לכאורה האט געשריבן:הערליך שיין! יישר כח שמעלקא.
דער סוף פון א מסור
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 784
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג דעצעמבער 09, 2014 3:58 pm
- מאכט סענס?
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 450
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יאנואר 11, 2017 3:28 pm
- לאקאציע: בין תנור לכיריים
שמעלקא זאפטיגער האט געשריבן:איך וועל איינמאל און נאכאמאל באטאנען; די היינטיגע מוסרים טוען עס ווייל זיי ווילן זיך ארויסדערזען פון זייער אייגענעם פלאנטער, נישט פאר געלט אדער כבוד. והשנית, די חברה זיצן אינעם מייזן לעכל און נישט אין קיין אויבן אהן בענקל.
משא"כ אמאל איז געווען א עמטליכע פרנסה, א תאוה און מעיקרא תחילה צו אנפאכענען אידישע קינדער און זיי דערגיין די יארן.
און פאר אזא איינעם קומט דעם טויט!!!
שמעלקא מורא'דיגע שיין, תוכן'דיג, און צום זאך. איין קלייניגקייט. עס ליגט מיר אין קאפ אז די הלכה איז אז מען מעג הרג'נען א מסור נישט קיין שום חילוק פאר וועלכע סיבה ער האט גע'מסר'ט, און ווי נישט באקוועם ער פילט זיך דערמיט.
אויב איך געדענק גוט פון ישיבה יארן... איז די לשון "מורידין אותם ולא מעלין"
אגב געהערט אמאל פון אן עלטערע איד בנוגע א געוויסע מעשה ווי איינער האט גע'מסור'ט: "אינדערהיים וואלט מען אים שוין לאנג אריינגעווארפן אין אויווען..."
עניוועי דיין פענע איז ברילאנטעט!
- אויסגערעכנט
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6858
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג אוגוסט 10, 2015 9:50 pm
- משהזוךמיר
- שר חמשת אלפים
- תגובות: 5017
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך סעפטעמבער 14, 2016 3:24 pm
- לאקאציע: איך קען נישט אויסזאגן ווייל משה וועט מיך קענען טרעפן
ש'כח שמעלקא. זייער שיין געשריבן
עס איז זייער אינטערעסאנט צו זען די תשובות פון הייליגן רא''ש אין כלל י''ז וואו ער רעדט וועגן מוסרים. ער זאגט דארט אז איינער וואס האט די מעגליכקייט אים מעניש צו זיין און ער טוט עס נישט ווערט ער נענש אויף אלעמסירות וואס יענער טוט נאכדעם. ער שרייבט דארט אזעלכע ווערטער ווי ''כל הקודם להורגו זכה לשמים'' און ער זאגט, נאכ'ן מסביר זיין די היתר להלכה, לפיכך נהגו בכל תפיצות הגולה אז ווען אימער עס איז געווען א מסור האט מען זיי מסדר געווען, וכן ראיתי באשכנז וכן שמעתי בצרפת. קוקט אויס פון זיין לשון אז ווען ער איז אנגעקומען אין פראנקרייך אינמיטן זיינע וואגלענישן האט ער אליינס מיטגעהאלטן אזא מעמד, און אין דייטשלאנד האט ער נאר געהערט דערפון אבער נישט מיטגעהאלטן פערזענליך...
עס איז זייער אינטערעסאנט צו זען די תשובות פון הייליגן רא''ש אין כלל י''ז וואו ער רעדט וועגן מוסרים. ער זאגט דארט אז איינער וואס האט די מעגליכקייט אים מעניש צו זיין און ער טוט עס נישט ווערט ער נענש אויף אלעמסירות וואס יענער טוט נאכדעם. ער שרייבט דארט אזעלכע ווערטער ווי ''כל הקודם להורגו זכה לשמים'' און ער זאגט, נאכ'ן מסביר זיין די היתר להלכה, לפיכך נהגו בכל תפיצות הגולה אז ווען אימער עס איז געווען א מסור האט מען זיי מסדר געווען, וכן ראיתי באשכנז וכן שמעתי בצרפת. קוקט אויס פון זיין לשון אז ווען ער איז אנגעקומען אין פראנקרייך אינמיטן זיינע וואגלענישן האט ער אליינס מיטגעהאלטן אזא מעמד, און אין דייטשלאנד האט ער נאר געהערט דערפון אבער נישט מיטגעהאלטן פערזענליך...
- אויסגערעכנט
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6858
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג אוגוסט 10, 2015 9:50 pm
-
- שר האלף
- תגובות: 1122
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג נאוועמבער 20, 2016 7:18 pm
- סאדאם חוסעין
- שר חמשת אלפים
- תגובות: 5998
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 5:10 pm
- וואוילע שעפעלע
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6345
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג דעצעמבער 24, 2015 2:17 pm
- לאקאציע: אין שטאל
-
- שר האלף
- תגובות: 1067
- זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 17, 2016 3:40 pm
אין בבא קמא קיז. דערציילט די גמרא איבער א איד וואס איז געקומען צו רב זאגן אז ער האט אין פלאן אנצוצייגן פאר די רעגירונגס מענטשן איבער יענעמס שטרוי, וואס וועט גורם זיין אז מען זאל עס נעמען ביי אים, האט רב אים אנגעווארנט ער זאל עס נישט טוהן, האט ער געזאגט אז ער גייט עס טוהן, האט רב כהנא אים צובראכן זיין האלדז ביין - געהארגעט, רב האט עס צו געזעהן און אים נאך מחזק געווען אז ער האט גוט געטוהן.
אם לא עכשיו אימתי
- שמעלקא זאפטיגער
- שר שלשת אלפים
- תגובות: 3321
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג אוגוסט 15, 2016 3:19 pm
- לאקאציע: איינגעטונקען
א יונגערמאן האט דערציילט אין שוהל, אז א שכן האט געבויעט א ריזיגע בנין ואס איז זעכער נישט מיט קיין פערמיט, און ס'יז געווען אזא חוצפה און גאטס אז ער'ט זיך נישט געקענט איינהאלטען און גערופען 311, האט זיך א ת"ח אנגערופען צו אים דו ביסט א געמיינער מסור, אינדערהיים וואלט מען דיך איינגעטונקען אין מקוה אדער אריינגעשיבט אין מצה אויווען!
אמאל האט מען געדארפט אריבערגיין צו די גובערנאטער'ס פעסטונג אדער צום פריץ אין פאלאץ, ס/'יז געוועעהן א גאנצע דחילו רחימו מעשה, היינט קען מען ווערען א מסור און טראסקענען אין שאול תחתית מיט רופען 3 נומבערס, און ער'יז א פול סייז מסור
אמאל האט מען געדארפט אריבערגיין צו די גובערנאטער'ס פעסטונג אדער צום פריץ אין פאלאץ, ס/'יז געוועעהן א גאנצע דחילו רחימו מעשה, היינט קען מען ווערען א מסור און טראסקענען אין שאול תחתית מיט רופען 3 נומבערס, און ער'יז א פול סייז מסור
- סאדאם חוסעין
- שר חמשת אלפים
- תגובות: 5998
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אפריל 30, 2015 5:10 pm
פון יעצט האט געשריבן:ביי איינעם פון די חסידישע רבי'ס (דאכצעכמער דער רוזשינער) האט מען מסדר געווען א מסור
ווען זיין עזר איז געקומען "וויינען" אז זי איז אן עגונה, האט דער רבי געזאגט אז זי קען חתונה האבן
האט מען שוין געהאט פראָף אז דער רבי איז געווען אינוואלווד און מ'האט אים ארעסטירט
אזא מעשה ליגט מיר אין קאפ
ביי ר' מיכעלע קירמער, ער האט תובע עדות געווען פון די הורגים און מען האט אים ארעסטירט תיקף.
ווילאנג טראמפ האט טוויטער וועט זיין נייעס, און ווילאנג טראמפ איז א ריפאבליקען וועט זיין סקאנדאלן! [קרעדיט וויכי]
בספר הקדוש שבחי הבעש"ט נמצא סיפור זה
שוב שמעתי מהרב [הרה"ק התשואות חן] הנ"ל, שבימי המוכיח הנ"ל מקהילת קודש פולנאה היה בעיר אחת מסור אחד שצער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פעם אחת חלה ומת. וצווה המוכיח זכרונו לברכה לשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו, והודיעו לו. ולבש הטוזליק (מעיל עליון) והלך עם רבי מאיר מילקס מקהילת קודש הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו גם כן ללוותו.
והמוכיח הלך עד בית העלמין. וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל, ואמר בזה הלשון:
פעם אחת היה לאדון כלב אחד, ונקרא בשמו בריטן.
ותכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות, וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון, וגם ריקים, לעשות למוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד רבי מאיר הנ"ל עד מאוד, ותפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר, וריחקו דרך חיבה לאחוריו ארבע אמות, ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר -
שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד, כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז - והראה המוכיח ביד על המת הלז - והייתה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חופשים ממצודת הכלב הלז, ואמר להם השועל הפקח שבחיות: הוי, סכלים! מה אתם שמחים? אלו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח, כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדין כלב הלז, כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות, ובא הכלב הבריטן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון, והיה הכל נקרא על שמו, והניחו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה, והניחו כל הכלבים לצוד. אך כעת שהבריטן הלז מת, ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון וייטיב להם, ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים צידים, ומה לכם לשמוח?! - עד כאן דברי המשל.
והנמשל הוא: הכלב הבריטן הוא המסור הלז, שהיה חשוב בעיני האדון על-ידי מסירות על אנשי העיר, ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור, וכשראו המוסרים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו לשר כל המסירות, אז הרפו את ידיהם מן המסירות, אך כעת שמת הכלב הלז, ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון, ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה, והייתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם.
ואחר-כך הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ, והכהו בכפיו על שוליו. וחזר תכף והלך עם רבי מאיר על העגלה שהייתה מוכנת לו סמוך לבית העלמין, ונסע וברח.
ובדרך שמע רבי מאיר שהמוכיח טוען ומשיב למסור, ולא ראה את המת, והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל, מחמת שהמסור מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון. ובקש ממנו שעל-כל-פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו.
והבעל-שם-טוב זכרונו לברכה אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטן, אשר תכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה.
ועקר שכחתי: אחר שסים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל: זה כונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובח על מתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת "מן החיים אשר המה חיים עדנה" פירוש, מחמת שאר המוסרים הנשארים עדין בחיים.
ושמעתי מהרב הנ"ל, שאחר זמן ובעוונותינו הרבים שהדור פרוץ, שמע מהמוכיח זכרונו לברכה שאמר: מי יתן והיה המסור כהיום בחיים, היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.
שוב שמעתי מהרב [הרה"ק התשואות חן] הנ"ל, שבימי המוכיח הנ"ל מקהילת קודש פולנאה היה בעיר אחת מסור אחד שצער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פעם אחת חלה ומת. וצווה המוכיח זכרונו לברכה לשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו, והודיעו לו. ולבש הטוזליק (מעיל עליון) והלך עם רבי מאיר מילקס מקהילת קודש הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו גם כן ללוותו.
והמוכיח הלך עד בית העלמין. וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל, ואמר בזה הלשון:
פעם אחת היה לאדון כלב אחד, ונקרא בשמו בריטן.
ותכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות, וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון, וגם ריקים, לעשות למוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד רבי מאיר הנ"ל עד מאוד, ותפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר, וריחקו דרך חיבה לאחוריו ארבע אמות, ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר -
שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד, כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז - והראה המוכיח ביד על המת הלז - והייתה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חופשים ממצודת הכלב הלז, ואמר להם השועל הפקח שבחיות: הוי, סכלים! מה אתם שמחים? אלו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח, כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדין כלב הלז, כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות, ובא הכלב הבריטן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון, והיה הכל נקרא על שמו, והניחו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה, והניחו כל הכלבים לצוד. אך כעת שהבריטן הלז מת, ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון וייטיב להם, ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים צידים, ומה לכם לשמוח?! - עד כאן דברי המשל.
והנמשל הוא: הכלב הבריטן הוא המסור הלז, שהיה חשוב בעיני האדון על-ידי מסירות על אנשי העיר, ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור, וכשראו המוסרים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו לשר כל המסירות, אז הרפו את ידיהם מן המסירות, אך כעת שמת הכלב הלז, ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון, ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה, והייתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם.
ואחר-כך הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ, והכהו בכפיו על שוליו. וחזר תכף והלך עם רבי מאיר על העגלה שהייתה מוכנת לו סמוך לבית העלמין, ונסע וברח.
ובדרך שמע רבי מאיר שהמוכיח טוען ומשיב למסור, ולא ראה את המת, והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל, מחמת שהמסור מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון. ובקש ממנו שעל-כל-פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו.
והבעל-שם-טוב זכרונו לברכה אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטן, אשר תכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה.
ועקר שכחתי: אחר שסים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל: זה כונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובח על מתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת "מן החיים אשר המה חיים עדנה" פירוש, מחמת שאר המוסרים הנשארים עדין בחיים.
ושמעתי מהרב הנ"ל, שאחר זמן ובעוונותינו הרבים שהדור פרוץ, שמע מהמוכיח זכרונו לברכה שאמר: מי יתן והיה המסור כהיום בחיים, היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.
בספר הקדוש שבחי הבעש"ט נמצא סיפור זה
שוב שמעתי מהרב [הרה"ק התשואות חן] הנ"ל, שבימי המוכיח הנ"ל מקהילת קודש פולנאה היה בעיר אחת מסור אחד שצער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פעם אחת חלה ומת. וצווה המוכיח זכרונו לברכה לשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו, והודיעו לו. ולבש הטוזליק (מעיל עליון) והלך עם רבי מאיר מילקס מקהילת קודש הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו גם כן ללוותו.
והמוכיח הלך עד בית העלמין. וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל, ואמר בזה הלשון:
פעם אחת היה לאדון כלב אחד, ונקרא בשמו בריטן.
ותכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות, וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון, וגם ריקים, לעשות למוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד רבי מאיר הנ"ל עד מאוד, ותפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר, וריחקו דרך חיבה לאחוריו ארבע אמות, ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר -
שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד, כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז - והראה המוכיח ביד על המת הלז - והייתה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חופשים ממצודת הכלב הלז, ואמר להם השועל הפקח שבחיות: הוי, סכלים! מה אתם שמחים? אלו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח, כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדין כלב הלז, כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות, ובא הכלב הבריטן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון, והיה הכל נקרא על שמו, והניחו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה, והניחו כל הכלבים לצוד. אך כעת שהבריטן הלז מת, ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון וייטיב להם, ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים צידים, ומה לכם לשמוח?! - עד כאן דברי המשל.
והנמשל הוא: הכלב הבריטן הוא המסור הלז, שהיה חשוב בעיני האדון על-ידי מסירות על אנשי העיר, ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור, וכשראו המוסרים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו לשר כל המסירות, אז הרפו את ידיהם מן המסירות, אך כעת שמת הכלב הלז, ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון, ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה, והייתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם.
ואחר-כך הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ, והכהו בכפיו על שוליו. וחזר תכף והלך עם רבי מאיר על העגלה שהייתה מוכנת לו סמוך לבית העלמין, ונסע וברח.
ובדרך שמע רבי מאיר שהמוכיח טוען ומשיב למסור, ולא ראה את המת, והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל, מחמת שהמסור מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון. ובקש ממנו שעל-כל-פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו.
והבעל-שם-טוב זכרונו לברכה אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטן, אשר תכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה.
ועקר שכחתי: אחר שסים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל: זה כונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובח על מתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת "מן החיים אשר המה חיים עדנה" פירוש, מחמת שאר המוסרים הנשארים עדין בחיים.
ושמעתי מהרב הנ"ל, שאחר זמן ובעוונותינו הרבים שהדור פרוץ, שמע מהמוכיח זכרונו לברכה שאמר: מי יתן והיה המסור כהיום בחיים, היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.
שוב שמעתי מהרב [הרה"ק התשואות חן] הנ"ל, שבימי המוכיח הנ"ל מקהילת קודש פולנאה היה בעיר אחת מסור אחד שצער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פעם אחת חלה ומת. וצווה המוכיח זכרונו לברכה לשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו, והודיעו לו. ולבש הטוזליק (מעיל עליון) והלך עם רבי מאיר מילקס מקהילת קודש הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו גם כן ללוותו.
והמוכיח הלך עד בית העלמין. וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל, ואמר בזה הלשון:
פעם אחת היה לאדון כלב אחד, ונקרא בשמו בריטן.
ותכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות, וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון, וגם ריקים, לעשות למוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד רבי מאיר הנ"ל עד מאוד, ותפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר, וריחקו דרך חיבה לאחוריו ארבע אמות, ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר -
שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד, כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז - והראה המוכיח ביד על המת הלז - והייתה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חופשים ממצודת הכלב הלז, ואמר להם השועל הפקח שבחיות: הוי, סכלים! מה אתם שמחים? אלו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח, כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדין כלב הלז, כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות, ובא הכלב הבריטן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון, והיה הכל נקרא על שמו, והניחו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה, והניחו כל הכלבים לצוד. אך כעת שהבריטן הלז מת, ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון וייטיב להם, ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים צידים, ומה לכם לשמוח?! - עד כאן דברי המשל.
והנמשל הוא: הכלב הבריטן הוא המסור הלז, שהיה חשוב בעיני האדון על-ידי מסירות על אנשי העיר, ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור, וכשראו המוסרים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו לשר כל המסירות, אז הרפו את ידיהם מן המסירות, אך כעת שמת הכלב הלז, ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון, ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה, והייתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם.
ואחר-כך הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ, והכהו בכפיו על שוליו. וחזר תכף והלך עם רבי מאיר על העגלה שהייתה מוכנת לו סמוך לבית העלמין, ונסע וברח.
ובדרך שמע רבי מאיר שהמוכיח טוען ומשיב למסור, ולא ראה את המת, והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל, מחמת שהמסור מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון. ובקש ממנו שעל-כל-פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו.
והבעל-שם-טוב זכרונו לברכה אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטן, אשר תכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה.
ועקר שכחתי: אחר שסים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל: זה כונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובח על מתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת "מן החיים אשר המה חיים עדנה" פירוש, מחמת שאר המוסרים הנשארים עדין בחיים.
ושמעתי מהרב הנ"ל, שאחר זמן ובעוונותינו הרבים שהדור פרוץ, שמע מהמוכיח זכרונו לברכה שאמר: מי יתן והיה המסור כהיום בחיים, היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.
מספר דרכי ציון בסופו
הרב הגאון ר' ישראל היילפרין חריף ז"ל היה גם איש מופת ופעם אחת אירע שעשה משתה ושמחה ובתוך הקרואים בא להמשתה גמ המסור מהדוכס הגדול דק"ק זסלב והלך המסור וישב בראש הקרואים. המוסרים והמלשינים האלה הפילו פחדם על כל אנשי הקהלה ומשאותם פחדו ורעדו גם נכבדי ראשי ועשירי העדה לכן אם כי בלבם תכלית שנאה שנאו את המסור ולוא ראו דמיו שותת לארץ לא התקררה דעתם אך מאימת הפריץ אשר תבעתם הוכרחו נגד רצונם לחלק כבוד להמסור ולמראית עין בחלקות שתו וחנפו לו הראו לו אותות אהבה והיה אם משתה עשה אחד מנכבדי העיר קראו את הממור בין ראשי הקרואים וכבדו אותו לשבת בראש, ויאמר לו ה"ר ישראל חריף ז"ל לך במקום אחר כי מקום הזה מוכן הוא ללומדי תורה, ויחר אף המסור ויאמר אלך ואוכל בי קורצא אצל הדוכס והשיב לו הר' ישראל ז"ל מובטחני בהשי"ת שלא תבוא אל הדוכס, והמסור לא הטה אזנו לדבריו ויצא ללכת אל הדוכס, וכשבא אל הגשר של הדוכס לילך דרך שם אל המובצר, והיה רוח גדולה וחזק בא וישא אותו אל תוך המים ששם הגשר ונטבע במים והנה בתחלה לא נודע שנטבע במים אך אחרי כן שראו בני ביתו שאחרו פעמיו לבוא הלכו לשום בעיר ולבקשו ויבקשהו ולא מצאוהו אח"כ ראו שהכלב שלו אשר היה רגיל תמיר לילך אחריו הוא עומד על הגשר צועק וגונח בקול תאניה ויתבוננו ויאמרו איש אל רעהו אין זה כי אם שנטבע במים שתחת הגשר הזה לזאת הכלב צועק המתאונן על אבדן בעליו ויחפשו בנהר ומצאוהו שנטבע אז נודע הדבר שבשביל שרצה לדבר מלשינות על הצדיק הרב ר' ישראל גלל כן ענוש נענש כראוי לו כן יאבדו כל אויביך ה' עכ"ל בעל ערוגות הבושם