מקבל זיין פרי שבת - להלכה

[סאדאם חוסעין]

אבער ווי אזוי קען מען צינדען פארן זמן, עס איז דאך ובלבד שלא יקדים.

? וועלכען זמן?
דער פלג איז געווען 7:50 וואס איז פשט פון 8:10 ?

די שקיעה. לויט די פשטות הראשונים,

[קיקיון]

די שקיעה. לויט די פשטות הראשונים,

וועלכע ?

[מיגו]

נישטא קיין רמ"א [סי' רס"ז/סי' רל"ג] וואס רעדט פון שבת, אבער ס'איז יא דא א מחבר [סי' רל"ג] וואס רעדט פון ימי החול, און ס'איז יא דא א מחבר [סי' רס"ז] וואס איז מקיל ערב שבת אפי' ס'איז תרתי דסתרי [כהרא"ש והרמב"ם], אבער ער איז זיך נישט מסביר אם זה גם ביום זו גופא. ווידער די משנ"ב [סי' רל"ג] רעדט מען מהמתפלל ביחיד, נישט בציבור, ווייל בציבור איז די משנ"ב מקיל לעשות תרתי דסתרי באותו יום גופא, כמ"ש המ"א [סי' רל"ג].

שנית צום ענין, יא כ'ווייס אז נארמאל פסק'נט מען ווי עס שטייט אין רמ"א, ומג"א, עכ"ז ווייסטו אויך אז אין מחבר רמ"א [סי' רל"ג אצל בדיעבד, סי' רל"ז תוס' שבת] שטייט בכלל נישט קיין חילוק ווען מען האט געדאווענט מנחה 'יענעם טאג'.

[ויש בזה סיבה עמוקה, תעיין היטב היטב בדברי הב"י שם ותמצא לך דאדרבה ע"פ פשטות המדובר להקל גם תרתי דסתרי ביום אחד, והוא ע"פ המבואר בהרא"ש [מובא בב"י סי' רל"ג] שחולק על ר"ת - שהתיר תרתי דסתרי גם ביום אחד [כפי המבואר בב"י ועוד] בלי שום דוחק מטעם דבתפלה הקילו - והרא"ש כתב להקל מטעם דהוא שעת הדחק לאסוף העם שנית, ומפני זה לא חילקו לענין דיעבד אם מיירי בב' ימים או ביום אחד, דבכל אופן מותר, וא"כ י"ל דה"ה שיש להקל [סי' רס"ז] מטעם תוס' שבת].

נאר וואס דען די מג"א וויל זיך חולק זיין אויפן מחבר, און זיך נישט פארלאזן אויף די רא"ש והרמב"ם, שהוקשה לו על הראי' שהביא, וגם אחר שתירץ קושייתו לא סמך על תירוצו רק בצירוף המרדכי [סי' פט], שהוא התיר תרתי דסתרי דב' ימים גם בימות החול [גם שלא בשעת הדחק כמבואר במרדכי], אבל המג"א לא הקיל רק בער"ש. ומ"מ לא רצה להקל לעשות כן גם ביום אחד, שהרי לא סמך על הרא"ש והרמב"ם שמותר לעשות כן בערב שבת, רק סמך בצירוף שיטת המרדכי, ומכיון שהמרדכי בעצמו סובר דאסור לעשות כן ביום אחד "צריך ליזהר" שלא להתפלל מנחה אחר פלג [אגב, דייק המילה, "צריך ליזהר" לא "אסור", דאם לא נזהר מותר...].

[סתם צו מאכן א ס"ה, האסטו יעצט דא א מחבר וואס וויל מקיל זיין תרתי דסתרי בשביל תוס' שבת [ולפי ווי מיר שרייבן נמצא שזה גם לסתור באותו יום גופא] און א מ"א וואס וויל זיך דינגן אויפן מחבר, און וויל אננעמען ווי די רי"ץ גיאות דלעולם אסור לעשות תרתי דסתרי, ובאמת לדבריו אסור גם בשעת הדחק, כמ"ש בסי' רצ"ג בטור, ולמעשה מיקל רק בצירוף המרדכי שחולק על המחבר [סי' רל"ג] - וסובר דמותר לעשות תרתי דסתרי דימים - והמג"א מקיל כדבריו עכ"פ בער"ש, ומפני זה מחמיר כדבריו שלא יסתור באותו יום].

קומט די דרך החיים און זאגט אזוי, די מג"א [סי' רל"ג] האט דאך געברענגט די טעם הרא"ש [פ"א סי' א'] להלכה, דכשהוא דוחק מותרין לעשות תרתי דסתרי גם ביום אחד, א"כ עכ"פ בערב שבת יש לסמוך על טעם זה [והכוונה דלצורך מצוה ושעת הדחק שוין, ובשביל מצות תוס' שבת מותר לעשות תרתי דסתרי כמו שמותר לעשות בשעת הדחק].

קומט אויס אז די דרך החיים האט פשוט פארענטפערט די 'הלכה' פונעם מחבר ע"פ שיטת הרא"ש [פ"א סי' פט] עצמו וכמ"ש המג"א [סי' רל"ג] עצמו, ממילא דארף איך שוין נישט צוקומען צום מרדכי, נישט צו זיין קולה און נישט צו זיין חומרא [והיינו הגם שלא תירוץ כלום על קושיית המג"א, מ"מ ההלכה אמת ממקום אחר].

[והמשנ"ב שחולק על דבריו כפי מה שביאר בביה"ל הוא משום דכל האחרונים לא הזכירו קולא זו כאן לגבי תוס' שבת, וטעמם הוא כיון דגם ההיתר דכל השנה אינו, משום שאין לקולא זו מקור מן הש"ס וא"כ איך נסמוך על קולא זו בשבת. וזה ברור שסותר למש"כ בעצמו במשנ"ב סי' רל"ג סקי"א להקל כקולא זו וא"כ ה"ה כאן.]

ודברי הדרך החיים מובא בכמה פוסקים הלכה למעשה. וחוץ מכל הנ"ל מכ"ש שיש להקל אם מתפלל מנחה קודם השקיעה, ומעריב אחר השקיעה, וראה בפוסקי זמננו שפסקו להקל גם אם סותר באותו יום גופא, ובפרט אם מתפלל מעריב אחר השקיעה.

שפתים ישק משיב דברים נכוחים. א זא שיינע מערכה. דער שרייבער האט עס מסדר געווען כשלחן הערוך.
שרייב נאך.

[סאדאם חוסעין]

די שקיעה. לויט די פשטות הראשונים,

וועלכע ?

וועלכע שקיעה, זיכער די ערשטע, לויט די גאונים מוז זיין א פריעדיגערע זמן, אבער לויט זיי שטייט נישט בפירוש ווען עס ענדיגט זיך די שלא יקדים.
דא האסטו די לשון בית יוסף
ודע דתניא בפרק בתרא דיומא (פא:) שצריך להוסיף מחול על הקודש וילפינן לה מקראי ופסקו כן הרי"ף והרא"ש וכתבו הר"ן בפרק ב"מ וביומא וה"ה בפ"ה בשם הרמב"ן שתוספת זה א"א שיהא בעוד השמש זורחת על הארץ דהא תנן וכולן ב"ה מתירין עם השמש וא"א שיהא ג"כ בין השמשות שהרי תוספת זה אינו אלא עשה ובין השמשות ספק כרת הוא אלא ודאי זמנו של תוספת היינו מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהיא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות מקצת ממנו עושה ובלבד שיוסיף אי זה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש
די רמ"א ברענגט א אגור וואס קריגט מיט די אויבן דערמאנטע ראושנים וואס איז שוין מקיל פונעם פל"ג וז"ל
אגור כתב בשם מהר"י מולין לפי דעת התוס' בפ' תפלת השחר (כז.) יכול לקבל עליו שבת מפלג המנחה ולמעלה ולדעת מוהר"י ב' שעות קודם הלילה שהוא חלק שנים עשר מכל יום השבת שהוא כ"ד שעות דומיא דתוספת שביעית דהוי ל' יום חלק י"ב בשנה:
און עס טוט זיך ווי וועמען מען פסקנט, ווייל פון איין זייט איז דאך די הלכה ווי דעי אלע אחרונים פון די אנדערע זייט וויל מען מחמיר זיין אויפן שיטות הגאונים צו צינדען פארן שקיעה, איז להלכה נעמען מיר אונז אן אז אלע זאל שטימען, אז מען איז מקבל שבת די פריעסטע וואס מען מעג פונעם שקיעה, און מען האלט ווי די תניא שמיעס אויס אז מען מעג צינדען 15 מינוט פארן קבלת שבת. מען זאגט אז די רבי די דברי יואל פלעגט מקפיד זיין לחומרא אז די הדלקה זאל זיין שוין נאכן פל"ג דהיינו ווינטער האט מען געצינדען בערך 12 מינוט נאכן ליכט צינדען זמן, אבער אונז האבן מיר נישט אנגענומען דעי חומרא, אונז צינדען מיר יא ווינטער פון 15 מינוט פארן שקיעה וואס איז בערך 12 מינוט פארן פל"ג ווייל אונז האבן מיר אנגענומען ווי די תניא צו צינדען 15 מינוט פארן זמן, און די זמן זאל זיין פון די ערשטע שקיעה. ווי די פשטות רוב ראשנים.