חבורת ר' מתתיהו גלמן הי"ד - "די מאטיסאווצעס"

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 257
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am

חבורת ר' מתתיהו גלמן הי"ד - "די מאטיסאווצעס"

תגובהדורך יום זה מכובד » זונטאג אוגוסט 12, 2018 5:21 am

לבקשת הציבור, היות מ'האט אנגעהויבן שרייבן פון די אינטערסאנטע חבורת "מאיטסאווצעס" אן קיין באזונדערן אשכול, טוה איך עפענען א נייער אשכול איבער די חבורה קדושה וואס האבן זיך באוויזן מיט זייער געוואלדיגע מסירות נפש ביים צווייטן וועלט מלחמה.
ס'איז דא אסאך צו שרייבן פון זיי, מיר וועלן בעטן די חברים זאלן מהנה זיין די ציבור מהני מילי מעלייתא, און בפרט אז רוב פון זיי זענען פארברענט געווארן על קידוש ה' און נישט איבער געלאזט קיין המשך בזה העולם.
אויף עיקרי הדברים זעהט פון דא און ווייטער המשך הדברים.

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 257
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am

תגובהדורך יום זה מכובד » זונטאג אוגוסט 12, 2018 6:20 am

איך האב געזוכט אין אוצה"ח "מתתיהו גלמן" און ס'איז מיר ארויף געקומען אסאסך שיינע ארטיקלעך איבער איהם.
האפנטליך אז מיט די צייט וועט א טייל אנקומען דא אויף אונזער וועלטל להנות בהם בני אדם.

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 257
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am

תמונתו

תגובהדורך יום זה מכובד » זונטאג אוגוסט 12, 2018 6:22 am

מתת' גלמן.jpg
מתת' גלמן.jpg (625.76 KiB) געזעהן 1111 מאל

משה ברמן
שר מאה
תגובות: 187
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 25, 2015 1:47 pm

תגובהדורך משה ברמן » זונטאג אוגוסט 12, 2018 8:37 am

סאיז דא אבילד פון מאתיס מיטן אמרי אמת

משה ברמן
שר מאה
תגובות: 187
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 25, 2015 1:47 pm

תגובהדורך משה ברמן » זונטאג אוגוסט 12, 2018 8:37 am

ער האט געשטאמט פון וויען

אוועטאר
מומחה יוחס
שר האלף
תגובות: 1855
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: ווי יא

תגובהדורך מומחה יוחס » זונטאג אוגוסט 12, 2018 8:54 am

אוודאי
אסאך האבן איהם גערופן מטיס וויענער...
参考专家

אוועטאר
מומחה יוחס
שר האלף
תגובות: 1855
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: ווי יא

תגובהדורך מומחה יוחס » זונטאג אוגוסט 12, 2018 8:59 am

לויט ווי איך ווייס אין איך געדענק איז דער בחור לעבן דער הייליגע גערע רבי בעל אמרי אמת זי"ע, הבחור הקדוש מתתיהו גלמן הי"ד..
צוגעלייגטע
אמרי אמת ביער עם הבחור מתתיהו גלמן הי''ד.jpg
אמרי אמת ביער עם הבחור מתתיהו גלמן הי''ד.jpg (44.82 KiB) געזעהן 1036 מאל
参考专家

אוועטאר
מומחה יוחס
שר האלף
תגובות: 1855
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: ווי יא

תגובהדורך מומחה יוחס » זונטאג אוגוסט 12, 2018 9:04 am

לויט ווי עס קוקט אויס איז ער געקומען פין א משפחה מתבולל, ל"ע, אין ער האט זיך אפגעשטאקלט פין זיין גאנצן משפחה אפגעלאזט אין געפארן קיין פולין גאליציע, אין זיך מתקשר געוועהן אין די הייליגע גערע הויף, אין איז געווארן א ג-טספארכטיגער יוד, א אויסגערופענע בעל יראת שמים, א דערהויבענע בחור.
בשעת מלחמה איז ער געוועהן אין קראקא, אין האט אנגעפירט מיט א מורא'דיגע חבורה אינטערן נאז פין די רשעים ארורים די נאצים ימ''ש וזכרם, זיי האבן געלערנט א גאנצן טאג, אין געטוהן מצוות מיט אידן, וכדו', אין די חבורה האט זיך פארשפרייט אין פארשידענע פלעצער ווען די קדוש מתתיהו לויפט ארום פין איין פלאץ צום צווייטן...

יא יא ער האט מקדש שם שמים געוועהן אין די שרעקיגדיגע תקופה..

מען קען דערציילן א געוואלד איבער זיי...
参考专家

אוועטאר
farshlufen
שר עשרת אלפים
תגובות: 19722
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג נובעמבער 16, 2007 8:26 am
לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק

תגובהדורך farshlufen » זונטאג אוגוסט 12, 2018 9:17 am

צוגעלייגטע
מאטיסאווצעס -11.jpg
מאטיסאווצעס -11.jpg (568.27 KiB) געזעהן 1005 מאל
מאטיסאווצעס -21.jpg
מאטיסאווצעס -21.jpg (625.27 KiB) געזעהן 1005 מאל
מאטיסאווצעס -31.jpg
מאטיסאווצעס -31.jpg (645.31 KiB) געזעהן 1005 מאל
סימן דלא ידע כלום, שבוחי.

פראצעדור
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 23, 2018 8:34 pm

עולם החסידות

תגובהדורך פראצעדור » זונטאג אוגוסט 12, 2018 10:24 am

מתתיהו של דורנו - מתתיהו גלמן
מאות ואלפים, לומדי ומופלגי תורה, ומתנהגים בחסידות, עשו את דרכם לעיירה הפולנית הקטנה 'גורא-קלאווריא' אשר שכנה על אם הדרך שבין ורשה ללובלין, אותה כינו בשם 'גור', למרן רועה ישראל האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת', שם שאבו המה מלא חופניים תורה ויראת שמים

עולם החסידות כ"ה בכסלו תש"ע - 12/12/2009 19:19

הבחורים שבאותם הימים, היו לומדים בשטיבלך יומם ולילה, וחיים באחוה חסידית מופלגת. ביטוי לכך היו הסעודות שסעדו בצוותא, כך, ברוח "איש את רעהו יעזרו" חיו בגאון ובשמחה את דרך החסידות. ויכלו להלחם בפגעי הזמן והרחוב הסואן. לכל חבורה היה ראש קבוצה "קומדנט" (מפקד בפולנית) שהנהיג את החבורה כך היו מאות חבורות.

מספר שנים טרם השואה, הגיע לגור בחור שגדל בבית מתבולל. אך מתוך קירבה עם חסידי גור, סלל לאט ובטוח את דרכו. ותוך תקופה היה לאחד ממנהיגי החבורות, הלא הוא "מתתיהו געלמן". החבורה בקרקא היתה תחת חסותו וכונתה "מתי'סובציס", חבורה זו יצא שמה כמי שקידשה שם שמים בחייהם ואף במותם, בעלותם על המוקד.

בכתבה שלפניכם הבאנו את קורות הנער שהגיע לגור, אגב פרסום חלק מהמכתבים שכתבו לו ראשי החבורות בתחילת דרכו. דרך שורות אלו יכולים אנו לתת הצצה חטופה לחייהם חיי טוהר ותביעה ללא הרף לעלות במסילה העולה בית ה'.

הצליל שעורר את נימי הנפש

ילד תפנוקים להורים מתבוללים היה "מטי" במשפחה מתבוללת בוינה אשר להם וליהדות ולא כלום. באחד הימים מזדמן הוא לכיכר הגדולה, ולפניו מתגלה מחזה מרהיב. עומד רב שהוד קדומים חופף עליו ונושא ברמה את דבר ה', ומסביב עומדים אנשים לרוב, רתוקים, מביטים ביראת הכבוד ברב, ושותים בצמא את דבריו. הרב הוא הגאון הנודע רבי מאיר שפירא רבה של לובלין ומחולל הישיבה הגדולה חכמי לובלין.

למקומות שונים, קרובים ורחוקים נדד הרב לעשות למען המוסד הקדוש, שלא יקרוס חלילה. ובכל מקום בואו התקבצו מאות ואלפים לשמוע את דבריו. זו היתה לו פגישתו הראשונה עם היהדות והיא אשר עוררה נימים חבוים בנפשו של הנער. בכוחות עצמו החל הנער להכיר את בוראו ולקבל מושגים ביהדות. הוא התקדם עוד ועוד. אך איש לא שיער להיכן יגיע הנער. כשהרגיש שבשל דיו בכדי לחיות בחיי חברה חרדית החליט בצעד נועז. לברוח מבית אביו לפולין ולהיכן? לישיבה הגדולה ישיבת חכמי לובלין, שבראשה עומד הרב הגדול רבי מאיר שפירא.

באחד הימים בשלהי שנת תרצ"ג מופיע מטי בשערי הישיבה מצויד באמתחתו במכתב המלצה מרבי משה'ני מבאיאן (רעו הטוב של רבי מאיר, ולימים, מהעומדים בראש ה"שלטון הרוחני" שנוסד לאחר פטירת הרב, לנהל ולנווט את הישיבה). וכה נאמר בו: 'הנני בזה להיות לפה ולמליץ עבור המוכ"ז הבחור המופלג כמר מתתיהו געלמען נ"י מק' וויען אשר מטרת נסיעתו למחניכם להסתפח להישיבה. העלם הלז הוא משובח אשר יש בו כשרונות נעלים. ואף כי מבית אביו יניחו לו מכשול על התפתחותו בתורת ה', אולם הוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה להגות בתוה"ק ומשליך הכל מנגד. וכל החפצים לא ישוו לו למען יזכה להשתלמות בלימוד תוה"ק. לזאת אבקשו כי יערב חין מליצתי לפניו לקבלו בסבר פנים יפות ויתמכו ברוח נדיבה. ואודות מתן דמים כנגד היסוד כפי אשר המוכ"ז העלם הציע לפני יש לו תקוה על זה ואקוה כי נחת ינחת ממנו'.

תחת כנפי השכינה

בזרועות פתוחות ובמאור פנים קיבלו רבי מאיר ועתה היה מתתיהו לתלמיד מן המניין. אביו, שהמהפך החד של בנו גרם לו להלם מוחלט, הריץ מכתב לרבה של לובלין היתכן כדבר הזה, והרב התפנה מטרדותיו הרבות וכתב מכתב לאב.

תאריך המכתב הוא כ"ז בתשרי תרצ"ד עשרה ימים לפני פטירתו הפתאומית של רבה של לובלין.

כבוד הנכבד הר' יצחק ליב געלמן נ"י
מכתבו הנכבד הגיעני, ואבשרהו כי בנו יחיה מתענג פה על מבועי התורה ולומד בהתמדה וכשרונות יבשרוהו כי אם ילך הלאה בדרכו זה הטוב, כי אז ישכיל גם יצליח, ובין כוכבי ים התלמוד ישים קנו.
הדו"ש הק' מאיר שפירא
האב"ד ור"מ בלובלין

מכתבו של הרב מלובלין לא הרשים במיוחד את אדון גלמן ובדרכים שונות פנה לבנו, בדרישה לשוב הביתה. במכתב חריף פונה "מתתיהו" להוריו. מחד מבהיר מתתיהו לאביו שחבל אל מאמציו אשר יעלו בתוהו. הוא את דרכו החדשה דרך היהדות לא יעזוב. ומצד שני מלא בדרך ארץ ושאילת שלום להוריו, וכה כתב:

"...הלימוד כאן הנו מפואר, התפילה משפיעה ומדרבנת. אני כבר חדשתי כמה קושיות ותירוצים. הרב שבע רצון מאוד, ואני עוד יותר. התיידדתי פה עם החברים באופן בלתי רגיל. אבקשך עוד פעם, שלא תצער את עצמך ואת אמא לשוא, רק שתבין את מצבי, ולא להסב לי עגמת נפש. כתוב לי מיד, בבקשה אלף פעמים תשובה נוחה. לקחתי לעצמי הרבה מזמני כדי לקיים מצות כיבוד אב.
בנך שאינך מבין אותו
מתתיהו"

הפגישה עם עולמה של גור

באיזהו שלב גילה מתתיהו את חסידות "גור", כנראה שעל ידי תלמידי הישיבה אשר נסעו לגור. הוא הציץ ונפגע ונשבה באור קדושתה. כעת ערגה נפשו לבוא ולראות את פני המאור הגדול הרבי מגור שכבר כל כך הרבה הספיק לשמוע עליו נפלאות.

בבוא מתי'ס לגור, הבחינו מיד כי עילוי מופלא ונשמה גבוהה הגיע אל היכל הנשמות. ה"אמרי אמת" קיבלו במאור פניו הקדושות, ובנו ה"לב שמחה", יחד עם סגל חבורתו, נטלו על עצמם את האחריות לשלומו של העלם המופלא, המפלס בין הרים נישאים ומכשולים בינלאומיים, את דרכו אל התורה. הלב שמחה אף היה המוציא ומביא את ענייני מתי'ס, שאלותיו ותהיותיו, בפניו אביו, האדמו"ר.

האב, המתבולל הווינאי הבלתי נלאה, גייס בלשים פרטיים, ואלה הצליחו בתחבולותיהם, לעלות על עקבותיו של מאטי. אולם גם הוא הבין כי בכוח בלבד לא ישיג מטרתו. כדי להשיא את בנו להסכים להצטרף אליו, התחזה האב לשומר תורה ומצוות: נטל ידים לסעודה וברך, חבוש בכובע, ברכת המזון... וכו'. בהתהדק טבעת החנק סביבו, ועל רקע השינוי למראית עין בהנהגתו של האב, יצא מתי'ס ממחבואו, והודיע לאביו כי הוא נאות לנסוע עמו.

אלא שבנסיעה ב'קולייקע' מגור לוורשה, בדרכם הביתה, לווינה, שב האב בגלוי לסורו, ולעיני חבורות חסידים וחתנו של הרבי, אכל בגילוי ראש וללא ברכה. מתי'ס שנחרד למחשבה, עם איזה אב הוא שב לאוסטריה – גמר בלבו להמלט ויהי מה.

ברכבת היוצאת מוורשה לווינה, נלוו אליו בחשאי, שנים מבני חבורת ה"לב שמחה": ר' יונה גלובנר ור' יצחק ווינר. בסיועם חמק באחת התחנות, וזינק אל הרכבת ממול, העושה דרכה בכיוון ההפוך: מווינה לוורשה...

שעון הזמן תקתק. היה כורח דחוף להסתתר. מוורשה יצא מתי'ס לעיירה הסמוכה רמברטוב, נחבא עד יעבור זעם, אצל ר' אהרן ביאלר ור' אהרן פרקל, חתני ראש הקהל, ר' מנחם מנדל קלוגמן – שהיו מחריפי האברכים של חסידי גור. בשבת קודש הביאו החתנים את האורח, כאלמוני, להתארח בבית חותנם. אלא שהכרת פניו ענתה בו, כי אינו כסתם ארחי פרחי. משם המשיך בדרכו ושב לגור.

מאוחר יותר, בצוק העתים, הושגה פשרה, ומתי'ס שב לתקופה לבית אבא. כמעט בודד היה במערכתו הרוחנית הקשה. ממרחקים, היו לו אז רבינו ה"לב שמחה" ובני חבורתו לעזר רב. חשובי החבורה כתבו אליו – בהדרכתו של ה'אמרי אמת' – אל מקומות מושבו, דברי עידוד, ואף השיאו אליו עצה נבונה, כיצד להתמודד עם הקשיים אשר מערים האב בדרכו.

המקורב שהופך למקרב

האברך המופלא, ר' מנדל ליטמנוביץ, כותב אליו בהתלהבות לווינה, ביום ה' בהעלותך תרצ"ד: "כבוד אהובי הבן יקיר לנו, הלוחם מלחמת ה', מהו"ר מתתי' נ"י ויזרח. "מכתבך קבלתי לנכון, ונבהלתי שלא השגת מכתבי ששלחתי אחר הפסח, ואפשר אשר אביך נ"י הטמין ולא מסר לידך. והנה שמחתי מאוד, בראותי כי הנך נשאר נאמן לה' ולתורתו ולעבדיו, יתן ה' לך כח וחיל שתוכל לבצע רעיונותיך הטהורים, וקוי ה' יחליפו כח, והעיקר והראש והראשון, הוא הלימוד והיגיעה בגמרא ותוספות, כי זה מטהר האדם ומעורר אותו לעבודת ה'...

"הראיתי מכתבך לר' בינם שליט"א (ה'לב שמחה'), בנו של אדמו"ר שליט"א (ה'אמרי אמת') ושמח מאוד ואמר לי דעתו, כאשר יהיה אדמו"ר שליט"א במריאנבאד, בחודש תמוז, תבוא שמה ובטח יסכים אביך ג"כ לזה".

מבין כתלי המכתב עולה, כי ה"לב שמחה", ראה דוקא בעין יפה את שהותו של מתי'ס בוינה, שכן שם יכולה השפעתו להקרין על סביבתו ולקרב רחוקים, כפי שהיטיב לצפות אל מעמקי נפשו של הנער, כך כותב ר' מנדל, משמו: "ואמר לי הרבה פעמים, שאם אתה לומד שמה ומתנהג על פי דרך התורה והיראה, הוא טוב מאוד במה שנסעת בחזרה. ואפשר שגורלך הוא שתכניס תחת כנפי השכינה גם אנשים אחרים..."

בוינה היה למתי'ס לרע, אברך מחסידי גור ר' טוביה רוזנווסר. מסתבר שמתי'ס, שברר מטעמים רוחניים את החברותא, ביקש לדעת אם ראוי לו לחבור אליו. דעתם של בני החבורה, נוחה היתה מהחברותא החדשה, ור' מנדל כותב עליו: "האברך ר' טוביה נ"י מלודז', אני מכירו היטב, גם ר' בינם שליט"א מכירו היטב והיה אשתקד במריאנבאד אצלם, ותפרוש שלומו עבורי".

למכתב מצטרף גם נכד האדמו"ר, רבי פנחס אליהו אלטר, בנו של רבי יצחק מאיר, חתן ה"אמרי אמת", הכותב אליו דברי עידוד ומתעניין גם במצבו החומרי. אף הוא מצרף: "פרישת שלום מבנו של אדמו"ר שליט"א, הרב ר' בינם שליט"א".

נפשו של מתי'ס, הומיה היתה לבוא לגור, ולו בחשאי, אולם הדבר היה מסוכן. ר' פנחס אליהו אלטר, מריץ אליו מכתב, בו הוא שולל את הרעיון – על דעת ה"לב שמחה" – אולם הוא מציע רעיון חלופי, אותו כתב גם ר' מנדל ליטמנוביץ, שלוב בהצעה לנצל את כוח השפעתו שלו על האב העקשן: "מכתבך קבלתי, ואיננו שבע רצון במה שאתה רוצה לבוא לפה. (בטח זה כתב לך ידידנו הב' מרדכי בצלאל). כבר כתבתי לך (וגם דודי הרב ר' בונם שליט"א ג"כ מסכים לזה) שאם יש לך מנוחה שם, מה לך לבוא לפה בגניבה. כי אחר זה גם אביך יבוא לפה ולמה לך זה? אולי טוב יותר שתפעל אצל אביך שיתן לך רשות לנסוע למריאנבאד בעת שיהיה שם כ"ק אא"ז אדמו"ר שליט"א. אולי גם אביך ירצה ג"כ לנסוע למריאנבאד, ושם יהיה ג"כ דודי הר"ר בונם שליט"א, אולי יוכל לפעול אצל אביך שיתן לך רשות לנסוע לפה!".

יצוין שלימים כאשר הקים הלב שמחה את ישיבת "חידושי הרי"ם", בעת מגוריו בארץ ישראל, הועלתה הצעה להעלות ארצה את מתי'ס, כדמות מופת שתעמוד ביסודה של הישיבה. משום מה לא יצא הרעיון אל הפועל.

הדברים עולים בין בתרי מכתב ששיגר ר' סנדר דרנגר אל רבינו, באור לד' ואתחנן תרצ"ו, ובו הוא כותב אליו: "בהזדמנות זו באתי להזכיר לכת"ה, את ענין הב' מתתי' מוויען, אשר כתב אלי עוד בזמן שהותו של כ"ק אביו אדמו"ר שליט"א באה"ק, ואולי עכשיו הזמן לזכרו... כי לפי דעתי הי' זה טובה גדולה בעד הישיבה, כי הוא בחור בר דעת ובן תורה גדול, וגם חסידות וגם תורה מתאחדים בו. והגם שלא קיבלתי ממנו בזמן האחרון שום מכתב אודות זה, ואינני יודע אם הוא עוד עומד ברצונו הראשון לנסוע לא"י, אבל אם יהי' איזה ממש בדבר, אוכל לשאלו, ואני חושב שבודאי יסכים".

באותם ימים, ממשיך ה'לב שמחה' לשמור על קשר עם מתי'ס וכפעם-בפעם גם לשגר אליו פריסות-שלום.
ממקום מושבו בירושלים, הוא כותב אל ר' אלכסנדר דרנגר, ששהה באותה עת, טרם נישואיו, בבית הוריו בביליץ אשר בפולין: פ"ש הבחור מתתי' שי' מקראקא וחבירו שיחי' ע"ב כוח"ט.

ולהביט בפניו הקדושים שמזהיר כזוהר הרקיע

טובי האברכים מחריפי החסידות כתבו אליו מכתבי חיזוק ועידוד והדרכה, אחד מהם הוא האברך ר' משה גרזובסקי. שאת מכתבו פותח: "אכתוב לך הגם שאין אני מכיר אותך, מכל מקום אני כותב לך לבקשת חבירי מבית החסידים דנאלבקי 19. והגם שיודע אנכי שאין אני כהן אמרו לי חבירי עלה לדוכן וכו'. על כן אני כותב.

וכאן הוא עובר לתוכחת מגולה באהבה מוסתרת בכדי להכניס את הנער בראשית דרכו לכבשונה של החסידות הצרופה: "וקראתי מכתבך שאין אתה מתנהג כשורה שאין אתה מתפלל ושאין אתה מתנהג בשאר הענינים בטוב. ומכל מקום ברצונך ליסוע לפולין ולאדמו"ר שליט"א ורצונך חזק בזה כל כך. ועל זה אני שואל, האיך לא תתבייש להיות בגור ולהביט בפניו הקדושים שמזהיר כזוהר הרקיע וכשמש בצהרים, בזמן שאין אתה מתנהג כשורה. הלא האדמו"ר שליט"א יודע מכל זה וא"ש אמר או כתב במכתב 'כאשר יחנו כן יסעו' [ה'אמרי אמת' כותב בתוך מכתב לאחד שנמנע ממנו להגיע לגור לימי החנוכה: "ואשר כתבת לקבל עומ"ש, זה מוכשר גם בביתך כדכתיב בשבתך בביתך וכו'. ואני קורא על זה כאשר יחנו כן יסעו.] וצריך אתה להתקן עצמך בפרוזדור עד שלא תכנס בטרקלין.

כאן עובר להדריכו בסדר יום גדוש ומדוקדק. והנה מספר קטעים: "ועצה ע"ז הבא להרגך השכם, פי' השכם בבוקר קודם לו. ותקבל הראשית לעבודת הבורא, ואח"ז תברך את הברכות בכונה, ובפרט להברכה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ושאר הברכות וקריאת שמע. ושמעתי בשם אדמו"ר שליט"א שאמר שאינו מבין האיך אין האדם מפיל את עצמו מהמיטה לברך הברכה שלא עשני גוי ושאר הברכות ולקבל עליו עומ"ש'.

וממשיך: "...וכן תרגיל עצמך בכל שאר מידות טובות ותאמר אמת ולהתרחק משקר. ולשמור המחשבה שלא לחשוב בדברים רעים... והכל בישוב הדעת ובהתבוננות ובמתינות כמו שאיתא 'מתון מתון ארבע מאות זוזי שויא' ותתרגל לדבר רך ובאהבה עם כל אדם, ותהא מקובל בפני הבריות, ויהא קידוש השם שיאמרו ראה חסיד האיך מעשיו נאים וטובים, ותלמוד בספרי מוסר ומידות... ...ובלילה תלך לישון לא מאוחר כדי שתקום בבוקר השכם כמ"ש מאדמו"ר שליט"א השכמת שחרית וערבית מה שייך השכמת ערבית, רק לילך לישון בעתו כדי לקום השכם.

בדברי חיזוק ועידוד עצומים מסיים את מכתבו בו מעלה על נס את דאגותיו ומלחמותיו הרוחנית שלו: "זה מצטער בכרמו וזה מצטער בפרתו וזה בענינים אחרים. וצערך בעניני שמים ועבודת השם. האיך צערך חביב למעלה ובטח יקבלו תפלתך ויעשו פירות. ידידי! עזוב הדאגות ואחוז באהבה וביראה ובשמחה והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ובטח נזכה לראות עם כ"ק א"ש בארצנו הק' בקרוב. כי כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא.
ידידך שאינו מכירך
הדו"ש משה גרזובסקי"

המנהיג

מהר ובטוח קלט "מתתיהו" את דרך החסידות והנה התגלה כוחו הגדול. סביבו החלו להתרכז בקרקא צעירי הצאן אשר מתתיהו נהפך להם למורה דרך.

מגדולי ה"קומדנטים" בקרקא היה, וחבורתו היתה לשם דבר. מתוך חוסר אמצעים למדו תורה והתפללו והרבו בסעודות מצוה ובהתקשרות מופלאה לרבי.

הנה קטע מאחד ממכתביו מקרקא שנת תרח"ץ המלאים בלהט חסידי מהנעשה אצל הרבי: 'אדמו"ר שליט"א יהיה עד אחר פורים בלודמיר והיום הי' בהבלאט (הכונה לעיתון דאס אידישע טעגבלט) שלא לבוא לשם. על פרשת פרה יהי' כ"ק בגור כי יהי' חתונת בנו של הרה"ג אבדק"ק בענדין שליט"א. ב' ניסן יהי' החתונה אצל ר' ישראל בנו. עם ראפאפארט מביליץ. [הכונה לנשואי בתו של מרן ה'בית ישראל' שאכן התקימה בב' ניסן תרח"ץ]

מספר הסופר החרדי הר"ר יוסף פרינדזון שי': כשנתים לפני פרוץ השואה התחתן מתתיהו עם בתו של חסיד גור בשידלובצה ר' יחזקאל בלומנטל שמו. ועם בואו לגור שמה, התחזקה החסידות הגוראית בעיר זו. עצם העובדה שר' מתתיהו הי"ד התיישב בשידלובצה הפכה את המקום לנקודה מרכזית במפה הגיאוגרפית של חסידות גור בפולין.

זוהי בעצם אמירה בעלמא שמתתיהו התיישב בשידלובצה, למעשה תיכף אחרי נישואיו התחיל לנדוד משידלובצה לגור, ומגור לשידלובצה. הוא הפך ל"דמות לאומית" של גור, ושידלובצה היתה קטנה מידי בשביל פעילותו החסידית שהקיפה את פולין כולה.

למען קדושים מושלכים באש

והנה פרצה השואה האיומה, במסירות נפש אשר לא תתואר המשיך מתי'ס להנהיג את בני החבורה שחרף הימים הקשים המשיכו בדרכם דרך הקודש כל עוד אשר נשמה בם. את העדויות המרטיטות לכך אסף מפי השרידים ר' משה פרגאר וקבצם אלי ספר "אלה שלא נכנעו", שם מתואר אורח חייהם של אלו שקדשו את ה' בחייהם ובמותם,
הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו

פראצעדור
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 23, 2018 8:34 pm

אתר זכור:

תגובהדורך פראצעדור » זונטאג אוגוסט 12, 2018 10:27 am

"מתיסובצים"

קבוצת צעירים חסידי "גור", שכונו "מתיסובצים" על שם מי שעמד בראשם, מתתיהו גלמן - בעל תשובה מוינה, שהמשיכו ללמוד תורה בחברותא גם בתנאי מחתרת קשים. מתתיהו גלמן הרחיב את השפעתו מחוץ לקרקוב, וייסד קבוצות לומדים בסתר בערים ובעיירות באיזור.

משעזב, מילא את מקומו בהנהגת החבורה יאנקל גפן, שהגיע מורשה לקרקוב. הקבוצה המשיכה בפעילותה במסירות נפש עד חיסול הגטו.

…היה זה בחצות הלילה. ישבנו כולנו בצוותא ועסקנו בשיעורים. היינו למעלה משלושים בחורים. למדנו בהתמדה רבה, הודות לזאת שכחנו בכל אימי הזמן ופגעי המציאות… פתאום נשמעו דפיקות נמרצות ומבהילות בשער הבנין למטה… הסתרנו בקרשים את הכניסה לחדרנו… בינתיים תכפו הדפיקות בשער. צעקות פראיות בחוץ. המצב מתוח, הסכנה גלויה. הגרמנים דופקים! כולנו עוצרים את הנשימה… "אולי כדאי לברוח או להחבא"? … אבל אינני זז אף אחד איננו זז כמוני. יאנקל גפן מעיף את מבטו הבלתי נפחד על כולנו. מבטו ממית את הפחד ומוליך את ההעזה. שיהיה מה שיהיה, אנו לא ניבהל ולא נברח מפניהם!

בבת אחת נרעד הבנין כולו. חיל ורעדה. השער נפרץ מבחוץ… "הם כאן!" "הם כאן!"… ובן רגע יאנקל גפן משתלט על המצב… הוא פוקד… לשבת במקום ולשתוק. כולנו שותקים ונשארים במקומותינו. הגמרות פתוחות, והלבבות הולמים, והעינים תוהות, והרצון מתגבר ועולה, לא נזוז! כמה זמו ארכה המתיחות? שעה מרובה ארכה. ישבנו ליד הגמרות ולאט לאט השתקעו המחשבות בהן. לא הרימונו את הקולות, אלא פזמנו לעצמינו בנימה מאופקת ופנימית את ניגון הגמרא…

פראצעדור
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 23, 2018 8:34 pm

ניגון של מתתיהו

תגובהדורך פראצעדור » זונטאג אוגוסט 12, 2018 10:31 am

כך רגיל היה מתתיהו לשיר את פזמונו החסידי:

א פייער זאל ברענען
און קיין רויך זאל נישט גיין -
דאס קען נאר א חסיד אליין;
איבער דעם אליין איז כדאי,
איז כדאי, א חסיד צו זיין.


אלעס איז דיין
און גארנישט איז מיין -
דאס קען נאר א חסיד פערשטיין;
איבער דעם אליין איז כדאי,
איז כדאי, א חסיד צו זיין.


וואס ביי דער וועלט איז שיין -
זאל ביי דיר זיין געמיין,
דאס פארשטייט נאר א חסיד אליין.
איבער דעם אליין איז כדאי,
איז כדאי, א חסיד צו זיין.


וואס טויג דער פלאן דער שיינער,
או דער פלאץ איז גארנישט מיינער -
דאס פארשטייט נאר דער חסיד אליין!
איבער דעם אליין איז כדאי,
איז כדאי, א חסיד צו זיין.

פראצעדור
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 23, 2018 8:34 pm

אתר אזמרה

תגובהדורך פראצעדור » זונטאג אוגוסט 12, 2018 10:38 am

מאתר אזמרה

בס"ד
סיפורו של מאטי גלמן – חלק ד'


במה היה כוחו של הצעיר הוינאי, אשר טיפס ועלה במהירות מסחררת בסולם החסידות?
במה זכה להתרומם על כל סביבתו, סביבה מובחרת של בחורים חסידיים, אשר תורתם אומנותם ועבודת השם היא משאלתם?
והעיקר: כיצד ואיך כבש אותו צעיר, שבא מן החוץ, מן הסביבה הגויית ממש, את ההנהגה הרוחנית והארגונית כאחת על פרחי החסידים, שצמחו מתוך הקרקע הדשנה של חסידות פולין, המושרשת מדורי דורות?

בן חמש עשרה שנה הכיר מתתיהו את בוראו. בן שבע עשרה שנה נחשב כבר כבן תורה מובהק, אשר גדולי תורה השתעשעו עמו.בו בזמן נמשכו אליו ודבקו בו פרחי חסידים, אשר נזקקו להדרכה נכונה, הן בלימוד התורה והן בדרך החסידות. בן עשרים ואחת היה בשעת המבחן הנורא, ואז זהרה אישיותו במלוא אורה וקסמה.לנוכח שטף הפורענויות של הצורר הנאצי, אשר הכניסו בלבול ומבוכה אצל הכל, ניצב ונזדקר מעוז הרוח, בדמותם של צעירי החסידים אחוזי להט המרי הרוחני-מוסרי, בהנהגתו של מתתיהו-בעל-תשובה. מתמרדים אלה כונו בשם הכולל: "אנשי מתתיהו" ("מתי'סובציס") בלשון המדוברת.

כיצד חושלו השריונים הנפשיים במה היה סוד הרכבו של הנשק, אשר החזיק מעמד למרות כל האסונות והזעזועים, ועמד בעוזו עד הסוף המר, ועד בכלל?
אין ספק, כי הסביבה החסידית סיפקה את הערכים היסודיים ליציקת שריונים נפשיים אלה, ועם זאת ברור, כי מתתיהו הוסיף עליהם לא מעט סממנים אישיים משלו.

מכיוון שאותו צעיר וינאי השיג מידה עילאה כזו של הזדהות נפשית עם החברותא החסידית, סימן מובהק הוא כי פעל כאן כוח משיכה הדדי. הוא, מתתיהו, אשר קיננה בו כנראה "נשמה חסידית" ערטילאית שנכספה לתיקונה החסידי, היינו: התבטלות עצמית ללא שיור, דיבוק חברים ללא חיץ ועל כולם: עבודת השם מתוך חדוות נעורים. ומאידך גיסא, הוא, מתתיהו, שזינק ובא מן החוץ, הביא אתו סממנים חריפים, כגון: ביטול כלפי העולם הגויי, להט בלתי נדלה של בעל תשובה ובו מידה מסויימת של רוח הרפתקנית.

כל אלה הצטרפו אחר כך יחד והיו לקווי האופי של המחתרת החסידית.

ר' שלום הלוי הורביץ, מיוצאי קראקא ומשרידי המחנות, המתגורר כעת באנטוורפן, מספר:

הכרתי את מתתיהו כשהייתי כבן שתים עשרה. אחי הגדול, אברהם ליב הי"ד, נמנה על ה"מתי'סובציס". למדתי בישיבת "בית מאיר" בקראקא ובכל ערב הייתי נוהג להיכנס לבית החסידים דגור, שברחוב אסתר, ליד בניין התלמוד תורה, כדי לשנן את השיעורים. פעם אחת שם מתתיהו את עיניו עלי ומשכני כבמטה קסמים אל החברותא שלו.

קודם לכל ומעל לכל טיפח בנו מתתיהו את ההכרה של ביטול עצמי ושל דיבוק חברים, התלויים זה בזה. למדנו בצוותא ואכלנו יחד בשבתות. בבל ערב שבת יצאה הפקודה מפי מתתיהו, שכל אחד יביא מבית הוריו את המנות, כדי לסעוד ביחד את סעודת השבת בתוך ה"שטיבל" (בית החסידים). כל המנות נתערבו יחד וכך סעדנו. בכוונה תחילה טושטש בתוכנו כל סימן היכר בין בני העשירים לבין בני העניים. כאשר יצאנו החוצה ציוונו מתתיהו במכוון להחליף את המעילים שלנו, כדי שלא יתבייש זה שיש לו מעיל ישן ומטולא. היה בינינו צעיר מפונק ממשפחה עשירה, אלימלך קליין שמו, אשר בבית הוריו רגיל היה לכל מיני נוחיות ותפנוקים, אבל אצלנו לא התבדל במאומה. כאשר נסענו יחד לגור, שכרנו אכסניה משותפת וכולם חיו בצוותא, אלא שהוצאות הנסיעה התחלקו לפי יכולתו של כל אחד ואחד. מתתיהו הנהיג משמעת של ברזל. בשש בבוקר מחוייב היה כל אחד להימצא ב"שטיבל", ומי שהתאחר בחמש דקות, קיבל את עונשו בצורת קנסות שונים.

אם כי התהלך מתתיהו בינינו כשווה בין שווים, הרי בכל אופן התבלט במראהו האציל. מכיוון שלא ראה עצמו "גליצאי", ורק זמנית התגורר בקראקא, כדי לעורר מהפכה חסידית, חבש לראשו כובע משי, בסגנון גוראי מובהק. ואם תשאלו: מה היתה משמעותה של המהפכה הזאת? עליכם לדעת, שקראקא 'מפורסמת היתה ברוח המתירנות שלה, ואלו חסידות נוסח קוצק, כלומר "חסידות חריפה", לא היתה מקובלת אצלנו. בא מתתיהו והפך את הקערה על פיה. החבריא החסידית של קראקא, שהוכתרה בשם "אנשי מתתיהו", הפכה במהרה לשם דבר אצל הנוער החסידי כולו ואף שימשה דוגמה ומופת ליתר החבורות החסידיות.

במה כבש מתתיהו את לבנו? במה החזיק את מסגרת המשמעת? הייתי אומר: בחריפותו, במזגו הטוב, באמצאותיו, במקוריותו, בתפיסתו החסידית ובכוח השכנוע שלו. נזכר אני בשיחה אחת שלו על המאמר "שלא יתבייש מפני המלעיגים עליו". הוא דיבר מתוך שלווה נפשית והכרה עמוקה: וכי מהו העולם, אשר כדאי יהיה להתחשב בו ולהתפעל ממנו? אפס אפסים! כלום שבכלום! אחת מן השתיים: או שאנחנו נידרס מתחתיו, או שאנחנו נתרומם מעליו. פעם הלכנו בחוצות העיר. חזרנו מאיזו מסיבה חגיגית בביתו של אחד הבחורים, שהיה גר בפודגוז'ש, פרבר של קראקא. בדרכנו עברנו ליד הבניין הגדול של בית החרושת העירוני לגז, ובו במקום החליט מתתיהו להתפלל תפילת מעריב בציבור... פקודה זו פקודה! נעצרנו להתפלל. הסתכלתי בפניו של מתתיהו, בעת התפילה. היה זה ליל אחרון של פסח, פניו קרנו מתוך שמחה של מצוה, ואחרי כן בערו כלפיד אש.

כזה היה מתתיהו. הוא לימד אותנו לשבור את המציאות ולא להישבר; להתכחש למציאות ולא להתכחש לעצמנו. על כן היה שר:

כל מה שאצל העולם יפה,
אצלך יהא מאוס ונבזה...


ומה בדבר האש המתלקחת ללא עשן-לוואי? כיצד זוככה וזוקקה הלהבה, מכל סממן וזכר של אנוכיות וגשמיות?

ר' משה שינפלד, אחד מפרחי החסידים בגור, שהתחנך לאור אישיותו של מתתיהו הצעיר, רואה תמיד את דמותו לנגדו:

נדמה לי כי כוח השפעתו של מתתיהו צפון ומרוכז היה בעיקר בעיניו הגדולות והטהורות. במבטו היה משהו מן המלטף והמסעיר כאחד. שעה שהביט בי בעיניו, חשתי שהעיניים בעצם אינן רק מופנות אלי, אלא חודרות הן אל תוכי וחותרות הלאה, הלאה. כמה פעמים ניסה הוא לדבר על לבי, כדי להדריכני בדרך הישרה. כשדיבר, שטף זרם של חום ולבביות מתוך עיניו והציפני כולי, כשהוא הולך ומתלהב תוך כדי דיבורו, ועיניו הופכות להבות אש, המבעירות את הנפש. כל מה שאמר, כאילו לעצמו אמר, עם עצמו היה מתווכח, את עצמו התאמץ לרומם ולתקן.

נזכר אני, כי פעם אחת שמעתי, כיצד אביו החילוני התלונן באוזני סבי, על עיניו המופלאות של מאטי, שאינן מנוצלות. סבי, אבי אמי, היה נמנה על נכבדי חסידי גור בקראקא, ר' הניך לנדוי היה שמו. לאחר שהתבצר מתתיהו בעולם החסידות, החל הוא לקיים מצות כיבוד אב. היה מתכתב עם אביו ואף מזמינו לביקורים. הפגישות הללו התקיימו בביתו המפואר של סבי הנגיד. באחת הפגישות הללו שמעתיו, כשהוא טוען באוזני סבי: "חבל על כשרון כזה. בתי הצעירה אינה מגעת לקרסוליו של מאטי, והיא כבר שחקנית מצליחה בתיאטרונים. נשבע אני, כי מאטי כובש היה את כל במות העולם!" ברם האיש הזה לא תפס כלל, כי כל מה שעשה מתתיהו, לא עשה אלא כדי לכבוש את עצמו.

לא אשכח לעד את השיעור בדבקות התפילה, אשר מתתיהו נתן לי. עמדתי להתפלל מעריב ב"שטיבל" ולא שמתי לב, כי הוא הפסיק את לימודו כדי לעקוב אחרי בשעת תפילתי. משגמרתי את ה"שמונה עשרה" ניגש אלי, שם את ידו על שכמי ובקול מאופק אמר: "יש לי שאלה אליך: הרי בן אדם אינו יודע את שעתו, לכן אמרו 'שוב יום אחד לפני מיתתך'. משמע, כי כל יום ויום זמן של תשובה הוא. אם כן, חשוב נא רגע, איך היה יהודי מתפלל תפילת מעריב שלו, אם היה יודע כי זו תפילתו האחרונה... הא?!" הוא הציץ בי בעיניו השופעות חום ולהט, ושוב שאל: "הא?!" באותו רגע דימיתי, כי לא רק אותי הוא שואל זאת, כי אם גם את עצמו: "הא?!" וכמי שנסער פתאום בפנימיותו החל מתתיהו לשיר בהתרגשות עזה אותו פזמון חסידי, שיש בו משום חשבון נפש עמוק ומזעזע:

וואס טויג דער פלאן דער שיינער,
או דער פלאץ איז גארנישט מיינער -
דאס פארשטייט נאר דער חסיד אליין!

המאבק של איש המעלה עם עצמו, הרי הוא מאבק תמידי. במאבק הזה שומה על האדם לקרוע מעל עצמו כל מסווה של העמדת פנים ושל הונאה עצמית. הוא צריך לחבל תחבולות, כדי שיוכל להגיע אל הנקודה הפנימית שלו עצמו, אל הנקודה הטובה שלו.

אומר ר' שמואל (שמעלקי) ליפשיץ, היחידי שניצל בניסי ניסים מבין בחורי ה"בונקר החסידי" בקראקא:

באקראי נקלעתי לחבורה של מתתיהו. אבי מורי היה מחסידי קאלבושוב. אבל בקראקא היו מספרים, שבבית החסידים דגור לומדים בשקידה עצומה, לכן יעץ לי אבי להצטרף אליהם, נכנסתי ללמוד ב"שטיבל" בהתמדה גדולה. בליל ראש חודש ראיתי, כי מתתיהו, ה"מפקד" של הבחורים, מגייס את כל החבורה לערוך סעודה גדולה בצוותא. גם אני הוזמנתי, ברמיזה דקה, להשתתף בסעודה. שעה ארוכה ישבנו יחד, מתוך שירה וזמרה, דברי תורה ושיחת חסידים. בשעה אחת אחרי חצות הלילה יצא במפתיע מאת מתתיהו הצו:
"יש להביא בקבוק בירה לכוס של ברכה!"
כולנו היינו מופתעים, האיך אפשר להשיג בירה בשעה מאוחרת כזו?
הלוא מנהגה של קראקא היה מאז ומקדם להקדים ולהאריך בשינה. בשעה עשר בערב היו נסגרים על מנעול ובריח כל שערי הבתים, והכרך הגדול שקע בשינה ככפר קטן ונידח. "אין לך דבר העומד בפני הרצון", מכריז מתתיהו בנעימה שקטה ובוטחת, "בית הנתיבות הגדול של קראקא פתוח כל הלילה, ושם וודאי אפשר להשיג בקבוק של בירה".

אני הייתי אז הקטן שבחבורה. ידעתי, כי בית הנתיבות הוא בקצה העיר, ולבחור בלבוש חסידי המתהלך בלילה יחידי דרך זו היא גם בחזקת סכנה. אולם כחבר חדש, התעורר בי רצון עצום להוכיח את עצמי. על כן לבשתי עוז, אם כי בלבי פחדתי למדי:

"אני הולך!" הכרזתי, ובו ברגע נחתה עלי נזיפה חמורה של מתתיהו: "בעל-גאוה'ניק שכמותך! הרי כולם מפחדים ללכת, והיתכן, שאתה, שמעלקי, אינך מפחד כלל? אלא מה? הגאווה שבך משיאה אותך לדבר זה! שמעלקי, שמעלקי! מוטב שתודה לעין כל, כי מפחד אתה ללכת כמו כולם!..."

הורדתי את עיני מבושה ומכלימה. מתתיהו חטף בתנועה זריזה את אחד המעילים מן הקולב ויצא. כולנו ישבנו בינתיים ללמוד שיעור בעיון, וכדי שלא להסיח את הדעת מן הסעודה לעסנו מדי פעם בפעם "כזיתים". עברה שעה ארוכה ומתתיהו הופיע עם בקבוק בירה. "אין לך דבר העומד בפני הרצון: רצון לשם מצווה - כן! אבל גאווה לשם התפארות - לא ולא!"

שנים אחדות הסתופפתי במחיצתו של מתתיהו, ובכל זאת היה ונשאר בעיני עד היום כחידה סתומה. שקידתו בתורה לא תתואר כלל. ראש פתוח היה לו, בעל תפיסה מהירה, ועם זאת: כוח ההתמדה שלו היה בלתי רגיל. במשך שש-שבע שעות רצופות נוהג היה לשבת במקום אחד ולשקוע בלימוד התורה, בלי הפסק כלשהו. אין איפוא כל פלא, שהיה בקי בש"ס ובפוסקים, בן בית בכל מקצועות התורה ומצודתו פרושה בעולם המחשבה החסידית.

לימודו היה מתוך התלהבות ושמחה, בבחינת "בחוקותיך אשתעשע". כל זה היה ברור וידוע לכולנו. ומה היתה החידה שבו? לעתים תכופות מדי, וללא כל קשר עם הנסיבות החיצוניות, פורץ היה בבכיות נוראות ומזעזעות. זה קרה בכל מיני מצבים, באמצע השיעורים, בשעות הסעודות בחברותא, ואף בעידנא דחדוותא של ימי חג ומועד. היו אלו בכיות של שברון הלב, אשר שברו את לבות כולנו לרסיסים. כל מי שנוכח בשעות אלו של התפרצויות הבכי, היה בוכה בכי חרישי יחד אתו. אולם באותה פתאומיות, אשר בכיו פרץ ויצא החוצה, כן גם נפסק לפתע ובבת אחת, כאילו לא היה כלל. פניו התבהרו, עיניו התנצנצו וסערה של שמחה באה במקומה של סערת הבכי. ברגעים כאלה נוהג היה לטעום קצת משקה, משיירי הסעודות, ולשבת ללמוד תורה בעיון שעות רבות.

אכן, מי יחקור את צפונות הלבבות? האם בכיותיו של מתתיהו נבעו מתחושת הבאות, או שהיוו מעין התכוננות לקראת הבאות?

בשבוע של פרשת זכור, באווירת ההכנות לקראת פורים, והיה זה הפורים השמח האחרון על סף המלחמה, לקחני מתתיהו בידו וקראני לבוא אחריו לחדרו הפרטי. "התדע שמעלקי, מה זאת מצות זכור, מה זה עמלק? התחשוב, שמעלקי, כי עמלק יושב לו מבחוץ ומקומו בחוץ? הבט, שמעלקי, וראה מה שנאמר במפורש בספר חובת הלבבות: "בן אדם, ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם - הוא יצרך, הנמסך בכוחות נפשך והמעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים".

רק פעם אחת ראיתי את מתתיהו כך, בשיא התלהבותו והתרגשותו. הוא חזר והסביר, חזר והדגיש: "זכור את עמלק, זה היושב בתוכנו, השוכן אתנו יומם ולילה! זכור להילחם בעמלק זה, להתגבר עליו ולנצחו!" כה דיבר על עמלק ועל המלחמה בו. אותה שעה בטוח הייתי כי הוא נאבק עם עמלק והכניעו, ואף אני, עם צאתי מחדרו של מתתיהו, הרגשתי בי נהייתי לאיש אחר, בעל הכרה אחרת, בעל השגות אחרות.

איזהו הגיבור האמיתי? זה הכובש את יצרו, זה המושל ברוחו, זה המתעלה עם שליחותו.

שעה זו וכיוצא בה, של התגייסות רוחנית למלחמת חורמה בעמלק אשר בלב, היא שיצקה וחישלה את השריונים הנפשיים להתמודדות גורלית עם זרעו של עמלק, בדמותם של לגיונות המרצחים הנאצים.

בבית אביו, בלבוב", מוסיף אברהם רבינוביץ' למסור קטעים מזכרונותיו. "ניכר היה בפניו של האב, בי בהשפעת המאורעות המעציבים נתערערה בהרבה השקפתו האנטי-דתית".

"מוכן אני להכשיר את הבית, לשבור את כל הכלים ולשמור על כל דיני הכשרות, אם תסכים לשוב אלינו הביתה. הבט, מאטי, וראה את כל הנוחיות שבדירתנו החדשה, כאן תוכל להתענג ולא להתייסר עוד בחיי עוני ודלות בין החסידים", כה דיבר אביו.

"שטויות! באתי מכבר לידי ההכרה, שכל חייך, אבא, חלפו מתוך טעות רבתי! כלום טרם נוכחת בעצמך, תרבות הגויים מהי? וכל המדע וההשכלה של הגויים לאן הם מוליכים? וכל התענוגים המדומים של העולם הזה, מה שווים? עוד תיווכח בעצמך, אבא!" עמד מתתיהו על שלו.

כאן לא יכול עוד האב להתאפק. הוא הוציא מתוך מגירותיו צרור של מחברות, מיצירותיו של מאטי בשנות נעוריו, ונפנף בהם לעבר בנו ולעבר חברו, שהתלווה אליו.

"מי יודע להעריך סגנון מופלא כזה בגרמנית? כל זה כתב מאטי כשהיה בגיל כל כך צעיר, בן ארבע עשרה, בן חמש עשרה... חבל לי מאד עליך מאטי!"

"אין לך סיבה להצטער, אבא! הרי החלפתי את השטויות האלו בעולם שכולו רוחניות, בחיים של תורה וחסידות, של טהרה וקדושה", טען מתתיהו. "וכלום סובר אתה, אבא, כי יש לך עונג אמיתי בחייך? הרי היום פורים, יום של שמחה יהודית אמיתית, וכלום מצאתי אצלך בבית אף קורטוב של שמחה יהודית? אדרבה, בוא אלינו, אל החסידים, ותכיר לדעת שמחה ועונג מה הם!"

בזאת נפרדו שניהם, האב והבן.

אמנם גורל אחד ציפה לשניהם, כי שניהם ניספו בשנות הזעם, אלא שהאב מסתמא כרע ונכנע כולו תחת "גזרת הגורל",
ואילו הבן זכה להתעלות דווקא במבחן איתנים זה ולעמוד בראשם של אלה שלא נכנעו.

yalah
שר מאה
תגובות: 120
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג אוגוסט 18, 2015 7:09 pm

תגובהדורך yalah » זונטאג אוגוסט 12, 2018 12:04 pm

יישר כוח גדול פאר אלע מעתיקים!
בלייב נישט שטעקן. גיי פאראויס!

בשבילי נברא
שר האלף
תגובות: 1460
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג ינואר 18, 2010 10:53 am

תגובהדורך בשבילי נברא » זונטאג אוגוסט 12, 2018 12:43 pm

געדיך אוואש האט געשריבן:אינטרעסאנטע אומדערעקטן אויסדרוק פון רב ז"ל איבער די ווארשא'ווער אויפשטאנד, וואס ר' משה שיינפעלד ז"ל ברענגט אין זיין ספר "ואמונתך בלילות".

דאס איז באקאנט אז דער רב ז"ל האט זיך אויסגעדריקט פארן אמרי אמת איבער די "מאטיסאווצעס" וואס ער האט געזען אין קראקא און אין באכניא בל"ק: "אייערע בחורים האבן מקדש געווען שם שמים". ער ברענגט עס מיט א הוספה, אז דער רב ז"ל האט געזאגט "זיי זאגן 'ווארשאווער גבורים'... איך זאג אייך, אייערע בחורים זענען די אמת'ע גבורים... איך האב זיי געזען אין באכניא און אין קראקא, זיי האבן מקדש השם געווען, זיי זענען די אמת'ע גבורים..."


זעהט דא:

viewtopic.php?p=1735405#p1735405

משהלע
שר חמישים ומאתים
תגובות: 483
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יולי 02, 2017 2:01 pm

תגובהדורך משהלע » זונטאג אוגוסט 12, 2018 1:36 pm

יישר כח פארען ברענגען.

הי"ד. זאל דער קדוש זיין א מליץ יושר.

אוועטאר
געדיך אוואש
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג אוגוסט 23, 2015 1:33 pm

תגובהדורך געדיך אוואש » זונטאג אוגוסט 12, 2018 2:03 pm

מומחה יוחס האט געשריבן:לויט ווי איך ווייס אין איך געדענק איז דער בחור לעבן דער הייליגע גערע רבי בעל אמרי אמת זי"ע, הבחור הקדוש מתתיהו גלמן הי"ד..

ריכטיג, דאס איז דער מתתי' הי"ד.

איינער ווייסט אפשר וואו דאס איז געווען? און פארוואס שטייט ער אינעם גדר?

ראספשע
שר האלף
תגובות: 1725
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוקטובער 10, 2016 11:43 am

תגובהדורך ראספשע » זונטאג אוגוסט 12, 2018 2:06 pm

עפעס ליגט מיר אין קאפ אז ער איז געווען א תלמיד יח"ל,
חלום איך אדער ער איז געווען?

פראצעדור
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך מאי 23, 2018 8:34 pm

תגובהדורך פראצעדור » זונטאג אוגוסט 12, 2018 2:08 pm

געדיך אוואש האט געשריבן:
מומחה יוחס האט געשריבן:לויט ווי איך ווייס אין איך געדענק איז דער בחור לעבן דער הייליגע גערע רבי בעל אמרי אמת זי"ע, הבחור הקדוש מתתיהו גלמן הי"ד..

ריכטיג, דאס איז דער מתתי' הי"ד.

איינער ווייסט אפשר וואו דאס איז געווען? און פארוואס שטייט ער אינעם גדר?


מארינבארד

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 257
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am

תגובהדורך יום זה מכובד » זונטאג אוגוסט 12, 2018 2:22 pm

ראספשע האט געשריבן:עפעס ליגט מיר אין קאפ אז ער איז געווען א תלמיד יח"ל,
חלום איך אדער ער איז געווען?

זיכער אזוי.
ס'דא א בריוו פון הרה"ק רבי משה מבאיאן קראקא זי"ע ווי ער איז ממליץ מ'זאל איהם אנעמען אין יח"ל.
זעה אויכט אויבן ביי די מאמרים אויף איהם א בריוו פון ר"מ שפירא צו זיין פאטער.

אוועטאר
א נייער
שר חמישים ומאתים
תגובות: 491
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג דעצמבער 18, 2017 4:05 pm
לאקאציע: ניי מאשין

תגובהדורך א נייער » זונטאג אוגוסט 12, 2018 3:03 pm

וואס משה שיינפעלד ברענגט פון ליפשיץ איז מאסיוו
עס ברענגט ארויס די כוח וואס ער האט געהאט
ווען איינער לייגט ארויס זיין איי-קיו, איז מיין וואג נישט קיין פראבלעם...
קרעדיט וויכי

סוואליעווער אייניקל
שר האלף
תגובות: 1012
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יולי 12, 2015 3:09 pm
לאקאציע: אין מערב אירופה

תגובהדורך סוואליעווער אייניקל » זונטאג אוגוסט 12, 2018 7:22 pm

יישר כח יום זה מכובד
פארן עפענען אזא אינהאלטסרייכע אשכול!!

כה יתן וכה יוסיף...
קרעדיט: מכון 'נצר מטעי'

אוועטאר
לחם לשובע
שר האלף
תגובות: 1976
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 01, 2016 4:20 am

תגובהדורך לחם לשובע » מאנטאג אוגוסט 13, 2018 7:27 am

נאכנישט געליינט וואס איז דא געברענגט געווארן אויף לה"ק, אבער די מעשה גייט אז נאך וואס די נאציס האבן געהויבען קעפ אין עסטרייך, און ער איז דערנידערט געווארן אין שולע צוליב זיין אידישע אפשטאם, איז ער פארשעמטערהייט געלאפ אין גאס, דארט האט ער געטראפן ר' מאיר שפירא, וואס האט איהם געגעבם צי פארשטיין וואס מיינט צי זיין א איד.

די וועלט זאגט אז א געווארענע איז ערגער ווי א געבוירענער, אפשר ביי אידישקייט וועט מען זאגט אז א געווארענער איז בעסער ווי א געבוירענער.

יום זה מכובד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 257
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג יוני 27, 2017 11:03 am

תגובהדורך יום זה מכובד » מאנטאג אוגוסט 13, 2018 7:41 am

יום זה מכובד האט געשריבן:
ראספשע האט געשריבן:עפעס ליגט מיר אין קאפ אז ער איז געווען א תלמיד יח"ל,
חלום איך אדער ער איז געווען?

זיכער אזוי.
ס'דא א בריוו פון הרה"ק רבי משה מבאיאן קראקא זי"ע ווי ער איז ממליץ מ'זאל איהם אנעמען אין יח"ל.
זעה אויכט אויבן ביי די מאמרים אויף איהם א בריוו פון ר"מ שפירא צו זיין פאטער.

די בריוו פון רבי משה מבאיאן צו רבי מאיר שפירא:
ר''מ מבאיאן קראקא אודות מתת' גלמן.jpg
ר''מ מבאיאן קראקא אודות מתת' גלמן.jpg (585.19 KiB) געזעהן 612 מאל

אוועטאר
לחם לשובע
שר האלף
תגובות: 1976
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג דעצמבער 01, 2016 4:20 am

תגובהדורך לחם לשובע » מאנטאג אוגוסט 13, 2018 7:53 am

ווען דער גענעראל שטרופ ימ"ש האט פארניכטעט די ווארשעווער געטא, אויף איהרע קדושים הי"ד, האבן די מתיסאווצעס געמוזט פארלאזן די בונקער און זיך אונטער געבן, נאך וואס די נאציס האבן פארברענט הויז נאך הויז, שטרופ ימ"ש איז ערשטוינט געווארן זעענדיג א קבוצה אידן אנגעטון מיטן פולע אידישע טראגע, און זיך אויסגעדרוקט "נאר צוליב ענק האב איך נישט געקענט פארניכטן די געטא ביז יעצט"
צוגעלייגטע
F0_0200_0000_13868.jpg
F0_0200_0000_13868.jpg (38.62 KiB) געזעהן 612 מאל


צוריק צו “על הצדיקים ועל החסידים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 9 געסט