פעדער האט געשריבן:ווייל ער האט דאך אויך דעת תורה לצידו.! איי זיי זענען נישט לפי דיין קרייז? שיטה? טראגע"?. אבער די ווייסט נישט ווער ס'איז אויבן גערעכט .
אָה איי וועסטו פרעגן: תורה היכן מונחת? אַה! דערפאר האט יעדער זיין רב זאל אים פסקענען.
די שאלה איז דאך נאר דא, אויב די מעגסט ארום פארפאגאנדירן אז ס'איז טרייף.! אויף דעם זאג איך מ'טאר לכא' נישט.
האסטו באגעגנט איינער וואס האט געליינט דעם ספר און ער האט עטוואס קרומע געדאנקען, וואס "די פארשטייסט גלייך אז זיי זענען פאנפעדיג. נישט א מלאך זאל דיר אזוי קומען זאגן אין חלום.? ניין ! אז וואסזשע קרומסטו.?
דא האסטו די דעת תורה פון רבנים יראי ד'
בדבר הקונטרס "בגן האמונה המבואר" ובאידיש "אין אמונה גארטן" אשר נמצא בו דעות כוזבות הנוגדות לעיקרי האמונה ויסודי התשובה.
ואני בעניי ראה ראיתי בעני בני עמנו, אנשים ונשים החרדים לדבר ה' אשר נמשכו לקרות בקונטרסים הללו כדי לרפא שברון לבבם מכמה הרפתקאות דעדו עלייהו ברוחניות ובגשמיות אחרי שהקונטרסים הללו מלאים בעצות לחיזוק ידיים רפות ואשר על כן יש לו כח המושך מאד לקרות בהם ולשאוב מהם חיזוק בכל המצבים הקשים העוברים בזמנינו על אנשים ונשים נשברי לב ה' ירחמם וירפא לשברון לבם.
אמנם בעווה"ר "ויבא גם השטן בתוכם" לערב דעות כוזבות בתוך העצות לחיזוק לבבות נשברות, אשר על זה עיקר התגברות השטן בזמנינו, להחליש האמונה האמיתית ולהכניס מינות בלבבות בני ישראל ר"ל,
וככה נוכחתי בעניי לשמוע מרבים וכן שלמים שנשתבשה אמונתם הטהורה ע''י קריאה בקונטרס הנ"ל, שהאריך בדברי דופי לבאר עניני הידיעה והבחירה כדי לחזק לב החוטאים אחרי שנכשלו בעבירות חמורות ר''ל, ובקונטרס הנ"ל מורה להם שעליהם להאמין שלא הם אשמים כלל בעוונותיהם רק הכל הוא בידי שמים וכך היה רצון הבורא שיחטאו ר"ל, ורק לפני העבירה צריך להאמין שיש להם בחירה שלא לחטוא אבל מיד אחר העבירה חייב להאמין שהיה מוכרח בכך ואסור להאשים עצמו על חטאו, כי בהאשימו עצמו הוא כופר בהשגחת השי"ת שהביאו לידי כך.
ובקונטרס הנ"ל האריך בדברי הבל המבלבלים מוחות האנשים וביותר דעת הנשים שדעתם קלה ותולה אמונה טפילה זו בדברי צדיק אחד בשווא, כי כל איש מאמין בה' ובתורתו היודע ספר ואשר למד תורת ה' מתנ"ך ודברי חז"ל בש"ס ומדרשים וזוה"ק וספרי הראשונים והאחרונים מבין אשר הדברים האלה הם נגד דעת תורה האמיתי ונגד יסודות האמונה האמיתיית של שכר ועונש וההנהגה הצודקת של הבורא ית' שהוא עיקר גדול ועמוד התורה והמצוות כלשון רבנו הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תשובה, ואשר על כן זהו אחד המיוחד מיסודות מצוות התשובה אחרי החטא, להתחרט חרטה גמורה ע"י שישים החוטא אשם בנפשו להאשים את עצמו על רוע בחירתו ולהתחרט באמת על עוונותיו ולהצטער עליהם מאד ושיהא לו יגון ואנחה על עוונותיו.
וזה מבואר ומפורש בהרבה פסוקים אין מספר בתורה ונ"ך וביותר בתהילים בפסוקי התשובה, וכמו שביארו רבותינו הראשונים ז"ל [כהרמב"ם פ"ב מה' תשובה ובחובת הלבבות שער התשובה פ' ג' ד' וה' ובשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל שער הראשון ובארחות צדיקים שער התשובה באריכות נפלא עיי"ש].
ולפי ערך שמאשים החוטא את נפשו ומתחרט בחרטה גמורה, כן הוא זוכה לתשובה וכפרת עוונותיו וכמ"ש בתר"י ריש ברכות הו"ד ברמ"א או"ח סי' תר"ד, וכן מבואר בכל ספרי מוסר וחסידות, וכל זה להיפך ממש מהמבואר בקונטרס הנ"ל שאם החוטא מאשים א"ע בעוונותיו הוא כופר בהנהגת הבורא, הס מלהזכיר כדברים הללו כי הם ממש דברי ליצנות מהאמונה, ולא יתכן לחלק ביסוד האמונה בין רגע שלפני הבחירה לרגע שלאחריה, כי אי אפשר לו לאדם לשנות אמונתו במוחו ולבו מרגע לרגע ואחרי שהחליט בלבו שאין הוא האשם בחטאו שוב אינו מתחרט עליהם ועי"ז יסור שנית לאיוולתו לחטוא פעם נוספת כי לפי אמונתו הטפילה הוכרח לכך מן השמים, ודברים כאלה מרבים פושעים כירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל, וכמו שאכן נשמע מרבים וכן שלמים שנפגמה אמונתם ויראתם ע"י הדברים הללו שמופיעים בקונטרס הנ"ל, ובלבוש של חיזוק לידיים רפות נעקרו יסודות האמונה והתשובה והיראה.וכמה מסוכן מאד לפרסם דעות כאלו ובפרט כהיום בדורנו שבעווה"ר אין לנו מי יורה דעה ומי יבין שמועה ואיש כל הישר בעיניו יעשה, כי ההמון אין מבחינים בין אמת לשקר וממהרים לקבל שיטות כאלו המקילים עליהם את החיים וכמאחז"ל (פסחים נב:) 'ומקלו יגיד לו כל המיקל לו מגיד לו', והחוטא שמח ושש לראות שאין הוא אשם כלל בעוונותיו, ודין גרמא כהיום שכל בעל עבירה מתגאה נגד ת"ח ויראי השם הנזהרים בקלה כבחמורה, כיון שלפי דעתו גם הצדיק אין חשוב ממנו כלל כי הוא ג"כ מוכרח מן השמים בכל מעשיו הן לטוב והן לרע, וע"כ בעקבות משיחא חוצפא יסגא מבעלי העבירה נגד צדיקים, ובזה אשמים אלו המדריכים שבזמננו שכל דבריהם אינם אלא דברי חיזוק לבעלי עבירה שחטאו מבלי שיקדימו להם תחילה תוכחות מוסר ודברי יראה להכניע לבבם הערל, וכדברי רבותינו ז"ל שרק אחרי דברי התוכחה, שהגידו לעם למול לבב החוטאים לעוררם לחרטה גמורה ולעזיבת החטא מכאן ולהלאה, רק אח"כ ניחמו אותם שלא יתייאשו מן התשובה 'כי ק-ל רחום ה"א לא ירפך ולא ישחיתך' ואם ישוב אל ה' ירחמהו. אבל כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו מעוהי כמשארז"ל, והוא ממש ההיפך הגמור מה שדורשי וכותבי זמננו מטיפים רק דברי חיזוק ושמחה לעוברי עבירה שאל להם לדאוג מפחד העבירה וגם אחר החטא לא ישימו אשם בנפשם כדי שלא יהא לבם נשבר אצלם בשום פעם.
ופוק חזי אצל דוד המלך ע"ה (בתהילים קפיטל נא) בהתוודותו על חטאו שתחילה מתחרט על עוונותיו ומצדיק עליו את הדין ואומר 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך' ורק אח"כ ביקש 'השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני', והרי לך שהחיזוק לשמחה בא רק אחר החרטה הגמורה וצידוק דין שמים וכמ"ש באריכות בסה"ק ליקוטי אמרים וכן בשאר סה"ק, ובמקו"א הארכתי בעניי בכ"ז לבאר כ"ז מפי ספרים וסופרים ואכמ"ל.
וכבר צווח על זה רביה"ק מסאטמאר זי"ע (דברי יואל תנינא פ' עקב) וזה לשון קדשו: "וכן הוא הדרך של כל המסיתים והמדיחים, אשר כיון שהתורה הרי היא סמא דחיי למיימינים בה, ולמשמאילים בה היא להיפך ח"ו, הרי המה מוצאים בדברי תורה עצמן להסית ולהדיח על ידי שלוקחין איזה מאמר או פסוק שיכולין לסלפו ולהפוך בזכותם ומעלימין ואין מביאין את המימרות האחורת שכתוב בהן האזהרות, וכן שמעתי שרשע אחד אמר דמכיון שאיתא בגמ' (ברכות לב:) עה"כ (מיכה ד') ואשר הרעותי, שהקב"ה אמר אני גרמתי להם לישראל שבראתי היצר הרע, אם כן למה לי לדאוג עוד על עוונותי, כיון שהקב"ה כביכול בעצמו מתנחם על זה שברא את היצר הרע, אמנם באמת הבל יפצה פיהו וח"ו לומר כן, דודאי אסור לחטוא ולעבור על מצות השי"ת, ומה שאמרו ז"ל שהקב"ה אמר אני גרמתי כו' זה הוא רק מליצה ישרה מהקב"ה שלא יתמוטטו ח"ו רגליהן של ישראל", עכלה"ק.
ואשר ע"כ טוב עשה בעמיו ידידי הרה"ג ר' .... שליט"א, שליקט ובירר מפי ספרים וסופרים לסתור הדיעות הכוזבות הנפוץ בקונטרס הנ"ל וביאר היטב יסודות האמונה האמיתית בענין הבחירה שביד האדם תמיד, וכמאחז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהוא היסוד שבו תלויה האמונה דשכר ועונש והוכיח בעליל עד כמה סילפו דברי צדיקים לתלות בוקי סריקי בכתבי הרה"ק מוהר"ן מברסלב זצ"ל אשר בדבריו הקדושים מבואר ממש ההיפך מדעות כוזבות הנ"ל ובירר היטב הלשונות מכל הספרים שנתלים בהם ותולים בהם בוקי סריקי שבאמת כולם לא דברו כי אם אחר החרטה והתשובה הגמורה והאמיתית ששב החוטא, שאז מחזקים ידיו שלא יפול ברוחו ולא יתעצב לומר שאין תקוה, אבל ח"ו לא אמרו דבריהם לחזק ידי עוברי עבירה מיד אחר חטאם בלא תשובה.
ולפענ"ד ראוי לכל הרבנים לחזקו ולאמצו שיוכל לפרסם דעת תורה האמיתית ולהורות להנבוכים שנבוכו בדעותיהם ע"י דברי דופי שבקונטרס הנ"ל הדרך הנכונה ולהציל הדת ולהתחזק באמונה האמתית בי"ג עיקרי הדת.
ובזכות האמונה הטהורה נזכה לישועה בביאגו"צ בב"א.
דא איז נאך איינס.
חזות איומה ראיתי בספר הנדפס והמופץ לאחרונה אשר שמו יקבנו "בגן האמונה המבואר",
אשר כתב שם דרכים חדשים ומסולפים בדרכי התשובה העוקרים יסודות הדת והאמונה המקובלים לנו מדור. אוי לנו שכך עלתה בימינו אשר מים הרעים והמורעלים הללו [אשר מקורם נתהווה מדרשות ומאמרים להחזיר בתשובה אותן שנפלו לבאר שחת ר"ל] מוצאים משכנם בבתי בני ישראל הכשרים. והנה אין ספק אצלי כי הרבנים המסכימים על הספר לא הבחינו בדברים החמורים הנאמרים שם והטעו אותם בדבר נורא שבודאי אין רצונם שיקרא שמם עליו כי לית דין צריך בושש וכל בר דעת יראה כי לא באלה חלק יעקב, ובטוח אני שבקרוב יפרסמו ברבים חזרתם, אך כיון שספרים אלו מופצין בכל קצוי תבל וההבערה ללהב יצאה ובכל יום ויום נכשלים בנ"א בקריאתם על כן אמרנו לא עת לחשות ולהמתין
והנני להזהיר בשער בת רבים כי אסור להביט בספרים אלו שיש בהם מינות וכפירה ואסור להשהותם בבית משום ואל תשכן באהליך עולה, ובמר נפשי אבקש גם מהמוכרים אנא חוסו על נפשותיכם ונפש בניכם שלא למכור ספרים אלו שלא להכשיל את הרבים.
והנני מחזיק טיבותא לבעל המחבר קונ' 'ובחרת בחיים' שהוא ת"ח יקר ערך הי"ו שבטוב טעם ודעת הוכיח מדברי הראשונים והאחרונים ומדברי שאר צדיקי אמת נ"ע אמתת דרכי התשובה וההתחזקות כדת של תורה.
והשי"ת יורנו דרך התשובה האמיתית בלא שום סילופים ושינויים ונזכה לשוב אליו באמת ובלב שלם בדרך שהורו לנו אבותינו ורבותינו הק'.
פעדער האט געשריבן:
אבער גיין אפרעדן א צווייטן נישט צו קויפן ? פארוואס פארווען פארווי?
און כש"כ וכש"כ אויב האט ער עס שוין געליינט! און עס האט אויפגעטוהן אויף אים . קיינער זאל מיר נישט קומען זאגן, אז ער האט עס געליינט , און ער האט אנגעפאנגען באקומען ספיקות אין אמונה
סך הכול זאגט ער נישט אנדעדש ווי יעדעס אנדערע מוסר ספר. אין ענדע וועט בלייבן אז מען ברויך דינען דעם באשעפער מיט שמחה . און זיין פרייליך מיט וואס מ'קןמט אן .
קיינער איז נישט געגאנגען פרעגן א מורי הוראה דערוועגן, טאקע, וויבאלד ס'האבן זיך אופגעוועקט ביי אים סתירות אין ספיקות אין וועלכעס ענין פון אמונה.
ביסט נישט אין הימל .
תורה לא בשמים היא. מ'דארף נישט זיין אין הימל צו וויסן וואס עס איז אמונה און וואס פארקריכט דערפון, און מ'דארף אויך נישט זיין אויבן גערעכט, מ'דארף מיר ערליכע אויסגעהאלטענע רבנים יראי השם וואס זאלן אונז זאגן הדרך ילכו בה.
2) מ'איז יא געגאנגען פרעגן, רבנים און מורי הוראה. און ער האט נישט קיין איין דע"ת לצידו.
3) ליידער לצערינו זאגט ער אנדערש ווי "אלע" ספרי יראה ומוסר כולל ספרי ברסלב אויף וואס ער פארריפט זיך.
4) זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת. נישט קיין חילוק אין וועלכן מצב א איד געפונט זיך.
5) כ'קלער אז דו וועסט אדורך לערנען דעם ספר "ובחרת בחיים" וואס האט הסכמות פון ביד"צ העדה"ח בירושלים, הרה"צ ר' יעקב מאיר שעכטער שליט"א, ועוד. ווי ער איז מבאר זייער קלאר און תורה'דיג דעם פראבלעם פון לערנען אין אזא ספר. וועסטו אנדערש רעדן, דאכט זיך אז די רבנים המסכימים זענען גענוג מאסגעבנד פאר אונז אז מיר זאלן נישט זיך שפילן מיט אזעלכע הייקעלע עניינים ווי אונזער הייליגע אמונה.
ווי ער זאגט אין בגן: אז נאכן זינדיגן ר"ל דארף מען וויסן אז פון הימל האט מען אזוי געוואלט ואין מקום לשוב כמו שמקובל בכל הדורות און עס איז נאר גאוה אז מען באשולדיגט זיך אז מען האט נישט ריכטיג בוחר געווען. הש"י.
בקיצור, דו ביזט גארנישט שולדיג אז דו האסט געטון עבירות, רח"ל געענדיגט מיט שכר ועונש... געענדיגט מיט די בחירה... דו פארשטייסט דאך אוודאי אליין די סכנה פון שרייבן אזעלכע ווערטער פארן המון עם אפילו ס'זאל לאמיר זאגן זיין אזא סארט געדאנק אין א פריערדיגע ספר, כ"ש וכ"ש... ווי עס איז שוין מבואר בספר ובחרת בחיים. ודי בזה, אם כי יש להאריך בזה טובה.
כ'האב באמת געקלערט צו מען מעג ארויף לייגן אזעלכע ווערטער, אבער כדי צו וויסן אז עס איז נישט אזוי פשוט...
