רבניש האט געשריבן:מיט אביו הגדול והק׳ זצ״ל
און יבלחט"א ראב"ד סאטמאר שליט"א
די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד
אמאל אמאל האט געשריבן:סטרונעס האט געשריבן:לויט א שמועס פון מרן אדמו"ר שליט"א (זצוק"ל)ביי איינע פון די נסיעות קיין רומעניא, איז זיין זיידע בכלל נישט געווען קיין מחבר ניגונים, נאר די אלטע סקולענ'ער רבי זצ"ל האט באקומען די כח א מתנה פון הימל, עס טראגט עפעס א מעשה מיט זיך.
די מעשה וואס דער רבי זאל זיין געזונט(זצוק"ל) האט דעמאלטס דערציילט איז, אז ווי באקאנט האט זיין טאטע דער אלטער סקולעער רבי זצ"ל געפירט גרויסע מלחמות אין רומעניא מיט די שוחטים און שפעטער מיט די ציוניסטישע באוועגונגען וואס האבן זיך אנגעהויבן אריינכאפן אין די סקולעס וכו'.
און דער סקולענער רבי האט מיט אסאך מסירות נפש זיך קעגן געשטעלט צו זייערע פלענער, און ער האט אליין געפענט א תלמוד תורה, און ער פלעגט דאס אליין פירן מיט אסאך קלוגשאפט, ער האט דאן זיך איבער געגעבן פאר די תלמידים אויף אן עקסטערן פארנעם, וועלנדיג זיכער מאכן אז זיי שפירן זיך נישט אויגעשפילט מיט דעם וואס זיי לערנען נישט אין די ציוניסטישע סקולס.
אלזא האט דער רבי זאל זיין געזונט אויסגעפירט: האט דער טאטע זכר צדיק לברכה געזאגט אז אינעם זכות וואס ער האט זיך געשלאגן מיט די ציונים, האט ער זוכה געווען צו באקומען דעם מתנה פון הימל די הייליגע כח הנגינה!
מצלמה האט געשריבן:אזא מעשה וואס מאכט וויינען:
נדודי השינה סוחבים אותי להרהורים אל ההיכל הסקולעני, היכל הערבות והנעימות. היכל אהבת השי"ת, היכל התנועות והפירושים.
השעה 3:30 לפנות בוקר של מוצאי שבת קודש פרשת עקב תשע"ב. את השבת ערך רבנו שליט"א בשיכון סקווירא שבארה"ב, ולאחר המלוה מלכה, הציע הנה"ח ר' יעקב פעלדמאן לקחתנו להרי הקטסקיל, הקאנטרי'ס, מקום נופשם של יהודי ניו יורק. אל ה'מלוה מלכה' של הסקולענער רבי.
היינו שם, 4 אברכים שנלוו אל רבנו שליט"א למסעו הראשון לארה"ב לאחר קבלת עטרת ההנהגה, וכמובן שששנו אלי רעיון. וכך, מצאנו את עצמנו בביהמ"ד סקולען בקאנטרי, בשעה האמורה.
הרבי עדיין לא נכנס למלוה מלכה, ותפסנו את מקומותנו בין הבודדים שהיו שם.
הרבי נכנס מספר דקות לאחמ"כ, והיו אלו שעות של קורת רוח שלא מעלמא הדין. זכורני שהתקשרתי אל אאמו"ר שליט"א - שעת צהרים בארה"ק - להטעימו טעם גן עדן.
היה זה שבת שלפני הילולת אביו הק' מסקולען זי"ע, ופיו לא חדל מלספר, בשארית קולו, עובדות וסיפורים.
איה העט שתוכל לתאר את המתיקות, את העונג, את הגן עדן, את הדבש המתוק שנטף שם.
לא רצינו שהשעות יסתיימו. פשוטו כמשמעו.
אזרתי אומץ, וכיוון שממש אז שמעתי שיש ניגון מהיר על 'באלוקים בטחתי', ביקשתי בקול שישיר את הזמר. הגבאי רכן אליו ואמר: "ס'איז דא דא אפאר וויזניצער יונגעלייט, זיי ווילן הערן באלוקים בטחתי". והרבי, בענוות חן ובכפיפות הקומה, החל לשיר. אוי, כל הון דעלמא לא ישוו.
בקשתי עוד ועוד ניגונים, והרבי שורר, ושורר, ושורר, ולא הפסיק לשורר.
עלה השחר, השעה 7:00 כאשר הרבי צועד אל ביתו בשבילי הקאנטרי. ואני הק' ניגש אליו, הגבאי אומר: "א יונגערמאן פון ארץ ישראל וויל זיך געזעגענען".
הרבי מושיט אלי את ידו: "א יונגערמאן פון ארץ ישראל? לאמיר דיך באגלייטן מיט א ניגון"
והרבי מתחיל לפזם, בצעידתו האיטית, אוחז ביד ימיני. ציפרי השחר מצייצים, השמש מתחילה להאיר, והרבי משורר "השם ישמרך, מכל רע, ישמור את נפשך, השם ישמר, צאתך ובואך, מעתה ועד עולם"...
היה ליבי כדונג, נמס בתוך מעי!
אזרתי שוב אומץ, ואמרתי לרבי: אנו חסידי ויזניץ, והרבי מויזניץ מרבה לשורר ניגוני סקולען, והוא אומר תמיד שניגוני סקולען יכולים להוציא אדם משאול תחתית".
הרבי, מרים אלי את עיניו הטובות והמאירות בהתרגשות, אוחז בידי בחזקה: "אזוי? אזוי האט ער געזאגט? ס'איז טאקע אזוי. יא. דעם טאטנ'ס ניגונים זענען אזוי". חוזר על זה שוב ושוב בהתרגשות.
דער הייליגער טאטע, פאר ווען ער האט געמאכט א ניגון, האט ער קודם געזינגען "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו". "שירו לו - פאר וועם גייט מען זינגען, זמרו לו, וועם גייט מען לויבן..."
והרבי שואל אותי: "וואס האט מען געזינגען לעצטנ'ס".
עניתי, שבדיוק שבוע קודם לכן היו שני נכדיו במיטאג טיש בויזניץ, והרבי כיבד אותם לשיר ושוררו את התנועה "ותן בנו יצר טוב".
"נו, און די קענסט עס"? שאל הרבי בקורת רוח גלויה.
"איך מיין אז יא" עניתי בגמגום...
"לאמיר הערן".
ואני, הצעיר השפל והנבזה, אוחז ביד קדוש ישראל ואוהבם, ומשורר "ותן בנו, ותן בנו, ייצר טוב, לעבדך באמת, וביראה, ובאהבה", והרבי מתחיל לנענע ידיו אנה ואנה בהתרגשות.
בפעם השניה, ראיתי תכונה בעיניו, ואכן, כאשר הדגשתי את ה'קוועטש', הנהן בשביעות רצון גלויה. כמאשר בעיניו הנרגשות.
אחר הזכרתי את עובדת היותי 'סקולענער פון דערהיים" כאשר סבתי אדלר ע"ה גדלה בצילו ביתמותה, לאחר שגם היו שכנים בטשערנאוויץ שנים רבות. "וואס מאכט די באבע" התעניין ובירך אותה בחום.
"פאר געזונטערהייט, און גיב איבער פארן רבי'ן אז איך האב איהם ליב אהבת נפש" - נפרד ממני בפתח ביתו.
כמו היו אתמול, חקוקים אותם שעות, אותם רגעים בתוכי תוככי לעד.
עס לאזט זיך נישט גלייבן וואס מיר האבן פארמאגט - און ליידער פארלוירן.
זיעועכי״א