אז מען הייסט פון הימל טאנצן

[טהור-עיניים]

א גוטן טאג טייערע ברודער,

עס ווערט דערציילט א סיפור איבער די צוויי הייליגע ברודער, דער רבי ר' אלימלך און דער רבי ר' זושא, אז זיי זענען געווען אין א קרעטשמע, און גוים האבן געשלאגן איינעם, ביז זיי האבן געטוישן בעטן, האבן די גוים אויך געטוישט.

עפעס האבן די צדיקים ארויסגענומען א מוסר השכל פון די מעשה, אז מען הייסט פון אויבן טאנצן טאנצט מען, און אז מען שלאגט נישט א גאנצע נאכט. איך זוך די פרטים פון די מעשה.

ווער עס קען מיר געבן מער דעטאלן איבער די מעשה, און אזוי אויך א מקור אויב מעגליך, וועל איך אים שטארק דאנקבאר זיין.

יישר כח למפרע

[derech eretz]

https://www.yrg.org.il/?CategoryID=316&ArticleID=684

מסופר על רבי זושא ורבי אלימלך מליז'נסק שקיבלו על עצמם 'גלות', על מנת לתקן את מה שהיה נראה בעיניהם כ'חטאים', והיו מסתובבים בכפרים ובעיירות. לילה אחד הגיעו ל'קרעטשמע', בית מרזח של גוי, וביקשו ללון שם. מכיוון שלא היה להם די כסף ללון בחדר משל עצמם, ביקשו ללון בבית המרזח עצמו, ליד התנור. לאחר שהשניים שכבו לישון, הגיעה חבורה של גויים אשר שתו והשתכרו. מתוך שכרותם הבחינו בשני היהודים מצטנפים ליד התנור וביקשו "לשחק" בהם ולהכותם. אחד השיכורים תפס את רבי זושא ששכב קרוב יותר למרכז החדר, ויחד עם חבריו הפליאו בו את מכותיהם, ולאחר מכן השליכוהו חזרה למקומו. לאחר זמן רצו להשתעשע עוד, הכוהו בשנית והשליכוהו למקומו.

אז פנה רבי אלימלך אל רבי זושא והציע לו שיחליפו ביניהם מקום, כדי שבפעם השלישית הוא בעצמו "יזכה" ויקבל את המכות, קיבל ר' זושא את דבריו, וכך עשו. בפעם השלישית התעורר ה'צדק' גם בקרב חבורת השיכורים, והם ביקשו להכות דווקא את היהודי שעוד לא היכו, זה ששכב רחוק מהם... רבי זושא קיבל את המכות בשלישית, ולא התלונן במאומה.

[farshlufen]

און ס'פארהאן א באבוב'ער סיפור מיט די מעשה.

[derech eretz]

אם גם לך נדמה שמישהי / מישהו מהצד אכלו לך ושתו לך משהו שהגיע לך בזכות, הסיפור (האמיתי!) הבא יעודד אותך.

היה היו שני אחים, רבי זושא ורבי אלימלך (כן, מליז'נסק). הם מכונים גם "האחים הקדושים". הם גזרו על עצמם גלות ובמשך שנים היו הולכים ימים ארוכים במסעות מפרכים בדרכים ובלילות ישנו בכל מיני פונדקים.

פעם אחת הזדמנו לאיזה פונדק והתכרבלו יחד ליד התנור. באמצע הלילה הגיעו גויים שיכורים בדרכם חזרה מבית המרזח, ראו את שני היהודונים ישנים והחליטו לעשות קצת צחוק. עמדו מעל רבי זושא ובעטו בו בעיטות קשות עד שרבי זושא הכחיל לגמרי.

למחרת שוב ישנו האחים באותו הפונדק ושוב באמצע הלילה הגיעו השיכורים, ראו את שני היהודים ישנים במבואה ליד התנור, שוב חמדו לצאן והפליאו ברבי זושא את בעיטותיהם.

"אחי, לא נעים לי שאתה חוטף מהגויים בכל לילה", אמר רבי אלימלך לאחיו בלילה השלישי. "בוא נחליף מקומות. הלילה יבעטו בי במקומך וגם אני אזכה לקצת מכות".

השניים מתחלפים במקומות. ואכן, כמו בלילות הקודמים, הגיעו השיכורים, מוכנים להתעלל שוב ביהודי המכורבל בשנתו. "בכל לילה אנחנו בועטים באותו יהודון", הם אמרו אחד לשני. "זה לא פייר. בואו נחליף צד הפעם ונחטיף גם ליהודי השני". והם פונים ל... רבי זושא ומכים אותו. שוב.

"רואה?" אומר רבי זושא לאחיו בבוקר, כחול כולו. "לא יעזור להתחלף במקומות. זה התפקיד שלי לחטוף".

היום יום פטירת רבי זושא. מספרים עליו, שאהבת ישראל שלו היתה כזו, שהוא לעולם לא ראה רע בעיניו. ומה ניקח מהסיפור המהמם הזה? את ההבנה, שאי אפשר להחליף מקומות. "אני סובלת כי היא לקחה לי את המקום, אילו הייתי במקומה, הייתי יותר שמחה" - אין דברים כאלה. כל אחת בתפקיד שלה. אם את צריכה לחטוף את המכות, לא תוכלי להתחלף בגורל הזה עם אף אחת...

היה זה רבי זושא שאמר "בעולם הבא לא ישאלו אותי למה לא הייתי אברהם אבינו. ישאלו אותי רק שאלה אחת: מדוע לא הייתי זושא".

די להביט לצדדים. אלה החיים שלך, היי נאמנה להם!

[משה כהן]

פארוואס א פרישער אשכול?

האט איר דעם מעשה במילואו
http://www.pirsuma.com/siach/ki_tisa3.pdf

[נודה לך]

פארוואס א פרישער אשכול?

אז א חשובע ידיד פון די פריערדיגע דור מאכט א באזוך אין שטעטל עפענען זיך אשכולות אויטאמאטיש צו באגריסן די גאסט...

(טהורל לאז דיך הערן אפטער)