פון אן אינטערעסאנטע שמועס וואס האט זיך פארמירט
דא איבער די היסטאריע וויאזוי עס האט זיך אנגעהויבן די הדלקות און חלאקע'ס ביים קבר פון התנא אלקי רבי שמעון בר יוחאי, און איבער וואס
באמבאסטיש האט געשריבן:דער ברטנורא האט עס געשריבן אין שנת רמ"ט, אז ביים קבר פון שמואל הנביא מאכט מען א הדלקה, וז"ל: "קברו של אדונינו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר, ביום מיתתו, מכל הסביבות. ומדליקין עליו אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקין עליו נר תמיד, ורמז מצאו (שמואל א' ג' – ג') ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'".
די קבר פון שמואל הנביא איז אריבער בידי הגוים בערך 100 יאר שפעטער אין שנת ש"ל, דעריבער האב איך א קלער אז אולי איז עס משם נשתרבב געווארן צו קבר הרשב"י, או אפשר שבזמנים הללו איז אזוי געווען די מנהג ביי אלע קברי צדיקים.
ברענגען מיר נאך ראיות צו די הייליגע מנהגים ביים קבר פון שמואל הנביא.
אין שו"ת רדב"ז (רל"ט - של"ד)
חלק א סי' ס"ז, שרייבט דער רדב"ז, איבער א שאלה אויף א רייכע פרוי וואס מנדב געווען א חלק פון איהר פארמעגן "לאדוננו שמואל הרמתי ע"ה".
נאך א שאלה צום רדב"ז, איבער צוזאגן געלט פאר א חולה לרפואה, דארט אין סי'
תקי"ג "באשה שנדרה: אם תעמוד בתי מחוליה, אתן חצי דמיה לסידי |לאדון] שמואל בפני בעלה. ואמר הבעל אתן כך וכך, שהוא פחות הרבה מחצי דמי הבת. אם חייבת ליתן כפי מה שאמרה היא, או כפי מה שאמר הבעל".
אויך אין
חלק ב' סי' תרח איז דא א שאלה איבער מאכן א חלאקה ביים קבר פון שמואל הנביא. די שאלה איז פון יארן שפעטער, ווי "באמבאסטיש" האט ערווענט, אז אין ש"ל איז די קבר געווען אין גוי'שע הענט. "במי שנדר לגלח את בנו במקום שמואל הנביא, ובא ומצא שכבר נלקח ביד העכו"ם בעונות, ואין ישראל יכול להכנס שם. מה תקנה יש לו, וגם הקהל והחכמים החמירו, שלא יעלה לשם שום יהודי".
אין די צייטן פונעם רדב"ז האט געלעבט רבי לוי ב"ר יעקב חביב, ער האט געלעבט פון שנת ר"מ ביז ש"א אין זיין ספר שו"ת מהרלב"ח סימן ג', ברענגט ער א שאלה צו איהם, ווי איינער האט מנדב געווען א חלק פון זיין גוף לאדוננו שמואל.
"לשון השואל. זאת להודיע למעלת תורתך, איך בא לפנינו בחור אחד עני, שמו אלעזר ברבי יפת נ"ע... והעני היה חולה, ומרוב כובד חליו אמר, שנדר רביע גופו לאדוננו שמואל ע"ה... ואין בו יכולת ללכת לירושלים עיר הקודש תוב"ב, שהוא עני מדודלדל... וכמה יפרע זה העני, שבכל יום ויום אחזוהו חלאים... ואומר, שהוא לסבת עכובו מלפרוע..."
אויך אין די קאירא גניזה איז דא א הסכם יבום וואס איז געשאצט צו זיין פון די ת' יארן, ווי מען האט זיך אויסגענומען אז ווער עס וועט נישט איינהאלטן דעם הסכם, וועט באצאלן בתורת נדר, פינעף און צוואנציג 'אשרפי', א מצרי'שע מטבע, צו די קבר פון שמואל הנביא.
- AIU VII D 81.jpg (324.72 KiB) געזען 4704 מאל
שהדנא נחן אלואצעין כטוטנא
עלי אלשיך מהדב אבן אלמרחום
רצי ע"ס ידיע אלכאהנה ועלי
שקרה זוגת אלשיך פרגאללה אבן
אלמרחום אלמעלם יעקוב אלמערוף
באבן שמס אן אי מן פסך מנהם
ען מא אתפקוא עלי יכון ענדו
עלי סביל אלנדר כמסה ועשרין
אשר[פי] למק[אם א]דונינו שמואל
יכון תחת מלעו...אלי אן ירפעה
וכאן דלך מנהם בקנין גמור
וכאן דאלך בחצר[ת] אלשיך פרגאללה
זוג שקרה אלמדכור וארתצ[י]
בגמיע דאלך וכאן דלך [מוה]
בקנין גמור...
..... כל
ואלסכנה בידה... הדאיא.../ קדר אלחאל ואלייבום פי אלסנה אלאתיה
תמנע ען י.ע דלך
היינו עדים אנו השמים חתימותינו, על הזקן מהד'ב בן המנוח רצ'י עליו השלום, הידוע בשם ”הכוהנת”, ועל שקרה (אפשר לקראו סקרה), אשת הזקן פרג'אללה, בן המנוח המורה יעקוב, שנקרא אבן שמס. שמי מהם יפר מה שהסכימו עליו, יהיה מוטל עליו בתורת נדר, חמשה ועשרים אשרפי לקבר אדוננו שמואל, והוא יהיה תחת [חרם עד ש]ישלם אותו. והיה זה מצדם בקנין גמור. והיה זה בפני הזקן פרג'אללה, בעל שקרה (סקרה), הנזכר, והוא הסכים לכל זה, והיה זה בקנין גמור... כל, והמגורים לפי רצונו... מתנות... / לפי המצב והייבום בשנה הבאה תמנע מל[עשות] זאת