רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש זצ"ל - ט"ו חשון תשי"ד
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 679
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג אוגוסט 31, 2007 12:32 pm
אין ספר "שה לבית" - ביים סוף, ביי די תולדות וסיפורי צדיקים - זענען דא אסאך "סודות פון חדר" וואס אנדערע האבן זיך נישט ערלויבט צו שרייבן, און דא קומט אלעס ארויס אז ס'איז ממש א נחת.
ער ברענגט דארטן סיפורים און דיבורים פון גדולי דורות האחרונים זי"ע קעגן דעם קוק אז עס ווארפט א פחד נורא, יא, אויך פון הייליגן חזון איש און אנדערע פון גאנץ לעצטנס.
ער ברענגט דארטן סיפורים און דיבורים פון גדולי דורות האחרונים זי"ע קעגן דעם קוק אז עס ווארפט א פחד נורא, יא, אויך פון הייליגן חזון איש און אנדערע פון גאנץ לעצטנס.
- יגעתי ומצאתי
- שר האלף
- תגובות: 1672
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יאנואר 31, 2011 5:02 pm
קרן שמואל ישעי' האט ארויסגעגעבן א שיינע ליקוט פון ר' יוסף חיים גרינוואלד שליט"א
אויף די חדשים אלע יארצייטן פון חודש חשון מיט ספירי צדיקים
איז דא דארט געוואלדיגע מעשיות פונעם חזון איש זי"ע
פון די ערשטע זאכן ווען דער חזון איש האט געהאט א גאסט פון דערווייטנס
האט ער געוויזן ווי די בית הכבוד איז. ווייל מען שעמט זיך צי בעטן..
הרב וואזנער זאל זיין געזינט איז אמאל געגאנגען באזיכן א קרוב אין מיטן וועג האט ער געטראפן דעם חזון איש אליין שפאצירן האט ער אים באגלייט ווען מען איז אנגעקימען צי זיין שטוב איז ער נישט אריין נאר ער האט ווייטער באגלייט הרב וואזנער. האט אים הרב וואזנער געזאגט מאיז שוין אדורך זיין הויז. האט ער אים גענטפערט איך ווייס ווי מיין הויז איז אבער אזויווי די ביסט רב דא און א רב טאר נישט גיין אליין אויפן גאס מאן האט געאמפערט ביז דער חזון איש האט אויסגעפירט....
אויף די חדשים אלע יארצייטן פון חודש חשון מיט ספירי צדיקים
איז דא דארט געוואלדיגע מעשיות פונעם חזון איש זי"ע
פון די ערשטע זאכן ווען דער חזון איש האט געהאט א גאסט פון דערווייטנס
האט ער געוויזן ווי די בית הכבוד איז. ווייל מען שעמט זיך צי בעטן..
הרב וואזנער זאל זיין געזינט איז אמאל געגאנגען באזיכן א קרוב אין מיטן וועג האט ער געטראפן דעם חזון איש אליין שפאצירן האט ער אים באגלייט ווען מען איז אנגעקימען צי זיין שטוב איז ער נישט אריין נאר ער האט ווייטער באגלייט הרב וואזנער. האט אים הרב וואזנער געזאגט מאיז שוין אדורך זיין הויז. האט ער אים גענטפערט איך ווייס ווי מיין הויז איז אבער אזויווי די ביסט רב דא און א רב טאר נישט גיין אליין אויפן גאס מאן האט געאמפערט ביז דער חזון איש האט אויסגעפירט....
- farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35146
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
איבער די ווידעא פון קוק ימ"ש מיט להבדיל הגרי"ח זנ"פ, דאס איז דאך לכבודה של מלכות, דארט זען מען דעם כופר בן יהודה ימ"ש'ן אויך, שוין געווען דא ערגעץ זוכטס עס אפיר.
דעם טיטל אויף קוק האט מען אים געגעבן נאר וועגן וועמען ער האט פארטראטן און מנשא געוועזן דגלן, ולית מאן דפליג.
דעם טיטל אויף קוק האט מען אים געגעבן נאר וועגן וועמען ער האט פארטראטן און מנשא געוועזן דגלן, ולית מאן דפליג.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
הרה"ג ר' ישראל מאיר וויינטרויב
בן הגה"צ מוה"ר שמואל זצ"ל אבד"ק קארלין
וראש ישיבת בית יוסף דנאווארדאק בפינסק
לונדון יצ"ו
[תלמיד מובהק להגאון בעל חזו"א זצ"ל]
[מאמר ב']
בעזרתו ית' יום א' לסדר בה"ב ה'תשס"ט פה לונדון יצ"ו
אדרוש בשלו' ידידי היקר ונעלה בברכת כט"ס וריבוי פעלים לתורה ולתעודה.
א
קיבלתי מכתבו, ובו הבעת צער מדאבון שלומי אמוני ישראל על השמועות המסולפות שמרבים להפיץ ע"ש רועי ישראל בדורות האחרונים, לבלבל הדעת והרגש בהכרת האמונה ובהנהגת הכלל, ובפרט בנוגע לרבינו הגדול ממוסרי התורה לדור בעל החזו"א זי"ע.
שמקושי נסיונות עקבתא דמשיחא, כמעט אין אף גדול אחד שנמלט, מתליית בוקי סרוקי, כמובן למודה על האמת, ובבחינת המליצה, ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי, ויש כענין הכתוב, הנך שוכב וכו' וקם העם וגו'.
והחפצים להיות ב"אז נדברו", עליהם לקיים, ראוי למחזיקים בתורה ה' לדעת את גדוליהם באפיים האמיתי, ק"ו מאומן באומנתו (החזו"א באגרתו) ולברר מקחן ודרכן של צדיקי הדור בהוראתם לדור.
ב
בתחילה יש להתאונן על הקלות שנתפשט, שעל כל מה שרואים בנדפסות, אומרים "אני מאמין", שמרוב הכתבנות של בעלי לשון, ועזות השוטף ללא הרף, הורגלו הקוראים והצעירים ליתן אימון, ללא השקפה עצמית וללא חוש ביקורת, בהסתברות של הדברים הנמסרים, ובנאמנות הכותבים, ואף נוגעים בדבר בהחלט מתקבלים בנאמנות, ועוד סיבה לזה, מכיון שהורגלו לכ"כ הרבה סטיות ונליזות ממפורסים לגדולים שאין הוא ערכם האמיתי, רק הינם בעלי מעלות וזכויות בעסקנות להרבצת תורה ויר"ש אובדים הבבחנה לגבי הגדולים באמת בתורה ובדעת תורה.
ושלושה סיבות הם הגורמים להעלים את האמת והמציאות הנכונה, מידיעת הרבים, ומכתבי התולדות:
א. אף בזמנים כתיקונם, מטבע הדברים ששמועות הנמסרות מתולדות העבר שלא היו נוכחים בו, ורק קטעי מאורעות ללא השתלשלותם נשאר בזכרון, ובאופן מקרי, ובהעברתם מפה לפה, וכש"כ בענינים מסובכים ונגיעות רצוניות, משתנות מדיוקן, ומטעות ברב או במעט, עד שיכול להצטייר היפך ממה שהיה, ק"ו במצבי זמננו וקושוים, ובשינוי המצבים והנסיונות של כל אחד ואחד.
ב. הבלבול והמתבלבלים, ממה שהי' להוראת שעה במצבי אונס ודחק ובדיעבד המוחלט, ויש שבצנעא ואין מורין כן, ויש שהיה רק בשתיקה ואי מחאה, בבחי' מוטב שיהיו שוגגין וכו' ועוד כיו"ב ומפרסמין את זה כהוראה לרבים, ולכתחילה, וכתכלית לשאיפה, ולדרך כבושה וקבועה.
ג. ויש שבזדון מכאלה שרוצים להשקיט לבותם על נליזתם מהדרך ולכסות בשתם בהיתלות באילן גדול, ולא די להם להללו שעל גב כלל ישראל חרשו בבגידתם, עוד רוצים להאריך במעניתם, בקול ענות בדיותיהם.
ג
ראשית יש לדעת, הכלל הגדול, שאין – ולא יתכן להיות – הפרש בעיקרי האמונה והנהגתה, בין אלה שאנו מכירים בהם כגדולים באמת, וכש"כ במה שפשוטי שלומי אמונים לא יטו מני דרך, ואין שום הבדל בין שלשת גדולי הדור אחרון רבוה"ק מרנן הרב מבריסק, הרב מסאטמאר, והחזו"א זי"ע.
ואם בכ"ז נראה איזה חילופים ושינויים, הוא בהבדל שבין מצב ציבורם ומקומם ורוחב האחריות המוטל עליהם מהיקף הכלל [וכפי' שרמז במקצת מורינו רבי עמרם במכתבו בנוגע למרן הרב מבריסק].
וגם זה הבל, לתלות ברועה הדור את הקלקול וההתדרדרות שנתהווה אחריו ואף גם בזמנו למרות דעתו ורצונו – כאילו הוא האחראי והמורה לכל ירידה הרוחנית, ולדוגמא גועל הבחירות ושגעון וזוהמת השעבוד הכספי, והכניעה לשפתם העברית החדשה, וכדומה וזקוק להרחבת דברים והקדמות לידע את כל ונוכחת.
בפרקי אבות במעלות שמרכיש ומזכה עמל התורה, לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, מי יוכל לשער ולתאר רוחב הבינה ותוקף הגבורה, שראו ברבינו החזו"א, כשהוטל עליו משא הדור בימי החורבן לגלות אירופא וימי המסה בהתקוממות מפלצת המדינה, בעשר השנים, שהופיע אורו כמעט לכל חלקי העם כתל תלפיות, שבכל אליו פונים למאות ולאלפים מכל קצוות, פליטים דוויים, ותושבים ותיקים מציבורים שונים ודרגות יהדות משונים, ולכ"א ליחד תשומת הלב לחזק הנחלישים ולרפא השבורים, ולנחם הרצוצים ולהורות וליעץ ולילך לפי רוחו של כאו"א, שלא קרב זה אל זה, ליסד ולהפריח את הישוב החדש יש מאין, ולהעלות את דרגות היהדות ולימוד התורה ועמלה ודקדוק בהלכה בישיבות ובבע"ב, ומצד אחד העמדה כלפי העיקר מעמד ירושלים, ומצד שני לשית ידו בציבורים השונים והחלושים ולהקים משמרת לנליזת הרבנות מטעם הציונים, וזה בעשר שנים, חמש שנים לפני המדינה וחמש שנים אחר התקוממותה, ושמירה על כיוון הדעות לאמונה נכונה, והשרשת השמיטה ותרומ"ע ומצוות התלויות בארץ, ועם זה להמשיך ביגיעה הנוראה בד בבד להוסיף בספרי החזו"א, וכ"ז בגו אין אונים, שלפעמים גם הרמת היד למזוזה לא הי' באפשרותו, וכתאורו של הגה"ק רבי יודלי זללה"ה, איך שראה מאות עוברים בסך, זה לעצה וזה ולברכה זה לנחמה וזה להוראה חמורה וזה להכרעה בפק"נ, ואם לנתח הגוויה, וכמחזה הברק כחיצים ביד גיבור, ברגע כמימרא החיש תשובותו עם נצץ ברק זוהר בעיניו.
יש לידע נאמנה, שכל הנשאר להשקפת האמת הוא בכח העמל של שלשת הגדולים, שהצטרף להשפעת השארית בירושלים ומלחמתה, וכל הרפיונות והכשלונות הוא מכיתות הבוגדות שהחלישו את כח העמידה, ונספחו לרודפים וביותר שעשקו בחלק גדול את ההנהגה מיד גדולי התורה, ונטעו אשירה להסיג גבולם במפורסמים ששמום בראש דרכם.
ד
[אודות רבינו החזו"א זללה"ה]
אתייחד בזה בנקודה אחת פרטית, שבאמת היא נקודה מרכזית ומלמדת על הכלל, והוא חריפות העמדה כנגד אותו האיש הידוע בשם ה' קוק שהקימו דור של דלי"ם [דתים לאומים] אדוקים בדעותיו, ומתעמלים להכשירו בפרסום מכתבים של רבנים אליו, בזיופי תוארים, ובדברים בדויים ע"ש רבינו החפ"ח זללה"ה, וכיו"ב.
הוא אשר בנאומיו וחוברותיו ומעשי עזרתו לרודפים מחרפי קל, הרעיש וזעזע כל אשר לב ישראל בקרבו, ורוגז השחתתו במה שפעל להכניע את שארית ישראל שמסרו נפשם להצלתם עם תורתם, לא ליתן להם האפשרות להשתחרר ולמסרם לכיבוש הכופרים ע"י אוה"ע, כידוע הפניה שלו ל"חבר הלאומים", שלא יאפשרו היציאה מוועד הלאומי הציוני, אלא בחתימה שיוצאים מ"כנסת ישראל".
ועם כל נוראיות ענינו, עדיין שררה מבוכה ומבוסה כלפיו, בזמנו וכמ"כ הקושויים שהיו ללוחמים נגדו באופן הראוי ביחידותם ושחריפות מאבקם נגד כל התקרבות אליו ונשיאת פניו, נפגש בחלקו בהסתגויות, אולם סוף כל סוף ניצחו, כי לדור הבא נשאר לדראון ולבזיון להתייחס אליו.
די רק להזכיר, את המכתב הידוע מעל הספינה, את המחאה לכבודו מרמי"ם ידועים, ואת הכרוז ליום תפלה עולמי, בשעת חוליו [אם שפשוט שחלק גדול מן החתומים היה בזיוף כדרכם].
ה
א. והנה רבינו החזו"א ידע את מהותו בהיותו בחו"ל, אם מהגרח"ע זללה"ה ואם מהרה"ג ר' מרדכי שולמאן זללה"ה שלמד אצל החזו"א בבחרותו, ובשליחותו ביקר בארה"ק לבחון המצב וכיו"ב, והכיר למנוע מלבקר אצלו, אבל מאת בואו לארץ (בשנת תרצ"ד) נתוסף לו יותר לידע אופיו ורדיפותיו, וחינך כל הנלוים אליו לשלילתו.
ב. והיה אז חגיגת בנין ישיבת "בית יוסף" בב"ב, וכפי המצב אז בישוב החדש, וכן מהצורך למשוך תלמידים וכיו"ב, היה קשה להנהלת הישיבה לעמוד בנסיון ולמנוע מלהזמינו, והיה רבינו מיצר שלא יבא ממנו מכשול של כיבוד, ולכן עמד ממושבו לפני כניסתו שלא יהא בין הקמים לכבוד, ועשה עצמו כמתכונן לצאת, שלא יהא תמונה איך שיושב ושומע לנאומו, זה אשר מסר הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג זללה"ה שהיה תלמיד לרבינו באותם הימים, לאחי הרה"ג ר' דב שליט"א.
והבדאים הריקנים אף שידעו גם הם את עמדתו החריפה, ניצלו את התמונה של רגע אחד, איך שרבינו עומד, והדפיסו את החוכא ואיטלולא כאילו עמד לכבודו.
ג. באותו היום בא לפתע לבקר את החזו"א אזי כשיצא מביתו אמר לנוכחים בליצונותא, "ער האט ג'גלנצט מיט די אויג'ן צום הימל". (שמעתי מתלמידיו)
ד. השו"ב של נחלת גנים, שהיה גם מוכ"ס, אסר לו רבינו למכור את ספריו [יש שרצו לחלק בין ספריו בהשקפה לבין... וגיסו זללה"ה רגז לשמוע השאלה(מפורסם מאז)].
ה. מנע מלנסוע ולבקר בירושלים, כל זמן היותו משום שלא יבוא להתראות עמו.
ו. באותם הימים כשהחל רבינו להחזיר עטרת מצוות התלויות בארץ, להשריש ולפשט לימוד וקיום ה' תרומ"ע ושמיטה, ויצא לדעתו להנהיג שינוי בדין פרוטה חמורה מכפי' מה שהיה נהוג בישוב החדש והחזו"א רצה לקבוע מסמרים בהל' שמיטה ותרו"מ ורצה בחכמתו לסלק בעלותו, ומה"ט חשש להתנגשות עמו שיראה זאת כפגיעה בסמכותו מהיותו בעבר רב ביפו, וכן הסתפק אם זה אינו נובע מהגה"ק ר' נפתלי הירץ זללה"ה רב דיפו, וכתב לו מכתב כמי שבא לברר אצלו הנוהג בזה, את התואר במכתב הכתיר במלים רבי המשמעות "אי' מכירו", גם כדי שיהא בזה תריס ומניעה לפרסמו כמו שהוא, [הקוקניקעס פרסמו המכתב כאילו החזו"א שואל לו בתורת שואל בהלכה, והשמיטו התואר אי מכירו] (כמובן ליודעים שאת המכתבים שנשלחו אליו מהני אונסים שונים, וכמו המכתב ממרן הרב מבריסק (שצירף אליו את הדיין המובהק זללה"ה מבריסק לדון על היתר הפניה אליו) את התוארים הם זייפו].
עכ"ז לא נמנעו מלגלות את המכתב הצנוע לידיעת הרבים, ובהשמיטם את האי מכיר, וכשנודע הדבר בירושלים, דנו את זה כאילו השלים אתו וסמכותו לשאול לו שאלותיו, ואז הגר"י דינקליס זללה"ה, בעהמח"ס אמונת יוסף, מגדולי הלוחמים בירושלים, כתב להלוחם הידוע ביראתו וצדקתו הר"ר דוד פוטאש זללה"ה, להביע תמיהתו ולברר מה זה ועל מה זה, כשר' דוד עשה שליחותו, ענהו שהוא כבר ישיב להגרי"ד, ושלח אליו שליח מיוחד לירושלים את הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג, ושם דבריו בפיו, להביע צערו על המכשול שאירע, ולהשקיט רוח ולהפיס דעת קנאי ירושלים, שלא פנה אליו לשאול דעתו בהלכה אלא כנ"ל, וכתב "אי מכירו" וככל הנ"ל.
והוסיף, שמה שביקש לידע הימנו לא ענה, אך ורק שנוכח שהוא ע"ה, עוד הוסיף לומר, שבעת שהיה אצלו בב"ב "ער האט גירעט, גירעט און גירעט, און איך האב געשוויגן, געשוויגן, און געשוויגן".
ומסר כשביקש ממנו ספריו, ענהו: "דאס איז געמאכט צו פארקויפן, נישט צו געב'ן מתנות [כ"ז שמעתי מתלמידי רבינו החזו"א ומתלמיד הגר"י דינקלוס].
ז. בליל יוהכ"ה תרצ"ה, אחר התפלה הלך עמו רבי שרגא פייבל הנ"ל, ולפתע אמר לו, בשנה זו פרסם ה' קוק מיימרא "ער איז משוגע מטורף, מ'קען שוין מער נישט אויסהאלטן פון אים" ותיכף אחר יו"ט נחלה ובאותו שנה חלף הלך לו.
והוסיף ואמר: מה שאין לדבר, אסור ביום חול רגיל, ומה שצריך לדבר יש לומר בליל יוכ"פ [כ"ז שמעתי מפיו].
ח. כשבא הידיעה ממיתתו, ורבינו אז בצפת ת"ו, והי' אצלו הנדיב החשוב והנעלה רבי יעקב האלפרין זללה"ה, ושאלו מהו אתו כעת, וענהו: גארניט מ'עפנט אים זיינע ביכער און מ'זאגט אים קוק" [שמעתי מר' פייביל].
ט. התלוצץ מתלמידו י"מ חרלף שאחר הלוויתו עלה על הבימה והכריז שראה עמודא דנהורא ומשום אדיקות במינות שקיבל מקוק פעל רבינו בסתר מן הצד שעכ"פ הוא לא יבחר למ"מ כרב ראשי, להמעיט ההרס.
י. שח פעם בשם הגה"ק החכם אלפנדרי זללה"ה, אודות ההכנות שנעשו לעליית רבינו החפ"ח לארה"ק ועכבוהו מן השמים: הוא לא יבא, מן השמים שומרים על ערך המשנה ברורה, שאפשר יצא איזה פגישה עם קוק בחשבון למעט הקלקול, והקנאים לא יהא רוחם נוחה מזה, ויתרופף יקרתו.
יא. אמר "ער האט אגיוורן ביידע וועלט'ן, יענע וועלט ווייסט מען דאך, די וועלט ווער קוק'וועט נאך".
יב. אמר לתלמידו הגדול הג"ר יעקב וויינער זללה"ה בעהמח"ס שארית יעקב: פריער האב איך געמיינט אז ער איז בעיקר משוגע, אבער שפעטער איז מיר קלאר געווארן אז ער איז אויך געווען א רשע [זה שמעתי מתלמידו ששמע מפיו].
יג. הגר"י דינקליס סיפר, שביקר אצל רבינו, והיה מונח שם הכת"ע "קול ישראל" וכתב אז - ר' משה בלויא – יזכר לטוב על פעולותיו הטובים – מאמרים חריפים נגד קוק, בשם בהירות, שעשו רושם חזק ואנשי קוק רצו לקרעו כדג, אבל הקדים בתחילתו, שהכל מודים באישיותו הגדולה, ורגז ע"ז רבינו באמרו שמזה נובע חולשת המערכה נגדו, שמחשיבים אותו כאישיות ומה ראו בו?! [שמעתי מב"ב של הגר"י].
ו
א. שמעתי מהרה"ג ר' בן ציון דייוויס זללה"ה, בנו של הגאון ממנהיגי ירושלים רבי מתתי"ס דייוויס בעהמח"ס מתת מלך זללה"ה:
שכשנדפס בהפלס מאמרו של קוק "ישראל ולאומיותו", ביקר הגה"ק ר' אלחנן זקללה"ה אצל רבו מרן הגר"ח מבריסק זללה"ה, ועורר שיושב "פרוש" בעיר בויסק מעוטר בטלית ותפילין כל היום ועוסק בתעניתים, וממולא בדיעות של הכופר שכינוהו בשם אחד העם, [ואכן בתולדותיו שנכתב ע"י פישמן כתב: ובפי הסופרים הי' מרומם ומשובח בתור "אחד העם דתי"] ונענה הגר"ח: רבי חנא ער פאסט ניט, ער עסט ער עסט.
ב. הרה"ג ר' אליעזר צדוק טורצין זללה"ה סיפר להבחל"ח לאחי הרה"ג ר' דב שליט"א, מה שמסר הרה"ג ר' נח מינסקער [שימאנאוויטש] ראש ישיבת כנסת יחזקיהו בכפר חסידים זללה"ה ותלמיד הג"ר ב"ד ראש ישיבת קאמניץ, שרבי אלחנן בצעירותו גר בעיר בויסק, ונודע למו"ר מרן הגר"ח מבריסק שלומד לפעמים בחברותא עם ה' קוק, ושלח לומר לו שיתרחק ממנו, ובזה"ל: ער פראוועט שלוש סעודות און שיסט אפיקורסות.
ג. ידוע מה שאמר מרן הרב מבריסק זללה"ה, להצדיק הרה"ג ר' יעקב יוסף הערמאן זללה"ה, יש אומרים שנחמץ ביפו, וי"א שקלקולו עוד בבויסק, וי"א שתחילת קלקולו עוד בוואלזין, און דער טאטע האט גיזאגט, פון זיין געבורט.
ד. ראש מערכות ישראל מורינו הקדוש רבי עמרם זללה"ה זי"ע, סיפר שנכנס פעם להגאון המנהיג רבי יצחק ירוחם דיסקין זללה"ה, ואמר לו הגרי"י: קוק גימטריא אותו האיש ואמר רבי עמרם, שלא חישב אף פעם איך זה [וידוע המעשה איך שנרדם עם ס' הנצרות .
ה. הרה"ג רבי אהרן קצב"ג ממנהיגי ירושלים ועמודי הדור, סיפר לי שאמר לו הגה"ק רבי עקיבא פרוש זללה"ה מראשי מערכות ירושלים, ומשלושת התלמידים המובהקים של הגאון הקדוש רבי הירש מיכל זללה"ה: תדע כמה גודל כח הקליפה שלו, שהיה יכול לקלקל אישיות כרבי יעקב משה חרלף התבודד עמו בשממת יפו במשך יום ולכדו.
ו. ענין הנזכר מתחילת קלקולו בוואלזין, הוא שהיה חבר באגודת סתר ציונית לאומית שהי' שם, בשם "נס ציונה ונצח ישראל" וכפי שיפורט להלן.
ז. הגאון ר"ג נאדל זללה"ה, חקר אצל א' ממשפחתו, איך זה שיצא הקוק הזה ועל גודל הקלקול וההשחתה שבכתביו ונענה, שהיה ידוע ומוכר במשפחה כגרוע במדות.
ח. כשהיה הרעש הגדול מענין הביקור הידוע אצל קוק, והלוחם הגדול הג"ר מאיר סעמניצער זללה"ה, אחד משלושת תלמידי הגה"ק רבי הירש מיכל זללה"ה, נתן חתימתו על המודעה החריפה ביותר נגד זה, והב"ד עם רבינו הגריח"ז זללה"ה נאלצו לגנות את זה, והסאון ע"ז בפולין הי' מאויים, ודרשו גם מהב"ד בירושלים ומהגריח"ז לנדותו, ולא נאותו להם, וכשהג"ר רבי מאיר דן פלאצקי זללה"ה הי' בראש העסקנות בזה ונחלה, שלח הצדיק הקדוש מזקני הרבנים הגאון רבי נפתלי זילברברג זללה"ה, תלמידו של הגאון רבי ישראל סאלאנטער זללה"ה, פדיון נפש ובקשה למחילה לרבי מאיר העלער (סעמניצער), עבור רבי מאיר דן זללה"ה [נדפס].
ושמעתי מרבי אהרן, שבערב אחר שפורסמה המודעה הנזכרת, ביקר הגריח"ז אצל רבי מאיר לפייסו.
ועוד סיפר לי שהוא ישב אצל רבינו הגריח"ז באותו העת שהיה אז רעש גדול [שהי' אז רעידת הארץ] שנזדעזה הארץ, ונענה הגריח"ז שזה הרעש הוא מהתביעה על הביקור אצל קוק.
ט. כשפרסמו הב"ד של הרב פרנק חרם על רבי עמרם על מלחמתו נגד קוק, ושלחו לו מהבד"צ של ירושלים שרוצים להזדקק לנגד זה, הביע רבי עמרם את מיאונו, באמרו שרוצה לבא לעוה"ב עם זכות זה.
ז
[אודות רבינו החפ"ח זללה"ה]
א. המשפיע רוחני הצדיק רבי אלי' לאפיאן זללה"ה, תלמיד קעלעם, סיפר שרבינו החפץ חיים זללה"ה, כתב פעם א' בחוה"מ, כדי למנוע קבלת קוק לרב באיזה עיר [סיפר זאת כאן בענגלאנד].
ב. כבר נדפס, מה שאמר רבינו החזו"א בהחלטיות לתלמידיו שהחפץ חיים לא היה שייך לאגודה, בלשונו: ער איז ניט געווען אין אגודה, וכשהתלמיד שאל והרי השתתף פ"א בכנסייה שלהם, נענה בקפידא, איך האב אייך דאך געזאגט אז ער האט ניט גיהערט צו די אגודה, וכמו"כ אמר הגאון רבי אלחנן להגאון החסיד ר' יעקב שארר זללה"ה [שהי' המנהיג רוחני לתלמידי המלאך בארה"ב] "דער רבי איז ניט גיווען קיין אגודה'ניק".
ג. וכמו"כ רבינו החזו"א, נזהר ונשמר בתכלית שלא יתייחס אליו שם האגודה, ועניני מפלגתה, ולא הי' בעולמו ולהשפעתו לכל הסובבים ומודרכים ממנו שום התייחסות לכל התחדשיות המפלגתיות ועתוניהם.
ד. ומרוב הפרופיגאנדע הרווחת בזה הדבר צריך הסבר והוכחות בהרחבה ואסתפק בכאן בקצרה.
המכוון הוא, שהחפ"ח היה מתנגד לכל אופן הארגון המפלגתי המחודש בישראל, ומטרותיו החדשות המודרניות לרוח הזמן, להתחרות עמהם, ועל סכנת הארגון בעולמי הכולל, וכמו שהרעיש כשרצו לעשות ארגון כללי לרבני רוסיא, וכן הפסד השיתוף עם מצב ההתדרדרות של גרמני', ולכן לא תמצא לו התייחסות לנעשה במפלגה בכל משך השנים, ולא שייכות למועצת הגדולים, וכן נראה לרבי אלחנן, שאף בהיותו ברגל א' בפנים, ביקר ופרסם כנגד כל עצם המפלגתי ושאיפותיה, ללא הרף, וידוע שלא מש פסיעה אחת מהדרכת רבו, ועשה הכל על פיו, ולא השתתף החפ"ח בכינוס ואסיפת היסוד, ובודאי קיבל כל פרטי המו"מ בהתייסדות ממרן הגר"ח [מבריסק], שפרש מיד, כשראה ונוכח שאין אפשרות מובטחת שיהא כרצון התורה ומשמרתה, וקבע לבנו [הגרי"ז]לפרוש ממנה, ולא התייחס אליה, וצריך לדעת המצב הנורא והחרב אז, כשהתנועה הציונית באה בהתקפתה לכבוש את כלל העם הן מבפנים, ויותר מבחוץ לפני אוה"ע, הי' בהתייסדות המרכזית הזו איזה משקל נגדי בלבבות המונים לחיזוקם, וגם באיזה מידה ידיעה כלפי חוץ כי האגודה נתייסדה במטרה באותו שעה ללחום נגד הציונית והקילקולים שהי' בסתר לבם לא נתגלה אז ונתגלה בהמשך השנים וגם מצב החינוך ומוסדי החינוך, ומצב הקהילות מאויים מאוד, וביחוד אחר המלחמה העולמית הראשונה ובכח ההתאחדות הזו רבו הפעלים וביחוד בהצלת חינוך הבנות, והמוני הבע"ב והבחורים, ומשום כל זה, לא יכול היה החפ"ח לסרב לבקשות המרובות ולהימנע מהשתתף בכינוס הגדול "פעם אחת", ולפאר באישיותו המקובלת על הכל, את ההתאספות לכבודה של תורה כנגד כת הכפירה האנסית, וחוץ הופעתו הלזו לא הי' לו שום שייכות לכל עניניה לא הכללים ולא הפרטים, ולא להמועצה שלהם, ומובן כדרכה של מפלגה והמלותה, מכיון שהשתתף באותה כינוס ניצלה אותו עד תום, כגושפנקא לכל העתיד, מה שלא נתאפשר למנוע וככל הנ"ל.
מלבד זה, כל מה שמפיצים באמרות וכיו"ב, ובעדות – פסול העדות – העוכר ימ"ל אין כדאי והגון לטפל, שמוחזקים בשקר.
ה. ועכשיו נבאר עמדתו בכלל המאבק הכפירה עם האמונה, ושנית, עמדתו כנגד ה' קוק. עוד בצעירותו בזמן ה"חובבי-ציון" הפיץ קונטרס נגדם [בנו מזכיר הקו' בתולדותיו], להוקיע השקפותיהם, ואח"כ לחם נגד המזרחי ונגד העוכר ריינס, ונגד ישיבת הכלאיים שלו, בחריפות גדולה, [וכלשון רבינו החזו"א, שדיבר החפ"ח הרבה לה"ר כנגד הבונדיסטן און מיזרחיסטען והנלווים אליהם וכוי"ב].
וכפי אמרתו הידועה: "איך קליג זיך אויף זיי, זיי וויל'ן מיר אריינשלעפן און פראנט מיט זיי, און איך לאז מיך ניט".
דהיינו שנשמר לא לצאת במערכה ישירה ופומבית עמהם, כדי שלא לסכל ולהפרע את מהפכת ההשפעה הכבירה שנעשתה על ידו בליטא ובפולין ובכל העולם במשך כמה עשרות שנים, בסמכותו המקובלת הכללית והמיוקרת על הכל, על בני התורה ועל המון התמימים, בספריו ההלכתיים, ובספרי החיזוק.
והפוקרים הרודפים שאפו להחליש כוחו על הכלל ישראל, ע"י משיכתו לקרב גלוי עמהם.
ו. ואמנם חובתו לצורך המערכה המפורשה לנגדם, יצא ע"י תלמידו המובהק ששימש כשליחו, שכולם ידעו שהוא משמיע דברו לעם, וגם בהשתמשו בכל ענין במאמרים משמו, ומהוראותיו.
והשפעת רבי אלחנן היתה רבה וגדולה בעולם, וביחוד אצל בני התורה, ועל ראשי הישיבות, וכפי שהתבטא מרן הרב מבריסק, על א' מראשי הישיבות המפורסמים אחר המלחמה האחרונה, שהוא הי' בדרגתו הראויה כשהי' רבי אלחנן בחיים, וגם היתה השפעתו רבה בתוך האגודה, והוא הופיע בדברו לעם במאמריו, בדברים מפורשים וברורים, וביחוד בקונטרס עקבתא דמשיחא, וביקר בפומבי את דרכי המפלגתיים, שמזניחים את העיקר, וגם את נליזותוה וקלקולי חלקי ארגונה.
וידוע שכשהתכונן החפ"ח לעלות לאה"ק, וטענו הראשי ישיבות, על מי ינטוש את הצאן, היתה תשובתו, על רבי אלחנן!.
ז. והנה כפי שמוסרים, גם בכנסי' הוכיח החפ"ח, לנגד דרכי פארטיי, ושהעיקר חיזוק לימוד התורה והישיבות והת"ת ושעורי לבעה"ב, ושהתורה תובעת על מה שלא שמעו אליה ולא יפלא שמשו"ז כמעט לא פירסם פירסומי האגודה מה שדיבר החפ"ח שמלבד הפתיחה שדיבר בארוכה כפי שהדפיסו בעצמם, עוד דרש כמה פעמים, ולא נמצא שהעתיקו כלום, וגם מהפתיחה, שא' מהרבנים קיבל למסרה בקול לרבים, כמדומה וכפי שבא בפרסומיהם, נדפס רק איזה תוכן קצר, וזה מוכיח על האמור.
ח. אחד הרבנים ממשתתפי הכנסיה, הרב הייבלזאן זללה"ה, פרסם ממארא מהחפ"ח, שהחפ"ח כינס את הרבנים בכנסיה, ואמר להם בערך בזה"ל:
התורה אומרת, ולא יראה בך ערות דב' ושב מאחריך, כשיש פריצות השכינה מסתלקת, ואין ס"ד, ועלינו לידע שאם לא נתקן את הצניעות והקדושה אצלנו, לא יועיל לנו כל ההשתדלויות וטוכוס העצה לתקן המצב, לא בגשמיות ולא ברוחניות, תחזורו את הצניעות ואז תזכו להצלחה במעשי ידיכם.
ט. והנה רבי אלחנן מביא דברים מרעידים ומופלגים בפניותיו לעם, בשם החפ"ח:
בקונטרס אומר אני מעשי למלך קובע, שחו' עלינו לצאת במלחמה בחרב ובחנית נגד השתלטות הציונים בארץ, וכמו שהורה על צו המלחמה הזו החפ"ח נגד הייווסציקעס הקומניסטעם ברוסיא.
בא' ממאמריו הוא מוקיע אשמת הציונים בפוגרומים באה"ק, וכפי שהתבטא החפ"ח, הם התגרו ושיסו את הפרא אדם.
במכתבו לה' דוד פוהטאש, מביא שהורה החפ"ח, שמוטב שיסגרו הישיבות, ולא להשלים עם הסוכנות הציונית.
בקונטרס עקבתא דמשיחא מביא כשהיתה התעוררות אצל כמה אדמורי"ם להתפתחות ישוב בארץ אמר החפ"ח, מה נטפלו למצות הישוב, עם תורה המצות מצות און "אהן תורה, איז אלץ בלאטע".
א
שוב בא לידי קובץ אגרות החפ"ח הוצאה חדשה [ב"ב תשמ"ו], והנה יש שם במכתב ק"ב קיצור מהדרשה שדרש החפ"ח בכנסיה הראשונה [אלול תרפ"ג], וכל דבריו הוא בהתעלמות מוחלטת מכל עניני מפלגה וכיו"ב אלא לחיזוק לימוד התורה וכו', וזה לשונו: נטכס נא עצה, כיצד לחזק את בסיסן של הישיבות הגדולות והקטנות, כיצד להעמיד תלמידים הרבה, לייסד תלמודי תורה בכל עיר וכפר, כיצד להגדיל את התורה ולהרומה משפל מצבה בזכות זה ניושע תשועת עולמים במהרה בימינו.
מלבד זה, אין שם ולא נתפרסם ממנו במשך כל השנים, שום אישור והתערבות בעניני האגודה, אלא מה שכותב במכתב קכ"א לאגודת ישראל, לאשרם ולחזקם, ושיתחברו אליהם ליראי ה' שנתאגדו יחד לחזק תורה ועבודה, ועוסקים בכבוד מלכו של עולם, ולהתרחק מאלה שמתחלל כבוד שמו ית' על ידם, [שהוא הועד הלאומי הציוני והרבנות שלה], ופונה ליהודי אמעריקא שיצטרפו אליהם ויבואו לעזרתם.
ובקובץ מאמרים ומכתבים שנדפס תש"נ [מכתב ק"ה] הוא פונה, בשנת תרפ"ו, למערכת הנכבדה קול ישראל להודיע פרטים בדבר מניעת נסיעתו לאה"ק, והקול ישראל הי' אז העיקר במלחמה נגד הוועה"ל הציוני והרבנות הראשית שלה ונגד קוק.
עוד יש מכתב ידוע שנתפרסם הרבה פעמים, והוא אזהרה לאגודה שלא תתחבר לחפשים [מכתב ק'].
ב
עוד נדפס שם באות נ"ז, כאילו קו"ק ממנו לוועדה ארצית בווארשא של אגודת שאמ"י משנת תרפ"ט, והדבר מתמיה ביותר שכותבים שלא הגיע להם המקור, שנכתב בלה"ק, אלא תרגום שלו באידיש, שתרגמוהו בלשון עברית הטמאה, ובלי פתיחה וחתימה, וכנראה שלקחו איזה מכתב פרטי שכתבו בתוכחה ובקורת איך ומה שצריכה האגודה בפולין וליטא לעסוק, ופרסמו באופן זה שיוכלו לערוך אותו כחפצים, וזה הוא הלשון שם:
זייער הויפט ארבעט זאל זיין, אכטונג צו געבן אז אין יעדער שטאט זאל זיך געפינן א תלמוד תורה, אזוי ווי פארצייטנ'ס וכו' אין יעדער שטאט קלענערע ישיבות וכו' השגחה אויף שמירת שבת און מקוואות וכו' דען איר זאלט וויסן זיין ברידער, אז דער יצה"ר מיט זיינע שלוחים שטארקן זיך מיט אלע כוחות צו פארגעסן די תורה ביי יודן, בכדי דא דורך פארלענגערן דעם גלות, ער גראבט אינטער כסדר די תורה הק', דארובער דארפן מיר זיך שטארקן אקעגן אים מיט אלע כוחות.
ג
והנה הדפיסו מאמר [גם בחיבור מאיר עיני ישראל] שיחסוהו אליו, בלה"ק ובלשון יודש והוא בלשון עלגים, והדפיסוהו לראשונה ללא שם מו"ל בלאטוויע, ותוכנו התאוננות על המחלוקת באה"ק, וכל משכיל יכיר מיד מהלשון ומהתוכן, שהוא מזוייף ע"י הזייפנים הידועים שלהם בירושלים ונשלח לעתונים, וגם הקול ישראל הדפיסו לכנגדם.
אין במאמר "אדרעס" על מי מכוונת הביקורת, וכבר מורגל מאז ע"י המחדשים הפורצים שמי שמוחה עליהם הוא בעל מחלוקת והם רודפי השלו'.
וכמו"כ הוא המכתב שנדפס בקובץ באות קמ"ו, שחזקתו באותו הזיוף, ולא כתוב למי נכתב, והמדפיסים הכתירו את זה כאילו המכוון על ענין הרבנות הרשעות הציונית, שלא נזכר כלל, ופתי יאמין לכל דבר נדפס, ויש לציין מש"כ שם בענין רדיפת דוד ושאול, הוא מעין מש"כ לעיל מהמכתב שהשליך החפ"ח לארץ, ודו"ק.
ויש לציין לזה דבריו החריפים של הגה"ק ר' אלחנן בענין הפרצה לחבר בי"ד עם הרבנות הראשית (שנדפס בקובץ מכתביו אות ה')
והנה ידוע כי העומד בראש הנ"ל כותב וחותם קו"ק לעורר יהודים לתת כסף לקרן היסוד כו' לגדל כופרים להכעיס, וא"כ המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא הרבים במדרגה היותר נוראה וכו' שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה וכו' המחזיק ובהצעה זו ראוי לנדותו וכו' עוד מזה חילול השם בכל העולם באופן מבהיל ח"ו וכו'.
מכתבי החפ"ח מכתב ל"א ועיין... וכהיום נמצאים אנשים אשר מבלי דעת ותבונה מכניס ומדמים את האוניברסיטה אשר בנו בעיה"ק בשם בית המקדש השלישי ואכסני' של תורה, והרעיון הזה מפרסמים ומפוצים אותו בקרב בית ישראל, וזהו חילול בית מקדשינו ותורתנו הקדושה, אשר לא נשמע מעולם כמוהו אוי לאזנים שכך שומעים, מחוייב אנכי להגיד לכל כלל ישראל כי האומרים את זה והמסכימים לזה הם רוצים לעקור את כל התורה כולה, ומצותיה, ואסור לילך בשיטותיהם וכל המאמינים ומחזיקים בתורת ד' ית' מחויבים למחות נגד בזיון קודש זה ע"כ [נדפס בהגה"ה שם, וידעתי גם ידעתי שימצאו אנשים משיטתם אשר ילעגו לזה ולא ארכש לי כבוד מהם אבל כבר אמרו אשרי המוותר כבודו מפני כבוד המקום] אלול תרפ"ה (זה הי' אחרי חנוכת הבית של האונווערזיטעט שקוק ימ"ש דרש שם על הדוכן יחד עם וויצמאן שר"י דברי דופי אשר הרעיש כל הגולה).
א
ובמכתב ל"ט בא"ד... וכשם שנמצא בחולי הגוף מחלות כאלו, שהמה מסוכנת מאד ומתדבקות, ומחולים כאלו צריכין בני אדם להתרחק בתכלית הריחוק, מפני שאויר החולה יכול לסבב החולאת לכל איש הקרב אצלו, כן הדבר בשימור הנפש שצריך להתרחק מאוד מאנשים כאלו שנפשם מטומאה בדעות ושיטות של כפירה ומינות שבקל מאד יוכל האדם ליפול ברשתם ע"כ.
ב
ובמכתב מ"ו, שמעתי כי בהעתון "מאמענט" נדפס מאמר מכותב אחד שמתפלא עלי, איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בווילנא באיסור לה"ר ומחלוקת והלבנת פנים, אשר הנני בע"ה, עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה נזהרתי בזה, גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל כי לא מדעתי נעשה זאת, ובהשפעת אחרים עלי נעשה, ע"כ הנני מודיע בזה בשער בת רבים, שבמקום הריסת הדת וחורבן נעשה כ"ז כהלכה כאשר בארתי במחאתי מצוה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ ואין בזה שום חשש איסור, ע"כ.
ג
מכתב פ"ה, רוב צער יש לי מזה אשר יש מיסתפקים לעשות פשר בדבר הרבנות בווילנא, יודע אני היטב צדדי הספיקות בטעמם ונימוקם בכל הצדדים, אך לדעתי אין לעשות זה בשו"א וכו' ידעו כל העולם וגם שרי המלוכה כי זה נגד התורה והדת ומה שבידינו עשינו, וד' הטוב יעשה כרצונו הטוב, וכו' אך גמרתי בדעתי יהי' מה שיהי' למען שלא תתבזה כבוד התורה ומסרתי את עצמי להיות מוכן לכל דבר ח"ו ולא אחשה למען כבוד ד' ותורתו וכו' וידעו כל העולם כי כבוד ד' ותורתו גדול אצלני יותר מכל חיינו ממש, ולא לחנם הוקבע מ"ע של יחוד השם בכל נפשך בק"ש פעמים בכל יום ע"כ.
ד
דע דהב"י לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עלי' אז בוודאי אין לו לחוש כלל, ללעגם ולא יתקוטט עמהם, אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהע"ה אמר הלא משנאיך וכו' ע"כ ביאור הלכה או"ח סי' א'.
וכאילו החפ"ח לא נתן ידו למחלוקת נגד המזרחי ונגד ריינס ונגד רובינשטיין וכיו"ב.
ומסופר שפעם בנסיעתו פגע א' מהמזרחי ואמר לעומתו שהוא מתנהג נגד מש"כ בספרו חפ"ח, וענהו שיראה בספרו כלל ד' אות ו' ז' ואות ח', וח' אות ח', על מה ומי שצריך ומחיוב לדבר לה"ר, ולשון שע"ת לר"י, כל שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העון נענש מפשעיהם לכל חטאתם.
ה
סוף דבר ההתקבצות הזו, של "צירם" מהרבה ארצות ולשם הקמת מפלגה לכלל ישראל, בהסתדרות מחלקות ומועצות שונות, לשאיפות ומטרות מחודשות ומודרניות בדרכי דמוקרטי', לשאיפת בנין ארץ ואיחוד עם רחוקים, וכיו"ב שלא כמסורת אפי' וצורת הכלל ישראל המקובל מדור דור, עד שנתחדש סוג המרגישים עצמם כ"אגודאים" ולדגול בזה כמחיצה בינם ובין התורה, שלולה מגדולי הדור, מרנן הגר"ח ומהרש"ב והגרי"ז החפי"ח והחזו"א, בתכלית הריחוק.
וידוע אמרת הגדולים רב"ב מקאמענץ ור' ירוחם ממיר זללה"ה: א פארטיי איז א פאמפע, ספאמפעט, און ס'פאמפערט, ביז ס'פאמפערט אויס יעדער ברעקעל יר"ש, ובזמננו יש להוסיף, יעדער ברעקל אמת ואמונה וה' יעזרנו עדכ"ש וכ"ת וישראל עמו.
ח
[אודות ר' לייב בנו של החפ"ח וגילוי' אגודת סתר שבישיבת וואלזין]
א. לאחר פטירת החפ"ח, נדפס ע"י בנו ר' לייב, קובץ מכתביו, וצירף לזה תולדות ושיחות בע"פ, ובגלל שלא נודע מהותו בשער בת רבים, והגיע משום מה למשרת הרב בראדין, וביותר ממה שהשתבח כאילו הי' משותף בעזר חיבור המ"ב, דימו ב"א כאילו הדיעות שבאו בו ע"ש רבינו החפ"ח, ונכתבו ע"י בנו בהתחכמות, ואף שנראו מוזרים ומפוקפקים, הוטעו לתת להם אימון, כאילו הם דיעות החפ"ח.
ואמנם כבר הוקעו דבריו ממרן הרב מבריסק, וכפי שכבר נדפס, ושמו לחוסר אמונה וכמו"כ רבינו החזו"א אמר, שאין אימון בכל דבריו, ואין זה שייך להחפ"ח, וגם ביטל לחלוטין את השתתפותו, כאילו הי' משותף בהכנה למ"ב.
ב. אולם הגיע העת והמצב לגלות הלוט מהכותב וממגמותיו, שלא נודע עד כה.
ליהוי ידוע, שהכותב הלזה היה מפוקפק באישיותו, וידוע בהשקפתו כמזרחי, ושמעתי מבני המשפחה שהי' נחשב במשפחה כמקולקל, והרוצה לעמוד על אפיו מכתובת עצמו, שמספר איך שבבקורו בירושלים, התלווה עמו מאברכ' ירושלים, וכשהגיעו לא מבתי הספרייה כפרניים, התבטא האברך בהתרגשות שהלואי ירד אש מן השמים ויבער את הבי"ס הזה, וכותב, ואני צחקתי במלוא פי, כמו"כ התייחסותו לשלילת האינשורנ'ס של החפ"ח, ושם בשיחות הוא מביא שאביו אמר לו בתוכחה, איך שהוא רחוק ממנו ומה יהא לדור יבא, גם מביא סמוך לאמרה זו, מה ששאלו הרי יש פתגם המוני שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ, וענה החפ"ח, זה רק לגבי רוח מצויה.
ומה שכותב שאביו קראו להתיישב אצלו וכאילו ללמוד יחד דעת חיבור המ"ב, פשוט שרצה שיהא קרוב אליו לחזקו בלימוד ואמונה.
והנה עיקר הסוד בזה, שידוע שהתקופה האחרונה בישיבת וואלזין, בימי הנצי"ב זללה"ה, התקיימה אגודות סתר, בשם נס ציונה, ונצח ישראל, חבורות לאומיות ציונית, ונמשכו אליה גם כמה לומדים בעלי כשרון, ויש שנתגדלו אח"כ בתורה ובצידקות, ובהרבצת תורה, ופלטו בעיקרם מהדיעות הכוזבות, אבל בכ"ז משהו מהשפעה הרגשית נשאר ודי בזה למבין.
ואחר סגירת ישיבת וואלזין, נתאגדו המקולקלים ביתר שאת לחבורת סתר בשם נצח ישראל, והפועל הראשי הי' ניסנבוים, שהי' אח"ז נשיא המזרחי בפולין.
וכפי שבא פרטי החבורה וענינה, בכתבי ואמרות ניסנבוים, ששאיפתה היתה להפיץ ולהחדיר את הרוח הלאומי בישראל בסתר ובמחתרת, בהיותם בעלי כשרון ולמדנים, ובכל מקום שיסתדרו בחייהם העתידים, ובסביבת רבנים, או בתור רבנים, ופעלו בתחבולות ובהתחדשות להגיע למטרתם. והחברים נתקבלו בסודיות ובקשר של שבועה ורמזים.
בין בני החבורה היו ביאליק הידוע לשמצה, וגם דון יחיא, שהגיע לרבנות, והוא היה מוחדר בבית הגאון בעל אור שמח זללה"ה ובזה יש לתלות את הכתב המזיוף על שם האור שמח בענין החלטת "סן רימו", שנדפס ע"י העוכר הזייפן הידוע פישמן, כמדומה בעתון "ההד", ובא' מן האגרות הסודיות הם מודיעים בשמחה שעלה בידם לרכוש את בנו של החפ"ח לרשתם.
ובזה מובן, מה שהי' תפקידו, בבית רבינו החפ"ח, בחייו ואחר פטירתו, שהחדיר את ארסו ארס הציונות בדברי תועה וערמומיות לבלבל את הדיעות, בשם אביו.
ובזה מובן מה שסיפרו שליחי ירושלים שחזרו מכנסיית האגודה, שבערב יוכ"פ נטל החפ"ח עטו והחל לכתוב מודעה לאיסור הקק"ל וקה"י של הציונים, וחטף בנו הלזה את העט מידו, באמתלא, שיסוכן בזה תמיכת הישיבות. [שמעתי בבירור].
וסיפר לי רבי אהרן קצבג ז"ל, שבמרכז האגודה בירושלים היה מכתב שנשלח אליהם בשליחות החפ"ח, ובו כתוב שהיות שבנו נוסע לארץ רואה לחובה להודיע שח"ו לא ידמו שהוא מביע את דעותיו של אביו, ושלא יסמכו עליו.
ט
א. סיפר חתנו של החפ"ח, הג"ר מענדל זאקס זללה"ה, שבעת שהגיע ההרעשה מירושלים נגד קוק, לרבינו החפ"ח, והיה מי שרצה לתווך בזה, ובא אז מכתב מה' קוק להחפ"ח וכתב שם בין הדברים שגם דוד המלך היה לו רדיפות, והשליך במרפקו ובבגדו את מכתבו לארץ.
ב. כמו"כ סיפר הג"ר ירוחם גורליק זללה"ה, תלמיד ראדין ותלמיד מרן הרב מבריסק ור"י זכרון משה, שהיה עם אביו זללה"ה אצל החפץ חיים, לאחר התפילה, והובא עתון שהי' מודפס בו דבריו של קוק על הקדושה שבספורט שכינוה בשם חברת מכבי, והרעים החפ"ח בקולו: פילקע, אתה קדוש ושמך קדוש, קוק שמוק פוק [פילקע הוא שם כדור באידיש].
ג. סיפר הג"ר יושע בער זללה"ה, בנו של מרן הרב מבריסק, שבעת אסיפה של רבנים ורמי"ם בהשתתפות החפ"ח, באה הידיעה על השתתפותו ודבריו של קוק בחגיגת "באוניברסיטה", וקם החפ"ח בחרון אף והלך מחדר לחדר, וזעק קוק שמוק קוק שמוק.
וכן היתה אומרת בתו של החפ"ח, שכך היה הכינוי הקבוע שלו על קוק
ולמדנו שמחויבים לזלזלו בקביעות בכינוי שם גנאי לבטל קליפתו והשפעתו
הגה"צ ר' יוסף דינקלוס זללה"ה הי' מהלוחמים החריפים נגד קוק והתפלל בביהמ"ד בבתי ברודא ששם התפלל ג"כ אחד תמים שפקיע שמי' במעלות ונתעה באדיקות אחר קוק ועלה הגר"י על הבימה והכריז עליו שהוא כנוצרי, שהרי ראוהו נושק את תמונתו של קוק, ודחפו בידיו מביהכנ"ס, למחרת באו בניו של הנזכר לביתו להכותו, ופתח הגרי"ד את כסותו, והכריז: איר קענט מיר שיסן וברחו, ומשנהו שיצא לנגדו אחר כמה ימים, נפח נשמתו לפתע ברחוב העיר.
וכשהי' השפיל בפורים בשוהל של בתי ברודא, [כאילו ירו והרגו את קוק ונעשה ע"י הקנאים שבצעירי אגודה שנתהווה מהם אח"כ הנטו"ק] ליריית קוק, למחרתו היה ראש ישיבה זקן ידוע מהמתפללים שם, שרתח על המעשה הזה, ונענה הגר"י לעומתו, איך האב אייך נאך קיינמאל נישט גיזען זיך רעג'ן אויף אידישקייט, ועזב הר"י את הביהמ"ד.
וסיפר לי הגאון ר' יוסף דינקליס ז"ל, שהיה אחר כמה שנים בביקור אצל הגרח"ע זללה"ה בווילנא, וכשראו רץ לקראתו, והניח ידיו על כתפיו, ואמר לו, איך האב גיהערט אויף אייך אסאך לה"ר, [הכוונה למעשה הנ"ל ולעמדתו החזקה עם הקנאים] און וואס מער איך האב גיהערט, האט איר מיר געווארן מער איינגעבאקן אין הארצן.
י"א
ובישעיה כ' כ"ח וכ"ט הנני יוסף להפלי' וכו' ואבדה חכמ' חכמיו ובינת נובוני תסתתר, ולפני זה ג"ז מעה"צ יצא' הפליא עצה הגדיל תושיה.
לא כתיב שלא יהיו חכמים ונבונים, אלא שחכמתם תאבד ותסתתר, וג"ז עצה לתרופה שלא יחושו לבלבולים, ויתחזקו בעצמם, לילך אחר עקבי הצאן, ופירש"י שהעקבים ניכרים, ובדור של אם לא תדעו לך, יבחנו מי הם משכנות הרועים, שהם בתוך עקבי הצאן, ורק במידה שמתאם לעקבות הדורות הקודמים, וכלשון רבינו החזו"א באגרתו (קוא"ג ח"א כ"ט) ואין לנו אלא מה שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים גם יחד.
כי תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב
הוספה כללות של שר"י וש"ט לכל הראוים לזה מהמוזכרים במכתבי
ואסיים בזה לע"ע, ועוחל"מ בע"ה
הכו"ח בצפיה לישועה בתוך כלל ישראל
ישראל מאיר וויינטרויב
בן הגה"צ מוה"ר שמואל זצ"ל אבד"ק קארלין
וראש ישיבת בית יוסף דנאווארדאק בפינסק
לונדון יצ"ו
[תלמיד מובהק להגאון בעל חזו"א זצ"ל]
[מאמר ב']
בעזרתו ית' יום א' לסדר בה"ב ה'תשס"ט פה לונדון יצ"ו
אדרוש בשלו' ידידי היקר ונעלה בברכת כט"ס וריבוי פעלים לתורה ולתעודה.
א
קיבלתי מכתבו, ובו הבעת צער מדאבון שלומי אמוני ישראל על השמועות המסולפות שמרבים להפיץ ע"ש רועי ישראל בדורות האחרונים, לבלבל הדעת והרגש בהכרת האמונה ובהנהגת הכלל, ובפרט בנוגע לרבינו הגדול ממוסרי התורה לדור בעל החזו"א זי"ע.
שמקושי נסיונות עקבתא דמשיחא, כמעט אין אף גדול אחד שנמלט, מתליית בוקי סרוקי, כמובן למודה על האמת, ובבחינת המליצה, ואיני יודע באיזה דרך מוליכים אותי, ויש כענין הכתוב, הנך שוכב וכו' וקם העם וגו'.
והחפצים להיות ב"אז נדברו", עליהם לקיים, ראוי למחזיקים בתורה ה' לדעת את גדוליהם באפיים האמיתי, ק"ו מאומן באומנתו (החזו"א באגרתו) ולברר מקחן ודרכן של צדיקי הדור בהוראתם לדור.
ב
בתחילה יש להתאונן על הקלות שנתפשט, שעל כל מה שרואים בנדפסות, אומרים "אני מאמין", שמרוב הכתבנות של בעלי לשון, ועזות השוטף ללא הרף, הורגלו הקוראים והצעירים ליתן אימון, ללא השקפה עצמית וללא חוש ביקורת, בהסתברות של הדברים הנמסרים, ובנאמנות הכותבים, ואף נוגעים בדבר בהחלט מתקבלים בנאמנות, ועוד סיבה לזה, מכיון שהורגלו לכ"כ הרבה סטיות ונליזות ממפורסים לגדולים שאין הוא ערכם האמיתי, רק הינם בעלי מעלות וזכויות בעסקנות להרבצת תורה ויר"ש אובדים הבבחנה לגבי הגדולים באמת בתורה ובדעת תורה.
ושלושה סיבות הם הגורמים להעלים את האמת והמציאות הנכונה, מידיעת הרבים, ומכתבי התולדות:
א. אף בזמנים כתיקונם, מטבע הדברים ששמועות הנמסרות מתולדות העבר שלא היו נוכחים בו, ורק קטעי מאורעות ללא השתלשלותם נשאר בזכרון, ובאופן מקרי, ובהעברתם מפה לפה, וכש"כ בענינים מסובכים ונגיעות רצוניות, משתנות מדיוקן, ומטעות ברב או במעט, עד שיכול להצטייר היפך ממה שהיה, ק"ו במצבי זמננו וקושוים, ובשינוי המצבים והנסיונות של כל אחד ואחד.
ב. הבלבול והמתבלבלים, ממה שהי' להוראת שעה במצבי אונס ודחק ובדיעבד המוחלט, ויש שבצנעא ואין מורין כן, ויש שהיה רק בשתיקה ואי מחאה, בבחי' מוטב שיהיו שוגגין וכו' ועוד כיו"ב ומפרסמין את זה כהוראה לרבים, ולכתחילה, וכתכלית לשאיפה, ולדרך כבושה וקבועה.
ג. ויש שבזדון מכאלה שרוצים להשקיט לבותם על נליזתם מהדרך ולכסות בשתם בהיתלות באילן גדול, ולא די להם להללו שעל גב כלל ישראל חרשו בבגידתם, עוד רוצים להאריך במעניתם, בקול ענות בדיותיהם.
ג
ראשית יש לדעת, הכלל הגדול, שאין – ולא יתכן להיות – הפרש בעיקרי האמונה והנהגתה, בין אלה שאנו מכירים בהם כגדולים באמת, וכש"כ במה שפשוטי שלומי אמונים לא יטו מני דרך, ואין שום הבדל בין שלשת גדולי הדור אחרון רבוה"ק מרנן הרב מבריסק, הרב מסאטמאר, והחזו"א זי"ע.
ואם בכ"ז נראה איזה חילופים ושינויים, הוא בהבדל שבין מצב ציבורם ומקומם ורוחב האחריות המוטל עליהם מהיקף הכלל [וכפי' שרמז במקצת מורינו רבי עמרם במכתבו בנוגע למרן הרב מבריסק].
וגם זה הבל, לתלות ברועה הדור את הקלקול וההתדרדרות שנתהווה אחריו ואף גם בזמנו למרות דעתו ורצונו – כאילו הוא האחראי והמורה לכל ירידה הרוחנית, ולדוגמא גועל הבחירות ושגעון וזוהמת השעבוד הכספי, והכניעה לשפתם העברית החדשה, וכדומה וזקוק להרחבת דברים והקדמות לידע את כל ונוכחת.
בפרקי אבות במעלות שמרכיש ומזכה עמל התורה, לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, מי יוכל לשער ולתאר רוחב הבינה ותוקף הגבורה, שראו ברבינו החזו"א, כשהוטל עליו משא הדור בימי החורבן לגלות אירופא וימי המסה בהתקוממות מפלצת המדינה, בעשר השנים, שהופיע אורו כמעט לכל חלקי העם כתל תלפיות, שבכל אליו פונים למאות ולאלפים מכל קצוות, פליטים דוויים, ותושבים ותיקים מציבורים שונים ודרגות יהדות משונים, ולכ"א ליחד תשומת הלב לחזק הנחלישים ולרפא השבורים, ולנחם הרצוצים ולהורות וליעץ ולילך לפי רוחו של כאו"א, שלא קרב זה אל זה, ליסד ולהפריח את הישוב החדש יש מאין, ולהעלות את דרגות היהדות ולימוד התורה ועמלה ודקדוק בהלכה בישיבות ובבע"ב, ומצד אחד העמדה כלפי העיקר מעמד ירושלים, ומצד שני לשית ידו בציבורים השונים והחלושים ולהקים משמרת לנליזת הרבנות מטעם הציונים, וזה בעשר שנים, חמש שנים לפני המדינה וחמש שנים אחר התקוממותה, ושמירה על כיוון הדעות לאמונה נכונה, והשרשת השמיטה ותרומ"ע ומצוות התלויות בארץ, ועם זה להמשיך ביגיעה הנוראה בד בבד להוסיף בספרי החזו"א, וכ"ז בגו אין אונים, שלפעמים גם הרמת היד למזוזה לא הי' באפשרותו, וכתאורו של הגה"ק רבי יודלי זללה"ה, איך שראה מאות עוברים בסך, זה לעצה וזה ולברכה זה לנחמה וזה להוראה חמורה וזה להכרעה בפק"נ, ואם לנתח הגוויה, וכמחזה הברק כחיצים ביד גיבור, ברגע כמימרא החיש תשובותו עם נצץ ברק זוהר בעיניו.
יש לידע נאמנה, שכל הנשאר להשקפת האמת הוא בכח העמל של שלשת הגדולים, שהצטרף להשפעת השארית בירושלים ומלחמתה, וכל הרפיונות והכשלונות הוא מכיתות הבוגדות שהחלישו את כח העמידה, ונספחו לרודפים וביותר שעשקו בחלק גדול את ההנהגה מיד גדולי התורה, ונטעו אשירה להסיג גבולם במפורסמים ששמום בראש דרכם.
ד
[אודות רבינו החזו"א זללה"ה]
אתייחד בזה בנקודה אחת פרטית, שבאמת היא נקודה מרכזית ומלמדת על הכלל, והוא חריפות העמדה כנגד אותו האיש הידוע בשם ה' קוק שהקימו דור של דלי"ם [דתים לאומים] אדוקים בדעותיו, ומתעמלים להכשירו בפרסום מכתבים של רבנים אליו, בזיופי תוארים, ובדברים בדויים ע"ש רבינו החפ"ח זללה"ה, וכיו"ב.
הוא אשר בנאומיו וחוברותיו ומעשי עזרתו לרודפים מחרפי קל, הרעיש וזעזע כל אשר לב ישראל בקרבו, ורוגז השחתתו במה שפעל להכניע את שארית ישראל שמסרו נפשם להצלתם עם תורתם, לא ליתן להם האפשרות להשתחרר ולמסרם לכיבוש הכופרים ע"י אוה"ע, כידוע הפניה שלו ל"חבר הלאומים", שלא יאפשרו היציאה מוועד הלאומי הציוני, אלא בחתימה שיוצאים מ"כנסת ישראל".
ועם כל נוראיות ענינו, עדיין שררה מבוכה ומבוסה כלפיו, בזמנו וכמ"כ הקושויים שהיו ללוחמים נגדו באופן הראוי ביחידותם ושחריפות מאבקם נגד כל התקרבות אליו ונשיאת פניו, נפגש בחלקו בהסתגויות, אולם סוף כל סוף ניצחו, כי לדור הבא נשאר לדראון ולבזיון להתייחס אליו.
די רק להזכיר, את המכתב הידוע מעל הספינה, את המחאה לכבודו מרמי"ם ידועים, ואת הכרוז ליום תפלה עולמי, בשעת חוליו [אם שפשוט שחלק גדול מן החתומים היה בזיוף כדרכם].
ה
א. והנה רבינו החזו"א ידע את מהותו בהיותו בחו"ל, אם מהגרח"ע זללה"ה ואם מהרה"ג ר' מרדכי שולמאן זללה"ה שלמד אצל החזו"א בבחרותו, ובשליחותו ביקר בארה"ק לבחון המצב וכיו"ב, והכיר למנוע מלבקר אצלו, אבל מאת בואו לארץ (בשנת תרצ"ד) נתוסף לו יותר לידע אופיו ורדיפותיו, וחינך כל הנלוים אליו לשלילתו.
ב. והיה אז חגיגת בנין ישיבת "בית יוסף" בב"ב, וכפי המצב אז בישוב החדש, וכן מהצורך למשוך תלמידים וכיו"ב, היה קשה להנהלת הישיבה לעמוד בנסיון ולמנוע מלהזמינו, והיה רבינו מיצר שלא יבא ממנו מכשול של כיבוד, ולכן עמד ממושבו לפני כניסתו שלא יהא בין הקמים לכבוד, ועשה עצמו כמתכונן לצאת, שלא יהא תמונה איך שיושב ושומע לנאומו, זה אשר מסר הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג זללה"ה שהיה תלמיד לרבינו באותם הימים, לאחי הרה"ג ר' דב שליט"א.
והבדאים הריקנים אף שידעו גם הם את עמדתו החריפה, ניצלו את התמונה של רגע אחד, איך שרבינו עומד, והדפיסו את החוכא ואיטלולא כאילו עמד לכבודו.
ג. באותו היום בא לפתע לבקר את החזו"א אזי כשיצא מביתו אמר לנוכחים בליצונותא, "ער האט ג'גלנצט מיט די אויג'ן צום הימל". (שמעתי מתלמידיו)
ד. השו"ב של נחלת גנים, שהיה גם מוכ"ס, אסר לו רבינו למכור את ספריו [יש שרצו לחלק בין ספריו בהשקפה לבין... וגיסו זללה"ה רגז לשמוע השאלה(מפורסם מאז)].
ה. מנע מלנסוע ולבקר בירושלים, כל זמן היותו משום שלא יבוא להתראות עמו.
ו. באותם הימים כשהחל רבינו להחזיר עטרת מצוות התלויות בארץ, להשריש ולפשט לימוד וקיום ה' תרומ"ע ושמיטה, ויצא לדעתו להנהיג שינוי בדין פרוטה חמורה מכפי' מה שהיה נהוג בישוב החדש והחזו"א רצה לקבוע מסמרים בהל' שמיטה ותרו"מ ורצה בחכמתו לסלק בעלותו, ומה"ט חשש להתנגשות עמו שיראה זאת כפגיעה בסמכותו מהיותו בעבר רב ביפו, וכן הסתפק אם זה אינו נובע מהגה"ק ר' נפתלי הירץ זללה"ה רב דיפו, וכתב לו מכתב כמי שבא לברר אצלו הנוהג בזה, את התואר במכתב הכתיר במלים רבי המשמעות "אי' מכירו", גם כדי שיהא בזה תריס ומניעה לפרסמו כמו שהוא, [הקוקניקעס פרסמו המכתב כאילו החזו"א שואל לו בתורת שואל בהלכה, והשמיטו התואר אי מכירו] (כמובן ליודעים שאת המכתבים שנשלחו אליו מהני אונסים שונים, וכמו המכתב ממרן הרב מבריסק (שצירף אליו את הדיין המובהק זללה"ה מבריסק לדון על היתר הפניה אליו) את התוארים הם זייפו].
עכ"ז לא נמנעו מלגלות את המכתב הצנוע לידיעת הרבים, ובהשמיטם את האי מכיר, וכשנודע הדבר בירושלים, דנו את זה כאילו השלים אתו וסמכותו לשאול לו שאלותיו, ואז הגר"י דינקליס זללה"ה, בעהמח"ס אמונת יוסף, מגדולי הלוחמים בירושלים, כתב להלוחם הידוע ביראתו וצדקתו הר"ר דוד פוטאש זללה"ה, להביע תמיהתו ולברר מה זה ועל מה זה, כשר' דוד עשה שליחותו, ענהו שהוא כבר ישיב להגרי"ד, ושלח אליו שליח מיוחד לירושלים את הרה"ג ר' שרגא פייבל שטיינבערג, ושם דבריו בפיו, להביע צערו על המכשול שאירע, ולהשקיט רוח ולהפיס דעת קנאי ירושלים, שלא פנה אליו לשאול דעתו בהלכה אלא כנ"ל, וכתב "אי מכירו" וככל הנ"ל.
והוסיף, שמה שביקש לידע הימנו לא ענה, אך ורק שנוכח שהוא ע"ה, עוד הוסיף לומר, שבעת שהיה אצלו בב"ב "ער האט גירעט, גירעט און גירעט, און איך האב געשוויגן, געשוויגן, און געשוויגן".
ומסר כשביקש ממנו ספריו, ענהו: "דאס איז געמאכט צו פארקויפן, נישט צו געב'ן מתנות [כ"ז שמעתי מתלמידי רבינו החזו"א ומתלמיד הגר"י דינקלוס].
ז. בליל יוהכ"ה תרצ"ה, אחר התפלה הלך עמו רבי שרגא פייבל הנ"ל, ולפתע אמר לו, בשנה זו פרסם ה' קוק מיימרא "ער איז משוגע מטורף, מ'קען שוין מער נישט אויסהאלטן פון אים" ותיכף אחר יו"ט נחלה ובאותו שנה חלף הלך לו.
והוסיף ואמר: מה שאין לדבר, אסור ביום חול רגיל, ומה שצריך לדבר יש לומר בליל יוכ"פ [כ"ז שמעתי מפיו].
ח. כשבא הידיעה ממיתתו, ורבינו אז בצפת ת"ו, והי' אצלו הנדיב החשוב והנעלה רבי יעקב האלפרין זללה"ה, ושאלו מהו אתו כעת, וענהו: גארניט מ'עפנט אים זיינע ביכער און מ'זאגט אים קוק" [שמעתי מר' פייביל].
ט. התלוצץ מתלמידו י"מ חרלף שאחר הלוויתו עלה על הבימה והכריז שראה עמודא דנהורא ומשום אדיקות במינות שקיבל מקוק פעל רבינו בסתר מן הצד שעכ"פ הוא לא יבחר למ"מ כרב ראשי, להמעיט ההרס.
י. שח פעם בשם הגה"ק החכם אלפנדרי זללה"ה, אודות ההכנות שנעשו לעליית רבינו החפ"ח לארה"ק ועכבוהו מן השמים: הוא לא יבא, מן השמים שומרים על ערך המשנה ברורה, שאפשר יצא איזה פגישה עם קוק בחשבון למעט הקלקול, והקנאים לא יהא רוחם נוחה מזה, ויתרופף יקרתו.
יא. אמר "ער האט אגיוורן ביידע וועלט'ן, יענע וועלט ווייסט מען דאך, די וועלט ווער קוק'וועט נאך".
יב. אמר לתלמידו הגדול הג"ר יעקב וויינער זללה"ה בעהמח"ס שארית יעקב: פריער האב איך געמיינט אז ער איז בעיקר משוגע, אבער שפעטער איז מיר קלאר געווארן אז ער איז אויך געווען א רשע [זה שמעתי מתלמידו ששמע מפיו].
יג. הגר"י דינקליס סיפר, שביקר אצל רבינו, והיה מונח שם הכת"ע "קול ישראל" וכתב אז - ר' משה בלויא – יזכר לטוב על פעולותיו הטובים – מאמרים חריפים נגד קוק, בשם בהירות, שעשו רושם חזק ואנשי קוק רצו לקרעו כדג, אבל הקדים בתחילתו, שהכל מודים באישיותו הגדולה, ורגז ע"ז רבינו באמרו שמזה נובע חולשת המערכה נגדו, שמחשיבים אותו כאישיות ומה ראו בו?! [שמעתי מב"ב של הגר"י].
ו
א. שמעתי מהרה"ג ר' בן ציון דייוויס זללה"ה, בנו של הגאון ממנהיגי ירושלים רבי מתתי"ס דייוויס בעהמח"ס מתת מלך זללה"ה:
שכשנדפס בהפלס מאמרו של קוק "ישראל ולאומיותו", ביקר הגה"ק ר' אלחנן זקללה"ה אצל רבו מרן הגר"ח מבריסק זללה"ה, ועורר שיושב "פרוש" בעיר בויסק מעוטר בטלית ותפילין כל היום ועוסק בתעניתים, וממולא בדיעות של הכופר שכינוהו בשם אחד העם, [ואכן בתולדותיו שנכתב ע"י פישמן כתב: ובפי הסופרים הי' מרומם ומשובח בתור "אחד העם דתי"] ונענה הגר"ח: רבי חנא ער פאסט ניט, ער עסט ער עסט.
ב. הרה"ג ר' אליעזר צדוק טורצין זללה"ה סיפר להבחל"ח לאחי הרה"ג ר' דב שליט"א, מה שמסר הרה"ג ר' נח מינסקער [שימאנאוויטש] ראש ישיבת כנסת יחזקיהו בכפר חסידים זללה"ה ותלמיד הג"ר ב"ד ראש ישיבת קאמניץ, שרבי אלחנן בצעירותו גר בעיר בויסק, ונודע למו"ר מרן הגר"ח מבריסק שלומד לפעמים בחברותא עם ה' קוק, ושלח לומר לו שיתרחק ממנו, ובזה"ל: ער פראוועט שלוש סעודות און שיסט אפיקורסות.
ג. ידוע מה שאמר מרן הרב מבריסק זללה"ה, להצדיק הרה"ג ר' יעקב יוסף הערמאן זללה"ה, יש אומרים שנחמץ ביפו, וי"א שקלקולו עוד בבויסק, וי"א שתחילת קלקולו עוד בוואלזין, און דער טאטע האט גיזאגט, פון זיין געבורט.
ד. ראש מערכות ישראל מורינו הקדוש רבי עמרם זללה"ה זי"ע, סיפר שנכנס פעם להגאון המנהיג רבי יצחק ירוחם דיסקין זללה"ה, ואמר לו הגרי"י: קוק גימטריא אותו האיש ואמר רבי עמרם, שלא חישב אף פעם איך זה [וידוע המעשה איך שנרדם עם ס' הנצרות .
ה. הרה"ג רבי אהרן קצב"ג ממנהיגי ירושלים ועמודי הדור, סיפר לי שאמר לו הגה"ק רבי עקיבא פרוש זללה"ה מראשי מערכות ירושלים, ומשלושת התלמידים המובהקים של הגאון הקדוש רבי הירש מיכל זללה"ה: תדע כמה גודל כח הקליפה שלו, שהיה יכול לקלקל אישיות כרבי יעקב משה חרלף התבודד עמו בשממת יפו במשך יום ולכדו.
ו. ענין הנזכר מתחילת קלקולו בוואלזין, הוא שהיה חבר באגודת סתר ציונית לאומית שהי' שם, בשם "נס ציונה ונצח ישראל" וכפי שיפורט להלן.
ז. הגאון ר"ג נאדל זללה"ה, חקר אצל א' ממשפחתו, איך זה שיצא הקוק הזה ועל גודל הקלקול וההשחתה שבכתביו ונענה, שהיה ידוע ומוכר במשפחה כגרוע במדות.
ח. כשהיה הרעש הגדול מענין הביקור הידוע אצל קוק, והלוחם הגדול הג"ר מאיר סעמניצער זללה"ה, אחד משלושת תלמידי הגה"ק רבי הירש מיכל זללה"ה, נתן חתימתו על המודעה החריפה ביותר נגד זה, והב"ד עם רבינו הגריח"ז זללה"ה נאלצו לגנות את זה, והסאון ע"ז בפולין הי' מאויים, ודרשו גם מהב"ד בירושלים ומהגריח"ז לנדותו, ולא נאותו להם, וכשהג"ר רבי מאיר דן פלאצקי זללה"ה הי' בראש העסקנות בזה ונחלה, שלח הצדיק הקדוש מזקני הרבנים הגאון רבי נפתלי זילברברג זללה"ה, תלמידו של הגאון רבי ישראל סאלאנטער זללה"ה, פדיון נפש ובקשה למחילה לרבי מאיר העלער (סעמניצער), עבור רבי מאיר דן זללה"ה [נדפס].
ושמעתי מרבי אהרן, שבערב אחר שפורסמה המודעה הנזכרת, ביקר הגריח"ז אצל רבי מאיר לפייסו.
ועוד סיפר לי שהוא ישב אצל רבינו הגריח"ז באותו העת שהיה אז רעש גדול [שהי' אז רעידת הארץ] שנזדעזה הארץ, ונענה הגריח"ז שזה הרעש הוא מהתביעה על הביקור אצל קוק.
ט. כשפרסמו הב"ד של הרב פרנק חרם על רבי עמרם על מלחמתו נגד קוק, ושלחו לו מהבד"צ של ירושלים שרוצים להזדקק לנגד זה, הביע רבי עמרם את מיאונו, באמרו שרוצה לבא לעוה"ב עם זכות זה.
ז
[אודות רבינו החפ"ח זללה"ה]
א. המשפיע רוחני הצדיק רבי אלי' לאפיאן זללה"ה, תלמיד קעלעם, סיפר שרבינו החפץ חיים זללה"ה, כתב פעם א' בחוה"מ, כדי למנוע קבלת קוק לרב באיזה עיר [סיפר זאת כאן בענגלאנד].
ב. כבר נדפס, מה שאמר רבינו החזו"א בהחלטיות לתלמידיו שהחפץ חיים לא היה שייך לאגודה, בלשונו: ער איז ניט געווען אין אגודה, וכשהתלמיד שאל והרי השתתף פ"א בכנסייה שלהם, נענה בקפידא, איך האב אייך דאך געזאגט אז ער האט ניט גיהערט צו די אגודה, וכמו"כ אמר הגאון רבי אלחנן להגאון החסיד ר' יעקב שארר זללה"ה [שהי' המנהיג רוחני לתלמידי המלאך בארה"ב] "דער רבי איז ניט גיווען קיין אגודה'ניק".
ג. וכמו"כ רבינו החזו"א, נזהר ונשמר בתכלית שלא יתייחס אליו שם האגודה, ועניני מפלגתה, ולא הי' בעולמו ולהשפעתו לכל הסובבים ומודרכים ממנו שום התייחסות לכל התחדשיות המפלגתיות ועתוניהם.
ד. ומרוב הפרופיגאנדע הרווחת בזה הדבר צריך הסבר והוכחות בהרחבה ואסתפק בכאן בקצרה.
המכוון הוא, שהחפ"ח היה מתנגד לכל אופן הארגון המפלגתי המחודש בישראל, ומטרותיו החדשות המודרניות לרוח הזמן, להתחרות עמהם, ועל סכנת הארגון בעולמי הכולל, וכמו שהרעיש כשרצו לעשות ארגון כללי לרבני רוסיא, וכן הפסד השיתוף עם מצב ההתדרדרות של גרמני', ולכן לא תמצא לו התייחסות לנעשה במפלגה בכל משך השנים, ולא שייכות למועצת הגדולים, וכן נראה לרבי אלחנן, שאף בהיותו ברגל א' בפנים, ביקר ופרסם כנגד כל עצם המפלגתי ושאיפותיה, ללא הרף, וידוע שלא מש פסיעה אחת מהדרכת רבו, ועשה הכל על פיו, ולא השתתף החפ"ח בכינוס ואסיפת היסוד, ובודאי קיבל כל פרטי המו"מ בהתייסדות ממרן הגר"ח [מבריסק], שפרש מיד, כשראה ונוכח שאין אפשרות מובטחת שיהא כרצון התורה ומשמרתה, וקבע לבנו [הגרי"ז]לפרוש ממנה, ולא התייחס אליה, וצריך לדעת המצב הנורא והחרב אז, כשהתנועה הציונית באה בהתקפתה לכבוש את כלל העם הן מבפנים, ויותר מבחוץ לפני אוה"ע, הי' בהתייסדות המרכזית הזו איזה משקל נגדי בלבבות המונים לחיזוקם, וגם באיזה מידה ידיעה כלפי חוץ כי האגודה נתייסדה במטרה באותו שעה ללחום נגד הציונית והקילקולים שהי' בסתר לבם לא נתגלה אז ונתגלה בהמשך השנים וגם מצב החינוך ומוסדי החינוך, ומצב הקהילות מאויים מאוד, וביחוד אחר המלחמה העולמית הראשונה ובכח ההתאחדות הזו רבו הפעלים וביחוד בהצלת חינוך הבנות, והמוני הבע"ב והבחורים, ומשום כל זה, לא יכול היה החפ"ח לסרב לבקשות המרובות ולהימנע מהשתתף בכינוס הגדול "פעם אחת", ולפאר באישיותו המקובלת על הכל, את ההתאספות לכבודה של תורה כנגד כת הכפירה האנסית, וחוץ הופעתו הלזו לא הי' לו שום שייכות לכל עניניה לא הכללים ולא הפרטים, ולא להמועצה שלהם, ומובן כדרכה של מפלגה והמלותה, מכיון שהשתתף באותה כינוס ניצלה אותו עד תום, כגושפנקא לכל העתיד, מה שלא נתאפשר למנוע וככל הנ"ל.
מלבד זה, כל מה שמפיצים באמרות וכיו"ב, ובעדות – פסול העדות – העוכר ימ"ל אין כדאי והגון לטפל, שמוחזקים בשקר.
ה. ועכשיו נבאר עמדתו בכלל המאבק הכפירה עם האמונה, ושנית, עמדתו כנגד ה' קוק. עוד בצעירותו בזמן ה"חובבי-ציון" הפיץ קונטרס נגדם [בנו מזכיר הקו' בתולדותיו], להוקיע השקפותיהם, ואח"כ לחם נגד המזרחי ונגד העוכר ריינס, ונגד ישיבת הכלאיים שלו, בחריפות גדולה, [וכלשון רבינו החזו"א, שדיבר החפ"ח הרבה לה"ר כנגד הבונדיסטן און מיזרחיסטען והנלווים אליהם וכוי"ב].
וכפי אמרתו הידועה: "איך קליג זיך אויף זיי, זיי וויל'ן מיר אריינשלעפן און פראנט מיט זיי, און איך לאז מיך ניט".
דהיינו שנשמר לא לצאת במערכה ישירה ופומבית עמהם, כדי שלא לסכל ולהפרע את מהפכת ההשפעה הכבירה שנעשתה על ידו בליטא ובפולין ובכל העולם במשך כמה עשרות שנים, בסמכותו המקובלת הכללית והמיוקרת על הכל, על בני התורה ועל המון התמימים, בספריו ההלכתיים, ובספרי החיזוק.
והפוקרים הרודפים שאפו להחליש כוחו על הכלל ישראל, ע"י משיכתו לקרב גלוי עמהם.
ו. ואמנם חובתו לצורך המערכה המפורשה לנגדם, יצא ע"י תלמידו המובהק ששימש כשליחו, שכולם ידעו שהוא משמיע דברו לעם, וגם בהשתמשו בכל ענין במאמרים משמו, ומהוראותיו.
והשפעת רבי אלחנן היתה רבה וגדולה בעולם, וביחוד אצל בני התורה, ועל ראשי הישיבות, וכפי שהתבטא מרן הרב מבריסק, על א' מראשי הישיבות המפורסמים אחר המלחמה האחרונה, שהוא הי' בדרגתו הראויה כשהי' רבי אלחנן בחיים, וגם היתה השפעתו רבה בתוך האגודה, והוא הופיע בדברו לעם במאמריו, בדברים מפורשים וברורים, וביחוד בקונטרס עקבתא דמשיחא, וביקר בפומבי את דרכי המפלגתיים, שמזניחים את העיקר, וגם את נליזותוה וקלקולי חלקי ארגונה.
וידוע שכשהתכונן החפ"ח לעלות לאה"ק, וטענו הראשי ישיבות, על מי ינטוש את הצאן, היתה תשובתו, על רבי אלחנן!.
ז. והנה כפי שמוסרים, גם בכנסי' הוכיח החפ"ח, לנגד דרכי פארטיי, ושהעיקר חיזוק לימוד התורה והישיבות והת"ת ושעורי לבעה"ב, ושהתורה תובעת על מה שלא שמעו אליה ולא יפלא שמשו"ז כמעט לא פירסם פירסומי האגודה מה שדיבר החפ"ח שמלבד הפתיחה שדיבר בארוכה כפי שהדפיסו בעצמם, עוד דרש כמה פעמים, ולא נמצא שהעתיקו כלום, וגם מהפתיחה, שא' מהרבנים קיבל למסרה בקול לרבים, כמדומה וכפי שבא בפרסומיהם, נדפס רק איזה תוכן קצר, וזה מוכיח על האמור.
ח. אחד הרבנים ממשתתפי הכנסיה, הרב הייבלזאן זללה"ה, פרסם ממארא מהחפ"ח, שהחפ"ח כינס את הרבנים בכנסיה, ואמר להם בערך בזה"ל:
התורה אומרת, ולא יראה בך ערות דב' ושב מאחריך, כשיש פריצות השכינה מסתלקת, ואין ס"ד, ועלינו לידע שאם לא נתקן את הצניעות והקדושה אצלנו, לא יועיל לנו כל ההשתדלויות וטוכוס העצה לתקן המצב, לא בגשמיות ולא ברוחניות, תחזורו את הצניעות ואז תזכו להצלחה במעשי ידיכם.
ט. והנה רבי אלחנן מביא דברים מרעידים ומופלגים בפניותיו לעם, בשם החפ"ח:
בקונטרס אומר אני מעשי למלך קובע, שחו' עלינו לצאת במלחמה בחרב ובחנית נגד השתלטות הציונים בארץ, וכמו שהורה על צו המלחמה הזו החפ"ח נגד הייווסציקעס הקומניסטעם ברוסיא.
בא' ממאמריו הוא מוקיע אשמת הציונים בפוגרומים באה"ק, וכפי שהתבטא החפ"ח, הם התגרו ושיסו את הפרא אדם.
במכתבו לה' דוד פוהטאש, מביא שהורה החפ"ח, שמוטב שיסגרו הישיבות, ולא להשלים עם הסוכנות הציונית.
בקונטרס עקבתא דמשיחא מביא כשהיתה התעוררות אצל כמה אדמורי"ם להתפתחות ישוב בארץ אמר החפ"ח, מה נטפלו למצות הישוב, עם תורה המצות מצות און "אהן תורה, איז אלץ בלאטע".
א
שוב בא לידי קובץ אגרות החפ"ח הוצאה חדשה [ב"ב תשמ"ו], והנה יש שם במכתב ק"ב קיצור מהדרשה שדרש החפ"ח בכנסיה הראשונה [אלול תרפ"ג], וכל דבריו הוא בהתעלמות מוחלטת מכל עניני מפלגה וכיו"ב אלא לחיזוק לימוד התורה וכו', וזה לשונו: נטכס נא עצה, כיצד לחזק את בסיסן של הישיבות הגדולות והקטנות, כיצד להעמיד תלמידים הרבה, לייסד תלמודי תורה בכל עיר וכפר, כיצד להגדיל את התורה ולהרומה משפל מצבה בזכות זה ניושע תשועת עולמים במהרה בימינו.
מלבד זה, אין שם ולא נתפרסם ממנו במשך כל השנים, שום אישור והתערבות בעניני האגודה, אלא מה שכותב במכתב קכ"א לאגודת ישראל, לאשרם ולחזקם, ושיתחברו אליהם ליראי ה' שנתאגדו יחד לחזק תורה ועבודה, ועוסקים בכבוד מלכו של עולם, ולהתרחק מאלה שמתחלל כבוד שמו ית' על ידם, [שהוא הועד הלאומי הציוני והרבנות שלה], ופונה ליהודי אמעריקא שיצטרפו אליהם ויבואו לעזרתם.
ובקובץ מאמרים ומכתבים שנדפס תש"נ [מכתב ק"ה] הוא פונה, בשנת תרפ"ו, למערכת הנכבדה קול ישראל להודיע פרטים בדבר מניעת נסיעתו לאה"ק, והקול ישראל הי' אז העיקר במלחמה נגד הוועה"ל הציוני והרבנות הראשית שלה ונגד קוק.
עוד יש מכתב ידוע שנתפרסם הרבה פעמים, והוא אזהרה לאגודה שלא תתחבר לחפשים [מכתב ק'].
ב
עוד נדפס שם באות נ"ז, כאילו קו"ק ממנו לוועדה ארצית בווארשא של אגודת שאמ"י משנת תרפ"ט, והדבר מתמיה ביותר שכותבים שלא הגיע להם המקור, שנכתב בלה"ק, אלא תרגום שלו באידיש, שתרגמוהו בלשון עברית הטמאה, ובלי פתיחה וחתימה, וכנראה שלקחו איזה מכתב פרטי שכתבו בתוכחה ובקורת איך ומה שצריכה האגודה בפולין וליטא לעסוק, ופרסמו באופן זה שיוכלו לערוך אותו כחפצים, וזה הוא הלשון שם:
זייער הויפט ארבעט זאל זיין, אכטונג צו געבן אז אין יעדער שטאט זאל זיך געפינן א תלמוד תורה, אזוי ווי פארצייטנ'ס וכו' אין יעדער שטאט קלענערע ישיבות וכו' השגחה אויף שמירת שבת און מקוואות וכו' דען איר זאלט וויסן זיין ברידער, אז דער יצה"ר מיט זיינע שלוחים שטארקן זיך מיט אלע כוחות צו פארגעסן די תורה ביי יודן, בכדי דא דורך פארלענגערן דעם גלות, ער גראבט אינטער כסדר די תורה הק', דארובער דארפן מיר זיך שטארקן אקעגן אים מיט אלע כוחות.
ג
והנה הדפיסו מאמר [גם בחיבור מאיר עיני ישראל] שיחסוהו אליו, בלה"ק ובלשון יודש והוא בלשון עלגים, והדפיסוהו לראשונה ללא שם מו"ל בלאטוויע, ותוכנו התאוננות על המחלוקת באה"ק, וכל משכיל יכיר מיד מהלשון ומהתוכן, שהוא מזוייף ע"י הזייפנים הידועים שלהם בירושלים ונשלח לעתונים, וגם הקול ישראל הדפיסו לכנגדם.
אין במאמר "אדרעס" על מי מכוונת הביקורת, וכבר מורגל מאז ע"י המחדשים הפורצים שמי שמוחה עליהם הוא בעל מחלוקת והם רודפי השלו'.
וכמו"כ הוא המכתב שנדפס בקובץ באות קמ"ו, שחזקתו באותו הזיוף, ולא כתוב למי נכתב, והמדפיסים הכתירו את זה כאילו המכוון על ענין הרבנות הרשעות הציונית, שלא נזכר כלל, ופתי יאמין לכל דבר נדפס, ויש לציין מש"כ שם בענין רדיפת דוד ושאול, הוא מעין מש"כ לעיל מהמכתב שהשליך החפ"ח לארץ, ודו"ק.
ויש לציין לזה דבריו החריפים של הגה"ק ר' אלחנן בענין הפרצה לחבר בי"ד עם הרבנות הראשית (שנדפס בקובץ מכתביו אות ה')
והנה ידוע כי העומד בראש הנ"ל כותב וחותם קו"ק לעורר יהודים לתת כסף לקרן היסוד כו' לגדל כופרים להכעיס, וא"כ המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא הרבים במדרגה היותר נוראה וכו' שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה וכו' המחזיק ובהצעה זו ראוי לנדותו וכו' עוד מזה חילול השם בכל העולם באופן מבהיל ח"ו וכו'.
מכתבי החפ"ח מכתב ל"א ועיין... וכהיום נמצאים אנשים אשר מבלי דעת ותבונה מכניס ומדמים את האוניברסיטה אשר בנו בעיה"ק בשם בית המקדש השלישי ואכסני' של תורה, והרעיון הזה מפרסמים ומפוצים אותו בקרב בית ישראל, וזהו חילול בית מקדשינו ותורתנו הקדושה, אשר לא נשמע מעולם כמוהו אוי לאזנים שכך שומעים, מחוייב אנכי להגיד לכל כלל ישראל כי האומרים את זה והמסכימים לזה הם רוצים לעקור את כל התורה כולה, ומצותיה, ואסור לילך בשיטותיהם וכל המאמינים ומחזיקים בתורת ד' ית' מחויבים למחות נגד בזיון קודש זה ע"כ [נדפס בהגה"ה שם, וידעתי גם ידעתי שימצאו אנשים משיטתם אשר ילעגו לזה ולא ארכש לי כבוד מהם אבל כבר אמרו אשרי המוותר כבודו מפני כבוד המקום] אלול תרפ"ה (זה הי' אחרי חנוכת הבית של האונווערזיטעט שקוק ימ"ש דרש שם על הדוכן יחד עם וויצמאן שר"י דברי דופי אשר הרעיש כל הגולה).
א
ובמכתב ל"ט בא"ד... וכשם שנמצא בחולי הגוף מחלות כאלו, שהמה מסוכנת מאד ומתדבקות, ומחולים כאלו צריכין בני אדם להתרחק בתכלית הריחוק, מפני שאויר החולה יכול לסבב החולאת לכל איש הקרב אצלו, כן הדבר בשימור הנפש שצריך להתרחק מאוד מאנשים כאלו שנפשם מטומאה בדעות ושיטות של כפירה ומינות שבקל מאד יוכל האדם ליפול ברשתם ע"כ.
ב
ובמכתב מ"ו, שמעתי כי בהעתון "מאמענט" נדפס מאמר מכותב אחד שמתפלא עלי, איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בווילנא באיסור לה"ר ומחלוקת והלבנת פנים, אשר הנני בע"ה, עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה נזהרתי בזה, גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל כי לא מדעתי נעשה זאת, ובהשפעת אחרים עלי נעשה, ע"כ הנני מודיע בזה בשער בת רבים, שבמקום הריסת הדת וחורבן נעשה כ"ז כהלכה כאשר בארתי במחאתי מצוה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ ואין בזה שום חשש איסור, ע"כ.
ג
מכתב פ"ה, רוב צער יש לי מזה אשר יש מיסתפקים לעשות פשר בדבר הרבנות בווילנא, יודע אני היטב צדדי הספיקות בטעמם ונימוקם בכל הצדדים, אך לדעתי אין לעשות זה בשו"א וכו' ידעו כל העולם וגם שרי המלוכה כי זה נגד התורה והדת ומה שבידינו עשינו, וד' הטוב יעשה כרצונו הטוב, וכו' אך גמרתי בדעתי יהי' מה שיהי' למען שלא תתבזה כבוד התורה ומסרתי את עצמי להיות מוכן לכל דבר ח"ו ולא אחשה למען כבוד ד' ותורתו וכו' וידעו כל העולם כי כבוד ד' ותורתו גדול אצלני יותר מכל חיינו ממש, ולא לחנם הוקבע מ"ע של יחוד השם בכל נפשך בק"ש פעמים בכל יום ע"כ.
ד
דע דהב"י לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עלי' אז בוודאי אין לו לחוש כלל, ללעגם ולא יתקוטט עמהם, אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהע"ה אמר הלא משנאיך וכו' ע"כ ביאור הלכה או"ח סי' א'.
וכאילו החפ"ח לא נתן ידו למחלוקת נגד המזרחי ונגד ריינס ונגד רובינשטיין וכיו"ב.
ומסופר שפעם בנסיעתו פגע א' מהמזרחי ואמר לעומתו שהוא מתנהג נגד מש"כ בספרו חפ"ח, וענהו שיראה בספרו כלל ד' אות ו' ז' ואות ח', וח' אות ח', על מה ומי שצריך ומחיוב לדבר לה"ר, ולשון שע"ת לר"י, כל שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העון נענש מפשעיהם לכל חטאתם.
ה
סוף דבר ההתקבצות הזו, של "צירם" מהרבה ארצות ולשם הקמת מפלגה לכלל ישראל, בהסתדרות מחלקות ומועצות שונות, לשאיפות ומטרות מחודשות ומודרניות בדרכי דמוקרטי', לשאיפת בנין ארץ ואיחוד עם רחוקים, וכיו"ב שלא כמסורת אפי' וצורת הכלל ישראל המקובל מדור דור, עד שנתחדש סוג המרגישים עצמם כ"אגודאים" ולדגול בזה כמחיצה בינם ובין התורה, שלולה מגדולי הדור, מרנן הגר"ח ומהרש"ב והגרי"ז החפי"ח והחזו"א, בתכלית הריחוק.
וידוע אמרת הגדולים רב"ב מקאמענץ ור' ירוחם ממיר זללה"ה: א פארטיי איז א פאמפע, ספאמפעט, און ס'פאמפערט, ביז ס'פאמפערט אויס יעדער ברעקעל יר"ש, ובזמננו יש להוסיף, יעדער ברעקל אמת ואמונה וה' יעזרנו עדכ"ש וכ"ת וישראל עמו.
ח
[אודות ר' לייב בנו של החפ"ח וגילוי' אגודת סתר שבישיבת וואלזין]
א. לאחר פטירת החפ"ח, נדפס ע"י בנו ר' לייב, קובץ מכתביו, וצירף לזה תולדות ושיחות בע"פ, ובגלל שלא נודע מהותו בשער בת רבים, והגיע משום מה למשרת הרב בראדין, וביותר ממה שהשתבח כאילו הי' משותף בעזר חיבור המ"ב, דימו ב"א כאילו הדיעות שבאו בו ע"ש רבינו החפ"ח, ונכתבו ע"י בנו בהתחכמות, ואף שנראו מוזרים ומפוקפקים, הוטעו לתת להם אימון, כאילו הם דיעות החפ"ח.
ואמנם כבר הוקעו דבריו ממרן הרב מבריסק, וכפי שכבר נדפס, ושמו לחוסר אמונה וכמו"כ רבינו החזו"א אמר, שאין אימון בכל דבריו, ואין זה שייך להחפ"ח, וגם ביטל לחלוטין את השתתפותו, כאילו הי' משותף בהכנה למ"ב.
ב. אולם הגיע העת והמצב לגלות הלוט מהכותב וממגמותיו, שלא נודע עד כה.
ליהוי ידוע, שהכותב הלזה היה מפוקפק באישיותו, וידוע בהשקפתו כמזרחי, ושמעתי מבני המשפחה שהי' נחשב במשפחה כמקולקל, והרוצה לעמוד על אפיו מכתובת עצמו, שמספר איך שבבקורו בירושלים, התלווה עמו מאברכ' ירושלים, וכשהגיעו לא מבתי הספרייה כפרניים, התבטא האברך בהתרגשות שהלואי ירד אש מן השמים ויבער את הבי"ס הזה, וכותב, ואני צחקתי במלוא פי, כמו"כ התייחסותו לשלילת האינשורנ'ס של החפ"ח, ושם בשיחות הוא מביא שאביו אמר לו בתוכחה, איך שהוא רחוק ממנו ומה יהא לדור יבא, גם מביא סמוך לאמרה זו, מה ששאלו הרי יש פתגם המוני שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ, וענה החפ"ח, זה רק לגבי רוח מצויה.
ומה שכותב שאביו קראו להתיישב אצלו וכאילו ללמוד יחד דעת חיבור המ"ב, פשוט שרצה שיהא קרוב אליו לחזקו בלימוד ואמונה.
והנה עיקר הסוד בזה, שידוע שהתקופה האחרונה בישיבת וואלזין, בימי הנצי"ב זללה"ה, התקיימה אגודות סתר, בשם נס ציונה, ונצח ישראל, חבורות לאומיות ציונית, ונמשכו אליה גם כמה לומדים בעלי כשרון, ויש שנתגדלו אח"כ בתורה ובצידקות, ובהרבצת תורה, ופלטו בעיקרם מהדיעות הכוזבות, אבל בכ"ז משהו מהשפעה הרגשית נשאר ודי בזה למבין.
ואחר סגירת ישיבת וואלזין, נתאגדו המקולקלים ביתר שאת לחבורת סתר בשם נצח ישראל, והפועל הראשי הי' ניסנבוים, שהי' אח"ז נשיא המזרחי בפולין.
וכפי שבא פרטי החבורה וענינה, בכתבי ואמרות ניסנבוים, ששאיפתה היתה להפיץ ולהחדיר את הרוח הלאומי בישראל בסתר ובמחתרת, בהיותם בעלי כשרון ולמדנים, ובכל מקום שיסתדרו בחייהם העתידים, ובסביבת רבנים, או בתור רבנים, ופעלו בתחבולות ובהתחדשות להגיע למטרתם. והחברים נתקבלו בסודיות ובקשר של שבועה ורמזים.
בין בני החבורה היו ביאליק הידוע לשמצה, וגם דון יחיא, שהגיע לרבנות, והוא היה מוחדר בבית הגאון בעל אור שמח זללה"ה ובזה יש לתלות את הכתב המזיוף על שם האור שמח בענין החלטת "סן רימו", שנדפס ע"י העוכר הזייפן הידוע פישמן, כמדומה בעתון "ההד", ובא' מן האגרות הסודיות הם מודיעים בשמחה שעלה בידם לרכוש את בנו של החפ"ח לרשתם.
ובזה מובן, מה שהי' תפקידו, בבית רבינו החפ"ח, בחייו ואחר פטירתו, שהחדיר את ארסו ארס הציונות בדברי תועה וערמומיות לבלבל את הדיעות, בשם אביו.
ובזה מובן מה שסיפרו שליחי ירושלים שחזרו מכנסיית האגודה, שבערב יוכ"פ נטל החפ"ח עטו והחל לכתוב מודעה לאיסור הקק"ל וקה"י של הציונים, וחטף בנו הלזה את העט מידו, באמתלא, שיסוכן בזה תמיכת הישיבות. [שמעתי בבירור].
וסיפר לי רבי אהרן קצבג ז"ל, שבמרכז האגודה בירושלים היה מכתב שנשלח אליהם בשליחות החפ"ח, ובו כתוב שהיות שבנו נוסע לארץ רואה לחובה להודיע שח"ו לא ידמו שהוא מביע את דעותיו של אביו, ושלא יסמכו עליו.
ט
א. סיפר חתנו של החפ"ח, הג"ר מענדל זאקס זללה"ה, שבעת שהגיע ההרעשה מירושלים נגד קוק, לרבינו החפ"ח, והיה מי שרצה לתווך בזה, ובא אז מכתב מה' קוק להחפ"ח וכתב שם בין הדברים שגם דוד המלך היה לו רדיפות, והשליך במרפקו ובבגדו את מכתבו לארץ.
ב. כמו"כ סיפר הג"ר ירוחם גורליק זללה"ה, תלמיד ראדין ותלמיד מרן הרב מבריסק ור"י זכרון משה, שהיה עם אביו זללה"ה אצל החפץ חיים, לאחר התפילה, והובא עתון שהי' מודפס בו דבריו של קוק על הקדושה שבספורט שכינוה בשם חברת מכבי, והרעים החפ"ח בקולו: פילקע, אתה קדוש ושמך קדוש, קוק שמוק פוק [פילקע הוא שם כדור באידיש].
ג. סיפר הג"ר יושע בער זללה"ה, בנו של מרן הרב מבריסק, שבעת אסיפה של רבנים ורמי"ם בהשתתפות החפ"ח, באה הידיעה על השתתפותו ודבריו של קוק בחגיגת "באוניברסיטה", וקם החפ"ח בחרון אף והלך מחדר לחדר, וזעק קוק שמוק קוק שמוק.
וכן היתה אומרת בתו של החפ"ח, שכך היה הכינוי הקבוע שלו על קוק
ולמדנו שמחויבים לזלזלו בקביעות בכינוי שם גנאי לבטל קליפתו והשפעתו
הגה"צ ר' יוסף דינקלוס זללה"ה הי' מהלוחמים החריפים נגד קוק והתפלל בביהמ"ד בבתי ברודא ששם התפלל ג"כ אחד תמים שפקיע שמי' במעלות ונתעה באדיקות אחר קוק ועלה הגר"י על הבימה והכריז עליו שהוא כנוצרי, שהרי ראוהו נושק את תמונתו של קוק, ודחפו בידיו מביהכנ"ס, למחרת באו בניו של הנזכר לביתו להכותו, ופתח הגרי"ד את כסותו, והכריז: איר קענט מיר שיסן וברחו, ומשנהו שיצא לנגדו אחר כמה ימים, נפח נשמתו לפתע ברחוב העיר.
וכשהי' השפיל בפורים בשוהל של בתי ברודא, [כאילו ירו והרגו את קוק ונעשה ע"י הקנאים שבצעירי אגודה שנתהווה מהם אח"כ הנטו"ק] ליריית קוק, למחרתו היה ראש ישיבה זקן ידוע מהמתפללים שם, שרתח על המעשה הזה, ונענה הגר"י לעומתו, איך האב אייך נאך קיינמאל נישט גיזען זיך רעג'ן אויף אידישקייט, ועזב הר"י את הביהמ"ד.
וסיפר לי הגאון ר' יוסף דינקליס ז"ל, שהיה אחר כמה שנים בביקור אצל הגרח"ע זללה"ה בווילנא, וכשראו רץ לקראתו, והניח ידיו על כתפיו, ואמר לו, איך האב גיהערט אויף אייך אסאך לה"ר, [הכוונה למעשה הנ"ל ולעמדתו החזקה עם הקנאים] און וואס מער איך האב גיהערט, האט איר מיר געווארן מער איינגעבאקן אין הארצן.
י"א
ובישעיה כ' כ"ח וכ"ט הנני יוסף להפלי' וכו' ואבדה חכמ' חכמיו ובינת נובוני תסתתר, ולפני זה ג"ז מעה"צ יצא' הפליא עצה הגדיל תושיה.
לא כתיב שלא יהיו חכמים ונבונים, אלא שחכמתם תאבד ותסתתר, וג"ז עצה לתרופה שלא יחושו לבלבולים, ויתחזקו בעצמם, לילך אחר עקבי הצאן, ופירש"י שהעקבים ניכרים, ובדור של אם לא תדעו לך, יבחנו מי הם משכנות הרועים, שהם בתוך עקבי הצאן, ורק במידה שמתאם לעקבות הדורות הקודמים, וכלשון רבינו החזו"א באגרתו (קוא"ג ח"א כ"ט) ואין לנו אלא מה שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים גם יחד.
כי תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב
הוספה כללות של שר"י וש"ט לכל הראוים לזה מהמוזכרים במכתבי
ואסיים בזה לע"ע, ועוחל"מ בע"ה
הכו"ח בצפיה לישועה בתוך כלל ישראל
ישראל מאיר וויינטרויב
- יוסף שרייבער
- שר ארבעת האלפים
- תגובות: 4589
- זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש אקטאבער 23, 2010 4:24 pm
- יוסף שרייבער
- שר ארבעת האלפים
- תגובות: 4589
- זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש אקטאבער 23, 2010 4:24 pm
יישר כח פארן מעלה זיין זכרונו הבהיר והצח פונעם הייליגען חזון איש, א בשר ודם וואס האט דערגרייכט צו זעלטענע מדרגות בלימוד וידיעת התורה און נישט אזוי לאנג צוריק, עס כאפט א פחד צו קלערן פון וואספארא ריז מ'רעדט
אז איר האט שוין דערמאנט וועל איך ציטירן פונעם פארום אוצה"ח ווי הג"ר איש ספר שליט"א דערציילט איבער א נייער ספר פונעם גאון וצדיק זצ"ל וואס האלט ביים ערשיינען לאור עולם:
אז איר האט שוין דערמאנט וועל איך ציטירן פונעם פארום אוצה"ח ווי הג"ר איש ספר שליט"א דערציילט איבער א נייער ספר פונעם גאון וצדיק זצ"ל וואס האלט ביים ערשיינען לאור עולם:
איש_ספר האט געשריבן:מכתה"ע טרם הריעו בשופרם, אך באוזנינו שמענו, כי לימים הבאים ואולי עוד למחר, עומד להופיע חלק התשובות וליקוטים מרבינו החזו"א, ובתוכו הרבה אומ'ר הבא מן החדש.
זה כמה עשיריות בשנים חלפו מיום חיתום ספר חזו"א שבדפוס, ואף אמנם שנודע כי ברשות משפחת יורשי הגאון ר' שמריהו גריינימן זלה"ה מו"ל ומסדר ספרי החזו"א, מצויים עוד כתבי יד רבים מתורתו של חזו"א, עכ"ז לא זכינו לאורם. לפני כעשרים שנה ויותר הופיע (ע"י משפחת הגאון ר' מאיר שליט"א) כרך אחד, רובו ככולו ליקוטים ממה שבא בדפוס, (והוא מצוי באוצר), ומני אז נסתם כל חזון. בהעדר הוצאה מסודרת ואחראית, הופיעו איזה ליקוטים שונים דלאו סמכי נינהו, המערבבים מוץ ותבן, שאינם לכבודו של החזו"א. ועתה זוכים אנו לכרך גדול בו נאספו כל מכתבי ההלכה אותם שהופיעו בדפוס ורבים שלא שזפתן עין עד עתה, והם יוצאים במתכונת ובתבנית ספרי החזו"א, כראוי להם.
הספר מחולק לשלושה חלקים:
א. מכתבים בהלכה, כולל הרבה מכתבים בפרסום ראשון, וכן קיבוץ של המכתבים שנמסרו להדפסה ע"י בני המשפחה במהלך השנים בקבצים תורניים ובספרי חזו"א על המסכתות (השחור), וכן שאר מכתבים ממרן שנדפסו בבמות שונות ע"י המכותבים או משפחתם.
ב. גליונות לספרים שרשם החזו"א, פרסום ראשון של גליונות הש"ס שלו, גליונות לקבצים תורניים, והרבה הערות בשולי ספרי ראשונים ואחרונים, חלקם הגדול בפרסום ראשון.
ג, חידושי תורה שרשם החזו"א בכת"י, בחלקם שלא ע"מ לקבעם בספר לציבור, חלקם בימי בחרותו ונערותו כאשר טרם התגבש אצלו סגנונו המיוחד, חלקם בתור מו"מ בחשבון הסוגיות בהם ניכר דרך המחשבה למרות שאין בהם מן החידוש, וחלקם קטעים חדשים ממש שמסיבות שונות עדיין לא זכו להקבע בספר.
העבודה המאומצת לקחה יותר מעשר שנים וכמובן לוותה בהתיעצות מתמדת עם סגל תלמידי החזו"א, ומכללם הגרח"ג זצ"ל.
Re: רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש זצ"ל - ט"ו חשון תשי"ד
מערקווירדיגע פראגע אנגעפרעגט ביים חזון איש, עס וואלט געווען אינטערעסאנט צו זעהן וואס דער חזון איש ענטפערט דערויף.
איי ווי נעמט מען די אונגארישע אידן..
איי ווי נעמט מען די אונגארישע אידן..
Re: רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש זצ"ל - ט"ו חשון תשי"ד
גלאזער האט געשריבן:מערקווירדיגע פראגע אנגעפרעגט ביים חזון איש, עס וואלט געווען אינטערעסאנט צו זעהן וואס דער חזון איש ענטפערט דערויף.
איי ווי נעמט מען די אונגארישע אידן..
דער שואל איז הג"ר יעקב ניימאן זצ"ל ר"י אור ישראל בפ"ת בעמח"ס דרכי מוסר
דביה תחדי נפשא
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15938
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
ח סיון תשי"ד ??
גלאזער האט געשריבן:מערקווירדיגע פראגע אנגעפרעגט ביים חזון איש, עס וואלט געווען אינטערעסאנט צו זעהן וואס דער חזון איש ענטפערט דערויף.
איי ווי נעמט מען די אונגארישע אידן..
ח סיון תשי"ד איז געווען ביום ד'
איך זעה נשיט קיין י נאך דעם ש
ח סיון תש"ג און ח סיון תשי"ג זענען געווען עש"ק
---
אין גאנץ א"י איז נאך נישט אין תש"ג קיין אונגארישע גדולי הוראה ?
קיקיון האט געשריבן:גלאזער האט געשריבן:מערקווירדיגע פראגע אנגעפרעגט ביים חזון איש, עס וואלט געווען אינטערעסאנט צו זעהן וואס דער חזון איש ענטפערט דערויף.
איי ווי נעמט מען די אונגארישע אידן..
ח סיון תשי"ד איז געווען ביום ד'
איך זעה נשיט קיין י נאך דעם ש
ח סיון תש"ג און ח סיון תשי"ג זענען געווען עש"ק
---
אין גאנץ א"י איז נאך נישט אין תש"ג קיין אונגארישע גדולי הוראה ?
ח' סיון תשי"ד האט דער חזון איש שוין נישט געלעבט
דער שואל איז נישט קיין אונגארישער געווען, נאר א תלמיד פון חפץ חיים, ער פרעגט אן דעם חזון איש ווייל ער האט געוואוסט אז זיין פסק וועט זיין בינדענד אפי' פאר די אונגארישע אידן. אגב, איך ווייס מכלי ראשון פון א גרופע אונגארישע אידן וואס האבן געוואונט אין כפר גדעון אין די תש"י יארן און אלע שמיטה שאלות האבן זיי געפרעגט דעם חזו"א, און ווער האט דען נישט געפרעגט דעם חזו"א יענע יארן?
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15938
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
דאס איז דאך נישט קיין הכרעה בדברי הש"ס והפוסקים וואס ביים חז"א כל רז לא אניס לי'
דער גאנצער ענין פון גילוח שערות אשה איז דאך מיוסד אויף דברי הזה"ק (תשובה ל"ה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14663&pgnum=30 )
און הרב ניימאן האט געקלערט אז דער חזון איש וועט קענען משכנע זיין תמימיתדיגע אונגארישע בחורים
אז פו"ר און הרהורים איז הארבער
ווען ער קומט מיט א הוראה פון מהרי"ץ דושינסקי זי"ע וואלט ער געהאט א גרינגערען JOB
דער גאנצער ענין פון גילוח שערות אשה איז דאך מיוסד אויף דברי הזה"ק (תשובה ל"ה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14663&pgnum=30 )
און הרב ניימאן האט געקלערט אז דער חזון איש וועט קענען משכנע זיין תמימיתדיגע אונגארישע בחורים
אז פו"ר און הרהורים איז הארבער
ווען ער קומט מיט א הוראה פון מהרי"ץ דושינסקי זי"ע וואלט ער געהאט א גרינגערען JOB
מיללער האט געשריבן:דער שואל איז נישט קיין אונגארישער געווען, נאר א תלמיד פון חפץ חיים, ער פרעגט אן דעם חזון איש ווייל ער האט געוואוסט אז זיין פסק וועט זיין בינדענד אפי' פאר די אונגארישע אידן. אגב, איך ווייס מכלי ראשון פון א גרופע אונגארישע אידן וואס האבן געוואונט אין כפר גדעון אין די תש"י יארן און אלע שמיטה שאלות האבן זיי געפרעגט דעם חזו"א, און ווער האט דען נישט געפרעגט דעם חזו"א יענע יארן?
איך רעד נישט אריין אבער איך מיין אז שמיטה איז עפעס אנדערש. (אגב, דער חזון איש פלעגט זאגן אז ער איז נישט א מורה הוראה.)
קיקיון האט געשריבן:דאס איז דאך נישט קיין הכרעה בדברי הש"ס והפוסקים וואס ביים חז"א כל רז לא אניס לי'
דער גאנצער ענין פון גילוח שערות אשה איז דאך מיוסד אויף דברי הזה"ק (תשובה ל"ה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14663&pgnum=30 )
און הרב ניימאן האט געקלערט אז דער חזון איש וועט קענען משכנע זיין תמימיתדיגע אונגארישע בחורים
אז פו"ר און הרהורים איז הארבער
ווען ער קומט מיט א הוראה פון מהרי"ץ דושינסקי זי"ע וואלט ער געהאט א גרינגערען JOB
אבער דאס האט דער חזון איש געענפערט!
(גענומען פון דא, ועי' עוד שם.)
קיקיון האט געשריבן:דאס איז דאך נישט קיין הכרעה בדברי הש"ס והפוסקים וואס ביים חז"א כל רז לא אניס לי'
דער גאנצער ענין פון גילוח שערות אשה איז דאך מיוסד אויף דברי הזה"ק (תשובה ל"ה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14663&pgnum=30 )
הרב קקיון, וואס שטייט און די תשובה וואס די האסט אנגעצייכנט? דער חת"ס רעד בכלל ניט פון שערן די האר נאר פון גילוי שער
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15938
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
גערעכט!
איך האב נאך געשריבען פון א PHONE BOOK און נישט ריכטיג קוקט און די תשובה
דא http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1839&pgnum=155
רעדט ער יא פון "כיון שסופן להתגלח"
איך האב נאך געשריבען פון א PHONE BOOK און נישט ריכטיג קוקט און די תשובה
דא http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1839&pgnum=155
רעדט ער יא פון "כיון שסופן להתגלח"