רבי חיים מרדכי ראללער מניאמץ זצ"ל - ט' חשון תש"ז
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 255
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm
רבי חיים מרדכי ראללער מניאמץ זצ"ל - ט' חשון תש"ז
ערב שבת וועט זיין די יו"ד פון הגה"צ החסיד ר' חיים מרדכי ראללער דער ניאמצ'ער רב בעל ה"באר חיים מרדכי" און נאך זצ"ל - ט' חשון תש"ז
לעצט פארראכטן דורך שמואל'יק'יל אום דינסטאג נאוועמבער 04, 2008 8:22 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
הגה"צ ר' חיים מרדכי ראללער זצ"ל איז געווען דער פיאניר פון די 'היתרי עגונות' נאכען קריג, אויף זיינע פסקים האט זיך כלל ישראל סומך געווען מעמיד צו זיין דורות נאך די ביטערע מלחמה.
בייגעלייגט איז א בילד וואס ידידינו ר' יאסל האט מיט א צייט צוריק געברענגט פון דעם גרויסען גאון.
ווייסט איינער צו עס זענען פארבליבען קינדער פונעם ניאמצער רב ז"ל, אויך וואס זענען די אנדערע חיבורים ר' שמואליק וואס איר דעמאנט, חוץ די באקאנטע 'באר חיים מרדכי'?
בייגעלייגט איז א בילד וואס ידידינו ר' יאסל האט מיט א צייט צוריק געברענגט פון דעם גרויסען גאון.
ווייסט איינער צו עס זענען פארבליבען קינדער פונעם ניאמצער רב ז"ל, אויך וואס זענען די אנדערע חיבורים ר' שמואליק וואס איר דעמאנט, חוץ די באקאנטע 'באר חיים מרדכי'?
- אטעטשמענטס
-
- IMG_0021%20%28Small%29.jpg (17.95 KiB) געזען 9376 מאל
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 255
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm
דא איז א לינק צו באר חיים מרדכי
http://www.hebrewbooks.org/586
http://www.hebrewbooks.org/586
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 255
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm
-
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 255
- זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 25, 2008 8:29 pm
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 741
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג פעברואר 01, 2010 9:41 pm
- יגעתי ומצאתי
- שר האלף
- תגובות: 1672
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יאנואר 31, 2011 5:02 pm
מי באר מים חיים איז פון ר' משה יוסף האפפמאן מפאפא-ירושלים איבער וועם מיר האבן אן אשכול.
http://www.hebrewbooks.org/21227
http://www.hebrewbooks.org/21227
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 741
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג פעברואר 01, 2010 9:41 pm
יום א' לפני שנפטר, בעש"ק פ' לך לך תש"ז , סמוך לזמן הדלקת הנרות, צילצל הגאון מניאמץ בטלפון להרב הערצאג , ואמר לו שהוא מצרף את דעתו להיתרא בענין שאלת עגונה קשה שנשאל עליה על ידו. וכששאלו הערצאג מדוע הוא מטריח א"ע לצלצל כ"כ מאוחר, ענה לו שאין הוא רוצה לעכב את היתרה של בת ישראל, כי מי יודע מה ילד יום ?
ובמוצש"ק זו נסתלק... וזו היתה תשובתו האחרונה.. זי"ע.
ובמוצש"ק זו נסתלק... וזו היתה תשובתו האחרונה.. זי"ע.
"כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום... מתהפך לכמה גוונין" [ברכות ו' ע"ב]
היינו לאותם גוונים והבחינות שהן הן הנותנים לו [רשפי אש נעשכיז]
היינו לאותם גוונים והבחינות שהן הן הנותנים לו [רשפי אש נעשכיז]
- farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35409
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
מודעה על הסתלקותו עם קצת מתולדותיו:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=36
קרעדיט בית הרב בקברים.קאם.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=36
קרעדיט בית הרב בקברים.קאם.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
איזעי האט געשריבן:דער קאשוי'ער רב שרייבט אין זיין הקדמה לספר טל השמים, אז אלע רבנים אין אייראפע נאכן קריג האבן זיך פארלאזט אויף דעם ניאמצער רב'ס בירור בעניני היתר עגונות, און אויף זיינע פלייצער זענען הונדערטער אדער טויזנטער עגונות ניתר געווארן. ראה שם דבריו
געב א בליק און תשובת משנת יעקב חלק ראשון להגאון מקאפיש זצ"ל, וזה לשונו:
בר"ח תמוז תש"ה באתי בשלום לפעסט ושולחתי מסגל חבורה הרבנים משארית הפליטה ובראשם הה"ג מו"ה שמואל זנויל כהנא פראנקעל ראש לשכת הארטה' ממדינת אונגארין
להגאון באר חיים מרדכי ראללער מניאמץ זצ"ל שדר אז בבוקארעשט ראש הרבנים ממדינת רומעניאן ואז נתייסדו ההלכות והתקנות בענין עיגונא דאיתתא אשר היו אז לאלפים ונתבחרתי לנהל את הב"ד דתק"ע שם
אנהייב הקדמה שרייבט ער וז"ל, ובס"ד יצא היתרים, בעיגונא דאתתא ועיגון הבעל, לערך חמשה אלפים בלי שום מכשול אפילו אחת מהם
-
- שר חמש מאות
- תגובות: 679
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג אוגוסט 31, 2007 12:32 pm
גם הרב משה יעקב סיגלער ז"ל מניאמץ =קוממיות = סקווירא ידע הרבה לספר אודותיו
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים [email protected]
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
"אבי העגונות"
הגרח"מ ראללער זצ"ל פעל רבות להתרת עגונות, והתפרסם בקונטרס היתר העגונה שכתב לבתו של הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל שנלאו חכמים למצוא לה פתח.
לאחר עלותו ירושלימה, גר בגפו במלון באב"ד בירושלים (אחרי שעסקנים רשעים סירבו לתת לו סערטיפיקאט למלוה ואכמ"ל).
והרי סיפור-פלא אחת מני אלף, אודות היתר עגונה האחרונה בחייו:
לאחר עלותו ירושלימה, גר בגפו במלון באב"ד בירושלים (אחרי שעסקנים רשעים סירבו לתת לו סערטיפיקאט למלוה ואכמ"ל).
והרי סיפור-פלא אחת מני אלף, אודות היתר עגונה האחרונה בחייו:
זכרונות מהרב שלום אייזיקאוויטש שליט"א
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 707#p83707
יש בנוא יארק יהודי זקן, שמו ר' שלום אייזיקאוויטש. הנ"ל עלה לארה"ק בבחרותו בקיץ תש"ו, למד בישיבת סאטמר בירושלים. בישיבת סאטמר בירושלים חילקו משמורות לשמש את הגאון הישיש מניאמץ זצ"ל. הרש"א הנ"ל מספר על התקופה ששימש את הרב מניאמץ, בחדשיים האחרונות לחייו (אלול תש"ו - ריש מרחשון תש"ז) על אף שאינו בעל בכי, הוא מתרגש עד כדי דמעות בדברו על הרב הגאון מניאמץ זצ"ל. וכה הוא מספר:
הוא הכיר את הרב מניאמץ כבר בבוקרסט, שם שהה הרש"א בחודש ניסן תש"ו בדרך עלותו לארה"ק. פעם נכנס לבית המדרש ומצא את הרב מניאמץ יושב עם שני רבנים משני צדדיו, ואשה לפניהם שבאת לקבל היתר מכבלי העיגון. כנראה כבר קיבלו עדות וכבר דנו בזה, והיה זה רק מעמד הנפקת ההיתר. הרב מניאמץ ישב ואמר (מלמל) בארוכה, ואחר כך תפס את שני הרבנים שלצדו ועמד והעמידם עמו והכריז ברגש, "מעידים אנו באיש פלוני שנפל לבור מלא נחשים ועקרבים". אחר כך התיישב והתחיל לברך ולאחל להאשה ברכות ואיחולים למשך שעה ארוכה.
כבר בצעירותו שיגר אליו אחד מגאוני פולין את בתו העגונה להתירה, כי התפעל מדרך לימודו (כנראה העובדא עם בתו של הגאון רבי מאיר אריק). אחר מלחמת העולם השניה הרבה להתיר עגונות, וגדולי הדור אמרו שהשאירו מסבב כל הסיבות בחיים אחר המלחמה על אף זקנותו, כדי שיהיה מי שיתיר את כל העגונות אחר המלחמה.
כאשר התחילו להציק ליהודים ברומניה, העלו "אגודת ישראל" את הרב מניאמץ לארה"ק. הרב מניאמץ התגורר במלון באב"ד (ברחוב יפו).
צדקתו של הרב מניאמץ מי ישער, מי ששמעו קורא קריאת שמע, אם אבן הוא נימוח. בעת הנחת סכך על סוכתו, אחר כל זמורה וזמורה שהניחו (היינו בחורים המשמשים אותו וכנראה עסק עמהם ג"כ), העמיד עצמו והתחיל לרקוד, ורקד בכל כחו.
דרכו היה להעביר שמו"ת מתוך ספר תורה.
פעם הלך הרב מניאמץ לבקר את האדמו"ר מסאטמר. בתוך הדברים נתוודע לו שהאדמו"ר עדיין לא התפלל. פתח הרב בדברי כבושין, באומרו שלא נאה לאדם גדול להתפלל מאוחר. למחרתו הופיע האדמו"ר בישיבתו בשעה מוקדמת לתפלת שחרית, באומרו שרוצה לקיים מצוה לשמוע דברי חכמים.
היה לו מיחוש בגרונו, והרש"א היה לוקח אותו לבית חולים הדסה למרוח את המכה. אחר זמן נתרפא המכה כליל, אמר אז הרי אני חייב הודיה להקב"ה על החסד הזה, וביקש להוליכו לבית המדרש, הרש"א הוליכו לביהמ"ד ראחמיסטריווקא הסמוכה למלון באב"ד, ואמר שם ברבים פלפול ארוך כדי לצאת ידי חובת הודיה.
בחורי ישיבת סאטמר היו מתחלפים במשמורות לשמש את הגאון הישיש ביום ובלילה. פעם כשהיה משמרתו של הרש"א קבוע ליום, פנה אליו ואמר לו "שלום תבוא אלי בלילה". הרש"א החליף את משמרתו עם מי שהוכן לשמשו בלילה. באותה לילה (מוצש"ק לך תש"ז) כאשר הרש"א היה שם, יצא הגאון לצרכיו, ובושש מאוד, הרש"א נעשה מודאג וקרא לבעל המלון לפתוח הפתח, הוא הביט מבעד לחלון אחד שהיה שם בביה"כ וראה את הרב שוכב באין אונים, הזעיק את הרופא ועדיין היה בו רוח חיים, אבל כבר היה מאוחר מדי להצילו. (מפי צאצאי הרש"א שמעתי הוספה, שהוא רואה בסיפור זה מופת, כי הבחור שהיה תורו לשמשו בלילה ההוא היה בטלן, ובמקרה שהוא היה עמו בלילה ההיא האחרונה לחייו לא היה נעשה כלום, והרב היה ח"ו מוטל כך כל הלילה).
בעת הלוייתו, הספידו הרב הרצוג, בחורי סאטמר ששימשוהו בחייו לא ראו זאת בעין יפה, אך לא העיזו להפריע כי הרב הרצוג הגיע בליווי שוטרים.
הנוהג היה להוליך את הבר מינן במטה עד סוף מאה שערים, ואחר זה להוליכו בעגלה עד הר הזיתים. הבחורים ששימשוהו בחייו לא הניחו כזאת, ואמרו שלא יתנו שיוליכו את הגאון בעגלה, אלא נשאוהו בכתף עד הר הזיתים.
יש בנוא יארק יהודי זקן, שמו ר' שלום אייזיקאוויטש. הנ"ל עלה לארה"ק בבחרותו בקיץ תש"ו, למד בישיבת סאטמר בירושלים. בישיבת סאטמר בירושלים חילקו משמורות לשמש את הגאון הישיש מניאמץ זצ"ל. הרש"א הנ"ל מספר על התקופה ששימש את הרב מניאמץ, בחדשיים האחרונות לחייו (אלול תש"ו - ריש מרחשון תש"ז) על אף שאינו בעל בכי, הוא מתרגש עד כדי דמעות בדברו על הרב הגאון מניאמץ זצ"ל. וכה הוא מספר:
הוא הכיר את הרב מניאמץ כבר בבוקרסט, שם שהה הרש"א בחודש ניסן תש"ו בדרך עלותו לארה"ק. פעם נכנס לבית המדרש ומצא את הרב מניאמץ יושב עם שני רבנים משני צדדיו, ואשה לפניהם שבאת לקבל היתר מכבלי העיגון. כנראה כבר קיבלו עדות וכבר דנו בזה, והיה זה רק מעמד הנפקת ההיתר. הרב מניאמץ ישב ואמר (מלמל) בארוכה, ואחר כך תפס את שני הרבנים שלצדו ועמד והעמידם עמו והכריז ברגש, "מעידים אנו באיש פלוני שנפל לבור מלא נחשים ועקרבים". אחר כך התיישב והתחיל לברך ולאחל להאשה ברכות ואיחולים למשך שעה ארוכה.
כבר בצעירותו שיגר אליו אחד מגאוני פולין את בתו העגונה להתירה, כי התפעל מדרך לימודו (כנראה העובדא עם בתו של הגאון רבי מאיר אריק). אחר מלחמת העולם השניה הרבה להתיר עגונות, וגדולי הדור אמרו שהשאירו מסבב כל הסיבות בחיים אחר המלחמה על אף זקנותו, כדי שיהיה מי שיתיר את כל העגונות אחר המלחמה.
כאשר התחילו להציק ליהודים ברומניה, העלו "אגודת ישראל" את הרב מניאמץ לארה"ק. הרב מניאמץ התגורר במלון באב"ד (ברחוב יפו).
צדקתו של הרב מניאמץ מי ישער, מי ששמעו קורא קריאת שמע, אם אבן הוא נימוח. בעת הנחת סכך על סוכתו, אחר כל זמורה וזמורה שהניחו (היינו בחורים המשמשים אותו וכנראה עסק עמהם ג"כ), העמיד עצמו והתחיל לרקוד, ורקד בכל כחו.
דרכו היה להעביר שמו"ת מתוך ספר תורה.
פעם הלך הרב מניאמץ לבקר את האדמו"ר מסאטמר. בתוך הדברים נתוודע לו שהאדמו"ר עדיין לא התפלל. פתח הרב בדברי כבושין, באומרו שלא נאה לאדם גדול להתפלל מאוחר. למחרתו הופיע האדמו"ר בישיבתו בשעה מוקדמת לתפלת שחרית, באומרו שרוצה לקיים מצוה לשמוע דברי חכמים.
היה לו מיחוש בגרונו, והרש"א היה לוקח אותו לבית חולים הדסה למרוח את המכה. אחר זמן נתרפא המכה כליל, אמר אז הרי אני חייב הודיה להקב"ה על החסד הזה, וביקש להוליכו לבית המדרש, הרש"א הוליכו לביהמ"ד ראחמיסטריווקא הסמוכה למלון באב"ד, ואמר שם ברבים פלפול ארוך כדי לצאת ידי חובת הודיה.
בחורי ישיבת סאטמר היו מתחלפים במשמורות לשמש את הגאון הישיש ביום ובלילה. פעם כשהיה משמרתו של הרש"א קבוע ליום, פנה אליו ואמר לו "שלום תבוא אלי בלילה". הרש"א החליף את משמרתו עם מי שהוכן לשמשו בלילה. באותה לילה (מוצש"ק לך תש"ז) כאשר הרש"א היה שם, יצא הגאון לצרכיו, ובושש מאוד, הרש"א נעשה מודאג וקרא לבעל המלון לפתוח הפתח, הוא הביט מבעד לחלון אחד שהיה שם בביה"כ וראה את הרב שוכב באין אונים, הזעיק את הרופא ועדיין היה בו רוח חיים, אבל כבר היה מאוחר מדי להצילו. (מפי צאצאי הרש"א שמעתי הוספה, שהוא רואה בסיפור זה מופת, כי הבחור שהיה תורו לשמשו בלילה ההוא היה בטלן, ובמקרה שהוא היה עמו בלילה ההיא האחרונה לחייו לא היה נעשה כלום, והרב היה ח"ו מוטל כך כל הלילה).
בעת הלוייתו, הספידו הרב הרצוג, בחורי סאטמר ששימשוהו בחייו לא ראו זאת בעין יפה, אך לא העיזו להפריע כי הרב הרצוג הגיע בליווי שוטרים.
הנוהג היה להוליך את הבר מינן במטה עד סוף מאה שערים, ואחר זה להוליכו בעגלה עד הר הזיתים. הבחורים ששימשוהו בחייו לא הניחו כזאת, ואמרו שלא יתנו שיוליכו את הגאון בעגלה, אלא נשאוהו בכתף עד הר הזיתים.