צו דערציילן ביים שבת טיש (לשה"ק)

געשמאקע ארטיקלן און בילדער וכדו'

די אחראים: אחראי, געלעגער

בשמים
שר חמישים ומאתים
תגובות: 356
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 12, 2011 12:12 am

צו דערציילן ביים שבת טיש (לשה"ק)

תגובהדורך בשמים » מאנטאג יולי 04, 2011 11:46 am

קרעדיט יקותיאל

די מעשה איז גענומען פון די (חיבור אמוני עם סגולה)

עידן ועידנים מפציר היה ר' יהושע חשוך הבנים ברבן של ישראל אור שבעת הימים מרן רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש כי יעתיר בעדו שיזכו להיפקד בדבר ישועה ורחמים ולהתברך מן השמים בבן או בבת אולם במשך רבות בשנים לא זכה לקבל שום תשובה ברורה אשר תניח את דעתו
יום אחד זימן הבעל שם טוב את ר' יהושע להיכלו ובישר באוזניו לאמור:
"בחסדי שמים עת הרצון הגיעה יכול אתה להיפקד עתה בסיעתא דשמיא בישועה לה הינך מייחל מזה זמנים טובא ברם עליך לדעת מראש כי במשך שש שנים תמימות יזדקק הילד אשר יולד לך להימצא תחת שמירה מעולה לאורך כל עשרים וארבע שעות היממה בל תוסר ממנו עין פקוחה אף לא לרגע אחד אם מקובל עליך הדבר אמור ואם לאו אמור ההחלטה בידך "
נרעד האיש חשוך הבנים מפני קושי המשימה המוצעת לו ולא ידע לשית עצות בנפשו אמר :
"איזיל ואימליך באינשי ביתי:
לאחר שנמלך שב אל הבעל שם טוב והודיע כי מנוי וגמור עמם לקבל את הישועה עם הקושי הכרוך בה וכי שש השנים כימים אחדים יהיו בעיניהם ברוב תשוקתם להיפקד ולהיוושע העניק לו הצדיק את ברכתו ולתקופת הימים נולד להם בן.
מני אז מזרז היה הצדיק מפעם לפעם את האב המאושר ומזכיר לו את חובתו להשגיח על הילד בעינא פקיחא מבלי הסיח דעת.
כאשר מלאו לילד שנתיים ימים נקרא הבעל שם טוב הקדוש לישיבה של מעלה אמנם ר' יהושע אבי הבן המשיך להקפיד על חובת השמירה המוטלת עליו בכל כובד הראש ובמלוא האחריות אף הוא שכר אומנת מיוחדת אשר סייעה בידי ההורים להשגיח על הילד בכל שעות היממה מבלי לגרוע ממנו עין ומבלי להניחו לבדו.
כאשר מלאו לילד חמש שנים ארע הדבר הנורא היה זה כאשר קול שאון שעלה מן הרחוב משך את תשומת לבה של האומנת היא ניגשה אל החלון שבחדר כדי לצפות החוצה במתרחש ולנגד עיניה נתגלה צועני למוד להטוטים אשר נהג אחריו דוב מידות שחור אותו מרקיד היה לקול חלילו עוברים ושבים התגודדו מסביב בהמון והריעו בהתלהבות לעומת המחזה המשעשע לא יכלה האומנת לגבור על סקרנותה הקלה קימעה את ראשה מעלה בתפקידה הניחה את הילד לבדו לרגעים אחדים בלבד ויצאה החוצה להתבונן במחזה מקרוב כאשר שבה שוב לא נמצא הילד בחדרו.
הון רב ביזבז ר' יהושע לשם שכירת אנשים אשר יתורו את הארץ ויחפשו אחר הבן האובד אך הכל היה לשוא כל מאמצי המחפשים עלו בתוהו הבן כמו בלעתו האדמה נתעלם מן העין ועקבותיו לא נודעו.
משחלף זמן ניכר וכלו כל הקיצין החליט האב האומלל לפנות אל הרבנית הצדקנית מרת אדל בתו של הבעל שם טוב הקדוש אולי תוכל היא לסייע מה לישועתו מששמעה הצדקת במה המדובר נענתה והשיבה "אני כשלעצמי ודאי אין בידי לעזור מאומה אולם למענך אצא לבית העלמין ואשתטח על ציונו הקדוש של אבא אראה מה יוודע לי שם והשיבותיך דבר " .
מששבה מן הציון פתחה וסחה לר' יהושע לאמור "כה אמר אבא קום וסע לך מזרחה אל תחדל מנסוע ואל תיטה ימין ושמאל רק מזרחה מזרחה תיסע ובדרך המלך תלך והיה כל המקום אשר תבוא אליו ללון לילה או לשבות שבת ופתחת וסיפרת למארחיך את כל הקורות אותך בדבר הבן אל תסתר דבר וה' הטוב יהיה בעזרך כי תזכה לשוב ולאמץ את בנך אל לבך"
מלא תקווה שב ר' יהושע אל ביתו ומבלי להתמהמה ציוה לרתום את הסוסים לעגלתו נטל צידה, לבש כלי גולה ויצא למסע.
שמונה שבועות תמימים נע ר' יהושע ונד בדרכים נסע כל העת לפאת מזרח ולא חדל מנסוע כי אם בכדי לינת לילה, ומיד עם בוקר המשיך, או כדי שביתת שבת קודש ומיד עם בוקרו של יום ראשון חזר למסעו בכל מקום בואו מתייצב היה לפני מארחיו ובגולל את מסכת העלמו המיסתורי של בנו הפעוט בן החמש השומעים נאנחו עמו נדו לו בראשם והעתירו בעדו כי יזכה למילוי תוחלתו הנכספת למצוא את הבן האובד ולהשיבו ביתה.
בראשית השבוע התשיעי לנדודיו הגיע ר' יהושע לקראת ערב לפונדק יהודי כדרכו פתח וסיפר את סיפורו באוזני הפונדקאי לפתע ספק הפונדקאי את כפיו בהתרגשות וקרא בקול נבעת.
"אללי כמה מר מן הסתם בנך הוא זה אפוא "
לאחר שנרגע קימעה החל משבר את אוזני האב הנדהם ואמר "זה למעלה מחודשיים שעברה הרינה בעיר כי אימץ לו אדון העיר ילד כבן חמש לבן ערירים הם האדון והאדונית ועתה לעת זיקנה החליטו לאמץ להם ילד כדי להוריש לו את הונם אחריהם.
ביום בהיר אחד נודע לרבים כי מצאו את אשר ביקשו וילד פעוט הובא אל טירתם "עתה כשומעי את סיפורך עולה בלבי השערה כי בנך האובד הוא הוא הילד אשר הובא אל הטירה ""אנא יהודי רחום " פנה ר' יהושע אל הפונדקאי תוך שהוא פורץ בבכי קורע לב "אם זכית להיות המתחיל במצוה ולגלות לפני את קצה החוט הראשון לאיתור בני האובד הואל נא במטותא ממך להמשיך באותה מצוה וסייע לי להציל את בני מציפורני חוטפיו "
בכייתו הנוראה של האורח זיעזעה את כל הנוכחים בבית ועיני הכל נתלחלחו בדמעות של כאב ושל השתתפות בצער מצחו של הפונדקאי נחרש קמטים ואגלי זיעה גדולים ביצבצו ממנו ניכר היה כי מחשבותיו פועלות בקדחתנות וכי נכון הוא לסייע לאורחו האומלל בכל לבו ונפשו, אולם לאחר זמן ניכר של אימוץ המחשבה פשט את ידיו לצדדים עקר אנחה כבדה מחזהו ואמר "צר לי יהודי יקר אך לא נראה לי כי יש בידי לסייע לך "
לאחר היסוס קל המשיך,
"דומני כי מוטב יהיה, לוא אצייר בפניך את התמונה לאמיתה ולא אניח לך לשגות באשליות שוא, ובכן דע אפוא כי רשע מרושע הוא האדון הלז שונא ישראל נוטף ארס ואינני מאמין כי קיימת איזו דרך בעולם לחלץ את טרפו מבין מלתעותיו. ערכאות לא יחרידוהו כי על כן מקורב למלכות הוא ידו בכל משלה ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל איש מאנשי החוק גם לא יעז להסתכסך עמו! ואילו בדרכי שלום באמצעי תחנונים ושיכנוע על זה נאמר 'דבר אל העצים ואל האבנים ' לא הוא האיש אשר יטה בכלל אוזן לכך רשע עריץ הוא ולבו לב אבן "
אולם הדברים לא קנו שביתה בלבו של האב האומלל.
"לא בכדי נדדתי וטולטלתי עד הלום " פתח והשיב "אם עשה לי הקדוש ברוך הוא את הנס הזה להנחותני בדרך אמת ולזכותני לעלות על עקבות בני האובד אין זה נס בכדי גם דברו של קדוש ישראל הבעל שם טוב לא ישוב ריקם אם זכיתי להגיע עד הלום אות הוא כי מן השמים מסייעים אותי לא אזוז אפוא מכאן עד אשר אצליח בסיעתא דשמיא לחלץ את בני מיד שוביה "ואתה יהודי יקר " פנה ר' יהושע אל הפונדקאי "אם יש את נפשך לרכוש לעצמך חלק במצוה רבה זו של פדיון שבויים והצלת נפש מישראל עשה נא עמדי חסד ואמת וטרח נא לפחות לגלות אי אלו פרטים מן הנעשה בטירת האדון על אודות הילד המאומץ אולי תוכל לשחד את מי ממשרתי הטירה ולדובבו בנידון ואפשר כי תקלוט אוזנך שמץ דבר מינהו אשר יהיה בו כדי להועיל "
דבריו הנרגשים של האב פעלו את פעולתם בקרבו של הפונדקאי עם בוקר קם ויצא ללכת אל חצר הטירה בה היו לו אי אלו מכרים מבין עובדי המטבח בגין היותו מספק להם מדי פעם מצרכי מזון שונים מפונדקו.
בצהרים שב הפונדקאי מחצר הטירה וחדשות בפיו.
הילד- כך גילה לו אחד המשרתים אכן ילד יהודי הוא ובדיוק היום לעת ערב אמור להתקיים בחצר הטירה טקס 'הטבלתו' לנצרות לכבודו של האדון אמור להגיע הבישוף העליון בכבודו ובעצמו אל הטקס כדי להעביר את הילד על דתו "נראים הדברים" הכריז הפונדקאי נלהב כי אכן ילדך שלך הוא זה "אף זו שמעתי באקראי " הוסיף הפונדקאי ואמר "כי הבישוף דווקא אדם נוח הוא ואף אינו מצטיין בשנאת ישראל לוהטת מדי עלה אפוא בדעתי רעיון מוזר קימעה ונועז קמעתיים כי לפנות ערב מועד הגעתו המשוער של הבישוף העירה אצא עמך אל מבואות העיר וכבואו תטיל את עצמך למרגלות מרכבתו ותבקש לתנות לפניו את אסונך אפשר לכשישמע כי בן יחיד הוא לך אשר זכית להיפקד בו לאחר שנות ציפיה ארוכות יחוס עליך וייאות לשכנע את אדון העיר כי ישחרר את הילד ויחזירנו לך "עם נטות צללי ערב צעדו השניים יחדו אל מחוץ לעיר.
צמד סוסים דוהרים ניראה באופק מושך אחריו כרכרה כבודה ומפוארת שני היהודים הממתינים עקרו ממקומם באחת ופסעו אל צידי הדרך המרחק בין הכרכרה ובינם הלך וקטן לפתע הטיל עצמו ר' יהושע ארצה והשתטח מלוא קומתו לרוחב המסילה הפונדקאי נותר להמתין מן הצד.
משהבחין רכב הכרכרה במעשהו של האיש מיהר לבלום את הסוסים והאט את קצב דהירתם חלפו רגעים אחדים עד שניצב היה ר' יהושע פנים אל פנים מול הבישוף שופך ומתנה לפניו את מרי שיחו.
הבישוף האזין ליהודי בקשב רב, הוא עיוות את פניו בסלידה כמביע מורת רוח ממעשהו של אדון העיר ואף השמיע גניחה של השתתפות בצערו של האב הנגזל משסיים היהודי את דבריו נענה הבישוף ושאל.
"היש ברשותך עגלה וסוסים ".
"יש " השיב היהודי "בפונדק הקרוב הם חונים "
"ניחא " השיב הבישוף "הבא את עגלתך אל סמוך לשערי טירתו של האדון ואתה התייצב ועמדת ליד השער אל תזוז משם עד אשר אראה במה אוכל לעזור לך "
בקול חנוק וכשדמעות גיל זולגות מעיניו הודה היהודי לבישוף על נכונותו לבוא לעזרתו ומיהר לאוץ בחזרה אל הפונדק לעשות כאשר צווה זה עתה הגיעה הבישוף הגדול אל הטירה לכבוד המאורע הנדיר התקבצו ובאו כל אנשי השררה אשר בעיר אדוני הסביבה ידידיו של האדון מקרוב ומרחוק ומאות הפקידים והמשרתים העובדים בטירה כדי להיות נוכחים וליטול חלק בטקס ההמרה.
בתוך ההמולה החגיגית לא שת איש את לבו ליהודי הזר אשר ניצב מחוץ לשער חצר הטירה ובעוד ר' יהושע ניצב מבחוץ חמק לו הפונדקאי אל החצר הענקית פנימה ומצא לו עם מי ממיודעיו שם לקשור שיחה אדהכי היטה את אוזניו לכל עבר ובלש בעיניו לעמוד על המתרחש
לאחר שנתקבל הבישוף בחצר הטירה ברוב עם יצא לקראתו מתוך הטירה האדון בכבודו ובעצמו כשהוא נושא בזרועותיו את הילד המאומץ מלופף בבגדי שש וריקמה ומעוטר במשכיות זהב וכסף לרוב
כאן התרחש דבר בלתי צפוי עם העיפו מבט ראשון אל עבר הילד אשר בזרועות האדון עיקם הבישוף את אפו בסלידה קבל כל הנוכחים ואמר בקול "כלום לא מצא לו אדון נכבד ורם מעלה כמותו כי אם לתור לעצמו צרות כאלו לעת זיקנה "
"לאילו צרות מתכוון כבוד הבישוף " תהה האדון נבוך ונכלם.
"וכי לא מצאת לך" השיב הבישוף "איזה ילד לאמץ כי אם יהודי וכי אינך יודע כי העם היהודי עם קשה עורף הוא הנה מרעיף אתה על הילד הלז מכל טוב מלפף אותו בשש וריקמה מעטר אותו בכסף ובזהב ואף מתעתד להוריש לו את כל הונך העצום וכי מה סבור אתה כי נוצרי אדוק יצמח ממנו לא מיניה ולא מקצתיה אך יגדל הרכוש העצום יעבור לידיו מיד יפנה עורף לך ולאמונתך ילך וישוב לדת אבותיו ויגרור את כל הירושה אחרית מה הועלת אפוא בתקנתך נטלת את רכושך והורשת אותו ליהודי חכמה נפלאה "
עיניו של האדון נפערו בתמהון לשונו נשתרבבה מבין שפתיו וחיוורון הלך ונתפשט על פניו, אחיזתו בילד הלכה ורפתה וכמעט שלא נשמט הפעוט מזרועותיו, הבישוף התעלם מעמידתו הנבוכה והאומללה והמשיך להוכיחו לעיני כל הנאספים.
"יכול, מטיל אתה ספק בצידקת דברי כסבור אתה כי מפריז אני בתארי לך את קשי העורף היהודי, הבה אוכיחך ואערכה לעיניך
"כמה פינוקים הרעפת על הילד הזה מאז בואו בצל קורתך הכרת פניו ענתה בו כי לא הפסיד במחיצתך מאומה וכי לא מנעת ממנו כל טוב ובכן הבה נצא נא עמו החוצה אולי יזדמן איזה הלך יהודי ברחוב ומיד תראה כיצד נוטש הוא אותך כליל מפנה לך עורף ולא פנים ואץ רץ אל היהודי אתה האכלת אותו מעדנים והלבשת אותו שנים ואילו יהודי זר חשוב יהיה בעיניו עשרת מונים בוא בוא אחרי ואחווך "
המון הנוכחים בחצר הטירה נשרבו אחרי הבישוף הנמרץ אשר צעד בראש ומשך את האדון אחריו שניהם יצאו ראשונים אל הרחוב ומיד פגעו בר' יהושע דנן "הנה " הכריז הבישוף כמתמודד הבטוח בנצחונו "הנח את הילד מידיך האדון עשה כאשר נצטווה ובן רגע משהבחין הילד באביו הניצב למולו זינק לעברו כחץ מקשת הסתער עליו בצהלה ובגיל וצווחה ילדותית נוקבת ניסרה את החלל
"אבא אבא "
"נח ראית כבר " הידהדה קריאת הנצחון של הבישוף ברמה "חה חה חה עוד 'יורש' אחד כזה ואבדנו ".
האדון נשא עינים נכלמות אל הבישוף ומתוכן ניבעה תחינה אילמת כי יסייע בידו להיחלץ מן הפח בו הכניס הוא את עצמו במו ידיו.
עזוב אותו אצל היהודי הלז " סינן הבישוף מבין שיניו "מה לך ולצרה הזאת " ואל היהודי אשר טרם הבין את אשר עליו לעשות פנה הבישוף וקרא בקול נרגז "טול את הילד הזה הלא מבני אמונתך הוא העמס אותו על כתפיך ודאג לעתידה חושה והסתלק מכאן ביחד עמה בל ייראו עוד פניכם פה "
כהרף עין נטל ר' יהושע את בנו על זרועותיו מיהר ועלה עמו על עגלתו הניף את השוט הצליף בסוסים והסתלק מן העיר בדהרה.
כאשר שב ר' יהושע לביתו שמח והילד הנמצא בחיקו מיהר אל הצדקנית הרבנית אדל בת הבעל שם טוב כדי להודות לה על הישועה הגדולה שנסתבבה לו באמצעותה.
נמה לו הצדקנית "תדע כי בחוסר שמירתך המספקת על בנך הטרחת את אבי הקדוש מגן עדנו במרומים ואילצת אותו לרדת ארצה בדמות אותו בישוף כדי להציל את נפש הילד היהודי מציפורני השמד "לא היה זה הבישוף כלל ועיקר כי אם אבי הבעל שם טוב הקדוש בכבודו ובעצמו אשר ירד להציל את בנך ".
משנרגע ר' יהושע קימעה מכל הקורות אותו ישב וכתב איגרת אל הפונדקאי, אשר עמד לצידו בעת צרה, הודה לו בה על עזרתו הרבה וביקש הימנו כי יואיל לכתוב לו על השתלשלות המאורעות בחצר האדון לאחר הסתלקותו משם.
תשובתו של הפונדקאי לא בוששה לבוא ותוכה רצוף סיפור פלאי סתום וחסר פשר. וכה סיפר הפונדקאי.
מיד לאחר הסתלקותם של ר' יהושע וילדו מן המקום סב גם הבישוף על עקבותיו התנצל בפני האדון כי אצה לו הדרך נפרד ממנו ומכל הנוכחים ויצא לשוב לדרכו.
אולם ביום המחרת לתדהמת האדון ואנשי חצרו שב הבישוף והופיע בשערי הטירה עם בואו התנצל הבישוף כי עיכובים שונים ומשונים עמדו לשטן בדרכו ובעל כרחו שלא בטובתו איחר עד כה עתה אמר בא לקיים את הטקס המתוכנן.
אדון העיר היה מבוהל ומבולבל וניסה להזכיר לו לבישוף כי אך אמש שמע לעצתו וסילק בנוכחותו את הילד היהודי מעל פניו.
ברם הבישוף הכחיש את כל המאורע וטען כי מימיו טרם היה באותה העיר ובאותה טירה, וכי זו הפעם הראשונה בחייו בה רואה הוא בכלל את פניו של האדון. רק עדותם של עשרות מנכבדי העיר אשר נכונו אמש בשעת מעשה שיכנעה את הבישוף כי אין בכוונת אדון העיר להתל בו.
"עד כה" סיים הפונדקאי את סיפורו באיגרת "טרם נפתרה התעלומה ועדיין משמשת היא לשיחה בפי כל יושבי העיר".

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » מאנטאג יולי 04, 2011 11:51 am

מעשה בלשה"ק #2

מסע הקנית של ר' שמעון, הסוחר העשיר והמצלית נפתח כמו תמיד ב'רגל ימין' הוא התרווח היטב במושב כרכרתו הנוחה והכבודה כשממולו עושה כמותו ר' יצחק פנקסנו הנאמן המתלווה עמו מזה עידן ועידנים לכל המסעות העסקיים.
מגמת פניהם של הנוסעים היתה, אל ערי התעשיה במדינה שם בבתי החרושת הגדולים מבצע היה הסוחר עיסקאות רחבות היקף, רוכש כמויות גדולות של תוצרת סחורות מסחורות ומוצרים ממוצרים שונים, עורך עליהן חוזים, משלם סכומים הגונים כדמי קדימה, והחרשתנים משגרים היו את מלאי הסחורה למחסניו שבעירו.
בתוך הכרכרה בין השניים בנוי היה ארגז מרובע אשר שימש לנוסעים כעין שולחן אמנם בחובו הכיל ארגז זה אוצר יקר אשר לא יסולא בפז מכיון שהמחאות בנקאיות לא נוהגות היו עדיין נאלצים היו סוחרי הימים ההם ליטול עמם למסעי קניות שכאלו כמות עצומה של ממון במזומנים היה אפוא אותו שולחן שבכרכרתו של ר' שמעון משמש מסווה לקופת ברזל כבידת משקל שהוטמנה בתוכו המלאה לה עד גדותיה במטבעות זהב נוצצים טבין ותקילין.

באלו אמורים היו להשתלם דמי הקדימה בעבור הסחורות אותן התכוון הסוחר לרכוש במהלך מסעו.
אורך זמנו של מסע אשר כזה לא הוקצב מעולם מראש יש והיה אורך חודשיים יש והיה אורך ארבעה חודשים ויש אף יותר כל עוד לא כלתה הפרוטה מן הארגז וכל עוד לא תם הסיבוב בין מפעלי התעשיה השונים ממשיכים היו הסוחר ופנקסנו בדרכם ונוסעים מעיר לעיר וממפעל למפעל .
אביב נאה התבדר בעולם, אויר ממוזג מילא את החלל וניצני פריחה הדיפו ניחוחות מענגים משכרי חושים אם בתוככי העיר כך קל וחומר בעבי היער שם חלפו מיודעינו הסוחר ופנקסנו בכרכרתם חושיהם של הנוסעים מרותקים היו לקסמי העונה ועיניהם תקועות היו מבלי הסר ביפי הבריאה אשר ניבט למולם מחלון הכרכרה הפתוח לרווחה.
היתה זו שעת אחר צהרים מוקדמת לאחר שסעדו את לבם בסעודה משופרת שהיתה עמם בציקלונם "הידעת מה " נם ר' שמעון הסוחר בזחיחות דעת אל עבר מלווהו "דומני כי כלל לא רע היה לחטוף עתה תנומה קלה פה בינות לעצי היער המלבלבים "
"רעיון מוצלח " אישר הפנקסן מבלי להסס.
חיש קל הועברה ההוראה המתאימה אל העגלון אשר בלם את מרוצת הסוסים והחל תר בעיניו אחרי קרחת יער קרובה שתתאים לחפץ נוסעיו לא ארכה השעה ולעיניו נתגלתה מישור ירקרק להפליא רפוד כולו בדשאים המשתרע על גדתו של פלג מים אשר פיכה לו בלאט בלבו של היער.
"מזל של עשיר " הירהר העגלון בלבו למראה חפצו של הסוחר אשר הושלם כה מהרה ובמידה כה גדושה ואולם גם לאחר שכבר שרוע היה על הדשא הרך באותה פינת חמד אגדית אשר כמו נוצרה למענו. חסרה לו עדיין לסוחר טיפת מה בכף הנחת, הוא התהפך על יצוע הירק מצד אל צד ולא מצא מנוח.
"מה טורד את מנוחתכם ר' שמעון " שאל ר' יצחק הפנקסן, מתוך מסירות כנה "האמת אומר" לא כמס ר' הסוחר את הסוד בלבו "כי חסרה לי כרית כדי לתמוך בה את ראשי "
לאחר מספר נסיונות אילתור של ר' יצחק אשר לא עלו יפה, לטעמו המעודן של אדונו הגה הסוחר רעיון בעצמו.
"אם לא קשה לכם ר' יצחק" נם כמתנצל "הואילו נא להוציא הלום את קופת הברזל מן הכרכרה דומני כי מידותיה יענו יפה על הצורך לאחר שתרופד באלומת גבעולים רכים מלמעלה ".
גם אם לא נעם לו לפנקסן לטרוח בנשיאת הקופה הכבדה הרי שלא העלה אפילו בדעתו 'לכבד' את העגלון בגישה אל האוצר היקר הוא עלה אפוא בעצמו אל הכרכרה הוציא את הקופה והציעה למראשותיו של הסוחר המפונק אשר מיהר לשקוע בשינה עריבה.
משהתעוררו השניים מתנומתם המתוקה נוכחו לדעת כי נותרו להם רגעים ספורים בלבד כדי להספיק להתפלל תפילת מנחה מסתבר כי התנומה הקלה אותה ביקשו לחטוף נתארכה לכדי שינה הגונה וכי עתה עלולים הם עוד להילכד במעבה היער עם רדת החשיכה דבר אשר אינו משאת נפשו של שום נוסע בפרט לא של סוחר עשיר הנושא עמו הון עתק שכזה במזומנים.
תמיהתם על העגלון שלא חש לעוררם נפתרה על נקלה משגילו את הלה שרוע לא הרחק מהם שקוע בשינה עמוקה משלהם.
עד שהעגלון מתעורר לקול גערתם משפשף את עיניו בתמהון ומשתדל לחזור לעשתונותיו התייצבו שניהם להתפלל מנחה משסיימו תפילתם היה כבר העגלון ישוב על דוכנו אוחז את המושכות בידו מוכן ומזומן לעזוב את המקום בדהרה למען אשר יספיק להגיע למקום "יישוב כלשהו או לפחות קרוב אליו בטרם תשתרר על היקום העלטה.
בחפזון רב עלו הסוחר והפנקסן על הכרכרה הטילו עצמם אל המושבים וכבר היתה הדהרה בעיצומה עוד מעט ויצא כל התענוג ונשכח טעמו מרוב המתח והחרדה שהיו מנת חלקם עד בואם באישון ליל אל ארץ נושבת .
אל עיר התעשיה הראשונה בדרכם הגיעו רק כעבור שבוע ימים לאחר שבוע נוסף משכילו את רכישותיהם הגדולות באחד מבתי החרושת המקומיים ולאחר שנערכו החוזים ונחתמו כדת וכדין ניגשו הסוחר והפנקסן אל הכרכרה כדי למשוך מתוך הקופה את סכום הכסף הנדרש
וכאן חשכו עיניהם הקופה איננה
"אוי ואבוי " הצטווח הפנקסן עם חלוף רגעי ההלם הראשונים "הקופה נותרה ביער בכר הדשא המוריק שליד הפלג נצטרך לשוב לחפשה "
"ברכה לבטלה " הוציא הסוחר בקושי את המילים מפיו
"שבועיים תמימים חלפו מאז אין כבר שום סיכוי למוצאה " חיוורים כסיד ירדו שניהם מן הכרכרה נכנסו אל החרשתן אשר נחרד למראיהם והתנצלו בפניו על טירחת השוא שהטריחו אותו "קופתנו נגנבה " הודיע הסוחר בצער ומבלי להרבות בהסברים "והננו נאלצים לשוב הביתה בידים ריקות "
באין אומר ודברים שב הסוחר ועלה על הכרכרה תוך שהוא מודיע לעגלונו יבשות
"נוסעים הביתה "
הדרך חזור חלפה שוב בלב אותו היער בו נשכחה הקופה בדרך הלוך הצעתו של הפנקסן לחזור אל כר הדשא כדי לחפש את הקופה נתקלה בסירובו של הסוחר היתה זו תגובה טבעית של אדם המבקש להימנע מלשוב אל המקום בו אירע לו אסון כבד.
"מדוע תוגיע את מוחך בהבלים " השיב למלווהו "כלום יחידים אנו העוברים בנתיב היער הלז סוף טוף מדובר הלא בדרך הכבושה לרבים ובמשך שלושת השבועות שחלפו מאז כבר דשו רבים את גדת הפלג מה לנו להשתעשע באשליות סרק נבובות "
אף על פי כן עמד הפנקסן המסור על דעתו לא נח ולא שקט עד אשר עלה בידו לשבור את עקשנותו של הסוחר בהוראתו היטה העגלון את הסוסים אל עבר המקום בו נמו את שנתם בדרכם הלוך אך התקרבה הכרכרה אל המקום וצווחת הפתעה נתמלטה מפי הפנקסן
"הקופה נמצאת " הכריז בקול לא לו
הסוחר זינק ממקומו כעקוץ דבורה אימץ את עיניו מיצמץ בעפעפיו והתבונן כאינו מאמין במה שעיניו רואות בטבורו של המישור המוריק ניצבה על מקומה הקופה השכוחה כשאפילו אלומת העשבים שנשטתה על גבה לשם ריפוד לא זזה ממקומה הכרכרה נעצרה שני הנוסעים ירדו וניגשו אחוזי דריכות לבחון את תכולת הקופה אם אכן לא שלטה בו ידי זרים
משהורם המכסה ואוצר מטבעות הזהב נתגלה בשלימותו פרץ הסוחר בבכי סוער מבלי יכולת להירגע הפנקסן אשר הכיר את מעבידו מזה שנים ארוכות לא ידע את נפשו מרוב מבוכה זו לו הפעם הראשונה לאורך כל שנות היכרותם שרואה הוא את הסוחר כשהוא חושף את רגשותיו ומתייפח בבכי.
"אין זאת" הירהר בלבו "אלא שהשמחה הפתאומית לרגל מציאת הקופה גדלה הפעם מכדי יכולתו לכובשה נו דבר מובן ומתקבל" אלא שלפתע פנה אליו הסוחר נפל על צוואריו ובעודו ממרר בבכי אמר:
"שמע ר' יצחק מעתה דרכינו נפרדות עם שובנו הביתה תחפש לעצמך מקום עבודה אחר ואני אסתדר לי כבר איכשהו בעצמי " .
הוא חפן מתוך הקופה הפתוחה מלוא חופניו מטבעות זהב אשר היוו יחדו סכום עצום ורב הושיטן למלווהו הנאמן והמשיך "הא לך סכום זה כפיצוי עבור שירותך הנאמן במשך שנים כה ארוכות ואיחולי לך מעומק הלב כי ברכת שמים תהל על ראשך ותסלול בפניך נתיב של אושר והצלחה לאורך ימים " .
נבדל ונדהם האזין הפנקסן לדברי הסוחר ולא יכול היה לירד לעומקם לרגע אף דימה כי השמונה הפתאומית שבאה עליו היתה לו לרועץ ושיבשה עליו את רעתו בשום פנים ואופן לא יכול היה להבין את פשר תגובתו המוזרה של הסוחר למציאת הקופה
"וכי מדוע לא נשוב וניסע אל החרשתן אשר עמו עמדנו לבצע את העיסקה " היקשה "עתה משנמצא הממון בשלימותו מה ממנו יהלוך להמשיך במסע המתוכנן "
הסוחר לא השיב אך עמד על דעתו ללכת ולשוב לביתו כל הדרךחזור שקוע היה הסוחר ביגון מוזר ולא החליף עם מלווהו אפילו מילה אחת כפעם בפעם שבו הדמעות והופיעו בזוויות עיניו כשהן מתגלגלות על לחייו ונבלעות בזקנו
מטבעות הזהב שהכילה הקופה השכוחה שנמצאה לא החזיקו מעמד בידיו של ר' שמעון הסוחר זמן רב שליבותיו של סולם ההצלחה עליו טיפס כל ימיו ועלה כמו נותקו מתחת לכפות רגליו והוא החל צובר הפסדים כבדים חסרי תקנה מעותיו כמו שלטה בהן מארה נתכלו במהירות מתוך כפות ידיו ובכל אשר פנה נכשל והפסיד.
כאשר נזדמנה לו לר' יצחק הפנקסן הנאמן מישרה מכובדת אחרת בעיר רחוקה שש עליה כמוצא שלל רב לא כל כך בגין השגת מקום העבודה החדש כמו בגין העילה לנטוש את העיר ולא לראות בעיניו את ירידתו של ר' שמעון מעבידו וידידו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא .
איברא. אי משום הא גרידא, לא היה ר' יצחק צריך לטרוח שכן תוך פרק זמן קצר נטש גם ר' שמעון את העיר יחד עם בני ביתו ועקבותיו לא נודעו זאת לא לפני שחיסל את כל עסקיו מכר את ביתו ואת מטלטליו ונותר בעירום ובחוסר כל עם השנים קבע ר' שמעון את מושבו באיזו ביקתה עלובה בירכתי עיירה נידחת שמה שיכן את בני ביתו בעוד הוא גופו יצא לחזר על הפתחים ולקבץ נדבות ברחבי המדינה.
ברבות העתים השריש ר' שמעון ב'מקצועו' החדש ונעשה בו זקן ורגיל אף הוא ארח לחברה עם קבוצת קבצנים נודדים ונדד יחד עמם מעיר לעיר וממדינה למדינה על פי נימוסי הקבוצה מחלקים היו הקבצנים ביניהם את רחובות הערים אשר אליהן הגיעו כדי שבכל יום יפקוד את הרחוב קבצן אחר לאחר שסיימו כולם לפקוד את כל הרחובות ממשיכים היו אל עיר אחרת וחוזר חלילה.
באחת הערים בפוקדו רחוב מסויים כפי תורו הגיע ר' שמעון לביתו של יהודי עשיר מיד עם ראיית הפנים הראשונה נשא הקבצן חן וחסד לפניו ולאחר שהעניק לו מטבע כסף הגונה הזמינו לסעוד על שולחנו דבר יום ביומו משך כל ימי שהותו בעיר.
אף כי בלבו תהה על מציאת החן המוזרה לה זכה לא הירבה ר' שמעון העני לחקור ולדרוש וקיבל את ההזמנה בנפש חפיצה למרבה שמחתו זכה מלבד הסעודה היומיומית הדשנה גם במתת כסף נאה אשר העניק לו העשיר מדי יום בעין יפה.
כאשר גונבה לאוזני קבצני הקבוצה השמועה על נדבת הכסף המיוחדת בה זוכה עמיתם בכל יום ויום החלו לוטשים את עיניהם ושומרים את צעדיו מתוך כוונת זדון לשלוח את ידם בממונו הואיל והבחין ר' שמעון בכך נזהר מעתה שלא להניח את צרור כספו מידיו אף לרגע ולשם שמירה מעולה אף לא היה פושט את מעילו מעליו בעת שנתו בלילות כדי שלא יוכלו הנוכלים להגיע אל צרור כספו הטמון עמו בכיס מכנסיו ,
בערב שבת לאחר שסיים ר' שמעון לסעוד את ארוחתו על שולחן מיטיבו ואיש חסדו העשיר מסר לו בעל הבית צרור בגדים חדשים ומבהיקים ושיגרו לבית המרחץ להכין את עצמו לכבוד שבת המלכה אף מסר לו את כתובת בית הכנסת בו נוהג הוא להתפלל כדי שיתכבד לבוא ולהתפלל עמו במחיצה אחת ולאחר התפילה שוב יבוא לסעוד על שולחנו ואף יתארח אצלו כל השבת כולה.
בגיל ובשמחה יצא העני אל בית המרחץ כשכולו מתרונן מחמלת ה' עליו אשר נתן את חינו בעיני העשיר הלז המטה אליו חסד ההזדמנות הנדירה שניתנה לו לקבצן להחיות את נפשו היבשה הזיחה עליו את דעתו עד כי שכח כמעט כי מבית המרחץ צריכים גם לצאת מתוך שגם פת בסלו כבר היתה לו שהרי ארוחות השבת מובטחות לו מראש בבית העשיר פטור היה אפוא מכל דאגה משוחרר מכל סיבה למהר ועתו היתה בידו כדי לגמוע את כוס הנחת עד תומה לאחר שבילה שעה ארוכה בבית היזע ירד להשתכשך במי הטבילה לאחר שמישרה עצמו בחמין הלך להקר בצוננין ומן הצוננין לחמין ומן החמין לצוננין ולא זז משם גם לאחר שכלתה רגל אדם מן המקום.
סמוך לשקיעת החמה הגיע הבלן במרוצה סקר את המרחץ בסקירה אחת והואיל ומצאו ריק מאדם הגיף את השערים נעלם מבחוץ ואץ לקבל את השבת רק אז לקול הגפת השערים נתעורר הקבצן להבחין בשעה המאוחרת ומיהר לצאת מן המים.
להוותו נזכר רק עתה בחששותיו מפני חברי קבוצתו אשר שמרו את צעדיו וארבו לכספו אלא שעתה כבר איחר את המועד בעודו משתכשך במים להנאתו הניחו הללו את ידיהם על צרור בגדיו החדשים גם הישנים והסתלקו עם חלוקו עם מעילו ועם מכנסיו כדי לפשפש בהם וליטול את צרור כספו הטמון בתוכם.
והיה העולם שומם עליו עלטה הולכת ומשתררת מכנסיו וחלוקו אינם הדלת נעולה השמש שוקעת והוא מר לו בינתיים הגיחו העכברים ממאורותיהם והחלו משוטטים במרחץ בהרחבה חיטטו פה כירסמו שם ואף פצחו בקולם להנעים שריקות נפשו של הקבצן יצאה מרוב פחד ובעתה וכמעט שלא נטרפה עליו דעתו מרוב סלידה.
אלומת אור חיוורת משל הלבנה אשר בקעה מבעד לחלון בית המרחץ כמו רמזה לו לקבצן המסכן כי מוטב יעשה לוא יטפס וייצא מבעד לחלון החוצה בדלית ברירה נענה מיודענו לרמיזה וכשהוא מלובש למחצה לשליש ולרביע טיפס ויצא מבעד החלון וזינק אל עבר חורשת האילנות אשר גבלה עם בית המרחץ.
נועם השבת נשבת ממעונו של העשיר היעדרו של האורח העני הסבה עגמת נפש מרובה לבעל הבית אשר גמר אומר לצאת לחפשו העובדה כי לא הגיע האורח לבית הכנסת כמוסכם ואף לא לסעודת השבת העלתה בקרבו חשש לשלומו והוא החליט על כן שלא לקדש על היין עד אשר ימצאנו.
הרחובות היהודיים דממו בדממת השבת קדושתה חפפה עליהם וניבטה מכל עבר ופינה מחלונות הבתים פרצו חוצה זמירות השבת והישרו אווירת מעין עולם הבא על כל היקום זה שעה ארוכה שמתלבט לו העשיר בדד בין הרחובות תועה ללא כיוון ותר בעיניו אחרי דמותו של העני דלתות בתי הכנסת היו נעולות גם בחצר
ה"הקדש" לא נראתה תנועה לאחר שכל שוכניה יצאו להסב על שולחנותיהם של מכניסי האורחים דמתא משלא עלתה בדעתו כתובת נוספ" לחיפושים החליט העשיר לפנות אל עבר בית המרחץ מקום אשר לשם היו פני העני מועדות כאשר יצא היום מביתו לאחרונה ויהי כאשר הקריב לבוא קלטו לפתע אוזניו של העשיר קול אדם ברעו חידד העשיר את שמיעתו עשה אוזנו כאפרכסת והנה קול שירת אדם וצהלתו עולה מתוך חורשת העצים הסמוכה לבית המרחץ בצעדים זהירים התקרב העשיר אל עבר הקול התבונן היטב בתוך החשיכה עד אשר הבחין ברורות בין האילנות במיודעו העני רוקד ומזמר בשירות ותשבחות
"הוי גיוואלד " הצטווח העשיר לנוכח המחזה המוזר "מה זה ועל מה זה " נשתתק העני מזימרתו וכשבת שחוק מרחפת על שפתיו שח לו את כל אשר קרהו ואת פרשת גניבת בגדיו מן המרחץ"אוי לי שראיתיך בכך " ספק העשיר את כפיו בחמלה "אשריך שראיתני בכך " השיב לו העני תשובה סתומה וחתומה ולא יסף.
חיש קל אץ העשיר אל ביתו ושב עם צרור בגדים חדש בעבוראורחו נתלבש העני נתלווה אל מארחו וילכו שניהם יחדו אל מעונו.
באמצע הסעודה לא יכול יותר העשיר להתאפק ויען ויאמר אל אורחו העני "כלום אינך מכירני "
"לא " השיב העני בפשטות
"הלא אנכי יצחק פנקסנך אשר עבדתי אצלך רבות בשנים "
קרא בעל הבית בהתרגשות
"חה חה חה! לא הכרתיך בכלל " נענה העני בעליצות ובחדוה ואור פניו לא הועב בכלל.
"התרשה לי לשאלך שאלה " ביקש בעל הבית העשיר ישאל כאוות נפשך " השיב האורח בנפש חפצה "תדע" פתח בעל הבית ואמר "כי מיד כאשר ראיתיך על סף ביתי לראשונה הכרתיך וגמרתי בלבי להעניק לך סכום כסף הגון אשר יהיה בו כדי להעמידך על רגליך אולם חששתי לבשר לך זאת לראשונה פן תזיק השמחה הפתאומית לבריאותך כאשר דמיתי כי הזיקה לך אז ביער בעת מציאת הקופה לפיכך קראתיך למעוני דבר יום ביומו בתקוה כי תצליח מעצמך לזהותני ואז ייקל לי לפתוח עמך בשיחה.
"ואולם עתה נוכחתי לדעת כי תגובותיך המוזרות בעיני נשגבות פשוט מהבנתי ואפשר אפוא כי גם תגובתך המוזרה אז ביער משמעות אחרת היתה לה הואל נא אם כן להבהיר לי את החידה "אז ביער כאשר נמצאה קופתך לאחר יאוש ובהיסח הדעת הרי שבמקום לשמוח ולעלוז החילות לבכות ונתפסת למרה שחורה, ואילו עתה אשר נותרת בין האילנות בעירום ובחוסר כל ואפילו ללא בגדים לגווך רקדת וזימרת בשמחה עצומה כשם שלא הבנתי אז את העצבות כך אינני מבין עכשיו את השמחה אלא אם כן תואיל לגלות לי את אשר בלבבך ".
"דע לך ידידי היקר" פתח האורח להשיב "כי כדבר חכמינו ז"ל אשר אמרו שבת קנ"א 'גלגל הוא שחוזר בעולם' כן הוא מזלו של אדם כמוהו כגלגל והכלל בגלגל מהו כאשר נקודה מסויימת בגלגל המתגלגל מגיעה למעלה למקום הגבוה ביותר מיד מתחילה היא לרדת ואילו כאשר תגיע למקום הנמוך ביותר מיד תתחיל לעלות "כאשר מצאתי את קופתי האבודה ביער לאחר שלושה שבועות תמימים והנה יד אדם לא נגעה בה ולא חיסרה ממנה פרוטה הבנתי כי מזלי הגיע לנקודת השיא שלו לנקודה העליונה ביותר בגלגל שכן מזל שפיר שכזה אינו מצוי גם אצל העשירים הגדולים ביותר מיד הבנתי כי עתה תחל הירידה ולכן הודעתי לן מיד על פיטוריך שכן שיערתי בדעתי שלא יהיה לי עוד צורך בך .
"הערב בבית המרחץ כאשר פרוטותי האחרונות המקובצות על יד בהחזרה על הפתחים נגנבו אף הן ממני וביחד עם חלוקי ומכנסי הבנתי כי עתה הגיע גלגלי אל הנקודה הנמוכה ביותר שכן ביש גדא כזה נדיר הוא אפילו אצל המרוד שבעניים מכאן נובעת שמחתי הגדולה כי בטוח אני בחסד ה' כי מכאן ואילך ישוב מזלי ויתרומם.
ואכן הענקתו של ר' יצחק העשיר הפנקסן לשעבר לא היתה לשוא ר' שמעון שב שלח את ידו בעסקים ותוך זמן לא כביר חזר להתייצב על גפי מרומי ההצלחה כמקדם הגלגל חזר והתרומם.
את סיפור המעשה הלז סיפר הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, למחותנו הגביר החסיד הנודע רבי יעקב יוסף הלפרין מברדיטשוב ,לעת אשר מטה ידו ושקע במצולת חובות ללא מוצא "אם אכן כה רע מצבך עד כי לא יכול להיות רע ממנו", סיים הצדיק ואמר "הרי שבוודאי קרובה ישועתך לבוא "
ואכן תוך זמן לא רב חזר מחותנו של הצדיק למעמדו הראשון ושב ועלה לגדולה ביתר שאת וביתר עוז
לעצט פאראכטן דורך יקותיאל אום דינסטאג יולי 05, 2011 9:30 am, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.

אוועטאר
משה פאלאפל
שר חמישים ומאתים
תגובות: 470
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג נובעמבער 21, 2010 12:59 pm

תגובהדורך משה פאלאפל » מאנטאג יולי 04, 2011 12:28 pm

מ'פלאנט דא מער ווייניגער צו מאכן קאפפי-פעיסט פון אלע ביכער פון יאיר וויינשטאק וחבריו?

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » מאנטאג יולי 04, 2011 12:42 pm

דערצייל מיר ביטע וואס עס באדערט דיר אפשר קען איך דיר ארויס העלפן?
דאס אשכול איז געמאכט ארויסצוהעלפן אחינו בני ישראל און עס איז נאר פאר ווער עס וויל עס האבן און ליינען ביי זיין שבת טיש
אנדערע מוזן עס אפילו נישט אנקוקן

אוועטאר
ווארום
שר חמש מאות
תגובות: 833
זיך איינגעשריבען אום: מיטוואך אוקטובער 24, 2007 11:40 am

תגובהדורך ווארום » מאנטאג יולי 04, 2011 12:55 pm

לאנג געזוכט אזא אשכול

אוועטאר
למעלה משבעים
שר תשעת אלפים
תגובות: 9734
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג מארטש 02, 2008 10:17 pm
לאקאציע: ערגעץ פארבלאנדזשעט אויף די גראדע וואסערן

תגובהדורך למעלה משבעים » מאנטאג יולי 04, 2011 1:48 pm

א דאנק פאר די הערליכע מעשיות, מיינע קינדער באלעקן זיך דערמיט, און פארשטייט זיך איך אויך....
אגב, די ערשטע מעשה פון בעל שם טוב הקדוש, איז דא געדרוקט אין אידיש אויך, איך געדענק נאר נישט צו אין באלייכטונגען צו אין איינע פון מנחם מענדל'ס ביכלעך. (פארשטייסט וואס איך מיין, איא?! אויב האסטו עס לייג אריין.....)

מה פתאום
שר חמישים
תגובות: 95
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג ינואר 19, 2010 2:24 pm

תגובהדורך מה פתאום » מאנטאג יולי 04, 2011 2:36 pm

גם אני מצטרף זיך צו באדאנקן פאר'ן פותח האשכול, ביטע האלט אן דערמיט, עס קומט מיר צוניץ פאר די קינדער ביים שבת טיש.

איך מוטשע זיך עס צו קאפיען און פעיסטן אריין אין ווארד, אויב קענסטו עס אויך ארויפשטעלן אויף א פד"ף און עס עטעעטשן, למצוה גדולה יחשב.

בשמים
שר חמישים ומאתים
תגובות: 356
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג יוני 12, 2011 12:12 am

תגובהדורך בשמים » מאנטאג יולי 04, 2011 2:50 pm

מה פתאום האט געשריבן:איך מוטשע זיך עס צו קאפיען און פעיסטן אריין אין ווארד

סטרעיט פון אינטערנעט צו ווארד קומט נישט אוס גוט, די עצה איז צו אריינפעיסטן קודם צו א טעקסט דאקומענט, און פון דארט פריש קאפיען צו ווארד.

אוועטאר
למעלה משבעים
שר תשעת אלפים
תגובות: 9734
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג מארטש 02, 2008 10:17 pm
לאקאציע: ערגעץ פארבלאנדזשעט אויף די גראדע וואסערן

תגובהדורך למעלה משבעים » מאנטאג יולי 04, 2011 2:59 pm


ישעי
שר העשר
תגובות: 29
זיך איינגעשריבען אום: דינסטאג מארטש 15, 2011 10:52 am

תגובהדורך ישעי » מאנטאג יולי 04, 2011 3:29 pm

ביטע לערנט מיר אויס פונקטליך וואס מען דארף טון:
איך וויל אויך אזווי פולע אנדערע עס קענען אריין פעיסט"ן אין וואר"ד עס צו קענען ארויס פרינטן און פארליינען ביים שבת טיש.
אשר ע"כ ביטע געבט די ריכטיגע אנווייזנגן וויאזוי איך דארף דאס טון.
און א דאנק דיר הרב בשמים פאר'ן אויפמאכן דאס אשכול

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » מאנטאג יולי 11, 2011 4:41 pm

מצות הכנסת אורחים
זירוז רב מזרז היה הצדיק הקדוש רבי חיים מקוסוב לחסידיו אנשי שלומו על אודות מצוות הכנסת אורחים ואם גמילות חסדים בכלל שימשה עמוד נכבד ביסודותיה המוסדים של קוסוב הרי שעל הכנסת אורחים בפרט נודעה השגחה יתירה ובה מדקדק היה הצדיק עם חסידיו דיקדוק אחר דיקדוק.
כשהיו חסידים מתקבצים ובאים קוסובה לשבות שבת או חג בצילא דמהימנותא עוברים היו יחד עם קבלת ה"שלום" הראשונה בקודש פנימה חקירה ודרישה מדוקדקת על כל המוצאות אותם בדרך שומה היה עליהם לספר ולמנות בפרוטרוט את שמות הערים והעיירות בהן עברו בדרכם ולפרט אחת לאחת את האכסניות אשר שימשו להם לקורת גג ולמלון כל זאת למען דעת מי ומי מבין אנשי שלומו יושבי המקומות ההם פתח את דלתות ביתו לקיים מצוות הכנסת אורחים ומי עמד חלילה מנגד ולא נטל חלק במצוה רבה זו.
כך היתה עינו הפקוחה של הצדיק משוטטת על פני הגלילות סוקרת את כל המסתופפים בצילו וכל הראוי למילת עידוד או לתוכחת מגולה או מסותרת מקבלה היה במידה נכונה בעתה ובזמנה באופן הנאות והמועיל על לשעבר ועל להבא כבר היה מעשה בסיעה של חסידים אשר הגיעה ובאה מארץ מרחקים הימים ימי קרה וכפור היו עיצומו של חורף ופניהם של הבאים קבוצות היו פארור חרושות תלמים תלמים מן התלאה אשר מצאתם בדרך מיד הושיבם הצדיק סביב לשולחנו ציוה להגיש לפניהם תקרובת כיד המלך ובעוד הם מיטיבים את ליבם ומשיבים את רוחם החל הוא שואל ודורש בהלכות המסע שעבר עליהם.
מתוך רוב חקירות ותהיות צצה כמאליה השאלה "היכן לנתם בלילה האחרון "
"לא לננו " הודו החסידים בעל כורחם "כי אם נאלצנו לבלות את הליל תחת כיפת השמים ולספוג אל קרבנו את מטרות העוז אשר ירדו בזעף "
"היכן היה הדבר " חקר הצדיק לדעת.
"בכפר פלוני " סחו החסידים "גשם זלעפות פקד אותנו שם בתחילת הליל עד בלי יכולת להמשיך בנסיעתנו ולוא כדי ארבע אמות ואילו קורת גג לחסות בצילה עד יעבור זעף לא ניתנה לנו נאלצנו אפוא להיוותר חשופים לזרם ולצינה עד שהאיר היום ונתפזרו העבים.
"היתכן " נזדעזע הצדיק לשמוע "והלא הרש מנדל מיודענו מתגורר באותו הכפר מדוע לא פניתם אל ביתו לבקש מחסה "
החסידים החרישו שום מענה לא נתקבל מפיהם אולם הצדיק לא הניח והאיץ בכל תוקף לדעת מדוע לא פנו אל ביתו של הלזה משלא יכלו עוד לסרב להפצרות רבם נענו והשיבו בשפה רפה לאמור
"לא אבה הרש מנדל לפתוח דלתי ביתו בפנינו וכמו פתן חרש אטם אוזנו משמוע את קול נקישותינו"
"ככה " נרתע הצדיק על מקומו "פשוטו כמשמעו אוי לאוזני שכך שומעות "
לאחר דקות ארוכות של סערת נפש ליחשש הצדיק אל עצמו בלאט נו נו" ולא יסף.
לא יצאו ימים מרובים עד שהגיע הרש מנדל לקוסוב במרוצה ודמעתו על לחיו.
"רבי גיוואלד " זעק מלוא גרונו "העתירו בעדי כי באו מים עד נפש הלך הפריץ אדון הכפר בו אני דר והחכיר את משקי לאחר מאחורי גבי לגמרי בלי ידיעתי זה עתה שיגר אצלי להודיעני כי בעוד כשלושה חודשים שומה עלי להתפנות ממעוני וממשקי ללא טענות ומענות ואני רבי קדוש אנה אני בא .
ישב נא ר' הרש מנדל " נם לו הצדיק בנימה חרישית שלא מעין התפרצותו "הטה אוזנך והסכת היטב לאמרי פי "באמת מי התיר לבר ישראל כמוך להתגורר בכפר בתור יהודי יחיד בין הגויים מי זה התיר לשכמותך להתפלל כל ימות השנה ביחידות ללא 'מנין' ללא קריאת התורה וללא טבילת מקווה.
"אלא מאי לימוד זכות אחד ויחיד עומד להם ליהודי הכפרים אשר עליו הם נשענים והוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שבועות ל"ה 'גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה והואיל ומזומנים הם תדיר לקיים מצוה רבה זו בהולכי ארחות ועוברי דרכים שאלמלא היהודים שבכפרים אין להם להללו קורת גג לפוש תחתיה וכוס של חמין להחם את נפשם ממילא גדולה מצוה זו שבידם מהקבלת פני שכינה שנעדרת מהם ביושבם בדד בין הגויים.
"ואולם אתה אשר אוזנך אטומה לקול שוועת הולכי דרכים ודלתך נעולה בפני אורחים ישיבת כפרים מי התיר לך מה לך לשבת בכפר בין הגויים והלא מן הדין מצוה עליך לשבת בעיר בין אחיך בני ישראל תתפלל יום יום בבית הכנסת ב'מנין' תטבול במקוה טהרה לפני התפילה תלמד שיעור לאחריה תשמע קדיש קדושה וברכו תשמע קריאת התורה תחיה ותתנהג כיהודי בין יהודים מה לך ולכפר .
"אוי רבי קדוש " התפרץ הרש מנדל בבכיה אדירה "אבל מהיכן ירק זה חי כיצד ובמה אפרנס את משפחתי בעיר הלא זה שנים ארוכות שהשתרשתי כבר בפרנסתי הכפרית ממנה שואב אני את חיונתי מה אעשה עתה בבואי העירה כלום אלך עתה בגילי המתקדם לבור לי מקצוע חדש לפרנסתי שמא אהפך עתה לשוליה של חייט או של נגר שמא אתחיל עתה ללמוד רצענות או נפחות! והלא גזירת כליה ומיתה ברעב רחמנא ליצלן מרחפות על ראשי וראשי בני ביתי "
משנח קימעה הרש מנדל מבכייתו נשמע שוב קולו של הצדיק כשנימה רכה מנשבת בו.
"נו בידך הדבר הלא אם תיטיב שאת קבל אפוא על עצמך כי מהיום והלאה לא תשוב לכיסלה עוד לא תאטום עוד אוזן לקול נקישת יהודים על דלת ביתך תקבל על עצמך להכניס אורחים ביתה בסבר פנים יפות ובנפש חפיצה להאכילם מפיתך להשקותם ממימיך ולהציע להם יצוע ללינת ליל או אז תשוב לעמוד לך אותה הזכות ותותר לך ישיבתך בכפר "
יותר לא הוזקק הצדיק להכביר במילים התנהגותו של הרש מנדל אל האורחים היהודים שנקלעו לכפרו השתנתה מן הקצה אל הקצה ומצות הכנסת אורחים חדלה לקבול עליו ולתבוע את עלבונה
ונלושת החודשים אותם הקציב לו הפריץ לפינויו חלפו ביעף אולם גם התרעתו של הפריץ חלפה עמם לבלי שוב נשתקע הדבר ועד עולם לא שב עוד הפריץ לדרוש ממנו לפנות את מקומו .
שנה אחת לעת נשא הצדיק מדברותיו בפני קהל רב מחסידיו המסתופפים בצילו והירבה לעורר כדרכו בעוז ותעצומות על אותה מצוה נעלה של הכנסת אורחים נענה והכריז "להווי ידוע לכם אחיי ורעיי כי קרוב אלינו משיח צדקנו עד מאוד ואף גם זאת אגלה לכם כי מסתובב הוא ברחובות מכתת רגלים בדרכים ומתדפק על הפתחים נפשי בשאלתי אפוא אנא קבלוהו בסבר פנים יפות "
קריאתו זו של הצדיק עשתה לה חיש כנפיים בכל הגלילות הקרובים והרחוקים וחוללה פלאים בכל הקשור למצות הכנסת אורחים.
בימים ההם רבתה העניות באותן הארצות בכלל ובבית ישראל בפרט ורבים היו הנעים והנדים אשר יצאו מעריהם וממקומות מושבותיהם לנוד על פני הארץ ולתור אחר טרף למו ארחי פרחי עד אין מספר מילאו את כל קצות הישוב ופקדו כל נקודת חיים אשר על פני האדמה שיירות של קבצנים פושטי יד היו חזון נפרץ בכל הערים העיירות והכפרים עד כי הפכו לחלק קבוע מנוף החיים.
אם אמנם שפר גורלם של היושבים במקומם שלא נגזרה עליהם גזירת גלות כאשר על הנודדים הרי שגם הם לא בכלל נגידים היו וגם פרנסתם שלהם מצומצמת היתה לכדי סיפוק מזון ותו לא לעומת זאת מספרם של הידים הפשוטות והפיות השואלים לחם כה רבים היו עד כי קצרה היד להענות לכולם.
ולא זו בלבד אלא שאף נפשם של הנודדים קנוטה היתה ומרוטה מרוב עקות ויגונים מתלאות הדרך ומאפס אונים עד כי נהפכו רבים מהם לטרדנים ונרגנים משלמי קללות ונאצות תחת נדבות ומתנים כל כך עד שהיו רבים מן התושבים מעדיפים לנעול דלתות ולהגיף תריסים בפני אורחות הקבצנים לבלתי בוא בכלל במגע עם הללו שפגיעתם רעה שתביעתם רבה ותודתם מעוטה התנהגותם גסה ותרבותם מאוסה וכל הופעתם יגיעת בשר מפח נפש ומעמסה.
היו על כן ישראל קדושים זקוקים למידה גדושה של עידוד ודרבון כדי שלא ילאו מקושי עולה של מצות הכנסת אורחים היקרה ולבל תקע נפשם חלילה בעומס הכבד מנשוא שטענה מצוה זו בחובה.
עתה בהישמע דבר הצדיק מקוסוב ודתו על אודות משיח צדקנו המסתובב ברחובות ובשווקים ומתדפק על הפתחים קיבלה מצות הכנסת אורחים סיוע רב ואישוש כביר והמוני בני ישראל מאמינים בני מאמינים עטו באהבה וברצון על השיירות המצויות של הקבצנים והארחי פרחי ולא זנחו אפילו את הנמושות מהביאם ביתה בששון ובדיצה בלב ונפש חפיצה כולי האי ואולי שמא יזכו הם ויהיה המשיח מן הבאים בצל קורתם ילחם בלחמם וישתה ביין מסכם.
היתה אפוא אותה שנה שנת שפע והרווחה לעניי ישראל בכל אותן הגלילות ולא זזו מחבבם בכל מקומות נדודיהם ועל כל מדרך כפות רגליהם מובן מאליו כי הגדילו לעשות חסידי קוסוב עצמם אשר היו ראשים וראשונים למלא אחר מצוות רבם ולא חסה עינם על עמל על טירחה ועל הון והרבה יותר מכפי כוחם השקיעו בקיומה של אותה מצוה ספונה ויקרה.
באחד מכפרי הסביבה התגורר ר' אביגדור שוחט ובודק דמתא אף הוא מחסידי קוסוב היה ואדוק ברבו הקדוש ובהדרכותיו ככל שהיו חסידי קוסוב מצויינים בהכנסת אורחים היו השוחטים שביניהם מצווים ועומדים במצוה זו שבעתיים שכן חזקה עליהם אזהרת רבם להמתיק את אופיים הקשור ב"מזל מאדים" ראה שבת קנ"ו על ידי הרבות במעשי צדקה וחסד והטבה לזולת
אותו היום ערב שבת קודש היה כאשר נתבשר ר' אביגדור בבשורת הבן הילוד שנולד לו בשעה טובה לא בן ראשון היה זה לו וכבר היה ביתו שוקק חיים מקדמת דנא עתה נוספו בחמלת ה' עליו חיים על חיים ושמחה על שמחה והיום יום שישי קצר והמלאכה מרובה
חיש קל אזר ר' אביגדור כגבר חלציו חפת שרווליו והיטה שכמו לשאת בעול הבית שירד על כתפיו מלבד הכנת צרכי שבת סידור הבית וטיפול בטף נוסף לו גם עול הכנת ה"שלום זכר" כמנהג ישראל ותהי המישרה על שכמו ועבודה רבה עד למעלה ראש
שעות ארוכות עמל ר' אביגדור באותן מלאכות שלא הורגל בהן הרבה יזע הגיר באותו היום ורק לעת נטות צללי ערב ושעת הדלקת הנר קרבה והלכה מצא לו פנאי לאוץ מהרה לבית הטבילה לטבול לכבוד שבת המלכה
עודו בדרך רץ כל עוד בו נשמתו מתנשם ומתנשף בכבדות והנה מצד הדרך רץ לקראתו אורח פורח לבוש בגדים צואים ובלואים מיישיר צעדיו למולו
"ערב שבתא טבאן" מתנגן לו ההלך אל מול פניו המיוזעות ועצביו המתוחים של ר' אביגדור "שמא תואיל להזמינני לשבות שבת בצל קורתך "
ור' אביגדור ממשיך לרוץ בהול הוא על הרגעים האוזלים ועל השמש השוקעת טרוד על החמין ועל הפשטידה ועל הפולים שבקדירה נתון הוא כל כולו כביורה רותחת ואין דעתו פנויה "חוסה ר' יהודי " מתחנן הקבצן "הזמינני נא לשבות את השבת במחיצתך "
"אינני יכול " פולט ר' אביגדור בחצי פה מתרעם בקרבו על הקבצן הטרדן החושב רק על עצמו ואינו מבין לטירדותיו של הזולת באותו הרגע השפיל הקבצן את עיניו תפס בדש חולצתו המזוהמת נעץ בה מבט אומלל וכשבעיניו נקווים אוקיינוסים מלאים של צער מילמל כאל עצמו
"אח חבל חבל סבור הייתי כי אוכל כבר סוף סוף להסיר את החולצה הצואה הלזו מעלי כי אוכל כבר להחליף את בגדי אך כנראה טרם הגיע הזמן "
"אוי " הלם קורנס במוחו של ר' אביגדור "גיוואלד מה אמר האיש מה היתה כוונתו של ההלך מיהו בעצם " אך היה כבר מאוחר מדי הקבצן האלמוני נעלם ואיננו טרם הגיע הזמן

אוועטאר
פעדער
שר האלף
תגובות: 1373
זיך איינגעשריבען אום: זונטאג ינואר 02, 2011 4:23 am
לאקאציע: אין די הויזן!
פארבינד זיך:

תגובהדורך פעדער » דינסטאג יולי 12, 2011 1:24 am

יא פארפיליינו פלעגט ר' נתן יוסף זאגן. דאס איז באמת לחלוטין נישט אוועקצומאכן .

ווי עס איז באקאנט איז דאך דא שטענדיג געוויסע מאדנען אויסדריקן ביי בחורים צו האלטן פרייליך דאס געמיהט. און דאס ווערט איבערגעחזר'ט ביי יעדע געלעגנהייט ווען אימער פון וועלכן בחור עס זאל נישט זיין .
אין די זאכן טוישן זיך כסדר געוואנדן אין די קלימאט אין ישיבה. - און אין קוואליטעט פון דעם ווארט
איז צו יענץ צייט אין סענס סטריט געוועזן א ווארט פארפיליינו - וואס האט ווי עס שיינט געשטאמט פונעם אלטן לאטיינישן ווארט פארפאלן.
אלענפאלס . ר' נתן יוסף פלעגט פאר די הצלחה פון די בחורים אפט זיך באניצן מיט אט די ווערטער. און פון אפט זאגן שוין די פריערדיגע, ווערט שנעל אייביג.
איז עכ"פ דער לעצטער אמאהל מכובד געווארן מיט א דרשה כ"א כסלו, און ער האט אנגעהויבן מיט א משל,
ווי מרדכי הצדיק האט אזוי פיהל געפאסט אפצושרייען דעם ביטערן גזירה אז ווען די מינוט איז אנגעקומען און ער האט געברויכט ארופשטייגן אויף'ן פערד האט ער נישט געקאנט .
האט ר' נתן יוסף פארגעזעצט מיט א פלאם " ווי המן האט געזעהן וואס דא גייט פאר האט ער פארשטאנען אז ס'איז פארפיליינו ער וועט זיך מוזן ארינטערבייגן אויף.........
שטעלט ענק אליין פאר וואס עס האט זיך דאן אפגעשפילט אין זאל. די עולם האט געוויינט פאר געלעכטער און ס'איז געווען שוין איינמאל פארפיליינו די פערפל זענען געפלויגן פון די מיילער , אראפ פון די הויכע פארענטשעס......
לעצט פאראכטן דורך פעדער אום זונטאג יולי 17, 2011 12:16 pm, מאל פאראכטן געווארן 1 סך הכל.
כ'מיין נישט דיך! אבער אויב מיינסטו אז איך מיין דיך, זאלסטו וויסן אז טאקע דיך מיין איך!!

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » זונטאג יולי 17, 2011 12:13 pm

על משמרתי אעמודה
שקיעתה הרוחניות של יהדות פולין המעטירה החל כבר בסביבות שנת ת"ר כמאה שנים בטרם חורבנה החומרי ביום בו חדרו רוחותיה הרעות של ה"השכלה" הברלינאית המשוקצת אל בין חומותיה והחלו מנשבות בחוצותיה החלה קרנה של גולת אריאל זו יורדת והולכת ושלומי אמוני ישראל השרידים אשר ה' קורא בראשותם של גדולי הדור וקדושיו נאלצו מני אז להחלץ חושים למלחמת חורמה ומגן חורמה במתבוללים פורקי העול ופורצי החומות והגדרים ומגן על שארית הפליטה לבל תיסחף חלילה ועל חומות הדת הנותרות לבל תרדנה כליל.
כמעשיהם של ה"משכילים" בפרנסיה 'פרייסן' בלשון אבותינו ולימים גרמניה כך היו מעשיהם בפולניה את עזוז גבורתם הראו בהתחברותם אל שרי השלטונות הנוכרים ומקורביהם ובהסיתם אותם ללא הרף לפעול כנגד אחיהם בני ישראל הנאמנים לדבר ה' לאלצם להסיר מעליהם את עדייהם מהר חורב ולאסור עליהם בכח המלכות את קיום התורה והמצוות.
כך ביקשו פושעי ישראל אלו לקעקע את ביצתה של היהדות ולעקור את דת ישראל משורשה רחמנא ליצלן לולי ה' שהיה לנו בצאתו בצבאותינו לישע גדולי ישראל אשר חרפו נפשם למען מערכות אלקים חיים אזי המים הזידונים שטפונו נחלה עבר על נפשנו ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם.
מאמצים רבים השקיעו הרשעים הללו עוכרי ישראל לרכוש את לב הנציב הרוסי במדינת פולין בימים ההם והסיתוהו לפגוע בציפור נפשה של היהדות מאמציהם הבלתי נלאים נשאו אכן את פרי הביאושים המיוחל הנציב נעתר לבקשתם וגזר על ישראל שתי גזירות קשות ורעות האחת גזירת ה"חדרים" הטלת מרותה של המלכות על תוכני הלימודים המקודשים מדור דור בבתי התלמוד של תינוקות של בית רבן והשניה גזירת ה"מלבושים" הטלת איסור על לבישת התלבושת היהודית המסורתית למקפוטת שיראין ועד שטריימל למגלימה ארוכה ועד כובע למגרביים ארוכות ועד אבנט ועד זקן ופיאות וחיוב היהודים יושבי הארץ להתלבש במלבושי נוכרים להקיף פיאות ראשיהם ולגלח זקניהם למשעי כתרבות כל יתר גויי הארצות עד לבלי הכר עוד בין יהודי לבין גוי.
עידן ועידנים נטושה היתה מערכה זו בין צדיקי הדור מחד גיסא ובראשם חלק היורד במלחמה הצדיק הקדוש רבי יצחק מוורקא והגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מוורשה ולימים מגור בעל "חידושי הרי"ם" נוטרי כרם ה' צבא ות לבין השועלים הארורים המחבלים בכרמים מאידך גימא כשכפות המאזניים נעות חליפות עולות ויורדות פעם לימין ופעם לשמאל יש אשר 'וגבר ישראל' ויש אשר חס ושלום 'וגבר עמלק.
לבסוף גברה יד ישראל קדושים במערכתם ואת גזירת ה"חדרים" הצליחו לבטל כליל ולהעבירה מן העולם אמנם גזירת ה"מלבושים" צפה ועולה היתה בכל פעם מחדש תוך שהיא מזעיקה את שומרימשמרת הקודש לחגור בעוז מתניים ולצאת להילחם בה ובעמלק המסתתר מאחוריה .
בראשית שנת תרי"א גבר אגרופם של מרשיעי הברית והגיע דבר הגזירה ודתה להעשות על כל יהודי אשר לבש תלבושת יהודית מסורתית ואשר גידל את פאות ראשו וזקנו ריחפה סכנת ישיבה ארוכה בבית מאסורים ושאר עונשים קשים כיוצא בכך
מקום תחילת חלותה של הגזירה היה בוורשה רבתי המטרופולין של פולין ומקום מושבו של הנציב הרוסי
הכשרים שבישראל לא אצו כמובן לקיים את גזירת המלכות הרשעה ואף הפירוה בריש גלי בעוד שהאחרים נזדרזו להקדים 'נעשה' ל'נשמע' והחלו מקיימים את הגזירה בגופם עוד קודם שנכנסו העונשים הכבדים לתוקפם המשיכו החסידים ואנשי המעשה שבוורשה להתהלך בחוצות קריה כשתלבושתם היהודית כמו זקנם ופיאותיהם עליהם תוך שהם מתעלמים מן הגזירה המרושעת ומן העונשים הכרוכים אחריה גם יחד
הואיל וכך ניתן צו מלכות לשוטרי העיר לצאת ולאכוף את קיום הגזירה בכח ויהי כל איש ישראל אשר יצא לרחוב העיר ודיוקנו היהודי עליו נתחייב גוו למכות רצח אכזריות אשר הגיעו עד לכדי סכנת נפשות ממש מלבד העונש החוקי אשר צפוי היה למפירי הצו
אך גם אלו לא יכלו לה לנחישות הרוח היהודית ולא הועילו לכופף את קומתם הזקופה של מוסרי הנפש האמיצים כמלוא נימה
בעת ההיא נחלקו גדולי ישראל שבאותו הדור בדעותיהם מהם שראו בגזירה זו כוונת המלכות להעברת ישראל על דתם לא על התלבושת והחזות היהודיות גרידא נגזרה הגזירה אלא כל הדת היהודית כולה במשמע וממילא ש"אפילו לשינויי ערקתא דמסאנא" סנהדרין ע"ד "שרוך הנעל שאם דרך הנוכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר" רש"י שם חלה חובת "ייהרג ואל יעבור" ואילו דעתם של אחרים מגדולי הדור לא הסכימה להרחיק לכת כל כך ולא חייבו למסור את הנפש על גזירה זו
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מוורשה בעל ה"חידושי הרי"ם" עמד בראש הנוקטים לחומרה הוא אשר כל ימיו מסר את נפשו על ביטול הגזירות הרעות הללו והתמצא בנבכי השררה ומלחכי פינכתה ידע היטב בטיבן של כוונות הזדון והרשע המסתתרות מאחורי הגזירה וגרס על כן כי העברה על הדת נגעה בהן עמדתו הנחרצת של אותו צדיק שימשה מעוז ומשען רוח לשלומי אמוני ישראל אשר בהישענם עליו חרפו את נפשם אף למות למען קדושת דתם ובהשליכם נפשם מנגד המשיכו להתהלך בראש הומיות בלבושם היהודי ובהופעתם היהודית ללא כחל וללא שרק
טשכנוב העיר נתונה היתה בעת ההיא למרותו הקדושה של אותו גאון וצדיק רבי אברהם דמן טשכנוב אף הוא הסיק בדעתו הקדושה להלכה כי צו השעה הוא להפר את הגזירה הרעה ולעבור עליה וכי חובת "ייהרג ואל יעבור" חלה עליה פשוטה כמשמעה
כיון שהגיעו סרדיוטי השלטון טשכנובה והחלו מיישמים גם בה את הגזירה ואת העונשים התלויים ועומדים כנגד מפיריה עמד רבי אברהם ושיגר שלוחים לכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעירו להכריז דעת תורה בקול וברמה כי חוב קדוש על כל איש ישראל להסתכן ולמסור את נפשו בפועל ממש ולבלתי העבר מעליו את התלבושת היהודית ואת הזקן והפיאות
אף הוא כינס את כל בני מדרשו ודרש בפניהם בחובת השעה של מסירות נפש
"מורי ורבותי " קרא רבי אברהם ביקוד נפש ובלבת אש "מן השמים התיונו וקיימונו והגיעונו לזמן הזה של קיום מצות 'קידוש השם' בפועל שומה עלינו אפוא להכין עצמנו כדבעי לקראת יום ה' הגדול והנורא הזה וכשם ששואלין ודורשין בהלבנת הפסח קודם לפסח כך מצוה על תופשי התורה ולומדיה לשאול ולדרוש עתה בסוגיא זו של קידוש השם "
באותו מעמד הכריז הצדיק על תחילת לימוד סוגיא זו בבית מדרשו על בוריה תוך עיון מעמיק שקלא וטריא וליבון כל כללותיה פרטותיה והדקדוקים התלויים בה
והעיר טשכנוב נסערה עד עמקי נשמתה
מבורכת בלמדנים היתה טשכנוב ולא אלמנה היתה מבעלי תריסין מופלגים בפלפול בסברה ובאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא ויהי בהישמע דבר הצדיק ודתו ובהיוודע פסק דינו החמור והנחרץ לרבים נתרעשו אף אחדים מבין הלמדנים דמתא ויחרדו איש אל אחיו לאמור מה ראה רבינו להחמיר ככה ולאחוז דרכו עם המחמירים מן המחמירים בעוד רבים מרבני הארץ רגאונלה צדיקים ויושבי על מדין סוברים כדעת המקילים ואינם גורסים כי חובת מסירות נפש יש כאן
מיד בחרו משלחת של כבוד מבינותם ויסורו אל בית הצדיק ללון בעומקה של אותה הלכה קיבלם הצדיק בכבוד רב ובפנים מסבירות ואף האזין להם בכובד ראש שעה שיושבים היו ומונים בפניו את שמותיהם של גדולי הדור הסבורים להקל
לבסוף נענה הצדיק והשיב
"אמת רשימה גדולה ונכבדה מניתם בזאת משל חשובי המורים בדורנו אשר אינם גורסים כמותי ואולם מפרט אחד חשוב מתעלמים אתם במחילת כבודכם והוא כי גאון הדור רבי יצחק מאיר מוורשה סובר כמותי ויפה כוחו להכריע את כל הרשימה שמניתם זה עתה "
"וכי מנין כי כך אכן פסק " ההין אי מי לתהות בקול
"מפי השמועה שמענו" נענה הצדיק והשיב
אולם מיד חזר בו ואמר
"באמת טענה צודקת היא זה וכי האיך ניתן לסמוך על שמועה בעלמא שעה שדיני נפשות מונחים לפנינו אכן טענה אלימה
"ובכן הריני קם תיכף ומיד ונוסע לוורשה לברר את הדבר מפי קודשו של הגאון בעצמו "
אך נפטרו הלומדים מלפני הצדיק שיגר והזמין אליו את ר' אבא אחד מנכבדי העיר ומאנשי שלומו ושיטח בפניו את בקשתו להתלוות אליו למסע לוורשה
"אימתי רבי " שאל ר' אבא מופתע
"תיכף ומיד ברגע זה " השיב הצדיק "הענין נחוץ לי עד מאוד ואין שהות לדחותה"
"הנני מוכן ומזומן " השיב ר' אבא מעשה חסיד שאינו מהרהר אחר רבו ויצא מיד להזמין מרכבה לצורך הנסיעה
כהרף עין נפוצה השמועה בבית הצדיק ומחוצה לו כי מתכונן רבי אברהם לצאת למסע לוורשה לא יצאו אלא רגעים ספורים עד שנתחוללה במקום מהומה
ראשונים היו בני הבית אשר נזעקו ובאו לחדר הצדיק נסערים דמועים ומלאי הפצרות
"רבונו של עולם איך עולה על הדעת לערוך נסיעה בימים טרופים שכאלו ומה עוד לוורשה ללוע הארי בעצמת הולך לו רבינו בבגדי רבנותו ובדיוקנו הקדוש אשר כל כולם קוראים ומכריזים 'גירא בעיני דשיטנא ' ומבקש להכניס את עצמו לגוב האריות ללב לבה של ורשה בה בשעה שקלגסי המשטרה משתוללים שם בראש כל חוצות מכים יהודים בחמת רצת חובלים ופוצעים אנושות תולשים זקנים ופיאות עד זוב דם ומטילים כל בעל חזות יהודית לבית האסורים היתכן שמא גם דבר זה כלול בחובת מסירות הנפש "
עד שהללו מתחננים נואשות להניא את הצדיק מתוכניתו הגיעו ובאו כמה מפרנסי הקהילה וממקורבי הצדיק והחלו מרצים על השולחן את טענותיהם שלהם
"מה זאת אומרת רבי קדישא לצאת לדרך בימי עברה וזעם שכאלו היתכן להפקיר את העיר ואת תושביה בזמן קודר זה כאשר שוטרים חמושים מתחילים להופיע ברחובותינו תוקפים יהודים בחמת זעם וסוחבים אותם לבתי הכלא רבי על מי נטשתם הצאן והלא פסקתם 'ייהרג ואל יעבור' ומי יעמוד לעודד ולחשל בעידן כה קשה ונורא "
"ששש שה " היסה הצדיק את הדוברים הנסערים "מה כל הרעש על מה המהומה כלום נוסע אנכי להתיישב שם בוורשה אינני נוסע אלא לשמוע חוות דעתו של גאון הדור אשמע את דעתו ותיכף ומיד אחזור "
ויסע רבי אברהם הלוך ונסוע לוורשה

כבוד רב עשה בעל ה"חידושי הרי"ם" לצדיק מטשכנוב בבואו למעונו שבוורשה בגיל ובהדר קידם רבי יצחק מאיר את פני אורחו הרם אשר שמו הלך לפניו למשגב ובלבו תמה היה על מה חרד אותו גאון וקדוש את כל אותה חרדה.

לחץ הגאון מוורשה את ידי אורחו בחמימות ובהערצה קירבו אל שולחנו פקד להגיש כיבוד בעוד הוא עצמו מיהר לאחוז בכסא ולקרבו אל עבר האורח
"לא לא " חינן הצדיק מטשכנוב בקולו כמבקש לדחות את יותרת הכבוד המורעפת עליו "לא לשם ישיבה באתי כי אם לשמוע חוות דעתו הגדולה על אודות הגזירה הרעה שנגזרה "
"ייהרג ואל יעבור " פסק רבי יצחק מאיר את פסקו הברור והנחרץ "כוונת הרשעים איננה למלבושים כי אם לעצם דת יהודית מבקשים הם לעקור את הכל "
"האח ברוך שכיוונתי לדעתכם הגדולה " קרא רבי אברהם בלהט ובהתרגשות
גם עתה המשיך האורח לדחות את הכסא ששב והוגש לו על ידי מארחו והחל נושא ונותן באותה הסוגיא עצמה מרחיבה ומעמיקה כוללה ופורטה והכל תוך כדי עמידה על עומדותיו ומבלי נכונות להתיישב אפילו לרגע על הכסא שלפניו
תמוה היה הדבר ומוזר לרואיו גם הגאון המארח לא יכול היה לירד לסוף דעת אורחו אך משראה כי נחוש הוא בדעתו ומתעקש לעמוד הניח לו מהפצרותיו ונותר אף הוא עומד על רגליו מפני כבודו של האורח
שעתיים תמימות נתארכה אותה שקלא וטריא תורנית שבין שני גדולי הדור כשכל העת ניצבים שניהם על רגליהם לתמיהת בל הנוכחים עם תום הדיון ההלכתי נפרד הצדיק מטשכנוב ממארחו באהבה ובחיבה מיהר לעלות על מרכבתו שהמתינה בחוץ ויצא לשוב לביתו
תפוס שרעפים ישב הצדיק מטשכנוב במרכבה בדרכו חזור ופיו לא פסק למלל שבחים על אודותיו של הגאון המופלא מוורשה אצלו ביקר זה עתה
משנתארכו השבחים והפליגו לא יכול עוד ר' אבא מלווהו הנאמן להתאפק אזר עוז ושאל
"ילמדני רבנו אם אכן כה גדול ונשגב הוא הגאון הוורשאי מדוע זה סירב רבנו בתקיפות כה רבה להפצרותיו החוזרות ונישנות ולא אבה להתיישב בביתו אפילו לרגע קט "
"אה " הפטיר הצדיק והניע ידו בביטול לעומת קושיית מלווהו "כלום לא שמת לב לפליטת הפה שהיתה לי בטרם צאתנו מטשכנוב הלא הבטחתי להם כי לא אתיישב בוורשה חייב הייתי אפוא לשמור על מוצא שפתי ולקיים את דברי "

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » דינסטאג יולי 19, 2011 2:09 pm

הקמצן שנקבר בבזיון לביטול הגזירה
בעיר קראקא היה גביר עצום וגבר אלים ושמו ישראל גוי והאיש זקן בא בימים וה' ברכו בכל אך מנע מאשתו פרי בטן ואם כי הון ועושר בביתו והוא הולך ערירי נפשו לא תדע שבעה כל היום הוא טרוד בעסקיו ואינו רואה מנוחה כך דרכם של בני אדם מי שיש לו מנה רוצה מאתיים ואין אחד מהם מת וחצי תאוותו בידו וכשם שהיו ידיו פתורות לקבל רווחים מכל צד כך היו קפוצות כשהגיעה שעתן להוציא אף הוצאות קלות גבאי צדקה היו מרננים אחריו שמעולם לא נתן דינר לצדקה ורגל עני לא דרכה על סף ביתו והבריות היו אומרים מה גרוע אדם זהן עסקיו מרובים ורחמיו מועטים הוא מכניס הרבה ואינו מוציא אף קמעא
לימים חלה האיש ונפל למשכב וכאשר קרבו ימיו למות קרא את ראשי החברה קדישא ואמר להם הנני הולך למות ובדעתי לסדר את עניני ה"קרקע" והקבורה שלי בריי תואילו בטובכם לנקוב עלי שכרכם ואתנה אמרו לו מה נאמר ומה נדברו לפי מעשיו האדם נדון אם טובים הם ואם רעים ועל פיהם אנו קובעים את מקום הקבר ושכרו מי יודע את עשרך הגדול יותר ממךד בכל זאת לא השתתפת בצער עניי העיר כל ימי חייך ולא עשית בשבילם דבר גדול או דבר קטן על כן תתן כעת אלף אדומים יהב לקופת החברה ועשינו עמך חסד ואמת אמר להם אין אדם יודע מה בלבו של תבירו רק היודע נסתרות ידינני לזכות או לחובה כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב ובדבר סכום הכסף אשר אמרתם הרביתם לשאול כשהזמנתי אתכם אלי אמרתי לתת לכם רק מנה ואם ארבה כעת לא אתן יותר ממאתיים אדומים זהב וכרצונכם תעשו
כאשר שמעו ראשי החברה קדישא את דברי הזקן שתקו ולא השיבו לו דבר ישבו מעט ואחרי כן קמו ויצאו מביתו ובלכתם בדרך התפלאו על קמצנותו של אותו זקן שגם בשעה שחרבו של מלאך המות מונחת על צוארו הוא עודנו דואג לאבוד דמיו ואינו דואג לאבור ימיו
עברו ימים מספר והאיש נפטר מן העולם מיד ישבו אנשי החברה קדישא על מדין לעוץ עצה כדת מה לעשות עם אותו זקן וכשישבו ודנו ביניהם לא היה אף אחד מהם שלימד זכות על הנפטר באשר ידעו כי היה עשיר מופלג כל ימיו ואיש לא נהנה ממנו לא עשיר ולא עני לא קרוב ולא ידיד ומכיון שהדבר כך היו כולם בדעה אחת שאין לנהוג בו מנהג האנשים הכשרים והמכובדים ואף כי כולם אמרו לקוברו סמוך לגדר בין הנבזים והשפלים לא רצו לעשות זאת על דעת עצמם והלכו והביאו את הדבר לפני רב העיר ולאחר שגם הרב הסכים לדעתם לא באו לטפל בגוף המת נכבדי החברה כנהוג איש על מקומו ואיש על דגלו אלא מסרו אותו לידי לייב הקברן והוא עשה בו מה שעשה
מיתתו של הקמצן היתה ביום ראשון והנה ביום חמישי באותו שבוע בא עני אחד אל רב העיר ואמר לו בחשאי שאין לו ממון לצרכי שבת הסתכל הרב בפני האיש וראה שהוא עני הגון ואמר לסדר לו צרכי שבת ביד נדיבה משיצא העני מבית הרב נכנס איש אחר וסיפר לו כי לא הרויח כל השבוע אף פרוטה אחת ועליו לעשות את שבתו חול ועוד לא כלה הרב לדבר עם האיש העומד לפניו והנה נפתחה הדלת ובא עוד אחד ואחריו השני השלישי הרביעי ועוד ועוד ואין לדבר סוף וכן היה כל היום זה יוצא וזה נכנס וכל אחד מבקש מאת הרב שירחם עליו ועל בני ביתו ויסדר לו מזון לשלש סעודות
התפלא הרב מאד בראותו את זאת כי לא היה עוד כדבר הזה מיום שבתו על כסא הרבנות בעיר קראקא פנה הרב אל ראשי העדה ושאלם לפשר הדבר אך גם הם השתוממו לשמע השמועה ואמרו אין אתנו יודע מה זאת נפלאת היא בעינינו
ביום הששי נודע כי אין צרכי שבת לאלף נפש מישראל היושבים בעיר קראקא אמרו ראשי העדה איש אל רעהו מה זה היה לפתע פתאום כני פרנס את כל האנשים האלה עד היום הזה ומי דאג להם אך איש לא ידע מענה והדבר נשאר כחידה בלי פתרון אולם פרנסי הקהילה לא נחו ולא שקטו חקרו ודרשו ושאלו ונודע להם לתמהונם הגדול כי כל עניי העיר היו מתפרנסים מכספו של הקמצן ישראל גוי כל ימיו עשה צדקה בסתר ואיש לא ידע חנוונים קצבים נחתומים היו מחלקים חלות קמח בשר דגים ושמן בכל יום חמישי לכל הנצרכים שבעיר על חשבונו של בעל צדקה נסתר וגם מהם נעלם מי הוא ומה שמו ורק עכשיו כאשר נפטר הקמצן המפורסם ומקור הצדקה נסתם התחילו בני אדם לאט לאט לעמוד על טיב התנהגותו ולגלות מה רבים וגדולים היו מעשיו הטובים של האיש הנפלא ההוא.
והנה כאשר נודע מעשה הקמצן ופרשת צדקתו לרב העיר הכה לבו אותו דעתו נתבלבלה עליו ולא יכל לישב במנוחה לא ביום ולא בלילה הוא נצטער צער רב על הבזיון שהנחילו בני עירו בהסכמתו לאותו צדיק שכל ימיו עשה מעשים טובים וידע להסתירם מעיני הבריות עד שנעלמו גם מעיני חביריו הקרובים אליו ביותר וגם הם דנו אותו לחובה
גם אנשי החברה קדישא שדיברו אתו ימים אחדים לפני מותו ולא ירדו לסוף דעתו בדברו עמהם היו שרויים בצער גדול ואמרו לכפר את פני המת על העלבון הגדול שהעליבו אותו וקברוהו כאחד הריקים וכדי לתקן את המעוות התאספו הרב וראשי העדה וראשי החברה קדישא וגזרו תענית צבור ביום השלושים לפטירתו של אותו צדיק והחליטו שביום הצום ילכו כל בני העיר להשתטח על קברו ולבקש ממנו סליחה ומחילה על הבזיון הגדול שגרמו לו ביום מיתתו גם החליטו לצוות על כל הגבאים שבעיר שילמדו יום יום בקר וערב בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות פרק משניות לעילוי נשמתו
אור ליום השלושים כנס הרב את כל בני העיר לבית הכנסת הגדול ואמר לפניהם דברי כבושין פתח בשבח הצדקה וכל העוסקים בה וסיים במכשול הגדול שנכשלו בו ראשי העיר בחללם את כבוד אדם חשוב שעליו ועל כיוצא בו אמרו חכמינו ז"ל בבא בחרא ט "גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו" אלמלי היו מעשינו נאים לא היה הקדוש ברוך הוא מכשיל אותנו באדם כשר והגון זה החטא בנו והקולר תלוי בצואר כולנו כילה הרב את דבריו בכה בכי גדול וכל העם געו אחריו בבכיות
אחרי הדרשה התפללו תפילת ערבית בהתעוררות גדולה וכשיצאו מבית הכנסת היתה נפשם מרה עליהם ולבם היה נוקפם על חילול כבוד צדיקים ותלמידי חכמים לא רק במותם כי אם גם בחייהם שבני אדם אינם מקרבים אותם לעולם אלא להנאתם ולתפארתם גם הרב התרגש מאד ובבואו אל ביתו מן התפילה לא שקטה רוחו דומה לו שהוא חטא יותר מאשר כל בני העיר שהרי כל מה שעשו ברשותו עשו ובעלותו על משכבו אחרי קריאת שמע שעל המטה נדדה שנתו מעיניו זמן רב ורק אחרי חצות הלילה נפלה עליו תרדמה וישן
באותו לילה חלם הרב חלום והנה הנפטר עומד לפניו ופניו מאירים כפני מלאך ה' צבאות נבהל הרב מאד בראותו את פניו ולא ידע מה לעשות אם לדבר אליו אם לשתוק ובטרם יפתח הרב את פיו התקרב אליו הנפטר יותר הראה לו פנים שוחקות התחיל לדבר אליו רכות ואמר אל תפחדו ואל תדאגו על אשר נהגתם בי שלא כשורה ביום פטירתי לא בכם האשמה כי אם בי דעו לכם שימים אחדים לפני מותי אמרתי לסדר את הכל בכי טוב שלא יכשלו בני אדם על ידי ולשם כך הזמנתי אלי את ראשי החברה קדישא וכאשר שכבתי על משכבי והמתנתי להם שמעתי כרוז בשמים שגזירה נגזרה על העיר קראקא מיד נזדרזתי ובאתי לפני בית דין של מעלה והתחלתי ללמד זכות על קהילה קדושה זו המלאה בתי כנסיות ובתי מדרשות וקול תורה ותפילה אינו פוסק מבניה כל היום ויש בה אנשי יראה ואנשי מעשה חכמים וסופרים ואף הריקנים שבהמון מלאים מצוות כרימון אך דברי הקטרוג רבו והכריעו את הכף לחובה
בראותי את כל זאת ממשיך הנפטר את דבריו התחזקתי ואמרתי אם כן אני אהיה כפרתם של בני ישראל היושבים בעיר קראקא ואקבל עלי באהבה כל מיני בזיונות ובלבד שהם לא יהיו נענשים התחילו דנים בפמליה של מעלה אם לקבל את דברי עד שלבסוף נתקבלו באשר גם אני אחד מיושבי העיר ההיא ואחריות מעשיהם גם עלי
באותה שעה נכנסו ובאו אצלי ראשי החברה קדישא ושאלו ממני אלף אדומים זהב ויתנו לי אחוזת קבר בין נכבדי העיר אז סירבתי להם ולא נתתי להם את הסכום אשר דרשו ממני והם יצאו מביתי ופניהם זועפים הם כעסו אך אני שמחתי כי ידעתי שלטובת כל העיר עשיתי זאת וכשיצאה נשמתי חששתי עוד שמא יתעורר השטן ויבוא אליכם לתומו בדמות אדם הגון ויתן לכם עצה טובה לחוס על כבוד המת למען תתקיים הגזירה שנגזרה עליכם אך כאשר נמסרה גופתי לידי הקברנים והם עשו בה מה שעשו ידעתי שהגזירה נתבטלה ויהודי העיר קראקא לא יהיו נתונים לחרב למשיסה ולמגפה וטרם יכלה הנפטר לדבר הקיץ הרב וראה והנה חלום וחרד חרדה גדולה עד מאד
משהאיר הבקר בא הרב אל בית הכנסת הגדול וסיפר את כל החלום באזני קהל עדת ישורון לפני התפילה בכו כולם לשמע החלום ושפכו את שיחם לפני שוכן מרומים שירחם עליהם ויצילם מכל צרה וצוקה ויבטל מעליהם כל גזירות קשות ורעות
כשגמרו את התפילה יצאו כל בני העיר אל בית מועד לכל חי והרב וראשי העדה וגבאי החברה קדישא בראשם הם הגיעו אל קבר המת הקדוש וראו והנה קרש עץ למראשותיו ועליו רשום באותיות גדולות "פה נטמן ישראל גוי" והנה כשקראו את הדברים האלה קרעו את שמלותם ובכו בכי רב אחר כך השתטחו הרב ופרנסי העדה על הקבר וביקשו מחילה בשם כל הקהילה על העלבון הרב שהעליבוהו
כאשר יצאו מבית החיים הלכו ובאו אל אחד החוקקים חקקי אבן ואמרו לו להכין מצבה גדולה על חשבון הקהילה הקדושה ולחקוק עליה את הנוסח הראשון בלי שום שינוי אלא יוסיף אחרי התיבה "גוי" את התואר "קדוש" וכאשר צוו עליו כן עשה ועד היום הזה חקוק על מצבתו "פה נטמן ישראל גוי קדוש ת נ צ ב ה " היודע נסתרות ונגלות שבו כל הידיעות כלולות יצילנו משגיאות עלולות שהבריות בהן נכשלות והוא רחום יכפר עוון

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » דינסטאג יולי 19, 2011 2:24 pm

ריח גן עדן מקברו של בעל צדקה
פעם אחת היה המוכיח הגדול רבי לייב זי"ע מהלך בבית הקברות של העיר פולנאה ובדרכו עבר על יד אהל אחד שעמד במקום ללהפתעתו חש לפתע ריח של גן עדן עולה מתוכו התפלא המגיד מהדבר המיוחד הזה והלך לחקור ולדרוש מה מביא ריח ניחוח זה אל האוהל הלך אל אנשי החברה קדישא ומהם נודע לו שאוהל זה שייך לאיש פשוט אחד מבני העיר הלך רבי לייב אל האיש כדי לעמוד על טיבו ולמצוא איזו סגולה נסתרת מצויה בו שגורמת לתופעה הנפלאה אבל האיש כאמור פשוט היה ולא יכול היה אלא לספר לו שאכן קנה את המקום כדי להקבר בו לאחר אריכות ימיו ושנותיו
ומה הדבר המיוחד שאתה עושה שעולה מן המקום ריח גן עדן שאל אותו רבי לייב לא ידע האיש להסביר זאת אבל סיפר לו לתומו בכל ערב ראש חודש נוטל אני צרור מטבעות מסבב אתם את החלקה שקניתי יבכל פעם אני נזכר שוב ושוב ב"לאן אתה הולך" ואחרי כן אני מחלק את הכסף לעניים כך אני נוהג כבר כמה שנים ובזה אני מקדש את החלקה שבה אקבר אחרי מותי
כששמע את רבי לייב מוכיח פנה אל היהודי ואמר לו מכיון שיש ב"אוהל" מקום לשני קברים מבקש אני ממך אולי תאבה למכור לי את החלקה השניה כי חפץ אני מאד להקבר באוהל זה הסכים היהודי לבקשה וכתב לו ר' לייב מוכיח שטר התחייבות שלא ינושל היהודי מחזקתו
חלפו כמה שנים וביום כ"א בטבת תקל"ה נסתלק ר' לייב מוכיח לבית עולמו ונטמן באוהל האמור רעו של ר' לייב מוכיח והוא בעל "תולדות יעקב יוסף" זצוק"ל חשקה נפשו להקבר בבוא עתו על יד רעו המוכיח בתוך ה"אוהל" אבל אז נודע לו שהמקום הוא בחזקת יהודי פשוט הלך אליו ה"תולדות" שטח בפניו את בקשתו והפציר בו שייעתר לו אבל היהודי מיד הציג בפניו את שטר ההתחייבות של "המוכיח" כי החלקה הפנויה ב"אוהל" מיועדת עבורו עמד בעל ה"תולדות" והבטיח לו כי חלקו לא ייגרע וגם הוא יזכה להקבר ב"אוהל" יה ביקש ממנו היהודי שיתן לו את ההבטחה בכתב דהיינו שבבוא יומו ייקבר גם הוא ב"אוהל" וחתם לו בעל ה"תולדות יעקב יוסף" על התחייבות ואמנם כאשר נסתלק בעל ה"תולדות" הוא נטמן על יד קבר' רעו המוכיח כפי שביקש
עברו ימים וגם אותו יהודי פשוט בעל ה"אוהל" הסתלק לבית עולמו ומצאו בצוואתו כתוב שיקברוהו באותו ה"אוהל" ואף צירף לצוואתו את הכתבים החתומים על ידי המוכיח וה"תולדות יעקב יוסף" שמקומו בל יפקד מאוהל זה אבל כשבאו אנשי החברה קדישא לקוברו שם מצאו שאין המקום מספיק ותהום כל העיר על כל המעשה המופלא עם כתב שני הצדיקים כשבעל החוב עומד ותובע את חובו
כל הענין הובא לפני רבה של פולנאה הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך זצ"ל והוא יצא אל ה"אוהל" הניח את הכתבים החתומים על קבריהם של ה"מוכיח" וה"תולדות" ואמר "קיימו ואשרו את שטרותיכם" לבקשתו יצאו כל האנשים החוצה וכאשר חזרו לשם כעבור שעה קלה ראו כי הקוווה נטו לצדדים ונוצר מקום נוסף שבו קברו את היהודי הפשוט כך אישרו וקיימו הצדיקים את התחייבותם

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » זונטאג אוגוסט 21, 2011 3:32 pm

איש אמונות רב ברכות
יום הילולתו של קדוש ישראל צדיק הדורות הרבי רבי אלימלך מליז'נסק יום כינוס ואסיפה היה להמונים המונים מבית ישראל אשר נתכנשו ובאו להסתופף בצל זיוו הודו והדרו אשר נותר תלוי ועומד בחללה של ליז'נסק עירו וסביב ל"אוהל" מנוחותו עד כי יבוא שילה
ביום ההוא לאחר שהשתטחו על הציון הקדוש בתפילות ובתחנונים לעורר רחמי שמים על הכלל ועל הפרט על גלות השכינה ועל גלות ישראל מתאספים היו גדולי הדור צדיקיו וגאוניו תלמידיו ותלמידי תלמידיו של בעל ההילולא אגודות אגודות בכבודו של מקום עורכים סעודות מצוה ומתוועדים עם חסידיהם ועם שלומי אמוני ישראל לכבוד היום ולכבוד הצדיק באותן שעות נוהרים היו כל בעלי צרה ומצוק אשר הגיעו ליז'נסקה לשפוך צקון לחש על הציון הקדוש ושוטחים את מצוקות לבבם לפני הצדיקים העורכים את שולחנותיהם הטהורים בגו האי הילולא ומחלים את פניהם להתפלל אף הם עליהם ולהעתיר בעדם כדי שתצטרף זכות הצדיקים אשר בעולם הזה עם זכות הצדיק אשר בעולם העליון ובכוחם המשותף תובקע הדרך אל שערי הרחמים והישועות
באחת מאותן אסיפות מסבים היו יחדו בניו של קדוש העליון הרבי רבי מנחם מנדל מרימנוב נשמתו עדן הלא המ הצדיק הקדוש רבי נתן לייב מרימנוב והצדיק הקדוש רבי יעקב ישראל אבדק"ק בילקאמין ועורכים אף הם סעודת מצוה לכבודו של יום למרות סירובם של שני הבנים להמשיך את נשיאות אביהם הקדוש ולנהוג באדמו"רות לא נמנעו בפעם היחידה הזאת בשנה מערוך את שולחנם המשותף לפני ידידיהם ואנשי שלומם לכבוד הילולת הרבי רבי אלימלך רבו של אביהם
באחת השנים בעיצומה של אותה סעודה התפרצה פנימה יהודיה מרת לבב ובקול בכי ויללה תינתה את צרתה כי חשוכת בנים היא זה למעלה מעשר שנים ודרשה משני האחים הקדושים כי יבטיחו לה להיפקד בזרעא חייא וקיימא עוד באותה שנה
האזינו הצדיקים בכובד ראש לבקשתה אף ניאותו להאציל לה מברכתם אולם 'להבטיח' לה כפי דרישתה לא מצאו און בנפשם
כיון שראתה אותם עומדים בסירובם נענתה וקראה במר לבה
"אם אין הצדיקים מוכנים להבטיח לי ישועה כי אז אפנה אל 'יודקה החייט' ואוושע על ידי ברכותיו וסגולותיו "
המה שמעו כן תמהו החלו הצדיקים מביטים איש אל עבר אחיו בהשתוממות משכו בכתפיהם בתמיהה ולא ירדו לסוף אותה שמועה מיהו זה ואיזה הוא אותו חייט אשר בכוח ברכותיו וסגולותיו 'מאיימת' הלזו עליהם
ומכיון שבימים ההם לא היה עדיין העולם הפקר לחלוטין ועיניהם של עיני העדה פקוחות היו לבדוק ולחקור אחרי מעניקי סגולות ומבטיחי ישועות אשר מקורותיהם לא נודעו כנאמנים על טהרת הקודש החליטו שני האחים להתחקות על עקבותיו של אותו 'יודקה החייט' ולתהות על קנקנו
עודם מדברים ביניהם והנה "יודקה החייט" לפניהם עוף השמים הוליך את הקול לאוזניו כי מתבקש הוא במסיבת אותם הצדיקים ומיהר להמציא את עצמו למחיצתם
"אולי תואיל לספר לנו" ביקשו הצדיקים "מי אתה מה מעשיך ומנין מקור כוחך לעשות 'מופתים' "
לאחר היסוסים מצידו והפצרות מצידם ניאות יודקה והחל לגולל את יריעת חייו המופלאה
י
בעודי אברך צעיר פתח יודקה וסיפר לא הכרתי צורת אות ואפילו להתפלל לא ידעתי בכפר נידח נולדתי בור ועם הארץ גודלתי וכך נותרתי גם אחרי שנישאתי ועברתי לגור בעיר דבר אחד אשר ידעתיו על בוריו עוד מימי נעורי היה מקצוע החייטות ומכך מצאתי את פרנסתי בכבוד בעיקר מתפרנס הייתי מן העבודה שסיפק לי ה"פריץ" הגדול אשר התגורר בעיר מגורי יאשר מינני לחייט את כל בגדיו ובגדי בני משפחתו היה זה לאחר שתפרתי בעבורו מלבוש בפעם הראשונה נשאה עבודתי חן לפניו ומני אז לא אבה עוד למסור מלאכה לשום חייט אחר שבעולם כי אם לי בלבדי
יום אחד הזמינני הפריץ לטירתו וסח לי כי מתכונן הוא לערוך בקרוב חינגה גדולה בחצרו בה ישתתפו מרעיו האצילים ושרי המלוכה ואשר על כן גמר אומר לתפור מדים אחידים לכל צוות המשרתים אשר בטירתו למען אשר יותירו רושם נכבד על האורחים הרבים אשר ישתתפו בחינגתו
"הנני כמו תמיד לשרות אדוני " השבתי לפריץ
אולם הוא לא הסתפק בכך
"הפעם" המשיך ואמר "חפץ אני להטיל עליך משימה נוספת אתה תיסע גם ללייפציג אל היריד הגדול ותרכוש שם את הבדים הנדרשים לתפירת המדים מכיון שמדובר במשימה כה רצינית וחשובה אינני יכול לסמוך על אף אחד ממשרתי וחפץ אני כי דווקא אתה בעצמך במומחיותך הגדולה תבחר את הבד הנכון אשר יתאים למטרה הן באיכותו והן במראהו "
ברירה כמובן לא היתה לי ובעל כורחי נעניתי לדרישה מיד הוציא הפריץ מאוצרותיו ומסר לי ארגז מלא שקלי כסף אשר עלו יחדו למנין שלוש מאות רובלים סכום עתק העמיד לרשותי עגלה מעולה רתומה לצמד סוסים אבירים ועגלון מומחה ומיומן ושגרני לייפציגה אל היריד
באמצע הדרך עת חלפנו בלב אחת הערים ניגלה לעיני מחזה מחריד ומזעזע מולנו ממש על הכביש הראשי התקדמה ובאה מרכבה מהודרת אשר ניכר היה כי שייכת היא לאחד ה"פריצים" המרכבה נסעה במהירות כשמאחוריה נשרך יהודי חיוור וצנום הכבול אליה לא הססתי אף רגע זינקתי ממקומי אל דוכנו של עגלוני ובקול מצווה הוריתי לו להפנות את עגלתנו ולהציבה לרוחב הכביש באופן שתחסום את דרכה של המרכבה הבאה ממול העגלון רעד מאימה ולא ההין לעשות את הדבר ביודעו כי עם אחד מאצילי הארץ הוא מסתבך בכך אולם אני אשר משולהב הייתי ממראה עיני הטלתיו באחת הצידה תפסתי את מושכות הסוסים בידי ועשיתי בעצמי את התפנית אשר סירב הוא לעשותה
עוד רגע וסוסי המרכבה שממול צנפו על רגליהם האחוריות ונבלמו בבת ראש בעוד כפסע בינם לבין התנגשות עזה בעגלתי משחלפו רגעי ההלם הראשונים נפתחה דלת המרכבה שממול מתוכה ירד פריץ הדור בלבושו אשר חזותו הוכיחה עליו כי רם ונישא הוא והתפרץ בחמת זעם לעבר עגלתי איברא זעמי על אשר ראו עיני לא היה מועט משלו יצאתי לקראתו דרוך לקרב והתרסתי בפניו בקול מזרה אימה
"מדוע מעולל אתה כה ליהודי המסכן הלז "
הפריץ אשר נרתע מתקיפותי ומרוח הקרב שנוססה בקרבי עבר ממתקפה למגננה והחל להסביר לי בקול רועד קימעה כי היהודי הלז איחר את תשלום דמי החכירה שהוא חב לו לפיכך דן אותו למיתה וזו המיתה אשר ברר לו
"כמה הוא חייב לך " שאלתי את הפריץ
"שלוש מאות רובל " השיב
כהרף עין הרמתי מתוך העגלה את ארגז המעות שהיה ברשותי מסרתיו לפריץ והוריתי לו למנותן לאחר שנוכח כי הסכום מדוייק לשיעור חובו ניאות לשחרר את היהודי והניח לו את חייו לשלל נטלתי את היהודי אשר היה חצי חי וחצי מת על עגלתי הביאותיו בחזרה אל ביתו ומסרתיו לטיפולם של בני משפחתו אשר לא ידעו כיצד ובמה להודות לי על שהחזרתי להם חי את אביהם
אחרי הדברים האלה ירדתי מעל העגלה והוריתי לעגלון לסוב על עקבותיו לחזור אל הפריץ אשר שלחני ולספר לו את כל אשר ראו עיניו ואילו אני בעצמי אשר ידעתי כי בשובי הביתה מעמיד אני את חיי בסכנה יצאתי לי לנוע ולנרד בישובי הסביבה עד שוב חמת הפריץ ממני
חלפו שבועות מספר ואנכי ידעתי כי המצב הנוכחי איננו תכלית שכן בראות הפריץ כי בושש אני לשוב עלול הוא לשפוך את חמתו על בני ביתי אשר נותרו בעיר ולקחת מהם את נקמתו ממני לא נותרה בפני אפוא כל ברירה כי אם לשים את נפשי בכפי וללכת ולשוב אל עירי אולי ייאות הפריץ להתפייס עמדי ואולי ישא פני
כבר למחרת שובי העירה נודע הדבר לפריץ והוא שיגר את משרתו להזמינני אליו בעומדי עדיין בשערי חצר הטירה הבחנתי בו בהיותו ניצב בפתח ארמונו כשרובהו דרוך בידו מוכן ומזומן לירות בי ואולם נס משמים התרחש לי שכן הספקתי עוד להטיל את עצמי למרגלותיו בטרם הגיע הכדור ופגע בראשי תפסתי ברגלי הפריץ וקראתי אליו בקול בוכים מנהמת לבי
"מה בצע כי תהרגני אדוני הפריץ הלא אם תשאירני בחיים יהיה לך עוד סיכוי אולי אוכל אי פעם להחזיר לך את כספך "
"לך לכל הרוחות " סינן הפריץ הזועם מבין שיניו והחל בועט בי בגסות ובאכזריות אף הוא המשיך וצווח כמטורף
"צא צא מחצרי בל תהין עוד לדרוך על סף טירתי "
לא המתנתי להוראות נוספות אספתי את עצמותי ונמלטתי מן המקום כל עוד בי נשמתי עתה ידעתי לפחות כי לאחר שכילה בי את תמתו שוב לא יתנכל לי ולבני משפחתי
חזרתי לביתי אולם מסתבר כי רגעי האימה מול הרובה הדרוך הכריעו את עצביי ונפלתי למשכב גם לאחר שהחלמתי בגופי נותרתי מדוכדך ברוחי ושמחת החיים ניטלה ממני נטשתי אפוא את ביתי ואת משפחתי ויצאתי לנוע על פני הארץ
באחד הימים הביאוני רגלי ליז'נסקה ונכנסתי לבית מדרשו של הצדיק הקדוש הרבי רבי אלימלך ביומי הראשון שם לאחר תפילת שחרית הוגש אל השולחן "תיקון" אשר כלל יין שרף ומיני תרגימא ששתי על ההזדמנות אשר בכמותה טרם פגשתי במקום אחר ומיהרתי להחיות את נפשי אשר עטופה היתה זה ימים אחדים ברעב בימים הבאים נוכחתי לדעת כי הגשת ה"תיקון" מנהג קבוע הוא גם בשבתות נערכו במקום סעודות לאורחים אשר הגיעו לשבות בצילו של הצדיק ויכולתי להסב עמם אל השולחן באין מפריע החלטתי אפוא כי אשהה במקום זה יותר מאשר שהיתי עד כה במקומות אחרים שכן מזונותי מצויים לי כאן בשופי מבלי שאזדקק לשולחנם של בעלי בתים
חלפו שבועות ונוכחותי לא הפריעה לאיש בהיותי מסוגר בתוך עצמי נדמיתי לכולם כעני תמהוני ואיש לא הטרידני אפוא בשאלות לזהותי גם בשעות בהם עורך היה הצדיק את שולחנו בבית המדרש יושב הייתי לי בדד בקרן זווית מרוחקת מבלי להתעניין כלל בנעשה ובנשמע סביב לשולחן גם עם ארצותי עמדה לי שלא אוכל להבין אפילו מילה אחד מדברי תורתו ומשיחותיו הקדושות ואשר על כן לא מצאתי לי כל סיבה להדחק בין הקהל אשר גמע בצמא כל מילה מדבריו
שבת אחת באמצע עריכת שולחנו הטהור של הצדיק ביושבי בפינתי הקבועה הרחק כמטחווי אוזן משמיעת דברי קורשו נפתחו לפתע שתי אוזני ואשמע את קול הצדיק מדבר באוזני מילים ברורות ונהירות וכה אמר
"יהודי הזוכה לעמוד בתפילה לפני אביו שבשמים צריך להוציא את תיבות התפילה מפיו מתון מתון כאדם המונה אבנים טובות ומרגליות "
יותר מכך לא שמעתי אולם בהתבונני על הפלא המופלא שהתרחש עמי זה עתה לא מצאתי את נפשי מרוב השתוממות ופליאה האיך זה הגיעו בדיוק המילים הללו לאוזני כאשר זה לי שבועות ארוכים שיושב אני מדי שבוז בשבתו באותה הפינה ומעולם לא הגיעה לאוזני אפילו מילה אחת מדברי הצדיק
לאחר הרבה מחשבה הגעתי למסקנה כי ללא ספק היו הדברים הללו מכוונים דייקא אלי
מכאן ואילך קבלתי על עצמי להתחיל להתפלל כפי הוראת הצדיק
כאשר החילותי להתפלל בקול רם מתון מתון כאדם המונה אבנים טובות ומרגליות החלה 'ידיעתי' הרבה ב'עברי' להגיע לאוזני באי בית המדרש השגיאות הגסות והמגוחכות אשר יצאו מפי בדביקות ובאיטיות עוררו גיחוכים נרחבים מצד המתפללים אשר לא יכלו להבליג מלחייך הואיל וכך עברתי להתפלל בחדר צדדי בבית המדרש והתייחדתי עם תפילתי ברוב שעות היום שכן לרגל האיטיות הרבה בה בטאתי את התיבות נתמשכה לי כל תפילה שעותארוכות אמנם ישראל רחמנים משהבחינו בכך דאגו להותיר בעבורי את מנת היין השרף ומיני התרגימא והניחום בעבורי למשמרת עד אשר סיימתי את תפילתי
כך חלפו ירחים אחדים עד אשר הגיעו ובאו ימי הסליחות והרחמים בימים אלו ארכו לי כמובן התפילות כהנה וכהנה ועד אשר הצלחתי לבטא את כל התיבות שב"סליחות" ולסיים את התפילה כבר נטו צללי ערב כך היה גם בשני הימים של ראש השנה כל הקהל סיימו את תפילתם אחרי הצהרים ואילו אני אחרי רדת הלילה
ביום הכיפורים לאחר שסיימו כל הקהל את תפילת הנעילה התפללו ערבית והלכו לשבור את צומם אחזתי אני עדיין לפני ולפנים באמצע התפילה היהודים המעונים מיהרו לבתיהם גם השמש נחפז לשבור את צומו ומכיון שלא הבחין בי כלל נעל את דלתות ההיכל והלך לשלום לדרכו
כאשר סיימתי את תפילתי האיטית והמאומצת לאחר חצות לילה הייתי קרוב לאפיסת כוחות הצום והמאמץ שבתפילה חברו יחדו להתיש את כוחותי וכמעט שלא נפלתי תחתי מתעלף מיהרתי אפוא ושרכתי את רגלי בכוחותי האחרונים אל הפינה בה מונחת היתה תמיד מנת "התיקון" שנשתיירה בעבורי ובטוח הייתי כי גם עתה אמצאנה שם במקומה אך לא גם את המטעמת אשר הוגשה לקהל במוצאי הצום שכחו הפעם לשייר למעני
צנחתי אין אונים על ספסל שניצב בסמוך וחשבתי לעצמי הנה הקיץ הקץ אלא שאז לפתע פתאום הופיע לפני אדם עוטה לבנים ואמר
"אני הוא היהודי אשר פדית מידי הפריץ שחפץ היה להמיתח ידוע לי כל הסבל שנגרם לך עקב הצילך אותי עתה באתי אפוא לבשרך כי מצבך הקשה הגיע לקיצה מעתה ואילך ישתפר מצבך מזלך יתרומם וקרנך תעלה "
כאן פתח הלה וסיפר כי לרגל העינויים הקשים שעבר תחת ידי הפריץ לא האריך ימים לאחר פדיונו וכעבור חודשים אחדים השיב את נשמתו ליוצרה ברם נשמתו לא מצאה מנוחה מפאת הסבל שנגרם לי עקב הצלתו עתה משהוכרז בבית דין של מעלה כי הגיעו סבלותיו של יודקה החייט לקיצם חש הוא וביקש רשות ללכדי ולבשרני את הבשורה הטובה
"ועתה" סיים האיש את דברו בטרם נעלם "זה לך האות עוד מעט קט וסעודה דשנה תובא לך הלום "
אך נעלמה דמותו של האיש ודלתות ההיכל נפתחו לרווחה בפתח ניצב השמש נרעש ונרגש ובידו על מגש סעודת מלכים דשנה כלולת כל טוב ומובחר
לאחר שנטלתי לידי בירכתי ובצעתי על החלה ואכלתי קימעה עד אשר שבה אלי רוחי ואורו עיני פניתי אל השמש ושאלתיו
"מה פשר הסעודה הזאת שהבאת הלום "
סח לי השמש כי יהודי קשיש עוטה לבנים הופיע במעונו ונזף בו קשות על אשר הותירני נעול בבית המדרש מבלי יכולת לשבור את צומי אף הוא צירוה עליו למהר ולהחיש לי שמה סעודה הגונה
למחרת היום הוזמנתי זו הפעם הראשונה מאז בואי ליז'נסקה להיכנס למחיצתו של הרבי רבי אלימלך פנימה הצדיק קדמני במאור פנים ואמר
"את חג הסוכות תעשה עמנו במחיצתנו ומיד אחרי שמחת תורה ניפרד ותיסע לשלום לביתך "
מאותו היום החל הצדיק לקרבני ולכבדני גם בבית המדרש בפרהסיה ולעין כל בראותם כי כן החלו גם החסידים לקרבני ולכבדני ונעשיתי לפתע כבריה חדשה
במוצאי שמחת תורה כאשר נכנסתי אל הקודש פנימה כדי להיפרד כמצוות הצדיק הניח הצדיק את שתי ידיו על ראשי והחל לברכני פתאום חשתי כאילו שערות ראשי בוערות באש לאחר מכן החל כל ראשי לבעור לאחר מכן גופי כך הבעיר הצדיק אש לוהטת ברמ"ח אברי ובשס"ה גידי משחלפה הבערה חשתי עצמי כאילו נופחה בי נשמה חדשה ורוח אחרת היתה עמדי
או אז נענה הצדיק ואמר
"בלכתך מפה תכין לך הרבה שקים וכבואך לביתך עוד בטרם תיכנס אל תוכו פנה לך אל חצרך ותמצא עשבים רבים הגדלים שם טול ומלא מהם את השקים שברשותך ויהיו לך העשבים הללו לסגולות ולרפואות לתת לכל חולה וסובל ולכל איש צר ומצוק "
וכך הווה רק נכנסתי הביתה עם השקים וכבר אחת השכנות מתדפקת על הדלת שואלת אם יש עמנו להציע לה רפואה לבעלה אשר חלה לפתע אנושות הגשתי לה מלוא הקומץ מן העשבים שבשק והוריתי לה לבשלם ולהשקות את בעלה החולה מן המים לא ארכה השעה עד שקם החולה ממיטת חוליו בריא אולם כאחד האדם
מכאן ואילך התפרסם שמי בכל העיר ואט אט החל פורץ והולך גם בערים אחרות מאותו היום ואילך לא חסרה לי ברוך השם פרנסה שכן היהודים אשר נושעו על ידי סגולותיי ורפואותיי שילמו לי על כך בעין יפה ובנפש חפיצה
נעשיתי יושב אוהל והנני עוסק כל היום בתורה ובתפילה למאז הניח הרבי רבי אלימלך את ידו על ראשי נפתח גם מוחי כפתחו של אולם והחילותי להבין בתורת ה' ובמצוותיו כיום נחשב אני כבר לתלמיד חכם ואילו הבריות טוענות שהנני גם "בעל מופת"
"ובכן" סיים 'יודקה החייט' את סיפורו המופלא באוזני הצדיקים "זהו אם כן אני וזהו סיפורי "
לאחר שסמכו את ידיהם על כוחו של יודקה ועל סגולותיו אשר בוודאי בהררי קודש יסודתן הפטירו זה לזה וקראו בהתפעלות "בוא וראה כוחה של מסירות נפש יהודית "

יקותיאל
שר מאה
תגובות: 207
זיך איינגעשריבען אום: מאנטאג אוגוסט 09, 2010 1:28 pm

תגובהדורך יקותיאל » מאנטאג אוגוסט 22, 2011 5:14 pm

את הסיפור הזה סיפר הצדיק רבי אדם בעל שם שהיה מנהיגם של 'הנסתרים' בתקופה שקדמה לגילוי החסידות לתלמידו רבי ישראל בעל שם טוב "ואתה זכית שנשמתך היא נשמת אותו יהודי צדיק מצפת" חתם רבי אדם את דבריו לתלמידו הגדול וממשיך דרכו.

לפני יותר מארבע מאות שנה (בשנת של"ג חי בצפת יהודי פשוט שעבד את בוראו בתמימות ובלהט תפילות הסידור היו שגורות בפיו ומעבר להן כמעט שלא ידע מאומה לעומת זאת היה מבורך במצוות ובמעשי חסד לרוב את אלה התאמץ ככל יכולתו להסתיר מעיני הבריות ספק אם ידיעותיו האישיות כללו גם את הפסוק "והצנע לכך עם אלוקיך" אך בעצם אישיותו היווה התגלמות חיה של פסוק זה
מדי לילה נהג האיש לקום משנתו ולערוך 'תיקון חצות' בבכיות ובתחנונים הוא ביכה את גלות עם ישראל וייחל בכל מאודו לגאולתו לילה אחד כשסיים את עריכת ה'תיקון' שמע האיש נקישות קלות על דלת ביתו הוא ניגש אל הדלת ושאל "מי שם " "אליהו הנביא" השיב לו הקול
היהודי התמים קיבל את התשובה כמות שהיא וללא כל תהייה ופקפוק פתח את הדלת לרווחה לפניו ניצבה דמות הדורת פנים וקורנת "להווי ידוע לך כי בשמים התרשמו מאוד ממעשיך הטובים מסיבה זו אף שלחוני לכאן כדי שאפקח את עיניך ואלמדך סודות גנוזים" אמר אליהו הנביא
האיש הנפעם הביט מוקסם בדמות שלפניו ולשונו נאלמה הוא אמנם לא הבין רבות בתורה וודאי שלא בסודותיה אך העובדה שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו עתיד להיות המורה שלו העבירה צמרמורת של התרגשות בכל גופו "בוודאי אשמח מאוד " השיב בשפתו הפשוטה להצעה המפתה
"רק תנאי אחד מבקש אני להתנות אתך קודם לכן" הטעים אליהו הנביא ואמר "עליך לגלות לי את המעשה הטוב והמופלא שביצעת ביום הגיעך למצוות ושבגללו בעיקר הוחלט לשלחני אליך"
פני היהודי נתכרכמו הוא היה נבוך מן ההתניה הפתאומית ואכזבה קשה מילאה את לבו "אם כן לצערי איאלץ לוותר על כל הסודות והרזים הנפלאים שעמדת לגלות לי" אמר "כל ימיי הדריכני אבי לצניעות מוחלטת והזהירני לבל אשתף אף אחד אפילו לא בידיעה בלבד במעשיי הטובים 'על המצוות שאתה עושה צריך לדעת אך ורק הקדוש ברוך הוא בעצמו' נהג להוסיף ולומד לי תמיד אינני יכול הבן אותי אליהו הנביא פשוט אינני יכול" חתם היהודי את דבריו בנימה מתנצלת
באותו רגע ממש נעלמה מעיניו של היהודי הצפתי דמותו הזוהרת של אליהו הנביא הוא התיישב על מקומו כמי שהותש ממסע ארוך ומעיניו פרצו דמעות מצד אחד היה גאה בעצמו על שעמד בפיתוי ונשאר נאמן למורשת אביו ולצניעותו אולם מאידך גיסא הוא לא היה שלם עם בחירתו להעדיף את מה שנראה לו כנכון לעשות על גילוי אליהו הנביא
בינתיים חוללה התנהגותו של היהודי הפשוט רעש גדול בעולמות העליונים הכול נפעמו והשתוממו לנוכח נכונותו לדחות אפילו את אליהו הנביא ובלבד שמעשיו יהיו לשם שמים
לאחר דיון ממושך הוחלט בבית דין של מעלה כי אליהו הנביא ישוב ויתגלה אל האיש כדי לגלות לו את סודות התורה והפעם בלי כל תנאים
ואמנם כך היה למחרת היום שוב נשמעו נקישות על דלת ביתו של היהודי בעת שסיים לערוך 'תיקון חצות' היה יה כמובן אליהו הנביא מאותו לילה ואילך נעשה אליהו הנביא אורח קבוע בביתו של היהודי מצפת בכל פעם לאחר חצות הלילה ובתום עריכת היתיקון' היה מגיע לביתו ולומד עמו תורה
בתוך תקופה לא ארוכה עלתה רמת ידיעותיו התורניות של היהודי לגבהים רמים הוא נעשה תלמיד חכם ובעל סוד אך גם במצבו זה הוסיף לשמור על צניעותו המופלגת עד יום מותו לא ידע איש על השינוי העצום שעבר עליו ועל אורחו הלילי הקבוע
לאחר שנפטר ועלה למרומים ביקשו בבית דין של מעלה להעניק ליהודי מצפת שכר ראוי על כל מעשיו וצדקותו בעולם הזה במיוחד חיפשו דרך להיטיב עמו בתמורה לצניעות הרבה שבה נהג להסתירם מעיני הבריות לבסוף הוחלט כי האיש ךרד לעולם פעם נוספת אך הפעם כצדיק גדול אשר שמו ילך לפניו בכל קצות תבל בזכות דרך חדשה בעבודת הבורא שייסד ושתכשיר את העולם לקראת הגאולה

געלינקטער
שר מאה
תגובות: 110
זיך איינגעשריבען אום: פרייטאג נובעמבער 12, 2010 9:08 am

תגובהדורך געלינקטער » מאנטאג סעפטעמבער 26, 2011 8:42 pm

פעדער האט געשריבן:יא פארפיליינו פלעגט ר' נתן יוסף זאגן. דאס איז באמת לחלוטין נישט אוועקצומאכן .

ווי עס איז באקאנט איז דאך דא שטענדיג געוויסע מאדנען אויסדריקן ביי בחורים צו האלטן פרייליך דאס געמיהט. און דאס ווערט איבערגעחזר'ט ביי יעדע געלעגנהייט ווען אימער פון וועלכן בחור עס זאל נישט זיין .
אין די זאכן טוישן זיך כסדר געוואנדן אין די קלימאט אין ישיבה. - און אין קוואליטעט פון דעם ווארט
איז צו יענץ צייט אין סענס סטריט געוועזן א ווארט פארפיליינו - וואס האט ווי עס שיינט געשטאמט פונעם אלטן לאטיינישן ווארט פארפאלן.
אלענפאלס . ר' נתן יוסף פלעגט פאר די הצלחה פון די בחורים אפט זיך באניצן מיט אט די ווערטער. און פון אפט זאגן שוין די פריערדיגע, ווערט שנעל אייביג.
איז עכ"פ דער לעצטער אמאהל מכובד געווארן מיט א דרשה כ"א כסלו, און ער האט אנגעהויבן מיט א משל,
ווי מרדכי הצדיק האט אזוי פיהל געפאסט אפצושרייען דעם ביטערן גזירה אז ווען די מינוט איז אנגעקומען און ער האט געברויכט ארופשטייגן אויף'ן פערד האט ער נישט געקאנט .
האט ר' נתן יוסף פארגעזעצט מיט א פלאם " ווי המן האט געזעהן וואס דא גייט פאר האט ער פארשטאנען אז ס'איז פארפיליינו ער וועט זיך מוזן ארינטערבייגן אויף.........
שטעלט ענק אליין פאר וואס עס האט זיך דאן אפגעשפילט אין זאל. די עולם האט געוויינט פאר געלעכטער און ס'איז געווען שוין איינמאל פארפיליינו די פערפל זענען געפלויגן פון די מיילער , אראפ פון די הויכע פארענטשעס......

viewtopic.php?f=3&t=7481&p=217708&hilit=%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A9#p217708


צוריק צו “היימישע קרעטשמע”

ווער איז אונליין

באנוצערס וואס דרייען זיך דא: נישטא קיין איינגעשריבענע באנוצערס און 13 געסט