צופרידן האט געשריבן:אין חומש עטרת ברענגט ער קאפיס פון גאר אלטע מדפיסים, וינציאה שנת רע"ח און שנת ש"ז, באזיליא שע"ח, וורשא תרל"ג, ליוורנו תרי"ד, אמשטרדם ת"מ, לבוב תרי"ז, סאביוניטאו שי"ז, און נאך, ווי ביי אלע זענען "ית" מיט א פת"ח, און בל' נקבה ווי "בעלה נפשה" וכו' מיט א קמ"ץ.
אויך איז אינטרעסאנט צו זעהן, די וועלכע האבן לעצטע יארן איבערגעדרוקט דעם מקראות גדולות, ווי המאור, בלום, וכו', און האבן משנה געווען דעם ניקוד פון תרגום אונקלוס ביי "ית" און ביי לשון נקבה, אבער אין זעלבן דף ביי תרגום יונתן און תרגום ירושלמי האבן זיי געלאזט די אלטע ניקוד אן קיין שינוי, (אויסער עוז והדר וועלכע האט לעצטנס אויפגעזעצט פון דאסניי אויך דעם תרגום יונתן און ירושלמי, האבן זיי דארט אויך משנה געווען).
שוין אויבן געברענגט פון מיין אישי אינפארמאנט (אדער קאמענטאטאר) אז אין די געווענליכע חומשים די לעצטע תקופה איז ית לות מיט א קמץ.
למעשה זעמיר אביסל נאכגעגאנגען נאך די מקור דערפון ועלתה בידינו אז כנראה איז דער ערשטער חומש וואס איז אזוי, דער חומש עם תרגום אונקלוס ופרש"י שנדפס ברעדלהיים שנת תר"ט, בדפוסו של האדון מ. לערבערגער ממשיך בית הדפוס של הרוו"ה, תחת פיקוחו של ל. ה. לאווענשטיין וואס שרייבט אין זיין הקדמה אז ער האט מתקן געווען די תרגום ע"פ כתבי רו"ה שהגיהו ע"פ שני כ"י מדויקים[*], וע"פ דקדוק לשון הארמי.
אויך די שינוי צו א פתח איידער א לשון נקבה, יתה, בעלה, נעמט זיך כנראה פון דעם חומש.
ועוד בה שלישיה אין די אלטע דפוסים איז די תרגום פון וידבר ה', ומלל ה', מנוקד מיט א צירי אינטער די יו"ד, די זעלבע ווי בלשון ציווי דבר אל בני ישראל, מלל עם בני ישראל. אבער אין יענעם דפוס שטייט די עבר מיט א חירק. וכן בכל הדומים כמו ופקיד משה.
דער נתינה לגר האט אנגענומען די אלע שינויים, וככל הנראה האט ער זיך סומך געווען אויף דעם חומש, כלשונו: התרגום אונקלוס נדפס ע"פ תרגום שנמצא בכ"י כו' וע"פ התרגום שהגיה הרוו"ה מכ"י ישנים.
די אלע שינויים זענען שפעטער געווען אנגענומען אין א גרויסע צאל חומשים וכנראה נמשכו אחר הנתינה לגר.
ווייס מיר אבער נאכנישט פונקטליך וועלכע שינויים איז ע"פ רו"ה און וועלכע האט לאווענשטיין אליין מגיה געווען ע"פ דקדוק לשון הארמי.
אבער די שינוי פון ית בקמץ ווייס מיר קלאר אז עס איז געווען דעת רו"ה, ווייל אין די סידורים און מחזורים משנת תקע"ה[**] ואילך האט רו"ה געדרוקט בנוסח בריך שמיה, ולמנטר יתי וית כל די לי בקמץ. און די זעלבע אין די 2 יקום פורקן'ס יברך יתהון, יתכון, בקמץ.
כפי הנמצא בדניאל יתהון בקמץ.
און באמת שרייבט שוין דער יעב"ץ אין
לוח ארש סי' שלא ביי יקום פורקן אז עס דארף זיין יתהון בקמץ כפי הנמצא בדניאל.
_________
[*] וז"ל רו"ה בהקדמתו לחומש מאור עינים, והיה כי ירחיב ה' את גבולי וארכה בחיין יהיבת לי שוב אשוב כעת חיה להדפיס עוד חומש חמישי עם תרגום אונקלוס אשר גם עליו שמתי עין עיוני לנקותו מחלאת שבושי הדפוסים הרבים אשר חללו יפעתו, ונעזרתי בזה ע"י תרגום אונקלוס כתב יד ישן נושן אשר הקרה ה' לידי ואותו מצאתי כתוב ומנוקד בדייקות רב מאין כמוהו. עכ"ל. למעשה לא זכינו לאורו. ולדברי לאווענשטיין השתמש רו"ה בשני כ"י מדויקים, כנראה הגיע השני לידו אחרי כתבו דברים הנ"ל.
[**] בשנת תקע"א עוד הדפיס כולם בפתח.