חידות וידיעות על דפי השיעור - מסכת פסחים

די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד

להתחדד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג מאי 08, 2014 12:08 pm

תגובהדורך להתחדד » זונטאג יוני 01, 2014 12:38 pm

טוב

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » זונטאג יוני 01, 2014 3:22 pm

להתחדד האט געשריבן:טוב


אין טוב אלא תורה

אז מ'רעדט שוין פון די סוגיא, דער משל"מ דא אין הל' תרומות מערקט אן נאך א שיינע חילוק צווישן לפי מדה און לפי דמים וכן החילוק בין שוגג למזיד.
בעצם האט דאך תרומה ווייניגער שווית ווי חולין (ובל' חז"ל דמי תרומה בזול) ווייל עס איז נאר ראוי לכהנים.
ממילא ווען ער באצאלט דמים צאלט ער לםי שיווי התרומה שחסרו משא"כ לפי מדה נעמט ער פרישע חולין לפי המדה שאכל מהתרומה נמצא אז ער גיט אוועק מער לפי ערך.

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » זונטאג יוני 01, 2014 7:53 pm

ידיעה: דער רבינו תם פלעגט עסן ערב פסח נאך סוף זמן אכילת חמץ אן אייער קוכל (פסחים לה: תוד"ה ומי פירות בסופו)

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יוני 02, 2014 9:49 am

בדפינו היום יום ב' בהעלותך דף לו. ברענגט תוס' בד"ה במקום זריזים "ורבינו אפרים בר אפרים הגבור" איז אינטערעסאנט צו באמערקן אז דער פאטער איז דער באקאנטער רבינו אפרים מרעגנשבורג מבעלי התוס' (און דער טיטול הגבור באדייט אויף גדלותו בתורה)

און דער זון האט געהייסן כשם אביו (וי"א שנולד לאחר פטירת אביו) בזכרוני אז מיר האבן ערגעצוואו אן אשכול איבער באקאנטע לייט ששמם היו כשם אביהם ויבואו המלנקים וילנקו בלינקיהם.

לולי תורתך שעשועי
שר העשר
תגובות: 39
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 6:49 pm

לימודים פון פסוק: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות

תגובהדורך לולי תורתך שעשועי » מאנטאג יוני 02, 2014 1:54 pm

איך וויל נישט פרעגן א חידה, נאר פשוט פאר חזרה.
לאמיר איבערגיין אלע לימודים וואס מיר האבן שוין געהאט ביז אהער פונעם פסוק: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (פון ווארט "עליו", אדער פונעם היקש אכילת חמץ צו אכילת מצה, אדער פארקערט)

איך וועל גיין פתיחה מיט די דריי פרישע לימודים וואס מ'האמיר דערווייל שוין געהאט אינעם שיעור פון די וואך (פ' בהעלתך):

1) [אין יוצאין באורז ודוחן:] דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון (דף לה.)
2) [ההו"א בטעמא דריש לקיש:] דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת, והא הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו דהויא ליה מצה עשירה אין חייבין על חימוצה כרת (דף לה.)
3) [אין יוצאין במצה של טבל:] מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל (דף לה:) [רש"י האט שוין אויך דערמאנט דעם לימוד אין די משנה בד"ה והכהנים בחלה ובתרומה]

ווער וויל ארויסהעלפן און מוסיף זיין די אנדערע לימודים וואס מ'האט שוין געלערנט ביז אהער?
מראה מקום: עי' דף כח:
לעצט פאראכטן דורך לולי תורתך שעשועי אום מאנטאג יוני 02, 2014 2:03 pm, פאראכטן געווארן 2 מאל סך הכל.

להתחדד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג מאי 08, 2014 12:08 pm

תגובהדורך להתחדד » מאנטאג יוני 02, 2014 11:48 pm

4) לפני זמנו עובר בלאו לר׳ יהודה
שנאמר לא תאכל עליו חמץ

5)תוך זמנו עובר לפני זמנו אינו עובר לר׳ שמעון
והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות

6)לקובעו חובה אפילו בזמן הזה לר׳ יהודה
מהיקש אכילת מצה לאזהרת חמץ

דף כח:

להתחדד
שר חמישים ומאתים
תגובות: 282
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג מאי 08, 2014 12:08 pm

תגובהדורך להתחדד » זונטאג יוני 15, 2014 1:05 pm

וויפיל מאל האט מען געהאט די גמרא פרעגט אפ מיט ״מידי....כתיב״?

1) כ״ב: מידי רוב מים כתיב

עס איז דא נאך

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » זונטאג יוני 15, 2014 1:11 pm

מידי "בלבד" כתיב

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

מידי... כתיב

תגובהדורך קושר כתרים » זונטאג יוני 15, 2014 2:02 pm

דף כ"ג ע"א
והרי נזיר... רב אשי אמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו קדוש ואין דבר אחר קדוש, מידי ואין דבר אחר כתיב, אלא מחוורתא כדמר זוטרא.
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

מצות מצות ריבה

תגובהדורך קושר כתרים » זונטאג יוני 15, 2014 2:03 pm

וויפיל זאכן לערנט מען ארויס פון "מצות מצות ריבה"??
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

לולי תורתך שעשועי
שר העשר
תגובות: 39
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 6:49 pm

תגובהדורך לולי תורתך שעשועי » זונטאג יוני 15, 2014 2:07 pm

וויפיל זאכן לערנט מען ארויס פונעם ריבוי פון "מצות מצות"?
וויפיל זאכן לערנט מען ארויס פון "לחם עוני"?
וויפיל זאכן לערנט מען ארויס פון היקש מצה צו מרור?

לולי תורתך שעשועי
שר העשר
תגובות: 39
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 6:49 pm

תגובהדורך לולי תורתך שעשועי » זונטאג יוני 15, 2014 2:09 pm

אנטשולדיגט: איך זעה אז קושר האט מיך שוין אויסגעכאפט מיט איינס...

איך וועל ענטפערן מיין לעצטע:
וויפיל זאכן לערנט מען ארויס פון היקש מצה צו מרור?

1) מה מצה גידולי קרקע אף מרור גידולי קרקע (לט.)
2) מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים (לט.)
3) מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר (לט.)
4) מה מצה מינין הרבה אף מרור מינין הרבה (לט.)
5) לר"י הגלילי דאין יוצאין במרור של מעשר שני (לט:)

נאך איינס איז דא אין דף לו. וואס איז אבער נאר א הו"א:
6) מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים (הו"א בטעמא דרע"ק דאין יוצאין במצה של ביכורים)

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

תגובהדורך קושר כתרים » זונטאג יוני 15, 2014 2:09 pm

מצות מצות ריבה:
א. שהכהנים יוצאין מצה בחלה ובתרומה אף שאינו שוה לכל אדם. (ל"ה ע"ב)
ב. לר"ע שיוצאין במעשר שני בירושלים מצות מצות ריבה. (ל"ו ע"א וע"ב)
ג. שיוצאין מצה בחיטין ושעורין אף שיש במינן ביכורים (ולא אמרינן מצה מרור שאין במינו ביכורים אף מצה). (ל"ו ע"ב)
ד. שא"צ להיות פת הדראה (אף דכתיב לחם עני). (ל"ו ע"ב)
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

תגובהדורך קושר כתרים » זונטאג יוני 15, 2014 2:10 pm

נישט געוואלט זיין קיין הוא מותיב והוא מפרק לה...
אבער אז לולי האט געפרעגט האב איך געמוזט ענטפערן.
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

לולי תורתך שעשועי
שר העשר
תגובות: 39
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 6:49 pm

תגובהדורך לולי תורתך שעשועי » זונטאג יוני 15, 2014 2:37 pm

לחם עוני:

א) אין יוצאין במצה עשירה (שנילושה ביין שמן ודבש) [לה. – עי"ש ברש"י]
ב) [לר"י הגלילי]: אין יוצאין במצה של מעשר שני (לו.)
ג) [לרע"ק]: לחם שעונין עליו דברים הרבה (לו.)
ד) פרט לחלוט ולאשישה (לו:)

אפשר גייט (ד) אריין די קאטעגאריע פון (א)?

כ'האב עפעס אויסגעלאזט?

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

שכר המדי - מאכט מען ביר פון גערשטן?

תגובהדורך קושר כתרים » מאנטאג יוני 16, 2014 12:10 pm

מ'האט היינט אנגעהויבן מיט א פרישקייט פרק אלו עוברין אין מס' פסחים.

די צווייטע זאך אין די משנה איז "שכר המדי", און די גמרא ערקלערט דאס "שכר המדי, דרמו ביה מי שערי", פירש"י "לפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים, ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותן שלנו, קרי ליה שכר המדי"

איידי דאתי לידן, לאמיך מעתיק זיין א געשמאקן שמועס וויאזוי מ'האט געמאכט ביר בימי חז"ל, קרעדיט: מח"ס "נופת צופים", פורטל דה"י.

אם בזמן חז"ל עשו שכר משעורים


ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וכו'. ובגמ' בע"ב, שכר המדי, דרמו ביה מי שערי, ופירש"י וז"ל, לפי שבאותן הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא מתמרים ובמדי עושין שכר ממי שעורין כעין אותו שלנו קרי ליה שכר המדי, עכ"ל. ומבואר א"כ דנהגו בזמן חז"ל לעשות שכר משעורין. וכן יעוי' בפ"ק דכתובות (ח.) מאימתי הוי התחלת שמחת חופה, א"ר פפא מכי רמו שערי באסינתא, ופירש"י דיש שורין שעורין בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וכו' עכ"ל ע"ש. וכ"כ בתוס' רי"ד שם (על הדף), ובר"ן (ברי"ף), ובמאירי ע"ש. וכ"כ רש"י בפ"ק דע"ז (ח:), והר"ן שם (ברי"ף) כנ"ל, דמשעה ששורין השעורין לעשות שכר ע"ש.

אולם יעו"ש בתוס' שכ' בזה"ל, וקשה דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורין אלא מתמרים או מכשות, לכך נר' לשון ב' שפירש"י וכו', עכ"ל ע"ש. אולם צ"ע מהגמ' הכא דמבואר לכאו' שעשו במדי בזמן חז"ל שכר משעורים וכדפירש"י, וא"כ מהו שכ' דלא מצינו כן בשום דוכתי. וי"ל דס"ל לתוס' בבי' הגמ' הכא כש"כ הרא"ש (באות א') וז"ל, ושכר של שעורין ושל חטים שעושים באשכנז ובצרפת היה אומר ר"ת דאסור להשהותו בפסח, דדוקא בשכר המדי הוא דשרו דעיקרו עשוי מתמרים או מדברים אחרים ולא היו נותנים בו אלא מעט שעורין להחמיצו כדמשמע בגמ' דרמו ביה שערי, אבל שכר שלנו שעיקרו משעורין לא, עכ"ל הרא"ש ע"ש. והיינו דס"ל דמש"כ בגמ' הכא "ושכר המדי" אכן לא נעשה "משעורים" כ"א מתמרים וכיו"ב ורק מעט שעורין נתנו בו אך "עיקרו" לא נעשה מזה. וא"כ י"ל דה"נ ס"ל לתוס' הנ"ל ול"ק.

אולם יעוי' בשבת (קלט:) ובמו"ק (יב:) שכ' דמטילין שכר במועד אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים וכו' יעו"ש, והיינו דעיקרו נעשה מתמרים או משעורים, וא"כ צע"ג בתוס' שכ' דלא מצינו כן בכל הש"ס. שו"ר ברש"ש בפ"ק דע"ז שם דהק' כן וז"ל, הלשון תמוה קצת, דהרי בשבת (קלט:) איתא ואחד שכר שעורים, אלא דר"ל דלא היו רגילים לעשותה כדמשמע בר"פ ואלו עוברין וכו' עכ"ל ע"ש. אולם ודאי דחוק הוא, דאכתי קשה בדכ' תוס' דלא מצינו בכל התלמוד שעשו וכו', דמשמע שאף לא היה דבר שאינו מצוי, ועוד דמדכ' בשבת ובמו"ק שם "ואחד שכר שעורים", ע"כ דהיו רגילים לעשותו בזמנם, וא"כ צ"ע.

וכן יעוי' ברש"י וברשב"ם לקמן בפ"י (קז.) בד"ה פירזומא, שכר שעורין, ע"ש. והוא כדס"ל לרש"י, והר"ן, והמאירי, ותוס' רי"ד, שנהגו לעשות שכר משעורין. ועתה מצאתי בספר "גליוני הש"ס" [להגר"י ענגל ז"ל] בפ"ק דע"ז שם דג"כ עמד בזה וכ' בזה"ל, נ"ב ע"י בב"ב (צו:) וצע"ג, ויש ליישב, ואין הגליון מספיק. וע"ע במו"ק (יב:), וברש"י פסחים (קז.), ובפסחים (מב:) שכר המדי דרמו ביה מי שערי, ועתוס' לקמן בע"ז (לא:) ד"ה ותרוויהו דכ' דבכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה, עכ"ל הגרי"ע ז"ל. וא"כ צ"ע בתוס' בזה.
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » מאנטאג יוני 16, 2014 12:34 pm

יישר כח הרב קושר כתרים.
גאר באלענדער מאמר, כדרכך בטוב ובנעימים.

אז מ'רעדט שוין פון ביר.
ווייסט אפשר איינער א מקור אויף דעם מנהג העולם נישט צו טרינקען די שוים פון ביר, נאר מ'ווישט דאס אראפ פונעם גלאז איידערן טרינקען?
איז דאס קשה לשכחה אדער אנדערע סכנה??
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » דינסטאג יוני 17, 2014 12:06 pm

און נאך א פראגע בנוגע טרינקען.

האט דאס עפעס א מקור צום מנהג החסידים, אז איידער מ'הייבט אן צו טרינקען גיסט מען אוועק אביסל??

איז דאס בלויז א מעשה חסידות צוליב שבירת התאוות, אדער עפעס א פריערדיגער מקור??
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

קפידות ביים טרינקען

תגובהדורך קושר כתרים » דינסטאג יוני 17, 2014 12:21 pm

א נייער פשט אין "קושיא חדא מתורצת בירך חבירתה", אז ביידע קשיות ווערן פארענטפערט ממש פונעם זעלבן מקור, איינס אונטערן צווייטן...

לאמיר ענטפערן על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

אין מס' חולין אנהויב פרק כל הבשר (דף ק"ה ע"ב) ברענגט די גמרא אכט מימרות וואס אביי האט אנגעמערקט איבער געוויסע פירונגען פון מענטשן, וואס מתחילה האט ער געמיינט אז די סיבה דערצו איז איין זאך, און שפעטער האט אים זיין רבי, דער הייליגער אמורא רבה אויפגעמערקט אז די סיבה איז וועגן עפעס אנדערש.

די פערטע מימרא איז:
ואמר אביי מריש הוה אמינא, אנהויב האב איך געמיינט, האי דלא שתי אופיא, אז די סיבה פארוואס מענטשן זענען מקפיד נישט צו טרינקען 'שוים' פון א משקה, איז משום מאיסותא, ווייל ס'איז פשוט מיאוס, אמר לי מר, האט מיין רבי, רבה מיר געזאגט, אז די סיבה דערצו איז, משום דקשי לכרסם, ווייל צו טרינקען 'שוים' פון א משקה ברענגט א געוויסע קרענק פון די נאז, (לכרסם - רירין הבאין מן החוטם, רש"י).

זאגט די גמרא דעם סדר פון די קרענק וואס מ'קען כאפן ביים טרינקען שוים, מישתיה, אויב מ'טרינקט דאס, קשה לכרסם, שאדט דאס פאר די דערמאנטע קרענק. מינפח ביה, אויב בלאזט מען דאס אראפ פונעם גלאז, קשיא לרישא, באקומט מען קאפ ווייטאג, מדחייה, אויב שטיפט מען דאס אראפ מיט די הענט (בידו, רש"י), קשיא לעניותא, ברענגט דאס עניות, מאי תקנתיה, וואס דען איז די עצה פטור צו ווערן פון די 'שוים'? לשקעיה שקועי, מ'זאל דאס אריינטינקען אינעם משקה זעלבסט, ווי רש"י זאגט "לישקעיה בתוך המשקה עד שיכלה מאליו".
ועי' בשלה"ק שער האותיות אות קדושת האכילה אות קמז.

יעצט לאמיר גיין עטליכע שורות אראפציר, אין די אכטע מימרא פון אביי:
ואמר אביי מריש הוה אמינא, אנהויב האב איך געמיינט, האי דשדי מיא מפומא דחצבא, אז די סיבה פארוואס מ'גיסט אראפ אביסל פונעם כוס איידערן טרינקען, איז משום ציבתא, ווייל ס'קען זיך פארווארפן שפענדלעך אדער שמוץ אינעם גלאז וואס שווימען געווענליך ארויף צום שפיץ פונעם גלאז, פארדעם גיסט מען דאס אראפ, אמר לי מר, ביז רבה האט מיר געזאגט אז די ריכטיגע סיבה איז משום דאיכא מים הרעים, צומאל בלייבט אין טייך שמוציגע וואסער וואס שדים האבן דערפון געטרינקען, און זיי קענען חלילה מזיק זיין ווער ס'טרינקט פון די וואסער, וועגן דעם גיסט מען אראפ אביסל.

נמצינו למדין אז ביידע מנהגים האבן גאנץ א פיינעם מקור מוסמך...
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » דינסטאג יוני 17, 2014 1:43 pm

באמת א יישר כח הרב קושר כתרים

דיינע תגובות זענען רייך און געשמאק, באלערנד און אינהאלפול בדושנה של תורה.

אסאך מאל קען מען אנקוקן א מנהג ישראל ווי סתם א קפידה פון א געוויסע גזע אדער פאר א געוויסע סארט עלעמענט, און מ'ווייסט גארנישט אז ס'איז יסודתו בהררי קודש, נאך מדברי חז"ל.

שקויעך נאכאמאל.
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יוני 23, 2014 11:34 am

לעצטענס האב איך געהערט אן אינטערעסאנטער עפיזאד וואס האט א שייכות צום שיעור השבוע אין פרק אלו עוברין ממס' פסחים.

די מעשה האט ווירקליך פאסירט אין וומ"ס מיט עטליכע יאר צוריק, א חשובער אינגערמאן א מרביץ תורה האט געהאט א קינד אפאר טאג פאר פסח, דאס בני בית האט אויפגערוימט דאס הויז פון חמץ וואכן און חדשים בעפאר, און דער אינגערמאן האט פארקויפט די חמץ ביים דיין כדת וכדין.

אזוי ווי די ווייב האט דאך געהאט א קינד האט זיך די משפחה אריינגעצויגן צום שווער און קיינער האט האט נישט איבערגעטרעטן די שוועל פונעם הויז, ביז שביעי של פסח אינדערפרי האט דער אינגערמאן פאר א סיבה מחליט געווען אריינצוגיין צו זיך אין שטוב, און בדרך עראי האט ער געעפנט די פריזער, און צו זיין ווייטאג האט ער אנטדעקט א זעקל מיט "חלה טייג" וואס ער האט געפלאנט צו פארברענען מיט די חמץ, און אין איילעניש פון די ערב פסח פיבער אינאיינעם מיט זיין פרעזענליכע שמחה האט ער פארגעסן און איבערגעלאזט די "חלה" אומפארברענט.

היכי לידייני דייני להאי דינא?

דער אינגערמאן איז דאך געווען א תלמיד חכם האט ער געוואוסט אז דאס איז גארנישט קיין פשוט'ע שאלה, עס איז פארבינדען מיט אסאך שיטות ראשונים ואחרונים, זיין הויפט שאלה איז געווען צו ער דארף יעצט פארברענען אום יו"ט די טייג, צו ער איז עובר בבל יראה יעדע רגע. דער אינגערמאן איז ארומגעלאפן צו עטליכע דיינים ורבנים, און קיינער האט אים נישט געוואלט פסק'ענען למעשה.

לאמיר קודם הערן די צדדי השאלה און די מיינונג פון באי בית מדרשינו?

אוועטאר
ענדע צדיק!
שר חמשת אלפים
תגובות: 5254
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך יולי 17, 2013 4:44 pm
פארבינד זיך:

תגובהדורך ענדע צדיק! » מאנטאג יוני 23, 2014 1:35 pm

ער האט דאך פארקויפט די חמץ, טאר ער עס נישט גיין פארברענען, ווייל עס באלאנגט דאך צום גוי.

ער דארף עס דארט לאזן אין צושפארן די פריזער אדער די טיר פון די דירה אז עס זאל נישט צוקומען לידי אכילה, כמבואר.

כך שמעתי מת"ח חשוב בעיר קרית יואל, כששאלתי לו שאלה כזו אצל שיעורו בכל לילה
צ' כפופה וץ' פשוטה... היינו נאמן כפוף נאמן פשוט. וברש"י: נאמן כפוף - אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא: (שבת קד.)
בלאג - מיינע ארכיוון

אוועטאר
מיללער
שר עשרים אלפים
תגובות: 25457
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג יוני 14, 2007 9:48 am

תגובהדורך מיללער » מאנטאג יוני 23, 2014 2:10 pm

אה, עפעס ווערטער הייבט מען אן הערן

ענדע צדיק! האט געשריבן:ער האט דאך פארקויפט די חמץ, טאר ער עס נישט גיין פארברענען, ווייל עס באלאנגט דאך צום גוי.

ער דארף עס דארט לאזן אין צושפארן די פריזער אדער די טיר פון די דירה אז עס זאל נישט צוקומען לידי אכילה, כמבואר.

כך שמעתי מת"ח חשוב בעיר קרית יואל, כששאלתי לו שאלה כזו אצל שיעורו בכל לילה



אויב האט ער פארקויפט די חמץ "דארף" ער עס נישט פארברענען, וממילא "טאר" ער אוודאי עס נישט פארברענען, נישט נאר ווייל עס באלאנגט פאר א גוי, נאר ווייל עס איז יום טוב, און מען איז נישט מתיר הבערה שלא לצורך כלל.

די שאלה איז אבער דא, אז "חלה" איז שטארק מעגליך אז עס העלפט נישט דערויף קיין מכירת חמץ, לויט די גמרא דא אין ואלו עוברין, ווייל לעולם איז דאך חלה בכלל נישט "שלך", נאר אדער מכח טובת הנאה אדער מכח אי בעי איתשיל איז עס גענוג מחייב צו זיין אויף בל יראה, אבער אוודאי איז דאס נישט קיין שלו אז ער דאס קענען פארקויפן, ממילא בלייבט עס חמץ גמור וואס מען איז עובר דערויף בבל יראה.

איז יעצט די שאלה, ווען איינער טרעפט חמץ אום פסח וואס מען האט "נישט פארקויפט" פאר א גוי, מוז מען דאס פארברענען? מעג מען דאס פארברענען?

אוועטאר
ישמחו
שר חמישים ומאתים
תגובות: 347
זיך איינגעשריבען אום: דאנארשטאג אפריל 11, 2013 12:38 pm

תגובהדורך ישמחו » מאנטאג יוני 23, 2014 5:13 pm

מיללער האט געשריבן:אה, עפעס ווערטער הייבט מען אן הערן

ענדע צדיק! האט געשריבן:ער האט דאך פארקויפט די חמץ, טאר ער עס נישט גיין פארברענען, ווייל עס באלאנגט דאך צום גוי.

ער דארף עס דארט לאזן אין צושפארן די פריזער אדער די טיר פון די דירה אז עס זאל נישט צוקומען לידי אכילה, כמבואר.

כך שמעתי מת"ח חשוב בעיר קרית יואל, כששאלתי לו שאלה כזו אצל שיעורו בכל לילה



אויב האט ער פארקויפט די חמץ "דארף" ער עס נישט פארברענען, וממילא "טאר" ער אוודאי עס נישט פארברענען, נישט נאר ווייל עס באלאנגט פאר א גוי, נאר ווייל עס איז יום טוב, און מען איז נישט מתיר הבערה שלא לצורך כלל.

די שאלה איז אבער דא, אז "חלה" איז שטארק מעגליך אז עס העלפט נישט דערויף קיין מכירת חמץ, לויט די גמרא דא אין ואלו עוברין, ווייל לעולם איז דאך חלה בכלל נישט "שלך", נאר אדער מכח טובת הנאה אדער מכח אי בעי איתשיל איז עס גענוג מחייב צו זיין אויף בל יראה, אבער אוודאי איז דאס נישט קיין שלו אז ער דאס קענען פארקויפן, ממילא בלייבט עס חמץ גמור וואס מען איז עובר דערויף בבל יראה.

איז יעצט די שאלה, ווען איינער טרעפט חמץ אום פסח וואס מען האט "נישט פארקויפט" פאר א גוי, מוז מען דאס פארברענען? מעג מען דאס פארברענען?


און בכלל, ער האט דאך בכלל נישט געוואלט פארקויפן דעם זעקל חלה-חמץ פארן גוי, לויט די סיפור המעשה האט ער דאס געפלאנט צו פארברענען, איז דאס געבליבן זיינס, לכאורה.
ישמחו - דער עיקר ס'זאל זיין פרייליך ביי אידן, בשמחת עולם על ראשם!

אוועטאר
קושר כתרים
שר מאה
תגובות: 136
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מאי 13, 2014 3:59 pm

תגובהדורך קושר כתרים » מאנטאג יוני 23, 2014 5:16 pm

ספר "ע' פנים לתורה" - א קשיא מיט זיבעציג תירוצים

אויף די סוגיא פון "היתר מצטרף לאיסור" איז פארהאן א ספר פונעם גרויסען גאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל מיטען נאמען קונטרס "ע' פנים לתורה", ווי ער פארענטפערט א קשיא אויף די סוגיא מיט זיבעציג תירוצים, די ספר האט ער געשריבען ווען ער איז אלט געווען פינף און צוואנציג יאר דאס איז געווען זיין ערשטע ספר וואס ער האט געדרוקט, פארוואס ער האט געשריבען זיבעציג תירוצים אויף די סוגיא היתר מצטרף לאיסור שרייבט ער אין זיין הקדמה "מטעמים הכמוסים עמדי, חתומים באוצרות לבבי", און ער שרייבט ווייטער כמו כן לא לקח הסכמות משום שגם פה לא עשיתי מאומה לא להלכה ולא למעשה, כי אם פלפלתי כלשהו, ואין זה כדאי לבוא בהסכמה.

זיין עניוות איז געווען אין לשער פינף און צוואנציג יאר נאך ער האט געדריקט ע' פנים לתורה אין שנת תרע"ב איז געקומען צו עם א תלמיד חכם פון ווארשא ער האט געהייסען רבי יצחק בצלאל מארגנשטערן מיט א בקשה אזוי ווי ער וויל איצטע דרוקען זיין ספר מאה שערים, וואס האט הונדרעט תירוצים אויף די זעלבע קשיא וואס די רבי האט פארענטפערט אויף זיבעציג אופנים וויל ער אז די רבי זאל עם געבען אן הסכמה, האט עם רבי יוסף ענגיל געשריבען אין הסכמה אזוי: "אשר ביקש כ"ת הסכמתי על ספרו מאה שערים... הקשה לשאול, כי אני מונע את עצמי מתת הסכמות ככל האפשרי, אך האמת ניתן לכתוב, כי מכיר אני את כבוד תורתו זה שנים רבות למחודד ומפולפל... ראיתי שם פלפולים נחמדים ומשוננים..." און ער דערמאנט ניט קיין איין ווערט ניט אפי' ברמז אז ער אליין האט עוסק געווען צופארענטפערען די קשיא וכדו', ניט בחינם האבען גדלוי הדור זיך אויסגעדרוקט אויף עם אז ער איז א בקי כרב יוסף ברכות (ס"ד ע"א) וענוותן כרב יוסף סוטה (מ"ט ע"א)

ר' יוסף ענגיל'ס ישיבה

ווען רבי יוסף ענגיל ז"ל האט געהאלטען ביים דרוקען זיין ספר ע' פנים לתורה האט ער דאס געשיקט צו ש"ב הגאון מהר"ש ענגיל זצ"ל מרדומישלא ער זאל מעיין זיין און דעם, נאך א פאר טעג האט די רדומישלא רב געזאגט צו עם אז אלע תירוצים זיינען כפתור ופרח חוץ איין תירוץ, האט ר"י ענגיל גענטפערט מיניה וביה מסתמא מיינט איר תירוץ פלוני, האט די מהר"ש גענטפערט יא איך מיין טאקע יענעם תירוץ, און איז ארויס פון התפעלות פון זיין בליץ שנעלען מוח, אין ר"י ענגיל האט עם געזאגט היות ער באנוצט זיך מיטן ש"ס זיטאמיר (ניט מיטן ש"ס ווילנא) אין לוטן נוסח רש"י האט געדרוקט דארט שטימט יא יענעם תירוץ וואס ער האט געשריבען.
מען האט עם אמאל געפרעגט פארוואס ער עפענט ניט קיין ישיבה, האט ער געזאגט פון מיינע ספרים וויל איך האבען תלמידים, אין עס איז טאקע מקוים געווארען אז זיינע גאונ'ישע ספרים זיינע נתקבל געווארען אין די וועלט און בפרט בין הלומדים, זיינע ספרים זיינען ע' פנים לתורה, גבורות שמונים, ציונים לתורה, בית האוצר, אתוון דאורייתא, תשובות בן פורת, גליוני הש"ס, בטיב הירושלמי, אוצרות יוסף, חוסן יוסף ספר החלומות ועוד, אין האט נאך אסאך געשריבן בכתב יד אבל לא זכינו לכך, ביי די קריג יארען האבען די רשעים ימ"ש עס פארברענגט.

הגר"י ענגיל מיט'ן סאכטשאבער
ר' יוסף ענגיל פלעגט מזמן לזמן קומען קיין סוכטשאב צום גרויסען גדול הדור די אבני נזר אינטרעסאנט איז אז ער דערמאנט אין זיין ספרים חידושים פונעם אבני נזר אבער ניט מיט זיין נאמען נאר מיטן טיטל בשם גאון אחד אדער חכם אחד און מען זאגט אז בודאי היו לו בזה טעמים ונימוקים, חוץ איינמאהל שרייבט ער אין זיין ספר אוצרות יוסף חידושי יורה דעה (קונטרס ב' אות ו') הרב הגאון הצדיק אב"ד דק"ק סאחאטשאב שליט"א, און ווי עס שטייט ביי אונז אין גמרא מכאן אתה דן לכל... התורה פון די תשובה ווייזסט זיך ארויס די כבוד ובהערצה וואס ער האט געהאט צו עם, וכמים פנים לפנים, האט די אבני נזר ארויסגעוויזען גרויס ליבשאפט צו הגר"י ענגיל מען פארציילט אז איין מאל ווינטער ווען ער איז געקומען קיין סוכטשוב איז פארגעקומען א שמחה משפחתות בחצר הרבי, ולכבוד המאורע האט מען צוגעשטעלט א קידושא רבא אין הויז פונעם שם משמואל, נאכ'ן דאווענען ווען דער עולם האט בעגלייט די אבני נזר צום קידוש איז ר"י ענגיל געווען פארטראכט אין לערנען אז ער האט גארניט באמערקט אז די עולם איז צוגאנגען, פלוצים האט ער באמערקט אז ער איך אליין געבליבען אין בית המדרש, איז ער ארויסגעלאפען אניאגען מיט'ן עולם וואס האט בעגלייט די רבי די אבני נזר, ווען ער איז אזוי איילינדיג ארויסגעלאפן האט ער פארגעסען זיין מאנטעלע, ווען די אבני נזר האט באמערקט ר"י ענגיל אן זיין מאנטעל האט ער זיך אנגרופען צו זיי זין די שם משמואל קוק נאר צו וויאזוי א ספר תורה מהלך ערום, כהרף עין האט די אבני נזר אויסגעטוהן זיין מאנטעל און דאס אוועקגעגעבן צו ר"י ענגיל אנצוטוהן, יא אזוי האבען אויגעזעהן אמאליגע גדולים זכותם יגן עלינו.
קרעדיט: הרב פינחס וויליגער מח"ס נופת צופים ושמחת בחגך מונטריאל קאנאדא (נעתק מפורום, פורטל דה"י)
ראוי שיהיו ישראל מוכתרים בשלשה כתרים, חכמים, ונבונים, וידועים (שו"ת חת"ס ח"ז סי' טז)


צוריק צו “תורתך שעשועי”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 4 געסט