די אחראים: אחראי, גבאי ביהמד
מיללער האט געשריבן:ר' יצחק מאיר קאנאל ז"ל
לא ברור לי אבל כמדומני הוא נזפה בשואה הי"ד- ז"ל.
מיללער האט געשריבן:ר' אברהם זיבענבערג
ר' אברהם צבי פערלמטווער
ר' שמואל זאנוויל קלעפפיש
ר' מרדכי (ב"ר שמואל זאנוויל) קלעפפיש
ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן
ר' יצחק מאיר קאנאל
ר' יעקב זילבערשטיין
ר' חיים יהושע גוטשעכטער
ר' חיים לייב יודקאווסקי
ר' שלמה דוד כהנא
ר' חיים פויזנער
ר' פתחי' הארענבלאס
ר' יצחק הכהן פייגענבוים
ר' מנחם שכנא ריטשעוואל
ר' יצחק ראזמארין
ר' יהודא הלוי סג"ל
ר' יהושע מיימון
ר' טובי' הכהן ראטלעווי
ר' ישכר דוב קופיעץ
ר' אהרן שיינגראס
ר' יעקב מאיר בידדערמאן
ר' אברהם וויינבערג
ר' מנחם זעמבא
ר' אהרן נפתלי זאוולאדאווער
ר' שמשון שטאקהאמער
ר' נח ראגאזניצקי
ר' מרדכי שמואל גיטלעזער
אלס מזכיר האט פאר א צייט געדינט; ר' יעקב געזונדהייט
בייגעלייגט איז א דאקומענט אינטערגעשריבען דורך די וועד הרבנים
הרב שמשון נולד בסקול שבגליציה המזרחית לאביו שהיה שו"ב וחסיד בעלז. את חינוכו קיבל ממלמדים של בלז, וכישרונותיו ניכרו בו כבר מילדותו. הוא נשא דרשת בר-מצווה שהפליאה את שומעיה. בן 17 (או בן 20) הוסמך לרבנות על ידי מספר רבנים חשובים, ומאוחר יותר קיבל סמיכה גם מר' אהרון לוין מרישא.
בשנת תרפ"ה, לאחר נישואיו, עבר לוורשה, המשיך ללמוד והיה קשור במיוחד לרב מנחם זמבה. עד מהרה נכנס הרב שמשון לפעילות ציבורית, והשתתף באופן קבוע בעיתונים של אגודת ישראל. כתיבתו הפובליציסטית הצטיינה בלהט, בבהירות ובכבוד למתנגדיו. מאמריו היו מבוססים על ש"ס ופוסקים ועל תורת החסידות, והייתה להם השפעה רבה. בתרצ"ג התגלה גם כמחנך מעולה, כאשר לימד גמרא לצעירים שלמדו מקצוע. מתרצ"ד שימש כמזכיר הרבנות וכחבר ועד הרבנים בוורשה. הוא היה חבר גם במוסדות העליונים של אגודת ישראל, ונודע כפותר בעיות מסובכות בחיי הדת בקהילה. עם כל עיסוקיו כתב חידושי תורה, והכין ספרים לדפוס.
בתקופת השואה
בכיבוש הנאצי מונה כנציג ועד הרבנים ליודנראט. הוא השתדל למנוע קיפוחים של חרדים במתן משרות ועוד. הרב שמשון טרח עם ר' מנחם זמבה ועם הרב דוד שפירא בשחרור רבנים מעבודות כפייה ובהבאת נפטרים לקבר ישראל, ופעל לקיום הסדיר של השירותים הדתיים בעיר. בין השאר ידוע על אסיפת רבנים שכונסה בביתו בעקבות הידיעות שהגיעו על ממדי ההשמדה במידאנק. כשהחלו הגירושים מוורשה הוא חיבר תפילה יחד עם הרב אלכסנדר זושא פרידמן שנאמר בה בין השאר: "...קרובי נפשינו, נשים וילדים אבות ואמהות... נעקרו מתוכנו הם לוקחו בשבי ועקבותיהם לא נודעו...". תפילה זו הונהגה בגטו וורשה ונשתמרה בארכיון רינגלבלום (את נוסח התפילה במלואה ניתן למצוא בין השאר בספרה של אסתר פרבשטיין "בסתר רעם", עמ' 355).
ביום ד' אב תש"ב, לפני תחילת הגירוש, נאסר על ידי הגרמנים ונשלח לכלא האיום פאוויאק, כבן ערובה לשקט בגטו. אחרי שלושה ימים שוחרר והוחזר לגטו. הוא התחבא עם משפחתו בגטו, אך אחרי זמן לא רב נהרגו אשתו וארבעת ילדיו על ידי הגרמנים. בשבט תש"ג נלקח הרב למחנה המוות פוניאטובה שליד לובלין (יש אומרים שנשלח באייר עם עוד 800 יהודים למחנה בודזין ליד לובלין, למרכז של תעשיית מטוסים). במחנה הוא עודד וחיזק את אחיו, ורבים התקרבו ליהדות בגללו. לאחר מכן נשלח למחנה פלוסנבורג בבווריה. לפי עדויות של ניצולים הוא עבד שם בפרך, אך לא התלונן והמשיך לדקדק במצוות. בפסח האחרון, בשנת תש"ה (1945), נזהר מלאכול חמץ ושתה רק מים. דב ברל אובשיצר העיד שניסה לשכנע את הרב שמשום פיקוח נפש הוא חייב לאכול בכל זאת. על כך ענה הרב: יודע אני את הדין, אבל במחנה של אלפיים וחמש מאות יהודים לא ייתכן שלא יהיה יהודי אחד שלא ייזהר מאיסור חמץ, לכן אני מרגיש חובה לעצמי להיות אותו יהודי ששומר על איסור חמץ בפסח!
בחודש אייר תש"ה הובלו העצורים, והרב בתוכם, מערבה. הרכבת שנסע בה הופצצה על ידי בעלות הברית, ורסיס פצצה אחד פצע קשה את הרב שמשון. ב-ו' או ב-י"ג אייר הוא נפטר מפצעיו, ונקבר באויטינג שליד שוורצנפלד בגרמניה.
חיבורי השו"ת שלו נקברו בחורבות וורשה. תשובה אחת שרדה, בנושא "הצלת מאבד עצמו לדעת בשבת", והתפרסמה בכתב העת "תלפיות", חוברת א, עמ' י"ז
ר' אברהם סטוצ'ינר נולד לאביו ר' ישראל ניסן, מחסידי קוצק. בצעירותו למד בישיבתו של האדמו"ר מסוכצ'וב בעל ה"אבני נזר" והיה לאחד מתלמידיו המובהקים. אחרי נישואיו עבר לוורשה והתמסר כולו ללימוד תורה לשמה. במשך הזמן התפרסם שמו כאחד הגאונים הגדולים, ובלחץ רבו הסכים למסור שיעור קבוע בפני קבוצת צעירים מופלגים בתורה. תלמידיו היו יושבים אצלו שעות מבלי להרגיש שהזמן חולף. שיטתו הייתה ללבן את הסוגיה על בוריה בלי פלפולים מיותרים. עניו היה מטבעו, ומסתפק במועט שמועט. עסקני אגודת ישראל ידעו על מצבו החומרי, ובלחץ האדמו"ר מסוכצ'וב הסכים לקבל משרה רשמית כחבר בוועד הרבנים של ורשה. הוא המשיך להשמיע את שיעוריו, ורבים הריצו אליו את שאלותיהם. הוא שלט בכל מקצועות התורה, כולל בקבלה. בצד גאונותו התבלט בתפילתו ובצדקותו. הוא הספיק להוציא לאור את ספרו הגדול "ראשית בכורים" על מסכת בכורות, ספר שפרסם את שמו למרחקים. חיבורים נוספים, כולל חיבורו המיוחד למסכת זבחים שכבר היה מוכן לדפוס, אבדו בשואה.
בתקופת השואה
למרות הגזירות הקשות שנחתו מיום ליום בגטו ורשה לא שינה ר' אברהם משגרת חייו. הוא המשיך ללמד את קבוצת הבחורים, והקבוצה גדלה מיום ליום. הצטרפו בחורים רבים שהיו רעבים ללחם אבל לא פחות מזה רעבים לדבר ה', ואותו מצאו אצל רבם הנערץ. הוא סירב לאכול מתבשילים שיועדו לרבנים וציוה על בני ביתו שיאכלו רק מאותם התבשילים המיועדים לכלל הציבור. כשהחלו המשלוחים למחנות המוות סודרו חלק מהרבנים לעבודה במפעלים של הגרמנים. מי שלא היה לו כרטיס עבודה סיכן את נפשו. ר' אברהם ותלמידיו המשיכו ללבוש את לבושם החסידי והמסורתי ולא זזו ממקומם, לא חיפשו עבודה אלא המשיכו ללמוד תורה בלהט. ר' אברהם לא רצה לעזוב את תלמידיו והמשיך להשמיע את שיעוריו, עד שיום אחד הופיעו הרוצחים באמצע השיעור ולקחו תלמידים אחדים. רבם, הרב אברהם סטוצ'ינר, הלך בראשם לכיוון הרכבת שיועדה לטרבלינקה. זה היה בכ' אלול תש"ב. הגמרות נשארו פתוחות בדף י"ט במסכת בכורות. מסופר שהרב סירב לעלות לרכבת ואז נורה בידי הנאצים. אתו נספו על קידוש ה' גם רעייתו ובנו היחיד. חלק מתלמידיו ששרדו המשיכו ללמוד, ובמשך הזמן הצטרפו לאחיהם המורדים בגטו ורשה.
מיללער האט געשריבן:איבער ר' אברהם צבי פערלמוטטער וויל איך דא נישט שרייבען, ווייל מיר האבן אן אשכול לכבודו, איך ברענג נאר דא א בילד ווי ר' אברהם צבי זיצט צווישען אנדערע חברי וועד הרבנים (אין צענטער מיט די לאנגע-צוטיילטע ווייסע בארד) ווייל אולי וועלן מיר צוביסלעך דערקענען נאך רבנים, איך קלער אז דער ערשטער לינקס איז ר' מנחם שכנא ריטשעוואל הנ"ל.
התמונה המצורפת כאן, היא של רבני ווארשא. כנראה באמצע או מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. אלו העומדים במרכז - בלבוש מודרני - ם כנראה רבני צבא גרמניה. הרב היושב באמצע עם הזקן הלבן הארוך - הוא הגאון רבי אברהם צבי פערלמוטער ראב"ד ווארשא. לשמאלו - הגאון רבי יצחק ראזמארין מו"צ בווארשא. לידו - הגאון רבי חיים פאזנער מו"צ בווארשא. השאר - אינם ידועים לנו. נשמח לקבל מידע על כל אחד מהדמויות הללו שבתומנה.
מיללער האט געשריבן:יישר-כח הרב מביקסאד (מקורו? פשוט אולי יש שם מידע על שאר הרבנים שאיני מוצא חומר עליהם) ואיפה מנו"כ?
תרענן את זכרונך, יעצתי לך כבר לפני זמן מה,מיללער האט געשריבן:יישר-כח הרב מביקסאד (מקורו? פשוט אולי יש שם מידע על שאר הרבנים שאיני מוצא חומר עליהם) ואיפה מנו"כ?
ואז לא תזדקק לטובות ולבקשות,ביקסאד האט געשריבן:שאפט אייך אייןמיללער האט געשריבן:פארוואס האט מען געברויכט האבן רשות הבד"צ פאר די מקום מנו"כ פון די ביאלא רביים?לטובתך ולהנאתך.ביקסאד האט געשריבן:א גרויס טייל פון דעם גענשע ביה"ח, בפרט די רבישע און רבנישע חלקות, איז באשריבן אין בדרכי ווארשא האבלות.
אבל אתה רק רוצה ומרוצה מספרים כאלו שעליהם המליצו ע"ה אימת שבת עליו,מיללער האט געשריבן:האט איינער די ספר איבער דעם ביה"ח אין ווארשא (דאכציך אז דאס הייסט 'בדרכי ווארשא האבילות')?
יהיה כן האט געשריבן:דער איינציגסטער פון די וועד הרבנים ווארשא וועלכע האבן איבערגעלעבט דעם קריג איז געווען הרב גוטשעכטער'ס איידעם הרב דוד כהנא אב"ד פיורדא, וועלכער איז אוועק אין א"י שנת תשל"א, און איז געווארן אויפגענומען אלס א חבר וועד הרבנים בשנת תרצ"ו
נישט אלס איז עס אזוי געווען, אט האט איר א שטיקל איבער-זיכט אויף די רבנים שכיהנו פאר כאב"ד העיר,מיללער האט געשריבן:קיין אפיציעלער רב איז אבער נישט געווען אין ווארשא,
אולם אחר פטירת רד"ב נבחר רבי יעקב למלאות את מקומו, ימי רבנותו לא שפרו עליו, מצד אחד היה מחלוקת נגדו מן החסידים ומאידך גיסא מן המתבוללים שהלשינו עליו אצל השלטונות ואחר כחמש שנים שכיהן כרב היה חייב להתפטר,בשעה שנסתלק הרב רבי חיים דאווידזאהן חפצו האנשים לבחור ברבי דוב בערוש מייזליש לרב בווארשא, ואולם, לבחירה זו קמו מתנגדים והם רצו בבחירתו של הרב רבי יעקב געזונדהייט לרב בווארשא, והיו מן המתנגדים שחפצו כי הרי"ם מגער יהיה לרב. פנה מרן הרי"ם מגער לרבי יעקב ואמר לו "מה לך כי תילחם להיבחר, הן לא אני ולא אתה ניבחר לרבנות ווארשא, כי אם רבי דוב בערוש מייזליש"
התגלגל לידי בדרך לא דרך תקציב של הקהילה היהודית בווארשא לשנת 1938. מאחורי תקציב זה, הבנוי על מאזני ההכנסות וההוצאות של שנות 1937 ו- 1936 והגדוש מספרים יבשים למכביר, משתקפים חיים של הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה, אשר מנתה למעלה משלוש מאות וחמישים אלף יהודים סמוך לפני השואה ושנמחתה מעל פני האדמה בלי שהשאירה כמעט שריד ופליט.
מתקציב זה על מספריו וביאורי מספריו ניתן ללמוד על המצב הכלכלי והבריאותי הירוד של יהודי ווארשא ועל הבעיות המרובות, שהוצרכה הקהילה להתמודד עמהן כדי לעזור ולתמוך באמצעיה המצומצמים ביותר, אחר שהממשלה הפולנית לא השתתפה במאומה בהוצאותיה של קהילה בת שלוש מאות וחמישים אלף נפש.
סך כל התקציב של הקהילה לשנת 1938 הוא 3,265,528 זלוטי, והיות ולפי ידיעתנו הזלוטי לפני פרוץ המלחמה העולמית השנייה היה בשיעור של 3 זלוטי לדולר, יוצא, כי סך כל התקציב של קהילה ווארשא לשנת 1938 הוא 1,100,000 דולר.
המחלקה הכללית
נתעכב ביתר פירוט על תקציב ההוצאות לפי מחלקות הקהילה, שכן הוצאות אלה משקפות נאמנה את פעולות הקהילה השונות. ונדון תחילה במחלקה הכללית הנקראת "די אלגעמיינע אפטיילונג". המחלקה הכללית מורכבת מגופים אלה: המזכירות הראשית, משרד לפינאנסים ולתקציב, הסקציה המשפטית, הסקציה לעזבונות, ארכיון, מוזיאון ומשרד לעיתונות ולסטטיסטיקה.
בראש המזכירות הראשית עמד הנשיא הזמני של הקהילה, מר מאוריצי מייזעל, שאחז ברסן השלטון בינואר 1937, ולצדו המזכיר הכללי סטאניסלאב בייקין. שכרו של נשיא הקהילה 18.00 זלוטי, כלומר 6,000 דולרים לשנה, 500 דולרים לחודש. שכרו של המזכיר הכללי - 6.960 זלוטי, הינו 2,320 דולרים לשנה, או 200 דולרים לחודש.
בראש הסקציה המשפטית עומדים עורכי הדין שמעון זיידענמאן ויעקב גרינשטיין. הראשון מקבל 5.400 זלוטי, או 1,800 דולרים לשנה, או 150 דולר לחודש. והשני - 9,000 זלוטי או 3,000 דולרים לשנה, או 250 דולר לחודש.
את המשרד לעיתונות ולסטטיסטיקה מנהל פינחס וואסערמאן, שהוציא את העיתון "קהילה שטימע". משרד זה הוציא גם ספרים מספר ובכללם שני ספרים של ד"ר י. שיפער: האחד - "יודישע בתי חיים אין ווארשע" (בתי החיים היהודיים בווארשא); והשני - "ווארשעווער הויפט - רבנים" (ראשי הרבנים של ווארשא).
המחלקה לענייני דת
עתה נעבור אל המחלקה לענייני דת, ובראש ובראשונה למשרד הרבנות - "ראבינאט".
בווארשא היו עשרה רבנים רובעיים, המכונים "בעצירקס רבנים", ואלה הם: הרב י. פלאטו, הרב חיים יהושע גוטשעכטער (עם חתנו הרב דוד שפירא), הרב שלמה דוד כהנא, הרב יצחק מאיר קאנאל, הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן, הרב חיים פאזנער, הרב נח ראגאזניצקי, הרב מ. שור, הרב מאיר ווארשאוויאק*, הרב יעקב זילברשטיין.
לבד מן ה"בעצירקס-רבנים" האלה שימשו בקהילה מורי הוראה - "גייסטיגע רעליגיעזע פוקציאנערן", והם: הרב יעקב מאיר בידערמאן, הרב א. פעטמאן, הרב א. מיימין**, הרב י. רובינשטיין, הרב ד. שפירא, הרב שמשון שטאקהאמער, הרב אברהם וויינבערג, הרב מנחם זעמבא, הרב אהרן נפתלי זאוולאדאווער והרב ו. זאמטשיק.
עוד רבנים שימשו בפרברים, והם שלמה מעריקער, ראובן פרענקעל, פרידלינג, משה ארי' גוטערמאן, יעקב קאהן, אשר לערנער.
משכורתם של ה"בעצירקס-רבנים" היה 900 זלוטי, או 300 דולר לחודש; ושל ה"גייסליכע רעליגיעזע פונקציאנערן" נעה מ- 300 דולר עד 100 דולר לחודש.
למחלקה לענייני דת שייכת גם הסקציה לכשרות, ובה בית-ניקור לשם הסדרת ענייני כשרות בוארשה ולשם הספקת צרכיה הדתיים של האוכלוסייה. המחלקה החזיקה גם בתי-כנסיות ובית-המדרש שליד הקהילה וגם בית-אולפנא על שם ל. הופנאגעל ברח' טווארדא 4.
המחלקה לחינוך
מבחינת היקף ההוצאות וריבוי התפקידים בולטת המחלקה לחינוך. מנהל בתי-הספר של הקהילה היה מר רפאל גוטמאן (הוא היה אגב גם מורה לעברית בגימנסיה על שם יעקב פינקל ברחוב לשנו 14). סגנו - שמואל הארענשטיין. ומשגיח על לימודי קודש בבתי-הספר - הרב נח ראגאזניצקי; וכן הפקיד נחום רעמבא. משכורתו של רפאל גוטמאן הייתה 12,000 לשנה.
ההוצאות העיקריות היו להחזקת בתי-הספר הכלליים והדתיים של הקהילה. ואלה הם בתי-הספר שהוחזקו על ידי הקהילה:
1. בית-ספר ברחוב שליסקא 28. ובו 12 כתות: בבית הספר היומי - המנהל ויקטאר שווידער, ועמו שישה מורים, ובבית הספר שלאחר הצהריים - המנהל אהרן גוטענבוים, ועמו שישה מורים.
2. בית הספר ברחוב ש. יערסקא 34, ובו 14 כיתות: בבית-הספר היומי - המנהל חיים צעדערבוים, ועמו שבעה מורים; ובבית הספר שלאחר הצהריים - המנהל שמעון לאבענדזש ועמו שבעה מורים.
3. בית-הספר ברחוב נאוואליפקי 76, ובו 12 כיתות: בבית-הספר היומי - המנהל יצחק עהרענרייך, ועמו שישה מורים; ובבית הספר שלאחר הצהריים - שבעה מורים (ביניהם חברי הטוב סענדער קליינפינגר).
4. בית-ספר ברחוב יאגעללאנסקא 28, ובו 6 כיתות. מנהלו נחמן קאוואלסקי, ועמו שישה מורים.
5. בית-ספר יסודי ("פאוושעכנע") לבנות ברחוב פאדכאראנזשיך 20, ובו 7 כיתות. המנהלת - ד"ר יונה גוטמאן, ועמה שישה מורים.
6. בית-ספר מעורב ("קאעדוקאציע") ברחוב עלבלאנסקא 21, ובו 10 כיתות. מזה לבנות, שמנהלה נאטאליא לייבערג-גאלדוואסער, ועמה ארבעה מורים. ולבנים שמנהלו ד"ר מארקוס ראסנער, ועמו אחד-עשר מורים.
7. בית-ספר ברחוב מילע 36, ובו 12 כיתות. מנהלו וואלף גרינהויז, ועמו עשרים ואחד מורים.
8. בית-ספר ברחוב יאגיע ללאנסקא 28, ובו 6 כיתות. מנהלו אלי' גראסגליק, ועמו עשרה מורים.
9. בית-ספר ברחוב פאדכאראנזשיך 20, ובו 7 כיתות. מנהלו אהרן יאסעלעויטש, ועמו אחד-עשר מורים.
10. בית-ספר ברחוב טווארדא 4, ובו 7 כיתות. מנהלו זלמן אמסטערדאמסקי, ועמו שנים-עשר מורים.
11. בית-ספר ברחוב נאוואליפקי 76, ובו 5 כיתות. מנהלו יחיאל מארגענשטערן, ועמו תשעה מורים.
כל המורים נקובים בתקציב בשמותיהם בשעות עבודתם ובמשכורותיהם. לבד מאלה היו בהחזקת הקהילה מורים - מומחים לזמרה, למלאכת-יד, לציור ולהתעמלות. ס"ה שבעה-עשר מורים כאלה.
הקהילה העסיקה גם רופאים בבתי-הספר שלה.
לבד מבתי הספר דלעיל החזיקה הקהילה גימנסיה מיכאנית לגברים ("האנדווערקער-שולע") על שם ד"ר ל. נאטאנזאן. מנהלו אינז', וולאדיסלאב ראזענשטאדט, ועמו למעלה מעשרים מורים ומדריכים. אינז' ראזענשטאדט ניהל גם קורסים פרטיים לגברים בשביל פועלי מתכת עם חמישה מדריכים מקצועיים ומורים.
וכן החזיקה הקהילה בית-ספר לנשים על שם פאולינא בוימאן, וזה הפך לגימנסיה לתפירה ולכביסה ברחוב שליסקא 28. המנהלת עווא ווידענפעלד, ועמה חמישה עשר מורים ומדריכים.
ממוסדות אחרים של הקהילה יש להזכיר גני ילדים: ברחוב פאוויא 43; ברחוב יאגעללאנסקא 28; ברחוב פאנסקא 27 וברחוב שליסקא 28. וכן מעונות ילדים (המכונים "זשלאבקעס") ברחוב גרזשיבאווסקא 82, ברחוב פאוויא 43 וברחוב יאגעללאנסקא 28.
המחלקה לענייני בריאת ועזרה סוציאלית
קיימה פעולות שונות ומגוונות לנצרכים בשטחים נרחבים. נזכיר כמה מפעולות אלה:
א. החזקת יולדות עניות במוסדות ליולדות תמורת תשלום סמלי.
ב. תמיכות בעד מכשירים אורתופדיים ועבודות רנטנגנולוגיות במוסד רנטנגנולוגי של ד"ר לובעלטשיק וד"ר רובינראט.
ג. מחנה קיץ של הקהילה ביאראסלאב. לשם שנשלחו ילדים בגילים מארבע עד שש עשרה.
ד. החזקת שני בתי-חולים ניידים ("אמבולאטאריום"). האחד ברחוב טווארדא 6, ולרשותו רשימה של 36 רופאים. והשני ברחוב נאוויניארסקא 6, ולרשותו רשימה של 30 רופאים. הרופאים נקובים בשמותיהם. ושכרם שלהם הוא: לרופאים 4.20 זלוטי לשעה, ולרופאי שיניים - 3.60 זלוטי לשעה. אל בתי-חולים אלה מחלקת המחלקה כרטיסי חינם ("בחינם'דיגע באנעס") לחולים עניים.
ה. משלוח חולים עניים לציעכאצינעק.
ו. מתן תמיכות לחולי שחפת עניים כדי להתרפא בבתי-הבראה באטוואצק.
ז. מתן תמיכות תמידיות לאנשים, שהם לגמרי אינם כשירים לעבודה: זקנים, עיוורים ובעלי-מום.
ח. ארוחות צהריים חינם ל- 239 ליום למובטלים. המובטלים מקבלים גם ארוחות מיוחדות לחגים חינם.
ט. מפעל פחם לעניים בעונת החורף.
י. סיוע למטרות פרודוקטיביות לסוחרים זעירים, ובעלי מלאכה, ובכלל זה קופות גמילות-חסדים.
יא. מקוואות ומרחצאות. חלוקת כרטיסים למקוואות: מקווה בוואליע ברשות הרב פלאטו, ומקווה בפראגא, שמנהלה הוא יהושע לעווינשטיין, אם בתשלום סמלי או בחינם לחברת המשפחה וטהרת ישראל. וכמו כן כרטיסי חינם למובטלים ולמוסדות שונים למרחצאות.
יב. בתי יתומים בפראגא וסיוע ותמיכות בשכר לימוד בבתי-הספר "בית יעקב" ברחוב טארגאווא 66 ובבית-ספר מקצועי לנשים.
ולבסוף נדבר בקצרה בענייני המחלקה למשק.
לקהילה היו בתים מפוזרים בכל העיר: ברחוב גרזשיבאוו 26, שם היו המשרדים הראשיים של הקהילה, ולבד מזאת היו לה בתים ברחוב שליסקא 82, ברחוב יאגעללאנסקא 28, ברחוב פאוויא 13, ברחוב ברודנאווסקא 8, ברחוב פאקארנא 12/14, ברחוב עלבלאנסקא 21, ברחוב צעגלאנא 15. אבל הוצאות החזקתם עלו פי כמה על הכנסתם, הואיל וברוב בתי הקהילה היו נמצאים גם מוסדות החינוך של הקהילה.
וכן היו לקהילה כמה מגרשים, והיו לה הכנסות מהחכרת 33 מורג בוואליע ברחוב גראכאווסקא (החוכר היה "החלוץ"). וכן הייתה לה הכנסה לא גדולה מהשכרת דירה ברחוב וואלסקא 154.
צוריק צו על הצדיקים ועל החסידים
באנוצערס וואס זענען איצט אין די פארום: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצער. און איין גאסט