הרה"ק ר' ישראל צבי הלוי ראטטענבערג זיע"א בעל אור מלא מקאסאן
בן הרה"ק ר' יהוסף צדיקא זיע"א מקאסאן
בן הרה"ק ר' יהוסף צדיקא זיע"א מקאסאן
הרה"ק רבי ישראל צבי הלוי ראטטענבערג זיע"א בעל אור מלא אבד"ק קאסאן, נולד בעיר ניר-מאדע ביום י"ט תשרי תר"ן לאביו הרה"ק רבי יהוסף צדיקא מקאסאן זיע"א בן הרה"ק ר' צבי מטוסט זיע"א בן הרה"ק ר' יהוסף מקאזאווא זיע"א חתן הרה"ק בעל עטרת צבי זיע"א, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת שרה יטל ע"ה בת הרה"ק רבי משולם פייש הלוי מטאהש זיע"א. ונקרא שמו בישראל ביום הברית צבי ע"ש זקינו העטרת צבי זיע"א.
כבר משחר ילדותו ראו עליו קדושתו ופרישותו, והי' פלא בעיני כל רואיו ומכיריו שהתמיד רבינו לשבת באהלה של תורה ויומם ולילה לא מש מאוהל אביו הק' אשר שם קנה הודו והדרו.
בהיות רבינו בן חמש שנים נחלה במאוד וגברה מחלתו, ע"כ שיגר אביו הגדול טעלעגראם לרבו הרה"ק ר' אליעזר צבי מקאמארנא זיע"א להזכיר את בנו, נענה הרה"ק מקאמארנא בטעלעגרם בכתבו "דער נאמען "צבי" איז צו א הויכער נאמען, גיב איהם צי א נאמען" ואז הוסיפו לו השם ישראל. ואכן קם ממחלתו והבריא לגמרי.
בהיותו כבן ט"ו שנים כבר הי' פקיע שמי' ברב חילי' בתורת החן, ואז המליץ עליו אביו ואמר "עס זענען דא רבי'ס וואס האלטין זיך פאר בעלי מקובלים, און זענען טאקע גאנץ שיינע מקובלים, נאר צו מיין ישראל'טשע קומען זיי נישט".
בהגיעו לפרקו נשא את זו' הרבנית הצדקנית מרת מינדל ע"ה בת אחיו הגדול הרה"ק רבי חיים שלמה הלוי זיע"א בעל שמועה טובה אבד"ק קאסאן, אשר עמה נולד לה בנותיו הרבנית הצדקנית מרת אלטע רחמה ע"ה (נישאה אל הרה"צ ר' יודא צבי אייכנשטיין אבד"ק דאבראני זיע"א הי"ד) והרבנית הצדקנית מרת פצורה יענטל ע"ה (נישאה אל הרה"צ ר' חנני' יו"ט ליפא ט"ב אבד"ק נירבאטור זצ"ל), כאשר נפטרה עליו זו' בשנת תרע"ט נשא בשני' את אחותה הרבנית הצדקנית מרת רחל מלכה ע"ה אשר עמה נולד לו בנו יחידו הב' החריף ירא ושלם הקדוש רבי אלתר חיים שלמה זיע"א הי"ד.
עם פטירת זו' השני' בשנת תרפ"ה נשא את זו' השלישית הרבנית הצדקנית מרת אדל ע"ה בת הגה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זיע"א בן הגה"ק מרן הדברי חיים זיע"א וחתן גיסו הגה"ק רבי מרדכי דוד מהורנסטייפל זיע"א.
רבינו הי' תלמיד אביו הגדול, אמנם גם קרא להרה"ק רא"צ מקאמארנא בשם רבו, כי הי' אצלו כאשר הי' בר ח' שנים, וציווהו אז לזמר במצוש"ק 'המבדיל' ומיני אז קראו רבו. כמו"כ זכה לראות צדיקים מעולם העליון אשר באו אליו באמצע הלילה, כמסופר שפעם בא גיסו הרה"ק ר' יואל צבי מסאלקא זיע"א והשתכן בבית רבינו, באמצע הלילה נתעורר בשמעו קולי קולות מרבינו, בבוקר שאלו גיסו לפשר הקולות, נענה רבינו ואמר שראה את הסטרעליסקער בלילה.
אחרי הסתלקות חתנו אחיו הגדול ביום ו' טבת תר"פ הפצירו בו חסידי קאסאן שימלא מקום אביו ואחיו, קם רבינו ונסע להרה"ק מהרי"ד מבעלזא זיע"א לשאולו כדת מה לעשות, והוא סמך את ידיו עליו להיות רועה ישראל, וברכו שיהי' פועל ישועות ושתפילותיו יתקבלו. בשב"ק ההוא ישב רבינו בבעלזא אשר קירבו במאוד והושיבו לידו, ועירב השיריים של שניהם ביחד וכה חילק את השיריים, ודיבר עמו אז דברים שלא נשמעו מפיו רק ליחידי סגולה.
במשך השנים יסד רבינו ישיבה מפוארה בשם "עטרת צבי" על שם זקינו מזידיטשויב, והעמיד תלמידים למאות שהיו מקושרים אליו בכל נימי נפשם. רבינו היה אומר שיעור לפני הבחורים ג' או ד' פעמים בשבוע שיעור פשוט ושאר הימים שיעור עיון, וקירב את הבחורים בנועם וחיבה והי' להם כאב רחום, על הימים טובים ויומא דפגרא'ס באו הרבה חסידים מכל הגליל, ורבים וטובים הסתופפו בצל הקודש להתחמם לאורו הגדול, ולחזות בעבודתו בקודש שהיתה בלהט אש קודש.
רבינו ניהל עדתו למשך כ"ד שנה והאיר עיני ישראל בתורתו וקדושתו, באותות ובמופתים ובעבודתו בקודש. כאשר ביקר רבינו בחג הסוכות אצל חותנו הק' מראצפערט זיע"א אמר עליו חתנו זה הריקודים של הקאסאנער רב הם כולם ע"פ כוונת האריז"ל, ואמר שמאז עבודת אביו לא ראה עוד אחד שיעבוד כך בעבודה רבה וכבירה כזאת.
סיפר הגה"צ ר' דוד בנציון קליין שליט"א שכשאסרו את הגה"ק מספינקא זיע"א בסעליש ושמו אותו במאסר בא שליח מיוחד לרבינו לבקש שיעתיר בעדו שיצא לחפשו, קם רבינו והתהלך בחדרו אנה ואנה כדרכו בזמן כזה, והי' דבוק ברעיונותיו ואחוז שרעפים, עד שפתאום התיישב על מקומו ואמר הוא יצא לחפשיו, ויניחו לו לצאת, אח"כ נודע שבאותו הזמן יצא לחפשי.
בשנת תש"א בשבת זכור בסעודת היום וכן בפורים שלאחריו בסעודת היום חזר רבינו כמה פעמים על דבריו ואמר 'רבותי חורבן גדול ממשמש ובא על העולם, יש זמן שגוזרים גזירה מן השמים ומודיעים לצדיקים שיבטלו אותו, ויש שגוזרין גזירה מן השמים ומסתירים אותה מן הצדיקים, אבל הצדיקים נודעים ממנה בעקיפין, ומרעישים עולמות ומבטלין את הגזירה, אבל יש עת שגוזרין גזירה ואין ידוע לשום צדיק ואינם יודעים מאומה, וגם יש שגוזרים גזירה ומודיעים לצדיקים ויודעים ממנה אבל אין יכולין לעשות דבר נגד הגזירה בשום אופן, ואין תקנה רק דבר אחד והוא התשובה אולי אולי ירחם, ע"כ רבותי נשוב בתשובה שלימה, כי בא חורבן שלא הי' עוד כזה בעולם, ופרץ בבכי' רבה שסחב עמו את כל הקהל הקודש.
כשהתחילו הצרות באונגארין עורר רבינו רבות לתשובה שלימה ותיקון המעשים, בימים ההם התחילו החסידים לעשות פעולות כדי להציל את רבינו מגיא ההריגות, ובסוף עלה בידיהם להציל את רבינו, אמנם רבינו לא רצה להיפרד מצאן מרעיתו בשעה קשה כזאת, וקיבל את הגזירה באהבה והכין א"ע לקדש שם שמים בשמחה. ביום אסרו חג פסח שנת תש"ד הקיפו הנאצים הרוצחים ימ"ש את העיר קאסאן והוציאו את כל היהודים משם והובילו אותום לגטו בעיר בערגסאז, שם עינו את רבינו לעין כל והרבו להכותו מכות מרות ואכזריות בלי הרף, אמנם רבינו הראה גבורתו ולא הראה שום סימני צער רק קיבל הכל באהבה.
כאשר עמד על הרכבת, אמר רבינו להסובבים אותו אתה תלך לגן עדן, ואתה תלך לגיהנום וכו', העולם שעמדו סביבו נרעדו ולא הבינו למה יכוונו דבריו, אמנם אח"כ נתברר הדבר, שלמי שאמר שילך לגן עדן נעקד"ה ועלה מיד לגן עדן, ומי שאמר לו שילך לגיהנום עבר את הגיהנום עלי אדמות, ונשאר בחיים.
בהתקרב הזמן חיזקם רבינו שהולכים להיות קרבן ציבור ליהרג על קידוש ה' ויש לעשות הכנה דרבה לכך, ואם אמנם לא כולם מבינים הכוונות הטמירות שיש בענין זה, אמנם הוא יכוון בשם כולם ובשם כל ישראל, וכך חיזקם לקבל את הדין באהבה וחיבה.
רבינו החזיר נשמתו הטהורה לבוראו כאשר העלה על המוקד ע"י הרשעים ימ"ש ביום ג' סיון תש"ד ביחד עם קהל עדתו וכל זרעו הי"ד.
מדברי תורתו נדפסו מעט מזעיר בספה"ק אור מלא שי"ל ע"י תלמידי הרה"ח ר' דויד פעלבערבוים זצ"ל, וכן נדפסו מנהגי קדשו בספה"ק הליכות קודש, שגם נכתב ע"י תלמידו הנ"ל.
יש עוד רבות מה לספר על רבינו, על שהציל רבים וגם טובים מהצבא, ועוד אלפי סיפורי מופת, ועוד חזון למועד (אדרבה יבואו היודעים ויוסיפו, וגם אני יהנה מזה)
