בנימין הלוי האט געשריבן:געהערט בשם ר' יעקב גאלינסקי ז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, וואס איז אבער ווען ס'איז ושילש בה, דעמאלט איז שוין נעשית לו כמצוה
הרבנית הצדקנית מרת בילא ע"ה היתה אשה משכלת ומלומדת בלשון לימודים, פעם אחת באתה לפני בעלה הרה"ק רבי מנחם מענדיל מלינסק זיע"א וביקשה ממנו סכום כסף על הוצאות שב"ק, שאלה רבינו וכמה תצטרך, נֳקְבָה הרבנית בסכום גדול אשר רבינו הגיב לה ע"ז 'אזוי פיהל ס'וועט זיין א רעכטע חילול השם' ואעפ"כ קנתה הרבנית, בליל שב"ק כאשר הגיע רבינו לאכילת הלעבער צימעס לא שלחה הרבנית את הלעבער, וכאשר שאל רבינו לפשר הדבר, נענתה הרבנית ואמרה 'במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב' (בלשון מושאל מכבד לכבוד).
להנציח זכרונם של צדיקים פאר נאך אינפערמאציע 'אויף יא"צ פון צדיקים' קוקט דא http://www.yuhrzeit.com
געהערט פון הגה"צ ר' אלחנן יוסף הערצמאן ז"ל אז א מענטש איז באשאפן געווארן און צוזאם געשטעלט געווארן פון א טיערגארטן פון חיות , דער מענטש דארף נאר זעהן אויסצו ארבעטן דעי אלע חיות פאר עבודת השם מיט דעם האט ער הערליך פארטייטשט די משנה פון יהודה בן תימא אומר וכו' ודו"ק
פרשת תולדות האבן מיר געליינט אין די תורה 'ויתן לך' זענען אמאל אראפגעקומען צום רב אפאר משכילים וועלנדיג זיך רייצן מיט איהם, האבן זיי געפרעגט, פארוואס ביי די סדר נאכט ביים זמר "כי לו נאה" זאגט מען: 'לך כי לך, לך אף לך, לך ה' הממלכה', אבער די וואכעדיגע פרשה ווי סשטייט די ברכות שטייט נאר איינמאל 'ויתן 'לך' האלוקים', אז מטיילט שוין ברכות זאל שוין זיין פארן גאנצן עולם. האט די רב זיי גענפערט, אז ביים סדר נאכט שטייט דאך די מכות, פארדעם שטייט דארט אזויפיל מאל לך און ער האט געוויזן מיט די פינגער כדי ס'זאל חל זיין אויף יעדע איינע פין ענק, 'לך' כי 'לך', 'לך' אף 'לך', 'לך' ה' הממלכה' אבער דא שטייט דאך די ברכות, אין דאס קומט ענק נישט.
ומסופר שעל טירחת תלמידי הישיבה היה [הרהגה"צ ר מנם כ"ץ ] חס מאד, והקפיד על כך שלא יאחרו לאכול פת שחרית כל בוקר, ולעת זקנותו כאשר עיקר הנהלת הישיבה היה בידי חתנו הגה"צ רבי דוד פרידמאן קרה פ"א שהג"ר דוד בחן את התלמידים תיכף אחר תפלת שחרית בסוגיא "דטעם כעיקר" שלמדו אז, והבחינה נמשכה זמן ארוך, רבינו שישב בחדר הסמוך, הרגיש בצערם של התלמידים שעדיין לא טעמו כלום באותו יום, נכנס לביהמ"ד ואמר שגם הוא רוצה לשאול כמה שאלות בסוגיא, ושאל לבחור אחד, האם טעמת ככר [לחם] וכן שאל לשני ולשלישי, וכמובן שכולם ענו בשלילה, אמר להם רבינו, הרי למדתם "טעם כעיקר", ועתה לכו מיד לטעום "טעם ככר!"
R’ Yaakov Galinsky זצ"ל was once entertaining the guests at a Chasunah,where he told them that they should realize that he was greater than the Gaon R’ Chaim Kanievsy להבחל"ח. The audience looked at him quizzically so he added “I’m serious, and I will prove it to you”. He then proceeded to relate how he had been present 15 months before when R’ Chaim had made a Siyum on Shas Bavli and Yerushalmi. “I raised up a cup of wine שnd said to R’ Chaim: ‘L’Chaim – you should be זוכה to make another Siyum next year !’, to which R’ Chaim replied ‘Amein, and the same to you !’. I want you to know that my brocho to R’ Chaim was fulfilled while his to me was not, so am I not greater ?!”
As the guests chuckled,R’ Yaakov continued “Obviously it is because R’ Chaim learned and I did not. If one does not learn, of what use are all the berachos ? The same is true in other areas as well. Many people, especially newlyweds, seek a brocho for Shalom Bayis and such berachos are freely given with sincerity. But what do those who receive such berachos do to preserve Shalom Bayis ? How much do they think about their spouse’s feelings ? How much are they willing to be Mevater? Without such an attitude, of what use are all the berachos ?”
96 מפרי עטו של הרב ר עמרם (בן הרה"ג בעל משנה הלכות) קליין שליט"א
סע' א' שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום, הגה ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכו'. ובסע' ב' מבואר כל דיני חודש ניסן שאין אומרים בו תחנון ואין מתענין בו וכו', ומסיים הרמ"א ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג. ויש להבין למה כתב הרמ"א כאן כבר בתחילת הלכות פסח המנהג לעשות סעודה באסרו חג, דלכאורה מקומו הוא בסוף הלכות פסח, כ"ק אאדמו"ר זי"ע היה רגיל לומר שרמז יש בה שיש לתת קמחא דפסחא בהרחבה גדולה, שהרי הזכיר הרמ"א בסע' א' המנהג לתת מעות חטים - קמחא דפיסחא, והנה לבל נחשוב שנצא ידי חובה אם ניתן ג' מצות ויין לד' כוסות בלבד, לכן כתב כאן המנהג לעשות סעודה באסרו חג לרמוז שיש ליתן קמחא דפיסחא כ"כ בריוח שישאר לו מזה אפילו לעשות סעודה באסרו חג.
When the Tchebiner Rav arrived in Eretz Yisroel one person immediately recognized his greatness, and volunteered to be his Shamash. One day, as the Rav prepared to leave the house, the Shamash noticed that a button on his coat was falling off. He quickly retrieved a needle and thread, and tightened the button. As the Rav was wearing the coat at the time, the Shamash passed the small needle through the coat briefly, and inadvertently stabbed the Rav. Turning white he apologized and said he was deathly afraid that he would now go to Gehinnom. The Rav mollified him, saying: “If you end up there, I will get you out”. When the Tchebiner Rav lay on his deathbed many years later, he called over the Shamash, reminding him that he still stood by his promise, saying: “Just do me one Chesed, and don’t make it very hard for me to fulfill it”.
קרעדיט הרב לייב שטערנבערג רב דקהילת פרוזדור שליט"א
Mussar at a Bus Stop Rav Shalom Schwadron , who was known as “the Maggid of Jerusalem,” used to spend a couple of months every year in Brooklyn, and would study in the kollel where I learned at that time. I had the unique privilege of driving him home every day. On one occasion, as I was bringing him to his apartment, he noticed a “No Standing” sign at the bus stop in front of the building, and he asked me what was written on the sign. “It says, ‘Assur la’amod’ ,” I explained. “Wow,” the rabbi marveled. “I didn’t realize they wrote such profound words of mussar on street signs here in America!” “Mussar?” I asked. “What mussar?” He said, “Assur la’amod bahayim – It I forbidden to stand still in life! We must always be working to grow and reach higher!”