די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד
קיקיון האט געשריבן:דאס וואס מען וואשט זיך נעגעל וואסער א פערט מאל אפשווענקען די מים טמאים
דארף אויך זיין סירוגים?
אדער קען מען אפגיסען דאס דריטע מאל מיט צוויי שפיכות
אמנם העיקר הוא כדברי האר"י ז"ל, דכיון שעירה ג' פעמים בדילוג על כל יד – נעקרה הטומאה והלכה לה.
קיקיון האט געשריבן:ווער קען הלכות ריבית?
א טאוועל ביי א טשעק קעשער
שולחן ערוך יורה דעה קעג סעיף דמי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה על פה מותר למכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית (בעל התרומות) ובלבד שיהא אחריות השטר והמלוה על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר אבל אחריות שבא מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם א"צ שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המוכר משכון של הלוה מותר למכרו ללוקח וכן מותר שיבטיחנו הלוה בערבות או במשכון ואם עבר וקבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל חובו מחזיר לו מעותיו ואם יש בו ריוח יהיה למוכר וכשם שיכול למכרו לאחר בפחות כך יכול למכרו ללוה בעצמו:
אויב דער טשעק קראכט ווי אזוי ווייסט מען צי עס איז העני הלוה אדער טרפו בעל חוב מוקדם ??
קיקיון האט געשריבן:קיקיון האט געשריבן:דאס וואס מען וואשט זיך נעגעל וואסער א פערט מאל אפשווענקען די מים טמאים
דארף אויך זיין סירוגים?
אדער קען מען אפגיסען דאס דריטע מאל מיט צוויי שפיכות
לויט ווי דער כף החיים ברענגטאמנם העיקר הוא כדברי האר"י ז"ל, דכיון שעירה ג' פעמים בדילוג על כל יד – נעקרה הטומאה והלכה לה.
לדידי נראה דזה בסיס דלאו דווקא מונח תחתיו כל שמשמש
לאיסור הרי זה איסור
כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה.
אסור לנגוש את הלוה לפרוע כשיודע שאין לו. ואפילו להיראות לו אסור, מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע
ב כל הנוגש את העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו לא מעות ולא מטלטלין עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה. ולנכרי יש אומריםכה שמצות עשה לנגוש ולהצר לו שנאמר את הנכרי תגוש זו מצות עשה ולא רשות:
סמ"ע ס"ק אומצוה גם כן ללות לעשיר לפי שעה אלא שהעני קודם לו בזה
צושויער האט געשריבן:, וראה במשמרת אלעזר מהרב מקאשוי דברים נפלאים שהקב"ה משלם כפלי כפלים באופן כזה שהלוה מחמת מצות כי ימוך אחיך והחזקת בו, עיי"ש במתיקות דבריו.
סמארט גאי האט געשריבן:צושויער האט געשריבן:, וראה במשמרת אלעזר מהרב מקאשוי דברים נפלאים שהקב"ה משלם כפלי כפלים באופן כזה שהלוה מחמת מצות כי ימוך אחיך והחזקת בו, עיי"ש במתיקות דבריו.
לינק פליז
El Rushbo האט געשריבן:א איד האט געבארגט פין מיר אפאר טאלער בעפאר יום טוב אין פין צאלן איז דערווייל קיין זכר נישטא
ווייסט איינער וויאזוי דארף איך צוואוסן אז יענער איז באמת אן עני ? און "דעזערווד" די רעכטען וואס די תורה האט צוגעטיילט פאר אזא איינעם ?
קיקיון נושא: דיני תפילת הדרך
האט געשריבן:msp האט געשריבן:בקביעות איז אפשר שוין א שאלה פון שינוי מטבע
און די וואס זאגען וידוי און תפלה לפרנסה יעדע שמו"ע ?
msp האט געשריבן:אין הכי נמי שטייט דאכט זיך פון יעב״ץ אז מען זאל דאס אויך נישט זאגען בקביעות
ביי מעריב איז נאך אויך א טעם כמדומה ע״פ קבלה נישט צו זאגען די הוספות
טו"ז סימן קכ"ב ס"ק ב האט געשריבן:ואע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ושומע תפלה אפילו כל מה דבעי מ"מ
היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראיה להתיר
בזה, דהא לא אמרי' בגמרא אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי, לא
שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים, וכן מה שכתוב שואל אדם צרכיו
בשומע תפלה היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח
אחר מוסיף על תקנת חכמים
ערוך השולחן סימן קיט סעיף ב האט געשריבן:ודע דזה דבר פשוט שלא התירו חכמינו ז"ל להוסיף בשמונה עשרה אלא במקרה כשצריך לזה. אבל להוסיף תפילה קבועה תמידיות בשמונה עשרה – הוא העזה יתירה וחוצפא כלפי אנשי כנסת הגדולה. ועל זה יודה כל תלמיד חכם, וכל אשר יראת ה' בקרבו.
ובכן יש לצעוק על המדפיסים שהוסיפו בסידורים ב"שמע קולנו" תפילה קבועה: "אנא ה' חטאתי... אתה הוא הזן ומפרנס...". ורבים מעמי הארץ אומרים זה תמיד ככל תפילת שמונה עשרה, ולבי עלי דוי על המעשה הזה. ושמעתי שכבר הרעיש על זה אחד מגדולי הדור בדור שלפנינו. אלא שבעונותינו הרבים אימסר עלמא בידא דטיפשאי, והמדפיסים עושים כרצונם ואין בידינו למחות.
וזה שהביאו מזוהר שטוב לשאול על מזונותיו תמיד אפילו הוא עשיר, או להתודות על חטאיו (מגן אברהם סעיף קטן א') – זהו וודאי כן הוא, אבל לא לעשות נוסחא קבוע בתוך תפילות אנשי כנסת הגדולה. ואם ירצה יכול לומר אותם אחר התפילה, ואחר "יהיו לרצון", ומי ימחה בידו? וכבר אמרו בגמרא דאחר התפילה יכול לומר אפילו כסדר של יום הכיפורים.
מנחת יצחק חלק י סימן כ"ד האט געשריבן:......ומדברי הנצי״ב יוצא דאס אין לו רק לחם שלם, נכון שאחר יבצענו שלא בפני הבוצע לשנים, ובך ובואנו לפניו, ובזה יצא יוי לחם משנה בשעח הדחק עכ״פ, אלא דבאם נמצא לפניו לחס א׳ שלם אין לו עצה אחרת, ובודאי אם יכול לצרף אצל הלחם השלם עוד פת הבאה בכיסנין שלם, בודאי הוא טוב בשכיח הדחק,.......
שו"ע או"ח ק"ט סעיף א האט געשריבן:הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור לקדושה או לקדיש יתפלל והוא הדין אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק מי שמתו ותרומת הדשן סימן י"א). ואם לאו אל יתפלל אם אין השעה עוברת.......
ביאור הלכה האט געשריבן:נסתפקתי אם מדרך טבעו להאריך בתפלה ואינו יכול לסיים עד קדושה אם מותר להתחיל ומכאן אין ראיה לאיסור דאפשר דזה לאו תפלת צבור גמורה מקרי מאחר שלא התחיל עמהן בשוה וכמו שכתב הפמ"ג אבל אם מתחיל בשוה אפשר כיון דעתה חל עליו החיוב להתפלל בצבור וחיוב עניית הקדושה לע"ע אין עליו אין לו לחוש כלל למה שאח"כ לא יהיה יכול לקיים מצוה דעדיפא מזה וגם דאז יהיה אנוס ופטור מלענות ומ"מ אין להביא ראיה להקל ממה דנקט הגמרא ומצא צבור מתפללין ולא נקט יותר רבותא את הענין שציירנו דאפשר דהגמרא מילתא דשכיחא נקט וצריך לעיין בדין כללי אין מעבירין על המצות:
די גמרא אין ברכות ל"א האט געשריבן:א"ר יהודה כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות:
באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 10 געסט
