דאווענען מעריב ביי זעכציג, וואו איז דער מקור

[מאירים]

טוה שוין בשלימות.... וואס זאגט מאירים אויף תשובת ריב"א, זכרון יוסף, ודעת סופר.

און דער לוח פרעשבורג תרצ"ג, איז צאת הכוכבים. 6.5 דעגרי. נישט "בערך 7".

וטוב לעי' בספר אפריון חתנים סימן ט"ז. ובחלק ב' סימנים ג' ד'
שבת שלום ומבורך

[למעלה משבעים]

אמת אמת, כ'האב זיך טאקע נישט גענוג מסביר געווען, ובפרט לגבי דעם תשובת ריב"א וואס מען דארף לערנען אינווייניג צו וויסן די אמת, עמער עס מסביר זיין.

לגבי די תשובת ריב"א האלט מאירים אז דאס וואס ער זאגט די קינד איז געבוירן נאכן שקיעה, רעדט ער נישט פון די שקיעה באופק נאר פון שקיעה בדמיון, ווייל ער גייט בשיטת בני ציון, אז דעת ר"ת איז צו רעכענען ד' מיל פון צאה"כ הנראים אויף צוריק אז דאן איז שקיעה, און ער לערנט אזוי בדעת החת"ס און ממילא האלט דער ריב"א אויך אזוי. און לפי"ז שטימט צו זאגן אז די קינד איז געבוירן נאכן שקיעה און ס'זאל נאך אלץ זיין 55 מינוט ביז צאה"כ הנראה.

למעשה יעדער וואס קוקט נאך בפנים זעט אז ס'איז נישט קיין מציאות אזוי צו לערנען בדעת ריב"א עכ"פ אין יענעם תשובה, אזוי ווי כ'האב באמת שוין געשריבן אין קורצע ווערטער, ווייל אפילו אויב איך לערן ווי מאירים בדעת ר"ת, איז אבער זיכער אז לדעת הגאונים אז ביים שקיעה הייבט זיך אן ביה"ש, ולדעת היראים אז ביים שקיעה ענדיגט זיך ביה"ש, רעדט מען פון שקיעה באופק און נישט די זעלבע שקיעה ווי ר"ת.

נו, עפנט מען דעם תשובת ריב"א זעט מען אז די גאנצע שאלה איז געווען אז דאס קינד איז געבוירן אין אזא צייט וואס לויט די יראים איז נאכט, און לויט די גאונים איז שוין ביה"ש, און די שאלה איז צו מען דארף מחמיר זיין דערויף, נו, די איינציגע צייט וואס דאס קען זיין איז נאר נאכן שקיעה באופק, און אפילו אזוי האט ער נאך אלץ געהאט 55 מינוט ביז צאה"כ, און ווי געשמועסט שרייבט ער זייער קלארע ווערטער "אמנם לדידן דנוהגין כר"ת דגם לאחר שהתחיל לשקוע עוד ג' ורבע מיל אח"כ ודאי יום" וואס דאס מיינט אז ער לערנט אז בכל מקום וזמן איז די צייט צווישן שקיעה און צאה"כ די זעלבע, און באמת צוליב דעם האט זיך דאך מאירים געדארפט מדחיק זיין, אבער ווי געשמועסט הייבט זיין מהלך נישט אן צו שטימען.

--
אויפן זכרון סופרים האט דערווייל מאירים גארנישט געענטפערט, לכאורה ווייל ער האט פשוט נישט פארשטאנען וואס מיין ראיה איז, בכל אופן האב איך דאך עס אין פריערדיגן תגובה קלאר מבאר געווען, אז מען זעט אז דער זכרון סופרים האט [אין זיין תמיה] קלאר געלערנט אז די זמן צאה"כ אין חידושים שטימט נישט מיט די מציאות וואס זיי האלטן אלץ זמן צאה"כ, אין אידיש באדייט דאס אז ס'איז דא צוויי אנדערע זמנים פאר צאה"כ, און היות ער האט דאך דאס אויך נישט געוואלט אננעמען איז ער זיך שטארק מדחיק [און ווי געשמועסט שטימט באמת נישט זיין תירוץ].

יתכן מאירים האט "געוואלט ענטפערן" אז ער האט עס נאר געשריבן ווי אויסצושמועסן אלץ א הוה אמינא, אבער ע"פ האמת האט ער קיינמאל אזוי נישט געלערנט, דערויף האב איך געמיינט צו מרמז זיין מיט וואס כ'האב געשריבן אז זיין תירוץ שטימט דאך נישט, דאס הייסט דו וואס די ווייסט אז די תירוץ לא ניתן להאמר, מוזטו בלייבן מיט זיין הוה אמינא.

כ'וועל יעצט אבער מוסיף זיין נאך מער [באמת ליגט דאס אין וואס כ'האב שפעטער געברענגט נאכאמאל דעם זכרון סופרים], אז לויט מאירים דארף מען דאך אננעמען די עיקר ווי עס שטייט אין חידושים, און די זמן פון בעל באר שמואל שטימט טאקע "נאר" מיט דעם חשבון, דהיינו אז מען רעכנט ביי 5.5 דעגרי, דאס מיינט אז מאירים נעמט למעשה נישט אן דעם תירוץ פונעם זכרון סופרים, ווייל די חשבון פון דעם זכרון סופרים קען נאר זיין אויב מען רעכנט בערך 7-7.5 דעגרי, נאר ער בלייבט מיט די חשבון וואס ער זאגט שיש בין שקיעה לצאה"כ [שזה מתאים עם החשבון שכתב מקודם], און אויף דעם טענה'ט דער זכרון סופרים אז זיין זמן צאה"כ איז אן אנדערע.

---
אויפן דעת סופר האט ער דערווייל אויך גארנישט געענטפערט פשוט ווייל די עיקר ראיה איז פון זיין קושיא אז דארט איז אן אנדערע חשבון לזמן צאה"כ, בצירוף פון מציאות הדברים, דהיינו אז למעשה בלייבט ער אויך אז די זמן צאה"כ אין פראנקפורט איז אן אנדערע זמן ווי דאס וואס ער האט גערעכנט, נאר עס האט א סיבה פארוואס, ווייל אין פרעשבורג קומט אויס מער צייט צווישן שקיעה און צאת ווי די חשבון וואס שטייט אין חידושים, ווייל ס'איז דאך דא חילוקים צווישן איין פלאץ און אנדערן, און נישט ווייל ס'איז אן אנדערע חשבון פאר זמן צאה"כ. אבער ע"פ האמת איז דאס נישט ריכטיג, ווי געשמועסט בשם הגריי"נ אז אויב עפעס דארף אין פראנקפורט זיין מער צייט צווישן שקיעה און צאה"כ, ווי אין פרעשבורג, בהכרח בלייבט מען מיטן קושיא אז ס'איז טאקע יא צוויי באזונדערע חשבונות פאר זמן צאה"כ [און דא איז אויך די זעלבע ווי פריער, אז בהכרח מוזטו אזוי אננעמען].

--
לגבי די לוח פרעשבורג, איז צו זיין מער פונקטליכער, מיר קומט אויס די זייגער ביי 6.5 דעגרי מרץ 3 צו זיין ביי בערך 6:12 און 7 דעגרי איז בערך ביי 6:15. כ'האב קיין מושג פון ווי מאירים נעמט זיינע חשבונות. אבער איך שיהיה זאל זיין 6.5, אבער ווי געשמועסט אז איך וויל סך הכל אויפווייזן אז ס'איז קלאר יא דא צוויי חשבונות פאר צאה"כ, זעט מען דאך דא עס קלאר, ווייל 5.5 איז עס דאך זיכער נישט [דאס קומט אויס לויט מיין חשבון בערך ביי 6:06], און די חשבון אין חידושים שטימט אויב מען רעכנט 5.5.


אז די צייכנסט שוין אן דעם אפריון חתנים [כ'האב נישט דעם ספר, ליידער נישטא קיין ספרים ביי אונז אין ביהמ"ד שוין א לאנגע צייט, און אויף היברו בוקס איז עס נישט, כ'האב עס נאר געזען נאכברענגן אין קובצים], צייכן שוין אויך אן דעם שבה"ל (ח"י סי' נ"א) וואס פרעגט אויף אים. איך שיהיה ווי ווייט איך האב געזען שרייבט ער קלאר אז דאס איז זיין מהלך וואס ער פארשטייט, נישט אז ער איז עס מוכיח פון דעם חת"ס, נאר ער שרייבט אז אזוי לערנט ער אריין פשט אינעם חת"ס.

[מאירים]

קודם כל יש"כ פאר דיין שיינע ארבייט, ותשחח"ל.
ראשית דבר, איהר האט נישט באמערקט אז איך האב יא געענטפערט אויף זכרון סופרים ודעת סופר דא.

ודברי חכמים בנחת נשמעים ובנחת מובנים.

יעצט לענין.
נאך פאר מיר קענען אריינגיין אין א דיון ווער עס לערנט ריכטיג פשט בדברי האחרונים, החת"ס, תשובת ריב"א, זכרון סופרים, קרן לדוד, מהרי"ץ דושינסקיא, דעת סופר, וכו', און צו עס איז דא עטליכע זמני צאת הכוכבים. בראשונים, ובעיקר באחרונים. הב"י, ונושאי כליו, גדולי האחרונים כהחת"ס ותלמידיו, חיי אדם, דרך החיים, קיצור שו"ע, ומסגרת השלחן, וכו', דארפן מיר דא אויסקלארן איין זאך.

איך האב שוין כמה פעמים געבעטן, ברענג איין מקור, פון דעם טור, ביז קיצור שו"ע. להלכה ! אז כוכבים קטנים, דאס הייסט ווען מען זעהט 6 כוכבים בשמים גרעסערע און קלענערע, איז נאך נישט לילה ודאי, ביז מען זעהט, "אותן הכוכים הידעים להם", די כוכבים וואס מהאט בקבלה דור אחר דור. ווען מיר וועלן דאס מברר זיין, איז אונזער גאנצע דיון דא לכאורה פערטיג.

אויב איז דא א מקור, וועל איך מוזן מודה זיין אז יא, סאיז דא א קבלה אויף עטליכע מיני צאת הכוכבים'ס און פשט אין די אלע אחרונים, איז אזוי ווי די ווילסט זאגן.
אויב אבער די קענסט נישט טרעפן א קלארע מקור, וועסטו מוזן מודה זיין אז עס איז דא נאר איין זאך, ראיית ג' כוכבים אין א קלארע הימל, און עס זענען דא זכי הראות וואס זעהן פריער די כוכבים, (מהאצטגנונים), און עס איז דא וואס זעהן נאר שפעטער, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, (אלעס נאך דעם איז שוין נאר די שאלה אויף הכסיף, דאס הייסט, צו מען דארף הכסיף לצד מעריב וכו' אבער קיינער זאגט נישט אז מען דארף זוכן נייע כוכבים, און דאס איז שוין א דיון פאר זיך.
נאך מער, אפי לשיטתך, אז אלע וואס פרעגן די סתירה פון די תשובה אויף דעם לוח אין די חידושים, פרעגן א סתירה פון די זמן צאת הכוכבים, ענטפערט קיינער נישט אז עס איז א אנדערע זמן לילה, אז לויט רנ"א איז דאן שוין געווען ודאי לילה, אבער דער חת"ס האט אנגענומען א אנדערע זמן. אדער אז דארט איז דער זמן צאת הכוכבים של הגאונים, און לר"ת איז דא אנדערע צאת הנראה).

אלזא, ביטע קום אויף מיט א קלארע מקור. נישט קיין הוא אמינא'ס נאר להלכה ולמעשה.

[מצפים לישועה]

דער רדב"ז אין יענע גאנצע תשובה איז פארנומען צו מ'האט גזען שוין ג' כוכבים, צו מ'קען שוין זען ג' כוכבים, "לויטן ר"ת פארשטייט מען יא ווייל דאן קען מען שוין זען 2 כוכבים" וכו' וכו' עיי"ש.
וואלט ער גערעדט פון 72 אדער אפילו פון 50 וואלט ער גערעדט פון הונדערטע כוכבים.
לייען איבער וועסטו פארשטיין וואס איך זאג.

לויט'ן ר"ת אליינס קען מען זען ג' כוכבים ביי 72. איי דו זעסט פריער? ביסט נישט דער ערשטער וואס פרעגט דאס. און עס איז דא תירוצים דערויף (איך האב עס שוין געשריבן אין איינע פון די אשכולים פון בין השמשות), אבער סוכ"ס איז דא צוויי שיטות אין די גאונים און ראשונים. שיטת הגאונים ושיטת הר"ת, און דער רדב"ז שרייבט א לאנגע תשובה ווי שיטת ר"ת (וואק אביסל ארויס פון דעם לאך פון די נומבערס (40, 50, 60, 72), ניץ די גבולים וואס די גאונים און די ראשונים אינקולדעט דער ר"ת ניצן. נאכדעם קענסטו עס אנהייבן צו שטעלן צום היינטיגן זייגער. [איך האב אפשר נישט גענוג קלאר מסביר געווען, און נאר איינער וואס האט עס שוין געלערנט די סוגיא, וועט פארשטיין, ועוד חזון למועד עס איבערצושרייבן קלארער].
דיסקלעמער: איך שרייב עס כאטש איך ווייס אז ניק פלוני גייט זיך אנאכפן און עפעס א ווארט. אבער לויט ווי עס זעט מיר אויס זענט איר יא אינטרעסירט צו הערן אביסל אלע שיטות בנוגע דעם ענין.

ערשט בעט איך מאירים זאל נידערן די טענער אז מ'זאל קענען רעדן אין לערנען נארמאל און ווי עס פאסט
איך האב נישט ג'פרעגט די קושיא אז מ'זעהט פריער. דער תירוץ אויף די קושיא איז דאך אז די אלע כוכבים פון פאר 58.5 זענען די כוכבים גדולים הנראים ביום.
איך פרעג נאר אויף דעם רדב"ז. איך זעה אז ער פארשטייט אז ווען מ'זעט שוין ג' כוכבים איז דאס שוין די זמן פון רבינו תם!
דאס שטימט זייער גוט מיט רבינו תם לויטן מנחת כהן-חת"ס, אבער עס שטימט נישט (בפשטות) מיט רבינו תם - 72.
אלזא, צו זאגן אז דער רדב"ז לערנט -בדעת רמב"ם- ווי רבינו תם-72, איז פארדרייט. אריינצוקוועטשן בדעת רמב"ם שיטת ר"ת-מנח"כ, דאס איז שוין אסאך לייכטער, און טייל וועלן זאגן אז עס איז כמעט נישט נוגע לדינא. (אפרש את שיחתי, אסאך זאגן אז אין ארץ ישראל זעהט מען טאקע ג' כוכבים בימי ניסן תשרי בערך 13 מינוט אחר השקיעה, נמצא שלפי זה אין מחלוקת לדינא בין ר"ת-מנ"כ עם הגאונים-רמב"ם.)

כאב נאך געוואלט צריקימען באריכות אויף אסאך זאכען
אבער האסט אנגעכאפט עפעס וואס איז זייער שווער ווי דער גר״א׳ס מהלך אין זאגסט בפשיטות אסאך זאגען מען זעהט, קיין איינע זעהט נישט !!!!! נאר עס איז אפשר אפשר דא וואס זאגען אז באמת איז דא נאר מען זעהט נישט מיט דער פליישיגע אויגען. בקיצור מען דארף גלייבען מיט כל מיני דוחקים ווי דער גר״א שטימט
וועגען דעם נעמט מען נישט אן דער גר״א כפשוטו נאר מען ווארט בערך 30 מיניט נאכען שקיעה

לאמיר אצינד נישט אריינגיין אין דעם שמועס וואס איז לכאורה שווער אויף שיטת הגאונים. איך האב דאס דערפאר אריינגעשטעלט אין סוגריים.
די שאלה איז יעצט דעת הרמב"ם והרדב"ז.
איך וויל אנקומען צו איין פשוט'ע הנחה: ווען דער רמב"ם און אנדערע גדולי הפוסקים שרייבן סתם "שקיעת החמה" האבן זיי נישט געמיינט אזויפיל און אזויפיל מינוט נאך שקיעת החמה. פינטל. זיי האבן געמיינט שקיעת החמה, ווען די זון גייט אונטער. צווייטע פינטל.
עס מיינט נישט אז מיר פסק'נען דא ווי דער רמב"ם, אבער לאמיר נישט פארדרייען פשוט פשט פון דעם רמב"ם.

שיטת הגאונים לא מפורש בראשונים, והיא שיטה מחודשת של המהר״ם אלשקר:
הנה השיטה הידוע בשם שיטת הגאונים מצינו לראשונה בתשובת מהרם אלשקר, ואינו מפורש כלל בגאונים אלא כמה דיוקים שהמהרם אלשקר דייק בדבריהם, וכן דעתו שזהו דעת הריף והרמב״ם מדלא פירשו ששקיעת החמה היינו שקיעה שניה, וכן נקטו המנחת כהן ופר״ח שזהו דעת הגאונים, וכן כתב הרלבח והפר״ח בדעת הריף והרמב״ם, והמהריף חלק עליו בזה שדעת הגאונים והריף והרמב״ם היא כשיטת ר״ת, והביא ראיה ממה שהרבה ראשונים מפרשים הגמרא בריש ברכות על הפסוק ובא השמש וטהר, ופרשו הראשונים לפי נוסחת הגאונים דהיינו ביאת שמשו היא שקיעת גוף השמש שאז עדיין יום, וטהר היא שנטהר האור מחללו של עולם לגמרי היינו צאת הכוכבים שהיא ד מילין אח״כ, וכן משמע מסתימת כל הראשונים והרבה גדולי אחרונים שהביאו רק שיטת ר"ת ושיטת היראים ולא זכרו שום שיטה אחרת, רק על הראשונים יתכן שלא ראו דברי הגאונים אבל עכ״פ בריף וברמבם מוכרח שלמדו כן, אבל כל האחרונים שהיו אחר המהרם אלשקר ולא הזכירו שיש שיטה כזאת מוכח שלא הסכימו עם הדיוק של מהרם אלשקר.

תמוהה על דיוקים של המהרם אלשקר בתשובת הגאונים:
והנה המהרם אלשקר דייק מהגאונים שחלקו על ר״ת משני דיוקים, א. ממה שכתבו שהחמה הולכת בלילה תחת הארץ ולא מעל הרקיע, ב. ממה שכתבו משתשקע החמה היא בין השמשות, הנה מה שהביא ראיה ממה שכתבו שהחמה הולכת תחת הארץ מצינו כמה ראשונים שכתבו כן ואע״פ כן כתבו כשיטת ר״ת, ביניהם התוספת רי״ד והרמב״ן, וגם לא מסתבר שכל עשרות ראשונים שכתבו כר״ת לא ידעו שהחמה הולכת תחת הארץ, והדיוק השני גם בזה מצינו שהראש והטור והסמ״ג כתבו כר״ת, הראש בתוספותיו בריש ברכות ובפרק במה מדליקין ובפסחים פרק מי שהיה ובמסכת תענית, וכן הטור בהלכות יוה״כ כתב שבין השמשות הוא רבע שעה לפני הלילה, משמע שסובר כר״ת דאי כהגאונים היה צריך לומר שבין השמשות מתחיל בשקיעה, ואעפ״כ בהלכות שבת סתמו הטור והראש ולא כתבו שהשקיעה היא שקיעה שנייה.

שיטת הרי״ף והרמבם נראה שהיא כר״ת:
וכן כל הראשונים שסתמו ולא כתבו שהריף והרמב״ם חולקים על ר״ת משמע שלא הסכימו לדיוק של המהרם אלשקר, והמאירי כתב כן להדיא שדעת הריף והרמב״ם כר״ת, והרדב"ז כתב שלא מצא שום שיטה החולקת על ר"ת חוץ מהיראים, ועוד שהרמבם נקט לשון שקיעת החמה בכמה מקומות שברור שכוונתו לצאת הכוכבים, בע״כ כוונתו לשקיעת אור החמה, ועיין עוד לקמן אות יב.

ראיה שהרמבם סובר כר״ת מהלכות קידוש החודש, ודברי הרלבח תמוהים:
ועוד שברמבם הלכות קידוה״ח כתב שאחרי שקיעת החמה עדיין יום ואפשר לקדש החודש כל זמן שלא נראו שני כוכבים, ולשיטת הגאונים לא יתכן שיהיה יום אחר שקיעת החמה, ובמהרלבח נדחק מאוד ליישב שמה שאמרו שאחר שקיעת החמה היא בין השמשות היא רק לחומרא לשאינם בקיאים בכוכבים, שלפעמים יוצא כוכב בינוני אחד לפני השקיעה והשני מיד בשקיעה, אבל לגבי קידוש החודש שנמסר לבי״ד יכולים לקדש החודש אם הם בקיאים שעדיין לא יצא כוכב שני, אבל פירושו קשה לכאורה, מפני שהמציאות היא שאחר שקיעת החמה לא יוצאים כוכבים חדשים עד לפחות כשבע דקות אחר השקיעה, וגם זה לא בכל זמן בשנה יוצא באותו זמן, לכן קשה להבין למה תלה לילה בכוכבים אם לפעמים חשך יותר ולפעמים פחות, ועוד שלפי זה צריך לומר שהכוכב השני לפעמים אינו יוצא לפני כשבע עשרה דקות אחר השקיעה, שהרי הלבנה בחידושה אינה נראית לפני שבע עשרה דקות אחר השקיעה, א״כ תמוה שלפעמים הלילה מתחיל סמוך לשקיעה, ולפעמים שבע עשרה דקות אחר השקיעה, ועוד שדוחק לומר שיש רק דקה אחת שבי”ד יראו הלבנה ויקדשו

[מצפים לישועה]

שיטת המנחת כהן:
נראה ברור ששיטת המנחת כהן ודעימיה היה טעות במציאות ולית נגר ובר נגר דיפרקיניה:
בכל הראשונים שפסקו כר״ת סתמו שד׳ מיל אחר השקיעה היא צאת הכוכבים, ומשמע שזה בכל מקום ובכל זמן, אבל במנחת כהן כתב שזה לא יתכן וצריך לדחוק בראשונים שזה לאו דוקא ושיעור ד מילין היא רק בארץ ישראל, ובמקומות שנוטים לצד צפון השיעור היא יותר מ ד מילין, וכן כתב הפר״ח, ולפי זה הקשה המנחת כהן, שהרי רואים במקומו שצאת הכוכבים הבינונים הם פחות מד׳ מילין, לכן נדחק שצריך לומר שמחמת סיבה שאינו ידוע מתארך הנשף בארץ ישראל אע״פ שהיא יותר קרוב לקו המשווה, ומזה נמשך המנהג באירופה בהרבה מקומות שאע״פ שעשו מלאכות אחר השקיעה בערב שבת, לא חיכו במוצאי שבת ל72 דקות, רק הסתכלו בשמים אם רואים כוכבים בינונים ואז כבר הוציאו את השבת.

וכן הקשה הפרמ״ג בספרו תיבת גומא שרואים כוכבים לפני ד׳ מיל, ותירץ שני תירוצים א. שהכוכבים שנראים לפני ד׳ מיל הם גדולים ב. שבארץ ישראל הנשף יותר ארוך, אבל ברור שאין לסמוך על המנהג הזה שהרי ברור שזה היה טעות, שהרי עינינו רואות שבארץ ישראל הנשף יותר קצר, ועוד קשה על המנחת כהן, שהרי לפי דבריו יוצא שלפני עלות השחר אפשר להכיר בין תכלת ללבן וזה לא יתכן, וגם אחר שהתחילו להחמיר כהגאונים היה זה רק לחומרא ולא שסברו מעיקר הדין כהגאונים, וממילא תמוה מאוד על מה סמכו להקל פה בארץ ישראל אלו שאבותיהם נהגו מאז ומעולם בחוץ לארץ כר״ת.


המנהג של 72 דקות שוות אין לו מקור בפוסקים כלל:
וכן יש לתמוה מאוד על המנהג של אלו הנוהגים תמיד 72 דקות שוות בכל מקום ובכל זמן, שהרי מה שכתוב בפסחים שצאת הכוכבים היא ד מילין אחר השקיעה לא כתוב שם בנוגע להלכה, ושם מיירי בארץ ישראל בימי ניסן ותשרי כמו שכתב רש״י שם, ובגמרא שבת פרק במה מדליקין שם מיירי להלכה של בין השמשות לא כתוב שם על ד׳ מילין כלל, רק סימן של הכסיף וכוכבים בינונים ושקיעת החמה, ואיך יתכן לומר שכל מקום וכל זמן היא 72 דקות בלי להתחשב בשקיעת אור החמה וכוכבים בינונים והכסיף, ועוד שהרי המחבר וכל הפוסקים כותבים שכוכבים בינונים והכסיף הם הקובעים זמן לילה, והרי המנחת כהן והפר״ח פסקו שזה לא יתכן שבכל מקום ובכל זמן שווה, וצריך לדחוק בלשון הראשונים שד׳ מילין הוא לאו דוקא, ולא מצינו מי שחולק עליהם להדיא, ומה שאומרים שהפרמ״ג והמחצית השקל כתבו שהד׳ מיל הם שוות אינו נכון, שהם רק כותב שאינו שעות זמניות, והפרמ״ג בספרו תיבת גומא כתב להדיא שאינם שוות, וכן מוכח מהמחצית השקל שכתב הטעם משום שאורך הנשף אינו תלוי בזמניות, וזיל בתר טעמא.

טעם מנהג העולם כיום:
ואולי זה הטעם שהתחילו להקל פה באר״י כהגאונים, שהרי שתי המנהגים בין של 72 דקות שוות בכל מקום ובכל זמן, ובין המנהג להקדים פחות מ72 דקות לר״ת, הם שיטות מופרכות לגמרי ואין להם שום הסבר בעולם כלל וכלל, אז אם רוצים לנהוג כר״ת היינו צריכים לנהוג באירופה בקיץ כמה שעות אחר השקיעה, ובכמה מקומות לא יהיה לילה כלל בכמה שבועות בקיץ, ומנהג כזה לא שמענו מעולם, וכן לא מצינו בראשונים דבר כזה, לכן הכריעו לנהוג כשיטת הגאונים אע״פ שזה היא דעת מיעוטא דמיעוטא של הפוסקים, וגם יש בזה כמה דוחקים גדולים, אבל אין שיטה אחרת שיכול להתקבל על הדעת, חוץ מר״ת לפי מעלות וזה לא נהגו בשום מקום.

כיון שמנהג הקדום היה טעות אין לנהוג כמותה:
אבל מ״מ הרי בכל אופן צריך לומר שנהגו שלא כדין בזה שעשו מלאכות אחר השקיעה, ולא חיכו במוצאי שבת ל72 לפי מעלות, וגם אחר שהתחילו להחמיר בערב שבת היה רק לחומרא, כמו שכתב החפץ חיים בספר נדחי ישראל ולא משום שנקטו כהגאונים לעיקר הדין, א״כ אין להתחשב במנהג שהיה טעות וצריך לחזור למה שיוצא מהראשונים ולפי המציאות שיודעים היום, שהם עשו כדין שסמכו על כוכבים ולא ידעו המציאות בארץ ישראל, וחשבו שבארץ ישראל הנשף יותר ארוך, כמו שרואים במנחת כהן ובספר תיבת גומא להפרמ״ג ובמשנה ברורה, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והרי זה דומה לבי״ד שפסק על פי עדים, ואח״כ בא הרוג ברגליו, שבוודאי אין להתחשב במה שפסקו הבי״ד.

אם נאמר שצריך להמשיך המנהג אף שהיה בטעות א״כ גם בעלות השחר היה צריך להיות אחר 72 דקות לפני הנץ:
והנה יש אומרים שכיון שזה היה המנהג הנפוץ בכמעט כל תפוצות ישראל אין לומר שהמנהג היה בטעות וצריך לקבל מה שנהגו אבותינו אע"פ שלא מבינים טעמם, הנה לפי דבריהם גם בעלות השחר היינו צריכים לנהוג כמו שנהגו ברוב המקומות שלא נהגו 72 דקות לא שוות ולא לפי מעלות, וזה לא עלה על דעת אדם מעולם לנהוג פה בארץ ישראל פחות מ72 דקות בגלל שכך נהגו אבותינו, רק כולם מבינים שהם נהגו כך מפני חיסרון ידיעת המציאות בארץ ישראל, אבל עכשיו שזכינו לעלות לארץ ואנו רואים ש72 דקות לפני הנץ הוא יותר חשוך, אנו יודעים שזמן העלות שנהגו אבותינו היה בטעות ואנו צריכים לשנות מנהגינו, א"כ כך בצאת הכוכבים צריכים לשנות ממה שנהגו אבותינו.

היו מקומות שנהגו יותר מתשעים דקות אחר השקיעה:
וגם מה שאומרים שנהגו בכל המקומות כמנחת כהן או שוות במיעוט מקומות, אינו מדויק כלל, שבהרבה מקומות נהגו תשעים דקות כמו שכתב בתשובת יגל יעקב, ובדברי יציב כתב שבכמה קהילות בפולין נהגו יותר מתשעים דקות, וכן בבריסק והגאון מדווינסק נהגו תשעים דקות זמניות, וכן התניא במכתב כתב שצאת הכוכבים הוא תשעים דקות בימים השווים ובקיץ יותר מזה, וכן המנחת אלעזר כותב בתשובה שלפי אופק מקומו צריך יותר מ72 דקות, וגם אם שיעור זה לא יוצא 72 דקות במעלות בכל מקום, עכ״פ זה קרוב ל58 דקות במעלות ואולי חשבו שבזה יש כבר זמן של הכסיף, או שנקטו כשיטת הרשבא ועוד ראשונים והגר״א שכשנסתלק האדמימות לגמרי מקרי הכסיף העליון .

ברור שהראשונים לא נקטו כהמנחת כהן:
וברור שהראשונים לא נהגו כמנחת כהן, שהרי לא מצינו לפני המנחת כהן מהראשונים וראשוני האחרונים מי שיאמר שצאת הכוכבים לא מתאים עם שיעור הד' או ה' מיל, והרי הראשונים הרבה מהם גרו בספרד שלא מאחר הצאת הכוכבים רק מעט יותר מבארץ ישראל, וכן הראשונים שגרו בצרפת ובאשכנז רובם כתבו ה' מיל שזה קרוב לזמן 72 במעלות בימים השווים, וכן היו כמה ראשונים שגרו בארץ ישראל, וכן הב"י והמהרי"ט והמבי"ט והחרדים והפר"ח המהר"ש סירלאו השדה יהושע הגר"ח אבולפיה הר"ע ברטנורה המהרי"ף הרדב"ז כולם גרו בא"י ופסקו כר"ת ובוודאי לא היה כוונתם כמנחת כהן מדלא פרשו ולא הקשו כלום מסתירה לכאורה בין זמן כוכבים בינונים לד' מיל, וכן המהרי"ף והמהרם קזיס והפר"ח והגר"ח אבולפיה והבית דוד ועוד כמה אחרונים ספרדים כתבו להדיא להחמיר שעה ורבע אחר השקיעה, וכן היעב"ץ והתניא ועוד שכתבו שאפשר להדליק נרות שבת עד ג מיל ורביע אחר השקיעה ומצד שני כתבו שצאת הכוכבים הוא כנראה ג כוכבים בינונים, ברור שלא ראו סתירה בין הדברים, וסברו שהכוכבים שנראים בזמן המנחת כהן הם עדיין לא בינונים. (ומה שרוצים לדייק בדברי הדרה״ח שכוונתו 72 דקות לפני צאת הכוכבים היינו לפני השקיעת האופק, ושקיעה ראשונה הוא מוקדם משקיעת האופק, לא ניתן לחשוד בדרה״ח דברים הזויים ומופרכים כאלה)

אבל האחרונים שנהגו להסתכל בג׳ כוכבים בינונים שגרו במקומות הצפוניים, מובן שלא העירו מזה, בגלל שהם סברו ד' מיל וזה יוצא קרוב לזמן ג׳ כוכבים בינונים, וגם יש לומר שכוונתם רק לחומרא, אבל לחומרא חששו שיעבור גם ד׳ מיל כמו שכתב המשנה ברורה.

ראיות מכמה גדולי אחרונים שלא סברו כהמנחת כהן:
והפר"ח כתב להדיא שרואים בחוש שאין כוכבים בינונים עד שעה ועוד אחר צאת הכוכבים וכן מוכח מהמג"א שכתב שאפשר לברך על ציצית בין השמשות מפני שתלוי בוראיתם אותו וכמו שמעלות השחר אפשר לברך על ציצית כך בבין השמשות, נמצא שסבר שזמן בין השמשות מקביל לזמן עלות השחר שהוא בנקודה הראשונה של אור ולא בהאיר כל פני המזרח כמו שכתב במקום אחר, וזה בוודאי דלא כהמנחת כהן, וכן בב״ח רס״א כתב שלשיטת היראים צריך לקבל שבת שתי שעות קודם צאת הכוכבים, נמצא שסבר שצאת הכוכבים הוא כשעה ומחצה אחר השקיעה, וכן הט"ז כתב שבזמן הדלקת נ"ח כבר א"א לראות כותלי הבתים, וזה בוודאי אחר זמן המנחת כהן, וכן השלה בספרו בגדי ישע על המרדכי בפרק במה מדליקים כתב שעינינו רואות שאין צאת הכוכבים עד בערך ה׳ מיל אחר ישיבת התרנגולים על הקורה, וכן מוכח לכאורה מהחת״ס שהקשה למה אין בין השמשות גם בשחרית, ואם בלאו הכי אין הנשף שווה בשחרית ובערבית אין מקום לקושיא, ומה שדייקו מהחת״ס סימן פ שסבר כהמנחת כהן, כבר האריך בספר בין אור לחושך להוכיח שזה טעות.

הזמן של הכסיף הוא לא ברור ברוב המקומות ורוב העולם טועים בו:
נמצא שזמן צאת הכוכבים לא היה דבר פשוט וזמן ברור בכל מקום, ויתכן שכל אלו שהחמירו תשעים דקות ויותר היה גם בגלל שסברו שעד אז עדיין לא הכסיף, וכן אמר הגה"ק משיניווא שהעולם טועים בהכסיף והוא החמיר יותר משעה ורבע אחר השקיעה.

והנה הכסיף הוא דבר שלא תמיד רואים בברור, ויתכן שיש מקומות שברוב השנה או כל השנה קשה לראותו, ולכן טעו בזה, וכן כתב בעל שו"ת משפטיך ליעקב שהעולם טועים בהכסיף כי מתוך העיר קשה לראותו, והנה אחר שהרבה מעידים שבחוץ לעיר במקום חשוך בימים בהירים אפשר לראות האדמימות עד שעה אחר השקיעה, וזה מתאים בדיוק ממש עם שיטת ר"ת כפשוטו, לכן ברור שאי אפשר לנהוג כמו שנהגו ברוב המקומות בדורות האחרונים רק כפי המציאות שאנחנו רואים בבירור.

התאמת שיטת ר״ת עם המציאות

הקדמונים נראה שלא ראו שום קושי בשיטת ר״ת עם המציאות:
והנה רבים חושבים ששיטת רבינו תם הוא קשה מאוד ונגד החוש בפרט בארץ ישראל, הנה יש בזה דבר פלא, שהראשון שהקשה על ר״ת הוא המהר״ם אלשקר ולפניו עשרות ראשונים ואחרונים אפילו אלו שגרו בארץ ישראל כמו הרמב״ן הרש משאנץ הב״י הרדב״ז המביט המהריט המהרש סירלאו הר״ע ברטנורא החרדים ועוד הביאו רק שיטת ר״ת ואין מי שהקשה עליו כלל, וגם המהר״ם אלשקר הקשה רק שלא שייך שקיעה שניה אם סוברים כחכמי אומות העולם שהשמש הולך תחת הארץ והרי הודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם, וגם המהר״ם אלשקר שגר במצרים לא הקשה שהוא נגד החוש, וכן הפר״ח שגר בארץ ישראל כותב שרואים בחוש שעד שעה ויותר אחר השקיעה אין יוצאים כוכבים בינונים, ואדרבה הפרי חדש והמנחת כהן והמהרי פרגי ועוד הקשו על הגאונים שהם נגד המציאות, והקושיא נגד החוש על ר״ת התחיל בעיקר מהדור של הגר״א והבעל התניא.

רק לשיטות שהמיל הוא 22 דקות קשה על ר״ת מהמציאות:
והנה הגר"א והבעה״ת שניהם סוברים שהמיל הוא 22 דקות ולשיטתם בוודאי שיטת ר״ת הוא נגד המציאות, אבל לשיטות שהמיל הוא 18 דקות כמו שהיה מקובל בכל הדורות עד זמן הגר"א לא קשה כלום על ר״ת, כיון שהמציאות הוא שב72 דקות עדיין לא יוצאים יותר משמונים אחוז מהכוכבים, אז לא רחוק כלל שרק אז מתחילים הכוכבים הבינונים לצאת, ולכן לא היה מי שהקשה על רבינו תם מן המציאות לפני שנתחדשה השיטה של המיל שהוא 22 דקות חוץ מהגנת ורדים.

עוד ישוב על ר״ת מהמציאות, וסימן הכסיף מתאים בדיוק עם שיטת ר״ת:
ועוד כתבו כמה ראשונים הראביה והשלטי גבורים בשם האור זרוע בשם רבי יהודה החסיד שסימני הכוכבים הם דוקא במערב הרקיע, וכתבו שצריך להיות דוקא רצופים ויש שגרסו כן בירושלמי, וכן המציאות של הכסיף מתאים מאוד עם הדין של הכסיף, כפי שיטת רוב הראשונים שעד דקה וחצי מן השקיעה השניה יש אדמימות במערב וזהו פני מזרח מאדימים, כפי שמעידים הרבה עדים שבדקו את זה שזה המציאות ברוב השנה כשהאויר זך רואים אדמימות במערב בדיוק עד שעה מן השקיעה, שזה דקה וחצי אחר השקיעה השניה, וכן כתב המהרי פרגי, וכמה רחוק שזה צירוף מקרים בעלמא ובאמת ההכסיף הוא בזמן אחר.

סיבת הטעות שחושבים שר״ת לא מתאים עם המציאות:
ומה שנראה לאנשים ששיטת ר״ת הוא רחוק מן המציאות הוא בגלל שבימינו יש הרבה אור בתוך העיר, ואחר כארבעים דקות אחר השקיעה לא נראה הבדל בין זמן זה לאמצע הלילה וכן אף פעם לא רואים את הכוכבים הקטנים מאוד כחוט השערה שנראים רק אחר תשעים דקות מן השקיעה שעליהם התכוונו חז״ל לא כוכבים קטנים הנראים בלילה כמו שכתב הגר"א בהלכות מילה וכן כתב רבי אברהם בן הרמב״ם.

שיטת הגאונים הוא יותר קשה מהמציאות:
וכמה מגוחך הדבר שבגלל הקושי מהמציאות על ר״ת בעניין כוכבים בינונים מעדיפים את שיטת מהר״ם אלשקר, ומה שמתרצים שיש כוכבים בינונים כעשרים דקות אחרי השקיעה לזכי הראות אם יודעים היכן להסתכל אחרי התאמצות גדולה, וזה מה שהגמרא והפוסקים התכוונו כוכבים בינונים, א״כ יותר פשוט לומר כר״ת שהכוכבים הקטנים הם רק אלו שנראים לזכי הראות אחרי התאמצות גדולה אחרי תשעים דקות אחרי השקיעה, וכל הכוכבים שהם טיפה יותר גדולים ומאירים, הם הבינונים ודרגא אחת יותר הם כולם בכלל כוכבים גדולים שהרי הם נראים ביום.

בדברי ר״י הזקן שהובא בתשובת מהר״ם ובגר״א משמע שהבינונים נראים קטנים מאוד:
וכן משמע בתשובת מהר״ם בשם ר״י הזקן שכתב שגם אם יש כוכבים קטנים מאוד כשהרקיע עדיין מזהיר מעין אורה של יום, זה רק ספק לילה, ורק כשאין הרקיע מזהיר אז מועיל כוכבים קטנים גם לקולא, ומשמע שם שאפילו מזהיר רק קצת אור קלוש מאוד, כי כתב שלפעמים גם בלילה הרקיע מזהיר אפילו כשאין אור הלבנה וכש״כ כשיש אור הלבנה, והובאו דבריו להלכה בשו״ע הלכות מילה ובחכמת אדם, וכתב שם הגר״א שהטעם שאין אנו בקיאים בכוכבים ולכן אין להקל ע״פ כוכבים אפילו קטנים רק בהכסיף, ואפילו האמוראים לא היו בקיאים בכוכבים ולכן הסתכלו רק על הכסיף, ומוכח מדבריהם שכוכבים בינונים הם לא אלו הכוכבים הראשונים שיוצאים סמוך לשקיעה, כי אם בוודאי כשרואים כוכבים שנראים קטנים מאוד בוודאי כבר לילה ולא שייך להסתפק בזה, וגם הרקיע מזהיר מאוד במערב הרבה יותר מאוחר.

הסבר למה דוקא הכוכבים הנראים ב72 הם הבינונים ולא הקודמים:
והנה יש מקשים, שנכון שאחר 72 דקות יוצאים כוכבים יותר קטנים, אבל סוף סוף אין אלו הבינונים, שהרי התוכנים חלקו את דרגות הכוכבים לששה, וב72 דקות יוצאים סוף דרגא רביעית או תחילת דרגא חמישית,ודרגא ראשון היא פי מאה מדרגה ששי ודרגא שני היא פי חמשים מדרגה שישי, נמצא שדרגה שני הם הבינונים ולא דרגא רביעי וחמישי שהם רק פי שתיים ופי שבעה בערך מדרגה ששי.

ויש ליישב הקושיא דהנה במסכת כלים לגבי שיעור ביצה כתוב שצריך לשער על ידי ביצה גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות והאמצע ביניהם זה ביצה בינונית, והקשה התפארת ישראל למה בפירות לא כתוב שמשערים כך, ותירץ שפירות גדולות לא שכיחים לכן לא משערים בהם רק לפי עיני הרואה, ולפי דבריו יש לומר כך, שכל הכוכבים מדרגה א עד דרגה ג הם מיעוטא דמיעוטא של כלל הכוכבים, שהרי יש יותר מחמש אלף כוכבים הנראים, וכל הכוכבים משלש דרגות הראשונות הם רק מאתיים ועשרים כוכבים שזה פחות מחמש אחוז מהכוכבים לכן לא מתחשבים בהם, ורק סוף דרגה ארבע או תחילת דרגה חמש הם הבינונים.

[מאירים]

רחמנא ליצלן.
סילוף התורה והמסורה באופן מבהיל.

זיוף דברי הפוסקים באפן נורא.

פון וועלע אפיקורס האסטו מעתיק געווען?

[מצפים לישועה]

רחמנא ליצלן.
סילוף התורה והמסורה באופן מבהיל.

זיוף דברי הפוסקים באפן נורא.

פון וועלע אפיקורס האסטו מעתיק געווען?

קיינער דערשרעקט זיך נישט פון דיינע מיאוסע שארפע לשונות.
דער דברי יואל און דער דברי יציב רבי אהרן קאטלער רבי יונתן שטייף דער שבט הלוי זענען געווען מסלפי תורה והמסורה?

[מאירים]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

[יידישע קהילות]

לויט'ן ר"ת אליינס קען מען זען ג' כוכבים ביי 72. איי דו זעסט פריער? ביסט נישט דער ערשטער וואס פרעגט דאס. און עס איז דא תירוצים דערויף (איך האב עס שוין געשריבן אין איינע פון די אשכולים פון בין השמשות), אבער סוכ"ס איז דא צוויי שיטות אין די גאונים און ראשונים. שיטת הגאונים ושיטת הר"ת, און דער רדב"ז שרייבט א לאנגע תשובה ווי שיטת ר"ת (וואק אביסל ארויס פון דעם לאך פון די נומבערס (40, 50, 60, 72), ניץ די גבולים וואס די גאונים און די ראשונים אינקולדעט דער ר"ת ניצן. נאכדעם קענסטו עס אנהייבן צו שטעלן צום היינטיגן זייגער. [איך האב אפשר נישט גענוג קלאר מסביר געווען, און נאר איינער וואס האט עס שוין געלערנט די סוגיא, וועט פארשטיין, ועוד חזון למועד עס איבערצושרייבן קלארער].
דיסקלעמער: איך שרייב עס כאטש איך ווייס אז ניק פלוני גייט זיך אנאכפן און עפעס א ווארט. אבער לויט ווי עס זעט מיר אויס זענט איר יא אינטרעסירט צו הערן אביסל אלע שיטות בנוגע דעם ענין.

ערשט בעט איך מאירים זאל נידערן די טענער אז מ'זאל קענען רעדן אין לערנען נארמאל און ווי עס פאסט
איך האב נישט ג'פרעגט די קושיא אז מ'זעהט פריער. דער תירוץ אויף די קושיא איז דאך אז די אלע כוכבים פון פאר 58.5 זענען די כוכבים גדולים הנראים ביום.
איך פרעג נאר אויף דעם רדב"ז. איך זעה אז ער פארשטייט אז ווען מ'זעט שוין ג' כוכבים איז דאס שוין די זמן פון רבינו תם!
דאס שטימט זייער גוט מיט רבינו תם לויטן מנחת כהן-חת"ס, אבער עס שטימט נישט (בפשטות) מיט רבינו תם - 72.
אלזא, צו זאגן אז דער רדב"ז לערנט -בדעת רמב"ם- ווי רבינו תם-72, איז פארדרייט. אריינצוקוועטשן בדעת רמב"ם שיטת ר"ת-מנח"כ, דאס איז שוין אסאך לייכטער, און טייל וועלן זאגן אז עס איז כמעט נישט נוגע לדינא. (אפרש את שיחתי, אסאך זאגן אז אין ארץ ישראל זעהט מען טאקע ג' כוכבים בימי ניסן תשרי בערך 13 מינוט אחר השקיעה, נמצא שלפי זה אין מחלוקת לדינא בין ר"ת-מנ"כ עם הגאונים-רמב"ם.)

כאב נאך געוואלט צריקימען באריכות אויף אסאך זאכען
אבער האסט אנגעכאפט עפעס וואס איז זייער שווער ווי דער גר״א׳ס מהלך אין זאגסט בפשיטות אסאך זאגען מען זעהט, קיין איינע זעהט נישט !!!!! נאר עס איז אפשר אפשר דא וואס זאגען אז באמת איז דא נאר מען זעהט נישט מיט דער פליישיגע אויגען. בקיצור מען דארף גלייבען מיט כל מיני דוחקים ווי דער גר״א שטימט
וועגען דעם נעמט מען נישט אן דער גר״א כפשוטו נאר מען ווארט בערך 30 מיניט נאכען שקיעה

לאמיר אצינד נישט אריינגיין אין דעם שמועס וואס איז לכאורה שווער אויף שיטת הגאונים. איך האב דאס דערפאר אריינגעשטעלט אין סוגריים.
די שאלה איז יעצט דעת הרמב"ם והרדב"ז.
איך וויל אנקומען צו איין פשוט'ע הנחה: ווען דער רמב"ם און אנדערע גדולי הפוסקים שרייבן סתם "שקיעת החמה" האבן זיי נישט געמיינט אזויפיל און אזויפיל מינוט נאך שקיעת החמה. פינטל. זיי האבן געמיינט שקיעת החמה, ווען די זון גייט אונטער. צווייטע פינטל.
עס מיינט נישט אז מיר פסק'נען דא ווי דער רמב"ם, אבער לאמיר נישט פארדרייען פשוט פשט פון דעם רמב"ם.

שיטת הגאונים לא מפורש בראשונים, והיא שיטה מחודשת של המהר״ם אלשקר:
הנה השיטה הידוע בשם שיטת הגאונים מצינו לראשונה בתשובת מהרם אלשקר, ואינו מפורש כלל בגאונים אלא כמה דיוקים שהמהרם אלשקר דייק בדבריהם, וכן דעתו שזהו דעת הריף והרמב״ם מדלא פירשו ששקיעת החמה היינו שקיעה שניה, וכן נקטו המנחת כהן ופר״ח שזהו דעת הגאונים, וכן כתב הרלבח והפר״ח בדעת הריף והרמב״ם, והמהריף חלק עליו בזה שדעת הגאונים והריף והרמב״ם היא כשיטת ר״ת, והביא ראיה ממה שהרבה ראשונים מפרשים הגמרא בריש ברכות על הפסוק ובא השמש וטהר, ופרשו הראשונים לפי נוסחת הגאונים דהיינו ביאת שמשו היא שקיעת גוף השמש שאז עדיין יום, וטהר היא שנטהר האור מחללו של עולם לגמרי היינו צאת הכוכבים שהיא ד מילין אח״כ, וכן משמע מסתימת כל הראשונים והרבה גדולי אחרונים שהביאו רק שיטת ר"ת ושיטת היראים ולא זכרו שום שיטה אחרת, רק על הראשונים יתכן שלא ראו דברי הגאונים אבל עכ״פ בריף וברמבם מוכרח שלמדו כן, אבל כל האחרונים שהיו אחר המהרם אלשקר ולא הזכירו שיש שיטה כזאת מוכח שלא הסכימו עם הדיוק של מהרם אלשקר.

תמוהה על דיוקים של המהרם אלשקר בתשובת הגאונים:
והנה המהרם אלשקר דייק מהגאונים שחלקו על ר״ת משני דיוקים, א. ממה שכתבו שהחמה הולכת בלילה תחת הארץ ולא מעל הרקיע, ב. ממה שכתבו משתשקע החמה היא בין השמשות, הנה מה שהביא ראיה ממה שכתבו שהחמה הולכת תחת הארץ מצינו כמה ראשונים שכתבו כן ואע״פ כן כתבו כשיטת ר״ת, ביניהם התוספת רי״ד והרמב״ן, וגם לא מסתבר שכל עשרות ראשונים שכתבו כר״ת לא ידעו שהחמה הולכת תחת הארץ, והדיוק השני גם בזה מצינו שהראש והטור והסמ״ג כתבו כר״ת, הראש בתוספותיו בריש ברכות ובפרק במה מדליקין ובפסחים פרק מי שהיה ובמסכת תענית, וכן הטור בהלכות יוה״כ כתב שבין השמשות הוא רבע שעה לפני הלילה, משמע שסובר כר״ת דאי כהגאונים היה צריך לומר שבין השמשות מתחיל בשקיעה, ואעפ״כ בהלכות שבת סתמו הטור והראש ולא כתבו שהשקיעה היא שקיעה שנייה.

שיטת הרי״ף והרמבם נראה שהיא כר״ת:
וכן כל הראשונים שסתמו ולא כתבו שהריף והרמב״ם חולקים על ר״ת משמע שלא הסכימו לדיוק של המהרם אלשקר, והמאירי כתב כן להדיא שדעת הריף והרמב״ם כר״ת, והרדב"ז כתב שלא מצא שום שיטה החולקת על ר"ת חוץ מהיראים, ועוד שהרמבם נקט לשון שקיעת החמה בכמה מקומות שברור שכוונתו לצאת הכוכבים, בע״כ כוונתו לשקיעת אור החמה, ועיין עוד לקמן אות יב.

ראיה שהרמבם סובר כר״ת מהלכות קידוש החודש, ודברי הרלבח תמוהים:
ועוד שברמבם הלכות קידוה״ח כתב שאחרי שקיעת החמה עדיין יום ואפשר לקדש החודש כל זמן שלא נראו שני כוכבים, ולשיטת הגאונים לא יתכן שיהיה יום אחר שקיעת החמה, ובמהרלבח נדחק מאוד ליישב שמה שאמרו שאחר שקיעת החמה היא בין השמשות היא רק לחומרא לשאינם בקיאים בכוכבים, שלפעמים יוצא כוכב בינוני אחד לפני השקיעה והשני מיד בשקיעה, אבל לגבי קידוש החודש שנמסר לבי״ד יכולים לקדש החודש אם הם בקיאים שעדיין לא יצא כוכב שני, אבל פירושו קשה לכאורה, מפני שהמציאות היא שאחר שקיעת החמה לא יוצאים כוכבים חדשים עד לפחות כשבע דקות אחר השקיעה, וגם זה לא בכל זמן בשנה יוצא באותו זמן, לכן קשה להבין למה תלה לילה בכוכבים אם לפעמים חשך יותר ולפעמים פחות, ועוד שלפי זה צריך לומר שהכוכב השני לפעמים אינו יוצא לפני כשבע עשרה דקות אחר השקיעה, שהרי הלבנה בחידושה אינה נראית לפני שבע עשרה דקות אחר השקיעה, א״כ תמוה שלפעמים הלילה מתחיל סמוך לשקיעה, ולפעמים שבע עשרה דקות אחר השקיעה, ועוד שדוחק לומר שיש רק דקה אחת שבי”ד יראו הלבנה ויקדשו

בנוגע די ראיה פון דעם רמב"ם הל' קידוש החודש - נו נו. והדברים עתיקים.
אבער צו זאגן אז סתימת רי"ף ורמב"ם איז ווי רבינו תם איז צריך עיון גדול מאוד!
הגע בעצמך, דו האלטסט אז רבינו תם איז גארנישט מחדש, אויב מ'האט זיך געפירט כדבריו אויך בספרד ובארצות המערב, האט דאך יעדער אזוי געוויסט, וואס דארף מען דעם רבינו תם דאס מחדש זיין אז עס זענען פאראן צוויי שקיעות, אדער תחילת שקיעה וסוף שקיעה, זיל קרי בי רב הוא יעדער חדר-יינגל ווייסט אז עס איז פאראן א "שקיעה" וואס מ'נוצט בלשון בני אדם, און א הלכה'דיגע שקיעה וואס מיט איר באנוצט מען זיך פאר ערב שבת און אנדערע הלכות?!

[מצפים לישועה]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

[מצפים לישועה]

ערשט בעט איך מאירים זאל נידערן די טענער אז מ'זאל קענען רעדן אין לערנען נארמאל און ווי עס פאסט
איך האב נישט ג'פרעגט די קושיא אז מ'זעהט פריער. דער תירוץ אויף די קושיא איז דאך אז די אלע כוכבים פון פאר 58.5 זענען די כוכבים גדולים הנראים ביום.
איך פרעג נאר אויף דעם רדב"ז. איך זעה אז ער פארשטייט אז ווען מ'זעט שוין ג' כוכבים איז דאס שוין די זמן פון רבינו תם!
דאס שטימט זייער גוט מיט רבינו תם לויטן מנחת כהן-חת"ס, אבער עס שטימט נישט (בפשטות) מיט רבינו תם - 72.
אלזא, צו זאגן אז דער רדב"ז לערנט -בדעת רמב"ם- ווי רבינו תם-72, איז פארדרייט. אריינצוקוועטשן בדעת רמב"ם שיטת ר"ת-מנח"כ, דאס איז שוין אסאך לייכטער, און טייל וועלן זאגן אז עס איז כמעט נישט נוגע לדינא. (אפרש את שיחתי, אסאך זאגן אז אין ארץ ישראל זעהט מען טאקע ג' כוכבים בימי ניסן תשרי בערך 13 מינוט אחר השקיעה, נמצא שלפי זה אין מחלוקת לדינא בין ר"ת-מנ"כ עם הגאונים-רמב"ם.)

כאב נאך געוואלט צריקימען באריכות אויף אסאך זאכען
אבער האסט אנגעכאפט עפעס וואס איז זייער שווער ווי דער גר״א׳ס מהלך אין זאגסט בפשיטות אסאך זאגען מען זעהט, קיין איינע זעהט נישט !!!!! נאר עס איז אפשר אפשר דא וואס זאגען אז באמת איז דא נאר מען זעהט נישט מיט דער פליישיגע אויגען. בקיצור מען דארף גלייבען מיט כל מיני דוחקים ווי דער גר״א שטימט
וועגען דעם נעמט מען נישט אן דער גר״א כפשוטו נאר מען ווארט בערך 30 מיניט נאכען שקיעה

לאמיר אצינד נישט אריינגיין אין דעם שמועס וואס איז לכאורה שווער אויף שיטת הגאונים. איך האב דאס דערפאר אריינגעשטעלט אין סוגריים.
די שאלה איז יעצט דעת הרמב"ם והרדב"ז.
איך וויל אנקומען צו איין פשוט'ע הנחה: ווען דער רמב"ם און אנדערע גדולי הפוסקים שרייבן סתם "שקיעת החמה" האבן זיי נישט געמיינט אזויפיל און אזויפיל מינוט נאך שקיעת החמה. פינטל. זיי האבן געמיינט שקיעת החמה, ווען די זון גייט אונטער. צווייטע פינטל.
עס מיינט נישט אז מיר פסק'נען דא ווי דער רמב"ם, אבער לאמיר נישט פארדרייען פשוט פשט פון דעם רמב"ם.

שיטת הגאונים לא מפורש בראשונים, והיא שיטה מחודשת של המהר״ם אלשקר:
הנה השיטה הידוע בשם שיטת הגאונים מצינו לראשונה בתשובת מהרם אלשקר, ואינו מפורש כלל בגאונים אלא כמה דיוקים שהמהרם אלשקר דייק בדבריהם, וכן דעתו שזהו דעת הריף והרמב״ם מדלא פירשו ששקיעת החמה היינו שקיעה שניה, וכן נקטו המנחת כהן ופר״ח שזהו דעת הגאונים, וכן כתב הרלבח והפר״ח בדעת הריף והרמב״ם, והמהריף חלק עליו בזה שדעת הגאונים והריף והרמב״ם היא כשיטת ר״ת, והביא ראיה ממה שהרבה ראשונים מפרשים הגמרא בריש ברכות על הפסוק ובא השמש וטהר, ופרשו הראשונים לפי נוסחת הגאונים דהיינו ביאת שמשו היא שקיעת גוף השמש שאז עדיין יום, וטהר היא שנטהר האור מחללו של עולם לגמרי היינו צאת הכוכבים שהיא ד מילין אח״כ, וכן משמע מסתימת כל הראשונים והרבה גדולי אחרונים שהביאו רק שיטת ר"ת ושיטת היראים ולא זכרו שום שיטה אחרת, רק על הראשונים יתכן שלא ראו דברי הגאונים אבל עכ״פ בריף וברמבם מוכרח שלמדו כן, אבל כל האחרונים שהיו אחר המהרם אלשקר ולא הזכירו שיש שיטה כזאת מוכח שלא הסכימו עם הדיוק של מהרם אלשקר.

תמוהה על דיוקים של המהרם אלשקר בתשובת הגאונים:
והנה המהרם אלשקר דייק מהגאונים שחלקו על ר״ת משני דיוקים, א. ממה שכתבו שהחמה הולכת בלילה תחת הארץ ולא מעל הרקיע, ב. ממה שכתבו משתשקע החמה היא בין השמשות, הנה מה שהביא ראיה ממה שכתבו שהחמה הולכת תחת הארץ מצינו כמה ראשונים שכתבו כן ואע״פ כן כתבו כשיטת ר״ת, ביניהם התוספת רי״ד והרמב״ן, וגם לא מסתבר שכל עשרות ראשונים שכתבו כר״ת לא ידעו שהחמה הולכת תחת הארץ, והדיוק השני גם בזה מצינו שהראש והטור והסמ״ג כתבו כר״ת, הראש בתוספותיו בריש ברכות ובפרק במה מדליקין ובפסחים פרק מי שהיה ובמסכת תענית, וכן הטור בהלכות יוה״כ כתב שבין השמשות הוא רבע שעה לפני הלילה, משמע שסובר כר״ת דאי כהגאונים היה צריך לומר שבין השמשות מתחיל בשקיעה, ואעפ״כ בהלכות שבת סתמו הטור והראש ולא כתבו שהשקיעה היא שקיעה שנייה.

שיטת הרי״ף והרמבם נראה שהיא כר״ת:
וכן כל הראשונים שסתמו ולא כתבו שהריף והרמב״ם חולקים על ר״ת משמע שלא הסכימו לדיוק של המהרם אלשקר, והמאירי כתב כן להדיא שדעת הריף והרמב״ם כר״ת, והרדב"ז כתב שלא מצא שום שיטה החולקת על ר"ת חוץ מהיראים, ועוד שהרמבם נקט לשון שקיעת החמה בכמה מקומות שברור שכוונתו לצאת הכוכבים, בע״כ כוונתו לשקיעת אור החמה, ועיין עוד לקמן אות יב.

ראיה שהרמבם סובר כר״ת מהלכות קידוש החודש, ודברי הרלבח תמוהים:
ועוד שברמבם הלכות קידוה״ח כתב שאחרי שקיעת החמה עדיין יום ואפשר לקדש החודש כל זמן שלא נראו שני כוכבים, ולשיטת הגאונים לא יתכן שיהיה יום אחר שקיעת החמה, ובמהרלבח נדחק מאוד ליישב שמה שאמרו שאחר שקיעת החמה היא בין השמשות היא רק לחומרא לשאינם בקיאים בכוכבים, שלפעמים יוצא כוכב בינוני אחד לפני השקיעה והשני מיד בשקיעה, אבל לגבי קידוש החודש שנמסר לבי״ד יכולים לקדש החודש אם הם בקיאים שעדיין לא יצא כוכב שני, אבל פירושו קשה לכאורה, מפני שהמציאות היא שאחר שקיעת החמה לא יוצאים כוכבים חדשים עד לפחות כשבע דקות אחר השקיעה, וגם זה לא בכל זמן בשנה יוצא באותו זמן, לכן קשה להבין למה תלה לילה בכוכבים אם לפעמים חשך יותר ולפעמים פחות, ועוד שלפי זה צריך לומר שהכוכב השני לפעמים אינו יוצא לפני כשבע עשרה דקות אחר השקיעה, שהרי הלבנה בחידושה אינה נראית לפני שבע עשרה דקות אחר השקיעה, א״כ תמוה שלפעמים הלילה מתחיל סמוך לשקיעה, ולפעמים שבע עשרה דקות אחר השקיעה, ועוד שדוחק לומר שיש רק דקה אחת שבי”ד יראו הלבנה ויקדשו

בנוגע די ראיה פון דעם רמב"ם הל' קידוש החודש - נו נו. והדברים עתיקים.
אבער צו זאגן אז סתימת רי"ף ורמב"ם איז ווי רבינו תם איז צריך עיון גדול מאוד!
הגע בעצמך, דו האלטסט אז רבינו תם איז גארנישט מחדש, אויב מ'האט זיך געפירט כדבריו אויך בספרד ובארצות המערב, האט דאך יעדער אזוי געוויסט, וואס דארף מען דעם רבינו תם דאס מחדש זיין אז עס זענען פאראן צוויי שקיעות, אדער תחילת שקיעה וסוף שקיעה, זיל קרי בי רב הוא יעדער חדר-יינגל ווייסט אז עס איז פאראן א "שקיעה" וואס מ'נוצט בלשון בני אדם, און א הלכה'דיגע שקיעה וואס מיט איר באנוצט מען זיך פאר ערב שבת און אנדערע הלכות?!

נישט איך זאג, דער סתימת הראשונים מיט דער מאירי און דער רדב״ז מיט נאך אסאך גדולי אחרונים זאגן אזוי.
אויך אין תשובת הגאונים שטייט אז כל זמן אז סדא אדמימות במערב איז נאך טאג, אויך שטייט דארט אז סדא צוויי כוכבים וואס קומען ארויס נאך די שקיעה בתחילת בין השמשות, און דאס שטימט נאר מיט די צווייטע שקיעה.
ר״ת איז מחדש דער תירוץ פון סתירת הסוגיות נישט מחדש געווען א נייע זמן פון צאת הכוכבים, סאיז נישט מסתבר אז כלל ישראל האט זיך געפירט ווי די גאונים און ר״ת בפילפולו האט מהפך געווען סדרי בראשית און גאנץ כלל ישראל האט געביטן דעם זמן פון צאת הכוכבים, אויך דער מרדכי און דער ראבן האבן נישט געהאלטן ווי ר״ת תירוץ אויף די סתירת הסוגיות אבער זיי האלטן ווי ר״ת מיט די זמן צאת הכוכבים.

[מאירים]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

די אמת'ע גדולי ישראל, האבן געהאלטן 72 בכל מקום ובכל זמן, כפשטות ר"ת. (עכ"פ לחומרא). נישט דער דברי יואל, און נישט דער דברי יציב האבן געהאלטן 72 במעלות.

זיי האבן נישט מסלף געווען דברי הפוסקים, זיי איז נישט איינגעפאלן ח"ו צו שרייבן אויף די גדולי האחרונים, אז זיי האבן זיך טועה געווען. ועוד ועוד.
זאב שכטר איז געווען א זייפן, לץ, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.האסטו דא נאך א השמצה, זיוף וליצנות פון אים. וכמעשהו בראשונה, כך מעשהו בשניה.... און דו, קופסט עס נאך...

[מצפים לישועה]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

די אמת'ע גדולי ישראל, האבן געהאלטן 72 בכל מקום ובכל זמן, כפשטות ר"ת. (עכ"פ לחומרא). נישט דער דברי יואל, און נישט דער דברי יציב האבן געהאלטן 72 במעלות.

זיי האבן נישט מסלף געווען דברי הפוסקים, זיי איז נישט איינגעפאלן ח"ו צו שרייבן אויף די גדולי האחרונים, אז זיי האבן זיך טועה געווען. ועוד ועוד.
זאב שכטר איז געווען א זייפן, לץ, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.האסטו דא נאך א השמצה, זיוף וליצנות פון אים. וכמעשהו בראשונה, כך מעשהו בשניה.... און דו, קופסט עס נאך...

איך קויף נישט פון רבי זאב שכטר, ער איז נישט געווען קיין זייפן, אפשר א טועה.

דער סאטמערער רב האט אין אונגארן אין לאנדאן געהייסן ווארטן מער ווי 72, און ישראל והזמנים שרייבט ער אז דער סאטמערער רב האט אוועק געמאכט דעם מנחת כהן בשתי ידיים און געזאגט אז סאיז א טעות.

דער דברי יציב שרייבט קלאר אז אויב מען זעט אדמימות במערב איז נאך נישט נאכט אפילו נאך צווויי און זיבעציג, און אזוי שרייבן דער סטריזובער און דער מנחת אלעזר, און דער דברי יציב שרייבט אז סאיז געווען קהילות אין פוילין וואס האבן געהאלטן שפעטער ווי נייינציג.

אויך דער ב״ח מיט דער תניא שרייבן אז צאת הכוכבים בימים השווים איז ביי ניינציג , און דער תניא שרייבט אז און די זומער איז עס צוווי שעה.

[מאירים]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

די אמת'ע גדולי ישראל, האבן געהאלטן 72 בכל מקום ובכל זמן, כפשטות ר"ת. (עכ"פ לחומרא). נישט דער דברי יואל, און נישט דער דברי יציב האבן געהאלטן 72 במעלות.

זיי האבן נישט מסלף געווען דברי הפוסקים, זיי איז נישט איינגעפאלן ח"ו צו שרייבן אויף די גדולי האחרונים, אז זיי האבן זיך טועה געווען. ועוד ועוד.
זאב שכטר איז געווען א זייפן, לץ, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.האסטו דא נאך א השמצה, זיוף וליצנות פון אים. וכמעשהו בראשונה, כך מעשהו בשניה.... און דו, קופסט עס נאך...

איך קויף נישט פון רבי זאב שכטר, ער איז נישט געווען קיין זייפן, אפשר א טועה.

א געזונטער זייפן, כידוע למעיין בכתביו, (וגם מעיין במקורותיו, בפנים) וכידוע לי בפרטיות, הכרתיו היטב. (היה ידיד אחי)

דער סאטמערער רב האט אין אונגארן אין לאנדאן געהייסן ווארטן מער ווי 72,

אמת, אבער נישט וועגן דיין אדמימות, כמובן.

און ישראל והזמנים שרייבט ער אז דער סאטמערער רב האט אוועק געמאכט דעם מנחת כהן בשתי ידיים און געזאגט אז סאיז א טעות.

מקור ברור, פליז

דער דברי יציב שרייבט קלאר אז אויב מען זעט אדמימות במערב איז נאך נישט נאכט אפילו נאך צווויי און זיבעציג, און אזוי שרייבן דער סטריזובער און דער מנחת אלעזר, און דער דברי יציב שרייבט אז סאיז געווען קהילות אין פוילין וואס האבן געהאלטן שפעטער ווי נייינציג.

איך ווייס זיינע תשובות, אבער למעשה האט ער קובע געווען 72 פאר אנ"ש דא אין אמעריקע, (לדעתך איז נאך דא אדמימות במעריב)
און דע אדמימות וואס זיי רעדן, איז נישט די אדמומות וואס די היינטיגע האבן מחדש געווען, זיי רעדן פון זמן מוצאי שבת ביי 7.5 מעלות בערך.

און די קהילות וואס האבן געווארט 90 ויותר, איז געווען לחומרא, לפי השיטה פון 22.5 מינוט למיל. (פון וואס די לאכסט אפ) נישט וועגן אדמימות.

אויך דער ב״ח מיט דער תניא שרייבן אז צאת הכוכבים בימים השווים איז ביי ניינציג , און דער תניא שרייבט אז און די זומער איז עס צוווי שעה.

שקר !

[מאירים]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

די אמת'ע גדולי ישראל, האבן געהאלטן 72 בכל מקום ובכל זמן, כפשטות ר"ת. (עכ"פ לחומרא). נישט דער דברי יואל, און נישט דער דברי יציב האבן געהאלטן 72 במעלות.

זיי האבן נישט מסלף געווען דברי הפוסקים, זיי איז נישט איינגעפאלן ח"ו צו שרייבן אויף די גדולי האחרונים, אז זיי האבן זיך טועה געווען. ועוד ועוד.
זאב שכטר איז געווען א זייפן, לץ, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.האסטו דא נאך א השמצה, זיוף וליצנות פון אים. וכמעשהו בראשונה, כך מעשהו בשניה.... און דו, קופסט עס נאך...

איך קויף נישט פון רבי זאב שכטר,

דו קויפסט שוין איינמאל ! ווער האט דאס געשריבן ????

ומה שדייקו מהחת״ס סימן פ שסבר כהמנחת כהן, כבר האריך בספר בין אור לחושך להוכיח שזה טעות.

ער איז נישט געווען קיין זייפן, אפשר א טועה.

א געזונטער זייפן, כידוע למעיין בכתביו, (וגם מעיין במקורותיו, בפנים) וכידוע לי בפרטיות, הכרתיו היטב. (היה ידיד אחי)

דער סאטמערער רב האט אין אונגארן אין לאנדאן געהייסן ווארטן מער ווי 72,

אמת, אבער נישט וועגן דיין אדמימות, כמובן.

און ישראל והזמנים שרייבט ער אז דער סאטמערער רב האט אוועק געמאכט דעם מנחת כהן בשתי ידיים און געזאגט אז סאיז א טעות.

מקור ברור, פליז

דער דברי יציב שרייבט קלאר אז אויב מען זעט אדמימות במערב איז נאך נישט נאכט אפילו נאך צווויי און זיבעציג, און אזוי שרייבן דער סטריזובער און דער מנחת אלעזר, און דער דברי יציב שרייבט אז סאיז געווען קהילות אין פוילין וואס האבן געהאלטן שפעטער ווי נייינציג.

איך ווייס זיינע תשובות, אבער למעשה האט ער קובע געווען 72 פאר אנ"ש דא אין אמעריקע, (לדעתך איז נאך דא אדמימות במעריב)
און דע אדמימות וואס זיי רעדן, איז נישט די אדמומות וואס די היינטיגע האבן מחדש געווען, זיי רעדן פון זמן מוצאי שבת ביי 7.5 מעלות בערך.

און די קהילות וואס האבן געווארט 90 ויותר, איז געווען לחומרא, לפי השיטה פון 22.5 מינוט למיל. (פון וואס די לאכסט אפ) נישט וועגן אדמימות.

אויך דער ב״ח מיט דער תניא שרייבן אז צאת הכוכבים בימים השווים איז ביי ניינציג , און דער תניא שרייבט אז און די זומער איז עס צוווי שעה.

שקר !

[מצפים לישועה]

ניין, נאר דו מיט זאב שכטר זענען.
דו האסט אפילו געליינט וואס די האסט מעתיק געווען?

או לאותה בושה, או לאותה כלימה.

וואס איז די חילוק פון רבי זאב שכטר און דער דברי יואל און דברי יציב

די אמת'ע גדולי ישראל, האבן געהאלטן 72 בכל מקום ובכל זמן, כפשטות ר"ת. (עכ"פ לחומרא). נישט דער דברי יואל, און נישט דער דברי יציב האבן געהאלטן 72 במעלות.

זיי האבן נישט מסלף געווען דברי הפוסקים, זיי איז נישט איינגעפאלן ח"ו צו שרייבן אויף די גדולי האחרונים, אז זיי האבן זיך טועה געווען. ועוד ועוד.
זאב שכטר איז געווען א זייפן, לץ, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה.האסטו דא נאך א השמצה, זיוף וליצנות פון אים. וכמעשהו בראשונה, כך מעשהו בשניה.... און דו, קופסט עס נאך...

איך קויף נישט פון רבי זאב שכטר, ער איז נישט געווען קיין זייפן, אפשר א טועה.

א געזונטער זייפן, כידוע למעיין בכתביו, (וגם מעיין במקורותיו, בפנים) וכידוע לי בפרטיות, הכרתיו היטב. (היה ידיד אחי)

דער סאטמערער רב האט אין אונגארן אין לאנדאן געהייסן ווארטן מער ווי 72,

אמת, אבער נישט וועגן דיין אדמימות, כמובן.

און ישראל והזמנים שרייבט ער אז דער סאטמערער רב האט אוועק געמאכט דעם מנחת כהן בשתי ידיים און געזאגט אז סאיז א טעות.

מקור ברור, פליז

דער דברי יציב שרייבט קלאר אז אויב מען זעט אדמימות במערב איז נאך נישט נאכט אפילו נאך צווויי און זיבעציג, און אזוי שרייבן דער סטריזובער און דער מנחת אלעזר, און דער דברי יציב שרייבט אז סאיז געווען קהילות אין פוילין וואס האבן געהאלטן שפעטער ווי נייינציג.

איך ווייס זיינע תשובות, אבער למעשה האט ער קובע געווען 72 פאר אנ"ש דא אין אמעריקע, (לדעתך איז נאך דא אדמימות במעריב)
און דע אדמימות וואס זיי רעדן, איז נישט די אדמומות וואס די היינטיגע האבן מחדש געווען, זיי רעדן פון זמן מוצאי שבת ביי 7.5 מעלות בערך.

און די קהילות וואס האבן געווארט 90 ויותר, איז געווען לחומרא, לפי השיטה פון 22.5 מינוט למיל. (פון וואס די לאכסט אפ) נישט וועגן אדמימות.

אויך דער ב״ח מיט דער תניא שרייבן אז צאת הכוכבים בימים השווים איז ביי ניינציג , און דער תניא שרייבט אז און די זומער איז עס צוווי שעה.

שקר !

נישט וועגן אדמימות? נאר פארוואס דען? עכ״פ ער האט נישט געהאלטן שוות בכל מקום וזמן אזוי ווי דו האסט געשריבן.
וואס הייסט מחדש זיין אדמימות, אויב סאיז דא אדמימות איז דא.

איך לאך נישט פון 22, איך זאג נאר אז נאר לויט די שיטה איז דא א קושיא אויף ר״ת, און אויב סאיז וועגן 22 פארוואס האבן זיי געהאלטן מער ווי ניינציג.

דער ב״ח איז אין סימן רס״א, אין דער תניא איז אין מכתב וואס איז גדרוקט אין די אלטע דרוקן אין שו״ע רסא, און אין די נייע דרוקן ביים סוף פון ספר.

אגב לשיטתך אז מען דארף האלטן אלטע מנהגים כאטש סאיז זעט אויס א טעות, וואס האלטסטו לגבי עלות השחר, דארף מען אויך האלטן 14 מעלות אזוי ווי אמאל, אדער 16 מעלות.

[מאירים]

ברענג דעם לשון פון ב"ח ובעל התניא, וביותר מקור פון סאקמער רב אויף מנחת כהן.

דערנאך וועלן מיר רעדן פון אדמימות.

און יא!
מיר האלטן זיך ביי אלטע מנהגים.

[מצפים לישועה]

ברענג דעם לשון פון ב"ח ובעל התניא, וביותר מקור פון סאקמער רב אויף מנחת כהן.

דערנאך וועלן מיר רעדן פון אדמימות.

און יא!
מיר האלטן זיך ביי אלטע מנהגים.

און אלע לוחות אין ארץ ישראל איז דער זמן עלות השחר 72 לפי מעלות טראץ וואס סאיז נישט געווען אזא מנהג אין חוץ לארץ, לדעתך איז עס נגד התורה והמסורה.

[מצפים לישועה]

ברענג דעם לשון פון ב"ח ובעל התניא, וביותר מקור פון סאקמער רב אויף מנחת כהן.

.

וואס איז דיין פראבלעם, דו האסט נישט קיין שוע הרב און א טור אורח חיים און דער ספר ישראל והזמנים?

[מאירים]

איך האב יא, און דארט שטייט נישט וואס די זאגסט!!

שעה כ"ב הייסט ביי דיר די שקיעה? (ב"ח)
שעה שלימה, (אגב; 6.5° אין יענע מקומות) איז טייטס צוויי שעה?

[מצפים לישועה]

איך האב יא, און דארט שטייט נישט וואס די זאגסט!!

שעה כ"ב הייסט ביי דיר די שקיעה? (ב"ח)
שעה שלימה, (אגב; 6.5° אין יענע מקומות) איז טייטס צוויי שעה?

זה לשון הב"ח

שהרי לדעתו התחלת בין השמשות הוה ב' שעות בקירוב קודם גמר צאת הכוכבים מלבד תוספת שבת דהוא בעשה מתשבתו שבתכם וצריך להקדים הרבה בהכנסת שבת מקמי התחלת שקיעה

[מאירים]

ער גייט לאחור פון צאת הנראה, (אזוי ווי ער שרייבט קלאר אין די תשובה).
נאר איך האב געוויסט אז די ביסט א תלמיד פון זאב שכטר, און די וועסט זאגן אז דער ב"ח האלט אז צאת הכוכבים איז צוויי שעה נאך שקיעה, כדרכו לזייף ולסלף דברי הפוסקים באופן נורא.

האב איך דיר געפרעגט וואס מיינט "וצריך לקבל עליו שבת מיד בסוף שעה כ"ב" וואס דאס מיינט לפי די זייגער בימים ההם, צוויי שעה פאר צאת הכוכבים הנראה. (די גוים האבן אויך גענוצט דעם זייגער, און זיי האבן נישט געהאלטן רבינו תם 16 מעלות)

ובכלל ווער ס'לערנט דעם ב"ח אינעווייניג זעהט קלאר דיין זיוף נורא. כהרב, כן התלמיד. מען זעהט פון דיין ערשטע דרשה דא, אז די שרייבסט נאך זייער אסאך, אויב נישט אלעס, פון דעם זייפן זאב שכטר בלי לעיין בהמקורות בפנים.

הוי זהיר בגחלתן...

[מאירים]

.

[מצפים לישועה]

ער גייט לאחור פון צאת הנראה, (אזוי ווי ער שרייבט קלאר אין די תשובה).
נאר איך האב געוויסט אז די ביסט א תלמיד פון זאב שכטר, און די וועסט זאגן אז דער ב"ח האלט אז צאת הכוכבים איז צוויי שעה נאך שקיעה, כדרכו לזייף ולסלף דברי הפוסקים באופן נורא.

האב איך דיר געפרעגט וואס מיינט "וצריך לקבל עליו שבת מיד בסוף שעה כ"ב" וואס דאס מיינט לפי די זייגער בימים ההם, צוויי שעה פאר צאת הכוכבים הנראה. (די גוים האבן אויך גענוצט דעם זייגער, און זיי האבן נישט געהאלטן רבינו תם 16 מעלות)

ובכלל ווער ס'לערנט דעם ב"ח אינעווייניג זעהט קלאר דיין זיוף נורא. כהרב, כן התלמיד. מען זעהט פון דיין ערשטע דרשה דא, אז די שרייבסט נאך זייער אסאך, אויב נישט אלעס, פון דעם זייפן זאב שכטר בלי לעיין בהמקורות בפנים.

הוי זהיר בגחלתן...

איך ווייס נישט וואס דו זאגסט, ער זאגט קלאר אז זמן היריאים וואס דאס איז א פורטל שעה פאר די שקיעה, איז בערך צוויי שעה פאר צאת, און דבריו הביאו במג״א ובביאור הלכה רסג אז לויט די יריאים דארף מען מקבל שבת זיין שתי שעות קודם הלילה, אפשר זענען זייי אויך תלמידים פון רבי זאב שעכטער זצ״ל?, אפענע וווערטער וואס איז דא זיך צו דינגען דא, און וואס האט דאס מיט רבי זאב שכטר זצ״ל

וויאזוי דו זייגער איז געגאאנגען בימים ההם במקומו האב איך נישט קיין אנונג, אויב דו וווייסט יא אדרבה ברענג א מקור.

[מאירים]

ער גייט לאחור פון צאת הנראה, (אזוי ווי ער שרייבט קלאר אין די תשובה).
נאר איך האב געוויסט אז די ביסט א תלמיד פון זאב שכטר, און די וועסט זאגן אז דער ב"ח האלט אז צאת הכוכבים איז צוויי שעה נאך שקיעה, כדרכו לזייף ולסלף דברי הפוסקים באופן נורא.

האב איך דיר געפרעגט וואס מיינט "וצריך לקבל עליו שבת מיד בסוף שעה כ"ב" וואס דאס מיינט לפי די זייגער בימים ההם, צוויי שעה פאר צאת הכוכבים הנראה. (די גוים האבן אויך גענוצט דעם זייגער, און זיי האבן נישט געהאלטן רבינו תם 16 מעלות)

ובכלל ווער ס'לערנט דעם ב"ח אינעווייניג זעהט קלאר דיין זיוף נורא. כהרב, כן התלמיד. מען זעהט פון דיין ערשטע דרשה דא, אז די שרייבסט נאך זייער אסאך, אויב נישט אלעס, פון דעם זייפן זאב שכטר בלי לעיין בהמקורות בפנים.

הוי זהיר בגחלתן...

איך ווייס נישט וואס דו זאגסט, ער זאגט קלאר אז זמן היריאים וואס דאס איז א פורטל שעה פאר די שקיעה, איז בערך צוויי שעה פאר צאת, און דבריו הביאו במג״א ובביאור הלכה רסג אז לויט די יריאים דארף מען מקבל שבת זיין שתי שעות קודם הלילה, אפשר זענען זייי אויך תלמידים פון רבי זאב שעכטער זצ״ל?, אפענע וווערטער וואס איז דא זיך צו דינגען דא, און וואס האט דאס מיט רבי זאב שכטר זצ״ל.

לערן דעם ב"ח בפנים, און אויך דעם תשובת הב"ח קנ"ד. וועסטו זעהן קלאר אז ער גייט לאחור פון צאת הנראה, די ערשטע ג' כוכבים נאך די שקיעה.

וויאזוי דו זייגער איז געגאאנגען בימים ההם במקומו האב איך נישט קיין אנונג, אויב דו וווייסט יא אדרבה ברענג א מקור.

Handbuch der Mathematischen und
Technischen Chronologie

מאך ריסורטש פאר די ביסט מסלף דברי הב"ח.