הרה"ג ר' יששכר שלמה טייכטאל זצ"ל בעל משנת שכיר,
בן הרה"ג ר' יצחק טייכטאל זצ"ל
י"ג שבט תש"ה
הגאון רבי יששכר שלמה טייכטאל זצ"ל, נולד בעיר האלאס שבאונגארן ביום כ"ד שבט תרמ"ה לאביו הרה"ג רבי יצחק טייכטהאל זצ"ל, ולאמו הצדקת מרת גיטל ע"ה בת הרב החסיד רבי דוד זאב פראווער ז"ל מצאנז.
את שם 'ישכר שלמה' הוא על שם אבי אביו זקננו ר' ישכר שלמה טייכטהאל ז''ל מצאנז [הבעל תפלה של 'הדברי חיים' בהימים נוראים ], כמו שכתב זקננו בעצמו ששמו הוא על שם זקנו.
בבית הוריו קבל חינוך טוב, ואהבת תורה ויראת שמים
הגאון ר' יוסף חיים זאנעפעלד זצ''ל גאב''ד ירושלים תובב''א, התפלא מהחינוך שחנכו אותו אביו ואמו, וז''ל במכתבו לה'משנה שכיר' (שמודפס בתחילת השו''ת משנה שכיר):
''ובהקדמה ראשונה נהניתי לקרות מהחנוך הטוב של אביו נ''י ואמו הצדקת גיטל ע''ה, כאשר היתה באמנה אצל האבות דור ודור לפקח על בניהם ולנטוע בהם אהבת התוה''ק ושקידת לימודה, כי זה תכלית כל האדם, כמצווה עלינו בקריאת שמע פעמים בכל יום ואהבת כו' ושננתם, ומי שקורא בכוונת פי' המלות, יראה שזה עיקר האהבה בלב ונפש להשי''ת, לגדל הבנים לתורה הקדושה, כי הם חיינו ואורך ימינו, והוא עיקר הנחת רוח לאבינו שבשמים'' עכ''ל.
עד הבר מצוה למד עם אביו, והדרך הלימוד קנה שם, ואחר שנעשה בר מצוה הלך ללמוד אצל להגאון הגדול ר' יודא גרינפעלד אבדק"ק סעמיהאל אבי הגאון מהרש"ג ז"ל, אבל לא שהה שם זמן מרובה כי היה לו שם דחיקא שעתא משם הלך לישיבת הגאון הגדול כמו"ה שלום וויעדער זצ"ל אבדק"ק נירעדהאז יצ"ו ולמד שם חמש זמנים רצופים
משם עלה לטארנוב במדינת פולין ולמד בקלויז רבה דשם מחסידי צאנז ושם מצא גאוני הדור וחד מינייהו הראש בי"ד ר' משה אפטער ז"ל אשר רבינו מצאנז כתב עליו 'כי זה משה האיש גדול הוא' כמו שנדפס בתחלת ספרו, ושם מצא בחורים צעירים עילוים בקיאים בש"ס ונתחבר עמם בדיבוק חברים והלך לשמוע לקח מפי הגאון הנ"ל
משם עלה בית אל, אל בית הגאון הקדוש איש אלקים חריף עצום בעל שו"ת 'יד שלום' אבדק"ק זאבנא ללמוד עם בנו הבחור החתן החריף כמר אלעזר זצ"ל (ממלא מקום אביו זצ"ל) חתנא דבי נשיאה בעל קדושת יו"ט מסיגעט, ושהה בביתו עד שנת י"ח.
וכן למד בישיבת הלבושי מרדכי, ואצל הערוגות הבושם מחוסט
עם הגיעו לפרקו בהיותו בן י"ט שנים נשא את זו' הרבנית הצדיקת ע"ה בת הגאון רבי יעקב יוסף גינז זצ''ל אב"ד בעסערמין יצ''ו
מחבר ספר 'הרי בשמים' (עה''ת) מתלמידי המהר"ם שיק ומצאצאי הגאון בעל 'משנת דרבי עקיבא' זקנו של הגאון רבי עקיבא איגר זצ''ל, וזה היה בשנת תרס''ה.
בשבתו בבעסערמין אכל קעס''ט אצל חותנו וגר בדירתו ואוכל משלחנו ולא דאג לכל דאגת גשמיים והיה עת מוכשר לו להיות שקוע כולו בלימוד התורה, זה היה מושך ו' שנים עד שנת תרע''א דמאז יסדו שם חברה 'עץ חיים' וקבלו אותו למגיד ללמוד עמהם, ונתנו לזקננו כל הצטרכות כדי שיכול ללמוד ללא דאגות ותפרוע
בשבתו בבוסערמין סמוך על שולחן חותנו המרא דאתרא, המשך ללמוד כימי בחורותו בהתמדותו ביתר שאת ויתר עוז, והיה מוטל כוליה בים התלמוד ומפורושיו, והיה לו שעת הכושר להשבשם מאור תורתו ודרך הוראתו של חותנו, ועוד בשנת תרס''ו כבן כ''א שנים קבל הוראה מהגאון הישיש ר' אברהם יצחק גליק זצ''ל אב''ד טאלטשווא יצ''ו בעל היד יצחק.
כעבור שנה בשנת תרס''ז הוסמך להוראה גם מהגאון ר' שמואל ראזענבערג זצ''ל אב''ד אונסדארף יצ''ו בעל הבאר שמואל, באותה שנה הוסמך גם על ידי הגאון ר' מרדכי לייב ווינקלער זצ''ל אב''ד מאד יצ''ו בעל הלבושי מרדכי
נוסף לזה קבל גם התרת הוראה מחותנו זקננו הגאון ר' יעקב יוסף גינז זצ''ל אב''ד בוסערמין יצ''ו בעל 'הרי בשמים', כמו שראינן ממכתבי 'הלבושי מרדכי הנ''ל וז''ל שם : ''...וכבר סמכו עליו בשתי ידים... וגם לרבות חמיו הגאון נ''י, אשר בביתו בשמושי רבה בא והורה יום יום הלכה למעשה, ומעיד עליו כי הוראתו בקדושה...'' עכ''ל.
ביושבו בצעריתו בבוסערמין בצל חותנו בשנת תרס''ט נתמנה להיות הדיין בעיר והחל להשיב תשובות בהלכה לכל שואליו בין מבעירו ובין במחוצה לה ובין בפה בין בכתב, וגם היה מסייע לחותנו המרה דאתרא בניהול עניני קהלתו, וגם היה החל למסור שעיריו ברבים בהלכה ובהגדה בכל עת מצוא שהקהילה היה בכינוסיא יחד בביהמ''ד בין בשבת בצהרים בשיעוריו הנפלא בפרקי אבות בשילוב דברי מוסר בתוך ההגדה [כנסוח אונגאר''ן תלמידי החס''ת] ובין בסעודת סיום מסכת וסעודת ר''ח וכדומה.
שנותיו עם אשתו זקנתנו הרבנית הצדקת מרת פראדל ע''ה לא ארכו, ולאחר פטירתה בדמי ימיה [בג' דחוה''מ סוכות שנת תרע''ח] נשא עם הרבנית הצדקת מרת נחמה ע''ה בתו של הגאון ר' דוד פרידמאן אב''ד צעהלים [בנו של הגאון הגדול ר' ישראל פרידמאן (ר' ישראל קערט) ראב''ד ווערבוי, וחתנו של הגאון הגדול ר' מנחם כ''ץ-פרוסטיץ אב''ד צעהלים שהיה מגדולי תלמידי החתם סופר].
ועל אף שנשא שניה עם אשתו הרבנית הנ''ל, השאיר עדיין בבוסערמין סמך ונראה אצל חותנו הראשון [זקננו בעל 'הרי בשמים' זצ''ל] אב''ד דשם, עד חוה''מ סוכות שנת תרפ''ב שאז הוכתר להיות ראב''ד בעיירת המרפא המפורסמת 'פישטיאן'.
בחוה''מ סוכות שנת תרפ''ב עבר לגור בעיר 'פישטיאן' לאחר שהוכתר להיות שם הראב''ד שבעיר, ובאמת היה רב רשמי לעיר, הוא הגאון ר' קלונימוס קלמן וועבער זצ''ל, שהיה בידידות עזה עם זקננו בעל ה'משנה שכיר', ואולם ר' קלמן שימש כנשיא הקהילה האורטודכסית במדינה (לאנד קאנצליי) והיה טרוד בעניני הכלל, כך שעול הרבנות לפסוק ההלכות והשעלות ששיך לרב נפל למעשה על כתפיו של בעל ה'משנה שכיר' (והתואר של הרב קלמן היה אב''ד פישטיאן ושל זקננו היה ראב''ד ור''מ פישטיאן).
את הרבנות נהג ברמה, וגם כל אהבתו לכל יהודי לא נרתע מלהוכיח בתקיפות, לכל מי שמצא לנכון, וקיים את אזהרות התורה 'לא תגורו מפני איש' במלוא מובן המלה, כמו כן דאג למשמשים בקודש כדי שיוכלו למלא תפקידם כראוי, בהרחבת הדעת ובשלוות הנפש, וכשדרש פעם מפרנסי הקהילה להעלות שכרם של השוחטים, וסרבו בטענותם 'כסף מנלן' צוה להכריז 'כי שחיטתם נבלה' אם יכפו עליהם לשחוט בלא שיעלו את שכרם, עד שנאלצו למלא את מבוקשו.
פגישתו עם גדולי הדור
'פישטיאן' שהיתה עיר מרפא מפורסמות, נהרו אליה, 'מלכים' 'ושרים' 'ונכיסים' וכל שכבות העם מכל קצוי תבל, ליהנות מהמרחצאות הנפלאות של גפרית ומינראליים למחלות רימטיזם, והבדיל בין הבאים היה גם גדולי תורה, רבנים ורביים, וע''י זה נמצא שפקדו את ביתו של רבינו, ונשאו אתו בכל מכמני התורה, וניהלו גם שיח בדברים העומדים אז על הפרק, וכתוצאה מזה נקשרה ידידות עמוקה בינו ובין הגאונים מרחבי תבל, והיה מחזיק הידידות גם לאחר כן, ע''י מכתבי תשובות בהלכה וכדומה.
בתוך הבאים היה הגאון ר' אברהם גרודזינסקיא 'מסלבאדקע-קובנא', המגיד הירושלמי ר' בנציון יאדלער זי''ע, הגה''ק בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי''ע, הגה''ק בעל 'חקל יצחק' מספינקע זי''ע, ועוד.
קשרו עם הרה''ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצ''ל
חיבה יתירה נודעה לו מאת הרבי ממונקאטש הגה"ק מוה"ר חיים אלעזר שפירא זצ"ל בעל 'מנחת אלעזר' אשר ביקר ג"כ לרוב חיבתו בביתו ועמד אתו בקשר מכתבים הדוק.
כמוב שכתב בתו (באש האמונה שער א' פרק ב'): ''אני זוכרת את האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל, בעל ה'מנחת אלעזר', שבא לפישטיאן עם אשתו הרבנית. הוא ערך 'טיש' בליל שבת, וכל התושבים, שרובם לא היו חסידיים, באו לבית הכנסת לראות איך נראה המעמד ואיך מתנהגים ב'טיש'.
הגברים היו כולם בבית הכנסת, הנשים עם הרבעצ'ן היו בחדר צדדי. לאחר שגמר האדמו"ר לחלק לכולם 'שיריים', שלח גם לנשים מרקחת שזיפים, והנשים המקומיות-ההונגריות (אוברלנדר), שלא הכירו את המנהג הזה, חשבו שהמרקחת נשלחת אליהן כדי שתטעמנה ותחווינה את דעתן על הטעם. הן אכן טעמו ואמרו שהמרקחת טעימה למדי...''
באחת המכתבים כותב לו: "כשיש עת וזמן אז אשיב לפעמים לידידנו הקרובים והחביבים, אבל ברוב פעמים ימנעוני תשות כוחי ורוב מיחושי וטרדותי מכל צד ורוב המכתבים הבאים למאות ולאלפים, ורוב צערי בדור החשוב הלז אשר לפי"ד המדרש הוא דורו של שמד ר"ל, ע"כ את כבודו הסליחה". במכתב אחר כתב: ''הן אמנם אין דרכי להשיב אפילו פעם אחת כ"ש ב"פ כמ"ש טעמי ונימוקי, אך אמרתי להשיב מפני כבוד התורה עוד הפעם, אך בקצרה...''
סיפר הרה''ח ישכר דוד קלויזנער שליט''א מקרית מלאכי, נכד המשנה שכיר זצ''ל, ששמע מהרבי ממונקאטש שליט''א שגר בבארא פארק, בעת שביקרו, ובין השיחה אודות הקשר של הרה''ק בעל ה'מנחת אלעזר' עם זקננו בעל ה'משנה שכיר', ספרה לו שבשנה האחרונה בעלמא דין של ה'מנחת אלעזר' זי"ע [בשנת תרצ''ז] כשהיה חולה לקח תרופות חזקות, וחשש שהתרופות מונעות ממנו את העיון הראוי באותן הלכות, אמר והורה שכל השאלות שמקבל (מכל קצוי תבל) יפנו אותם לה'פישטיאנער דיין' "מפני שהוא מכוון לאמיתה של תורה".
בתום מלחמת הראשונה, התפתחו בסלובקיה חיים יהודים שוקקים, וישיבותיה נודעו בעולם היהודי, בין הגדולות שבהן היו 'ישיבת נייטרא' בראשות הגאון ר' שמואל דוד אונגאר זצ''ל אב''ד דשם,'ישיבת גאלאנטא' בראשות הגאון ר' יהושע בוקסבוים זצ''ל אב''ד דשם, 'וישיבת פרעשבורג' מיסודו של ה'חתם סופר' זצ''ל בראשות ר' עקיבא סופר זצ''ל בעל ה'דעת סופר', ישיבת רבות הוקמו גם בערים ובעיירות קטנות שתלמידי ה'חתם סופר' שמשו בהן ברבנות,
וכמו כן עשה רבינו בבואו למקום כהנתו ב'פישטיאן', ונוכח כי הישוב היהודי הולך וגדול, ורבים נאלצים להתיישב במקומות מרוחקים שאין שם רב ומורה דרך, מצא לנכון להכשיר רועים רוחניים לדור הצעיר הבא, כדי שלא תשאר אף קהלה אחד ללא רב ומורה צדק, לשם זה יסד ישיבה בשם 'מוריה' לתלמידים מצויינים שנפשם חשקה בתורה וניחנו בסגולות הנדרשת ממורי הוראה בישראל, ואמנם בחר כחמשים בחורים משופרא דשופרא, בהם השקיע מכוחו ומאונו, והאציל עליהם מרוחו לעצב את דמותם ולהיות נרות להאיר.
אף שניהל את הישיבה ביד רמה, ומשמעת רצינית היתה נהוג בה, שימש רבינו לבחורים כפטרון אבהי ודאג לכל מחסוריהם, אוזניו היו קשובות לכל משאלה ומרי שיח של כל בחור ובחור, ועיניו היו פקוחות עליהם במשך כל המעת לעת, לא פעם הפתיעם בביקור בשעות הלילה המאוחרות או בשעות המוקדמות של הבוקר, לראות במו עיניו את מעשיהם באותן השעות.
השראת קדושה בשלוחנו הטהור
הרבה כוחות השקיע זקננו בעיצוב דמותם של תלמידיו, שהתבטו בין השאר בשיחותיו אליהם, בליל שבתות ומועדים ליד שולחנו הטהור, ובהזדמניות שונות שנאמרו במסגרת דברי תורה בענינא דיומא, וכמו כן תורותיו ושיחותיו-קדושות, בשולחנו הטהור בלילי שבתות-קדושות, ובסעודה שלישית בעת רעוא דרעוין, נחקקו עמוק במוחותיהם ובלבותיהם של תלמידיו ושומעי לקחו, השראת קודש של אותם השולחנות הנשגביםבשבתות ובמועדים, בפורים ובהדלקת נרות חנוכה, וכו' היו מחזה הוד שהטביעו חותמם לכל חייהם.
בשנות הזעם שתה רבינו את כוס התרעלה רח"ל ביחד עם כל בני העיר פאטשאן, (קיצרתי כאן מחמת האריכות וכל ההשתלשלות), עד שנעקד"ה ביום י"ג שבט תש"ה
על פטירתו מספר עד ראיה שראה את המשנה שכיר הי"ד גוסס על ברכיו עד שנסתלק בי"ג שבט, וזה היה על רכבת בתוככי גרמני'.
ומעשה שהי' כך הי' שרבינו ראה גוי אוקראיני שחטף לחם מיהודי אחר ברכבת והמשנה שכיר הי"ד תפס את הלחם מהגוי והחזירהו לאותו יהודי'' ורבינו נהרג באכזריות רבה ע"י אותו הגוי ביום י"ג שבט תש"ה
(המאמר לוקח מתוך הספר התולדות עליו, שבאמצע עריכה, ע"י נכדיו, חן חן להם, והזכויות שמורות להם).