סופרים שטיבל האט געשריבן:אין ספר חמדה גנוזה ביי די הערות שרייבט ער אז די מגיד איז געבוירן געווארן בבכרתו של הבעש"ט ווייסט איינער פרטים איבער די מעשה
(ממה שיש באמתחתי)פעמיים בימי חייו בא רבי שבתי בברית הנישואין. בזיווג שני את הרבנית הצדקנית מרת פעריל ע"ה, ולעת זקנתם זכו ונתמלא ביתם אורה, עם לידת בנם יחידם הרה"ק רבי ישראל המגיד מקאזניץ זי"ע בעל "עבודת ישראל" - על ידי ברכת קדשו של מרן הבעל שם טוב הק' זי"ע, וכך מסופר:
בליל שבת קודש אחד הסב מרן הבעל שם טוב ז"ל נבג"מ עם תלמידיו לסעודתא דחקל תפוחין בעיר אחת מערי פולין, ולאחר שקידש מרן הבעש"ט, העלה בת שחוק על פניו הקדושות. תלמידיו הק' שלא הורגלו בכגון דא, ולא הבחינו בשום דבר חריג שיעורר את השחוק ואת השמחה, אולם לא העיזו לשאול את פי קדשו לשמחה מה זו עושה. כעבור פרק זמן קצר, והבעש"ט בתוך סעודתו, והנה הוא שוב מחייך ושוחק, ולאחר המתין ושחק בשלישית. התלמידים התפלאו על התופעה המעניינת, ויראו ויתמהו איש אל רעהו, וישימו את עיניהם על אחד מגדולי התלמידים המקורבים, ה"ה הרב הקדוש רבי זאב קיצעס זצוק״ל, שישאל את פי הרב מדוע זה העלה שחוק על פניו זה שלושה פעמים בליל שבת קודש.
ויהי במוצאי שב"ק, ויפן מרן הבעל שם טוב הק' לחדרו, והעלה עשן במקטרתו כדרכו בקודש מדי מוצא"ש, ובהזדמנות זו היתה שעת הכושר שתלמידו הנ"ל היה פונה אליו בשאלות על הנהגותיו התמוהות במהלך השבת, ובתוך כך שאלו רבי זאת לפשר השחוק שהיה בליל שבת. ויען הבעל שם טוב ויאמר, שכבר יסבר את אזנם ויגלה להם את דבר השמחה.
ויצו הבעש"ט לעבדו לרתום את הסוסים ולהתכונן לנסיעה, כדרכו בקודש לנסוע מעט מחוץ לעיר במוצאי שב"ק, ויצו הבעל שם טוב לכל החבורה שישתפו עמו בנסיעתו זו, וגם ציווה אותם ליקח איתם בגדי חול, וכך יצאו אתם למסע אל עבר הלא נודע, עד שהגיעו לעיר אחת גדולה לאלקים, ויתאכסן הבעל שם טוב ז"ל אצל פרנס החודש, ויחרדו כל העיר לקראתו, כי שמעו שמע הבעל שם טוב ז"ל.
אחר התפלה ציווה הבעל שם טוב לקרא אליו את רבי שבתי כורך ספרים, ויאמר פרנס החודש ויאמר, מה לכם להזקן הזה אשר הוא בעירנו מהאנשים הפשוטים. והן אמת כי איש ישר הוא, אבל איש פשוט מאוד בלי תורה. ויען הבעל שם טוב, שעם כל זאת רצונו שיבוא אליו רבי שבתי עם זוגתו. וישלחו אחריהם, ויבואו אליו.
ויאמר הבעל שם טוב לרבי שבתי: 'ספר נא לנו, מה עשית בליל שבת העבר. אך הגד האמת אל תירא ואל תפחד'. ויטו כל העם את אזנם לשמוע מה בפי המספר, ויען רבי שבתי ויאמר.
'לא אכחד מאדוני את כל הנעשה עמדי, ואם חטאתי יתן לי אדוני תשובה על זה. אנכי מעודי מתפרנס ממלאכתי, מלאכת הכריכה, וכל זמן שהיה לי כח הייתי מתפרנס ממלאכתי בריווח, עד שהיה לי קצת עושר.
והיה זה מנהגי הקבוע, שמדי יום חמישי בחצות קנו אצלי בבית כל צורכי השבת מקמח ודגים, ובשר, ונרות, וכל ההצטרכות. ובבוקרו של ערב ש״ק בשעה העשירית הייתי מסיים מלאכתי ושוב לא עשיתי מאומה, והייתי הולך לבית הכנסת לומר שיר השירים ותקוני שבת, והייתי שוהה בבית הכנסת עד אחר התפלה של ליל שבת. כה היה מנהגי כל הימים בימי נערותי.
אך עתה לעת זקנותי סבב עלי הגלגל, ואין בי עוד כח להתפרנס ממלאכתי בריווח, ועל כן אני חי חיי צער ואין באפשרי להכניס כל הצטרכות השבת ביום חמישי. אך עם כל זאת, מהנהגה טובה זו, ללכת לבית הכנסת בבוקרו של ער"ש בשעה עשירית, אינני מניח ויהי מה, ואנכי אעשה את שלי.
ויהי בערב ש"ק העבר, ושעה העשירית הגיעה, ולא היה בידי אפילו פרוטה אחת לצורכי שבת. וגם קמח לא הכינו מאתמול. ולבי נחמץ בקרבי בראותי שאין בידי שום מקור על פרנסת השבת. אך כאשר הרגלתי כל ימי חיי לא להזדקק לטובת הבריות, גם היום לא חפצתי לקחת מקצבה ולחזור על הפתחים, וגמרתי אומר, כי עדיף להתענות ביום השבת מליהנות ממתנת בשר ודם, וה' הטוב בעיניו יעשה, ואקבל עלי דין שמים באהבה ובשמחה. אך יראתי פן אשתי לא תעצור ברוחה מלקחת אצל שכנותיה נר או חלה, דגים או בשר, ועל כן הזהרתי את אשתי לבל תהין לקחת מתנה משום אדם אף אם יבחינו שעדיין לא התעסקה בהכנת השבת ויפצירו בה, והיא אמנם נתנה את הבטחתה, אך מאחר וחששתי שמא לא תעמוד בכך, ולא זזתי משם עד שנשבעה לי על הדבר.
וכך כשכולי מעונה פניתי לבית הכנסת בשעה העשירית כמנהגי, וטרם יציאתי מהבית אמרתי לאשתי, שלאחר התפילה בליל שבת אתמהמה בבית הכנסת יותר על הרגיל, מאחר ואני עלול להיתקל בקרב השכנים מסביב, שבוודאי יקיפו אותי בשאלותיהם כאשר יבחינו שמחלון ביתנו אינו בוקע אור הנרות כרגיל.
ויהי בערב, לאחר שעה ארוכה שכל המתפללים פנו לבתיהם, הלכתי גם אני לכיוון ביתי, והנה מרחוק הבחנתי כבר באור יקרות הבוקע ועולה מחלון ביתי, ואמרתי בלבי, שככל הנראה לא עצרה אשתי כח מלהתאפק, לקחת מתנת בשר ודם. ואכן משנכנסתי לביתי, ראיתי שלחן ערוך, ועל השולחן פרוסים מעדני מלכים, וכל צרכי סעודות שבת ערוכים עליו. באותה שעה חשבתי לעצמי, כי אם אקניט אותה כעת, הרי אני יכול להפר באחת את כל שמחת השבת, על כן התאפקתי, ופתחתי בהרגלי בזמירות שבת, וקידשתי על היין והסבתי לסעודת שבת.
בתוך הסעודה שאלתיה במענה רך, האם לא יכלה לעמוד בהטחתה ולקבל את הרע, אך היא לא נתנה לי להשלים את דברי, ובהשתאות מרובה סיפרה לי על ההשגחה העליונה שהתגלגלה לרגליה לאחר שפנה בבוקר לבית הכנסת, ומאחר ולא היה לא במה להכין את צרכי השבת, החלה לכבד ולנקות את הבית לכבוד שבת, ותוך כך צדו עיניה במעיל ישן אשר נאבד מאתה זה כמה שנים, כשעל מעילה זה היו תפורים כפתורים משובצים בפרחי זהב וכסף, ועם כפתורים אלו החישה צעדיה לצורף, ומכרה את הכפתורים והפרחים, ומהכסף שהרוויחה קנתה כל צרכי השבת בריווח, ויען כי ידעה מראש כי אתמהמה בבית הכנסת, קנתה שתי נרות גדולים להדליקם על יום השבת.
כשמעי זאת, החלו עיני זולגים דמעות של התרגשות וגיל, והודיתי מאוד להשי"ת על החסד שעשה עמי, שנתן לנו לכבד ולענג את השבת כראוי, ולא יכולתי להתאפק, וקמתי ממקומי והתחלתי לרקוד, ואף אשתי קמה לקראתי לרקוד משך שעה ארוכה מרוב השמחה לכבוד השי"ת והשבת, וכן עשיתי כאשר נתחמם לבבי אחרי אכילת המרק של שבת, שפצחתי שוב בריקודי שמחה עם אשתי. וכן אחר אכילת הלפתן שהוכן לכבוד סעודת השבת.
וכך רקדנו שלשה פעמים במהלך הסעודה, לרגל השמחה הכפולה, שגם יכולנו לענג את השבת כראוי, וזאת מבלי להזדקק למתנת בשר ודם'.
משסיים רבי שבתי לספר את כל הקורות אתו ועם בני ביתו בליל שבת, פנה בשאלת רב מהבעל שם טוב, שאם חטא בכך שרקד בשבת, הוא רוצה לשמוע ולקבל עליו דרך תשובה, על אף שכוונתו היתה רצויה לכבוד הקב"ה ולכבוד השבת.
ויען הבעש"ט ויאמר לתלמידיו: 'האמינו לי, כי כל הפמליא של מעלה שרו ורקדו עמו, וזו היא הסיבה שבגללה שחקתי בליל שבת קודש'.
ובתוך כך פנה הבעל שם טוב לרבי שבתי וזוגתו, שיאמרו לו במה הם רוצים להתברף, האם בעושר ואריכות ימים, או שמא בבן זכר. ותען האשה ותאמר, כי מוכנה היא לוותר על חייה ועל כל אשר לה, ובלבד שתזכה להשאיר זכר שיאמר קדיש לאחר אריכות ימיה.
ויאמר להם הבעל שם טוב, שיהיו מוכנים, כי לשנה הבאה כעת חיה יוולד להם בן, ויקראו את שמו ישראל כשמו, והוא יאיר להם מאוד בעולם האמת. ואם יודיעוהו על הלידה, הוא יבוא גם להשתתף בשמחת הברית מילה, ואף ישמש בה כסנדק.
כמובן שכדבריו כן היה, ולשנה הבאה נולד להם בן שהאיר את העולם באור תורתו וקדושתו, הלוא הוא הרב הקדוש רבי ישראל המגיד מקאזניץ בעל המחבר ספר 'עבודת ישראל', אשר התפרסם בכל העולם כולו בגודל גאונותו צדקתו וענוות קדושתו ורוב חסידותו.
ומובא ב'שרפי קודש' (עמ' כט), שכשסיפר הרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל מעשה זה, הוסיף בלשו"ק: "אז ס'איז דא אזא טאטע – קומט ארויס אזא קאזניצער מגיד".