בתי נפש-בית נדב - גמילות חסדים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר האלפיים
תגובות: 2644
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בתי נפש-בית נדב - גמילות חסדים

תגובהדורך יידישע קהילות » זונטאג יוני 14, 2015 11:18 pm

316
בתי נפש בית נדב חדר ב: למעלת גמילות חסדים
חדר ב: ??? למעלת גמילות חסדים: טוב ללכת לבית האבל מלכת לבית משתה מחולות ורקודים,

במס' סוכה (י"ט? ב') אר"א גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו
לכם צדקה וקצרו לפי חסד
אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו, אדם קוצר וודאי אוכל, אר"א אין הצדקה משתלמת
אלא לפי גמילות חסדים שבה שנאמר זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד עכ"ל,

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לד' אלקיכם והיינו מצד
הנשמה החצובה מתחת כסא כבודו
ית' חלק אלקי' ממעל,ובזה יש רב המעלה לאדם הישראלי, שאל יעלה על דעתו
?העבד ושפל אשר? ממחצב
???? אדם עפר מן האדמה , והאיך אעבוד לד' אלקי' ואדוני אדונים, כי הלא הן בני קל חי
מצד הנשמה הקדושה (ועיין מזה באריכות מ"ש לעיל בבית המקדש חדר ב' בסופו
בשם העיקרים ואהבת עולם)
זה ביאור אצלי במקרא הקודש האזינו שחת לו לא בניו מומם ר"ל שחת לו, השחתה
שהשחיתו בא להם מצד שאמרו לא בני הם וא"כ האיך אדם עפר מן האדמה יעבוד לאלקי ואדני
אדונים כנ"ל וזהו שיחת לו מה שהשחיתו לו, לא בניו מומם ר"ל מומם הי' לא בניו, שאמרו
לו בניו הם ומחמת זה השחיתו והבן, ובזה ביארתי נמי מאמר אחד במס' כתובות ד"ה ע"א
וז"ל אמר ר' לוי ב"ח א"רשב"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו
ואל תחטאו, אם נצחו
מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קר"ש שנאמר
על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה עכ"ל,
והנה וודאי היות ידוע כי יצר לה אדם רע מנעוריו, ותקון גדול הורה לנו ר'
לוי הנ"ל בדבריו
אבל יש לדקדק אם זכרון של יום המיתה היא ?מדור? נצחית לפני יצה"ר מדוע לא
בא ?מכח? בעצה
היעוצה היותר מובחר ומקדים מקודם עסק בתורה וק"ש, ולפי פשוטו י"ל ?? דהא באמת
ידוע גודל מעלת עבודת ד' מאהבה מעובד מחמת יראה והנה אם לא מנצח היצה"ר רק מחמת
בזוכרו לאן ילך למקום עפר רימה ותולעה ועתיד ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה, א"כ אף אם
בזה יסיר רוע לבבו, מ"מ לא הוי רק מחמת יראה ולכן מקדים מקודם עסק התורה וק"'ש ???
יכיר ויבין ד' ב"ה הוא היוצר הוא הבורא שמים וארץ הים וכל אשר בה והוא
אדון על כל ויחיד
המיוחד אמיתי, והוצאתנו ממצרים ועשה לנו נסים רבות עד אין מספר אשר גם היום
עודינו חסדו עמנו בכל שעה ורגע בנסים נסתרות ואין מספר לנפלאותיו, וע"י
זה יעורר אצלו
אהבת ד' ב"ה ויאזור כגיבור חלציו על עצת יצה"ר להסירו מעליו, כי כל אלה הוראת התורה
וק"ש כנודע, אך אם ח"ו אעפ"כ ?כבר? נשרש היצה"ר בקרבו, אז אין ברירה ועכ"פ יראה
לנצחו מחמת יראה, בזכרו יום המיתהף וכבגד עש יכלה וזה פשוט,, אמנם
לדברינו הנ"ל י"ל ?? ואגב נבאר נמי מה דאמר יזכיר לו יום המיתה מלת לו קשה הבנה
וכי לא סגי לומר יזכור יום המיתה ומלת לו מיותר, אמנם לדברינו הנ"ל עפ"י דברי
העקרים כי יתחמץ לבב אנוש לומר האיך אעבוד אלקי ואדני אדונים אנכי עפר
מן האדמה

317
מן האדמה כנ"ל וא"כ ממילא לזה לא מועיל כלל בזכרו יום מיתתו, כי אדרבה אמר יאמר
עפר אתה ואל עפר תשוב, והיא הנותנת האיך יעבוד אלקי אדוני ואדוני אדונים , אמנם
כבר נזכר לעיל כי זה טעות כי אנחנו בנים לד' מצד הנשמה חלק אלקי ממעל וא"כ
בוודאי ?רבי? לנו המעלה כבן העובד את אביו, אך ?ע"כ כ"ז? י"ל בזה גופא
ילמוד לו יצה"ר
ח"ו לילך בדרך עקלתון, והוא עפ"י מאמר התנא בפרקי אבות פ"ב משנה ג' לא עליך המלאכה
לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה, ובארתי בוונתו, היינו כי יאמר האדם הלא כל
התרי"ג מצות לא אקיים כי כמה וכמה מצות אשר לא אפשר לקיים אצל כל האדם כנודע
וא"כ מעט מצות אשר עשיתי כבר די לי באשר בלא"ה לא אוכל לעשות את כולם, לזה אמר
לא עליך המלאכה לגמור ר"ל והכי אתה צריך לגמור כל המצות, אך כל מה שבכחך עשה, וא"כ
ח"ו הס מלהזכיר שכבר די לך במה שכבר עשית, אם עוד יש לאל ידיך לעשות, ועוד יש
איזה פעמים הסתת יצה"ר לאדם לומר הלא כתיב בתורה בנים אתם לד' אלקיכם וא"כ הלא
שירות הבן אינו מתמיד אצל אביו הא כל בן בוטח באב לשמוט מעבוד אותו יום או יומיים
או יותר ולא יעצבנו אביו, לזה אמר ולא אתה בן חורין להבטל ממנה ,( ועיין
באלשיך שפי'
קצת מזה) וא"כ לפ"ז ממילא אף אם הונח זה כי אנו הם בנים לד' אבל אמר יאמר א"כ
ממילא אינו צריך להתמיד יומם ולילה בעבודת הבורא , כי שירות הבן אינו מתמיד
אצל אביו כנ"ל , תו אקדים מה דאי' במ"ר שמות פרשה ו' סדר משפטים וז"ל בא וראה כמה
ציוה הקב"ה בפרשה זו על כל דבר ודבר שנאמר כי ינצו אנשים כו' שבכל דבר
ודבר התורה מזהרת
לישראל משל לבן מלכים שהזהירו אביו שלא יתקל בכל דבר וילקה והוא חביב
עליו כבבת עינו
כך הקב"ה הזהיר לישראל על המצות למה שהן חביבין עליו יותר מן המלאכים
שנאמר בנים אתם
לד' אלקיכם עכ"ל, מכלל דבריו שמענו מזה שמצד כמה אזהרות על כל דבר ודבר בתורה
היינו שאנו בנים לד' וחביבין יותר ממלאכים כנ"ל, ולפ"ז מבואר המאמר הנ"ל דוודאי
ר' לוי הי' יכול להקדים המובחר ביותר לנצח היצה"ר זכרון המיתה , אך בזה הי'
עדיין להיצה"ר טענה מספקת היא הנותנת עפר אתה ואל עפר תשוב, והאיך אעבוד
כלל לאלקי ואדני אדונים אינך כדאי לכך וכנ"ל, לזה מקדים התרופה הראשונה אשר
ג"כ טוב לנצח היצה"ר דהוא עסק התורה (כנודע בראתי יצה"ר בראתי תבלין בפ"ק דקדושין)
ואף אם לא ינצח ח"ו מחמת שנשרש בקרבו היצה"ר עכ"פ מתוך עסק התורה יראה כמה
וכמה אזהרות על כל דבר ודבר מסה הוראה שאנחנו הם בנים לד' ית' וחביבין יותר
ממה"ש כבבת עינו, וא"כ ממילא שוב אין טענה האיך אעבוד לאדני אדונים
כנ"ל וממילא יועיל הניצוח המובחר זכרון יום המיתה ועתיד ליתן דין וחשבון, כי
אב מזהיר לבנו שלא ילקה כנ"ל במדרש, אך עדיין אעפ"כ מחמת עסק התורה
שיתוודע לו שהוא כבן אצל אביו גבי קב"ה א"כ מזה בא היצה"ר בטענה חדשה

318
לאמר א"כ עכ"פ איו אתה צריך להתמיד בעבודת הבורא כי הבן לא יתמיד בשירות אביו,
וא"כ די לו במה שכבר עשה כמו הבן אשר משמט מאביו יום או יומיים ויותר ולא
יעצבנו אביו
כנ"ל, לזה מקדים עוד מזור לתרופה לניצוח ליצה"ר והוא שיקרא ק"ש , ואם ח"ו
אעפ"כ לא ינצחו
עכ"פ מק"ש יראה שמחויב האדם לעסוק בתורה ובמצות בכל עת ובכל רגע ולאו בן חורין הוא
להבטל ממנה, דכתיב בה ודברת בם בשכבך ובקומך בביתך ובלכתך בדרך, הרי כל העתים
שווים לעסק התורה והמצות, ואחר הקדמות שני אלה ?? עסק התורה וק"ש, אף אם ח"ו לא
ינצחו על ידם עכ"פ בזה תוכל לנצחו ביותר המובחר בבירור שיזכיר לו יום המיתה, כי
שוב אין לומר שפל אתה עפר מן האדמה ואל עפר תשוב כנ"ל ולא אתה בן חורין
להבטל ממנה כנ"ל
רק היצה"ר נשרש ?מאז? ד?? וקשה לנצחו אבל בזכרך כי תגיע אל המות ושם צריך אתה
ליתן דין וחשבון אז בוודאי תנצחו, אך באשר עדיין ע"י עסק התורה הי' היצה"ר אומר
כיון שעסקת בתורה הלא ידעת מה כתיב בה איש או אשה כי יעשה מכל חטאת האדם
והתוודו את חטאתם וכן כתוב ושבת עד ד' אלקיך , ואתה תשוב ושמעת בקולו וכן הרבה
פסוקי' מלאים מזה, וא"כ מאי בכך שתזכור יום המיתה אעפ"כ יש לך פנאי לשוב יום
אחד לפני מיתתך, וחטאתך תכופר, אמנם גם בזה טעות כי הלא מיתת החיים פתאום
כמאמר איוב (ל"ד) רגע ימותו, ולא ידע מתי יקראו לו לתת דין וחשבון ולא בדידי' תלי'
כדאי' במדרש קהלת איו אדם שליט ברוח וגו' ואין שלטון ביום המות וז"ל ר"י אומר אין
אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו, ואין רוח אלא מלאך שנאמר עושה מלאכיו רוחות
אר"ש בן חלפתא איו אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות כו' ואין שלטון ביום
המות אין שליט לומר ?תמתין? לי עד שאעשה חשבונות, ועד שאצוה את ביתי ואח"כ אני
בא לכך נאמר אין שלטון ביום המות עכ"ל, וזהו סיום דברי ר' לוי הנ"'ל
יזכור לו יום המיתה ,
ר"ל לא זה בלבד שיזכור יום המיתה, כי אז עדיין יוכל לומר שוב יום אחד לפני מיתתך
וחטאתך תכופר כנ"ל, אבל גם בזה יזכור ויהי' זוכר לו יום המיתה, לו דייקא ר"ל אם
יום המיתה הוא לו, ובדידי' תלי' לומר המתן לי עד שאעשה חשבונות על עונות
ואשוב על חטאתי, כי פתאום יצאה הגזירה לבוא אל האדמה הארורה כנ"ל במדרש
וא"כ האיך יוכל לפ??? על תשובתו קודם מיתתו, פתאום אמות כי לקח אותו אלקים,
וטוב יותר שלא ישמע מיד להיצה"ר באשר רגע ימותו, והאיך תאמר אפנה שמא
לא תפנה, וא"כ שפיר מקדים ר' לוי כל הקדמות הנ"ל והבן, , ,
וזהו ביאור אצלי במסורה ה' פעמים והוא, והוא יהי' פרא אדם, והוא שב מן הפסילים,
והוא רחום יכפר עון, והוא לקברות יובל??, והוא עובר לפניהם, (ועיין לעיל בבית המדרש
חדר ב' מ"ש על מסורה ? באריכות) ולדרכינו יאמר כך, והוא יהי' פרא אדם ר"ל כמשמעו
שיהי' פרא לילך אחר תאוות לבו כל היום ומה"ת יהי' פרא אדם והיינו באומרו והוא

#319
שב מן הפסילים ר"ל אם שב בתשובה אפי' מע"ג, הלא ג"כ והוא רחום יכפר עון כי אין
לך שעומד בפני תשובה כנודע, וא"כ ממילא יוכל להיות פרא אדם ולילך תאות לבו רק
רע כל היום, באשר הלא יוכל לחזור בתשובה אח"כ כנ"ל, לזה אמר והוא לקברות יובל ר"ל
בזה זכור תזכור כי הוא לקברות יובל והוא יום המיתה כנ"ל יזכור לו יום
המיתה , וא"כ בשלמא
אם ח"ו יחי' האדם לעולם הי' לו התנצלות לומר אשוב (אשר גם זה באמת טעות
כמאמר המשנה
אחטא ואשוב) אבל באמת הלא סופך למיתה עומדת וא"כ מי יודע מה יולד יום, כי הלא
יום מיתתך אינו ידוע לך כי והוא עובר לפניהם ר"ל כל ימי חייו של אדם אינו רק
כצל עובר כצל של עוף הפורח (כדאי' במדרש קהלת ) , וא"כ וודאי יותר טוב שאל תשמע
כלל ליצה"ר כנ"ל,, וגם אפשר לומר שזהו הרמז (בקהלת ד' ) טוב אחרית דבר מראשיתו, ר"ל
שזה ?וודאי? טוב אם אדם נותן אל לבו אחרית דבר היינו יום המיתה משעה
שנולד וזהו מראשיתו
והב?הו?, (וכיוצא בזה פי' הכלי חמדה ע"פ ויום המות מיום הוולדו ע"ש) וע"ז
נאמר נמי (בקהלת
י' ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים,
ר"ל אם יהי'
לך ממשלה וגדולה וזהו אם רוח המושל יעלה עליך, מ"מ מקומך אל תנח, ר"ל שתזכור תמיד
ולאן אתה הולך למקום עפר כו' וגם מקום בואיך מאין באת מטיפה סרוחה, כי שה
מרפא בבירור יניח חטאים גדולים כנ"ל יזכור לו יום המיתה וזהו עצה היעוצה
על כל והבן, , ,
כלל הדבר זכרון יום המיתה הוא מזור ותרופה לניצוח היצה"ר מאז? , ?מעתה מה גודל
המצוה של גמילת חסדים היינו חסד של אמת שאדם מצפה לתשלום גמול וזהו חסד שעושים
עם המתים כנודע, כי בזה בלבד מה שעושה מצוה ג"ח, אבל אף גם גומל את נפשו
כי אם זכרון יום המיתה הוא טוב לניצוח היצה"ר מכ"ש בראותו בעינו כי אדם ימות
באוהל ח"ו וככתיב טוב ללכת אל בית אבל וגו' והחי יתן אל לבו, וכן מצות ביקור
חולים והלוואת המת בכלל זה וכמ"ש כבר מזה הע"א מאמר ?תקד"ז? הביקור מועיל
לפשפש במעשיו
כי יראה בפחיתת האדם וישיב אל לבו לאמר מה אני ומה חיי הלא גם אנכי מוכן
ומזומן ?לבקרים?
ופגעים כמותו ובסיבה זו ישיב אל לבו ?לתען? מעלליו ע"ש ,, וזהו משאז"ל בסוכה דמ"ט
ע"ב בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שהצדקה בממונו, וג"ח בין בממנו
ובין בגופו, צדקה לעניים, ג"ח בין לעניין בין לעשירים, צדקה לחיים ג"ח
בין לחיים בין למתים
והנה מלבד הפשוטי יש בו עוד רמז כי בפשוטי מאי צריך לאשמועינן כי גדולה היא הלא
זה נראה בחוש החילוק בין צדקה לג"ח, אבל יש בו עוד רמז לפי דברינו הנ"ל, דהנה באמת
ג"ח יש במתים וזהו חסד של אמת כנ"ל וגם יש בחיים בריאים שגומלים חסדים זע"ז, וגם
יש בחיים המוטלים על ערש דום והמה החולאים וזהו ביקור חולים, והנה רש"י נזכר לעיל
בהתחלה דברי רז"ל בסוכה שם אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה ופי' רש"י כגון

#320
כשנותן לעני וטורח עצמו להוליכה לביתו , והטורח הוא החסד ע"ש ,, וא"כ זהו אומר ג"ח
בין בממנו ובין בגופו, ר"ל ג"ח שעושה עם החיים הבריאים הוא בין בגופו ובין בממונו
היינו בשניהם כאחד, דטורח בגופו בעצמו ומוליכו הממון לביתו של עני , וא"כ הוי בין
בגופו ובין בממונו, משא"כ צדקה בלא חסד , וג"ח שעושים עם החולאים, לזה אמר בין
לעניים ובין לעשירים היינו נמי שניהם נעשו כאחד דהיינו בצה שהולך לבקר החולה
וזהו לעניים שהחולי נקרא עני כדכתיב אשרי משכיל אל דל כנודע, באותו שעה הוא
גמילת חסד גם לעשירים היינו לאותן בריאים שמבקרים החולאים העניים יש גמילת
חסד לעצמם כי בזה גומלים חסדים עם נפשם כי יראו בפחיתת בני אדם וישובו
אל לבם גם אנו תחת מקרה ופגעי הזמן וממילא יתקנו מעלליהם כנ"ל וכדכתיב גומל
נפשו איש חסד, וכמו כן בחסד שעושין עם המתים הוי ג"ח בין לחיים בין למתים
ושניהם כאחד ונמי כנ"ל כי החי יתן אל לבו לשוב אל ד' ויגמול עם נפשו חסד והבן,
כלל הדבר הכל נכלל בג"ח בין שעושה עם אחרים בין שעושים עם עצמם כנ"ל,
והנה באמת הכל מחויב אדם לקיים בעצמו, הלבשת ערומים הוא לקיים בעצמו כי אם הוא
ערום בלא מצות הוא ערום בלי לבוש כנודע ומחמת המצות נת?? לו לבוש לנשמה
וזהו הלבשת ערומים, וביקור חולים הוא נמי לקיים בעצמו חולי הנפש אשר בעו"ה
הנשמה היא מחולל מפשעים וצריך לבקר ולפשפש במעשיו ולשוב אל ד', וחסד עם
המתים הוא נמי בעצמו כי מיד שחוטא האדם נקרא מת כדכתיב ואתם הדביקים בד' חיים
כולחם היום וממילא כיון שחטא ואינו דבוק בד' שוב לא מקרא חיים (ועיין מזה בכלי
חמדה פ' ???) וזהו ביאור אצלי ?מ"ר?(בתהילי' פ"ט?) מי גבר יחי' ולא יראה מות, וקשה
הכפל , אבל באמת כנאמר מי הגבר יחי' ולא יראה מות בעודנו בחיים, כי אין
צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וא"כ בשעה שחוטא אותה שעה רואה מות
כי העין פורע אותו מדביקות אלקי' כדכתיב עינותכם הבדילו בין אלקיכ' וגו' וא"כ
שוב לא נקרא חי רק מת ?והבניהו?, ע"כ אחינו ב"י לכו שמעו לי לקיים מצוה זו כתקונה
להיות גומל חסד זע"ז ועם נפשו כי זה כלל גדול בתורה ואהבת לרעיך כמוך ובזה
נכלל כל ג"ח שבעולם, כדאי' בשבת פ' מפנין שבין אשם לחבירו הכל נחשב לג"ח ע"ש,
ודלא כאשר בעו"ה ?נהפ? עכשיו כל איש רוצה לקנות לו שם להיות בחברא של ג"ח או
ביקור חולים, ובעת שיצטרכו איזה חולי חבקר או ח"ו בר מינן לגמול עמו חסד של אמת
אין איש בביתו, ואף אם הוא בביתו אין כבודו בזה להיות מן המבקרין או מן העוסקים
בבר מינן, והנה ע"ז נאמר טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם וגדול עונו מנשוא, הלא

321#
זה כל אדם אשר סופו לבוא למדה זו להצטרך מבקרים ועוסקי' בחסד של אמת אתו כדאי'
במ"ק והחי יתן אל לבו דקבור יקברוניה דספוד יספדוניה כו' ע"ש, ובפרט גודל השכר של
ג"ח כדאי' במס' שבת ק"ד ע"ב א"ב אלף בינה ג"ד גמול דלים כו' ה"ו שמו של
הקב"ה זן אותך
ודקדקו המפורשי' למה בזכות זה הקב"ה זן אותך, אבל י"ל ?כך כיינר?? עפ"י
מה דאי' במס' תענית
ג' מפתחות שלא נמסרו ליד שליח ואחד מהם מפתח של גשמים, והקשה הפ"ד בדרך
ד' הא אמרינן בגמ'
הנותן מטר על ארץ בארץ ישראל, ושלוח מים על פני חוצות בחוצה לארץ וא"כ חזינן שהקב"ה
שולח ע"י שליח בח"ל, ותי' שם הא דאמרינן דהקב"ה אינו מוסר המפתח היינו
מאוצר הטוב, דשם
יש ריבו גשמים ושפע רבה וזהו דווקא ע"י הקב"ה כדכתיב יפתח ד' לך את אוצרו
הטוב, משא"כ
בח"ל ששולח ע"י שליח אינו מאוצר הטוב עכ"ל, ולכאורה טעמא בעי למה בח"ל
אינו בא מאוצר
הטוב , אבל כבר כתבתי עפ"י פשוטא לעיך בבית מועד חדר ד', כי בא"י הוא ארץ אשר עיני
ד' דורש בה תמיד מש"ה הוא בכבודו ובעצמו נותן המטר, וממילא הא מאוצר
הטוב, משא"כ בח"ל
אמרינן בגמ' כל מי שדר בח"ל כמי שאין לו אלקי ופירשו המפורשי' משום דאין
השכינה שורה בח"ל
ומש"ה נותן ע"י שליח בח"ל וממילא אינו בא מאוצר הטובף כי מפתח זה לא נמסר
לשליח כנ"ל
והנה באמת מצינו במ"ר סדר משפטים על פסוק (משלי ח' ) בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות
משפט ?? אמרה התורה באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושה צדקה בתוך נתיבות
משפט עכ"ל, ויש לדקדק למה התורה הולכת דווקא בתוך נתיבות משפט וצדקה, (ועיין בזה
בנזר הקודש פרשה ע"ה) אבל אמרתי עפ"י מה שהבאתי לעיל בבית מועד כמה פעמים הך מדרש
רבה ויקחו לי תרומה אמר כביכול יש לך מקח שממכרו נמכר עמה, מכרתי לכם תורתי כביכול
נמכר עמה כי קשה לכביכול לפרוש מהתורה ומש"ה צוה לעשות משכן להשרות
שכינתו אצל ישראל
כי קשה לפרוש מהתורה ע"ש באריכות במ"ר סדר תרומה ,, ואי' באלשיך ז"ל סדר משפטים
אם כסף תלוה את עמי, אז את עני ר"ל מי שהוא את העני דהוא השכינה כדכתיב ד' עומד
לימין אביון הוא עמך, שהשכינה שורה אצלך ע"ש וא"כ מכלל הין אתה שומע לאו, ודפ??
לפי מה דאי' בחז"ל בב"ב כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז, וכמו כן
מצינו בסנהדרין
?? ע"ב לענין משפט, וז"ל אר"ש ב"נ אר"י כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה
שכינתו בישראל
כו' וכל שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל עכ"ל (ועיין
מ"ש כבר מזה לעיל
בבית זה חר??) וא"כ ממילא מה שאינו דן דין אמת או שאינו נותן צדקה אין הקב"ה
שורה אצלו, וא"כ ממילא גם התורה אינה יוכל להיות אצלו כי קשה לכביכול
לפרוש מהתורה כנ"ל
וזהו אמרה התורה בדרכן של עושי צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט כי אז משרה שכינתו
בישראל ואז גם הוא עמהם משא"כ בל"ז אז קשה לכביכול לפרוש ממנו והבן,,,

#322
מכלל דברינו שמענו כי קשה לכביכול לפרוש מהתורה, והתורה היא מהלכת בנתיב ארח צדקה
וממילא גם הקב"ה הוא שם וכנ"ל באלשיך את העני עמך, וא"כ ממילא גם בח"ל בא מאוצר
הטוב וכיון דקב"ה שורה שם ומקיים יפתח ד' לך את אוצרו וגו' (ואחר כמה שנים שכתבתי
זה מצאתי במדרש הובא בפ"ד דרך צדקה דרוש י"ח וז"ל אהי' אשר אהי' כשם שאתה הוה עמי
כך אני עמך פותחין את ידיהם ועושים צדקה אף אני אפתח את ידי שנאמר יפתח ד' לך את
אוצרו הטוב, ואם אינם פותחין את ידיהם לעשות צדקה מה כתיב שם הן יעצור במים ויבשו
כו' עכ"ל הרי ??? ע"י? צדקה מקוים יפתח ד' לך את אוצרו הטוב) וזהו שאמרו רז"ל לעיל
במס' שבת א"ב אלף בינה ג"ד גמול דלים ה"ו שמו של הקב"ה ז' זן אותך ר"ל הקב"ה בכבודו
ובעצמו זן אותך הקב"ה זן אותך דייקא כי יפתח ד' לך את אוצרו והיינו ע"י התורה
כי זהו אלף בינה הקב"ה שורה אצלך כי קשה לפרוש מהתורה וכנ"ל וכן אי'
ברז"ל אין להקב"ה
אלא ד' אמות של הלכה , וכן לע?? גמול דלים וזהו הצדקה אז את העני עמך דהיינו ד'
שעומד לימין אביון הוא עמך כנ"ל וא"כ שפיר נותן בכבודו ובעצמו המזונות כמו בא"י
כנ"ל והבן, ואפשר שזהו מה דכתיב אצל המעשר לא עברתי ממצותיך לא שכחתי ,
ורבים דקדקו מאי לא שכחתי מה"ת ישכח, ועוד ה"ל למימר לא עברתי מצותיך מאי ממצותיך
דקאמר, אבל י"ל ע"פ דברינו הנ"ל התורה אמרה בארח צדקה אהלך דהיינו נתיב שאני
מהלכת בדרכן של עושי צדקה כנ"ל, וא"כ ממילא מי שאינו נותן צדקה התורה מסתלקת
ממנו כיון שאינו הולכת כי אם בארח של צדקה כנ"ל , תו אקדים מה דאי' במס'
סוטה די"ב ע"ב
ואר"ח ב"ח מאי דכתיב אחרי ד' תלכו וכי אפשר לאדם להלוך אחר השכינה כו' אל
הלך אחר מדותיו
של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים כו' אף אתה כו' מה הקב"ה ביקר חולים כו אף
אתה הקב"ה קובר
מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתה כו', מדברי ו שמענו כי מצות גמילת חסדים הקב"ה
בעצמו קיים וממנו ילמדו הבריא??, וזהו שאמר לא עברתי ממצותיך, ממצותיך דייקא, היינו
ר"ל ממצותיך המצות שאתה מקיים לא עברתי ומחמת זה לא שכחתי מהתורה כי התורה
בארח צדקה מהלכת, אבל אם עברתי ממצותיך ליתן צדקה ולגמול חסד אז וודאי שכחתי
כי התורה הי' מסתלקת ממנו כנ"ל ?והבניהו? , ומש"ה אמרינן נמי התם בשבת אלף בינה
גמול דלים כנ"ל ז' ח' ט' י' אם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב
לך ונותן לך
ירושה ופי' המהרש"א התורה ירושה הוא לו כדכתיב תורה מורשה ע"ש, והיינו
עפ"י הנ"ל ע"י
גמול דלים התורה אינה מפסקת ומסתלקת ממנו ונשאר לו בירושה והבן,,,
ובאלה הדברים בארתי מאמר רז"ף במס' ע"ז ד"ה ע"ב וז"ל אמר ר"י משום ר' דותאה מאי
דכתיב אשריכם זורעו על כל מים משלחי רגל השור וחמור, אשריהם ישראל בזמן שעוסקים
בתורה ובגמילות חסדים , יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכן זורעי
על כל
"כל האומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו - ספר חסידים אות רכ"ד
מיין אימעיל: SeforimVelt@gmail.com

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך איצט דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און איין גאסט