שלאגן קינדער צוליב חינוך
פארעפענטליכט: פרייטאג יולי 22, 2011 12:39 pm
דאס האב איך אויך יעצט ארויסגעגראבן מבית גנזי.
א קליינער ליקוט וואס איך האב אמאל געמאכט איבער שלאגן קינדער פאר חינוך צוועקן.
(כאטשיג דא איז שוין דא אן אשכול וועגן דעם נושא, האב איך אבער צוליב פארשטענדליכע סיבות געעפענט א נייע)
-----------
ספר משלי פרק י"ג פסוק כ"ד: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר.
וז"ל הרלב"ג שם: חושך שבטו. מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו וכו'. עכ"ל.
פרק י"ט פסוק י"ח: יסר בנך כי יש תקוה ואל הֲמִיתוֹ אל תשא נפשך.
ברש"י ז"ל: אל תכהו מכת מות.
ברלב"ג שם: יסר בנך בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואע"פ שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעקה משיעמוד שמח עם העדר קבול המוסר.
שם במצודת דוד: ר"ל אל תסיר ידך מליסרו וכו'.
רבינו יונה שם ז"ל: ואל המיתו אל תשא נפשך, אל ירע לבבך ואל תחמול לקול בכיו למשוך שבטך למען זאת (נראה כי הוא מפרש המיתו מלשון הומיה).
שם במשלי כ"ב פסוק ט"ו: אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו.
ברלב"ג שם באמצע דבורו ז"ל: אך שבט מוסר ירחיק מהנער האולת הזאת ולזה ראוי לאדם ליסר בנו בתחלת עניניו כי אז יוכל להקנותו מוסר.
בילקוש שמעוני ע"ז: אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו וכו' כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטה.
שם פרק כ"ג פסוק י"ג: אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות.
פסוק י"ד: אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל.
שם במשלי כ"ט פסוק ט"ו: שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משולח מביש אמו.
אבע"ז שם: שבט להכות ותוכחת עם השבט יתן כל אחד חכמה לפתאים. משולח, שילך על פי רצונו ולא ייסרהו אביו הוא יתן בושה לאמו.
ברלב"ג שם: השבט ותוכחת יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלימות המדות ובזולתו אין לו דרך להגיע אל החכמה.
במצודת ציון שם: שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהן יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחה ישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהן א"כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה.
בגמ' מכות ח: רבא אמר סברא בחטבת עצים לעשיית סוכה דכיון דאם מצא חטוב אינו חוטב הרי שאין בחטבת העצים מצוה (השתא נמי לאו מצוה).
וז"ל הגמ': איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בי"ד לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר מצוה דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי וכו' (ומפרש רבא סברא אחרת דכל מידי דסגיא בלאו הכי לאו מצוה)
המשך בע"ב: איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד ואמאי לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר נמי מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך וכו'. עכ"ל.
רמב"ם הל' ת"ת פ"ב ה"ב: ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה ואינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי לפיכך לא יכה אותן בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה.
בכס"מ שם: פרק לא יחפור (כא.) אמר ליה רב לשמואל בר שלת כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא. עכ"ל.
בשו"ע הרב מביא גם הוא את לשון הרמב"ם מה"ג הנ"ל בקצת הוספת פירוש ופרטי דינים.
ואח"כ כותב הל' ת"ת סי' א' סעי' י"ג: ותינוק שאינו רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה ... ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בלא תעשה כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל.
קיצשו"ע סי' קס"ה סעי' א': ... ואם לא יווסר בדברים יכהו בשבט וכדו' אבל לא יכהו מכות אכזריות כמו השוטים וכל ערום יעשה בדעת.
שם סעי' ז': לא יאיים על התינוק שיכהו לאחר זמן אלא אם רואהו עושה איזה מעשה יכהו מיד או ישתוק לגמרי.
(גם מביא לשון הרמב"ם הנ"ל). שם סי' ס"ז סעי' ט': ...אבל פחותים מזמן זה אפי' מבינים אין דבריהם כלום ומ"מ גוערין בהם ומכין אותן שלא ירגילו לשונם בנדרים ושבועות. עכ"ל.
וכנ"ל גם במחבר בשו"ע הל' מלמדים.
א קליינער ליקוט וואס איך האב אמאל געמאכט איבער שלאגן קינדער פאר חינוך צוועקן.
(כאטשיג דא איז שוין דא אן אשכול וועגן דעם נושא, האב איך אבער צוליב פארשטענדליכע סיבות געעפענט א נייע)
-----------
ספר משלי פרק י"ג פסוק כ"ד: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר.
וז"ל הרלב"ג שם: חושך שבטו. מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו וכו'. עכ"ל.
פרק י"ט פסוק י"ח: יסר בנך כי יש תקוה ואל הֲמִיתוֹ אל תשא נפשך.
ברש"י ז"ל: אל תכהו מכת מות.
ברלב"ג שם: יסר בנך בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואע"פ שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעקה משיעמוד שמח עם העדר קבול המוסר.
שם במצודת דוד: ר"ל אל תסיר ידך מליסרו וכו'.
רבינו יונה שם ז"ל: ואל המיתו אל תשא נפשך, אל ירע לבבך ואל תחמול לקול בכיו למשוך שבטך למען זאת (נראה כי הוא מפרש המיתו מלשון הומיה).
שם במשלי כ"ב פסוק ט"ו: אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו.
ברלב"ג שם באמצע דבורו ז"ל: אך שבט מוסר ירחיק מהנער האולת הזאת ולזה ראוי לאדם ליסר בנו בתחלת עניניו כי אז יוכל להקנותו מוסר.
בילקוש שמעוני ע"ז: אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו וכו' כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטה.
שם פרק כ"ג פסוק י"ג: אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות.
פסוק י"ד: אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל.
שם במשלי כ"ט פסוק ט"ו: שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משולח מביש אמו.
אבע"ז שם: שבט להכות ותוכחת עם השבט יתן כל אחד חכמה לפתאים. משולח, שילך על פי רצונו ולא ייסרהו אביו הוא יתן בושה לאמו.
ברלב"ג שם: השבט ותוכחת יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלימות המדות ובזולתו אין לו דרך להגיע אל החכמה.
במצודת ציון שם: שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהן יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחה ישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהן א"כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה.
בגמ' מכות ח: רבא אמר סברא בחטבת עצים לעשיית סוכה דכיון דאם מצא חטוב אינו חוטב הרי שאין בחטבת העצים מצוה (השתא נמי לאו מצוה).
וז"ל הגמ': איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בי"ד לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר מצוה דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי וכו' (ומפרש רבא סברא אחרת דכל מידי דסגיא בלאו הכי לאו מצוה)
המשך בע"ב: איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד ואמאי לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר נמי מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך וכו'. עכ"ל.
רמב"ם הל' ת"ת פ"ב ה"ב: ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה ואינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי לפיכך לא יכה אותן בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה.
בכס"מ שם: פרק לא יחפור (כא.) אמר ליה רב לשמואל בר שלת כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא. עכ"ל.
בשו"ע הרב מביא גם הוא את לשון הרמב"ם מה"ג הנ"ל בקצת הוספת פירוש ופרטי דינים.
ואח"כ כותב הל' ת"ת סי' א' סעי' י"ג: ותינוק שאינו רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה ... ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בלא תעשה כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל.
קיצשו"ע סי' קס"ה סעי' א': ... ואם לא יווסר בדברים יכהו בשבט וכדו' אבל לא יכהו מכות אכזריות כמו השוטים וכל ערום יעשה בדעת.
שם סעי' ז': לא יאיים על התינוק שיכהו לאחר זמן אלא אם רואהו עושה איזה מעשה יכהו מיד או ישתוק לגמרי.
(גם מביא לשון הרמב"ם הנ"ל). שם סי' ס"ז סעי' ט': ...אבל פחותים מזמן זה אפי' מבינים אין דבריהם כלום ומ"מ גוערין בהם ומכין אותן שלא ירגילו לשונם בנדרים ושבועות. עכ"ל.
וכנ"ל גם במחבר בשו"ע הל' מלמדים.
