אידישע וועלט פארומס

לכבוד דער 27'סטע יארצייט

מו"ה ר' יחיאל בינעט ז"ל - כ"ב טבת תשמ"ח לפ"ק

בלטה במיוחד דמותו של הר"ר יחיאל ב"ר שלום בינעט ז"ל, שזכה להרביץ תורה ע"י שיעוריו ברבים רבות בשנים בביהמ"ד בעלז מאנטריאל, והיה מופלא במינו במעלת הגמילות חסדים והצדקות שעשה בכל ימי חייו.

נולד לאביו ר' שלום ז"ל בשנת תרס"ט בכפר ליד פאקש, ובנעוריו למד בפאקש אצל הרה"ג ר' עמרם ניישלאס ז"ל הי"ד, ומשם עלה ונתעלה והלך ללמוד בעיר צעהלים אצל הרה"ג ר' יוסף אלימלך כהנא זצ"ל, וגם בעיר יעמערינג אצל הרה"ג ר' יצחק שטיינער זצ"ל, עד שגדל לתפארת ונעשה לתלמיד חכם ובקי גדול בש"ס ובפוסקים. לאחר השואה בשוך חמת מלכות הרשעה הקים את ביתו מחדש עם תבלחט"א זוגתו שתחי', עזב את ארץ הדמים באירופה כמו שעשו רוב ניצולי המלחמה, והתיישב במעלבארן שבאוסטרליה.

תקופה לאחר שמורנו האב"ד דקהילת בעלז הגאון ר' י"י ניאמאן זצ"ל עזב את רבנותו במעלבארן ובא לכהן פאר כאבד"ק לחסידי בעלזא במאנטריאל, הגיע גם ר' יחיאל בעקבותיו למאנטריאל, וקיים את מאמר הגמרא (ברכות דף ח' ע"א): "לעולם ידור אדם במקום רבו". סיבה נוספת גרמה לו שיעתיק את מגוריו מאוסטרליה, מפני שלא התפתח שם מוסדות מסודרים לחינוך הצאצאים כראוי, ולמרות שכבר התחיל להתבסס שם בעסק מכובד, עזב את הכל, מכר את בית העסק ואת כל רכושו בפחות משווים האמיתי, ובא להשתקע במאנטריאל מפני שרצה לגדל את ילדיו בדרך התורה והיראה.

ר' יחיאל ז"ל היה איש רב פעלים וכביר המעש, ומעולם לא עצרוהו שום סיבה שבעולם מלמלא את רצונו ומבוקשו בכל דבר מצוה שהוא. לרוחו לא היה מעצור כלל, וכשבא לידו איזה ענין שצריך לפעול בעדו לא חשב כלל אם הדבר אפשרי לעשותו או לא, אלא היה ניגש אל הענין ופעל מה שפעל בנחישות ובכל מיני דרכים עד שראה הכל עומד על מכונו.

כן היה כשהגיע למעלבארן וראה שעדיין לא קיים בעיר מקוה טהרה, כי המקוה הגדולה היה באמצע בנייתו. בשמעו זאת נזדעזע מאוד, היתכן שיהיה ישוב יהודי בלא מקוה אף לזמן קצר. תיכף ומיד הלך וקנה מבנה לשם כך, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וראה בזה תיכף סייעתא דשמיא, כי מצא שם בחצר הבית חפירה גדולה בגודל המתאים לבנות שם מקוה. ר' יחיאל התנה עם המוכר שיניח לו להשתמש בחצירו תיכף ומיד לפני שמתפנה מהבית, והמוכר שלא ידע את מטרתו הסכים ונענה לבקשתו. תיכף הביא בעלי מלאכה שסיידו את הבור כדי שלא יהיה חשש זוחלין, הלך וקנה סולם שישמש כמדריגות, קנה מכשיר חימום אלקטרוני שיחמם את מימי המקוה. ועתה נשאר רק לחכות שירדו גשמי ברכה וימלאו את הבור במי גשמים, "והנה יש כאן מקוה משוכלל לתפארת". כך השתמשו במקוה המי גשמים עד שנגמר בניית המקוה הגדולה.

אירע פעם מקרה ומסיבות טכניות לא התאפשר לשחוט עופות כשרים במשחטה. ר' יחיאל הלך בעצמו למשק וקנה כמה עשרות תרנגולים והביאם לביתו, שם הזמין את השוחט לביתו לשחטם כדת וכהלכה, ואח"כ הודיע בביהמ"ד שאפשר לקבל עופות שחוטים בביתו. כמו כן היה ר' יחיאל מאלו שארגנו ייצור חלב ישראל על טהרת הכשרות, הם הלכו בעצמם לרפת לחלוב את הפרות, ואח"כ היו מחלקים את החלב בביהמ"ד בכל יום ראשון.

אף כשבא למאנטריאל, אירע פעם שמערכת ההסקה של הת"ת נתקלקל, ולא היה שום אפשרות להמשיך ללמוד מבלי הסקה בחורף הקנדי הקר והמושלג. ר' יחיאל לא היה יכול להסכים בשום אופן שיתבטל לימודם של תינוקות של בית רבן, ובשמעו זאת הכריז מיד שכיתתו של הרה"ח ר' הערשל קאפף (ז"ל) ילמדו בביתו, וזאת בזמן שביתו לא היתה אלא ד' על ד', ובחציו השתמש בו בשביל מסחרו.

על אף היותו בעל עסק והיה טרוד כל היום במסחר, עכ"ז כשהתיישב ללמוד שיעוריו נדמה היה ממש שתורתו אומנתו, דהיינו שלימודו היה עיקרי וקבוע כאילו הוא שקוע בתורה הקדושה כל היום. ומלימודו היה ניכר שכל עיסוקיו היה בבחינת טוב תורה עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. דביקותו בתורה היתה ניכרת היטב בין בכמות השעות וזמן הלימוד, ובין באיכות הלימוד, ואפי' בעת עסקו במסחרו כשהיה לו שעות ורגעים פנויים מיד לקח משניות וגמרא והכין שם את שיעוריו.

היה נותן שיעור בגפ"ת בבית המדרש באשמורת הבוקר כשכל היקום עדיין נמה את שנתה. וכן בערב בין מנחה למעריב לימד שיעור במשניות לבעלי בתים, ובמסגרת לימוד זה זכה לסיים ששה סדרי משנה ברבים כמה פעמים (שיעור שנמשך והולך עד היום ע"י בנו הרה"ח ר' אלעזר עקיבא הי"ו). אמירת השיעור נעשתה במלוא החיות וההתלהבות, והיה מסביר כל קטע וקטע הדק היטב, שערבו מאוד לאוזני השומעים.

היה מחבב מצוות עד למאד וקיים את מאמר הפסוק "חכם לב יקח מצוות" במלוא מובן המילה. היה מהדר לקנות עליות לתורה ובפרט העליה של "אחרון חזק", והיה מפזר ע"ז ממון הרבה. היה טורח ומתעסק בהכנת הנרות בביהמ"ד, והיה קונה בכספו נרות ארוכים לכבוד בית מקדש מעט, לקיים מה שנאמר באורים כבדו את ה'. וכן היה לו חזקה במשך שלושים שנה להדליק את נרות החנוכה בביהמ"ד. דמותו התמירה תרם הרבה לביהמ"ד הן בתורתו הן בתפילתו הן בערנסקייט ובתמימות שלו.

במיוחד יש להזכיר את דקדוקו הגדולה במנהגי ישראל. לדוגמא נציין את הקפדתו לכבד את שבת המלכה במאכלים ובמשקאות לרוב כדי ה' הטובה עליו. היה נוהג ליטול את ידיו בכל מוצאי שבת לסעודת מלוה מלכה במאכלי בשר, לכבוד סעודתא דדוד מלכא משיחא. עוד יש לציין את מנהגו לצום בכל שנה בערב פסח, מפני שהיארצייט של אביו ואמו חל בערב תשעה באב, ורצה לקיים מה דאיתא בשו"ע להתענות ביום שמתו בו אביו או אמו, והיות שלא היה יכול להתענות שני ימים בערב תשעה באב ובתשעה באב, על כן התענה בערב פסח, מפני שעל פי סדר א"ת ב"ש הרי יום א' דפסח מכוון כנגד תשעה באב כידוע. בליל הסדר היה נוהג להשתמש בכוס של זכוכית לשתיית ארבע כוסות כדי שיוכל לראות את היין. היה מקפיד לקדש בשבת וביו"ט רק על יין הנעשה מענבים שיש בתוכו גרעינים, ועוד כהנה וכהנה היה מדקדק לקיים כל הלכה ומנהג למהדרין מן המהדרין ככל האפשר. כמו כן היה מהדר לקיים את כל המנהגים שראה בבית אביו ולא רצה לשנות מהם מאומה.

מפורסם היה במדת החסד שלו, וגווילים רבים לא יוכלו להכיל את כל סיפורי הצדקה והחסד שנעשו על ידו. בעיקר הצטיין בגמילות חסדים בממונו בנתינת הלוואות בסבר פנים יפות. ולא היה מספיק לו בעצם נתינת ההלוואה, אלא היה עושה כל טצדקי למנוע את הבושה מהלוה, עד שהיה נדמה ללוה שהוא מטיב עמו בזה שמקבל ממנו ההלוואה. כשנזדמן לו לעשות טובה לאדם היה שש ושמח בזה עד מאוד, ממש כאילו הרוויח איזה עסק גדול. פעם ביום שחיתן את אחד מבניו מצאו אחד מידידיו בבית מסחרו אחר הצהריים, היה זה בימות החורף הקצרים כשהחופה היתה אמורה להתקיים מוקדם לפני השקיעה. י

ידידו תמה עליו למה עדיין נמצא בבית מסחרו, ושאלו מדוע עדיין אינו פונה לביתו כדי להתחיל להתכונן לקראת החתונה, ענה לו ר' יחיאל שהוא לוקח עתה אלף דולר לחלקם לעניים, וזאת תהיה הכנתו לקראת החתונה.

חוץ ממה שבטבעו ניחן בלב טוב, הרי שאחד מהמטרות שלו בבית מסחרו היה להטיב ולגמול חסד לבני אדם. דבר שהתבלט במיוחד במה שהיה מכניס לבית מסחרו היימישע אידען שיעבדו עבורו. היה מעדיף לתת עבודה ליהודי למרות שלא היה מוכשר כל כך, ואפילו בשעה שהיה יכול להשיג גוי מוכשר היה מוותר על זה ובלבד שיוכל לגרום להביא פרנסה לאיש מבני ישראל, ורבים מאנ"ש יכולים להעיד על כך שנהנו מזה במשך השנים.

היה מחזק תמיד שבורי לב ונדכאי רוח, ודרש תמיד בשלומם ובטובתם. כאשר מצא אדם השרוי בצרה היה מרגיש בצערו כאילו נתרגשה הצרה אצלו, ובד בבד היה מעודדו ומחזקו לבל יפול רוחו, ועשה ככל הניתן כדי לחלצו ממיצר. הצטיין מאוד במצות הכנסת אורחים באופן נדיר ביותר. ופתח את דלתי ביתו לכל דורש ומבקש ללא שום חשבונות.

ר' יחיאל היה אהוב מאוד על הבריות, ואפילו הגויים שהכירוהו היה מוקירים ומעריכים אותו. ברוב טוב ליבו היה תמיד נותן מענק (Tip) לכל אדם שהיה מביא אליו משלוחים וכדו'.

ביום השבת שלפני פטירתו הצטנן מאוד וביום השני שלאחריו כשגברה עליו חולשתו הכניסוהו לבית החולים, ובחצות הלילה שלאחריו נסתלק מן העולם בפתע פתאום למגינת לב משפחתו וידידיו הרבים. הגיע לימות זקנה ושיבה כשנפטר בשנת השבעים ותשעה לחייו, ביום כ"ב טבת תשמ"ח לפ"ק. הניח אחריו דורות ישרים ומבורכים, בנים ובני בנים וחתנין רבנן, עוסקים בתורה ובמצוות הממשיכים את דרכו המפוארה, וידועים במידת גמילות חסדים שלהם כפי אשר ראו ולמדו אצל ראש משפחתם המנוח.
ת. נ. צ. ב. ה.