שיעור היום

[פארשריבן]

שיעור ליום ב' לסדר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כ"ז שבט תשע"ב לפ"ק.

היינט איז די יארצייט פון הגאון בעל תבואות שור, זי"ע ועכי"א.


(יט) יש לומר פרשת התמיד, וכן כל הקרבנות, בעמידה. דומיא דהקרבתן בעמידה (סימן מ"ח):

(כ) לא יאמר שום פסוק בע"פ, רק כששגור בפי כל. כמו: ק"ש וברכת כהנים ופרשת התמיד. אבל אם אינו שגור בפי כל, אע"פ ששגור בפיו, אסור. ולכן יש ליזהר בזה, כי כמה אנשים מוסיפים ואומרים כמה פרשיות השגורות בפיהם אף שאינן שגורות בפי הכל. ואינו נכון (סימן מ"ט במ"א). וסומא רשאי לאמרן בע"פ (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ג' לסדר וצפית אותו זהב טהור, כ"ח שבט תשע"ב לפ"ק.

אין יאר תרט"ו איז געבוירן דער באקאנטער מו"ל פון סיפורי צדיקים הרב רבי ישראל בערגער פון בוקארעסט, באקאנט מיט זיין פענאמאנאלער ווערק "די עשר'לעך".

היינט איז די יארצייט פון הרה"ק רבי מרדכי ב"ר גדלי' משה מזוועהיל, א רעכטער אייניקל פון הצדיק המפורסם מופה"ד רבי שלאמקע זוועהילער. זי"ע ועכי"א.

דיני ציצית וברכותיה

(א) יתעטף בציצית מעומד, ויברך מעומד; על טלית גדול "להתעטף בציצית", ועל טלית קטן "על מצות ציצית". ואותן המניחין הטלית מקופל סביב צוארן על כתפיהן לא יצאו י"ח. בחור לא יכסה ראשו בטלית, אפי' ת"ח (מ"א סימן ח'):

(כ) צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה קודם לבישה, ולבדוק אם הם כשרים שלא נפסקו. ואם הוא שעת הדחק, כגון: שהציבור מתפללין ואין לו פנאי לבדוק, או שקורין אותו לעלות לתורה; אם יודע שאתמול היו כשרים יכול להתעטף ולברך בלא בדיקה (שם). ואין צריך בדיקה אלא פעם אחת ביום, ואפילו לובשו שנית וחייב בברכה א"צ בדיקה (מ"א סימן ח' ס"ק ה', א"ר סימן ח' ס"ק י"ג):

[פארשריבן]

שיעור ליום ד' לסדר ועשית כפרת זהב טהור, כ"ט שבט תשע"ב לפ"ק.

היינט איז די יארצייט פונעם הייליגן קדושת יו"ט, זי"ע ועכי"א.


(ג) מחזיר שתי ציציות מלפניו ושתים לאחריו, כדי שיהא מסובב במצות (שם):

(ד) אם לובש טלית קטן כשאין ידיו נקיות, ילבשנו בלא ברכה. וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך על מצות ציצית, או כשלובש טלית גדול יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה, ואז א"צ למשמש בציצית (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ה' פ' תרומה, א' דר"ח אדר ה'תשע"ב לפ"ג.

משנכנס אדר מרבין בשמחה!


(ה) יכוין בהתעטפו שצוני הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם (שם):

(ו) הציצית יהיו מבחוץ, ולא תחובין בכנף. וההולכין בין העובדי כוכבים יוצאין בתחובין, רק בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילון ד"א (שם במ"א):

[פארשריבן]

שיעור ליום ו' פ' תרומה, ב' דר"ח אדר ה"א שבע מאות וע"ב שנה לבריאת העולם.

(ז) נוהגין לעשות עטרה מחתיכת משי, לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו (שם):

(ח) אם לובש כמה ד' כנפות בלי הפסק, והיה דעתו על כולם; לא יברך אלא ברכה אחת. ואם סח ביניהם אפילו שלא מענין לבישה אינו צריך לברך (מ"א ס"ק י"ד). ואם הפסיק הרבה, צריך לברך משום היסח הדעת. ולכתחלה לא יפסיק בשיחה. ושתיקה ודאי לא הוי הפסק, אם לא שהסיח דעתו. ואפי' אם פשט הראשון קודם שלבש השני א"צ לברך, כיון שהיה דעתו מתחלה על כולם. ואם לא היה דעתו מתחלה על כולם, והביאו לפניו; אפילו בשעה שעדיין לבוש בטליתות שבירך עליהן, או שהיו לפניו טליתות שבירך עליהן בשעה שהביאו, צריך לברך (מ"א וא"ר שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום א' פ' תצוה, ג' אדר תשע"ב לפ"ק.


(ט) בירך על טלית קטן "על מצות", ותיכף רוצה ללבוש הטלית גדול; אם נתכוין בפירוש לפטור גם הטלית גדול ב"על מצות", א"צ לחזור ולברך על טלית גדול. אבל בסתם, צריך לחזור ולברך על טלית גדול (פ"מ):

(י) אם לבש טלית קטן ובירך עליו, והלך בבית זה למקום אחר בתוך הבית, אפילו מחדר לחדר, לא חשיב הפסק וא"צ לברך כשלובש טלית גדול כשהיה דעתו מתחלה עליו בשעת ברכה. אבל אם הלך מביתו, אפילו חזר למקומו, צריך לברך. דשינוי מקום הוי הפסק (כיון דהוי ב' מצות, הוי שינוי מקום הפסק) (מ"א):

[פארשריבן]

שיעור ליום ב' פ' תצוה, ד' אדר ה'תשע"ב לפ"ג.

אין יאר ד"א רס"ו איז נפטר געווארן דער הייליגער אמורא רב אחאי בר הונא, זצ"ל. זי"ע ועכי"א.

(יא) אם פשט טליתו ויצא לחוץ, והיה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד; אין צריך לחזור ולברך (משום דבטלית אחד לא הוי שינוי מקום הפסק, דהוי כחוזר למצותו כמו ביצא מסוכה וחזר). אבל אם לא היה דעתו לחזור ולהתעטף מיד, צריך לחזור ולברך. ואם הסיר הטלית סתם, וחזר ונתעטף מיד, אז אם נשאר עליו טלית קטן א"צ לחזור ולברך. ואם לאו, צריך לחזור ולברך כשמתעטף (מ"א וא"ר):

(יב) אם נפל טליתו שלא במתכוין מעל כל הגוף, אפילו אם נשאר בידו צריך לברך שנית כשמתעטף בו. דאזדא ליה מצותו. אבל אם נשאר עוד אפי' על מקצת גופו א"צ לברך שנית (מ"א דלא כט"ז). (והטעם כיון דבודאי אסור לכסות אפי' מקצת גופו בטלית של ד' כנפות בלא ציצית, והוי כעוסק עדיין בחיוב. כנלפענ"ד):

[פארשריבן]

שיעור ליום ג' פ' תצוה, ה' אדר תשע"ב לפ"ק.

(יג) הלן בטליתו בלילה או שלובש קודם אור היום, כשיאיר היום אין צריך לברך. וטוב לפטור אותו בטלית גדול (שם):

(יד) נתכסה בבגד שחייב בציצית ולא הטיל בו ציצית, ביטל מצות ציצית:

מייערן צימעס איז א גוטער מאכל און רבי איציקל נעשכיזער איז געווען א גוטער יוד.

[פארשריבן]

שיעור ליום ד' פ' תצוה, ה'תשע"ב לפ"ג.

דין טלית שאולה

(א) השואל מחבירו או השוכר טלית מצוייצת, בודאי נתכוין חבירו להקנות לו הטלית כדי שיצא בו המצוה, ומברך. ודוקא אם שאלו כדי להתפלל בו; אבל אם לא שאלו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן, אין להכניס עצמו בספק ברכה ויכוין בפירוש שאינו רוצה לקנותו, ואין צריך לברך עליו לכל הדעות. אבל בטלית של קהל צריך לברך עליו אפילו כשלובש אותו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן. משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קנוהו מתחלה, שכל מי שלובש אותו יהיה שלו כמו באתרוג (פ"מ סי' י"ד ובא"ר):

(ב) מי שלוקח טלית חבירו שלא מדעתו, אפילו להתפלל בו, יכוין גם כן שאינו רוצה לקנותו ולא יברך עליו. (ומה שכתב המ"א דיברך עליו, ומדמה אותו למ"ש התוספות והרא"ש אם שאל טלית שאינה מצוייצת והטיל בו ציצית שיכול לברך עליו אף שפטור, מידי דהוי אנשים דמברכות על מ"ע שהז"ג אף שפטורות, אין נראה לפענ"ד. כי התוספות והרא"ש כתבו שפיר בנידון דידהו, ציצית בבגד שאול אף שהבגד פטור מ"מ מברך עליו כמו דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג. אבל כאן בנ"ד ששאל בגד עם ציצית הוי כחיטין שאולין ואתרוג שאול, דפשיטא דאין מברכין עליהם) (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ה' תצוה, תשע"ב לפ"ק.


(ג) אם לקת טלית חבירו כשהוא מקופל, כשמחזירו אחר כך צריך ג"כ לקפלו (רק בשבת אין צריך לקפלו כקפילו הראשון). וכן אין רשאי להוציאו שלא מדעת בעלים מביתו לבית הכנסת או מבית הכנסת לביתו, כי הבעלים מקפידין על זה (שם א"ר):

דין אם להתיר ציצית מבגד לבגד
ודין אם נקרע הטלית:

(א) מותר להתיר ציצית מבגד זה ולהניחם בבגד אחר. אבל שלא להניחם בבגד, לא; משום שאסור לבטל מצות טלית זה. ואם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהא בה ד' כנפות, מותר להתירן. ואם מוכר הבגד לעובד כוכבים ג"כ מותר להתירן. וה"ה אם רוצה להטיל בהטלית ציצית יותר יפין או יותר כשרין, דהיינו שהציצית היו פסוקין קצת ראשיה ורוצה להטיל בו עכשיו שלימים, גם כן מותר להתירן. ואם נפסק חוט אחד, אפילו נשתייר כ"ע [= כדי עניבה] וכבר התירם, שוב אסור להטיל אותם לכתחלה אפילו בבגד זה - (כן משמע בסימן י"ד במ"א ס"ק ד') - וכל שכן בבגד אחר. אבל מותר לקשור שני חוטין קצרים כדי לעשות חוט ארוך של י"ב גודלין ולהטיל אותם בבגד בתחלה (סימן ט"ו):

[פארשריבן]

שיעור ליום ו' פ' תצוה ה'תשע"ב לפ"ק.

(ב) טלית מצוייצת כהלכה שנחלקה לשתים ורוצה לחברה, הדין כך: אם אין בכל חלק לבדו כדי להתעטף; אין צריך להתיר כל הציצית משני החלקים, ויחברם ואח"כ יטילם בו מחדש. ואם יש בחלק אחד כדי להתעטף, צריך להתיר הציצית מחלק הב' שאין בו כדי להתעטף, ויחברם ואח"כ יטילם. וכן הדין אם רוצה לחבר חתיכה אחת מטלית אחר ואין בו כדי להתעטף, אין צריך להתיר רק מאותה חתיכה האחרת. ואם יש בכל חלק לבדו כדי להתעטף ורוצה לחברם, יוכל להתיר הציצית מאיזה חלק שירצה; ויחברם ואחר כך יטילם. ואם נקרע בהטלית כנף אחד בעגול, שנעשה בה שלשה כנפות; צריך להתיר כל הציצית שנעשה בפיסול (שם):

(ג) אם נקרע מנקב שהציצית תלויין בו ולמטה, ונשתייר כל שהוא למטה מחובר אף שאין שם מלא קשר אגודל; אם קדם הטלת ציצית לקרע כשר. ואם רוצה לתפור הקרע, אז אם הטלית של צמר מותר לתפור בחוט משי אפילו לבן ואין צריך להתיר אותה מהכנף ולחזור ולתלותה שנית אחר שתפר הכנף. כיון דלא נפסל מעולם. ואם הבגד הוא משאר מינים, אז אין רשאי לתפור הקרע. ולכן יניחנו כך ולא יתפרנו בחוט לבן, רק בחוט צבוע (שאין נוהגים עתה לעשות הציצית רק לבנים). דחיישינן שמא ישתייר מחוט התפירה שם, ואחר כך כשיטיל בו ציצית יצרף החוט הנשאר מהתפירה לז' חיטין אחרים שיטיל שם ויהיו הציצית פסולין. כי החוט התפירה לא נטווה לשמן. ואפילו בדיעבד אם תפר ולא שייר מחוט התפירה והטיל שם ציצית, אעפ"כ פסולין מחמת גזירה. ולכן בטלית של צמר, שאין מטילין בו רק ציצית של צמר - דאין המנהג לתפור בחוטי צמר - לא שייך גזירה זו, דאף אם ישייר חוט התפירה לא יצרפנו לחוטי הציצית. ובשאר מינים פסול משום גזירה זו. ואם ירצה, יקח חתיכת בגד משלש על שלש ויתפרנו במקום הכנף; ויתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל, והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות. ובזה אפילו לרש"י מותר לתפור, כיון דאין ראוי להטיל בו ציצית (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום א' פ' תשא ה'תשע"ב לפ"ק.

(ד) אם נקרע הכנף מהבגד תוך ג' אצבעות ולא נשאר מחובר אף בכל שהוא, וחזר ותפרו; וה"ה אם תפר חתיכת בגד פחות משלש לשפת הבגד הן באורך הן ברוחב, אז אם הטיל בה ציצית בחתיכה זו - פסולה, לדעת קצת מפרשים שמפרשים כן לדעת רב עמרם. מחמת דהוי כמאן דפסק, אף שתפרו לבגד. ואם יטיל ציצית למעלה מאותה חתיכה התפירה, יהיו הציצית רחוקים מקצה הבגד יותר מג' אצבעות ופסול. ולכן נוהגים לתפור בכל כנף מהטלית חתיכה של בגד, ומשלש על שלש שאין בה תפירה. משום דברוב בגדים אפילו הם חדשים, יש בהן תפירה תוך שלש ויש פסול לדעת המפרשים הנ"ל. רק יש ליזהר שיתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל, והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות - כשהטלית של שאר מינים, אבל בשל צמר אין להקפיד (שם):

(ה) כשתופרין סביב הנקב שמטילין בו ציצית משום חיזוק בטלית של צמר, יכול לתפור אפילו בחוט לבן. ובטלית של שאר מינים לא יתפור רק בחוט צבוע (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ב' תצוה ה'תשע"ב לפ"ק.

דין מי הם החייבים בציצית
וזמן ציצית וברכתו

(א) סומא חייב בציצית. נשים ועבדים פטורין, ואין להם ללבוש בגד של ד' כנפות ולהטיל ציצית; דהוי יוהרא. טומטום ואנדרוגינוס חייבין, ויכולין גם כן לברך. קטן היודע להתעטף בשתי ציציות לפניו ושתים לאחריו ויודע לאחזן בשעת ק"ש, אביו צריך לקנות לו ציצית כדי לחנכו (סימן י"ז):

(ב) להרמב"ם: אפילו כסות יום כשלובש בלילה פטורה מציצית, וכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום חייב. ולהרא"ש: כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום חייב אפילו לובשו בלילה. וספק ברכות להקל, ולכך אין לברך רק על כסות המיוחדת ליום ולובשו ביום. ואחר תפלת ערבית שוב אין לברך אף שעדיין יום, ויסיר הטלית כשמתחיל ברכו. ובליל יוה"כ יתעטף בעוד יום ויברך, ובמוצאי יוה"כ לא יסירו עד אחר ערבית. והעובר לפני התיבה ביום לאיזה דבר, אפי' לקדיש יתום, יתעטף מפני כבוד ציבור. וכל מלבוש שאין עשוי ללבשו רק לכסות בו בלילה; אפילו מכסה בו ביום, או שעשוי רק להעלותו דרך העלאה ולא דרך לבישה, פטור מציצית. ומכל מקום בכיסוי של צמר יעשה קרן אחד עגול, כי לדעת התוספות חייב בכה"ג (סי' י"ח):

[פארשריבן]

שיעור ליום ג' תשא ה'תשע"ב לפ"ג.

(ג) כשלובש קודם אור היום אין מברך, אבל אחר עלות השחר מברכין. והוא הדין בערב, עד צאת הכוככים מברכין (שם):

(ד) ציצית חובת גברא הוא ואינו חייב רק כשלובשו, ולכך אין מברך על עשיית המצוה כיון שעושה אותן קודם שלובשו. ואפי' נפסקו אחר שלובשו, צריך לפשטו ולעשות בו ציצית. וצריך לברך כשחוזר ולובשו אף שלובשו תיכף (סימן י"ט):

[פארשריבן]

שיעור ליום ד' תשא תשע"ב לפ"ק.

(ה) עשה טלית לצורך תכריכין, אם לובשו לפעמים בחייו חייב בציצית ואין לברך עליו. מוכרי בגדים שלובשין פעמים להראותן פטור, אבל אם לובשין להעביר המכס אפשר דחייב (שם):

דין מה לעשות בציצית שנפסקו
ודין ציצית בבה"ק

(א) חוטי ציצית שנפסקו אין לזרקן לאשפה, ולא לנהוג בהם מנהג בזיון. ויש מדקדקין לגנזן בספר ועושין אותן בספר לסימן; משום דאיתעבד בהו מצוה חדא זימנא, ליתעביד בהו מצוה אחריתא (פ"מ במ"ז סימן כ"א):

[פארשריבן]

שלהי פורים שנת תשב"ע לפ"ק.

(ב) טליתות של מצוה שבלו אדם בודל מהן ואסור לקנח בהן ואסור ליחד אותם לשום תשמיש מגונה, אלא זורקן והם כלים (שם סימן כ"א):

(ג) בטלית גדול אסור ליכנס לבית הכסא, וכן בקיט"ל אין ליכנס לבית הכסא. אבל לקטנים ליכא איסורא. ובטלית קטן ג"כ ליכא איסורא, וכ"ש שמותר לשכב בטלית קטן. וכן אין ליתן לכובס עובד כוכבים לכבס הטלית עם הציצית אלא מתיר הציצית ואחר כך כובסן (שם):

א פרייליכן פורים און א סימכעס טאמעד.

[פארשריבן]

שיעור ליום ו' פ' תשא, פורים דמוקפין ה'תשע"ב לפ"ג.

(ד) יש ליזהר שלא לגרור ציציותיו על גבי קרקע (שם):

(ה) קנה טלית ועשה בו ציצית, מברך שהחיינו בשעת עשיית הציצית. ואם לא בירך בשעת עשיית הציצית, מברך בשעת עיטוף ראשון (דלא גרע מקנה כלים חדשים) (שם סימן כ"ב). ומברך להתעטף קודם ואחר כך שהחיינו (פ"מ) כמו ברכת מלביש ערומים ושהחיינו, שהדין שמברך מקודם מ"ע ואחר כך שהחיינו:

[פארשריבן]

שיעור ליום א' ויק"פ י"ז אדר תשע"ב לפ"ק.

(ו) אסור לילך על הקברות והוא לבוש ציצית, אף שאין נגררים על הקברות, עד שיתחבר בכנפות שלא יהיו מגולים; משום לועג לרש (שם סימן כ"ג):

דין הנהגת לבישת ציצית

(א) כל אדם יש ליזהר לעשות טלית נאה משום זה קלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות (גמרא) (סימן כ"ד):

[פארשריבן]

שיעור ליום ב' ויק"פ ח"י אדר תשע"ב לפ"ק.

(ב) אף שאין חיוב מצות ציצית רק כשלובש בגד בת ד' כנפות, מכל מקום יזהר כל אדם ללבוש טלית קטן שיהא לבוש בו כל היום כדי שיזכור המצוה בכל רגע. וע"כ יש בו חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפות שבכל צד שיפנה יזכור המצוה. ולכל הפחות יזהר שיהא לבוש בשעת ק"ש ותפלה, וכל הקורא ק"ש בלא ציצית כאלו מעיד עדות שקר בעצמו (מ"א בשם הזוהר):

(ג) מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת בשעת ק"ש, וכנגד לבו; רמז לדבר "והיו הדברים האלה על לבבך". וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם ביד ימין, ויביט בהם עד שמגיע ל"נאמנים ונחמדים לעד" מנשק הציצית ויסירם מידו (מ"א בשם כתבים):

[פארשריבן]

שיעור ליום ג' ויק"פ תשע"ב לפ"ק.

(ד) טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך. ויש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיע ל"וראיתם אותו" וליתן אותם על העינים. ומנהג יפה הוא, וחבובי מצוה הוא. גם נוהגים לנשק הציצית בשעה שרואה בהם, וגם זה הוא חיבוב מצוה (שם):

(ה) כשיסתכל מסתכל בשני הציצית שלפניו שיש בהם עשרה קשרים רמז לעשר ספירות, וגם יש בהם ט"ז חוטין ועם העשרה קשרים עולים כ"ו כמנין הוי"ה. גדול העונש המבטל מצות ציצית, ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו'. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ד' ויק"פ כ' אדר תשע"ב לפ"ק.

היום חל היומדה"ל של הגה"צ המפורסם רבי יואל סורקיש מקראקא, באוואוסט מיט זיין ספר בית חדש (הנקרא ב"ח). זי"ע ועכי"א.

הלכות תפלין

דין הנחת תפילין וברכתן

(א) צריך ליזהר שיניח כיס התפילין למטה, ולמעלה הטלית; כדי שיפגע תחלה בטלית להניחו קודם, כדי שלא יעבור על המצות. ואם הגיע תחלה בתפילין צריך להניחם תחלה (סימן כ"ה):


(ב) ראוי להתעטף בטלית ותפילין בביתו ולילך לבית הכנסת. ואם הולך במבואות המטונפות או בין העובדי כוכבים, יתעטף בחצר בית הכנסת (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ה' ויק"פ, כ"א אדר תשע"ב לפ"ק.

יומא דהילולא של הרבי ר' אלימלך ב"ר אליעזר ליפמאן זי"ע ועכי"א.

(ג) אם מניח השל יד מברך להניח בקמץ תחת הה"א, ואח"כ בשל ראש מברך על מצות בפת"ח תחת הוא"ו. ויאמר אח"כ בשכמל"ו משום ספק ברכה לבטלה (שם):

(ד) אפילו פגע בשל ראש תחלה מ"מ יניח של יד תחלה (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ו' ויק"פ, כ"ב אדר תשע"ב.

(ה) צריך לברך על של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה, וכן בשל ראש קודם שמהדקן, כדי שיהיה עובר לעשייתן. וההנחה והברכה יהיה מעומד (שם):

(ו) אסור להפסיק בשיחה בין של יד לשל ראש. ואפילו אותן שאין מברכין בחוה"מ דאינו גורם ברכה שאינה צריכה, מ"מ אסור להפסיק. וה"ה בתפילין של ר"ת הדין כן. ואם שח מברך על של ראש שתים, להניח וגם על מצות. וראוי להזיז התפילין ש"י ממקומן קודם שיברך שתים (שם ומ"א):

[פארשריבן]

שיעור ליום א' ויקרא תשע"ב לפ"ק.

(ז) אם שח לצורך תפילין אין צריך לברך שתים, אבל לכתחלה אסור לשוח אפילו לצורך תפילין - אם לא שא"א בלא"ה. ואפילו לקדיש ולקדושה לא יפסיק, רק ישתוק וישמע ויכוין למה שאומרים. ואם הפסיק מברך שתים. ובחוה"מ שאינו מברך, יפסיק לקדיש ולקדושה (שם):

(ח) לא יוציא הש"ר מכיס עד אחר שיהדק הש"י. ואם מונח חוץ לכיס, לא יפתח הש"ר עד אחר ההידוק. ויניח שניהם מעומד (שם):

[פארשריבן]

שיעור ליום ב' ויקרא תשע"ב לפ"ק.

(ט) אם מניחם כמה פעמים ביום צריך לברך בכל פעם. נשמטו ממקומם בתפלה אין צריך לברך כיון דבתפלה ודאי אין מסיח דעתו, אבל אם נשמטו ממקומם שלא בשעת תפלה צריך לברך. ואם נשמטה רק אחת ומחזירה, מברך כמו שמניח תפלה אחת. ואם הזיזן ממקומן אדעתא דלהחזירן אין צריך לברך, ואפי' חלצן כדי לילך לבית הכסא אין צריך לברך. אבל אם לא היה בדעתו לחזור מיד, צריך לברך. וכן אפי' נפסק הקשר מהשל יד בין ש"י לש"ר, אפילו מפסיק בעשיית הקשר אין צריך לברך להניח (ט"ז סימן כ"ה). וכן אם בשעת הברכה לא היה הקשר כלל, ועשה הקשר בין ברכה להנחה; אין צריך לחזור ולברך (ט"ז שם):

(י) מותר לברך על תפילין שאולין אבל לא על תפילין גזולין (שם):