ידיעות שונות האט געשריבן:לענ"ד עירוב פרשיות כתוב כאן. "חקירה" און "מפרשי התנ"ך", זענען צוויי באזונדערע זאכן.
עוסק זיין אין חקירה איז נישט געווען אנגענומען ביי צדיקים וחסידים, (די גדר פון חקירה איז א נושא פאר זיך).
פירושים אויף תנ"ך האט מען נאר געלערנט פון גאהר גרויסע קדושים חסידי עליון, עפ"י רוב אך ורק מתורתן של ראשונים, און שפעטער איז אויך נתוסף געווארן געציילטע אנגענומענע פירושים פון די מפרשים בתקופת האחרונים, (לדוגמא, הכלי יקר, אוה"ח, מלבים).
איהר שרייבט אלס א דבר פשוט אז ביי חסידים איז מען געגאנגען מיט א דרך הכבושה לרבים וכו' און ממילא ציהט איהר א מסקנא אז מ'האט נישט געלערנט אברנאל, ואני בער לא אבין דבריך כלל, צו דען האט מען נישט געלערנט בספר העקידה? אלע ספרי תלמידי הבעש"ט ברענגן עס כסדר! ווייטער פירושי האברבנאל ווערט אויך געברענגט, כאטש ס'איז נישט אזוי נפוץ ווי דער בעל עקידה.
למעשה האב איך צוויי שאלות פאר אייך.
א - פון ווי נעמט איהר אז ביי חסידים האט מען נישט געלערנט אברבנאל וויבאלד ס'איז נישט א דרך כבושה לרבים???
ב - מי הם אלה שידוע עליהם שנפלו ונופפו בדברי החקירות שבארבנאל???
קודם כל וויל איך געבן א הקדמה, איך וויס אז סאיז טאקע צווי אנדערע זאכן [דער ענין פון חקירה, און זיינע פירושים צו דער תורה], אבער ביסט זיכער נישט חולק אויף דעם, אז אסאך פון דער חסידים האבן נישט גילערנט תנ"ך כלל, און סאיז גווען אויף דעם א הקפדה, ביי א גרויסע טייל פון דער צדיקים עכ"פ.
יעצט, איך האב געפרגט דא הויכעט דער זעלבער זאך, היות אז סאיז דא אזא שמועה, אז ס'איז גווען געוויסע פלעצער, וואס דארטן גווען א קפידה נישט לערנען, וויל איך מברר זיין הנכונה השמועה אי לאו.
למשל איך וויס אין בעלזא [אין דער היים], ס'איז גווען א הקפדה נישט לערנן מלבי"ם, אזוי הויכעט דער רש"ב האט גירעדט אויף געוויסע זאכן וואס שטייט אין מלבי"ם, מיט אשארפע לשונות. סאיז נישט מעלה און נישט מוריד מגדולתו של המלבי"ם, [ככלל כל הררוצה ימצא תמיד אילן להחנק בו, וכך על אף היות המלבי"ם פון גדולי הלוחמים נגד ההשכלה, החשיבוהו המשכילים כא' מהם, ואכ"מ].
ב. יעצט, איך וויל דא ברענגען א דוגמא, אז טאקע דער חסידים האבן געהאט השגות אויף זיינע השגות אויף דברי חז"ל, און אעפ"כ ס'איז נישט גווען קיין סתירה צו האלטן פון דעם צדיק, אע"פ אז למשל ר' צדוק הכהן, למשל ברענגט אפאר מאל זאכן פון דברי אברבנאל, מ"מ וויל איך שראייבן דא, דברים חריפים, וואס ר' צדוק האט געשריבן אין זיין מאמר 'אור זרוע לצדיק', אויף איינער פון דער ויכוחים פון אברבנאל אנקעגן מסורת חז"ל בסדר הדורות, [און נאך א מאל, איך בעט בתחנונים, נישט חאפן מיין לשון בדרך אגב, כאילו מיין כוונה איז, מזלזל זיין בקדושת אברבנאל, אדער בדרך השקפתו, נאר באמת מברר זיין גוט לעומק כוונת דברי הצדיקים], עכ"פ דער נושא דארטן, [און בעיקר אויף דער סארט זאכן, האט דער משכילים האבן גאר הנאה געהאט קריגן מיט לשונות חז"ל בענין סדר הדורות אין תנ"ך וכו', - 'ביקורת המקרא'], איז אויף דעם וואס שטייט אין חז"ל אז ספר יהושע נכתב ע"י יהושע עצמו
וזל"ק [איך שראייב דער לשון הנצרך לענייננו]: וראיתי למהרי"א בהקדמה כתב וכאשר עיינתי בפסוקים ראיתי הדעת הזה שיהושע כתב ספרו רחוק מאוד וכו' ומפני זה כולו חשבתי אני שיהושע לא כתב ספרו אבל שמואל הנביא כתבו עד כאן.
והנה לא אכחד כי היטב חרה לי עליו ז"ל בזה ששכח את מי הוא מדבר וחשב כאילו ידבר עם חביריו ואשר למדו אתו יחד בבית הספר אחד אשר מתוך איזה קושיות קלות ידחה דבריהם כדחות דבר אחד העם. ושכח כי את חז"ל בעלי התלמוד הוא מתחרה אשר כל דבריהם כגחלי אש ומיום שנסתם התלמוד אין רשות אף אם יתקבצו כל חכמי ישראל מכל הדורות גם יחד לחלוק על כל שהוא ממנו ומדבריהם הקדושים ז"ל. כי מלבד גדולת עצמם ז"ל העצומה עוד זאת עדיהם נמשכה הקבלה דור אחר דור ממשה רבינו ע"ה עד רב אשי ע"ה לא נפסקה בינתים שלשלת הקבלה. וכאשר בא הסדר בפרוטרוט בהקדמת הרמב"ם ז"ל. ולפיכך ידעו כל הדברים על בוריין ועל אמיתן. ואיך יערב לבב אנוש בשכלו להשיג עליהם. ואם אלף קושיות וראיות נציע על עמוד של אבן שהוא של זהב הרי עם כל זה ישאר העמוד אבן וכן אם נטהר השרץ במאה וחמישים טעמים עם כל זה ישאר השרץ טמא ולא ידחה האמת ממקומו בשביל קושיות שכליות.
ולדעתי זהו הענין שזכרו ז"ל בפרק קמא דעירובין (י"ג ב) מאותו תלמיד שהיה מטהר השרץ במאה וחמישים טעמים שהקשו רבים וכי מה תועלת בחריפות של הבל שהרי התורה טמאתו [ועיין שם בתוספות], אבל היה המכוון להראות כי לא על ראיות שכליות יסמוך האדם שהרי יש לנו לדון מאה וחמישים טעמים על השרץ שהוא טהור אם באנו לסמוך על טעמים שכליים אבל ראוי לדעת האמת במה שהוא אמת ואחר כך להסמיך כל טעמים וכל ראיות השכל אל האמת ויהיה השכל נמשך אחר האמת לא האמת אחר השכל. ואם לא ידע לדחות ראיות שכלו המורים היפך האמת יאמר שלא ידע ולא יאמר ידעתי שקר:
ולמד הרב כן מחכמים שקדמוהו כראב"ע ודומיו שנהגו ככה אבל כבר שקלו למטרפסייהו מגדולי הדורות. וראיתי שם בסוף דבריו התנצל וזה לשונו ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז"ל בזה כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה וחלקו שם אם משה כתב ספר איוב ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה ואחרי שחז"ל עצמם ספקו בקצת המאמר אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך יותר ישר ונאות עד כאן. וזו קשה יותר וכי חברותא נמי כי בשביל שנחלקו ז"ל במקצת המאמר אשר גם בזה היה ראוי לו לירא מגשת להכריע ביניהם שמא ירוצו וכו' יבוא לחלוק על דבר המוסכם מהם כולם ויאמר שדרכו יותר ישר מדרכם חס ושלום. וה' יכפר בעדו. ומה שנמצא כי באגדה הרשות נתונה לחלוק על בעלי התלמוד. זהו אמנם בפירוש איזה כתוב כי שבעים פנים לתורה ולפיכך יוכל לפרש באיזה פסוק פירוש אחר ממה שפירשו בו חז"ל אבל לא להכחיש דבריהם חס ושלום, עכל"ק פון ר' צדוק הכהן זיע"א הנצרך לענין זה.
אתה הראית לדעת כי אכן דבריו בעניינים אלו נדחו בקנאות דקדושה ע"י צדיקי הדורות. און ס'איז נישט מוריד מגדלותו ח"ו, דהרי ר' צדוק אליין ברענגט פון זיין פי' אין אפאר פלעצער.
[עכ"פ לענין שלנו, ס'איז דא א יסוד צו זעהן אז באמת דער שמועה אז ס'איז גווען אין געוויסע פעלצער א קפידא נישט לערנען אברבנאל, קומט נישט פון סתם אזוי].
ב. איך וויל נישט שראייבן דא פון דער משכילים בשמם שם רשעים ירקב, וואס האבן געשריבן בביקורתם נגד דברי התנ"ך בשמו [וואס אויף דעם ס'איז גווען אסאך ויכוחים אויף זיינע דעות, ועיין מה שהבאתי בענין ימי חיי שמואל], ודי אם אזכיר א' מהם בר"ת של שמו ה"ה 'שד"ל' הידוע [-הביא ראיות לשיטתו הקלוקלת נגד חז"ל מדברי אברבנאל], און אזוי נאך און נאך, איר קען מאכן אקליינע חיפוש אין 'אוצר החכמה', ותמצא דברים רבים.
איך וייס נישט אליין צו דא איז דער בעסטע פלאץ צו שראייבן אויף אזא איידעלע נושא... און קען זיין אז מדארף שראייבן פריוואט, וצע"ב.