גלאזער האט געשריבן:ב"ה שיש לנו דייקן כזה, שיש עם מי לדבר, אקוה שלא תדייק בדברי כמו שאתה מדייק בדבריך.. כי לא למדתי הסוגי' לאחרונה, והריני כותב רק כמה נקודות מהרהורי לבי בלתי מסודר ואתך הסליחה, וכונתי להגדיל תורה ולהאדירה, ואם שגיתי העמידני על האמת.
פשטות גמרא דילן מפורש הטעם של אימה ויראה, ושלא יהי' מצוין נאמר כטעם על הלחישה שט' קבין מהני, עד כדי כך שאחר שהטור מזכיר טעם הגמרא כדאמרן, והב"י כותב שכן מוכח בגמרא, תמה הפרישה על השו"ע מנין לו טעם התרנגולין.
לכאורה גם להרמב"ם שכתב טעם התרנגולין [והשו"ע מעתיקו] צריכים לחלק, שהרי לדבריו הי' ב' תקנות, עזרא תיקן לתורה, ובי"ד שאח"כ לתפלה. ובודאי יש טעם למה עזרא לא תיקן לתפלה ולמה בי"ד שאחריו תיקן.
ור"ת בס' הישר, כותב להלכה שלתפלה לא בטל כיון שכל הטעם מחמת ד"ת אין מקבלין טומאה שלא שייך לתפלה. וגם הב"ח לומד מזה ההלכה שהרהור מותר. [והשו"ע נקט לשון הרמב"ם כדרכו, ובאמת גם הרמב"ם בטעם הביטול כותב שאין ד"ת מקבלין טומאה].
על מה שהבאתי השיטה שלא בטלה לתפלה, רציתי לומר שכיון שלפי שיטה זו יש חיוב מן הדין לטבול לקרי לתפלה עכ"פ, על כן מוצדק יותר מנהג כמה חסידים של טבילה בכל יום, שהרי מכמה טעמים סיבת ההליכה בכל יום הוא מחמת חומרת טב"ע, כבלי ידיעה, ומים חלקים, [אף שעזרא לא גזר ע"ז מ"מ המג"א מזכירו בהל' פסח והל' יוה"כ, ושאר אחרונים וכבר דנו בזה] או בשר חם וכדומה, ממילא אם זה חומרא בהלכה לחוש לטב"ע לא שייך כ"כ להקשות, משא"כ אם בטלה לגמרי, ואתה עושה מנהג חדש הקושי' יותר חזקה.
אם נלך בדרך הנזכר למעלה ממני, נוכל להקשות על עזרא גופא, מה הועיל בתקנת טבילה, הלא יכול כל אדם לטבול בכל יום ויהי' מצוי כתרנגול, ויתבטל הטעם, אלא שאז הי' המקוה קשה מאד, [ומי שהלך עכשיו לנהר ומי גבאים מחשש חולי המדבקת, מבשרו יחזה למה לא פשטה בכל ישראל ושלא יכלו לעמוד בה, חשבתי גם שאולי מחמת זה הי' הדבר נוהג בבבל מימי הש"ס ועד סוף הגאונים, ואפי' הרמב"ם מעיד על ארצות שנער וספרד, משא"כ רבותינו הצרפתים והאשכנזים שדרו בארצות הקרים לא נהגו כן, שטעם הביטול הי' שלא יכלו העם לעמוד בו, כדאיתא בירושלמי מחמת הצינון, והי' ביטול תורה וביטול פו"ר, וכדמפרש הכס"מ החכמים לא רצו למחות בהם, ובטל מאיליו ולא ע"י בי"ד, ואפי' הכה"ג דאג מצינון המקוה ביוה"כ, וראיתי מביאים משם הגאון מבאניהאד שכהיום שיש מקואות חמין,וקל לעמוד בה, הדרה התקנה לדוכתי'] במילא כהיום שקל לילך למקוה, והמקוה חם, עם מקלחת וסבון וכו' כל התשעה יארדס, הרי בטלה טעם התקנה בלאו הכי אף אם טובל רק לקריו, וממה נפשך קשה, על כן אין הדבר תלוי בה.
הענין של מקוה מהאר"י ועיקר מהבעש"ט ורבי ר' אלימלך אינו רק דין החזרת טבילת עזרא ליושנה, ולא מחמת פלפול בדברי חז"ל והראשונים אם בטלה או לא, ולא רק חומרא כדעות המחמירים וכמו שכל הראשונים שכתבו שכבר בטל סיימו שמ"מ המחמיר וכו', וע"כ החסידים שבכל דור החמירו, [אף שבדרך כלל זה הי' מנהג החסידים שנהגו כולם כמו שהי' נוהגים בכל הדורות רק החסידים,וע"ז טען החת"ס במכתבו הנודע להיש"מ] אלא שיש בה גם ענין חדש שהנהיגו על דעת הקבלה, ועניני טהרת הנשמה, ותוספת טהרה, [אף שהמאור ושמש בפרשתן מביא לעזרא בודאי שייך גם לטבילת עזרא], אבל מהאר"י מבואר ענין חדש על פי קבלה לטהר הנשמה מטומאה זו, וללמוד בקדושה ולכוין לאמיתתה, כמו שכותב במאור ושמש וראה גם בהנהגות האדם. וכמו שהזהיר לטבילה בעש"ק וביום שב"ק.
תקנת עזרא, לכאורה שתי דברים בה, הן עצם הטבילה, דמדאורייתא אין חיוב טבילה רק אם רוצה ליטהר לקדשים, והוא תיקן טבילה, וזה נוסח הגמרא במרובה ותיקן טבילה, וכל הטבילה נקראת על שמו, הב' איסור תורה ותפלה מלפני הטבילה, ואיני יודע אם זה שני תקנות נפרדות או תלוי הא בהא, והנפק"מ יכול להיות למי שנוהג טבילת עזרא וכבר התפלל וכבר למד לפני טבילה, ויצא כבר מצות תורה ותפלה, עדיין יהי' מונח עליו לטבול. או להיפך, כאונן בר מינן שמותר ברחיצה להר"ם והרבה פוסקים לפני הקבורה, ואסור בקיום מצות האם יהי' מחויב לטבול לקריו אף שאינו יכול ללמוד ולהתפלל
המנחת חינוך מסתפק אם יכול אדם בזמן הזה לקבל טב"ע כחובה אף שהוא רשות כדין תפלת ערבית, ומסיק שכאן חומרא דאתי לידי קולא לבטל מתורה ותפלה, אבל אם כדברינו הרי שייך לקבל עליו עצם הטבילה, [אבל ידוע שאצל החסידים לא התחשבו במאומה.. ואולי לא ניתן לומר לע"ה, ומקוה הי' לפני כלום, ובמשמרת שלום כותב שמבטל תפלה בציבור]
בענין הברכה שזכרתי בד"א, אינני רוצה להאריך שאין כאן מקומו, ולא נוגע דייקא לטבילת עזרא, ואף לא לטומאת ש"ז, ששאלני א' בדיני טומאה וטהרה בזמן הזה.
בזמן הבית, הי' מברכין על כל טבילה, והשאלה היא מתי נפסק, מן התורה לא נשתנה דיני הטומאה והטהרה בזמן הזה, שהרי כשאחד נוגע בשרץ או בש"ז היום נטמא כמו בזמן הבית, וכשירחץ במ' סאה יטהר היום כמו אז, רק שאין מצות הטבילה מצוה חיובית, כדאיתא בתורת כהנים, רק אם ירצה אדם להיטהר צריך לטבול, ולמה כעת כשירצה אדם ליטהר אינו מקיים מצות הטבילה בברכה מדין תורה, כיון שכל ענין הטהרה נוגע רק למקדש וקדשים, וכיון שאבדו בעו"ה אין סיבה לטהרה, [ובנדה הסיבה לטהרה לקיין מצות עונתה ופו"ר ולערב אל תנח, ולשמחה בדבר מצוה, ובגר פשוט] אבל למה לא נאמר לכשיבנה ביהמ"ק על כן נהי' כבר מעתה טהורים, וגם מה הי' הדין בזמן הבית באדם שלא הי' בדעתו לילך למקדש ולאכול בקדשים ובאופן שלא הי' חייב בעלי' לרגל, ואף לא לפסחים כריב"ב, האם לא הי' טובל מטומאתו ומקיים בזה מ"ע ובברכה, למה לא, ולכאורה הטעם כיון שבלא"ה אנו טמאין לנפש שאין לנו אפר פרה ואין נטהרין לגמרי בהטבילה לאכילת קדשים וביאת מקדש, לא שייך כלל דיני טומאה וטהרה, [עד כאן לא חלקו הת"ק על ר' יהודה בזב שראה קרי אלא בטבילת עזרא, אבל בטמא מת שנגע בשרץ לכאורה כו"ע מודי שאין לטבול וצל"ע בגמרא בזה] בזכרוני שזה הטעם הפשוט בגאונים וראשונים, ולפי"ז הי' נוהג לכאורה עד זמן אביי ורבא שהי' להם אפר פרה כמובא בתוס' חגיגה, וכיון שנסתלק אפר פרה בטלה כל דיני טומאה וטהרה עד שיבוא שילה.
המנחת חינוך מוסיף בכל פעם כשהחינוך מסיים שאף שנוהג בזה"ז אבל לא נוגע עוד למעשה שאין לנו מקדש וקדשים, והוא מוסיף שנוגע לענין עלי' להר הבית לדברי הר"ם שקדושה ראשונה לא בטלה, ויש לדון אם א' טובל כדי לעלות הרי יש סיבה ומצוה לטהרתו, אם נאמר שיש מצות עלי' לרגל בזה"ז, ויש יתרון בהר הבית גופא, או להשתחות לה' בהר הקודש, ולהתפלל, אבל כל זה רק לפלפולא, כי למעשה כבר דנו בזה לחומרא אף בהר הבית כמובא בשו"ת מנחת יצחק בארוכה.
ועכשיו בדין טבילת עזרא, לכאו' מדין טבילת עזרא הי' מברכין על הטבילה כמו על כל תקנות חכמים, [אף כשהי' עדיין טמא מדאורייתא למקדש וקדשים] וכמו שמברכין על הטבילה בטומאה דרבנן ובכתמים וכדומה, וטב"ע הי' נוהג בתקופת האמוראים כנראה בתלמוד, ואח"כ נהוג עלמא כתלתא סבי, ובטלוה, אבל מחמירים היו מעולם, ומתי נפסק הברכה, בפרט לפי דברי הגאונים וראשונים שלתפלה לא נתבטל, לכאורה התקנה במקומה עומדת, ולדבריהם האם לא הי' מברכין עליו, ובפרט לפי דברי הכס"מ שלא נתבטל בבי"ד רק שלא מיחו חכמים, ולכל הראשונים המחמירים כדין עושים ותבא עליהם ברכה, למה לא יהי' התקנה במקומה, וצ"ל שמחשש ספק ברכה לבטלה החמורה החמירו לדברי האומרים שנתבטל מחכמים ודלא ככס"מ, על כן חשבתי אם שייך למי שרוצה ומי שמחמיר בכל פעם, שיברך בהרהור [בודאי ידעתי שזאת העצה במקום ספק והמנח"י, והלא מפני זה כתבתי כן] והשאלה אם נכנס בגדר ספק בכלל, או אין מקום לזה כלל.
וצריכים לעיין בהל' יו"כ ששם יש שיטת רב סעדי' מובא בטור שצריכים לברך על הטבילה, והרא"ש חולק כיון שלא נזכר בתלמוד ואינו אף מנהג אף שלא נזכר בתלמוד, ואם משום חובת טהרה, הרי אין לנו אפר פרה להזות ג' וז', ואם משום בע"ק הרי אין טובלין בכל השנה, גם הגה' אשרי בברכות כותב שברכה לבטלה, וכן פסק הרמ"א, אבל נראה מלשון הרא"ש שאם הי' טובלין לקרי הי' מקום לברכה, ועכ"פ לשיטות שיש עדיין איזה צד מנהג לטבול. ורי"ו כותב שם חידוש שביטול טב"ע הי' לכל השנה חוץ ליוה"כ, וראיתי עכשיו דברי הב"ח שם שמשיג על השגת הרא"ש שאף שאין נטהרין לגמרי במקוה, מ"מ עדיין יש מקום לדברי רב סעדי' שלכל טהרה וטהרה שאפשר לו לקיים יש מקום לברך, רק שמסיים שספק ברכות להקל. ואם אמר כן ביוה"כ מה יאמר לטב"ע. ואשבות קולמסי
אם כך זה נראה כשלא למדת הסוגיא לאחרונה, אני מתפלא איך זה נראה כשכן למדת הסוגיא לאחרונה.
גם אני לא למדתי הסוגיא לאחרונה, ואנסה להתיחס בקצרה להנקודות שהעלית.
פשטות הבבלי אכן נראה דלא כהרמב"ם, וזו א"צ לפנים, אבל פשטות הרמב"ם גם לא נראה כהפמ"ג, ומה דאיתא שאין ד"ת מקבלין טומאה, כתבתי לעיל הנלע"ד שגדר התקנה היתה שטמא לגבי ד"ת ותפילה.
מש"כ בטעם הטבילה בכל יום, אלו טעמים יפים, אבל הקו' במקומה עומדת שבזה עוקרים טעם התקנה, ולי הק' נראה בסברא שאם התקנה בטלה ואנחנו רק עושים דברים חדשים לא קשה כ"כ על מה שעוקרים הטעם שכבר בטלה, וכשם שאין פרצופיהן שוות כך דעותינו אינם שוות.
מה שהקשית שמה הועיל עזרא וכו', לענ"ד לק"מ דהרי הדבר קשה לטבול בכל יום וא"כ אותו האדם שטובל כל יום כדי שיוכל להיות כתרנגול הרי סו"ס הדבר קשה עליו, ויותר קל לו אם יפסיק לטבול כל יום וגם יפסיק להיות כתרנגול, וממילא איתא להתקנה שיש לו סיבה חזקה להפסיק להיות כתרנגול, משא"כ במי שטובל כל יום לסיבה אחרת כהחסידים הרי ימשיך לטבול כל יום משום הסיבה האחרת, וע"כ אין לו סיבה להפסיק להיות כתרנגול, ודו"ק היטב, וחוץ מזה לק"מ לפי מש"כ לעיל גדר התקנה, שסו"ס כך הוא הגדר אף אם לפעמים יימצא מי שיתחכם על הטעם האורגינלי.
מה שחידשת שבמקואות חמים ליתא לטעם התקנה, לכאו' לא מסתבר, וכי בזמן עזרא באמצע הקיץ בבורות מי גשמים שאינם צוננים לא היה טעם התקנה, אלא בפשטות הקושי הוא באיבוד הזמן (ועוד אף אם אתה צודק זה אינו מתרץ הקושיא, שבזמן תחילת החסידות לא היו המקואות חמים כידוע, ואדרבה תקשה לנו על מנהגינו היום עוד קושיא).
מה שהסברת בחילוק שבין הארצות, יפה אמרת, והכס"מ לא זכיתי לראות, ומה שהבאת מהגאון מבאניהאד, הנה כעי"ז י"א שכהיום חייבים להדליק נר חנוכה בחוץ כיון שבטלה הטעם למה שהתחילו להדליקו בפנים, אבל מנהג החסידים אינו כן וכדביאר הגר"י ארנברג בשו"ת דבר יהושע, אבל אני יודע שאפשר לחלק בין הנידונים.
מה שהבאת שטעם הטבילה בכל יום הוא מטעם חדש לטהרת הנפש וכו', כעי"ז היתה ג"כ כונתי במש"כ לעיל שאם תקנת עזרא (וממילא טעמה) בטלה א"כ הרשות ניתנה לגדו"י לתקן ע"פ הנצרך לדורותיהם, ואולי יש להוסיף עוד שאף אם לא בטלה (וכהשיטות שלתפילה לא בטלה, ואף להפמ"ג הרי בזה הוי הטעם להרמב"ם משום הא דתרנגולין, א"נ כהגאון מבאניהאד) מ"מ לפמש"כ לעיל שסו"ס התקנה היתה בגדר מסוים א"כ כל עוד ששומרים על אותו גדר (שלא מתפללים (ולומדים) לפני הטבילה) מותר לגדו"י לתקן דברים חדשים שהם רואים בעין שכלם שחשובים בדורות הללו יותר מן הטעם האורגינלי של עזרא, וכידוע שבדורות הראשונים לא הוצרכו כ"כ לטהרת הנשמה בכל יום כבדורותינו אנו.
מה שחידשת שעזרא תיקן ג"כ עצם הטבילה לחובה, לא נראה כן, דבגמ' במעשה של ר"י נראה שרק טבל כשהוצרך ללמוד, ועוד שא"כ איך נתבטלה כל התקנה ע"י הסברא של ד"ת אין מקבלין טומאה, והרי לפי דבריך היה צריך חצי התקנה להתקיים.
לא כ"כ הבנתי מה שברצונך לחדש שיש לברך על הטבילה כשעולה אח"כ להר הבית, והרי לפי מה שכתבת לעיל בסמוך ככל שהאדם נטהר כ"כ שיכול לאכול קדשים וכו' אז יכול לברך אף אם אין בדעתו לאכול קדשים וכו', והרי לפ"ז סגי לכו"ע בטבילת (מים חיים) כדי לברך, אף אם בפועל אין עולים להר הבית, אלא בודאי הדבר פשוט שאיננו יכולים לחדש מצוות, ובכ"מ איתא שיש מצוה בקדשים ומקדש, ולא כתוב בהר הבית, ואף אי נימא שיש בזה ענין גדול, מ"מ שיהיה מצוה עד כדי כך שיברכו כשנטהרים באופן שיכולים לעלות להר הבית, זה לא שמענו.
והאמת אגיד ולא אכחיד שאינני בקי כלל וכלל בהפרסומים של החרדים העולים, ואולי הם מצאו מקורות שיש מצוה גמורה בהעליה להר.
ומ"מ לכאו' קשה שהרי כשטובלים (במים חיים) נעשים מוכשרים להקריב קרבן פסח בהר הבית, וידוע הפולמוס שהיה בזה, ואף שבפועל איננו עושים כך, מ"מ לשיטתך שדי במה שנעשים מוכשרים בעצם א"כ לכאו' נצטרך לברך, אלא מכאן לכאו' ראיה שרק מברכים כשאכן מתעתד לאכול קדשים או להקריב פסח וכיו"ב, ולא רק כשנעשה מוכשר לכך, שוב חשבתי שיש לדחות שהרי י"א שכולנו ספק זבים והרי איננו עושים ז"נ לפני הטבילה, וממילא אנחנו לא נעשים מוכשרים להקריב פסח ולעלות להר הבית.
הכס"מ לא זכיתי לראות, אבל לשון הגמ' בטלוה לטבילותא משמע דלא כותיה, דבסמוך איתא בטלוה לנטילותא כהא דר"ח לייט וכו', ובפשטות הם באותו הגדר, וכמו שבנט"י בטל לגמרי (בעידן צלותא) ע"פ חכמים שלייטו וכו' כמו"כ בטבילה הוא ע"פ החכמים, וזהו לכאו' פי' "בטלוה" ש"הם" ביטלו, שו"ר שכן נראה שלמדו הריטב"א ומאירי וחי' הרא"ה ע"ש.
בהא דהרהור ברכה על הטבילה, אני דייקתי לשונך בתגובה הקודמת "אולי יהיה מותר", וע"ז הקשיתי, והיה לך לכתוב "אולי יהיה ענין" וכיו"ב, ולכאו' לפי מה שהבאת באריכות אכן יש ענין להרהר, שהרי י"א שלתפילה לא בטלה, וגם יש החידוש של הגאון מבאניהאד, וצ"ע.
מה שדייקת מלשון הרא"ש בהל' יו"כ הוא לכאו' דיוק טוב, אבל העולם לא נוהגים לברך, וא"א לפסוק למעשה מהדיוק הזה כנגד פשטות כל הפוסקים, ועוד לכאו' יש לדחות שכונת הרא"ש להביא ראיה ממנהג העולם שאנחנו נוקטים שאין חיוב לטבול, וממילא אין לאף אחד לברך.
מה שהבאת מהב"ח אין לזה שייכות לניד"ד, שהוא קאי על המצוה ליטהר ברגל, ומחדש בזה שאף שרק נטהר במקצת מ"מ יש בזה המצוה הזו, ומובן השיטה לברך לפני הרגל, אבל בטב"ע שהפוסקים נוקטים שאין בזה חיוב מה הצד לברך, ואולי כונתך להביא מהב"ח שכ"ש בניד"ד א"א לברך.
ואסיים בתודה על תשובתך הנפלאה שגרם לי לעיין קצת בזה, וגם גרם שאדע איזה ניקים חשובים יש לנו פה.