הגאון חיים מאיר זאב הכהן זעללפריינד אבד''ק סעליש בעמ''ס שערי חיים
בספר זכרון ל ראשונים כ' דהגאון חיים מאיר זאב הכהן זעללפריינד בעמ''ס שערי
חיים נפטר ש''ק פרשת שמיני כב אד''ב ויש הספד בספר דרך אמונה פ' שמיני כנראה שעליו נאמר ומזה נראה שנפטר פ' שמיני אבל במצבה מבואר בנפטר ש''ק ט תמוז אם מי הוא
האמת עי' באשכול תמונות בית החיים 'סיגוט', רומעניא תמונה 926 דף 34
אנו עוסקים כעת בתיקון המצבה ויהיו לזכות מי שיכול לעזור בענין זה
הגאון בעל כתר כהונה ובנו הג"ר חיים מאיר זאב זעלענפריינד זצ"ל
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
הגאון חיים מאיר זאב הכהן זעללפריינד בעמ''ס שערי חיים אבד''ק סעליש
מספר זכרון לראשונים
זהר האט געשריבן:הגאון חיים מאיר זאב הכהן זעללפריינד אבד''ק סעליש בעמ''ס שערי חיים
בספר זכרון ל ראשונים כ' דהגאון חיים מאיר זאב הכהן זעללפריינד בעמ''ס שערי
חיים נפטר ש''ק פרשת שמיני כב אד''ב ויש הספד בספר דרך אמונה פ' שמיני כנראה שעליו נאמר ומזה נראה שנפטר פ' שמיני אבל במצבה מבואר בנפטר ש''ק ט תמוז אם מי הוא
האמת עי' באשכול תמונות בית החיים 'סיגוט', רומעניא תמונה 926 דף 34
אנו עוסקים כעת בתיקון המצבה ויהיו לזכות מי שיכול לעזור בענין זה
"עד הגל הזה ועדה המצבה"
לענ"ד זאלט איר שרייבן אזוי ווי ס'שטייט אויף די ארגינעלע מצבה, און נישט ווי די זכרון לראשונים.
[נ.ב. אויב ס'איז נאך פארהאנען די מאטריקל'ס פון יענע יארן אדער די פנקס הח"ק פון סיגוט, ביטע נאכקוקען די דאטום'ס]
תולדות הגאון ”הרב הגאון הגדול, החריף המפורסם, מופת הדור ובנן של קדושים“רבי יצחק אברהם אבלי הכהן זצ“ל בעל שו“ת ’כתר כהונה
מראש צורים
ממיוחסי כהונה
שרשי אילן פאר מקור גזעו של רבינו, הוא ממשפחת כ“ץ – רפאפורט אשר במדינת פולין נעוץ יסודה,
אשר ידועה ומפורסמת ביחוסה הרם, כפי שהעיד מחותנו של רבינו הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאלוב בהסכמתו לספרא הדין, וז“ל: ”וכמעט לא נמצא שלשלת היחוס כמותו במדינתינו“. וכמו כן כתב
הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע בהסכמתו: ”כי בנן של קדושים אשר כמעט לא נמצא דוגמתו, מיחוסי
כהונה דור אחר דור מרבינו הגדול הש“ך ז“ל ולמעלה בקודש קדשים מרבינו הגדול הרמ“א ז“ל“.
מוצא המשפחה הוא מקהילת לובלין שבמדינת פולין, ומשם עברו לעיר פורטו שבמדינת איטליא,
שנבנה על הים אחר חורבן בית שני.
ג כותב על משפחה זו: ”וראיתי למורנו הרב מהרי“ך בעל
הגאון החיד“א זצ“ל בספרו ’שם הגדולים‘
’בתי כהונה‘ שבכתב שכתב לאשכנז חתם עצמו יצחק הכהן רפא פורט מגזע כהונת עולם אשר בק“ק
לובלין, וראיתי חתימת אביו של מורנו הרב הנזכר והיה חותם יהודה הכהן אשכנזי, וכשאמרתי זה
להגאון מהר“ר יהושע בעל ’פני יהושע‘ שמח ואמר דילכון אמרי דילנא הוא כי נצר מטעיו משלנו,
ומשפחת רפא פורט היא משפחה מיוחדת באשכנז ובפולין“.
הרה“ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי“ע בספרו ’אגרא דפרקא‘ד כותב וז“ל: ”בע“מ מאמר אכ“ח פ“ג
כתב שמשה רבינו ע“ה לא מנה לראשי משפחות רק אותו שהיה ראוי להעמיד ששים רבוא, וזה
שכתוב לגלגלתם שהיה בגלגלת שלו ס‘ רבוא טיפין, ונראה לי שכן הוא בכל דור מי שזוכה שנתמנה
לראש משפחה על ידי שם הכינוי של המשפחה כגון הורוויץ, שפירא, ראפפורט“.
מוצא השם רפא מן השפה הגרמנית העתיקה ומשמעותו עורב. בציור משפחתי מיוחד שהשתמש
בה בעל ’מנחה בלולה‘, היה מצוייר צורת עורב ומעליו כפיים פרושות לברכת כהנים. וזה מקור השם
רפאפורט, רפא מעיר פורטו.
קרוב למאתיים שנה פיארו משפחת הרבנים רפאפורט מגזע הש“ך את כותל המזרח של פולין
וגאליציא, אמנם לא הוכח שיש קשר בין משפחה זו למשפחת רפאפורט העתיקה הנ“ל, כיון שרק
בדורות אחרונים החלו להשתמש בכינוי רפאפורט, וגם רק חלק מהמשפחה השתמשו בכינוי זה
והשאר המשיכו לחתום הכהן או כ“ץ, אבל מקובל היה בפולין שלמשפחה זו התכוון הרה“ק מדינוב
בספרו ’אגרא דפרקא‘ כנ“ל.
רבי דוב בעריש כ“ץ
בין בניה המפורסמים למשפחה זו היה הגאון המפורסם החריף הגדול רבי דוב בעריש כ“ץ זצ“ל
שישב על כסא ההוראה ומגיד מישרים בעיר אפטא, בן הגאון רבי יצחק כ“ץ זצ“ל מווינא, המו“ל
ספר ’גבורות אנשים‘, בן הגאון רבי משה כ“ץ זצ“ל אב“ד ור“מ פאדהייץ, המו“ל ספר ’נקודות הכסף‘
ו‘תקפו כהן‘, בן רבינו בעל הש“ך זי“ע. והיה מכונה בפי כל ”ר‘ בעריש שפתי כהן‘ס“ - על שם זקנו
הש“ך. וגם בזכותו נדפס ויצא לאור ’ספר הארוך‘ מזקינו הש“ך על יו“ד, כמ“ש בהקדמה לפי‘ ’מנחת
אהרן‘: ”הנה אודה את ה‘ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו, על אשר אנה לידי הספר
.
הזה על ידי נכד דודי הרב הגאון המפורסם מהור“ר דוב בער זצ“ל מ“מ דק“ק אפטא“ה
כשהגיע לפרק האיש מקדש נשא את האשה מרת פייגא חיה ע“ה, בתו של הרבני הנגיד המפורסם
רבי אברהם אבלי ז“ל, נכד הגאון רבי יחזקאל זצ“ל אב“ד קראטשין, חתנא דבי נשיאה הגה“ק רבי
יצחק הגדול מפוזנא זי“ע - רבו של בעל ה‘מגן אברהם‘ זי“ע.
אליו נהרו לומדים מובהקים כדי ללמוד אצלו, בין תלמידיו היו נמנים חוץ מבניו הגדולים, גם
הרה“ק המגיד מקאזניץ זי“ע והרה“ק ה‘קדושת לוי‘ מבארדיטשוב זי“ע.
אחרי כמה שנים הופיע זיו אורו בעיר אפטא, ברם לא זכה העולם להתבשם מאור תורתו וקדושתו
לזמן מרובה, כי שקעה שמשו שלא בעונתה, שנפטר בחצי ימיו.
.ה ועי' בשו"ת 'שאילת יעב"ץ', ח"ב סי' יב, וז"ל: "... וכאשר שמע ר' בעריש דבר הנ"ל הודה ואמר שיפה כוונתי
האמת בדעת הרב זקנו, כי יש בידו ספר על הטור יורה דעה שבו ביאר דבריו כדברי ממש, והוא רצה לחקור
אותי אם ירדתי לסוף דעתו של הגדול זצ"ל".
ו, אשר במשך שנות חייו המועטים, זכה לחדש
וראוי לציין מה שהעיד עליו בנו בעל ה‘כתר כהונה‘
בתורה הרבה, עד שאין לשער ולתאר, וז“ל: ”וגודל חריפותו וצדקתו אי אפשר לבאר, שהוגד ביום
מותו שחידש מאה וחמשים חלוקא דרבנן ושאר חידושי תורה לאין מספר, וכולם לא היו נרשמים
בכתב, ובעת הזאת הייתי צעיר לימים ולא זכיתי להנות מאורו, והרבה חידושים היו אצל תלמידיו
שהרביץ תורה בישראל, וכמה תלמידיו המה גדולי דורנו“.
רבי יצחק הכהן מאפטא
הגאון רבי דוב בעריש מאפטא זכה לשני בנים גדולים. בנו הגדול הוא הגה“ק רבי יצחק הכהן זצ“ל,
המכונה ”ר‘ איציק‘ל חריף“, אשר עד שלא שקעה שמשו של אביו הציץ ציץ ויגמל יצחק יצא שמשו
בשם טוב, והיה נמנה על אחד מגדולי הגאונים והצדיקים, אשר האירו פני תבל בתורתם וצדקתם.
בהיותו בן שבע נסע ללמוד בישיבת הגה“ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ“ל, אצלו למד חמש שנים
ונתקשר אליו בעבותות אהבה. פעם אחת בא הרבי ר‘ יהונתן על קברי אבות בפינטשוב )שהיה
מילידי העיר( אז נסע אתו בצוואת אביו, ובעת הפרדו מאתו נתן לו רבו שתי מנורות של כסף באמרו:
”תלמידי יקירי, תקבל מידי מנחה זו למען תזכירני בעת הדלקת נרות שבת ויום טוב“. וכשהשיא
הרבי ר‘ יהונתן את בתו לעת זקנתו בעיר ברעסלוי, שלח מכתב הזמנה לתלמידו החביב, וכתב לו בין
השורות: ”אודך אראך בטרם אמות, תמהר ביאתך לברעסלא. רבך יהונתן אייבשיץ“.
ביום הכנסו לעול התורה והמצוות נשא אשה, ובאותו יום נתקבל לאב“ד סטאבניץ. בהיותו אב“ד
שם הסכים ביום כ“ב אייר שנת תקכ“ו על ספר ’גינת ורדים‘ מבעל ה‘פרי מגדים‘ זצ“ל, ובשנת תקכ“ז
על ’ספר הארוך‘ מהש“ך.
תשובה אליו נדפסה בשו“ת ’גבעת פנחס‘ )סי‘ מד( להרה“ק בעל ה‘הפלאה‘ זי“ע. וז“ל שלמא
רבא לגברא רבא רחימא דליבא ה“ה כבוד אהובי, מחותני חביבי, הרב הגאון המפורסם, עומד בין
ההדסים, ערוגת הבושם, חריף ובקי, משנתו צח ונקי, נ“י ע“ה פ“ה כק“ש מהו‘ יצחק כ“ץ נ“י יהל ויגה
שביב אשו, יציץ ציץ נזרו בהלו נרו על ראשו.
מה נמלצו לחכי אמרתו צרופה, יד שלוחה אלי במגילה עפה, מראה כהן שדעתו יפה, והומתק
לחכי פריו ועליהו לתרופה, ואף כי אפפוני והקיפוני חבלי טרדין, מן החברים המקשיבין, ובטרדא
דמצוה להורות ולדון, עכ“ז שמתי מקום בין הפרקים, לעיין קצת בדברים המתוקים, וראיתי כי ירה
.
ז
אבן פינתו, ועורר חניתו, והאריך למעניתו. עיי“ש שנו“נ בדבריו
.ו סי' עט, שם מביא חלוקא דרבנן ממנו.
.ז ראה כל זה בס‘ כתר כהונה למו“ה חיים דוב בעריש פרידבערג ז“ל, עמוד 29.
דרכי חיים 17
ביום ר“ח חשון שנת תקל“ד
נתקבל לכהן פאר כרב ואב“ד
פינטשוב, שהיתה עיר גדולה
לאלקים. אך לא האריך ימים
על כסא ממלכתו, ולאחר
חדשים ספורים שקעה
שמשו שלא בעונתו ביום כ“ה
שבט שנת תקל“ד, בהיותו בן
שלשים ואחת.
מחידושיו נדפס תשובה
ממנו בענין מינקת, הביאו
אחיו רבי אברהם אבלי
הכהן זצ“ל בספרו שו“ת
’כתר כהונה‘ סי‘ עב.
ה“כתר כהונה“
בנו השני של הג“ר דוב
בעריש מאפטא, הוא
”הרב הגאון הגדול, החריף
המפורסם, מופת הדור ובנן
של קדושים“ח, רבי יצחק
אברהם אבלי הכהן זצ“ל
בעל שו“ת ’כתר כהונה‘.
לבית אבותיו
בשער ספרו מביא יחוסו הרם, וז“ל: אני הצעיר יצחק אברהם באמו“ר הגאון המפורסם מו‘ דוב
בערוש זצ“ל, בהרב הגדול החסיד המפורסם מהו‘ יצחק כ“ץ, בהגאון המפורסם מ‘ משה כ“ץ, בן
רבינו הגדול מהו‘ שבתי הכהן זלה“ה בעה“מ שפתי כהן, בן הגאון הגדול מהו‘ מאיר זצ“ל. וגם נכד
.ח לשון חתנו הגה"ק בעל 'שמן רוקח' זצ"ל בהספדו עליו. נדפס בספרו 'מנחת ערב', דרוש ד.
.ט השם 'יצחק' הוסיפו לו מחמת חולי ר"ל אחרי פטירת אחיו.
ארון הקודש )ימין( - כיור לרחיצת ידי הכהנים בהיכל הביה“כ )שמאל(
ביהכ“נ העתיקה בעיר פינטשוב
18 דרכי חיים
להגאון הגדול איש אלקים מהו‘ יצחק ז“ל האב“ד דק“ק פוזנא, ונין ונכד להגאון הגדול מהו‘ פייבוש
זצ“ל האב“ד דק“ק קראקא, ונין ונכד לרבינו הגדול הרמ“א ז“ל ונין ונכד להנשר הגדול מהו‘ שאול
בהגאון המפורסם מו‘ יהודא פאדווה. – ויש לציין שגם הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל בנו של רבינו
אשר הדפיס ספרא הדין, העתיק על גבי שער הספר את סדר היחוס.
נתגדל על ברכי אביו, אבל לא זכה לשבוע מטובו הרבה, ובהיותו רך בשנים נפטר עליו אביו ולקחו
אחיו הגדול רבי יצחק הכהן לבן והאציל מהודו עליו, והבט ראה בספרו )סי‘ נד וסי‘ עב( שמכנה אותו
”מ“ו הגאון הגדול“.
כתר תורה
בהגיעו לפרקו לקחו הרבני הנגיד ר‘ יצחק ז“ל מעיר יוזעפאף לחתן לבתו הצדיקת מרת שרה מרים
ע“ה, והזיל מכספו וזהבו ובזבז ממון רב לשלחו שחר פני גדולי דורו ולשמשם.
וכך הגיע גם לעיר ברלין שבאשכנז, ולמד בבית מדרשו של הגביר ר‘ דניאל יפה ז“ל יחד עם בעל
ה‘פרי מגדים‘ והגאון רבי דוב בעריש היילפרין זצ“ל ראב“ד ומ“מ בלובלין. מתקופה זו נשאר לנו
הסכמה לספר ’פרי מגדים‘ שחתום עליו יחד עם הראב“ד ובי דינא רבה דק“ק ברלין.
כמו כן למד אצל הגה“ק רבי עזריאל הלוי איש הורוויץ זצ“ל אב“ד קראשניק ולובלין, הידוע בכינויו
ּ ”דער אייזערנער קאָ פ“, וכמו שכתב בספרו )תשובה א‘( ”מ“ו ידידי הגאון הגדול המפורסם מוהר“ר
עזריאל הלוי איש הורוויץ אבד“ק קראשניק וכעת אבד“ק דלובלין“, עיי“ש.
כתר הרבנות
וכך הסתופף אצל גדולי הדור, עד אשר נתעוררו אנשי קהילת ראקוב, מקום שבת בה גדולי ישראל
מאז ומקדם, וקבלוהו לרב ומורה. וז“ל בהקדמתו לספרו שו“ת כתר כהונה על תקופה זו : ”לתורה
ולתעודה ישבתי במנוחה בתוך ד‘ אמות של הלכה“.
”אחריהם קמו וגם נצבו איותו וגם צבאו אנשי יוזעפאף המעטירה, ונפשם איוותה לשום בראשי
נזר תפארה, ונתנוני בראשי עם הקודש לישב על כסא הרבנות... ותהלה לא-ל שם נפוזו זרועי ידי
עם מופלגי תלמידי“.
ומשם יטבתה, לאחר שעבר אחיו הגדול מסטאבניץ לפינטשוב הטיבו צעד אנשי עיר סטאבניץ,
העלוהו על מרום משכנות מר אחיו הגאון, ונתחדשה הישיבה ביתר שאת, ומשם רועה אבן
ישראל.
י. וז“ל שם בהקדמתו:
בשנת תקמ“ח נתקבל לאב“ד פינטשוב, על מקום הגאון רבי גבריאל זצ“ל
"ומשם יצאתי ובאתי, ביאה לקודש ה"ה אנשי ק"ק פינטשוב היא העיר הגדולה לאלקים,
אשר אנכי שוכן בתוכה אנשיה אנשי מדות גדולים בתורה ובמעלת החכמה, גיבורים נכבדים
אנשי השם המה, וגם פה תהלה לא-ל לא פסקה הישיבה, יושבים שורות שורות כרם ה'
צבאות ילדי שעשועים, מסולאים בפז, דופקים על דלתותי יום יום, תורה יבקשו מפי,
הן חדושי גפ"ת בשעורי דרבנן בפילפול ישרה, והן בתשובות שאלה לשואלי כהוגן אשר
שומרים פני קהילות ישראל יום יום להורות להלכה, ופנים להסבירה... ובראותי בעו"ה
אלה הקורות, כי ניטלו המאורות ]ה"ה אביו ואחיו הגדול[, על התורה והעבודה שמתי כל
מגמותי, לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, הרביתי בתפלה ותחנונים, לפני חונן דעת
לנבונים, הצילנו מכשלונים בדרכי תורתך הנכונים".
התמדת התורה
התמדתו בתורה היתה להפליא, כמו שכתב בספר ’חקל יצחק‘ )לחג השבועות עה“פ מה אהבתי
תורתך(, מהרה“ק רבי יצחק אייזיק ווייס מספינקא זצ“ל הי“ד, שמאריך בגדולת מדריגת הצדיקים
שהיו דבקים בתורה הק‘ בכל זמן ועת, ובין הדברים מעלה על נס ג“כ בשבחו שפעם אחת בהיות
בעל הכתר כהונה על אם הדרך ירד מהעגלה, ונשאר בהשדה והיה עוסק בתורה, ולא הרגיש שנשאר
בשדה וחשב שהוא ממשיך לנסוע, וז“ל: ”והגאון בעל כתר כהונה ירד מהעגלה ונשאר בהשדה, והי‘
עוסק בתורה ולא ידע כלל והי‘ סבור שהוא נוסע, וכהנה רבות אשר מחמת שהיו דבקים מאד בלימוד
ובעיון התורה לא הרגישו כלל מהסיבות אשר אירעו להם“.
מלחמתה של תורה
נשא ונתן בפלפולה של תורה עם גדולי דורו, אשר העריצוהו ושבחוהו, והיה ביניהם קשר
אמיץ וחזק, כגון הגאון רבי עקיבא איגר זצ“לאי, הרה“ק בעל ה‘הפלאה‘ זצ“ל, הרה“ק המגיד הק‘
מקאזניץ זצ“לבי, הגאון רבי יצחק הלוי זצ“ל אב“ד קראקא, הגאון רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד
ניקלשבורגגי, הגאון רבי צבי הירש זצ“ל אב“ד אה“ודי, הגאון רבי גבריאל זצ“ל קודמו ברבנות
.י שהיה אב"ד פינטשוב אחרי פטירת רבי יצחק הכהן זצ"ל, אחיו הגדול של ה'כתר כהונה'.
.אי ראה בשו“ת רעק“א סי‘ ל“ז וסי‘ פ“ז.
.בי ראה בשו“ת כתר כהונה סי‘ ע“ו בארוכה.
.גי ראה שם סי‘ ס“ח.
.די ראה שם סי‘ ס“ט.
פינטשובוט, חתנו הגאון רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ’שמן רוקח‘זט, הגאון רבי אפרים
זלמן מרגליות מבראדיזי, ועוד.
בנו רבינו המחבר מביא כמה פעמים בספרו חידושי אביו, ונו“נ בהם בעמקות וחריפות מרובה,
ונכון להעתיק ממה שכתב רבינו אודות שאלה שבא לפניו בדין יבם מומר, ובנה יסוד ההיתר על
:
דברי אביוחי
"והנה אף שידעתי מך ערכי, ומי אנכי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים, ומהראוי היה
להיות נחבא אל הכלים, ובתחילה הייתי מדחה אותה שתלך למקום גדולים. אך באומרה
שהיתה אצל הרבנים המפורסמים חכמי דורינו ואין דורש ואין מבקש לה, והיא בת י"ח
שנים, ובכתה על בעל נעוריה ויושבת שכולה וגלמודה, על כן אמרתי הואיל שכבר יצא
בהיתרא בדדמי מכבוד אבא מארי הגאון הגדול הצדיק ז"ל בספרו כתר כהונה בסימן
ס"ה, שנשאל מכבוד מר גיסי ומחותני הגאון פאר הדור מוהר"ר אלעזר נ"י בעמ"ח שמן
רוקח, והסכים עמו, ושאר חכמי דורו הסכימו ג"כ עם כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל, וכבוד
הגאאמ"ו ז"ל האריך בחריפותו ובבקיאותו אשר כמעט לא הניח לנו מקום להתגדר. וז"ל
הגאאמ"ו ז"ל... עיין שם בספרו של הגאאמ"ו ז"ל שהאריך בחריפתו ובבקיאתו, ומתרץ
עפ"י סברא זאת כמה קושיות ובונה וסותר, ודבריו עריבים עלי ומתוקים כדבש ונופת
צופים"
בשו“ת ’ברית אברהם‘
להגאון רבי אברהם צבי
הירש מפיעטרקוב זצ“לטי
מביא תשובה ממנו,
וז“ל: ”הנה כבוד ידידי
מהו‘ אברהם הכהן אב“ד
מפינטשוב האריך בענינים
.וט ראה שם סי‘ ע“א.
.זט ראה שם סי‘ ס“ה, ס“ו, ע“ז.
.זי ראה בספרו בית אפרים
חאו“ח סי‘ ל‘.
.חי עמ‘ תיז.
.טי יו“ד סי‘ ט.
האלו בסימן נ“ה יושב ודורש כמשה מפי הגבורה“. ועיי“ש מה שמשיג עליו. ועיי“ש עוד תשובה
אליו בסימן י“ח בנוגע לתשובה שכתב ה‘כתר כהונה בהלכות טריפות, ובחלק אה“ע סי‘ ק“ח כתב
וז“ל: ”בהגיע תשובתי לכבוד הרב הגאון המפורסים מוהר“ר אברהם כהן נ“י אב“ד דק“ק הנ“ל,
והסכים הגאון הנ“ל להתיר האשה הנ“ל בלא גט אחר, והפליג מאד את דברי תשובתי, אך שעל כל
זה השיב לי איזה השגות על פלפולי בקונטרס הנ“ל כדרכה של תורה והמסייע ממש אין בו ממש,
ואמנם אחרי רואי שבמחילת כבוד הרב הגאון נ“י שלא כדת השיג עלי, ולגודל חפצי להשתעשע
עם כבוד הגאון הנ“ל אשר דבריו נאמרים אלי באהבה עזה השבתי לו באריכות שנית וכו‘, וחדאי
נפשאי וכמו חלב ודשן תשבע נפשי במעט הנראה ממנו מהחכם לכשירצה במראה אלי יתוודע וכו‘,
ופניתי מעט לראות דבריו הקדושים...“.
העמיד תלמידים הגונים
היה זקן ויושב בישיבה והרביץ תורה לעדרי עדרים, ועל נוסח המציבה שהעמידו על קברו נחרט
כ,
’והעמיד תלמידים למאות מופלגי הדור‘, בין תלמידיו נמנים הרה“ק רבי אבנר זי“ע אב“ד ווייסליץ
והרה“ק רבי מאיר מאפטא זי“ע בעל ’אור לשמים‘אכ, ואכן התייחס א“ע אחריו כתלמידו באמרו,
שרבו המובהק בנגלה ה“ה הגאון הכתר כהונה זיע“א, ורבו המובהק בנסתר ה“ה הרה“ק החוזה
מלולבין זיע“א. וחביבותו והעריכתו ניכרת הי‘ אצל רבו הכתר כהונה, כאשר בעת שנתקבל רבינו
לכהן ברבנות בעיר פינטשוב, מסר הרבנות בעיר סטאבניץ לבעל אור לשמים זיע“א, על אף שהי‘ לו
בנים גדולי תורה והוראה הראויים לאותו איצטלא.
בהקדמת ספר אור לשמים הועתק מספר מוצל מהאש, שקודם פטירתו של הכתר כהונה השאיר
לו חלק מעזבונו, וביקש בצוואתו שיעלה את זכרונו ויזכה את נשמתו, ראה שם בזה“ל:
”לתלמידי ידידי הרבני המופלג החסיד מוה“ר מאיר סג“ל נ“י מסטאבניץ יותן שמנה עשר
זהו‘ פויליש, נפשי בשאלתי הלא ידוע לרמע“ל מגודל ידיעת התורה, כל תורתו למד ממנו
וברא מזכה לאבא, וכמוהו שתלמיד הגון מזכה לרבו, שיעלה זכרוני לפניו לזכות נשמתי מה
דאפשר, וזה חסד של אמת, ומובטחני שימלא בקשתי.“
וראה עוד שם )בהקדמת אור לשמים( שהגה“צ מוואידיסלאב זצ“ל הוסיף על זה הגה על הגליון:
”גם הכוס של קידוש צווה לתת לו“.
.כ מתלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע. תשובה אליו נדפס בשו"ת 'כתר כהונה' סי' מט, וסי' עה.
.אכ תשובה אליו נדפס בשו"ת 'כתר כהונה' סי' ל, וסי' נה. וראה בסוף ספה"ק 'אור לשמים' תשובה לרבו.
הסתלקותו לחה“ה
בעל ה‘כתר כהונה‘ נסתלק ביום א‘ דראש השנה שנת תקס“טבכ, ומנו“כ בפינטשויב. וזה נוסח
:
מצבתוגכ
כתר כהונה
אתפלש באפר, רמש וצפור, כליל החכמה, נפל לאדמה,
ה“ה כבוד אדמו“ר הגאון ה“ה החריף הגדול
מופ“ה וחיבר כמה חיבורים נפלאים
ואחד מהם כבר יצא לאור ספר כתר כהונה
מו“ה אברהם אבלי כ“ץ זצללה“ה
שהי‘ אב“ד ור“מ דפה קהלתינו
בן הגאון החריף מו“ה דוב בער כ“ץ זצללה“ה
איה שוקל ואיה סופר אשר מעודו הרביץ תורה בישראל
והעמיד תלמידים למאות מופלגי הדור
יצאה נשמתו באחד בתשרי בקדושה ובטהרה
שנת תקס“ט לפ“ק
ת. נ. צ. ב. ה.
.בכ ונכון להעתיק מצוואתו, אשר בו מזכיר את בנו רבינו המחבר ה‘שערי חיים‘, ואת נכדיו בנו רבי אלכסנדר
יעקב, ובתו מרת פייגא, נדפס בס‘ כתר כהונה )עמוד 31 )למו“ה חיים דוב בעריש פרידבערג ז“ל:
...לבני בכורי הרב המובהק הצדיק תמים במעשיו מו“ה בעריש כ“ץ הנני נותן שלשים אדומים מטבע
היוצאת, וסך הנ“ל יתן לבנו הרבני מו“ה דוד כ“ץ שהוא נכדי, ונכדי הרבני מו“ה דוד יתן מסך הנ“ל רווחים
חצי מסך הנ“ל הן קרן ורווחים שייכים לבנו הבח‘ כ‘ פישל כ“ץ נ“י, וחצי השני‘ שייכים לבתו הבתולה ת‘ נכדי
פייגא ת‘, ואל יחר אפו על שצוותי כך, הלא ידוע לבני הרב המובהק שיחי‘... ועי“ז חסתי על בני‘ שיהי‘ להם
מעט סעיי‘ וכל המטלטלין שייכים להם, לבני הרב הגאון מו“ה מאיר זאב כ“ץ ני‘ יתן ג“כ שלשים אדומים
מטבע היוצאת, ידעתי גם ידעתי שבנו המופלג ר‘ סענדר יעקב כ“ץ הגיע לפרק הנשואין ואין בידו מאומה
ליתן לבנו, ובעו“ה פסקה התורה שכל העולם נותנים עיניהם בממון, לכן יתן מסך הנ“ל שמנה עשר אדומים
לבנו המופלג סענדר יעקב, והמותר שנים עשר אדומים יהי‘ שייכים לבתו פייגא ת‘, וגם מגיע לבני חלק
מטלטלין יהי‘ ג“כ שייכים לבנו סענדר יעקב ולבתו פייגא ת‘ שיהי‘ להם לסייעת נדוניא להם, עיי“ש.
מספד תמרורים
חתנו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ה‘שמן רוקח‘דכ, נשא עליו מספד תמרורים,
בה ביטא בצער את גודל האבידה לעם ישראל מפטירתו, והיא לו נדפסה בספרו מנחת ערב )דרוש
ד‘(, ונעתיק כאן קטעים נבחרים מההספד שנשא, וז“ל שם:
הספד על פטירת מר חותני הרב הגאון הגדול, החריף המפורסם, מופת הדור ובנן של
קדושים, מו"ה יצחק אברהם הכהן זצ"ל, אב"ד דק"ק פינטשוב, בעל המחבר ספר שו"ת
כתר כהונה...
והנה אחיי וריעיי, לא לדרשה קא אתינא, כי אם להספידא, דהאי גברא רבא ויקירא
וקדישא, כבוד מר חותני, הרב הגאון הגדול החסיד שבכהונה, מופת הדור מו"ה יצחק
אברהם הכהן זצ"ל אב"ד דק"ק פינטשוב, בעל המחבר ספר שו"ת כתר כהונה, והוא הלך
למנוחות, ואותנו עזב לאנחות, על אלה אני בוכיה, תאניה ואניה, שבעונותינו אבדנו את
הצדיק יסוד העולם, וקורא אני עליו, תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו,
בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו
מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא )מלאכי ב, ו-ז(...
והנה אחיי וריעיי, אתם ידעתם את מעלת כבוד חותני הגאון המפורסם, מופת הדור זצ"ל,
שהיה חסיד ועניו, יגע כל ימיו בתורה, והעמיד תלמידים הרבה, וכמעט שלא נהנה מעולם
הזה, והיה מדוכא ביסורים, והוא היה בנן של קדושים, נכד הש"ך, והרמ"א, ומוהר"י מינץ,
ושאר קדושי עליון, ובר רברבין ובר רמין היה, והיה רץ לדבר מצוה, ובודאי קיבל יסורים
בעון הדור, ואף שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וסביביו נשערה מאוד, על
כל פנים ודאי דאמברי זפותיה יזיף, ובמיתתו נתכפר הכל, הוא הלך למנוחות, אבל יהי
רצון שיהיה שלום לבני דורו במנוחתו, כי בעודו בחיים חיותו היה מתפלל תמיד בדמעות,
ובודאי היה מגן עלינו, ועתה בעונותינו הרבים אין מי שיגן בעדנו, וגזע ישישים עלה מבבל
ועמו ספר מלחמות ה', כי אתו תמות חכמה, שהיה חריף ועמקן גדול, גם בזקנותו ובתשות
כוחו היה יגע בתורה, והמציא חדושים נפלאים, וחבל על דאבדין...
לכן לכו בנים שמעו לי, התעוררו התעוררו בשעה הזאת שאני עוסק בהספידא דהאי גברא
רבא ויקירא, כבוד מר חותני הגאון מופת הדור זצ"ל, אשר בכל יומא שמעתתיה בפומא
דרבנן, שהעמיד תלמידים רבים מופלגי תורה, ומותר לקרוע בשעת הספידו כבשעת מיתתו,
.דכ וכל פרשת תוקפו וגדולתו הלא המה ערוכים באריכות במבוא לספר דרשות שמן רוקח השלם, )ברוקלין
תשס“ו(.
ואז עם התשובה תהיה מיתתו כפרה, כשם שיום הכיפורים מכפר, ובפרטות בעתים הללו
אשר לרחמים גדולים אנחנו צריכים, וידל ישראל מאוד, דלים בתורה ובמצות...
ובהיות כבוד מר חותני הגאון זצ"ל בחיים חיותו, הוא הגבר אשר יגע עצמו בתורה לשם
שמים, והיה לנו לעוזר בצדקתו ובתורתו, ועתה כי הלך לעולמו למנוחות, מהראוי לכל אחד
מישראל, שישתדל בעצמו לתקן מעשיו, ונשוב בתשובה שלימה בלב נשבר, אולי יחוס
ה' על שארית פליטת ישראל, ויאמר לצרותינו די, ויסיר מעלינו עול המדהבה, וגם יסיר
את לב האבן מקרבינו, ורוח נכון יחדש בקרבינו, וישלח משיח צדקינו, ויכונן בית מקדשינו
ותפארתינו, ובלע המות לנצח, אמן סלה כן יהי רצון, עיי"ש בארוכה.
פרי קודש הילולים
בעל ה‘כתר כהונה‘ זכה לבנין וחתנין רבנן וגדולי ישראל, ה“ה:
א. בנו הגה“ק רבי דוב בעריש כ“ץ זצ“ל אב“ד ראקוב, צויזמיר ופינטשוב.
ב. בנו רבינו הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זצ“ל, אב“ד סעליש, טארלא, ראצפערטא ונאדאוודוואר
מחבר ספר דנן. עליו ידובר בפרקים הבאים.
ג. בתו הצדיקת מרת בילא מירל ע“ה. אשת התורני מוה“ר עזריאל סג“ל ז“ל.
ד. בתו הצדיקת מרת אסתר ע“ה. אשת הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ה‘שמן
רוקח‘ - בזיווג שני.
ה. בתו הצדיקת מרת יענטל ע“ה. אשת התורני מוה“ר שאול מרדכי ז“ל.
ספרו כתר כהונה
זכה להדפיס בחיים חיותו בשנת תקס“ה, את ספרו שו“ת ’כתר כהונה‘, וכותב בהקדמתו:
והנה את כל רשמתי לזכרון בספר, ויהיה באחרית ימי חלדי, אמרתי אל לבי זה חלקי מכל
עמלי, לשית אחרי ברכה, במשפט ובהלכה, יהיה אלקים עמדי אבצע מעשי אוחיל ואגמור
להוציא לאור תעלומות, חדושי גפ"ת על רוב הש"ס בפילפול עמוק אשר חדשתי עם
תלמידיי בני הישיבה, וגם חדושים על ארבעה טורים המיוסדים לתשובות השואלים הלכה
למעשה, וגם בהם תהלה לאל סברתי פנים, בפילפול ובסברא למען אוציא הדין לאמיתו
להלכה ברורה, אך מגודל הוצאות הדפוס כי רבה, והמלאכה כי כבדה, לסדר הכל בימים
דרכי חיים 25
מועטים בכיון יפה למלאכת הדפוס, אמרתי להביא לעת עתה תחת מכבש הדפוס חלק
אחד מחלקי שאלות ותשובות חדושים על ד' טורים".
וכותב טעמו ונימוקו שבחר לקרוא חיבורו בשם ’כתר כהונה‘:
"וקראתים בשם שו"ת כתר כהונה כי הוא שם הראויה לו בעצמותו, וגם המספר קטן
עם השתי תיבות עולה כמנין שמי יצחק אברהם במספר קטן, בעבור תהיה שמי לזכרון,
ושפתותי ידובבו כו', והיה כי יהיה אלקי אברהם בעזרי, ודברי ימצאו חן בעיני אחיי אוהבי
התורה וגדולי ישראל, אשר בכל הגולה הקרובים והרחוקים, אוציא מכח אל הפועל שאר
חידושי שו"ת וגם חדושים נחמדים על הש"ס גפ"ת, וביאור נחמד על שפתי כהן שחיבר
כבוד מורי זקיני הנשר הגדול רבן של כל בני הגולה על שלחן ערוך חושן משפט, ה"ה כבוד
הרב מוה' שבתי הכהן נ"ע, אשר מהעז יצא מתוק, וחיך יטעם צוף אמרי נועם הן בפשוטו
והן בעמקו, וילדי בני ישראל הגדולים על
ברכי שעשועים התורה, בה ילמדו לחם
שערים במלחמתה של תורה, לישא וליתן
כדת וכהלכה, וימצאו מקום להשיב נפשם,
ולרוות צמאונם, להשקיט רעיונם.
ואחת שאלתי ואותה מבקש, מאת
המעיינים בצדק, שבאים בהשקפת עיונים,
ידמו ברעיונם, שנטיתי מהדרך הנכון, נא
בל יהיה נבהלים להשיב, טרם עבור בהענין
עד תכליתו, ולשנות ולשלש מראשיתו
עד אחריתו, כי ידעתי נאמנה טרחתי יום
ולילה וחשיכה כאור האיר לי באור התורה,
מעודי עד עתה תהלה לאל לא משתי מתוך
אוהלה, לברר וללבן שמעתתא עד מקום
שידי מגעת".
בשנת תשנ“א נתחדש שוב אורה ברוב פאר והדר,
במהדורא חדשה ומפוארת לכבודה של תורה ע“י
ממיוחסי כהונה
שרשי אילן פאר מקור גזעו של רבינו, הוא ממשפחת כ“ץ – רפאפורט אשר במדינת פולין נעוץ יסודה,
אשר ידועה ומפורסמת ביחוסה הרם, כפי שהעיד מחותנו של רבינו הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאלוב בהסכמתו לספרא הדין, וז“ל: ”וכמעט לא נמצא שלשלת היחוס כמותו במדינתינו“. וכמו כן כתב
הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע בהסכמתו: ”כי בנן של קדושים אשר כמעט לא נמצא דוגמתו, מיחוסי
כהונה דור אחר דור מרבינו הגדול הש“ך ז“ל ולמעלה בקודש קדשים מרבינו הגדול הרמ“א ז“ל“.
מוצא המשפחה הוא מקהילת לובלין שבמדינת פולין, ומשם עברו לעיר פורטו שבמדינת איטליא,
שנבנה על הים אחר חורבן בית שני.
ג כותב על משפחה זו: ”וראיתי למורנו הרב מהרי“ך בעל
הגאון החיד“א זצ“ל בספרו ’שם הגדולים‘
’בתי כהונה‘ שבכתב שכתב לאשכנז חתם עצמו יצחק הכהן רפא פורט מגזע כהונת עולם אשר בק“ק
לובלין, וראיתי חתימת אביו של מורנו הרב הנזכר והיה חותם יהודה הכהן אשכנזי, וכשאמרתי זה
להגאון מהר“ר יהושע בעל ’פני יהושע‘ שמח ואמר דילכון אמרי דילנא הוא כי נצר מטעיו משלנו,
ומשפחת רפא פורט היא משפחה מיוחדת באשכנז ובפולין“.
הרה“ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי“ע בספרו ’אגרא דפרקא‘ד כותב וז“ל: ”בע“מ מאמר אכ“ח פ“ג
כתב שמשה רבינו ע“ה לא מנה לראשי משפחות רק אותו שהיה ראוי להעמיד ששים רבוא, וזה
שכתוב לגלגלתם שהיה בגלגלת שלו ס‘ רבוא טיפין, ונראה לי שכן הוא בכל דור מי שזוכה שנתמנה
לראש משפחה על ידי שם הכינוי של המשפחה כגון הורוויץ, שפירא, ראפפורט“.
מוצא השם רפא מן השפה הגרמנית העתיקה ומשמעותו עורב. בציור משפחתי מיוחד שהשתמש
בה בעל ’מנחה בלולה‘, היה מצוייר צורת עורב ומעליו כפיים פרושות לברכת כהנים. וזה מקור השם
רפאפורט, רפא מעיר פורטו.
קרוב למאתיים שנה פיארו משפחת הרבנים רפאפורט מגזע הש“ך את כותל המזרח של פולין
וגאליציא, אמנם לא הוכח שיש קשר בין משפחה זו למשפחת רפאפורט העתיקה הנ“ל, כיון שרק
בדורות אחרונים החלו להשתמש בכינוי רפאפורט, וגם רק חלק מהמשפחה השתמשו בכינוי זה
והשאר המשיכו לחתום הכהן או כ“ץ, אבל מקובל היה בפולין שלמשפחה זו התכוון הרה“ק מדינוב
בספרו ’אגרא דפרקא‘ כנ“ל.
רבי דוב בעריש כ“ץ
בין בניה המפורסמים למשפחה זו היה הגאון המפורסם החריף הגדול רבי דוב בעריש כ“ץ זצ“ל
שישב על כסא ההוראה ומגיד מישרים בעיר אפטא, בן הגאון רבי יצחק כ“ץ זצ“ל מווינא, המו“ל
ספר ’גבורות אנשים‘, בן הגאון רבי משה כ“ץ זצ“ל אב“ד ור“מ פאדהייץ, המו“ל ספר ’נקודות הכסף‘
ו‘תקפו כהן‘, בן רבינו בעל הש“ך זי“ע. והיה מכונה בפי כל ”ר‘ בעריש שפתי כהן‘ס“ - על שם זקנו
הש“ך. וגם בזכותו נדפס ויצא לאור ’ספר הארוך‘ מזקינו הש“ך על יו“ד, כמ“ש בהקדמה לפי‘ ’מנחת
אהרן‘: ”הנה אודה את ה‘ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו, על אשר אנה לידי הספר
.
הזה על ידי נכד דודי הרב הגאון המפורסם מהור“ר דוב בער זצ“ל מ“מ דק“ק אפטא“ה
כשהגיע לפרק האיש מקדש נשא את האשה מרת פייגא חיה ע“ה, בתו של הרבני הנגיד המפורסם
רבי אברהם אבלי ז“ל, נכד הגאון רבי יחזקאל זצ“ל אב“ד קראטשין, חתנא דבי נשיאה הגה“ק רבי
יצחק הגדול מפוזנא זי“ע - רבו של בעל ה‘מגן אברהם‘ זי“ע.
אליו נהרו לומדים מובהקים כדי ללמוד אצלו, בין תלמידיו היו נמנים חוץ מבניו הגדולים, גם
הרה“ק המגיד מקאזניץ זי“ע והרה“ק ה‘קדושת לוי‘ מבארדיטשוב זי“ע.
אחרי כמה שנים הופיע זיו אורו בעיר אפטא, ברם לא זכה העולם להתבשם מאור תורתו וקדושתו
לזמן מרובה, כי שקעה שמשו שלא בעונתה, שנפטר בחצי ימיו.
.ה ועי' בשו"ת 'שאילת יעב"ץ', ח"ב סי' יב, וז"ל: "... וכאשר שמע ר' בעריש דבר הנ"ל הודה ואמר שיפה כוונתי
האמת בדעת הרב זקנו, כי יש בידו ספר על הטור יורה דעה שבו ביאר דבריו כדברי ממש, והוא רצה לחקור
אותי אם ירדתי לסוף דעתו של הגדול זצ"ל".
ו, אשר במשך שנות חייו המועטים, זכה לחדש
וראוי לציין מה שהעיד עליו בנו בעל ה‘כתר כהונה‘
בתורה הרבה, עד שאין לשער ולתאר, וז“ל: ”וגודל חריפותו וצדקתו אי אפשר לבאר, שהוגד ביום
מותו שחידש מאה וחמשים חלוקא דרבנן ושאר חידושי תורה לאין מספר, וכולם לא היו נרשמים
בכתב, ובעת הזאת הייתי צעיר לימים ולא זכיתי להנות מאורו, והרבה חידושים היו אצל תלמידיו
שהרביץ תורה בישראל, וכמה תלמידיו המה גדולי דורנו“.
רבי יצחק הכהן מאפטא
הגאון רבי דוב בעריש מאפטא זכה לשני בנים גדולים. בנו הגדול הוא הגה“ק רבי יצחק הכהן זצ“ל,
המכונה ”ר‘ איציק‘ל חריף“, אשר עד שלא שקעה שמשו של אביו הציץ ציץ ויגמל יצחק יצא שמשו
בשם טוב, והיה נמנה על אחד מגדולי הגאונים והצדיקים, אשר האירו פני תבל בתורתם וצדקתם.
בהיותו בן שבע נסע ללמוד בישיבת הגה“ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ“ל, אצלו למד חמש שנים
ונתקשר אליו בעבותות אהבה. פעם אחת בא הרבי ר‘ יהונתן על קברי אבות בפינטשוב )שהיה
מילידי העיר( אז נסע אתו בצוואת אביו, ובעת הפרדו מאתו נתן לו רבו שתי מנורות של כסף באמרו:
”תלמידי יקירי, תקבל מידי מנחה זו למען תזכירני בעת הדלקת נרות שבת ויום טוב“. וכשהשיא
הרבי ר‘ יהונתן את בתו לעת זקנתו בעיר ברעסלוי, שלח מכתב הזמנה לתלמידו החביב, וכתב לו בין
השורות: ”אודך אראך בטרם אמות, תמהר ביאתך לברעסלא. רבך יהונתן אייבשיץ“.
ביום הכנסו לעול התורה והמצוות נשא אשה, ובאותו יום נתקבל לאב“ד סטאבניץ. בהיותו אב“ד
שם הסכים ביום כ“ב אייר שנת תקכ“ו על ספר ’גינת ורדים‘ מבעל ה‘פרי מגדים‘ זצ“ל, ובשנת תקכ“ז
על ’ספר הארוך‘ מהש“ך.
תשובה אליו נדפסה בשו“ת ’גבעת פנחס‘ )סי‘ מד( להרה“ק בעל ה‘הפלאה‘ זי“ע. וז“ל שלמא
רבא לגברא רבא רחימא דליבא ה“ה כבוד אהובי, מחותני חביבי, הרב הגאון המפורסם, עומד בין
ההדסים, ערוגת הבושם, חריף ובקי, משנתו צח ונקי, נ“י ע“ה פ“ה כק“ש מהו‘ יצחק כ“ץ נ“י יהל ויגה
שביב אשו, יציץ ציץ נזרו בהלו נרו על ראשו.
מה נמלצו לחכי אמרתו צרופה, יד שלוחה אלי במגילה עפה, מראה כהן שדעתו יפה, והומתק
לחכי פריו ועליהו לתרופה, ואף כי אפפוני והקיפוני חבלי טרדין, מן החברים המקשיבין, ובטרדא
דמצוה להורות ולדון, עכ“ז שמתי מקום בין הפרקים, לעיין קצת בדברים המתוקים, וראיתי כי ירה
.
ז
אבן פינתו, ועורר חניתו, והאריך למעניתו. עיי“ש שנו“נ בדבריו
.ו סי' עט, שם מביא חלוקא דרבנן ממנו.
.ז ראה כל זה בס‘ כתר כהונה למו“ה חיים דוב בעריש פרידבערג ז“ל, עמוד 29.
דרכי חיים 17
ביום ר“ח חשון שנת תקל“ד
נתקבל לכהן פאר כרב ואב“ד
פינטשוב, שהיתה עיר גדולה
לאלקים. אך לא האריך ימים
על כסא ממלכתו, ולאחר
חדשים ספורים שקעה
שמשו שלא בעונתו ביום כ“ה
שבט שנת תקל“ד, בהיותו בן
שלשים ואחת.
מחידושיו נדפס תשובה
ממנו בענין מינקת, הביאו
אחיו רבי אברהם אבלי
הכהן זצ“ל בספרו שו“ת
’כתר כהונה‘ סי‘ עב.
ה“כתר כהונה“
בנו השני של הג“ר דוב
בעריש מאפטא, הוא
”הרב הגאון הגדול, החריף
המפורסם, מופת הדור ובנן
של קדושים“ח, רבי יצחק
אברהם אבלי הכהן זצ“ל
בעל שו“ת ’כתר כהונה‘.
לבית אבותיו
בשער ספרו מביא יחוסו הרם, וז“ל: אני הצעיר יצחק אברהם באמו“ר הגאון המפורסם מו‘ דוב
בערוש זצ“ל, בהרב הגדול החסיד המפורסם מהו‘ יצחק כ“ץ, בהגאון המפורסם מ‘ משה כ“ץ, בן
רבינו הגדול מהו‘ שבתי הכהן זלה“ה בעה“מ שפתי כהן, בן הגאון הגדול מהו‘ מאיר זצ“ל. וגם נכד
.ח לשון חתנו הגה"ק בעל 'שמן רוקח' זצ"ל בהספדו עליו. נדפס בספרו 'מנחת ערב', דרוש ד.
.ט השם 'יצחק' הוסיפו לו מחמת חולי ר"ל אחרי פטירת אחיו.
ארון הקודש )ימין( - כיור לרחיצת ידי הכהנים בהיכל הביה“כ )שמאל(
ביהכ“נ העתיקה בעיר פינטשוב
18 דרכי חיים
להגאון הגדול איש אלקים מהו‘ יצחק ז“ל האב“ד דק“ק פוזנא, ונין ונכד להגאון הגדול מהו‘ פייבוש
זצ“ל האב“ד דק“ק קראקא, ונין ונכד לרבינו הגדול הרמ“א ז“ל ונין ונכד להנשר הגדול מהו‘ שאול
בהגאון המפורסם מו‘ יהודא פאדווה. – ויש לציין שגם הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל בנו של רבינו
אשר הדפיס ספרא הדין, העתיק על גבי שער הספר את סדר היחוס.
נתגדל על ברכי אביו, אבל לא זכה לשבוע מטובו הרבה, ובהיותו רך בשנים נפטר עליו אביו ולקחו
אחיו הגדול רבי יצחק הכהן לבן והאציל מהודו עליו, והבט ראה בספרו )סי‘ נד וסי‘ עב( שמכנה אותו
”מ“ו הגאון הגדול“.
כתר תורה
בהגיעו לפרקו לקחו הרבני הנגיד ר‘ יצחק ז“ל מעיר יוזעפאף לחתן לבתו הצדיקת מרת שרה מרים
ע“ה, והזיל מכספו וזהבו ובזבז ממון רב לשלחו שחר פני גדולי דורו ולשמשם.
וכך הגיע גם לעיר ברלין שבאשכנז, ולמד בבית מדרשו של הגביר ר‘ דניאל יפה ז“ל יחד עם בעל
ה‘פרי מגדים‘ והגאון רבי דוב בעריש היילפרין זצ“ל ראב“ד ומ“מ בלובלין. מתקופה זו נשאר לנו
הסכמה לספר ’פרי מגדים‘ שחתום עליו יחד עם הראב“ד ובי דינא רבה דק“ק ברלין.
כמו כן למד אצל הגה“ק רבי עזריאל הלוי איש הורוויץ זצ“ל אב“ד קראשניק ולובלין, הידוע בכינויו
ּ ”דער אייזערנער קאָ פ“, וכמו שכתב בספרו )תשובה א‘( ”מ“ו ידידי הגאון הגדול המפורסם מוהר“ר
עזריאל הלוי איש הורוויץ אבד“ק קראשניק וכעת אבד“ק דלובלין“, עיי“ש.
כתר הרבנות
וכך הסתופף אצל גדולי הדור, עד אשר נתעוררו אנשי קהילת ראקוב, מקום שבת בה גדולי ישראל
מאז ומקדם, וקבלוהו לרב ומורה. וז“ל בהקדמתו לספרו שו“ת כתר כהונה על תקופה זו : ”לתורה
ולתעודה ישבתי במנוחה בתוך ד‘ אמות של הלכה“.
”אחריהם קמו וגם נצבו איותו וגם צבאו אנשי יוזעפאף המעטירה, ונפשם איוותה לשום בראשי
נזר תפארה, ונתנוני בראשי עם הקודש לישב על כסא הרבנות... ותהלה לא-ל שם נפוזו זרועי ידי
עם מופלגי תלמידי“.
ומשם יטבתה, לאחר שעבר אחיו הגדול מסטאבניץ לפינטשוב הטיבו צעד אנשי עיר סטאבניץ,
העלוהו על מרום משכנות מר אחיו הגאון, ונתחדשה הישיבה ביתר שאת, ומשם רועה אבן
ישראל.
י. וז“ל שם בהקדמתו:
בשנת תקמ“ח נתקבל לאב“ד פינטשוב, על מקום הגאון רבי גבריאל זצ“ל
"ומשם יצאתי ובאתי, ביאה לקודש ה"ה אנשי ק"ק פינטשוב היא העיר הגדולה לאלקים,
אשר אנכי שוכן בתוכה אנשיה אנשי מדות גדולים בתורה ובמעלת החכמה, גיבורים נכבדים
אנשי השם המה, וגם פה תהלה לא-ל לא פסקה הישיבה, יושבים שורות שורות כרם ה'
צבאות ילדי שעשועים, מסולאים בפז, דופקים על דלתותי יום יום, תורה יבקשו מפי,
הן חדושי גפ"ת בשעורי דרבנן בפילפול ישרה, והן בתשובות שאלה לשואלי כהוגן אשר
שומרים פני קהילות ישראל יום יום להורות להלכה, ופנים להסבירה... ובראותי בעו"ה
אלה הקורות, כי ניטלו המאורות ]ה"ה אביו ואחיו הגדול[, על התורה והעבודה שמתי כל
מגמותי, לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, הרביתי בתפלה ותחנונים, לפני חונן דעת
לנבונים, הצילנו מכשלונים בדרכי תורתך הנכונים".
התמדת התורה
התמדתו בתורה היתה להפליא, כמו שכתב בספר ’חקל יצחק‘ )לחג השבועות עה“פ מה אהבתי
תורתך(, מהרה“ק רבי יצחק אייזיק ווייס מספינקא זצ“ל הי“ד, שמאריך בגדולת מדריגת הצדיקים
שהיו דבקים בתורה הק‘ בכל זמן ועת, ובין הדברים מעלה על נס ג“כ בשבחו שפעם אחת בהיות
בעל הכתר כהונה על אם הדרך ירד מהעגלה, ונשאר בהשדה והיה עוסק בתורה, ולא הרגיש שנשאר
בשדה וחשב שהוא ממשיך לנסוע, וז“ל: ”והגאון בעל כתר כהונה ירד מהעגלה ונשאר בהשדה, והי‘
עוסק בתורה ולא ידע כלל והי‘ סבור שהוא נוסע, וכהנה רבות אשר מחמת שהיו דבקים מאד בלימוד
ובעיון התורה לא הרגישו כלל מהסיבות אשר אירעו להם“.
מלחמתה של תורה
נשא ונתן בפלפולה של תורה עם גדולי דורו, אשר העריצוהו ושבחוהו, והיה ביניהם קשר
אמיץ וחזק, כגון הגאון רבי עקיבא איגר זצ“לאי, הרה“ק בעל ה‘הפלאה‘ זצ“ל, הרה“ק המגיד הק‘
מקאזניץ זצ“לבי, הגאון רבי יצחק הלוי זצ“ל אב“ד קראקא, הגאון רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד
ניקלשבורגגי, הגאון רבי צבי הירש זצ“ל אב“ד אה“ודי, הגאון רבי גבריאל זצ“ל קודמו ברבנות
.י שהיה אב"ד פינטשוב אחרי פטירת רבי יצחק הכהן זצ"ל, אחיו הגדול של ה'כתר כהונה'.
.אי ראה בשו“ת רעק“א סי‘ ל“ז וסי‘ פ“ז.
.בי ראה בשו“ת כתר כהונה סי‘ ע“ו בארוכה.
.גי ראה שם סי‘ ס“ח.
.די ראה שם סי‘ ס“ט.
פינטשובוט, חתנו הגאון רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ’שמן רוקח‘זט, הגאון רבי אפרים
זלמן מרגליות מבראדיזי, ועוד.
בנו רבינו המחבר מביא כמה פעמים בספרו חידושי אביו, ונו“נ בהם בעמקות וחריפות מרובה,
ונכון להעתיק ממה שכתב רבינו אודות שאלה שבא לפניו בדין יבם מומר, ובנה יסוד ההיתר על
:
דברי אביוחי
"והנה אף שידעתי מך ערכי, ומי אנכי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים, ומהראוי היה
להיות נחבא אל הכלים, ובתחילה הייתי מדחה אותה שתלך למקום גדולים. אך באומרה
שהיתה אצל הרבנים המפורסמים חכמי דורינו ואין דורש ואין מבקש לה, והיא בת י"ח
שנים, ובכתה על בעל נעוריה ויושבת שכולה וגלמודה, על כן אמרתי הואיל שכבר יצא
בהיתרא בדדמי מכבוד אבא מארי הגאון הגדול הצדיק ז"ל בספרו כתר כהונה בסימן
ס"ה, שנשאל מכבוד מר גיסי ומחותני הגאון פאר הדור מוהר"ר אלעזר נ"י בעמ"ח שמן
רוקח, והסכים עמו, ושאר חכמי דורו הסכימו ג"כ עם כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל, וכבוד
הגאאמ"ו ז"ל האריך בחריפותו ובבקיאותו אשר כמעט לא הניח לנו מקום להתגדר. וז"ל
הגאאמ"ו ז"ל... עיין שם בספרו של הגאאמ"ו ז"ל שהאריך בחריפתו ובבקיאתו, ומתרץ
עפ"י סברא זאת כמה קושיות ובונה וסותר, ודבריו עריבים עלי ומתוקים כדבש ונופת
צופים"
בשו“ת ’ברית אברהם‘
להגאון רבי אברהם צבי
הירש מפיעטרקוב זצ“לטי
מביא תשובה ממנו,
וז“ל: ”הנה כבוד ידידי
מהו‘ אברהם הכהן אב“ד
מפינטשוב האריך בענינים
.וט ראה שם סי‘ ע“א.
.זט ראה שם סי‘ ס“ה, ס“ו, ע“ז.
.זי ראה בספרו בית אפרים
חאו“ח סי‘ ל‘.
.חי עמ‘ תיז.
.טי יו“ד סי‘ ט.
האלו בסימן נ“ה יושב ודורש כמשה מפי הגבורה“. ועיי“ש מה שמשיג עליו. ועיי“ש עוד תשובה
אליו בסימן י“ח בנוגע לתשובה שכתב ה‘כתר כהונה בהלכות טריפות, ובחלק אה“ע סי‘ ק“ח כתב
וז“ל: ”בהגיע תשובתי לכבוד הרב הגאון המפורסים מוהר“ר אברהם כהן נ“י אב“ד דק“ק הנ“ל,
והסכים הגאון הנ“ל להתיר האשה הנ“ל בלא גט אחר, והפליג מאד את דברי תשובתי, אך שעל כל
זה השיב לי איזה השגות על פלפולי בקונטרס הנ“ל כדרכה של תורה והמסייע ממש אין בו ממש,
ואמנם אחרי רואי שבמחילת כבוד הרב הגאון נ“י שלא כדת השיג עלי, ולגודל חפצי להשתעשע
עם כבוד הגאון הנ“ל אשר דבריו נאמרים אלי באהבה עזה השבתי לו באריכות שנית וכו‘, וחדאי
נפשאי וכמו חלב ודשן תשבע נפשי במעט הנראה ממנו מהחכם לכשירצה במראה אלי יתוודע וכו‘,
ופניתי מעט לראות דבריו הקדושים...“.
העמיד תלמידים הגונים
היה זקן ויושב בישיבה והרביץ תורה לעדרי עדרים, ועל נוסח המציבה שהעמידו על קברו נחרט
כ,
’והעמיד תלמידים למאות מופלגי הדור‘, בין תלמידיו נמנים הרה“ק רבי אבנר זי“ע אב“ד ווייסליץ
והרה“ק רבי מאיר מאפטא זי“ע בעל ’אור לשמים‘אכ, ואכן התייחס א“ע אחריו כתלמידו באמרו,
שרבו המובהק בנגלה ה“ה הגאון הכתר כהונה זיע“א, ורבו המובהק בנסתר ה“ה הרה“ק החוזה
מלולבין זיע“א. וחביבותו והעריכתו ניכרת הי‘ אצל רבו הכתר כהונה, כאשר בעת שנתקבל רבינו
לכהן ברבנות בעיר פינטשוב, מסר הרבנות בעיר סטאבניץ לבעל אור לשמים זיע“א, על אף שהי‘ לו
בנים גדולי תורה והוראה הראויים לאותו איצטלא.
בהקדמת ספר אור לשמים הועתק מספר מוצל מהאש, שקודם פטירתו של הכתר כהונה השאיר
לו חלק מעזבונו, וביקש בצוואתו שיעלה את זכרונו ויזכה את נשמתו, ראה שם בזה“ל:
”לתלמידי ידידי הרבני המופלג החסיד מוה“ר מאיר סג“ל נ“י מסטאבניץ יותן שמנה עשר
זהו‘ פויליש, נפשי בשאלתי הלא ידוע לרמע“ל מגודל ידיעת התורה, כל תורתו למד ממנו
וברא מזכה לאבא, וכמוהו שתלמיד הגון מזכה לרבו, שיעלה זכרוני לפניו לזכות נשמתי מה
דאפשר, וזה חסד של אמת, ומובטחני שימלא בקשתי.“
וראה עוד שם )בהקדמת אור לשמים( שהגה“צ מוואידיסלאב זצ“ל הוסיף על זה הגה על הגליון:
”גם הכוס של קידוש צווה לתת לו“.
.כ מתלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע. תשובה אליו נדפס בשו"ת 'כתר כהונה' סי' מט, וסי' עה.
.אכ תשובה אליו נדפס בשו"ת 'כתר כהונה' סי' ל, וסי' נה. וראה בסוף ספה"ק 'אור לשמים' תשובה לרבו.
הסתלקותו לחה“ה
בעל ה‘כתר כהונה‘ נסתלק ביום א‘ דראש השנה שנת תקס“טבכ, ומנו“כ בפינטשויב. וזה נוסח
:
מצבתוגכ
כתר כהונה
אתפלש באפר, רמש וצפור, כליל החכמה, נפל לאדמה,
ה“ה כבוד אדמו“ר הגאון ה“ה החריף הגדול
מופ“ה וחיבר כמה חיבורים נפלאים
ואחד מהם כבר יצא לאור ספר כתר כהונה
מו“ה אברהם אבלי כ“ץ זצללה“ה
שהי‘ אב“ד ור“מ דפה קהלתינו
בן הגאון החריף מו“ה דוב בער כ“ץ זצללה“ה
איה שוקל ואיה סופר אשר מעודו הרביץ תורה בישראל
והעמיד תלמידים למאות מופלגי הדור
יצאה נשמתו באחד בתשרי בקדושה ובטהרה
שנת תקס“ט לפ“ק
ת. נ. צ. ב. ה.
.בכ ונכון להעתיק מצוואתו, אשר בו מזכיר את בנו רבינו המחבר ה‘שערי חיים‘, ואת נכדיו בנו רבי אלכסנדר
יעקב, ובתו מרת פייגא, נדפס בס‘ כתר כהונה )עמוד 31 )למו“ה חיים דוב בעריש פרידבערג ז“ל:
...לבני בכורי הרב המובהק הצדיק תמים במעשיו מו“ה בעריש כ“ץ הנני נותן שלשים אדומים מטבע
היוצאת, וסך הנ“ל יתן לבנו הרבני מו“ה דוד כ“ץ שהוא נכדי, ונכדי הרבני מו“ה דוד יתן מסך הנ“ל רווחים
חצי מסך הנ“ל הן קרן ורווחים שייכים לבנו הבח‘ כ‘ פישל כ“ץ נ“י, וחצי השני‘ שייכים לבתו הבתולה ת‘ נכדי
פייגא ת‘, ואל יחר אפו על שצוותי כך, הלא ידוע לבני הרב המובהק שיחי‘... ועי“ז חסתי על בני‘ שיהי‘ להם
מעט סעיי‘ וכל המטלטלין שייכים להם, לבני הרב הגאון מו“ה מאיר זאב כ“ץ ני‘ יתן ג“כ שלשים אדומים
מטבע היוצאת, ידעתי גם ידעתי שבנו המופלג ר‘ סענדר יעקב כ“ץ הגיע לפרק הנשואין ואין בידו מאומה
ליתן לבנו, ובעו“ה פסקה התורה שכל העולם נותנים עיניהם בממון, לכן יתן מסך הנ“ל שמנה עשר אדומים
לבנו המופלג סענדר יעקב, והמותר שנים עשר אדומים יהי‘ שייכים לבתו פייגא ת‘, וגם מגיע לבני חלק
מטלטלין יהי‘ ג“כ שייכים לבנו סענדר יעקב ולבתו פייגא ת‘ שיהי‘ להם לסייעת נדוניא להם, עיי“ש.
מספד תמרורים
חתנו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ה‘שמן רוקח‘דכ, נשא עליו מספד תמרורים,
בה ביטא בצער את גודל האבידה לעם ישראל מפטירתו, והיא לו נדפסה בספרו מנחת ערב )דרוש
ד‘(, ונעתיק כאן קטעים נבחרים מההספד שנשא, וז“ל שם:
הספד על פטירת מר חותני הרב הגאון הגדול, החריף המפורסם, מופת הדור ובנן של
קדושים, מו"ה יצחק אברהם הכהן זצ"ל, אב"ד דק"ק פינטשוב, בעל המחבר ספר שו"ת
כתר כהונה...
והנה אחיי וריעיי, לא לדרשה קא אתינא, כי אם להספידא, דהאי גברא רבא ויקירא
וקדישא, כבוד מר חותני, הרב הגאון הגדול החסיד שבכהונה, מופת הדור מו"ה יצחק
אברהם הכהן זצ"ל אב"ד דק"ק פינטשוב, בעל המחבר ספר שו"ת כתר כהונה, והוא הלך
למנוחות, ואותנו עזב לאנחות, על אלה אני בוכיה, תאניה ואניה, שבעונותינו אבדנו את
הצדיק יסוד העולם, וקורא אני עליו, תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו,
בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו
מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא )מלאכי ב, ו-ז(...
והנה אחיי וריעיי, אתם ידעתם את מעלת כבוד חותני הגאון המפורסם, מופת הדור זצ"ל,
שהיה חסיד ועניו, יגע כל ימיו בתורה, והעמיד תלמידים הרבה, וכמעט שלא נהנה מעולם
הזה, והיה מדוכא ביסורים, והוא היה בנן של קדושים, נכד הש"ך, והרמ"א, ומוהר"י מינץ,
ושאר קדושי עליון, ובר רברבין ובר רמין היה, והיה רץ לדבר מצוה, ובודאי קיבל יסורים
בעון הדור, ואף שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וסביביו נשערה מאוד, על
כל פנים ודאי דאמברי זפותיה יזיף, ובמיתתו נתכפר הכל, הוא הלך למנוחות, אבל יהי
רצון שיהיה שלום לבני דורו במנוחתו, כי בעודו בחיים חיותו היה מתפלל תמיד בדמעות,
ובודאי היה מגן עלינו, ועתה בעונותינו הרבים אין מי שיגן בעדנו, וגזע ישישים עלה מבבל
ועמו ספר מלחמות ה', כי אתו תמות חכמה, שהיה חריף ועמקן גדול, גם בזקנותו ובתשות
כוחו היה יגע בתורה, והמציא חדושים נפלאים, וחבל על דאבדין...
לכן לכו בנים שמעו לי, התעוררו התעוררו בשעה הזאת שאני עוסק בהספידא דהאי גברא
רבא ויקירא, כבוד מר חותני הגאון מופת הדור זצ"ל, אשר בכל יומא שמעתתיה בפומא
דרבנן, שהעמיד תלמידים רבים מופלגי תורה, ומותר לקרוע בשעת הספידו כבשעת מיתתו,
.דכ וכל פרשת תוקפו וגדולתו הלא המה ערוכים באריכות במבוא לספר דרשות שמן רוקח השלם, )ברוקלין
תשס“ו(.
ואז עם התשובה תהיה מיתתו כפרה, כשם שיום הכיפורים מכפר, ובפרטות בעתים הללו
אשר לרחמים גדולים אנחנו צריכים, וידל ישראל מאוד, דלים בתורה ובמצות...
ובהיות כבוד מר חותני הגאון זצ"ל בחיים חיותו, הוא הגבר אשר יגע עצמו בתורה לשם
שמים, והיה לנו לעוזר בצדקתו ובתורתו, ועתה כי הלך לעולמו למנוחות, מהראוי לכל אחד
מישראל, שישתדל בעצמו לתקן מעשיו, ונשוב בתשובה שלימה בלב נשבר, אולי יחוס
ה' על שארית פליטת ישראל, ויאמר לצרותינו די, ויסיר מעלינו עול המדהבה, וגם יסיר
את לב האבן מקרבינו, ורוח נכון יחדש בקרבינו, וישלח משיח צדקינו, ויכונן בית מקדשינו
ותפארתינו, ובלע המות לנצח, אמן סלה כן יהי רצון, עיי"ש בארוכה.
פרי קודש הילולים
בעל ה‘כתר כהונה‘ זכה לבנין וחתנין רבנן וגדולי ישראל, ה“ה:
א. בנו הגה“ק רבי דוב בעריש כ“ץ זצ“ל אב“ד ראקוב, צויזמיר ופינטשוב.
ב. בנו רבינו הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זצ“ל, אב“ד סעליש, טארלא, ראצפערטא ונאדאוודוואר
מחבר ספר דנן. עליו ידובר בפרקים הבאים.
ג. בתו הצדיקת מרת בילא מירל ע“ה. אשת התורני מוה“ר עזריאל סג“ל ז“ל.
ד. בתו הצדיקת מרת אסתר ע“ה. אשת הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב בעל ה‘שמן
רוקח‘ - בזיווג שני.
ה. בתו הצדיקת מרת יענטל ע“ה. אשת התורני מוה“ר שאול מרדכי ז“ל.
ספרו כתר כהונה
זכה להדפיס בחיים חיותו בשנת תקס“ה, את ספרו שו“ת ’כתר כהונה‘, וכותב בהקדמתו:
והנה את כל רשמתי לזכרון בספר, ויהיה באחרית ימי חלדי, אמרתי אל לבי זה חלקי מכל
עמלי, לשית אחרי ברכה, במשפט ובהלכה, יהיה אלקים עמדי אבצע מעשי אוחיל ואגמור
להוציא לאור תעלומות, חדושי גפ"ת על רוב הש"ס בפילפול עמוק אשר חדשתי עם
תלמידיי בני הישיבה, וגם חדושים על ארבעה טורים המיוסדים לתשובות השואלים הלכה
למעשה, וגם בהם תהלה לאל סברתי פנים, בפילפול ובסברא למען אוציא הדין לאמיתו
להלכה ברורה, אך מגודל הוצאות הדפוס כי רבה, והמלאכה כי כבדה, לסדר הכל בימים
דרכי חיים 25
מועטים בכיון יפה למלאכת הדפוס, אמרתי להביא לעת עתה תחת מכבש הדפוס חלק
אחד מחלקי שאלות ותשובות חדושים על ד' טורים".
וכותב טעמו ונימוקו שבחר לקרוא חיבורו בשם ’כתר כהונה‘:
"וקראתים בשם שו"ת כתר כהונה כי הוא שם הראויה לו בעצמותו, וגם המספר קטן
עם השתי תיבות עולה כמנין שמי יצחק אברהם במספר קטן, בעבור תהיה שמי לזכרון,
ושפתותי ידובבו כו', והיה כי יהיה אלקי אברהם בעזרי, ודברי ימצאו חן בעיני אחיי אוהבי
התורה וגדולי ישראל, אשר בכל הגולה הקרובים והרחוקים, אוציא מכח אל הפועל שאר
חידושי שו"ת וגם חדושים נחמדים על הש"ס גפ"ת, וביאור נחמד על שפתי כהן שחיבר
כבוד מורי זקיני הנשר הגדול רבן של כל בני הגולה על שלחן ערוך חושן משפט, ה"ה כבוד
הרב מוה' שבתי הכהן נ"ע, אשר מהעז יצא מתוק, וחיך יטעם צוף אמרי נועם הן בפשוטו
והן בעמקו, וילדי בני ישראל הגדולים על
ברכי שעשועים התורה, בה ילמדו לחם
שערים במלחמתה של תורה, לישא וליתן
כדת וכהלכה, וימצאו מקום להשיב נפשם,
ולרוות צמאונם, להשקיט רעיונם.
ואחת שאלתי ואותה מבקש, מאת
המעיינים בצדק, שבאים בהשקפת עיונים,
ידמו ברעיונם, שנטיתי מהדרך הנכון, נא
בל יהיה נבהלים להשיב, טרם עבור בהענין
עד תכליתו, ולשנות ולשלש מראשיתו
עד אחריתו, כי ידעתי נאמנה טרחתי יום
ולילה וחשיכה כאור האיר לי באור התורה,
מעודי עד עתה תהלה לאל לא משתי מתוך
אוהלה, לברר וללבן שמעתתא עד מקום
שידי מגעת".
בשנת תשנ“א נתחדש שוב אורה ברוב פאר והדר,
במהדורא חדשה ומפוארת לכבודה של תורה ע“י
תולדותיו ופעולותיו בקודש של הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצוק“ל אב“ד ור“מ סעליש והגליל
דרכי חיים
קונטרס
דרכי חיים
תולדותיו ופעולותיו בקודש של
הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצוק“ל
אב“ד ור“מ סעליש והגליל
בפרקים הבאים ננסה להציב נר זכרון לדמותו של האי גאון וצדיק מפורסם,
ויוצאי חלציו אשר המשיכו שרשרת הקודש אחריו.
ראשית דרכו
רבינו המחבר
רבינו המחבר הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצ“ל נולד לערך בשנת תקכ“ט, כפי
הנראה בעיר יוזעפאף, שם כיהן באותה העת אביו בעל ה‘כתר כהונה‘ בתור ראב“ד.
בעודנו באבו כבר ראו כי יהי‘ לפאר הדור שר התורה, כי הראה נפלאות בלימודו“וכ. וכך מעיד רבינו
על עצמו ברבות הימים בהקדמה לספרו מתולדות חייו:
"מעודי עד היום הזה שקדתי והייתי כצפור בודד על גג לשבת ביני עמודי דגרסא ולהתאבק
בעפר רגלי ת"ח".
רוב תורתו קיבל מאביו הגדול, כפי שמשמע מהקדמת רבינו:
"וברוך ה' אשר עזב חסדו ואמיתו מבית אבי התעודה אברהם הכהן לאל עליון, ושפתי כהן
ישמרו ד"ת אלקים לרוות צמאוני לשתות מבארי מים חיים, עד כי הביאני המלך חדריו וחנני
אותי להורות את תורתינו הקדושה וחוקי אלקים, ולבי אל אל חי ירנן אשר יחנן ה' צבאות
להיות תורתו שעשועי, כאשר הגדיל לעשות עמי אבי רכב ישראל אאמ"ו הרב הגאון רבן של
ישראל המנוח מהו' יצחק אברהם אבלי הכהן זצ"ל בעהמח"ס שו"ת ’כתר כהונה'".
כמו כן נכון להעתיק מה שכתב בשבח אמו הצדקנית:
"ומנחת זכרון הוא להעלות זכרונה לברכה אשת לפידות היא אמי מורתי הרבנית הצדקנית
מרת שרה מרים עה"ש בת הרבני הגביר המפורסם חוטר מגזע ישישים המנוח מה"ו יצחק
ז"ל, הנקרא בפי כל ר' איצק ר' אליעס מק"ק יוזעפאף גדול אצל הנהר ווייסל, ונשים במאי קא
זכיין כו'. אנא ד' המגן אבות לפתוח לה שערי רחמים ושערי גן עדן ולהושיבה תחת עץ החיים
ונשמתם תהא צרורה בצרור החיים, ולהחיותם בתחיית המתים, ומעשה אבות ירשו בנים".
גם דרך לימודו קיבל מאביו, ראה לקמן באריכות בפרק ד‘ - דרך לימודו.
כן למד רבינו אצל הגאון החריף רבי מנחם מענדל זצ“ל מק“ק יוזעפאף, ובעוד לא נתמלאו לו עשר
שנים ”כבר חידש מדילי‘ חידושים נפלאים, ששמעתן אוזן מחבבם“זכ. וכמ“ש רבינו בספרוחכ: ”וזאת
למדתי אצל אלוף נעורי הרב החריף החסיד האמיתי מו“ה מנחם מענדל זצ“ל מק“ק יוזעפאף בעת
הזאת עדיין לא הגעתי לעשר שנין“. כמו“כ מעתיק רבינו בספרוטכ חידושים שחידש בצעירותו, אשר
קורא עליהם חידושיו מגירסא דינקותא.
עת דודים
ל, אמר לדבק טוב, ונשא את זוגתו הרבנית הצדיקת
בשנת תקמ“ו בהיותו עלם צעיר בן ט“ז שנה
מרת שרה לאה ע“האל בת הגביר המפורסם מוה“ר שלמה ז“ל מק“ק טארלא שבפולין, וזוגתו מרת
יענטל ע“ה שהיתה בת הגאון רבי אלכסנדר סענדר הכהן זצ“ל הי“ד אב“ד זאמושטש, נכד הגאון
.
המפורסם רבי משה הכהן גינצבורג זצ“ל אב“ד ראשניץ, ”ולמעלה בקודש רבני גדולי אשכנז“בל
וז“ל רבינו בהקדמתו:
"ומצאתי כמחויב בהן לתת שיר השירים אשר לשלמ"ה אשר ישקיני מנדיבות לבו, ה"ה
כבוד חמי הרבני הנגיד המפורסם המנוח מה"ו שלמה ז"ל מק"ק הנ"ל, וע"ז ]=ועם זוגתו[
היא חמותי הצדקנית המיוחסת והמושלמת מרת יענטל תי' בת הרב המופלג המפורסם
הקדוש והטהור המנוח מה"ו אלכסנדר סענדר הכהן זצ"ל הי"ד מק"ק זאמושט".
כמו כן נכון לציין מה שכתב בנו של רבינו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן בהקדמת
ספרא הדין, בגודל יקר תפארת שבחם:
"וברכתי יעלה על אמי מורתי. הרבנית הצדקניות המפורסמת טובת שכל וטובת מעשים מרת
שרה לאה שתי' בת אבי זקיני הרבני הנגיד המהולל בכל התשבחות המפורסם המנוח מה"ו
שלמה זצ"ל עם מחברת שהיתה מחברת הקודש אמי זקנתי הגבירה והצדקניות והמיוחסת כפה
פרשה לעני וידיה שלחה לאביון מרת יענטל עה"ש בת הרב המופלג המפורסם הקדוש והטהור
.אל מן הראוי לציין דשם הרבנית היתה שרה לאה ע“ה )הקדמת רבינו( ושם אמו הרבנית היתה שרה מרים
)הקדמת אבי רבינו(, הרי שלא הקפידו כשיש שני שמות על הא שלא יהא שם כלה וחמותו שוים ואלא
דבלא“ה שמא לא חשש לצוואת רבינו יהודה החסיד, כמתואר להלן בחתונת בנו רבי אברהם אבלי ז“ל.
.בל 'זכרון לראשונים', עמ' 22.
28 דרכי חיים
אשר שמו נודע בקרבי המנוח מה"ו אלכסנדר סענדר זצ"ל הי"ד מק"ק זאמושט בהרב הגדול
המפורסם מהו' אברהם אבוש הכהן זצ"ל בהרב הגאון המפורסם מחו' משה הכהן גינצבורג
זצ"ל האב"ד דק"ק ראשניץ ולמעלה בקודש מרבנים גדולי אשכנז וזכות הכהנים לא כלו ממנה
רחמים סמא דחיי' יחי' לה לאריכות ימים, ורב ברכות, שופע הצלחות יהי' לנו לנצחים"
גם יש לציין מה שכתב בנו הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי )בהקדמה לספרו פני
אברהם(, בשבח תפארתםגל
"משפחת בית אמי מורתי הרבנית הצדקית המפורסמת טובת שכל וטובת מעשים, מרת
שרה לאה עה"ש בת הרבני הגביר הוא זקיני המהולל בכל התשבחות המפורסם המנוח מו"ה
שלמה זצ"ל, עם מחברתו הטהורה מחברת הקודש היא זקנתי הגבירה הצדקית המפורסמת
המיוחסת אשר כפה פרשה לעניים וכו' מרת יענטיל עה"ש, בת הקדוש והטהור המפורסם
כבוד קדושת שמו מו"ה אלכסנדר סענדר זצוק"ל, אשר קידש שמו ברבים, בהרב הגדול
המפורסם כש"ת מו"ה אברהם אביש הכהן זצוק"ל, בהרב הגאון המפורסם מו"ה משה
הכהן גינצבורג האבד"ק ראדניץ, ולמעלה בקודש גאונים קדמונים זכותם יגן עלינו"
אחרי חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו לתקופה קצרה, ושם לילות כימים על התורה ועל
העבודה. כמ“ש רבינו בהמשך:
"אשר הי' תורת ה' מתוקה להם כדבש ונופת צופים, והחזיקו לי לבל ימוש ספר התורה
מפי לעולמים. וה' ישלם להם בכפליים, ויתן להם מקום בגן עדן תחת עץ החיים".
פרק ג‘
כתר הרבנות
רועה עדת ישורון בטארלא
בעודו אברך צעיר, נתפרסם בגדולת תורתו והפלגת צדקתו. בשנת תקמ“ח לערךדל, טרם מלאו לו
עשרים שנה, קבלו אותו לרב ומורה בעיר טארלא, עיר מגורי חותנו.
.גל וכמו“כ ראה מש“כ בשבחם בתחילת ספרו פרס אבות.
.דל לפי מש"כ רבינו בחידושיו עמ"ס פסחים )עמ' רלב(: "מה שדרשתי בימי חורפי כשהייתי בכסא דמוקרא ק"ק
טרלא בשנת תקמ"ט בשבת הגדול
וכה דברי רבינו בהקדמתו לספרו:
"... וכאשר יצאתי מבית וועד חכמים אבא מארי הגאון אמיתי זצ"ל, ומצאתי עדה מפוארה
הוא ק"ק טרלא במדינת פולין, אשר הי' מרצונם הטוב לשום עין חשקי בי, מבלי הביט היות
צעיר לימים, ושמו משרת עבודת הקודש הקהל על שכמי החלוש להיות להם לרב ומורה,
ובעת הזאת עדיין לא הגעתי לבר עונשין"הל.
כעשרים שנה ישב בטארלא מתוך כבוד ומנוחה, השיב לשואליו בדבר ה‘ זו הלכה ברורה, וחידש
חידושים נפלאים בסוגיות הש“ס.
תקופה זו היה אהוב וחביב אצלו, והיתה לו למנוחה לכתוב חידושי תורתו. וכמ“ש בהקדמתו
הנזכרת:
"וישבתי בק"ק הנ"ל כימים אחדים ימים ימימה, באהבת תורת ד' אשר הי' חקוקה על לוח
לבי להגדיל תורה ולהאדירה, ולהבין דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים".
.
ואכן בספרו הובא הרבה חידושים שחידש בהיותו בטארלא, וכן כמה תשובות שהשיב משםול
ומן הנכון לציין תשובה אחת שהשיב בשנת תקס“ח, בתקופת רבנותו בטארלאזל, אודות מעשה
נבלה שיהודי אחד מסר את חתנו לבית האסורים משום שלא רצה לדור עם אשתו היא בתו
הנשתטית, ובא עליו בעדי שקר והיה במאסר ביסורים קשים עד שנחלה מתוך סבלו, וכפהו לישבע
ולחתום על כתב שידור עם אשתו, וחתנו פנה אחר כך בשאלתו להגה“ק בעל ה‘כתר כהונה‘ ולבנו
:
רבינו בעל ה‘שערי חיים‘, ודעת רבינו המחבר היה כי שבועתו אינה שבועה, וז“לחל
"ובדעתי היה לשלוח לכבוד אאמ"ו הגאון מופת הדור נ"י, אך ד' הקרה לפני כבוד אחי
הגדול בתורה הגאון החריף המפורסם מוהר"ר דובעריש כ"ץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק צויזמיר,
אשר ראוי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק. גלל כן הנני אומר באם שיסכים עמי אחי
הגאון נ"י הנני סומך ראשי ורובי עליו כפי אשר יחון ד' אותי כפי דעתי הקלושה". עיי"ש.
.הל הקדמת רבינו לספרו.
.ול וכן נראה מדברי רבינו בתשובתו שכתב - בתקופת רבנותו בראצפערט - עפ"י פקודת הרה"ק רבי יצחק
אייזיק מקאליב זי"ע )עמ' תנ( שמתאונן על שריפת החידושים שלו: "ומהראוי היה להיות נחבא אל הכלים,
כי בעו"ה זה שנים כבירים שנשרפו רוב כלי מלחמתי בהיותי יושב על כסא דמוקרא רבנים דק"ק טרלא...".
.זל עמ' שפח.
.חל עמ‘ תא.
30 דרכי חיים
ואכן ישבו בנידון זה בי"ד מק"ק צויזמיר ובראשם אחיו הגדול של רבינו האב"ד הגה"ק רבי
דוב בעריש זצ"ל, שדנו בתשובת רבינו, והסכימו לדבריו, וכותבים עליו "אחרי ראה ראינו
את השאלה אשר נשאל לפני כבוד ידידינו הרב המאוה"ג הגאון החריף המפורסם מוהר"ר
מאיר זאב כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק טרלא ואשר השיב עליו הרב הנ"ל. באם היות שכבוד הרב
הנ"ל הראה חריפתו, וחורפיה מחלי ליה לשבח, ויפה דן ויפה הורה אשרי יולדתו, ולא
נצרכה דעתינו אלא להעדפה...".
השריפה אשר שרף ה‘
בשנת תקס“ח אירע שם שריפה גדולה, ורוב חידושיו אשר רשם והעלה על הכתב עלו באש,
וכאשר רבינו מתאונן בהקדמתו:
"ואח"כ המר לי שד-י אשר בעו"ה הבערה ללהב יצא בק"ק הנ"ל ונשרפה כל הוני ורכושי,
וביותר תוגה לבי על החדושים על הי"ד ועל המסכתות, ולא נשאר לי מהחידושים הנ"ל
רק מעט מזעיר מה שהי' חקוקים על לוח לבי".
וממשיך רבינו להתאונן:
.
"ושבר אל שבר יחדיו ידובקו אשר בעת הזאת גברו המלחמות במדינת פולין ובעולם"טל
גולה אחר גולה
עקב המצב החמור הזאת, החליט רבינו לעזוב את עירו וארצו, כי כל המדינה כולה היתה כמדורת
אש אודות המלחמה, כפי שממשיך רבינו בתיאורו:
"והעלו רעיוני ליסע ממר"ה והלכתי ממדינה למדינה למקומות אשר אבותי הגאונים
והקדושים זצ"ל לא דרכו שם, ויקויים בי ממש מיום שנשתברו הלוחות נגזר על התלמידים
שילמדו מתוך דאגה ואנחות... והנה גם אנכי הצעיר והדל באלפי ישראל בהאי פחדא יתיב,
וכל ימי הי' רעים וגם בגלות בטילט]ו[ל ובצרות".
ואז התחיל מסע טילטול הגלות של רבינו בערך לשנתיים, ובדרך נדודיו הגיע לעיר ברלין שבגולת
.
אשכנז, שם היה לו שיג ושיח עם הגאון אב“ד ברליןמ
.טל כוונתו על מלחמות נאפוליון.
.מ לפי דברי בנו הג"ר אברהם אבלי הכהן בספרו 'פרס אבות', חלק "ברכי נפשי", דף ו ע"ב: "דהנה שמעתי מפה
קדוש של אאמ"ו הגאון החריף הגדול... מה שהראה לו הגאון אבד"ק ברלין ז"ל בהיותו שם".
אח“כ הגיע ובא לעיר טריטש שבמדינת מעהרין, וסר אל בית גיסו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל
בעל ’שמן רוקח‘, שכיהן אז כרב העיר, והציע לו להתאכסן בביתו, עד שימצא מנוח לכף רגליו
הנודדים. ואכן רבינו התעכב בבית גיסו למשך תקופה, ומצינו שרבינו הזכיר תקופה זאת, בחידושיו
:
עמ“ס כתובותאמ
"אתחיל לכתוב חלוקא דרבנן מה שהגדתי פק"ק טריטש כשנתאכסן בבית כבוד מר גיסי
הרב הגאון הגדול מופת הדור והדרו אב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל בחדש מרחשון שנת תקס"ט
לפ"ק". ובהמשך הדברים כותב רבינו "אחר שאמרתי זאת לפני הישיבה הוגד לי שכבוד
גיסי הגאון נ"י כיוון לזה בספרו שמן רוקח חלק ראשון )סי' ע(, ונהנתי מאוד שכוונתי לדעת
אדם גדול בענקים".
בארץ הגר
מטריטש הגיע למדינת אונגארן, בשנת תק“ע לערך, למצוא מנוח לכף רגליו, ואז שינה רבינו שם
משפחתו, שעד אז היה שם משפחתו כ“ץ, וקרא עצמו ’זעלענפריינד‘, וסיבת הדבר יש בקרב בני
המשפחה מספרים, יען שמסרו עליו לשלטונות שהוא אזרח גאליציא ואין לו אזרחות של מדינת
אונגארן, וע“כ הוצרך לשנות שם משפחתו שיוכל להשאר באונגארן.
בטעם שבחר בשם ”זעלענפריינד“, מסופר שכאשר הגיעו אליו פקידי הממשלה לשאול אותו
מהו שם משפחתו, ובאותו הזמן היה מונח אצלו מכתב מא‘ מצדיקי הדור, אשר תיארו במכתב זה
בתואר ’ידיד נפשי‘ ידיד בית ישראל וידיד ה‘, על כן אמר רבינו ’זעלענפריינד‘ היינו זעלען )נפשי(
פריינד )ידיד(.
והגיע לקהילת אלמאשד אשר כיבדו וקירבו אותו עד למאוד, כפי שמזכיר בתשובה הראשונה
:
שנדפס בספרובמ
"הנה ה' נחני בעוברי דרך מק"ק טריטש וכאשר באתי לק"ק אלמאשד הייתי עייף ויגע,
וכאשר פלפלתי עם הלומדים דשם משך ה' חוט של חסד בעיני הלומדים, ובקשו ממני
שאלמד סוגיא דכותבת הגסה במס' יומא, והקשבתי לדבריהם, ומקדם הכניסוני לביתם
ה"ה הרבנים המופלגים והחריפים מוהר"ר שלמה כ"ץ נ"יגמ ומוה' אברהם בר"מ נ"י,
.אמ עמ' רצג.
.במ עמ' שיט.
.גמ הוא הגאון רבי אהרן שלמה כ"ץ זצ"ל אב"ד אלמאשד. רבינו מזכירו ג"כ בהמשך הפלפול )דף לב ע"ב( וז"ל:
"א' מהלומדים דפה כבוד ידידי ורחימי החריף ושנון קולע אל השערה מוהר"ר שלמה כ"ץ נ"י רוצה לתרץ
קושית הת"י".
והייתי אצלם ימים אחדים, ואח"ז הכניסני לביתו הנכבד הקצין הר"ר שמעי' בר"מ נ"י ונתן
לי לחמי ומימי, וה' ישלם פעלם ומשכורתם יהי' כפלים, ונזכה בנחמות ציון וירושלים,
וה' יורינו נפלאות ויצלינו משגיאות, ויפתח לבי כפתחו של אולם, להבין ולהשכיל עמקי
סודותיו שיתקיים בסוד ד' וכו'".
בהמשך הדברים מפלפל ומתרץ ג“כ קושית אביו בשו“ת כתר כהונה )סי‘ כ“ד(, ומסיים דבריו
אחרי אריכות גדולה בביאור וליבון כל הסוגיא, סוגיא אי פירי בעי סוכה והמסתעף, ומסיים:
"הכ"ד הצעיר שבישראל, האסקופה הנדרסת בפני רגלי ת"ח, המתפלל לד' שיחון אותי
שאזכה ללמוד וללמד להבין ולהשכיל עמקי סודות התורה, ושלא אכשל ח"ו בדבר הלכה,
שלא ישמחו בי חבירי, הבעה"ח פה ק"ק אולמשד שנת תק"ע, לפ"ק".
באלמאשד התגורר כחצי שנה, ומאוד שמח בעת ישבו שם כי היתה אז עיר גדולה של חכמים
וסופריםדמ.
ברבנות ראצפערט
קהילת אלמאשד לא היה ביכולתם לקבל רב ולהחזיקו כראויהמ, אבל שמו הטוב הלך למרחוק,
ונתקבל בשנת תקע“א לרב ואב“ד ראצפערט והגליל, כפי שמתאר רבינו בהקדמתו:
"... ובאתי למדינה זו מדינות הגר, ובאו אלי אנשי יראים ושלמים הוא ק"ק ראטצפערטא
אשר לקחוני מאח]ו[רי הנוה להיות להם למאיר עינים את הדרך אשר ילכו בה וישתרגו עול
על צווארי לרעות עדרי צאן קדשים, ושם היו מתאספים אלי עדרים עדרים להשקות להם
מבארי מים חיים, וחפץ ה' בידי מצליח, ות"ל העמדתי תלמידים רבים מורי הוראות בישראל".
כפי הנראה, היה רבינו הרב הראשון של ראצפערט, ואור תורתו הופיע שם במשך כל השנים
שנתעכב שם. תיקן להם תקנות ישרות, והשתית יסוד הקהילה על אדני התורה והיראה, עד שנודעה
לקהילה חשובה.
רבי אהרן שלמה זכה לבנין וחתנין רבנן, גדולי תורה ממאורי הדור. חתניו היו: הגה"ק רבי שמואל שמעלקא
קליין מסעליש זי"ע, והגאון רבי יעקב אופנהיים זצ"ל אב"ד שאמשאן. )ראה עליו בספר "רבי שמעלקא"
מאת ר' שלמה זלמן קליין, ת"א תשט"ז, עמ' 22 .)
.המ מצינו שהתגורר שם רק דיין ומו"ץ, ה"ה הגאון רבי משה נתן שפירא זצ"ל )חתן הגה"ק רבי אשר אנשיל
וויענער זצ"ל אב"ד מישקאלץ(, ששימש בדיינות יותר משלשים שנה, ונפטר ביום ו' מנחם־אב שנת תקצ"ג.
העיר ראצפערט שוכנת כחמש עשרה ק“מ מהעיר נירעדהאז, במחוז סאבאלטש. במקורו היה כפר
קטן ונידח, שלאט לאט התרחב והתפתח עד שנעשה לעיירה, עם כמאה וחמישים משפחות יהודים,
רובן ככולן היו שומרי תורה ומצוות, והיה נקרא בפי תושבי המקום ”ירושלים הקטנה“.
בשנת תרל“ג בעת שהשתוללה בארץ הגר מגיפה, שהה הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע
בראצפערט, ובאחד ממכתביו נימק זאת ”באתי לכאן עיר ר“פ, ושמעתי שב“ה בעיר הזאת לא היה
זה החולי ר“ל, ואומרים מחמת שכמה צדיקים גדולים היו בעיר הזאת“ומ
כי שפתי כהן ישמרו דעת
כאשר החל לכהן בנזר הרבנות בראצפערט והגליל, פעל רבות להזריח את אור התורה ולבער את
רוח הבערות מן היהודים התמימים והפשוטים שהתגוררו בהררי המחוז ההוא, שעקב היותם דרים
בבדידות כשהם מנותקים מכל קשרי קהילה, לא היה ביד רובם לגדל בניהם אצל מלמדים, ואור
ידיעת התורה דיניה והליכותיה לא נגה עליהם, והרבה מהם התעסקו וגידלו בהמה טמאה - החזירים,
שפשתה מאוד באותה סביבה.
הרה“ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי“ע שכיהן כרב המחוז, עורר בענין זה לרבינוזמ, ובענין זה יש
לראות בתשובת רבינו שנדפסה בספרינוחמ, בו מתאר שאלה שנשאלה בשנת תקע“ה, בפני הרה“ק
מקאליב, שביקר אז בעיר ראצפערט שבגלילותו:
"כאשר נתוועדו יחד ובא החכם לגבולינו לק"ק ראטצפערטא, ה"ה ידיד נפשי וידיד עליון,
גברא רבא ויקירא, חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, הרב המאה"ג המפורסם ערוגת הבשם,
.ומ 'אור הישר והטוב', עמ' קמז.
.זמ ראה בספר תולדות יצחק להגה“צ רבי יצחק אייזיק ווייס מסוואליעווע )שנת תשנ“ו( בתולדות המחבר עמ‘
ח‘, וז“ל:
... ר‘ שמואל צבי הלז היה שו“ב בעיר קאלוב בימיו של הרה“ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב זי“ע ומקורב
אליו מאד, הוא נפטר בצעירותו והשמועה אומרת שהדבר אירע ע“י קפידת הרב הק‘ מקאלוב, ומעשה
שהיה כך היה, בזמנו היו בין יושבי הגלילות בארץ אונגארן מחוז סובלטש עמי הארץ גמורים ובתוכם
גם מגדלי חזירים, והשו“ב ר‘ שמואל צבי שהיה איש חסיד וירא אלקים רצה לגלות את אוזן הרה“ק את
השיחה, פ“א לקראת פורים לקח חתיכת עץ וגילף עליה צורת ד“א ובליל פורים כאשר ערך הרה“ק את
שולחנו הניח את הקרש על השולחן לנגד עיני הרה“ק, רבינו מקאלוב נזדעזע בראותו זאת ואולם תפס
את כונתו ומיד פנה אליו ואמר ”איהר זעהט אזוי וועלן זיי אלע אויסזעהן“ ]כן סופם של אלו להיראות[,
וכן היה שבתוך זמן קצר נתפגרו כל דירי החזירים ונעשו כעץ יבש, ואעפי“כ הקפיד עליו רבינו מקאלוב
כי לא נאה להעלות דמות כזו על השולחן הק‘, ור‘ שמואל צבי לא הוציא את שנתו ל“ע ונפטר בהותירו
אחריו ב‘ יתומים רכים, אז אספם הרה“ק מקאלוב אל ביתו וחנכם וגדלם כבניו.
.חמ בחלק השו"ת, עמ' תנ.
הגאון המופלג מוהר"י אייזיק טאב נ"י אב"ד דק"ק ]ק[אלוב והגליל סאבאלטשטמ, ובא א'
מן הישובים ושאל, א' ששורף יין שרף וחייב להשר ערל כמה אלפים ואין לו לפרוע, אם
מותר להחזיק חזירים שקונה אדון והשר, ומה שיהי' ריוח מהחזירים ינוכה חצי' על החוב
שחייב לאדון והשר".
הרה“ק מקאליב לא רצה להזדקק לשאלה זו. והעביר השאלה לרבינו באמרו: ”זה הוא משפט
הכהנים, כי אנכי אינני במזג השוה, וכאשר יצא מפי הכהן, כי שפתי כהן ישמרו דעת“ - כלומר שמצב
נ לא נתנה לו להתרכז בליבון השאלה, שהיתה כנראה מורכבת מבחינת ההלכה ועוד יותר
בריאותו
מבחינת הפרנסה, שכן נתונים היו יהודי המקום בעניות גדולה וחייהם היו נתונות בסכנה, ולכן השאיר
את דבר ההכרעה לרבינו בהיותו כהן לפסוק בזה.
מתחילה התחמק רבינו מלדון ולהורות על שאלה זו, ונימוקו עמו: ”כי בעו“ה זה שנים כבירים
שנשרפו רוב כלי מלחמתי בהיותי יושב על כסא דמוקרא רבנים דק“ק טרלא. אך הרב הנ“ל ]הרה“ק
מקאליב[ הפציר בי מאוד ואין מסרבין לגדולים“, קיבל רבינו על עצמו לעיין בהשאלה. במהלך
הספיקות מזכיר הוא בהכרת טובה ל“אחד מתלמידי המופלג החריף מו“ה פנחס נ“י בהנגיד כהרר“ש
זלמן נ“י מפ“ק יצ“ו“ - ש“קיים מצות שילוח הקן והעתיק לי אות באות“ לענין הנידון מתוך ספרים
שאינם מצויים לו בביתו.
בתשובה הנזכרת, בענין גידול חזירי האדון ולפטמם בתחמיץ של פסולת משרפת־הכוהל,
האריך רבינו עד למאוד, בדין סחורה באיסורי הנאה, ובו מגלה בקיאות וחריפות עצומה בסבך
הענינים לפרטי פרטים, ומציין מקורות רבים אשר מהם אפשר ללמוד ולעיין בשאלה זו, והעלה
בידו מרגניתא טבא חידושים נפלאים, עד שהגיע בסוף למסקנה, שמאחר שיהודי זה אינו מתחייב
להחזיק את החזירים של האדון רק בבנין ששייך להאדון, והם מסורים בידיו של האדון, וגם
מכירתם נעשה בידי האדון ואנשיו, ואילו היהודי אינו עושה לגידולם שום דבר, אלא מוכר
בשבילם תחמיצת־כוהל מתוצרתו, אם כן אין עסק זה אסורה עליו לא מן התורה ולא מדרבנן,
עיי“ש באריכות.
.טמ בפנקס הקהלה של ראצפערט היה כתוב שפעם שהו בעירם שני הצדיקים הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב
והרה"ק בעל ה'ישמח משה' זי"ע, שבאו לייסד שם בית מדרש לחסידים )כך סיפר כ"ק אדמו"ר ה'ברך משה'
מסאטמאר זצ"ל שראה בעצמו את הדברים בפנקס. הובא בספר 'אלה מסעי', קרית יואל תשנ"ד(.
נשאלה השאלה שלפנינו, היתה כשש שנים קודם פטירתו, שנפטר ביום ז' אדר ב' תקפ"א. .נ כידוע סבל הרה"ק מקאליב זי"ע בסוף ימיו ממחלת עור קשה ומלבושיו היו קלים. שנת תקע"ה, שבה
הערכתו של רבינו כלפי הרה“ק מהרי“א מקאליב מתבלט גם בחידושיו עמ“ס ביצהאנ:
"בשעה שלמדתי זאת בא צדיק לבית מלוני ונתאכסן אצל כבוד ידידי הנגיד כ"ה דוד
אולמשד מפ"ק, ובשובתי שבת קודש אצל כבוד הנגיד הנ"ל ה"ה כבוד ידידי וידיד עליון
הרב המאה"ג הגאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא כק"ש מו"ה אייזק נ"י אב"ד דק"ק אלוש
והגליל סאבאטקע שי', והתלמידים היו אומרים משמי הדברים הנ"ל, וביקש ממני ע"י
התלמידים שאראה לתרץ הר"א הנ"לבנ מיניה ובי' מאותו הסוגי' הנ"ל, ובזאת איותה נפשו
הקדוש יותר, וכאשר יצא מפי אותו צדיק ודבריו היה עושה רושם ונכנסתי בחורין ובסדקין
למלאות רצונו הטהור".
ברבנות נאדאודוואר
לא ארכו לו ימי שבתו בראצפערט, כי בסביבות שנת תקע“ה, הגיעו אל רבינו קריאה של חיבה
מאנשי קהילת נאדאודוואר, לשום כתר הרבנות על ראשו.
וכך הם דברי רבינו בהקדמת ספרו:
"ואחר כמה שנים נקרא נקראתי מאלופים ראשים נגידים, נדיבי עם, להיות להם לרב
ומורה ה"ה ק"ק נאדאודוואר והסביבות, וגם שם למדתי עם בחורי חמד".
העיר נאדאודוואר נמצאת במחוז האידו, עשרים ושלש ק“מ מהעיר דעברעצין, וכפרים וישובים
רבים נמנו על גלילותיה. בימים ההם נתגדלה שם מושב היהודים, עד שהיה נצרך להם רב גדול
ופוסק, שיקבע שם מקום מושבו, ויכהן בתור רב ואב“ד לכל הסביבה, וזכה שם לכבוד גדול, כאשר
הזכיר רבינו בעצמו בהקדמתו:
"ומצינו בדברי חכז"ל שדרשו בכבוד אכסניא של תורה, גם אנכי בעקבותם אלך ואברך
ברכת ברכות לכל בני ק"ק הנ"ל הן המה תמכו בעדי, מקטן ועד גדול, ה' יגביה קרנם
ינשאם וינטלם וירכיבם על במתי הצלחה, נחלי כסף וזהב ינחילם, ירום דשן ושאננות עוד
ינובון בשיבה".
וגם בנאדאודוואר יסד רבינו ישיבתו הרמה, ועוד יותר הרבה להשפיע לתלמידיו בשיעוריו
.בנ רבינו אפרים מובא ברא"ש, ריש ביצה. שם הוא כותב: "בשעה שלמדתי זאת לא היה אתי שום כלי מלחמתי"
- כוונתו על ספרים. ועעו"ש: "ואח"כ הראה לי בני, מה שאמרתי כאן בדרך פלפול בספר קטן בשם הגאון
הגדול מוה' דוד אופנהיים זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק פראג, ונהניתי שכוונתי לדעת אדם גדול בענקים".
העמוקים כדרך שקיבל מאבותיו מדור דור, ומזכירו בספרו בזה“לגנ
”חילוקא דרבנן שהגדתי במס‘ ביצה דף ז‘ ע“ב וכעת הזאת לא הי‘ לי פנאי ללמוד כי הי‘
מוטל עלי ”בכל יום להגיד שיעורא“ דרבנן רק בלילות אחדים עיינתי בפ“ע פק“ק נאדאודוואר
שנתקפ“ל עכ“ל.
כמו כן קובע רבינו בהקדמת הספר, ברכת תודה מיוחדת עבור הגבירים שתמכו בעדו ועמדו
לעזרתו בעין יפה:
"ורבינו הקדוש הי' מכבד עשירים, ע"כ יצאו לפרטים, להני ראשי הגיבורים, דוברי מישרים,
השם ישמרם לדור דורים, מכל גזירות קלים וחמורים, כלם אהובים, ה"ה היקרים הקצינים,
יודעים ומבינים, ושמם וזכרם לא ימחק, ויברכם כאשר בירך לאברהם ויצחק, ה"ה הנגידים
המפורסמים ה"ה כ"ה מרדכי כ"ץ נ"י מלאדען ואחיו הנגידים שי', וה"ה האחים הנגידים
המפורסמים ה"ה כ"ה מרדכי נ"י מסאבאסלא וה"ה כ"ה משה נ"י, וגם אלי' זכור לטוב
ה"ה כ"ה אלי' מסאבאסלא נ"י ושאר אחיו הקצינים שי' כ"א ]=כל אחד[ לפי מדרגתו,
ונחמתני ה"ה כבוד ידידי היקר אי"א ]=איש ירא אלקים[ הנדיב החוטר מגזע ישישים כ"ה
מנחם מענדל חתן הנגיד כ"ה לוי מדאראג, וכולם יעמדו על הברכה, וה' יוסיף עליהם אלף
]פעמים[ ככה".
ברבנות סעליש והגליל
בשנת תקפ“א, כעשר שנים לאחר ביאתו למדינה זו ארץ הגר, נתפנה כס הרבנות בעיר סעליש
ומחוז אוגאטשא, רבם הגאון רבי אליעזר ליפמאן שטיין זצ“ל עבר בעת ההיא לכהן ברבנות דיאנדיש,
וחיפשו ראשי הקהילה אחרי רב גאון וצדיק מפורסם שיבוא לכהן פאר בעדתם.
ולנכון ראינו להעתיק מה שכתב רבינו בהקדמת הספר בשבח קהילת סעליש אשר עמדו לעזרתו
באמונה:
"ואחר זמן זמנים העלו עטרה לראשי ה"ה האלופים והתורנים הנגידים דק"ק סוליש
והקומידאט אגאטשא יע"א, וגם אני לא אחשוך פי ולשון חכמים תיטיב דעת, ותכין לעד
שפת אמת ובשפתי נבון תמצא חכמות, אמרתי אלכה אחרי מאהבי אשר הי' לי לאחיעז"ר
ולאחיסמ"ך מימים כבירים וגם עתה, אשר נתנו לחמי ומימי צמרי ופשתי, ואליכם אישים
אקרא וקולי אל בני אדם, ובאתי בצלותי ובעותי בברכת כהנים, הנני נוטה עליהם כנהר שלום
יהי' בארמנותיהם, ולא יבוא שוד ושבר לגבוליהם, ויהי' ביתכם כבית - פרץ - ולא נחסר להם
כל טוב שבעולם מהעושה שמים וארץ"
העיר סעליש היתה מהקהילות
היותר נכבדים בימים ההם, לפי
המובא בספרי קורות הימים
ההם, היה רבה הראשון של
מחוז אוגאטשא כולו הגאון רבי
יאיר ב“ר יחיאל הכהן זצ“ל, נכד
בעל ה‘תוספות יום טוב‘ זי“עדנ.
על מקומו אחריו מילא הגה“ק
רבי יהודה כהנא־העליר זצ“ל
בעל ה‘קונטרס הספיקות‘הנ,
עד שנתקבל לכהן פאר ברבנות
סיגוט וכל מחוז מארמאראש,
וניהל שם עדת ישורון עד אחרית
ימיוונ
בסעליש המשיך רבינו להרביץ
תורה לעדרי עדרים ביתר שאת
ויתר עוז מבתחילהזנ
השריפה השניה
הגאון רבי אלכסנדר יעקב
זצ“ל אב“ד שאמשאן בן המחבר,
כותב בהקדמתו להספר )שנכתבה
.דנ הוא היה בן ששים כשנתקבל לרב בסעליש, ושלשים וחמש שנה שימש שם. נלב"ע בשנת תקמ"ה, וזה נוסח
מצבתו בסעליש: "איש תם וישר הרב המאוה"ג הצדיק מוה' יאיר ב"מ יחיאל הכהן זצ"ל שמש לכבוד התורה
ל"ה שנה בק"ק סוליש ולקחוהו אלקים תנצב"ה".
.הנ היה מפורסם לגאון בדורו, ורבינו המחבר מביאו בספרו דף לה: "כי הנה ראיתי בספר אשר כבוד מחו' חיבר
הרב הגאון המפורסם המנוח מהו‘ יואב ז“ל הביא קושיא בשם הרב המאוה“ג הגאון החריף המפורסם מהו‘
יהודה כ“ץ אבד“ק סוליש והקומידאט“
כשהמחבר היה עדיין בחיים(: ”אמנם בהיותו... יושב
על כסא הוראה בק“ק הנ“ל ]סעליש[ הצית ד‘ אש
מתלקחת ונשרפו כמעט כל כתבי קודש, ומעט אשר
הציל, ובינתיים לא היה בידו לסדר כמבואר בהקדמות
אאמ“ו הגאון נ“י, כי הכה ד‘ אותו ביסורים יותר משתי
ימים ימיה... וגם ידי זרים שלטו בהם“.
בתשובה שכתב רבינו המחבר ביום ה‘ תמוז תקפ“החנ,
אחרי האסון הנורא של השריפה גדולה, שנשרפה כל
העיר סעליש, כתב בתו“ד: ”ועיקר הדבר הי‘ בעת אשר
הי‘ בעו“ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו“ת, רק בני
החריף הבחור כהר“ר אברהם אבלי כ“ץ נ“י זוכר תורף
הדברים מהפלפול לזאת ארשום בכתב...“.
ובסוף תשובה אחרת כתב רבינו המחברטנ: ”וזה
שנים לא כבירים שהי‘ קהלתינו בעו“ה לשריפת אש
ונצלו מאש, ובא על הכתבים מים ונעשו כלם כחק
תוכם, וכ“ז העתקתי רק מתוך דוחק, והנבון יוסף וישכיל ועל דברים מהאי ענינא נשרפו“.
פרק ד‘
חיי“ם של תורה
באהבתה ישגה תמיד
מעט מזעיר הן הפרטים הנודעים לנו מימי שבתו בסעליש, ברם זאת אשר שמענו ונדעם שהקדיש
כל עתותיו קודש לה‘, יום ולילה לא ישבות מלימוד התורה, והיה מרבה לכתוב חידושים נחמדים
ונפלאים, אך לדאבון לבנו לא נשאר בידינו לזכרון רק אלו הכתבים ספרא הדין, והשאר עלו על מוקד
האש בימי זעם המלחמה, וחבל על דאבדין.
את יגיעתו בתורה בקדושה וטהרה, מתאר בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן,
בהקדמת הספר:
"יען את אשר ידעתי אספר, דבור והנה אל לשון אחרת, כי המליצה ממני נעדרת, מה יקר
חסד אלקים בנטעו כלולא דורדא בתוך כרם חמד ושם חמדה גנוזה באיש צדיק ולב עמוד
בתבונות נאמנות, ודעות נמרצות, להפליא נחוצות, בתורתה ותעודה, ארוכה מארץ מדה,
הרובץ בין המשפתים בכוחות משכילות, כבעלי אסופות, לעומק ים התלמוד - ומעלה
מרגליות אשר בקרקעיתו ספונות.
וכמה מעלות טובות עלינו לשבח שהחזיר לנו את הכלי חמדה מהנעימות וידידות נכבדות,
המדובר לאיש צדיק תמים המביט בהעדריו, שוקד על שמריו ישא עול תורה מנעוריו,
ומכל עבדיו יתגדר בגדריו, ואליו יבא כל דבר קשה, מאהל של תורה לא משה, אורו יזריח
כאור שמשה, ברכה יקבל מלאה וגדושה, מי יוכל לשער מרכבות פעמיו באורייתא עמקותו
וגבהותו, כל העולם ניזון מגודל חריפותו, פרפראות חכמתו, מקור חיים באורך נראה אור כי
טוב, ואין טוב אלא תורה עוקר הרים ומפרק ומשברה, ארי שבחבורה, מוכתר בכתר תורה
ובכת"ר כהונ"ה, וכתר שם טוב עולה על גביהן לאיש אשר רוח אלקים דיבר בו, ואת אשר
אלה לו, חכמה ומדע ובינה באהלו, יברך ה' את חילו, לכל דרכיו משכיל כצאת השמש
בגבורתו, יתגדל תפארתו, ויתרומם ממשלתו, ויתרבה שלוותה - ויתברך בבואו ובצאתו,
ולעולם יזרח אורו, ולא יכבה נרו, ואל שדי יהי' בעזרו, ועליו יציץ נזרו".
נוסף לחריפותו היתה לו בקיאות עצומה בראשונים ובאחרונים, אפס קצהו נראה בדברי תורתו
הנדפסים בספר שלפנינו.
במשפחת יוצאי חלציו היה נמצא טור אורח־חיים, שבו היה חסר דף שלם מן הטור ונו“כ הבית יוסף
והב“ח, ורבינו השלים בכתב ידו בעל פה, ואחרי ההשוואה נראה שלא חיסר ולא ייתר אף מילה אחת.
דרך לימודו
דרך לימודו של רבינו ניכרת מתוך כותלי ספרו שהיה מעיין ומפלפל הרבה, וכמ“ש רבינו בהקדמתו:
”ע“כ הי‘ הלימוד העיון האהוב והנכסף אצלי“, וכפי שמבאר שם דהיינו מפני ש“מעשה אבות ירשו בנים“.
ובסגנון כזה כתב ג“כ בין בתרי הספרס
"אתה המעיין בדרוש הלז אל יבהל את פיך להשיב את דברי, רק שתעיין במתינות
מתחילה עד סופה, כי אנכי כלכלתי בקט שכלי וכתבתי זאת בלילה ודבריי לעו, ותלמוד
סתום מן המפורש כי דרכי של תורה עניה מקום אחד ועשירה במקום אחר, ובטחני בה'
שאחר עיון בדברי ימצא מרגוע לנפשו. ואודה לד' שהגעתי קצת בפרקי אבותי הגאונים
הקדושים וד' יזכני ויראני בתורה נוראות ויצילני משגיאות, ויקוים בי ברכת אברהם ה"ה
אבא מארי הגאון הגדול הצדיק ז"ל שאל ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד ביאת גואל
צדקינו במהרה בימינו".
רבינו הרגיש חובה בנפשו לילך בדרכי אבותיו ולגונן עליהם כאשר נתקשו האחרונים בדבריהם,
ומתייגע להצדיק דבריהם שנאמרו באמת ובצדק, כמש“כ במס‘ ביצה )דף ק“ה( בא“ד ”וכדי להציל
מו“ז הרמ“א ז“ל משיני אריות נכנסתי בחורין ובסדקין, ואנא מזרעא דמש“ה קאתינא אמרתי משה
אמת ותורתו אמת...“. - גם מצינו בהרבה פעמים שנכנס בעובי הקורה לבאר דברי זקיניו הרמ“א
והש“ך.
גם מצינו בספרו שמפלפל הרבה בדברי גדולי וגאוני דורו, ולנכון ראינו להעתיק התוארים
המופלגים אשר ציין עליהם: ”והשני כדומה לו שארי ומחותני הגאון הגדול מופת דורינו רבן של כל
ב“ה מו“ה יחזקאל סג“ל לאנדא“ )דף תנב(; ”מחו‘ רבן של ישראל נוב“י“ )דף שסה(; ”בא לידי ספר
של הגאון הגדול רבי מאיר ברבי“ אב“ד פרעשבורג, )דף צז(; ” הגאון רבן של ישראל המנוח רבי
יונתן“ )דף עט(; ”מחותני הגאון אור ישראל וקדושו ר‘ אברהם ברוידי מפראג“ )דף קסב(; ”מחו‘
הגאון המפורסם מו“ה ירמי‘“ ]ממאטערסדארף[ )דף כב(; ”שארי מאור עינינו הפני יהושע“ )דף
שיב(;, ועוד.
חידושיו נאמרו בחריפות גדול כמו שמצינו כמה פעמים שהוסיף בסיום חידושיו, ודו“ק היטב כי
חריף הוא, או ודו“ק היטב כי עמוק הוא וכדומה.
העמיד תלמידים הרבה
בכל מקום בואו לכהן ברבנות קיבץ לפניו עדרי עדרים תלמידים הגונים וישרים, ופקיע שמיא
בכל הגלילות, עד שתלמידים רבים נהרו אליו מרחוק ומקרוב לבקש תורה מפיהו, לשתות מבארו
ולהתבשם באור תורתו, להתעלות בצילו במעלות התורה והיראה,
רבינו מסר נפשו להרביץ תורה לתלמידים, וניהל את ישיבתו ביד רמה, והשגיח על תלמידיו כבבת
עינו, וכאב רחום דאג והאציל עליהם מהודו ומזיו הדרתו, וברוחב לבבו - לב הארי המתגבר בתורה,
ועינו כעין הבדולח האיר ופילס להם מעגלי צדק, והורה להם נתיבות התורה והיראה, מתוך חיבה
יתירה ואהבה בוערת שגילה כלפי תלמידיו הנאמנים.
רבינו מתייחס אודות ענין זה בעצמו בהקדמת ספרו, בזה“ל: ”מעודי נכסף נכספתי להוסיף על
זכיותי זכות תורה דרבים כי רב הוא“. וכמו כן מזכיר ענין זה כמה פעמים בספרו, ונעתיק מה שכתב
רבינו אודות ענין זה בסוגיא דמתוךאס:
"וסוגיא זו עמוקה ורחבה מני ים, אשר כבר דרכו בו ראשונים ואחרונים, אשר כמעט לא
הניחו לנו מקום להתגדר, והתלמידים אצים עלי לאמר כלה מעשיך דבר יום ביומו, ובזמן
לא כביר אשר למדתי סוגיא הנ"ל, ולא נתתי שינה על עיני ותנומה על עפעפי, ונכנסתי
בחורין ובסדקין לבאר כל חמירא ויגעתי ומצאתי".
ואף גם למרות טרדותיו המרובים בניהול הרבנות, השתדל ללמוד עם תלמידיו, וכמו שכתב בספרו
בסוגיא דבדיקה וביטול במס‘ פסחיםבס )דף כ:(:
"אתחיל לכתוב מה שלמדתי עם בחורי חמד תלמידיי אשר דרשתי בשבת הגדול תקע"ג
לפ"ק בק"ק ראטצפערטא, ולא למדתי רק כמה ימים אחדים ואח"כ טרדות רבות סבבוני
ולא הי' פנאי לכתוב ונשכחו כמה דברים ממני".
הרבה להשתעשע עם תלמידיו בדברי תורה, והעתיק כמה פעמים בספרו מה שפלפל עמהם, וגם
כמה שיעורים שהשמיע לפניהם בסוגיות הש“ס, והעתקנו כמה קטעים אשר מתוכן מבצבץ ועולה
חיבתו להתלמידים:
בדף כב: ”עוד ראיתי אצל תלמידי הבחו‘ המופלג כ“ה פינחס נ“י בחידושים של כבוד מחו‘ הגאון
המפורסם המנוח מו“ה ירמי‘ ז“ל“.
בדף מט: ”כותב.. כ“ז אמרתי לחדד התלמידים ודוק היטב“.
בדף קיד: ”ובקשו התלמידים...“.
בדף קכ: ”אח“ז הראה לי א‘ מתלמידיי שהשער המלך הביא תירוץ זאת בשם הלח“מ ז“ל ונהניתי
שכיונתי לדעת הגדולים“.
בדף קלב: ”בסוגיא דהואיל.. התלמידים שאלו לפי הנ“ל“.
בדף קלו: ”אתחיל לכתוב חילוקא דרבנן מה שהגדתי לפני בני ישיבתי הרמה, - בדין טבילת כלים
טמאים בשבת“.
בדף קסב: ”בעז“ה אתחיל לכתוב חילוקא דרבנן מה שהגדתי לפני בני ישיבתי בש“ק כ“ב טבת שנת
תקע“ד לפ“ק בק“ק ראטצפערטא“.
בדף שפח: ”נשאל נשאלתי מכבוד ש“ב ידידי תלמידי הרבני האברך המופלג מוהר“ר עזריאל נ“י
בן כבוד ש“ב הנגיד המפורסם מ‘ א‘ פישל נ“י, וזה לשונו“.
בדף תמט: ”רק כהיום אחד מתלמידי המופלג החריף מו“ה פנחס נ“י בהנגיד כהרר“ש זלמן נ“י
מפ“ק יצ“ו קיים מצות שילוח הקן והעתיק לי“.
פרק ה‘
תל תלפיות
הרבה מרבני דורו הציעו שאלותיהם וספקותיהם לפני רבינו, אשר מהם ניכר ששימש לתל
תלפיות בדורו, וראינו לנכון להציג קטעים נבחרים אשר מהם נראה כי שלחו אליו שאלות חמורות
מכל המקומות, לשאול הכרעתו כדת של תורה, ורבינו השיב עליהם בתשובה ערוכה בטוב טעם
ודעת בחריפות ובקיאות כיד ה‘ הטובה עליו, החל מהגמרא והראשונים ומשם עובר לשולחן ערוך
עד פוסקי זמנו.
הגאון רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד סיגעט, שלח לו שאלה חמורה בענין גיטין, וזהו מה
שכתב רבינוגס:
"נשאל נשאלתי מכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם מו"ה מנחם מענדל מ"ץ דק"ק סיהאט
והגליל מארמוריש שי'". תשובה אשר השבתי לכבוד הרב הנ"ל וז"ל, אמרותיו הנעימים
הגיעני לנכון רק בעת הזאת הייתי נחוץ לדרכי ונשתהה הדבר יותר משני שבועות, ונשכח
הדבר ממני, ובשבוע זו נזכרתי ופניתי מכל וכל הן ממילי דשמיא והן ממילי דעלמא,
טרדות עול הציבור המוטל עלי, ועיינתי איזה ימים אחדים, ואין בית המדרש בלא חידוש,
לזאת להשיב מפני הכבוד ארחיב קצת פלפולא בהאי התירא דהאי איתתא, ומהראוי היה
להרחיב הדיבור של חיבה להתעלס עם רפ"מ בדבר הלכה, רק הזמן בגד לנגדי כי עוד
עגונה אחרת יושבת ומצפה על תשובתה כעטלף לאורה", עיי"ש.
.גס עמ' שמח. התשובה נכתבה בסעליש, ו‘ תמוז תקפ“ג. ה“ה הגאון רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד
סיגעט מח“ס דרך אמונה )עה“ת( אשר מאז שבא רבינו לארץ הגר התיידד איתו הרבה, ואף הספידו לפני
מיטתו בק“ק סיגעט כמובא להלן.
הגאון רבי שמואל בר“ב זצ“ל רב ומו“ץ בעיר בערגסאסדס, שלח לו שאלה הידוע כחמורה, בענין
לישא מינקת, וזהו מה שכתב רבינוהס:
"זאת אשר השבתי לכבוד אוה"נ ידיד עליון וידידי הרב המופלג החרוץ והשנון מוהר"ר
שמואל מ"ץ בעיר בערגסאס, והתשובה על השאלה ששאל ממני, ועיקר הדבר הי' בעת
אשר הי' בעו"ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו"ת, רק בני החריף הבחו' כהר"ר אברהם
אבלי כ"ץ נ"י זוכר תורף הדברים מהפלפול, לזאת ארשום בכתב" ]תשובה עמוקה בענין
החמור לישא מינקת[.
באחת מתשובותיווס בענין מינקת, דן במומר שלא היו יודעים שהוא מומר שנשא אשה ישראלית
”ואחר כך נתוודע הדבר שהוא מומר שהלך בדרך עכו“ם ונתעברה ממנו“. והרבנים וגם השלטונות
לחצו עליו שיגרש את אשתו, ולא זו בלבד אלא שהשלטונות ”היו חובשין אותו בבית האסורים והי‘
ציוות ]=ציווי[ הקומידאט שיגרש את אשתו מחמת שהוא מומר והיא ישראלית ונתגרשה פה“, האשה
הזאת חפצה להנשא ליהודי כשר ששמו צבי הירש מכפר סירמע שבגליל סעליש, מקום רבנותו של
רבינו, אשר בביתו היא מתגוררת ”ובביתו לא נמצא אלא היא והוא... הם לבדם יומם ולילה ואין
אפוטרופוס לעריות“. האיש הזה נכון לשאתה, אך כיון שהילד שילדה מן המומר אינו אלא כבן שנה
והרי הלכה פסוקה היא שעד מלאת לילד כ“ד חדשי הנקה היא בכלל מניקה ואסור לה להנשא.
ומסיק רבינו דבכהאי גוונא אפשר קצת להקל, כי לדעת כמה פוסקים לא תיקנו חז“ל תקנת
ההמתנה לילד של מומר, וגם היה חשש שאם האשה לא תנשא יקחו השלטונות את התינוק ויגדלוהו
כגוי, משא“כ אם האיש ישא את המגורשת לאשה, לא יוצא הילד מרשותה. וע“כ מסיק רבינו הלכה
למעשה דבודאי אשה הנ“ל מותרת לאותו האיש תוך כ“ד חודש.
כמו“כ מצינו תשובה אחרתזס שכתב רבינו בדין יבם מומר, ”שאלה בדין יבם מומר בישוב
פיינשיקוב הסר למשמעתי“.
עוד מצינו בספרוחס: ”תשובה מה שהשבתי לידידי כבוד הרב החריף המופלג בקי בחדרי תורה
.דס נקרא רבי שמואל בר“ב, ושימש כרב ומו“ץ בבערגסאס, נזכר ג“כ בשו“ת מראה יחזקאל סי‘ קמ“ב - קמ“ג,
נפטר כ“א תשרי תר“ד, ומנו“כ בבערגסאס.
.הס עמ' תב. התשובה נכתבה בסעליש, ה‘ תמוז תקפ“ה.
.וס עמ' תי. בתשובה חותם עצמו רבינו כאב“ד סעליש, ואם כן נכתבה התשובה בין השנים תקפ“א - תקצ“ב.
.זס עמ' תטז. התשובה נכתבה בסעליש, בדר“ח אדר תקפ“ד.
.חס עמ' תק. יש לציין כי השואל רבי צבי הירש הי‘ מתלמידי הגאון רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג,
מוהר“ר צבי הירש הלוי הורוויץ נ“י ר“מ ומ“ץ בוואראהל, על קושיתו שהקשה על הרמב“ם, בענין
שליח להולכה אין צריך למנותו בעדים“.
גם מצינו שאלה בענין מתו אחיו מחמת מילה, וז“לטס
”נשאל נשאלתי מכבוד זקן מופלג הרב הגדול החריף ובקי מו“ה יאקב יאנוש מק“ק
מאגענדארף“.
התשובות הללו הינם אודים מוצלים מאש מכתביו הרבים שנשרפו בסעליש, ועל הכלל כולו
מעידים שהרבה שאלות חמורות באו לפתחו, ורבינו השיב עליהם בשפה ברורה.
בפי ישרים תתרומם
היה בידידות רב עם גדולי דורו, נשא ונתן עמהם בפלפולה של תורה, כדוגמת הגאון המפורסם
ע
רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג ורב המדינה, כמו שכותב רבינו בספרו
"והקשיתי זאת לפני הגאונים הגדולים המפורסמים ה"ה מ' מרדכי בנעט אבד"ק ניקולשבורג
והמדינה, ולפני כבוד מר גיסי אב"ד ור"מ דק"ק טריטש, ונפלאו למצוא תירוץ, וצע"ג ודוק".
:כמו כן התפלפל עם בעל החתם סופר זצ“ל, כמו שכותב רבינו בספרואע
"ואי"ה בחלק השני יהי' מבואר ביותר מהתשובה הגדולה אשר שם נכלל שו"ת מגאוני
דורינו, ה"ה הגאון הגדול המפורסם מה"ו משה פ"פ ]פראנקפארטער[ אב"ד ור"מ דק"ק
פ"ב, והשני כבוד מר גיסי ומחותני הגאון הגדול המפורסם מו"ה אלעזר נ"י אב"ד ור"מ
דק"ק טריטש, ומשאר רבנים גדולים ושם ירדתי בבקעות".
עם גיסו ומחותנו בעל ’שמן רוקח‘ זצ“ל
ידידות מיוחדת שררה בין רבינו לבין מחותנו וגיסו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב
ומח“ס שמן רוקח, ומזכירו כמה פעמים בספרו, וכותב עליו מחו‘ וגיסו, ועד כמה העריך רבינו את
משנת תקס“ב, אב“ד וואראהל נפטר י‘ אדר תר“י, בנו הגאון רבי מרדכי אב“ד שאמלוי מח“ס פרשת מרדכי.
.טס עמ' שנז. התשובה נכתבה בנאדאודוואר, כנרשם בסוף התשובה: ”וכ“ז רשמתי בהיותי אבדק“ק
נאדאדוואר“.
גיסו הנ“ל, נקל לראות ממה שמתאר אותו רבינו
בתוארים מופלגים, ועי‘ מש“כ בביצה עמ‘ פג
ד“ה רש“י, בד“ה ה“ק ע“כ וכו‘, ושם עמ‘ פג ד“ה
וממילא, ושם עמ‘ קס ד“ה באופן אחר ... ומתרץ
מר גיסי ומחותני הגאון מופת דורינו מוהר“א נ“י
בעהמ“ח שמן רוקח. וכאשר השמן רוקח כבר
היה אב“ד ק“ק מיקאלא“ש מתארו בשו“ת )עמ‘
תקה( ”מר גיסי הגאון רבן של ישראל“ ע“ש.
וכמו“כ בעת שהוצרך רבינו לברוח ממדינת
פוילן, התעכב אז במשך תקופה בעיר טריטש
שבמדינת מעהרין, בביתו של גיסו שכיהן אז
ברבנות העיר, שפתח לפניו את פתח ביתו לרווחה,
וכיבדו ביותרת הכבוד, ודאג לכל מחסורו כאשר
כבר נזכר לעיל.
פרק ו‘
הסתלקותו
רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה
בראשית שנת תק“ץ הכה ה‘ אותו ביסורים כי היה מוטל על ערש דוי בדרך סכנה ר“לבע. רבינו
הלך לדרוש ברופאים, אבל כשראה כי אין תרופה למחלתו, ייעצו הרופאים שינסה לרחוץ את
בשרו במי־מלח, ורבינו שם לדרך פעמיו לעיר סיגוט, בירת מחוז מארמאראש, כדי לרחוץ את
בשרו במי־מלח.
כשראה כי אין לו ישועה, קרא אליו את בנו הבכור הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל וביקשו שיפוצו
מעיינותיו חוצה, וכמו שהעיד הרה“ק מליסקא זצ“ל בהסכמתו על ספרא הדין, וזלה“ק: ”אשר שם
.בע מתוך דברי בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן בהקדמת הספר.
גיסו - מרן השמן רוקח זיע“א
לילות כימים להגות בתורת ה‘, ויגע ומצא מרגליות טובה כדי לזכות הרבים עמד וחיבר ספרי דבי‘ רב
להנות בני אדם מזיו תורתו הקדושה ולא הספיק לו ימי חייו להביאם לבית הדפוס וציוה לבנו הרב
המאה“ג הנ“ל להתאמץ בדבר הזה לקיים המצוה הזאת לטובת אביו הגאון הצדיק ז“ל כדי שיהיו
שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר ולטובת הכלל ישראל להביא לבית הדפוס ולגמרה“.
וכמו כן כתב הגאון רבי ישעי‘ בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב
)חתן הגאון בעל שמן רוקח זצ“ל שהי‘ גיסו של רבינו(
בהסכמת הספר, וז“ל: ”וטרם שכבה נרו של ישראל ציוה
לבנו הוא מחות‘ הרב הגדול הנ“ל שיפוצו מעיינותיו חוצה,
כדי שיהיו שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר“.
הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד סיגוט דאז,
שפעם הציע לפניו שאלתו בעניני גיטין כאשר הזכרנו
לעיל על אף שעוד לא הכירו, כשהגיע לסיגוט דאג למצבו
ולשלומו, והלך לבקרו מדי יום ביומו. וכאשר ראה כי קרוב
קיצו אמר לו שיתוודה, אז הבין רבינו כי קרבו ימיו למות ופניו
צהבו מרוב שמחהגע.
הסתלקותו למרומים
ביום שבת קודש, כ“ב לחודש אדר שני שנת תקצ“ב, השיב את נשמתו הטהורה למקור מחצבתה.
בכל מקום אשר הגיע דבר פטירתו, היה אבל גדול ליהודים. גדולי מאורי דורו קשרו בכי מספד
תמרורים על האי שופרא דבלע בארעא.
המרא דאתרא הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אמר דברי הספד לפני מיטתו, והיא נדפסה
בספרו ’דרך אמונה‘דע, ובתחילה כתב: ”הספד על חכם בפניו הוא הרב הגדול החריף ז“ל אבד“ק
סוליש, שנפטר פ“ק סיגוט“.
ומקונן עליו בזה“ל:
”... תלמיד חכם זה שנפטר בפרשה שמיני בשעה שנאמר )ויקרא י ו( ’ואחיכם כל בית
ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה‘‘, כי תלמיד חכם הוא כמו ס“ת שנשרף ובהמ“ק
.גע מתוך דברי הספד שהספידו הגה"צ רבי מנחם מנדל ז"ל כאשר הובא לקמן
שנשרף כמ“ש המדרש קשה סילוקן של צדיקים כמו צ“ח קללות ובהמ“ק שנחרב... והנה
בת“ח זה הנפטר לא ידענו לירד לסוף מדותיו כי לא הייתי עמו בחייו לידע תרומת מדותיו,
אבל זאת ראיתי בו כי בעת בואו הנה לא הרגיש שהוא קרוב למות והיה מבקש להתרפאות,
ואחרי שהזכרתיו על ענין צוואה ואמירת ווידוים הבין שהוא קרוב למות, ראיתי בו שצהבו
פניו כעין שמחה ואמר בעצמו הוידוי בפה מלא וי“ג עיקרים, אזי ראיתי בו מענין מיתת
צדיקים... אני אומר על ת“ח זה אף כי איני יודע איך לשבחו מ“מ זאת ידעתי שהי‘ עוסק
בהויות דאביי ורבא כל ימיו ובחריפות בגמרא ותוס‘ וראשונים...“.
בהמשך ההספד המליץ עליו המאמר הידוע בשם האר“י הק‘ זי“ע על הכתוב )דברים כא כב( ’וכי
יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ‘ - שמת בלי חטא, רק מכח גזירה הקדומה
של חטא עץ הדעת, עיי“ש.
מקום מנוחתו היא בביה“ח בעיר סיגוט, ליד אוהל המרא דאתרא הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן
זצ“ל בעמח“ס ’דרך אמונה‘ בקרבת ”אהל הכהנים“הע, וזהו נוסח מצבתו:
הרב הגאון המפורסם שלשלת
היוחסין, בוצינא דנהורא וכו‘
מו“ה חיים מאיר זאב הכהן אבד“ק
סאללאש והגליל, בן לאביו הצדיק הגאון
אבד“ק פינטשיוו מו“ה יצחק אברהם אבלי
הכהן זצ“ל מח“ס כתר כהונה, נפטר יום
ש“ק פרשת שמיני שנתקצ“ב לפ“ק
ת.נ.צ.ב.ה.
.הע בו טמונים הגה"ק בעל ה'קונטרס הספיקות' זי"ע וצאצאיו הגדולים.
מקום מנוחת כבוד של רבינו זיע“א
על מקומו ברבנות העיר סעליש חזר ונתקבל הגאון רבי אליעזר ליפמאן שטיין זצ“ל, אשר כבר
כיהן שם ברבנות מקודם שנתעטר רבינו בנזר הרבנותוע .
ספרא דבי רב
רבינו מזכיר בהקדמתו סיבת הדבר שעלה בדעתו להוציא חיבורו וטעם קריאת שמו ”שערי חיים“,
מחמת שנחלה ושכב על ערש דוי, וידר נדר לה‘ שאם יהיה עמדו לחלצו מחוליו ולהחזירו לבריאותו
ולאיתנו, יעלה על מכבש הדפוס חידושי תורתו, וז“ל:
”ואדבר“ה בצר רוחי, אשיחה במר נפשי, כי אפפוני חבלי מות, והי‘ עין ה‘ עלי להציל
ממות נפשי, ע“כ תבענה שפתי כי אזמרה לאדון הכל אשר פדית נפשי, ה‘ מנת חלקי
וכוסי אתה תומך גורלי, בנעימים חבלים נפלו לי, אלה אזכרה ואשפכה נפשי עלי, בנדבה
אשבח“ה ה‘ כי טוב, ואין טוב אלא תורה זו אורה, אמרות ה‘ אמרות טהורות כסף צרוף
בעליל לארץ מזוקק שבעתים, חנני ה‘ משערי מות לשערי חיים, ובעת שהייתי על ערש דוי
ר“ל שם בטיחות לאלקי השמים, שאם שבק לי חיים אזי אראה לחבר מה שחנן ה‘ אותי,
וכאשר הפלתי תחינתי לפני קונה שמים וארץ, עלה הגורל לה‘ לקרוע גזר דיני שמי חיים,
כי מוצאי מצא חיים, וחנם חנני אל אלקי הרוחות, מי יתן ויכתבון מילי בספר ויחקו בעט
ברזל ועופרת, חרות על הלוחות, לדורי דורות, ולכן קראתי שם החיבור הזה בשם ’שערי
חיים‘, וגם ששמי נכלל בתורה במחז“ה, בארתי מזה לזה לחוזה...“.
ובסיום ההקדמה מתנצל מה ראה על ככה להוציא ספרו לאור עולם, הגם שרבים מגאוני הדור לא
הדפיסו חיבוריהם, וטעמו ונימוקו עמו כדי שישאר זכרו לעולם:
”ואחרי תת עוז למלכא מלך מלכיא, אשאל ממעלת גאוני הזמן שלא יזחיחו תלמוד כמוני,
אשר יתערב להורות להלכות קבועות כאן, להעלות על כבש הדפוס אשר כביר ממני
מצאה ידם כפלים לתושי‘, וקטנה עבה ממתני, כי אנשי מדע ימצאו שכמה גאוני‘ מדורות
הראשונים וכמה וכמה אשר בעינינו ראינו שעצר“ו בעצר“ת הדברות ולא יפוצו ענין אורם,
והאנשים פחותים מהם העלו תשובותיהם על מזבח הדפוס, והדין עמהם להפיץ מעינותיו
חוצה, ללמוד דעת לזולתו ולהשאיר זכרו במותו, ובאיזה צד שיכול לרדוף צדקה וחיים
לנפשו, או בטל אורות אור תורה עץ חיים היא למחזיקים, מעודי נכסף נכספתי להוסיף
על זכויותי זכות תורה דרבים כי רב הוא, ואם חכמים יגידו יביע אומר ויניע ראש לעומת
.וע מה שכתב בזכרון לראשונים )עמוד 23 )כי אח“כ מילא מקומו הגאון רבי פאליק זצ“ל הוא טעות, וכמו“כ מה
שהעתיק ברבני הגר ח“ב סימן נ“ב תשובה ממנו הוא טעות, והכוונה על רבי אליעזר ליפמאן שטיין שמילא
את מקומו של רבינו ברבנות העיר סעליש.
דרכי חיים 49
מחברתי, מי אני נאם עבדיכם גם אנכי כן הוא, אך לא לשמכם ולזכריכם חברתי, רק לי
לשמ“י ולבני גילי, גיל יגיל גילה אחר גילה“.
ובנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל קירב עצמו אל המלאכה על פי בקשתו של אביו, להעתיק
את החידושים ולהכינם לדפוס, אלא שלא איסתייעא מילתא לברך על המוגמר בעודו בחיים חיותו
של רבינו המחבר, ורק בשנת תרי“ט כשלשים שנה לאחר פטירת רבינו, חפץ ה‘ בידו הצליח לקיים
בקשת אביו, ומסר לדפוס בעיר פרעשבורג את ספרו ’שערי חיים‘, שנמלט מן השריפה, וכולל
חידושים על מסכתות ביצה, פסחים, וכתובות, ואח“כ שאלות ותשובות בד‘ חלקי שו“עזע.
אף כי ספרא הדין הוא מצער בכמות, אבל תוכה רצוף אהבה עמקות וחריפות נפלאה, עמוק עמוק
מי ימצאנו, וגם כי היה לו עוד חיבור מוכן להדפיסו כאשר רבינו כותב בהקדמתו, וגם מזכיר זאת בספרו
)דף תקטו( ’ואי“ה בחלק השני אאריך שם‘, וכדברים האלו כותב ג“כ )דף תקכא( ואי“ה בחלק השני
יהיה מבואר ביותר מהתשובה גדולה אשר שם נכלל שו“ת מגאוני דורינו, עיי“ש. וכמו כן מתבטא בנו
רבי אלכסנדר יעקב בהקדמת הספר: ”והנה חלקתי הספר לב‘ חלקים ואי“ה בחיבור הגדול חלק ב‘ עם
קונטרס אחרון חרב חדה חרב פיפיות, עידי עידיות, נבחרו מאילי נביות, בהם ירוה נחת“.
הספר גם עלה על שולחן מלכים מאן מלכא רבנן, יעי‘ בהסכמת הגאון בעל ’שואל ומשיב‘ על
ספר פרס אבות שחיבר בן רבינו הג“ר אברהם אבלי זיע“א, שכ‘ בא“ד: ”בעודו באבו הביא משמו
)בשם המחבר פרס אבות - בנו של רבינו( גם בספר שערי חיים הנ“ל חידושים...“ הרי שראה כבר
מחידושיו כשלמד הספר שערי חיים.
רבי אלכסנדר יעקב לקח הסכמות מגאוני ישראל אשר המה מעידים על גדלו ואת ידו החזקה בכל
חדרי התורה של רבינו המחבר, הלא המה, הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע בעל ’אך פרי תבואה‘,
מחותנו הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב, ש“ב הגאון רבי ירמיה לעוו זצ“ל אב“ד אוהעל
בעל ’דברי ירמיהו‘, הגאון רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד שינאווי ואח“כ אב“ד יאסי.
לנכון ראינו להעתיק קטעים נבחרים מהסכמות הגאונים הצדיקים, אשר משבחים ומפארים
בשבח תוקף תפארתו של רבינו המחבר.
הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זצ“ל:
...כדי שיהיו שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר, ולטובת הכלל ישראל להביא לבית
הדפוס ולגמרה כל עיקר, כי הי‘ גאון ומלבן שמעתתא אליבא דהלכתא, וא“צ לשום
הסכמה, כי הי‘ גאון מפורסם וא“צ ראי‘...
הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב:
...ובידו מגילת ספר אשר הניח אחריו ברכה, והספר נקרא בשם שערי חיים על גמפ“ת
ושו“ת, ומלבן שמעתתא אליבא דהלכתא, ומפרק הרים ומפוצץ סלעים, בגודל חריפות
ובקיאות, והגאון הנ“ל א“צ לשום הסכמה, כי ספרו מעיד עליו שהי‘ גאון מובהק, כי כל
אשר לו עיני דעת ואזני תבונה יביט ויאזין טוב טעמו ונועם לקחו ועמוק עמוק מי ימצאנו...
הגאון רבי ירמיה לעוו זצ“ל אב“ד אוהעל:
...להדפיס חידושי התורה, פילפול וסברה בחריפות ובקיאות, הנאמרים על קוטב מרכז אמת
על סוגי‘ הש“ס, וגם שו“ת להלכה ולמעשה, ספר שער“י חיי“ם... רק שהג‘ המחבר ז“ל הי‘
גאון מובהק וא“צ לשום הסכמה, כי מפורסם אין צריך ראי‘, שהי‘ מפורסם בתורתו ובצדקתו...
לרשימת ההסכמות נוספה לה ”שיר תפארה“ לכבוד המחבר. מאת שארו הגאון רבי אברהם יצחק
גליק זצ“ל - חתן הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל - חע, בו העלה חרוזים אשר מתוכה מבצבץ ועולה יקר
גדולת תפארת המחבר, ועומק חידושי תורתו, ואח“כ הוסיף חרוזים מיוחדים מיוסד על תיבות אלו
”לכבוד הרב הגאון מהר“ר חיים מאיר זאב הכהן זלל“ה“.
ובתחילה כתב בשורות מועטות מה הביאו לעשות חרוזים אלו, שהשתומם מרוחב בינתו ועומק
עיונו של המחבר, וז“ל:
”כאשר בינותי בספר הנחמד הזה, וראיתי עוצם בינת מחברו ועומק עיונו וזכות שכלו,
השתוממתי על המראה, ובעמדי משתאה ורוב שרעפי בקרבי, הגו רעיוני חרוזים האלה,
לכבוד הרב הגאון המחבר ז“ל ולכבוד התורה הקדושה“.
קונטרס
דרכי חיים
תולדותיו ופעולותיו בקודש של
הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצוק“ל
אב“ד ור“מ סעליש והגליל
בפרקים הבאים ננסה להציב נר זכרון לדמותו של האי גאון וצדיק מפורסם,
ויוצאי חלציו אשר המשיכו שרשרת הקודש אחריו.
ראשית דרכו
רבינו המחבר
רבינו המחבר הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצ“ל נולד לערך בשנת תקכ“ט, כפי
הנראה בעיר יוזעפאף, שם כיהן באותה העת אביו בעל ה‘כתר כהונה‘ בתור ראב“ד.
בעודנו באבו כבר ראו כי יהי‘ לפאר הדור שר התורה, כי הראה נפלאות בלימודו“וכ. וכך מעיד רבינו
על עצמו ברבות הימים בהקדמה לספרו מתולדות חייו:
"מעודי עד היום הזה שקדתי והייתי כצפור בודד על גג לשבת ביני עמודי דגרסא ולהתאבק
בעפר רגלי ת"ח".
רוב תורתו קיבל מאביו הגדול, כפי שמשמע מהקדמת רבינו:
"וברוך ה' אשר עזב חסדו ואמיתו מבית אבי התעודה אברהם הכהן לאל עליון, ושפתי כהן
ישמרו ד"ת אלקים לרוות צמאוני לשתות מבארי מים חיים, עד כי הביאני המלך חדריו וחנני
אותי להורות את תורתינו הקדושה וחוקי אלקים, ולבי אל אל חי ירנן אשר יחנן ה' צבאות
להיות תורתו שעשועי, כאשר הגדיל לעשות עמי אבי רכב ישראל אאמ"ו הרב הגאון רבן של
ישראל המנוח מהו' יצחק אברהם אבלי הכהן זצ"ל בעהמח"ס שו"ת ’כתר כהונה'".
כמו כן נכון להעתיק מה שכתב בשבח אמו הצדקנית:
"ומנחת זכרון הוא להעלות זכרונה לברכה אשת לפידות היא אמי מורתי הרבנית הצדקנית
מרת שרה מרים עה"ש בת הרבני הגביר המפורסם חוטר מגזע ישישים המנוח מה"ו יצחק
ז"ל, הנקרא בפי כל ר' איצק ר' אליעס מק"ק יוזעפאף גדול אצל הנהר ווייסל, ונשים במאי קא
זכיין כו'. אנא ד' המגן אבות לפתוח לה שערי רחמים ושערי גן עדן ולהושיבה תחת עץ החיים
ונשמתם תהא צרורה בצרור החיים, ולהחיותם בתחיית המתים, ומעשה אבות ירשו בנים".
גם דרך לימודו קיבל מאביו, ראה לקמן באריכות בפרק ד‘ - דרך לימודו.
כן למד רבינו אצל הגאון החריף רבי מנחם מענדל זצ“ל מק“ק יוזעפאף, ובעוד לא נתמלאו לו עשר
שנים ”כבר חידש מדילי‘ חידושים נפלאים, ששמעתן אוזן מחבבם“זכ. וכמ“ש רבינו בספרוחכ: ”וזאת
למדתי אצל אלוף נעורי הרב החריף החסיד האמיתי מו“ה מנחם מענדל זצ“ל מק“ק יוזעפאף בעת
הזאת עדיין לא הגעתי לעשר שנין“. כמו“כ מעתיק רבינו בספרוטכ חידושים שחידש בצעירותו, אשר
קורא עליהם חידושיו מגירסא דינקותא.
עת דודים
ל, אמר לדבק טוב, ונשא את זוגתו הרבנית הצדיקת
בשנת תקמ“ו בהיותו עלם צעיר בן ט“ז שנה
מרת שרה לאה ע“האל בת הגביר המפורסם מוה“ר שלמה ז“ל מק“ק טארלא שבפולין, וזוגתו מרת
יענטל ע“ה שהיתה בת הגאון רבי אלכסנדר סענדר הכהן זצ“ל הי“ד אב“ד זאמושטש, נכד הגאון
.
המפורסם רבי משה הכהן גינצבורג זצ“ל אב“ד ראשניץ, ”ולמעלה בקודש רבני גדולי אשכנז“בל
וז“ל רבינו בהקדמתו:
"ומצאתי כמחויב בהן לתת שיר השירים אשר לשלמ"ה אשר ישקיני מנדיבות לבו, ה"ה
כבוד חמי הרבני הנגיד המפורסם המנוח מה"ו שלמה ז"ל מק"ק הנ"ל, וע"ז ]=ועם זוגתו[
היא חמותי הצדקנית המיוחסת והמושלמת מרת יענטל תי' בת הרב המופלג המפורסם
הקדוש והטהור המנוח מה"ו אלכסנדר סענדר הכהן זצ"ל הי"ד מק"ק זאמושט".
כמו כן נכון לציין מה שכתב בנו של רבינו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן בהקדמת
ספרא הדין, בגודל יקר תפארת שבחם:
"וברכתי יעלה על אמי מורתי. הרבנית הצדקניות המפורסמת טובת שכל וטובת מעשים מרת
שרה לאה שתי' בת אבי זקיני הרבני הנגיד המהולל בכל התשבחות המפורסם המנוח מה"ו
שלמה זצ"ל עם מחברת שהיתה מחברת הקודש אמי זקנתי הגבירה והצדקניות והמיוחסת כפה
פרשה לעני וידיה שלחה לאביון מרת יענטל עה"ש בת הרב המופלג המפורסם הקדוש והטהור
.אל מן הראוי לציין דשם הרבנית היתה שרה לאה ע“ה )הקדמת רבינו( ושם אמו הרבנית היתה שרה מרים
)הקדמת אבי רבינו(, הרי שלא הקפידו כשיש שני שמות על הא שלא יהא שם כלה וחמותו שוים ואלא
דבלא“ה שמא לא חשש לצוואת רבינו יהודה החסיד, כמתואר להלן בחתונת בנו רבי אברהם אבלי ז“ל.
.בל 'זכרון לראשונים', עמ' 22.
28 דרכי חיים
אשר שמו נודע בקרבי המנוח מה"ו אלכסנדר סענדר זצ"ל הי"ד מק"ק זאמושט בהרב הגדול
המפורסם מהו' אברהם אבוש הכהן זצ"ל בהרב הגאון המפורסם מחו' משה הכהן גינצבורג
זצ"ל האב"ד דק"ק ראשניץ ולמעלה בקודש מרבנים גדולי אשכנז וזכות הכהנים לא כלו ממנה
רחמים סמא דחיי' יחי' לה לאריכות ימים, ורב ברכות, שופע הצלחות יהי' לנו לנצחים"
גם יש לציין מה שכתב בנו הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי )בהקדמה לספרו פני
אברהם(, בשבח תפארתםגל
"משפחת בית אמי מורתי הרבנית הצדקית המפורסמת טובת שכל וטובת מעשים, מרת
שרה לאה עה"ש בת הרבני הגביר הוא זקיני המהולל בכל התשבחות המפורסם המנוח מו"ה
שלמה זצ"ל, עם מחברתו הטהורה מחברת הקודש היא זקנתי הגבירה הצדקית המפורסמת
המיוחסת אשר כפה פרשה לעניים וכו' מרת יענטיל עה"ש, בת הקדוש והטהור המפורסם
כבוד קדושת שמו מו"ה אלכסנדר סענדר זצוק"ל, אשר קידש שמו ברבים, בהרב הגדול
המפורסם כש"ת מו"ה אברהם אביש הכהן זצוק"ל, בהרב הגאון המפורסם מו"ה משה
הכהן גינצבורג האבד"ק ראדניץ, ולמעלה בקודש גאונים קדמונים זכותם יגן עלינו"
אחרי חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו לתקופה קצרה, ושם לילות כימים על התורה ועל
העבודה. כמ“ש רבינו בהמשך:
"אשר הי' תורת ה' מתוקה להם כדבש ונופת צופים, והחזיקו לי לבל ימוש ספר התורה
מפי לעולמים. וה' ישלם להם בכפליים, ויתן להם מקום בגן עדן תחת עץ החיים".
פרק ג‘
כתר הרבנות
רועה עדת ישורון בטארלא
בעודו אברך צעיר, נתפרסם בגדולת תורתו והפלגת צדקתו. בשנת תקמ“ח לערךדל, טרם מלאו לו
עשרים שנה, קבלו אותו לרב ומורה בעיר טארלא, עיר מגורי חותנו.
.גל וכמו“כ ראה מש“כ בשבחם בתחילת ספרו פרס אבות.
.דל לפי מש"כ רבינו בחידושיו עמ"ס פסחים )עמ' רלב(: "מה שדרשתי בימי חורפי כשהייתי בכסא דמוקרא ק"ק
טרלא בשנת תקמ"ט בשבת הגדול
וכה דברי רבינו בהקדמתו לספרו:
"... וכאשר יצאתי מבית וועד חכמים אבא מארי הגאון אמיתי זצ"ל, ומצאתי עדה מפוארה
הוא ק"ק טרלא במדינת פולין, אשר הי' מרצונם הטוב לשום עין חשקי בי, מבלי הביט היות
צעיר לימים, ושמו משרת עבודת הקודש הקהל על שכמי החלוש להיות להם לרב ומורה,
ובעת הזאת עדיין לא הגעתי לבר עונשין"הל.
כעשרים שנה ישב בטארלא מתוך כבוד ומנוחה, השיב לשואליו בדבר ה‘ זו הלכה ברורה, וחידש
חידושים נפלאים בסוגיות הש“ס.
תקופה זו היה אהוב וחביב אצלו, והיתה לו למנוחה לכתוב חידושי תורתו. וכמ“ש בהקדמתו
הנזכרת:
"וישבתי בק"ק הנ"ל כימים אחדים ימים ימימה, באהבת תורת ד' אשר הי' חקוקה על לוח
לבי להגדיל תורה ולהאדירה, ולהבין דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים".
.
ואכן בספרו הובא הרבה חידושים שחידש בהיותו בטארלא, וכן כמה תשובות שהשיב משםול
ומן הנכון לציין תשובה אחת שהשיב בשנת תקס“ח, בתקופת רבנותו בטארלאזל, אודות מעשה
נבלה שיהודי אחד מסר את חתנו לבית האסורים משום שלא רצה לדור עם אשתו היא בתו
הנשתטית, ובא עליו בעדי שקר והיה במאסר ביסורים קשים עד שנחלה מתוך סבלו, וכפהו לישבע
ולחתום על כתב שידור עם אשתו, וחתנו פנה אחר כך בשאלתו להגה“ק בעל ה‘כתר כהונה‘ ולבנו
:
רבינו בעל ה‘שערי חיים‘, ודעת רבינו המחבר היה כי שבועתו אינה שבועה, וז“לחל
"ובדעתי היה לשלוח לכבוד אאמ"ו הגאון מופת הדור נ"י, אך ד' הקרה לפני כבוד אחי
הגדול בתורה הגאון החריף המפורסם מוהר"ר דובעריש כ"ץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק צויזמיר,
אשר ראוי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק. גלל כן הנני אומר באם שיסכים עמי אחי
הגאון נ"י הנני סומך ראשי ורובי עליו כפי אשר יחון ד' אותי כפי דעתי הקלושה". עיי"ש.
.הל הקדמת רבינו לספרו.
.ול וכן נראה מדברי רבינו בתשובתו שכתב - בתקופת רבנותו בראצפערט - עפ"י פקודת הרה"ק רבי יצחק
אייזיק מקאליב זי"ע )עמ' תנ( שמתאונן על שריפת החידושים שלו: "ומהראוי היה להיות נחבא אל הכלים,
כי בעו"ה זה שנים כבירים שנשרפו רוב כלי מלחמתי בהיותי יושב על כסא דמוקרא רבנים דק"ק טרלא...".
.זל עמ' שפח.
.חל עמ‘ תא.
30 דרכי חיים
ואכן ישבו בנידון זה בי"ד מק"ק צויזמיר ובראשם אחיו הגדול של רבינו האב"ד הגה"ק רבי
דוב בעריש זצ"ל, שדנו בתשובת רבינו, והסכימו לדבריו, וכותבים עליו "אחרי ראה ראינו
את השאלה אשר נשאל לפני כבוד ידידינו הרב המאוה"ג הגאון החריף המפורסם מוהר"ר
מאיר זאב כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק טרלא ואשר השיב עליו הרב הנ"ל. באם היות שכבוד הרב
הנ"ל הראה חריפתו, וחורפיה מחלי ליה לשבח, ויפה דן ויפה הורה אשרי יולדתו, ולא
נצרכה דעתינו אלא להעדפה...".
השריפה אשר שרף ה‘
בשנת תקס“ח אירע שם שריפה גדולה, ורוב חידושיו אשר רשם והעלה על הכתב עלו באש,
וכאשר רבינו מתאונן בהקדמתו:
"ואח"כ המר לי שד-י אשר בעו"ה הבערה ללהב יצא בק"ק הנ"ל ונשרפה כל הוני ורכושי,
וביותר תוגה לבי על החדושים על הי"ד ועל המסכתות, ולא נשאר לי מהחידושים הנ"ל
רק מעט מזעיר מה שהי' חקוקים על לוח לבי".
וממשיך רבינו להתאונן:
.
"ושבר אל שבר יחדיו ידובקו אשר בעת הזאת גברו המלחמות במדינת פולין ובעולם"טל
גולה אחר גולה
עקב המצב החמור הזאת, החליט רבינו לעזוב את עירו וארצו, כי כל המדינה כולה היתה כמדורת
אש אודות המלחמה, כפי שממשיך רבינו בתיאורו:
"והעלו רעיוני ליסע ממר"ה והלכתי ממדינה למדינה למקומות אשר אבותי הגאונים
והקדושים זצ"ל לא דרכו שם, ויקויים בי ממש מיום שנשתברו הלוחות נגזר על התלמידים
שילמדו מתוך דאגה ואנחות... והנה גם אנכי הצעיר והדל באלפי ישראל בהאי פחדא יתיב,
וכל ימי הי' רעים וגם בגלות בטילט]ו[ל ובצרות".
ואז התחיל מסע טילטול הגלות של רבינו בערך לשנתיים, ובדרך נדודיו הגיע לעיר ברלין שבגולת
.
אשכנז, שם היה לו שיג ושיח עם הגאון אב“ד ברליןמ
.טל כוונתו על מלחמות נאפוליון.
.מ לפי דברי בנו הג"ר אברהם אבלי הכהן בספרו 'פרס אבות', חלק "ברכי נפשי", דף ו ע"ב: "דהנה שמעתי מפה
קדוש של אאמ"ו הגאון החריף הגדול... מה שהראה לו הגאון אבד"ק ברלין ז"ל בהיותו שם".
אח“כ הגיע ובא לעיר טריטש שבמדינת מעהרין, וסר אל בית גיסו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל
בעל ’שמן רוקח‘, שכיהן אז כרב העיר, והציע לו להתאכסן בביתו, עד שימצא מנוח לכף רגליו
הנודדים. ואכן רבינו התעכב בבית גיסו למשך תקופה, ומצינו שרבינו הזכיר תקופה זאת, בחידושיו
:
עמ“ס כתובותאמ
"אתחיל לכתוב חלוקא דרבנן מה שהגדתי פק"ק טריטש כשנתאכסן בבית כבוד מר גיסי
הרב הגאון הגדול מופת הדור והדרו אב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל בחדש מרחשון שנת תקס"ט
לפ"ק". ובהמשך הדברים כותב רבינו "אחר שאמרתי זאת לפני הישיבה הוגד לי שכבוד
גיסי הגאון נ"י כיוון לזה בספרו שמן רוקח חלק ראשון )סי' ע(, ונהנתי מאוד שכוונתי לדעת
אדם גדול בענקים".
בארץ הגר
מטריטש הגיע למדינת אונגארן, בשנת תק“ע לערך, למצוא מנוח לכף רגליו, ואז שינה רבינו שם
משפחתו, שעד אז היה שם משפחתו כ“ץ, וקרא עצמו ’זעלענפריינד‘, וסיבת הדבר יש בקרב בני
המשפחה מספרים, יען שמסרו עליו לשלטונות שהוא אזרח גאליציא ואין לו אזרחות של מדינת
אונגארן, וע“כ הוצרך לשנות שם משפחתו שיוכל להשאר באונגארן.
בטעם שבחר בשם ”זעלענפריינד“, מסופר שכאשר הגיעו אליו פקידי הממשלה לשאול אותו
מהו שם משפחתו, ובאותו הזמן היה מונח אצלו מכתב מא‘ מצדיקי הדור, אשר תיארו במכתב זה
בתואר ’ידיד נפשי‘ ידיד בית ישראל וידיד ה‘, על כן אמר רבינו ’זעלענפריינד‘ היינו זעלען )נפשי(
פריינד )ידיד(.
והגיע לקהילת אלמאשד אשר כיבדו וקירבו אותו עד למאוד, כפי שמזכיר בתשובה הראשונה
:
שנדפס בספרובמ
"הנה ה' נחני בעוברי דרך מק"ק טריטש וכאשר באתי לק"ק אלמאשד הייתי עייף ויגע,
וכאשר פלפלתי עם הלומדים דשם משך ה' חוט של חסד בעיני הלומדים, ובקשו ממני
שאלמד סוגיא דכותבת הגסה במס' יומא, והקשבתי לדבריהם, ומקדם הכניסוני לביתם
ה"ה הרבנים המופלגים והחריפים מוהר"ר שלמה כ"ץ נ"יגמ ומוה' אברהם בר"מ נ"י,
.אמ עמ' רצג.
.במ עמ' שיט.
.גמ הוא הגאון רבי אהרן שלמה כ"ץ זצ"ל אב"ד אלמאשד. רבינו מזכירו ג"כ בהמשך הפלפול )דף לב ע"ב( וז"ל:
"א' מהלומדים דפה כבוד ידידי ורחימי החריף ושנון קולע אל השערה מוהר"ר שלמה כ"ץ נ"י רוצה לתרץ
קושית הת"י".
והייתי אצלם ימים אחדים, ואח"ז הכניסני לביתו הנכבד הקצין הר"ר שמעי' בר"מ נ"י ונתן
לי לחמי ומימי, וה' ישלם פעלם ומשכורתם יהי' כפלים, ונזכה בנחמות ציון וירושלים,
וה' יורינו נפלאות ויצלינו משגיאות, ויפתח לבי כפתחו של אולם, להבין ולהשכיל עמקי
סודותיו שיתקיים בסוד ד' וכו'".
בהמשך הדברים מפלפל ומתרץ ג“כ קושית אביו בשו“ת כתר כהונה )סי‘ כ“ד(, ומסיים דבריו
אחרי אריכות גדולה בביאור וליבון כל הסוגיא, סוגיא אי פירי בעי סוכה והמסתעף, ומסיים:
"הכ"ד הצעיר שבישראל, האסקופה הנדרסת בפני רגלי ת"ח, המתפלל לד' שיחון אותי
שאזכה ללמוד וללמד להבין ולהשכיל עמקי סודות התורה, ושלא אכשל ח"ו בדבר הלכה,
שלא ישמחו בי חבירי, הבעה"ח פה ק"ק אולמשד שנת תק"ע, לפ"ק".
באלמאשד התגורר כחצי שנה, ומאוד שמח בעת ישבו שם כי היתה אז עיר גדולה של חכמים
וסופריםדמ.
ברבנות ראצפערט
קהילת אלמאשד לא היה ביכולתם לקבל רב ולהחזיקו כראויהמ, אבל שמו הטוב הלך למרחוק,
ונתקבל בשנת תקע“א לרב ואב“ד ראצפערט והגליל, כפי שמתאר רבינו בהקדמתו:
"... ובאתי למדינה זו מדינות הגר, ובאו אלי אנשי יראים ושלמים הוא ק"ק ראטצפערטא
אשר לקחוני מאח]ו[רי הנוה להיות להם למאיר עינים את הדרך אשר ילכו בה וישתרגו עול
על צווארי לרעות עדרי צאן קדשים, ושם היו מתאספים אלי עדרים עדרים להשקות להם
מבארי מים חיים, וחפץ ה' בידי מצליח, ות"ל העמדתי תלמידים רבים מורי הוראות בישראל".
כפי הנראה, היה רבינו הרב הראשון של ראצפערט, ואור תורתו הופיע שם במשך כל השנים
שנתעכב שם. תיקן להם תקנות ישרות, והשתית יסוד הקהילה על אדני התורה והיראה, עד שנודעה
לקהילה חשובה.
רבי אהרן שלמה זכה לבנין וחתנין רבנן, גדולי תורה ממאורי הדור. חתניו היו: הגה"ק רבי שמואל שמעלקא
קליין מסעליש זי"ע, והגאון רבי יעקב אופנהיים זצ"ל אב"ד שאמשאן. )ראה עליו בספר "רבי שמעלקא"
מאת ר' שלמה זלמן קליין, ת"א תשט"ז, עמ' 22 .)
.המ מצינו שהתגורר שם רק דיין ומו"ץ, ה"ה הגאון רבי משה נתן שפירא זצ"ל )חתן הגה"ק רבי אשר אנשיל
וויענער זצ"ל אב"ד מישקאלץ(, ששימש בדיינות יותר משלשים שנה, ונפטר ביום ו' מנחם־אב שנת תקצ"ג.
העיר ראצפערט שוכנת כחמש עשרה ק“מ מהעיר נירעדהאז, במחוז סאבאלטש. במקורו היה כפר
קטן ונידח, שלאט לאט התרחב והתפתח עד שנעשה לעיירה, עם כמאה וחמישים משפחות יהודים,
רובן ככולן היו שומרי תורה ומצוות, והיה נקרא בפי תושבי המקום ”ירושלים הקטנה“.
בשנת תרל“ג בעת שהשתוללה בארץ הגר מגיפה, שהה הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע
בראצפערט, ובאחד ממכתביו נימק זאת ”באתי לכאן עיר ר“פ, ושמעתי שב“ה בעיר הזאת לא היה
זה החולי ר“ל, ואומרים מחמת שכמה צדיקים גדולים היו בעיר הזאת“ומ
כי שפתי כהן ישמרו דעת
כאשר החל לכהן בנזר הרבנות בראצפערט והגליל, פעל רבות להזריח את אור התורה ולבער את
רוח הבערות מן היהודים התמימים והפשוטים שהתגוררו בהררי המחוז ההוא, שעקב היותם דרים
בבדידות כשהם מנותקים מכל קשרי קהילה, לא היה ביד רובם לגדל בניהם אצל מלמדים, ואור
ידיעת התורה דיניה והליכותיה לא נגה עליהם, והרבה מהם התעסקו וגידלו בהמה טמאה - החזירים,
שפשתה מאוד באותה סביבה.
הרה“ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי“ע שכיהן כרב המחוז, עורר בענין זה לרבינוזמ, ובענין זה יש
לראות בתשובת רבינו שנדפסה בספרינוחמ, בו מתאר שאלה שנשאלה בשנת תקע“ה, בפני הרה“ק
מקאליב, שביקר אז בעיר ראצפערט שבגלילותו:
"כאשר נתוועדו יחד ובא החכם לגבולינו לק"ק ראטצפערטא, ה"ה ידיד נפשי וידיד עליון,
גברא רבא ויקירא, חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, הרב המאה"ג המפורסם ערוגת הבשם,
.ומ 'אור הישר והטוב', עמ' קמז.
.זמ ראה בספר תולדות יצחק להגה“צ רבי יצחק אייזיק ווייס מסוואליעווע )שנת תשנ“ו( בתולדות המחבר עמ‘
ח‘, וז“ל:
... ר‘ שמואל צבי הלז היה שו“ב בעיר קאלוב בימיו של הרה“ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב זי“ע ומקורב
אליו מאד, הוא נפטר בצעירותו והשמועה אומרת שהדבר אירע ע“י קפידת הרב הק‘ מקאלוב, ומעשה
שהיה כך היה, בזמנו היו בין יושבי הגלילות בארץ אונגארן מחוז סובלטש עמי הארץ גמורים ובתוכם
גם מגדלי חזירים, והשו“ב ר‘ שמואל צבי שהיה איש חסיד וירא אלקים רצה לגלות את אוזן הרה“ק את
השיחה, פ“א לקראת פורים לקח חתיכת עץ וגילף עליה צורת ד“א ובליל פורים כאשר ערך הרה“ק את
שולחנו הניח את הקרש על השולחן לנגד עיני הרה“ק, רבינו מקאלוב נזדעזע בראותו זאת ואולם תפס
את כונתו ומיד פנה אליו ואמר ”איהר זעהט אזוי וועלן זיי אלע אויסזעהן“ ]כן סופם של אלו להיראות[,
וכן היה שבתוך זמן קצר נתפגרו כל דירי החזירים ונעשו כעץ יבש, ואעפי“כ הקפיד עליו רבינו מקאלוב
כי לא נאה להעלות דמות כזו על השולחן הק‘, ור‘ שמואל צבי לא הוציא את שנתו ל“ע ונפטר בהותירו
אחריו ב‘ יתומים רכים, אז אספם הרה“ק מקאלוב אל ביתו וחנכם וגדלם כבניו.
.חמ בחלק השו"ת, עמ' תנ.
הגאון המופלג מוהר"י אייזיק טאב נ"י אב"ד דק"ק ]ק[אלוב והגליל סאבאלטשטמ, ובא א'
מן הישובים ושאל, א' ששורף יין שרף וחייב להשר ערל כמה אלפים ואין לו לפרוע, אם
מותר להחזיק חזירים שקונה אדון והשר, ומה שיהי' ריוח מהחזירים ינוכה חצי' על החוב
שחייב לאדון והשר".
הרה“ק מקאליב לא רצה להזדקק לשאלה זו. והעביר השאלה לרבינו באמרו: ”זה הוא משפט
הכהנים, כי אנכי אינני במזג השוה, וכאשר יצא מפי הכהן, כי שפתי כהן ישמרו דעת“ - כלומר שמצב
נ לא נתנה לו להתרכז בליבון השאלה, שהיתה כנראה מורכבת מבחינת ההלכה ועוד יותר
בריאותו
מבחינת הפרנסה, שכן נתונים היו יהודי המקום בעניות גדולה וחייהם היו נתונות בסכנה, ולכן השאיר
את דבר ההכרעה לרבינו בהיותו כהן לפסוק בזה.
מתחילה התחמק רבינו מלדון ולהורות על שאלה זו, ונימוקו עמו: ”כי בעו“ה זה שנים כבירים
שנשרפו רוב כלי מלחמתי בהיותי יושב על כסא דמוקרא רבנים דק“ק טרלא. אך הרב הנ“ל ]הרה“ק
מקאליב[ הפציר בי מאוד ואין מסרבין לגדולים“, קיבל רבינו על עצמו לעיין בהשאלה. במהלך
הספיקות מזכיר הוא בהכרת טובה ל“אחד מתלמידי המופלג החריף מו“ה פנחס נ“י בהנגיד כהרר“ש
זלמן נ“י מפ“ק יצ“ו“ - ש“קיים מצות שילוח הקן והעתיק לי אות באות“ לענין הנידון מתוך ספרים
שאינם מצויים לו בביתו.
בתשובה הנזכרת, בענין גידול חזירי האדון ולפטמם בתחמיץ של פסולת משרפת־הכוהל,
האריך רבינו עד למאוד, בדין סחורה באיסורי הנאה, ובו מגלה בקיאות וחריפות עצומה בסבך
הענינים לפרטי פרטים, ומציין מקורות רבים אשר מהם אפשר ללמוד ולעיין בשאלה זו, והעלה
בידו מרגניתא טבא חידושים נפלאים, עד שהגיע בסוף למסקנה, שמאחר שיהודי זה אינו מתחייב
להחזיק את החזירים של האדון רק בבנין ששייך להאדון, והם מסורים בידיו של האדון, וגם
מכירתם נעשה בידי האדון ואנשיו, ואילו היהודי אינו עושה לגידולם שום דבר, אלא מוכר
בשבילם תחמיצת־כוהל מתוצרתו, אם כן אין עסק זה אסורה עליו לא מן התורה ולא מדרבנן,
עיי“ש באריכות.
.טמ בפנקס הקהלה של ראצפערט היה כתוב שפעם שהו בעירם שני הצדיקים הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב
והרה"ק בעל ה'ישמח משה' זי"ע, שבאו לייסד שם בית מדרש לחסידים )כך סיפר כ"ק אדמו"ר ה'ברך משה'
מסאטמאר זצ"ל שראה בעצמו את הדברים בפנקס. הובא בספר 'אלה מסעי', קרית יואל תשנ"ד(.
נשאלה השאלה שלפנינו, היתה כשש שנים קודם פטירתו, שנפטר ביום ז' אדר ב' תקפ"א. .נ כידוע סבל הרה"ק מקאליב זי"ע בסוף ימיו ממחלת עור קשה ומלבושיו היו קלים. שנת תקע"ה, שבה
הערכתו של רבינו כלפי הרה“ק מהרי“א מקאליב מתבלט גם בחידושיו עמ“ס ביצהאנ:
"בשעה שלמדתי זאת בא צדיק לבית מלוני ונתאכסן אצל כבוד ידידי הנגיד כ"ה דוד
אולמשד מפ"ק, ובשובתי שבת קודש אצל כבוד הנגיד הנ"ל ה"ה כבוד ידידי וידיד עליון
הרב המאה"ג הגאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא כק"ש מו"ה אייזק נ"י אב"ד דק"ק אלוש
והגליל סאבאטקע שי', והתלמידים היו אומרים משמי הדברים הנ"ל, וביקש ממני ע"י
התלמידים שאראה לתרץ הר"א הנ"לבנ מיניה ובי' מאותו הסוגי' הנ"ל, ובזאת איותה נפשו
הקדוש יותר, וכאשר יצא מפי אותו צדיק ודבריו היה עושה רושם ונכנסתי בחורין ובסדקין
למלאות רצונו הטהור".
ברבנות נאדאודוואר
לא ארכו לו ימי שבתו בראצפערט, כי בסביבות שנת תקע“ה, הגיעו אל רבינו קריאה של חיבה
מאנשי קהילת נאדאודוואר, לשום כתר הרבנות על ראשו.
וכך הם דברי רבינו בהקדמת ספרו:
"ואחר כמה שנים נקרא נקראתי מאלופים ראשים נגידים, נדיבי עם, להיות להם לרב
ומורה ה"ה ק"ק נאדאודוואר והסביבות, וגם שם למדתי עם בחורי חמד".
העיר נאדאודוואר נמצאת במחוז האידו, עשרים ושלש ק“מ מהעיר דעברעצין, וכפרים וישובים
רבים נמנו על גלילותיה. בימים ההם נתגדלה שם מושב היהודים, עד שהיה נצרך להם רב גדול
ופוסק, שיקבע שם מקום מושבו, ויכהן בתור רב ואב“ד לכל הסביבה, וזכה שם לכבוד גדול, כאשר
הזכיר רבינו בעצמו בהקדמתו:
"ומצינו בדברי חכז"ל שדרשו בכבוד אכסניא של תורה, גם אנכי בעקבותם אלך ואברך
ברכת ברכות לכל בני ק"ק הנ"ל הן המה תמכו בעדי, מקטן ועד גדול, ה' יגביה קרנם
ינשאם וינטלם וירכיבם על במתי הצלחה, נחלי כסף וזהב ינחילם, ירום דשן ושאננות עוד
ינובון בשיבה".
וגם בנאדאודוואר יסד רבינו ישיבתו הרמה, ועוד יותר הרבה להשפיע לתלמידיו בשיעוריו
.בנ רבינו אפרים מובא ברא"ש, ריש ביצה. שם הוא כותב: "בשעה שלמדתי זאת לא היה אתי שום כלי מלחמתי"
- כוונתו על ספרים. ועעו"ש: "ואח"כ הראה לי בני, מה שאמרתי כאן בדרך פלפול בספר קטן בשם הגאון
הגדול מוה' דוד אופנהיים זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק פראג, ונהניתי שכוונתי לדעת אדם גדול בענקים".
העמוקים כדרך שקיבל מאבותיו מדור דור, ומזכירו בספרו בזה“לגנ
”חילוקא דרבנן שהגדתי במס‘ ביצה דף ז‘ ע“ב וכעת הזאת לא הי‘ לי פנאי ללמוד כי הי‘
מוטל עלי ”בכל יום להגיד שיעורא“ דרבנן רק בלילות אחדים עיינתי בפ“ע פק“ק נאדאודוואר
שנתקפ“ל עכ“ל.
כמו כן קובע רבינו בהקדמת הספר, ברכת תודה מיוחדת עבור הגבירים שתמכו בעדו ועמדו
לעזרתו בעין יפה:
"ורבינו הקדוש הי' מכבד עשירים, ע"כ יצאו לפרטים, להני ראשי הגיבורים, דוברי מישרים,
השם ישמרם לדור דורים, מכל גזירות קלים וחמורים, כלם אהובים, ה"ה היקרים הקצינים,
יודעים ומבינים, ושמם וזכרם לא ימחק, ויברכם כאשר בירך לאברהם ויצחק, ה"ה הנגידים
המפורסמים ה"ה כ"ה מרדכי כ"ץ נ"י מלאדען ואחיו הנגידים שי', וה"ה האחים הנגידים
המפורסמים ה"ה כ"ה מרדכי נ"י מסאבאסלא וה"ה כ"ה משה נ"י, וגם אלי' זכור לטוב
ה"ה כ"ה אלי' מסאבאסלא נ"י ושאר אחיו הקצינים שי' כ"א ]=כל אחד[ לפי מדרגתו,
ונחמתני ה"ה כבוד ידידי היקר אי"א ]=איש ירא אלקים[ הנדיב החוטר מגזע ישישים כ"ה
מנחם מענדל חתן הנגיד כ"ה לוי מדאראג, וכולם יעמדו על הברכה, וה' יוסיף עליהם אלף
]פעמים[ ככה".
ברבנות סעליש והגליל
בשנת תקפ“א, כעשר שנים לאחר ביאתו למדינה זו ארץ הגר, נתפנה כס הרבנות בעיר סעליש
ומחוז אוגאטשא, רבם הגאון רבי אליעזר ליפמאן שטיין זצ“ל עבר בעת ההיא לכהן ברבנות דיאנדיש,
וחיפשו ראשי הקהילה אחרי רב גאון וצדיק מפורסם שיבוא לכהן פאר בעדתם.
ולנכון ראינו להעתיק מה שכתב רבינו בהקדמת הספר בשבח קהילת סעליש אשר עמדו לעזרתו
באמונה:
"ואחר זמן זמנים העלו עטרה לראשי ה"ה האלופים והתורנים הנגידים דק"ק סוליש
והקומידאט אגאטשא יע"א, וגם אני לא אחשוך פי ולשון חכמים תיטיב דעת, ותכין לעד
שפת אמת ובשפתי נבון תמצא חכמות, אמרתי אלכה אחרי מאהבי אשר הי' לי לאחיעז"ר
ולאחיסמ"ך מימים כבירים וגם עתה, אשר נתנו לחמי ומימי צמרי ופשתי, ואליכם אישים
אקרא וקולי אל בני אדם, ובאתי בצלותי ובעותי בברכת כהנים, הנני נוטה עליהם כנהר שלום
יהי' בארמנותיהם, ולא יבוא שוד ושבר לגבוליהם, ויהי' ביתכם כבית - פרץ - ולא נחסר להם
כל טוב שבעולם מהעושה שמים וארץ"
העיר סעליש היתה מהקהילות
היותר נכבדים בימים ההם, לפי
המובא בספרי קורות הימים
ההם, היה רבה הראשון של
מחוז אוגאטשא כולו הגאון רבי
יאיר ב“ר יחיאל הכהן זצ“ל, נכד
בעל ה‘תוספות יום טוב‘ זי“עדנ.
על מקומו אחריו מילא הגה“ק
רבי יהודה כהנא־העליר זצ“ל
בעל ה‘קונטרס הספיקות‘הנ,
עד שנתקבל לכהן פאר ברבנות
סיגוט וכל מחוז מארמאראש,
וניהל שם עדת ישורון עד אחרית
ימיוונ
בסעליש המשיך רבינו להרביץ
תורה לעדרי עדרים ביתר שאת
ויתר עוז מבתחילהזנ
השריפה השניה
הגאון רבי אלכסנדר יעקב
זצ“ל אב“ד שאמשאן בן המחבר,
כותב בהקדמתו להספר )שנכתבה
.דנ הוא היה בן ששים כשנתקבל לרב בסעליש, ושלשים וחמש שנה שימש שם. נלב"ע בשנת תקמ"ה, וזה נוסח
מצבתו בסעליש: "איש תם וישר הרב המאוה"ג הצדיק מוה' יאיר ב"מ יחיאל הכהן זצ"ל שמש לכבוד התורה
ל"ה שנה בק"ק סוליש ולקחוהו אלקים תנצב"ה".
.הנ היה מפורסם לגאון בדורו, ורבינו המחבר מביאו בספרו דף לה: "כי הנה ראיתי בספר אשר כבוד מחו' חיבר
הרב הגאון המפורסם המנוח מהו‘ יואב ז“ל הביא קושיא בשם הרב המאוה“ג הגאון החריף המפורסם מהו‘
יהודה כ“ץ אבד“ק סוליש והקומידאט“
כשהמחבר היה עדיין בחיים(: ”אמנם בהיותו... יושב
על כסא הוראה בק“ק הנ“ל ]סעליש[ הצית ד‘ אש
מתלקחת ונשרפו כמעט כל כתבי קודש, ומעט אשר
הציל, ובינתיים לא היה בידו לסדר כמבואר בהקדמות
אאמ“ו הגאון נ“י, כי הכה ד‘ אותו ביסורים יותר משתי
ימים ימיה... וגם ידי זרים שלטו בהם“.
בתשובה שכתב רבינו המחבר ביום ה‘ תמוז תקפ“החנ,
אחרי האסון הנורא של השריפה גדולה, שנשרפה כל
העיר סעליש, כתב בתו“ד: ”ועיקר הדבר הי‘ בעת אשר
הי‘ בעו“ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו“ת, רק בני
החריף הבחור כהר“ר אברהם אבלי כ“ץ נ“י זוכר תורף
הדברים מהפלפול לזאת ארשום בכתב...“.
ובסוף תשובה אחרת כתב רבינו המחברטנ: ”וזה
שנים לא כבירים שהי‘ קהלתינו בעו“ה לשריפת אש
ונצלו מאש, ובא על הכתבים מים ונעשו כלם כחק
תוכם, וכ“ז העתקתי רק מתוך דוחק, והנבון יוסף וישכיל ועל דברים מהאי ענינא נשרפו“.
פרק ד‘
חיי“ם של תורה
באהבתה ישגה תמיד
מעט מזעיר הן הפרטים הנודעים לנו מימי שבתו בסעליש, ברם זאת אשר שמענו ונדעם שהקדיש
כל עתותיו קודש לה‘, יום ולילה לא ישבות מלימוד התורה, והיה מרבה לכתוב חידושים נחמדים
ונפלאים, אך לדאבון לבנו לא נשאר בידינו לזכרון רק אלו הכתבים ספרא הדין, והשאר עלו על מוקד
האש בימי זעם המלחמה, וחבל על דאבדין.
את יגיעתו בתורה בקדושה וטהרה, מתאר בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן,
בהקדמת הספר:
"יען את אשר ידעתי אספר, דבור והנה אל לשון אחרת, כי המליצה ממני נעדרת, מה יקר
חסד אלקים בנטעו כלולא דורדא בתוך כרם חמד ושם חמדה גנוזה באיש צדיק ולב עמוד
בתבונות נאמנות, ודעות נמרצות, להפליא נחוצות, בתורתה ותעודה, ארוכה מארץ מדה,
הרובץ בין המשפתים בכוחות משכילות, כבעלי אסופות, לעומק ים התלמוד - ומעלה
מרגליות אשר בקרקעיתו ספונות.
וכמה מעלות טובות עלינו לשבח שהחזיר לנו את הכלי חמדה מהנעימות וידידות נכבדות,
המדובר לאיש צדיק תמים המביט בהעדריו, שוקד על שמריו ישא עול תורה מנעוריו,
ומכל עבדיו יתגדר בגדריו, ואליו יבא כל דבר קשה, מאהל של תורה לא משה, אורו יזריח
כאור שמשה, ברכה יקבל מלאה וגדושה, מי יוכל לשער מרכבות פעמיו באורייתא עמקותו
וגבהותו, כל העולם ניזון מגודל חריפותו, פרפראות חכמתו, מקור חיים באורך נראה אור כי
טוב, ואין טוב אלא תורה עוקר הרים ומפרק ומשברה, ארי שבחבורה, מוכתר בכתר תורה
ובכת"ר כהונ"ה, וכתר שם טוב עולה על גביהן לאיש אשר רוח אלקים דיבר בו, ואת אשר
אלה לו, חכמה ומדע ובינה באהלו, יברך ה' את חילו, לכל דרכיו משכיל כצאת השמש
בגבורתו, יתגדל תפארתו, ויתרומם ממשלתו, ויתרבה שלוותה - ויתברך בבואו ובצאתו,
ולעולם יזרח אורו, ולא יכבה נרו, ואל שדי יהי' בעזרו, ועליו יציץ נזרו".
נוסף לחריפותו היתה לו בקיאות עצומה בראשונים ובאחרונים, אפס קצהו נראה בדברי תורתו
הנדפסים בספר שלפנינו.
במשפחת יוצאי חלציו היה נמצא טור אורח־חיים, שבו היה חסר דף שלם מן הטור ונו“כ הבית יוסף
והב“ח, ורבינו השלים בכתב ידו בעל פה, ואחרי ההשוואה נראה שלא חיסר ולא ייתר אף מילה אחת.
דרך לימודו
דרך לימודו של רבינו ניכרת מתוך כותלי ספרו שהיה מעיין ומפלפל הרבה, וכמ“ש רבינו בהקדמתו:
”ע“כ הי‘ הלימוד העיון האהוב והנכסף אצלי“, וכפי שמבאר שם דהיינו מפני ש“מעשה אבות ירשו בנים“.
ובסגנון כזה כתב ג“כ בין בתרי הספרס
"אתה המעיין בדרוש הלז אל יבהל את פיך להשיב את דברי, רק שתעיין במתינות
מתחילה עד סופה, כי אנכי כלכלתי בקט שכלי וכתבתי זאת בלילה ודבריי לעו, ותלמוד
סתום מן המפורש כי דרכי של תורה עניה מקום אחד ועשירה במקום אחר, ובטחני בה'
שאחר עיון בדברי ימצא מרגוע לנפשו. ואודה לד' שהגעתי קצת בפרקי אבותי הגאונים
הקדושים וד' יזכני ויראני בתורה נוראות ויצילני משגיאות, ויקוים בי ברכת אברהם ה"ה
אבא מארי הגאון הגדול הצדיק ז"ל שאל ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד ביאת גואל
צדקינו במהרה בימינו".
רבינו הרגיש חובה בנפשו לילך בדרכי אבותיו ולגונן עליהם כאשר נתקשו האחרונים בדבריהם,
ומתייגע להצדיק דבריהם שנאמרו באמת ובצדק, כמש“כ במס‘ ביצה )דף ק“ה( בא“ד ”וכדי להציל
מו“ז הרמ“א ז“ל משיני אריות נכנסתי בחורין ובסדקין, ואנא מזרעא דמש“ה קאתינא אמרתי משה
אמת ותורתו אמת...“. - גם מצינו בהרבה פעמים שנכנס בעובי הקורה לבאר דברי זקיניו הרמ“א
והש“ך.
גם מצינו בספרו שמפלפל הרבה בדברי גדולי וגאוני דורו, ולנכון ראינו להעתיק התוארים
המופלגים אשר ציין עליהם: ”והשני כדומה לו שארי ומחותני הגאון הגדול מופת דורינו רבן של כל
ב“ה מו“ה יחזקאל סג“ל לאנדא“ )דף תנב(; ”מחו‘ רבן של ישראל נוב“י“ )דף שסה(; ”בא לידי ספר
של הגאון הגדול רבי מאיר ברבי“ אב“ד פרעשבורג, )דף צז(; ” הגאון רבן של ישראל המנוח רבי
יונתן“ )דף עט(; ”מחותני הגאון אור ישראל וקדושו ר‘ אברהם ברוידי מפראג“ )דף קסב(; ”מחו‘
הגאון המפורסם מו“ה ירמי‘“ ]ממאטערסדארף[ )דף כב(; ”שארי מאור עינינו הפני יהושע“ )דף
שיב(;, ועוד.
חידושיו נאמרו בחריפות גדול כמו שמצינו כמה פעמים שהוסיף בסיום חידושיו, ודו“ק היטב כי
חריף הוא, או ודו“ק היטב כי עמוק הוא וכדומה.
העמיד תלמידים הרבה
בכל מקום בואו לכהן ברבנות קיבץ לפניו עדרי עדרים תלמידים הגונים וישרים, ופקיע שמיא
בכל הגלילות, עד שתלמידים רבים נהרו אליו מרחוק ומקרוב לבקש תורה מפיהו, לשתות מבארו
ולהתבשם באור תורתו, להתעלות בצילו במעלות התורה והיראה,
רבינו מסר נפשו להרביץ תורה לתלמידים, וניהל את ישיבתו ביד רמה, והשגיח על תלמידיו כבבת
עינו, וכאב רחום דאג והאציל עליהם מהודו ומזיו הדרתו, וברוחב לבבו - לב הארי המתגבר בתורה,
ועינו כעין הבדולח האיר ופילס להם מעגלי צדק, והורה להם נתיבות התורה והיראה, מתוך חיבה
יתירה ואהבה בוערת שגילה כלפי תלמידיו הנאמנים.
רבינו מתייחס אודות ענין זה בעצמו בהקדמת ספרו, בזה“ל: ”מעודי נכסף נכספתי להוסיף על
זכיותי זכות תורה דרבים כי רב הוא“. וכמו כן מזכיר ענין זה כמה פעמים בספרו, ונעתיק מה שכתב
רבינו אודות ענין זה בסוגיא דמתוךאס:
"וסוגיא זו עמוקה ורחבה מני ים, אשר כבר דרכו בו ראשונים ואחרונים, אשר כמעט לא
הניחו לנו מקום להתגדר, והתלמידים אצים עלי לאמר כלה מעשיך דבר יום ביומו, ובזמן
לא כביר אשר למדתי סוגיא הנ"ל, ולא נתתי שינה על עיני ותנומה על עפעפי, ונכנסתי
בחורין ובסדקין לבאר כל חמירא ויגעתי ומצאתי".
ואף גם למרות טרדותיו המרובים בניהול הרבנות, השתדל ללמוד עם תלמידיו, וכמו שכתב בספרו
בסוגיא דבדיקה וביטול במס‘ פסחיםבס )דף כ:(:
"אתחיל לכתוב מה שלמדתי עם בחורי חמד תלמידיי אשר דרשתי בשבת הגדול תקע"ג
לפ"ק בק"ק ראטצפערטא, ולא למדתי רק כמה ימים אחדים ואח"כ טרדות רבות סבבוני
ולא הי' פנאי לכתוב ונשכחו כמה דברים ממני".
הרבה להשתעשע עם תלמידיו בדברי תורה, והעתיק כמה פעמים בספרו מה שפלפל עמהם, וגם
כמה שיעורים שהשמיע לפניהם בסוגיות הש“ס, והעתקנו כמה קטעים אשר מתוכן מבצבץ ועולה
חיבתו להתלמידים:
בדף כב: ”עוד ראיתי אצל תלמידי הבחו‘ המופלג כ“ה פינחס נ“י בחידושים של כבוד מחו‘ הגאון
המפורסם המנוח מו“ה ירמי‘ ז“ל“.
בדף מט: ”כותב.. כ“ז אמרתי לחדד התלמידים ודוק היטב“.
בדף קיד: ”ובקשו התלמידים...“.
בדף קכ: ”אח“ז הראה לי א‘ מתלמידיי שהשער המלך הביא תירוץ זאת בשם הלח“מ ז“ל ונהניתי
שכיונתי לדעת הגדולים“.
בדף קלב: ”בסוגיא דהואיל.. התלמידים שאלו לפי הנ“ל“.
בדף קלו: ”אתחיל לכתוב חילוקא דרבנן מה שהגדתי לפני בני ישיבתי הרמה, - בדין טבילת כלים
טמאים בשבת“.
בדף קסב: ”בעז“ה אתחיל לכתוב חילוקא דרבנן מה שהגדתי לפני בני ישיבתי בש“ק כ“ב טבת שנת
תקע“ד לפ“ק בק“ק ראטצפערטא“.
בדף שפח: ”נשאל נשאלתי מכבוד ש“ב ידידי תלמידי הרבני האברך המופלג מוהר“ר עזריאל נ“י
בן כבוד ש“ב הנגיד המפורסם מ‘ א‘ פישל נ“י, וזה לשונו“.
בדף תמט: ”רק כהיום אחד מתלמידי המופלג החריף מו“ה פנחס נ“י בהנגיד כהרר“ש זלמן נ“י
מפ“ק יצ“ו קיים מצות שילוח הקן והעתיק לי“.
פרק ה‘
תל תלפיות
הרבה מרבני דורו הציעו שאלותיהם וספקותיהם לפני רבינו, אשר מהם ניכר ששימש לתל
תלפיות בדורו, וראינו לנכון להציג קטעים נבחרים אשר מהם נראה כי שלחו אליו שאלות חמורות
מכל המקומות, לשאול הכרעתו כדת של תורה, ורבינו השיב עליהם בתשובה ערוכה בטוב טעם
ודעת בחריפות ובקיאות כיד ה‘ הטובה עליו, החל מהגמרא והראשונים ומשם עובר לשולחן ערוך
עד פוסקי זמנו.
הגאון רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד סיגעט, שלח לו שאלה חמורה בענין גיטין, וזהו מה
שכתב רבינוגס:
"נשאל נשאלתי מכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם מו"ה מנחם מענדל מ"ץ דק"ק סיהאט
והגליל מארמוריש שי'". תשובה אשר השבתי לכבוד הרב הנ"ל וז"ל, אמרותיו הנעימים
הגיעני לנכון רק בעת הזאת הייתי נחוץ לדרכי ונשתהה הדבר יותר משני שבועות, ונשכח
הדבר ממני, ובשבוע זו נזכרתי ופניתי מכל וכל הן ממילי דשמיא והן ממילי דעלמא,
טרדות עול הציבור המוטל עלי, ועיינתי איזה ימים אחדים, ואין בית המדרש בלא חידוש,
לזאת להשיב מפני הכבוד ארחיב קצת פלפולא בהאי התירא דהאי איתתא, ומהראוי היה
להרחיב הדיבור של חיבה להתעלס עם רפ"מ בדבר הלכה, רק הזמן בגד לנגדי כי עוד
עגונה אחרת יושבת ומצפה על תשובתה כעטלף לאורה", עיי"ש.
.גס עמ' שמח. התשובה נכתבה בסעליש, ו‘ תמוז תקפ“ג. ה“ה הגאון רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד
סיגעט מח“ס דרך אמונה )עה“ת( אשר מאז שבא רבינו לארץ הגר התיידד איתו הרבה, ואף הספידו לפני
מיטתו בק“ק סיגעט כמובא להלן.
הגאון רבי שמואל בר“ב זצ“ל רב ומו“ץ בעיר בערגסאסדס, שלח לו שאלה הידוע כחמורה, בענין
לישא מינקת, וזהו מה שכתב רבינוהס:
"זאת אשר השבתי לכבוד אוה"נ ידיד עליון וידידי הרב המופלג החרוץ והשנון מוהר"ר
שמואל מ"ץ בעיר בערגסאס, והתשובה על השאלה ששאל ממני, ועיקר הדבר הי' בעת
אשר הי' בעו"ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו"ת, רק בני החריף הבחו' כהר"ר אברהם
אבלי כ"ץ נ"י זוכר תורף הדברים מהפלפול, לזאת ארשום בכתב" ]תשובה עמוקה בענין
החמור לישא מינקת[.
באחת מתשובותיווס בענין מינקת, דן במומר שלא היו יודעים שהוא מומר שנשא אשה ישראלית
”ואחר כך נתוודע הדבר שהוא מומר שהלך בדרך עכו“ם ונתעברה ממנו“. והרבנים וגם השלטונות
לחצו עליו שיגרש את אשתו, ולא זו בלבד אלא שהשלטונות ”היו חובשין אותו בבית האסורים והי‘
ציוות ]=ציווי[ הקומידאט שיגרש את אשתו מחמת שהוא מומר והיא ישראלית ונתגרשה פה“, האשה
הזאת חפצה להנשא ליהודי כשר ששמו צבי הירש מכפר סירמע שבגליל סעליש, מקום רבנותו של
רבינו, אשר בביתו היא מתגוררת ”ובביתו לא נמצא אלא היא והוא... הם לבדם יומם ולילה ואין
אפוטרופוס לעריות“. האיש הזה נכון לשאתה, אך כיון שהילד שילדה מן המומר אינו אלא כבן שנה
והרי הלכה פסוקה היא שעד מלאת לילד כ“ד חדשי הנקה היא בכלל מניקה ואסור לה להנשא.
ומסיק רבינו דבכהאי גוונא אפשר קצת להקל, כי לדעת כמה פוסקים לא תיקנו חז“ל תקנת
ההמתנה לילד של מומר, וגם היה חשש שאם האשה לא תנשא יקחו השלטונות את התינוק ויגדלוהו
כגוי, משא“כ אם האיש ישא את המגורשת לאשה, לא יוצא הילד מרשותה. וע“כ מסיק רבינו הלכה
למעשה דבודאי אשה הנ“ל מותרת לאותו האיש תוך כ“ד חודש.
כמו“כ מצינו תשובה אחרתזס שכתב רבינו בדין יבם מומר, ”שאלה בדין יבם מומר בישוב
פיינשיקוב הסר למשמעתי“.
עוד מצינו בספרוחס: ”תשובה מה שהשבתי לידידי כבוד הרב החריף המופלג בקי בחדרי תורה
.דס נקרא רבי שמואל בר“ב, ושימש כרב ומו“ץ בבערגסאס, נזכר ג“כ בשו“ת מראה יחזקאל סי‘ קמ“ב - קמ“ג,
נפטר כ“א תשרי תר“ד, ומנו“כ בבערגסאס.
.הס עמ' תב. התשובה נכתבה בסעליש, ה‘ תמוז תקפ“ה.
.וס עמ' תי. בתשובה חותם עצמו רבינו כאב“ד סעליש, ואם כן נכתבה התשובה בין השנים תקפ“א - תקצ“ב.
.זס עמ' תטז. התשובה נכתבה בסעליש, בדר“ח אדר תקפ“ד.
.חס עמ' תק. יש לציין כי השואל רבי צבי הירש הי‘ מתלמידי הגאון רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג,
מוהר“ר צבי הירש הלוי הורוויץ נ“י ר“מ ומ“ץ בוואראהל, על קושיתו שהקשה על הרמב“ם, בענין
שליח להולכה אין צריך למנותו בעדים“.
גם מצינו שאלה בענין מתו אחיו מחמת מילה, וז“לטס
”נשאל נשאלתי מכבוד זקן מופלג הרב הגדול החריף ובקי מו“ה יאקב יאנוש מק“ק
מאגענדארף“.
התשובות הללו הינם אודים מוצלים מאש מכתביו הרבים שנשרפו בסעליש, ועל הכלל כולו
מעידים שהרבה שאלות חמורות באו לפתחו, ורבינו השיב עליהם בשפה ברורה.
בפי ישרים תתרומם
היה בידידות רב עם גדולי דורו, נשא ונתן עמהם בפלפולה של תורה, כדוגמת הגאון המפורסם
ע
רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג ורב המדינה, כמו שכותב רבינו בספרו
"והקשיתי זאת לפני הגאונים הגדולים המפורסמים ה"ה מ' מרדכי בנעט אבד"ק ניקולשבורג
והמדינה, ולפני כבוד מר גיסי אב"ד ור"מ דק"ק טריטש, ונפלאו למצוא תירוץ, וצע"ג ודוק".
:כמו כן התפלפל עם בעל החתם סופר זצ“ל, כמו שכותב רבינו בספרואע
"ואי"ה בחלק השני יהי' מבואר ביותר מהתשובה הגדולה אשר שם נכלל שו"ת מגאוני
דורינו, ה"ה הגאון הגדול המפורסם מה"ו משה פ"פ ]פראנקפארטער[ אב"ד ור"מ דק"ק
פ"ב, והשני כבוד מר גיסי ומחותני הגאון הגדול המפורסם מו"ה אלעזר נ"י אב"ד ור"מ
דק"ק טריטש, ומשאר רבנים גדולים ושם ירדתי בבקעות".
עם גיסו ומחותנו בעל ’שמן רוקח‘ זצ“ל
ידידות מיוחדת שררה בין רבינו לבין מחותנו וגיסו הגה“ק רבי אלעזר לעוו זצ“ל אב“ד סאנטוב
ומח“ס שמן רוקח, ומזכירו כמה פעמים בספרו, וכותב עליו מחו‘ וגיסו, ועד כמה העריך רבינו את
משנת תקס“ב, אב“ד וואראהל נפטר י‘ אדר תר“י, בנו הגאון רבי מרדכי אב“ד שאמלוי מח“ס פרשת מרדכי.
.טס עמ' שנז. התשובה נכתבה בנאדאודוואר, כנרשם בסוף התשובה: ”וכ“ז רשמתי בהיותי אבדק“ק
נאדאדוואר“.
גיסו הנ“ל, נקל לראות ממה שמתאר אותו רבינו
בתוארים מופלגים, ועי‘ מש“כ בביצה עמ‘ פג
ד“ה רש“י, בד“ה ה“ק ע“כ וכו‘, ושם עמ‘ פג ד“ה
וממילא, ושם עמ‘ קס ד“ה באופן אחר ... ומתרץ
מר גיסי ומחותני הגאון מופת דורינו מוהר“א נ“י
בעהמ“ח שמן רוקח. וכאשר השמן רוקח כבר
היה אב“ד ק“ק מיקאלא“ש מתארו בשו“ת )עמ‘
תקה( ”מר גיסי הגאון רבן של ישראל“ ע“ש.
וכמו“כ בעת שהוצרך רבינו לברוח ממדינת
פוילן, התעכב אז במשך תקופה בעיר טריטש
שבמדינת מעהרין, בביתו של גיסו שכיהן אז
ברבנות העיר, שפתח לפניו את פתח ביתו לרווחה,
וכיבדו ביותרת הכבוד, ודאג לכל מחסורו כאשר
כבר נזכר לעיל.
פרק ו‘
הסתלקותו
רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה
בראשית שנת תק“ץ הכה ה‘ אותו ביסורים כי היה מוטל על ערש דוי בדרך סכנה ר“לבע. רבינו
הלך לדרוש ברופאים, אבל כשראה כי אין תרופה למחלתו, ייעצו הרופאים שינסה לרחוץ את
בשרו במי־מלח, ורבינו שם לדרך פעמיו לעיר סיגוט, בירת מחוז מארמאראש, כדי לרחוץ את
בשרו במי־מלח.
כשראה כי אין לו ישועה, קרא אליו את בנו הבכור הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל וביקשו שיפוצו
מעיינותיו חוצה, וכמו שהעיד הרה“ק מליסקא זצ“ל בהסכמתו על ספרא הדין, וזלה“ק: ”אשר שם
.בע מתוך דברי בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל אב“ד שאמשאן בהקדמת הספר.
גיסו - מרן השמן רוקח זיע“א
לילות כימים להגות בתורת ה‘, ויגע ומצא מרגליות טובה כדי לזכות הרבים עמד וחיבר ספרי דבי‘ רב
להנות בני אדם מזיו תורתו הקדושה ולא הספיק לו ימי חייו להביאם לבית הדפוס וציוה לבנו הרב
המאה“ג הנ“ל להתאמץ בדבר הזה לקיים המצוה הזאת לטובת אביו הגאון הצדיק ז“ל כדי שיהיו
שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר ולטובת הכלל ישראל להביא לבית הדפוס ולגמרה“.
וכמו כן כתב הגאון רבי ישעי‘ בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב
)חתן הגאון בעל שמן רוקח זצ“ל שהי‘ גיסו של רבינו(
בהסכמת הספר, וז“ל: ”וטרם שכבה נרו של ישראל ציוה
לבנו הוא מחות‘ הרב הגדול הנ“ל שיפוצו מעיינותיו חוצה,
כדי שיהיו שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר“.
הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אב“ד סיגוט דאז,
שפעם הציע לפניו שאלתו בעניני גיטין כאשר הזכרנו
לעיל על אף שעוד לא הכירו, כשהגיע לסיגוט דאג למצבו
ולשלומו, והלך לבקרו מדי יום ביומו. וכאשר ראה כי קרוב
קיצו אמר לו שיתוודה, אז הבין רבינו כי קרבו ימיו למות ופניו
צהבו מרוב שמחהגע.
הסתלקותו למרומים
ביום שבת קודש, כ“ב לחודש אדר שני שנת תקצ“ב, השיב את נשמתו הטהורה למקור מחצבתה.
בכל מקום אשר הגיע דבר פטירתו, היה אבל גדול ליהודים. גדולי מאורי דורו קשרו בכי מספד
תמרורים על האי שופרא דבלע בארעא.
המרא דאתרא הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן זצ“ל אמר דברי הספד לפני מיטתו, והיא נדפסה
בספרו ’דרך אמונה‘דע, ובתחילה כתב: ”הספד על חכם בפניו הוא הרב הגדול החריף ז“ל אבד“ק
סוליש, שנפטר פ“ק סיגוט“.
ומקונן עליו בזה“ל:
”... תלמיד חכם זה שנפטר בפרשה שמיני בשעה שנאמר )ויקרא י ו( ’ואחיכם כל בית
ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה‘‘, כי תלמיד חכם הוא כמו ס“ת שנשרף ובהמ“ק
.גע מתוך דברי הספד שהספידו הגה"צ רבי מנחם מנדל ז"ל כאשר הובא לקמן
שנשרף כמ“ש המדרש קשה סילוקן של צדיקים כמו צ“ח קללות ובהמ“ק שנחרב... והנה
בת“ח זה הנפטר לא ידענו לירד לסוף מדותיו כי לא הייתי עמו בחייו לידע תרומת מדותיו,
אבל זאת ראיתי בו כי בעת בואו הנה לא הרגיש שהוא קרוב למות והיה מבקש להתרפאות,
ואחרי שהזכרתיו על ענין צוואה ואמירת ווידוים הבין שהוא קרוב למות, ראיתי בו שצהבו
פניו כעין שמחה ואמר בעצמו הוידוי בפה מלא וי“ג עיקרים, אזי ראיתי בו מענין מיתת
צדיקים... אני אומר על ת“ח זה אף כי איני יודע איך לשבחו מ“מ זאת ידעתי שהי‘ עוסק
בהויות דאביי ורבא כל ימיו ובחריפות בגמרא ותוס‘ וראשונים...“.
בהמשך ההספד המליץ עליו המאמר הידוע בשם האר“י הק‘ זי“ע על הכתוב )דברים כא כב( ’וכי
יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ‘ - שמת בלי חטא, רק מכח גזירה הקדומה
של חטא עץ הדעת, עיי“ש.
מקום מנוחתו היא בביה“ח בעיר סיגוט, ליד אוהל המרא דאתרא הגה“צ רבי מנחם מענדל שטערן
זצ“ל בעמח“ס ’דרך אמונה‘ בקרבת ”אהל הכהנים“הע, וזהו נוסח מצבתו:
הרב הגאון המפורסם שלשלת
היוחסין, בוצינא דנהורא וכו‘
מו“ה חיים מאיר זאב הכהן אבד“ק
סאללאש והגליל, בן לאביו הצדיק הגאון
אבד“ק פינטשיוו מו“ה יצחק אברהם אבלי
הכהן זצ“ל מח“ס כתר כהונה, נפטר יום
ש“ק פרשת שמיני שנתקצ“ב לפ“ק
ת.נ.צ.ב.ה.
.הע בו טמונים הגה"ק בעל ה'קונטרס הספיקות' זי"ע וצאצאיו הגדולים.
מקום מנוחת כבוד של רבינו זיע“א
על מקומו ברבנות העיר סעליש חזר ונתקבל הגאון רבי אליעזר ליפמאן שטיין זצ“ל, אשר כבר
כיהן שם ברבנות מקודם שנתעטר רבינו בנזר הרבנותוע .
ספרא דבי רב
רבינו מזכיר בהקדמתו סיבת הדבר שעלה בדעתו להוציא חיבורו וטעם קריאת שמו ”שערי חיים“,
מחמת שנחלה ושכב על ערש דוי, וידר נדר לה‘ שאם יהיה עמדו לחלצו מחוליו ולהחזירו לבריאותו
ולאיתנו, יעלה על מכבש הדפוס חידושי תורתו, וז“ל:
”ואדבר“ה בצר רוחי, אשיחה במר נפשי, כי אפפוני חבלי מות, והי‘ עין ה‘ עלי להציל
ממות נפשי, ע“כ תבענה שפתי כי אזמרה לאדון הכל אשר פדית נפשי, ה‘ מנת חלקי
וכוסי אתה תומך גורלי, בנעימים חבלים נפלו לי, אלה אזכרה ואשפכה נפשי עלי, בנדבה
אשבח“ה ה‘ כי טוב, ואין טוב אלא תורה זו אורה, אמרות ה‘ אמרות טהורות כסף צרוף
בעליל לארץ מזוקק שבעתים, חנני ה‘ משערי מות לשערי חיים, ובעת שהייתי על ערש דוי
ר“ל שם בטיחות לאלקי השמים, שאם שבק לי חיים אזי אראה לחבר מה שחנן ה‘ אותי,
וכאשר הפלתי תחינתי לפני קונה שמים וארץ, עלה הגורל לה‘ לקרוע גזר דיני שמי חיים,
כי מוצאי מצא חיים, וחנם חנני אל אלקי הרוחות, מי יתן ויכתבון מילי בספר ויחקו בעט
ברזל ועופרת, חרות על הלוחות, לדורי דורות, ולכן קראתי שם החיבור הזה בשם ’שערי
חיים‘, וגם ששמי נכלל בתורה במחז“ה, בארתי מזה לזה לחוזה...“.
ובסיום ההקדמה מתנצל מה ראה על ככה להוציא ספרו לאור עולם, הגם שרבים מגאוני הדור לא
הדפיסו חיבוריהם, וטעמו ונימוקו עמו כדי שישאר זכרו לעולם:
”ואחרי תת עוז למלכא מלך מלכיא, אשאל ממעלת גאוני הזמן שלא יזחיחו תלמוד כמוני,
אשר יתערב להורות להלכות קבועות כאן, להעלות על כבש הדפוס אשר כביר ממני
מצאה ידם כפלים לתושי‘, וקטנה עבה ממתני, כי אנשי מדע ימצאו שכמה גאוני‘ מדורות
הראשונים וכמה וכמה אשר בעינינו ראינו שעצר“ו בעצר“ת הדברות ולא יפוצו ענין אורם,
והאנשים פחותים מהם העלו תשובותיהם על מזבח הדפוס, והדין עמהם להפיץ מעינותיו
חוצה, ללמוד דעת לזולתו ולהשאיר זכרו במותו, ובאיזה צד שיכול לרדוף צדקה וחיים
לנפשו, או בטל אורות אור תורה עץ חיים היא למחזיקים, מעודי נכסף נכספתי להוסיף
על זכויותי זכות תורה דרבים כי רב הוא, ואם חכמים יגידו יביע אומר ויניע ראש לעומת
.וע מה שכתב בזכרון לראשונים )עמוד 23 )כי אח“כ מילא מקומו הגאון רבי פאליק זצ“ל הוא טעות, וכמו“כ מה
שהעתיק ברבני הגר ח“ב סימן נ“ב תשובה ממנו הוא טעות, והכוונה על רבי אליעזר ליפמאן שטיין שמילא
את מקומו של רבינו ברבנות העיר סעליש.
דרכי חיים 49
מחברתי, מי אני נאם עבדיכם גם אנכי כן הוא, אך לא לשמכם ולזכריכם חברתי, רק לי
לשמ“י ולבני גילי, גיל יגיל גילה אחר גילה“.
ובנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל קירב עצמו אל המלאכה על פי בקשתו של אביו, להעתיק
את החידושים ולהכינם לדפוס, אלא שלא איסתייעא מילתא לברך על המוגמר בעודו בחיים חיותו
של רבינו המחבר, ורק בשנת תרי“ט כשלשים שנה לאחר פטירת רבינו, חפץ ה‘ בידו הצליח לקיים
בקשת אביו, ומסר לדפוס בעיר פרעשבורג את ספרו ’שערי חיים‘, שנמלט מן השריפה, וכולל
חידושים על מסכתות ביצה, פסחים, וכתובות, ואח“כ שאלות ותשובות בד‘ חלקי שו“עזע.
אף כי ספרא הדין הוא מצער בכמות, אבל תוכה רצוף אהבה עמקות וחריפות נפלאה, עמוק עמוק
מי ימצאנו, וגם כי היה לו עוד חיבור מוכן להדפיסו כאשר רבינו כותב בהקדמתו, וגם מזכיר זאת בספרו
)דף תקטו( ’ואי“ה בחלק השני אאריך שם‘, וכדברים האלו כותב ג“כ )דף תקכא( ואי“ה בחלק השני
יהיה מבואר ביותר מהתשובה גדולה אשר שם נכלל שו“ת מגאוני דורינו, עיי“ש. וכמו כן מתבטא בנו
רבי אלכסנדר יעקב בהקדמת הספר: ”והנה חלקתי הספר לב‘ חלקים ואי“ה בחיבור הגדול חלק ב‘ עם
קונטרס אחרון חרב חדה חרב פיפיות, עידי עידיות, נבחרו מאילי נביות, בהם ירוה נחת“.
הספר גם עלה על שולחן מלכים מאן מלכא רבנן, יעי‘ בהסכמת הגאון בעל ’שואל ומשיב‘ על
ספר פרס אבות שחיבר בן רבינו הג“ר אברהם אבלי זיע“א, שכ‘ בא“ד: ”בעודו באבו הביא משמו
)בשם המחבר פרס אבות - בנו של רבינו( גם בספר שערי חיים הנ“ל חידושים...“ הרי שראה כבר
מחידושיו כשלמד הספר שערי חיים.
רבי אלכסנדר יעקב לקח הסכמות מגאוני ישראל אשר המה מעידים על גדלו ואת ידו החזקה בכל
חדרי התורה של רבינו המחבר, הלא המה, הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זי“ע בעל ’אך פרי תבואה‘,
מחותנו הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב, ש“ב הגאון רבי ירמיה לעוו זצ“ל אב“ד אוהעל
בעל ’דברי ירמיהו‘, הגאון רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד שינאווי ואח“כ אב“ד יאסי.
לנכון ראינו להעתיק קטעים נבחרים מהסכמות הגאונים הצדיקים, אשר משבחים ומפארים
בשבח תוקף תפארתו של רבינו המחבר.
הרה“ק רבי צבי הירש מליסקא זצ“ל:
...כדי שיהיו שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר, ולטובת הכלל ישראל להביא לבית
הדפוס ולגמרה כל עיקר, כי הי‘ גאון ומלבן שמעתתא אליבא דהלכתא, וא“צ לשום
הסכמה, כי הי‘ גאון מפורסם וא“צ ראי‘...
הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד קאלוב:
...ובידו מגילת ספר אשר הניח אחריו ברכה, והספר נקרא בשם שערי חיים על גמפ“ת
ושו“ת, ומלבן שמעתתא אליבא דהלכתא, ומפרק הרים ומפוצץ סלעים, בגודל חריפות
ובקיאות, והגאון הנ“ל א“צ לשום הסכמה, כי ספרו מעיד עליו שהי‘ גאון מובהק, כי כל
אשר לו עיני דעת ואזני תבונה יביט ויאזין טוב טעמו ונועם לקחו ועמוק עמוק מי ימצאנו...
הגאון רבי ירמיה לעוו זצ“ל אב“ד אוהעל:
...להדפיס חידושי התורה, פילפול וסברה בחריפות ובקיאות, הנאמרים על קוטב מרכז אמת
על סוגי‘ הש“ס, וגם שו“ת להלכה ולמעשה, ספר שער“י חיי“ם... רק שהג‘ המחבר ז“ל הי‘
גאון מובהק וא“צ לשום הסכמה, כי מפורסם אין צריך ראי‘, שהי‘ מפורסם בתורתו ובצדקתו...
לרשימת ההסכמות נוספה לה ”שיר תפארה“ לכבוד המחבר. מאת שארו הגאון רבי אברהם יצחק
גליק זצ“ל - חתן הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל - חע, בו העלה חרוזים אשר מתוכה מבצבץ ועולה יקר
גדולת תפארת המחבר, ועומק חידושי תורתו, ואח“כ הוסיף חרוזים מיוחדים מיוסד על תיבות אלו
”לכבוד הרב הגאון מהר“ר חיים מאיר זאב הכהן זלל“ה“.
ובתחילה כתב בשורות מועטות מה הביאו לעשות חרוזים אלו, שהשתומם מרוחב בינתו ועומק
עיונו של המחבר, וז“ל:
”כאשר בינותי בספר הנחמד הזה, וראיתי עוצם בינת מחברו ועומק עיונו וזכות שכלו,
השתוממתי על המראה, ובעמדי משתאה ורוב שרעפי בקרבי, הגו רעיוני חרוזים האלה,
לכבוד הרב הגאון המחבר ז“ל ולכבוד התורה הקדושה“.
בניו של הגה“ק רבי חיים מאיר זאב הכהן זעלענפריינד זצוק“ל אב“ד ור“מ סעליש והגליל
פרק ז‘
זרע קודש
לא נאמרה מיתה בהאי גאון וצדיק, כי הניח אחריו זרע ברך ה‘, ויצאו ממנו שלשלת רבנים
מפורסמים, שכיהנו בקהילות חשובות בישראל, כולם גאונים וצדיקים מופלגים, אשר רבינו התפאר
בהם ובתורתם, כפי שעינינו תחזינה בספרו שהביא כמה פעמים חידושי תורה בשמם. ואלו הן
שמותם:
.חע נודע לאחר מכן כרבה של טאלטשווא ואחד מגאוני אונגארן הידועים, בעל שו"ת 'יד יצחק' ועוד.
דרכי חיים 51
א.
בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד שאמשאן
באהלה של תורה
רבי אלכסנדר יעקב נולד בעיר טארלא שבמדינת פולין, בשנת תקמ“ח, כבן הבכור לרבינו שכיהן
אז ברבנות העיר, ונקרא בשמו ’אלכסנדר‘ ע“ש זקינו אבי אם אמו הגאון רבי אלכסנדר סענדער זצ“ל
הי“ד מק“ק זאמושט, ונתגדל תחת צל אביו הגדול, ובמעלליו התנכר נער שלגדולות נועד, והתעלה
במעלות התורה והיראה.
שמו הטוב הלך לפניו על פני תבל לשם ולתהילה, וגם אביו העתיק בספרו כמה פעמים מפרי
חידושיו, ומתוכן ניכר ההערצה והחיבה יתירה שרחש לו אביו, כמו שכותב רבינוטע: ”הקשה לי בני
החתן החרוץ כה‘ אלכסנדר יעקב“ – בענין למה אמרינן בתרומה שנתבטל ברוב. ומסיים: ”ולכאורה
הוא קושיא אלימתא, ואם חכם בני ישמח לבי גם אני“. ובדף לה כתב רבינו: ”ובני הגדול הרב החריף
מוהריא“ך שי‘ תירץ“ - בסוגיא דחזקי‘ ורבי אבהו )פסחים דף כא ע“ב(.
ובעמ‘ תקכא כתב רבינו בזה“ל: ”שלא להוציא את הנייר חלק, אמרתי להציע איזה קושיא חמורה
בשם בני הגדול הרב מהוראי“ך שי‘“ - בענין היזק שאינו ניכר אי שמי‘ היזק, ומסיים שם: ”וכבר
הוצעתי לפני כמה גדולים וקלסוהו“.
כמו כן הוסיף רבי אלכסנדר יעקב בשולי היריעה גם מחידושי תורתו אחרי שהעתיק חידושי אביו,
והבט וראה בעמ‘ קצח בסוגיא דבדיקה וביטול, וז“ל:
”ואנכי הכותב עשאו חובה בעד טרחי ועמלי, שאנכי מעתיק את כתבי הקודש מאמ“ו
הגאון מופת הדור נ“י, וראיתי שכבוד אבא מארי הגאון נ“י מאריך בגודל חריפותו ובקיאותו
וצלל במים אדירים בסוגיא דבודק, וכמעט לא הניח מקום להתגדר, אמרתי לרשום בכתב
יושר מה שחנן ד‘ אותי בדרך פלפול חריף. ומסיים: ”והדברים האלה הצעתי לפני הגאון
הזקן היושב בישיבה שיש בה סמיכה המנוח מוהרר“י יוזפא זצל“ה מק“ק זאלקווא, ואמר
כי דברים חריפים הם“.
ועוד שם בעמ‘ תקה כתב רבי אלכסנדר יעקב אחר חידושי אביו וחידושי אחיו רבי אברהם אבלי זצ“ל:
”ואנכי הכותב אשר נטיתי אל שערי החיים, מכבוד אאמ“ו הרב הגאון מופת הדור נ“י בעל
המחבר, וכאשר העתקתי ומצאתי מה שמצאתי ראיתי את דברי קדשו מכבוד אבא מארי
.טע עמ‘ כח
52 דרכי חיים
הגאון נ“י, ומכבוד אחי החתן החריף ש“י, וכמעט לא הניחו לי מקום להתגדר, אעפ“כ נתן
לי ה‘ ברוב רחמיו בהשקפה ראשונה לתרץ“.
גם הוא רצה להדפיס חידושים משלו בשער חיים - חלק שני, ראה בהסכמת הגאון מהור"ש
שמעלקי טויבש על ספרא הדין, וז“ל: ”וביתר שרצונו להביא לבית הדפוס חיבור אביו הגאון ז"ל,
בצירוף חידושיו אשר אסף בחפניו, והנה חי' אביו הגאון זצ"ל א"צ הסכמה כי המפורסם א"צ ראי',
גם בחי' מוהר"ס עיינתי ומצאתי בהם דברים נאותי', לכן עתירתי לאל חי מי יתן שיבצע הרב מוהר"ס
זממו הטוב וכל חפצו ישלי' ה'“, וחבל על דאבדין.
רב ומורה
כאשר אביו עזב את מקום רבנותו בעיר טארלא, נתקבל למלא את מקומו ברבנות העיר, אף על
.
גילו הצעירפ
אח“כ עבר לארץ הגר, והתגורר ליד אביו הגדול בעיר נאדאוואר, משם נקרא לכהן פאר כרב ואב“ד
האלאסאפ, ואח“כ בעיר האידו־שאמשאןבפ, בכל מקומות רבנותו הרבה פעלים לתורה ולעודה, והפיח
רוח חיים בקרב תושבי העיר, וחיזק את בריחי שעריך בתקנות טובות ומועילות לחיזוק הדת.
עיר רבנותו שאמשאןגפ היתה אחת הקהילות החשובות שבאונגארן העליונה )אויבער־לאנד(, מרבית
תושביה היו ת“ח מופלגים, חסידים ואנשי מעשה, ושימשו שם בכתר הרבנות גדולי מאורי עולם.
.פ מכתבי הגאון רבי ברוך פרענקל מב“ח זצ“ל בעל ’מליץ יושר‘, בנידון עגונה מק“ק טיסא־ליק, נראה שרבי
אלכסנדר יעקב מילא את מקום אביו בטרלא שבפולין, ורק לאחר מכן הגיע לארץ הגר, ובשנת תקע“ו שהה
עם אביו בנאדאודוואר. ראה ברבעון ’צפונות‘, גל‘ טז, עמ‘ פא, שמעתיק מפנקסו של הג“ר ברוך פרענקל
מב“ח )משנת תקע“ו(: ”העתקת אגרת מהרב המאה“ג מ‘ אלכסנדר שהי‘ אבדק“ק טארלע במדינת פולין
ולע“ע בק“ק נדו“ו, ששלח להרב הגאון החסיד המפורסם דק“ק קאלוב...“. ונעתיק משם קטעים מתוך בירור
הלכה שכתב הגר“ב פרענקל באפערטא )ביום א‘ פר‘ חקת תקע“ו( המופנה אל גדולי הדור שנזקקו לנידון
זה: ”הרבנים המופלגים... ה“ה כבוד הרב הקדוש החסיד הגאון המאה“ג המפורסם מו“ה יצחק אייזיק נ“י
אבדק“ק קאלוב וגלילות, והרב המאה“ג המפורסם מו“ה אלכסנדר כ“ץ נ“י, והרב המאה“ג מו“ה אביש נ“י
אבדק“ק סיקעס יע“א, והרב המאה“ג החריף מ‘ צבי הירש אביגדור אבדק“ק מונקאטש, והרב הגאון מ‘ צבי
הירש אבדק“ק אונגוואר ]בעל ה‘טיב גיטין‘[, והרב המובהק חכם הכולל מ‘ איצק אבדק“ק ליסקע“.
.אפ זכרון לראשונים )עמוד 23 ,)שם הגדולים החדש )מערכת גדולים אות א עמוד 32.)
בקראלי. .בפ על מקום הגאון רבי יצחק יעקב בלוהם זצ"ל )אבי הגה"ק בעל 'בית שערים' זצ"ל( שעבר לשמש כראב"ד
.גפ ראה בס' מאה שנה ליהודי דברצין )עמוד 255 – 257 )קורות קהילת שאמשאן.
דרכי חיים 53
מסיבות שונות, עזב את כסא הרבנות בשאמשאן, ועבר לעיר שינאווא שבמדינת גאליציאדפ, ושם
כל מאוויו בעסק התוה“ק, אף כי הצליח במסחרו ונעשה לגביר אדיר, כעדותו של הגאון רבי שמואל
שמעלקא טויבש זצ“ל שכיהן אז כאב“ד שינאווא בהסכמתו לספרא הדין: ”והרב מוהר“ס ואביו זצ“ל
שמשו בכתר רבנות במדינת הגר, ומסיבות שונות עזב הרב מוהר“ס מקומו, ונטע אהלו פה עירינו, ומידי
היותו פה אף שהיה נגיד ומצוה לעמו וכסף תועפות בהיכלו כבוד, לא מש מתוך אהל של תורה, ולבו
יהגה חכמה ודעת, ואת ישרים סודו...“. בעת מגוריו בעיר שינאווא נפטרה עליו זוגתו הצ‘ ע“ה, ושם
מנוחתה כבוד.
לעת זקנתו קפצה עליו רוגזה של מסירה בחוגי השלטונות, שהעלילו עליו אינשי דלא מעלי ואכלו
ביה קורצא, ועל כן הוכרח לעזוב את פולין, והלך בגולה אחר גולה, עד ששב למדינת אונגארן,
וכמ“ש הגאון רבי שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד יאסי בהסכמת הספר: ”ורק לעת זקנתו, כי דבר
המלך רדפו, וצלעו לקח ממנו, ההכרח יאלצוהו, לשוב למדינת הגר ארץ מולדתו, מכמה טעמים
הכמוסים עמדו“.
את אהל אפדנו תקע אח“כ בעיר האלאס, ושם פירש לפני ולפנים בתורה ועבודה בנגלה ובנסתר,
והיה פקיע שמיה בצדקתו וחסידותו, הרבה בתעניתים וסיגופים, והסתפק במועט.
ושנא את הרבנות
אחרי עזיבתו את כסא הרבנות בעיר שאמשאן, סירב ליטול על עצמו אדרת הרבנות מחמת גודל
ענוותנותו, כפי שכתב זאת הגאון רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד יאסי והמדינה, בהסכמתו
על הספר, המליץ בעדו שראוי להתמנות בכתר הרבנות באיזה מקום, וז“ל: ”ובכל כחכם שחדו בעדו
להרים קרנו, כי גברא דכוותיה מהראוי להעלותו על גפי מרומי קרת לריש כלה ולריש מתיבתא,
ולדבר צחות לפני תלמידים בני ישיבה, ומאן דלביש מדא יבלש מדא“.
וכמו כן אחיו הצעיר הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי במילי דהספידא שהשמיע עליו
אחרי הסתלקותוהפ, הזכיר לשבח ענוותנותו שלא רצה לקבל על עצמו רבנות, ואף גם שהשפיל עצמו
לכל אחד ואחד, וז“ל:
”ושבר על שבר יחדיו ידבקו, שגם מר אחי הגאון הצדיק קדושת שמו מו“ה אלכסנדר יעקב
הכהן ז“ל, אשר נתבקש למעלה בשנים אלו, אשר בנעוריו הי‘ רב ומורה בק“ק שאמשאן,
.דפ 'אבן המאיר' - שו"ת רבני הגר, ח"ב, עמ' כו; 'פארי חכמי מדינתינו', סיגעט תר"ע, מע' א, אות קנב.
הירש מליסקא זי"ע, ששניהם נסתלקו באותה השנה. .הפ בספרו 'פני אברהם', חלק הספדים דף ה ע"ב, מתוך הספד שאמר בשנת תרל"ד על אחיו ועל הרה"ק רבי צבי
54 דרכי חיים
ואח“כ פירש לפני ולפנים בתורה ועבודה בנגלה ובנסתר.
אחי ורעי אל יקשה בעיניכם אם כן הי‘ הדבר, אמאי לא הי‘ מפורסם יותר מכולם, על זה
אגיד לכם דבר פשוט מה שידוע לכל, כשהגאון מווילנא הלך כמה שנים בגלות לפי צדקתו
לק‘ בערלין, שאל לו המלך פרידריך הגדול כתיב בתלמוד שלכם אין אדם מת וחצי תאותו
בידו, ואתה אינו רוצה רק גלות ושיהי‘ לך תורתך אומנתך א“כ לך אינו נחסר כלל, ומה יען
הגמ‘ עליך, והשיב לו אנכי מפורסם ועושין לי כבוד מאוד, ועל ידי זה יש לי נכיון מזכיות,
אבל אנכי מכיר בווילנא אחד שדומה לאיש פשוט ואין יודעין ממנו כלל, ואין עושין לו שום
כבוד, והוא יותר ממני בכל ענינים טובים שאנכי לא הגעתי אפילו לחצי קרסולו, וזה האיש
אני מקנא, ושאל לו המלך א“כ מה נחסר לאיש הנ“ל, על זה השיב הגאון הנ“ל, אותו האיש
הנראה לאיש פשוט ידמה בעיניו שאני יותר ממנו בכל ענינים טובים אלף פעמי‘, א“כ גם
הוא לא הגיע לחצי תאותו“, ע“כ.
והן הן אותו דברים גודל ענות של מר אחי ז“ל, כשראה איזה אדם הנראה לו לירא שמים,
תיכף הוו כייפא ליה ומקנא היה בו עבור יראת שמים שהיה בו, ואם היה רוצה מר אחי
הגדול שאנשים יבואו אצלו כמעט רובם ככולם היו באים אצלו, והאמת שלא היה רוצה
כלל רק כדי חייו“. עיי“ש.
תהלתו בקהל חסידים
היה נערץ מאוד בעיני גאוני וצדיקי דורו, כגון הרה“ק מליסקא זי“ע שכתב בשבחו בהסכמתו
על ספרא הדין בזה“ל: ”מחמת שאני מכיר את כבוד גדלותו ורוב תורתו של האיש התמים
במעשיו הקדושים מוכ“ז, ה“ה הרב המאה“ג חריף ובקי שלשלת היוחסין מוהר“א סענדר הכהן...
הוא בעצמו ת“ח גדול, והגאונים מחכמי זמנינו העידו עליו שהוא גברא רבא ותמים במעשיו
הקדושים...“.
כמו כן מסופר שפעם אחת נזדמן לו ליסע במסילת הברזל עד לעיר טשאפ, ושם הוצרך להחליף
מסילת הברזל למקום אחר, כי משם היו יכולים לנסוע למקומות שונים, ושם נפגש עם הגה“צ רבי
יצחק אייזיק פריעדמאן זצ“ל אב“ד נירעדהאז בעל שו“ת ’תפארת יצחק‘ מתלמידי ה‘חתם סופר‘
זי“ע, וכאשר נפגשו הני תרי צנתא דדהבא, התחבקו והתנשקו, ואמרו ברגשי שמחה ”אנחנו בני
.
דודים“, כי אחיו של בעל ה‘כתר כהונה‘ היה זקנו של הרב מנירעדהאז זצ“לופ
.ופ הקדמה לשו"ת 'תפארת יצחק', מהדורת ירושלים תשמ"ב, עמ' יח.
דרכי חיים 55
הדפסת ספר אביו ’שערי חיים‘
כאמור לעיל שאביו זצ“ל ביקש ממנו להתעסק בהוצאת חידושיו לאור עולם, ואכן פקודת אביו
שמרה רוחו והתחיל להעתיקם, אלא שלא איתרמי מילתא לברך על המוגמר עוד בחיים חיותו
של אביו, ולפני פטירתו חזר אביו על בקשתו להתעסק בהוצאת הספר, ויש לציין מה שכתב רבי
אלכסנדר יעקב בהקדמתו להספר:
”אמנם בהיות אאמ“ו הגאון נ“י יושב על כסא הוראה בק“ק הנ“ל, הצית ד‘ אש מתלקחת
ונשרפו כמעט כל כתבי קודש, ומעט מעט הציל, ובנתיים לא הי‘ בידו לסדר כמבואר
בהקדמות אאמ“ו הגאון המפורסם נ“י, כי הכה ד‘ אותו ביסורים יותר משני ימים ימימה,
ודברים האלה נשארו, וגם ידי זרים שלטו בהם, וקורות העיתים ופגעי הזמן לא נתתיהו
לפעול פעולה גמורה, ואח“כ גזר ואומר ויקם על יעקב יושב אהלים להעתיק, והעתקתי
מכתב ישן נושן, וקצתם הי‘ חסירים, ובכל כחי עבדתי ונדדתי שיני מעיני לערך ימים
ימימה, וטרחתי הרבה לסדר הדברים, אשר לא יאומן כי יסופר את גודל התלאה, ויגיעות
הרבה הי‘ לי, ובעת הזאת שהעתקתי הי‘ אאמ“ו הגאון נ“י לא הי‘ בקו הבריאה, ולא הי‘
ביכולתי לשאול בכהן הגדול ובאורים ותומים, כי הי‘ מוטל על ערש דוי בדרך סכנה ר“ל,
וזה ימים לא כבירים אשר הרופא חנם משך חוט של חסד על אאמ“ו הגאון נ“י, וחזר ת“ל
לאיתנו הראשון לגמרי, עיי“ש.
הוצאת הספר לאור עולם נמשכה עוד רבות בשנים, ובשנת תרי“ט חפץ ה‘ בידו הצליח
להוציאו לאור עולם, מעוטר בהסכמות מגדולי דורו שענדו עטרה לראש צדיק, והעלו על נס
טרחתו המרובה בהוצאת הספרים לאורה, וכמו שהעיד הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאליב בהסכמתו, וז“ל:
”ועתה קם בנו מחו‘ הרב הנ“ל, וקיים מילי דאבות להפיץ אורו, ויעבור בארץ לארכה
ולרחבה אל מיודעיו שלומי אמוני ב“י, לבקש עזר מהם לקבץ קונים אשר יאספו זה החיבור
אל ביתם לכשיוגמר אי“ה בעד מחיר אשר יושת עליהם, כדרך כל מוצאי לאור ואין לאל
ידם להזיל זהב מכיסם, והרב הגדול הנ“ל מכתת רגליו, שרב ושמש זרם ומטר אל יעצרוהו,
קור וחום לא ישבתוהו ממלאכתו מלאכת הקודש“.
פטירתו לחיי העולם הבא
נסתלק לגנזי מרומים בהיותו זקן ושבע ימים בן פ“ו שנים, ביום י“ב תשרי שנת תרל“ד, ומנו“כ
בהאלאס.
56 דרכי חיים
נוסח מציבתו אשר העמידו על קברו:
אשרי לבא כאן סגולתו עולה נאמנה
דרכו קדש לאלקי יעקב ידיו אמונה
ה“ה הרב המאוה“ג בין צדיק נשגב
כבוד שמו מו“ה אלכסענדר יעקב
הכהן בן הגאון בעמח“ס שערי חיים
נכתר בכתר כהונה ושך עדי עדיים
זכר עשו בתורתם עד ימלהו השמים
צדקתם תגן לזרעם וישראל אור שלים
לברכה קום לקץ מארץ החיים
נפטר יום י“ב תשרי
תרל“ד לפ“ק
גאוני הדור הספידוהוזפ, וביניהם אחיו הגאון רבי אברהם אבלי הכהן זצ“ל אב“ד קאשוי, וההספד
נדפס בספרו פני אברהם )בחלק ההספדים דף ה‘ ע“ב(, ע“ש.
מצאצאיו
בנו הרה“ג ר‘ אליעזר יצחק ז“ל שהתגורר בעיר שינאוא.
.
בנו הרה“ג ר‘ יוסף אליהו ז“ל שהתגורר בעיר האלאסחפ
.זפ 'זכרון לראשונים', עמ' 23 .ברם לא ידוע ממי.
.חפ רבי יוסף אליהו הי‘ מנכבדי העיר האלאס, ושם זוגתו מרת לאה ע“ה בת הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאליב, בן הגאון המפורסם רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג והמדינה, וחתן הגאון בעל שמן רוקח
זצ“ל שהי‘ גיסו ומחותנו של רבינו המחבר זצ“ל. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו במקום אחד, ומסופר
שבמשך התקופה התפנה כסא הרבנות בעירו האלאס, ונמנו ראשי הקהילה לשום כתר הרבנות בראשו,
ומסרו לו כתב נזר הרבנות, ולקחו וקרע אותה לגזרים. ויש לציין שהביא את גיסו הרב הגאון רבי אברהם
יצחק גליק זצ“ל שלימים כיהן כאב“ד טאלטשאווא, אחרי חתונתו לעיר האלאס ונתן לו במתנה שדה כדי
שיוכל להתפרנס ממנו, ויוכל להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה במנוחת הדעת בלי טירדת הפרנסה,
וגם יסופר שאשתו שהיתה מושלמת ומלומדת הלכה אל הקיסר פראנץ יוזע‘ף, ופיה פתחה בחכמה,
והצליחה לדבר על ליבו לטובת הקהילה להעניק מגרש בשביל הרחבת בית המדרש והמקוה )מפי הר“ר
מקום מנוחת הגאון מו“ה אלכסנדר יעקב
זצ“ל מו“ל ספרא הדין בדפו“ר
דרכי חיים 57
בנו הרה“ג ר‘ דוב בעריש נח ז“ל שהתגורר בגריידונג.
אחיו רבי אברהם אבלי הכהן בהקדמה לספרו ’פרס אבות‘ כותב בתו“ד: ”בין המבורכים יבורך גבר
בעוז מר אחי חביבי כנפשי ה“ה הרב המאוה“ג החריף הבקי זקן שקנה חכמה כש“ת מו“ה אלכסנדר
יעקב החונה בק“ק האלעס, עם בניו היקרים המסולאים כפז ה“ה הרבני החריף הנגיד המושלם
במעלות כש“ת מו“ה אליעזר יצחק משינאנויא, וה“ה הרבני המופלג כש“ת מו“ה יוסף אלי‘ נ“י חתן
הגאון אבד“ק קאלוב נ“י, ואחרון חביב עלי מאד להזכירו לברכה, כי גם הוא יזריח חסדו לאמצני
בדבר הדפסה הלז בכל אומץ כוחו, ה“ה הרבני הנגיד המפואר המושלם במעלות טובות ומפוארות
כש“ת מו“ה דוב בעריש נח חתן הרבני הגביר מו“ה נתן נטע מק‘ גריידונג, עיי“ש.
ב.
הגאון רבי שלמה שמואל הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד ראסנאוויץ
בר חכים
נולד ביום ט“ו חשון שנת תקס“ה, ונקרא ע“ש חותנו של רבינו, בעודו ילד הראה נפלאות בחריפות
שכלו, והעידו עליו שלגדולות נוצר, אביו מזכירו בספרו ומשתעשע בהערותיו, כגון מה שכתב )עמ‘
יט(: ”מה שהקשה לי בני המשכיל שלמה שיחי‘ אשר עדיין לא הגיע לתשע שנים“ בענין ביצת נבילה.
ועוד כתב )עמ‘ קסו(: ”ובני המושכל שלמה שמואל אשר עדיין לא הגיע לעשר שנין מתרץ השיטה
מקובצת שהקשה“, בענין עולת ראיה בביצה דף יט. ועוד כתב )עמ‘ תלז(: ”וכבוד בני הרב החריף
מוהר“ר שלמה שמואל כ“ץ נ“י הראה לי בדיבור התוס‘“.
בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הרבנית הצדיקת מרת לאה מלכה ע“ה, בת דודו הגה“ק רבי אלעזר
לעוו זצ“ל בעל ’שמן רוקח‘.
אב“ד נאמן
בהיותו בן שבע עשרה שנה כבר היה רועה את צאן אחיו בעיר ראסנאוויץ־זשאדאני שליד קאשוי,
במדינת סלאוואקיי, כשנבחר להיות ממלא מקום הגאון רבי אברהם סג“ל זצ“לטפ. ועי‘ בספרא הדין
שהאריך אביו בבירור דין יבם מומר, ובסופה מזכיר חוות דעתו, וז“לצ: ”כבוד בני ידידי הרב המאה“ג
יוסף אליהו ז“ל מארה“ב ובסוף ימיו בפתח תקוה, בן הנגיד הר“ר בעריש מהאלאס(.
בפנקס חברא קדישא דק“ק האלאס שנדפס לאחרונה, נמצא שמו בין החברים, וחתימתו נמצא על החלטת
הח“ק דשם, מיום ז‘ אדר שנת תרנ“ד. נפטר י‘ אדר שנת תרנ“ה, ומנו“כ בהאלאס.
.טפ אחיו של הגה"ק רבי יחזקאל סג"ל זצ"ל אב"ד אונסדארף וטרענטשין שמזכירו בספרו 'תורת יחזקאל'
)פאקש תרנ"ט, )דף א, ודף קכא(.
.צ עמ‘ תמז
58 דרכי חיים
החריף אמיתי מוהר“ר שלמה שמואל כ“ץ נ“י אבדק“ק ראסאנאוויטץ והגליל, הוציא מרגניתא מפיו
והאריך בחריפתו ובבקיאתו... ואם חכם בני ישמח לבי גם אני“.
הסתלקותו לחיי העוה“ב
נהג קהל עדת ראסנאוויץ ברמה למשך כ“ב שנה, אבל לא האריך ימים, ונפטר ט“ו חשון שנת
תר“ד, ביום שנתמלאו לו שלשים ותשע שנה, ומנו“כ בדרך קאשק־דרינאוו )כיום נקרא שאמאש(.
הגה“ק בעל ה‘כתב סופר‘ זצ“ל הספידו תמרורים בדרשת ח‘ טבת דשנת תר“האצ, ובדבריו תיאר
את גודל מעלותיו וצדקותיו, וביכה את האבידה הגדולה שנפטר בעודו צעיר לימים, ובידו היה עוד
להרבות פעלים לתורה:
”... ונחזה אנן אם מת ת“ח וצדיק בחצי ימיו, הצער והאבל בכפלים שעזב עולמו בחצי ימיו,
והי‘ יוכל לחיות עוד ולקיים מצות ולהגות בתורה, וגם על האבדים שאבדינו אותו, ולכן על
האי שופרא דבלע בארעא בוודאי קבכינא על האי ת“ח שמת בן ל“ח שנה ה“ה מו“ה שלמה
שמואל הכהן זצ“ל שהי‘ מורג חרוץ צדיק ישר ונאמן, אהוב לשמים ולבריות, נחמד למעלה
ולמטה, כהן שדעתו יפה, ובר אוריין ובר אבהן, עמד נגד רשעי עמו בכל תוקף ועוז, ומת
פתאום יש בכיה כפולה, עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני ואינו“.
זוגתו הרבנית מרת לאה מלכה ע“ה נפטרה ביום ז‘ אלול שנת תרט“ו, ומנו“כ בעיר קאשוי.
מצאצאיו
בנו הרב הגאון רבי חיים דוב בעריש זצ“ל שמילא את מקום אביו בראסנאוויץ לזמן קצר, ואחר כך
היגר למדינות פולין־גאליציא, ונתקבל שם לרב בעיר טארנא. גם הוא כאביו, לא זכה לאריכות ימים,
ונפטר בשנת תר“ל, בהיותו כבן ארבעים ושש שנים בלבד, נפטר בעיר וויען יום ה‘ ד‘ אייר תר“ל
והובל לטארנא בכבוד גדול, ונקבר באור ליום ט‘ אייר.
והבט וראה מה שכותב בשבחו דודו הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי בראש ספרו
’פרס אבות‘:
”הרב החריף הבקי מושלם במעלות טובות ומדות יקרות שמו לתפארת מו“ה דוב בעריש
הכהן מטארנא נ“י, בן אחי המנוח הרב המאוה“ג עדיו לגאון ולתפארת כש“ת מו“ה שלמה
שמואל הכהן שהיה אבד“ק ראסנאוויץ והגליל, ויתר בניו הרבנים המופלגים ה‘ עליהם יחי‘
וכל ב“ב אכי“ר“.
בנו הרה“ג ר‘ אברהם אבלי ז“ל שתורתו היתה אומנתו, נפטר ח“י כסלו תרל“ב, ומנו“כ בעיר ליסקא.
בנו הרה“ג ר‘ אליעזר זאב ז“ל שכיהן כרב בעיר סעגעדין.
.אצ ההספד נדפס בספר 'כתב סופר' ח"י דרושים )בודאפעסט תש"ב - עמוד טו:(.
דרכי חיים 59
ג.
הגאון רבי אברהם אבלי הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד קאשוי
חריף ובקי
נולד בשנת תק“ע לערך, ונקרא שמו ע“ש זקינו אבי אביו הגאון רבי אברהם אבלי כ“ץ זצ“ל אב“ד
פינטשוב בעל כתר כהונה. אביו מכנהו בספרו )עמ‘ תקה( ”בני הקטן“, גם הוא היה גאון עצום כאחיו
הגדולים, ואביו הביא ממנו כמה פעמים חידושים והערות, עי‘ בספרו ביצה עמ‘ לה ד“ה ולי ההדיוט
שכתב ”ובני הקטן החתן החריף כהר“א כ“ץ שיחי‘ מתרץ“ - בסוגיא דחזקי‘ ור‘ אבהו )פסחים כא
ע“ב( עיי“ש.
בבחרותו קיבל לקחה של תורה מפי דודו הגה“ק בעל ’שמן רוקח‘ זצ“ל, ובישיבת הגה“ק רבי צבי
.
הירש חריף־העליר זצ“ל אב“ד באניהאד, בעל ’טיב גיטין‘בצ
בשבח גודל חריפותו, כבר מצינו בתשובת אביו שנכתבה בשנת תקפ“הגצ אחרי האסון הנורא
של השריפה גדולה בעיר סעליש שבה נשרפו חידושי תורתו, וז“ל: ”ועיקר הדבר הי‘ בעת אשר הי‘
בעו“ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו“ת, רק בני החריף הבחור כהר“ר אברהם אבלי כ“ץ נ“י זוכר
תורף הדברים מהפלפול, לזאת ארשום בכתב...“.
עת דודים
כשראה דודו הגאון בעל ’שמן רוקח‘ גודל חריפותו והתמדתו בחר בו כחתן לבתו מרת רבקה
יענטא ]יענטיל[, בנוסף לחתנו הקודם ה“ה אחיו רבי שלמה שמואל זצ“ל אב“ד ראסנאוויץ, ולא
חשש לצוואת רבי יהודה החסיד שלא יתחתן אדם ב‘ פעמים עם חבירו. ברם דא עקא, שתיכף
אחר החתונה, באחד משבעת ימי המשתה, נתפרדה החבילה ונתגרשו ביניהם, ותלו הדבר על שלא
הקפידו על צוואת רבי יהודה החסיד.
מתקופה זו שבין אירוסין לנישואין מביא אביו דברי תורה ממנו בספרו, ומתארהו בתוארים
מופלגים )עמ‘ תקה(:
”בשם בני הקטן הבוחר בטוב ומואס ברע, החריף המובהק החתן המל“ח ]=המיועד להיות
חתנא[ דבי נשיאה מר גיסי הגאון רבן של ישראל מוהר“ר אלעזר נ“י אב“ד ור“מ דק“ק
קושית אדמ“ו הגאון אמיתי מו“ה צבי הירש העללער זצ“ל שהי‘ נקרא בפי כל ר‘ הירש חריף, עיי“ש. .בצ ראה בספרו פני אברהם עמ“ס חולין )דף כ“ז: בד“ה ולפעד“נ( שמיישב שם קושייתו, וכותב שם: לתרץ
.גצ עמ‘ תב
60 דרכי חיים
מיקאלאש והגליל, כבוד שמו מפואר כהר“ר אברהם אבלי הכהן נ“י, אמרתי להציג פה
גרגיר אחד מחידושי בני החתן הנ“ל...“.
ושם )בעמ‘ תקו(: ”אתחיל לכתוב מה שחידש בני הקטן החתן החריף כ“ה אברהם אבלי כ“ץ נ“י“
- בסוגיא דגנב וטבח )ב“ק דף ע“א(.
אחרי כן לקח לו לאשה את מרת אסתר ע“ה בת הגביר ר‘ יחיאל מיכל קליין ז“ל, בן אחיו של
.
הגה“ק רבי שמואל זצ“ל אב“ד פוזנא בעל ’בית שמואל אחרון‘דצ
עם גדולי דורו
נשא ונתן בפלפולה של תורה עם גדולי דורו, וראה בשו“ת ’יריעות שלמה‘ )סי‘ כד( שנדפס
תשובה אליוהצ, בו פנה אליו בהדרת כבוד:
”למאן דלא חזינא, אך שמעו הטוב שמענא, קמברכינא חיים ושלום יהיה באהלו, ובכל
אשר יפנה אלקי אברהם יהי‘ בעזרו, ה“ה הרב המאוה“ג חריף ובקי, משנתו זך ונקי, שלשלת
היוחסין, כבוד מו“ה אברהם אבלי כהן נ“י אב“ד ור“מ דק“ק קאשוי יע“א.
נעימות בימינו הטהור מן פרשת שמות הגיעני על הדואר לנכון זה עשרה ימים, וראיתי
מגילה עפה מפה ומפה בחריפות ובקיאות, בנידון שאלה אחת עסק עגונה, ובאותו שעה
הייתי טרוד בטרדות שונות, וזה איזה ימים פניתי מכל ושמתי עיוני בדבריו הטהורים...“.
ולאחר תשובה ארוכה מסיים אותו גאון עולם:
”... והנני מסכים עם רו“מ הרב נ“י להתיר האשה הנזכרת, ולומר בפומבי הרי היא מותרת
לכל אדם..., ובלבד שיסכים עוד מורה הוראה מובהק צדיק ולמדן ותיק. הכ“ד ידידו,
הק‘ שלמה זלמן אוללמאנן“
אב“ד בקהילות קדושות
בשנת תרי“ד נתקבל לרב בעיר קאשוי אשר במדינת סלאוואקיי, והוא היה הרב הראשון דשםוצ.
.דצ מתוך מה שכתב בהקדמה לספרו פני אברהם.
.הצ מיום ר"ח שבט שנת תרט"ז.
.וצ בשנת תקצ"ב לערך נפתחו שערי העיר לכל היהודים, שעד אז לא נתנו השלטונות ליהודים לגור שם, רק
ליהודים אמידים בעלי אחוזות חוכרי המכס ובעלי המזיגה של המחוז, אמנם אלה היו ברובם פשוטי עם
וקלי הדעת, שנתחברו ונתערבו עם הגויים אשר סביבותיהם.
דרכי חיים 61
בסוף ספר אביו ’שערי חיים‘ )עמ‘ תקכג( הדפיס אחיו רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל תשובה ממנו,
וכותב על דבריו בזה“ל: ”בשם כבוד אחי מר ינוקי ידיד נפשי וידיד עליון הרב הגאון המפורסם שלשלת
היוחסין מהו‘ אברהם אבלי כ“ץ נ“י הרובץ תחת משא עדת ישורון בק“ק ]ק[אשויא ואגפיה“.
ע“ד השאלה במעשה שאירע בישוב הסמוך לקאשוי, באחד שהיו לו הרבה בהמות, והיה לו כהן
אחד ממכירי כהונה, והיה נותן לו כל הבכורות, ופעם היה לו ספק בכור ואותו כהן תפסו ושחטו
ואכלו, ובעה“ב תבע ממנו לשלם, והלך אל רב הסמוך לסביבתו, והרב אמר לו שהצדק עמו, והכהן
בא לפניו. ועיי“ש שהאריך בבירור גדול בחריפות ובקיאות גדולה, ומסיים:
”... א“כ לפי קט שכלי אותו כהן פטור מלשלם אליבא דכולי עלמא, אך בתנאי זה שיסכימו
עמי שני גדולי דורנו, ובאם לאו אבטל דברי. הכ“ד המתאבק בעפר רגלי תלמידי חכמים
ושותה בצמא את דבריהם. יום ה‘ ער“ח כסלו שנת תרי“ד לפ“ק קאשוי.
נאום אברהם אבלי באאמ“ו הגאון מהו‘ חיים מאיר זאב הכהן זצ“ל
רובץ תחת משא ישורון בק“ק קאשוי ואגפיה“.
מקאשוי נתקבל לשמש כרב ואב“ד בעיר זאלאשיץ שבפולין, בה כיהן כחמש עשרה שנים, ושם
יצא שמו כשם הגדולים, שקיל וטרי עם גאוני דורו, כדוגמת הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן זצ“ל
אב“ד לעמבערג, בעל שואל ומשיב, והגאון רבי שלמה קלוגער זצ“ל ראב“ד בראד, בעל חכמת
שלמה, והסתופף בצל הרה“ק רבי ברוך יוסף הלוי עפשטיין זצ“ל ה‘גיטער יוד‘ מניישטאט, והרה“ק
בעל דברי חיים מצאנז זצ“ל.
בשנת תרל“ה לערך נקרא מעיר קאשוי לחזור ולכהן
כאב“ד העיר, וחזר לשם, והמשיך להרבות פעלים לתורה
ולתעודה עד יום פטירתו. נפטר ביום י“ז כסלו שנת
תרנ“ט, ושם מנו“כ.
ספרא רבא
הוציא לאור כמה חיבורים יקרים, ואלו המה:
ספר ’פרס אבות‘ – הוציא לאור בשנת תרכ“ה בתקופת
כהונתו בזאלאשיץ, ומעוטר בהסכמת הגאון בעל ’שואל
ומשיב‘ זצ“ל שמפליג בשבחו ובחיבורו וזתו“ד: כה הראני
הגאון המאוה“ג מעוז ומגדול חריף ובקי המפורסים מו“ה
אברהם אבלי כ“ץ נ“י אשר הי‘ אב“ד ור“מ בק“ק קאשוי
62 דרכי חיים
במדינת אונגרין, וכעת הוא אבד“ק זאלשיץ במדינת
פולין, אשר מגזע קודש אבני שיש טהור מקבת צור
חוצבתו... כמבואר היוחס שלהם בספרו של אביו הגאון
בעהמ“ח ספר שערי חיים זלה“ה, ובעודו באבו הביא
משמו גם בספר שערי חיים הנ“ל חדושים, והלא גם
הוא הביא לפה ספר גדול ונכבד על חדושים ברכות ב“מ
חולין... והנה כי לא נתנני הזמן לעבור על דבריו ולתת עין
בכולו, אמנם שמעתי מפיו איזה דברים טובים, ופיו יוכיח
עליו שהוא גדול בתורה, וגם בכתביו ראיתי מעט והנה
הוטב בעיני מאוד, וראוי להדפיסו אידרא, ואוקי גברא
בחזקת אהבתי‘..
בספרו הוא כותב כי היה ”במחנות קודש קדשים
חכם ונבון בוצינא דנהורא שמו קדוש בישראל, מו“ה
ברוך יוסף הלוי עפשטיין מעיר חדש“ ועפ“י עצתו קרא
את ספרו ’פרס אבות‘ - שהוא ראשי תיבות פלפול רבה
בר רב חנה, סבא דבי אתונא, אבות, ברכי נפשי ושאלות
תשובות, שעליהם הוא מתבסס בספרו.
ספר ’פני אברהם‘ - חידושים עמ“ס חולין, הספדים
ושו“ת )לבוב תרל“ט(. קיבל את הסכמתם של גאוני
וצדיקי הדור, ביניהם הגאונים הקדושים ה‘דברי חיים‘
מצאנז, ה‘חידושי הרי“ם‘ מגור, ה‘אך פרי תבואה‘
מליסקאזצ, ורבי שלמה זלמן אולמאן בעל ’יריעות
שלמה‘, זי“ע, וכולם כאחד מהללים ומקלסים את
חידושיו, ושראויים להוציאם לאור עולם. בראש הספר
נדפס תשובה בענין נישואין על תנאי כדי לפטור את
.
האשה מחליצה. וכולל הספדים על גדולי ישראלחצ
.זצ וראה גם בס‘ אור הישר והטוב )ברוקלין תשמ“ח( במדור דברי רבינו צבי הירש )עמוד קנד( נדפס מכתב עוז
שכתב לו הרה“ק מליסקא.
.חצ וביניהם, על הרה“ק ר‘ יוסף ברוך עפשטיין מעיר חדש, הגאון ר‘ אברהם שמואל בנימין סופר אב“ד פרעשבורג
בעל כתב סופר, הגאון ר‘ ירמיה לעוו אב“ד אוהעל בעל דברי ירמיהו, הרה“ק ר‘ צבי הירש פרידמאן אב“ד
ליסקא בעמח“ס אך פרי תבואה, ואחי המחבר הגאון ר‘ אלכסנדר יעקב הכהן אב“ד שאמשאן, הגאון ר‘
יוסף שאול נאטאנזאהן אב“ד לעמבערג בעל שואל ומשיב, הגאון ר‘ שמואל שמעלקא קליין אב“ד סעליש
דרכי חיים 63
ספר ’אגרא דהספידא‘ – מעוטר הסכמת הגאון רבי יצחק שמעלקיש זצ“ל אב“ד לעמבערג ובעל
שו“ת בית יצחק, מתחילת הספר עד דף ס“ג נדפסו הספדים על גדולי ישראלטצ. ומשם ואילך
שאלות ותשובות וחידושים בסוגיות הש“ס. נדפס במונקאטש שנת תרמ“ו,
מצאצאיו בנו החריף מו“ה אליעזר יחיאל אפרים הכהן ז“ל חתן הגביר מו“ה ר‘ שמואל ראטלער
ז“ל, שנפטר בצעירותו על פניו, ובספריו מעתיק ממנו חידושי תורה שחידש בהיותו צעיר לימיםק.
ובתו שרה לאה עם בעלה הגביר מו“ה ר‘ דוד צבי הירש טירינויער ז“ל מקאשוי.
ד.
בתו הצדיקת מרת פייגא חיי‘ ע“ה
בתו הצדיקת מרת פייגא חיי‘ ע“ה, נקראה ע“ש אם אביו של רבינו, ולדאבון לבו נפטרה על פניו
בקוצר ימים.
מצאצאיה: בנה הרה“ג ר‘ אברהם יואב ז“ל, ובתה שנשאה להרה“ג ר‘ לייב באנהייט ז“ל.
רבינו מזכירה בספרו, כאשר מזכיר חידו“ת מבנה הנ“ל, בזה“לאק: ”הבחור המופלג כמר אברהם
יואב שי‘ בן בתי הצנועה מרת פייגא חיי‘ עה“ש תנצב“ה“.
כמו כן בספר ’פני אברהם‘ מאחיה הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל, מזכיר אותה לטובה בהקדמת
הספר: ”ואחותי הצדיקת מרת פייגא עה“ש, ובניה המופלגים שיחי‘ וחתנה הרבני החריף מו“ה ליב
באנהייט נ“י עם כל יוצא חלציו שיחי‘“
זרע קודש
לא נאמרה מיתה בהאי גאון וצדיק, כי הניח אחריו זרע ברך ה‘, ויצאו ממנו שלשלת רבנים
מפורסמים, שכיהנו בקהילות חשובות בישראל, כולם גאונים וצדיקים מופלגים, אשר רבינו התפאר
בהם ובתורתם, כפי שעינינו תחזינה בספרו שהביא כמה פעמים חידושי תורה בשמם. ואלו הן
שמותם:
.חע נודע לאחר מכן כרבה של טאלטשווא ואחד מגאוני אונגארן הידועים, בעל שו"ת 'יד יצחק' ועוד.
דרכי חיים 51
א.
בנו הגאון רבי אלכסנדר יעקב הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד שאמשאן
באהלה של תורה
רבי אלכסנדר יעקב נולד בעיר טארלא שבמדינת פולין, בשנת תקמ“ח, כבן הבכור לרבינו שכיהן
אז ברבנות העיר, ונקרא בשמו ’אלכסנדר‘ ע“ש זקינו אבי אם אמו הגאון רבי אלכסנדר סענדער זצ“ל
הי“ד מק“ק זאמושט, ונתגדל תחת צל אביו הגדול, ובמעלליו התנכר נער שלגדולות נועד, והתעלה
במעלות התורה והיראה.
שמו הטוב הלך לפניו על פני תבל לשם ולתהילה, וגם אביו העתיק בספרו כמה פעמים מפרי
חידושיו, ומתוכן ניכר ההערצה והחיבה יתירה שרחש לו אביו, כמו שכותב רבינוטע: ”הקשה לי בני
החתן החרוץ כה‘ אלכסנדר יעקב“ – בענין למה אמרינן בתרומה שנתבטל ברוב. ומסיים: ”ולכאורה
הוא קושיא אלימתא, ואם חכם בני ישמח לבי גם אני“. ובדף לה כתב רבינו: ”ובני הגדול הרב החריף
מוהריא“ך שי‘ תירץ“ - בסוגיא דחזקי‘ ורבי אבהו )פסחים דף כא ע“ב(.
ובעמ‘ תקכא כתב רבינו בזה“ל: ”שלא להוציא את הנייר חלק, אמרתי להציע איזה קושיא חמורה
בשם בני הגדול הרב מהוראי“ך שי‘“ - בענין היזק שאינו ניכר אי שמי‘ היזק, ומסיים שם: ”וכבר
הוצעתי לפני כמה גדולים וקלסוהו“.
כמו כן הוסיף רבי אלכסנדר יעקב בשולי היריעה גם מחידושי תורתו אחרי שהעתיק חידושי אביו,
והבט וראה בעמ‘ קצח בסוגיא דבדיקה וביטול, וז“ל:
”ואנכי הכותב עשאו חובה בעד טרחי ועמלי, שאנכי מעתיק את כתבי הקודש מאמ“ו
הגאון מופת הדור נ“י, וראיתי שכבוד אבא מארי הגאון נ“י מאריך בגודל חריפותו ובקיאותו
וצלל במים אדירים בסוגיא דבודק, וכמעט לא הניח מקום להתגדר, אמרתי לרשום בכתב
יושר מה שחנן ד‘ אותי בדרך פלפול חריף. ומסיים: ”והדברים האלה הצעתי לפני הגאון
הזקן היושב בישיבה שיש בה סמיכה המנוח מוהרר“י יוזפא זצל“ה מק“ק זאלקווא, ואמר
כי דברים חריפים הם“.
ועוד שם בעמ‘ תקה כתב רבי אלכסנדר יעקב אחר חידושי אביו וחידושי אחיו רבי אברהם אבלי זצ“ל:
”ואנכי הכותב אשר נטיתי אל שערי החיים, מכבוד אאמ“ו הרב הגאון מופת הדור נ“י בעל
המחבר, וכאשר העתקתי ומצאתי מה שמצאתי ראיתי את דברי קדשו מכבוד אבא מארי
.טע עמ‘ כח
52 דרכי חיים
הגאון נ“י, ומכבוד אחי החתן החריף ש“י, וכמעט לא הניחו לי מקום להתגדר, אעפ“כ נתן
לי ה‘ ברוב רחמיו בהשקפה ראשונה לתרץ“.
גם הוא רצה להדפיס חידושים משלו בשער חיים - חלק שני, ראה בהסכמת הגאון מהור"ש
שמעלקי טויבש על ספרא הדין, וז“ל: ”וביתר שרצונו להביא לבית הדפוס חיבור אביו הגאון ז"ל,
בצירוף חידושיו אשר אסף בחפניו, והנה חי' אביו הגאון זצ"ל א"צ הסכמה כי המפורסם א"צ ראי',
גם בחי' מוהר"ס עיינתי ומצאתי בהם דברים נאותי', לכן עתירתי לאל חי מי יתן שיבצע הרב מוהר"ס
זממו הטוב וכל חפצו ישלי' ה'“, וחבל על דאבדין.
רב ומורה
כאשר אביו עזב את מקום רבנותו בעיר טארלא, נתקבל למלא את מקומו ברבנות העיר, אף על
.
גילו הצעירפ
אח“כ עבר לארץ הגר, והתגורר ליד אביו הגדול בעיר נאדאוואר, משם נקרא לכהן פאר כרב ואב“ד
האלאסאפ, ואח“כ בעיר האידו־שאמשאןבפ, בכל מקומות רבנותו הרבה פעלים לתורה ולעודה, והפיח
רוח חיים בקרב תושבי העיר, וחיזק את בריחי שעריך בתקנות טובות ומועילות לחיזוק הדת.
עיר רבנותו שאמשאןגפ היתה אחת הקהילות החשובות שבאונגארן העליונה )אויבער־לאנד(, מרבית
תושביה היו ת“ח מופלגים, חסידים ואנשי מעשה, ושימשו שם בכתר הרבנות גדולי מאורי עולם.
.פ מכתבי הגאון רבי ברוך פרענקל מב“ח זצ“ל בעל ’מליץ יושר‘, בנידון עגונה מק“ק טיסא־ליק, נראה שרבי
אלכסנדר יעקב מילא את מקום אביו בטרלא שבפולין, ורק לאחר מכן הגיע לארץ הגר, ובשנת תקע“ו שהה
עם אביו בנאדאודוואר. ראה ברבעון ’צפונות‘, גל‘ טז, עמ‘ פא, שמעתיק מפנקסו של הג“ר ברוך פרענקל
מב“ח )משנת תקע“ו(: ”העתקת אגרת מהרב המאה“ג מ‘ אלכסנדר שהי‘ אבדק“ק טארלע במדינת פולין
ולע“ע בק“ק נדו“ו, ששלח להרב הגאון החסיד המפורסם דק“ק קאלוב...“. ונעתיק משם קטעים מתוך בירור
הלכה שכתב הגר“ב פרענקל באפערטא )ביום א‘ פר‘ חקת תקע“ו( המופנה אל גדולי הדור שנזקקו לנידון
זה: ”הרבנים המופלגים... ה“ה כבוד הרב הקדוש החסיד הגאון המאה“ג המפורסם מו“ה יצחק אייזיק נ“י
אבדק“ק קאלוב וגלילות, והרב המאה“ג המפורסם מו“ה אלכסנדר כ“ץ נ“י, והרב המאה“ג מו“ה אביש נ“י
אבדק“ק סיקעס יע“א, והרב המאה“ג החריף מ‘ צבי הירש אביגדור אבדק“ק מונקאטש, והרב הגאון מ‘ צבי
הירש אבדק“ק אונגוואר ]בעל ה‘טיב גיטין‘[, והרב המובהק חכם הכולל מ‘ איצק אבדק“ק ליסקע“.
.אפ זכרון לראשונים )עמוד 23 ,)שם הגדולים החדש )מערכת גדולים אות א עמוד 32.)
בקראלי. .בפ על מקום הגאון רבי יצחק יעקב בלוהם זצ"ל )אבי הגה"ק בעל 'בית שערים' זצ"ל( שעבר לשמש כראב"ד
.גפ ראה בס' מאה שנה ליהודי דברצין )עמוד 255 – 257 )קורות קהילת שאמשאן.
דרכי חיים 53
מסיבות שונות, עזב את כסא הרבנות בשאמשאן, ועבר לעיר שינאווא שבמדינת גאליציאדפ, ושם
כל מאוויו בעסק התוה“ק, אף כי הצליח במסחרו ונעשה לגביר אדיר, כעדותו של הגאון רבי שמואל
שמעלקא טויבש זצ“ל שכיהן אז כאב“ד שינאווא בהסכמתו לספרא הדין: ”והרב מוהר“ס ואביו זצ“ל
שמשו בכתר רבנות במדינת הגר, ומסיבות שונות עזב הרב מוהר“ס מקומו, ונטע אהלו פה עירינו, ומידי
היותו פה אף שהיה נגיד ומצוה לעמו וכסף תועפות בהיכלו כבוד, לא מש מתוך אהל של תורה, ולבו
יהגה חכמה ודעת, ואת ישרים סודו...“. בעת מגוריו בעיר שינאווא נפטרה עליו זוגתו הצ‘ ע“ה, ושם
מנוחתה כבוד.
לעת זקנתו קפצה עליו רוגזה של מסירה בחוגי השלטונות, שהעלילו עליו אינשי דלא מעלי ואכלו
ביה קורצא, ועל כן הוכרח לעזוב את פולין, והלך בגולה אחר גולה, עד ששב למדינת אונגארן,
וכמ“ש הגאון רבי שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד יאסי בהסכמת הספר: ”ורק לעת זקנתו, כי דבר
המלך רדפו, וצלעו לקח ממנו, ההכרח יאלצוהו, לשוב למדינת הגר ארץ מולדתו, מכמה טעמים
הכמוסים עמדו“.
את אהל אפדנו תקע אח“כ בעיר האלאס, ושם פירש לפני ולפנים בתורה ועבודה בנגלה ובנסתר,
והיה פקיע שמיה בצדקתו וחסידותו, הרבה בתעניתים וסיגופים, והסתפק במועט.
ושנא את הרבנות
אחרי עזיבתו את כסא הרבנות בעיר שאמשאן, סירב ליטול על עצמו אדרת הרבנות מחמת גודל
ענוותנותו, כפי שכתב זאת הגאון רבי שמואל שמעלקא טויבש זצ“ל אב“ד יאסי והמדינה, בהסכמתו
על הספר, המליץ בעדו שראוי להתמנות בכתר הרבנות באיזה מקום, וז“ל: ”ובכל כחכם שחדו בעדו
להרים קרנו, כי גברא דכוותיה מהראוי להעלותו על גפי מרומי קרת לריש כלה ולריש מתיבתא,
ולדבר צחות לפני תלמידים בני ישיבה, ומאן דלביש מדא יבלש מדא“.
וכמו כן אחיו הצעיר הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי במילי דהספידא שהשמיע עליו
אחרי הסתלקותוהפ, הזכיר לשבח ענוותנותו שלא רצה לקבל על עצמו רבנות, ואף גם שהשפיל עצמו
לכל אחד ואחד, וז“ל:
”ושבר על שבר יחדיו ידבקו, שגם מר אחי הגאון הצדיק קדושת שמו מו“ה אלכסנדר יעקב
הכהן ז“ל, אשר נתבקש למעלה בשנים אלו, אשר בנעוריו הי‘ רב ומורה בק“ק שאמשאן,
.דפ 'אבן המאיר' - שו"ת רבני הגר, ח"ב, עמ' כו; 'פארי חכמי מדינתינו', סיגעט תר"ע, מע' א, אות קנב.
הירש מליסקא זי"ע, ששניהם נסתלקו באותה השנה. .הפ בספרו 'פני אברהם', חלק הספדים דף ה ע"ב, מתוך הספד שאמר בשנת תרל"ד על אחיו ועל הרה"ק רבי צבי
54 דרכי חיים
ואח“כ פירש לפני ולפנים בתורה ועבודה בנגלה ובנסתר.
אחי ורעי אל יקשה בעיניכם אם כן הי‘ הדבר, אמאי לא הי‘ מפורסם יותר מכולם, על זה
אגיד לכם דבר פשוט מה שידוע לכל, כשהגאון מווילנא הלך כמה שנים בגלות לפי צדקתו
לק‘ בערלין, שאל לו המלך פרידריך הגדול כתיב בתלמוד שלכם אין אדם מת וחצי תאותו
בידו, ואתה אינו רוצה רק גלות ושיהי‘ לך תורתך אומנתך א“כ לך אינו נחסר כלל, ומה יען
הגמ‘ עליך, והשיב לו אנכי מפורסם ועושין לי כבוד מאוד, ועל ידי זה יש לי נכיון מזכיות,
אבל אנכי מכיר בווילנא אחד שדומה לאיש פשוט ואין יודעין ממנו כלל, ואין עושין לו שום
כבוד, והוא יותר ממני בכל ענינים טובים שאנכי לא הגעתי אפילו לחצי קרסולו, וזה האיש
אני מקנא, ושאל לו המלך א“כ מה נחסר לאיש הנ“ל, על זה השיב הגאון הנ“ל, אותו האיש
הנראה לאיש פשוט ידמה בעיניו שאני יותר ממנו בכל ענינים טובים אלף פעמי‘, א“כ גם
הוא לא הגיע לחצי תאותו“, ע“כ.
והן הן אותו דברים גודל ענות של מר אחי ז“ל, כשראה איזה אדם הנראה לו לירא שמים,
תיכף הוו כייפא ליה ומקנא היה בו עבור יראת שמים שהיה בו, ואם היה רוצה מר אחי
הגדול שאנשים יבואו אצלו כמעט רובם ככולם היו באים אצלו, והאמת שלא היה רוצה
כלל רק כדי חייו“. עיי“ש.
תהלתו בקהל חסידים
היה נערץ מאוד בעיני גאוני וצדיקי דורו, כגון הרה“ק מליסקא זי“ע שכתב בשבחו בהסכמתו
על ספרא הדין בזה“ל: ”מחמת שאני מכיר את כבוד גדלותו ורוב תורתו של האיש התמים
במעשיו הקדושים מוכ“ז, ה“ה הרב המאה“ג חריף ובקי שלשלת היוחסין מוהר“א סענדר הכהן...
הוא בעצמו ת“ח גדול, והגאונים מחכמי זמנינו העידו עליו שהוא גברא רבא ותמים במעשיו
הקדושים...“.
כמו כן מסופר שפעם אחת נזדמן לו ליסע במסילת הברזל עד לעיר טשאפ, ושם הוצרך להחליף
מסילת הברזל למקום אחר, כי משם היו יכולים לנסוע למקומות שונים, ושם נפגש עם הגה“צ רבי
יצחק אייזיק פריעדמאן זצ“ל אב“ד נירעדהאז בעל שו“ת ’תפארת יצחק‘ מתלמידי ה‘חתם סופר‘
זי“ע, וכאשר נפגשו הני תרי צנתא דדהבא, התחבקו והתנשקו, ואמרו ברגשי שמחה ”אנחנו בני
.
דודים“, כי אחיו של בעל ה‘כתר כהונה‘ היה זקנו של הרב מנירעדהאז זצ“לופ
.ופ הקדמה לשו"ת 'תפארת יצחק', מהדורת ירושלים תשמ"ב, עמ' יח.
דרכי חיים 55
הדפסת ספר אביו ’שערי חיים‘
כאמור לעיל שאביו זצ“ל ביקש ממנו להתעסק בהוצאת חידושיו לאור עולם, ואכן פקודת אביו
שמרה רוחו והתחיל להעתיקם, אלא שלא איתרמי מילתא לברך על המוגמר עוד בחיים חיותו
של אביו, ולפני פטירתו חזר אביו על בקשתו להתעסק בהוצאת הספר, ויש לציין מה שכתב רבי
אלכסנדר יעקב בהקדמתו להספר:
”אמנם בהיות אאמ“ו הגאון נ“י יושב על כסא הוראה בק“ק הנ“ל, הצית ד‘ אש מתלקחת
ונשרפו כמעט כל כתבי קודש, ומעט מעט הציל, ובנתיים לא הי‘ בידו לסדר כמבואר
בהקדמות אאמ“ו הגאון המפורסם נ“י, כי הכה ד‘ אותו ביסורים יותר משני ימים ימימה,
ודברים האלה נשארו, וגם ידי זרים שלטו בהם, וקורות העיתים ופגעי הזמן לא נתתיהו
לפעול פעולה גמורה, ואח“כ גזר ואומר ויקם על יעקב יושב אהלים להעתיק, והעתקתי
מכתב ישן נושן, וקצתם הי‘ חסירים, ובכל כחי עבדתי ונדדתי שיני מעיני לערך ימים
ימימה, וטרחתי הרבה לסדר הדברים, אשר לא יאומן כי יסופר את גודל התלאה, ויגיעות
הרבה הי‘ לי, ובעת הזאת שהעתקתי הי‘ אאמ“ו הגאון נ“י לא הי‘ בקו הבריאה, ולא הי‘
ביכולתי לשאול בכהן הגדול ובאורים ותומים, כי הי‘ מוטל על ערש דוי בדרך סכנה ר“ל,
וזה ימים לא כבירים אשר הרופא חנם משך חוט של חסד על אאמ“ו הגאון נ“י, וחזר ת“ל
לאיתנו הראשון לגמרי, עיי“ש.
הוצאת הספר לאור עולם נמשכה עוד רבות בשנים, ובשנת תרי“ט חפץ ה‘ בידו הצליח
להוציאו לאור עולם, מעוטר בהסכמות מגדולי דורו שענדו עטרה לראש צדיק, והעלו על נס
טרחתו המרובה בהוצאת הספרים לאורה, וכמו שהעיד הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאליב בהסכמתו, וז“ל:
”ועתה קם בנו מחו‘ הרב הנ“ל, וקיים מילי דאבות להפיץ אורו, ויעבור בארץ לארכה
ולרחבה אל מיודעיו שלומי אמוני ב“י, לבקש עזר מהם לקבץ קונים אשר יאספו זה החיבור
אל ביתם לכשיוגמר אי“ה בעד מחיר אשר יושת עליהם, כדרך כל מוצאי לאור ואין לאל
ידם להזיל זהב מכיסם, והרב הגדול הנ“ל מכתת רגליו, שרב ושמש זרם ומטר אל יעצרוהו,
קור וחום לא ישבתוהו ממלאכתו מלאכת הקודש“.
פטירתו לחיי העולם הבא
נסתלק לגנזי מרומים בהיותו זקן ושבע ימים בן פ“ו שנים, ביום י“ב תשרי שנת תרל“ד, ומנו“כ
בהאלאס.
56 דרכי חיים
נוסח מציבתו אשר העמידו על קברו:
אשרי לבא כאן סגולתו עולה נאמנה
דרכו קדש לאלקי יעקב ידיו אמונה
ה“ה הרב המאוה“ג בין צדיק נשגב
כבוד שמו מו“ה אלכסענדר יעקב
הכהן בן הגאון בעמח“ס שערי חיים
נכתר בכתר כהונה ושך עדי עדיים
זכר עשו בתורתם עד ימלהו השמים
צדקתם תגן לזרעם וישראל אור שלים
לברכה קום לקץ מארץ החיים
נפטר יום י“ב תשרי
תרל“ד לפ“ק
גאוני הדור הספידוהוזפ, וביניהם אחיו הגאון רבי אברהם אבלי הכהן זצ“ל אב“ד קאשוי, וההספד
נדפס בספרו פני אברהם )בחלק ההספדים דף ה‘ ע“ב(, ע“ש.
מצאצאיו
בנו הרה“ג ר‘ אליעזר יצחק ז“ל שהתגורר בעיר שינאוא.
.
בנו הרה“ג ר‘ יוסף אליהו ז“ל שהתגורר בעיר האלאסחפ
.זפ 'זכרון לראשונים', עמ' 23 .ברם לא ידוע ממי.
.חפ רבי יוסף אליהו הי‘ מנכבדי העיר האלאס, ושם זוגתו מרת לאה ע“ה בת הגאון רבי ישעיה בנעט זצ“ל אב“ד
קאליב, בן הגאון המפורסם רבי מרדכי בנעט זצ“ל אב“ד ניקלשבורג והמדינה, וחתן הגאון בעל שמן רוקח
זצ“ל שהי‘ גיסו ומחותנו של רבינו המחבר זצ“ל. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו במקום אחד, ומסופר
שבמשך התקופה התפנה כסא הרבנות בעירו האלאס, ונמנו ראשי הקהילה לשום כתר הרבנות בראשו,
ומסרו לו כתב נזר הרבנות, ולקחו וקרע אותה לגזרים. ויש לציין שהביא את גיסו הרב הגאון רבי אברהם
יצחק גליק זצ“ל שלימים כיהן כאב“ד טאלטשאווא, אחרי חתונתו לעיר האלאס ונתן לו במתנה שדה כדי
שיוכל להתפרנס ממנו, ויוכל להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה במנוחת הדעת בלי טירדת הפרנסה,
וגם יסופר שאשתו שהיתה מושלמת ומלומדת הלכה אל הקיסר פראנץ יוזע‘ף, ופיה פתחה בחכמה,
והצליחה לדבר על ליבו לטובת הקהילה להעניק מגרש בשביל הרחבת בית המדרש והמקוה )מפי הר“ר
מקום מנוחת הגאון מו“ה אלכסנדר יעקב
זצ“ל מו“ל ספרא הדין בדפו“ר
דרכי חיים 57
בנו הרה“ג ר‘ דוב בעריש נח ז“ל שהתגורר בגריידונג.
אחיו רבי אברהם אבלי הכהן בהקדמה לספרו ’פרס אבות‘ כותב בתו“ד: ”בין המבורכים יבורך גבר
בעוז מר אחי חביבי כנפשי ה“ה הרב המאוה“ג החריף הבקי זקן שקנה חכמה כש“ת מו“ה אלכסנדר
יעקב החונה בק“ק האלעס, עם בניו היקרים המסולאים כפז ה“ה הרבני החריף הנגיד המושלם
במעלות כש“ת מו“ה אליעזר יצחק משינאנויא, וה“ה הרבני המופלג כש“ת מו“ה יוסף אלי‘ נ“י חתן
הגאון אבד“ק קאלוב נ“י, ואחרון חביב עלי מאד להזכירו לברכה, כי גם הוא יזריח חסדו לאמצני
בדבר הדפסה הלז בכל אומץ כוחו, ה“ה הרבני הנגיד המפואר המושלם במעלות טובות ומפוארות
כש“ת מו“ה דוב בעריש נח חתן הרבני הגביר מו“ה נתן נטע מק‘ גריידונג, עיי“ש.
ב.
הגאון רבי שלמה שמואל הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד ראסנאוויץ
בר חכים
נולד ביום ט“ו חשון שנת תקס“ה, ונקרא ע“ש חותנו של רבינו, בעודו ילד הראה נפלאות בחריפות
שכלו, והעידו עליו שלגדולות נוצר, אביו מזכירו בספרו ומשתעשע בהערותיו, כגון מה שכתב )עמ‘
יט(: ”מה שהקשה לי בני המשכיל שלמה שיחי‘ אשר עדיין לא הגיע לתשע שנים“ בענין ביצת נבילה.
ועוד כתב )עמ‘ קסו(: ”ובני המושכל שלמה שמואל אשר עדיין לא הגיע לעשר שנין מתרץ השיטה
מקובצת שהקשה“, בענין עולת ראיה בביצה דף יט. ועוד כתב )עמ‘ תלז(: ”וכבוד בני הרב החריף
מוהר“ר שלמה שמואל כ“ץ נ“י הראה לי בדיבור התוס‘“.
בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הרבנית הצדיקת מרת לאה מלכה ע“ה, בת דודו הגה“ק רבי אלעזר
לעוו זצ“ל בעל ’שמן רוקח‘.
אב“ד נאמן
בהיותו בן שבע עשרה שנה כבר היה רועה את צאן אחיו בעיר ראסנאוויץ־זשאדאני שליד קאשוי,
במדינת סלאוואקיי, כשנבחר להיות ממלא מקום הגאון רבי אברהם סג“ל זצ“לטפ. ועי‘ בספרא הדין
שהאריך אביו בבירור דין יבם מומר, ובסופה מזכיר חוות דעתו, וז“לצ: ”כבוד בני ידידי הרב המאה“ג
יוסף אליהו ז“ל מארה“ב ובסוף ימיו בפתח תקוה, בן הנגיד הר“ר בעריש מהאלאס(.
בפנקס חברא קדישא דק“ק האלאס שנדפס לאחרונה, נמצא שמו בין החברים, וחתימתו נמצא על החלטת
הח“ק דשם, מיום ז‘ אדר שנת תרנ“ד. נפטר י‘ אדר שנת תרנ“ה, ומנו“כ בהאלאס.
.טפ אחיו של הגה"ק רבי יחזקאל סג"ל זצ"ל אב"ד אונסדארף וטרענטשין שמזכירו בספרו 'תורת יחזקאל'
)פאקש תרנ"ט, )דף א, ודף קכא(.
.צ עמ‘ תמז
58 דרכי חיים
החריף אמיתי מוהר“ר שלמה שמואל כ“ץ נ“י אבדק“ק ראסאנאוויטץ והגליל, הוציא מרגניתא מפיו
והאריך בחריפתו ובבקיאתו... ואם חכם בני ישמח לבי גם אני“.
הסתלקותו לחיי העוה“ב
נהג קהל עדת ראסנאוויץ ברמה למשך כ“ב שנה, אבל לא האריך ימים, ונפטר ט“ו חשון שנת
תר“ד, ביום שנתמלאו לו שלשים ותשע שנה, ומנו“כ בדרך קאשק־דרינאוו )כיום נקרא שאמאש(.
הגה“ק בעל ה‘כתב סופר‘ זצ“ל הספידו תמרורים בדרשת ח‘ טבת דשנת תר“האצ, ובדבריו תיאר
את גודל מעלותיו וצדקותיו, וביכה את האבידה הגדולה שנפטר בעודו צעיר לימים, ובידו היה עוד
להרבות פעלים לתורה:
”... ונחזה אנן אם מת ת“ח וצדיק בחצי ימיו, הצער והאבל בכפלים שעזב עולמו בחצי ימיו,
והי‘ יוכל לחיות עוד ולקיים מצות ולהגות בתורה, וגם על האבדים שאבדינו אותו, ולכן על
האי שופרא דבלע בארעא בוודאי קבכינא על האי ת“ח שמת בן ל“ח שנה ה“ה מו“ה שלמה
שמואל הכהן זצ“ל שהי‘ מורג חרוץ צדיק ישר ונאמן, אהוב לשמים ולבריות, נחמד למעלה
ולמטה, כהן שדעתו יפה, ובר אוריין ובר אבהן, עמד נגד רשעי עמו בכל תוקף ועוז, ומת
פתאום יש בכיה כפולה, עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני ואינו“.
זוגתו הרבנית מרת לאה מלכה ע“ה נפטרה ביום ז‘ אלול שנת תרט“ו, ומנו“כ בעיר קאשוי.
מצאצאיו
בנו הרב הגאון רבי חיים דוב בעריש זצ“ל שמילא את מקום אביו בראסנאוויץ לזמן קצר, ואחר כך
היגר למדינות פולין־גאליציא, ונתקבל שם לרב בעיר טארנא. גם הוא כאביו, לא זכה לאריכות ימים,
ונפטר בשנת תר“ל, בהיותו כבן ארבעים ושש שנים בלבד, נפטר בעיר וויען יום ה‘ ד‘ אייר תר“ל
והובל לטארנא בכבוד גדול, ונקבר באור ליום ט‘ אייר.
והבט וראה מה שכותב בשבחו דודו הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל אב“ד קאשוי בראש ספרו
’פרס אבות‘:
”הרב החריף הבקי מושלם במעלות טובות ומדות יקרות שמו לתפארת מו“ה דוב בעריש
הכהן מטארנא נ“י, בן אחי המנוח הרב המאוה“ג עדיו לגאון ולתפארת כש“ת מו“ה שלמה
שמואל הכהן שהיה אבד“ק ראסנאוויץ והגליל, ויתר בניו הרבנים המופלגים ה‘ עליהם יחי‘
וכל ב“ב אכי“ר“.
בנו הרה“ג ר‘ אברהם אבלי ז“ל שתורתו היתה אומנתו, נפטר ח“י כסלו תרל“ב, ומנו“כ בעיר ליסקא.
בנו הרה“ג ר‘ אליעזר זאב ז“ל שכיהן כרב בעיר סעגעדין.
.אצ ההספד נדפס בספר 'כתב סופר' ח"י דרושים )בודאפעסט תש"ב - עמוד טו:(.
דרכי חיים 59
ג.
הגאון רבי אברהם אבלי הכהן זעלענפריינד זצ“ל אב“ד קאשוי
חריף ובקי
נולד בשנת תק“ע לערך, ונקרא שמו ע“ש זקינו אבי אביו הגאון רבי אברהם אבלי כ“ץ זצ“ל אב“ד
פינטשוב בעל כתר כהונה. אביו מכנהו בספרו )עמ‘ תקה( ”בני הקטן“, גם הוא היה גאון עצום כאחיו
הגדולים, ואביו הביא ממנו כמה פעמים חידושים והערות, עי‘ בספרו ביצה עמ‘ לה ד“ה ולי ההדיוט
שכתב ”ובני הקטן החתן החריף כהר“א כ“ץ שיחי‘ מתרץ“ - בסוגיא דחזקי‘ ור‘ אבהו )פסחים כא
ע“ב( עיי“ש.
בבחרותו קיבל לקחה של תורה מפי דודו הגה“ק בעל ’שמן רוקח‘ זצ“ל, ובישיבת הגה“ק רבי צבי
.
הירש חריף־העליר זצ“ל אב“ד באניהאד, בעל ’טיב גיטין‘בצ
בשבח גודל חריפותו, כבר מצינו בתשובת אביו שנכתבה בשנת תקפ“הגצ אחרי האסון הנורא
של השריפה גדולה בעיר סעליש שבה נשרפו חידושי תורתו, וז“ל: ”ועיקר הדבר הי‘ בעת אשר הי‘
בעו“ה עירנו לשריפת אש ונשרפו השו“ת, רק בני החריף הבחור כהר“ר אברהם אבלי כ“ץ נ“י זוכר
תורף הדברים מהפלפול, לזאת ארשום בכתב...“.
עת דודים
כשראה דודו הגאון בעל ’שמן רוקח‘ גודל חריפותו והתמדתו בחר בו כחתן לבתו מרת רבקה
יענטא ]יענטיל[, בנוסף לחתנו הקודם ה“ה אחיו רבי שלמה שמואל זצ“ל אב“ד ראסנאוויץ, ולא
חשש לצוואת רבי יהודה החסיד שלא יתחתן אדם ב‘ פעמים עם חבירו. ברם דא עקא, שתיכף
אחר החתונה, באחד משבעת ימי המשתה, נתפרדה החבילה ונתגרשו ביניהם, ותלו הדבר על שלא
הקפידו על צוואת רבי יהודה החסיד.
מתקופה זו שבין אירוסין לנישואין מביא אביו דברי תורה ממנו בספרו, ומתארהו בתוארים
מופלגים )עמ‘ תקה(:
”בשם בני הקטן הבוחר בטוב ומואס ברע, החריף המובהק החתן המל“ח ]=המיועד להיות
חתנא[ דבי נשיאה מר גיסי הגאון רבן של ישראל מוהר“ר אלעזר נ“י אב“ד ור“מ דק“ק
קושית אדמ“ו הגאון אמיתי מו“ה צבי הירש העללער זצ“ל שהי‘ נקרא בפי כל ר‘ הירש חריף, עיי“ש. .בצ ראה בספרו פני אברהם עמ“ס חולין )דף כ“ז: בד“ה ולפעד“נ( שמיישב שם קושייתו, וכותב שם: לתרץ
.גצ עמ‘ תב
60 דרכי חיים
מיקאלאש והגליל, כבוד שמו מפואר כהר“ר אברהם אבלי הכהן נ“י, אמרתי להציג פה
גרגיר אחד מחידושי בני החתן הנ“ל...“.
ושם )בעמ‘ תקו(: ”אתחיל לכתוב מה שחידש בני הקטן החתן החריף כ“ה אברהם אבלי כ“ץ נ“י“
- בסוגיא דגנב וטבח )ב“ק דף ע“א(.
אחרי כן לקח לו לאשה את מרת אסתר ע“ה בת הגביר ר‘ יחיאל מיכל קליין ז“ל, בן אחיו של
.
הגה“ק רבי שמואל זצ“ל אב“ד פוזנא בעל ’בית שמואל אחרון‘דצ
עם גדולי דורו
נשא ונתן בפלפולה של תורה עם גדולי דורו, וראה בשו“ת ’יריעות שלמה‘ )סי‘ כד( שנדפס
תשובה אליוהצ, בו פנה אליו בהדרת כבוד:
”למאן דלא חזינא, אך שמעו הטוב שמענא, קמברכינא חיים ושלום יהיה באהלו, ובכל
אשר יפנה אלקי אברהם יהי‘ בעזרו, ה“ה הרב המאוה“ג חריף ובקי, משנתו זך ונקי, שלשלת
היוחסין, כבוד מו“ה אברהם אבלי כהן נ“י אב“ד ור“מ דק“ק קאשוי יע“א.
נעימות בימינו הטהור מן פרשת שמות הגיעני על הדואר לנכון זה עשרה ימים, וראיתי
מגילה עפה מפה ומפה בחריפות ובקיאות, בנידון שאלה אחת עסק עגונה, ובאותו שעה
הייתי טרוד בטרדות שונות, וזה איזה ימים פניתי מכל ושמתי עיוני בדבריו הטהורים...“.
ולאחר תשובה ארוכה מסיים אותו גאון עולם:
”... והנני מסכים עם רו“מ הרב נ“י להתיר האשה הנזכרת, ולומר בפומבי הרי היא מותרת
לכל אדם..., ובלבד שיסכים עוד מורה הוראה מובהק צדיק ולמדן ותיק. הכ“ד ידידו,
הק‘ שלמה זלמן אוללמאנן“
אב“ד בקהילות קדושות
בשנת תרי“ד נתקבל לרב בעיר קאשוי אשר במדינת סלאוואקיי, והוא היה הרב הראשון דשםוצ.
.דצ מתוך מה שכתב בהקדמה לספרו פני אברהם.
.הצ מיום ר"ח שבט שנת תרט"ז.
.וצ בשנת תקצ"ב לערך נפתחו שערי העיר לכל היהודים, שעד אז לא נתנו השלטונות ליהודים לגור שם, רק
ליהודים אמידים בעלי אחוזות חוכרי המכס ובעלי המזיגה של המחוז, אמנם אלה היו ברובם פשוטי עם
וקלי הדעת, שנתחברו ונתערבו עם הגויים אשר סביבותיהם.
דרכי חיים 61
בסוף ספר אביו ’שערי חיים‘ )עמ‘ תקכג( הדפיס אחיו רבי אלכסנדר יעקב זצ“ל תשובה ממנו,
וכותב על דבריו בזה“ל: ”בשם כבוד אחי מר ינוקי ידיד נפשי וידיד עליון הרב הגאון המפורסם שלשלת
היוחסין מהו‘ אברהם אבלי כ“ץ נ“י הרובץ תחת משא עדת ישורון בק“ק ]ק[אשויא ואגפיה“.
ע“ד השאלה במעשה שאירע בישוב הסמוך לקאשוי, באחד שהיו לו הרבה בהמות, והיה לו כהן
אחד ממכירי כהונה, והיה נותן לו כל הבכורות, ופעם היה לו ספק בכור ואותו כהן תפסו ושחטו
ואכלו, ובעה“ב תבע ממנו לשלם, והלך אל רב הסמוך לסביבתו, והרב אמר לו שהצדק עמו, והכהן
בא לפניו. ועיי“ש שהאריך בבירור גדול בחריפות ובקיאות גדולה, ומסיים:
”... א“כ לפי קט שכלי אותו כהן פטור מלשלם אליבא דכולי עלמא, אך בתנאי זה שיסכימו
עמי שני גדולי דורנו, ובאם לאו אבטל דברי. הכ“ד המתאבק בעפר רגלי תלמידי חכמים
ושותה בצמא את דבריהם. יום ה‘ ער“ח כסלו שנת תרי“ד לפ“ק קאשוי.
נאום אברהם אבלי באאמ“ו הגאון מהו‘ חיים מאיר זאב הכהן זצ“ל
רובץ תחת משא ישורון בק“ק קאשוי ואגפיה“.
מקאשוי נתקבל לשמש כרב ואב“ד בעיר זאלאשיץ שבפולין, בה כיהן כחמש עשרה שנים, ושם
יצא שמו כשם הגדולים, שקיל וטרי עם גאוני דורו, כדוגמת הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן זצ“ל
אב“ד לעמבערג, בעל שואל ומשיב, והגאון רבי שלמה קלוגער זצ“ל ראב“ד בראד, בעל חכמת
שלמה, והסתופף בצל הרה“ק רבי ברוך יוסף הלוי עפשטיין זצ“ל ה‘גיטער יוד‘ מניישטאט, והרה“ק
בעל דברי חיים מצאנז זצ“ל.
בשנת תרל“ה לערך נקרא מעיר קאשוי לחזור ולכהן
כאב“ד העיר, וחזר לשם, והמשיך להרבות פעלים לתורה
ולתעודה עד יום פטירתו. נפטר ביום י“ז כסלו שנת
תרנ“ט, ושם מנו“כ.
ספרא רבא
הוציא לאור כמה חיבורים יקרים, ואלו המה:
ספר ’פרס אבות‘ – הוציא לאור בשנת תרכ“ה בתקופת
כהונתו בזאלאשיץ, ומעוטר בהסכמת הגאון בעל ’שואל
ומשיב‘ זצ“ל שמפליג בשבחו ובחיבורו וזתו“ד: כה הראני
הגאון המאוה“ג מעוז ומגדול חריף ובקי המפורסים מו“ה
אברהם אבלי כ“ץ נ“י אשר הי‘ אב“ד ור“מ בק“ק קאשוי
62 דרכי חיים
במדינת אונגרין, וכעת הוא אבד“ק זאלשיץ במדינת
פולין, אשר מגזע קודש אבני שיש טהור מקבת צור
חוצבתו... כמבואר היוחס שלהם בספרו של אביו הגאון
בעהמ“ח ספר שערי חיים זלה“ה, ובעודו באבו הביא
משמו גם בספר שערי חיים הנ“ל חדושים, והלא גם
הוא הביא לפה ספר גדול ונכבד על חדושים ברכות ב“מ
חולין... והנה כי לא נתנני הזמן לעבור על דבריו ולתת עין
בכולו, אמנם שמעתי מפיו איזה דברים טובים, ופיו יוכיח
עליו שהוא גדול בתורה, וגם בכתביו ראיתי מעט והנה
הוטב בעיני מאוד, וראוי להדפיסו אידרא, ואוקי גברא
בחזקת אהבתי‘..
בספרו הוא כותב כי היה ”במחנות קודש קדשים
חכם ונבון בוצינא דנהורא שמו קדוש בישראל, מו“ה
ברוך יוסף הלוי עפשטיין מעיר חדש“ ועפ“י עצתו קרא
את ספרו ’פרס אבות‘ - שהוא ראשי תיבות פלפול רבה
בר רב חנה, סבא דבי אתונא, אבות, ברכי נפשי ושאלות
תשובות, שעליהם הוא מתבסס בספרו.
ספר ’פני אברהם‘ - חידושים עמ“ס חולין, הספדים
ושו“ת )לבוב תרל“ט(. קיבל את הסכמתם של גאוני
וצדיקי הדור, ביניהם הגאונים הקדושים ה‘דברי חיים‘
מצאנז, ה‘חידושי הרי“ם‘ מגור, ה‘אך פרי תבואה‘
מליסקאזצ, ורבי שלמה זלמן אולמאן בעל ’יריעות
שלמה‘, זי“ע, וכולם כאחד מהללים ומקלסים את
חידושיו, ושראויים להוציאם לאור עולם. בראש הספר
נדפס תשובה בענין נישואין על תנאי כדי לפטור את
.
האשה מחליצה. וכולל הספדים על גדולי ישראלחצ
.זצ וראה גם בס‘ אור הישר והטוב )ברוקלין תשמ“ח( במדור דברי רבינו צבי הירש )עמוד קנד( נדפס מכתב עוז
שכתב לו הרה“ק מליסקא.
.חצ וביניהם, על הרה“ק ר‘ יוסף ברוך עפשטיין מעיר חדש, הגאון ר‘ אברהם שמואל בנימין סופר אב“ד פרעשבורג
בעל כתב סופר, הגאון ר‘ ירמיה לעוו אב“ד אוהעל בעל דברי ירמיהו, הרה“ק ר‘ צבי הירש פרידמאן אב“ד
ליסקא בעמח“ס אך פרי תבואה, ואחי המחבר הגאון ר‘ אלכסנדר יעקב הכהן אב“ד שאמשאן, הגאון ר‘
יוסף שאול נאטאנזאהן אב“ד לעמבערג בעל שואל ומשיב, הגאון ר‘ שמואל שמעלקא קליין אב“ד סעליש
דרכי חיים 63
ספר ’אגרא דהספידא‘ – מעוטר הסכמת הגאון רבי יצחק שמעלקיש זצ“ל אב“ד לעמבערג ובעל
שו“ת בית יצחק, מתחילת הספר עד דף ס“ג נדפסו הספדים על גדולי ישראלטצ. ומשם ואילך
שאלות ותשובות וחידושים בסוגיות הש“ס. נדפס במונקאטש שנת תרמ“ו,
מצאצאיו בנו החריף מו“ה אליעזר יחיאל אפרים הכהן ז“ל חתן הגביר מו“ה ר‘ שמואל ראטלער
ז“ל, שנפטר בצעירותו על פניו, ובספריו מעתיק ממנו חידושי תורה שחידש בהיותו צעיר לימיםק.
ובתו שרה לאה עם בעלה הגביר מו“ה ר‘ דוד צבי הירש טירינויער ז“ל מקאשוי.
ד.
בתו הצדיקת מרת פייגא חיי‘ ע“ה
בתו הצדיקת מרת פייגא חיי‘ ע“ה, נקראה ע“ש אם אביו של רבינו, ולדאבון לבו נפטרה על פניו
בקוצר ימים.
מצאצאיה: בנה הרה“ג ר‘ אברהם יואב ז“ל, ובתה שנשאה להרה“ג ר‘ לייב באנהייט ז“ל.
רבינו מזכירה בספרו, כאשר מזכיר חידו“ת מבנה הנ“ל, בזה“לאק: ”הבחור המופלג כמר אברהם
יואב שי‘ בן בתי הצנועה מרת פייגא חיי‘ עה“ש תנצב“ה“.
כמו כן בספר ’פני אברהם‘ מאחיה הגאון רבי אברהם אבלי זצ“ל, מזכיר אותה לטובה בהקדמת
הספר: ”ואחותי הצדיקת מרת פייגא עה“ש, ובניה המופלגים שיחי‘ וחתנה הרבני החריף מו“ה ליב
באנהייט נ“י עם כל יוצא חלציו שיחי‘“
-
שמעלקא זאפטיגער
- שר שלשת אלפים
- תגובות: 3321
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג אוגוסט 15, 2016 3:19 pm
- לאקאציע: איינגעטונקען
א גרויסן יישר כח, זייער אסאך אינפארמאציע. אגב, האט דאס עפעס א שייכות מיט דעם?
די גאנצע שטאט פאר קיין דותן, אבער דותן איז געבליבן ביים ירח האיתנים. און שוין.
מצבת ר' אבא ירמיהו ב"ר שלמה שמואל הכהן זעלענפריינד
לפי ערכו בזשעני
ר' אבא ירמיהו ב"ר שלמה שמואל הכהן, ב"ר מאיר ב"ר שלמה שמואל ב"ר חיים מאיר זאב בעל שערי חיים
http://kevarim.com/rabbi-aba-yirmiyahu-seelenfreund/
לפי ערכו בזשעני
ר' אבא ירמיהו ב"ר שלמה שמואל הכהן, ב"ר מאיר ב"ר שלמה שמואל ב"ר חיים מאיר זאב בעל שערי חיים
http://kevarim.com/rabbi-aba-yirmiyahu-seelenfreund/
צאצאי בעל פני אברהם
וייסט דען איינער אויב סאיז איברגעבליבן נאכן קריג איניקלעך הימישע יודען פון ר' אברהם זעלנפריינד בעל פני אברהם זצ"ל, און וי אזוי הייסן זיי, ווי ואוינען זיי.
מצבת הג''ר אלכסנדר יעקב ובנו ר' יוסף אלי' ומשפ' בעיר Nagyhalász
מנוחת הג''ר אלכסנדר יעקב ובנו ר' יוסף אלי' ומשפ' בעיר נאד האלעס ( Nagyhalász, Malom u. 28, 4485 Hungary
)
- דו''ב.jpg (77.91 KiB) געזען 3456 מאל
- מינדל.jpg (97.84 KiB) געזען 3456 מאל
לעצט פארראכטן דורך זהר אום פרייטאג פעברואר 02, 2018 2:52 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
-
דער אייזעל
- שר העשר
- תגובות: 26
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך סעפטעמבער 28, 2016 10:33 am
Re: הגאון בעל כתר כהונה ובנו הג"ר חיים מאיר זאב זעלענפריינד זצ"ל
איינער ווייסט פין א חתימה פונעם גאון בעל כתר כהונה? ביטע שיקט א מעסעדזש. יישר כוח.
Re:
לחיים ולברכה האט געשריבן:איינע פון די אייניקלעך פונעם שערי חיים זצ"ל איז געווען מרת מרים ע"ה די רעביצין פון הגאון ר' לייב (ווייס) אלמאש זצ"ל מפאקש. ר' לייב איז געפארן קיין ארה"ק סוף ימיו און איז אוועק כ"ט שבט תרמ"ט, מנו"כ במרומי הר הזיתים. ער ווערט דערמאנט לשבח אינעם ספר מזכרת פאקש. ער האט געהאט עטליכע קינדער, צווישן זיי, חתניו: ר' אליעזר זיגלמאן (ר' משה אליעזר'ס זיידע), ר' יהודה פריעדמאן, ר' יוסף עהרענגרובער און עטליכע זוהן צווישן זיי ר' שמעון ווייס, זיידע פון ר' משה מנחם (ווייס) טירנויער שליט"א דומ"ץ מאנטריאל, ר' שלום אליעזר ווייס ע"ה ועוד הרבה.
בקיצור, א זוהן פון ר' יוסף עהרענגרובער הנ"ל, ר' מרדכי אליעזר, שרייבט אינעם הקדמה לספרו נחלת יוסף, אז זיין באבע מרת מרים ע"ה, אם אמו מרת שרה פייגא ע"ה, איז אן אייניקל פונעם שערי חיים. ומצד אביה, דאס הייסט פון ר' לייב אלמאש זצ"ל, איז זי אן אייניקל פון הגאון ר' יואב מסאנטוב בעל שערי בינה ב"ר ירמי' ממאטערסדארף זצ"ל.
צווישן די משפחה איז די יחוס שטארק פארנעפלט, פון וועלכע קינד פונעם שערי חיים, פון וועלכע קינד פון ר' יואב זצ"ל?
בכלל איז אויך דא א גירסא אין די משפחה אז מ'איז אייניקלעך פונעם שמן רוקח. לכאורה איז דאס א טעות.
אפשר קען איינער אויסקלארן די ספיקות?
דאנקע שעהן.
הק' חיים ברוך.
אמה של מרים היתה בת השערי חיים
Re:
זהר האט געשריבן:מצבה החדש של ר' זאב מאיר זעלפריינד שנתחדש ע''י נכדו ר' יודל ב''ר אליעזר שלעזיגער הי''ו
וועלכער יודל שלעזינגער איז דאס ?
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים [email protected]
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
