נאך דעם פטירה פון הרה"ק מראדאמסק הסתופפו רבים בצלו. נפטר כ"ז שבט תרמ"ו בן צ' שנה.
זעה זיין תולדות אין קובץ נחלת צבי חלק יא.
אחר איזה זמן שנתקבל [הרה"ק בעל התפארת שלמה] לרב אבד"ק ראדאמסק התחילה תקופה מחודשת, כי התחילו החסידים לנסוע אליו מכל הגלילות עם קוויטלעך ופדיונים, ונזף בהם וגער בהם בגערות עוזו כי ילכו לדרכם כי הוא איננו רבי..., וציווה להם שיסעו וילכו לחבירו ועמיתו הגאון הקדוש ר' יעקלי זצלל"ה אבד"ק ווידאמע כי הוא ג"כ גדול וקדוש כמוהו, אבל לא הועיל כלל, ואדרבה, הרה"צ מווידאמע זצ"ל בעצמו בא עם חבריא להסתופף בצל קדשו.(נפלאות התפארת שלמה)
עוד סיפר לי חותני ז"ל אשר בלילות האחרונות של הרה"ק הסבא קדישא ר' יעקב אבדק"ק ווידאמע, היה לן אצלו, והרופאים אסרו להניח על הראש שום דבר.
ובלילה קודם פטירתו היה חלש עד מאוד, ולא היו יכולין להזיזו אפילו כמה אנשים, וכל בניו ישנו מחמת שהיו עייפים מעבודת כל היום וכמה לילות שלא היו ישנים מחמת אביהם הקדוש החולה.
וכאשר בקע היום ביקש הרה"ק מחותני זצ"ל שיתן לו התפילין שיאמר ק"ש עכ"פ בתפילין. וירא חותני ליתן לו, ואמר לו שירא מבניו שיקפידו עליו, ואמר לו לא תפחד כי אומר רק ק"ש, ומי יוודע, ונתן לו התפילין.
ויהי כאשר לקח התפילין בידו הקדושה ופתח את בית ידו להניח התפילין, נתלהב כאש נורא וצעק בקול אדיר עד מאד, כל זמן שהיד תהיה יד תניח תפילין. וכל בניו הקיצו ולא יכלו לעשות מאומה רק ירד במהירות הבזק מן המטה והתחיל לרקוד עם התפילין, ולבשם בשמחה והתפלל עד גמירא כמו שהי' ברוי עד אחר התפילה שערך כמה שעות. ותכף נפל חזרה להמיטה, ולמחר נפטר לחיי העולם הבא זיעוכי"א.(קונטרס הנשאר בציון, מהחסיד המפורסם הרה"ח ר' נח וויינטרויב מראדאמסק)
ומאדמו"ר הרב הק' ר' יעקב מווידאמי זצ"ל שמעתי, ובתורתו, היינו שכל איש יהגה בתורה השייכא לעצמו, כגון המלוה לא יאמר לוה רשע ולא ישלם כתיב שזהו הוא תורתו של הלוה אלא יאמר לעצמו הריני עובר בלא יגוש, וכן הלוה להיפוך שלא יאמר אל המלוה הרי אתה עובר על לא יגוש אלא יחזיק את עצמו בתורה שלו דכתיב לוה רשע.(הקדמה לזכר יהודה, מרבי זכרי' גולדשטיין מראדאמסק)
וכמו ששמעתי מרבי הרב הק' ר' יעקב זצ"ל הנ"ל שלהביא הגאולה לא דבר גדול הוא אי לאו הכתוב לבל ידח, שהגאולה צריכה להיות שיתקנו כל הנשמות, ואפי' נשמה אחת לא תהי' נדחית.(שם)
נ"ב ס'איז דא אייניקלעך משפחת בלום (קיצור פון בלומענזאהן) אין אוסטרעליא.