קושיות והערות בשיעור היום - מסכת נזיר

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

קושיות והערות בשיעור היום - מסכת נזיר

תגובהדורך מיללער » זונטאג נובעמבער 05, 2017 8:53 am

ב"ה

אנעים זמירות ואערוג שירים, ארנן תהלות וקול שבח ארים, לקל הנורא בורא חושך ויוצר אורים, מאיר לארץ ועל עליה דרים, אשר בחר בנו מכל העמים הפזורים, ונתן לנו תורתו היקרה מפנינים וספירים, תורה שבכתב וסביבה ששים גבורים, אלו דברי המשנה וגמרא ששים סדרים, דברי התנאים ואמוראים קדושים וטהורים, ועליהם פירושי הראשונים כמלאכים נכונים וישרים, אשרינו שהמלך הביאנו בחדרים, מה טוב חלקינו בדיבוק חברים, בלימוד וחזרה שיהיו בפינו שגורים, ערוכים בשפתותינו ובלבינו שמורים, ומה נעים גורלינו בסיום מסכת נדרים!

ובכן נשימה עינינו לקדם פני מלך עוזר, עטור בתפארה ובגבורה נאזר, אנה הושיענו לאמוץ ולהתאזר, להמשיך בלימודים לשנן ולחזור, להתחיל ולסיים מסכת נזיר!

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » זונטאג נובעמבער 05, 2017 9:06 am

הנהלת החבורה האט געמאלדן אז דער סדר הלימודים אויף מסכת נזיר הבעל"ט וועט זיין עם פי' הרא"ש - רבינו אשר זכרונו לברכה אשר מסביב לדברי הגמרא חונה, די וואך פרשת וירא תשע"ח ענדיגט מען בכי טוב די לעצטע בלאט דף צא ממסכת נדרים, און מ'לערנט די ערשטע דריי בלאט דםים ב-ד ממסכת נזיר בעזהשי"ת

בדף ב: על דברי המשנה האומר אהא הרי זה נזיר, פרעגט די גמ' ודלמא אהא בתענית קאמר ומתרץ שמואל בשהיה נזיר עובר לפניו ודן הגמ' אי שמואל ס"ל ידים שאין מוכיחות הוין ידים או לא.

דער רא"ש לערנט אנדערש ווי די אנדערע מפרשים, תוספות ור"ן בנדרים, און ער איז מפרש למסקנא דשמואל ס"ל ידים שאין מוכיחות 'הוויין ידים' ועכ"ז צריך שיהי' נזיר עובר לפניו. אולם בדברי הרא"ש בקושית הגמ' מפרש דדלמא אהא בתענית קאמר וא"כ אזלי' לקולא מדין ספק נזירות להקל, אבל אם ס"ל דידים שאין מוכיחות הויין ידים ניחא משום דלא הוי ספק השקול דיותר משמע אהא נזיר מאהא בתענית, דאהא משמע דקאי אגופיה לשנותו לשם חדש והיינו שיהי' נקרא נזיר.

ובתירוץ הגמ' אומר דאפ"ה אם אין נזיר עובר לפניו עדיין יש במשמע לשונו לתענית כמו לנזיר ורק כשנזיר עובר לפניו מכריע את הכף לצד נזיר, על אף שעדיין נקרא ידים שאין מוכיחות.

ולא הבנתי מה הסברא בזה, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, ואם נזיר עובר לפניו היש לך יד מוכיח יותר מזה?

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג נובעמבער 05, 2017 8:49 pm

זה שהרא"ש מפרש דלא כתוס' זה משום שהוא גורס בתירוץ הגמ' אמרי בזמן וגו' ולא כגירסת התוס' אמרי "אין" בזמן וגו'.

עיין קדושין ה: תוד"ה הכא בסוף הדיבור שמביא שני הגירסאות שאם גרסינן אין אז תירוץ הגמ' ששמואל סובר ידים שאין מוכיחות לא הוה ידים, ואם לא גרסינן אין אז תירץ הגמ' שבאמת סובר ידים שאין מוכיחות הוה ידים, וכן הוא שם ברא"ש סי' ב' ובתוס הרא"ש שם. וזו גירסת הר"י כמבואר בתשובות הרא"ש כלל לה סימן ה'.

וביאור הגמ' לפי גירסא זו היא, שקודם מקשה דאפשר כונתו לאהא בתענית, וע"ז משני שמואל כשנזיר עובר לפניו, ומקשה הגמ' למה הוצרך שמואל לזה הא יכול לומר שסתם כונתו לנזיר ואף שאין לשונו מוכח מכ"מ ידים שאין מוכיחות הוה, וא"כ נראה שסובר שמואל שחוץ מזה שצריכין לידע כוונתו עוד צריכין ידים מוכיחות, ע"ז משני הגמ' שבאמת סובר שמואל ידים שאין מוכיחות הוה ידים, וכל שאנו יודעין כוונתו אין אנו צריכין ידים מוכיחות, אלא שלא כמו סברתך שסתם אהא כונתו לנזירית אלא הוה ספק השקול, אלא דוקא כשנזיר עובר לפניו אז סתם כונתו לנזירית ומ"מ לא הוה יותר מידים שאין מוכיחות.

ונראה שגם הגמ' בהקושיא לא סבר בעצמו שאם נזיר עובר לפניו הוה ידים מוכיחות, אלא שהוא סבר שסתם אהא הוה עכ"פ ידין שאין מוכיחות, ואם זה לא מספיק לשמואל א"כ נראה שהוא מצריך ידים מוכיחות ונזיר עובר לפניו הוה ידים מוכיחות.

עיי"ש בתשובות הרא"ש שזה כמעט לשונו כאן וביתר ביאור.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג נובעמבער 06, 2017 7:14 pm

יישר כח הרב הבוחר בטוב, וברוך שובך לברכה

עיינתי בדברי הרא"ש בתשובותיו, ואכן ביאר שם דבריו הק' בהרחבה

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג נובעמבער 09, 2017 12:14 pm

בדף ד' ע"א יש מחלוקת הראשונים בפירוש וגירסת קושית הגמ' בענין מושבע ועומד מהר סיני לגבי קידושא ואבדלתא, והראשונים מקשים על דברי הגמ' הרי קידוש והבדלה על היין אינו מן התורה ואיך שייך לומר על זה שהוא מושבע ועומד מהר סיני.

לכאורה בגמ' יומא עד. יש משמעות שם שאף על איסורים דרבנן שייך לומר 'מושבע ועומד מהר סיני' ואם כן מה קשה כל כך על דברי הגמ' כאן אף לפי הגירסא של והרי מושבע ועומד?

מקופיא, לא ראיתי מי שמציין לדברי הגמ' ביומא הנ"ל כאן

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 721
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » פרייטאג נובעמבער 10, 2017 12:43 am

ראה באורח מישור.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » פרייטאג נובעמבער 10, 2017 6:19 am

פייערמאן האט געשריבן:ראה באורח מישור.

יישר כח! עיניך כיונים, משוטטות בכל האחרונים, איך האב נישט באמערקט זיין אויספיר.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 4:39 pm

סיכום הסוגיא במחלוקת בר פדא ורב מתנא - נזיר דפים ה-ו

א. סתם נזירות מן התורה:
לרב מתנא ל' יום - גמרא גמירי ליה ואסמכוה אגימטריא דמילת קדוש יהיה
לבר פדא כ"ט יום - יליף ממנין תיבות נזיר נזרו דבפרשת נזירות

ב. מי שקיבל נזירות בפירוש לשלשים יום
לכו"ע משך ימי נזירותו הוא ל' יום, ואם הוסיף ואמר שלימים לכו"ע לא אמרי' מקצת היום ככולו, וי"א שאם אמר שלשים יום אפי' אם לא הוסיף 'שלימים' כו"ע מודה דאין אומרים מקצת היום ככולו, כיון דסתם נזיר ל' יום (לרב מתנא) לא היה לו לפרש, והוספת דבריו במשמע שמקבל עליו ימים שלימים.

ג. המקבל עליו נזירות בחצי היום
לכו"ע מונה אותו היום ליום ראשון דאמרי' מקצת היום ככולו בהתחלת הנזירות

ד. מי שקיבל עליו נזירות אפי' בסתם אינו מגלח עד יום ל"א
לרב מתנה זה מעיקר הדין דאע"פ דאמרי' מקצת היום ככולו, זה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך להשלים כל יום השלשים
ולבר פדא גזירה ממי שמקבל עליו נזירות בפירוש לשלשים יום (כיון דכ"ט הוא סכום המשלים לל' יש לטעות בה)

ה. נזיר שגילח ביום שלשים יצא בדיעבד
לרב מתנא משום דאמרי' מקצת היום ככולו אפי' בסוף הנזירות
לבר פדא משום דסתם נזירות כ"ט יום וכבר השלים נזירותו מה"ת מאתמול

ו. נזיר שנטמא ביום ל' קודם הבאת קרבנותיו
נחלקו רבי אליעזר ורבנן מה דינו
- לרבנן סותר ל' יום -

לבר פדא סותר מדרבנן גזירה אטו מי שקיבל עליו נזירות ל' יום, וכיון דאינו סתור רק מדרבנן אינו מביא קרבנות טומאה
לרב מתנא סותר מה"ת ומביא קרבנות טומאה, משום דס"ל לרבנן דקודם הבאת קרבנותיו לא אמרי' מקצת היום ככולו

- לרבי אליעזר אינו סותר את נזירותו אלא מונה ז' ימי טהרה ומגלח מביא קרבנתיו דטהרה -
לבר פדא הטעם משום דבדיעבד אם נטמא לא גזור ר"א אטו שלשים יום עד כדי לסתור נזירותו
לרב מתנא טעמא דר"א משום דס"ל אמרי' מקצת היום ככולו אפי' קודם הבאת קרבנותיו

ז. מי שקיבל עליו ב' נזירות
מגלח את הראשונה ביום ל"א - כמו שמי שקיבל עליו סתם נזירות דמגלח ביום ל"א כ"א כפי שיטתו באות ד. ואת השניה מגלח ליום ס"א כנ"ל
ואפי' לבר פדא מתחיל מנין הנזירות השניה ביום ל"א כמו מי שמקבל נזירות בחצי היום באות ג.

- אם גילח את הראשונה ביום ל' יצא בדיעבד -
כ"א כפי שיטתו באות ה.

ועכשיו מגלח את השניה ביום ס', דיום שלשים עולה לו לכאן ולכאן ויום ס' הוא יום ל"א למנין נזירות השניה
לבר פדא משום דכבר השלים הנזירות מאתמול ולגבי הנזירות שניה מודה דמקצת היום ככולו כדלעיל אות ג. ולרב מתנא אמרי' מקצת היום ל' ככולו בין לגבי נזירות ראשונה ובין לנזירות השניה

- אם גילח את הראשונה ביום ל' ואת השניה ביום נ"ט יצא -
משום דיום נ"ט הוא יום ל' לימי נזירות שניה ובדיעבד יצא אם גילח ביום ל' כדלעיל אות ה.

ח. מי שקיבל עליו נזירות למשך מאה יום ונטמא ביום מאה קודם הבאת קרבנותיו
נחלקו ר"א ורבנן מה דינו
- לרבנן סותר מאה יום -
לבר פדא דלא אמרי' מקצת היום ככולו
לרב מתנא דקודם הבאת קרבנותיו לא אמרי' מקצת היום ככולו

- לר"א אינו סותר אלא ל' יום -
לבר פדא משום גזירת הכ' זאת תורת הנזיר ביום מלואות, התורה אמרה דאם נטמא ביום מלאת תן לו רק תורת נזיר
לרב מתנא נשאר בפירכא לחד לישנא בהרא"ש - אי נמי דרב מתנא מוקי לה במקבל עליו מאה ימים שלימים ואפ"ה אינו סותר רק ל' יום משום דרשא דזאת הנזיר (ועי' בתוד"ה אמר ר"ל דהאריכו בישוב זה)

ווי האלט איך דא
שר מאה
תגובות: 134
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג פאברואר 26, 2017 4:49 pm

תגובהדורך ווי האלט איך דא » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 5:04 pm

הערליך שיין אין קלאר
אבער וואס איז די טעם המחלוקת לרב מתנא צווישן חכמים אין ר"א צו מ'זאגט מקצת היום ככולו לפני הבאת קרבנות

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 7:50 pm

ווי האלט איך דא האט געשריבן:הערליך שיין אין קלאר
אבער וואס איז די טעם המחלוקת לרב מתנא צווישן חכמים אין ר"א צו מ'זאגט מקצת היום ככולו לפני הבאת קרבנות

בפשטות, צו דאס הייסט שוין מלואות ימי נזרו, אדער מדרבנן

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 9:39 pm

ייש"כ הרב מיללער, נאך איין נקודה אויב זאגט ער קלאר הריני נזיר לשלושים יום וגילח ביום ל' לרב מתנא מהני לבר פדא לא.

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 10:00 pm

ד. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם מיקל בתער. זאגט די רא"ש ד"ה הכביד שערו מיקל בתער דוקא מיקל שמגלח מקצת שערו אבל כל שערו לא, ומביא ראיה מאבשלום שוודאי לא גילח שערו, לכאורה וואס איז די ראיה אפשר מעג מען יא מגלח זיין לגמרי נאר אבשלום שנתגאה בשערו האט נישט געוואלט מגלח זיין לגמרי.
קודם האב איך געטראכט אז דער רא"ש לערנט ווי דער רמב"ם אז א נזיר עולם מחיוב לגלח כל שלושים איז ממילא ברענגט ער אראיה פון אבשלום, למעשה האב איך געזעהן אז דער רא"ש ז: ד"ה הריני נזיר כשער ראשי זאגט קלאר אז עס איז א רשות.
נאר באמת דעס צו מ'איז נאר מיקל אדער מגלח לגמרי איז באמת תלוי אויב ס'איז א רשות אדער מצוה, ווייל א גילוח של מצוה איז אייביג לגמרי, איז דאס זאגט דער רא"ש מיין נישט אז ער איז מחיוב לגלח און ממילא דארף ער זיך מגלח זיין לגמרי, ניין ס'איז א רשות און ממילא איז ער נאר מיקל בתער, און ער ברענגט א ראיה פון אבשלום.
יעצט טראכט איך אז עס איז בכלל נישט שווער ווייל אפילו אויב ס'איז א רשות איז עס אבער א דין אין נזירות אז א נזיר עולם יכול לגלח מזמן לזמן ומביא ג' בהמות איז אויב איז די דין גילוח לגמרי קען מען נישט נאר זיין א מיקל און אבשלום האט דאך טאקע געברענגט קרבנות אויכ'ט.

עכ"פ דער רא"ש לערנט קלאר אז מ'איז נאר מיקל קצת דארף מען פארשטיין דעם רא"ש ח: סבר לה כרבי מכאן ראיה(הרא"ש הסתפק בזה בע"א ד"ה רבי אומר) דלרבי אינו מגלח כל ימיו דאל"כ פסיק ליה נזירות דקישואים, לכאורה אפילו רבי וועט לערנען ער איז יא מיקל קען דאס אבער נישט נוצן צו משלים זיין נזירות דקישואין שסוף נזירות צריך גילוח לגמרי.
לעצט פאראכטן דורך הבוחר בטוב אום מיטוואך נובעמבער 15, 2017 10:14 pm, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » מיטוואך נובעמבער 15, 2017 10:09 pm

מי שקיבל עליו כמה נזיריות שצריך למנות ל' ל' ל' ברור שהנזירו השניה אינו מתחיל עד שיביא קרבנותיו על הראשונה, וכן מבואר ברא"ש ז: סוף ד"ה מתני', וא"כ לכאורה קשה מה שמבואר ברא"ש ח. ד"ה אדם מכניס עצמו שכשאנו מסופקין אם קיבל עליו נזירות אחת כמנין הקישואים או נזיריות הרבה כמנין חרדל מגלח רק גילוח ראשון אבל רק לסוף ל' ס' צ' וכו' שאז יכול לגלח אף על הצד שקיבל נזיריות כחרדל, לכאורה למה אם למשל היה בקופה מ' קישואין אינו יכול לגלח ביום מ"א אף שלכאורה הוא באמצע הנזירות השניה של חרדל מ"מ הא עוד לא גילח על הראשונה של חרדל וא"כ עוד לא חל עליו נזירות השניה של חרדל.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » דאנארשטאג נובעמבער 16, 2017 12:17 am

הבוחר בטוב האט געשריבן:ייש"כ הרב מיללער, נאך איין נקודה אויב זאגט ער קלאר הריני נזיר לשלושים יום וגילח ביום ל' לרב מתנא מהני לבר פדא לא.

רק לפירוש אחד בהרא"ש - כי לפי' השני כל שאמר בפי' שלשים יום אף לר'.מתנא הוי כמי שאומר 'שלימים' ולא אמרי' מקצת היום ככולו

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » פרייטאג נובעמבער 17, 2017 2:39 pm

הבוחר בטוב האט געשריבן:מי שקיבל עליו כמה נזיריות שצריך למנות ל' ל' ל' ברור שהנזירו השניה אינו מתחיל עד שיביא קרבנותיו על הראשונה, וכן מבואר ברא"ש ז: סוף ד"ה מתני', וא"כ לכאורה קשה מה שמבואר ברא"ש ח. ד"ה אדם מכניס עצמו שכשאנו מסופקין אם קיבל עליו נזירות אחת כמנין הקישואים או נזיריות הרבה כמנין חרדל מגלח רק גילוח ראשון אבל רק לסוף ל' ס' צ' וכו' שאז יכול לגלח אף על הצד שקיבל נזיריות כחרדל, לכאורה למה אם למשל היה בקופה מ' קישואין אינו יכול לגלח ביום מ"א אף שלכאורה הוא באמצע הנזירות השניה של חרדל מ"מ הא עוד לא גילח על הראשונה של חרדל וא"כ עוד לא חל עליו נזירות השניה של חרדל.

מה שכ' שם הרא"ש בסוף ס"א, כתבו האחרונים שנקט דרך משל אם יש בקופה מקום לס' קישואין, או שיש כאן טעות סופר, שהרי ברור שהדין כמו שכ' מע"כ

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » פרייטאג נובעמבער 17, 2017 2:44 pm

סיכום הסוגיות דפים ז-ח ממסכת נזיר

א. מי שאמר הריני נזיר כל ימי חיי או הריני נזיר עולם

מיקרי *נזיר עולם* כאבשלום בן דוד ודינו דהוא נזיר כל ימי חייו, ואם הכביד שערו מיקל (ולא כל שערו) בתער (ולא במספריים) ומביא ג' בהמות

ועל השיעור של הכביד שערו יש ג' שיטות 1. אחת בשנה 2. אחד לל' יום 3. אחת בשבוע

ב. מי שאמר הריני נזיר כשער ראשי, כעפר הארץ או כחול הים, וכן מי שאמר הריני נזיר כמלא הקופה והקופה מלאה חרדל, או כהילקטי קיץ ושבילי שמיטה

נחלקו בזה רבי ורבנן
לרבנן הרי הוא מונה נזירות אחר נזירות לעולם, וכל ל' יום מגלח כל שערו ומביא קרבנות כדין כל נזיר במלואות ימי נזרו.

לרבי וכן לרבי יהודה אליבא דר' יוחנן, הרי הוא נזיר לעולם כמו מי שאמר הריני נזיר אלף שנים להלן באות ח.

ג. אמר הרי עלי נזירות כשער ראשי, כעפר הארץ וכחול הים, וכן אם אמר הרי עלי נזירות כמלא קופה, והקופה מלאה חרדל, או כהילקטי קיץ וכשבילי שמיטה

לכו"ע מונה נזירות אחר נזירות ומגלח בסוף כל ל' יום ומביא קרבנות

ד. אמרי הריני נזיר "כמנין" שער ראשי, עפר הארץ, חול הים, קופה מלאה חרדל, הילקטי קיץ ושבילי שמיטה

לרבי הרי הוא נזיר לעולם, לרבנן ורבי יהודה מונה נזירות אחר נזירות ומגלח בסוף כל ל' יום ומביא קרבנות

ה. אמר הריני נזיר כמלא הקופה והקופה מלאה קישואין ודלועין

מונין את את מנין הקישואין בהקופה, והוא נזיר כמנין הקישואין, ואם יש בו פחות מל' קישואין הוא נזיר ל' יום (ואולי לתירוצו של רבה בדף ז. ימנה נזיריות הקישואין שהרי הקישואין מובדלות הן זו מזו)

ו. האמר הריני נזיר כמלא הקופה או מלא הבית והם ריקנים

בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי הרי הוא נזיר ל' יום

ואם אמר סתם נזרתי, הרי זה ספק אם רואין את הקופה כמלאה חרדל, או כמלאה קישואין, ויש בזה כמה דיעות:

1. לחזקיה תלויה היא במחלוקת ר"ש ור"י אי מחית איניש נפשיה לספיקא אפי' במקום שספיקו חמור מודאי
- לרבי שמעון מונה ימי נזירות כמנין כמה קישואין נכנסין לקופה, ומגלח ומביא קרבנות, ואח"כ נשאר בספיקא דנזירות ואינו מגלח לעולם (אא"כ מקבל ע"ע נזירות מחדש כמלא חרדל, יש לו תקנתא אם לא נטמא קודם קבלתו השניה)
- לרבי יהודה מונה ימי נזירות כמנין כמה קישואין נכנסין לקופה, מגלח ומביא קרבנות ואח"כ פסקה נזירותו

2. לר' יוחנן ס"ל לרבי יהודה כרבי דאפי' בקופה מלאה חרדל אינו מתחייב נזירות אחר נזירות מאחר שאמר הריני נזיר ולא אמר הרי עלי נזירות, וממילא אף ר' יהודה מודה כאן דחל עליו נזירות כל ימיו מספק, והרי הוא ספק נזיר כל ימיו ואינו מגלח לעולם, ואפי' פעם אחת.

ז. אמר הרי עלי נזירות כמלא הקופה והקופה ריקנית, וכן אם אמר "כמנין" מלא הקופה והקופה ריקנית

לכו"ע נחלקו בזה ר"ש ור"י מה דינו, כמו באות ו-1 לחזקיה


. ח. אמר הריני נזיר מאה שנה או אלף שנה

הרי הוא נזיר אחת לעולם ואינו מגלח כלל ולא מיקל ואינו מביא קרבן כל ימיו

ט. מי שאמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם

הרי הוא נזיר רגיל רק ל' יום

לתירוץ הראשון הטעם הוא משום דמפרשי' דבריו דהכי קאמר אריכא לי הא מילתא כמכאן ועד סוף העולם

ולתירוץ השני, דין הזה הוא דוקא אם אמר הריני נזיר *אחת* מכאן ועד סוף העולם, ואם לאו דינו הוא כמי שאמר הריני נזיר עולם (אבשלום) באות א. או נזיר לעולם כאות ח.

והא דלא אמרי' שימנה כמה נזירות כמנין ימי מהלך מכאן ועד סוף העולם, יש ב' תירוצים (לפירוש השני בהרא"ש)
או משום דאית ליה קיצותא, או משום דימים אינם מובדלים כמו שערות ועפר וחול

י. מי שאמר הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני

הרי זה נזיר כמנין הימים שיש במהלך הדרך, ואם יש פחות מל' יום הרי הוא נזיר לל' יום

לתירוץ הראשון זה דוקא אם החזיק בדרך
ולתירוץ השני, אפי' אם לא החזיק בדרך

והא דלא אמרי' שימנה נזירות הרבה כמנין ימי מהלך הדרך, יש ב' תירוצים (לחד לישנא בהרא"ש)
או משום דכאן אית ליה קיצותא או משום דימים אין מובדלות זו מזו כמו שערות ואינך

יא. הריני נזיר כימות החמה וכימות הלבנה

הרי הוא נזיר אחת כמנין ימות החמה או הלבנה

יב. הריני נזיר "כמנין" ימות החמה וימות הלבנה

לרבנן וכן לרבי יהודה מונה נזירות נפרדות כמנין ימות החמה או הלבנה, ולרבי נזיר אחת ארוכה כמנין ימות החמה או ימות הלבנה

יג. הרי עלי נזירות כימות החמה או ימות הלבנה

לכו"ע מונה נזירות נפרדות כמנין ימות החמה או הלבנה

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » פרייטאג נובעמבער 17, 2017 4:01 pm

הבוחר בטוב האט געשריבן:
עכ"פ דער רא"ש לערנט קלאר אז מ'איז נאר מיקל קצת דארף מען פארשטיין דעם רא"ש ח: סבר לה כרבי מכאן ראיה(הרא"ש הסתפק בזה בע"א ד"ה רבי אומר) דלרבי אינו מגלח כל ימיו דאל"כ פסיק ליה נזירות דקישואים, לכאורה אפילו רבי וועט לערנען ער איז יא מיקל קען דאס אבער נישט נוצן צו משלים זיין נזירות דקישואין שסוף נזירות צריך גילוח לגמרי.


אקעי ס'איז פשוט דער רא"ש מיינט נישט די גילוח וואס איז סייווי נישט מעכב נאר די שלש בהמות וואס דאס איז די עיקר וואס מען דארף לסוף נזירות.

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » פרייטאג נובעמבער 17, 2017 4:01 pm

מיללער האט געשריבן:
הבוחר בטוב האט געשריבן:מי שקיבל עליו כמה נזיריות שצריך למנות ל' ל' ל' ברור שהנזירו השניה אינו מתחיל עד שיביא קרבנותיו על הראשונה, וכן מבואר ברא"ש ז: סוף ד"ה מתני', וא"כ לכאורה קשה מה שמבואר ברא"ש ח. ד"ה אדם מכניס עצמו שכשאנו מסופקין אם קיבל עליו נזירות אחת כמנין הקישואים או נזיריות הרבה כמנין חרדל מגלח רק גילוח ראשון אבל רק לסוף ל' ס' צ' וכו' שאז יכול לגלח אף על הצד שקיבל נזיריות כחרדל, לכאורה למה אם למשל היה בקופה מ' קישואין אינו יכול לגלח ביום מ"א אף שלכאורה הוא באמצע הנזירות השניה של חרדל מ"מ הא עוד לא גילח על הראשונה של חרדל וא"כ עוד לא חל עליו נזירות השניה של חרדל.

מה שכ' שם הרא"ש בסוף ס"א, כתבו האחרונים שנקט דרך משל אם יש בקופה מקום לס' קישואין, או שיש כאן טעות סופר, שהרי ברור שהדין כמו שכ' מע"כ
.

איזה אחרונים?

אוועטאר
פייערמאן
שר חמש מאות
תגובות: 721
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 05, 2016 10:57 pm

תגובהדורך פייערמאן » זונטאג נובעמבער 19, 2017 3:46 am

הבוחר בטוב האט געשריבן:ד. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם מיקל בתער. זאגט די רא"ש ד"ה הכביד שערו מיקל בתער דוקא מיקל שמגלח מקצת שערו אבל כל שערו לא, ומביא ראיה מאבשלום שוודאי לא גילח שערו, לכאורה וואס איז די ראיה אפשר מעג מען יא מגלח זיין לגמרי נאר אבשלום שנתגאה בשערו האט נישט געוואלט מגלח זיין לגמרי.
קודם האב איך געטראכט אז דער רא"ש לערנט ווי דער רמב"ם אז א נזיר עולם מחיוב לגלח כל שלושים איז ממילא ברענגט ער אראיה פון אבשלום, למעשה האב איך געזעהן אז דער רא"ש ז: ד"ה הריני נזיר כשער ראשי זאגט קלאר אז עס איז א רשות.
נאר באמת דעס צו מ'איז נאר מיקל אדער מגלח לגמרי איז באמת תלוי אויב ס'איז א רשות אדער מצוה, ווייל א גילוח של מצוה איז אייביג לגמרי, איז דאס זאגט דער רא"ש מיין נישט אז ער איז מחיוב לגלח און ממילא דארף ער זיך מגלח זיין לגמרי, ניין ס'איז א רשות און ממילא איז ער נאר מיקל בתער, און ער ברענגט א ראיה פון אבשלום.
יעצט טראכט איך אז עס איז בכלל נישט שווער ווייל אפילו אויב ס'איז א רשות איז עס אבער א דין אין נזירות אז א נזיר עולם יכול לגלח מזמן לזמן ומביא ג' בהמות איז אויב איז די דין גילוח לגמרי קען מען נישט נאר זיין א מיקל און אבשלום האט דאך טאקע געברענגט קרבנות אויכ'ט.

אויב מיינט דער רא"ש מוכיח צו זיין הא גופא אז ער איז נישט מחויב לגלח, איז ווייטער שווער, וואס איז די ראי' פון אבשלום - פון די חלק 'שנתגאה בשערו לא מסתבר לומר שהיה מגלח כל שערו'- אויב איז מען מחויב האט ער עס געטוהן, וואס הייסט לא מסתבר, חוץ אז דער רא"ש מיינט אז אוודאי איז עס א רשות, אבער ס'קען זיין אז איינמאל ער איז זיך מגלח מוז עס זיין לגמרי, און אויף דעם איז די ראי' פון אבשלום שנתגאה בשערו, וואלט ער דאך אוודאי זיך בכלל נישט מגלח געווען, וכנראה מיינט איר דאס צום סוף.

אבער באמת בפשטות לשון הרא"ש איז משמע אז ער מיינט מוכיח צו זיין אז עס איז נאר מותר מיקל און נישט גילוח לגמרי, וע"ז מוכיח מאבשלום, און לכאו' איז די פשט אז וויבאלד די גאנצע היתר פון מיקל בשער קומט דאך פון אבשלום, אויב אזוי קען מען דאך נישט מתיר זיין נאר וואס מען זעהט ביי אים, און וויבאלד שנתגאה בשערו לא מסתבר שהיה מגלח לגמרי, האט מען נאר א היתר אויף מיקל, וכ"נ מלשון המאירי וז"ל 'ועוד שהרי היתר גילוח זה יצא לנו בגמרא מאבשלום שהקבלה בידינו שהיה נזיר עולם וכתיב ביה כו' ואבשלום ודאי שהיה מתגאה בשערו אין הדעת מקבלת שיגלח מכל וכל' עכ"ל. (אבל באמת הרא"ש מסיים 'והלכות נזיר עולם והלכות אבשלום הילכתא גמירי לה וקראי אסמכתא בעלמא נינהו', ויש לעיין).

אגב, דאס אז לויטן רמב"ם איז א נזיר עולם מחויב לגלח, אינו לכ"ע, ראה מנ"ח מצוה שס"ח ובחזו"א סי' קל"ז.

הבוחר בטוב האט געשריבן:עכ"פ דער רא"ש לערנט קלאר אז מ'איז נאר מיקל קצת דארף מען פארשטיין דעם רא"ש ח: סבר לה כרבי מכאן ראיה(הרא"ש הסתפק בזה בע"א ד"ה רבי אומר) דלרבי אינו מגלח כל ימיו דאל"כ פסיק ליה נזירות דקישואים, לכאורה אפילו רבי וועט לערנען ער איז יא מיקל קען דאס אבער נישט נוצן צו משלים זיין נזירות דקישואין שסוף נזירות צריך גילוח לגמרי.

ראה בתוי"ט על מ"ה, ומה שכתב מע"כ דכוונת הרא"ש משום הקרבנות, ראה בשיעורי רבינו משולם דוד הלוי, ובמה שהאריך כאן.

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג נובעמבער 19, 2017 5:34 pm

ייש"כ הרב פייערמאן פאר די הערות ומ"מ, עיין חזו"א קל"ח אות ד' סוף ד"ה ויש לעיין(ב) שג"כ מפרש כוונת הרא"ש על הקרבנות.

קשית הגרמ"ד לא הבנתי,

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » זונטאג נובעמבער 19, 2017 5:44 pm

פייערמאן האט געשריבן:
הבוחר בטוב האט געשריבן:ד. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם מיקל בתער. זאגט די רא"ש ד"ה הכביד שערו מיקל בתער דוקא מיקל שמגלח מקצת שערו אבל כל שערו לא, ומביא ראיה מאבשלום שוודאי לא גילח שערו, לכאורה וואס איז די ראיה אפשר מעג מען יא מגלח זיין לגמרי נאר אבשלום שנתגאה בשערו האט נישט געוואלט מגלח זיין לגמרי
נאר באמת דעס צו מ'איז נאר מיקל אדער מגלח לגמרי איז באמת תלוי אויב ס'איז א רשות אדער מצוה, ווייל א גילוח של מצוה איז אייביג לגמרי, איז דאס זאגט דער רא"ש מיין נישט אז ער איז מחיוב לגלח און ממילא דארף ער זיך מגלח זיין לגמרי, ניין ס'איז א רשות און ממילא איז ער נאר מיקל בתער, און ער ברענגט א ראיה פון אבשלום.
יעצט טראכט איך אז עס איז בכלל נישט שווער ווייל אפילו אויב ס'איז א רשות איז עס אבער א דין אין נזירות אז א נזיר עולם יכול לגלח מזמן לזמן ומביא ג' בהמות איז אויב איז די דין גילוח לגמרי קען מען נישט נאר זיין א מיקל און אבשלום האט דאך טאקע געברענגט קרבנות אויכ'ט.

אויב מיינט דער רא"ש מוכיח צו זיין הא גופא אז ער איז נישט מחויב לגלח, איז ווייטער שווער, וואס איז די ראי' פון אבשלום - פון די חלק 'שנתגאה בשערו לא מסתבר לומר שהיה מגלח כל שערו'- אויב איז מען מחויב האט ער עס געטוהן, וואס הייסט לא מסתבר,

אם היה חייב היה מגלח וא"כ לא היה לו שערות ארוכות יפות להתגאות בהן.
[quote="פייערמאן"]חוץ אז דער רא"ש מיינט אז אוודאי איז עס א רשות, אבער ס'קען זיין אז איינמאל ער איז זיך מגלח מוז עס זיין לגמרי, און אויף דעם איז די ראי' פון אבשלום שנתגאה בשערו, וואלט ער דאך אוודאי זיך בכלל נישט מגלח געווען, וכנראה מיינט איר דאס צום סוף.[/quite]
כן לזה נתכונתי.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך נובעמבער 22, 2017 11:36 am

מ'האמיר שון געהאט אנהייב מסכתא דעם געדאנק און די וואך הבן מיר עס אין א משנה, אז א מענטש קען זיך מחייב זיין להביא קרבנות נזיר פאר א צווייטן - אזוי ווי די משנה זאגט הרי עלי לגלח נזיר וואס דאס מיינט אז ער איז זיך מתחייב צו ברענגען אן אנדערענ'ס קרבנות.

א איד מחברי החבורה פרעגט א גוטע קשיא - דאס איז א ספעציעלער דין ביי נזירות אז ראובן קען איברענעמען שמעונ'ס חיובים? ביי קרבנות חובה ונדבה קען מען אויך טאן אזא זאך? איז דאס מטעם שליחות?

בקיצור וואו איז דער מקור פון אזא זאך און וויאזוי ארבייט דאס?

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » מיטוואך נובעמבער 22, 2017 1:26 pm

ער נעמט נישט איבער קיינעמס חיובים, ער איז זיך נאר מחייב אויסציצאלן א נזיר'ס קרבנות, ס'איז ווי יעדער נדר ווי אויסצאלן א יתום'ס חתונה אדער געבן 100 דאלאר צדקה.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25264
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מיטוואך נובעמבער 22, 2017 2:45 pm

הבוחר בטוב האט געשריבן:ער נעמט נישט איבער קיינעמס חיובים, ער איז זיך נאר מחייב אויסציצאלן א נזיר'ס קרבנות, ס'איז ווי יעדער נדר ווי אויסצאלן א יתום'ס חתונה אדער געבן 100 דאלאר צדקה.

אויך געקלערט אזוי, אבער עס איז משמע אז דא איז דא עפעס מער א מיוחד'דיגער דין.

דאס איז סתם א צדקה? און אויב יענער איז א נגיד איז ער מקיים עפעס א מצוה?

הבוחר בטוב
שר חמישים ומאתים
תגובות: 480
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 12, 2015 3:31 pm

תגובהדורך הבוחר בטוב » מיטוואך נובעמבער 22, 2017 9:50 pm

לויט די מהלך קומט אויס אז דער נזיר ברענגט די קרבנות דהיינו ער דארף לכאורה קונה זיין די בהמות העכסטענס קען ער אים שיקען אלס שליח.

למעשה שטייט אין די גמ' ערכין כא. חטאתו ואשמו של פלוני עלי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא, פרש"י לדעת שהודיע למכפר. און אזוי פסקענט דער רמב"ם מעה"ק פ' יד ה"י האומר חטאתו ואשמו ועולתו ושלמיו של פלוני עלי אם רצה אותו פלוני הרי זה מניחו להקריבן על ידו ומתכפר.
קומט אויס אז ביי אלע קרבנות קען מען ברענגן פאר יענעם און ער דארף עס נישט קונה זיין, ובפשטות דארף ער אים אפי' נישט ממנה זיין פאר א שליח ער דארף נאר מסכים זיין.

בנוסף לזה זאגט די גמ' נדרים לה: אר"י הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה. כגון זב זבה יולדות מצורה, וואס ביי דיע דארף ער אים אפילו נישט מודיע זיין נאר קען ברענגן אפי' שלא מדעתו.

איז וואס פאר א דין האט קרבנות נזיר כשאר קרבנות וצריך להודיעו או כמחוסרי כפרה ואין צריך להודיעו.

האב געזעהן אין ספר המפתח על הרמב"ם מחוסרי כפרה פ"א ה"ה צדדים לכאן ולכאן.


צוריק צו “תורתך שעשועי”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך איצט דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און איין גאסט