הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדיל זיע"א אבד"ק אלעסק
בן הרה"ק רבי אלכסנדר סענדער ליפא זיע"א מזידיטשויב
י"ט מנחם אב תרפ"ג
בן הרה"ק רבי אלכסנדר סענדער ליפא זיע"א מזידיטשויב
י"ט מנחם אב תרפ"ג
רבינו הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדיל אייכענשטיין זיע"א אבד"ק אלעסק, נולד לאביו הרה"ק רבי אלכסנדר סענדער ליפא זיע"א מזידיטשויב, בן הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב, בן הרה"ק רבי ישכר בעריש מזידיטשויב זיע"א, בן הרה"ק רבי יצחק אייזיק מכפר ספרין זיע"א ולמב"ק.
בהגיעו לפרקו נשא את זו' הרבנית הצדקנית מרת שלאמצי ע"ה בת הרה"ק רבי יצחק מייער זיע"א אבד"ק אלעסק, (בן הרה"ק רבי חנוך העניך זיע"א ראש שושלת אלעסק, שהיה חתן הרה"ק מרן השר שלום מבעלזא זיע"א).
רבינו התפרסם כאיש עניו מאוד, ונודע בצדקותו, אשר רבים שיחרו לפתחו ללמוד מחסידותו ופרישתו ועבודתו הגדולה.
כאשר נסתלק חותנו ביום כ"ד אדר תרס"ד, נתמנה רבינו למלא מקומו כאב"ד באלעסק, שם ישב על כסא המלוכה כעשר שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד הארץ שאז קם ועזב משם וברח עם כל הפליטין לעיר לבוב, שם ניהל רבינו חצר משלו, והרבה מתושבי העיר התדבקו לאורו.
רבינו היה ידוע במדת פזרונו עד למאוד וכל מה שהיה לו היה מפזר לאחרים, אמנם לא ידע ולא הכיר צורת מטבע, פעם אחת שאלוהו אמאי אוהב סוג מטבע (שהיתה שווה הרבה יותר) מסוג השני (שהיתה שווה פרוטות מועטות) בידעם שרבינו לא מכיר שום הבדל ביניהם, נענה הרה"ק ואמר, די עניים האבן מער הנאה פון דעם סארט (והחווה על היקר יותר).
מסופר שכאשר באו הרה"ק ר' אלעזר מסאסוב זיע"א (נכד אחיו המלבוש לשבת ויו"ט) והרה"ק ר' יהושע אייכנשטיין אבד"ק חודורוב להיפרד מעמו כאשר היגרו לארה"ב, הביא הסאסוב'ער פדיון גדול, אמנם החודורוב'ער הביא פדיון מועטת, שאל הסאסוב'ער את החודורוב'ער אמאי אתה נותן כ"כ מעט לדודינו, נענה החודורוב'ער ואמר דער פעטער ווייסט מילא נישט קיין חילוק, (הסאסוב'ער טען עמו שמ"מ לא מתאים לתת כ"כ מעט, אבל החודורוב'ער לא נכנע) בהיכנסם לדודם לקח רבינו את הפדיון מהסאסוב'ער וברכו בחמימות, כאשר ניגש החודורוב'ער רב עוד לפני שמסר את הפדיון, שאלו חודורוב'ער רב פארוואס אזוי ווייניג, ונשאר עומד משתומם על הרוה"ק שנתגלה שם, שאל החודורוב'ער 'פעטער וואס איז דאס פארן פעטער א נפק"מ' ענה הרה"ק ואמר, עבורי באמת אינו נפק"מ אבל עבור הנהנים ממנו זה נפק"מ גדול.
כמו"כ מסופר, שפעם התחכמו בני ביתו ולפני התקרב מועד נישואי אחת מבנותיו, הלכו להזמין בגדים אצל החייט, אבל היות והכירו את מנהגו של רבינו לחלק "הכל" לעניים, ע"כ לא גמרו את הבגדים, אלא השאירו כל הבגדים מחולקים לחציהם, כאשר כל בגד נשאר בב' חלקים, חלק אחד מכל הבגדים הטמינו בשק אחד, וכל החלקים השניים מהבגדים בשק אחר, והטמינו את השקים במקומות נפרדים, כך לא יוכל רבינו לחלקם, ויישאר להחתונה.
באחת הימים נכנסה אלמנה אחת לרבינו זיע"א, ודמעתה על לחיה אשר עומדת קודם נישואי בתה ולרש אין כל ממש במלוא מובן המילה, רבינו נמכרו רחמיו, והלך לחפש בכל ביתו, עד שמצא שק אחד של בגדים ונתן לה כדי שתהי' לה להלביש את בתה, ורבינו לא הבין כלל שזה רק חצאי בגדים.
כאשר רצו בני המשפחה לתפור הבגדים ראו מה שעולל להם רבינו ונכנסו אליו בבכיה רבה, אמנם רבינו ישב רכון על הזוהר שלו ולא הביט לעברם כלל, נכד אחד שהבין את רבינו, אמר בקול רם, במילא לא יהיה להאלמנה שום תועלת מהשק הזה כי יש שם רק חצאי בגדים, או אז הרים רבינו את ראשו, ואמר להם, א"כ אני מוכן להמציא את האלמנה, אבל בתנאי כפול ומכופל, שתביאו את ב' השקים כאן על השלחן ואני אוכל לחלק מזה כרצוני חלק לה וחלק להשאיר כאן, מתחלה לא רצו להסכים, אמנם רבינו לא גילה את שם האלמנה, ובראותם שאין להם ברירה הסכימו. אבל ביקשו שיתן לה את הבגדים הפשוטים, והשאר להשאיר להם, אבל גם לזה לא הסכים רבינו כלל, והתנה עמהם שהוא יהי' בעה"ב על החלוקה, ורק כאשר נתנו הסכמתם הלך רבינו להאלמנה ואמר לה טעיתי בנתינת השק אשר יש בה רק חצאי בגדים וביקשה לבוא לביתו עם השק, ובני המשפחה הביאו את השק השני, אז שפך רבינו את ב' השקים על השלחן וקרא להאלמנה ואמר לה קחי מכאן מה שתרצו כאוות נפשך.
בני המשפחה בראותם זאת הרימו קול זעקה באמרם שלא יישאר כלום עבור הכלה, אמנם רבינו אמר להאלמנה אל תשמעו להם אני הבעל הבית כאן, ואני אומר לך קחי כל מה שאת רוצה רק תשאירו ב' או ג' בגדים שיהי' גם לבתי הכלה, וכן עשתה האלמנה.
כאשר הלכה משם שאלו בני המשפחה מה יהי' עם הכלה שלנו, אמר להם רבינו, אפשר להתחתן גם בב' בגדים חדשים בלבד, ואחר החתונה אם תרצה תוכל לתפור עוד.
עיניו הבדולחות שהיה לו לרבינו היה מן המפורסמות, ומספור שפעם שלח מכתב לאחיו הגדול הרה"ק רבי ישכער בעריש בעל מלבוש לשבת ויו"ט מזידיטשויב זיע"א, כאשר כתב את המכתב על בויגן שהי' כפול שמונה, ולא נהג כמנהג הימים ההם שהיו חותכים את שאר הגלווילין (שהיו יכולים לחתוך אותו לשמונה עמודים), אלא שלח כל הבויגן כולו לאחיו, השליח היה הרה"ק רבי אלעזר הורוויץ מסאסוב בעל זכרון אלעזר זיע"א נכד המלבוש (בן בנו הרה"ק רבי מנשה זיע"א בעל אלפי מנשה מווערצקי), המלבוש פתח את כל הבויגן וקרא אף את החלק הלבן, וחייך באמצע המכתב, בגמר כל הקריאה החזיר את הבויגן כולו לנכדו ר' אלעזר ואמר לו נו! קענסט דאס האלטן, ור' אלעזר הכן הטמינו בכיס בגדיו.
כאשר היגר הרה"ק ר' אלעזר מסאסוב לארה"ב הביא עמו בויגן זה לשמירה ולהצלחה.
ביום מן הימים כאשר מלחמת עולם השני' השתוללה במלוא עוזה רח"ל, רצו המשפחה להוציא מן התופת את ש"ב הרה"צ ר' זיידא אייכנשטיין זיע"א אבל היו צריכים להביא איזה דאקומענט שהיה צריך להגיע מפולין, ר' אלעזר הזה שהתעסק רבות בהצלחת קרובו, הלך אצל עורכי דינים לשאול מה יכול לעשות, והם אמרו לו, שיש תקלה אחת, כי היות והנייר צריך להגיע מפולין, ואיך משיגים עכשיו נייר משם, אז נזכר ר' אלעזר מעודף הנייר שהשאיר דו"ז אצל הבויגן, וחתך משם דף אחד, אשר על זה רשמו את אשר רצו לרשום, וכך זכו להצילו ולהביאו לארה"ב בשעטו"מ.
ביושבו בעיר לבוב ניהל רבינו את קהל עדתו כימי שבתו באלעסק, עד יום י"ט מנחם אב שנת תרפ"ג שאז החזיר נשמתו הטהורה ליוצרו, ומנו"כ שם בלבוב.
זרעו אחריו בנו מ"מ הרה"ק רבי שמשון אייכנשטיין זיע"א
