#146
תהלים סי' צ"ד
אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. חז"ל דרשו בברכות פ' אין עומדין (ברכות לג א) גדולה נקמות שנתנה בין שתי אותיות [שנא' אל נקמות ה'], ויש לפרש כוונת הכתוב הנה שם אל הוא מידת הרחמים כמ"ש רש"י בחומש על שם אל משלש עשרה מידות, והביא ראי' ממה דכתוב אלי אלי למה עזבתני, וזה לא שייך על מידת הדין, וכדפי' הנדפס [על] השלשה עשר מידות, ושם נאמר עוד על שם אל שהוא מידת הרחמים אפי' לגוי, ובודאי יצא הדבר מפי גדול אחד.
וידוע ששם הוי' הוא מידת הרחמים אבל לא מפני שהוא אף לגוי ומעתה זה כוונת אל נקמות ה' דהיינו שאף ששם זה הוא מידת [הרחמים] מ"מ כדי לעשות נקמה בגוים נתהפכה להם מידת הרחמים למידת הדין כדאמרינן אוי להם לרשעים שמתהפכים מידת הרחמים למידת הדין, לכן כדי לעשות נקמה אמר הכתוב שם הוי' שהוא רק מידת הרחמים לישראל ועושה נקמה בגוים.
ולזה מתפלל אח"כ אל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים, הכוונה אף שעתה נקרא בשם אל והוא מידת הרחמים אף לגוי, תניח בזה מידת הרחמים מעליהם והופיע והנשא שופט הארץ, אמר השופט שהוא משפט מידת הדין והשב גמולם שעי"כ תנשא שיתגדל ויתקדש שמך עי"כ.
תהלים סי נ'
ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך. יש לדקדק הא אמרו במדרש והובא בילקוט על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו שאמר הקב"ה הלואי עזבו אותי ותורתי שמרו האור שבה מחזיר אותו למוטב, וא"כ איך אמר הכתוב ולרשע וכו' מה לך לספר חקי.
ונראה הכוונה דדייק קרא ואמר מה לך לספר חקי, לשון לספר משמע רק ספירות דברים בעלמא, ולא לעיין להבין עמקי תורה הקדושה כל אחד לפי שכלו, וזה שאמרו חז"ל בסנהדרין דף ק"ו ע"ב אמר רבי [אמי] תורתו של דואג לא היה אלא משפה ולחוץ, ולזה אמר הכתוב ותשא בריתי עלי פיך ולא בלב וכן פי' רש"י שם, משא"כ [התם] כתיב לא שמרו, וכוונה היא ללמוד כדכתיב ושמרתם ועשיתם אתם ופי' חז"ל בעירובין פ' עושין פסין והביאו רש"י בחומש, ושמרתם זה משנה כדכתיב (משלי כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך.
ונר ש? בא הכתוב בלשון שמירה ולא כתיב ולמדתם, לומר שהלימוד יהי' על מנת לשמור ולכן כתיב אח"כ ועשיתם אתם, והכתוב מבטיחך כשאתה לומד ע"מ לשמור אז ועשיתם אתם בפועל, וכן כוונת הכתוב ואת תורתי לא שמרו, היינו ללמוד ולהבין כדי לעשות, ובזה שייך האור, אבל כשהוא לומד רק דרך ספירות דברים, אינו מגיע לאור שבה.
ונראה בזה נמי בסנהדרין הסמיכות שאמר ע"ז שם אמר ר' יצחק מאי דכתיב ולרשע אמר אלקים וכו' ואח"כ אמר הא דר"א הנ"ל (אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ) באשר דשייכי להדדי.
#147
תהלים סי' א'
כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. כבר ידוע מה שדרשו חז"ל על זה דף פ"א דע"ז, תחלה נקראת תורת ה' ואח"כ נקראת תורתו.
יש לפרש עוד כוונת הקרא, כבר ידוע דסודות התורה נקראת תורת ה' ונגלה נקראת תורת האדם כמ"ש בעל המחבר ספר שער השמים על התפלה, על הקרא שכתוב בהלל ברוכים אתם לה' וכו' השמים שמים לה' ע"ש, וכן כתב ס' ראשית ביכורים בדרוש חג השבועות דף נ"ט בשם הזוהר ע"ש.
ונראה שזה רמז הקרא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכבר דרשו חז"ל דאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, והנה רמז לן עוד בקרא דכתיב אדם לומר דאף על תורת אדם דהיינו נגלה אין מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, וכבר? שאין לשום אדם רשות להיות לו עסק בנסתרות אם לא שלמד תחלה נגלה על בוריו לידע התורה והמצות, והאיסור והיתר כראוי, וכמ"ש זה הרמב"ם בהלכות דעות שאין אדם יטייל בפרדס אא"כ מילא כריסו בלחם ובשר עי' עוד שם.
וזה כוונת הקרא כי אם בתורת ה' חפצו, דהיינו שיהא חפצו תמיד לדבק וללמוד בתורת ה' דהיינו סודות התורה שהוא יותר גדול מנגלה, שכבר אחז"ל דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, דכן ראוי לכל אדם שיהא חפצו ללמוד בתורת ה' דהיינו סודותיה, אכן אין רשות ללמוד ולהגות בהם עד שמקודם ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהי' לומד מתחלה יום ולילה בתורת הנגלה עד שיהי' כעץ שתול על פלגי מים, דהתורה נקראת מים שיהי' כעץ שתול מנגלה, אשר פריו יתן בעתו, דהיינו שכשידע התורה והמצות ואיסור והיתר והדינים כראוי, אזי וכל אשר יעשה יצליח, שבודאי עי"ז יעלה ממדרגה למדרגה ויזכה אח"כ בתורת ה' ויצליח בזה, משא"כ אם למד מתחלה הסודות לא יהי' להם הצלחה כמו שהאריכו הרבה האחרונים בזה.
ונראה עוד דנקט לשון ובתורתו, דהנה יהגה הוא לשון שמחה כדכתיב עלי הגיון בכנור ולכן נקט הכא יהגה משום דאמרינן בעירובין דף נ"א דצריך ללמוד מתוך שמחה שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. ונראה לפרש עפ"י מ"ש בתפלה שער שמים על הקרא ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ, שע"י חידושי תורה שמחדש בנסתר בורא הקב"ה שמים ובנגלה ארץ, זה הוא ג"כ מדרש ילקוט דף ק"כ בתהלים שאמר הקב"ה מה אני בורא עולמות אף אתם שנאמר כי אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד.
תהלים סי' טי"ת
והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. ויש לפרש פי' הכתוב הנה לשון מישרים הוא פשרה כמו שפירש"י ז"ל בתחלת משלי סי' א' לדעת חכמה ומוסר וכו' צדק ומשפט ומישרים ופירש"י שם מישרים הוא פשרה, וכבר אמרו חז"ל בר"ה דף ט"ו ע"ב על הקרא ורב חסד ואמת דבתחלה זן הקב"ה באמת לפנים משורת הדין, ולבסוף כשראה שאין עולם מתקיים זן ברב חסד במידת הרחמים.
ומעתה זה הוא כוונת הכתוב והוא ישפוט תבל בצדק, דמשפט היינו תחלת דין כמ"ש רש"י בהדיא ריש פרק ראוהו ב"ד (מסכת ראש השנה בה ב רש"י ד"ה משפט) דאמרי' שם משפט כתיב בי' דמשפט היינו תחלת דין, והיינו כמ"ש דתחלת דין הוא בצדק והיינו במדת הדין וכמו שאחז"ל שם בר"ה דף ט"ז על הקרא צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד, ופירש"י שם ג"כ צדק היינו בדין, ואמר אח"כ ידין לאומים במישרים והיינו גמר דין הוא במישרים, במדת הרחמים דמישרים היינו פשרה.
ויותר יש לפרש עוד והוא ישפוט תבל בצדק היינו ישראל כמו דאיתא במדרש ילקוט והבאתי' לקמן, וזה הוא דתחלה משפט ואח"כ צדקה והיינו פשרה כמו דכתיב גבי דוד עשה משפט וצדקה והיינו פשרה, אבל לאומים היינו האומות מיד במישרים והיינו פשרה.
עוד יש לפרש והוא ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים, הנה אחז"ל בר"ה דף ט"ו ע"ב
#148
צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק והיינו כפי הדין ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין, חסיד בכל מעשיו שהוא עושה לפנים משורת הדין עכ"ל. והנה אמנם שמזה מורה לן שצדיק הוא מדת הדין אעפ"כ אינו דין גמור, וכמו שאחז"ל (סנהדרין ו ב) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, איזה משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה, אלמא לשון צדק היינו נמי לאו דין גמור, אלא שאין כל כך לפנים משורת הדין כמו חסיד, וכן מוכח נמי ממה שאחז"ל (גיטין פח א) וישקוד ה' על הרעה [ויביאה עלינו] כי צדיק הוא ה' אלקים, צדקה עשה עמנו שהקדים שתי שנים לונושנתם אלמא דצדקה אינו דין גמור.
וכן נמי לשון מישרים מורה לפנים משורת הדין כמ"ש וכן מוכח מלשון הקרא משלי סי' א' לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים, הרי שהזכיר לשון צדק גבי משפט וגם לשון מישרים, ונראה דלשון צדק שהוא מדת הדין ומשפט, כפי מה שדרשו חז"ל (עבודה זרה ד א) על הקרא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, שהקב"ה נפרע ממנו מעט מעט. וא"כ לפי"ז עכ"פ נפרע מהאדם על עונות, וזה אין כ"כ לפנים משורת הדין וכמו שאחז"ל גם בדיני אדם בפרק השוכר את האומנין מי שחייב לחבירו ופרע אחת לאחת פרעון מעליא הוא ואין לו עליו אלא תרעומות, וכן פסק בשו"ע סי' ע"ז, וזה הוא כוונה שדוד עשה משפט וצדקה שהי' קוצב לזמנים, וכן מישרים הוא לשון פשרה גמור.
ומעתה זה הוא הכוונה, והוא ישפוט תבל בצדק, היינו ישראל, והכוונה כנ"ל, ולאומים במישרים שהיינו שנהפכו ונתגיירו כמ"ש רש"י, הוא דן יותר במישרים שימחול להם הראשונות וכמו שאחז"ל בסנהדרין ב"נ שהרג את הנפש ונתגייר פטור הואיל ואשתני מיתה אישתני קטלא וק"ל.
עוד יש לפרש והוא ישפוט תבל בצדק, היינו בזכות צדקה הם נגאלין כדאיתא בטור ריש הלכות צדקה שבזכות הצדקה נגאלין, ועיין גם במדרש ילקוט שהבאתי בפנקס ישן דף נ"א.
תהלים סי' כ"ט
וישב ה' מלך לעולם, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והנה חז"ל דרשו במנחות על מקרא זה קבלת התורה, ויש לפרש עוד הנה מלכות נקרא עוז כמ"ש רש"י ז"ל על הקרא פ' ויחי ישר שאת ויתר עז, אין עוז אלא מלכות שנא' ויתן עוז למלכו, וזה הוא כוונת הכתוב, ה' מלך לעולם, שלו לבדו המלוכה ואפ"ה ה' יתן עוז לעמו שנצטוינו במצות עשה לאימת ל? מלך כמ"ש שום תשים עליך מלך וחלק מכבודו ליריאיו, והטעם ה' יברך את עמו בשלום ובזמן שדבר אחד לדור הוא שלום ב? משא"כ כשאין מלך אז מקרא מלא דבר הכתוב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ואין דין ומשפט ונתגבר עי"כ שנאת חנם ומחלוקת.
תהלים סי' נ"ה
פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היה עמדי, ישמע אל ויענם וישב קדם סלה, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, חלקו מחמאות פי וקרב לבו
#149
רכו דבריו משמן והמה פתיחות השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו דמיהם ואני אבטח בך ע"כ.
ועי' פירש"י שם הכל על דואג ואחיתופל, ויש לפרש הנה חז"ל דרשו על הקרא פדה בשלום נפשי בברכות דף חי"ת אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים מעלה אני ליו כאלו פדאוני לי ולבני מבין אוה"ע, ולזה אמר אח"כ ישמע אל ויענם והיינו כשאתה מקיים הני תלתא דאמרן ותי? לפדות להקב"ה מבין האומות כביכול אז ישמע ה' ויענם.
כמו שפרשתי שלזה רמז לן הש"ס בב"ק דף צ"ב כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה דכתיב וה' שב את שבות איוב דהתפללו בעד רעהו. אחר שידוע ששכינה עמנו בגלות וכבר האריכו המקובלים שעיקר התפלה שאנחנו מתפללים על הגלות יהא בשביל השכינה שעמנו בגלות, והנה מתוך חביבות קראם הקב"ה לישראל דודי שנא' זה דודי וזה רעי, וע"ז אמר כל המבקש רחמים על חבירו, הקב"ה שהוא חבריו של ישראל, הוא נענה תחלה כמו שנאמר פדות גוי ואלקים מזכיר תחלה תושעת ישראל וכן אנו אומרים בפיוט הושענא, כהושעת גוי ואלקים, מזכיר תחלה ישועת ישראל.
ולכן הזכיר ג"כ וכינה שם הקב"ה וישב קדם, הנה הני תלתא דאמרן הם בכלל שלום הזכיר וכמ"ש רש"י שם פדה בשלום זה שעסקו בד"ת דהיינו שלום דכתיב וכל נתיבותיה שלום וכן גמילת חסד נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד לחבירו בגופו, הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום, ותפלה עם הציבור אף שהוא כתיב בהדיא כי ברבים הי' עמדי מ"מ נכלל בכלל פדה בשלום דעיקר כוונת התפלה עם הציבור שכל אחד יתפלל בעד כל הציבור ויכוין יחדיו בלב אחד באהבה ובאחוה ובאגודה אחת, ואין לך גורם אהבה ואחוה ושלום יותר מזה.
והנה רש"י ז"ל כתב בפ' דברים על הקרא ואשלח מלאכים ממדבר קדמות (דברים ב כו) אע"פ שלא ציוהו המקום לקרוא לסיחון לשלום ממך למדתי שקדמת לעולם, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצרים אלא שלחת מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. ולזה כויונה הכתוב כאן שם הקב"ה בשם וישב קדם שראוי ללמוד מאתו יתברך שהוא קדם לעולם ופתח תמיד בשלום ולכן אם אתה תלמוד מאתו יתברך לעשות הני תלתא דאמרן שהם עושים שלום אזי ישב קדם הוא יענה אותך לפדות אותך מבין האומות.
ולזה הוסיף ואמר אשר אין חליפות למו, כוונתו לא מיבעיא שתפדה אותך מבין האומות אלא אף אין חליפות למו היינו שיעשה כלה בכל הגוים אותם ואת זרעם ולא שיהרג האבות ובנים קיימים, וכמו דכתיב כי בכל הגוים אעשה כלה.
וע"ז אמר הטעם ולא יראו אלקים מפני ששלח ידיו בשלומיו וכמ"ש בהדיא בדניאל סי' י"א וזרעות השטף ישטופו מלפניו וישברו וגם נגיד וברית, ופי' רש"י ונגיד וברית הוא מלך ישראל שיכרות עמו ברית גם הוא סופו שישטוף מלפניו שיעברו על הברית ויפשטו עליהם כמו אשחז"ל עשרים ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי
#150
ישראל והדר אשתעבדו בהון עכ"ל וזה כוונת הכתוב כאן שלח ידיו בשלומיו שהי' כורת ברית ושלום עמו, וסתר השלום.
ואמר חלקו מחמאות פיו ופירש"י לשון חלקלקות מחמאות פיו לשון חמאה וקרב לבו כוונתו מה שנא' בדניאל סי' חי"ת ועצם כחו ולא בכחו, ופירש"י ועצם כחו ולא בגבורה כי אם בחלקלקות וכן נאמר שם סי' י"א ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות, ונאמר עוד שם ומן התחברות יעשה מרמה ופירש"י שם ומן השותפות שיעשה רומי עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה הרעה עכ"ל.
ומעתה זה כוונת הכתוב כאן, חלקו מחמאות פיו שכל דבריהם הם חלקלקות מחמאה בלבו קרב למחלמה, וזה כוונת הכתוב כ"ג רכו דבריו משמן והמה פתיחות שמה שהי' בלבו כאמור וקרב לבו למלחמה עשה אח"כ בפועל, ולזה אומר והמה פתיחות שבא על ישראל בחרב כמ"ש רש"י שפתיחות הוא לשון חרב.
וזו שאמר אח"כ השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, הנה הרב האלשי"ך ז"ל כתב על קרא בישעי' סי' ני"ן ובפשעכם שלחה אתכם שזה אחד מהטעמים ששכינה עמנו בגלות להבטיח לבינו לגאולה, שהיא כמשכן וכי לא יעזוב הוא יתברך שכינתו גולה וסורה תמיד, ובגאולתינו תלי' גאולתו, לזאת הכוונה אמר השלך על ה' יהבך, שכשם שלא יעזוב שכינתו ית' גולה וסורה שיפדה אותו מתוך הגלות הוא יפדה אותך עמו. ונראה שזה ג"כ כוונת הכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', ולכאורה קשה דגם האומות אם בא להם תשועה בא להם מה' אלא כביכול שתשועת ה' תלוי' בתשועתינו.
ונקט דוד בלשונו והוא יכלכלך על שם שהגאולה היא לאחר ברכת השלום כדאמרי' במגילה דף י"ג ע"ב ומביא ראי' מדכתיב (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו פריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, וזה שאמר דוד אח"כ לא יתן לעולם מוט לצדיק. צדיק הכוונה הוא על הקב"ה לא יתן לו ח"ו מוט לעולם ויגאל את עצמו וגאותו תלוי' בגאולתינו.
ואמור עוד דוד, ואתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה וכו' וכוונתו בזה ג"כ כמו שמפורש בדניאל סי' חי"ת והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדושים, ופירש"י עצומים גוים רבים ועם קדוישם ישראל מאמיני התורה. וקורא אותם ומרמה כמו שהבאתי כבר קרא דדניאל למעלה שהכל עשו בחלקלקות דברים ובקרבם כל מחשבותם לרע, וכמו שמפורש, ומן התחברות אלי' עשו מרמה.
ומתפלל דוד עוד לא יחצו ימיהם שתאבד מהם שתי עולמות ולא לבד שתורידם לבאר שחת אף עוה"ז שנפל בחלקו של עשו אף זה תאבד מהם שלא יחצו ימיהם, ומדה כנגד מדה שהם תמיד בקשוני להסתפח מנחלת ה' בביטול תורה ומצות לאבד ממנו חיי עולם שנפל בגורלינו. ולזה מסיים ואני אבח בך וכמ"ש לעיל שודאי הוא ית' לא יתן לעולם מוט לנפשו ויפדה את עצמו מבין האומות וגאולתינו תלוי' בגאולתו ית' לזה אמר ואני אבטח בך.
ונראה שזה כוונת הכתוב תהלים סי' ל"ה יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, קללם דוד מדה כנגד מדה, אחר שהם באים על ישראל בחלקלקות דברים ומרמות ותוך תחת לשונם, ובמחשך מעשיהם להרע נגד ישראל, על זה קללם במדה כנגד מדה יהי דרכם חושך וחלקלקות, ואמר ומלאך ה' רודפם, ה' הוא מדת
#151
הרחמים, מלאך אלקים רודפם מיבעיא ליה שהוא מדת הדין, והנראה דגם זה הוא מדה כנגד מדה שהם באים בחלקלקות דברים על ישראל כאלו מרחמים עליהם ובלבם להרע, לכן אמר ומלאך ה' רודפם דאף מדת הרחמים נהפך עליהם לרדוף אותם.
* * * להשלים * * *
#152
#153
#154
#155
#156
תהילים סי' (י"ח) @@פרק י"ז פסוק ב'@@
מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, יש לפרש שהתפלל כאשר יצא משפטי לפניך דהיינו שאתה יושב? לישב ולשפוט משפט עיניך תחזינה מישרים שתעשה פשרה עמי, דלשון מישרים הוא פשרה כמ"ש ריש משלי @@א ג@@ לשון מישרים ופירש"י היינו פשרה.
תהילים סי' פ"א @@פסוק ט'@@
שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, יש לפרש עפ"י מה דאמרינן במד"ק? והבאתי בפנקס דרשות שלי שובה ישראל עד ה'
אלוקיך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אם אני עושה תשובה מי מעיד בי, השיב הקב"ה לרעה אני מעיד שנאמר @@ מלאכי פרק ג ה @@ והייתי עד ממהר במכשפים וכו', לטובה איני מעיד הוי? שובה ישראל עד ה', וזה כוונת הכתוב שמע עמי שמא תאמר מי מעיד ע"ז נאמר ואעידה בך, ואמר לא יהי' בך וכו' אפשר דכוונתו על מה דאמרי' בסוף מכות @@כ"ד א@@ בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי'.
תהילים סי' ד' @@פסוק ח'@@
נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה' לבדד לבטח תושיבנו, רש"י ז"ל פי' נתת שמחה בלבי, על דרך אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על א' כמה וכמה, ויש לפרש זה על הגאולה דלעתיד שאם נזכה נבחן בין טובה שלהם לטובה שלנו, וע"ז אמר אימתי יהי' זה בשלום יחדיו שבזמן שכל ישראל יהי' באגודה א', היפך מה שנחרב הבית בשנאת חינם, ולכן נקט אשכבה ואישן שכן דרך בני אדם אם יש לו שנאה על חבירו ומבקש תחבולות לעשות לו רעה אז בלילה כששוכב על מטתו מהרהר מה לעשות לחבירו כי ביום אין לו פנאי, וכ"כ בהדי' בקרא ומעכב שינתו, ולכן אמר כשיהי' בשלום יחדיו ?אז? אשכבה ואישן ששכב יוכל לישן, וע"ז אמר כי אתה ה' לבדד כוונתו על הקרא @@דברים לב יב@@ ה' בדד ינחנו, וכמו דכתיב @@דברים לג כח@@ ישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ועיין רש"י, ומסיים לבטח תושיבנו כוונה שאנחנו בטוחי' שאתה מקיים הבטחתך ע"י נביאי האמת לגאול אותנו באחרית הימים.
תהילים סי' ל"ט @@יג@@
כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, יש לפרש לשון עמך ע"ד כביכול עמו אנכי בצרה והוא יהי' עמנו בגלותינו, וע"ז התפלל אהי' תושב ככל אבותי.
תהילים סי' (כ"ה) @@כ"ז ג@@
אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, יש לפרש בזאת אין זאת אלא תורה כמו שדרשו חז"ל כמה פעמים על שם? שנא' וזאת התורה אשר שם משה, ועל דרך שדרשו חז"ל עומחדת הי' רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם ליואב שהצליח במלחמה ו?עומדות היו רגלינו במלחמה בשביל שצריך ירושלים שהי' דוד עוסק בתורה, ולכן הי' מתפלל אח"כ אחת שאלתי וכו' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו שלא יבוא לידי ביטול בעסק התורה.
#157
תהילים סי' למ"ד @@ו@@
בערב ילין בכי ולבוקר רינה, נראה דתפילת לילה יותר מקובלות כאשר כתבו מקובלים שלאחר חצות לילה הוא עת רצון, לזה כתב אם בערב ילין בכי ולבוקר רינה.
תהילים סי' קי"א
טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, יש לפרש טרף לשון לימוד כמ"ש רש"י על הקרא במשלי ותתן טרף לביתה וכו' ואמר נתן ליראיו שצריך להיות יראה קודם לחכמה, ואמר יעזכור לעולם בריתו הוא אשר כרת עמנו כי לא תשכח מפי זרעו, ואמר כח מעשיו הגיד נלעמו שהתורה הוא מעשה ידיו של הקב"ה כדכתיב והלחות ?מעשיו? אלקי' המה וכתיב מעשי ידי אומן, וכמ"ש רש"י במ"ק דף ט"ז ע"ב וידוע מה דאיתא ריש בראשית רבה כשברא הקב"ה את העולם נסתכל באותיות התורה ובה ברא את העולם, זה הוא הכוונה כח מעשיו הגיד לעמו ואמר אח"כ לתת להם נחלת גוים שבזכות התורה ניתנה להם א"י כדכתיב ויתן להם נחלת גוים וכ"ז בעבור ישמרו חקי' ותורתיו ינצרו, ואמר אח"כ מעשי יגדיו אמת ומשפט כוונה התורה נקראת אמת ומשפט, כמו דאמרי' פ"ק דע"ז תורה דכתיב בי' אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, ולזה אמר הכא אמת שכל התורה אין צריך לפנים משורת הדין אך הכל אמת ומשפט, ולזה אמר אח"כ נאמנים כל פקדיו הנה חז"ל אמרו עמכם דבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומזה יצא לן אף שלפעמי' אף שהדיין פסק דין אמת כפי ראות עיניו, מ"מ יוכל להיות שהדין עם חבירו, והדיין יש לו שכר מן השמים שהוא עכ"פ פסק האמת, אכן ?דכל זה? דרכיו של הקב"ה הוא אמת והוא הגורם שזכה חבירו שלא כדין, והיינו שיוכל להיות שאחד מאבותיו של הנתבע גוזל מא' מאבותיו של התובע, ורצה הקב"ה לחזור הממון לבעלי' ולכן הקב"ה מגלגל הדבר כך, וכמו שדרשו חז"ל על הקרא כי המשפט לאלוקי' הוא, ולזה כיוון הכתוב מעשה ידיו אמת ומשפט היינו הדין ואפ"ה נאמנים כל פיקודו אף שאתה רואה ?ששלא כדין חבירו הי' זוכה אפ"ה נאמנים מטעם שהקב"ה רוצה להחזיר ממון לבעלים, ולכן אמר אח"כ סמוכי' לעד לעולם עשוים באמת וישר, הנה חז"ל אמרו לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו בינהם על דין תורה ועוד אמרו לא חרבה ירושלים אלא שמבזה ת"ח שנא, ויהי' מלעיבי'?\מלעיגי' במלאכי אלוקי', ונראה ששני מאמרי' ?ז"ל צדקו יחדיו אחר שהעמידו בינהם על ד"ת ולא הפצירו בבעלי דינים לעשות פשרה אלא פסקו כפי הדין ולפעמי' אותו שיצא חייב יודע הדין עמו יעלה בדעתו שהדיין פסק שלא כדין ומתוך כל מלעיגי' ומבזים הת"ח שפסקו כפי מה שירצו ולא עוד אלא שגורם ג"כ שמזלזל בד"ת אחר שהוא בעצמו יודע שהדין עמו, ומעתה זה כוונת הכתוב סמוכי' לעד לעולם והיינו מה שצוה הקב"ה ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין והיינו שמצוה לעשות פשרה שזה מקרי יושר כמו שאמר הכתוב ריש משלי צדק ומשפט ומישרים ופירש"י מישרים היינו פשרה.
תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.
#158
תהילים סי' קי"ב
זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', יש לפרש כוונת הכתוב שכוונת ונפלאותיו היינו יציאת מצרים דבזה עשה שצוה לנו לחוג שלש פעמים בשנה והוא זכר ליציאת מצרים כדאמרי' בתפלה דקדושה ?ודקדיש?, וע"ז אמר חנון ורחום ה', הנה הרא"ה ד"ל כתב בספר החינוך טעם על מצוות הרגלים, מפני שטבעו של בני אדם להוט??? אחר השמחות???, וחפץ הקב"ה להצדיק את בריותיו וגם שלא למנוע מישראל מה שלב בני אדם חפץ, לזה נתן שמחה של מצוה, לא לבד נתן רשות לשמוח אלא שכר מצוה יש לנו, ומעתה זה כוונת הכתוב אחר שחנון ורחום ה' לא רצה למנוע ממנו השמחה מה שדרך בני אדם חשק אחריו לפיכך זכר עשה לנפלאותיו ונתן לנו חגים וזמני' לששון.
תהילים סי' קט"ו
לא לנו וכו' על חסדך ועל אמתיך, יש לפרש בשביל אברהם ויעקב, ועל שם תתן אמת ליעקב וחסד, וכן אנו אמרי' בר"ה ??סמוך בחסדך ובאמתך אדון??, ופי' שם הדרת קודש כמ"ש
תהילים סי' קכ"ב
שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו', ועמ"ש רש"י ע"ז פי' בפ' פנחס על הקרא משפחת החנכי, ויש לפרש ע"פ מ"ש מהר"ם אלשיך על הקרא כי יד על כס יה וכו', שכביכול שהשם הזה נתן הקב"ה למשכון לישראל בגלות ועמו אנכי בצרה שכשם שהוא פודה את עצמו כביכול אף הוא פודה אותנו עמו כביכול, ונראה דזה כוונת הקרא שבטי יה עדות לישראל, שה הוא עדות שכביכול אין השם שלו' ועמנו הוא בגלותינו והרי הוא עדות שבוודאי יגאול אותנו ולחזור ולהודות בתודה ובתפילה לשם ה' בבית עולמים, כי שמה ישבו כסאות למשפט, וע?ל\"י? שם ואשיבה שופטיך כבראשונה ועי"ז שאלו שלום ירושלים כי ציון במשפט תפדה, ובמקום משפט יש שלום.
תהילים סי' קי"ט
שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, יש לפרש דקאי על יצהר"ע דנקרא מכשול, כדאמרי' בסוכה דף נ"ב ישעי' קראו מכשול, לזה אמר הכתוב שהתורה משמר שאין היצהר"ע שולט בהם, ולזה אמר שלום רב כדאמרי' שם וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנה לך, ונראה עוד שיכולין למילף מקרא דאמר לאוהבי תורתיך אף שאין יכול ללמוד מחמת טרדות או שאין לו לב להבין כ"כ אפ"ה כיון שאוהב את ג"כ הקב"ה מצרף המחשבה למעשה שמעט שהוא לומד כדאמרי' במסכת סופרים חביבה את אחת בצער ממאה ?בריוח?, גם אמרו ?דלאם? פגע בך מנוול זה משכהו לביה"ד, גם יש לפרש לאוהבי תורתיך על מחזיקי לומדי תורה.
תהילים סי' ק'
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו' יש לפרש כמו דכתיב במד"ר על הקרא בישעי' כי קרובה ישועתי לבוא כביכול ישועת?/תשועת? עצמו ב"ה כמו כן הכא בישועתך.
תהילים סי' ק"א
את הים ואת כל אשר בם עיין בפ?"ק? דרשות? של מה שביארתי קרא הזה ויש לפרש עוד דקאי על שני מקדשינו? דמיקרי? ים? כל אחד כמאמר חז"ל בסוכה דף נ"ב? את פני' אל ים הקדמוני וכו' וכו' ע? ע?וד דכ"ש? בנין לעתיד שנקר' ים והלא נבנה בידי שמים והכ' בזכות התורה שעל ידה אנו? ???? ? אלי'.
תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.
תהילים סי' קי"ט
שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, יש לפרש דקאי על יצהר"ע דנקרא מכשול כדאמרי' בסוכה דף נ"ב ישעי' קראו מכשול, לזה אמר הכתוב שהתורה משמר שאין היצהר"ע שולט בהם, ולזה אמר ג"כ שלום רב כדאמרי' שם וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנה לך, ונראה עוד שיכולין למילף מקרא לאוהבי תורתך אף שאין יכולין ללמוד מחמת טרדות או שאין לו לב להבין כ"כ אפ"ה כיון שאוהב את התורה ג"כ הקב"ה מצרף המחשבה למעשה שמעט שהוא לומד כדאמרי' במסכת סופרים חביבה אות א' בצער ממאה ברווח, גם אמרו ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמד"ר, גם יש לפרש לאוהבי תורתיך על מחזיקי לומדי תורה.
תהילים סי' ק'
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו', יש לפרש כמו דכתיב במד"ר על הקרא בישעי' כי קרובה ישועתי לבוא כביכול תשועת עצמו ב"ה כמו כן הכא בישועתך.
תהילים סי' קמ"ו
את הים ואת כל אשר בם, עין בפנקס דרשות שלי מה שביארתי קראהזה ויש לפרש עוד דקאי על שני מקדשינו? דמיקרי ים כל אתר?? כמאמר חז"ל בסוכה דף נ"ב את פני' אל ים הקדמוני וכו' וכו' ע"ש?? ה"נ? דכ"ש? בנין לעתיד ד?/ש?נקרא ים והוא נבנה בידי שמים והכל בזכות התורה שעל ידה אנו ??? אלי'.
#159
תהילים סי' קכ"ב
שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבי, נראה דהכתוב מרמז בזה מה דאמרי' במד"ר פ' וירא אברהם קרא אותו יראה שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קורא אותו שלם, שנאמר ןמלכי צדק מלך שלם, אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם אני קורא שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הרינו קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים, ומעתה זה רמז לן הכתוב שאלו שלום ירושלים ??משת?? בקש בשלום ירושלים שעיקר שמו נקראת על שלום?\שלם? שאתה קורא אותו בשם ירושלים שעי"ז ישליו אוהביך היינו שם ואברהם, ויש עוד לפרש שמדבר אל האומות שישאל שלו' ירושלים כמפורש שהם ישאו מנחה לישראל בירושלים, ועי"ז ישליו אוהביך שגם האומות שיהא בשלוה כמ"ש וגר זאב עם כבש וגו'.
תהילים סי' קי"ט
זמירות היה לי חקיך בבית מגורי, באמת מצאנו בסוטה פרק ואלו נאמרי' דדוד נענש ע"ז שקרא(ו) דברי תורה זמירות, אכן מ"מ צריך להבין על איזה קראו דוד זמירות, ונראה על שם שנאמר רע רע יאמר הקונה ואוזיל לו אז יתהלל, ופי' רש"י שמתחילה כשלומד תורה עד שלא שגור בפיו ומבין הדברי' וצריך יגיעה רבה אז יאמר רע רע, וכשאוזל לו ומבין ועומד על בורי' ושגור בפיו אז יתהלל, ולזה היה כוונת דוד שהיה מתפאר עצמו ??נגד?? השי"ת שכל כך היה מיגע את עצמו על דברי תורה עד שהי' מבין ועומד על בורי' ושגורה הי' בפיו כמו זמירות ששגור בפי כל אדם ולכן אמר בבית מגורי והוא לשון יראה כמו ויגר מואב, וכוונה שאף שתמיד הי' מתיירא מפני אויבים הקמים עליו כמו שאול וכדומה אפ"ה היה לומד תורה תמיד עד שהי' שגור בפיו, ועל דרך שאמר שלהע"ה אף חכמתי עמדה לי ודרשו חז"ל חכמה שלמדתי באף עמדה לי ויש לעיין מה שדרשו חז"ל בפ"ב דעירובין דף י"ח ע"ב כל בית שד"ת נשמעין בלילה אין אש אוכלתו שנא' ולא אמר איה אלו' עושי הנותן זמירות בלילה עכ"ל. הרי שגם איוב קראו לתורה זמירות, ויש לפרש עוד כוונת דוד שאף החוקים שהם בלי טעם היה חביב עליו כמו זמירות שיניב על האדם.
תהילים סי' ס"ט
אל תשטפנו שבלת מים ואל תבלעני מצולה, יש לפרש כוונת הפסוק אל תשטפנו שבולת מים היינו האומות כמו שכתב רש"י בריש המזמור על הקרא הושיענו אלוקי' כי באו מים עד נפש וגם שם כתב רש"י מים היינו האומות, ואומר אל תבלעני מצולה כוונתו על בבל שנקראת מצולה כמו שאחז"ל בשבת דף קי"ב ע"ב למה נקראות מצולה שכל מתי המבול נצטללו לשם, וכן הוא השבחים דף קי"ב.
תהילים סי' פ"(ו)@@ה@@
אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, צדק לפניו יהלוך וישם לדרך פעמיו, ועיין רש"י, ועיין ג"כ בפ"ק דתענית מה שדרשו חז"ל על זה, ויש לפרש עוד עיין בפנקס דרשות שלי דף ס"ד מה שפירשתי המדרש ילקוט על הקרא אני מדבר בצדקה, ועד"ז יש לפרש גם כוונת מקרא זה, אמת מארץ תצמח היינו כשאינו מדברי' שקרי' ורכילות ולהר"ע זה על זה רק הכל באמת אז צדק שעושין נשקף משמים לכפרה על העבר, וגם ה' יתן הטוב אין טוב אלא תורה כי לפעמים החטאים גורמים לבטל ממנו עסק התורה כמ"ש הרמב"ם על הקרא עת לעשות לה' הפרו תורתיך, ופי' לפעמים כשהקב"ה רוצה לעשות דין ב?ש?ו?@@ברשעים@@ אך עדיין הוא עוסק בתורה והתורה מגן עליו לעשות דין אז מן השמים נשלח לו ביטולי' כדי שבטל ממנו עסק התורה כדי לעשות דין ברשעים, ומכ"ש שהחטאי' גורמים ??לסרום?? ממנו מעייני החכמה, לזה אנר אם אמת מארץ תצמח כמ"ש גם ה' יתן הטוב וכמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ואפשר נמי הטוב מרמז על כלי שיר של הלווים, כמ"ש רש"י בסוכה דף מ"ד ע"ב ועיין בסוף נדה בה"נ?? שאלות?? של שלשה דברי חכמה, ולזה אמר אח"כ וארצנו תתן יבולה, כי כבר כתבתי שע"י הצדקה ותורה אנחנו יגאלי', וכבר אמרו חז"ל בפ"ב דמגילה שהגאולה היא בעת ברכת?? השני' שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וכו' כי קרבו לבוא, לזה אמר וארצנו תתן יבולה, ולזה מסיים צדק לפניו יהלוך והיינו הצדקה וגם התורה מכונה בשם צדק בפ"ב דעירובין וישם לדרך פעמיו לעיר הקודש תוב"ב אמן, ועיין לקמן דף ???? מ"ש קרא דיחזקאל סי' ל"ו על האי קרא ואתם הרי ישראל וכו.
#160
תהילים סי' קט"ז כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, גם כתיב צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, ודרשו חז"ל סוף ברכות מזה דחייב לברך על הרעה כשם שמערך על הטובה, והביאו ראי' ממה?/מזה? דכתוב באיוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ונראה עוד כוונת הקרא שהזכיר בשניהם השם הווי' בפ' שהוא מדת הרחמים כנודע מפנ שלא נודע לאדם הטובה שבא עליו אם הוא לטובתו או ח"ו להיפך משלם גמולו בעה"ז, וכן י"ל שהוא ג"כ לטובתו שיקבל עונשו בעה"ז, ולכן הזכיר בשניהם מדת הרחמים גבי טובה שקרא? ?אל"ה?? ולהתפלל אליו שיהא הטובה הזאת במידת הרחמים ולא לרעה ח"ו כמ"ש וכן צרה ויגון אמצא ג"כ קרא בשם ה' שיהא במידת הרחמים לקבל עונשו בעה"ז, וכן כוונת איוב ג"כ ה' נתן וה' לקח שהזכיר בשניהם שם הווי' ב"ה.
תהילים סי' פ"א
שמע עמי ועאידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהי' בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, יש לדקדק כפל הפסוק דאמר שמע עמי, ואמר עוד ישראל אם תשמע לי, ומה הכוונה ואעידה בך, ועוד למה אמר האי מצוה לא יהיה בך וכו', וגם בזה הוא כפל לשון שאמר עוד ולא תשתחוה וכו', ונראה לפרש ע"פ מה דאמרי' במדרש והובא בילקוט על הקרא שובה ישראל עד ה' אלוקיך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושין תשובה מי מעיד עלינו, אמר הקב"ה לרעה אני נעשה עד שנא' וקרבת אליכם למשפט, והייתי ממהר במכשפי' ובמנאפי' וכו' ולטובה אין אני נעשה עד לכם, הוי שובה ישראל עד ה' אלוקיך עכ"ל, והנה חז"ל אמרו ס"פ אלו מציאות הנ? עמי פשעם ששגגות נעשה להם כזדונות, עוד אחז"ל בשבת דף נ"ה ודרשו וממקדשי תראו אל תיקרי ממקדשי אלא ממקדושי, אלו בני אדם שקיימו התורה מאל"ף עד תי"ו ואנשי על שלא מיחו, באמרו מידת הדין לפני הקב"ה שאע"פ לפניך גלוי שלא הי' יקבלו תוכחה, לפניהם מי גלוי, לפיכך מהם התחילה הפורענות, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב שמע עמי כוונתו על ת"ח, וצדיקים שנקראי' עמי שהם יוכיחו לישראל, וכדי שלא יהי' להם חסרון שאין רוצה לקבל תוכחה , כי אף אם עושין תשובה מי מעדי וגם על ישראל עצמם יאמרו חסרון זה לפיכך אמר ואעידה בך ישראל אם תשמע לי כמאמר המדרש הנ"ל שהקב"ה יהי' עד ואמר לא יהיה בך וכו' כוונתו על מה דאמרינן סוף מכות בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי', ועוד דרשוו חז"ל הקרא לא יהיה בך הנ"ל ? ריש פ' האורג דף ק"ה ע"ב על המשבר כלי בחמתו שנא' לא יהיה בך וכו' איזה אל זר שהוא בגופו של אדם זו יצהר"ע ונ"ל עוד שהכתוב הזהיר לן בזה עוד על להר"ע שהוא בא מחמת שנאה בלבו על רעהו והוא שקול כנגד ע"ז כדאמרו חז"ל בעירוכין כתוב הכא אנא חטא העם חטאה גדולה ובלהר"ע כתוב לשון מדברת נ?תולות, נמצא לימוד לן הכתוב ג"כ בזה לא הבית בך על שנאת חנם ולהר"ע והנה נראה שחבקוק שהעמידן על אחת כוונתו איהו וכל אביזרייהו מה שדומה לע"ז והיינו להר"ע וזה הוא כוונת הכתוב ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך וכו' ולא תשתחוה שהם שקולין יחד, וכזה סגי אם תשמע לי כמו שהתפלל חבקוק, וזה שסיים
אנכי
#161
#162
#163
אינו כדאי שהקב"ה ישמע תפילת, אפ"ה זה עדיף מבטוח בנדיבים מלבטוח בהצדיקים שיתפללו עבורם ויגרמנו? עלבו? בזכותם,
עוד יש לפרש רישא דקרא הנה רש"י? פי' לשון מחסה הוא מעט, ולשון בטחון הוא הרבה וכו' ע"ש, לזה נר' הכוונה דכל ישראל בכללן נקראים בשם אדם כדכתיב ואתנה את צאני צאן מרעיתם אדם אתם, ודרשו חז"ל אתם קרוין אדם, וזה הוא כוונתו טוב לחסות בה' אפי' מעט, יותר מבטחון הרבה בכל ישראל לומר שהקב"ה לא עזב חסד ואחדתו/ואהבתו מכלל?י ישראל ויעד/זור אותם בכלל ישראל, והזהיר הכתוב על זה כמו שאחז"ל וחוטא א' יאבד הרבה, לעולם יראה כאלו העולם כולה מחצה זכאי ומחצה חייב וכו' עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב.
תהלים סי' קכ"ב
שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', רש"י ז"ל פירש דשם יה הוא עדות לישראל שלא שלטו מצרים בנשותיהם ואינם ממזרי' וע"ש, ונר' עוד לפרש עפ"י מה שהבאתי כמה פעמים בשם הרב אלשיך דשם יה ניתן לנו למשכון בגלותינו אחר שנשבע הקב"ה שאין השם שלם עד עת בא גאולתינו ולזה כיון הכתוב שהוא עדות לישראל כיון שאין השם שלם להודות לשם ה', שביום ההוא יהיה השם א' ושמו אחד שיקרא ככתיבתו כמו שאחז"ל בפסחים דף פ' אלו עבר?
תהלים סי' קמ"ו
המכין לארץ מטר. נר' מלבד הפשטות רמז לן עוד, דמצינו דכינה הכתוב הנבואה בשם מטר, בישעי' סי' זי"ן גבי שירת הכרם ועל העבי' אצוה מלהפגיע עליה מטר, ומפרש רש"י דקאי אנבואה, גם מצאנו דהרמב"ם כתב שהצדיקים נקראו ארץ שנא' ותם תהי לי ארץ, וכמו שהביא רש"י מדרש תנחומא ריש קהלות על הקרא דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ולזה אמר הכתוב כאן המכין לארץ מטר, שהכין לצדיקים נבואה, וכמ"ש נביא אקים לך ה' וכו' וכן הכוונה ישב רוחו יזלו מים שהש"ר משיב רוח ד??תו על הת"ח ומתוך כך יזלו מים היינו תור לבני אדם, שוב מצאתי בפי' התפלה שער השמים שמפרש בשם מהור"ד הירץ? ז"ל ג"כ מטר היינו רוח הקודש ע"ש.
תהלים סי' קל"ה
כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו. יש לפרש טעם למה נקט שם זה, גם למה תחלה אמר יעקב ואח"כ ישראל, והנר' למ"ש כמה פעמים בשם הרב אלשיך ששם זה כביכול ניתן לנו למשכון בגלותינו על הבטחון הגאולה אחר שנשבע הקב"ה שאין השם שלם עד עת הקץ, ונקדים עוד מ"ש הרב אלשיך על הקרא בישעי' סי' מי נתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים שיעקב נקראים אותם שכלת? הכשירי' על שם עקבות ומרמה, וישראל הם הכשירי' לשון שררה, ומהעתה זה הוא כוונת הקרא הכא כי יעקב בחר לו יה היינו שמפני היותם הבלתי כשירי' ונתן אותנו/אותם בגלות אפ"ה בחר לו יה והוא עמנו בגלות בשם זה לבטחון ישראל לסגלותו אם חוזרים אנחנו בתשובה שאז נקראים בשם ישראל שיהיה לסגולתו ויפדה אותנו, וכמ"ש רש"י על הקרא ועתה אם שמוע וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' היינו סגולת מלכים אצר חביבו.
ויש לפרש נמי על דרך רמז ישב רוחו יזלו מים, היינו שהוא משיב רוח קששו? על האדם, ועי"ז יזלו מים היינו תשובה, כדאמרן במ"?? על הקר' ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה תשובה, שנ' נשפך לבינו כמים.
#164
תהלים סי' חי"ת
למנצח על הגיתית מזמור לדוד, רש"י ז"ל פירש על כלי זמן הבא מגת ורובתינו ז"ל אמרו על שם אומה שעתיד לדרוך כגת כמו שאמרו פורה דרכת לגת?, אך ענין המזמור אינו מוכיח עכ"ל אמנם לפי מה שפרשתי המדרש ילקוט על הקרא מי זה בא מאדום @בפנקס ישן דף נ"א@ שפיר יש לו שייכות, שם ביארתי מה שאמר הקב"ה התורה מכפר עליהם, וזה שאמר המשורר מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכמו שדרשו חז"ל שקיטרגו המלאכים שיתן הקב"ה התורה על השמים, בשבת דף פ"ח ע"ב ואמר אח"כ ואפ"ה מפי עוללים ויונקי' יסדת עוז, וכמו שביארתי מקרא זה @בפקנס ישן דף נ"ה@ וזה הוא התשובה שהשיב הקב"ה למלאכים כמבואר במדרש הנ"ל, ואמר אח"כ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה, הנה הרמב"ם כתב בסוף הלכות תשובה דרך איך יוכל להכניס אהבת ה' בלבבו, והוא ע"י שרואה שהכל בחכמה יסד ארץ ומנהיג הכל בחכמתו השמש וירח וכל צבא השמים, ומעתה זה כוונת הכתוב כי אראה שמיך הכוונה שי"ז נתתי אהבתך בלבי לקבל התורה עד שהייתי מעמיד ערבות העוללים ויונקים, ואמר ע"ז מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו אחר שאהבתך נינתה בלבנו כל כך עד שהיינו מעמיד ערבות לזה מה אנוש וכוונה כמו שאמר איוב סי' ג"ן מאסתי לא לעולם אחי' חזר ממה? כי הכל ימי מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליך לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו.
תהלים סי' ק"ד
תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. כבר פירשתי רישא דקרא שקודם זה בפנקס דרשות שלי, ועד"ז יש לפרש סיפא תזרח השמש יאספון, ע"ד שאחז"ל בנדרים דף חי"ת ע"ב אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה וכו', וגם יש לפרש ע"ז מה שאחז"ל ריש ע"ז גבי מה שאמר הקב"ה לאומות מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' על מה שאמרו האומות תנו לנו מראש ונעשנה, שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכל א' מבעט בסוכתו ויוצא, וזה כוונת הכתוב תזרח השמש יאספון, דהיינו מ"ט ?(אולי מ"ס = מצות סוכה??)? ואל מעונותם ירבצון, שחזרו לחזור לשוב אל מעונתם לבעט בסוכתו, וע"כ יצא אדם לפעלו, כוונה על ישראל שאתם קרוין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם, ואמר לפעלו שמעשיהם של צדיקים הם המעשים טובים וו?? לקבל שכר פעלו, ואמר ולעבודתו עדי ערב כמו שאחז"ל בב"מ פ' הפועלים במי שהשלים עבודתו עדי ערב.
תהלים סי' קט"ו
שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושע שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי. הנה חז"ל דרשו בערבי פסחים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף שדלה אני במצוות לי נאה להושיעני. ויש לפרש נמי כפשוטו על שם שאחז"ל בנדרים אין [דל] אלא ישראל שנא' וידל ישראל מאוד. ולזה הוא שאמר דלותי ולכן נאה להושיעי, לזה אמר שובי נפשי מצדיקים הדין לומר שהו א לטובתי הנשמה שבאה ע"יז שמחה כי ה' גמל עליכי משתלם עי"ז עבירות שבידינו כי חלצת נפשי ממות היינו מגיהנם את רגלי מדחי, שלא יהא ח"ו נדח ממני ועי"כ אתהלך לפני ה' בארצות החיים שזכינו עי"כ לעוה"ב.
סי' פ"ה
נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. יש לפרש ע"ד שנאמר סוף מיכה ותשליך במצולות ים כל חטאתם וכן הכוונה כאן שים מכסה אותן.
תהלים סי' כ"ט
קול ה' שובר ארזים. פירש"י דקאי על האומות. ונר' טעם דכינה אותם בשם ארזים, דאמרינן בש"ס בתענית אלו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אינו עושה פירות וכו' ע"ש. ופירש"י שאין לו שכר מצוות ח"ו, ועיין בפנקס דרשות שלי שם ביארתי דברי המאמר. מ"מ נשמע מזה שמה"ט נמשלו האומות לארז שאינו עושה פירות, ואין להם שכר מצוות. וכמו שאחז"ל ראה ויתר גוים שאף שבעה מצווה שלהן אין להם שכר כמצווה ועושין, ולכן ויתר גוים, כלן הקול ה' במתן תורה לישראל והם קיבלוה שובר הארזים. ואפשר שזה כוונת הכתוב במזמור סי' קמ"ח עץ פרי וכל ארזים, כוונה נמי עץ פרי, היינו הצדיקים שנמשלו לעץ העושה פרי, וכל ארזים היינו האומות שנמשלו רק לארז כנ"ל. ונר' דנקט וכל, היינו משום דהצדיקים ג"כ נמשלו לארזים לענין שגזעו מחליף, כמאמר חז"ל שם בתענית, ולזה אמר וכל היינו בין הצדיקים ובין האומות שנמשלו רק לארזים.
סי' מ"ם
צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרת לא כחדת חסדך ואמתך לקהל רב אתה ה' לא תכלא רחמיך ממנו חסדך ואמתך תמיד יצרוני. יש לפרש ע"פ מה שביארתי הקרא צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך, כמו כן יש לפרש כתובים דהכא, צדקתך לא כיסית כשהייתי מוכיח ברבי' להורות דרך התשובה כל ה?אשן מן העוונות שבידם, כי יודעים שהקב"ה אינו וותרן וסופם שיענשו על חטאם לדער? הייתי מגלה צדקתך שאתה עושה עמנו, ומפרש מאי היא אמונתך ושתועתך אמרתי לקהל רב והיינו אף שאתה עומד באמרתך לענוש גבר על חטאיו אעפ"כ תשועתך עמהם ג"כ בזה, ומפרש מאי היא התשועה לא כחדת חסדך ואמרתך והיינו כמו שפירשתי חסד ואמת שאתה פורע מעט מעט כפי שיוכל לסבול, ולכן מתפלל ג"כ ע"י שתשמור הטבח[ת]ך שלא תכלא רמיך ממנו והיינו חסדך תמיד יהא יצרוני? וכמו שפירשתי שם הקרא חסד ואמת יקדמו פניך, כן הוא הפי' כאן חסדך ואמתך.
סי' קי"א
טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, עיין מ"ש בפנקס דרשות שלי ביאור הכתובים מתחלת מזמור אשרי האיש וכו'. ויש לפרש הקרא טוב איש חונן ומלוה דכוונה הוא על הקב"ה טוב הוא א' משמותיו הקדישא? ב"ה כמו שאמרנו בתפל י"ח והטוב כי לא כלו רחמיך, וכן שמך, איש זה הקב"ה כמו שאחז"ל כמה פעמים אין איש אלא הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה חונן זה הקב"ה שוא חונן לאדם דעת ומלוה זה הקב"ה כמו שנא' מלוה ה' חונן דל וע"ז אמר יכלכל דבריו במשפט, הכוונה כמו שנא'? שאוחז? רחמים בדין, ונאמר ותאחז במשפט ידי, ונקט הני כנויי לומר שהוא טוב, והיית אף שהוא איש, וכביכול כאיש גבורתו וללחום אפ"ה חונן והוא לשון חנם כמ"ש רש"י על קרא ואתחנן, ומלוה היינו עד דרך שאחז"ל בש"ס דע"ז אוהבו נפרע ממנו מעט ונמצא שהוא מלוה בחנם.
סי' צ"ח
מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' עדותך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים, עכ"ל הפסוקים. ויש לפרש כתובים האלה דרוב הגזירות הבאים על ישראל הם מחמת קנאות מהון עם הגוים שקנאום בכבודם ובעושרם ובמחייתן, ועי"ז הם הלשינו למלכות בבילבול, ולפעמים בע"כ צריך המלך לשמוע אליהם, אך למלך הוא בעצמו, שהמלך אין לו קנאה בהם, שלעולם הוא למעלה מהם, כמו שמצינו
#166
בספר שבט יהודה מעשים רבים, ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל על מאי דאמרינן בחגיגה פ"ק יאה עניותא לישראל ע"ש. אמנם העיקר בכל זה עוונותינו גרמו? כל אלה וחטאותינו מונע הטוב, ומעתה זה הוא כוונת הכתוב מקולות מים רבים, כוונתו על האומות מהמון עם, כמ"ש רש"י בשיר השירים סי' חי"ת על הקרא מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה, והכוונה מקולות המון עם האומות שהם תמיד מלשינים אצל המלך, אדירים משברי ים, והכוונה בזה שמצינו שכינה הכתוב הרשעים בשם ים, כמ"ש רש"י ריש קהלת ולזה אמר אדירי משברי ים, ר"ל שהמלכות גוזר גזירות שהמלכות נקרא בשם אדיר כמו שאחז"ל בגיטין פ' הנזקין והלבנון באדיר יפול, וחטאתינו גרמו זאת ולשבור מטה הרשעים, אבל אדיר במרום ה', וסיף הוא ינקום נקמתינו, ומבטיח לנו הכנתוב שלאחר התם חטאתינו אנחנו רואים נקמתינו?, ולזה אמר עדותיך נאמנו מאוד, והיינו מה שהבטחנו בתורה ובנביאים ובכתובים בצר לך ומצא[ו]ך כל הדברים, ואנחנו אסירי התקוה ישיבו לבצרון לביתך נאוה קודש, ולזה מסיים ה' לאורך ימים כדרך שאחז"ל אע"] שהתמהמה חכה לו, ודוק.
תהלים סי' ט"ז
כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. הנה חז"ל אמרו בעירובין פ' עושין פסין שגיהנם נקרא שאול, ונקרא שחת ולמדו מהדין קרא, ויש לדקדק למה התפלל בכפל, גם מתחלה התפלל בלשון תעזוב ואח"כ בלשון לראות.
והנר' כוונתו למה שהבאתי בפנקס דרשות שלי בשם קדוש האר"י זצ"ל שגיהנם מקיף לג"ע, וא"א לבוא בגן עדן אם לא שיעבור דרך גיהנם, ונתבאר ג"כ דהכותב עין יעקב דבר זה על מה דאמר ר"י בן זכאי איני יודע לאיזו דרך מוליכין אותי, ונתבאר עוד שם שע"י הגבהה למעלה על גיהנם יכולין לבוא בג"ע מבלי שיעבור דרך גיהנם, לזה אמר דוד כי לא תעזוב התפלל שלא ידין אותו כמידת הרשעים שנפשם נעזוב בגיהנם, ואח"כ התפלל שיהא כל כך נחשב כחסיד שלא תתן אפילו לראות שחת, הינו שלא יעבור דרך גיהנם, אלא להגביה למעלה מגיהנם.
סי' קמ"ט
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, יהללו שמו במחול בתוף וכינו יזמרו לו, עכ"ל.
יש לפרש ביאור הכתובים על שם דאמרינן בסוף תענית עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא ישב ביניהם בגן עדן וכל אחד מראה באצבעו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קווינו לו וישיענו זה ה' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו עכ"ל. ולזה אמר כאן ישמח ישראל וכו' ויהלל שמו במחול, היינו אותו מחול, ואמר בתוף וכינור יזמרו לו, וכבר הבאתי בפנקס דרשות שלי מה שפי' השל"ה בתפלה שער השמים על הכתובים הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכינור הללוהו בתוף ומחול וכו', שיש מיני' כלי זמרי' שמעוררים קול יגון ויש מינים שמעוררים קול שמחה וכן בניגונים יש נגון של שמחה ויש ניגון של יגון, ולזאת הכוונה אמר כדי לקיים וגילו ברעדה הללוהו בתקע שופר שהוא קול יגון, כמו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ונבל וכינור הוא קול שמחה, ותוף הוא קול יגון ומחול הוא של שמחה עכ"ד? ולזאת הכוונה אמר ג"כ כאן בני ציון יגילו במלכם, הנה רש"י ז"ל כתב
#167
בפ' בחוקותי על הקרא והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, ופירש"י ז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תתדעזו ממנו, יכול לא תראו ממנו ת"ל והייי לכם לאלקים, עכ"ל. ולזה כיוון ג"כ כאן, בני ציון הם בעלי תורה על שם המצויינים בהלכה יגילו שישמחו, ואפ"ה במלכם שיהא מורא מלכות שמים עליהם, והנה הבאתי בדרוש אחר מדרש ויקחו לי תרומה שכביכול ע"י עסק התורה לוקחין אותו, לזה אמר אף בני ציון שעוסק בתורה אפ"ה מורא מלכות שמים עליהם, ולזה אמר ג"כ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, וכבר הבאתי בשם המדרש רבה דחרב פיפיות קאי על התורה, ולזה כיון הכתוב על שאמר יהללו שמו במחול היינו אותו מחול שהקב"ה יושב ביניהם, ולזה אמר אח"כ וחרב פיפיות היינו התורה שלומדים מפי הקב"ה וכמו דכתב והיה עיניך רואות את מוריך.
סי' קמ"ה
טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. יש לפרש, הנה קיי"ל צער ב"ח דאורייתא, וכמבואר בח"מ סי' רעג, אכן בד"מ שם סי' א' כתב על מאי דאמרינן בב"מ פ' אלו מציאות כל שבשלו אינו פורק בשל חבירו א"צ לפרוק, אע"ג דצער ב"ח, מ"מ מאחר שהותרו לתשמישן של בני אדם כ"ש לכבודן. ומעתה אפשר לומר שזה רמז הכתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, דדוקא אי לא חזינן שהוא רעה לבני אדם אז ורחמיו על כל מעשיו אף לבהמה משא"כ אי יצא מזה מה שאינו טובה לבני אדם אז אינו צריך רחמים על מעשיו כגון צער ב"ח.
סי' קמ"ז
נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראוהו. יש לפרש דקאי על עסק התורה, ואמר נותן לבהמה כמו שדרשו אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שעושין עצמם כבהמה בריש חולין, וכמו כן כוונת הכתוב כאן נותן לבהמה היינו שעושין כבהמה שהכל דשין בה ואין גאות במחשבותיו, אז נותן לחמה לחם היינו תורה שנקרא לחם כמו שדרשו חז"ל בעירובין דף נ"ה לא בשמים היא אלו בני אדם שגאוותן עד לשמים, ועיין ג"כ מה שדרשו חז"ל פ' כיצד מעברין דף נ"ד על הקרא וממדבר מתנה, ואמר לבוני עורב אשר יקראו כמו שמשים עצמו עזרי כערוב על בני ביתו, ועד"ז יש לפרש כוונת הכתוב יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי כמשלי סי' י"ב, והיינו יודע צדיק קאי אהקב"ה שיודע צורך בהמתו שעושין כבהמה עמינו כמ"ש ונותן לה מה שצריכין כדכתיב ועמהם? ירשו את הארץ ורחמי הקב"ה עליהם, אבר ורחמי רשעים והיינו מה שהקב"ה מרחם על הרשעים שטוב להם בעוה"ז אכזרי, כלומר אכזריות הוא להם שמשלם להם בעוה"ז לא?? מהם עוה"ב, כמו שדרשו חז"ל שילהי יומא על הקרא שאת פני רשע לא טוב.
סי' ק"כ
שיר המעלות אל ה' בצרתי קראתי וינני וכו' עד סוף המזמור. נראה לפרש שאמר דוד נגד? כל ישראל והתפלל על אריכות הגלות, ולפי שאחז"ל פ"ק דיומא שמקדש שני נחר בשביל שנאת חנם והדבר ידוע שעיקר שנאת חנם בא ע"י מספרי ומקבלי לשון הרע, ולכן כדי לחזור? לתקן מה שמעוות התפלל תפלה זו, וע"ז אמר בצרתי לי בגלות אני קורא אליו ויענני ומתפלל הצילה נפשי משפת שקר, ונר' כוונתו בזה משפת שקר אף שאינו להרע אך על דרך החנופה שהוא אומר
#168
ומשבח לחבירו דר שאין בו וכבר? להחונף וכבר אחז"ל בסוטה ז"ל פ' ואלו נאמרים ארבע כיתות אין מקבלין פני שכינה וא' מהם הוא כת חנופה, ולכן כאן רוצה להתפלל על הגאולה ונדרה? לקבל פני שכינה אמר הצילה נפשי משפת שקר, שלא להיות מן כת החנופה והתפלל עוד מלשון רמיה, אף שהוא אמת כדי שלא לבוא אח"כ לידי שנאת חנם אשר בעון זה נחרב הבית, ואמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמי' רמז בזה על בר קמצא דאמרינן בגיטין פ' הניזקין שאמר איכול קרצא בי' מלכא על ישראל, ועי"ז נחרב הבית, והשפיל עת עצמו ואמר חצי גיבור שנונים, כוונתו שעי"כ חצי גיבור היינו חציו של הקב"ה הוי' שנונים כמו דכתב וחצי אכלה בם, עם גחלי רתמים, כמו דכתיב ממרום שלח אש בעצמותי, ואפשר שזה/ש רומז על אותן הגחלים שאחז"ל סוף יומא שנטל האיש לבוש הבדים מגנות? לכרובים, ואמר הכא שחצי גיבו הי' שנונים עכשיו בבית שני עם גחלי רתמים שהיה כבר.
סי' קמ"ח
הללוהו שמש וירח וכו'. יש לפרש לפי שאמר הללוהו כל מלאכיו ואמר אח"כ שיהללוהו הצדיקים שהם דומה למלאכים וקאמר שמש וירח כוונה למשה רבינו ע"ה וליהושע תלמידו שהם הראשונים מנהיגים של ישראל (@אולי צ"ל מנהיגים הראשונים@) ועל שם פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ואמר אח"כ הללוהו כל כוכבי אור הם הצדיקים שבכל דור ודור שנמשלו לכוכבים שמ"ש רש"י תחלת פ' שמות כשמנה שבטי יעקב, ובכלי יקר כתב שם הטעם שנמשלו לכוכבים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' באשר הכוכבים אין אורם נזרחת (@ניכרת) עד אחר הערב שמש כך הצדיק לא יודע צדקתו עד אחר מותו, דחזינון שעומד בצדקתו, ע"ש מ"ש עוד טעמים בזה. והנה חז"ל מקשים ריש פסחים אלא מעתה כוכבים המאירים הוא דבעי שבוחי שאר כוכבים לא בעי שבוחי, ולפי הכוונה שכתבתי כוונת הקרא כוכבי אור הניינו תורה שנקראת אור, ור"ל הצדיקים שיגעים בתורה אור, ולכן קאמר הללוהו שמי השמים וכוונתו השמי השמים שנבראת מחידושי תורה שלהם, וכמו שכתבתי בדרוש במקום אחר בשם הזוהר שע"י חידושי סודות התורה נבראו שמים החדשים, וכתבתי ג"כ שזה כוונת הקרא בדברי הימים סי' ב' השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכלן אמר הללוהו שמי השמים, ואח"כ אמר המשורר והמים אשר מעל השמים כוונתו על התורה עצמה שהתורה נקראת מים והוא מעל השמים שחביבה להקב"ה מן הכל שהיא כלי חמדתו ושעשועיו יתק' וסיים בזה המשורר שכולם יהללו את שם ה' וכו', ולפי פירושי יתיישבו עוד כמה דיקדוקים במקראות הללו, חדא אחר דכתיב הללוהו כל צבאי א"כ בכלל זה הוא שמש וירח וכוכבים, א"כ למה פורט אותן אח"כ, גם למה אמר שמי שמים ולא אמר השמים ושמי שמים, גם למה לא אמר ג"כ הארץ, גם למה פרט והמים אשר מעל השמים ולא הזכיר נמי מים התחתונים, גם מה שאמר ויעמידם לעד לעולם, הלא מקרא מלא הוא כי הנה השמים כדונג יצלו (@אין פסוק כזה@) ונאמר ג"כ(ישעי' ל"ד, ד') ונמקו כל צבא השמים, אבל למ"ש מבואר ומיושב הכל, דקאי ויעמידם לעד לעולם על הצדיקים שהזכיר מקודם שהם קיימים לעד כמו שדרשו חז"ל על האי קרא צדיק כתמר יפר כארז בלבנון ישגה שנמשל הצדיק לארז ולתמר לומר שעושה פירות וגזעו מחליף, וגם קאי ויעמידם לעד לעולם אשמי השמים קאי אשמים החדשים שנברא מחידושי התורה שהם קיימים לעולם כמו שכתבתי בהדרוש במקום אחר בשם הזוהר שזה כוונת הקרא כי כאשר שמים החדשים, וכו' וכתיב בי' העומדים לפני לומר שהם קיימים לנצח, וזה שסיים חוק נתן ולא יעבור כוונתו כשם שכל חוק וחוק של תורתינו הקדושה לא
#169
יעבור לעולם, כך כל צדיק וחידושי תורה שנבראת שמים על ידו אינו עוברים לעולם, ולכן אמר כי הוא צוה ונברא, ובפשטות הכוונה שע"י מאמר הקב"ה נברא וקשה דהו"ל למימר כי הוא אמר ונבראו, אבל למ"ש הכוונה הוא כי הוא צוה התורה לישראל ועי"כ נברא שמי השמים ע"י חידושי התורה שמתחדשים על ידי הצדיק שבכל דור ודור, ולכן אמר חוק נתן וכו' דחוק הוא גמר דין כדאמרינן פ' ראה ב"ד, והיינו אף דשעה שהוא יתב' גומר הדין שמים וארץ יהי' חריבי' אבל שמי השמים הנזכרים לא יעבור לעולם, ואמר רוח סערה עושה דברו על שם דאמרינן בחגיגה דף י"ב וארא והנה רוח סערה באה מצפון, להיכן אזלי,וכו' שהלך לכבוש את העולם תחת נבוכנדנצר הרשע.
סי' מ"ד
זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו.
כבר פירשתי בדרשות שלי דף ע"ד ע"ב ויש לפרש עוד זמרו אלקים, זמרו אף מידת הדין שולט בך אפ"ה זמרו שחייב לאדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואמר זמרו למלכינו, כי אמת אף שמידת הדין שולט באדם יחשב אדם שהוא הכל לטובה כמו שדרשו חז"ל בנדה דף על הקרא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, ועוד שגם הוא לטובה למרק עוונותיו. והנה הרב אלשיך כתב שהשם מלך הוא רחמים ודין, והבאתי בדרשות שלי דף לכן אמר אח"כ זמו למלכנו זמרו ללמוד לנו שהוא לטובה רחמים בדין.
סי' צ"א
לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע וכו'. יש לומר דרמז לן הכתוב מ"ש בתנא דבי אלי' והבאתיו בדרוש שלי דף י"ח שאמר הקב"ה למיכאל ואי בי כנישתא בישראל פותחת בתשובה כעינא דמחטא אנא מפתח לה תרעין רברבין, ולזאת הכוונה אמר כאן לו עמי שומע לי וכו' כמעט היינו שחוזרים ופותחים בתשובה כמעט @כמעוט@ כעינא דמחטא, אויביהם אכניע שבזכות התשובה אנו נגאלין.
סי' קכ"ח
אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. יש לפרש ע"ד שדרשו חז"ל בנדרים דף ל"ב והביאו רש"י בקהלת סי' ט' עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו איבריו של אדם, ובא מלך גדול, וסובב אותו זה יצהר"ע וכו' וכמו כן הכא אם ה' לא ישמר עיר היינו הגוף למלט אותו מן היצהר"ע, שוא שקד שומר, שאדם עצמו אינו יכול למלט נפשו מיצהר"ע בלתי סיועת ה' כמו שדרשו חז"ל בסוכה דף כ"ב ע"ב הקרא צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואילמלא הקב"ה אינו עוזר לו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו.
סי' פ"א
עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. חז"ל דרשו בסוטה שלא ידע לדבר בשבעים לשון ובא גבריאל ולמדו. והנה יש לדקדק מאי לא ידעתי קאמר לא ידע מיבעי' ליה. ונר' דהאי שפת לא ידעתי הוא דברי רוח הקודש וכמ"ש אח"כ הסירות?י דבר מפי הקב"ה, וכוונתו לא ידעתי ככתוב גבי אברהם כי ידעתי והוא לשון חיבה, והיינו ששאר לשונות חוץ מלשון הקודש אין חפץ בו הקב"ה שתפלה בלה"ק יותר נשמע. '
#170
סי' קמ"א
תכון תפלתי קטורת לפניך. נ' דנקט קטורת על שם שחביבה לפני' יותר מכל הקרבנות כמ"ש רש"י פ' קרח על הקרא קחו לכם מחתות.
סי' קמ"ו
אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו. נ' דהאי קרא מסיפא לרישא מידרש והכי קאמר אשרי שאל יעקב בעזרו ואימתי הוא זה שהשי"ת בעזרו אם שברו על ה' דבלא"ה קשה מאי רבותי' אשמועינן בהאי קרא פשיטא שאשרי מה שהשי"ת בעזרו, אלא ודאי כמ"ש ואשמועינן קרא שישים בטחונו לבד בהקב"ה כרישא דקרא אל תבטחו בנדיבים, ונ' דאשמועינן עוד מאי דאמרינן בברכות פ' קמא כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, ופירש"י שמתפלל להקב"ה, לזה אמר ששברו ??? יהא על ה' שמתפלל אליו אף אם לא נענה מתחלה יחזור ויתפלל וכמו שאמרו ב"כ בפ"ק אם התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנ' קוה אל ה' חזקו ויאמץ לכך קוה אל ה'.
ועיין לקמן דף קכב ע"ב עוד ביאר הכתוב ושם הבאתי דברי בעל השל"ה מ"ש בפי' תפילה שער השמים על הקרא שברו על ה' אלקים ונ' עפ"י ליישב ג"כ למה כתיב אשרי שאל יעקב ולא כתב אברהם ויצחק, ונר' אחר דמצינו?? [ש]הי' מתבר גרמי' על ד"ת כמ"ש רש"י על הקרא וישכב במקום ההוא מי עת? הוא לומר שכל אותן שנים שהיה בבית שם ועבר לא שכב שהיה עוסק בתורה, כן הוזכר בכתוב יעקב אף דכודאי אברהם ויצחק היה ותבר גרמייהו על ד"ת מ"מ באשר דביעקב מצינו לימוד בקרא הזכיר אותו. ובשער השמים פ' ג"כ פי' אחר בשם הזוהר למה הזכיר יעקב משום שהוא שם בטחונו בהקב"ה בברחו מפני אחי' בלי ממון כדכתיב אם יהיה אלקים עמדי וכו' ע"ש. ואף שבודאי ג"כ אברהם ויצחק שמו בטחונם בהקב"ה וצ"ק? ג"כ כיון דביעקב כתב בהדיא בקרא לכן הזכיר דוד אותו.
סי' כ"ב
ואנכי תולעת ולא איש. פי' רש"י כל ישראל מכנה אותו כאיש אחד עכ"ל. נ' כוונת דוד יותר שכל המזמור הזה היה מתפלל על הגלות כמ"ש רש"י ואמר חז"ל בזמן ששלום ביניהם אפילו עובדים ע"ז הקב"ה מוחל להם ולכן היה מכנה אותם? כולם/בשם איש אחד לומר שיש שלום ביניהם כמ"ש רש"י על הקרא ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד ובלב אחד.
ונ' עוד כוונת הקרא אשרי שאל יעקב בעזרו שם זה הוא מידת הרחמים כמ"ש רש"י פ' והביא ראיה מדכתיב אלי אלי למה עזבתני, וע"ז אמר אימת הוא בעזר מצד? מידת הרחמים בזמן ששברו על ה' אלקיו, ה' הוא מידת הרחמים ושם אלקים הוא מידת הדין ואמר בזמן ששברו על ה' ששולט בו אף מידת הדין וכמו שדרשו חז"ל בכל מאדך בכל מידה ומידה וכו'.
#171
ונ' בראקר' לפי פשוטו לפי מאי דקרינן שברו ולפי מאי דפי' הזוהר שברו לשון תברא, ונ' כוונתו על התורה שת"ח שממיתין עצמו על ד"ת אחר שהפי' הקרא עליך הורגנו כל היום וגם הקרא דרשו חז"ל בגיטין דף נ"ו ע"ב ב"כ אלו ת"ח וכו' ונ' דשניהם יש שייכות להדדי, עפ"י מה דאמרו חז"ל בברכות דף ל"ב ע"ה המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנ' תוחלת ממושכה מחלת לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנ' ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנ' עץ חיים היא למחזיקים בה עכ"ל, ולכן אחר דקרינן? שברו לשון תקוה אמר נמי שברו לשון תבר' והיינו על התורה שאך ע"י תורה הקב"ה מביא לו תקותו. והנה פי' הזוהר מסנו? הגמ' סוף יומא הקרא ויין ישמח לבב אנוש ואמרינן ג"כ שם כתיב ישמח וקרינין ישמח.
סי' כ"ג
כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. ופירש"י כל עת תשמיש להנאתן נתכוין כיון שגמרו הנאתן זה הופך פניו אילך וזה הופך פני' אילך. נ' שכתב כן אחר דאיתא במדרש על הקרא ואני עבדך בן אמתך שישי אבי דוד היה פיתה שפחתו לבוא אלי' הלילה והיא אמרה זאת לאשת ישי והלכה אשתו בחדר שפחתה ובא עלי' ישי וסבר שהוא שפחתו ולכן אמר עבדך בן אמתך ולפי שכלראוי? באותו פעם לא נתכוין רק להנאת עצמו כתב כן.
סי' ל"ג
פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו. נ' סמיכות הפסוקים פי צדיק וכו' תורת אלהיו בלבו וכו' משום הא דדרשינן בסוכה דף מ"ב והבאתי לקמן דף קכ"ו ע"ב @@ ע' 258@@ <<עשה ה' בה??>> לזה אמר מקום פי צדיק וכו' תורת אלהיו וכו' שע"י התורה יצהר"ע משלים אתו כדדרשינן וה' ישלימנו לך ואף שרוצה היצהר"ע להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ויעשה שלום עמך, וזה"נ כוונת הכתוב ולא ירשיענו בהשפטו, אך דלפי קאי אהקב"ה מ"מ יש לפרש ע"ד שאמרו חז"ל בש"ס צדיקים יצ"ט שופטן ורשעים יצהר"ע שופטן, ולזה אמר הכתוב כאן ולא ירשיענו בהשפטו והיינו שגם הוא ישלים עמו ולא ירשיענו.
סי' פ"א ע"ד
לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש, ופי' רש"י לך יום גאולתן של ישראל אבל לילה ועוד ההי' בצרות הלילה אתה הכינות מאור ושמש הכינות להם מאור התורה עכ"ל נ' הסמיכות אחר דאמרינן בפ' חלק כל הלומד תורה לשמה זוכה מקרב הגאולה ולזה אחר שהוכיח השלום?? התפלל שיושיענו? בזכות התורה
#172
סי' מ"ז
כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו. רש"י מפרש ידבר לשון דבר
יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואנו נצולים . ונ' שלזה כוונת הכתוב שהזכיר מתחלה השני כינוין הקדושים עליון נורא, על דרך מה שאמרו חז"ל ביומא פנ? דף ס"ט ע"ב שאנשי כ"ג החזירו עטרה ליושנה שאמרו נורא שאלו הן נוראותיו וכו', והבאתי לקמן דף קל"ו ע"ב, ולזה הכוונה אמר כאן עליון כמ"ש רש"י בחחומש על הקרא כי אשא על שמים ידי שתמיד אימת התחתון על העליון ולזה הזכיר כאן עליון נורא שמטיל נוראות על האומות ונתן דבר בתוכם.
סי' פ"ט
לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו. נ' הא דנקט לשון ישיא אע"ג דזה הלשון הוא בדבר מאכל וכמ"ש רש"י בישעי' סי' כ"ד על הקרא כמלוה כלוה כנושה כאיש אשר אתה נושה בו ע"ש. נר' שנאמר כן הכא על שם שכתוב תתננו כצאן מאכל ואזה אמר לא ישיא אויב בו בלי? בלשון? מאכל.
סי' סצ"ד
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. נ' כוונת הכתוב על דרך שאמרו חז"ל במסכת סופרים (@זה באדר"נ פ"ג ו'@) חביבה אחת בצער ממאה בריוח, וכן נ' כוונת הכתוב סי' קי"ט זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, וג"כ עי' ?? מסכת סופרים הנ"ל.
סי' ק"ו
ת
תפתח ארץ ותבלע דתן וכו' יעשו עגל בחורב וכו'. הזכיר תחלה מחלוקת קורח, ואח"כ עגל, אף שהיה מוקדם ללמד גדול עוון מחלוקת מע"ז. וללמד לנו מה שאמרו חז"ל בזמן שישראל שרוין שרוין באגודה אחת אפילו עובדי ע"ז כאנוש הקב"ה מוחל להם.
סי' ס"ו
הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרוי' יש לפרש כאשר הרכבת אנוש לראשינו להרע לנו אז כאשר באנו באש ובמים, והכוונה שהיינו עוסקים בתורה שנקרא אש שנאמר הלא כה דברי כאש וזה רומז על פלפול הלכה ובמים היינו אג(ו)דה כמו שדרשו חז"ל כל משען מים זה הגדה אז ותוציאנו לרויה, שהתורה היה מגין עלן.
סי' ל"ג
צופה רשע לצדיק ומקש להמיתו וכו. יש לפרש דקאי על מלכות הרשעה כמ שביאר רש"י הקרא לקמן סי' ק"ט כי פי רשע וכו' עליו, והכוונה כמו שדרשו חז"ל עדת אבירים בעגלי עמים ששחטו כעגלים שאין להם בעלים ע"ש.
#173
סי' זין
אלקים שופט צדיק ואל זועם בכל יום. יש למידק אלקים שופט שני שמות הם, מידת הדין ושם אל הוא מידת הרחמים, כמ"ש רש"י פ' כי תשא על הקרא די"ג מידות ה' ה' אל וכו', וזועם בכל יום הדר? הוא מידת הדין, ונר' שהוא על דרך שאמרו חז"ל בפ"ק דע"ז על הקרא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם וכל שאוהבו מפרע ממנו מעט מעט ע"ש ולז?את הכוונה אמר כאן שאלקים שופט צדיק והיינו במידת הדין אלא שאל זועם בכל יום והיינו שמידת רחמים עלי' והוא יתברך?? זועם עלי' בכל יום כדי לפרוע ממנו מעט מעט.
סי' ק"ל
אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר. רש"י פי' כבר לקית בגליות רבים הרי גרתי משך עם בני יפת במלכות פרס ויון ומשך. ונ' לפרש על דרך זה שכנתי עם אהלי קדר, היינו גלות ישמעאל כמ"ש רש"י בזכרי' סי' ה' (פסוק י"א) שארבע מלכות ?וגלות? שלהם הם שמונה בבל וכשדים פרס ומדי יון ומקדון אדום וישמעאל, וזה שיסד ר"א הקליר רביעית היא שמינית.
סי' ס"א
אגורה באהלך עולמים. חז"ל דרשו בימות וכי אפשר לדור בשני עולמים אלא כל [א]אומר שמועה מפי' בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר ע"ש. ויש לפרש עוד עפ"י מה שהאריך בתפילת שער השמים בשם הזוהר בההוא שעתא דמיליה דאורייתא איתחדש מפומיה דבר נש סלקא ואיתעדת? קמי' דקודשא בריך הוא וקב"ה נטיל להאי מילה וכו' ושוי בשבעי'? אלף עלמין ע"ש שהאריך הרבה, וזה הוא הכוונה אגורה באהלך עולמים, שיזכה לחדש חידושי תורה כדי לעלות אותו מילה לקב"ה לשוט עמה בשבעים אלף עלמין? עולמות? רק לשוט בדרך גירות כביכול.
סי' ק"ל
יחל ישראל אל ה' והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו. ויש לדייק כפל הלשון והרבה עמו פדות, וכתב עוד אח"כ והוא יפדה את ישראל, ועוד מה לשון והרבה. נראה כוונה ד/במאי דאמרינן בפ"ק דע"ז אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם כל עוונותיכם
#174
ודרשו שם אהבו ל/נפרע ממנו מעט מעט, ומעתה זו הכוונה והרבה עמו פדות, והיינו כיון שנפרע ממנו מעט מעט א"כ מרבה עמו פדיון עונותיו, ומה שאמר עוד אח"כ והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו נראה דהכתוב בא ללמוד דדוקא עוונות הייינו מזידים זה המרבה הפדיון ונפרע ממנו מעט מעט, משא"כ פשעים היינו מורדים אינו נפרע ממנו מעט מעט, וכן בהקרא ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם יזכור רק עונות.
ונראה עוד לפרש דמהאי קרא ע"כ אפקוד עליכם לא משתמע כ"כ שנפרע ממנו מעט מעט אלא הוי מפרשינן הקרא אחר שהקב"ה אוהב אותנו יפקד עונותינו ממשלם? הגמול בעה"ז כדי לנקות אותנו ולהשאיר שכר מצוות לעה"ב, וכמ"ש רש"י בחומש על הקרא אל אמונה ואין עול, אבל מזה הקרא והרבה עמו פדות ודאי יש ללמוד שריבה?? פדות הוא שנפרע מעט מעט.
- ענדע תהלים -
לעצט פאראכטן דורך
יידישע קהילות אום דאנערשטאג ינואר 29, 2015 12:18 am, פאראכטן געווארן 18 מאל בסך הכל.
