די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד
לאז געמאכט האט געשריבן:באמת האלט איך נישט פון די מינע נאכגעמאכטע תשובות וכדו' עס איז דא וואס זאגן אז דאס איז א זלזול חלילה אין די הייליגע ספריםשוועמל האט געשריבן:איך הער עס דרייט זיך אויף די נעט עפעס א 'תשובה' איבער אבאמא VS קלינטאן, עפעס אזאנס און אזעלכעס...
בדין המלקט לבנות מתוך שחורות...
ווער האט עס? ביטע ארויפשטעלן אהער
אבער כידוע איז דאס שוין געווען יארן צוריק לכבוד פורים הגם סאיז מעגליך אז א קל האט דאס דעמאלט געמאכט אין ס'איז בימים ההם געווען פאשקעווילן קעגן דעם ווייסעך נישט קען זיין
אזוי ווי איך קען נישט דיסיידען צו ס'איז אויסגעהאלטן צו נישט לייג איך דאס דא ארויף אין יעדער זאל פרעגן זיין רב צו מ'מעג דאס ליינען צו נישט אויב נישט דאנלאדס עס אפילו נישט.
נ. ב. איך פרעזענדליך האב א אלטע קבלה 'לאז געמאכט' אז די ווייסט נישט ריר נישט צו איך האב דאס טאקע נישט געליינט.
אלעקסיי האט געשריבן:ייש"כ לאז געמאכט.
עס איז גאר אינטערסאנט, און באלערנד. מען דערקענט אז דער איז א גרויסע ת"ח ויודע ספר.
מען האט זיך אלץ דערלויבט לכבוד פורים צו פרייליך מאכן, חוץ אויף מסכת פורים איז מען ארויסגעקומען שארף, צוליב זלזול אין די הייליגע תלמוד, אבער אלע אנדערע יוצרות וכדומה האט מען יא ערלויבט במשך הדורות.
[center]כאמור, חיבר ר' "קלונימוס ""מסכת פורים", שנדפסה לראשונה בפזארו בשנת 1513 . שם הפרק הראשון הוא "חבקבוק" (כלומר "הבקבוק" אך יש בו רמז גם לשם "חבקוק") והוא פותח את "המשנה" על דרך סגנון מסכת אבות:
" חבקבוק " קיבל תורה "מכרמי "ומסרה "לנח ", ונח "ללוט ", ולוט "לאחי "יוסף, ואחי יוסף "לנבל "הכרמלי, ונבל הכרמלי "לבן הדד ", ובן הדד "לבלשצר ", ובלשצר "לאחשוורוש "ואחשוורוש לרב "ביבי " (= שתיין, ברומית לשתות - Bibere ).
הוא הזכיר את השתיינים שהוזכרו במקורות . חבל שהזכיר ביניהם את אחי יוסף. אמנם הם שתו פעם אחת לשכרה, אך היה זה במצב מיוחד (בראשית מג,לד). הוא מסיים את ה"מסכתא" בפרק "אין קוראין". ולמה השלים המסכתא ב"אין קוראין"?
לפי שאין קוראין בו אלא בשעה שאינו לא יום ולא לילה, שלא נכתבה אלא לשחוק בעלמא לשמח אנשים ביום פורים והקורא בו לא הפסיד, אלא כמי שקורא בספרי רפואות... כי דברי זאת המסכתא בדיתי אני קלונימוס מלבי המשנה והגמרא. ואעידה לי עדים "נאמנים", את רבי "שקרן "ואת רבי "כזבן "
לאחר מכן הוסיפו עליה "פירוש רש"י ותוספות" ועוד. אחרים לא הסתפקו בזה "ויצרו" בוואריציות שונות את אותו רעיון בשמות שונים, עם "פירושים" ובלעדיהם. כך פורסמו: "מסכת עניות"; "מסכת שטרות"; "מסכת שכורים"; "מסכת המן". לא תמיד צויין שם המחבר. אפילו על "ר"י קנייבסקי "ז"ל מספרים שבצעירותו חיבר מסכת פורים. רבים לא הסתפקו גם בזה והוסיפו: "הגדה לפורים"; "אקדמות"; הושענה רבה; "הקפות" ואפילו "תפילת נעילה". אולם, היו רבים שאסרו לקרוא ב"מסכתא" זו ואסרו גם את התחפושות.
בראשם של האוסרים עמד ר' "שמואל אבוהב " (1610-1694) מגדולי רבני איטליה. הוא אסר לקרוא במסכת פורים וכתב עליה:
חילול תורתנו הקדושה, החוגרת שק לפני קונה ואומרת, עשאוני בני ככלי זמר, חוכא ואטלולא (ראה "דבר שמואל" סי' קנ"ג האוסר אף הוא לקרוא במסכתא זו).
צוריק צו ועל פליטת בית סופריהם
באנוצערס וואס זענען איצט אין די פארום: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצער. און איין גאסט