הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

תולדות וסיפורי צדיקים וחסידים

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יודל מענדלזאהן
שר שלשת אלפים
תגובות: 3111
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג נאוועמבער 09, 2008 4:19 pm
לאקאציע: ואנה מפניך אברח?

הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יודל מענדלזאהן »

הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

ר' יעקב קראנץ, דער מגיד משרים באקאנט אלס "דער דובנער מגיד", איז געבוירן אין זשעטל, ווילנער גובערניע, אין יאר תק"א. ער איז געווען א יחסן, אפשטאמענדיג פון רבנים און גאונים, סיי פון זיין פאטער'ס און סיי פון זיין מוטער'ס צד. זיין פאטער הרב ר' זאב איז געווען דער רב אין זשעטל, און ביז די אכצן יאר האט ער טאקע געלערנט תורה ביים טאטן. דאן איז ער געפארן קיין מעזריטש און דארט געלערנט. עס איז נישט באקאנט טאמער ער האט דארט געהאט א רבי'ן.

לערנענדיג אין דארטיגן בית מדרש איז ער שנעל געווארן פאפולער אין שטאט, און בחורים, לומדים און פשוטע בעלי בתים פלעגן זיך זעצן ארום זיין טיש. ווער עס האט אים געפרעגט א פשט אין גמרא, און ווער האט סתם געלעכצעט צו הערן א גוט ווארט. שפעטער, אז עס איז געווארן א געשטופעריי ארום זיין מקום קבוע, האט מען אים געבעטן ער זאל מוחל זיין רעדן פון די בימה כדי אלע זאלן אים קענען הערן. אזוי ארום האט ער אנגעהויבן זיין קאריערע אלס מגיד, פאר וועלכן ער איז באקאנט און באליבט עד היום ביים אידישן פאלק. אזוי ווייט, אז ווען עמיצער זאגט נאר, "דער דובנער מגיד האט אמאל געזאגט"... שפיצט יעדער אן מויל און אויערן אויפצוכאפן די שיינע משלים!

נאר זיינע ערשטע דרשות פאר'ן עולם אין מעזריטש, האט מען אים אויפגענומען אלס מגיד מישרים, און ער האט אנגעהאלטן דעם אמט פאר צוויי יאר. פון דארט האט מען אים אויפגענומען אין שטאט זאלקאווע אלס מגיד, און דערנאך אין דובנא וואו ער האט מעורר געווען אידישע קינדער פאר אכצען יאר. דאן איז זיין נאמען באקאנט געווארן איבער'ן וועלט אלס "דער דובנער מגיד", און ער איז שוין פארבליבן מיט די נאמען כאטש ער האט שפעטער געדינט אלס מגיד אין פארשידענע שטעט און געדרש'נט אין תפוצות ישראל.

פון דובנא איז ער געפארן קיין ווילנע אויפ'ן בקשה פונעם הייליגן ווילנער גאון זי"ע. אויפ'ן וועג האט מען אים פארבעטן אין שטאט וולאדאווי ער זאל דארט ווערן מגיד. ער איז טאקע געווען דארט במשך איין יאר, דערנאך איז ער געווען מגיד אין חעלם פאר צוויי יאר. פון דארט איז ער געפארן קיין זאמושטש (אדער זאמאשץ), וואו ער איז שוין פארבליבן גאנצע פופצן יאר ביז זיין פטירה, כאטש ער איז אינדערצווישן צוריקגעפארן קיין מעזריטש פאר עטליכע מאנאט.

דער דובנער מגיד, ווי אנדערע מגידים אין זיין צייט, איז אויך שטענדיג ארומגעפארן אין ארומיגע שטעט מעורר זיין אידישע קינדער תשובה צו טוהן.

אין זיין פאך איז ער געווען דער יחיד מומחה. אלס א געוואלדיגן אראטארישן קראפט, מיט זיינע אינהאלטסרייכע דרשות, אויסגעצירט מיט הערליכע משלים - גענומען פון טאג טעגליכן לעבן - האבן אידן איבעראל זיך דערקוויקט מיט זיין מגידות. אלס מגיד האט ער נישט פרובירט איבערצושרעקן די אידן און זיי סטראשען מיט שבעה מדורי גיהנום אזוי ווי אנדערע מגידים אין יענע צייט, נאר זיי געוויזן די שיינקייט פון תורה און אידישקייט, ווי גוט און וואויל עס איז צו זיין א ירא שמים, אן עובד השם. דערצו האט ער געשילדערט מיט רייכע פארבן די מדות פון מענטשן, און דערביי ארויסגעברענגט אלע ערליי פאזיטיווע און נעגאטיווע זיטן, פון וועלכע יעדער האט שוין איינגעזעהן מרת נפשו, און נתעורר געווארן לתשובה.

זיינע וואונדערבארע משלים זענען אויך א רייכע באטראג צום אידישן ליטעראטור, אפמאלנדיג מיט לעבעדיגע פארבן דאס אידישע לעבן פון אמאל. לערנענדיג זיינע ספרים באקומט מען דרך אגב א קלארע באגריף ווי אזוי אונזערע זיידעס האבן געלעבט אין דער אלטער היים, אייראפע פון אמאל. מיר זעהן פאר זיך בחוש די ראשי הקהל און פרנסים, מלמדים און זייערע באהעלפערס מיט די תלמידים, בעלי עגלה און אכסניות, יונגע לייט און לייפציג'ע סוחרים, ישוב'ניקעס און ארענדארן, רייכע אידן און אנזעצער, ישיבה בחורים און רבנים, אא"וו.

צוליב זיין פאפולאריטעט, האבן אנדערע מגידים "גענאשט" פון זיינע משלים און תורות, אבער נישט אלע זענען נזהר געווען נאכצוזאגן בשם אומרו. ווען דער דובנער מגיד האט אפגעראכטן גלות אזוי ווי דער שטייגער ביי צדיקים פון אמאל, איז אים אפט אויסגעקומען צו הערן אין שטאטישע שוהל'ן אזעלכע דרשות, אין וועלכע ער האט דערקענט זיינע אייגענע סחורה...

נישט נאר עמך אידן האבן אים ליב געהאט, נאר גרויסע רבנים האבן זיך מיט אים משתעשע געווען אין לערנען. דער ווילנער גאון זי"ע האט פון אים שטארק געהאלטן, אזוי ווייט, אז ער האט אים געבעטן ער זאל אים מוסר זאגן. מען דערציילט אז אנפאנג האט ער נישט געוואלט זאגן מוסר פאר'ן גאון, אבער אז דער גאון האט אים שטארק געבעטן, האט ער אים געזאגט אז זיין צידקות האט א שטיקל חסרון, ווייל ער זיצט אפגעזונדערט פון מענטשן. וואלט ער געווען א מעורב בין הבריות, און דאך אזא צדיק, וואלט ער דערגרייכט נאך גרעסער.

לויט א צווייטע גירסא האט דער דובנער מגיד אזוי געזאגט: "וואלט איר ארומגעפארן און געוואנדערט אויפ'ן וועלט אזוי ווי איך, גערעדט מיט אלערליי מענטשן און דאך געבליבן דער זעלבער, אט דאס וואלט טאקע געווען א קונץ!"

דערויף האט דער הייליגער גאון געענטפערט כלאחר יד: "נו, בין איך נישט קיין קונצן מאכער..."

ווי שטארק דער ווילנער גאון האט פון אים געהאלטן און געשעצט, קען מען זעהן פון זיינע בריוו צום דובנער מגיד. אין איין בריוו וואס דער גאון שרייבט אין תקנ"א:
שלום רב לאו"נ ה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה, המפורסם לשבח, כבוד מוהר"ר יעקב מ"מ דק"ק דובנא.

אחרי דרישת שלום כמשפט לאהובי, אבקשה את שאהבה נפשי שיבא אצלי...

א צווייטע בריוו פון גאון געשריבן אין שנת תקו"ן תפלתי (תקנ"ו).
שלום רב לאהובי ידידי ... אספרה נא לידידי כעל גמולות אשר גמלני ה' ברב טובו, חלץ נפשי מתחלואות קשות, הפליא לעשות עמדי, יבוא ידידי לביתי ואל יאחרו פעמיו להשיב רוחי, ולהשתעשע אתי כפעם בפעם... דברי אהובו נאמנו המצפה על ביאתו לשלום.

זיין דרך איז געווען, אז אנקומענדיג אין שטאט האט ער קודם געהאלטן עטליכע לייכטע דרשות, דורכגעפלאכטן מיט שיינע דרושים און משלים און צומאל א מילתא דבדיחותא. אזוי האט ער אריינגעברענגט א יו"ט'דיגער שטימונג אין שטאט. דער עולם האט זיך פשוט מחי' געווען מיט זיינע רייד, כמים קרים על נפש עיפה. די לעצטע דרשה איידער'ן אוועקפארן, איז שוין אבער געווען פון אן אנדער סארט. דא האט אסאך מוסר געזאגט און געוועקט די הערצער פון אידישע קינדער אז זיי זאלן זיך אומקערן צום טאטן אין הימל. מיט די דרשה האט ער אזוי געריהרט דעם עולם צו תשובה, אז עס פלעג זיך גיסן טייכן טרערן פון די צוהערער.

אין די הקדמה פון ספר המדות פון דובנער מגיד, באשרייבט דער מסדר הספר, הרה"ג ר' אברהם בעריש פלאם זצ"ל, דער מגיד משרים פון לובלין (אזוי ווי ער ווערט באטיטל'ט אין שעה הספר), די געוואלדיגע עבודת השם פון דובנער מגיד.
ער פלעג אויפשטיין חצות יעדן נאכט [אויך שב"ק און יו"ט], גיין אין שוהל אפגעראכטן תיקון חצות מיט בכיות. דאן האט ער געלערנט ביז קרוב לאור הבוקר, געגאנגען אין מקוה, אנגעטוהן טלית ותפילין, און עס געטראגן ביז נאך מנחה. שחרית האט ער געדאוונט כוותיקין. טראץ דעם וואס ער איז געווען א גרויסער געבוי, האט ער געדאוונט איינגעבויגן אין דרייען ביז סוף דאווענען. די בענקל וואס איז געשטאנען פארנט פון אים ביי מזרח וואנט איז שטענדיג געווען דורכגעווייקט נאס פון טרערן.

געהאט האט דער מגיד אן אינטערסאנטער מנהג: יעדן טאג אינמיטן לערנען מיט די ישיבה, האט ער זיך אויפגעשטעלט, צוגעגאנגען צום עמוד אויף וועלכן עס איז געלעגן א כל בו סידור, און געזאגט עטליכע קאפיטלעך תהילים מיט גרויס געוויין. דאן איז ער צוריקגעגאנגען און פארגעלערנט דעם שיעור קבוע אין טור. אזוי יעדן טאג. יעדער האט זיך געוואונדערט איבער דעם מנהג. פארוואס דער טעגליכער געוויין? ווען ער איז אוועק פונעם וועלט, האט דער שמש פון ביהמ"ד זיך אנגערופן מיט א מעשה'לע, און געזאגט אז דאס קען זייט פשט.

און אזוי האט ער דערציילט: דער מגיד האט אים געבעטן ער זאל אים קומען דערציילן יעדעס מאל וואס עס מאכט זיך טרויערדיגע געשעהנישן אין שטאט. וויבאלד זאמושטש איז געווען אן עיר ואם בישראל, האט אוודאי נישט געפעלט קיין צרות. איז דער שמש טאקע יעדן טאג געקומען דערציילן: דא איז א איד קראנק געווארן, דא געפינט זיך א מקשה לילד, וכדו' אלע צרות נעבעך. דערפאר האט דער מגיד טעגליך פארגאסן טרערן און תהילים געזאגט, אינזין האבענ'דיג דערביי די שטאט'ס מענטשן.

דער דובנער מגיד איז אויך געווען א תופס ישיבה און מרביץ תורה אין די שטעט וואו ער האט געהאלטן דעם פאסטן פון מגיד מישרים. זעלבסטפארשטענדליך אז זיין לערנען איז געווען העכסט אינטערסאנט, ווען ער האט די שווערסטע תוספות'ן געגעבן צו ערקלערן כדרכו בקודש - מיט א משל...

ער האט אויך אויסגעלערנט די פאך פאר אנדערע, און זיך אפילו אראפגעלאזט צו קינדער ווען ער האט דערקענט אז זיי וואקסן א לייט. ווען דער גאון ר' שלמה קלוגער איז נאך געווען א בר-מצוה-בחור'ל און געלערנט אין זאמאשטש ביים גאון ר' יוסף האכגעלערענטער (בעל משנת חכמים זצ"ל), האט דער מגיד געלייגט אן אויג אויף אים, און מיט אים געמאכט א שיעור אין ספרי אגדה ודרוש. יעדן ערב שבת האט ער מיט אים געלערנט מדרש רבה, תנחומא, ילקוטים און נאך. אזוי ארום האט ער אריינגעברענגט אינעם יונגן גאון א געשמאקט אין דברי אגדה, און שוין דאן אים אויסגעלערנט ווי צו האלטן דרשות. דער בראדער רב איז טאקע שפעטער באוואוסט געווארן, אויסער זיין גאונות, אויך אלס זעלטענער נואם בחסד עליון – א כשרון אין וועלכען דער דובנער מגיד האט געהאט א גרויס חלק.

דער לובלינער מגיד דערציילט ווי אזוי דער דובנער מגיד האט מיט זיין שטארקן כח פון מדמה זיין מילתא למילתא מתיר געווען אן עגונה, ווען ער האט מיט א משל לעכטיג געמאכט די אויגן פאר'ן גאון בעל נטע שעשועים - דער רב פון שטאט בוטשאטש מיט זיין בי"ד: "אור כי יהל נגדיהם והתיר את העגונה, וכלם חתמו את עצמם על ההיתר."

איבער דעם געוואלדיגן כח פון דובנער מגיד מעורר צו זיין אידישע קינדער לאביהם שבשמים, דערציילט דער לובלינער מגיד א מורא'דיגע מעשה. ווען ער איז געווען אין לעמבערג אין יאר תקצ"ז ביים דרוקן דעם דובנער מגיד'ס ספר, "אהל יעקב" אויף סדר שמות, האט אים דערציילט דער לעמבערגער רב, הרה"ג מו"ה יעקב אורנשטיין זצ"ל מח"ס ישועות יעקב, אז יונגערהייט האט ער געלערנט מיט דעם דובנער מגיד. וגופא דעובדא הכי הוה:

אין זיינע יונגע יארן איז ער געזעסן אויף קעסט ביי זיין שווער דער גביר ר' הירש וואהל ז"ל פון יערוסלאוו, באקאנט אלס ר' הירש מייצעס. זיין חברותא איז געווען דער גאון ר' הירשעלע, שפעטער רב אין באנהארד זצ"ל. ווען דער דובנער מגיד איז געקומען קיין יערוסלאוו, האט ר' הירש וואהל אים אריינגענומען צו זיך אין שטוב, און דער מגיד איז געזעסן א גאנצן טאג און געלערנט אין חדר מיוחד פון די צוויי חברים. יעדן טאג האט ער געזאגט א דרשה אין שוהל, און די צוויי יונגע גאונים זענען געגאנגען הערן זיינע דרשות, אויסער דעם וואס זיי האבן פון אים געלערנט א גאנצן טאג און כמעט א גאנצע נאכט.

נאך אן ערך דריי וואכן וואס דער דובנער מגיד איז געווען אין שטאט און האט שוין געפלאנט אוועקצופארן, האט ער געזאגט פאר דעם ישועות יעקב און זיין חברותא, אז אויף צומארגנס זאלן זיי נישט קומען אין שוהל צום דרשה, נאר בלייבן לערנען אינדערהיים. ווען זיי האבן אים געפרעגט מה היום מיומים, האט ער קודם נישט געוואלט זאגן. ענדע האט ער זיי געזאגט אזוי: "די לעצטע דרשה אין שטאט, זאגט איך אלעמאל א שטארקע מוסר דרשה מעורר צו זיין אידישע קינדער, און יעדער איינער וואס איז דארט מוז וויינען. און וויבאלד ענק זענען איידעלע מענטשן רכי המזג, (קינדער פון רייכע שטיבער), האב איך מורא עס זאל אייך פשוט נישט שאדן צום געזונט."

זיי האבן זיך אבער אויסגעלאכט, און געזאגט אז ער זאל נישט זארגן. זיי וועלן נישט וויינען.

"אבער נאך מנחה, ווען דער צדיק איז ארויף אויפ'ן בימה," דערציילט דער גאון ר' יעקב אורנשטיין, "תיכף ווען איך האב נאר געזעהן זיין צורה, האט מיר באפאלן א שרעק און ציטער, אז איך האב אנגעהויבן וויינען נאך איידער ער האט אויפגעמאכט זיין הייליג מויל. מיין חבר (דער גאון ר' הירשעלע), האט זיך אבער גע'עקשנ'ט מיט אלע כוחות און זיך איינגעהאלטן במשך א פערטל שעה פון וויינען. דאן האט ער אבער אויסגעפלאצט אין אזא ביטער געוויין, אז ער איז דערפון קראנק געווארן פאר בערך דריי מאנאטן!"

איידער זיין פטירה האט דער דובנער מגיד אויף זיך עדות געזאגט, אז זינט ער איז געווארן אכצן יאר אלט איז נישט אריבער אויף אים אפילו איין נאכט אז ער זאל פארשלאפן חצות, און אז ער האט געפאסט יעדן מאנטאג און דאנערשטאג. ווען עס איז אויסגעפאלן נאענט צו ערב ראש חודש, האט ער געפאסט א הפסקה פון צוויי טעג.

ווי דערמאנט פריער האט דער דובנער מגיד אויסגעלעבט אין זאמושץ זיינע לעצטע פופצן יאר. ושם מנוחתו כבוד.

נוסח המצבה:
יבא יעקב שלם לפ"ק
הדרשן הגדול המפורסם אשר שמעו הלך בכל המדינות. לפניו לא היה ואחריו לא יקום כמהו איש אשר רוח אלקים דובר בו. מ"ו ר' יעקב מגיד מ' דפה בן מ"ו ר' זאב ז"ל

זיינע ספרים:
• אהל יעקב, על התורה
• קול יעקב, על חמש מגילות
• כוכב מיעקב, אויף הפטרות
• אמת ליעקב, על הגדה של פסח
• ספר המדות, די איינציגסטע ספר וואס דער דובנער מגיד האט יא אליין אויסגעשטעלט מער-ווייניגער אויף א סדר לויט שערים. דער מסדר לדפוס הרה"ג ר' אברהם בעריש, האט דא צוגעלייגט א ספר שיורי המדות, וואו ער האט אריינגעשטעלט תורות פון דובנער מגיד געמישט מיט אייגענע דברי תורה, און אויך געשריבן א הקדמה מיט די תולדות המחבר דערין, אין א שיינע מליצה'דיגע שפראך, מיט א פארצייטישע לשון חכמים.
• משלי יעקב, א ליקוט פון אלע משלים פון אהל יעקב און קול יעקב - ע"י הרב משה נוסבוים ז"ל.

דער דובנער מגיד זעלבסט האט בחייו נישט געדרוקט זיינע ספרים. זיי זענען געדרוקט געווארן דורך זיין זון ר' יצחק, מ"מ אין מעזריטש, און טייל ע"י מו"ה אברהם בערוש פלאהם זצ"ל, מגיד מישרים דק"ק פיעטראקאוו, שעברעשין, מעזריטש, לובלין יצ"ו.

אין שער בלאט פון ספר המדות רופט מען אים "תלמידו הרב המגיד" וכו', ווי אויך אין שער בלאט פון זיין אייגן ספר "שמן המור" ווערט ער אנגערופן "תלמידו ומסדר ספרי אהל יעקב וספר המדות של רב האי גאון-האגדה רבינו יעקב מדובנא זצ"ל." לכאורה האט ער אבער קיינמאל נישט געקענט פערזענליך דעם דובנער מגיד, ווייל ער איז קוים אלט געווען צען יאר אין מעזריטש, ווען דער דובנער מגיד איז אוועק אין זאמושטץ.

וויבאלד אבער ער האט זיך אוועקגעגעבן בלב ונפש במשך לאנגע יארן אויסצוארבעטן און שרייבן די ספרים פון דובנער מגיד, און זיי ברענגען לאור הדפוס, האט די וועלט אים אנגענומען אלס זיינ'ס א תלמיד מובהק.

ווידער אין ספר עין המים, א הספד אויף ר' עקיבא אייגער, שרייבט ר' אברהם בעריש: ע"ד מ"ש מו"ר זלה"ה (בקול יעקב קל"ה ב') בבאור מאמר חז"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין. די טייער ווארט געפינט זיך ווירקליך אין ספר קול יעקב פון דובנער מגיד. זעהן מיר דאך אז ער האט אים אנגערופן מורי ורבי זלה"ה. קען זיין אז דערפאר האט ער זיך באטראכט אלס תלמיד פון דובנער מגיד טאקע צוליב דעם אייגענעם סיבה, נאכדעם וואס ער האט אזוי פיל כוחות משקיע געווען אין זיינע ספרים, כאטש ער האט אים נישט קענען-געלערנט בחיים חיותו.

עס איז אנגענומען אין די וועלט אז פאר דעם לובלינער מגיד (ווי מען רופט אים אין שער פון ספר המדות) קומט די הויפט דאנק פאר די אומשאצבארע אוצר, די טייערע ספרים פון דובנער מגיד וועלכע מיר האבן היינט. דער דובנער מגיד האט נאר אראפגעשריבן גאר בקיצור זיינע רייד אין העפטעס און בויגנ'ס, פאר זיך אליין לזכרון.
לויט געוויסע מיינונגען האט ר' אברהם בעריש געטראפן טייל פון זיינע ווערק אין מעזריטשע ביהכנ"ס, אין גניזה און אנדערע מקומות, און מיט'ן רשות פון דובנער מגיד'ס זון ר' יצחק, האט ער זיי קלאר מסדר געווען און געדרוקט. זאל אים טאקע די זכות ביישטיין.

אין הקדמה צום ספר המדות שרייבט הרב פלאהם: גם בעיניך ראית החבורים היקרים אשר כבר יצאו לאור, ספר הנכבד קול יעקב על חמש מגילות אשר יצא לאור ע"י בנו הרב מו"ה יצחק קראנץ ז"ל. וספר אהל יעקב על סדר בראשית והחלק השני על סדר שמות אשר בניתי ואשר נטעתי אני בעניי. כי כתבי הרב נ"ע אין להם סדרים ולא כתב אותם כמשפט מחבר ספר להוציאו לאור. אבל רשם הדברים למזכרת עצמו ולא העלה על הכתב רק לקוטים מאמרים נפרדים לא קרב זה אל זה. ובחסד עליון ב"ה נטיתי ידי על הלקוטים ההם, ועשיתי להם סדר נכון לסמוך מאמר אל מאמר לענוד ענין אל ענין בהוספת הערות וקישורי הענינים עד כי חברתי ב"ה מהלקוטים ההם ב' חלקי אהל יעקב. ועיני נשואות וצופות לאל גומר עלי שיעזרני בחסדיו לגמור ולהשלים החבור הנחמד הזה על כל חמשת חלקי התורה.

זעהט דאך אויס פון דא אז ער איז דער וואס האט עס מסדר געווען.

ווייטער זעהן מיר אין שער בלאט פון ספר אהל יעקב, די ערשטע מהדורא (תק"צ יוזעפאף), שרייבט זיין זון ר' יצחק וועגן די כתבים פון טאטן: ..הנם טמונים בתוך האהלי, בין מכתבי חמד אשר הניח אא"מ... ואנכי בנו הצעיר יצחק קראנץ, אשר נקראתי לשבת על כסא אבי, על גפי מרום המגידות דק"ק מעזריטש העליזה, לקטתי זה שנים מבין המכתבים ההם, וחברתי ספר קול יעקב, ועתה העיר ה' את רוחי לחבר את האהל הלזה מיריעות מכתביו נטוי על סדר התורה, ישרים יחסו בו...

זענען מיר דא אין א קלעם: ווער איז דער מסדר און מלקט פון דעם ספר אהל יעקב?

נאר די קשיא ווערט באלד פארענטפערט ווען מען קוקט אביסל ווייטער אין די הקדמה פון ספר אהל יעקב, געשריבן דורך זיין זון ר' יצחק. ער שרייבט דארט אז ער האט טאקע צוגעזאגט ביים דרוקן דעם ספר קול יעקב על חמש מגילות אז ער וועט באלד דערויף מלקט זיין דעם טאטנ'ס חידושים על התורה, אבער ער האט נישט באוויזן אנצוקומען דערצו, "כי הכביד עלי משא הטורח כתרוני עסקים שונים, סבבוני מניעות רבות מאורעות ופגעי הזמן..." ביז דער באשעפער האט אים צוגעפירט אויף א רואיגע פלאץ, דעם מגידות פאסטן אין מעזריטש אויפ'ן פלאץ פון זיין פאטער. דא האט ער זיך גענומען צו די ארבעט מסדר צו זיין די ספר, און ער האט עס איבערגעשריבן דורך "איש מהיר ומבין ה"ה האברך הישר הרבני מהור"ר אברהם דוב ני' מילידי קהלתנו..
ולשונו נעים וצח כאשר עיני הקורא יחזו מישרים, הוא כתב על הספר כאשר מלאתי לו בפי ובשפתי בע"ה. כי מכתבי מר אבי ז"ל הנם כתובים בתכלית הקיצור ככותב רק למזכרת עצמו." אט די זעלבע ווערטער, "למזכרת עצמו", שרייבט אויך ר' אברהם דוב אין הקדמה פון ספר המדות אזוי ווי מיר האבן פריער געברענגט.

עכ"פ זעהן מיר פון דא, אז ר' יצחק קראנץ, דער זון פון דובנער מגיד, האט מסדר געווען לדפוס דעם ספר אהל יעקב, און ר' אברהם דוב האט טאקע אריינגעלייגט דערין א שטארקע ארבעט אזוי ווי ער זאגט "אשר בניתי ואשר נטעתי אני בעניי." ר' אברהם דוב האט אבער נישט געטראפן די תורות פון דובנער מגיד אין שוהל אדער גניזה אזוי ווי אנדערע זאגן, נאר עס באקומען אין האנט אריין פון ר' יצחק דער מגיד מישרים אין מעזריטש, דער זון פון דובנער מגיד. ר' אברהם דוב האט עס דאן מסדר געווען און נאכגעשריבן לויט די ווערטער פון ר' יצחק - "כאשר מלאתי לו בפי ובשפתי". עס איז אבער אויך מעגליך אז נאר די סדר האט ער געמאכט לויט די אנווייזונגען פון ר' יצחק, אבער געשריבן האט ער דעם גאנצן ספר לויט זיין אייגענע סגנון, ווייל ר' יצחק זעלבסט זאגט דאך "ולשונו נעים וצח כאשר עיני הקורא יחזו מישרים".

די ספר המדות און אמת ליעקב אויפ'ן הגדה האט ר' אברהם דוב שוין יא בא'ארבעט אליין. ותשואות חן חן לו.

זיעואכי"א.
שטארק זיך
שר שבעת אלפים
תגובות: 7764
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יולי 28, 2009 8:23 pm
לאקאציע: ביים נעקסטן שטאפל

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך שטארק זיך »

יודל, מה לך אצל 'פאליטיק'; כלך אצל 'על הצדיקים'.

הערליך, וואס? הערליך איז נישט דאס ווארט. פשי איז דער א טאלאנט.

כה לחי.
דער פראבלעם איז קיינמאל דער פראבלעם!
עס איז וואס ליגט אונטערן פראבלעם.
אוועטאר
קרעמער
שר עשרים אלף
תגובות: 28338
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יוני 25, 2006 12:34 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך קרעמער »

א הערליכע ארבעט, א שיינעם דאנק.
אוועטאר
שוועמל
שר עשרת אלפים
תגובות: 14263
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יולי 19, 2006 8:40 pm
לאקאציע: גידולו בכל מקום

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך שוועמל »

הערליכער ליקוט יודל!!
ביסט אן אייניקל אפשר?
שוש אשיש בה', תגל נפשי באלקי! (ישעיה סא)
קהלת
שר חמישים ומאתים
תגובות: 325
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג אפריל 27, 2009 11:18 am

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך קהלת »

פין די גליון 'עלים לתרופה' ויחי - שמות תש"ע

אבי המגידים וראש הדרשנים, ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם כבודו" - כפי שמתואר על ידי בעל 'שער בת רבים' זצ"ל -
היה הגה"ק רבי יעקב קראנץ זי"ע, בעל המשלים הנודע ביהודה וגדול שמו בישראל בשם "המגיד מדובנא". וכך קרא עליו הגאון
רבי דוב בעריש מייזליש זצ"ל אבד"ק ווארשא (בהסכמתו ל'ספר המדות'): "אבי כל מושלי משלים בחכמה ומוסר השכל".
דומה, שלא זכה אף אחד מן הדרשנים זולתו להתפרסם ולהתחבב בקרב כל העם, כמותו, כלשון מצבת קבורתו: "נפטר
בטו"ב בטבת שנת יבא יעקב שלם / פ"נ הרב הדרשן הגדול המפורסם / אשר שמעו הלך בכל המדינות / לפניו לא הי' ואחריו
לא יהי' כמוהו / איש אשר רוח אלקים דבר בו / מ"ו יעקב מ"מ דפה / במ"ו זאב ז"ל".
משליו אשר הוצקו בשפתותיו חן, בלשון למודים ובשפה ברורה, פעלו על שכל האדם ועוררו את לבו אל המטרה המתבקשת,
להורותו את הדרך הנכונה, דרך ה' ותורתו אשר ילך בה, וכמאמר הכתוב (קהלת יב, ט): "לימד דעת את העם, ואזן וחיקר, תיקן
משלים הרבה".

אורו זרח בעיירה זעטיל, פלך ווילנא, שם נולד בשנת ת"ק
לאביו הרב הגדול הצדיק מו"ה זאב ז"ל, ולאמו הצדקנית
מרת הינדא ע"ה בת הגאון רבי נחום זצ"ל אב"ד קאברין.
מיום עמדו על דעתו התנהג בקדושה ובטהרה, והתמיד
בלימודו בחשיכה כאורה. יגע הרבה את עצמו שתהא משנתו
שגורה בפיו. זכה להיות מרואי פני הגר"א מווילנא זי"ע,
ולשמשו במשך כמה תקופות בחייו. אולי מימי מגוריו בעיר
ווילנא , ובספריו מביא הוא משמו כמה אמרות נפלאות.
עוד בימי נעוריו צלחה עליו רוח הדרשנות, כאשר מפעם
בפעם היה דורש בפני ההמון בעיר מולדתו, ובדרשותיו שהיו
מתובלות במשלים יפים משך את התענינותם של כל שומעיו
שהתלקטו סביבו כדבורים סביב לדבש.
בהיותו עוּל ימים, כבן שמונה עשרה, כבר היה דורש מעל
הבימה בבית המדרש של העיר מעזריטש דליטא הסמוכה
לשעדליץ . ככל הנראה נשא שם אשה ונשאר לגור בה, סמוך
לשלחן חותנו. לריח שמנו הטוב נקבצו ובאו אליו כמה שוחרי
מדע לשמוע חכמתו. בראותם שמדי יום ביומו מתוספים
אנשים ואיש את רעהו ידחקון, ביקשוהו שיעלה על הבימה
וידרוש. רבי יעקב נעתר לבקשתם ודרש בשבת דרוש נחמד
בבית המדרש דשם. כל שומעיו השתוממו עד מאוד ותהום
כל העיר בראותם שצורב זה דורש נפלא כזקן ורגיל, וקבלוהו
עליהם למגיד מישרים.
שנתיים ימים חלפו על רבי יעקב במעזריטש כמגיד
דמתא, עד שנקרא לעיר זאלקווא שבגאליציא, שם שימש
בתפקיד זה שנה אחת. משם נתקבל בעיר דובנא רבתי, בה
כיהן כמגיד במשך ח"י שנים, ועל שמה נקרא לדורות -
"המגיד מדובנא".

שמו הטוב כדרשן נפלא נתפרסם במהרה בכל עיר ועיירה,
והיו הכל רצים לשמוע את דרשותיו הנעימות. כצייר אומן
נפלא היה מצייר את נושא המשל לכל פרטיו כאילו הם
עומדים חיים לפני שומעיו, וכל שומעי דבריו נמשכו בחבלי
קסם, וכך היה גומר עם נמשל נוקב ומאלף בינה.
מלאכתו בקודש בדרוש ונאום לא הצטמצמה בגבולות
הערים בהן שירת בתור מגיד קבוע, אלא גם שאר ערים
ועיירות שברחבי רוסיא ופולין, זכו מפעם לפעם שהמגיד
יפקוד את מקומותיהם, להשמיע בהם משליו עם תוכחת
מוסר. עד למדינות אשכנז ואוסטריה הגיע המגיד בנדודיו
ובכל מקום אשר הגיע נתקבל במאור פנים והערצה רבה.
את דרשותיו באו לשמוע לא רק אנשים פשוטי עם, שמטבע
הדברים היו אהובים עליהם משליו הנחמדים וסיפוריו
המושכים, אלא גם רבנים גדולים ואבירי תורה שבדור ההוא,
כולם נקבצו ובאו לשמוע בקול דבריו שהיה להם למשיב נפש.
מן המשלים האלה, שהיו מתאימים תמיד אל הנמשל, היה
עושה ציצים ופרחים לתורה, מבאר על פיהם מקראות ומאמרי
חז"ל ופותר על ידם שאלות וספיקות מסובכות בתלמוד ובחיים.
וכך העיד עליו הגאון רבי צבי הירש דוד סג"ל זצ"ל אב"ד
קראקא בהסכמתו לספר 'קול יעקב': "נודע על פני תבל וגלוי
בעליל עוצם חכמתו ורב תבונתו של כבוד הרב המגיד ירא אלקים
החכם השלם המפורסם... ודרך חיים תוכחת מוסר אשר יצאו
מפיו לא שבו ריקם, כי ירדו לחדרי משכיות לבב איש ואיש, הן
אנשים חכמים נבונים ותורניים, והן בעלי אסופות ושלמים
במעלות חדותיות, גם האיש ההמוני ההולך אחר בצעו ורודף
חמודות הזמן, כלם לקחו ערובתם בשמעם אמריו כי נעמו,
ולבשו אדר ועוז ביראת ה' ושבו אליו בכל לבבם...".
בואו וראו עד היכן הגיע כח השפעתו על שומעי לקחו,
כמסופר, שכאשר עלה המגיד על הבימה לדרוש מעוטף
בטליתו, היו פניו מאירים בזיו של מעלה, ומשפתח את פיו
בתוכחות ומוסר אחז חיל ורעדה את כל שומעיו וכולם געו
בבכי. וכך למדנו מהעובדא דלהלן, אותה רשם הגאון רבי
אברהם דוב בעריש פלאהם זצ"ל, תלמידו של המגיד מדובנא
ובעל 'שמן המור' 3 (בהקדמתו ל'ספר המדות'):
"בהיותי בלעמבערג (-בשנת תקצ"ז) על דבר הדפסת ספר 'אהל
יעקב' על סדר שמות, סיפר לי הרב הגאון רשכבה"ג מו"ה יעקב
אורנשטיין האב"ד דק"ק הנ"ל זצ"ל (-בעל ה'ישועות יעקב'), כי
בהיותו עול ימים היה סמוך על שלחן חותנו הגביר המפורסם ר'
הירש וואהל ז"ל מיערוסלאב שהיה נקרא ר' הירש מייצעס,
והיה לומד עם חבירו הגאון המוסמך ר' הירשלי אבד"ק
באנהארד זללה"ה (-ה"ה רבי צבי הירש חריף העליר בעל 'טיב גיטין')...
ויהי הצדיק הזה (-המגיד מדובנא) בא לק"ק יערוסלאב והרב ר'
הירש וואהל הזדרז וימהר ויאספהו אל ביתו, והיה יושב כל
היום בחדר זה שהיה מיוחד לבית תלמיד לשני החברים הנ"ל.
ויום יום דרש בבית המדרש, והגאונים הנ"ל הלכו לשמוע
דרשותיו הנעימות מלבד מה ששמעו מפיו הקדוש כל היום
וכמעט כל הלילה. ויהי אחר ב' וג' שבועות שהיה דעתו לנסוע
כעת מהר, אמר אל הגאונים הנ"ל: היום אל תלכו לבית המדרש,
טוב לכם להיות בבית תלמוד שלכם, למה תבטלו שיעור הקבוע
לכם. ויתפלאו מאד על דבריו לאמר מה יום מיומים. אמר להם:
כך דעתי ועצתי שלא תלכו ולא תשמעו היום את אשר אדרוש.
ויפצרו בו מאד שיאמר להם טעם על דבר זה. ובהכרח אמר להם:
דעו, כי מנהגי כשאני בדרך לדרוש דרשה האחרונה במוסר
ותוכחה לעורר לב בנים אל אביהם שבשמים, ובענינים כאלה
ההכרח על השומעים לבכות. ואתם הלא אתם רכי המזג, דואג
אני עליכם שלא יגיעכם חלילה על ידי כך הפסד בבריאות הגוף.
ויהי כאשר אמר להם הדברים האלה מלאו שחוק פיהם, ויאמרו
אליו אל תירא, אנחנו נלך ולא נבכה כמשפט לבני הגבירים.
וכאשר ראה כי מתאמצים הם ללכת ויחדל לדבר אליהם וילכו
לביהמ"ד. ואחר תפלת המנחה בעלות הצדיק (-המגיד מדובנא) נ"ע
על הבימה אשר לפני ארון הקודש, אמר לי הגאון ר' יעקב
אורנשטיין ז"ל בלשון זה: אני התחלתי לבכות תיכף בראותי
אותו עולה, הבנתי בפניו ובתנועותיו פחד קראני ורעדה, ואבך גם
בטרם פתח את פיהו הקדוש. וחבירו היה עומד אצלו כמתעקש
לנסות את כחו, והיה עומד כחצי רבע שעה ולא בכה, ואחר כך,
כאשר התחיל לבכות, בכה במר לב, עד כי כמו רבע שנה חלה את
חליו בסכנה גדולה, כי היה איש רך וענוג וחלוש עד מאד"

כח הדרוש שלו, כמו גם יראתו הקודמת לחכמתו, הן
שעמדו לו להתחבב בעיני הגר"א מווילנא זצ"ל, וכדברי
הגאון רבי יהושע העשיל אשכנזי זצ"ל אב"ד לובלין: "שפעת
אלקים הושפע עליו לבאר כל חומר בדרך האמת והמוסר,
יבין כל משכיל עוצם צדקתו וטהרת יראתו... תופע עליו
נהרה מאור האמת ומנוגה החכמה והמוסר, החודרת כל לב
שומע, אשר לבעבור זה היה אהוב מאד אצל רבן של ישראל,
אדוננו קדושנו רבנו אליהו מווילנא נ"ע, כנודע ומפורסם"
(בהסכמתו לס' 'אהל יעקב' על ויקרא).
אמנם חיבה יתירה נודעה לו להמגיד מדובנא מאת רבו
הגאון, עד כי לעת זקנתו, שעה שתש כחו ונפל למשכב, "שיחר
את פני הרב המגיד מישרים מקהילת דובנא על פי מכתבו, כתב
ידו ממש, לבקשו שיבוא אליו להיות לו למשיב נפש במשליו
הנעימים המשמח אלקים ואנשים" ('עליות אליהו', תולדות הגר"א,
ווילנא תרנ"ב, דף לו ע"ב. ומעניין לציין שגם החכם הגדול רבי אליהו חזן ס"ט
זצ"ל, שכיהן לימים כרבה של אלכסנדריה של מצרים ומח"ס 'תעלומות לב',
.( מזכיר זאת בספרו 'זכרון ירושלים' מחברת ראשונה, ליוורנו תרל"ד, עמ' 35
הדבר היתה בשנת תקנ"א, כשהמגיד היה בן חמישים שנה,
והגר"א שלח אליו אגרת קצרה לדובנא, בו קרא לו - "אבקשה
את שאהבה נפשי שיבוא אצלי...", כשבשולי המכתב הוסיף
בנו הג"ר אברהם זצ"ל בעל 'רב פעלים', ידיד נעוריו של המגיד,
וכתב את השורות הבאות: "גם אנכי הכותב הכוסף אליו,
אדרוש את שלומו, ונפשי בשאלתי למלאות משאלות אדונינו
מורנו אבי הגאון נ"י, לרוות את נפשו נפש עיפה דשן, כי חברתו
זורעת היראה, וצומחת ההשכלה, וקוצרת התבונה, ומוספת
שמחה וגיל. ומעת העתקתו ממחננו ביום חתונתי, שמתי
אהבתו לנגד פני, ושויתיה בין עיני, ואכין לה כסא בין קירות
לבבי, לבי ומעי המו מדי דברי בו, נפשי יצאה מדי זכרה אמריו
כי נעמו... אחת שאלתי, שלא יאחר נסיעתו, כי למצוה רבה
ירצה לו להחיות נפש אדונינו מורנו ורבינו אבי הגאון נ"י...".
באגרת נוספת משנת תקנ"ו, כשנה וחצי לפני הסתלקות
הגר"א, הזמינו הגאון שוב, וכך כתב לו: "שלום רב לאהובי
ידידי, ה"ה הרב המופלג דובר צדק ומישרים... יבוא ידידי
לביתי ואל יאחרו פעמיו, להשיב רוחי ולהשתעשע אותי כפעם
בפעם, כראות כתב זה יזרז נסיעתו ואל יאחר". וחותם: "דברי
אהובו נאמנו, המצפה על ביאתו לשלום".
גם בשולי אגרת זו הוסיף בנו רבי אברהם וכתב: "...
שראיתי אדוני אבי קורא למאהבי בחבה יתירה נודעת לו, ע"כ
ידיד נפשנו חמדת ישראל, בא יבא ולא יאחר, כי אתם ידעתם
את נפש אדונינו אבי הגאון נ"י, אין לך מצוה גדולה מלקיים
פקודתו ורצונו, כי נפשו חשקה מאד לראותכם במהרה..." (שתי
אגרות אלו מקורן בספר 'ברית אבות' על הגש"פ, ברעסלוי תקצ"ט, מתוך
.( ארכיון המגיד מדובנא, שהיה מצוי ביד המחבר הגראד"ב פלאהם זצ"ל 4
ואמנם חיש מהר מיהר המגיד לווילנא, למלא משאלת רבו.
ומסופר על נסיעתו זאת, שאת כל הדרך הארוכה ממקום
שהותו עד ווילנא עשה בבת אחת, ולא עצר אף למנוחה קלה.
גם בהגיעו לווילנא, לא פנה תחילה אל אכסנייתו, אלא תיכף
ומיד רץ אל בית הגאון. ואכן בתשוקתו לדברי תלמידו האהוב,
אחר שלא פגש בו שנים רבות, ביקש ממנו הגאון מיד להשמיע
לו ממשליו הנעימים.
או אז פתח המגיד במשל פיו: למה הדבר דומה? לעני שהלך
לכפר וקנה לו כבשה בשארית כספו. אשתו ניגשה לחלוב את
הכבשה אולם חלב אין. זלזלה בבעלה באמרה כי תיש הביא
ולא כבשה. השיב לה בעלה: לא טעיתי, כבשה קניתי, אולם
כבשה זו עייפה מהדרך, רעבה וצמאה, תני לה משהו לאכול
ולנוח ואז תתן את חלבה...
נהנה הגאון מהמשל, והבין את אשר רמז בו המגיד שהנה אך
עתה בא מן הדרך, ואחר שיטעם וינוח מטירדא דאורחא, או אז
יוכל להשקות חלב מלוא הכד... (הובא בפתיחה לס' 'אהל יעקב' על
ויקרא,).

באחת השיחות שאל הגר"א זצ"ל את המגיד מדובנא,
כיצד הוא מצליח למצוא תמיד משל שכה תואם לנמשל, על
פיו הוא מבאר בטוב טעם מקראות קודש ומאמרי רז"ל.
השיב לו המגיד:
אביעה במשל על אודות המשל. מעשה בשר משרי
המלוכה שביקש ללמוד את מלאכת היריה בקשת, לקלוע
השערה אל תוך המטרה. נסע לו אל בית אולפנא מיוחד
למקצוע זה, ולמד בו תקופה ארוכה, עד אשר אחר רוב עמל
הצליח לירות יריותיו כמעט אל מרכז המטרה.
בדרך חזרתו הביתה עבר דרך כפר קטן, וראה שם מגרש
לאימוני יריה, והנה כל החיצים נעוצים במרכזי כל המטרות
שהיו מוצבות שם. ויהי הדבר לפלא בעיניו, הכיצד יתכן כי
אחר כל מה שלמד הוא בבית אולפנא מיוחד, ובמשך זמן כה
רב, יטיבו לעשות ממנו כפריים פשוטים. חיפש השר אחר
היורה המעולה, וביקשו שילמד אותו את סוד הצלחתו.
הסביר לו הכפרי, השיטה שלי היא, קודם לירות את החץ
על גבי הלוח, ובמקום נפילת החץ שם אני מסמן אחר כך את
המטרה, וחג סביבה עיגול במחוגה. כך אני מרויח שכל חיצי
קולעים השערה. ואיני מחטיא אף לא אחד - סיכם הכפרי,
וחיוך רחב על פניו.
אף אני כיוצא בו, הסביר המגיד מדובנא, בראשונה אני
יורה את החץ, ומבאר את הפסוק לאמיתו, ורק אחר כך אני
מסמן סביבו במחוגת המשל, לפיכך תמיד מתאים המשל
לנמשל... ('עליות אליהו', תולדות הגר"א, דף לו הע' קטז. וראה בספר
'חלק יעקב' לרבי יעקב ליב בענדזאמין ז"ל, ניו יארק בערך ש' תר"פ, עמ'
87 , אודות תוכחת המגיד להגאון).
שיחה נאה מביא המגיד מדובנא מפי קדשו של הגר"א
זצ"ל: "ואני בהיותי בווילנא אצל מורי הוא רבינו הקדוש
הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זי"ע, שאלתי את פיו
לאמר, איזה דרך יבוא השפע, ובאיזה אופן ישפיע הצדיק
מיראתו גם לבני דורו. השיב לי, משל לכלי גדול אשר כלים
קטנים סובבים אותו מכל צד, ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי
הגדול בלי הפסק. בעל כרחך, כאשר הכלי הגדול נתמלא על כל
גדותיו, אז כל מה שתשפוך עוד, יגיע אל הקטנים אשר אצלה,
אבל כל עוד אשר היא בעצמה לא נתמלאה, כל שכן שלא יגיע
אל הסמוכים כל מאומה..." ('אהל יעקב', בריש פר' תזריע).
לאחר ששב המגיד מביקורו אצל הגאון מווילנא, נסע דרך
העיר וואלדאווי, ובני העיר עיכבוהו אצלם במשך שנה אחת.
משם נסע ונתיישב בעיר חעלמא, ויהנו מאורו כשנתיים
ימים. בערוב ימיו אוה למושב לו בעיר זאמושטש, שם הגיד
צדק ומישרים ט"ו שנים. בעת שהותו שמה נקרא המגיד
לשוב למעזריטש ולשמש בה כדרשן, כאשר עשה בימי נעוריו,
אך לאחר מספר חדשים שישב שם חזר לזאמושטש (בהיותו
במעזריטש, התאכסן בבית הגאון רבי יעקב זצ"ל מו"ץ דשם, שהעיד אח"כ
ששמע איך שהמגיד חוזר בעל פה על מסכת חולין. עדות תלמידו ב'פתח
האהל' לס' 'אהל יעקב' על דברים).

כשנשאל פעם המגיד למה הוא משתמש במשלים לרוב,
הפטיר כדרכו: אענה לכם במשל, מעשה בנער שחלה והגיע עד
שערי מות. הרופא היה אובד עצות, כי היתה בידו תרופה
למחלה, ואף הכינה בכף, אך החולה חושק את שפתיו זו בזו
ומסרב לבלעה... מה עשה האב? הזעיק בדחן אל מיטת בנו,
ולאחר שהלה השמיע מילי דבדיחותא, פרץ החולה בשחוק
פיו, והרופא ניצל את ההזדמנות ובמהירות הגיר את התרופה
אל תוך הפה הפתוח... כך גם פועל המשל בלב האדם - הסביר
המגיד - שכאשר שומעים משל נפלא, באותו רגע נפתח לב
האדם, ואז תוך כדי כך קל יותר לקלוט עניני חכמה ומוסר...
ואמנם יחיד ומיוחד היה "להבין המקרא במשל ומליצה
בעניני תבל ותחבולותיו... ורוחם ונשמתם יקחו חלקם
במוסר השכל היוצא מתוך דבריו, כידוע אשר כל גאונים
וצדיקי הדור אוהבים לשמוע משליו" - כעדות הדרשן הג"ר
חיים ארי' ליב פענסטער זצ"ל מעיר יעדוואבנא בפתח ספרו
'שער בת רבים' (ווארשא תר"נ), שמוסיף ש"רבים מהדרשנים
בראותם שהצבור מתנמנים באמצע דרשתם הם מזכירים
איזה משל ומליצה בשמו, ואז הצבור יתעוררו משנתם ויכינו
לבם לשמוע".
בנוסף לכחו בדרוש ובמשל, נודע המגיד כחכם גדול בכל
מקצועות התורה, בהם הראה כחו וגבורתו כאחד הגאונים
המצויינים שבדור. בעיר זאמושטש החזיק ישיבה, בה למד
עם תלמידים מופלגים. מבין תלמידיו שם, נודע ומפורסם
הגה"ק רבי שלמה קלוגער זצ"ל, שנתייתם בילדותו מאביו,
והמגיד לקחו תחת חסותו ו"משך עליו חוט של חסד וחן...
ובראותו את גודל התמדתו וחריצות שכלו אהב אותו יותר
מנפשו, ופתח לפניו כל אוצרות חכמתו בדברי אגדה לא
העלים מאתו כל דבר... ובכל ערב שב"ק למד עמו הרב המגיד
זצ"ל מדרש רבה מדרש תנחומא וילקוטים..." (מדברי נכדו הג"ר
יהודה אהרן קלוגער זצ"ל בס' 'תולדות שלמה', לעמבערג תרמ"ח).
בכח המשל השתמש הרבה פעמים לבאר לתלמידיו דבר
מוקשה בש"ס ותוספות. זאת ועוד, אפילו שאלה מסובכת
בעניני עגונה, שרבים מגדולי הדור נשאו ונתנו בדבר, עלה
בידי המגיד לפתור ולהתיר את העגונה על ידי משל מתאים
לאותו ענין. וכך מספר תלמידו הנז' הגראד"ב פלאהם זצ"ל -
בעל 'שמן המור':
בשנת תקצ"ז, בהיותו בעיר בוטשאטש, סיפר לו הג"ר
אביש זצ"ל מו"צ דשם, כי כשהיה צעיר לימים, היתה בין
קרובותיו עגונה אחת שנלאו גדולי הדור למצוא לה היתר
להינשא. רבה של בוטשאטש, הגה"ק רבי צבי הירש קארא
זצ"ל - בעל שו"ת 'נטע שעשועים' ובית דינו, אשר האשה
העלובה לא נתנה להם מנוח, באו בדברים עם גדולי לבוב
ובראדי, הגאונים רבי מרדכי זאב אורנשטיין זצ"ל ורבי
מאיר קריסטנפאלער זצ"ל - בעל 'יד המאיר', וכולם יגעו ולא
מצאו פתח להתירה מכבלי העיגון.
והנה נקלע בימים ההם לבוטשאטש המגיד מדובנא
והתאכסן בבית הג"ר אביש. החליט רבי אביש לבקש מאת
רבי יעקב, שיזדקק גם הוא לשאלה זו. המגיד לא יכול
להשיב פני הגאון ריקם והבטיח לו לדון בכך, הגם שמעולם
משך את ידו מלהורות הוראה. רבי אביש מסר לידו חבילה
שלימה חילופי דברים, שהיו לו בנידון זה בכתובים עם גדולי
הדור, כדי שהמגיד יעיין בהם.
למחר התאספו יחד אצלו הרב והדיינים, ויהי כשהסבו
לשלחן, התחילו לשאת ולתת בנידון. "אני הייתי כמחריש" -
סיפר רבי אביש - "כי כבר נשאתי ונתתי עם כל אחד בפני
עצמו ואין מגיד לי מה שיניח את דעתי, והיו עיני נשואות
וצופות רק על חכם זה (-המגיד מדובנא). אם הוא לא יושיעני,
מהם ודאי לא אקוה". רבי אביש היה צופה ומביט בפניו
ובתנועותיו, וירא איך עצם את עיניו ומשמש בזקנו, ולרגעים
אחרי כן פתח ואמר: "רבותי, שמעו נא נחקור נא למשל"
וכו'. וישא את משלו וגם את הנמשל, שמתוכו הצליח המגיד
ליישר כל ההדורים, כל הפקפוקים הסתלקו וכולם כאחד
כתבו וחתמו להתיר את העגונה מכבלי העיגון.
הרה"ק רבי מנחם מענדל מקאצק זי"ע, שהכיר את
המגיד ושמע דרשותיו בזאמושטש (בעת שלמד בישיבת האב"ד
דשם, הגאון רבי יוסף הויכגילערנטער זצ"ל בעל 'משנת חכמים' על
הרמב"ם), הפליג מאוד לשבחו ואת משליו, והיה מרגלא
בפומיה להעיד על שלשה משלים, שנאמרו ברוח הקודש!
והרי אחד מהם:
הנביא ישעי' אומר (מג, כב) "וְלאֹ אתִֹי קָרָאתָ יַעֲקבֹ כִּי יָגַעְתָּ
בִּי יִשְׂרָאֵל". משל לסוחר שהגיע באניה ממדינת הים, בהגיעו
לנמל ביקש מאחד הסבלים שם, שיביא את חבילותיו לביתו.
כשהגיע הסבל לבית הסוחר כשכולו מזיע ומתנשף, ביקש את
שכרו משלם. אמר לו הסוחר: אבל החבילות שהבאת אינן
שלי! שאלו הסבל: מנין לך זאת? הרי עדיין לא ראית כלל את
החבילות שהבאתי... השיב לו הסוחר: חבילותי הן חבילות
קטנות של יהלומים, ואילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע
ומתנשף כל כך, ועתה מאחר שאני רואה עד כמה התעייפת
מכובד המשא, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת.
כך אומר הקב"ה לישראל: "ולא אותי קראת יעקב". ואם
תשאלני מנין לי שלא קראת בשמי? התשובה היא: "כי יגעת
בי ישראל", על ידי שראיתיך עייף ויגע... כשהצדיקים
לומדים תורה ומקיימים מצוות, אין הם חשים עמל וטורח,
אלא אדרבה יש להם טעם עונג ושמחה ('שיח שרפי קודש', ב"ב
תשמ"ט, ח"ד עמ' עד. וראה שם את שני המשלים הנוספים).
וכך התבטא הגאון בעל 'בית הלוי' זצ"ל אודות משלי "הרב
הצדיק הדובנר זצ"ל", ואמר: "שכל מקום שהדובנר מסביר
איזה ענין במשל, כדרכו, אפשר להביא במקום המשל ראיה
מגמרא מפורשת בש"ס, כל כך כנים ואמתים דברי הדובנר
זצ"ל" (שו"ת 'אהלי אהרן' להג"ר אליהו אהרן מילייקובסקי ז"ל, ח"ב עמ'
רח, בהערה, ששמעו מפי הגר"ח מבריסק זצ"ל בשם אביו ה'בית הלוי' זצ"ל).
לא פעם ופעמיים השתמש במשל, לסכור פי כסיל ואויל,
כשהוא מתבל את דבריו בדעה בינה והשכל, כמסופר, שפעם ראה
המגיד מושב לצים שהתלוצצו בקול על האמונה ועל ביאת המשיח,
וישא המגיד את משלו בפניהם: שועל רעב ראה עורב עומד על עץ
גבוה, פנה אליו ואמר לו: למה אינך יורד? אין לך מה לפחד, שהרי
המשיח כבר בא ונתקיים מקרא שכתוב (ישעי' יא, ו) 'וגר זאב עם
כבש'... ושוב אין שום בעל חי נטרף. תוך כדי דיבורו, שמע קול
להקת כלבים נובחים... אמר השועל בפחד לעורב: הבט נא ממעל
מה הוא הקול הזה... ענה העורב: רואה אני ציידים שמוליכים
אתם כלבים גדולים. התחיל השועל לברוח... שאלו העורב: הלא
אמרת שמשיח כבר בא... ולמה אתה בורח. ענה השועל: אבל מה
אעשה שהכלבים אינם מאמינים בביאת המשיח... ('גן יוסף' להגה"ח
ר' יוסף פאצאנאווסקי זצ"ל הי"ד, ב"ב תשנ"ח, עמ' קפט).

יותר משהיה המגיד נאה דורש, היה נאה מקיים. צדקתו,
חסידותו ועבודתו את ה' היו לאות ולמופת. בכל חצות לילה היה
קם ומתגבר כארי, ועורך תיקון חצות, ולאחר מכן המשיך בלימודו
עד אור היום, אז התעטף בטלית ומתעטר בתפילין והיה הולך בהם
כל היום עד אחר תפילת המנחה. בתפלתו היה מתפלל בכוונה
עצומה כשהוא מיסב את פניו אל הקיר, "וגם כי היה בעל בשר כפף
קומתו, ועמד כן כפוף עד אשר השלים כל תפלתו, ולא הרים יד לא
הניע רגל, לא פנה ימין ושמאל, כעבד העומד לפני רבו, והכסא אשר
היה נגד פניו בכותל המזרח היה תמיד כאילו פלג מלא מים שטף
עבר עליו..." (עדות תלמידו הנז' בהקדמה ל'ספר המדות').
היה לו להמגיד מנהג בכל יום, באמצע הלימוד הפסיק מעט
ואמר תהלים בבכיה רבה, ולא נודע מה זאת ועל מה זאת. סוד
הדבר נודע רק לאחר הסתלקותו, כשבעת ההלוויה גילה שמש
ביהמ"ד בזאמושטש, שהמגיד פקד עליו שידווח לו כל יום
בחשאי מה שקורה אצל יהודי העיר, אם יש איזה מכאוב, צרה
או מקרה רע, באיזה בית יהודי, רח"ל. וכך אכן נהג השמש, בכל
יום בא וסיפר מי חולה ומי איבד ממונו וכדו', ואז היה המגיד
אומר תהלים בבכיות עצומות למען אחב"י הנתונים בצרה.
סמוך לפטירתו העיד המגיד על עצמו, כי מעת היותו בן י"ח
"לא עבר עליו חצות לילה בשינה, ולא עברו עליו שני וחמישי
שלא יצום בהם, וכאשר היה עוד יום ב' או יום ה' סמוך לערב
ר"ח, התענה הפסקה של ב' ימים".
בהיותו בן ששים וארבע שנה, ביום י"ז טבת תקס"ה,
נסתלק המגיד לגנזי מרומים, כשהמוני בית ישראל מבכים את
גודל האבידה. ב'ספר המכריע' (לר"י מטראני, עם פי' 'זר זהב' ו'מנחת
יהודא' להגאון רבי נח שמואל ליפשיץ זצ"ל אב"ד טורבין, מתלמידי החוזה
הק' מלובלין זי"ע) נדפס הספד על "כבוד הרב המופלג הדרשן
הגדול מו"ה יעקב במו"ה זאב ז"ל נ"ע מ"מ דק"ק זאמושטץ
אשר שמר דרך עץ החיים שמירה מעליותא...".
את ספריו לא כתב המגיד כמשפט מחבר ספר להוציאם לאור,
כי "כל עתיו ורגעיו היו ספורות לו, ולא רצה לאבד זמן על כתיבת
חידושיו כפי הצורך לבאר בעד כל קורא, ולא רשם כי אם בעבור
יהיה למזכרת עצמו". בנו הדרשן רבי יצחק קראנץ זצ"ל ותלמידו
הגראד"בעריש פלאהם זצ"ל, לקטו את חידושיו אחד לאחד,
סידרו אותם והוציאום לאור. ואלה הם ספריו: 'אהל יעקב' ה'
חלקים על התורה (ובו שילב תלמידו את הערותיו והוספות בשם 'יריעות
האהל'. לימים, בשנת תרל"ה, ליקט מהם ר' משה ניסבוים ז"ל מפרעמישלא את
כל המשלים, והדפיסם בספר מיוחד בשם 'משלי יעקב'); 'כוכב מיעקב' על
ההפטרות; 'קול יעקב' על חמש מגילות; 'אמת ליעקב' על הגדה
של פסח. רק את ספרו 'ספר המדות', שהיה יקר בעיניו עד מאוד,
סידר המגיד עצמו לדפוס. ספר זה הוא ביאור עמוק בתורת
המדות והנהגותיו של האדם על דרך בעל 'חובת הלבבות' בשמונה
שערים (ותלמידו הוסיף עליה פירוש בשם 'שיורי המדות' ו'בירורי המדות').
מאה שנה אחרי פטירתו, בשנת תרס"ה, כשהדפיס הגה"ק
ה'חפץ חיים' זצ"ל את ספרו 'חומת הדת', דיבר בקדשו
בהקדמתו על כך ש"מלפנים היה די במה שייחד הקב"ה אנשים
מיוחדים בכל דור שבכח דבריהם הק' היו מכבים אש היצר"
ופרט הח"ח והביא לדוגמא: "כמו האלשיך הק' בדורו, והשל"ה
הק' בדורו, ובדורנו המגיד מדובנא וכה"ג". והדברים מאלפים!
אוועטאר
יודל מענדלזאהן
שר שלשת אלפים
תגובות: 3111
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג נאוועמבער 09, 2008 4:19 pm
לאקאציע: ואנה מפניך אברח?

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יודל מענדלזאהן »

א שיינע דאנק קהלת. עס איז נאר א שאד אז דו האסט דאס נישט ארויפגעלייגט פריער, וואלסטו מיר געשפארט די ארבעט פון ארומזוכן אין אלע ספרים.

פארשטייט זיך אז אויף לשון קודש איז די ארבעט אויך פיל גרינגער, ווייל מען דארף נאר איבערשרייבן די לשון פון די באטרעפענדע ספרים, און אביסל צופיצן און דראמאטיזירן דא און דארט, משא"כ ווען מען שרייבט אין אידיש.

בכל אופן קומט אייך א גרויסע יישר כח, ווייל אצינד ערשיינען טאקע די סיפורים מיט'ן ארגינעלן לשון, און פיל מער סחורה דערצו. תזכו למצוות.
דעפרעסט
שר חמש מאות
תגובות: 913
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 27, 2011 2:51 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך דעפרעסט »

יישר כח יודל, הערשט יעצט דורכגעלעזט, אזוי שיין און רייך געשילדערט אז עס צעגייט אין אלע גלידער.
אוועטאר
מאניש בנבנשתי
שר חמשת אלפים
תגובות: 5380
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג פעברואר 01, 2015 12:26 pm
לאקאציע: אין מיין גוף

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מאניש בנבנשתי »

ארויף לכבוד ההילולא נעקסטע וואך.

הערליכע ארבייט, ישר כח יודל.
אב''ד ור''מ קרעפלעך והגלילות יצ''ו

געב צוריק דאס געלט פאר'ן רבי'ן, די רבי ער זאגט נישט קיין ליגענט..(קרעדיט: מיכאל ע''ה.)

מיינע באקן זענען נישט פארגליווערט, ווייל איך מאך דערמיט איבונגען כסדר..

קרעפלאך והגלילות

דער שיעור שטיבל
אוועטאר
מומחה יוחס
סגן ראש הקהל
תגובות: 24251
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: דא אינעווייניג

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מומחה יוחס »

היינט נאכט די יא"צ פין דובנער מגיד זצוק"ל
מומחה יוחס
איז פורים רב!!!
אוועטאר
מומחה יוחס
סגן ראש הקהל
תגובות: 24251
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: דא אינעווייניג

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מומחה יוחס »

היינט געוועהן די יא''צ פין דובנא מגיד
מומחה יוחס
איז פורים רב!!!
אוועטאר
מומחה יוחס
סגן ראש הקהל
תגובות: 24251
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: דא אינעווייניג

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מומחה יוחס »

היינט נאכט די יא''צ פון דובנא מגיד זצ"ל
מומחה יוחס
איז פורים רב!!!
אוועטאר
מומחה יוחס
סגן ראש הקהל
תגובות: 24251
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג אפריל 11, 2010 1:22 pm
לאקאציע: דא אינעווייניג

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך מומחה יוחס »

מומחה יוחס האט געשריבן: מאנטאג יאנואר 09, 2023 9:13 pm
היינט נאכט די יא''צ פון דובנא מגיד זצ"ל
מומחה יוחס
איז פורים רב!!!
א חסיד
שר ארבעת האלפים
תגובות: 4553
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך נאוועמבער 26, 2014 3:45 pm

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך א חסיד »

צוויי יארצייטן אין איין יאהר 2023
אוועטאר
בוטשער
שר חמש מאות
תגובות: 899
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג מארטש 16, 2023 2:48 pm

Re: הגה"צ ר' יעקב קראנץ זצ"ל - "דער דובנער מגיד". י"ז טבת תקס"ה

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך בוטשער »

א חסיד האט געשריבן: פרייטאג דעצעמבער 29, 2023 1:22 am
צוויי יארצייטן אין איין יאהר 2023
אזוי ווי די רמב''ן האט צוויי מקום קבורות
( viewtopic.php?p=4709454#p4709454 ) שמעו ותחי נפשכם...
שרייב תגובה

צוריק צו “צדיקים וחסידים”