בית המשתה האט געשריבן:ישראל פאלאק האט געשריבן:איינע פון די גרויסע חשובע חסידים איז געווען באקאנט מיט דעם נאמען ר' פישל פון בלאניע, דאס איז ר' פישל נוסבוים פון די משפחת נוסבוים הידוע פון דז'יקוב, וואס איז געווען א גביר אדיר, און דאס שטעטעלע בלאניע (נעבן פאקשווניץ KOPRZWNICA) האט באלאנגט צו איהם, און זיין פטירה דאקומענט ווערט ער דערמאנט אל'ס פריץ פון בלאניע, אזוי אויך האט ער זוכה געווען זיך משדך צו זיין מיט הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א ווען זיין זוהן ר' פיניע נוסבוים איז איין איידעם געווארען ביי ר' אברהמלע שטערנפעלד זוהן פון דעם הייליגן חוזה, די קינדער אייניקלאך וכו' פון ר' פישל האבן ממשיך געווען צו פאהרן צו רביה"ק לבית ראפשיץ-דזיקוב ביז דעם קריג, עי' עובדה אודותיו בספר תפארת היהודי, הגם שאצל צאצאיו מקובל גירסא אחרת לעובדא הנ"ל.
וועלכע מעשה מיינט איר, ווען ר' אליעזר'ל דזיקוב'ער האט געדארפט צו ווערן אויפגענומען אין די שטאט דזיקוב?
אפרסם העובדא כמקובל במשפחתינו איש מפי איש, וכדי שכל החפץ בכך יוכל ללמוד מוסר השכל אכתוב זאת בלשה"ק :
בעת גבה טורא בין תלמידי הרה"ק החוזה מלובלין לבין הרה"ק היהודי הק' מפשיסחא זיע"א, היה כידוע הרה"ק מראפשיץ מראשי המערכה כביכול נגד היהודי הק', וזקניננו הגביר ר' פישל הנ"ל היה מחסידי הרה"ק מראפשיץ, אירע פעם בערב שבת אחד, עת חזר היהודי הק' מרימנוב על עבר עירו, איקלע למחוז שבו היה העיירה בלאניא, ורצה לשבות שם בשבת קודש, והיות ור' פישל היה הבעלים של כל הסביבה וביתו היה פתוח לרווחה בפני כל אורח, הועיד היהודי הק' אליו את פעמיו, ויבקשהו לארחו לשבת קודש, ר' פישל חשש מאוד לתגובת רבו הק', ואמר ליהודי הק' שהוא מפחד, וגם כאשר הפציר בו הרה"ק שיתן לו רשות להתארח ביערות שלו גם סירב ר' פישל בנמקו את פחדו מרבו, וגם כאשר הבטיח לו היהודי הק' שהדבר יהיה לטובה הן לו היהודי הק' עצמו והן לר' פישל ולכל משפחתו והן לכל כלל ישראל, עדיין עמד על שלו בפחדו כנ"ל, אחר שהיהודי הק' נפטר ממנו והלך, התחיל לבו נקפו, שהרי ידע ברום ערכו של היהודי הק' וגם שמע מילים גבוהות על טובות לכל כלל ישראל וכו' ומי יודע מה עולל, וגם מקפידת היהודי הק' חשש, מיד ביקש מבעל העגלה שלו לרתום את הסוסים לעגלה ולנסוע במהירות אל הרה"ק מראפשיץ,בהגיעו שם הועיד בעל עגלה את פעמי מרכבתו אל עבר ביתו של בן הרבי ה"ה הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב שבביתו היה תמיד מתאכסן, אך בהגיעו שם התרעם רבי אליעזר על הבעל עגלה באומרו, האם אתה חושב שיש לי אכסניא?!, חזר הבעל עגלה וסיפר לר' פישל, ויהי כשומעו זאת נחרד ונפלו פניו בחשבו אם בן הרבי כך מי יודע איזה קבלת פנים מחכה לי אצל הרבי עצמו, ובשברון לב פנה לחפש לו אכסניא נידחת בקצה העיר, ויהי בליל שבת כאשר הרה"ק מראפשיץ הכין עצמו לקדש על היין, פסק לפתע מהכנותיו ופנה אל בנו מוהר"א בשאלו, האם ר' פישל הגיע למתא, אכן כך השיב לו הבן, והיכן הוא? שאל הרבי, והבן משיב שלחתיו מפה!, הוכיח הרבי את בנו על כך ואמר לו מי שמך כאן לבעל הבית, מהר והשיבו, כמובן שכשם שידע מוהר"א ברוח קדשו לשלחו ידע גם היכן לחפשו, והביאו לפני הרבי כאשר ידיו ורגלו מרתתים באימה, אך הרבי כלל לא הגיב על כל הנעשה, אלא קיבלו בכבוד הראוי כפי שכיבדו תמיד, כך נשנה הדבר במשך כל השבת כאשר רבו מכבדו כאילו לא היה כלום, בצאת השבת נכנס ר' פישל להפרד וגם כאן לא הגיב הרבי במאומה על מעשהו, משראה כך לא יכל לעצור ברוחו ופרץ בבכי, כאשר הוא מספר לרבי את כל הקורות איתו בערב שבת ואת חששו מפני קפידת היהודי הק', פנה אליו הרבי ואמר לו אל לך לחשוש מפני קפידת היהודי הק' כי רך הלבב הוא ולא יקפיד עליך, אך עליך תמיהני מה לך להתערב בזה, כזאת תתנהג ותמסור לצאצאיך 'אין א ענג טיער שטיפט מען נישט קיין פינגער' (בתרגום חופשי: בעת שטורקים את הדלת אל תדחוף את אצבעתך להתם).
בתפארת היהודי מספר גירסא שונה קצת ואביאנו כאן בלינק המצורף (אות ע"א), ואפשר לקיים שניהם כתוספת.
איני יודע איך להעתיק לכאן את הקטע והמעתיק תבא עליו ברכה:
beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=3881#p=1&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=%u05D1%u05DC%u05D0%u05E0%u05D9%u05E2