איבערבויען בית הכנסת רבי שמעון בר יוחאי אין מירון

[מר. פאטאשאפ]

כ׳אניש אזא גוטע זכרון

[קליקו]

יעצט ווערט באריכטעט אז מגייט איבערבויען אסאך אור אלטע פלעצער אין א"י, צום מזל איז אריינגעפאלען איין שוהל
בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר סעפעס העכסט אינטערסאנט לגבי די ארון קודש
"גולת הכותרת של ממצאי החפירה הייתה "היכלית" ארון הקודש מפואר, בצמוד לקיר החזית הדרומית הפונה לירושלים. ההיכלית בנויה כיחידה בפני עצמה, בגובה 5.25 מטר והשתמרה כמעט בשלמותה. היא כוללת במה בעלת גרם מדרגות, מעוצבת בתבליטים עשירים של גפן הצומחת מתוך אמפורה, קשתות ועיטורים גאומטריים וכרכובים מעוטרים. בראש כל עמוד תבליט מנורת שבעת הקנים המלווה בסמלים יהודיים מובהקים כמחתה, כשופר וכארבעת המינים. על ראשי העמודים הונחו כותרות, שעל אחת מהן תבליט נשר. מעליהן התנוסס גמלון סורי. זהו בית הכנסת הקדום היחידי בו נמצאה היכלית"

זיי שרייבן אז:
"שנה עברו מאז, אך רק בשנה האחרונה התחוור לחוקרים עד כמה מפואר גדול ומיוחד בית הכנסת העתיק שבאום אל-קנאטיר. זהו אחד מבתי הכנסת היפים בארץ. גולת הכותרת שלו היא היכל ארון קודש שהשתמר כמעט במלואו, המתנשא לגובה 5.5 מטר. גילויו סיים ויכוח בני 70 שנה בין החוקרים האם ייתכן בכלל שהיו היכלות גדולים שכאלה בתוך בתי כנסת.
מאחר שלמעלה מ-80 אחוז מחלקיו של בית הכנסת עצמו נותרו עד היום בשטח, הבינו החוקרים כי בפעם הראשונה יש להם אפשרות לשחזר בית כנסת עתיק ממסד ועד טפחות. החפירה, שהחלה לפני שנה, אמורה להסתיים בשחזור בית הכנסת ובהשמשתו לתפילה, שתהפוך אותו לבית הכנסת הפעיל העתיק ביותר בעולם כולו. אם הכל יתנהל כשורה ולא יהיה איחור בלוח הזמנים, אומרים מנהלי הפרויקט, בתוך פחות משנה יופרע השקט של הפרות ברפת קיבוץ נטור בקולות תפילה רמים הבוקעים מהוואדי הסמוך.
מעבר לערך הארכיאולוגי של הממצאים שנמצאו במקום, בחפירה באום אל-קנאטיר יושמו לראשונה בעולם טכנולוגיות חדישות ומתקדמות של פינוי חפירות באמצעות עגורן וסימון ממצאים באמצעות סריקות לייזר ושבבים אלקטרוניים, מה שהופך את האתר והחפירות שנעשו בו לייחודי בקנה מידה עולמי."

איך האמיר זיך מחיה געווען צו זעהן די ווערטער איבער דעם שוהל:
"שימוש הוא שימור
ההחלטה להחזיר את המתפללים אל בית הכנסת הקדום באום אל-קנאטיר היא חלק מגישת שימור חדשנית. במשך שנים התפישה השלטת בארכיאולוגיה היתה כי יש להרחיק את הציבור מהממצאים שנחפרו כדי לשמור על שלמותם. בשנים האחרונות התהפכה הגישה, וכיום מאמינים הארכיאולוגים כי השמשה של מבנים ארכיאולוגים לייעודם המקורי היא תעודת ביטוח להמשך שימורם"
מקור, מיט נאך העכסט אינטערעסאנטע זאכען איבערן שוהל

[קליקו]

א בילד

מיט אביסל זאפטיגע תוכן צודערזייט אויך

פייטן קלאסי נוסף שאנו מבקשים להציגו כאן הוא רבי פנחס בן יעקב מכפרא.[2]

הרבה אין אנו יודעים על רבי פנחס, אך מקומו ידוע, כפרא, מפרברי טבריה, וזמנו ידוע, שכן בפיוטיו הוא מזכיר את הצום המיוחד שנקבע לזכר הרעש השביעי או רעש שביעית המזוהה עם רעידת אדמה קשה שחלה בסביבות שנת 749, תאריך המוזכר לעתים תכופות למדי בפי הארכיאולוגים ליד חרבות בתי כנסת בגליל ובגולן. חרבותיהם של עשרות בתי כנסת אלו מעידות על מרכזיותו של בית הכנסת בתקופתו של פייטננו ועל רוח יצירה מופלא המתבטא היטב בקישוטים ובעיטורי הפסיפסים ששרדו בהם. אילו ניתן היה לשחזר בדרך כלשהי את הקולות שנשמעו בין כותלי בית הכנסת, היה קולם של הפייטנים השרים את פיוטיהם נשמע ברמה. חושבני כי מי שמבקר, למשל, בחורבות בית הכנסת המפואר באום אלקנאטיר, המשתחזר והולך לנגד עינינו ודרכו נחשפת קהילה יהודית בארץ ישראל שאף שמה העברי אינו ידוע לנו - קהילה שהשקיעה הרבה מכוחותיה וממשאביה למען בית הכנסת, ויש לשער כי השקיעה לא פחות גם ביעדי בית הכנסת ובתכניו - המבקר באתר זה ואוזניו כרויות - יהדהדו באוזניו קולותיהם של הפייטנים ופיוטיהם מן הבימה המשוחזרת, ומבין קולות אלה אולי יצליח לזהות כמה מפיוטיו של ר' פנחס.



שרידי בית הכנסת באום אל קנטיר, דרום רמת הגולן, מן המאה ה-5 לספירה.

מן ההד העולה באוזניו ישמע את הגעגועים לבית המקדש, העולים מן הפיוטים למשמרות כהונה, ששמרו על סדר ה'תורנות' של המשמרות ומדי שבועיים הזכירו לקהל את המשמר העומד לקבל על עצמו את עבודת הקודש. שבע פעמים הוזכר שם המשמר במערכת פיוטים לחזרת הש"ץ של מוסף, הקרויה 'שבעתא' (שבעה פיוטים כנגד שבע ברכות שבמוסף), ונדגים במחרוזת אחת:



הָאֵל מַלְטֵינוּ מֵרִיב / וְאַל תָּבוֹא עִמָּנוּ בְּרִיב/ זְכוֹר בְחֶסֶד מִשְׁמַר יְהוֹיָרִיב / חֲשׁוּר לָנוּ בְצֶדֶק עִם אֲבִימֶלֶךְ הֵרִיב



הצלעית האחרונה אומרת כי בזכות צדקתו של יצחק שרב עם אבימלך יוריד לנו הקב"ה שפעת טל.

בשמיני עצרת יתפלא המבקר המאזין לשמוע באוזני רוחו את הפייטן החזן מפייט באוזני קהילתו: 'בַעֲלוֹת עַם לָחוֹג בְּשׁילּוּשׁ פְּעָמִים / לְהַר הַזֵּיתִים הֱיוֹתָם מְסֻויָּמִים... סַלְסְלוּ לְשׁוֹכֵן זְרוּתִים (=שמים) / בַּעֲלוֹתְכֶם לֵרָאוֹת בְּהַר הַזֵּיתִים'. עלייה לרגל להר הזיתים בחג הסוכות נהוגה הייתה בתקופת הגאונים, ומהתייחסותו של רבי פנחס למנהג זה למדנו כי קדום הוא, לפחות עד לתקופת הפיוט הקלאסי, היינו המאה השמינית. עוד ניתן ללמוד מתיאוריו כי ראו בעלייה זו מעין זכר למקדש ותחליף לעלייה להר הבית.

מקור