*
גילוי: חוללה מצבת קברו של כ"ק האדמו"ר רבי דוד הלוי פרדס מסטאשוב זי"ע בסוסנוביץ שבפולין
מאת: חיים ליכטמן / המודיע יום ב' י"ח בסיון תש"ע
ביום רביעי שעבר, פירסמנו בעמודו הראשון של "המודיע", כי בפולין הרסו אלמונים 56 מצבות בבית הקברות היהודי בסוסנוביץ. חלק מהמצבות הופלו, אולם רבות נשברו לחתיכות. כפי שעולה בבירור מן הממצאים הראשוניים של המשטרה, התקרית התרחשה בשבוע שעבר, בשעת לילה מאוחרת.
לאחר שפרסמנו תמונה של אחת המצבות המחוללות, זיהה אותה עמיתינו הר"ר נפתלי אהרן וקשטיין הי"ו, יו"ר "המאגר העולמי לכתבי היוחסין בישראל", כמצבת קבורתו של הרה"ק רבי דוד הלוי פרדס מסטאשוב-סאסנאביץ זי"ע.
מפיו נודע לנו, כי קיימים צאצאים רבים לרבי דוד, ובפרסום הדברים, אנו תקווה כי יהיה מי שיקח על עצמו את המשימה לחדש את המצבה כמקדם. הנוסח המלא של החלק העליון שנותץ, נמצא בארכיונו, וניתן לשחזרו בסיועו.
כ"ק האדמו"ר רבי דוד - הרביעי בשושלת "סטאשוב", היה בנו של כ"ק האדמו"ר רבי מרדכי השני מסטאשוב, שהיה בנו של כ"ק האדמו"ר רבי שמואל אהרן מסטאשוב, ששימש שם גם כראש ישיבה לתלמידים מובחרים. אביו, הראשון לשושלת סטאשוב - הוא הרה"ק רבי מרדכי הלוי מסטאשוב זי"ע, אחיו של ה"אור לשמים" מאפטא זי"ע, ותלמידו המובהק של ה"חוזה" מלובלין זי"ע, שציוהו לנהל עדה עוד בחייו, ואף שלח לו קוויטעל שנשמר עד השואה.
ברבות הימים, אף העניק לו ברוב חיבתו את כתב יד קדשו על מנת להעתיקו לעצמו, ומכתב יד זה נדפס בשנת תרפ"ו בפיעטרקוב הספר הקדוש "זאת זכרון" של החוזה מלובלין זי"ע, בהסכמת האדמור"ים מפוריסוב, גור, [כפי שכותב המוציא-לאור בהקדמה לספר, העניק לו ה"אמרי אמת" כתי"ק זהה שנכתב ע"י ה"חידושי הרי"ם", ושבו נמצא ג' מאמרים שלמים שלא נשמרו בכתב ידו של ר' מרדכי], מאוסטרובצה, מאלכסנדר, ומראדזין. בפטירתו - בחיי רבו הקדוש מלובלין - קרא עליו ה"חוזה": "אבדנו את עמוד הברזל".
נינו, כ"ק האדמו"ר רבי דוד, נודע בדורו כעילוי וחריף מח וכמתמיד עצום, עד אשר בצעירותו נאלצה אמו לנתקו בכח מלימודו כדי שיאכל פת שחרית וערבית. מחזה רגיל היה לראותו בבית המדרש, מתנצח בדברי תורה עם הלמדנים שהופלאו מכח הסברתו הנאה. היה בעל צורה נפלאה והדרת פנים שעשתה רושם על כל רואיה.
רבי דוד נוהג היה לנסוע אל כל צדיקי דורו, וביניהם הרה"ק: רבי אברהם מטריסק, רבי חיים שמואל מחנטשין, ובמיוחד הרבה לשהות במחיצת רבו בעל ה"תפארת שלמה" מרדומסק. בשובו לביתו בנסיעותיו אלו, ניכר היה על פניו כי הוא בוער בשלהבת של יראת השם צרופה ועילאית.
עם פטירת אביו קיבל על עצמו את עול הנהגת העדה, והוא שהרחיב ופיתח את חסידות סטאשוב למימדים בלתי רגילים. אלפים הסתופפו בצילו. בשנת תר"ס העביר את חצרו לסוסנוביץ, ועבר לגור שם יחד עם כל משפחתו. מדת הכנסת אורחים ואהבת ישראל סימלה את אישיותו ואת ביתו, ובהתמדה שקד להקנותם לחסידיו ולמקורביו. מלבד חסידיו, היתה לו השפעה רבה על יהודי העיר הפשוטים, ורבים הוקסמו מאשיותו, ובמרוצת השנים הפך לתל תלפיות להמוני חסידים ומבקרים, מי לתנות את צרותיו, מי לשמוע דבר תורה. מאנשים נדכאים ומפשוטי העם ועד למדנים וחסידים מופלגים, את כולם קיבל בבת שחוק משיבת נפש.
שבה לבבות בדברי התורה והחכמה שהשמיע בשבתות השנה והמועדים, וכן בצורתו החיצונית שהדרת קודש היתה נסוכה עליה, כעדות רבים מבני דורו. בסוסנוביץ, שהיתה עיר גבול בקרבת גרמניה ואוסטריה, התגוררו יהודים שידעו פרק בתרבות המערב, גם אותם קירב אליו ופתח לפניהם את שער החסידות. כסבו - רבי מרדכי הראשון מסטאשוב זי"ע, וכדודו רבי מאיר מאפטא זי"ע, שם דגש מיוחד על ניגונים.
בבית מדרשו היו התפילות גדושים ניגונים ונעימות חדשים וגם ישנים, שיצאו להם מוניטין אף בקרב יהודי ה'עמך'. בשולחנותיו היו משמיעים מניגוני הרבי ר' מרדכי זי"ע ראש השושלת, ומניגוני אחיו רבי מאיר מאפטא זי"ע.
רבי דוד נפטר בסוסנוביץ, ביום שבת קודש ח' באייר תרפ"ב, בן שבעים ושמונה שנים, ואוהל נבנה על קברו שבסוסנוביץ. בית העלמין בסוסנוביץ נפגע קשה לאורך שנים, ובמיוחד בתקופת השואה על ידי הגרמנים. גם בתקופת הקומוניזם לא שפר חלקו. האהל של הרבי מסטאשוב נחרב בימות השואה, אולם המצבה שרדה באורח פלא. כאמור, עתה נותצה המציבה, בין 56 מצבות נוספות שחוללו בידי אלמונים.
