אידישע וועלט פארומס

מען האט מיך מכבד געווען צי זאגן א פאר ווערטער ביי א נאנטע קרוב, אויב ווייס איינער פין א בעל דרשן א מומחה
(וויליג צו צאלען)
יישר כך

I recall an add in the daily Blettelech about someone doing this for as a business

וואסערע סארט שמחה, קידוש ברית חתונה וכו'?

בר מצוה

חסידות? דרוש? הומור? פלפול?

דרוש

געפלאכטענע עטרה האט געשריבן:דרוש

להערה בעלמא, טשעק אויס ביי דיין משפחה וויפיל געדולד זיי האבן צו הערן דרוש ביי א בר מצוה, און נאכדעם באשטעל דיין דרשה
איך האב א שוואגער וואס איז א איידעם ביי א משפחה ווי דער ראש המשפחה איז א גרויסער ת"ח און ליגט אין דרוש, און ביי יעדע שמחה מאכט ער זיכער צו זאגן א דרוש אזוי כפתור ופרח, אבער כ'מיין דו ווילסט נישט הערן די קללות וואס די בני המשפחה האבן יעדע מאל באזונדער, זיי האבן גאר ווייניג געדולד דערצו.
דאונט געט מי ראונג, דרוש איז זייער א שיינע זאך, אבער אויב ווילסטו מהנה זיין שומעים דארפסטו טשעקן אויב זיי זענען גרייט דערצו, אויב האסטו א משפחה פון תלמידי חכמים, קאן זיין אז דאס איז גוט פאר זיי, אבער אויב איז עס א בעל בתי'שע משפחה סטעי אוועי.
יעצט איז אזוי, ביסטו א אייגענער בעל מחדש און קענסט נאר דרוש, אקעי, הער איך, ווילסט זאגן אייגנס, איך רעד נישט אריין, אבער טאמער באשטעלסטו סיי ווי, נעם כאטש וואס מענטשן האבן ליב.
מ'הייבט אן מיט א שיינע מעשה'לע, א ווערטל, מ'קען אריינפארן בעניני אגדה המושכים לב האדם, און מאך זיכער אז ס'נעמט נישט מער ווי 10 מינוט, און דעמאלטס וועסטו קענען זיין זיכער אז די יישר כח קאמפלימענטן זענען אמת'ע, אנדערש לאכט דיך יענער אונטערן רוקן.

איך פארשטיי ער רעדט נישט פון דרוש בדרך לומדות, נאר א שיינע געדאנק במוסר והשקפה

פשוט,
א קארצע ווארט,
א משל אדער א מעשה אבער א קורצע

אויב איז עס א שבע ברכות לייג עס אראפ אביסעל הומעריש
פאר א בר מצוה אביסעל ערענסטער.

נאכדעם פלעכט עס אריין צום, חתן, בחור, מחותן..
ענדיג צי מיט א ברכה אין פארטיג.

מערסטענס זיבען מיניט... נישט קיין צעהן.
עסט אזוי טיהן , וועסט באקומען גיטע פידבעק... אין וועסט עס אנהייבען ליב האבען צי טוהן.

אמאל געזעהן עדווערטייזט 718-851-0036

דוכט זיך קענסט עס אריינזאגן און איבערהערן דארט אויך.

--

נקוט כלל זה בידך, ווי שנעלער די פארקסט וועט די דרייוו זיין SMOOTHER

אמאל געהערט, איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, ווען עס קומט צו רעדן א דרשה וויפיל זאל מען זאגן, זאגט די משנה 'כל שהיא' ממש אביסל, דאס איז תפארת לעושיה, פארן דרשן, ותפארת לו מן האדם, פארן ציבור וועט אויך זיין פיין..

כ'האב דעיס געטראפען און מיין פייל

בר מצוה
כתב המגן אברהם (או"ח סימן רכ"ה סק"ד) בשם ילקוט חדש (לקוטים סימן כ"ט) שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה, ע"כ. והטעם לסעודה זו כתב המהרש"ל (שם, ועיין בים של שלמה בבא קמא פ"ז סימן ל"ז) דאין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה, ועושים שמחה ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצווה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה להכניסו בברית התורה בכללה, עיי"ש.
והעיר בשו"ת עצי ברושים [להרה"ג רבי שלמה הכהן ז"ל מו"ץ בווילנא, ומח"ס חשק שלמה על הש"ס ושו"ת בנין שלמה] (סימן נ"ז) מקשה דלכאורה תימה, דהא תינח להנער בעצמו, אם יש לו מעות משלו, צריך לעשות יום משתה ושמחה, משום שנעשה בו ביום מצווה ועושה, אבל מה שהמנהג שהאב עושה אותו היום, יום משתה ושמחה, הוא תמוה, דשמחה לאב מה זו עושה, דהא אדרבה, עד היום היה מוטל עליו מצות חינוך מדרבנן, שמחוייב כל אב לחנך את בנו, ועכשיו כשנעשה בנו בר מצוה, נפטר האב מכל וכל, ואם כן השמחה לאב מה זו עושה, עיי"ש.
ומלשון הילקוט חדש שהובא במגן אברהם נמי מוכח דהוה שמחה דאב, דכתב שמצוה "על האדם לעשות סעודה", ביום שנכנס בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה, ע"כ. הרי דלא כתב דהאב יעשה סעודה לבנו, רק על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה. וצריך ביאור.
ונראה לתרץ לפי מה שכתב בספר אך פרי תבואה (פרשת אמור) לבאר מאמרם ז"ל (חגיגה ג' ע"א) על הפסוק (דברים ל"א י"ב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף. טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן. ולכאורה אם אין מצוה בביאת הטף, מהיכא תיתי שיהא שכר לאביו בהביאו. וכתב בביאור הענין דבר חדש ונפלא, דהנה שלמה המלך ע"ה אומר (משלי כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, דהיינו שצריכים לחנך בניו עד שיעשו ויהיו אצלם בטבע לילך בדרך הישר. דעיקר כח היצר הרע הוא מצד הטבע שהיא מתנגד להשכל, וצריכין להפוך הטבע אל השכל, לחנך את בנו עד שיהיו אצלו בטבע, על ידי שהרגל נעשה טבע אם יעשה כן כמה פעמים.
ברם לפי זה נמצא כי מעולם לא מגיע לו שכר מצוה בהאי עלמא, מכיון דכל עיקר העבודה בעולם הזה הוא להכניע את כח היצר, ואם יהיה כבר מחונך ומורגל לילך בדרך הישר, ולא ישאר לו עוד שום תוספות עבודה, על מה יקבל שכר מצוה, הלא עדיין לא עשה שום עבודה, ואם כן לכאורה עדיף שלא להביא הקטן. לזה אמרו, כדי ליתן שכר למביאיהן, דהיינו שאביו יהיה לו השכר בזה, והבן יקבל שכרו משלם כשהוא יביא את בניו אחריו, שיהיה לו להרגיל אותם בדרך הטוב, עכתו"ד הנחמדים.
הרי מבואר מדבריו, דהאב כבר מורגל ומחונך מאביו לעבודת שמו יתברך לילך בדרך הישר והטוב, ממילא הוא אצלו בטבע, כי בודאי אין היצר שולט רק על גופו, ועל כן אינו מקבל שכר על עבודתו כי רגילות הוא אצלו בטבע, ואם כן האיך ובמה יכול לקבל שכר מצוה בהאי עלמא, רק על ידי שרואין שגם הוא משקיע כוחות בבניו אחריו, לגדלו ולחנכו על מבועי התורה והיראה, להעמיד דורות זרע קודש, חזינן מזה, והוברר הדבר למפרע שאכם גם הוא בילדותו היה עובד בעצמו להכניע יצרו בכל כוחו, ללכת בדרך תורה והיראה שלא לנטות ימין ושמאל מדרך הישר והטוב, ועל כן דייקא בעת שהוא מחנך בניו אחריו, ורואים מזה שהוא היה מסכים לאביו על חינוכו שהשקיע מיטב כוחותיו שיתנהג הוא כראוי וכיאות, מגיע לו השכר על עבודתו שעשה הוא בעצמו בילדותו, וכן הלאה, שבניו יקבלו שכרם כשהם יחנכו יוצאי חלציהם אחריהם ללכת בדרך התורה והיראה.
ובזה יש לפרש השמחה שיש לאב ביום שנעשה בנו בר מצוה, דמאחר שכבר נגמר ונשלם חיובו לחנך את בנו, דכשנעשה בנו בר מצוה נפטר האב מכל וכל, ורואים שחינך את בנו, והשקיע מיטב כוחותיו ממון ודמים לגדלו ולחנכו, ועכשיו הוא מכניסו לעול התורה והמצות לקיים מצות השי"ת בגדר מצווה ועושה, על כן השמחה לאביו, שמזה ניכר שאכן גם הוא היה ניחא ליה בחינוכו שקיבל הוא בעצמו מאביו, ויובן היטב דעיקר שמחת הבר מצוה הוא לאב, שנשלם בזה חינוכו העצמית, ומגיע לו עכשיו השכר על עבודתו שהכניע היצר בעודו צעיר לימים, והבן היטב כי הוא דבר נכון בעז"ה.
אמנם בודאי גם לבחור בר המצוה יש שמחה ביום זה, דעל ידי שהיה אביו מחנכו, כבר הוא מורגל לקיים את כל דברי התורה הזאת, ולשמור ולעשות מצות השי"ת כראוי, על ידי שהרגל נעשה טבע, ואכן שמה יוכיח עליו שנקרא 'בר מצוה', דעל ידי החינוך יש לו חזקת כשרות וחזקת אבהתא שילך בדרכי וארחות הצדיקים במסילות ישרים, ועל כן מובן הטעם שעושים סעודה ביום הבר מצוה, ואתי שפיר.
ולפי דברינו יבואר היטב הא דאיתא בשולחן ערוך (או"ח סימן רכ"ה ס"ב) הגה, יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברכת ברוך שפטרני מענשו של זה וכו' עיי"ש. והמקור להלכה זו הוא מדברי המדרש (בר"ר פס"ג ס"י) אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מכון ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, ע"כ. ובאמת יש להבין מדוע חוב על האב לומר ברכה זו, ולמה עד שנעשה בנו י"ג שנה מקבל האב העונשים שמגיע לבנו, וכי טוביה חטא וזינגד מינגד.
אך לפי האמור יתבאר כפתור ופרח דרשת המדרש, כיון דעד שמגיע בנו לגיל שלשה עשרה חוב קדוש מוטל על האב לחנך בנו שילך בדרכי טובים וישרים, ובכן אם אין בנו הולך במסילות ישרים, זה אינו מצד עצמו, אלא מפני שלא חינכו אביו כראוי וכיאות, ובכן מגיע ומקבל האביו עונשו של בנו, כי היה מוטל עליו לראות ולהתבונן ולחקור היטב אחר מעשה בנו שלא יסור ולא לנטות מללכת אחרי השי"ת ימין ושמאל, אבל כאשר יגיע הבן לשנת י"ג יוכל לומר ברוך שפטרני מעונשו של זה, כי עד אז כבר יהא נכון לבו בטוח שילך הבן בדרך הישר והטוב בדרכי התורה והיראה, לעשות נחת רוח לבוראו, שלא יבוש המעיין ולא יקצץ האילן להתגדל לאילנא רברבא לתפארת בית ישראל. (תשע"ד).
* * *
כתב המגן אברהם (או"ח סימן רכ"ה סק"ד) בשם ילקוט חדש (לקוטים סימן כ"ט) שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה, ע"כ. ולכאוה הוה ליה למימר כיום שיכנס לחופה, ומדוע אמר כיום שנכנס לחופה, שקאי על אבי הבחור הבר מצוה.
ואמרתי בדרך הלצה כשהייתי נזדמן בסעודת בר מצוה, כשההורים של אבי הבחור הבר מצוה שילם כל ההוצאות של סעודת הבר מצוה, שזהו מה שכתב המגן אברהם, מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה, כיום שנכנס לחופה, היינו כמו כשהוא בעצמו, אבי הבחור, נכנס לחופה, היה אביו וחותנו, ההורים מכל הצדדים, היו משלמים בעד כל הוצאות הנישואין, כן יעשה סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה, שהזקנים מכל הצדדים ישלמו מהונם ומכיסם כל הוצאות הסעודה לנכדם הבחור הבר מצוה, ודו"ק.
* * *

דא איז א באקאנט ווערטל וואס קען דיר צוניץ קומען:

למה אומרים "בר" מצוה, ו"בעל" עבירה, שאצל מצוה אומרים "בר" ואצל עבירה "בעל"?
והתירוץ הוא, כי מצוה נשאר לעולם ועד, וזהו בבחינת "בר", היינו בן שנשאר לתמידי, אבל עבירה לא נשאר, כי אפשר לעשות תשובה, והעבירה נמחקת, וזהו בבחינת "בעל", כי בעל ג"כ לא לתמיד,
שהרי אפשר להתגרש ר"ל, לכן קורין הבחור "בר מצוה" שישאר תמיד בדרכי התורה והיראה לנצחיות, ולא בבחינת בעל, שאינו דבר המתקיים לעד....

זוכסט עס אריינדרייען און א פרשה? אויב יא. וועלעכע?

ראש הקהל האט געשריבן:דא איז א באקאנט ווערטל וואס קען דיר צוניץ קומען:

למה אומרים "בר" מצוה, ו"בעל" עבירה, שאצל מצוה אומרים "בר" ואצל עבירה "בעל"?
והתירוץ הוא, כי מצוה נשאר לעולם ועד, וזהו בבחינת "בר", היינו בן שנשאר לתמידי, אבל עבירה לא נשאר, כי אפשר לעשות תשובה, והעבירה נמחקת, וזהו בבחינת "בעל", כי בעל ג"כ לא לתמיד,
שהרי אפשר להתגרש ר"ל, לכן קורין הבחור "בר מצוה" שישאר תמיד בדרכי התורה והיראה לנצחיות, ולא בבחינת בעל, שאינו דבר המתקיים לעד....

זה מובא בספר אוצר י"ד חיים (אות תרל"ז) בשם הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע.

פריילאך האט געשריבן:
אמאל געהערט, איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, ווען עס קומט צו רעדן א דרשה וויפיל זאל מען זאגן, זאגט די משנה 'כל שהיא' ממש אביסל, דאס איז תפארת לעושיה, פארן דרשן, ותפארת לו מן האדם, פארן ציבור וועט אויך זיין פיין..

האסטו שוין א דרשה...

געזעהן אדווערטייזט אמאל
917-202-0672