיינו דבר צבוע מתכלת, כך "פריסינון" הוא תרגום מדויק של "כרתן", דבר צבוע ירוק ולא הירק leek.הצלחנו בסייעתא דשמיא להוכיח מדברי הירושלמי ומדברי הראבי"ה (המדויקים בכתבי-יד), כי ברור מעל כל ספק כי הירושלמי מתרגם באופן מדויק את "תכלת" במשנה ל"פורפירון", כלומר תכלת היא דבר הצבוע מחלזון הפורפורא, וחלזון הפורפורא הוא כמובן חלזון המיורקס, ולא נשאר כל ספק באשר לזהותו של חלזון התכלת בתקופת חז"ל.
