בתי נפש - הג"ר שלמה הכהן אב"ד צילץ זצ"ל

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר האלפיים
תגובות: 2618
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בתי נפש - הג"ר שלמה הכהן אב"ד צילץ זצ"ל

תגובהדורך יידישע קהילות » דינסטאג מארטש 24, 2015 12:47 am

171 - 179
171
בס"ד
ספר בתי הנפש – בית מועד
חדר א: דרוש לחג המצות, בו יחוג בדיצות, ויעלה ירושלים על ראש שמחתו, בעת סידור פסח כהלכתו, ואז כאשר נסדר אותו, כן נזכה לעשותו.
במדרש (?): בשביל ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, בזכות שהיו גדורין מעריות, ובזכות שלא היה בהם לשון הרע, ובזכות שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש, ובזכות שלא שינו את שמם כו' עכ"ל.
לא במקום אחד ולא בשתי מקומות מצינו אשר אנו אומרים תמיד זכר ליציאת מצרים, הלא הוא לחקות בלבינו אמונת השגחת ית' ולהכיר יכולתו ית' בדרך פלא אשר הפליא לעשות עמנו אז בצאת ישראל ממצרים, וזאת נחמתינו בעניינו בגלות המר הזה אשר זה ימים כבירים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא נפלה הודינו, שמם בית מקדשינו ותפארתינו, ומאז רבו התלאות, במכות נפלאות, בחושך ואפילה נידחים, ולארץ אחרת נשלכים, ובכל זאת אם יתמהמה חכה לו כי עוד יעשה עמנו נפלאות כאשר עשה בראשונה, להשיבנו אל קדמותינו.
אך העיקר כמאמר דניאל איש חמודות בסופו (דניאל ט, כד) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשיך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים וגו', והיינו ע"י התשובה אז יכלא הפשע והחטאת, וממילא יבוא צדק עולמים, ומטעם זה מצינו כמה רמזים בעניני פסח הרמוזים על האדם לבער היצה"ר דהוא השאור שבעיסה וכאשר האריכו מזה כל ספרי מוסר ועיין בע"א? בזה דכל עניני פסח מורים על תשובה ע"ש, והיינו באשר דאי' בגמ' (ר"ה י"א ע"א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול, וא"כ מש"ה בחודש הלזה נצטוו לדורות לעשות עניני תשובה ובזה יזכו לעלות לציון ברינה, כי העיקר תלוי בתשובה וכדאי' בסנהדרין פ' חלק (צ"ז ע"ב) כל הקיצין (תלוי) [כלו] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ע"ש, ואי' נמי התם זכה אחישנה ולא זכה בעתו, והנה יותר טוב שיהי' זכה, כי באם לא זכה ח"ו, אז יהיה אחד בעיר ושניים ממשפחה כדאי' התם בפ' חלק, ופי' הע"י שם דיברור הצדיקים אעפ"י שאין כולם חוזרים ע"ש (כ"ה ברש"י שם, וזה כוונתו בע"י, לידיעה בעלמא: כמ"פ נמצא כן בספרים שבאגדות כתבו ופי' הע"י, שהוא באמת ברש"י או בתוס', כי בזה היו רגילים לעיין), וא"כ וודאי יותר טוב שיהי' זכה ואז כולם יזכו לראות בנחמות ציון וירושלים, והנה הארכתי קצת בזה, כי בארתי עפ"י דברים האלה מקרא קודש (שמות י"ב מ"ב) ליל שימורים הוא לד' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד' שמורים לכל בני ישראל לדורתם, ויש לדקדק מאי לכל בני ישראל, הוי סגי באומרו לבני ישראל, גם מאי לדורותם, מהיכא תיתי שלא יהי' לדורות, וביותר קושי' הבנה במה שאמר הוא הלילה הזה, ופי' רש"י ידוע (הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך), אבל קשה מאי נ"מ בזה אם הבטיח בלילה ההוא או בלילה אחרת, גם הוא למותר, דמה"ת שי"ת ב"ה לא יקיים חלילה הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בלילה הזה יהי' הגאולה.

172
אבל לדברינו הנ"ל י"ל דהתורה מרמז מיד בגאולת מצרים גאולה העתידה, והיינו בהקדים הקדמה אחת מה דאי' בפ' חלק על פסוק (חבקוק ב, ג) אם יתמהמה חכה לו, ואמרינן שם וז"ל שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, ת"ל (ישעיהו ל, יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמיכם, וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכב עכ"ל עי"ש, מכלל דבריהם שמענו כמו שאנו מחכין כך הקב"ה מחכה ורוצה להביא הגאולה אך מדת הדין מעכב והיינו כנ"ל שעיקר תלוי בתשובה לכלא הפשע ולהתם חטאת, ואז יהי' לכולם חלק בירושלים כנ"ל. וזה ידוע הגלות נקרא לילה כדכתיב בישעי' שומר מה מליל, ופי' מהרש"א שם בפ' חלק, [שה' שומר] מה מגלות יהי' הדומה ללילה ע"ש ועפ"י רש"י בישעי'. והנה מלת לדורותם הוא דור תם כדדרשי רז"ל במקום אחר על מלת לדורותם [לדור תם] תם מגזל, תם מעריות כו' (עי' ילקוט שמעוני ?? הובא במג"א או"ח סי' כ' סק"ב).
ובזה יבואר היטב מקרא קודש הנ"ל, ליל שמורים לד' להוציאם מארץ מצרים, ר"ל כאשר הי' ליל שמורים לד' היינו כפי' רש"י שד' ב"ה היה מצפה לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים ע"ש, הוא הלילה הזה לד' שמורים, ר"ל כמו כן גם הלילה הזה, הוא הגלות המר הזה דמכונה בשם לילה כנ"ל ג"כ שמורים לד', היינו ר"ל שד' ב"ה מצפה גם בגלות הזה מתי יקיים הבטחתו ע"י נביאים להוציאנו מגלות הזה וכנ"ל לכן ד' יחכה לחננכם וגו', אך א"ת אם ד' מחכה מי מעכב, לזה אמר לכל בני ישראל, לכל דייקא, ר"ל הוא חפץ להטיב עם כל ישראל וכולם יזכו לעלות לציון ברינה, ולא אחד מעיר ושניים ממשפחה כנ"ל, דהא אם יהי' שלא בעתו לא יברור רק הצדיקים כנ"ל, אבל רב חסדו ית' להטיב לכל ישראל, שכולם יזכו לזה, וזה לא יכול להיות רק לדורותם, ר"ל מתי שיהי' דור תם תמים במעשיו ויהי' דור זכאי דור טהור ואז יהי' הגאולה לכל בני ישראל לכולם יחד והבן.
ובזה אפשר לומר שזהו נמי הרמז במקראי קודש הנאמרים בענין הפסח (שם מ"ג מ"ד) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, דהנה כבר נזכר לעיל דברי רז"ל זכה אחישנה לא זכה בעתו, ואם ידלג על ההרים ויקפץ על הגבעות שיהי' הגאולה קודם זמנו (עיין במדרש בשיר המקודש על פסוק מדלג על ההרים וגו') אז צריך להיות זכה דווקא, וכבר נודע פסח הוא לשון דילוג כאומרו ופסח על הפתח כפי' רש"י שם, וכן הוא אומר כי פסח על בתי וגו', וא"כ זהו אומרו זאת חקת הפסח, ר"ל זאת הוא חק קבוע לפסח, ר"ל מתי שיהי' בדילוג קודם זמנו כנ"ל, והיינו כל בן נכר לא יאכל בו, ר"ל כל בן נכר כפי' רש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ר"ל מי שלא זכה לא יאכל בו, לא יהיה לו חלק בו, אך וכל עבד איש מקנת כסף, ר"ל וכל עבד כי בזמן הגלות אנו קרואים עבדים ולא בנים (עיין כמה פעמים במפורשים מזה) איש מקנת כסף ר"ל למי שיהי' קנין כסף היינו מצות ומע"ט דהם מכונה בשם כסף כדדרשי רז"ל שם בפ' חלק על פסוק (ישעי' נב, ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, לענינם שם, וגם ומלתה אותם, ר"ל עם הקניית מצות ומע"ט יהי' ג"כ סור מרע, וזהו ומלתה אותם דהיינו מערלת הלב כנודע, אז יאכל בו, והיינו כנ"ל שלא יהי' רק בא' מעיר ושניים ממשפחה שלא יברור רק הצדיקים, ולכן יותר טוב, כל עדת ישראל יעשו אותו, ר"ל שיהיה לכולם חלק בו כנ"ל ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל והבן.


173
ר "ל שיהי' לכולם חלק בו? כנ"ל? ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל? והבן
בעת זכירת יציאת מצרים וסיפור נסים ונפלאות ד' אז יעלה ירושלים על ראש שמחתו ויכיר וידע כי לא קצרה יד ד' מהושיע גם עתה מגלות המר הזה כי רב יכולתו ית', אך @@עי' היטיב@@ מדה"ד מעכב מחמת עונותינו כי רבו ומחמת זה יקיים ביעור חמץ המרומז על היצה"ר כנודע ולא ימצא שאור בבית אנושי וישוב בתשובה שלימה, וזהו העיקר, וכדאי' בזוהר חדש איכה וז"ל זכור בוראך בימי בחורתך עד שלא יב[א]ו ימי הרעה, זכור בוראך, הוי זכור כל אינין טבין ואתוון וניסין דעביד לך קב"ה ביומין קדמאין, בימי בחרותך, בזימנא דאיהו איתרעי בך מכל עמין דעלמא, עד שלא יבוא[ו] ימי הרעה, יומא דשלטין בך שאר עמא ????? ??? ?? כל יומא, והגיעו השנים אשר אין בהם חפץ,
שנים דגלותא דאזלין ישראל מטולטלין, עד אשר לא תחשך השמש, נהירו דקלסתר פני השכינה דהוי נהיר לה בכל יומא, ומההיא ניהור עלמא אתקיים, וישראל שראן על ארעא לרוחצו, כו' ביום שיזועו שומרי הבית אילן תלת ב"ד דהוי אולפי תורה בלשכת הגזית, ובטלו הטוחנות אלו כהנים ולווים וכולהו משמרת דהוי קיימי בירושלים, וחשכו האורות בארובת, אילן נביאים וצופים דהוי חמאן בנבואה וברוח הקודש, רק השתא סגרו דלתיים בשוק, דבני נשא צווחין ולית מאן דיתיב עלייהו, דהא כל תרעין ננעלו מן יומא דאחריב בי' מקדשא ובטלו עבודת בית אלה בפל קול הטחנה, קלא דשכינתא צווחת בכל יומא שובו בנים שובבים ולית מאן דמשגח בה עכ"ל הזוהר הנ"ל. מכלל דבריו שמענו דכל בר נש יהא מדכר דכיר כל ניסין וטבין דהוי ביומין קדמאין ועכשיו חסרנו כל אלה בעו"ה, וא"כ ממילא בעת סיפור ניסים ונפלאות של ה' ב"ה שעשה עמנו, כמו סיפור יצ"מ וכדומה, אז ממילא יתעורר לשוב על ד' ב"ה בכל לבבו בהעלותו על לבו כל הניסים מימים קדמונים ועכשיו בגלותא נעשו כאלמת? יונים?, ונעו ונדים, מוכים ומרטים וזהו אם לא אעלה על ירושלים אל ראש שמחתי, והיינו בעת השמחה כמו שבת וי"ט הלא כולם הם זכר ליצ"מ כנודע, ובזה ממילא זכור יזכור בירושלים אשר כאת רבו שערורי' בעו"ה בכל אופנים.
ואפתחה במשלפי, לסוחרים ישראלים שיירא היוצאים להביא ממרחק לחמם, מסחורות היקרים אשר מצוי הוא במדינה בים??, והנה נתיבות הדרך ההוא היה דרך המדבר, שהוצרכו לעבור דרך מדבריות רבות, עד הגיעם למחוז חפצם, והנה אלה האנשים לא ידעו דרך מדבריות ולא הורגלו בהם מתמול שלשום ובחשיכה יתהלכו בדרך אשר לא עבר בה איש עד בואם דרך מדבריות הנ"ל כמה פרסאות עד אשר לא ידעו עוד לפנות אנה ואנה, והיה כמתעתעים כאיש אשר הוא תועה בדרך, ונעלם מהם דרך הישוב להגיע אליו והנה ימים רבים חלפו ועברו אשר נעו ונדו דרך המדבר, ואין חזון נפרץ מת? יגיעו למחוז חפצם למקום הישוב, ויהי כי ארכו להם הימים במדבר מאין יושב הולכי שולל לא ידעו ויבינו באזהו יום הם עומדים בימות החול או ביום השבת. והנה ידוע דברי רז"ל במס' שבת ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד

174
היום יום שביעי בקדושא והבדלתא – ועושה מלאכה כדי פרנסתי – ופי' רש"י ביום? השביעי עושה קידוש והבדלה כדי שלא ישכח שיש שבת בעולם – ומחמת זה זוכר, כי יש שבת יש בעולם ע"ש?
והנה זה שעושה מלאכה כדי פרנסתו היינו? מפני פיקוח נפש ומש"ה דייקא כדי פרנסתו, אבל לא יותר ומה"ט? אם יש לו לאכול אפי' לחם לבדו? יסתפק במועט ולא יעשה מלאכה (עיין ט"ז א"ח סי' שד"מ?) והנה השיירא הנ"ל? הי' יראים ושלימים וכוונתם תמיד לשם שמים, ובעבור כעת טעו מדרך השכל – והלכו שולל ולא כרעו? את? שבת הי' רוצים לעשות כדין וכדת למנות ששה ימים מיום שנתנו אל לבם שכחתם ולשמור יום אחד דהיינו יום שביעי לקדשו בקידוש ולמען לעשות על צד היותר טוב שלא יצטרכו לעשות מלאכה ביום השביעי לצורך פרנסתם, עלה במוסכם אצל השיירא הנ"ל מעט המזון אשר עדיין יש בכליהם מהצדה לדרך אשר לקחו מביתם, זאת מעט מזונות? תהא שמורה ומונחת? עד יום השביעי כדי לעשות על מעט לחם הנ"ל קידוש, וגם כדי שלא יצטרכו לחלל שבת באיזה מלאכה, והששה ימים בנתיים קבלו עליהם להסתפק בעשבים מרים ומלוחים הגדלים בדרכם, וכל הסתפקות במועט האפשר יעשו, ובחצר? ודשא ימלאו פיהם, וכל זה עשו רק כדי שישאיר מעט מזון שלהם על קידוש הנ"ל.
והנה כאשר נמנו וגמרו, ככה עשו, והי' אוכלים ושותים כל הששה ימים עשבים מרים ומים המאררים אשר במדבריות המה, והמזון אשר הי' להם בכליהם מביתם, השאירו ליום השביעי לקידוש כנ"ל? ויהי ביום השביעי והנה באו לקדשו במעט מזון אשר בכליהם ולשמוח ולנוח בו כיום השבת.
אמנם בעת שיתוועדו יחדיו לקדש השבת זלגו עיניהם דמעות והתעוררו בבכי גדול ונאקים ונאנחים מאד מאד, מחמת הרגשתם צרות רבות אשר סבבו אותם, בעת שרב לקדש השבת, באשר שמו על לבם מגודל הטרחה והיגיעה שהי' להם עד שהגיעו לקידוש הלזה, בראש שמו כל מר למתוק, באכילת עשבי מרים ומים המאררים אשר אוכלים ושותים כל הששה ימים כדי להשאיר להם מעט מזון לקידוש.
שנית: כל הטירחא והיגיעה כלא נחשב בעיניהם, אך אם עכ"פ היו ביום השביעי בעת שמחתם, כבר במקום הישוב לשמוח כראוי, אבל הלא עדיין תועים הם במדבר בארץ לא זרועה, והקידוש בשממון ישתו, וחמר? שכר? לשותא? ממילא ושמחה מה זה עושה, הלא נימס לבבם שב? עיפהם? בראותם כי תועים הם בדרך זה זמן כביר, גם ראון שכלה ואפס המזון שהי' (כפול מילת שהי' וטעות ברור הוא) להם צידה לדרך מביתם, ואין להם עוד להחיות את נפשם אם לא בעשבים רעים ומרים הגדילים בדרכם.
שלישית: שמו אל לבם הלוואי בכל התלאות הללו, עכ"פ הי' היום הזה שאנו מקדשין בו לכבוד שבת, בבירור יוםה שבת, היום יום השביעי מימות החול, אבל מי יודע אם לא כל טרחתם ויגיעתם לריק הי', הלא אפשר גם זה היום אשר אנו רוצים לשמוח בו לכבוד שבת הוא אחד משאר יומות החול.
והנה מחמת שלש אלה הדברים אשר שמו אל לבם בעת הקידוש נהפך אצלם השמחה לתוגה, ותחת השמחה: העלו אנחה, וישאו קולם ויבכו על המקרה אשר קרה להם בדרך, והנה ביניהם הי' פיקח אחד, אמר נחם אנחם אתכם, אם תשמעו לעצתי הנה לא נמוש מקול צעקותינו וזעקתינו, כל מה שיש בכחינו לצעוק בקול (מילה בלתי קריא), כל איש לא יחסר, ולא תחוס על עינך מאין הפוגות, כי פן ואולי יתהלכו איזה שיירא אחרת ג"כ.

175
איזה שיירא אחרת ג"כ במדבר הלזה, והם הלכו בדרך הישר ויודעים נתיבות המדבר, ואולי הם סמוכים לנו, ומתוך גודל צעקתינו, המה ישמעו קולינו, ויפנו וילכו אחרי הקולות, עד בואם אצלינו, וינהגו אותנו מדרך עקלתון למסילת ישרים ונכוחים, והנה עצתו אמונה נכנס באזניהם, וצעקו וזעקו בקול גדול עד שנשמע מרחוק קולם אצל שיירות אחרות העוברים שמה והביטו אחרי הקולות עד שבאו אצלם, והיה להם לעזר ולתמך להביאם אל דרך הישר ומשם הגיעו למחוז חפצם, וכאשר באו שמה יצאו וראו כי המדינה ההיא רחבת ידיים וקנו שם סחורות רבות יקרים ונכבדים מאד, אשר הרויחו בזה ממון רב והיה ראשיתם מצער ואחריתם השגו מאד, אשר בזה המותרת נשכח מהם העצבות העבר, והיו שקיטים ושאננים איש תחת גפנו ותחת תאנו בשפעת יפעת ממעל. (זהו המשל). (הנמשל) הסוחרים הם אנחנו בני ישראל אשר הנשמות באים להעה"ז לקנות מצוות ומע"ט אשר ירויחו בזה לעה"ב הרבה מאד כנודע, והנה בעו"ה מיום אשר נסוג אחור לבנו מדרכי ד' ב"ה, הנה תועים אנחנו בדרך המדבר הגדול הזה, והוא הגלות המר הזה כמ"ש הושע (ב) ואותי שכחה נאום ד' והולכתי' המדבר ופי' רש"י הגלות שדומה למדבר עי"ש. והנה זה ימים רבים אשר חלפו ועברו בעו"ה אשר אנחנו נעים ונדים במדבר הלזה, ואנו הולכים בתוהו לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ובלתי ידוע לנו מתי יום השבת, והוא קץ הפלאות, דהוא יום שכולו שבת כנודע, ובאמת אנו מחשבין כל שנה ושנה אמנם כל הקיצין כלו ואנחנו לא נושענו, ואין ידוע לנו מתי יום השבת וי"ט שלנו בבירור, כי יום נקם בלבו, ולבו לפומי לא גלי' כנודע, אבל הלא אנו עושין שבת בכל יום השביעי של ימות החול, וכן ימים טובים אנו עושין בט"ו בניסן פסח, ובששה בסיון שבועות, וכן בט"ו בתשרי סוכות, אמנם בעת שבא יום השבת ויו"ט לערוך שולחן ולעשות קידוש, אם נשים אל לבבינו אופן השמחת שבת וי"ט שלנו, אזז בוודאי לא יהיה השמחה כראוי, בראש כמה יגיעות יש לנו בעו"ה בגלות המר הזה להכין צרכי שבת וי"ט, כי השפע מתמעטת מאתנו כל היום הלוך וחסר, ובעו"ה כל היום קללתו מרובה משל חבירו, וקודם שבת וי"ט, רצוני לומר הימים שבנתיים, ממש כל איש ואיש נודד ללחם אי' בכפרים ועיירות להמציא לו תרופה, שיפרנס א"ע ולהשאיר לו מעט מה להכין צרכי שבת וי"ט, ע"כ שמחה מה זה עושה, בראותינו ביגיעתינו וטרחתינו לאכול תפל מבלי מלח ממש בכפרים ועיירות למען הפרנסה בעו"ה כנודע אצל רוב בעלי מו"מ, וממילא השמחה נהפך לתוגה, שנית בהעלות על לבנו באיזה מקום אנו עושין שבת הלזה, במקום מדבר ושממה, כל העמים שלוים ושקיטים, ואנחנו בעו"ה עניים ומרודים, וממילא יימר שכר לשותו, ובשממון אנו שותין מעט יין בשבת וי"ט בעו"ה, שלישית, אם היה עכ"פ י"ט בבירור כראוי ונכון, אבל בגלות המר הזה לא מיקרי י"ט כלל

176
אלא אבילות, כמאמר עמוס הנביא והפכתי חגיכם לאבל, וע"ז דרכי ציון אבילות
מבלי באי מועד, וא"כ על מה לנו לשמוח, אך העיקר לשוב לבבינו אל כפיים אל
אל בשמים ולצעוק אליו בבכי וקול המר, ואז אם הקול קול יעקב אין הידיים
ידי עשו, ר"ל אין א"ה שולטין בנו, אבל אם ח"ו אין הקול קול יעקב אז הידיים
ידי עשו כדאי' ברז"ל, וזהו קול המעכב בתוכינו, כי כל איש הולך אחר בצעו ואחר
שרירות לבו רק רע כל היום, ואין פונה ומשגיח, על עכבות משיח. ובזה
בארתי המסורה ב' ויחדלו, ויחדלו לבנות העיר (בראשית י"א ח') ויחדלו הקולות (שמות ט' ל"ג),
והיינו עפ"י דברינו הנ"ל דעיקר הוא הקול קול יעקב כנ"ל. ועוד אקדים מה דאי' בספרי
מוסר ע"פ בונה ירושלים ד', וקשה וכי זה זמן כביר הוצרך לבנות ירושלים, יבנה
ה"ל למימר. אמנם כתבו ד' ב"ה חנון ורחום הוא, וכל תשוקתו לטובת בניו, ובכל
רגע ורגע בונה ירושלים כדי לגאול את בניו, אך במעשינו ודרכינו המקולקלים
המה מחריבין ומהרסין אותו הבנין, וזהו בונה ירושלים ד' ר"ל כל רגע ורגע הוא בונה
ירושלים למען נדחי ישראל יכנס, אך אנו בעו"ה סותרים הבנין. וזהו דברי
המסורה הנ"ל ויחדלו לבנות העיר ר"ל בשמים ממעל חדלו לבנות העיר ירושלים
שלמעלה, ומפני מה חדלו, והלא כתיב בונה ירושלים ד', לזה אמר ויחדלו הקולות ר"ל
שחדלו למטה הקולות של תפלה ותורה ותשובה, ובזמן שאין הקול קול יעקב אז
עדיין הידיים ידי עשו כנ"ל, ומש"ה חדלו עדיין לבנות העיר למעלה והבן.
כלל הדבר אחינו ב"י בעת שמחת י"ט יעלה ירושלים על ראש שמחתינו ונעלה על לבבינו שמחה מה
זה עושה, בהרגשתינו שזה ימים רבים אשר אנחנו בעו"ה יושבים בשער הדאגי"ם, דאגנו על
פדות נפשינו ועל גאולתינו אשר נשכחה כמת מלב מעת אשר הושבנו במחשכי כמת עולם,
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול מבשר ישועה, אך פן ואולי ח"ו יאמר נא ישראל יבשה
עצמתינו ואבדה תקותינו בגלות המר הזה, חס מלהזכיר, אם יתמהמה חכה לו, כי עמוד
ברזל יש לנו להשען, כמאמר המשורר נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, וכדאי' נמי
במדרש מ"ש ר"ע אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, וכמ"ש האלשיך ז"ל ע"פ (תהילים
פ') תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו וז"ל אמר אם מה תזנחנו בגלות הארוך
והמר והדחוק הלזה, הוא כי שמת לבך להסתפק בעליונים כמ"ש ז"ל במדרש חזית כי זו הי'
עצת שרפי קודש לפני הקב"ה בימי המן להסתפק בעליונים, ולדחות סברא זו בא ואמר אי
אפשר, כי למה תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו, ואם כך היית עושה היית
מניחנו כיתר הגוים, אך בצער אשר אנו מצטערים הלא יורה כי בנו בחרת והבאתנו
במצודת צרות למרק אשמתינו ולהטיב אחריתינו עכ"ל האלשיך ז"ל. ובזה נעים
לי כוונת אסף שבא בזמר ואמר מזמור לאסף אלהי' באו גוים בנחלתך וגו' (תהילי' ע"ט).
וקשה קינה מבעי' לי' ודברי רז"ל ידוע. אמנם לדברינו הנ"ל נעים זמירותיו במה שבאו
גוים בנחלת ד' להחריבו באו גוים דייקא באשר בזה יש לנו נחמה גדולה כי עוד חזון למועד

177
חזון למועד בשוב ה' את שובת ציון, כאשר ??וודאי?? הלא מעשי הגוים רעים וחטאים לד' יותר ממעשינו, ולמה המה ישליטו בם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם כמ"ש האלשיך הק' והבן, וכיוצא ביה ראיתי בס' ראשית ביכורים בסדר ניצבים ע"פ והי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדחתך שמה וז"ל והנה בכל הגוים מיותר, להודיע לנו הסיבה שיתנו לב להשיב אליו ית' באשר שהעונשים באים עליהם בהיותם בקרב הגוים רעים וחטאים יותר מישראל, ועכ"ז ..... ואנו היינו חרפה להם יראוני יניעו ראשם, אין זה במקרה זולת כי אשר יאהב ה' יוכיח @@@(משלי ג', י"ב)@@@ ואנו בניו ית' ומשגיח על מעשינו, ולקח אותנו לחלקו ומייסרינו לטובתינו ושנהי' ראוים לחזור ולשוב אל היכלו היכל מלך ד' צבאות שמו, בכך ושבת עד ד' אלהיך עכ"ל, מכלל ד??? ג"כ שמענו ממשלת הגוים עלינו יש לנו נחמה בגולה כי לא ???? ?????? ולשוב אל ה' ב"ה כי עוד חזון למועד לעלות לציון ברינה ????.
וכאלה הדברים בארת מקראי קודש (בראשית ט"ו י"ב י"ד) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, ויאמר לאברהם @@@אברם בפסוק@@@ ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וגו', ואי' במדרש רבה @@@(בר"ר מ"ד, י"ח)@@@ יודע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן עכ"ל. ויש לדקדק מה היה החרדה לעת ביאת השמש, ומה יום מיומיים, ????? ??"?. הלא גם תמול גם שלשום יזרח ובא השמש, ובמדרשות האריכו ביאת השמש היינו שאברהם אבינו ע"ה ראה והביט ארבע גליות ואחז ???? ופחד, ומביאם רש"י ז"ל ?????, והנה אימה רמז לו לחשך של גליות ע"ש, א"כ קשה למה לא אמר ויהי' לילה וגו' דהגלות נמשלה ללילה ??"? בהתחלה על ליל שימורים וגו', גם קשה מה הי' משיב לו הקב"ה יודע שאני מפזרן, הלא ע"ז בעצמו הי' עיקר חרדה שלו, והוי ???' לנחמו באמרו תדע שאני מכנסן כדפי' מדרש ??"?, אמנם לדברינו הנ"ל י"ל פשוטו, דאברהם אבינו ע"ה ראה ???? אריכות הגלות המר הזה האחרון ???? ימשוך סמוך לכלות אלף השישי וזהו זמן של בעתו, כי ינטו צללי ערב, כי שיתא אלפי הוי עלמא @@@(ראש השנה לא.)@@@ וזהו ויהי השמש לבוא, ??"? כבר הוא סמוך לביאת השמש של שיתא אלפי הוי עלמא ונטו צללי ערב ועדיין אין ???? ????? מבשר קול ישועה מאורך הגלות המר הזה, וע"ז אחז ????? וחיל ואימה, כי אמר אולי יגברו ח"ו עצת שרפי קודש לאמר שיסתפק בעליונים כמ"ש במדרש אצל המן ?????? ???, לזה אמר לו הקב"ה יודע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, ר"ל בזה שידוע לך שאני מפזרן בין האומות בזו יש לך הודעה שאני מכנסן באשר הלא הם וודאי לא מגרע גרע מהגוים ולמה אני מפזרן בניהם, והם ישליטו עליהם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם ???, והבן.
ובזה נבאר פסוקים בשיר השירים @@@(א', ב'-ד') באומרו ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ @@@על כן@@@ עלמות אהבוך, משכני אחריך נרוצה, הבאני המלך חדריו נגילה ונשמחה
178
בך, נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קידר כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. והנה רבו הדיקדוקים, חדא מאי ישקני מנשיקות פיהו, ורש"י פי' דקאי על סודות התורה ע"ש, וגם למה מסיים כי טובים דודיך מין למה מדמה ליין דווקא, גם לריח שמניך וגו' אין לו המשך אל הקודם, גם מאי לריח שמניך, מה הם השמנים בפריש מלת שמן שורק שמך קשה הבנה ופי' רש"י ידוע. ומלת משכינו וגו' ג"כ אין לו המשך כלל, גם מתחלה לשון משכיני ואח"כ מיד אמר נרוצה לשון מרוצה, גם מה הביאני המלך חדריו, גם מאי משרים אהבוך דקאמר, ומה דקאמר שחורה אני ונאוה אין לו פי' ולפי' רש"י הוא כפל במה דמסיים עוד כאהלי קידר ע"ש. גם פסוק אל תראוני שאני שחרחרות קושי הבנה במה דאמר שזפתני השמש, וגם בני אמי קשה הבנה ופי' רש"י ידוע.
אמנם לדברינו הנ"ל יבוא ביאורים על נכון,, אך ורק אציג פה עמדי הקדמה אחת אשר יאמר כי הוא זה ידוע בספרים כי השכחה מצוי בינינו מחמת שהתורה ניתנה ע"י ב"ו ע"י משה רבינו משא"כ לעתיד הקב"ה בכבודו ובעצמו יתן לנו חכמה מפיו דעת ותבונה, ולא ישכח מאתנו לעד, וכן מצינו במדרש חזית מה ששמעו מפי הקב"ה לא שכחו, ואח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו היה שוכחים מה שלמדו ואמרו מה משה ב"ו עובר אף תלמודו עובר, ובקשו ממשה ואמר הוא יגלה לנו פעם שנית ע"ש, ואמרתי זהו הרמז במשלי באומרו בני תורתי אל תשכח, ר"ל בני אם תקרא בני דהיינו לעתיד, כי בגלות אנו נקראים עבדים (כנ"ל על פסוק וכל עבד וגו') אז תורתי, ר"ל תהיה תורתי דייקא, ולא של ב"ו? ותרו?? לא תשכח ר"ל אל יהי' השכחה כמו כעת, והבן??
ובזה באתנו פסוקי תהילם א' אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, ויש לדקדק חדא דיוקא ??? מתחלה אמר תורת ד', והדר אמר תורתו, ועוד מאי לשון עתיד דקאמר ובתורתו יהגה, הוגה הוי למימר, ולפי דברינו הנ"ל יבואר על נכון, דכבר נזכר לעיל דכעת השכחה מצוי באשר שנתנה התורה ע"י ב"ו, משא"כ לעתיד ד' יתן פיו חכמה דעת ותבונה כנ"ל, והנה ע"ז? מן הראוי מכל איש אשר יראת אלקים בלבבו להתפלל ע"ז שיהיה התורה מ"ז??? ב"ה בכבודו ובעצמו, ויהיה בשלימות כנ"ל, וזהו אומרו אשרי האיש אשר לא הלך וגו', רק כל חפצו בתורת ד' ב"ה ר"ל כל מגימותיו הוא מתי יבוא העת שיהיה תורת ד' דהיינו לעתיד בזמן הגאולה ב"ב, וא"ת מאי נ"מ בזה

179
בזה הא גם עתה יש לנו התורה לזה מסיים ואמר ובתורתו ר"ל דהוא נתינת טעם למה שאמר למעלה שעיקר חפצו יהי' בתורת ד' משום ובתורתו יהגה יומם ולילה ר"ל שאם יה' תורת ד' כנ"ל אזי יהגה יומם ולילה כפי' רש"י לשון הגיון בלב היינו שלא ישכח ממנו ויזכר תמיד וזהו דאמר יהגה לשון עתיד וא"כ מי שמצפה ע"ז וודאי אשרי לו והבן והנה מה מאד? [ו?]נעים זמירות ישראל בזה (תהלים קי"ט אות מ"ם) באומרו מה אהבתי תורתך כל היום היא שחתי מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי ויש לדקדק מה סמיכות יש להנהו תרי פסוקי' אהדדי ועוד מאי נתנת טעם באמרו כי לעולם היא לי אמנם לדברינו הנ"ל יאמר כך מה אהבתי תורתך תורתך דייקא ור"ל עיקר אהבה שלו על תורתיך דהיינו לעת שיהי' תורתך זה הוא חביב מאד בעיני כל היום היא שיחתי ר"ל תמיד אני מדבר בזה ומה הדיבור שלו לזה אמר מאויבי ר"ל שיבוא עת וזמן שתוצאנו ותצלינו מאויבי ואז תחכמני מצותך תחכמיני דייקא ולא ג"כ? בו'? כמקדם? כנ"ל ועל דבר זה כל היום היא שיחתי וא"ת מאי איכפת לי אז דהי' @@@לכאורה צ"ל דיהי'@@@ תורתך דווקא הלא גם עתה התורה לא רחוקה ממני לזה אמר כי לעולם היא לי ר"ל אז אם יהי' תורתיך לעולם יהי' לי בזיכרון לא אשכח אותה משא"כ עכשיו השכחה מצוי בנינו כנ"ל וזהו לעולם דייקא כנ"ל ונכון הוא כלל הדבר לעתיד יתן ד' חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל והנה דרך השותים במזרקי יין לאהוב שינה ואז סר יינם מעליהם ובזה לא לבד שתפיג שכרותם אבל אף גם עריבתם שטעמו כבר אבד ונשכח ממנו כנודע וזהו התעוררת והחשק כנסת ישראל אל ד' ב"ה באמרם ישקני מנשיקות פיהו ר"ל כי פה אל פה ידבר בכבודו ובעצמו עמנו דהיינו שנזכה לעת הזאת שיגיע ויהי' נקרא תורת ד' ??? יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל ונתן טעם לזה כי דודיך מיין ר"ל דרך היין להיות רעיבותו? @@@צ"ל עריבותו@@@ עובר וחלף והלך לו משא"כ עריבותך מיינה של תורה אשר אתה בכבודך ובעצמך תיתן לנו יהי' קיים לעד ולא ישכח מאתנו ולא חלף והלך לו כנ"ל ועוד תאות נפשינו לנשקינו מנשיקות פיהו הוא מטעם לריח שמניך וגו' רק? אקדים מה דאי' במ"ר שמות פי"ז על פסוק כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי מה אילן תפוח בעצי היער נראה לעין כלא כלום כאלו גם הוא מעצי היער ובאמת יש בו טעם וכיח כך כשהחזיר הקב"ה התורה על האומת היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כאילן היער שאין בו ממש ובאמת יש בו טעם וריח שנאמר טעמו וראו כי טוב ד' וריח שלמותיך כריח לבנון אבל ישראל אומרים אנו יודעים כחה של תורה שיש בו טעם וריח לפיכך אין אנו זזים מקב"ה ותורתו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי והנה המפרשים? כתבו מה שבאמת האומת חושבים שאין בה טעם וריח וישראל יודעים שיש בה טעם וריח הענין הוא לפי שהקב"ה לא גילה להאומת סודת התורה אלא אמר להם סתם רק חוקים? בגזירות המלך וכן לא הראה להם מתן שכר התורה הרוחני' ולפיכך היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כדבר שאין בו ממש בלא טעם וריח אבל לישראל גילה להם בשעת מ"ת סוד הנסתר שהוא חמדה גנוזה שחמדו מה"ש
לעצט פאראכטן דורך יידישע קהילות אום מאנטאג מארטש 30, 2015 7:46 pm, פאראכטן געווארן 9 מאל סך הכל.
"כל האומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו - ספר חסידים אות רכ"ד
מיין אימעיל: SeforimVelt@gmail.com

כותב ועורך
אנשי שלומינו
תגובות: 6
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 17, 2015 1:31 pm

תגובהדורך כותב ועורך » דינסטאג מארטש 24, 2015 9:02 am

היות שראיתי שחברי אייוועלט נתעוררו לספרי רבינו, אציגה נא בזה דרוש אחד מכתביו, שיוצא לאור בימים האלו בקובץ פעלים לתורה
צוגעלייגטע
מדור גנזי ישנים.pdf
(77.31 KiB) דאונלאודעד 107 מאל

אוועטאר
נא_שכל
שר ארבעת האלפים
תגובות: 4592
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם הדמיון

תגובהדורך נא_שכל » דינסטאג מארטש 24, 2015 9:18 am

א גרויסן דאנק, א הערליכער דרוש!

איר ווייס אפשר פארוואס זיי זענען נתעורר געווארען צו דריקען מכת"י הג"ר שלמה, און פונקט יעצט ? זה קצת פלא שבו בזמן נתעוררו כמה בני אדם להעתיק חידושיו ולהוציאם לאור.

וויאזוי זאגט די וועלט: "אז ס'רעגנט גיסט"!!
"ואומר לאשר יבוא מכתבי לחזות, אכול את המגילה הזאת. כי מהאוכל יצא מאכל, ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי הנקדן, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').

אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 234
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 10, 2010 11:16 pm

תגובהדורך פורים קטן » מיטוואך מארטש 25, 2015 2:27 pm

יידישע קהילות האט געשריבן:171
בס"ד
ועיין בע"א? בזה דכל עניני פסח מורים על תשובה ע"ש....


לכאורה כוונתו: ועיין בעוללות אפרים בזה.
גם לכאורה צריך לתקן כאן בכל עניני, ולא: דכל

אוועטאר
יידישע קהילות
שר האלפיים
תגובות: 2618
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

180-192

תגובהדורך יידישע קהילות » מיטוואך מארטש 25, 2015 5:03 pm

180
מר"ש, וכן הראה להם מתן שכרם לכך ידעו שיש בה טעם וריח, ולכך אמרו בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוך לחכי, וכה"ג אמרינן נמי במ"ר ויקרא פ"ג, אפי' דעכו"ם אם היה מכירין בחכמה ובינה והי' מגיעים לגופה של תורה ה' אוהבים אותה אהבה גמורה כנ"ל (ועיין מזה באריכות מ"ש לעיל בבית המשתה חדר ב'), והנה כל זה היה בשעת מ"ת שאז פסקה זוהמתן של נחש כנודע, ע"כ השיבו דטעם וריח מגופה של תורה, וכן סודותי' הגנוזים כנ"ל, משא"כ כשחטאו אח"כ שבה זוהמתן כאשר בתחלה, ובאי? אבדה תקותינו בעודנו בחיים חיותינו, כאשר האריכו מזה כל המפרשים אשר עיקר עה"ב הוא זה, אחר הפרד הנשמה מגוף העכור, להנות משמיעת סודות התורה ולהבינו על בורי', ובפרט בעת הגלות המר הזה מחמת גודל הצרות ובהצטרפות עכירת החומר חשכו המאורות בארובות, ונסתם מעמנו מקור החכמה ובכל ידעו מה והנה ע"ז אנו מבקשים מאתי ית' ששוב ישקינו מנשיקות פיהו, והיינו שיגיע העת שהוא בכבודו ובעצמו יתן לנו חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל, כי עריבותו לא יסיר מאתנו וזהו כי טובים דודיך מיין שעירבות עובח? כו', משא"כ יינה של תורה מפיו ית' לא יעבור ולא ישכח מאתנו כו', ועוד לריח שמניך טובים, ר"ל ריח שיש בתורה הנקרא שמן המאור כנודע, והם טעמי סודותי' וזהו לריח שמניך שמן תורק שמך כי רק?? התורה הוא השמן, אשר על ידו הורק שמו ית', כי התורה כולו שמותי של הקב"ה כנודע, וע"י התורה הורק ידיעת?? שמו ית' כנודע, ע"כ עלמות אהבוך ר"ל מחמת ריח של תורה כו' עלמות אלו ישראל עלמות היכ?? מלכו של עולם (ועיין באלשיך ז"ל לעלנינו שם שפי' ג"כ עלמות קאי על ישראל) אהבוך, ר"ל בשעת מ"ת החזיר הקב"ה על אומת ולא קבלו רק הישראל והיינו מחמת שהכירו ריח וטעם סודות כנ"ל במדרש, וא"כ ממילא מזה הטעם נמי אף כעת עוצם תרוקת? וחשק נפשינו על העתיד המקוה ששוב נגיע לזה שישקינו מנשיקות פיהו, כי אז שוב נזכה להכיר ולהבין ריח וטעם שיש בתורה, משא"כ כעת בעו"ה בגלות המר הזה חשכו האורות בארובות ונסתם מקור החכמה כנ"ל והבן?.
והנה גם לפי' רש"י דפי' עלמות קאי על האומת עי"ש, ר"ל ג"כ ביאור הפסוקים הנ"ל לדברינו הנ"ל, רק אקדים מה דאי' בתרגום טובים לי דבריך מיין מן שבעעים אומות דגמטרי' יין ע"ש, והנה קושי' הבנה לפרשו רישא דקרא ישקינו מנשיקות פיהו (עיין בי"ב שני פ' צו מזה וכעת ראיתי דברי תרגום הנ"ל הם במד' שיר השירים עיי"ש) אבל לפי דברינו הנ"ל י"ל כך, דהנה כבר ידוע קושיית מפורשים על ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וקשה הא הלא בשעת מ"ת חזר על כל האומות רק הם לא רצו לקבלוה, וא"כ מאי אשר בחר בנו מכל העמים, אמנם באמת לפי הנ"ל לק"מ, דכשפיר בחר בנו בזה שגילה לנו טעמי וסודות התורה, והיה בה טעם וריח כנ"ל.
וזהו שאמר ישקני מנשיקות פיהו, ר"ל שתחכה? להעת אשר הוא בעצמו יתן מפיו חכמה דעת ותבונה כנ"ל, ואז יגלה לנו סודות התורה אשר בגלות המר הזה מרוב הצרות נשכחה מאתנו ובל ידעו מה כנ"ל, ובזה יוודע כי טובים דודיך מיין, ר"ל מכל שבעים אומות, שהוא גמטרי' יין

181
יין כמ"ש התרגום ומדרש הנ"ל, דבל"ז ?דבלא זה? במה ייודע איפוה כי מצאת חן בעיניו מכל הע' אומות שהרי אף גם? עליהם חזר ליתן להם התורה רק שלא קבלוה כקושי' המפורשים הנ"ל, וא"כ מה יתר שאת עשה עמנו, שבחר בנו דווקא, אבל ע"י שיגלה לנו סודות התורה כאשר היה קודם החטא כנ"ל, אז יוודע כי טובים דודיך ר"ל דודיך שהראתה לנו בשעת מ"ת היה יותר טוב ממה שהראה לאומות אז, כי להם הראה התורה בלי טעם וריח כלל כנ"ל, משא"כ לנו גילה טעמי וסודות התורה ויש לנו טעם וריח בתורה כנ"ל והבן.
וזהו נמי כוונת המשורר (תהילים קי"ט אות מ"ם?) הנ"ל באומרו מה אהבת תורתך, ר"ל תורתיך דייקא, שיהי' תורתיך וע"ז כל היום היא שיחתי, ר"ל תפילתי, ע"כ ולפני ה' ישפוך שיחו, ונתן טעמו באומרו מאויבי תחכמיני מצותיך ר"ל או יוודע ויהא ניכר כי מאויבי ר"ל יותר מאויבי תחכמני מצותיך, דהיינו במה שיגלה לנו סודות התורה, ולא להם, משא"כ כעת בגלות המר הזה שנשתכחה ונסתר מקור הכחמה, א"כ במה יוודע איפוה כי מצאתי חן בעיניו יותר מכל האומות כנ"ל.
או כך כוונתו מאויבי תחכמני מצותיך, ר"ל הלא ידוע לרמז?? כי מאויב היינו יותר מאויבי כנ"ל תחכמני מצותיך , היינו בשעת מ"ת, והיינו בזה שהראה לנו התורה בטעם וריח משא"כ לאומות, אך כעת בגלות נשכחה מעמנו כנ"ל לכן מש"ה כל היום שיחתי ע"ז שיהי' תורתיך ויגלה לנו הסודות כמקדם, ועוד כי לעולם היא לי כנ"ל באופן הראשון, דאם יהי' תורתיך יהי' לו לעולם זיכרון? ולא ישכח ממנו עוד והבן (ועיין לעיל בבית משתה חדר ג' מ"ש עוד ע"פ זה).
כלל הדבר אף שחזר בשעת מ"ת על כל האומות אעפ"כ חביבין ישראל במה שבחר בהם וגילה להם סודות התורה כנ"ל, אך א"ת א"כ מה היתר ?שאת שוב? אצלינו במה שאנחנו קבלנו התורה ולא האומות, אולי אם אף גם להאומות גילה סודות התורה והי' להם טעם וריח בתורה גם הם הי' רצו לקבלוה, וכנ"ל בשם מדרש רבה ויקרא אלו הי' יודעין ?העכו"ם הנכרים? חכמה ובינה הי' אוהבים אותה אהבה גמורה כנ"ל, אבל ז"א דהנה כבר התעורר ע"ז בס' נזר הקודש ד"ב? עייב"ד, הכי משוא פנים יש בתורה ולמה באמת לא גילה גם לאומות בטעם וריח, והלא ישרים דרכי ה' וכל דרכיו במשפט וצדק ואל אמונה ואין עול ומדוע ראה להתקרב אלו יותר מאלו, ותי' שם עפ"י מה דאי' במדרש שהחזיר הקב"ה כל כל האומות ובא לפני עשיו ואמר להם מקבלים אתם התורה א"ל מה כתיב בה, א"ל לא תרצח, וכן כולם, וגם על זה יש לדקדק למה פתח להם ?ברכת המתנות? אשר עפ"ז כתבו המפורשים דזה ה?? חביבות של ישראל שפתח מיד אנכי וגו' אבל היא גופא קשה למה באמת עשה כן ואולי אם פתח להם עשרת הדברות כסדר אפשר שהי' מצוה גוררת מצוה לקבל הכל ולמה פתח להם במצוה? בדבר? המתנגד להם בכל אחד ואחד, ותי' שם דהא עוד יש לדקדק במדרש למה לא אמר סתם א"ל מקבלים אתם התורה דכתיב בה לא תרצה וכן אצל כולם, ולמה מדקדק בכל אחד ששאל תחלה מה כתיב בה

182
כי זה נראה כשפת יתר, כי מאי נ"מ בהא. אבל בזה פתחו לנו רז"ל פתח תשובה בזה, לבאר ההבדל בין עכו"ם לישראל, והוא כאשר בא לישראל לאמר מקבלים אתם התורה, לא שאלו כלל תחלה לאמר מה כתיב בה, כי באמת באו לקבל עליהן עולה התור הבתמימות בכל ענין הכתוב בה, ולכן אמר סתם כל אשר דיבר ד' נעשה, יהי' מה שיהי' הכל נעשה, ואח"כ אמרו ונשע, כלומר עתה נשמע מה שנעשה, אבל לא כן העכו"ם שלא רצו לקבל רק הישר והטוב בעיניהם ולכן שאלו תחלה לאמר מה כתיב בה לראות אם טוב להם או לאו, וא"כ מילא מיד לא קבלו התורה כראוי כמו ישראל, ומעתה וודאי ישרים דרכי ד' במשפט וצדק שנתן לכל אחד גמור כמדתו מדה כנגד מדה והיינו דאמרינן הבא לטהר מסייען אותו והבא לטמא פותחין לו, ולפיכך ישראל שבאו לטהר לקבל עול התורה כראוי, גם הקב"ה הי' מסייע להם לקרב לבבם לעבודתו בהראותו להם פנים יפות וסימני חיבה לגלות להם סודות התורה למען יהי' קל בעיניהם ויתדבקו בו מאהבה, אבל העכו' שבעו לטמא ולא רצו לקבל עול התורה כראוי רק הטוב בעיניהם, אף הקב"ה פתח להם פתח טומאה לאמר תחלה בכ"א וא' בדבר המתנגד לו, וכן לא גילה להם טעמי וסודות התורה כדי שיהי' קשה בעיניהם וחמור, כדבר שאין בו טעם וריח כדי להרחיקם מהתורה, וכן כיוצא בזה נאמר מעשיך ירחקוך ומעשיך יקרבוך, זהו תוכן דברי נזר הקודש הנ"ל ודפח"ח (ולעיל בבית המשתה חדר ב' הבתאי לשונו באריכות ותקחנו משם). מכלל דבריו שמענו מחמת האומות שאלו תחלה מה כתיב בה ולא רצו לקבל רק הטוב בעיניהם לכן לא גילה להם התורה בטעם וריח משא"כ לישראל שהקדימו עשיי' לשמיעה ואמרו נעשה ונשמע היינו נעשה יהי' מה שיהי' ואח"כ נשמע מה נעשה כנ"ל, לכן גילה להם התורה בטעם וריח כנ"ל. וכן באמת עיקר חשקת העכו"ם אינו רק על השפעה הטובה שיגיעו להם כמו שמצינו בב"ב ד"י ע"ב חסד לאומים חטאת שאינן עושין אלא להתגדל בהם כדי שתמשך מלכותן ואם לאו מתחרטין על מעשיהם ע"ש פי' רש"י, וכן הי' במ"ת ששמעו האומות מה שעשה הקב"ה לישראל ניסים ונפלאות וקי"ס ויציאת מצרים וכדומה, ע"כ חשקו בתורה ושאלו מה כתיב בה היינו אם יש שכר בתורה אם לאו. והנה בעל עקידה פי' לענינו שם בשיר השירים לריח שמניך טובים, הם שמניו הטובים המפורסמים בהשפעתו על כל הנמצאות ע"ש.
וזהו אומרו ישקיני מנשיקות פיהו, היינו שיגלה לנו סודות התורה כנ"ל, ואז יוודע כי טובים דודיך מיין, היינו משבעים אומות שהוא גמרטי' יין כנ"ל במדרש ובתרגום, דלהם לא גילה סודות התורה משא"כ לנו כנ"ל באריכות. וא"ת מאי שבח יש אתנו שקבלנו התורה, אולי אף האומות קבלוהו אם גילה להם סודות התורה כנ"ל, כי הי' בהם טעם וריח להם כנ"ל, לזה אמר לריח שמניך טובים, היינו ע"י שמניו הטובים המפורסמים ועשפעותו על כל הנמצאות כנ"ל בעקידה, וגם שמן תורק שמך היינו ע"י ניסים ונפלאות הוכר שמיך כפי' רש"י לענינו שם, ע"כ עלמות אהבוך, ר"ל עיקר אהבה של האומות הוא מחמת השפעת

183
מחמת השפעת הטובים וניסים ונפלאות ששמעו, וע"ז הי' כוונתם לקבל התורה כנ"ל,
אבל משכינו אחריך נרוצה ר"ל אנחנו ישראל לא עשינו כן בשעת מ"ת רק משכינו
היינו רק משיכה בעלמא עשית לנו ואמרת לנו קבלתם אתם התורה, ומיד אחריך
נרוצה והיינו במה שהקדמנו נעשה לנשמע, והיינו נעשה יהי' מה שיהי' ואח"כ
ונשמע מה שנעשה כי קבלנו התורה בתמימות כנ"ל, ומש"ה הביאנו המלך חדריו
היינו בחדרי סודות התורה, והי' לנו בה טעם וריח כנ"ל, וזהו מטעם נגילה ונשמחה
בך ר"ל עיקר שמחתינו הי' בשעת מ"ת בך ר"ל שזכינו לדבק בעבודתך לעבוד
אותך, אבל לא לשום פניי' אחרת ולשום שכר, מש"ה נזכירה דודיך מיין ר"ל
אף גם עתה שהיינו בין האומות בגלות המר הזה נפוצים בארבע כנפות
הארץ בין שבעים אומות שגמטרי' יי"ן כנ"ל, אעפ"כ נזכירה דודיך כי מישרים
אהבוך ר"ל אהבה שלנו הוא מישרים ואין היא אהבה שהיא תלוי' בדבר
רק אהבה שלימה וקיימת, ומש"ה כל זאת באתנו ולא שכחנוך ונזכירה דודיך עדיין.
אך פן יתחמץ לבב אנוש לאמר זה ימים רבים אשר אנחנו בגלות המר הזה וא"כ ח"ו
אבדה תקותינו וקב"ה מסתפק בעליונים כנ"ל באלשיך ז"ל ע"פ תשימנו מדון לשכנינו וגו',
וא"כ למה נקוה עוד לאמר ישקינו מנשירות פיהו, לזה אמר שחורה אני ונאוה ר"ל
אעפ"י שכעת בגלות המר הזה כבר שחורה אני מרוב צרות אשר עברו עלינו כבר
מימים ימימה, אעפי"כ ונאוה יבוא עוד עת וזמן שאהי' נאוה, ובטחון לזה אומרו
בנות ירושלים כאהלי קדר ר"ל הלא זה וודאי ראוי הוא שבנות ירושלים דהם
האומות כפי' רש"י ע"ש יהיו כאהלי קדר מרוב עונות ופשעים שלהם ואעפ"כ
כיריעות שלמה, הם בעו"ה שלווים ושקיטים ואוכלים כל טוב והם כיריעות שלמה,
וא"כ אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו כנ"ל באריכות באלשיך ז"ל ע"פ
הנ"ל תשימנו מדון וגו'. ובס' ראשית ביכורים ע"פ בכל הגוים אשר הדחתיך וגו'
כנ"ל הכל באריכות, וכל הגלות אינו רק כאשר יאהב ד' יוכיח, ולכן מסר אותנו
בין האומות למרק פשעינו והטיב אחריתינו, אך פן תאמר רבו פשעי ומתי
יהי' העת שיומרק חטאתינו ופשעינו הלא כל יום ויום אנו מוסיפין חטאים ופשעים
ומושחר פנינו בעו"ה ברוב עוונותינו, לזה אמר אל תראוני שאני שחרחורת לשון
כפל, והיינו על הגלות ועל העונות אשר עי"ז מושחרין פנינו, ע"ז אמר אל תראוני
שאני שחרחורת והיינו כי באמת יצר לב אדם רע מנעוריו, וכן אמר אלי'
אתה הסבות לבם אחורנית שנתת להם יצה"ר כדאי' פ' אין עומדין, אך המהרש"א
שם כתב כי זה אינו טענה כי האדם כעלי בחירה ויוכל להתגבר על יצה"ר ע"ש

184
אמנם בעו"ה בגלות המר הזה הכשיל כחנו מחמת לחץ זה הדחק האומ[ו]ת אשר גם הם בעלי בחירה וגוזרין עלינו גזירות ורוב עבירות באין מהם, כי גזל ושנאה וקנאה וחמס וביטול תורה ותפלה הוא בעו"ה בגלות המר הזה, להיותם טרודים במחייתם, וקשה עליהם עול מדהבה בנפשם יביאו לחמם ומאין יקחו, המן הגורן, או מן היקב, ובעו"ה אין לנו ממש קני' בקרקע, ועל שעה ממש חיינו תלוי' מנגד, וכל עמל אדם למצוא חן בעיני השרים, ואין מקרבין לאדם אלא להנאתן, וכדומה צרות ותלואות אשר מצא אחינו ב"י בגולה, המה הן המפרידים אותם עבודתם מעבודת קודש בכל עת, ותמיד בעו"ה צרות ויגיעות עשיר ורש נפגשו שם, אין נקי שאין עליו טורח הגלות ולבבו בלתי זך ובר לעבודת ד' ותורתו (ועיין מזה בס' יערת דבש ח"א דרוש א') והנה בעקידה פי' לענינו {לענייננו} שם בשיר השירים בני אמי נחרו בי שאמר כן על שאר האומת כי מחומר אחד קרצנו, והארץ היא היתה אם כל חי ע"ש
וזהו שאמר אל תראוני שאני שחרחורת בגלות המר הזה בכתמי שחרורית עבירות כי הם שזפתני השמש, ר"ל מצד היצה"ר שניתנה? כשם?, שהיצה"ר כינו הוא לשמש, כי כמו שהשמש בוערה בעולם, כמו כן היצה"ר מחמם ומבעיר האדם עד אשר יחם לבבו אחרי תענוגים הבשריי' כד"א בהושע כי קרבו כתנור לבם וגו' כולם יחמו כתנור וגו' ופי' רש"י ורד"ק שזה מדבר ביצה"ר המבעיר את הבעירה בגוף האדם ע"ש,
וזהו שזפתני השמש, ואם אין ראי' לדבר זכר לדבר כי הנחש הוא הס"ם ויצה"ר הגמור כנודע וכבר קראו חז"ל בסנהדרין נ"ט ב' לנחש בשם שמש, דאי' התם חבל לשמש אבד מן העולם ע"ש (ועיין לעיל בבית המלך חדר ד' מ"ש מזה ועיין נמי בס' עולל[ו]ת אפרים מאמר ר"ד שכת' נמי היצה"ר כינו לשמש הוא ע"ש) וא"כ שפיר אמר שזפתני השמש ויצר לב האדם רע מנעוריו ונוסף לזה עוד בני אמי נחרו בי, ר"ל לא די שהיצה"ר בוער בקרבי לחמם גופי לתאב ולעבור על מצות ד' אבל אף גם בני אמי הם שאר האומ[ו]ת אשר גם הם בני אמי מחומר הארץ אשר היא היתה אם כל חי כנ"ל בעקידה , המה נחרו בי , והסיתוני יום יום לחטוא, מרוב צרות וגזירות ותלאות אשר הם מעיקים עלי, ובזה שמוני נוטרה את הכרמים, אבל כרמי שלי לא נטרתי כנ"ל ועפ"י רש"י שם לענינו {לעייננו} והבן
כלל הדבר אחינו ב"י העיקר להעלות ירושלים על ראש שמחתו וזכור יזכור ימי קדם שהיינו במעלה העליונה חביבין ישראל מכל האומ[ו]ת ועכשיו בעו"ה ירדנו מטה מטה , ומחמת זה בודאי אין אנו באים לידי שמחה של הוללות ח"ו בי"ט רק בשמחה של מצוה לקיים ארבע כוס[ו]ת דפסח כדין וכדת ואל יקפיד
185
ואל יקפיד על ממונו כאשר בעו"ה נהוג העולם לחזור אחר יין הזול וממש אינו ראוי לברכה, ואף זה אינם שותים כשיעור רוב כוס כדי שיסתפק במועט, והנה הד' כוסות רומזים על ד' גאולת של ד' גליות כדאי' בזוהר סדר פנחס בר"מ ע"ש, וא"כ בזה שאנו מקיימין הדק כוסת מאמינים אנו שעדיין יש לנו תקוה להוציאנו מעבדות לחירות גם מגלות המר הזה, אבל מי שמקפיד שלא לקיים המצוה כתיקונה ח"ו הוא מחוסר אמנה, והלא בזכות אמונה נגאלו ממצרים כנודע, וא"כ כמו כן זכות זה יעמוד לנו בגלות המר הזה, וכמו כן שאר מצות דחג הפסח כמו אכילת מצה ומרור יהיה הכל בשמחה ובטוב לב לקיים מצות בוראינו ית' שמו אשר קדשנו במצותיו, וזה הוא עיקר שמחת י"ט כדאי' בש"ע א"ח סי' ??? סעיף ג' אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר ויין ובשחוק וקלות ראש ללפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטווינו על הוללת וסכלות אלא על שמה שיש בה עבודת היוצר עכ"ל. מכלל דבריו שמענו כי עיקר השמחה מה שנוגע למצו ד' בה"ה, ובפרט בפסח נידון על התבואה כנודע מדברי רז"ל, וקשה פרנסתן כקי"ס כדאי' ברז"ל ואי' דחכמי אמת היינו כי מה"ד מקטרג למעלה מחמת עונות של אדם וד' ב"ה אוהב משפט ומש"ה קשה פרנסה כקי"ס, לדחות מדה"דע"ש, וא"כ מש"ה מן ראוי בפסח לעשות דברים המהפכין מדה"ד למדה"ר באשר אז נדון על התבואה והיא פרנסה, ובזה אמרתי טעם שאנו אומרים בלילה מיד בתחלת הסדר הא לחמא כו' כל דכפין ייתי ויכול כו' היינו עפ"י מה דאי' ברמז"ל?? פ' הבונה במס' שבת באלפא ביתא ג' ד' גמול דלים ה"ו שמו של הקב"ה דן אותך, ואמאי בזכות זה דן אותו? דווקא, אבל לפי דברינו הנ"ל כי קשה פרנסה כקי"ס מטעם שמדה"ד מקטרג ע"י עונות כנ"ל, אבל אי' במ"ר וז"ל השקיפה ממעון קדשך בא וראה כמה גדול כחה של צדקה שמהפך מדה"ד למדה"ר, שהרי כל השקיפה שבתורה היא לרעה שנאמר וישקיפו על פני סדום כו' חוץ מזו שהיא לטובה שנאמר השקיפה ממעון קדשך ללמדך שגדול כח של מתנות עניים שמהפכת מדת רוגז למדה"ר עכ"ל (ועיין לעיל בבית משתה חדר ג' מ"ש מזה) וא"כ מה נעים דברי רז"ל גמול דלים הקב"ה דן אותך כי אז המדה"ד נהפך למדה"ר ולא קשה הפרנסה ?והבן?
ומש"ה נמי בפסח שאנו נדונים על הפרנסה כנ"ל בפסח על התבואה, וא"כ מש"ה מיד בתחילת כניסת י"ט אנו אומרים כל דכפין ייתי ויכול כל צריך יתי ויפסח כדי שבזכות מתנות עניים יתהפך מדה"ד למדה"ר, ויהיו נדונים על רוב שפע התבואה ?והבניהו??
ומאת הגאון המפורסם אאמ"ו נ"י שמעתי פי' ורמז נכון בדברי בעל הגדה הנ"ל
186
באומרו הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל צדרך ייתי ויפס השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. והנה יש לדקדק חדא האיך אמר הא לחמא עניא דאכלו בארעא דמצרים, והכי בארעא דמצרים אכלו הלא כשיצאו אכלו לחם עי??עוני?, ועוד מאי המשך יש בהא דאמר כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך כו' אל הקודם, גם מאי כל דכפין ייתי ויכול, הלא הוא יושב בביתו ואין שם אחר עמו, ולמי אמר כל דכפין כו', גם השתא הכא כו' אין לו המשך אל הקודם, וכן מאי דמסיים השתא עבדי זהו ידעינן, ומאי קאמר בזה.
אבל אמר הגאון אאמ"ו נ"י רמז נחמד עפ"י דאי' בהרמב"ם דנאמר על הזמן הגלות נאמר עי"ש, והנה זה ידוע ביושבים ?? ישראל על אדמתם היו אוכלים משולחן אביהם והיה להם השפע מקב"ה בכבודו ובעצמו כדכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש בה תמיד ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, כי העני מצפה על שולחן אחרים, משא"כ בא"י היה אוכלים משולחן אביהם ולא במסכנות, אבל עכשיו בגלות המר הזה בעו"ה נמסר השפע לשרי א"ה, ואנו ניזונים מתמצית ואנו מצפין על שולחן אחרים וכדאי' בחז"ל ברכות ג' אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, וא"כ יש לנו לחם עוני כנ"ל, וכמו כן הי' בגלות מצרים שהשפע היה תחת השר מצרים ולא לנו וכן בכל גלות וגלות בעו"ה והנה אי' בשבת קל"ט אין ירושלים נפדית אלא בצדקה עיי"ש, והנה אי' בי"ד סי' ר"נ סעיף א' כמו נותנין לעני די מחסורו אשר יחסר לו, ואפי' אם היה דרכו לרכוב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהי' עשיר והעני קונה לו סוס ועבד, וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך ע"ש. ועוד אי' שם סי' רנ"א סעיף ג' אם לנפיו להאכיל הרעב ולכסות הערום, חייב להקדים להאכיל הרעב מלכסות הערום ע"ש.
וא"כ זהו הרמז במאמר בעל הגדה הנ"ל, הא לחמא עניא, ר"ל הלחם עוני שיש לנו בגלות המר הזה שאנו מצפין על שולחן אחרים כמו עני, ונזונים מתמצית שפע של א"ה, הוא אותו לחם עוני שאכלו אבהתנא בארעא דמצרים, שגם בגלות מצרים היה להם אותו לחם עוני מתמצית השר של מצרים כנ"ל, ותקנה לזה כל דכפין ייתי ויכול, היינו שיאכיל רעבים דהוא המקודם כנ"ל בשו"ע, ואח"כ כל דצריך, דהיינו ליתן כל מה דצריך אפילו סוס לרכוב עליו כנ"ל, בזכות זה ייתי ויפסח, ר"ל עפ"י מה דאי' במדרש מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דקאי על הגאולה שיביא קודם זמנו שידלג הזמן עי"ש, וזהו ייתי משיח ויפסח דהוא לשון דילוג כנודע (ודוגמא סנהדרין צ"ח ע"ב ייתי ולא אחמיניה ייתי וזכה כו' דקאי על משיח, עיי"ש), והיינו בזכות צדקה ירושלים נפדית כנ"ל, וזהו שאמר בזכות זה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, וגם השתא עבדי כי בגלות אנו קרואים עבדים (כנ"ל בד"ה ע"פ וכל עכ??) לשנה הבאה בני חורין, בני דייקא שנקראים בנים, ודפח"ח

187
והנה עיקר הגרם שגרמו לנו כל אלה היא ההוא ל"ה ושנאת חנם המתגלגל בעו"ה בקרבינו, ההוא דאחריב בית מקדשינו, ההוא דקטיל צדיקינו, ההוא שסתם צינורות השפעתינו, ההוא שהשחיר משחור תארינו. ועדיין מידה זו גברה בינינו בעו"ה וזהו המעכב הגאולה ושפעתינו (?) כמקדם בעו"ה, וכמ"ש הכלי יקר בפ' שמות רמ: מה השראה הקב"ה למשה הסנה והסנה איננו אוכל, היינו מפני שישראל שרוין בצרה יותר מכל האומות, מפני שיש בהם דלטורין כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש, כך ישראל בזמן שאש צרות מתלקחת סביבו מ"מ כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וזה עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שבהם יותר מכל האומות, ובעלי לשון- כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת, ע"כ בערה בהם אף ד', הלכך נאמר והסנה איננו אוכל כי אעפ"י שאש התלאות יבער ביעקב מ"מ מציאות הסנה נשאר קיים בכל דור ודור, ואיננו אוכל כי לא יכלו הקוצים מן הכרם ד' צבאות בית ישראל עכ"ל הכלי יקר הנ"ל. ממוצא שפתיו שמענו כי עיקר העיכוב הוא הקנאה והשנאה שא' לחבירו כקוץ מכאוב.
ובזה בארתי מסורה אחת תשעה פעמים מדוע, מדוע פניכם רעים היום (בראשית מ' ז') מדוע לא כליתם חקכם ללבון (שמות ה' י"ד) מדוע אתה יושב לבדך (שמות י"ח י"ד) מדוע לא יבער הסנה (שמות ג' ג') מדוע לא אכלתם [את] החטאת במקום הקודש (ויקרא י' י"ז) מדוע לא יראתם לדבר (במדבר י"ב ח') מדוע תתנשאו על קהל ד' (במדבר י"ו ג') מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום (שמואל א' כ' כ"ז) מדוע אתה עובר את מצות המלך (מגלת אסתר ג' ג'). ולדברינו הנ"ל י"ל רמז נכון במסורה הנ"ל, דכבר נזכר לעיל עיקר עיכוב הגאולה הוא מחמת דיש בנו דלטורין ובעלי לשון בעו"ה וכ"א לחבירו כקוץ מכאוב וזהו והסנה איננו אוכל כנ"ל באריכות, וזה בא מחמת גאותינו אשר כ"א אומר אני ואפסי עוד ואינו משער גנות עצמו לידע מרת נפשו מש"ה יוגבה לבבו לדבר בגנות חבירו (ועיין מזה לקמן חדר ב') וזהו ג"כ ??? הגאולה, כדאי' סנדהרין צ"ח א' אמר ר' זעירי אר"ח אין בן דוד בא עד שיכלו גסי רוח מישראל שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וגו' עכ"ל, מדבריהם למדנו כנ"ל (?) שהשורש הגאוה נשאר עדיין ??? נתעכב הגאולה בעו"ה.
תו אקדים מה דאי' במדרש איכה וז"ל רבי אלכסנדרי' פתח שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג כו' ד"א שקדתי ואהי' אמר הקב"ה שקדתי אני להשרות שכינה בבה"מ לעולם, ואהי' כצפור מה הצפור הזה בשעה שאתה נוטל גוזלו היא יושבת בדד, כך אמר הקב"ה שרפתי את ביתי


188
בתי נפש בית מועד חדר א לחג הפסח
את ביתי והחרבתי את עירי והגליתי את בני לבין אומות העולם וישבתי לי לבדי עכ"ל (איכה רבה הקדמה פ"כ) תו אקדים מה דאי' בגמ' דשבת דפ"ח (ע"א) ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית אם תקבלו אורייתא מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא הדר (קבלוהו) [קבלוה] בימי אחשורוש ע"ש. והקשה (הרשב"א) [הרמב"ן] א"כ אמאי נחרב בה"מ ראשון שהי' קודם ימות אחשורוש ע"ש.
ונר' לתרץ דהנה עוד הקשו (המפורשים) [המפרשים] למה הגלה אותנו לבין האומות, והלא כמה שלוחים לענוש עונשים בארץ ישראל, ולמה גלו אותנו לארץ אחרת ומסר אותנו ביד א"ה. וכתבתי בבית המדרש שלי על התורה סדר שמות תי' ע"ז עפ"י מה שהקשו (המפורשים) [המפרשים] בגלות מצרים האיך יצאו קודם זמנם דכתיב (בראשית טו, יג) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ועדיין לא הי' רק רד"ו שנה. ותירצו דשאר גליות השלימו השעבוד ההוא עי"ש.
והנה אי' בגמ' בגיטין (מה.) עבד שברח מח"ל לא"י אין מחזירין אותו ופי' רש"י (ד"ה אל אדוניו) כדי שלא לעבוד ע"ז ע"ש, וא"כ לפ"ז י"ל וודאי הלא הי' עלינו עדיין להשלים גזירת שעבוד מצרים שנגזר ועבדום ת' שנה כנ"ל, אך כל זמן שהיינו עוסקים בתורת ד' ובמצותיו הי' לנו דין עבד שברח מח"ל לא"י דאין מחזירין אותו כנ"ל, אמנם בעו"ה לאחר שחטאנו בע"ז כנודע אז נתגלגל עלינו הגלות שעבוד מצרים כנ"ל. ולק"מ קושי' (מפורשים) [מפרשים] הנ"ל דשפיר גלה אותנו מחמת חוב הנשאר כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ת' שנה כנ"ל והבן.
ולפ"ז ממילא לק"מ קושי' (הרשב"א) [הרמב"ן] הנ"ל דבביה"מ ראשון הי' לנו מודעה רבה, אמנם אעפ"כ עכ"פ כיון שאנו הי' עובדים ע"ז בעו"ה בבה"מ ראשון שנחרב כנודע, וממילא נתגלגל עלינו החוב של גר יהי' זרעך בארץ לא להם כנ"ל, משא"כ (גולת) [גלות] זה, אך שהיינו מקיימין התורה והמצות הי' לנו דין עבד שברח מח"ל לא"י אין מחזירין אותו כנ"ל.
(וכן ראיתי בס' צפנת פענח חדש ע"פ (שמות ג, ז) ויאמר ד' אל משה ראה ראיתי את עני עמי וגו' וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותם מן הארץ ההיא אל ארץ זבת חלב ודבש, דכוונתו כך הוא, כיון שאמר הקב"ה ראה ראיתי וגו' וארד להצילו, ושמא תאמר כיון שעדיין לא נשלם הזמן א"כ ח"ו יבואו עוד בגלות על מקומם ראשון כדי להשלים וא"כ מאי תועלת יש בהצלה זו, ומש"ה א"ל הקב"ה ולהעלותם אל ארץ זבת חלב ודבש ואי' בגמ' עבד שברח מח"ל לא"י אין מחזירין אותו וא"כ ממילא יהי' פטורים להשיב לעבודתם כיון שיבואו לא"י עכ"ל הצ"פ הנ"ל ע"ש בערך גלות וגאולה אופן ג' והיינו ממש כדבריי הנ"ל. אמנם לפי פי' רש"י שם כדי שלא יעבוד ע"ז מש"ה אין מחזירין א"כ ממילא כשחטאו אח"כ בע"ז חוזר עליהם החוב הנשאר להשלים וכנ"ל ולק"מ קושי' הרשב"א והבן).
אך פן תקשי למה אריכות הגלות כ"כ דהא לא חסרו משעבוד מצרים רק ק"ץ שנים וכבר כמה קיצים עברו ואנחנו לא נושענו. אבל תי' ע"ז פשוט, כיון דעכ"פ עיקר הגלות הי' מתחלה מחמת שעבוד מצרים להשלים כנ"ל, ומש"ה לא הי' (מענש) [מעניש]

189
אותנו בא"י כנ"ל וא"כ כל זמן שלא שבנו מדרכינו הרעה, האיך יחזיר אותנו לא"י אשר עונותינו מעכבין עדיין כנ"ל שיש בנו דלטורין ובעלי לשון כנ"ל בכלי יקר באריכות .
תו אקדים הידוע לכל היצה"ר נקרא חטאת דכתיב (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ עי"ש במדרש
ובזה מבואר המסורה הנ"ל דשכינה מתווכחת עם ישראל בגלותא, ושאלה להם מדוע פניכם רעים היום, ר"ל למה מושחרין דיוקניכון בגלות המר הזה כדאי' בזוהר כמה פעמים דמשחרין דיוקניהון של ישראל בגלותא וכמאמר שיר המקודש הנ"ל שחורה אני וגו' (שה"ש א, ה), וע"ז משיבין ישראל מדוע אתה יושב לבדך, ר"ל למה שרפת את ביתך והחרבת את עירך והגלית אותנו לבין א"ה וישבת (לבדו) [לבדך] כנ"ל במדרש ע"פ שקדתי וגו' וא"כ ממילא למה לא יהי' פנינו רעים ומושחרים מכובד הצרות והתלאות שעברו עלינו, וע"ז משיבה השכינה, מדוע אתה עובר מצות המלך, ר"ל למה לא קיימתם מצות הבורא מלך מהקב"ה אשר קדשנו במצותיו, אבל לא כן אתם עושים רק כל היום איש אחר בצעו ואחר שרירות לבו [ה]רע. ואם תאמרו, מדוע לא אכלתם החטאת במקום קודש, ר"ל אם בשביל הא, אכתי קשה למה ישבת (לבדו) [לבדך] והחרבת את ביתך והגלית בניך לבין א"ה, הלא היינו יכולים לבער ולכלות היצה"ר שנקרא חטאת כנ"ל (או דקאי על חטאים כפשוטו), במקום קודש, היינו בא"י אשר היא נקרא אדמת קודש ומקום מקדש בנוי בתוכה, וגם שם היינו יכולים לבער ולכלות היצה"ר והחטאים ע"י שאר עונשים ויסורים קשים העוברים עלינו כקושי מפרשים הנ"ל וא"כ עדיין נשאר הקושי' מדוע אתה יושב לבדך כנ"ל. לזה אמרה שוב, מדוע לא כליתם חקכם ללבון, ור"ל הלא עדיין הי' מוטל עליכם להשלים מה שלא כליתם חקכם ללבון לבנים במצרים כנ"ל, כי הקץ הי' ת' שנה ולא הייתם רק רד"ו שנה כנ"ל, ומש"ה שפיר מחמת עונותיכם שעבדו ע"ז כנ"ל נתגלגל החוב להשלים כנ"ל. ולזה השיבו ישראל, מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום, ר"ל מדוע אריכות הגלות כ"כ אשר לא בא בן ישי הוא דוד המשיח כנודע, גם תמול גם היום, דהלא כבר נשלם הקץ של מצרים דק"ץ שנים כנ"ל ואנחנו הא בגלות יותר ויותר ועדיין אנחנו לא נושענו כנ"ל. לזה משיבה השכינה ואמרה, ומדוע לא יבער הסנה, ר"ל מדוע לא יבוער ממכם הקנאה והשנאה והמחלוקות ואיש הוא נגד חבירו כקוץ מכאוב כפי' הכ"י [הכלי יקר] הנ"ל ע"פ והסנה איננו אוכל כנ"ל באריכות. גם מדוע לא יראתם לדבר וזה קאי על ל"ה [לשון הרע] (עיין סדר בהעלותך בזה), ור"ל מדוע דלטורין יש בכם ובעלי לשון, שזהו הסיבה שעברו עלינו הצרות והתלאות כנ"ל בכ"י הנ"ל. גם מדוע תתנשאו על קהל ד', ר"ל יש בכם ג"כ גסי רוח וכ"א [וכל אחד] מתנשא על חבירו ומחמת זה כ"א מדבר בגנות חבירו כנ"ל. וכל אלה הדברים מונעים מכם כל טוב ולא בא בן ישי, וכנ"ל בסנהדרין (צח.) אין ב"ד בא עד שיכלו גסי רוח

190
מישראל כנ"ל והבן.
ומעתה נשים פנים אל מאמר הניצב פתח [ה]שער דיש לדקדק למה דווקא בזכות ארבעה דברים הללו נגאלו. והנה וודאי י"ל עפ"י הנ"ל הגאוה ובעלי לשון מעכבים את הגאולה, ואי' במס' סוטה (ד:) כל אדם שיש בו גסות רוח כאלו בא על עריות כתיב הכא תועבת ד' גבה לב וכתיב התם כי את כל תועבות האל עשו כו', וא"כ זהו שאמר המדרש בזכות שהי' גדורין מעריות ולא הי' בהם דלטורין היינו שני דברים הנ"ל גאוה ובעלי לשון אשר המה מעכבים הגאולה.
אך כדי לבאר שאר דברים אחרים ע"כ נ"ל לבאר הכל באופן אחר, והיינו עפ"י מה דאי' ברוב (מפורשי) [מפרשי] התורה דסבת שעבוד מצרים הי' לזכך אותם בכור הברזל כדי שיהי' עלולים לקבל התורה שהיתה ראוי[ה] להנתן מיד ע"י אדם וע"י החטא נכנס זוהמא בכל הדורות והוצרכו לירד למצרים לזכך החומר בכור הברזל ומה שנשאר מזוהמתן נזדכך עוד במעמד הר סיני דשם פסקה זוהמתן.
מכלל דבריהם שמענו דעיקר שעבוד מצרים הי' כדי שיהי' עלולים לקבל התורה. והנה אי' במ"ר סדר תרומה (לג, א) ויקחו לי תרומה יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם התורה כביכול נמכר[תי] עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהי' לו בת יחידה, בא א' מן המלכים ונטלה, וביקש לילך אל ארצו וליטול אשתו, א"ל בת שנתתי לך יחידתי היא, לפרוש ממנה (אינה) [איני] יכול, לומר לך אל (תטלוה) [תטלה] איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי כ"מ שאתה הולך קיטון עשה לי שאדור בתוכו אצליכם, כי איני יכול להניח את בתי, כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם התורה, לפרוש ממנה (אינה) [איני] יכול, לומר (לך) [לכם] אל תטלוה כבר נתתי לכם אלא כ"מ שאתם הולכי' בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש וגו' עכ"ל. מכלל דבריו שמענו דקשה לפרוש כביכול מהתורה, ובמקום תורה שיעבדו.
ובזה אמרתי זהו כוונת המדרש אשר רבים נתקשו בי' (והובא בס' ראשית ביכורים ) וז"ל לא ניתנה תורה לישראל אלא כדי שלא ידברו ל"ה עכ"ל והוא תמוה, אבל (ל)דברי המדרש הנ"ל פשוט הוא, דאי' במס' עירכין אמר הקב"ה למספרי ל"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וא"כ ממילא אם הי' ישראל מדברים ל"ה, הלא לא הי' כביכול לדור עמהם כנ"ל, וממילא לא הי' נותן להם התורה כי קשה כביכול לפרוש ממנה כנ"ל במדרש, אבל אם לא דברו ל"ה אז שפיר ניתן להם התורה והוא גם הוא ידור עמהם כנ"ל שאמר ויקחו לי תרומה. ולפ"ז שפיר אמר המדרש לא ניתנה רק שלא ידברו ל"ה, ואז יכול כביכול והתורה שניהם יחד אצלם במדור אחת כנ"ל ונכון הוא.
והנה בסוטה ד"ה (ע"א) אי' נמי בזה הלשון אר"ח אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם כו' ואיכא דמתני לה אמספרי ל"ה כו' וכבר נזכר לעיל גסי רוח הם כבאי על עריות.
וזהו דברי המדרש הנ"ל בזכות שהי'

191
הי' גדורי' מעריות ולא היו בהם דלטורין הי' נגאלים דעיקר הגאולה הי' כדי לקבל התורה??
וכדכתיב (שמות ג') תעבדין את אלהי' על ההר הזה, וגם ע"י הי' עיקר שעבוד מצרי' להיותם
יכולים לקבל התורה ??? וא"כ אי הי' בהם גסי רוח ובעלי לשון ממילא לא הי
יכולים לקבל התורה כי כביכול קשה לפרוש ממנה ???? ואצל גסי רוח ובעלי
לשון אמר קב"ה דאין אני והוא יכול לדור בעולם ?כנ"ל? ''' או י"ל כפשיטא שהי'
גדורי' מעריות והיינו עפ"י דאי' במדרש ילקוט סדר במדבר בשעה שקבלו ישראל את
התורה נתקנאו א"ה בהן מה ראו אלו להתקרב יותר מאומת סתם פיהן הקב"ה א"ל
הביאו לי ספר יוחסין שלכם ??? (ועיין לקמן חדר ב' הארכתי בכל זה) וא"כ שפיר
דזה שהי' גדורי' מעריות והי' מיוחסים הי' ראוי' לקבל התורה ומש"ה שפיר שאלו
ומש"ה אמר נמי בזכות שלא שינו לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש והיינו
ע"פ מה דאי' בנזר הקודש דקפ"ב ןקפ"ג בשם הזוהר ופרקי דר"א בשעת דור הפלגה
קרא הקב"ה ל"ע מלאכים הסובבי' את כסא הכבוד וא"ל בואו ונבלבלו לשונם לע' גוים
ולע' לשון והפילו גורלות כשנאמר בהנחל עליון גוים ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם
וזרעו והכוונה שמתחלה הי' כולם תחת והנהגתו והשגחתו ית' ולכן אי כולם דברו
בלה"ק המיוחד לו ית' אשר בו ?ברא עולם? ואח"כ השליכם מעל פניו ונמסרו תחת השגחתם
והנהגת הע' שרים ולכן מאז נתבלבל לשונם לע' לשון כלפי הע' שרים שמכל שר
נשפע לשון אחד על אומתו כפי בחינתו למעלה וכמבואר בזוהר , כי אם את
אברהם וזרעו בחר לו יה לחלקו להיותו תחת הנהגתו והשגחתו ולהם נשאר לשון
הקודש שהוא לשון יחידו של עולם ומיוחד לו ית, עכ"ל ?התדה"ו השל? ע"ש באריכות
מכלל דבריו שמענו כי לה"ק מיוחד הוא לישראל לבד להורות כי הם חלקו ית' וא"כ
מש"ה נמי בזכות זה שהי' משמרים לשונם במצרים והי' מדברים בלה"ק זכי להיות
עם ד' אשר בחר בהם להיות עם סגולה וליתן להם התורה ושפיר נגאלו בזכות
זה, ומכאן תוכחה מגולה אחינו ב"י להעת הזאת אשר בעו"ה ??? ?? ???ל
בלשון זר הלא זה עיקר חלקינו, וגם התורה נתנה דווקא בלה"ק כדאי' במ"ר
פל"א? ופי"ח ע"ש במ"ר ???? והלא בזכות זה נגאלו וראיתי שכבר דרש דרש
בזה ?? ?? רבינו מו"ה יהונתן ?? ביערות דבש ח"ב דע"ב ע"ב על הלומדים
לשון צרפת ולשון ולשון ?אשלי'? ??? מחמת כי הכל תלי' בלה"ק ע"ש ול?? יונעם
והנה בימיו עכ"פ לא הי' מב??ם התורה בלשונם, אבל כעת בעו"ה סתם עליהם
פי המדברת בלה"ק כלל וכלל: וגם תורתינו הקדושה בעו"ה הם ?מושלים? בלשונם
וכבר דיברתי בזה כמה פעמים





192
(וכבר זכרתי ב"ה כמה פעמים) נחזור לדברי המדרש (במדבר רבה כ, כב ועוד) הנ"ל במה שאמר ומסיים עוד בזכות שלא שינו את שמם, היינו נמי עפ"י הנ"ל דעיקר הי' כדי לקבל התורה (ועיין נמי כזה בס' בינה לעתים סוף דרוש כ"ג -1- דכ' (?) מש"ה (?) כתיב (שמות יג, ט) למען תהי' תורת ד' בפיך אצל יצ"מ להורות דעיקר הגאולה הי' בזה לקבל התורה עי"ש) והנה זה ידוע -2- (עם) [אם] אינן עושין רצונו של מקום אז הם (מכונה) [מכונים] בשם יעקב אבל כשעושין רצונו (מכונה) [מכונים] הם בשם ישראל, והנה נשמתן של ישראל ואור התורה הם שורש אחד כי דורשי רשומות אומרים -3- ישראל נוטריקון י"ש ש"שים ר"יבוא א"ותיות ל"תורה (ועיין מזה מ"ש לעיל בבית המשתה חדר ב') וא"כ שפיר אמר שלא שינו את שמם ונשאר להם שם ישראל ושפיר הי' להם שייכות בתורה ומש"ה נגאלו והבן.
או י"ל כפשוטו -4- זהו הי' המעלה שלא שינו את שמם עפ"י מה דאי' בס' הכוונות (שער הגלגולים הקדמה כג) שיש לכל אדם מישראל שני שמות אחד השם שקורין לו האב והאם ומסכימים עליו מלמעלה תחלה ונותנים בלבם ליתן לו זה השם ומיד כותבין זה השם תחת כסא [ה]כבוד, וכתב שם דיש לאדם מיד עוד שם אחר לעומת השם הנ"ל, ואותו השם הוא שם הטומאה בחלק הקליפה והוא נרשם בארץ בעמקי תהום ומצולה זה לעומת זה זה בשמים וזה בארץ ואם האדם הוא צדיק גובר השם הקדוש הנ"ל ונשתרש בו, והרי שואלין אותו אחר מותו על שמו ומגיד כי זוכר כאשר הגבירו את שמו הקדוש בחייו ונמצא ביטל את השם הטומאה הנ"ל, ושם הקדוש נשאר חקוק ורשום תחת כסא הכבוד ואז כשמגיד את שמו הקדוש אין רשות למחבלים להזיקו ולפגוע בו ומתפחדים ומתבהלים ממנו. ואדם רשע (הוא) ח"ו אז נותן הוא כח וחיל לאותו שם הטומאה ונמצא שמו הקדוש נמחק מתחת כסא הכבוד ואז נשכח שמו ממנו ונמצא שא"י [שאינו יודע] שום שם שהרי שם שבטומאה נעלם הי' ממנו אפי' בהיותו בחיים ושם הקדוש נשכח ממנו ואז מיד מתדבק[ים] המחבלים והחיצונים ר"ל ומחמירים דינו וענשו מאד עכ"ל (והובא בכתבים (?) בס' אספקלרי' המאירה סדר שמות )-5- וא"כ הרי מעלה גדולה הי' בזה שלא שינו את שמם היינו זה שם הקדוש שלהם נשאר תחת כסא כבודו ובו היו מתגברים ומש"ה שפיר זכו בזה לגאולה כי הי' צדיקים (?) כנ"ל (?) והבן.
כלל הדבר אחינו ב"י הקנאה והשנאה ול"ה [ולשון הרע] הוא קוץ מעכב בגלות המר הזה כנ"ל באריכות ובעו"ה זה עדיין מתגולל בקרבינו ואדרבה בי"ט אשר העם פנוים ממלאכתם אז בעו"ה עיקר רכילות ול"ה זע"ז [זה על זה] ומחלוקת גדולה תמיד בדוקא ??? בבהכ"נ במקום (?) קדוש על דברים של הבל ושטות.
אחיי אחיי חדלו מדרך הלזה והכי לא די לנו צרות ותלאות אשר עברו עלינו בגלות המר הזה ועוד בעו"ה חיינו תלואים מנגד הכל טרודים (?) ??? ואסונות (?) בעו"ה ובוודאי אין רצונו לשמוח ??? רק בשמחה של מצוה ולקיים מצותיו ית' באיסור חמץ ובאכילת מצה ושתיית ארבע כוסות ואז יקוים דברי ירמי' (כג, ז-ח) הנה ימים באים [נאם ה'] ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל [מארץ צפונה ו]מכל הארצות אשר הדחתים שם במהרה בימינו אמן



-------
1 הוא סוף דרוש א לשבת הגדול.
2 כ"ה בכתבי האריז"ל בס' הליקוטים (ישעיה מב): ירצה, כי כשישראל ח"ו אינם עושים רצונו של מקום, מכונים בשם עוקבא. שהוא יעקב. וז"ש כי כשישראל אינם ראוים ליגאל, נקראים יעקב, והקב"ה גואלם למען שמו, אעפ"י שאינם ראוים. אבל כשעושים רצונו של מקום, שנקראים ישראל וראויים לגאולה, אז הוא יתברך מתפאר בהם, ובזכותם נגאלים.
3 כ"ה בכל ספרי הקדמונים, כגון; מגלה עמוקות (ואתחנן אופן קפו) ולרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר הנפש ח"ג פ"ה-ו), ובשל"ה הרבה, ועוד. ואודות מקור המאמר ראה להגר"ר מרגליות בס' המקרא והמסורה, ובקובץ עץ חיים (באבוב) שנה ג חוברת א (ז) תשרי תשס"ט עמ' רמא (הרב יקותיאל זלמן גאלד).
4 כיוון ממש לכל דברי רבינו בס' אגרא דכלה (פ' לך לך עה"פ ואגדלה שמך), וז"ל- והנה לכל אדם יש לו שם, הוא השם של הנשמה הקדושה שמזמין הש"י בפי אביו ואמו, ולעומת זה יש לו שם של נפש הבהמיות דס"א על ידי חילופים שונים וצירופים אחרים, כגון משה בקדושה, שמה בסט"א. ע"ר בקדושה, ר"ע בס"א. והנה כשהאדם נמשך אחר נפש הקדושה, אזי זה השם עיקר השם שלו לא יתפרד ממנו גם לאחר פטירתו, ובהפוך כשאדם נמשך ח"ו אחר נפש הבהמיות, אז עיקר השם שלו הוא השם דס"א. והנה בעודו בחיים זוכר השם הקדוש שקראו לו אביו ואמו, אבל לאחר פטירתו שוכח השם הנכבד, על כן מקובל לרז"ל ששואלין לרשע את שמו, והוא שוכח ואינו יודע שום שם שהשם הקדוש נשכח ממנו, והשם דס"א לא שמע מעולם, ולכך אינו יודע להשיב. והוא הסוד שאמרו רז"ל (ויק"ר פל"ב ה') שבמצרים לא שינו את שמם, ושמתי מחסום לפי מהנהוג בזמנינו והוא עצת הס"מ, והמשכיל על דבר יירא ויפחד לנפשו היקרה, אשרי מי שלא שינה את שמו הנכבד. ועש"ע.
5 ע"ש ל"ג ע"ד מדפי הספר, ונמצא שם גם בפ' בחקותי פ"ו ע"א מדפי הספר.

א הערליכע ארבעט, אבער אונזער פאליסי איז נישט מוסיף זיין קיין הערות ומ"מ וועלכע זענען נישט וויכטיג אדער זענען לאנג, זעט אין דעם אשכול אונזערע פאליסיס.
לעצט פאראכטן דורך יידישע קהילות אום מאנטאג מארטש 30, 2015 4:04 pm, פאראכטן געווארן 11 מאל סך הכל.
"כל האומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו - ספר חסידים אות רכ"ד
מיין אימעיל: SeforimVelt@gmail.com

אוועטאר
יידישע קהילות
שר האלפיים
תגובות: 2618
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

תגובהדורך יידישע קהילות » מיטוואך מארטש 25, 2015 11:33 pm

דער מגיה נ"י ארבעט שוין פעסט אויף די הגהה, ווער עס וויל צולייגן א פלייצע זאל זיך ווענדן צו מיר, און איך וועל איהם שיקן דעם לינק צום גרויסן גוגל-דרייוו פייל.
דא אין דעם אשכול לייג איך דאס אזוי ווי איך האב עס באקומען פון דעם מעתיק.
"כל האומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו - ספר חסידים אות רכ"ד
מיין אימעיל: SeforimVelt@gmail.com

אוועטאר
נא_שכל
שר ארבעת האלפים
תגובות: 4592
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג יולי 14, 2008 10:44 pm
לאקאציע: עולם הדמיון

דרוש קצר לשביעי של פסח

תגובהדורך נא_שכל » זונטאג מארטש 29, 2015 9:37 am

העתקתי דרוש קטן לשביעי של פסח מס' בתי נפש (כת"י, Ms Hebr Oct 222 עמודים קל"ח קל"ט) פרשת בשלח ביישוב המדרש הידוע: "הים ראה וינוס, מה ראה? ברייתא דרבי ישמאעל ראה" (יש שם עוד ג' דרושים נפלאים כדרך הדרשנים).

מספר בתי נפש, פרשת בשלח (דרוש ב'):

מדרש תמוה הובא במפורשים סדר זו (פר' בשלח), הים ראה וינוס מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה, עכ"ל.
ונ"ל לבאר עפ"י מה דהקשה הפרשת דרכים (בדרך האתרים דרוש שני) על הא דכתיב ביוסף ויעזוב וינס החוצה הא בן נח אין מצווה על זה, ולדעת הרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ה ה"ד) אם לא עבר ונהרג ה"ז מתחייב בנפשו ע"ש, א"כ הרי הסכין את עצמו שלא כדין ע"ש.
תו אקדים שתי הקדמות, חדא מה דאי' במס' סנהדרין דף ע"ד דרצה לומר ב"נ אינו מצווה על קידוש השם והיינו מדכתיב בנעמן (מלכים ב ה, יח) לדעת זה יסלח ד' לעבדיך בבאו לדבר הזה יסלח ה' לעבדך, בבא אדני בית רמון והוא נשען על ידי והשתחויתי, וכתיב ויאמר לו לך לשלום, שאלישע הודה לו לדבר, ואם איתא שבן נח מצווה על קידוש השם לא הי' לאלישע להודות לדבר איסור, ודחי הש"ס דלמא התם בצנעה הוי ולכן הודה לו אלישע אבל לעולם בפרהסיא גם ב"נ מצווה על קידוש השם, ע"ש. והקשה הכותנת אור בעהמ"ח פנים מאירות בסדר וארא, לפי מה דאי' בפסחים (נ"ג ע"ב) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לתוך כבשן האש נשאו ק"ו בעצמן, מה צפרדע שאינן מצווין על קידוש השם כתיב בהו ועלו בבתיך ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל התנור בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה, והקשו תוס' (שם ד"ה מה ראו, בתוס' ביאור) מאי פריך מה ראו חנניא וכו' שמסרו עצמן הלא בפהרסיא הוי ומקרא מלא הוא בכל נפשיך אפילו נוטל את נפשיך (ועי"ש שנטו מפי' רש"י). ותי' המהרש"א בחידושי אגדות וז"ל שהם הי' סוברים כרבי ישמעאל דאמר מנין שאומרים לו עבוד ע"ז שיעבור ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם, יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל, ובצלם שהעמיד בבקעת דורא לא הי' מישראל עשרה (ולא חשוב בפהרסיא) א"כ פריך שפיר מה ראו למסור עצמן לכבשן האש כיון שהי' בצנעה לא היו מצווין על ק"ה ותי' שלמדו ק"ו מצפרדע, והנה לפי פי' מהרש"א הנ"ל קשה דהא כל ק"ו ניתן לדרוש ואם אי' שחנניה מישאל ועזריה למדו ק"ו שאף בצנעה מחוייבים למסור על ק"ה וא"כ אף ב"נ מצווין על ק"ה אף בצנעה א"כ הדרא הקושיא לדוכתי' למה הודה אלישע לדברי נעמן הא אפילו בצנעה איכא איסור עכ"ל הפ"מ בספרו כותנת אור הנ"ל.
תו אקדים מה דאי' במ"ר פ' וישב (פד, ה; פז, ח) בזכות יוסף נקרע הים בזכות ויעזוב בגדו וינס החוצה ע"ש.

ולפ"ז מתורץ היטב המדרש הנ"ל מה הים ראה "וינוס", דר"ל ראה זכות יוסף "וינוס" החוצה כנ"ל, וקשה קושי' פרשת דרכים הנ"ל הא אדרבה בזה עשה שלא כדין שהסכין את עצמו כיון דב"נ אינו מצווה על ק"ה כנ"ל (עיין בפ"ד דרך האתרים שהקשה על המדרש הלזה דקאמר בזכות יוסף נקרא הים קושיא זו עי"ש), לזה אמר ברייתא דרבי ישמעאל ראה, והיינו ברייתא דר"י הידוע, רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת בהן מקל וחומר וכו', ונדרשת בהו דייקא, והיינו דניתן לדרוש, וא"כ כיון דק"ו ניתן לדרוש ממילא מוכח דב"נ מצווין על ק"ה מק"ו דצפרדע כנ"ל בפנים מאירות ובמהרש"א הנ"ל וא"כ יוסף כדין וינס החוצה, וא"כ שפיר הי' זכות יסוף בזה ומש"ה נקרע הים בזכותו כנ"ל וק"ל. (ועיין בסדר ויקהל לקמן מ"ש על מדרש זה)

מן הנכון היה לצרפו להגליון או להקונטרס "בתי נפש" שי"ל בעז"ה לכבוד חג הפסח הבעל"ט.
"ואומר לאשר יבוא מכתבי לחזות, אכול את המגילה הזאת. כי מהאוכל יצא מאכל, ושכל יצא משכל ..." (ר' ברכיה בן נטרונאי הנקדן, בהקדמת ספרו 'משלי שועלים').

אוועטאר
יידישע קהילות
שר האלפיים
תגובות: 2618
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

תגובהדורך יידישע קהילות » זונטאג מארטש 29, 2015 4:41 pm

וואס איז דער חשבון???
לזיכרון
מספר גדול ומספר קטן של ..... עולה כמסתפר שמי ושם אבי כזה
שלמה הכהן בן לאבי משלם זלמן ולאמ גאלדה
עם הכולל
צוגעלייגטע
Capture.JPG
"כל האומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו - ספר חסידים אות רכ"ד
מיין אימעיל: SeforimVelt@gmail.com

אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 234
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 10, 2010 11:16 pm

תגובהדורך פורים קטן » מאנטאג מארטש 30, 2015 1:18 am

העתקה מסוף הכרך הנ"ל, אך לכאורה חסר הסיום, לכן לא שייך לצרפו לעת עתה
לשבת חול המועד של פסח
איתא במדרש שיר השירים {......} זהו שאמר הכתוב ע"י שלמה {.....} חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, חזית איש מהיר במלאכתו דכתיב ביה {בראשית ….} ויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו וכו', לפיכך לפני מלכים יתיצב, זה פרעה שנאמר {שם ….} וישלח פרעה ויקח את יוסף וגו' עכ"ל.
ויש לדקדק מה שייכות יש הך דרש מריאש לסיפא, להך פסוק שיר השירים. ונ"ל לתרץ דהנ הכבר יודע קושית המפורשים למה יצאו ישראל ממצרים קודם זמנם, ותירצו בשם הזוהר {.... } דמלאכים היו משלימין לכן כתיב {.....} ביום הזה יצאו צבאות ד' ממצרים. ועוד תי' דקושי שעבוד היה משלים. וכתבתי כבר כמה פעמים דזה תליא אי מכירת יוסף היה חטא או לא, דהנ התוס' במס' שבת דף י' {ע"... ד"ה ….} כתבו דקושי שעבוד הי' בשביל מכירת יוסף ע"ש, ולפ"ז אי מכירת יוסף היה חטא ובשביל זה היה קושי' שעבוד א"כ צ"ל דמלאכים ג"כ הי' במצרים והשלימו, משא"כ אי מכירת יוסף לא היה חטא שפיר י"ל מלאכים לא היו במצרים, אך אעפ"כ יצאו קודם זמנם דקושי' שעבוד היה משלים כנ"ל.
והנה איתא במדרש רבה וישב {....} וישנאו אותו {........} בשביל שעתיד לצאת ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים ע"ש. אך הקשו ע"ז הא גם הם עשו את העגל, (ובספר כתונת פסים מביא בשם המדרש {....} דיסוף באמת השיב כן בעצמו לשבטים שגם יעשו העגל ע"ש), ולפ"ז אי עגל היה חטא א"כ מכירת יוסף נמי היה חטא, וצ"ל קושי' שעבוד לא היה משלים רק מלאכים השלימו כנ"ל, אבל אי עגל לא היה חטא (דהיה להורות תשובע או תירוץ אחר שאיתא במפורשים) א"כ שפיר מכירת יוסף נמי לא היה חטא דהיה בשביל ירבעם כנ"ל, ושפיר היה קושי' שעבוד משלים ולא צריכין למלאכים להיות במצרים כנ"ל.
ועתה עדיין אודיעך שני הקדמות, חדא מה דגרסינן במס' שבת דף מ"ט {....} הא דתנן אבות מלאכות מ"ם חסר אחת כנגד מי כו' כמנין מלאכה כו' שבתורה מ"ם חסר אחת, בעי ר"י ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא והאי מלאכה היתה דיים הכי קאמר דשלי םעבידתא ופירש"י מלאכת ההבאה שלא היו צריכין עוד, או והמלאכה היתה דיים ממנינא הוא והא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס כו' עכ"ל. וכתב המטה אהרן וז"ל, וי"ל דפליגי בזה, כי הנדבת המשכן היה כדי לכפר על זהב שבעגל, וא"כ עשו פעולה בנדבתן שזה פעולה היא, ושפיר הוא שקרוי מלאכה, אבל לא מלאכה ממש, אבל אם נאמר שלא היתה אלא נדבה בעלמא ולא עשו שום פעולה בזה בהבאה, אלא על כרחך והמלאכה היתה דיים קאי מלאכה ממש עכ"ל ע"ש היטב.
תו אקדים מה דאיתא בזרע בירך שני בשיר השירים וז"ל שיר השירים ובמדרש רבה {....} איתא אימת נאמרה בים נאמרה כו ע"ש. דהנה ממצינו על הים היו ג' כתות שאמרו שירה, האנשים והנשים ולמאכי השרת, וכדאיתא במ"ר פ' בשלח {....} קדשמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות {....} שמלאכי השרת וישראל היו עומדים לומר שירה אמר הקב"ה ישראל יאמרו תחלה וכו' אמרו מלאכי השרת לא דיינו שקדמינו האנשים אלא גם הנשים, אמר ליה חייכם כן. ועפ"ז אמר שיר השירים שיר לשון יחיד השירים לשון רבים, להורות דהמלאכים אומרים שיר לאחר שכבר קדמן ב' שירות דהיינו של האנשים והנשים. ולכאורה קשה האיך יוצדק שירת מלאכי השרת לענין מצרים, שנזכר בשירה זו כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה גו'. אבל אפשר לפי שמלאכי השרת ג"כ היו באותו שעבוד כדאיתא בזוהר {....} מרכבות מלאכי השרת ירדו עם יעקב ממערת המכפלה בשעת שהיו ישראל בצרה כו' ובשעת הגאולה נגאלו עם ישראל וכמ,ש יצאו צבאות ד', ולכך גם הם אמרו שירה באותו פרק עכ"ל הזרע בירך הנ"ל ע"ש.
ולפ"ז הן הן דברי המדרש הנ"ל, שיר השירים, וקשה קושיית זרע בירך הנ"ל למה מתחלה שיר לשון יחיד ולבסוף לשון רבים השירים כנ"ל, וצ"ל כתירוצו דגם המלאכים היו אומרים שירה, וזהו שיר של מלאכים אחר השירים של האנשים והנשים כנ"ל. אך ע"ז קשה האיך יוצדק שירת מלאכי השרת לענין מצרים שנזכר בשירה זו כנ"ל, לזה מתרץ ואומר הה"ד חזית איש מהיר במלאכתו, זה יוסף דכתיב ביה ויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו, לפיכך לפני מלכים יתיצב זה פרעה כו', ויפרש הידי משה שלא היה במחשבתו לחטוא ולא היה מהרהר בעבירה לכך לפני מלכים יתיצב כדאיתא בזוהר ויקרא פרעה ליוסף זה שאמר הכתוב עד עת בוא דברו אמרות ה' צרפתהו, פירוש הצריפהו ובדקיהו שלא עבד עבירה אפילו במחשבה ואלמלא היה מהרהר בעבירה לא היה עולה לגדולה עכ"ל הידי משה ע"ש.
ולפ"ז כיון דמוכח ויבוא יוסף לעשות מלאכתו מלאכה ממש, א"כ קשה אמאי ליכא רק ל"ט מלאכות כנגד מלאכה שבתורה, הא מ"ם הוי כיון דגם ויבא יוסף לעשות מלאכתו ממנינא הוא, וצ"ל והמלאכה היתה דיים לאו ממנינא הוא דקאי על הבאה, וג"כ מלאכה מיקרי כפירש"י ע"ש, והיינו על כרחך צ"ל דיבוא זהב שבמשכן ויכפר על משה עגל, וכיון דהוי פעולה מיקרי מלאכה, ממילא היה מכירת יוסף נמי חטא ובשביל זה היה קושי' שעבוד כנ"ל באריכות, ולפ"ז למה יצאו קודם זמנם, וצ"ל דמלאכים ג"כ היו במרים כנ"ל באריכות, וא"כ שפיר יוצדק שיר זה נמי למלאכים, ושפיר אמר שיר של מלאכים היה אחר השירים של האנשים והנשים כנ"ל באריכות בזרע בירך הנ"ל וק"ל וקצרתי.

אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 234
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 10, 2010 11:16 pm

תגובהדורך פורים קטן » דינסטאג אפריל 14, 2015 2:49 am

יידישע קהילות האט געשריבן:וואס איז דער חשבון???
לזיכרון
מספר גדול ומספר קטן של ..... עולה כמסתפר שמי ושם אבי כזה
שלמה הכהן בן לאבי משלם זלמן ולאמ גאלדה
עם הכולל



אנסה למצוא פשר קצת, ועדיין צריך עיון
שלמה הכהן בן לאבי משלם זלמן ולאמי גאלדה עם הכולל = 1198
ספר בתי נפש = 1182
במספר קטן = 39 = 12
ועדיין צריך להשוות

גליטשעדיג
שר חמישים ומאתים
תגובות: 472
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג מאי 15, 2014 7:04 pm

תגובהדורך גליטשעדיג » דינסטאג אפריל 14, 2015 2:19 pm

רוב עמוד 207

לפרשת מצורע
במדרש רבה (פי"ו סי' ?' סדר ד') וז"ל, זאת תהיה תורת המצורע הה"ד (תהלים נ, ) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך, עכ"ל. והוא תמוה.
ונראה לי לבאר, ומקודם אבאר הפסוק מה לספר חוקי, הול"ל ללמוד חוקי, (ועיין ביפ"ת שכ' מחמת זה דרוש תרמ"ד דלא קאי על התורה עיי"ש). וגם כפל לשון לספר חוקי, והדר ותשא בריתי עלי פיך.
ונראה לי לבאר אשר מאד קשה לי, למה אמר לרשע מה לך לספר חוקי, הא איתא במד"ר (איכה) אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו (ירמי' טז, יא), הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב, עיי"ש בפתיחתא [ב']. וא"כ ... למה לא יהא רשע עוסק בתורה אולי המאור (השאור) שבה יחזיר אותו למוטב. (ואח"כ מצאתי זה ביפ"ת סדר זו ולא תירץ כלום).
אכן יש לומר לפי פשיטא, דהנה השאור שבה היינו אור שבה, והיא סודות התורה כמ"ש היפה ענף שם על המדרש ... וז"ל שאור, י"ל השאור רמז לסודות התורה שהן מגדלין ומרבין את ישראל לעיני העמים כשאור המגדיל העיסה. ע"ד ( ) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ועי"ז יתקרבו לאהבת ד'. ועפי"ז מיושב ג"כ הגירסא שגורסין "השאור" שבה, דדומה לשאור המגדל את עיסה, עיי"ש...
והנה כ"ז אם מתייגע אדם בה להעמיד על עומקה של תורה, שפיר זוכה להבין סודותי' וטעמי' הפ..., ומכח זה חוזר למוטב, וז"ש המדרש מתוך "שמתעסקין" בה המאור שבה מחזיר למוטב, מתעסקין דייקא, והיינו בעמל ויגיעה, משא"כ אם אינו מייגע בתורה רק משפה ולחוץ כמו סיפור מעשה, בזה וודאי לא יזכה למצוא המאור שבה, דהיינו עוסקה של תורה, ובמילא אינו חוזר בתורתו כזה מרשעתם.
וזהו אומרו ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, "לספר" דייקא, דאומר סיפור בעלמא, ומפרש היינו ותשא בריתי על פיך, דאים רק משפה ולחוץ .. אינו מועיל כלל לחזור מרשעתו, משא"כ אם עוסק ,, בתורה שפיר טוב הוא גם לרשע, כי המאור שבה יחזירו למוטב כנ"ל וק"ל.

הוספה עד סוף העמוד:
ומה נעים בזה דברי ילקוט שכתב בתהלים סי' נ' [רמז תשס"א] על פסוק הנ"ל ולרשע אמר אלקים כל אמר הקב"ה לדואג, כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ולפרשת [מספרי] לשון הרע מה אתה דורש בה, ותשא בריתי עלי פיך, אמר רבי אמי תורתו של דואג אינו רק משפה ולחוץ, עיי"ש. וקשה מה סמיכות יש דברי רבי אמי להקודם מה לך לספר לה'. אבל לפי האי... דאית בגמ' דערכין [טו:] ?? דתורה מכפרת על לשון הרע, ואם כן קשה מאי אמר בלשון הרע מה אתה דורש, והא כיון דהיה גיבור חיל בתורה בזה עצמו יש לו כפרה על לשון הרע. ומשום הכי אמר רבי אמי תורתו של דואג אינו אלא משפחה ולחוץ.


צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך איצט דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און איין גאסט