אידישע וועלט פארומס

יהיה כן האט געשריבן:לענ"ד איז די מעשה מיטן ד"ח מער פאסיג אויפן כוזרי, וועלכער איז יא בדרך שאלה ותשובה (השערה בעלמא שלי)

אולי.
אמנם לא שמעתי ולא מצאתי אף מנהג או קפידה כל שהיא שלא ללמוד ספר הכוזרי. גם הבאתי לעיל בשם הגר"א שהרוצה לעסוק בעניני אמונה ילמוד ספר הכוזרי במקום "שער היחוד".

אכן, מעולם לא נשמע הסתייגות כלפי ספר הכוזרי, ודוע מבעל הישמח משה שהמליץ שאם כבר נזקקים להוכחות על האמונה אז עיקר ההוכחה הוא קבלת הדורות על מעמד הר סיני לנגד עיני שישים רבוא שראו עיניהם ושמעו באזניהם והתאמת להם כל עיקרי האמונה והם מסרו א"ז לבניהם וכן הלאה מדור לדור, וספר הכוזרי וכן בעל ספר החינוך בהקדמה הם שהתבססו בעיקר על הוכחה זו
ובכלל בניגוד לשאר ספרי חקירה שהם יותר שכליים גרידא, וכטבע השכל שהוא קר ואין בו חיות, הרי ספר הכוזרי הוא ספר מלא 'ברען' ורגש, ולענ"ד אילו היו לומדים עם הצעירים ובמיוחד ה'חלשים' ספר זה היו יכולים למנוע הרבה מן הנשירה המכה בנו בכל עוצמתה ר"ל, שכן כאמור ספר זה מטעים ללב ולא רק למוח את ה'חויה' (סליחה על ההגדרה)שביהדות ומטפח הרבה את הגאוה היהודית בבחינת ויגבה ליבו בדרכי ה'

מאטעס,
אמת ויציב.
בנוגע דאס וואס דו שרייבסט אז ספר הכוזרי וואלט געקענט ראטעווען א חלק פון דער יוגנט פון אוועקפאלן פון אידישקייט, איז כדאי צוצולייגן אז היינטיגע ספרי אמונה וועלכע זענען נישט געשריבן עפ"י דרך הפילאזאפיע, נאר טאקע מער אויפ'ן מהלך פון דעם ספר הכוזרי, האבן זיך ארויסגעשטעלט צו האבן א מאסיוון אימפאקט אויף "שוואכערע" בינינו, און אויך אפילו פאר די וואס זענען נישט "אפגעשוואכט". א גוטער ביישפיל איז "בעיאנד עי ריזאנעיבל דאוט" פון ר' שמואל וואלדמאן.