אין אישי האט געשריבן:גארנישט ראנג, ס'נאר אזויווי ווען דבר יום ביומו זאגט אז מ'זאל נישט ליינען פאר'ן דאווענען...
מיש נישט קיין לאקשן קוגל! הלכה איז הלכה, און השקפה איז השקפה! א דיין דארף ענטפערן הלכה, אויב ער וויל מעורר זיין, מה טוב ומה נעים, אבער נישט דאס זאל זיין במקום תשובה אויפן שאלה, ודי לי בזה.
קוק איבער די סטארי, קיינער קיינמאל גארנישט געפרעגט און פארוואס עפעס אישי?
* "סמארטפאן איז נישט קיין נעוויירע אבער וואס סמארטפאן קען צוברענגען קענען גרויסע עבירות נישט ברענגען" (סמארטפאן זה לא עבירה, אך מה שהעבירה הכי חמורה לא מצליחה לעשות לאדם, הסמארטפאן עושה)
געזוכט און געזוכט ביז כ׳האב דאס געטראפן,אבער לא מצאתי מה שבקשתי
איך בין גרין אין די פעלד פון amazon אדער eday איך וויל וויסן די פאקטן, ווי אזוי ווערט נגמר די קנין, ביז ווען קען די מוכר חוזר זיין,און ביז ווען די לוקח,און ווען האט די מוכר צוטריט צום געלד
ביטע שרייבן נאר פאקטן נישט הלכות, די הלכות בין איך שוין ב״ה באקאנט,איך פארשטיי נישט די מציאות לכל הצורך
pm איינער האט געברענגט צו מיינע עטענטשאן צו מען מעג שבת לאזן די אמאזאן אדווערטייסינג אפען, איך בין נאך נישט אנגעקומען צו פרעגן א דיין בין איך נייגעריג צו וויסן וואס דערעוילם טוט בכלל, און אויב איינער האט שוין אמאל געפרעגט א דיין צו מען מעג, און בכלל אויב עס איז שאלה
פרוכט בוים האט געשריבן:pm איינער האט געברענגט צו מיינע עטענטשאן צו מען מעג שבת לאזן די אמאזאן אדווערטייסינג אפען, איך בין נאך נישט אנגעקומען צו פרעגן א דיין בין איך נייגעריג צו וויסן וואס דערעוילם טוט בכלל, און אויב איינער האט שוין אמאל געפרעגט א דיין צו מען מעג, און בכלל אויב עס איז שאלה
Advertising ,פארוואס נישט, איך זעה נישט קיין שום שאלה
הרה"ג ר' אשר מאן איז מתיר FBA אום שבת. מטעם אז זיי זענען ווי סעילס-לייט, און מ'דארף זיי נישט הייסן סטאפן שבת.
הרה"ג ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א (א באוואוסע ירא הוראה) האט מיר געענטפערט אז " איך זעה נישט דערין קיין שום שאלה", "אבער ס'דא רבנים וואס זענען עפעס נישט אזוי צופרידן דערמיט". ווען איך האב עם געדריקט צו ענטפערן קלאר, הלמאי, אלע שאלות פרעג איך פונעם דיין, וואס דארף איך טון מיט אזא פארעווע ענטפער..? האט ער מיר געהייסן אויך גיין צו הרה"ג ר' זלמן לייב פילאפף שליט"א (און בצירופו געבט ער א היתר).
פרוכט בוים האט געשריבן:pm איינער האט געברענגט צו מיינע עטענטשאן צו מען מעג שבת לאזן די אמאזאן אדווערטייסינג אפען, איך בין נאך נישט אנגעקומען צו פרעגן א דיין בין איך נייגעריג צו וויסן וואס דערעוילם טוט בכלל, און אויב איינער האט שוין אמאל געפרעגט א דיין צו מען מעג, און בכלל אויב עס איז שאלה
Advertising ,פארוואס נישט, איך זעה נישט קיין שום שאלה
איז טאקע נישטא קיין שום שאלה צו לאזן די אמאזאן אדווערטייסינג אפען???
יעצט האב איך געזוכט א ספר, און כ'בין אנגעקומען צום וועבזייטל פון לעמהאנ'ס ספרים אין יוראפ, וואס דארט איז שוין יעצט שבת (און דאהי אין נ.י. נישט), און כ'האב געזען דעם מעסדזש
* "סמארטפאן איז נישט קיין נעוויירע אבער וואס סמארטפאן קען צוברענגען קענען גרויסע עבירות נישט ברענגען" (סמארטפאן זה לא עבירה, אך מה שהעבירה הכי חמורה לא מצליחה לעשות לאדם, הסמארטפאן עושה)
מקח וממכר א) בהפוסקים מצינן שאסרו כמה דברים משום שדומה למקח וממכר (עי' שועה"ר סי' שו סעי' יד) שאסור לומר ערכי עלי מפני שדומה למקח וממכר ומטעם זה ג"כ אסור להקדיש חפץ ועו"ש (סעי' טו) שאסור לעשות חזקה ע"י סגירת הדלת. ועו"ש (סעי' טז) שאסור להשכיר זיצן בביהמ"ד בשבת. ועוד (סי' שלח סעי' ו) שאסור לשחק במשחק אפי' לשחוק אם הוא כדי להרויח, ועוד (סי' שפב סעי' ח) ששכירות אסור מפני שדומה למקח וממכר, ועוד (סי' שלט) שאין פודין את הבן בשבת שדומה למקח וממכר. כ"ז בדברים שעושה פעולה שדומה למקח וממכר משא"כ מקח וממכר בעצמו שאינו עושה פעולה שדומה למקח וממכר כגון (סי' שכג) שאם אינו מזכיר שם מדה מותר, אף שהוא מקח וממכר מפני שאינו עושה פעולה שהוא דומה למו''מ, ואם מזכיר שם מדה אסור אפי' לשאול, מפני שדומה למו''מ, וגם סי' רמ"ה (סעי' טז) שע"י עכו"ם מותר ואפי' שהחפץ הולך מרשות ישראל לרשות הקונה כיון שאינו עושה פעולה שדומה למקח וממכר. ועי' ברש"י (ביצה לז. ד"ה משום) דטעם איסור מקח וממכר דכ' ממצוא חפצך מדבר דבר א"נ דאתי לידי כתיבה שטרי מכירה. ועי' בשו"ע (סי' שו) דאיסור ממצוא חפצך אינו אלא אם עושה מעשה ניכר וע"ע בשועה"ר (סי' שו סעי' ד) דאסור לקנות או למכור בשבת גזירה שמא יכתוב בין שמוכר בפה בלבד בין שמוכר לו היום את החפץ וכ"מ במשנ"ב (סי' שו ס"ק לג) דמקח וממכר אסור א' בפה וא' ובמסירה. משמע דאם הוא אינו עושה שום פעולה לא בדיבור ולא במעשה וליכא רק דעת המקנה לכאורה מותר. היוצא לנו מכל זה דנקודת איסור מקח וממכר הוא שהישראל עושה פעולה שהוא דומה למקח וממכר. וכאן אין המוכר עושה שום פעולה אלא עמעזאן או הקונה עושה הקנין. ב) אבל ידוע שיטת רעק"א (סי' קנט) דס"ל שאם הקנין מתחלת ער"ש ונגמר בשבת הרי זה אסור. יש שרוצים לומר שע"פ שיטת רעק"א אסור למכור במכונית אוטאמאטית (ווענדינ"ג מאשי"ן) לעכו''ם בשבת. וה"ה למכור על עמעזאן וכדו' בשבת. וכאן לכאורה נעשית הקנין בשבת, דע"י נתינת הקרעדיט קארד, מתחייב המוכר ליתן מין חפץ זה להקונה, וזה הוא סדר הקנין בזמנינו, וכמבואר בגמ' (ב"מ עד.) מדין סיטומתא (וכ"פ בשו"ע חו"מ סי' רא ובש"ך סק"א ובסי' שנו סק"י. וע"ע משפט קנין פרק ג') עי"ש שאם הסדר שבאותו מקום להגמר הקנין באיזה אופן מסוים הוה קנין ובזמנינו נתינת הקרעדיט קארד הוא גמר הקנין. ג) אבל במג"א (סי' שו ס"ק יא) ובט"ז (סק"ב) וכ"פ בשועה"ר (סי' שו סעי' יד) שאם מתחייב עצמו ליתן לאיזה אדם דבר שאינו מסוים, אינו נעשה שום קנין. דהיינו לענינינו אם לדוגמא יש לו אוצר עם הרבה של אותה חפץ וכשהקונה עושה ארדער אינו מייחד איזה מהחפצים היא קונה (דהיינו לדגמא איזה תפוח מסל התפוחים) א"כ אין שום קנין נעשה בשבת אבל אם אין לו רק א' ממין זה אז אכן נעשה הקנין בשבת.) ד) למעשה אין נפק"מ (באופן FBA) אימתי נעשה הקנין. דלפעמים נתינת הק"ק יכול להיות בשבת, וכן הארדער פראסעסינג, וכן לקיחת החפץ וליתנה להקאמפאני המוליכו להקונה, ואפי' הגעת החפץ להקונה יכול להיות בשבת (במציאות הוא כן דאלפי אלפים ארדערס מגיעים להקונה בתוך ב-ג שעות אחר הנחת הארדער ונתינת הק"ק שלו) ואכ' לדעת רעק''א אסור בזה האופן, אבל למעשה אנפק"מ אמתי נעשה הקנין. ואפי' אם הקנין נעשה בשבת ג"כ מותר כמו שמבואר לקמן.) ה) אבל כמה פוסקים חולקים על הרעק"א, עי' שו"מ (ח"ו סי' ג), שו''ת מהרש''ם (ח''ב ס' קנ''ז) מהר"ם שי"ק (סי קלא), שו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' צו), שו"ת תורת חסד (סי' יג), שו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קיז), וההחזו"א (דמאי סי' ט ס"ק יב) ועוד כמה אחרונים חולקים ומתירים. ו) לענ"ד יש כמה טעמים דאף לשיטת רעק"א יהא מותר למכור בעמעזאן. ז) טעם א', דרעק"א איירי שהמוכר עושה תנאי עם הקונה קודם שבת, שאם יקיים התנאי בשבת יחול הקנין בשבת, והשאלה שם הוא, אם מותר לקיים התנאי, דעי"ז יגרום חלות הקנין, דלמעשה עושה פעולה בשבת לצורך המ''מ שלו, משא''כ כאן אין הקנין נגרם ע''י שום פעולה באמצעות המוכר הישראל. וכ"כ בשיטת רעק"א האג"מ (שו"ת או"ח ח"ג סי' מד). ח) טעם ב', ועוד סניף להתיר ע''פ המבואר בשו"ת הר צבי (הל' שבת סי' קכו) כ' שבקנין שמתחיל ער"ש ונגמר בשבת, האיסור מו"מ הוא רק על הקונה ולא על המוכר. ט) טעם ג', עוד יש סניף להתיר כיון שאין המוכר יודע בשבת שמנכר חפצו וכמ''ש בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קיז) שאם הכל נגמר ע"י עצמו (אוטאמאט"י) ואין המוכר יודע שנמכר חפצו, מותר אפי' לרעק"א ומוש"ה מתיר ווענדינג מאשין. וכעי"ז בשו"ת באר משה (ח"ו קו"א סי' נ) שאם המוכר אינו יודע ליכא בזה משא ומתן. י) טעם ד, בשו"ת חלקת יעקב (סי' סז) שאם אינו רוצה שהקנין יהי' דוקא בשבת כגון כאן אדרבא הישראל רוצה שהכל ימכר במוקדם האפשרי ואינו רוצה דוקא למוכרו בשבת, אפי' לרעק"א מותר. ובשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' קג) כשהקונה או המוכר עכו"ם והוא המתנה או הקובע הזמן לחלות הקנין ביום השבת מותר לישראל הקונה או המוכר לגמור הקנין מצדו לפני השבת אף שלא יחול הקנין רק בשבת ממילא עכ"ל. וכמו כן כאן לענינינו הישראל מסכים שיהי' הקנין לפני שבת ורק העכו"ם הוא שעושה הקנין בשבת. ועי' בשו"ת מהר"ם שי"ק (או"ח סי' רה) דאפי' לרעק"א אם הקונה הוא עכו"ם, ויכול העכו"ם לגמור הקנין אימתי שרוצה, דהיינו קודם שבת או אחר שבת, ולאו דוקא בשבת, מותר. יא) טעם ה', בשו"ת חוקי חיים כ' שרעק"א איירי שעשה קנין ער"ש ונגמר בשבת, אבל אם כל הקנין נעשה בשבת ולא עשה שום פעולה ער"ש מותר אפי' לרעק"א. יב) טעם ו', בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' נא) משמע שבאופן שאם ימות המוכר עדיין יכול הקונה לקנות, מותר אפי' לרעק"א. יג) טעם ז', הרעק"א איירי רק באופן שהישראל הוא הקונה, והוא הוא שעשה התנאי, והישראל בעצמו הוא הקונה או המקנה, אבל אם נעשה הקנין ע"י עכו"ם שליח, אריס, או קבלן, לכאורה מותר, עי' בשו"ע (סי' שז סעי' ד) דמותר לתת לעכו"ם מעות מער"ש לקנות לו בלבד שלא יאמר לו קנה בשבת וברמ"א (שם) וכן מותר ליתן לו בגדים למכור בלבד שלא יאמר לו למכרם בשבת ועי"ש בט"ז (סק"ג) ובמג"א (סק"ד) שאם יום השוק הוא אלא בשבת הוה כאומר לו עשה בשבת, ע"כ לפ"ז אם יש שוק בכל יום כגון בעמעזאן, לכאורה מותר. טו) בשו"ת מנח"י (ח"ג סי' לד) מתיר ווענדינג מאשין אם אינו ברשות ישראל, ואינו ידוע לכל ששייך לישראל, ע"י שיאמר בפי' קודם שבת שמי שיבוא לידו החפץ מהכלי בשבת, יחול הקנין עוד מקודם, ושאינו רוצה לקנות המעות עד מוצאי שבת, ושוב אין בזה משום איסור מקח וממכר. ועי' בשמירת שבת כהלכתו (פרק כט סעי' כח הערה ע') מתיר למכור ע"י מאשין אוטאמאט"י. טז) ועי' בס' שבילי דוד (או"ח סי' רנב) שכ' אבל חשש מכירה ליכא אפי' לא קנה עכו"ם במעות, מ"מ הישראל לא קאעביד מידי בשבת כיון דכבר פסק ומדד קודם שבת אין שום איסור כלל. יז) מג"א (סי' תק סק"ב) בשם הלבוש שההיתר למכור חפץ בלא הזכרת שם מדה הוא רק לישראל ולא לעכו"ם שנראה כמקח וממכר. ויש רוצים לומר שעפ"ז יאסר למכור על עמעזאן לקונה עכו"ם. הנה יש ב' אופנים האיך הותר מקח וממכר בשבת. א) ע"י קבלן או אריס עכו"ם העובד לעצמו. ב) באופן שאינו נראה כמקח וממכר כגון בלא שם מדה ואינו מזכיר ממון. אבל אם קונה ביחד עם עכו"ם או מוכר לעכו"ם נראה כמקח וממכר ואסור. אבל כאן נמכר ע"י היתר דרך א' שמוכרו ע"י עכו"ם ובזה אפי' אם נראה כמקח וממכר מותר ועוד דשם הישראל עושה פעולה שדומה למקח וממכר משא"כ כאן.
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
לפני עור, ומסייע יח) יש לדון דבזה שישראל אינו סוגר האקאונט שלו בשבת, גורם שישראל אחר יכול לקנות ולחלל שבת. יט) בגמ' (ע"ז ו.) מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואמה"ח לבני נח ת"ל לפני עור לא תתן מכשול. ומסיק בגמ' שאיסור לפני עוור אינו נוהג אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא כלומר שאין כל אפשרות לאדם לעבור העבירה אלא עי"ז שמכשילו בכך. ועי' בתוס' (שבת ג. ד"ה) דבכל אופן איכא איסור דרבנן. וברמ"א (או"ח סי' קסג סעי' ב) דאוסר להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור. כ) אם רובא דרובא קונים הם גוים אין בה משום לפנ"ע. וס"ל דאזלינן בתר רובא (חולין צה.) ואפי' ברובא ישראל, יש טעמים שהוא מותר. כא) טעם א', לא הוה אלא ספק אם יהי' הקונה ישראל ע"כ ליכא חשש לפנ"ע דבספק [לפנ"ע] הולכים לקולא. (עי' רמב"ם הל' שמיטות ויובלות פ"ח ה"ב, תוס' גיטין סא. ד"ה משאלת, ריטב"א ע"ז סג ע"א ד"ה ומה, משנ"ב סי' קסג ס"ק יא), מג"א (סי' קסט סק"ה), ש"ך (יו"ד סי' קנא סק"א) וכ"פ בשו"ת ב"מ (ח"ו סי' נ), וגם בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' מה). כב) טעם ב', אם יכול הקונה לקנותו מאחר ליכא משום לפנ"ע. רמ"א (יו"ד סי' קנא סעי' א) וכ"פ במג"א (סי' מא סק"ד). וכ"פ שו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צז, ח"ד סי' לט), שו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' מה). שו"ת י"א (ח"ב או"ח סי' טו). ובשו"ת בנין ציון (סי' טו) אם יכול להגיע להאיסור בלא הישראל מותר להושיט לו (לנזיר) אפי' מדרבנן אם לא בשעת העבירה. כג) טעם ג', השד"ח (מע' ו' כלל כו אות כא) בשם הרדב"ז סובר שבאיסור דרבנן ליכא לפנ"ע. ובפרמ"ג (א"א סי' קסג סק"ב) דבאיסור דרבנן ליכא איסור מסייע דהוה גזירה לגזירה. וכ"פ שו"ת מנחת שי (סי' כא), שו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' ד) דבאיסור דרבנן ליכא לפני עור אלא בקאי בתרי עברי דנהרא. כד) טעם ד', דליכא לפנ"ע בישראל מומר. ש"ך (יו"ד סי' קנא סק"ו) ובדגול מרבבה (שם) דדעת הש"ך דאם חטא במזיד הוה כמומר ואינו חייב להפרישו אף שאינו מומר גמור, משא"כ אם הוא שוגג אז חייב להפרישו. וכ"פ בשו"ת שבט הלוי (או"ח סי' יז) דבישראל מומר ליכא בכלל דין מסייע. ובשו"ת פרי השדה (ח"ד סי' לט) אם הישראל עובר במזיד לא שייך לפנ"ע. כה) טעם ה', אג"מ (יו"ד ח"א סי' עב) שלא אסרו משום מסייע ידי עוברי עבירה כשליכא איסור לפ"ע אלא בנותן לו דבר שיעשה בו רק מעשה העבירה אבל בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר מותר. כו) טעם ו', דליכא לפנ''ע רק כשמסייעו בשעת עבירה. שיטת הב"ח ומג"א (סי' קסט סק"ו) וכ"פ בשו"ת מהרש"ם (סי' קפד) בשו"ת ב"מ (ח"ו סי' נ) דלפנ"ע ליכא רק כשמסייעו בשעת עבירה, והכי אינו עושה כלום בשעת הקנין. כז) טעם ז', רמ"א (יו"ד סי' קנז, וסי' שלד סעי' מח) דא"צ להוציא ממון להפריש חבירו מאיסור. וכאן המוכר הישראל משלם לעמעזאן לכל יום (שיהי' לו זכות למכור, וגם על המקום שמונח שם חפיציו). וכ"פ בשו"ת עצי חיים (יו''ד סי' ה) שא"צ להוציא ממון להפריש חבירו מעבירה. עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונט"א אות קמה) דאין אחד מחיוב להוציא ממונו להפריש חבירו מן העבירה בכפי'. כח) טעם ח', בשו"ת עצי חיים (יו"ד סי' ה) דטעם איסור לסייעו הוא משום ערבות, ובנשים ליכא ערבות. ע"כ. ולפ"ז אפשר לומר דאפי' אם רובא דרובא ישראל, הלא חצי הם נשים ובהדי קצת עכו"ם נמצא דארובא ליכא ערבות. כט) טעם ט', שו"ת באר שרים. אך כשאר יושב ולא עשה שום פעולה אין בזה לפנ"ע או מסייע ובזה הוא ודאי מסייע שאין בו ממש באי סגירתו לא עשה שום פעולה.
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
שכר שבת ל) בגמ' (ב"מ נח.) דאסור ליתן שכר שבת אלא בהבלעה. וברש"י (כתובת סד. ד"ה בשכר) שאיסור שכר שבת הוא משום מו"מ ושכירות. שועה"ר (סי' שו סעי' ח, יא). לא) כאן לא שייך איסור שכר שבת בכלל ששכר שבת אינו אלא שכשעובד ועושה מלאכה, או כשמשכיר איזה דבר, ולא במוכר חפץ (שועה''ר סי' שכג סעי' א, שו"ת מהרש"ג ח"א סי' סה). לב) בשו"ת נו"ב (או"ח סי' כו) דמותר ליקח שכר על הליכה במקוה בשבת, דהממון שהוא משלם על הסערוויס נבלע בדמי עצים והוי בהבלעה. לג) בשו"ת מנח"י לגבי ווענדינג מאשין שליכא בה חשש שכר שבת, דהוא אינו עושה כלום, ואינו אלא קבלת דמי חפץ ולאו שכר עבודה. לד) שו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סי' כא) דבמקום שאין צורך שהמלאכה יעשה דוקא בשבת, ליכא שכר שבת לה) כאן בעמעזאן הממון בא בהבלעה ממילא.
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
זלזול בשבת ועובדין דחול לו) מצינו בשו"ע ובהפוסקים בכמה דברים שאף שאין בעצם עשייתם שום איסור, אפ"ה אסרו משום זלזול שבת. לז) הנה יסוד זלזול שבת מבואר בהפוסקים עי' בשו"ע דשייך זלזול שבת אם יש בו השמעת קול (שועה"ר סי' רנב סעי' טו) או אם עושה פעולה שנראה כחול כגון לשאת משאות (שועה"ר סי' שכג סעי' ד), אדער אנשעפן מיט א ספאנזש (שועה"ר סי' שלה סעי' א), או מדידה (שועה"ר סי' שכג סעי' א). לח) בשו"ע (סי' שא) שלא יהא הליכו בשבת כהילוכו בחול. ובסי' שז שלא יהא בשבת כדיבורו של חול. ובסי' שח בטעם א' דאיסור מוקצה שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול בחול. לט) וכאן ליכא כלום. ועוד נראה דעובדא דחול שייך רק בעושה עובדא בקו"ע ולא בשוא"ת. מ) עי' בשו"ע (סי' שז סעי' ד) דמותר לתת לעכו"ם מעות מער"ש לקנות לו בלבד שלא יאמר לו קנה בשבת וברמ"א (שם) וכן מותר ליתן לו בגדים למכור בלבד שלא יאמר לו למכרם בשבת ועי"ש בט"ז (סק"ג) ובמג"א (סק"ד) שאם יום השוק הוא אלא בשבת הוה כאומר לו עשה בשבת, ע"כ לפ"ז אם יש שוק בכל יום כגון בעמעזאן, לכאורה מותר. מא) ובשועה"ר (סי' שו) דמותר להרהר בשבת מביזנעס אם לא יהי' לא טרדת הלב או נדנוד דאגה. ועו"ש (סי' רמה סעי' טז) שמותר לישראל ליתן חפיצים לגוי למוכרו, ואפי' אם מכרו בשבת מותר, כל זמן שלא ציוהו למוכרו דוקא בשבת. מב) ובשועה"ר (סי' רנב סעי' א) דמותר לפרוס מצודות חי' עופות ודגים מבעו"י והם ניצודים בשבת אע"פ שהמצודה היא העושה מעשה הצידה בשבת. מג) ובשו"ע (סי' רמג, רמד, ורמה) משמע שבעצם במה שהביזנעס שלו פתוח אין שום איסור חוץ באופן שאסרו חז"ל כגון באופן ששייך בה מו"מ, שכר שבת, מראית העין או אמירה לעכו"ם באופן המבורר בשו"ע. ועי' בשו"ת שועה"ר (תשובה ב') דבאופן דליכא איסורים הנ"ל מותר, ואין שום זלזול שבת. אפי' אם חנות של הישראל פתוח בשבת. מד) ובשו"ת נו"ב (או"ח סי' לח) וכן בשו"ת ערוגת הבושם (סי' מח) שמותר האלטן אפען בית חרושת בשבת אם הפועלים הם קבלנים וכש"כ אם אין המקום של הישראל לכו"ע מותר. מה) ואפי' להחלקת יעקב שאוסר ענסערינג מאשין משום זלזול שבת, אינו אלא משום שיודע שהמוכר הוא ישראל. ואם אינו ידוע מיהו המוכר, אה"נ דמותר, משום דאינו מכוון מלאכתו בשבת דהמוכר יהנה יותר שסחורתו ימכר במוקדם האפשרי ואדרבא מצידו ימכור הכל לפני שבת. ומשו"ה מתיר ווענדינג מאשין. ובענינינו הוא מסכים שכל סחורתו ימכר עוד מלפני שבת. ועוד דלשיטתו צריכים אויספלאגן טעלעפאון כדי שלא יצלצל שיש בזה גם חילול שבת ולא קי"ל כן. מו) לשיטת אג"מ (או"ח ח"ז סי' ה) ליכא חשש רק אם עובד בשבת-זייגער אבל אם עובד בלא הפסק, אפי' אם יגמר המלאכה בשבת, מותר. מז) בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' נז) אוסר אם ישראל יש לו קאמפיוטער שיכולים לקנות שם מיני אינפארמאציע, והקונים מתחברים מריחוק מקום עם הקאמפיוטער של הישראל ומשלמין לישראל. עי"ש שכ' דעסק שלו דהיינו החנות שלו פתוח ז' ימים בשבוע במו"מ שלו, ומה שהמשרד שלו סגור בשבת מה יתן ומה יוסיף וכי על המשרד דנים, על המסחר שלו דנים שהוא הקאמפיוטער אשר הוא פתוח לעבוד בשבת וחול ועל ידו קונה ומוכר? וא"כ אם שעת הדחק היא אין עצה אלא מש"כ כב' בסו"ד שהישראל ישכיר הקאמפיוטער בשבת להגוי והגוי יתן בתור שכירות חלק מהריווח להישראל, וגם זה אינו משנת חסידים רק במקום הפסד. מח) וכאן בעמעזאן, אין הקאמפיוטער של ישראל, אלא של הגוי, ואפי' אם יכבה הישראל כל הקאמפיוטער שלו, אפ"ה יהי' חפיציו מוכן להקונים. מט) ועוד שכאן אינו מוכר אינפארמאציע אלא חפיצים. נ) ועוד, שכאן אין החנות שלו אלא החנות של הגוי, ויש שם גם חפיצים של ישראל. ובשועה"ר (סי' רמה סעי' טז) שמותר לישראל ליתן חפיצים לגוי למוכרו, ואפי' אם מכרו בשבת מותר, כל זמן שלא ציוהו למוכרו דוקא בשבת.
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
