עס האט מיר געזאגט הרה"ח ר' ....... ששמע מר. אברהם יאקאבאוויטש, ששמע מר. הירצקא יאקאבאוויטש אז ר'ישעי'לע טשחויבער האט געזאגט אז ווען אַ חסידישער אינגערמאן האט נישט ווי צו גיין פרייטיג צו נאכט'ס צו אַ רבין'ס טיש, זאל ער לערנען דעם אגרא דכלה. עס וועט האבן אן השפעה אויף אים כאילו ער איז ביים הייליגען בני יששכר'ס טיש. די מימרא איז אַ פלא.
...ר'ישעי'לע טשחויבער האט געזאגט אז ווען אַ חסידישער אינגערמאן האט נישט ווי צו גיין פרייטיג צו נאכט'ס צו אַ רבין'ס טיש, זאל ער לערנען דעם אגרא דכלה. עס וועט האבן אן השפעה אויף אים כאילו ער איז ביים הייליגען בני יששכר'ס טיש.
אין די הקדמה לספה"ק ויגד יעקב (במדבר) שרייבט בנו כ"ק אדמו"ר הגה"ק מפאפא זצוק"ל, בזה הלשון:
ושמעתי מדו"ז הנ"ל שנכנס פעם א' אצל מרן הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע לקבל ברכתו ונתן פתקא כנהוג, והי' שם איש חסיד שנתן פתקא והי' שמו צבי אלימלך, ושאל אותו מרן אחר מי נקראת בשם זה, והשיב אחר הגה"ק מהרצ"א מדינוב ז"ל, ושאל אותו אם יש לו חיבוריו ואם מעיין בספרים שלו, והשיב שמעייין בס' בני יששכר, ואמר על זה מרן ז"ל כוונתי שתעיין בס' אגרא דכלה, דדיבורים שאמר לפני עם בני ישראל בהם גנוז כח הקדושה, עכלה"ק.
הלשון הוא קולמוס הלב, והניגון הוא קולמוס הנפש (בעל התניא מליאדי)
קאטשקע אויפן וואסער האט געשריבן:רס"ג איז א הערליכער אויסוואל פאר די וואס עפרישיעיטן פשט. זיינע ווערטער זענען מלא חידושים בדרך הפשט פונעם סאמען גרעסטן 'גאון' (כפשוטו וכמשמעו) בדורו. בפרט, וויסנדיג אז זיינע ווערטער זענען א המשך ישר פון דעת חז"ל, זייענדיג במקומם און קרוב (נישט ממש, אבער דאך) לזמנם.
מיר דאכט זיך אז עס איז בעיקר א טייטש (אריגענעל אויף אראביש) און די חדושים זענען לאקאל אויב מ'באמערקט זיי בכלל. די גרעסערע חדושים שטייט שוין אין אנדערע מפרשים ווי רש"י אבן עזרא ורמב"ן. פאררעכט מיר אויב איך בין טועה.
החודש אשר ישועות בו מקיפות... ניס"ן בגימטריא ניסי"ם
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו - והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם
קאטשקע אויפן וואסער האט געשריבן:רס"ג איז א הערליכער אויסוואל פאר די וואס עפרישיעיטן פשט. זיינע ווערטער זענען מלא חידושים בדרך הפשט פונעם סאמען גרעסטן 'גאון' (כפשוטו וכמשמעו) בדורו. בפרט, וויסנדיג אז זיינע ווערטער זענען א המשך ישר פון דעת חז"ל, זייענדיג במקומם און קרוב (נישט ממש, אבער דאך) לזמנם.
מיר דאכט זיך אז עס איז בעיקר א טייטש (אריגענעל אויף אראביש) און די חדושים זענען לאקאל אויב מ'באמערקט זיי בכלל. די גרעסערע חדושים שטייט שוין אין אנדערע מפרשים ווי רש"י אבן עזרא ורמב"ן. פאררעכט מיר אויב איך בין טועה.
האסט גאנץ ריכטיג געשריבן. בנוגע 'אויב מ'באמערקט זיי בכלל' - יא, די מבינים באמערקן עס שוין איינמאל און שעפן פון דארט ארויס אוצרות פון ידיעות. והכל לפי מה שהוא אדם.
"גם שכלנו מתת אלקים הוא ואיסור גמור לצערו" (הג"ר ישראל משה חזן, איי הים על תשובות הגאונים - שערי תשובה, סי' קפז הערה כח).
...ר'ישעי'לע טשחויבער האט געזאגט אז ווען אַ חסידישער אינגערמאן האט נישט ווי צו גיין פרייטיג צו נאכט'ס צו אַ רבין'ס טיש, זאל ער לערנען דעם אגרא דכלה. עס וועט האבן אן השפעה אויף אים כאילו ער איז ביים הייליגען בני יששכר'ס טיש.
אין די הקדמה לספה"ק ויגד יעקב (במדבר) שרייבט בנו כ"ק אדמו"ר הגה"ק מפאפא זצוק"ל, בזה הלשון:
ושמעתי מדו"ז הנ"ל שנכנס פעם א' אצל מרן הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע לקבל ברכתו ונתן פתקא כנהוג, והי' שם איש חסיד שנתן פתקא והי' שמו צבי אלימלך, ושאל אותו מרן אחר מי נקראת בשם זה, והשיב אחר הגה"ק מהרצ"א מדינוב ז"ל, ושאל אותו אם יש לו חיבוריו ואם מעיין בספרים שלו, והשיב שמעייין בס' בני יששכר, ואמר על זה מרן ז"ל כוונתי שתעיין בס' אגרא דכלה, דדיבורים שאמר לפני עם בני ישראל בהם גנוז כח הקדושה, עכלה"ק.
עס זעהט אויס אז די עולם האט דא אנגעהויבען דאס יאר מיט הערליכע געדאנקען. עס וואלט געווען גאר א שיינע זאך ווען מ'קען דא אויסשטעלן אז יעדער איינער זאל יעדער וואך אראפשרייבן איין שיינע געדאנק\רמז\ווארט\גמטריא וכו' אויף די פרשה וואס ער האט געזען אין "זיין" ספר.
די תועלת דערפון וועט זיין מכמה אנפין, קודם כל די ידיעות. דו וועסט געוואר ווערן די שיינע רעיונות פון דעם ספר וואס דו קומסט נישט אן. צווייטענס, די איכות. אינו דומה די אופן ווי אזוי מ'לערנט א זאך פאר זיך צו ווען מ'דארף עס ארויסגעבן פאר אנדערע, ביים לערנען גלייך לערנט מען עס אויף א טיפערע און קלארער וועג. דריטנס, די קביעות. מיר ווייסן גאנץ גוט אז אסאך מאל פון די אלע פלענער בלייבט גארנישט, איינער פאלט ארויס דא, און איינער דארט, אז מ'וועט וויסן אז די עולם דא ווארט אויף דיין גוט ווארט, האלט עס דעם מענטש אז ער זאל זיין מער קאנסיסטענט.
ווער ווייסט? אפשר וועט הוצאות ספרים שעל ידי אייוועלט בראשות יודישע קהילות גאר קענען סוף יאר ארויסגעבן א שיינע חיבור...שוין לאמיר לאזן די חלומות אויף סוף יאר. יעצט לעמיר זך זעצן שרייבן פרשת בראשית. די לאגיסיקס וועט ווערן אנגעפירט דורך יודישע קהילות יעדע וואך א באזונדערע אשכול.
אויפן חומש פון הרה"ק ר' נתן אדלער איז געווען צוגעצייכנט אויפן פסוק את המאור הגדול וגו' ואת המאור הקטן: גועשאנ"ק, האט דער הייליגער חתם סופר מסביר געווען, אז פ"וו ווערט שוין גלייך אנגערופן די לבנה את המאור הקטן, וויבאלד די הלכה איז אז א גדול וואס איז סמוך על שולחן אביו הייסט א קטן, און די גאנצע אור פונעם לבנה איז זי מקבל פונעם זין, און דאס איז די ר"ת ג'דול ו'סמוך ע'ל ש'ולחן א'ביו נ'קרא ק'טן.
יום ב' פ' נח תשע"ט - מבית גנזי של אדער יא'ס רשימעלעך...
א. ברש"י בדיבור הראשון, והיוצא שתכלית סיפור בריאת העולם ותולדותיה, הוא בעבור ירושת ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ. ויש לבאר שכל פ' בראשית ופ' נח הוא כענין שאמרו חז"ל שכולן היו מכעיסין ובאין עד שבא ? וכו', ולאברהם הבטיח לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת (יב, ז), ועי"ז נתגלגל הדבר שירדו למצרים וסבבו במדבר לתקן בירורים גדולים עד שירשו הארץ, ובזה יש להוסיף לדרוש בתיבת בראשית, בשביל ארץ ישראל שנקראת ראשית, כמ"ש ארץ אשר ה"א דורש אותה וגו' מראשית השנה, ופירש"י שמשפט ארץ ישראל קודמת לכל העולם.
ב. יש לתמוה על החומש 'פשוטו של מקרא' שפי' בראשית הכל ברא אלקים, שרש"י שולל פירוש זה בהחלט.
ג. בפירש"י עץ פרי. לפיכך כשנתקלל נפקדה גם היא על עונה ונתקללה. הנה עי' בגור אריה בפירש"י שם שנתקלל הארץ רק מפני חטא האדם, ומתרץ שמדרשות חלוקות הן במדרש (בר"ר ה, ט), ואולי י"ל דלמ"ד שנתקלל הארץ בעבור חטאה פירוש הכתוב הוא כך: ארורה האדומה 'בעבוריך' היינו מפני שחטאת נפקדה גם הארץ על עונה, וחץ אחד ירה וניצוד בה ב' עופות, וק"ל.
ד. בחומש תורה ברורה עה"כ ולאדם אמר כי שמעת 'לקול' אשתך, פי' את קול אשתך. לפענ"ד לא ברור פירושו בזה.
ה. יש לדקדק בסידור הכתובים, שבמאמר 'יהי מאורות' כתוב מטרת המאורות הוא להבדיל בין היום וגו' ואח"כ להאיר על הארץ, ובשעת תליית המאורות כתוב מקודם להאיר על הארץ ואח"כ ולמשול וגו' ולהבדיל.
ו. בפירש"י ויברך אותם. אלא מפני הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן שלא יהי' הוא בכלל. ופי' המפרשים שלאחר המבול נתברכו החיות. ועפ"ז יש לפרש כונת רש"י, שהקב"ה איחר לברך את החיות מפני שעתיד לעמוד את אדם וחוה בנסיון, ועל צד שלא יעמדו בנסיון ויקלל את הנחש על שגרם לחטוא לא יהי' בכלל הברכה שמקודם, ורש"י דיבר בלשון שלאחר שכבר נעשה מעשה שנכשלו בחטא עה"ד, והנחש גרם כל זאת שהסיתן לקלקל ולחטוא באכילת עה"ד.
ז. ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו. ובתפלה אומרים: וברכתו בכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. עי' בתוס' עירובין לח: מדרשות חלוקות אם ירד המן ביו"ט, דלמ"ד שלא ירד המן בימים טובים שפיר מובן מה שנדרש מקרא 'ויקדש אתו' שקידש את השבת יותר מכל המועדים. ולמ"ד שירד המן ביו"ט אולי י"ל שקדושת המועדים אינו מצד שנתקדש יום זה יותר מימות השבוע, לדוגמא אם חל יו"ט סוכות ביום ב' לא חלה קדושת המועד מפאת יום ב' שבו אלא מפני שהוא יום ט"ו בתשרי, משא"כ קדושת השבת, כמפורש בקרא ויברך אלקים את 'יום השביעי' ויקדש אתו.
איך וואונדער מיך אייביג פארוואס דרוקט מען נישט דעם רס"ג. ס'איז כמעט נישטא בנמצא. און בכלל פארוואס דרוקט מען עס נישט אריין אין מקראות גדולות וכדומה. ס'איז א שאד. איך קום אין ביהמ"ד ואיננו