וכאשר האדם שוקט על שמריו במנוחה ובמתינות ובישוב הדעת, אזי יש לו רוח נמוכה וארכה ושפלה -- כמעט שלא נשמע הנשימה ממנו. בזמן שיש לאדם רוח קצרה ומהירה וברעש, אז כל חלקי הרוח שיש לו בריאה נשאר בפנים ומתקלקלים מן סביבות דמו העולה מגופו, ומתרבה רוח החונק בריאה. רק למעלה נתחלף ומתחדש, מעט מעט בכל רגע ורגע מן הרוח החדש. ושאר החלקים של רוח החונק נשאר בתוכו בפנים בלי שום חלוף מן הרוח המחיה. וזה גורם לו יגיעות ועיפות, וגם מכריחו לישן או לישב במנוחה. בזמן שהאדם יושב במנוחה או ששוכב על משכבו, אזי הוא שואף את הרוח החיוני יותר באריכות ובמתינות ובכמיות גדולות, כמעט שנתחלף ונתחדש שני שליש חלקים מהריח החונק שבכלי הריאה. (מנחת יהודה)
נשמה איין קליינע הערה. דאכציך אז וואס דו ביזט מדמה מידיטעישען צו דעם בריוו פון פיאסעצנע אין דרך המלך, דאכציך אז זיין כוונה איז מער צו 'הפינוסיס' (אדער, הפיניזיה, אין אידיש). סאיז דא א דינע ליניע צווישן זיי ביידע. מעדיטעישען, איז וואס 'זיי' האבן אנגענומען צו זיצען מיט זיך פאר שעות ארוכות און אפילו גאנצעטע חדשים, צו ווערן קאנעקטעד מיט די 'העכערע זיך', די נשמה. אונז ווייסן, און אפילו אסאך אין די גויעשע וועלט האט שוין אנערקענט אין דעם, אז צו זיין מקושר צום נשמה, קען מען דאס טון אינטער א מינוט. נאר וואס דו שרייבסט וועגן, איז מער ס 'סעלף היפנאסיס' פראגראם, און צו דעם האט דער פיאסעצנע מכוון געווען, אז ווען די מוח איז שטיל, קען מען גרינגער אריינלייגען אינפארמאציע. ממילא דאס קען אביסל פארעפערן טייל פון די שרייבערס ספיקות און קיריטיק, צו דאס איז עבודה זרה צו נישט. ודי בזה כעת. זיי געזונט נשמה, און שטייג מעלה מעלה.
בשנת תרצ"ו או צ"ז בעת שהייתי בחברותא אחת עם ידידי האברך היקר כמר יששכר נחמן זאב הי"ד זכינו בעשי"ת להקרא אל הקודש פנימה בזכותו של האברך הנ"ל כי כנראה היה אדמו"ר מאוד מסכים לחברותנו. ובעת שהיה קורא אותו גם אני נקראתי. בפעם הראשונה שמעתי אז את הענין השקטה. אבל חבל על דאבדין שאיני זוכר כל הענין רק מה שאזכור הנני כותב למזכרת.
אדמו"ר זצללהה התחיל אז בהמאמר חז"ל (ברכות נז:) חלום אחד מששים בנבואה. כנודע דרכו של אדמו"ר בספריו כי הישות של האדם הוא המתנגד להשראה ממרום, ואם דעתו ומחשבותיו ערים אז קשה שתשרה עליו השראה ממרום, ובעת שהאדם ישן ודעתו ומחשבותיו שוקטים אז דוקא כיון שאין לו אז דעת לעצמו אפשר שתשרה עליו השראה ממרום, וזה הענין חלום אחד וכו', כנודע גם מאמרו של אדמור"ר על מה שיותר מתעוררים בתפלה מאשר בתורה כי בתורה משתמשים יותר עם האנוכיות היינו איך לערן, איך קלער, אבל בתפלה להיפך העיקר הוא הביטול בה. אבל בעת שהאיש ישן אז אי אפשר לו לרצות דבר מה כי הלא ישן הוא, ובכן העיקר לבוא בהקיץ בעת שאפשר לו לרצות למצב של שינה, היינו בהשקטת מחשבותיו ורצונותיו השוטפים באדם לבלי קץ כי כך דרכה של המחשבה שמסתבכת זו בזו וקשה לו להאדם לפרוש מהן (כמו שזכיתי פעם לשמוע מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א שבאם יסתכל איש על מחשבותיו הנובעות אף של יום אחד אז יראה שכמעט אין חילוק בינו לבין משוגע רק בזה שהמשוגע עושה ומביא מחשבותיו לפועל אבל מחשבותיו לעצמו הם אצלו ממש כמו אצל משוגע) ונתן בזה עצות ממשיות איך להשקיט מחשבותיו. ודיבר אז שיתחיל האיש להביט על מחשבותיו שעה קלה לערך איזה רגעים היינו מה אני חושב. אז ירגיש לאט לאט שראשו מתרוקן ומחשבותיו עמדו משטפן הרגיל, (און דאס איז טאקע וויאזוי מ'מאכט דאס. און זיי זאגען אלע אז אינדערפרי ווען מ'שטייט אויף, איז די בעסטע צייט צו מאכן מעדיטעשען. ווייל דאן איז נאך די מח אין די 'אלפא' מצב. און מ'קען דאס זעהן אסאך מאל ווען מ'שטייט אויף צופרי פארן די מחשבות אסאך מער אין דמיון. אריין און ארויס. מ'גיט איין קליינע מאך צו די אויגן און שוין נעמט זיך די קוים אויסגעטשוכעטע מחשבה טראכטן עפעס כמעט ווי א חלום. עפעס אזוינע נאנ-סענז זאכן. ווי א חלום. מ'איז נאך אביסל אין א חלום מצב. דאס איז ווייל די מח איז נאך דאן אין אלפא. און ווער רעדט נאך אז מ'שטייט אויף פארטאגס און מ'איז נאך אביסל מיד. און דער מח רייסט ארום. אנשטאט זיך רעגן און עסן פארוואס מ'איז נישט געהעריג אויסגערוהט קען מען דאס אויסנוצן צום ענין פון מעדיטעשען. דהיינו אז מ'גייט מיט מיט די מחשבה און מ'שלאפט כמו איין. און מ'זינקט איין אין די געדאנקען מ'גיט אכטונג זיך צו האלטן גענוג אויף צו קאנטראלירן וואס מ'טראכט. מ'קען דאן אזויפיל אויפטון מיט די מח. געדענקט וואס מ'פראגראמירט אין די מח בשעת מ'איז אין אזא מצב. אין אן אלפא מצב. האט א געוואלדיגער כח. מ'פראגראמירט. און דערפאר א זאך וואס מ'לערנט פארטאגס גייט בעסער אריין אין קאפ. מ'דארף אבער האלטן קאפ אז אפילו ווען מ'זינקט אין די מחשבה זאל מען נישט אריינפאלן אין א חלום. און דאס קען מען זיך אויסלערנען) ואז יתחיל לאמר פסוק אחד כגון ד' אלקים אמת כדי לקשר עכשיו ראשו החלל משאר מחשבות למחשבה אחת של קדושה. (אטע דאס איז מעדיטעשען) ואחר כך כבר יכול הוא לבקש צרכיו באיזה מדה שהוא צריך להתתקן בחיזוק אמונה או אהבה ויראה. וזכיתי לשמוע אז ממנו אופן השקטה בחיזוק אמונה. (דא גייט ער זאגן דברים נוראים ממש. וואס מ'טוט מיט מעדיטעשען.) ואמר בלשונו הק' איך בין מאמין באמונה שלימה אז דער אייבערשטער איז דער איינציגער נמצא אויף דער וועלט. אין אז עס איז נישט דא קיין שום מציאות חוץ דעם אייבערשטען אין די גאנצע וועלט. אין אלץ וואס עס איז דא אין איר איז נאר הארת ה'. וכך שינן איזה פעמים אבל לא שיאמר זאת בחזקה כי כל הענין הוא רק להשקיט מחשבותיו ובאמירת בתוקף יכול הוא רק לעורר את האנכיות שלו רק אדרבה באופן קל מאוד. (און דאס איז א געוואלדיגער ענין מ'זאל פארגעסן פונעם קערפער, פון צייט, פון ארומיגע,) גם זכיתי לשמוע בענין אהבה וזה היה לשונו הק' איך וואלט געוואלט זיין אזוי נאנט צום הייליגען באשעפער. איך וואלט געוואלט פילען התקרבות צום גרויסען באשעפער. ואמר אז שיכולים זאת ההשקטה לשמש לכל תיקוני המדות גרועות אבל לא באופן שלילי רק באופן חיובי באופן היפך המדה הרעה, כגון מי שנלקה במדת העצלות לא ידבר בענין הרחקת העצלות רק בענין קניית הזריזות. (און טאקע דאס דארף מען טון. טראכטן פונעם אידיאל. טראכטן וויאזוי וואלט איך ווען געוואלט פילן. נאכאמאל וויאזוי וואלט איך ווען געוואלט פילן.) והסביר זאת בזה שרואים בחוש אצל תינוק שבאם בוכה ואומרים לו שלא יבכה כל מה שמוסיפים לדבר לו הוא יותר בוכה. גם אפשר להשתמש להשקטה בהבטה על שעון על המחוג הקטן שכמעט אינו זז משך איזה זמן, כי גם זה משקיט רצוניו ומחשבותיו, לאחר השקטה שזה צריך להביא לאיזה מין השראה ממרום צוה לאמר הפסוק הורני ד' דרכיך בניגונו המיוחד של אדמו"ר. כמה נעים ונורא ביחד היה אז המחזה אשר זכיתי לראות ולשמוע בזכות חברי ידידי הנ"ל, ומאוד הפליג אדמור"ר אז בענין הזה ואמר כי בטוח לו שיועיל הרבה, (דא קען מען זעהן וויאזוי די ענין פון מעדיטעשען קען אויפטון צום גוטן) ודיבר כגון לענין אמונה לאחר ההשתמשות איזה שבועות בהשקטה אז כשיאמר זה א-לי ואנוהו יהי' בחינת מראין באצבע כמו שאיתא כל זה במדרש. בפעם הראשונה לא זכינו לעמוד על תחילת דעתו של אדמו"ר זצללה"ה ואחר איזה משל זמן זיכנו השם שנית לשמוע מפי קדשו הדברים בתוספעת ביאור ומאוד הזהיר לנו לעשות הענין.
תודה רבה, נשמה כל הנשמה, אויף יעדער שורה וואס דו שרייבסט, תהלל קה, דאנק איך גאט ב"ה ווייל, איך האב זייער הנאה. האסט מיר פיין צולייגט, קלאר ארויסגעברענגט און איך וועל פרובירן צו ארבעטן דערויף. כ'האב שוין געפרעגט, איז דא א סכום צייט וויפיל עס פעלט זיך אויס צו זעהן א שינוי אין זיך?