קורצע עובדות און געדאנקען
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
"שמאל ?" דוחה וימין מקרבת
ליל פסח תר"ע איז דער דעמאלטיגער מנהל פון די ליובאוויטשער ישיבה דער ר"ייצ זי"ע
איידער ער האט זיך געזעצט צום סדר אריבער אין ישיבה
דער סדר איז געווען אז ביי יעדען טיש זענען געזעסען 11 בחורים מיט א ממונה
יעדער בחור האט באקומען א קערה און איין מצה שמורה משעת קצירה און 2 שמורה משעת טחינה
מען האט געקענט דערעקנען חיצוניותדיג אויך, געווען פון אנדערע סארטען ווייץ
ביי איין טיש הייבט דער מנהל אויף דעם מצה דעקיל פון דעם ממונה יוחנן גארדאן
אין ער זעהט 3 מצות שמורה משעת קצירה
פרעגט ער אים מניין לך?
זאגט ער "א ממונה גיט זין אן עצה"
זאגט אים דער מנהל מארגען באקומסט נישט די מיטאג סעודה אין ישיבה
יו"ט מיטאג איז יוחנן במקום סעודת יו"ט גיגאנגען אויף א שפאציר ביים טייך
אויף אמאל הערט ער ווי צווי בחורים שרייען אים נאך
יוחנן דער מנהל רופט דיר ער וויל די זאלסט קומען צי אים עסען
איידער ער האט זיך געזעצט צום סדר אריבער אין ישיבה
דער סדר איז געווען אז ביי יעדען טיש זענען געזעסען 11 בחורים מיט א ממונה
יעדער בחור האט באקומען א קערה און איין מצה שמורה משעת קצירה און 2 שמורה משעת טחינה
מען האט געקענט דערעקנען חיצוניותדיג אויך, געווען פון אנדערע סארטען ווייץ
ביי איין טיש הייבט דער מנהל אויף דעם מצה דעקיל פון דעם ממונה יוחנן גארדאן
אין ער זעהט 3 מצות שמורה משעת קצירה
פרעגט ער אים מניין לך?
זאגט ער "א ממונה גיט זין אן עצה"
זאגט אים דער מנהל מארגען באקומסט נישט די מיטאג סעודה אין ישיבה
יו"ט מיטאג איז יוחנן במקום סעודת יו"ט גיגאנגען אויף א שפאציר ביים טייך
אויף אמאל הערט ער ווי צווי בחורים שרייען אים נאך
יוחנן דער מנהל רופט דיר ער וויל די זאלסט קומען צי אים עסען
ראש חודש אייר
היום ניתנו הדגלים לישראל וע"ז פירוש הה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע ""נרננה בישועתך - מתי ? ובשם אלקינו ""נדגול"" ביום שקיבל כלל ישראל הדגלים!!!!! כן כתב בספרו מגן דוד
לעצט פארראכטן דורך dovidal אום זונטאג אפריל 19, 2015 2:20 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים [email protected]
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
באקוצען אויף בליץ פאסט.
האב איך ג'גולמט ון געטראפען דא
פאסט מער פאר א ראש הקהל ווי פאר דעם הגר"א ?
קאוד: וועל אויס אלע
R’ Moshe C... was a young but renowned Talmid Chochom who was serving as the Dayan for a small village in White Russia. A delegation from the much larger Pinsk arrived one day and offered him the position of Rav, with the condition that R’ Moshe first marry before assuming the post. R’ Moshe was unwilling to agree to the condition, arguing that he was in the same situation as Ben Azzai, who never married because נפשי חשקה בתורה - his heart had no desire other than to learn Torah, and marriage would “waste” precious learning time
קאוד: וועל אויס אלע
The Rosh HaKahal pointed out to R’ Moshe that Chazal list various reasons for the deaths of Nadav and Avihu, Aharon’s sons. Among them are that 1) they never married and 2) they were too interested in assuming the leadership of Bnei Yisroel. What is the connection ? For not wishing to marry, they could always have excused themselves by saying נפשי חשקה בתורה. However, to be a מנהיג would require that they “waste” a lot of time on communal matters. Obviously, if Nadav and Avihu wanted to lead, their desire for learning did not reach the same level as Ben Azzai’s. If R’ Moshe wished to become the Rav, then neither did his.
האב איך ג'גולמט ון געטראפען דא
ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אתם וימתו. (מדרש תנחומא) לא מתו נדב ואביהוא אלא על שלא נשאו נשים ־ היו מהלכין אחר משה ואהרן ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור
ק. מדוע מביאים חז"ל שני חטאים אלו בטעם למיתתם ולא רק אחד מהם?
ת. ( הגר׳א מווילנא) שלא נשאו נשים היו יכולים לומר ׳נפשי חשקה בתורה׳ כמו שאמר בן עזאי שלא רצה להעמיס על עצמו חיי משפחה מחמת גודל חשקו בתורה. אבל נדב ואביהוא שרצו לקחת את מ קומם של משה ואהרן גילו בזה שהטעם שלא נשאו נשים לא היה אך ורק להשקיע א ת כל כחם וזמנם בלימוד התורה. החטא השני היא הסיבה לעונשם על שלא נשאו נשים.
פאסט מער פאר א ראש הקהל ווי פאר דעם הגר"א ?
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
געהערט א המשך פון " ובנים לא היו להם" מוט דעם חת"ס אויף והותירך ה לטובה בפרי בטנך
מובא בסוף העמוד
מובא בסוף העמוד
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
מגליון טיב הקהילה של חבורת הרה"צ ר' גמליא' רבינוביץ שליט"א
מסופר על מרן הבית הלוי מבריסק זצוק"ל, שהיה חתנו של אחד מחסידיו של הרה"ק המהר"ם קוברין זי"ע, ה"ה הגאון רבי יצחק עפרון מאיווניץ, [הנקרא 'רבי איטשה פייבישס'] זצ"ל.
פעם אחת נזדמן שהרבי התאכסן בביתו של רבי יצחק חסידו למספר ימים, וגם הבית הלוי היה סמוך באותה עת על שולחן חותנו.
באותה תקופה היה הבית הלוי ספון כל כולו בתורתו, בפינה שבחצר הטירה בנה עבורו חותנו 'חדר' מיוחד צדדי ושקט שם ישב
בהתבודדות ולמד יומם ולילה, וכמעט שלא יצא משם. החותן בעל האכסניה שמח מאוד באורחו הדגול, ורצה כמובן שחתנו הצעיר
יכיר גם כן את הרבי הקדוש, אלא שהבית הלוי התנה עמו שלא ידבר עמו כלום בענייני עבודה וחסידות, ויניח לו בעבודתו כדרכו.
ברם, החסיד שהיה איש פיקח המציא עצה בדבר, הוא הניח את מזוודותיו של הרבי בתוך אותו חדר בו למד הבית הלוי,
באמתלא שלא יפריעו לחסידים הרבים הגודשים את הבית... והנה כשנצרך הרבי לחפץ אחד המונח בכליו, הצביע בעל הבית
על מקום התיקים שבאותו חדר, והרבי נכנס שמה להוציא את מבוקשו. והנה בהיכנסו ראה לפניו אור גדול זורח מאותו אברך
צעיר שישב ולמד בשקידה עצומה בשולחן ערוך אורח חיים, ולא שם לב כלל לאורח שנכנס עתה לחדרו!
הרבי התקרב אל שולחנו, ותיכף כשראהו האברך קם מיד מלוא קומתו ונתן ברכת שלום לצדיק. הרבי נכנס עמו בשיחה פורתא בענייני לימודיו,
וכשראה שלומד בספר 'שולחן ערוך אורח חיים' שאלו בבת שחוק:
"נו, רואה אני שהנך אוחז כבר עמוק בפנים הספר, ומה עם הסעיף הראשון כאן (סי' א ס"א) שבענין "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח),
האם אתה מקיים זאת כראוי? הבית הלוי שנודע בחריפות שכלו ופקחותו ענה לרבי: האמת אומר, שיש כאן בסעיף זה קושיה שמציקה לי רבות,
והיא בדברי הרמ"א שם בזה"ל (או"ח סי' א ס"א): "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו', שכאשר ישים האדם אל ליבו,
שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד" עכ"ל.
והנה אני חשבתי והתבוננתי הרבה בדברי הרמ"א הללו, שמלא כל הארץ כבודו ותפארתו וכו', ומדוע לא נתקיימה בי הבטחתו המפורשת של הרמ"א
שמיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה', כי לא הגיעני לא היראה הראויה מפחד ה' ולא ההכנעה והבושה מהדר גאונו?
הרבי הקדוש נהנה מאוד משאלתו, שהיה בה טעם טוב של מבקש האמת. ועל אתר הראה לפניו לדייק היטב בלשונו של הרמ"א זצוק"ל,
שמדגיש: "כאשר ישים האדם אל לבו"עכל"ק, ולא כתב כשיחשוב בראשו בשכלו ובמוחו, כי אם כשישים 'אל לבו'! –
זו היא עבודה אחרת לגמרי, הסביר הרבי, עבודת הלב! לחוש במוחש כעומד לפניו יתברך ממש, לא רק עבודת המוח!
התשובה הזאת קלעה היטב השערה, והניחה את דעתו של בית הלוי, שנים רבות אחר כך היה חוזר על דבריו הקדושים של הצדיק,
ולחסידיו של הרבי מקוברין היה אומר שרבם האיר את עיניו באותה שעה, והורה לו את הדרך הנכונה והישרה.
[א. ה. מן הענין לציין בזה, מה שהוסיף שם בשולחן ערוך הרב (או"ח מהדו"ת סי' א ס"ה), בזה"ל: "ואם לא יגיע אליו מיד, יעמיק הרבה בענין זה עד שיגיע אליו. וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עוונותיו, שהם המונעים מהגיע אליו היראה, כמ"ש (ישעיה נט, ב) עונותיכם היו מבדילים וגו'" עכ"ל
פעם אחת נזדמן שהרבי התאכסן בביתו של רבי יצחק חסידו למספר ימים, וגם הבית הלוי היה סמוך באותה עת על שולחן חותנו.
באותה תקופה היה הבית הלוי ספון כל כולו בתורתו, בפינה שבחצר הטירה בנה עבורו חותנו 'חדר' מיוחד צדדי ושקט שם ישב
בהתבודדות ולמד יומם ולילה, וכמעט שלא יצא משם. החותן בעל האכסניה שמח מאוד באורחו הדגול, ורצה כמובן שחתנו הצעיר
יכיר גם כן את הרבי הקדוש, אלא שהבית הלוי התנה עמו שלא ידבר עמו כלום בענייני עבודה וחסידות, ויניח לו בעבודתו כדרכו.
ברם, החסיד שהיה איש פיקח המציא עצה בדבר, הוא הניח את מזוודותיו של הרבי בתוך אותו חדר בו למד הבית הלוי,
באמתלא שלא יפריעו לחסידים הרבים הגודשים את הבית... והנה כשנצרך הרבי לחפץ אחד המונח בכליו, הצביע בעל הבית
על מקום התיקים שבאותו חדר, והרבי נכנס שמה להוציא את מבוקשו. והנה בהיכנסו ראה לפניו אור גדול זורח מאותו אברך
צעיר שישב ולמד בשקידה עצומה בשולחן ערוך אורח חיים, ולא שם לב כלל לאורח שנכנס עתה לחדרו!
הרבי התקרב אל שולחנו, ותיכף כשראהו האברך קם מיד מלוא קומתו ונתן ברכת שלום לצדיק. הרבי נכנס עמו בשיחה פורתא בענייני לימודיו,
וכשראה שלומד בספר 'שולחן ערוך אורח חיים' שאלו בבת שחוק:
"נו, רואה אני שהנך אוחז כבר עמוק בפנים הספר, ומה עם הסעיף הראשון כאן (סי' א ס"א) שבענין "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח),
האם אתה מקיים זאת כראוי? הבית הלוי שנודע בחריפות שכלו ופקחותו ענה לרבי: האמת אומר, שיש כאן בסעיף זה קושיה שמציקה לי רבות,
והיא בדברי הרמ"א שם בזה"ל (או"ח סי' א ס"א): "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו', שכאשר ישים האדם אל ליבו,
שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד" עכ"ל.
והנה אני חשבתי והתבוננתי הרבה בדברי הרמ"א הללו, שמלא כל הארץ כבודו ותפארתו וכו', ומדוע לא נתקיימה בי הבטחתו המפורשת של הרמ"א
שמיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה', כי לא הגיעני לא היראה הראויה מפחד ה' ולא ההכנעה והבושה מהדר גאונו?
הרבי הקדוש נהנה מאוד משאלתו, שהיה בה טעם טוב של מבקש האמת. ועל אתר הראה לפניו לדייק היטב בלשונו של הרמ"א זצוק"ל,
שמדגיש: "כאשר ישים האדם אל לבו"עכל"ק, ולא כתב כשיחשוב בראשו בשכלו ובמוחו, כי אם כשישים 'אל לבו'! –
זו היא עבודה אחרת לגמרי, הסביר הרבי, עבודת הלב! לחוש במוחש כעומד לפניו יתברך ממש, לא רק עבודת המוח!
התשובה הזאת קלעה היטב השערה, והניחה את דעתו של בית הלוי, שנים רבות אחר כך היה חוזר על דבריו הקדושים של הצדיק,
ולחסידיו של הרבי מקוברין היה אומר שרבם האיר את עיניו באותה שעה, והורה לו את הדרך הנכונה והישרה.
[א. ה. מן הענין לציין בזה, מה שהוסיף שם בשולחן ערוך הרב (או"ח מהדו"ת סי' א ס"ה), בזה"ל: "ואם לא יגיע אליו מיד, יעמיק הרבה בענין זה עד שיגיע אליו. וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עוונותיו, שהם המונעים מהגיע אליו היראה, כמ"ש (ישעיה נט, ב) עונותיכם היו מבדילים וגו'" עכ"ל
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
מסופר על ה"חפץ חיים" זיע"א שלא היה אוכל מאכל שהורה בה חכם. בשנת חייו האחרונה,
כשכוחו לא היה בכותניו, שירתו אותו תלמידיו. אירע מעשה שהגישו לפניו מרק עוף, אך
טרם טעם מן המרק שאל את תלמידיו, "האם המאכל כשר?". "ודאי" תמהו התלמידים
"הרבנית הכינה את המרק". למרות זאת נמנע מלאכול את המרק.
שלחו לשאול את הרבנית על כשרות המאכל, ויהי הדבר בעיניה לפלא,
מעולם לא הציגו שאלה כזו בפניה. אך לאחר חקירה התברר, כי המשרתת
טעתה ובישלה עוף שהתעוררה בו שאלה, והרב הכשירו. על כך אמר החכם
מכל אדם במשלי "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן"
כשכוחו לא היה בכותניו, שירתו אותו תלמידיו. אירע מעשה שהגישו לפניו מרק עוף, אך
טרם טעם מן המרק שאל את תלמידיו, "האם המאכל כשר?". "ודאי" תמהו התלמידים
"הרבנית הכינה את המרק". למרות זאת נמנע מלאכול את המרק.
שלחו לשאול את הרבנית על כשרות המאכל, ויהי הדבר בעיניה לפלא,
מעולם לא הציגו שאלה כזו בפניה. אך לאחר חקירה התברר, כי המשרתת
טעתה ובישלה עוף שהתעוררה בו שאלה, והרב הכשירו. על כך אמר החכם
מכל אדם במשלי "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן"
- שאינו יודע
- שר ששת אלפים
- תגובות: 6816
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מארטש 24, 2011 1:27 pm
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
קאוד: וועל אויס אלע
HaRav Chaim reports in the name of his father that one should not put a metal object on a Sefer--for in this sense the Sefer is like a Mizbei’ach, for which the Posuk says: “Lo Sonif Aleihem Barzel--do not place on them iron!”
עס האט זיך מיר געקלינגען קענטליך (ספר חסידים ?) האב איך געזוכט אין געטראפען
ערוך השולחן סימן רעא סעיף ל"ח
ועוד: דהתורה מארכת ימים, והברזל מקצר. ואף בחידושי תורה נכון לבלי לכתוב בקנה ברזל מטעם זה.
ידידינו ר' מנחם שלו' האט מיר געפרעגט "אין וואס איז מיט שירטוט ?"
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
באקומען אויף בליץ פאסט
....... ולכן תיכף אתר ענין שמיטה יאמר הכתוב וכי תמכרו ממכר או קנה אל תונו איש עמיתו
יען כי שמיטה תורה על ג' עקרים והמאמין בהם לא יונה את חברו במקח וממכר כי יאמין כי הכל
מיד ה הוא גם לא יעלים עין מהצדקה כי מי שמעלים עין מהצדקה ניכר שאינו מאמין בהשגחת
ה' ולזה אמרו כל מי שמעלים עין מן הצדקה הרי הוא כאילו עובד ע "ז ענין ע" ז הוא ג "כ מחמת
שהוא אינו מאמין בה' ......
ס' חמש ידות
יען כי שמיטה תורה על ג' עקרים והמאמין בהם לא יונה את חברו במקח וממכר כי יאמין כי הכל
מיד ה הוא גם לא יעלים עין מהצדקה כי מי שמעלים עין מהצדקה ניכר שאינו מאמין בהשגחת
ה' ולזה אמרו כל מי שמעלים עין מן הצדקה הרי הוא כאילו עובד ע "ז ענין ע" ז הוא ג "כ מחמת
שהוא אינו מאמין בה' ......
ס' חמש ידות
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
.....וזהו אמרם זקני עמי הארץ כאמור שהזקינים אשר הם ברוע מזלם מנהיגים וזקנים אצל עמי הארץ כל זמן שמזקינין ומוסיף חכמה ויראה ויוסיפו לייסרם בדברים למכביר דעתן מתטפשות עליהן פי שדעחן של הזקנים והמנהיגים הללו מתטפשות רק עליהם הי עלי עמי הארץ הללו אנשים פרוצים אצלם נראה כאילו הי דעחן מתפשטות אבל,,,,,,,,,,,,,,,,,,,אבל זקני ת"ח פי אלו הזקנים אשר הצליחו לחיות זקנים בין ת"ח והעומדים על ידם ת"ח המה כל זמן שמזקינין ויוסיפו חכמה ומרבים תוכחה למכביר הנה דעתם מתישביח עליהן פי עלי הת"ח העומדים על ידם בעיניהם דעחן מתי שבו עוד יותר ויותר כי יכירו וידעו שהאמת אתן והצדק מדברח מתוך גרונו שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ואורך ימים יוסיף לקנות שלימות בחכמה ודעת ויראה ה נמוסר השכל
נטע שורק
נטע שורק
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
קיקיון האט געשריבן:ליל פסח תר"ע איז דער דעמאלטיגער מנהל פון די ליובאוויטשער ישיבה דער ר"ייצ זי"ע
איידער ער האט זיך געזעצט צום סדר אריבער אין ישיבה
דער סדר איז געווען אז ביי יעדען טיש זענען געזעסען 11 בחורים מיט א ממונה
יעדער בחור האט באקומען א קערה און איין מצה שמורה משעת קצירה און 2 שמורה משעת טחינה
מען האט געקענט דערעקנען חיצוניותדיג אויך, געווען פון אנדערע סארטען ווייץ
ביי איין טיש הייבט דער מנהל אויף דעם מצה דעקיל פון דעם ממונה יוחנן גארדאן
אין ער זעהט 3 מצות שמורה משעת קצירה
פרעגט ער אים מניין לך?
זאגט ער "א ממונה גיט זין אן עצה"
זאגט אים דער מנהל מארגען באקומסט נישט די מיטאג סעודה אין ישיבה
יו"ט מיטאג איז יוחנן במקום סעודת יו"ט גיגאנגען אויף א שפאציר ביים טייך
אויף אמאל הערט ער ווי צווי בחורים שרייען אים נאך
יוחנן דער מנהל רופט דיר ער וויל די זאלסט קומען צי אים עסען
איך האב אריגינעל באקומען די מעשה אין אן ענגלישען אימעיל
האב איך גיבעטען ? Can you refer me to source in Lashon Hakodesh or Yiddish
איך האב תשובה נישט באקומען האב איך עס אליין מתרגם געווען
איך האב היינט באקומען
קאוד: וועל אויס אלע
I was just sent your question this morning. I heard the story from my grandfather, Rabbi Yisroel Gordon, who heard it from his father, Rabbi Yochanan Gordon. It has been published in the past with slightly different details but this is how I was told the story
Some minor corrections:
The Frierdiker Rebbe told him "hay loch minayin" when he saw the three matzos.
Also, when he told him he would not have the meal the following day, the word used (as the story was told) was "varmess
Yours truly,
Rabbi Menachem Posner
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
יי"כ פאר דעם רעיון פון דעם קעלמער זצ"ל קומט פאר
האב איך געטראפען
ספור זה המובא גם כן בספר ''שאל אביך ויגדך'' (עמ' רצא) ילמדנו עד היכן יכול להגיע ה''עשה טוב'' בענינים האלה.
אחד מחשובי חסידי בעלז ספר מעשה באדמו''ר רבי יששכר דב זצ''ל, שביום הכפורים אחר הצהרים, בנטות צללי ערב, רגיל היה להתהלך בין קהל המתפללים בבית המדרש הגדול שהיה מלא ודחוס בחסידיו עד אפס מקום והיה סוקר את כלם ומתבונן בעיני כל אחד ואחד, עד שהיה הדבר לחידה ולפלא. היו שפרשו זאת בכך, שהרבי מבקש לעורר את כלם על ידי התבוננותו בעיניהם לשוב בתשובה שלמה. ואמנם, ההתעוררות של כל מי שנפל עליו מבטו של הרבי היתה גדולה ונפלאה מאד מאד.
מאחר יותר התברר, שהעלה להנהגה זו של הרבי היתה שונה לחלוטין. הרבי חלף ליד זקן אחד שאחזו בולמוס, ולפי הדין הרי זה סכנת נפשות. מיד שלף הרבי פרוסת עוגה מכיסו ותחבו לתוך פיו של הזקן. בכך קים את מאמר המשנה (יומא פג, א): ''מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו וכו' עד שיאורו עיניו''.
עתה ידעו הכל שזו היתה הסבה להתבוננות הרבי בעיני כל אחד מהמתפללים, כי רצה לראות אם ישנו מישהו שאחזו בולמוס והוא מצוי בסכנה. לצרך זה החזיק בכיסו דברי מאכל, להחיות נפשות.
הוסיף הגאון ר' שלום שבדרון (זצ"ל) שליט''א: כאשר שמעתי את ספור המעשה מאותו חסיד, אמרתי לו, שלהנהגה זו יש מקור במסכת תענית (כא.), שם מספר על התנא נחום איש גמזו, שאמר לעני שבקש ממנו אכל, שימתין קמעה עד שיפרק את חמורו ויתן לו. עד שהוא ירד מהחמור על מנת להאכיל את העני מת העני מרעב. ונחום איש גמזו קבל אז על עצמו יסורים נוראים, ואמר: עיני שלא חסו על עיניך יסמו, ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך יקטעו וכו', וכן היה.
והקשה ה''סבא מקלם'' זצ''ל, מדוע היה נחום איש גמזו אשם, הרי היה מוכן להאכיל את העני, ואף אמר לו שימתין עד שיפרק את חמורו? ובאר ה''סבא'', שנחום איש גמזו האשים ויסר את עצמו על כך שלא חשב מראש על מקרה כזה. הוא תבע מעצמו מדוע לא הכין את עצמו לקראת אפשרות שיפגש עני רעב על סף מיתה. אלו היה חושב על כך, היה מצטיד באכל באפן שיהיה מזמן בידו לתנו מיד לרעב, ולהציל בכך נפש מישראל.
כפי הנראה, זה היה המקור שממנו שאב האדמו''ר מבעלז את מנהגו החשוב, ולכן החזיק בכיסו בעצם יום הכפורים פרוסות עוגה להחיות בהם נפש רעבה.
הנה כונו שני גדולי הדור לדבר אחד
האב איך געטראפען
ספור זה המובא גם כן בספר ''שאל אביך ויגדך'' (עמ' רצא) ילמדנו עד היכן יכול להגיע ה''עשה טוב'' בענינים האלה.
אחד מחשובי חסידי בעלז ספר מעשה באדמו''ר רבי יששכר דב זצ''ל, שביום הכפורים אחר הצהרים, בנטות צללי ערב, רגיל היה להתהלך בין קהל המתפללים בבית המדרש הגדול שהיה מלא ודחוס בחסידיו עד אפס מקום והיה סוקר את כלם ומתבונן בעיני כל אחד ואחד, עד שהיה הדבר לחידה ולפלא. היו שפרשו זאת בכך, שהרבי מבקש לעורר את כלם על ידי התבוננותו בעיניהם לשוב בתשובה שלמה. ואמנם, ההתעוררות של כל מי שנפל עליו מבטו של הרבי היתה גדולה ונפלאה מאד מאד.
מאחר יותר התברר, שהעלה להנהגה זו של הרבי היתה שונה לחלוטין. הרבי חלף ליד זקן אחד שאחזו בולמוס, ולפי הדין הרי זה סכנת נפשות. מיד שלף הרבי פרוסת עוגה מכיסו ותחבו לתוך פיו של הזקן. בכך קים את מאמר המשנה (יומא פג, א): ''מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו וכו' עד שיאורו עיניו''.
עתה ידעו הכל שזו היתה הסבה להתבוננות הרבי בעיני כל אחד מהמתפללים, כי רצה לראות אם ישנו מישהו שאחזו בולמוס והוא מצוי בסכנה. לצרך זה החזיק בכיסו דברי מאכל, להחיות נפשות.
הוסיף הגאון ר' שלום שבדרון (זצ"ל) שליט''א: כאשר שמעתי את ספור המעשה מאותו חסיד, אמרתי לו, שלהנהגה זו יש מקור במסכת תענית (כא.), שם מספר על התנא נחום איש גמזו, שאמר לעני שבקש ממנו אכל, שימתין קמעה עד שיפרק את חמורו ויתן לו. עד שהוא ירד מהחמור על מנת להאכיל את העני מת העני מרעב. ונחום איש גמזו קבל אז על עצמו יסורים נוראים, ואמר: עיני שלא חסו על עיניך יסמו, ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך יקטעו וכו', וכן היה.
והקשה ה''סבא מקלם'' זצ''ל, מדוע היה נחום איש גמזו אשם, הרי היה מוכן להאכיל את העני, ואף אמר לו שימתין עד שיפרק את חמורו? ובאר ה''סבא'', שנחום איש גמזו האשים ויסר את עצמו על כך שלא חשב מראש על מקרה כזה. הוא תבע מעצמו מדוע לא הכין את עצמו לקראת אפשרות שיפגש עני רעב על סף מיתה. אלו היה חושב על כך, היה מצטיד באכל באפן שיהיה מזמן בידו לתנו מיד לרעב, ולהציל בכך נפש מישראל.
כפי הנראה, זה היה המקור שממנו שאב האדמו''ר מבעלז את מנהגו החשוב, ולכן החזיק בכיסו בעצם יום הכפורים פרוסות עוגה להחיות בהם נפש רעבה.
הנה כונו שני גדולי הדור לדבר אחד
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
בתןך הדברים וואס רמ"ש נ"י האט ציגערייט פאר זיין טאכטער'ס רעדע אין שולע
טעם על המנהג (חזק חזק ונתחזק לאחר סיום ספר)
כי מצינו בתורה תפילה וצדקה,
שמכח המשפיע טוב לאחרים להיות גם מושפע
לטוב. בת"ת מצינו 'ומתלמידי יותר מכולם', בתפילה
מצינו בב"ק צב 'המתפלל בעד חבירו והוא צריך
לאותו דבר נענה תחילה', ובצדקה מצינו בתענית ז
'עשר בשביל שתתעשר' וכן בכמה מקומות מצינו ענין
זה, וזהו שאנו אומרים 'חזק חזק' כ"א אומר כך
לחבירו וממילא אנו נתחזק ונוסיף חיל בתוה"ק אכי"ר.
קדושת ציון
טעם על המנהג (חזק חזק ונתחזק לאחר סיום ספר)
כי מצינו בתורה תפילה וצדקה,
שמכח המשפיע טוב לאחרים להיות גם מושפע
לטוב. בת"ת מצינו 'ומתלמידי יותר מכולם', בתפילה
מצינו בב"ק צב 'המתפלל בעד חבירו והוא צריך
לאותו דבר נענה תחילה', ובצדקה מצינו בתענית ז
'עשר בשביל שתתעשר' וכן בכמה מקומות מצינו ענין
זה, וזהו שאנו אומרים 'חזק חזק' כ"א אומר כך
לחבירו וממילא אנו נתחזק ונוסיף חיל בתוה"ק אכי"ר.
קדושת ציון
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
הגה״צ ר׳ שלום שבדרון זצ״ל סיפר שהחפץ חיים זצ״ל הזדמן פעם אחת בערב ראש חורש להיוה בעיר ווארשא, וחיפש שם מנין לומר סדר יום כיפור קטן, ואמרו לו שכאן בווארשא רק בער״ח אלול נוהגים לומר סדר יום כיפור קטן ולא בשאר חרשי השנה. אמר להם החפץ חיים ״האנשים כאן בווארשא הם גבירים, להם מספיק פעם אחת בשנה אמירת סדר יום כיפור קטן, אני איש עני ודל צריך לומר סדר יום כיפור קטן בכל ערב ראש חודש״ והמשיך החפץ חיים וביאר דבריו ע״פ משל, עני שנוסע מעיר לעיר הרי הוא מתעכב בדרך ככל סטאנעיא וסטאנציא לאסוף כספים עבור המשך הנסיעה עד הםטאנציא הבאה, עד שבסוף הוא מגיע ליעדו, משא״ב הגביר יש לו מספיק כסף כדי לנסוע כל הנסיעה בבת אחת, בלי צורך להתעכב באמצע הדרך. וסיים החפץ חיים ואמר כך הוא אצלי, אני צריך להתעכב במשך השנה בכל ערב ר״ח לומר סדר יום כיפור קטן כדי שאוכל להמשיך לנסוע עור חודש ימים, ואילו אנשי ווארשא הם גבירים ולהם מספיק באמירת סדר יום כיפור קטן פעם אחת בשנה, זבזה הם בכר יכולים לנסוע שנה שלימה עד ער"ח אלול הבא.
- קיקיון
- שר עשרת אלפים
- תגובות: 15939
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
- לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא
ככל היוצא מפיו יעשה
2 עובדות פון הרה"ג ר' יעקב קאמענעצקי זצ"ל
-
- שר האלפיים
- תגובות: 2831
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אפריל 30, 2013 5:18 pm
ר' אלחנן וואסערמאן הי"ד האט געלערנט אין ישיבה ביים הייליגן חפץ חיים, ווען ער האט באקומען די ידיעה אז ס'איז אים געבוירן געווארן א אינגעלע בשעה טובה ומוצלחת, איז ער געגאנגן בעטן דעם חפץ חיים רשות אהיימצופארן אויף די ברית, גיט אים דער חפץ חיים א פרעג בלשון תמיה, וואס עפעס ? ביסט א מוהל ?
והאדם לא נברא רק להתענג על ה'